שיעור הקבלה היומי25 פבר׳ 2022(בוקר)
הרב"ש. רשומה 162. אהבת הזולת
25 פבר׳ 2022
שיעור בוקר 25.02.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', עמ' 1677, מאמר "אהבת הזולת"
קריין: ספר "כתבי רב"ש", כרך ג', עמ' 1677, מאמר "אהבת הזולת".
אהבת הזולת
"מסתכל אני על נקודה קטנה הנקראת אהבת הזולת. ואני חושב עליה: מה אני יכול לעשות בכדי להנות את הכלל. היות שאני מסתכל על הכלל כולו, אני רואה יסורי הפרט, מחלות ומכאובים, ויסורי הפרט מהכלל כולו, היינו מלחמות בין העמים. ומלבד תפילה אין מה לתת, וזה נקרא "מצטער בצרת הכלל בינוני"."
אם אנחנו באמת חושבים במה אנחנו יכולים לסייע לעולם קצת לנוע לכיוון הטוב, לא נשאר לנו אלא תפילה. רק תפילה. ובואו נפנה את הלב שלנו מכל מה שרק אפשר ונמלא אותו רק באותיות התפילה וכך נתאחד יחד בלב אחד ובתפילה אחת, כדי שהעולם ינוע לכיוון החיבור. שנרגיש את כל העולם כעשירייה אחת, מערכת אחת, קבוצה אחת, כי לכל אחד ואחד יש מקום וכל אחד אחראי על האיחוד הזה, ובזה אנחנו יכולים לסייע.
אין פעולה, נטייה, תנועה יותר חשובה מזאת. נראה לנו שאנחנו יכולים לעזור לעולם בכוחות, במשהו, לא, רק בנטיית הלב לחיבור בינינו, וזה מה שאנחנו צריכים להפעיל. להצטער בצער הכלל, ולהתכלל בצער הכלל ולבקש מהבורא שימלא את כל הכלל כולו בגילוי שלו, בקצת מההתקרבות שלו לנבראים. אפשר לעשות זאת רק על ידי בקשה ואנחנו נעשה את זה כנציגים של כל האנושות. על זה צריכים לחשוב.
זה מה שרב"ש כותב, "ומלבד תפילה אין מה לתת". אנחנו חושבים שאפשר אולי לעשות עוד אילו פעולות, ודאי שמה שאפשר פיסית לבצע אנחנו גם צריכים לעשות בצורה רגילה איש לרעהו, אבל העזרה האמיתית יכולה להיות בהחלט רק מלמעלה ואנחנו יכולים לעורר אותה רק על ידי בקשה משלנו. אז כל אחד שירגיש בליבו שהוא פונה עם החברים, עם כולם יחד לבורא, כדי שהבורא יוריד עלינו שלום, שלמות, חיבור, התחשבות, שנרגיש כולנו שנמצאים יחד.
זה בעצם מה שאנחנו חייבים, בני ברוך בזמנים האלו, בימים האלו כשמתגבר הצד הרע בעולם, אנחנו צריכים כנגד זה להביא את הצד הטוב שבעולם, תמיד לבקש על החיבור כי רק הפעולה הזאת היא הדרך לתיקון העולם.
שאלה: בהתאם למה שעכשיו קורה ומה שעכשיו דיברת לגבי היחד, יש לנו הרבה חברים שנמצאים בשני הצדדים של המצב הזה, ואיך אנחנו בתוך בני ברוך, קודם כל לא נכנסים לוויכוחים אחד עם השני ושהמלחמה הזאת לא תקלקל יחסים בין החברים שלנו? מה צריכים לעשות קודם כל, אנחנו כבני ברוך ביחס למצב?
על זה כתוב, "על כל פשעים תכסה אהבה". יכול להיות שאנחנו יכולים לדבר על חילוקי הדעות בינינו לפעמים פה ושם. אני לא אומר שחייבים להסתיר הכול, כי אם נסתיר לא יהיה לנו על מה להתגבר ועל מה להתפלל, אבל בעצם כעיקרון גם כשאנחנו רוצים לברר דברים אנחנו צריכים לכוון אותם מלכתחילה לתיקון העולם, למטרה הסופית, לחיבור בינינו.
כשאנחנו מתחילים במשהו, זה נקרא "סוף מעשה במחשבה תחילה", סוף המעשה שאליו אנחנו צריכים להגיע צריך להיות הנקודה הזאת "במחשבה תחילה" שלנו. זאת אומרת שכשאני בכלל מתחיל לחשוב על משהו, לדבר על משהו, אני חושב ממצב של גמר התיקון, ששם אנחנו כולנו מחוברים ולשם אנחנו נשאבים. ורק מזה אני מתחיל וכל זמן שאני מדבר, אני מדבר רק בצורה שעוזרת לנו להתקרב לחיבור בינינו ולגלות בחיבור את הנקודה הסופית שבה נכללים כולנו כאיש אחד בלב אחד.
שאלה: אני חושב שחוץ ממני בטוח יש הרבה שאלות, אני פונה לכולם, אל תתביישו, תשאלו כי אין מה להסתיר, כי אם נסתיר, אם נמחק אז על מה להתגבר? אני מרגיש שכאילו מה שקורה עכשיו קורה ליד הבית של כל אחד, איך נוכל להתעלות ולהיות בפנימיות ולשמור על הקשרים עם החברים מכל הכלי העולמי כמו שהיה קודם? איך על האדם לעשות את ההפרדה הזו ולהתעלות מעל הרגש שממש מתפרץ מתוכו?
הסיבה היא רק בירור האגו שלנו - ככל שהוא מתגלה יותר ומפריד בינינו עד כמה אנחנו יכולים בכל זאת להשתדל לעזור אחד לשני, לא להיות צודקים כל אחד כלפי השני, אלא להתגבר, להיות למעלה מהאגו שלנו כי נקודת החיבור צריכה להיות למעלה מהכול.
על אף שכולנו שונים, אבל אם אנחנו מעלים את נקודת החיבור שהיא החשובה מהכול, בזה אנחנו מחברים את כולם בנקודה אחת וכולנו נמצאים בדבקות עם הבורא ויכולים לחייב אותו. על כך נאמר, נצחוני בניי, הוא יתקן את כל המצב שהוא גרם, לזה הוא רוצה להגיע.
המצב מתקיים, ומתקיים כדי שאנחנו נתעלה אליו ונדרוש ממנו שיתקן את המצב הזה, כי הוא מקור האור ומקור החושך ואנחנו דורשים לחבר בין שתי הנקודות האלו כדי שכולנו נגיע ליום אחד - שנראה גם בחושך, בפירוד את נקודת האיחוד והיא תאיר.
תלמיד: איך חברים יכולים להסתכל אחד לשני בעיניים ולעלות מעל דברים הפיסיים שקורים מחוץ לבית? מאיפה הם ייקחו כוחות? איך אנחנו יכולים לעזור לכולם?
אני מבין שלכל אחד יש איזה מין חוסר שקט פנימי וחוסר יציבות והרבה מחשבות וממש בלגן פנימי, הוא לא יודע מה לחשוב ומה לעשות ומה להרגיש ואיך להתייחס לכל דבר. אבל בסופו של דבר אנחנו צריכים להבין שאלו הדברים שהבורא ברא בשבילנו, הוא זה שייצב זאת עבורנו, ולנו אין לנו מה לעשות אלא להתייחס לזה בצורה כזאת, שגם המצבים האלה לא יפרידו בינינו. אלא אנחנו צריכים להיות דבוקים בינינו בנקודה הפנימית בלב למרות כל הכוחות הרעים שרוצים להפריד בינינו. וזה הזמן שאנחנו יכולים לעשות כאלו תרגילים ולסדר את החיבור למעלה מהכול.
