שיעור ערב 12.10.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כתבי בעל הסולם, עמ' 482, מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 482 מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות". רב.

אנחנו החלטנו לנסות ללמוד בשיעורי ערב את "כתבי בעל הסולם". אם אתם רוצים, אם יש לכם איזה רעיון יותר טוב במה להשתמש בשעות האלה, בשעה וחצי הזו, אז בבקשה אני אשמח לקבל כל דבר ולשקול אותו. ויכול להיות שאם אתם ממליצים משהו מדברי בעל הסולם או רב"ש דבר מיוחד, מסוים, אז אנחנו נלמד את זה, בבקשה, כל אחד יכול בזה להטיב לכולם. אבל בינתיים "אהבת ה' ואהבת הבריות", בעל הסולם.

קריין: "אהבת ה' ואהבת הבריות" בעמ' 482 בספר "כתבי בעל הסולם".

אהבת ה' ואהבת הבריות

"ואהבת לרעך כמוך. רבי עקיבא אומר: זה כלל גדול בתורה. (ב"ר כ"ד)

כלל ופרט

המאמר הנ"ל הגם שהוא אחד המאמרים המפורסמים והמצוטטים ביותר בימינו. עכ"ז הוא בלתי מבואר לכולם על כל רוחבו והקיפו. כי מילת "כלל" יורה לנו סיכום פרטים שמתיחסים ל"כלל" הנשוא, אשר כל פרט ופרט נושא חלק בתוכו, באופן, שבצירוף כל הפרטים יחד ימצא אותו "הכלל".

ואם אנו אומרים "כלל גדול בתורה", הרי הבנתו: אשר כל המקראות ותרי"ב המצוות, המה הם סיכום הפרטים המתיחסים לפסוק של: "ואהבת לרעך כמוך". ולכאורה קשה, איך יכול פסוק זה להיות "כלל" לכל מצוות התורה? לכל היותר הוא יכול להיות "כלל" לחלק התורה והמשפטים הנוגעים בין אדם לחבירו. אולם לחלק הארי שבתורה העוסק בעניני עבדות בין אדם למקום, איך אפשר להכלילם במסגרת הכתוב של "ואהבת לרעך כמוך"?"

כאן זו באמת שאלה, אם החכמים אמרו ש"ואהבת לרעך כמוך" זה כלל גדול בתורה, ותורה, אנחנו חושבים שקיבלנו אותה מאיזה כוח עליון, בכל מיני צורות, אבל קיבלנו מכוח עליון וכך גם חושבים בכל הדתות, אז מה זה עניין של תורה? למה אנחנו יכולים להגיד ש"ואהבת לרעך כמוך" זה כל התורה, תמצית, מהות של כל התורה? זה מה שהיא צריכה ללמד אותנו, על זה היא מדברת, למה? עד כדי כך אין לה יותר להגיד?

דעלך סני לחברך לא תעביד

"ואם בדוחק אפשר ליישב את המאמר הנ"ל, הרי בא מאמרו של הלל הזקן באותו נוכרי שבא לפניו ובקש ממנו שיגיירו כפי שמובא בגמרא: "... גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. וכו'. אמר לו: דעלך סני לחברך לא תעביד [מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך]. זו היא כל התורה כולה, ואידך, פירושא הוא זיל גמור [והיתר פירוש הוא לך ולמד]".

הרי אנו רואים להדיא שהוא אמר לו שכל התורה כולה היא הפירוש של הפסוק "ואהבת לרעך כמוך".

ועתה לפי דברי הלל, רבן של כל התנאים, ושהלכה כמותו, נהיר לנו בודאות גמור, אשר עיקר הרצון שבתורתינו הקדושה היא להביא אותנו לגובה רום המעלה, שנוכל לקיים הכתוב הזה של "ואהבת לרעך כמוך", כי בפירוש הוא אומר: "ואידך פירושא הוא זיל גמור [והיתר פירוש הוא לך ולמד]", דהיינו, מפרשים לנו איך לבוא לכלל הזה.

והנה לפלא הוא, איך קביעה זו תצדק ברוב פרשיות התורה העוסקים בדינים שבין אדם למקום, ואשר כל בר בי רב [תלמיד] יודע בעליל, שהמה העיקרים שבתורה, ולא הפירושים לבירור הכתוב של "ואהבת לרעך כמוך"."

אנחנו לא שואלים אז בעל הסולם בעצמו שואל.

ואהבת לרעך כמוך

"עוד יש לנו להתבונן ולהבין כוונת הכתוב גופו באמרו: "ואהבת לרעך כמוך", שפירושו לפי הפשט, הוא לאהוב את חברך באותו שיעור שאתה אוהב את עצמך. ואנו רואים שאין הציבור יכול לעמוד בו כלל. ואילו היה כתוב "ואהבת לרעך כמו שהוא אוהב אותך", גם זה לא היו רבים שיוכלו לקיים אותו באופן מושלם, אבל עכ"פ זה מקובל על הדעת.

אבל לאהוב את חברו כמו שהוא אוהב את עצמו, אין זה לכאורה בגדר האפשרות. ואפילו אם לא היה בעולם אלא איש אחד זולתו, היה זה גם מן הנמנע, ובפרט שהעולם מלא אנשים, ואם יאהב את כולם כמותו, לא ישאר לו זמן בעד עצמו. כי ודאי הוא שצרכיו שלו הוא ימלא מבלי להחסיר, ובחשק רב ימלאם, באהבתו את עצמו.

לא כן לענין צורכי הכלל. שאין לו סיבה חזקה שתעורר רצונו לפעול עבורם - ואפילו אם היה לו רצון - האם יוכל לקיים את המקרא כפשוטו - האם כוחו יעמוד לו? ואם כן איך תחייבנו התורה דבר שאינו יכול לעמוד ולקיים כלל?

ואין לעלות על הדעת כלל, אשר הכתוב הזה נאמר בדרך הגזמה ח"ו, כי מוזהרים ועומדים אנחנו על "לא תוסף עליו, ולא תגרע ממנו". ולזה הסכימו כל המפרשים לפרש המקרא כפשוטו. ויותר מזה אמרו, שחייב למלא צרכי חבירו, ואפילו במקום שהוא עצמו נמצא חסר בו, גם אז הוא מצווה ועומד ליתן צרכי חבירו. ולהשאיר את עצמו בחיסרון. כמו שפירשו התוספות קידושין כ. ד"ה כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו, ומפרשים שם התוספות בשם הירושלמי וז"ל: "דפעמים אין לו אלא כר אחת אם שוכב עליו בעצמו אינו מקיים כי טוב לו עמך, ואם אינו שוכב עליו וגם אינו מוסרו לעבדו, זו מדת סדום, נמצא שע"כ צריך למסור לעבדו, והיינו אדון לעצמו"."

שאלה: כתוב "כל מה ששנוא עליך..", אני יכול לעשות את החשבון הזה לפי הרצון האגואיסטי שלי, זה החשבון הנכון שעליו מדברים?

לפחות ככה. איך עוד אתה יכול לדעת? ודאי שככה זה.

שאלה: תמיד דיברנו על זה שנים שנים, אבל המשפט הזה בעייתי.

על הפסוק הזה מדברים אלפי שנים.

תלמיד: אלפי שנים, אמת אנחנו לומדים איתך כבר חמש עשרה שנה אותו המשפט וזה חוזר על עצמו כל הזמן.