תלמיד: נראה שהבורא עושה לנו מבחן על הבשר החי ביחסים בינינו.
נכון, זה בדיוק מה שקורה.
תלמיד: יכול להיות שחלק מהחברים יהיו מנותקים מאינטרנט, לא תהיה פרנסה או אוכל וכו', איך במצב פיסי כזה אנחנו יכולים לעזור לכולם או לפחות להחזיק יחד במחשבה, בחיבור?
אנחנו צריכים להשתדל להיות יחד במחשבה, אנחנו צריכים להשתדל ככל שניתן פיסית לעזור לחברים שלנו, לא חשוב באילו מצבים פנימיים או מחשבות הם נמצאים. אני מסתכל על החי, על הבהמה של האדם שהיא צריכה לחיות ואת זה אנחנו חייבים לספק כמה שאפשר, אני לא מערבב את זה עם ההסתכלות שלו עד כמה הוא יותר או פחות נוטה לשמאל או לימין אלא נמצא בדרך.
אני חייב לעזור קודם כל לחברים שלנו, למי שנמצא בדרך לחָיות הגשמית שלהם ויחד עם זאת אנחנו צריכים לחזק את עצמנו דווקא בזמנים כאלו להיות יחד בצורה פנימית. אנחנו באמת צריכים להבין שעל כל פשעים תכסה אהבה, לא יכולה להיות אהבה, שזה החיבור הגדול ביותר, אלא על פני שנאה, דחייה. לכן אנחנו צריכים לראות גם את המצב הזה שעכשיו מתגלה בעולם כהזדמנות וכנגד זה לעשות פעולת חיבור.
ועם זה אני פונה לכולם, תנסו לחבר את עצמכם עד כדי כך שאנחנו נהיה למעלה מהמחלוקת בינינו, אפילו שאנחנו שונאים זה את זה, לא אוהבים זה את זה, לא מבינים זה את זה או אדישים, רובכם פשוט אדישים זה אל זה, יחד עם זאת אנחנו צריכים לעורר את הלב שלנו להיות בלב אחד.
אדם אומר, "אני לא רוצה", לא חשוב שאתה לא רוצה, "זה לא כל כך חשוב לי, אני לא מגלה בי איזה נטיות", לא חשוב שאתה לא מגלה איזה נטיות להיות מחובר עם אחרים, עליך בכל זאת ללכת ובכוח להתחבר בצורה חיצונית ופנימית יותר ויותר כמה שאפשר. אנחנו צריכים ללמוד איך לחמם את הלבבות ואיך לקרב את הלבבות בינינו ללא שום הבדל, כי הבורא הוא המהות שכוללת את הכול בקשר ביניכם כך, שאתם מבטלים את כל הסיבות ורוצים להיות רק מחוברים.
החיבור זו המטרה של כולם, לא חשוב באיזו צורה ובאיזה מצב האדם נמצא. אנחנו לא עושים ביקורת אחד כלפי השני, לא מתווכחים מי צודק ומי לא, זה לא ברמה שלנו. אנחנו צריכים להתעלות - על כל הפשעים תכסה האהבה, רק בצורה כזאת. זה תרגיל מאוד מאוד חשוב שאנחנו צריכים לבצע, ואז אתם תראו עד כמה העולם בנוי למצבים כאלו ושדווקא על ידם אנחנו יכולים להתעלות ואחרינו למשוך את כל העולם לאותה ידיעה, לאותו מצב, לאותו יחס, וכך אנחנו נתקן את העולם עוד קצת, ועוד קצת, כל פעם יותר ויותר.
אנחנו נמצאים בלב ובמוח במחשבה וברצון עם כל מי שנמצא בזה, עם כל בני האדם שנמצאים בתוך מלחמות למיניהן, גשמיות, רוחניות, פנימיות יותר או פחות, אנחנו רוצים רק דבר אחד - כך אנחנו מנוהלים מלמעלה ונמצא בנו כוח להילחם עם מה שהבורא מעורר בנו. כי את זה הוא עושה ואנחנו צריכים כנגד זה להתעלות למעלה מכל ההבדלים ולהתחבר בינינו. זה נקרא "נצחוני בניי", זו המלחמה בינינו עם אותו הכוח הרע שהבורא מעורר בנו בכוונה כדי שנוכל להתמודד עימו.
שאלה: יש הרגשה של פחד ברובד הגשמי. דיברתי עם חברים ומורגש הרבה פחד, אבל יש סוג אחר של פחד בינינו התלמידים. והרגשת הפחד שאני חש, שזה מבחן גדול עבורנו וזאת אחריות שלנו. אנחנו יודעים שהבורא מביא את הדברים האלה רק מפני שהוא מרגיש שאנחנו מוכנים, אבל הפחד הוא שלא נרגיש עד כמה זה חשוב ואולי לא נצליח וזאת תחושה חדשה לפחות עבורי. מה אנחנו יכולים לעשות עם סוג כזה של פחד, איך אפשר להשתמש בו בכדי להבטיח את ההצלחה שלנו?
קודם כל, פחד זה מרכיב הכרחי שילווה אותנו עד גמר התיקון. וזה טוב שהוא קורה, שהוא מורגש, כי על ידי הפחד אנחנו יכולים לתקן את עצמנו בכיוון יותר מדויק לתיקון האמיתי. כי פחד זו ההרגשה הכי פנימית שיכולה להיות בדרגה שלנו. למדנו פעם כמה סוגי פחד קיימים, יש מאמר על כך, ועד כמה אנחנו צריכים לעבור ממצב למצב בכל המדרגות שלנו - סך הכול ארבע מדרגות, י' ה' ו' ה' שאנחנו עולים עד גמר התיקון.
הפחד שלנו הוא בכל מדרגה, אנחנו סופרים 125 מדרגות, אבל סך הכול בארבע הדרגות - שורש, א', ב', ג', ד', יש לנו פחד מסוים בכל מדרגה. תלוי באיזו עביות אנחנו נמצאים, נגד איזו עביות אנחנו עומדים, על איזו עביות אנחנו צריכים להתגבר כדי להיות דבוקים בבורא, שזה נגד הרצון שלנו, נגד היכולת לברוח או ההיפך.
הפחד מכוון אותנו מאוד, זה ממש כוח מיוחד בתוך הרצון לקבל שמכוון את הרצון לקבל לכל מיני כיוונים, בעד או נגד התיקון, אז בואו אנחנו נכוון אותו ולא שהוא יכוון אותנו. זה אחד מהמרכיבים שעל ידם הבורא מנהל אותנו, אנחנו נשתדל לנהל את עצמנו דווקא על ידי כך שאנחנו מנהלים את הפחד שלנו.
מדרגה לדרגה אנחנו נרגיש עד כמה הוא לא שייך לבהמיות, עד כמה הוא יותר גבוה, עד כמה הוא יותר מיוחד, אפילו אנשים בעולם שלנו מתעלים למעלה מהפחד, ובהתחברות בינינו אנחנו יודעים כבר מתוך החיים שלנו, אפילו הגשמיים, עד כמה אנחנו יכולים להתעלות למעלה מהפחד כי נגדו אני יכול להביא את הרגשת הבושה והכבוד והאהבה והחיבור, שהם יכולים להתמודד עם הפחד.
וכל פעם אני יכול ליישם את הפחדים שלי מקו אחד ומהקו השני אני יכול גם להעמיד כנגדם כאלה תכונות שאני מתעלה מעל זה. העיקר בשבילנו, שאנחנו נרגיש את עצמנו עומדים במצב שאין בי משהו שמנהל אותי, שאני נמצא חופשי ועכשיו אני בוחר איך אני בונה את עצמי, מעמיד את עצמי כלפי מה שנמצא לפניי.
ומה נמצא לפניי? לפניי נמצא רק חיבור, כי מלחמה זה חוסר חיבור בצורה קיצונית, זו הצורה החיצונית של חוסר חיבור, אז אנחנו כנגד זה נתחיל להביא את החיבור בינינו כדי לנצח את המלחמה. אנחנו תמיד צריכים להבין שניצחון משיגים ברוח, למעלה מהגשמיות, וזה מה שנשתדל לעשות. כולנו עכשיו נקבל כזאת פעולת חיבור בינינו שהיא תנצח את כל הפירוד בינינו, את הריחוק בינינו, את המלחמות הפנימיות והחיצוניות, גם בכל העולם אנחנו יכולים לעשות כך, הכול תלוי במידת החיבור שלנו, אם נרצה שזה יקרה, אנחנו נכבה את אש המלחמה בכל מקום, בין כל בני האדם. בזה אנחנו צריכים להילחם, זה השטח שלנו וזה מה שאנחנו חייבים לעשות.
תלמיד: מדובר שמלחמות בין העמים זהו יצר הרע וניתנה לנו התפילה כתבלין. אף אחד מחברינו לא רוצה את שפיכות הדמים הזו. תן לנו איזו תפילה הכי חשובה שעל פיה כל בני ברוך נתפלל ונפסיק את שפיכות הדמים חסרת המשמעות הזאת.
אני לא אתן לכם מילים, תפילות, אני רק אומר לכם שלחבר את התפילות, זו העבודה של כולנו, שלי ושלכם יחד. ואל תסתכלו עליי, אלא זה צריך לצאת מהלב של כל אחד ואחד.
אז נשתדל להגיע למצב שכולנו על פני כדור הארץ נבין שהחיבור בין כולם, מה שאנחנו תמיד מדברים, אבל עכשיו במיוחד, החיבור בינינו זה בעצם המצב הרצוי ביותר, הנשק נגד שנאה ומלחמה, ואותו אנחנו צריכים לעורר ולייצב בינינו.
לחשוב על החיבור ולרצות אותו, זו העבודה שלנו במיוחד בזמנים כאלו. אל תחכו למילים ממני, המילים צריכות לצאת מהלב של כל אחד. תתחברו, תתכתבו ככל האפשר, ואתם תראו עד כמה דווקא זה עוזר.
שאלה: היינו רוצים לומר לחברים שבעשירייה שלנו יש חברים מאוקראינה, קזחסטן ורוסיה, ועם זאת אין סתירות בינינו. החיבור בינינו ממשיך כלפי כל מה שהמורה אומר לנו ואותו איחוד שקיים בינינו לא נחלש, אנחנו רק מתעלים עוד ועוד בחיבור בינינו.
כולנו מחבקים אתכם, ובכלל את כל החברים שלנו בכל העולם, בכל היבשות, בכל המדינות, שאולי גם נמצאים בסכסוך מדיני, אנושי. אנחנו בכל זאת מתפללים רק עבור דבר אחד, הבורא מעורר בינינו את הסכסוכים האלה על מנת שנתגבר עליהם ונדרוש, נבקש ממנו שיחבר אותנו למעלה מהסכסוכים. הסכסוכים יהפכו לעביות של עקומת החיבור שלנו והבקשה שלנו לחיבור תהיה כזכות, ואז נרגיש את עצמנו שייכים לפרצוף שיש לו עביות וזכות, ודווקא לפי הפער בין שני החלקים האלו נמצא ומתגלה הבורא.
נעשה את זה ונצליח. אנחנו צריכים להבין שכל דבר שקורה, אנחנו שייכים לו ואנחנו צריכים להשתמש בו נכון. זאת אומרת, לרצות חיבור וגילוי הבורא, היינו מידת שלום, שלמות שתתגלה בינינו.
שאלה: התפילה נולדת בתוך ליבו של כל חבר ובכל הכלי העולמי. בזמנים הקשים האלה אולי תוכל לייעץ לנו על מאמרים מיוחדים של הרב"ש שמתאימים למצבנו, כיוון שאנחנו נפגשים בזום שלנו מחוץ לשיעור ונוכל לקרוא אותם יחד.
כן. אנחנו נטפל בזה, אנחנו נשלח את החומר שלכולנו כדאי לקרוא וזה יקרב את כל העולם לתיקון. אנחנו נשלח לכל החברים בכל השפות אבל קודם ברוסית ואוקראינית.
חוץ מזה אנחנו נמצאים כאן סביב השעון 24 שעות, פתוחים לגמרי, אז תכתבו, תבקשו מה שאתם צריכים. תדווחו לנו, ובמה שאנחנו יכולים נהיה איתכם ונעזור לכם.
אני שמעתי שנשים כתבו גם לנשים ונקווה שעוד ידברו בניהן. קבוצת הנשים שלנו מזמינות את הנשים ואת הילדים אלינו. אני לא שייך לזה, אני שייך רק לשיעורי בוקר בעצם, אבל יש הרבה מערכות בבני ברוך שאם תפנו, תקבלו תשובה. ואנחנו נזכה לעזור לכולם, קודם כל למי ששייך לארגון שלנו כי הכוחות שלנו מוגבלים, אבל נשמח לעזור לכל אחד ואחד שנמצא בקשר איתנו.
שאלה: דיברנו על פחדים, וישנו פחד. היום נזכרתי במקרה שאתה נסעת עם הרב"ש לאיזה רובע ערבי והרב"ש איכשהו התמודד עם הפחד שלו באותו מקרה. אולי תוכל לייעץ לנו עכשיו איך להתייחס לעולם הזה מעל הפחדים?
אני לא יכול כל כך לתת עצה לגבי זה, אבל באמת זו הייתה דוגמה טובה מאוד בשבילי. הרב"ש ישב באוטו לידי כשנסענו דרך כפר ערבי, כפר גדול מאוד, והייתה מורגשת מהם שנאה, עוינות, כולם הסתכלו עלינו מאיפה אנחנו, ומה פתאום אנחנו נמצאים שם. היו שם אלפי תושבים ואנחנו נכנסנו לרחובות כאלה שלא ידוע לאן הם מובילים אותנו, עד שאיכשהו יצאנו.
אני הייתי מאוד תפוס בפחד, כמעט על סף התפרצות הפחד, ורב"ש לא, הוא התנהג נורמלי, ישב רגוע לידי, וכך נסענו עד שיצאנו מתוך הכפר הזה. כפר ערבי זה כמו עיר שלמה, זה רק נקרא כפר. ואז התרחקנו קצת, אני עצרתי את האוטו והדלקתי סיגריה כדי להירגע, ואז לאט לאט התחלתי להבין מה זה נקרא פחד שתופס את כולך, זאת אומרת, הוא תופס את האדם כולו, נכנס לתוך העצמות שלו ולא נותן לעשות שום דבר עם הגוף ועם המחשבות, עם הרצונות, עם הכול. הוא פשוט מקבע, הוא תופס את האדם כולו והאדם לא שולט על עצמו.
אנחנו לא נמצאים עד כדי כך במצבים כאלו, אני לא חושב שנגיע לזה הפעם. אמנם בצורה אישית כל אחד ואחד יכול לעבור פה ושם כאלו רגשות, אבל שוב, אין לנו מה לעשות כאן, אלא רק תפילה. להיות יחד, איש את רעהו יעזורו, ולהימצא בתפילה. אנחנו בינינו מתחברים ומתפללים לבורא, שבכוונה מביא לנו הרגשה כזאת, כדי שאנחנו נתחבר. זאת אומרת, אנחנו צריכים לראות במצב שבו אנחנו נמצאים עזרה מלמעלה, שהבורא בצורה כזאת דוחף אותנו אליו.