כן.

תלמיד: והוא אומר "אבל לאהוב את חברו כמו שהוא אוהב את עצמו, אין זה לכאורה בגדר האפשרות. ואפילו אם לא היה בעולם אלא איש אחד זולתו, היה זה גם מן הנמנע, ובפרט שהעולם מלא אנשים,". הוא אומר, שזה בלתי אפשרי "ואהבת לרעך כמוך".

רק אתה תוסיף, זה בלתי אפשרי לקיים לפי טבע האדם.

תלמיד: נכון, אז איך פותרים את הבעיה?

יכול להיות שהוא יקבל טבע אחר, טבע של מלאך.

תלמיד: מה זה אומר?

יש אנשים שמקבלים את הטבע של המלאך הטוב, כוח הטוב, מלאך זה כוח, אז בא לאדם כוח הטוב ואדם יכול להשתמש בו. נניח שאני יכול להרים 10 קילו, וקיבלתי איזה כדור ואני יכול להרים 50 קילו, אז הכוח הנוסף שיש בי, נקרא "מלאך", זה כוח נוסף שפועל במלכות, לכן הוא כך נקרא. אין בזה שום דבר.

תלמיד: אבל יש מצב שבאמת אפשר להגיע למצב שאני יכול לאהוב את החבר שלי כמו שאני אוהב את עצמי?

אז אומרים לך חכמים, שאם אתה תקבל כוח כזה מלמעלה, אתה תוכל לאהוב את הזולת כמו שאתה אוהב את עצמך, ולכן התורה אומרת לך "ואהבת לרעך כמוך". זאת אומרת, מה התורה אומרת? אני מספקת לך את הכוח הזה ואתה צריך להגיע לאהבת הזולת כמו לאהבת עצמך.

תלמיד: ואז באמת אפשר להגיע למצב כזה שלאהוב את החבר שלי כמו את עצמי?

כן, סך הכול אתה יוצא מעצמך ואוהב את כולם בשווה. מה יש בזה כל כך? נותנים לך כוח. אתה יכול לשאול, מה יש לי מזה, בשביל מה התורה דורשת את זה, וכן הלאה, אבל התורה אומרת לך ש"אני מספקת לך את זה". זאת אומרת זה לא שהיא אומרת לך, "ואהבת לרעך כמוך" מחייבת אותך כמו שאתה, לא, היא אומרת "אם תרצה, יש לי כוח שאני מספקת לך ואתה תוכל".

תלמיד: איך באמת מגיעים לכזה כוח כדי להשיג אותו?

אנחנו לומדים איך להשיג, איך לבקש, לדרוש, לקבל כוח לאהוב. הבעיה היא שנרצה לקבל כוח לאהוב, שנרצה אותו. זה שהוא נמצא, נמצא. זה שאפשר לקבל, כן. אבל האם אני ארצה לקבל אותו? מה חסר לי לאהוב מישהו?

תלמיד: נראה לך שאנחנו לא רוצים להשיג את הכוח הזה?

לי נראה שלא כל כך. אלא אתה מבין מהבוקר עד הלילה לפי התפקיד שלך בעבודה, שאתה כל הזמן אומר שאתה בא לאהוב את כולם. אני, אין לי תפקיד כזה, אז אני לא אומר.

תלמיד: תכונת ההשפעה שאנחנו רוצים להשיג היא התכונה שאתה מדבר עליה, זאת אומרת, זו התכונה "ואהבת לרעך כמוך" בעצם?

כן.

שאלה: עם חלוף השנים המילה הזאת "אהבה" כלפי החברים הופכת להיות כזאת חשובה. פעם זה היה נראה משהו רשמי ומרוחק, והיום ברור שזאת כל מהות העבודה שלנו. למה בעל הסולם מתכוון פה במילת "אהבת חברים", לפרצוף, דבקות, למה הוא מתכוון?

זה נקרא לדאוג לשני כמו שאני דואג לעצמי. סך הכול.

תלמיד: אבל המקובלים באים לתכונה הזאת ועבורם זה מצב רוחני או שהם כל הזמן נמצאים בזה?

רצוי להגיע למצב הזה הקבוע לכל הבריות בכלל, כי אז אני פשוט מתקשר לכל הנשמה שלי. זה הכול. אני מתקשר לכל הנשמה שלי עם כל החלקים שלה שזה כל אדם ואדם או כל רצון ורצון, ואני אוהב את כולם זה נקרא שאני מתקשר לכולם בגוף אחד, ואז אני מתחיל להרגיש באותו רצון אחד את הבורא האחד, וזה נקרא גמר תיקון.

תלמיד: זאת אומרת, בשביל להרגיש בורא אחד זה תנאי מחויב לאהוב את כולם, את כל האנושות?

כן, אבל יש בזה דרגות, מדרגות, מצבים שלאט לאט אנחנו משיגים. אבל זה נקרא כלל "כלל גדול", כלל זה נקרא שכולל בתוכו את כל התיקון וכל המהות שאנחנו צריכים לעשות. לכן התורה אומרת "ואהבת לרעך כמוך כלל..", זה כלל.

תלמיד: ומה שהוא כותב פה שקודם כל "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", ואחר כך היתר, זה שלבים?

כן נכון, זה להתקרב לזה לאט לאט. "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" זאת אומרת אל תגרום רע לאף אחד, ואחר כך ותאהב את כל אחד.

שאלה: איך עובדים עם השנאה, מה צריך לעשות? האם לבקש מהבורא שיכסה את השנאה? כי אם אין שנאה גדולה, אין אהבה גדולה.

כן, אנחנו לומדים ששנאה ואהבה קשורים זה לזה ומגיעים בדרך כלל מאחד לשני ונופלים מאהבה לשנאה ומהשנאה עולים לאהבה, וככה כולם, אנחנו נפעלים בצורה כזאת. כי יש בזה הרבה כללים, שבאמת לא לפחד אבל כמו שכתוב "אין אדם עומד על דבר מצווה אלא אם כן נכשל בה", כשאנחנו באים ורוצים להתחבר בינינו, אז אנחנו מרגישים עד כמה שאנחנו לא רוצים ודוחים זה את זה ו"לא בא לי ואני לא רוצה". את כל המצבים האלה אנחנו עוברים דווקא כדי לגלות בהם אחר כך את הנחיצות לחיבור ואפילו את מהות החיבור שזה אהבה.

שאלה: זאת אומרת, זה כמו נפילות ועליות, כמו נדנדה?

כן, כן.

שאלה: איך אפשר להרגיש וליישם בצורה מעשית את הכוח הזה של הטבע, את הוויברציה הזאת בינינו כבר מהיום?

רק על זה כתוב בכל כתבי הקבלה, רק על זה מדברים וכותבים מקובלים, רק זה מה שאנחנו צריכים להשיג בתוך החיים שלנו ולכן אם אנחנו נלמד יחד ונרצה לממש וליישם את הלימוד, אז כך תמיד אנחנו נימשך לחיבור. ובתוך חיבור מגיעים אפילו לאהבה, זו כבר התכללות מאוד מאוד פנימית זה בזה. ואז מצד הקבלה אפשר להגיד, שאנחנו מתקנים חטא אדם הראשון ומצד שני שאנחנו מגיעים לתכלית.

כי בחיבור בינינו, ודווקא כשהחיבור הזה יהיה על פני הדחייה, שנאה, כשלמטה יש שנאה ולמעלה תהיה אהבה, כך אנחנו בין שתי הרמות האלו נגלה את כל המציאות, עולמות רוחניים, את הבורא, בין שניהם, בין שנאה לאהבה. כי אנחנו, הנבראים, לא יכולים להרגיש רק אחד ללא השני. אפילו כדי להרגיש שנאה בעולם שלנו אז יש קצת הארה, כדי שאנחנו נוכל לשנוא זה את זה' הבורא צריך להאיר אפילו באור שלו במקצת, כי אנחנו לא יכולים להרגיש את האחד ללא השני. לא חושך לגמרי ולא אור לגמרי, אלא חייב להיות איזה יחס ביניהם. כך אנחנו בנויים.

שאלה: האם יש איזו דוגמה מסוימת ל"ואהבת לרעך כמוך", במה זה בא לביטוי כשהיית אצל הרב"ש?

"ואהבת לרעך כמוך" אנחנו יכולים לראות את זה בין אימא וילד, אין יותר דוגמאות לאהבה בעולם שלנו. אלה הדוגמאות מהטבע, כי הטבע מחייב, היינו הבורא מחייב כך בפנימיות של אימא לאהוב את הילד שלה, מפני שעל ידי זה מתפתח העולם, וזה בלבד. על רב"ש אני לא רוצה לדבר, מה היה שם, זה יותר מדי יקר לי כדי שאני אספר לך.

קריין: אנחנו קוראים בספר כתבי בעל הסולם, בעמוד 483 כותרת "מצוה אחת".

מצוה אחת

"וכאן מתעוררות כמה שאלות. לפי האמור לעיל כולנו בגדר עוברי התורה, ולא עוד, אלא עיקר התורה אין אנו מקיימים," כי כולם שונאים זה את זה. מי נמצא באהבה לבריות? "כי אנו עושים הפרטים, ולהכלל איננו באים. וז"ש: "בזמן שאתם עושים רצונו של מקום אביונים באחרים ולא בכם" וכו'. כי איך יתכן שיהיו אביונים, בזמן שהכלל כולו עושים רצונו של מקום ואוהבים זולתם כעצמם?"

זאת אומרת, ברור לנו לפי האנשים שנכשלים, חולים, ממש עניים שאין להם דברים הכרחיים לחיים, אז איך יכול להיות שמגיע בינינו מקום לאנשים כאלו, אם אנחנו נמצאים באיזה יחס טוב זה לזה. על אהבה כבר אין מה לדבר, זאת אומרת, שאנחנו, ודאי וודאי לא שמים לב על מה שיש לאחרים, לא מתייחסים באהבה, אלא אנחנו נותנים לממשלה לטפל בזה. מוכנים לתת איזה סכום כסף אבל את הרגש שלי אני לא יכול לתת להם, אני לא יכול לדאוג להם. וכאן הבעיה.

לכן אנחנו אף פעם לא יכולים להפטר מעוני, ממחלות. אפילו שתפזר מיליארדי דולרים בכל העולם ותרכיב כל מיני מנגנונים, משרדי ממשלה למיניהם, שהם יטפלו בבני אדם ויתנו להם את כל הכסף ויספקו להם הכל, בכל זאת יהיו עניים ויהיו חולים ויהיו ניזוקים. כי אנחנו רוצים להתפטר מלדאוג להם. זאת אומרת "עזוב אותי מלאהוב. כמה כסף אתה רוצה? מאה דולר בחודש, אני אתן לך כל חודש מאה דולר, רק תעזוב אותי"

לא זאת התורה דורשת. התורה דורשת יחס לבבי. ולכן למרות שיש מדינות עשירות מאוד, יש שם גם עוני ופשיעה ואנשים סובלים מאוד. ותראו מה קורה עם העולם שלנו, אם היו מתייחסים באהבה זה לזה, העולם היה כולו פשוט גן עדן. אבל לא יכולים, לא רוצים לתת רגש לזולת, אלא רק כסף "בבקשה קח ותעזוב אותי" זה אפשרי. אבל זה לא פותר את הבעיה, התורה דורשת לב.

קריין: אנחנו בעמוד 483 פסקה שנייה מלמטה בטור א'.

"ועניין עבד עברי שמביא הירושלמי צריך לימוד. כי משמעות הכתוב, אפילו בגר שאינו עברי, חייב לאהוב כמותו." זאת אומרת, אפילו שיש בינך אנשים שהם רחוקים מהעם שלך ובכלל לא דומים לך, ואתה לא מבין אותם והכול, אתה חייב לדאוג להם כמו שאתה דואג לקרובים. אין בזה רחוק או קרוב, זה יכול להיות אחד מאירופה ואחד מדרום אמריקה, ואחד מאפריקה, ואחד לא חשוב מאיפה, אתה צריך לדאוג לכולם בשווה, באהבה. ואין לתרץ, כי הגר דינו כעברי, משום: "תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם". כי גר משמעותו הוא גם גר תושב, שאינו מקבל התורה כלל, זולת שפורש עצמו מעבודה זרה, שעליו נאמר: "לגר אשר בשעריך תתנה". ואכמ"ל בזה." יש כאן כמה דברים שהוא לא רוצה כל כך לפתוח, כי זה לא שייך לנו, זה שייך לאנשים דתיים. לעזור לאנשים אחרים או לא, לנו זה לא שייך כבר.

"וזה סוד מצוה אחת שהתנא אומר: "עשה מצוה אחת הכריע את עצמו וכל העולם כולו לכף זכות". וקשה מאד להבין, כי מהו ענין "כל העולם" לכאן? ואין לדחוק ולתרץ שמיירי כשהוא עצמו "חצי חייב וחצי זכאי" וכל העולם "חצי חייב וחצי זכאי", שאם נאמר כן העיקר חסר מהספר; ועוד הלא כל העולם מלא גויים ועריצים ואיך הוא יכול לראות שהם "חצי חייב וחצי זכאי" - על עצמו הוא יכול לראות שהוא "חצי חייב וחצי זכאי" אבל לא על כל העולם; ועוד, עכ"פ היה צריך לומר "כל ישראל כולו", ומה ענין "העולם", שצירף כאן התנא, האם יש לנו ערבות גם בעד אומות העולם, לצרף אותם לחשבון מעשינו הטובים?" זאת אומרת, השאלות ברורות. מה הגדר, ההיקף של "ואהבת לרעך כמוך". אני צריך לאהוב רק את הקרובים שלי, או אלה שמתייחסים לעיר שלי, לאזור שלי, או לעם שלי, או לעמים אחרים, או לכל העולם כולו ובשווה לכולם. מה היא הדרישה הזאת כלפי האדם?