כמו שאנחנו לפעמים מפחידים את הילד הקטן ואומרים, "בוא הנה, תראה מה שיש כאן", על מנת שלא ילך לאיזה מקום ויהיה קרוב אלינו, כך הבורא מפחיד אותנו על ידי כל מיני כאלו אירועים, וכל זה כדי שנתקרב אליו. אם נקדים תרופה למכה, בפנייה אליו, בהתקרבות אליו, לא נזכה לכאלו מצבים ממנו, הם לא ירדו אלינו, ואם לא, באמת הפחד ישלוט עלינו.
בעולם שלנו יש כשמונה מאות סוגי פחדים, זה מה שגילו כל מיני חכמים, רופאים, פסיכולוגים, פיזיולוגים וכן הלאה. אבל חכמת הקבלה מסבירה את זה בצורה משלה, ולכן הפחד הוא אחד מהאמצעים החשובים ביותר בידי הבורא כדי לאסוף אותנו יחד כעדר. כמו הכלבים שצריכים לאסוף את העדר כדי שלא יברח, כך הפחד שהבורא מוריד עלינו עוזר לנו להתקרב יחד, ואז אנחנו לא צריכים את הפחד. אנחנו צריכים להחליף את הפחד שלנו לפחד לא להתנתק מהבורא, זה הפחד הנכון. זה כבר לא נקרא פחד, אלא "יראה". ואם אנחנו מייצבים את עצמנו כך, שאנחנו מפחדים לא להתרחק אחד מהשני, ולא מפני שזה נעים לנו או לא, אלא כי אנחנו רוצים לעשות בזה נחת רוח לבורא, אז אנחנו רואים בפחד את האמצעי להתקשר, להתעלות רוחנית ולהגיע למטרה.
הפחד עצמו זה אמצעי מאוד חשוב, כי הרצון לקבל מרגיש את הפחד יותר מהכול. אין השפעה יותר מועילה על הרצון לקבל מהפחד. אנחנו רואים שזה מלווה אותנו מהרגע הראשון, שנולדים, ועד הרגע האחרון.
אז בואו רק נחליף את היחס שלנו לפחד, לְמה הוא צריך להיות מכוון ואיך אנחנו מנהלים אותו. וודאי שנחבק את כל החברים שלנו בעולם, במיוחד אלו שנמצאים עכשיו בכל מיני מצבי לחץ לא נעימים, ונחמם אותם, שהפחד יברח מהם וירגישו במקום זה אהבה מאיתנו.
שאלה: אם בזמן הזה נוכל להגיע לחיבור האמיתי כמו שמבקשים מאיתנו המקובלים, האם באופן מעשי נוכל לתת דחיפה לשינוי העולם, לעזור לעולם ברגע הזה שהוא כל כך מיוחד?
כן. אנחנו צריכים קודם כל להתייחס לכל העולם שזו הבמה שעליה הבורא מנהל את מה שקורה, ולכן אנחנו לא מתייחסים בצורה מיוחדת לרוסים, לאוקראינים, לאירופאים, לאמריקאים, לערבים, ליהודים וכן הלאה, אנחנו מתייחסים רק לחוסר חיבור בין בני אדם. שכך הבורא רוצה שיקרה בינינו, שאנחנו נרגיש חוסר חיבור, ומתוך זה אנחנו צריכים לנוע לחיבור, זה מה שצריך להיות. אז בואו נסתכל על העולם בצורה כזאת.
ובכל פעולה ופעולה, אפילו של אדם פרטי, מכל שכן פעולות בין המדינות, בואו נראה שיש ביניהן לא מלחמות, אלא סך הכול בירור, עד כמה חוסר החיבור צריך לעורר אותן לחיבור. זה מה שקורה עכשיו במיוחד לפנינו, בעולם הזה, בסכסוך הזה בין רוסיה ואוקראינה. זה צריך לעורר את כל העולם, את כל החברים שלנו, רק לכיוון אחד - אנחנו "בני ברוך" צריכים להרגיש כל אחד וכולנו יחד אחראים לזה שהעולם עדיין לא נמצא בחיבור, כי אנחנו צריכים למשוך את כוח הבורא, את כוח החיבור, מלמעלה אלינו ודרכינו לכל האנושות.
שאלה: מה שקורה עכשיו הוא ללא ספק מקרב בינינו, אנחנו חושבים יותר על החברים, אנחנו מתפללים יותר, אנחנו מרגישים את הדחיפות לתפילה, ואנחנו מרגישים את החשיבות של החיבור. ללא ספק, כמו שכולם אומרים, הבורא מעביר לנו מסר, הוא מעמיד אותנו במבחן. אנחנו לא רוצים את המלחמות האלה שהן יעוררו אותנו. מה אנחנו יכולים לעשות כדי שנוכל לשמור בלי המכות על התפילה, על אותה דחיפות ונחיצות של התפילה, כיוון שזה לא יותר דחוף כרגע ממה שזה היה לפני מאה שנה?
כולנו יחד צריכים לעורר כל אחד את האחר, זה נקרא "איש את רעהו יעזורו", לזה שאין דבר יותר חשוב מחיבור בינינו, ובתוך החיבור בינינו ניתן מקום לבורא שיוכל להתגלות. לצורך זה, כדי להביא אותנו לדבקות בינינו ולדבקות עימו, הוא מעורר את כל המצבים הללו.
לכן אם אנחנו קושרים את כל מה שקורה לנו עם מטרת הבריאה, אז אנחנו צריכים גם להבין שהדבר הזה שקורה קורה לטובתנו. ככל שזה נראה לנו נורא ושאמצעים כאלו הם אמצעים נוראים, אנחנו עברנו אמצעים הרבה יותר נוראים על עצמנו. לכן צריכים להבין שמטרת הבריאה מחייבת אותנו לעבור את כל מה שצריך או בדרך תורה, בדרך האור, בדרך החיבור, או בדרך ייסורים. לכן נשתדל, במיוחד במצבים כמו היום, לשנות מיד את הכיוון שלנו מחיבור על ידי מכות לחיבור על ידי האמצעים הטובים, הכול תלוי בנו.
שאלה: אנחנו ברוסיה נמצאים בתוך עמנו הלאומי והחברים באוקראינה נמצאים בלאום שלהם, וכך או אחרת יש איזו תחושת שייכות. איך להתעלות מעל רגש הלאום הזה?
מי שרוצה להתחבר לבורא צריך לראות את עצמו למעלה מכל ההבדלים בין בני אדם, אנחנו צריכים להשתדל להתעלות למעלה מהגשמיות שלנו. אני מבין שיש הבדלים בין העמים, וההבדלים האלה הם עמוקים ונמצאים עמוק בכל אחד ואחד. אבל אנחנו צריכים דווקא לראות את העתיד, שאם אנחנו מתקנים את עצמנו, אז כל ההבדלים שאנחנו מרגישים אולי עכשיו, שאנחנו רחוקים, מנוגדים זה מזה, שונאים זה את זה, יתהפכו דווקא לקשרי חיבור ואהבה. יוצא שכל אדם שאתה שונא עכשיו יותר, אתה תאהב יותר. צריכים איכשהו לתאר את זה בינינו קודם כל, זה דבר אחד. דבר שני, תראו שהכול בא מלמעלה, שהבורא ברא את שבעים אומות העולם ואת כל הפערים ביניהם. דבר שלישי, אין לנו ברירה, אנחנו חייבים לצורך התיקון להיות כולנו "כאיש אחד בלב אחד".