"יש להבין שחז"ל לא דברו אלא בחלק המעשי אשר בתורה, המביאים לתכלית הנרצה מהעולם והתורה." כאן נותנים לנו הסבר, מה הטבע שאנחנו נמצאים בו דורש מאיתנו? זה לא שבא מישהו עם רעיון כזה שטוב לאהוב, להיות יפים, טובים. אלא אנחנו נמצאים בתוך הטבע, בתוך החוקים, והחוקים האלה פועלים עלינו יותר ויותר חזק, סוגרים אותנו, דורשים מאיתנו יותר ויותר לקיים את התנאי הזה של החיבור בינינו עד האהבה. ואין לנו מה לעשות, אנחנו נצטרך את זה לקיים. אם לא עכשיו, נמות, ניוולד, ושוב נהיה באותם התנאים, עד שנקיים את זה בזמן שאנחנו חיים כאן. "ועל כן, כשאומרים מצוה אחת הכוונה ללא ספק מצוה מעשית. וזה ודאי כדברי הלל שהוא: - "ואהבת לרעך כמוך", אשר על ידי מצוה זו בלבד, יזכה למטרה האמיתית, שהיא - הדביקות באלקיו." שבאמת המטרה היא להגיע לדבקות בבורא, להיות כמוהו. אבל לממש את זה אפשר דרך פעולה מעשית שנמצאת לידינו שהיא מתבטאת ב"ואהבת לרך כמוך". "והנך מוצא שבמצוה אחת זוכה לקיים כל המטרה והתכלית.

ועתה אין כל קושיה מעניין המצוות שבין אדם למקום, כי המעשיות שבהם, יש להם גם תכלית זו של זיכוך הגוף, אשר נקודתה האחרונה היא לאהוב "את חברך כמוך", שהשלב המידי הבא אחריו הוא הדביקות.

ויש בזה כלל ופרט כמבואר, כי מהפרטים באים אל הכלל, כי הכלל מביא למטרה האחרונה. אם כן ודאי שאין חילוק, מאיזה צד מתחיל, אם מהכלל, או מהפרט. כי עיקר הדבר להתחיל ולא ללכת באמצע, עד שנבוא למטרתינו."

שאלה: מה זה אומר שאני משקיע את הרגשות בעשירייה, איך אני משקיע את הרגשות?

אנחנו רוצים להגיע להרגשה, הכלי הרוחני זאת הרגשה. זה לא חשבון מתמטי על הנייר, זה רק להרגיש, לפתח הרגשה, ולא סתם הרגשה אלא הרגשת הזולת. כי סך הכול אנחנו מרגישים את עצמנו ולא מרגישים את הזולת בכלל, הכול ביחס אלינו, אז כל העבודה שלי זה לפתח הרגשה לזולת, שאני ארגיש את האחרים. מתוך זה שאני מפתח חוש להרגיש את הזולת, מה שמחוץ לי, אני מגיע ליכולת להרגיש את הבורא, פשוט מאוד.

שאלה: ההרגשה הזאת אם אפשר לתת דוגמה, כמו בן שאוהב בת, כאלה רגשות צריכים להופיע בי אבל יותר כלפי העשירייה?

כן, נניח שכך.

שאלה: באיזה שלב קורה המעבר הזה מאהבת העשירייה לאהבת הבורא?

זה לא בא להחליף את אהבת החברים באהבת הבורא, אלא בתוך אהבת החברים אתה מתחיל להרגיש אהבה לבורא, ככה זה.

תלמיד: האם זה איזה כוח שאני דורש עבור החברים?

כמו שאתה רואה בילד שהוא גדל ופתאום אתה רואה שהוא מבין יותר, מרגיש יותר, מסוגל יותר, כך זה אצלנו. מתוך זה שאנחנו פועלים בתוך החיבור בינינו, אנחנו מתוך זה מגיעים להרגשה נוספת, שחוץ מהחברים מתחילים להרגיש שיש עוד מציאות נוספת, פנימית יותר, שזה הבורא, וכך זה מתפתח.

תלמיד: המציאות הזאת של אהבה לבורא?

כן, בהדרגה.

שאלה: אמרת קודם שבשביל שנאה חייב להיות קצת ניצוץ הבורא. אז קצה החוט לאהבה נמצא דווקא בשנאה?

כן, מתחילים מזה.

ולדבקה בו

"אולם עדיין נשאר לנו מקום לשאלה, אם כל תכלית התורה וכל הבריאה, אינה אלא להרים את האנושות השפלה, עד שיהיו ראויים לאותו רוממות הנפלאה - "ולדבקה בו יתברך ויתעלה". היה לו לברא אותנו ברוממות זו, ולא להטריח אותנו ביגיעת הבריאה, התורה והמצוות"? זאת אומרת, השאלה היא כך, למה לא ברא אותנו מיד בצורה כזאת, שאנחנו קשורים לכל הבריות בצורה כזאת שאנחנו אוהבים את כולם, שאנחנו מרגישים את כולם כמו שמרגישים את עצמנו, שלא יהיה שום הבדל. זה מה שהיה לאדם הראשון, בוא נגיד במערכת אדם הראשון לפני השבירה. כך היו מרגישים את כל הרצונות, כל התכונות, כולם קשורים וכולם נמצאים יחד. למה היה צריך לשבור את הכלי הזה, למה צריכים להתחיל משנאה, מדחייה.

"ואפשר לתרץ ע"פ מה שמובא בחז"ל: "מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה". פירוש, כל המתקיים וניזון על ידי יגיעת אחרים, מפחד (מתבייש) להסתכל בצורתו, משום שאין לו צורה אנושית... ומאחר שמתוך שלימותו יתברך, אין דבר חסר יוצא הימנו. לפיכך, כדי שנוכל להנות מיגיע כפינו, הכין לנו העבודה הזאת, וברא הבריאה בצורתה המשפלת, והעבודה היא על ידי תורה ומצוות, המרוממת אותנו, משיפלות הבריאה, ועל ידי עבודה זאת, נמצאנו משיגים רוממותנו על ידי קניין עצמי. וכל העונג והטוב המגיע לנו מידו יתברך הרחבה והמלאה אנו מרגישים כמו בעלים עליו, ולא כמקבל מתנה.

אולם עכ"ז צריכים להבין מקור השיפלות שאנו מרגישים בשעת קבלת מתנה. ונבין את זה על-פי החוק הידוע לחכמי הטבע: ש"כל ענף טבעו וחוקו כשרשו". וכל הענינים הנהוגים בשורש, יתרצה בהם הענף שלו ויאהב אותם ויחמדם ויפיק מהם תועלתו. ולעומתם, כל הענינים שאינם נהוגים בשורש, גם הענף שלו מתרחק מהם, ולא יוכל לסובלם וניזק מהם.

ומכיון ששורשינו הוא השי"ת ויתעלה, והוא אינו מקבל, אלא משפיע, על-כן מגיע לנו הצער והשיפלות בכל קבלה מזולתו.

עתה מבואר לנו דבר התכלית של - "ולדבקה בו", אשר רוממות הדביקות ההיא, אינה אלא בחינת השתוות הענף לשורשו. ולעומתו בצד השני, אשר כל עניין השפלות אינה אלא בחינת הרחקה משורשו, או במלות אחרות, אשר כל בריה שדרכיה מתוקנות להשפיע לזולתו ביותר, נמצאת מתרוממת ביותר ומסוגלת להדבק בו יתברך ביותר."

זאת אומרת שאנחנו נמצאים במצב שעד כמה שאנחנו שונאים זה את זה, אז לפי הטבע שלנו אנחנו רחוקים גם מהבורא, ואז לא מרגישים אותו. במידה שאנחנו מתקרבים ומתחברים זה אל זה, אז אנחנו בזה יכולים להתחיל להרגיש זה את זה, ולהרגיש בינינו את הבורא, כי זה טבע אחד.

הכול תלוי איך אנחנו או מתרחקים זה מזה, או מתקרבים זה לזה. והבורא רוצה שאנחנו נלמד אותו. ולכן אנחנו צריכים לעבור כל מיני מצבים בניתוק זה מזה, ובחיבור זה לזה. וככה בכל מיני האופנים. על ידי זה אנחנו לומדים את כל הטבע שלו.

לכן אנחנו נמצאים ברצון לקבל כל כך מורכב, ומרגישים צורות שונות של הרצון לקבל, שנאה וכן הלאה, זה לזה. וכשמתחילים להתקרב לבורא, אז מתחילים להרגיש עד כמה אפשרי לנו לנגוע, להתקרב, להבין, להתחבר אליו, ומזה מתחילים להרגיש את הצד השני שלו.

וכל ההשגה שלו בבורא, היא תמיד כוללת את שני החלקים. מצד אחד אנחנו נמצאים בשנאה הדדית, מצד שני בקרבה הדדית, ולפי הפער בין שנאה לבין אהבה אנחנו מתחילים להרגיש את הבורא. אנחנו לא מסוגלים להשיג דבר אחד ללא השני, כי אנחנו נבראים. ולכן תמיד אנחנו משיגים דבר מהיפוכו.

שאלה: כשאתה מקבל את גדלות המטרה מהעשירייה, מצד אחד יש הודיה, מצד שני בושה שאני מקבל גדלות המטרה מהחברים שלא אני נתתי את גדלות המטרה לעשירייה. מה יותר נכון, או שצריך להיות גם זה וגם זה?

על זה לא צריכה להיות בושה. אם אני נמצא באהבה איתם, אז כמה שאני מקבל מהם דברים נכונים שמקרבים אותי לבורא, אני לא מתבייש, אלא אני מודה להם. זה האגו שלי, ככה נותן לי להרגיש. אז צריכים להיות בכאלו מצבים עם החברים כמה שיותר קרובים.

בוא נגיד כך. ילד קטן, כשהוא מרגיש קרוב לאימא בצורה טבעית, הוא מתבייש מאימא? לא. הוא מתבייש לקבל מאימא? לא. כך אנחנו צריכים להיות. אם יש איזו הרגשת בושה, אי נעימות כתוצאה מאיזה יחסים בינינו, סימן שיש שם רצונות לקבל שעדיין לא תוקנו.

שאלה: כשאנחנו משתוקקים להתקרבות אחד אל השני, אז יוצאת הרגשה שאנחנו כמו מגנטים בכל המוטיבציה שלנו האגואיסטית. איך אדם יוצא מהאגואיזם?

זו עבודה, זה תוצאה מעבודה גדולה, קפדנית שאתה תראה דוגמה מהחברים, ותרצה להיות כמוהם. תתבייש שאתה לא כמוהם, תרצה להיות כמוהם, ואז תבקש שיהיה לך גם כזאת משיכה וקשר עם החברים, ואז אתה תגיע למצב שאתה תהיה מחובר איתם ודרכם תראה איך אתה יכול להתקרב להיות מחובר עם הבורא. כי הבורא סך הכול מתגלה בתוך הקשר בין החברים.

שאלה: האם אנחנו חוקרים את הבורא בהתאם לחיבור שלנו?

כן. אנחנו לומדים את הבורא מתוך החיבור בינינו. שם אנחנו מגלים את התכונות של החיבור שזה נקרא "בורא".

שאלה: האם לבורא יש רצון?

בורא זה תכונת האהבה. כך אנחנו משיגים אותו. אנחנו לא משיגים את הבורא עצמו. כמו שבעולם שלנו אנחנו אף פעם לא משיגים את האדם. אנחנו משיגים איזה יחס שלו אלי, או לזולת. אבל לא שאנחנו משיגים משהו. כך אנחנו קוראים, אבל זה לא נכון.

שאלה: "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך", ביכולתנו לקיים או שגם בשביל זה צריך טבע שני?

"מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" זה עדיין לפני התיקון של "ואהבת לרעך כמוך".

תלמיד: אבל ביכולתנו לקיים את זה?

לקיים אתה לא יכול. זה בדרך לתיקון. נתנו לנו להרגיש "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברים", אתה בזה מבין שזה רע, כי אתה מרגיש את זה על עצמך. אתה לא רוצה שכך יתייחסו אליך, אז אומרים לך, "אז ככה גם אל תתייחס לאחרים". זה תנאי להתנהגות בחברה האגואיסטית, הארצית, הנורמאלית, בלי להזיק זה לזה.

קריין: אנחנו בעמ' 483, בטור א', פסקה שלישית מלמטה, בשורה המתחילה במילה "ביותר".

"וכל בריה שדרכה בבחינת קבלה ואהבה עצמית ביותר, הרי זו נמצאת מושפלת ביותר ומורחקת מהשי"ת ביותר.

ותרופה לזה הוכן לנו התורה ומצוות, בתחילה לקיים "שלא לשמה", דהיינו, כדי לקבל שכר, שזה נוהג בזמן קטנות - לבחינת חינוך. וכשגדל מלמדין אותו לעסוק בתורה ומצוות "לשמה". דהיינו, לעשות נחת רוח ליוצרו, ולא לאהבה עצמית."

זאת אומרת, אלה השלבים איך אנחנו צריכים לקבל על עצמנו את התנאי הזה, את הכלל הזה, אהבת הזולת. אז מאהבת הבריות לאהבת הבורא, כך לאט לאט אנחנו מתקדמים, וזה נקרא אצלנו "סולם המדרגות".

"ובאמור נוכל להבין דברי חז"ל שהקשו: - "וכי מה איכפת ליה להקב"ה למי ששוחט מן הצואר, או מי ששוחט מן העורף. הוי לא נתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות".

אך עדיין אין אנו יודעים "צירוף" זה מהו? ובנ"ל מובן היטב. - כי "עיר פרא אדם יולד", ושרוי בתכלית הזוהמה והשפלות, בריבוי הקבלה אך לעצמו, ואהבה עצמית בלי שום ניצוצין של אהבת זולתו והשפעה לזולתו. במצב זה הוא נמצא בנקודה הרחוקה בתכלית, מן השורש יתברך ויתעלה."

זאת אומרת, כאן אנחנו מתחילים ללמוד שכל העניין של אהבה, חיבור, מגיע בהדרגה, במדרגות, בחלקים, במנות קטנות יותר ויותר ויותר, כך אנחנו מתקדמים, מתקדמים עד שמכירים, מרגישים את המושג הזה במלואו. וזה נקרא "עלייה במדרגות רוחניים".

"וכאשר גדל ומתחנך בתורה ומצוות המוגדרת - רק "בכוונה להשפיע נחת רוח ליוצרו, וכלל לא לאהבה עצמית" מגיע לדרגה של השפעה לזולתו על-ידי הסגולה הטבעית שבעסק התורה והמצוות לשמה, שנותן התורה ידעה, כמו"ש חז"ל: "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין".

ובזה נמצא הנברא הולך ומתפתח במעלות הרוממות האמורה, עד שמגיע לדרגה שמאבד מקרבו כל בחינת אהבה עצמית וקבלה עצמית, וכל מדותיו הם להשפיע - או לקבל על מנת להשפיע. ועל זה אמרו חז"ל: "לא נתנו המצוות אלא לצרף בהם את הבריות". ואז נדבק בשורשו בשיעור הכתוב: - "ולדבקה בו"."