אני כרוסי מרגיש שיש הבדל ביני לבין האוקראיני, אומנם אנחנו שכנים ושייכים לאותה אמונה ואותה דת, כמעט לאותה שפה והיסטוריה, ואנחנו לא כל כך רחוקים זה מזה, אבל תמיד יש בין שכנים סכסוכים הרבה יותר גלויים מאשר בין אנשים רחוקים, או עמים רחוקים. נשתדל לברר את המצבים האלה לא מבחינת האדם הרגיל, אלא נעלה את עצמנו קצת לדרגת הבורא וננסה לראות את העולם מהמבט שלו. לזה צריכים עוד ועוד תרגילים כדי לעלות יותר, להתחבר ולהשתדל להבין שלפנינו גמר תיקון, ועלינו להשתוקק אליו ולבנות מערכת ששם כולנו מחוברים. לא יכול להיות שנשאיר את זה כך כמו שזה עכשיו, אנחנו חייבים להשתנות בכל יום ויום. ככול שהעולם הגשמי שלנו משתנה, אנחנו צריכים גם לייצב את עצמנו יום יום בצורה חדשה.
שאלה: בעניין הפחד. יש שני חוקים שאנחנו לומדים, הראשון הוא שהכול בא מהבורא והוא רק עושה טוב לנברא. והשני כמו שכתוב ו"העיקר לא לפחד כלל". לפעמים אנחנו לומדים שבעל הסולם פחד לעשות איזה דבר, כך גם רב"ש ואתה. אם החוקים האלה הם חוקים שאנחנו צריכים לעמוד בהם, אז למה לפחד?
זה הטבע שלנו, טבע של כל חי, שהוא עומד ודואג למילוי שלו. המילוי ברצון לקבל בדרגות דומם, צומח וחי מורגש כפחד. בדרגת המדבר שהוא קשור לבורא, הוא מורגש בדרגת יראה, לא פחד אלא "יראה". ההבדל בין פחד ויראה, שבפחד הוא מפחד על קיומו עצמו וקרוביו, וביראה הוא מפחד על הקשר שלו עם הבורא, איך הוא מתייחס לבורא, זה בשבילו העיקר, עד כדי כך שלא חשובים לו החיים הגשמיים שלו, המצבים הגשמיים, אלא העיקר איך מתוך המצבים האלה הוא מתייחס לבורא. וכך אנחנו צריכים להתחיל לברר את עצמנו.
שאלה: הוא כותב "ומלבד תפילה אין מה לתת, וזה נקרא "מצטער בצרת הכלל בינוני"." למה בינוני, אנחנו רוצים להצטער מאוד בצרת הכלל?
אבל הוא רוצה להגיד לנו שזה מה שקורה, שאנחנו לא מתייחסים לזה משכבות שהן למעלה או למטה, אלא בינוני. נתייחס לזה בינתיים בצורה כזאת.
שאלה: אם הכלי הרוחני הוא מדויק ומלוטש כמו שצריך, אז זה כמו משחק, אם עולה לי קלף של פחד אני עונה בקלף של אומץ, או לייאוש אז אני עונה בתקווה. פשוט מנגנון מכאני כזה, אם הבנתי נכון.
נגיד שזה כך.
שאלה: מה מיוחד בנו שהופך אותנו היום לנציגים של כל האנושות?
אנחנו שייכים לקבוצה שהיא הכי קרובה לבורא, ולכן אנחנו חייבים להיות מעבר בין הבורא לאנושות ובין האנושות לבורא, וחייבים לעשות את הפעולה הזאת, את התפקיד הזה. להעלות לבורא רצונות, מחשבות, תפילות, חסרונות של כל האנושות, להפוך בדרך את מה שהם רוצים בצורה כזאת שזה יתקבל אצל הבורא, לקבל מהבורא מה שהוא רוצה לתת לאנושות, ולהביא את זה לא כמו שזה מגיע מהבורא אלא בצורה שיכולה להתקבל באנושות.
לכן כותב בעל הסולם שאנחנו צריכים להיות ישר-אל, ישראל, מעבר בין האנושות לבורא ובין הבורא לאנושות. לכן, החשבון איתנו הוא חשבון כל כך מיוחד, גם לרע וגם לטוב.
שאלה: האם ניתן להגיד שעכשיו ניתנה לנו הזדמנות אדירה מהבורא בקבוצות של אוקרינה ורוסיה להתעלות מעל ההבדלים הטבעיים שבינינו ולהביא את אור האהבה והאיחוד לעולם, ובאמת לשנות את המצב הזה? ולא מן הסתם ניתנה לנו כזו הזדמנות היום, ואם נשתמש בה בצורה נכונה, אז באמת העולם ישתנה?
אתה צודק, ואני מודה לך על מה שאתה אומר. אנחנו באמת צריכים לראות בכל החברים מכל הקבוצות שלנו ברוסיה ובאוקראינה במיוחד, שהם נמשכים לחיבור פנימי ביניהם. זה לא שייך לשום דבר אחר רק לחיבור פנימי, שהם רוצים דווקא מעל כל השנאה, הדחייה והריחוק להתחבר למצב שבו הם מגלים את הבורא, זה נקרא "על כל הפשעים תכסה אהבה". נשתדל לתמוך בהם, לעזור להם.
הם לא מוחקים את ההבדלים ביניהם, כי לא סתם כתוב "על כל הפשעים תכסה אהבה", אהבה יכולה להיות מורגשת רק במידת העביות, במידת השנאה, לכן הבורא מעורר כל מיני מצבים שלמרות המצבים, למעלה מהם אנחנו צריכים לגלות את החיבור והאהבה, וזה יכול להיות. ואלו יהיו כבר חיבור ואהבה אחרים ממה שהיו קודם. כי קודם זה לא היה מטעם שנאה, דחייה לא דיברנו על זה. עכשיו, שזה יותר ויותר מתגלה, אם אנחנו רוצים לעצור את ההתנגשות, את המלחמה, עלינו רק לגלות את האהבה. אם האהבה תתגלה במידה שהיא צריכה להתגלות בינתיים, אז המלחמה תפסק. כי לא צריכים להיות יותר במלחמה אם כבר גילינו את החיבור בינינו מעל הריחוק, מעל המלחמה בצורה מספקת.
שאלה: יש תחושה כזאת שהבורא שם אותנו בתוך פינה, ולא מדובר בכלל במלחמה, אלא מורגש שבנו תלויה כל האנושות, ממש בעשירייה שלנו תלוי גורל כל האנושות, ויש ההבנה שהפתרון נמצא דווקא בינינו, אם נתקדם בבירור ובחיבור.
ואתה פשוט מרגיש דחייה מאוד חזקה, ולא יכול ללכת כלפי החיבור. כאילו שאתה לוחץ על החבר שלך, ובזה אתה רק מרע את המצב. אתה מבין שצריך, שחייבים, ואתה לא יכול לעשות שום דבר, אתה לא יכול ללחוץ עליו. וככה אנחנו לחוצים בין שני הכוחות האלה.
תפילה, פנייה לבורא, שהוא יעזור ויעשה. זה שאתה לא יכול לשנות את המצב, זה ברור, מלכתחילה זה ברור שאתה לא יכול לשנות כלום רק דרך הבורא. אתה פונה אליו ודורש ממנו שהוא יעשה את השינוי. והאמת, שכבר בזמן הפנייה אליו אתה צריך להיות שמח שיש לך סיבה לפנות אליו, שהוא עשה את זה רק כדי שהנבראים יפנו אליו. הוא מעורר את כל הצרות האלה, את כל הבלגן שיש בעולם, רק כדי שהנבראים יפנו אליו וידרשו להיות בחיבור ביניהם, לא צריך שום דבר חוץ מזה.