אני מבין שאנשים לא שואלים כי עדיין אנחנו לא נמצאים בזה, והם לא מבינים עד כמה יש כאן כל כך הרבה פרטים שאנחנו צריכים לברר, אבל מה לעשות? עדיין לא נגענו בהם. כמו כל דבר שלא היה לנו קשר עמו, אז אין לנו שאלות, וקושיות, ובעיות בירורים.

שאלה: אמרת שעל המדרגות הרוחניות אי אפשר לדלג, אבל אפשר לזרז את ההתקדמות במצבים הרוחניים?

כן, זה מה שאנחנו עושים, מזרזים את ההתפתחות שלנו. ודאי בתוך הקבוצה זה מה שאנחנו עושים.

שאלה: מה זה אומר שאנחנו נדבקים בשורשנו?

שאנחנו מגיעים לאותן ההבחנות, אותם הכוחות, אותן המחשבות, אותן הפעולות כמו הבורא, ואז אין שום הבדל בינינו לבורא [ואנחנו] נכללים בו. זה נקרא להתכלל בהשורש.

תלמיד: אני נכלל עם החברים בעשירייה מתוך אהבה, אנחנו מרגישים ומגלים בינינו אהבה, בעומק האהבה הזאת אנחנו מתדבקים בשורשנו?

כן ודאי.

תלמיד: באיזה אופן, איך אנחנו משיגים את המחשבה, את הרצון?

מתוך זה שאתה מתנהג כמוהו, אז אתה מתחיל להרגיש שאתה מרגיש אותו. שהמחשבות שלך, הרצונות שלך, הנטיות שלך, אתה מתחיל לראות בהן שזה כמו הבורא. אם הן על מנת להשפיע, המחשבות, הפעולות, הדעות של חיבור, אז אתה מכיר בזה שהבורא שנמצא בך.

שאלה: בעשירייה אנחנו לא מרגישים שנאה, האם זו בעיה?

יכול להיות שעדיין לא מרגישים שנאה, עדיין לא הגעתם לקרבה זה לזה, להתנגשות. כן, חייבים להתחיל להרגיש זה כנגד זה, שנאה כנגד אהבה, יותר זה ויותר זה, יותר זה ויותר זה, וככה הולכים קדימה על שתי רגלים.

שאלה: המצווה הזאת "ואהבת לרעך כמוך" זו לא מטרה, זה תנאי בשביל להגיע לדבקות בבורא.

כן.

תלמיד: אם אומרים לי שיש לי גידול במוח ויש לי חודשיים לחיות, אז אני משנה את היחס שלי לעולם, אני עובד בצורה אחרת.

אז מה השאלה?

תלמיד: המאמצים שאנחנו עושים בקבוצה, כמה שאנחנו יותר משתתפים בשיעורים, מתעמקים בחומר, מתעסקים בהפצה, ככה אנחנו יותר מעוררים את הקווים?

כן.

שאלה: אולי כדאי לקרוא את המאמר של רב"ש "בוא אל פרעה ב'", מאמר 13, אולי זה יאפשר לחברים יותר להבין את נושא האהבה ולבורא כהקדמה?

בסדר גמור, תרשמו את ההצעה הזאת, אנחנו נלמד את המאמר הזה. יפה מאוד, תודה רבה.

שאלה: כשמתגלה שנאה ממש חזקה ושורפת כלפי החברים ואתה מצליח בעזרת ה' להתגבר על זה, אז אתה מרגיש אהבה שורפת? והאם זה הכיוון הנכון ומהמקום הזה פתאום מתחילים להרגיש שמחה כשמקבלים מצבים כאלו?

נכון. בקיצור, העיקר להתקדם. גם להיות כל הזמן באהבה זה לא טוב. העיקר להמשיך בחיבור ולא לפחד שהחיבור הזה יביא שנאה, אהבה, דחייה, התקרבות, העיקר כל הזמן להיות קרובים יותר זה לזה. כי אנשים שלא קרובים, הם גם לא שונאים זה את זה, לא מתנגשים. העיקר כל הזמן להתקרב.

קריין: אנחנו בעמוד 484.

שני חלקים בתורה: בין אדם למקום - בין אדם לחברו

"ואף אם אנו רואים שיש שני חלקים בתורה: האחד, מצוות הנוהגות בין אדם למקום. והשני, מצוות הנוהגות בין אדם לחברו, הנה שניהם דבר אחד הוא. כלומר, המעשיות שבהם והתכלית המבוקש היוצא מהם - אחד הם "לשמה". ואין שום נפקא מינה לנברא, אם הוא עובד בשביל חברו, או שעובד בשביל השי"ת. כי כן נחקק בנברא מלידתו, אשר כל שבא מזולתו, הוא כעין דבר ריק ובלתי מציאותי.

ומכיון שכך, בין כך ובין כך, הוא מוכרח ומחוייב מתחילה להתחיל ב"שלא לשמה", כמו"ש הרמב"ם: "ואמרו חכמים לעולם יעסוק האדם בתורה ואפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. לפיכך כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארץ, אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר, עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם רז זה מעט מעט ומרגילין אותן לענין זה בנחת עד שישיגוהו וידעוהו ויעבדוהו מאהבה"."

שאלה: אנחנו באים לאהוב אחד את השני ומגלים הרבה דברים. אבל עכשיו אנחנו רואים שברחוב יש הרבה שנאה בין הימין לשמאל ונראה שאנשים מוכנים להרוג אחד את השני. איך אנחנו מתייחסים לזה? ברור שזה בתוכנו, אבל האם יש לנו יחס לשנאה שיש ברחובות?

לא, אין לנו שום יחס לזה. ברור לנו שהשנאה הזאת עוד תגדל ותהיה עוד יותר ויותר, בפרט כשאתה מדבר מאמריקה, שם יהיו עוד בחירות ונראה מה שיהיה. כולם מפחדים אפילו לחשוב על איזה התפרצויות יהיו שם.

ואין מה לעשות, אנחנו חיים במצב שאנחנו הזנחנו כבר מזמן את תיקון היחסים בינינו משנאה לאהבה, והשנאה יותר ויותר מתפרצת בינינו, ואין לנו סבלנות ואנחנו לא מסוגלים בכלל להחזיק את עצמנו. נקווה שאנחנו בכל זאת נלמד איך להיות חברים טובים. אם לא, אז אנחנו נאכל זה את זה, ממש כך.

שאלה: האם זה נכון להגיד שהאדישות והשנאה בעשירייה שלי, גורמת למה שאנחנו רואים ברחוב?

יש בזה משהו, אבל בכל זאת מה שאנחנו לומדים ואיך אנחנו מחזיקים את עצמנו בעשירייה, זה הרבה יותר טוב ממה שיש ברחוב. ברחוב טוב שהם יוצאים מסוג אחד, דמוקרטים או רפובליקנים, או צבע אחד או משהו אחר, אבל אם היו מתנגשים ברחוב, אם היו פתאום יחד נפגשים הקבוצות האלה עם הקבוצות האלה, זה היה ממש גורם מוות וסכסוכים, מכות וכן הלאה.

יש בעיה גדולה, שהממשלות לא מטפלות לאחד את האנשים. זאת אומרת, כל הבעיה שלנו זה בחינוך, אין מה לעשות. השנאה עכשיו שוב תעלה בין כל המדינות, בין כל העמים, בין משפחות. בתוך המשפחות תהיה שנאה שהיא תצא מכל החורים, מכל צורות היחסים בין בני אדם, ממש כך זה יהיה.

אתם תראו שעד כמה שנמאס לנו לשבת בפנים בתוך הבית, להיות עם הקורונה הזו ממש סגורים, אנחנו נתחיל להרגיש שאין לנו יותר כוחות להתאפק ונתפרץ כל אחד ואחד ומה ייצא מזה, אני לא רוצה לחשוב אפילו, ממש לא רוצה לחשוב.

נקווה מאוד שנצליח לפרסם את שיטת החינוך, ונוכל להסביר לכולם שכל השנאה מתגלה אך ורק כדי שאנחנו נגיע לחיבור בינינו.

קריין: אנחנו בעמ' 485 למעלה פסקה שנייה.

..."הרי שבהשתלם האדם באהבת זולתו ובהשפעה לזולתו בנקודה הסופית, ישתלם יחד עם זה באהבת השי"ת ובהשפעת נחת רוח להשי"ת. ואין הפרש בשניהם, כי כל הנמצא מחוץ לגופו, שהוא מחוץ לעניין תועלת עצמו - דין אחד לו, אם זה להשפיע לחברו, או להשפיע נחת רוח ליוצרו.

וזה ששיער הלל הנשיא, אשר "ואהבת לרעך כמוך" הוא המטרה האחרונה שבמעשיות. כי הוא האופי והצורה היותר ברורה לאדם. ואין לטעות במעשים, שהרי הם מסודרים לעיניו, ויודע שאם מקדים צרכי חברו על צרכי עצמו, הריהו במדת השפעה, ולפיכך אינו מגדיר המטרה - "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". כי באמת הם היינו הך, כי גם את חברו הוא צריך לאהוב בכל לבבו ובכל נפשו ומאודו. כי כן מתבטא במלה "כמוך". כי את עצמו ודאי שהוא אוהב בכל לבבו נפשו ומאודו, ובהשי"ת יכול לרמות את עצמו. ובחברו הדבר פרוש תמיד לנגד עיניו."

לכן אנחנו מקבלים את ההגדרה הזאת "ואהבת לרעך כמוך", כי מתוך זה אני לומד איך לצאת מעצמי ולהתחיל לאהוב את הזולת, להתייחס לזולת. כי אם מדובר כלפי הבורא, תנסו לדבר על אהבה לבורא עם אנשים, הם יגידו לכם "בטח שכן, אני אוהב, אני מסתדר, אני מעריך". אף אחד לא מבין שהוא שונא את הבורא במידה שהוא שונא מישהו בעולם, לא חשוב מי, יכול להיות שאתה שונא את האדם הכי גרוע, אתה שונא את הבורא, כי מה שהאדם הזה עושה זה לא הוא עושה אלא הבורא עושה דרכו, הבורא מתלבש בו ועושה. לכן אתה צריך להבין שבכל אדם נמצא בורא שמנהל ומסדר אותו וכך הוא מראה לך דרך האדם הזה, מה יש לך לתקן עד שתגיע לאהבת הזולת.

ולכן דרך אהבת הזולת, ולא אחרת, אתה יכול להגיע לאהבת הבורא. בסך הכול הבורא זה הכלל הכולל ואהבת הזולת היא הפרטים של האהבה. גם הבורא זה זולת, מאדם, רק שאלה הפרטים, כל מיני פרטים של בני אדם, בני אדם. ואם האדם מגיע לממש "אהבת עולם" מה שנקרא, אז הוא מגיע לאהבת הבורא.

שאלה: את מי אני צריך לאהוב את כולם, את כל העולם?

את כל העולם. בסופו של דבר. אתה צריך להגיע לאהבת עולם.

תלמיד: זה הרי נשמע לא הגיוני.

לא נכון. כשאתה מתקדם באהבה שלך לזולת, אתה מתחיל לקבל הרגשה איך אתה מתייחס לכולם, לכל מיני אנשים, לכל הסוגים, נפתח לך הכול, אל תדאג. אם אתה לא מגיע לאהבה הכללית לכל אחד ולכולם יחד, [לא יהיה לך כלי] זה הכלי שבתוכו אתה מגלה אהבה לבורא. אתה לא יכול לאהוב את הבורא בלי שאתה מייצב את האהבה שלך לבריות, אחד בתוך השני. כי מה יש בבריות, תגיד לי, מה יש בבריות? בבריות יש כל מיני פעולות, כל מיני הופעות שאתה מרגיש, שהבורא כך נותן לך לראות. ואם אתה לא מסכים, אם אתה לא מקבל, אם אתה מזלזל, אם אתה דוחה, אם אתה שונא, זה נקרא שאתה לא אוהב אותו.

תלמיד: יש כל מיני אנשים שאני מרגיש שפועלים עכשיו נגד האיחוד, שהם מזיקים לעם.

"כל הפוסל במומו פוסל". אני אומר לך לא יכול להיות, כי הבורא מסובב את הכול, "אין עוד מלבדו", את כל הבריות, את כולם. ואם אתה לא מגיע למצב שאתה אוהב את כולם, מהיטלר, סטאלין ועד אני לא יודע מי, אתה לא משלים את עצמך עם הבריאה ועם הבורא. אהבה זאת אומרת, התכללות בדבקות עם כל הבריאה, זו המטרה הסופית שלנו. זה התיקון הסופי, מטרת התיקון.

תלמיד: ובדרך לשם?

אני מסכים איתך, בדרך יש לך כל מה שאתה רוצה, אבל זה בדרך. וכשאתה מתקדם יותר ויותר אתה מרגיש שאין לך שנאה לאף אחד, אין לך טענה לאף אחד ממש, אתה רואה כאילו שאין לך כוחות לשנוא ואתה מתחיל לגלות שטוב שיהיו לך כוחות לאהוב. מה לעשות, זה שינוי ביחס בינינו לבריאה. תנסה לפי השכל שלך, לא לפי הרגש, אלא לפי השכל, אם "אין עוד מלבדו" צריך להתגלות לפנינו, אנחנו צריכים לגלות אותו בצורה כזאת, אז זה מה שיהיה.

תלמיד: אני רוצה להיות חוצפן. בעל הסולם במקום אחר כותב על בייתוס וצדוק שהם היו הרעים והם היו הלא בסדר וכולי כשהוא מדבר על חורבן בית שני. אז כאילו שיגיד אין עוד מלבדו, מה הוא אומר דברים כאלה, זאת אומרת איך אפשר לבוא בטענה לאנשים בכלל? בתפיסה הזו אי אפשר לבוא בטענה לאף אחד.

אלה לא אנשים, אלה הופעות הבורא כלפינו, כלפי כל אחד, כלפי העם, כלפי העולם, אבל הכול הופעות הבורא, "הכל פועל ה'".

שאלה: הוא אוהב בעצם את כל מה שהוא מגלה, את כולם, הוא לא מצליח לשנוא שום דבר?