הוא מגלה להם קצת מהמצב השבור של מערכת אדם הראשון, כדי שהם יבקשו ממנו להחזיר אותם למצב החיבור, לתקן את המצב. אם כך, אנו נמצאים ממש במצב טוב. בואו רק נפעיל את הבקשה, את התפילה לבורא ואז נראה עד כמה המצבים הרעים נעלמים מהעולם, ולא צריך אותם. כי גם כך אנו פונים אליו, ומדברים על החיבור בנינו.
בואו נעבור לבירורים בינינו, עד כמה אנחנו מנותקים, מנוגדים זה לזה, בואו נעבור לכאלו מצבים שלא יהיה צורך מלחמות. שנתחיל לחטט בנו, וכך נגלה עד כמה יש לנו עוד ועוד מצבים מנוגדים, שאנחנו נמצאים במלחמות פנימיות גם בינינו, וגם כל אחד עם עצמו, וכך נגיע לחיבור.
תלמיד: אתה פשוט נמצא במצב כזה כעקשן.
זה טוב מאוד, זה נקרא שהבורא לא עוזב אותך ורוצה שתמשיך עד שתגיע לבקשה האמיתית, והוא יוכל לפתוח לך את המערכת האמיתית הכללית שקיימת, ואתה תתחיל להרגיש אותה, שהיא קיימת בצורה מתוקנת לאט לאט, בהדרגה. בינתיים אתה צריך לגלות את ההיפך ממנה, וכל פעם שמאל - ימין, שמאל - ימין, כך תעלה על כל המדרגות, וכך תשיג את השלמות. צריכים לראות את המצב בצורה קצת יותר בוגרת.
שאלה: כולנו מאוד מודאגים ומתפללים עבור המצב, מתפללים עבור שלום ושלמות. אתמול ראינו בטורקיה בטלוויזיה שעיתונאים, מומחים, כל מיני אנשים בגשמיות מסכימים ששום דבר בעולם כבר לא יהיה אותו הדבר. ואני סקרן, לקראת מה אנחנו מתקדמים? לא רק אומה אחת או שתי אומות, אלא כל העולם, לאן אנחנו הולכים, לקראת מה?
המצב שעכשיו מתברר בעולם מעורר בנו הבנה והרגשה שאנחנו כבני אדם לגמרי לא מתוקנים, שאנחנו חיות. מראים לנו את זה דרך שני עמים שחיים מאות שנים אחד ליד השני. יש להם אותה דת, פרבוסלבית, לא סתם נצרות, יש להם כמעט אותה שפה. לאורך ההיסטוריה הם כל הזמן חיו יחד כשכנים. תמיד היו ביניהם גם בסכסוכים, אבל הם מבינים אחד את השני. אין עמים שמעורבים יותר מהרוסים והאוקראינים. יש שם, גברים, נשים, ילדים, שכבר בנו משפחות מעורבות, וכבר לא מתחשבים בכלל אם זה רוסי או אוקראיני.
יחד עם זה אתה רואה שיש איזה הבדל, ואיזו שנאה יש ביניהם, ושאפשר עם גפרור אחד, עם ניצוץ אחד פתאום להצית הכול, כאילו שלא הייתה ביניהם שום היסטוריה וכלום. למה? כי הרצון לקבל ביסודו לא מתוקן, אלא הוא גדל וגדל משנה לשנה, ולכן אם הוא מתפרץ, נדלקת שריפה הרבה יותר גדולה.
זה מה שאנחנו צריכים להבין, שאין לנו שום ברירה אלא לכבות את אש המלחמה ואת האגו שלנו רק עם האור העליון, לזה אנחנו צריכים להתקרב, ולהבין שזה הפתרון היחיד.
תלמיד: איך אנחנו יכולים להתייחס לנבואות, כי יש אנשים שאומרים שאנחנו הולכים לקראת גוג ומגוג ואחריו גמר תיקון, גם הגאון מווילנה שהיה מקובל ענק אמר שאם אתה רואה את הצי הרוסי יוצא לקראת הבוספורוס, תלבש בגדים לבנים, ותתכונן למשיח. איך אנחנו צריכים להתייחס לכל הנבואות האלה?
הכול נכון, רק תלוי מי רואה, מי לא רואה ומתי. אני חושב שאנחנו צריכים להתנהג בדיוק כמו שהמקובלים אומרים לנו, ואם נתנהג כך נצליח לקרב את העולם לתיקון. בצורה שאנחנו לומדים, בצורה הגיונית כי מבריאת העולם הכול כך קורה. אז בואו לא נחשוב שאנחנו צריכים לצאת ולקבל את המשיח בבוספורוס, אני לא חושב שזה חייב להתגלות בצורה כזאת גשמית.
ושנאמר שנלבש בגדים לבנים הכוונה היא, שכולנו נהיה עטופים באור החסדים שנקרא האור הלבן, שכולנו נהיה בחסד, בחסדים, בהשפעה הדדית זה אל זה. זה נקרא שאנחנו יוצאים לקראת המשיח, זאת אומרת מתקרבים בצורתנו להשפעה בינינו למשיח, לכוח שמושך אותנו מהאגו שלנו, מהגשמיות לרוחניות, מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. נשתדל ונעשה.
שאלה: אנחנו מרגישים אחריות על חוסר החיבור בעולם. איך להפוך את ההרגשה הזאת לחומר דלק שיעלה אותנו מעל הרגשת האשמה?
ודאי שאנחנו אשמים במה שקורה בעולם, כי לא עשינו תיקונים קודמים שימנעו את המצב הזה, לכן וודאי שמה שקורה בעולם הוא גם באשמתנו. הבורא מעורר את התיקונים האלו או את חוסר התיקונים האלה כדי שסוף סוף נתקן את עצמנו.
לכן אנחנו צריכים להסתכל קדימה ולחשוב מה אנחנו עושים כדי לראות את העולם יותר מחובר. זאת אומרת, מה אנחנו צריכים לברר בינינו כדי לעלות לבורא בקשה אמיתית על חוסר הקשר בינינו, כדי שהוא יתקן אותנו ויוכל לגלות את עצמו בינינו, ובצורה כזאת שנוכל לגלות אותו ככוח העליון, וכך העולם יירגע,
שאלה: יש חברים שלא מסוגלים להסכים ולקבל את מה שקורה, שהכול מגיע מטוב ומיטיב ואפילו עוזבים את הקבוצה. איך ניתן לעזור להם להתעלות מעל מה שנראה כבלתי אפשרי?
אני יכול להבין כל אחד ואחד שאומר כך או כך, שמתרגז על הבורא, שמקלל את הבורא. אני רק לא מבין דבר אחד, למה בגלל שהאדם מרגיש לא טוב הוא עוזב את הדרך? מה יש לו לעשות כשהוא עוזב את הדרך, הוא בורח משדה הקרב?
אנחנו נמצאים איתכם במלחמה, יש כוח שמפריד בינינו, ואנחנו צריכים כנגד הכוח הזה להילחם ולחייב אותו שבמקום להפריד, יחבר בינינו ויתגלה בנו. זאת העבודה שלנו. אז מה זה נקרא לברוח, לאן הם בורחים? לדרגת בהמה. הם לא מסכימים שהבורא עושה כך, יש להם טענות והם חושבים שהם צודקים, חכמים וכן הלאה. שיעשו את העבודה, יש לפניכם מה לעשות.
בזה הם מצביעים רק על עד כמה הם טיפשים וחלשים. שילכו, מה אנחנו יכולים לעשות, אבל כך הם לא מתקנים את המציאות, לא משנים את המציאות, אלא רק מצביעים על החולשה שלהם, ושהעולם לא בנוי בשבילם.