כי הוא רואה בכל פרט ופרט שבטבע רק הופעת הבורא כלפיו ולכן הוא חייב להגיע למצב שיש לו אהבת עולם מה שנקרא, זאת אומרת אהבה חלוטה, שזה הבורא מלובש בכל העולם ולכן הוא מגלה אותו בצורת אהבה כללית וחוץ מזה אין שום דבר.

תלמיד: זה מתחיל בעשירייה התהליך הזה?

כן זה מתחיל בעשירייה, ואיפה זה נגמר אני לא יודע. אם אתה שואל אותי, אני לא יודע איפה זה נגמר, סוף אני עוד לא רואה. אבל קצת צריכים להתחיל.

תלמיד: אני קודם אמור להרגיש את ההרגשה כלפי העשירייה, ואת הרגש הזה לפתח יותר ויותר לעולם.

לעשירייה קודם.

תלמיד: כן, קודם אני אוהב את העשירייה, מפתח את זה כלפיהם, ואז זה מתרחב?

זה מתרחב, ואתה תרגיש איך שזה צריך להתרחב. זה צריך להתרחב קודם כל על כל "בני ברוך" העולמי שהם כולם נמצאים יחד איתך במרכז הנשמה, ומהם אתה מתחיל הלאה בהפצה ובטיפול בכל הנשמות היותר חיצוניות. אבל בכל זאת באהבה. אסור לצאת למישהו לא באהבה.

תלמיד: יש מצב כזה שהעשירייה כגוף אחד אוהבת עשירייה אחרת כגוף אחד?

אני חושב שכן. אנחנו צריכים להתחיל בתיקונים האלה שהם תיקונים כבר של הדור האחרון ממש. נצליח.

שאלה: האם יש כלים, אמצעים בשביל לפתח את הרגש למי שקשה, כלפי האחר, כלפי העשירייה?

מה זאת אומרת אם יש כלים?

תלמיד: כדי לפתח את הרגש למי שקשה לו להרגיש או לעבוד עם זה?

זה קשה לכולם, לאט לאט אדם מפתח את זה בזמן שהוא נמצא בקשר עם החברים. זה נקרא "קנאה, תאוה וכבוד מוציאים אדם מהעולם". מהעולם שלנו אנחנו עולים לעולם העליון להרגשת העולם העליון על ידי קנאה, תאווה וכבוד, תתחילו להשתמש בכל הדברים האלה, יותר לחיות.

תלמיד: מתוך האינטראקציה בעשירייה עם החברים מגיעים לזה?

כן, בלבד, אין לך יותר במה, רק ביניכם תקבע את היחס שלך אליהם.

שאלה: כשהעם יגיע להכרת רע שכל הבעיה היא בחוסר חיבור, למי צריכים לפנות, בעצם לבני ברוך, לממשלה, מי אמור לטפל בה?

אנחנו "בני ברוך" חייבים לטפל בכולם. ואנחנו צריכים להתכונן לזה ולהכין את עצמנו לזה. ובאמת לראות בזה את התפקיד העתידי שלנו. וזה או טו טו מגיע אלינו, אתה תראה. יהיו זעזועים כאלו מהירים בעולם, שהעולם יגלה וגם אנחנו נגלה שאנחנו חייבים להתחיל לטפל בהם בפועל. הם יבואו אלינו בדרישה ומה אתה תעשה? אנחנו צריכים ללמוד, ללמוד כמה שיותר מהר איך אנחנו מטפלים בהם. קורסים למיניהם של מורים, של מדריכים, אנחנו צריכים לפתוח אצלנו.

שאלה: אהבת הזולת זה המאבק בין הלב לשכל?

כן.

שאלה: שמעתי ממך היום שאנחנו לומדים להרגיש מה שמחוצה לנו. מה זה החוש הזה שאנחנו מתחילים להרגיש את הזולת?

אנחנו הכול מרגישים בתוכנו. במידה שאני רוצה להזדהות עם הזולת, אני מרגיש כאילו שהוא נמצא בי.

שאלה: בעניין סבלנות, אנחנו הרי סבלנים לדרך, יש לנו דרך ארוכה אנחנו נעזרים בסבלנות ומוכנים ללכת כמה שצריך וכך גם בעשירייה. סבלנות זה יכול להיות מכשול לחברים?

לא. אנחנו צריכים בכל זאת להבין שבדרך הזאת, עד כמה שאני חי במסגרת העולם הזה, אני כל הזמן נמצא בתיקונים. אני מגיע לעוד איזה עולמות, לעוד איזה מצבים, אני גם שם ממשיך בתיקונים. ויש כל מיני תיקונים. על גלגולי הנשמות אנחנו עוד נלמד, מה קורה עם הנשמה איך היא עוברת את כל השלבים האלו, כך אנחנו נראה, אבל הכול תיקונים.

תלמיד: אני אנסה לדייק. העשירייה שלנו באמת מאוד חזקה, כולם גברים ומתייחסים אחד לשני כך שמקבלים כול מה שלא עושים, בסבלנות ובקבלה ומכילים. אבל איך נגיע להתקרבות ככה, כי משהו חסר?

לא, אתם לא צריכים לריב במיוחד, אם הבורא לא מעורר ביניכם מריבות. כי זה הבורא עושה על ידי שמגדיל את האגו, אז אם הוא לא מגדיל את האגו שלכם, עדיין אתם חלשים ועדיין אתם לא מסוגלים לסבול אותו האגו הגדול שהוא רוצה לגלות ביניכם. לכן להמשיך בחיבור כמה שאפשר יותר, ואתם תראו מה לעשות.

וחוץ מזה אני אגיד לכם, יכול להיות שמפני שאנחנו נמצאים בהתפתחות של הדור האחרון, אז אנחנו לא צריכים להרגיש ממש כאלו עליות וירידות כמו שהיו בדורות הקודמים, כמו אצל תלמידי רבי שמעון ששנאו זה את זה, רצו להרוג זה את זה וכן הלאה, לא. יכול להיות שכבר עברנו את הדברים האלה במשך ההיסטוריה, זה נמרח על פני כל אלפי שנות ההתפתחות שלנו. והיום אנחנו צריכים רק לגלות חיבור, חיבור, חיבור יותר ויותר.

תלמיד: אני לא מפספס ישיבת כתבים אחת שאתה מעביר עם הכתבים שלנו ויש לי הרבה כבוד לזה.

אני ממליץ לכולם לשמוע מה שאני מדבר עם הכתבים, עם סימיון וינוקור, עם מיכאל סנילביץ', אני ממליץ. בכל הצילומים האלה שאני עושה בבוקר יומיום, יש שם הרבה.

תלמיד: כל כך כואב לי שהכתבים שלנו כותבים והדבר הזה פשוט לא פורץ. האם אנחנו יכולים בעשיריות אולי בעבודה פנימית או מה, לתת כוחות לדבר הזה כי הם כותבים טוב.

גם להשתדל לפזר אפילו בצורה ידנית מה שנקרא, תשלחו לכל מיני מקומות, מה שאפשר, ככה זה. אבל העיקר אני אגיד לך, יש כאן בעיה שאנחנו עדיין לא מלוכדים מספיק, כי אחרת הבורא בכל זאת היה נותן לנו כוח יותר גדול לפרוץ לכלל. אני מקווה שעוד מעט אנחנו נגיע לזה.

אני מודה לכם על השיעור, גם למדתי הרבה מהשאלות שלכם. ובעוד כמה שעות נקום לשיעור בוקר.

(סוף השיעור)