אין לי יותר מה לשמוע, כבר אמרתי את הכול, כבר שמעתי כל מיני טענות. גם אני עברתי את כל הטענות האלו, גם אני הרגשתי אותן בעצמי, מה אתה חושב שבי אין את כל אותם ספקות, מחשבות, ורצונות שאתם עוברים? אבל אני אומר שזה לא יכול להיות, על זה כתוב "אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, חוץ מצא"1, "חוץ מצא". אם אתה יוצא מהקשר עם הבורא אפילו שזה היה קשר פאסיבי, כמו שהיית עד כה, אתה כבר לגמרי מוותר על העתיד שלך להיות אדם, ואם כך שלום לבהמה.
שאלה: אנחנו לומדים שאם לא עשינו תיקון נכון ברמה הרוחנית, אז הבעיה צפה על פני הרובד הפיזי ומתחילה להתממש בכל מיני בעיות. אנחנו כל הזמן משתמשים במושג מלחמה פנימית, מלחמה עם האגו וכן הלאה. נראה לי שאני לא מבין נכון את המושג ואז ההבנה הלא נכונה הזו הופכת למלחמה פיזית. מהי מלחמה פנימית, איך להבין ולעבוד נכון עם המושג הזה?
המלחמה הפנימית שיש בנו היא בין שאני מכוון את עצמי לבורא במאמץ הפנימי שלי, לבין כל כוחות הפירוד שמושכים אותי לכל הכיוונים חוץ מאשר לכיוון הבורא. אני נמצא במאבק בין שני הכיוונים הללו, לחבר ככל שאני יכול את כל הרצונות, המחשבות והנטיות שלי לכיוון הבורא כנגד אלו שמושכים אותי לכל הכיוונים הארציים.
קריין: יש ציטוט על מה שאמרת עכשיו. מתוך "משיבת נפש", אות מ'.
"אמרו חז"ל "יצרו של אדם מתגבר עליו כל יום, ואלמלא אין הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו", רק שהאדם מחויב לחזק את עצמו בכל פעם מחדש, לבלי להיות נסוג אחור ממלחמה הזאת, ולבלי לייאש את עצמו בשום אופן, כי ודאי במלחמה הזאת אין רואים עדיין בחוש מי המנצח, כי עדיין המלחמה ארוכה מאד והגלות מתגבר, ועל כל אחד עובר מה שעובר. אעפ"כ, כל זמן שאוחזים עדין הכלי זין בידינו, ועיקר הכלי זין שלנו הוא תפילה, וכל זמן שאין אנו מייאשים עצמנו ממלחמה הזאת ח"ו, ואוחזים עדיין הכלי מלחמה, בוודאי אנחנו מנצחים, כי כל זמן שהאדם מחזק את עצמו בתפלה וצעקה להשי"ת, הוא בכלל מנצח את המלחמה, כי זה עיקר הניצחון."
("משיבת נפש". אות מ')
זה העיקר, על זה כתוב "חוץ מצא".
אני מקווה שכל החברים שלנו מקבוצות אוקראינה, רוסיה הגדולה ומכל המקומות, כולם יתחברו ויפנו יחד לבורא אחד, ומכך שהוא יחבר בינינו החיבור הזה יתפשט לכל העולם וכולם יגיעו למצב המתוקן.
קריין: יש עוד ציטוט מתוך "שמעתי" קל"ח "ענין יראה ופחד שבא לפעמים להאדם".
"בזמן שבא לאדם בחינת יראה, הוא צריך לידע, ש"אין עוד מלבדו" כתוב. ואפילו מעשי כשפים.
ואם הוא רואה, שהיראה מתגבר עליו, אזי הוא צריך לומר, שאין חס ושלום מקרה, אלא נתן לו השם ית' הזדמנות משמים. והוא צריך לעיון ולמוד, לאיזה מטרה שלחו לו את היראה הזו. מסתמא, הוא בכדי שיוכל להתגבר ולומר "אין עוד מלבדו".
ואפילו אחרי כל אלה, עדיין היראה והפחד לא הלך ממנו, אזי הוא צריך לקבל מזה דוגמא, ולומר: "באותו שיעור היראה צריך להיות בעבדות השם ית'". היינו, שהיראת שמים, שהוא לזכות, צריך להיות בזה האופן של יראה, שיש לו עכשיו. היינו, שהגוף מתפעל מהיראה הזו החיצוניות, כן ממש באותה הצורה של התפעלות הגוף, צריך להיות יראת שמים."
שאלה: יש לי הרגשה שאני צופה במחשבות של אחרים או של הבורא בעצמו, אבל אין לי שום הרגשה שאני משפיע במשהו על העולם. איך לרכוש את ההרגשה שהמצב בעולם תלוי בי?
אנחנו לומדים שרק התפילה יכולה לעזור. אתה מבקש שתהיה לך הרגשה, שתהיה לך הבנה, שיהיה לך גילוי ושיהיה לך קשר. אתה רוצה להתעלות למעלה מכוחות הפירוד והאגו שפועלים בך ומנתקים אותך מרשת המציאות האמיתית. אתה לא מרגיש את מערכת האדם, שדומם, צומח, חי ובני אדם, כולם קשורים יחד, אז על זה תבקש, שזה יהיה בך בצורה ברורה ותחזור לזה בכל החושים שלך, ואז תוכל להיות בהרגשה ובפעולה הנכונה.
תלמיד: למה אנחנו מדברים הרבה על תפילה וגם אומרים שזה הנשק המרכזי, אבל עוסקים בה מעט בשיעורים?
אני לא ראיתי אצל הרב"ש שהוא לימד אותנו להתפלל חוץ מאשר קראנו על חשיבות התפילה, וזה היה בצורה כזאת שקראנו על התפילה במקורות שונים. האדם צריך להרגיש חשיבות לכך מבפנים, מעצמו, ואנחנו מדברים על זה הרבה יותר ממה שהיה מדובר אצל הרב"ש. אנחנו מדברים כמעט יום יום שבמשך היום אנחנו צריכים להתחבר ולחפש איך להתפלל, לפנות לבורא.
שאלה: אם מתגלה כעס בין החברים ואנחנו לא רוצים להתפלל ולבקש מהבורא, מה עושים כנגד הרגשה כזו?
כתוב "הבולם את עצמו בשעת מריבה"2, שדווקא בזמן שמתגלה כעס נגד חבר, ולא מדובר על דברים גשמיים אלא על דברים יותר פנימיים ורוחניים במיוחד, לכן מי שבולם את עצמו הוא מתעלה ממש לדרגה יותר עליונה.
שאלה: איך לראות את כל מה שקורה בעולם דרך העשירייה?
ככל שהעשירייה נמצאת בחיבור בתוכה, אז הוא צריך לראות את העולם יותר מחובר, וככל שהעשירייה מנותקת בתוכה, אז הוא צריך לראות את העולם יותר מפורק.
שאלה: מדוע יש מדינות מסוימות שנלחמות כדי להתעורר, ויש מדינות שאפילו לא מרגישות שיש מלחמה ועסוקות בעסקים שלהם?
יש שבעים חלקים במבנה האנושי כנגד חב"ד, חג"ת, נהי"ם. חג"ת ונהי"ם הם כנגד שבעים אומות העולם, ולכן יש ביניהן צורות שונות באופי, בהתכללות ביניהן וכן הלאה. אנחנו עוד נלמד מה האופי הפרטי של כל אחת ולמה זה כך, אבל לכולן יש מקום וכל אחת צריכה לעשות איזה תיקון.
שאלה: איך להתמודד עם ההרגשה שאני אשם בכל מה שקורה ושלא ניצלתי הזדמנויות לחיבור ולתפילה לפני זה, האם עלי לדבר עם החברים על זה?
אני קודם כל צריך לדבר עם עצמי ואחר כך עם הבורא, וזו הרגשה מאוד יפה וטובה שאני מרגיש אשם עבור כל העולם. אחר כך אנחנו עוד נשפר את זה.
שאלה: הבורא מעמיד אותנו במבחן מולו. איך במצב הזה אנחנו ככלי אחד נוכל להידבק בו ולראות שהוא טוב ומיטיב?
זו בעיה, אני מבין שזה לא פשוט לראות בדברים שאנחנו עכשיו שומעים, רואים ומרגישים שהבורא הוא טוב ומיטיב, אבל אנחנו צריכים להבין מזה עד כמה אנחנו מקולקלים. עד כדי כך אנחנו מקולקלים, שאת כל הדברים הטובים, שהוא טוב ומיטיב לרעים ולטובים ולכולם יחד, ושגם עכשיו אנחנו נמצאים בגמר התיקון, אנחנו מרגישים בהתאם למידת הקלקול שלנו, ולכן זה רק צריך לעורר אותנו להתפלל לתיקון.
שאלה: יש לנו דאגה גדולה למצב העולם. האם אנו צריכות לצפות לתוצאות מהתפילה שלנו, משהו שרואים בפועל במציאות?
כן. אנחנו צריכים להתפלל לבורא וכל הזמן לבקש ממנו שהעולם ישתנה לטובה וזה סימן שאנחנו נשתנה לטובה.
שאלה: מדוע הבורא עורר את מלחמת האחים הזאת מול העיניים שלנו, איך להפוך את המלחמה החיצונית למלחמה פנימית?
אנחנו למדנו בתפיסת המציאות שאין עולם מולנו אלא הכול נעשה בתוכנו, בתוך השכל, רגש, בתוך התמונה שמצטיירת באחורי המוח. יש שם זכוכית מלוטשת שעליה אנחנו רואים את המציאות כאילו נמצאת לפנינו. המציאות לא נמצאת לפנינו אלא היא נמצאת בתוכנו. במידה שאנחנו מתקנים את החושים שלנו אנחנו רואים את המציאות פחות או יותר מתוקנת. מזה צריך לדעת שכל התיקונים הם תיקונים של כל אחד ואחד בתוכו. אנחנו מרגישים את עצמנו קשורים יחד, כדי שתהיה לנו אפשרות לתקן את עצמנו בצורה יותר מועילה ומהירה .
שאלה: האם דרך הדאגה לחברים שלנו יכולה להתפתח בנו דאגה כלפי כלל העולם?
אנחנו קודם כל צריכים להשתדל לראות את הקבוצה שלנו - בני ברוך - כקבוצה אחת שבה אנחנו מבינים איכשהו את מטרת הבריאה, ותיקון הבריאה, עתיד הבריאה, ולהשתדל כולנו יחד כמה שאפשר יותר להתחבר ולהגיע למצב המתוקן כדי להיות קשורים לבורא. בשביל מה? כדי להעביר ממנו לכל האנושות את ההשפעה שלו שנקראת האור העליון, שהוא ישפיע על כל האנושות וכולם יתעוררו ויגיעו לתיקון הכללי.
שאלה: החברה שלנו מורכבת מכלל העמים. איך אנחנו יכולים להתחייב להתחבר כאחד כדי להביא איזון ולסיים את המלחמה הזו?
"ועל כל פשעים, תכסה אהבה"3. אנחנו צריכים להתחבר בינינו ללא שום הבדלים. אנחנו רואים במיוחד את ההבדלים הגשמיים ששייכים לגופים. בנשמות אנחנו נמצאים הרבה יותר קרובים ולא כל כך בניגוד זה מזה. עלינו פשוט להתנתק מהרגשת הגוף של כל אחד ואחד ולהרגיש את עצמנו יותר קרובים, קרובות בפנימיות הלב, בנשמה.
שאלה: מה כל הכלי יכול להוסיף היום כדי לתת תמיכה פנימית, חיבוק וביטחון לחברים שלנו?
בשביל זה אנחנו צריכים להתחבר בינינו, להתחבר אליהם, להתכתב, כמה שאפשר יותר ויותר להביע להם חום, דאגה ותמיכה. חום, דאגה ותמיכה. אתם צריכים להרכיב בבני ברוך קבוצה, ארגון פנימי עם ההנהלה שלנו, שהקבוצה הזאת תתמוך בכל אלו שניזוקים מהמלחמה, נשים, גברים, ילדים, במיוחד קודם בילדים ואחר כך בנשים ואחר כך הגברים, ולהשתדל לעזור להם כמה שאפשר. לבדוק במה אפשר ולעזור להם.
יכול להיות בצורה ישירה לשלוח להם משהו, אפילו לקבל אותם כאן באיזו צורה, ולא רק כאן אלא בקבוצות שלנו מחוץ לישראל. אנחנו צריכים לעבוד כארגון אחד שיהיה לכולם טוב ככל האפשר. להקל על כולם את המכות והצרות. לא רק לאנשי אוקראינה, אלא לאנשי רוסיה ובלרוס, לכולם. אנחנו רוצים קודם כל לדאוג לחברי בני ברוך שנמצאים שם בכל המדינות ואחר כך לכולם, מהקטנים ועד הגדולים.
שאלה: יש פחד מהמצב הכללי אבל אני מגלה שהפחד הוא אגואיסטי על עצמי. איך להפוך אותו לדבקות בבורא?
תתחילו לעבוד עם החברות שנמצאות במצב, במקומות שמתרחשת מלחמה וזה ייתן לכם הכוונה איך לדאוג למצב הכללי. זה יעזור לצאת מהמצב הפרטי למצב הכללי.
שאלה: עד עכשיו עבדנו על החיבור בתוך העשירייה בעיקר. באיזו מידה חשוב לעבוד על החיבור של כל חברי בני ברוך, בתקופה הזאת?
מאוד חשוב. דווקא עכשיו, אני אומר לכולם ובפה מלא ממש, אנחנו צריכים לעבוד על החיבור בין כולנו, כולנו יחד סביב כדור הארץ כדי בהתחברות בינינו, בין כולנו לכבות את אש המלחמה.
שאלה: האנושות רוצה בצורה אגואיסטית שיהיה לה טוב. מהו הטוב שצריך לעבור דרכנו לאנושות?
אנחנו צריכים לתת לאנושות הבנה שטוב יכול להיות רק בתנאי שאנחנו פותחים את הלב אחד לשני וחושבים אחד על השני, ובמשהו פיזי, כמה שיכולים לדאוג אחד לשני. אבל העיקר זה פתיחת הלב, כי דרך הלבבות הבורא מגיע לכל אחד וממלא אותם ואז אדם לא זקוק לכלום.
שאלה: כתוב "אם תחנה עלי מחנה לא יירא ליבי אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח"4. במה אנחנו בוטחים?
"בזאת", זאת נקראת "השכינה". זאת אומרת, הבורא נמצא בינינו ומקשר אותנו יחד הוא מעורר אותנו ומסדר לנו את הכול. אם אנחנו בוטחים בו, זאת אומרת מרגישים שאנחנו מהקשר בינינו שייכים אליו, אז אין לנו שום פחד ושום בעיה ושום דבר לא יכול להזיק לנו.
אני מאוד מקווה שכל הנשים בכל העולם יגלו את ליבן ואיכשהו יעזרו ויתחברו לנשים ברוסיה ובאוקראינה ככל האפשר לעזור להם או לפחות לתמוך בהם. לתמוך בהם נפשית, פסיכולוגית וחברתית.
(סוף השיעור)