שיעור בוקר 20.07.2019- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, עמ' 185 פתיחה לחכמת הקבלה, אות קא

קריין: פתיחה לחכמת הקבלה, כתבי בעל הסולם, אות ק"א, עמוד 185, כותרת "ענין שבירת הכלים ונפילתם לבי"ע".

ענין שבירת הכלים ונפילתם לבי"ע

אות ק"א

"ונתבאר היטב סוד עלית מ"ן וספירת הדעת, שהם בחינת הכלים דפנים דז"ת דנקודים שנמשכו ועלו לאו"א, כי או"א קבלו אור החדש דע"ב ס"ג דא"ק מן הזו"ן דא"ק בסוד נקודת השורק, והורידו הה"ת מנקבי עינים שלהם אל הפה, והעלו את הכלים דאחורים שלהם שהיו נפולים בהז"ת דנקודים, שמתוך כך עלו גם הכלים דפנים דז"ת הדבוקים בהכלים דאחורים דאו"א (עי' לעיל אות פ"ט ואות צ"ד), ונעשו הז"ת דנקודים שם בבחי' מ"ן, והחזירו או"א בבחינת פב"פ. ומתוך שה"ת שהיא בחי"ד כבר חזרה למקומה במקום הפה, ע"כ הזווג דהכאה שנעשה על המסך הזה דבחי"ד, הוציא ע"ס שלמות בקומת כתר באור היחידה (כנ"ל באות פ"ד), ונמצאים הז"ת הנכללות שם בסוד מ"ן, שגם הן קבלו אורות הגדולים ההם דאו"א. וכל זה הוא רק בבחינת ממטה למעלה, כי או"א הם בחינת הראש דנקודים, ששם נעשה הזווג המוציא ע"ס ממטה למעלה. ואח"ז מתפשטים ג"כ לבחינת גוף דהיינו ממעלה למטה (כנ"ל באות נ'), ואז נמשכו הז"ת עם כל האורות שקבלו באו"א, אל מקומם למטה. ונגמר הראש והגוף של פרצוף הגדלות דנקודים, והתפשטות זו נבחן לבחינת הטעמים דפרצוף גדלות הנקודים. עי' לעיל אות כ"ו."

קריין: שוב, אות ק"א:

"ונתבאר היטב סוד עלית מ"ן וספירת הדעת, שהם בחינת הכלים דפנים דז"ת דנקודים שנמשכו ועלו לאו"א," שזה הראש שלהם "כי או"א קבלו אור החדש דע"ב ס"ג דא"ק מן הזו"ן דא"ק" מנה"י דא"ק "בסוד נקודת השורק, והורידו הה"ת מנקבי עינים שלהם אל הפה," זאת אומרת, קיבלו גדלות "והעלו את הכלים דאחורים שלהם שהיו נפולים בהז"ת דנקודים, שמתוך כך עלו גם הכלים דפנים דז"ת הדבוקים בהכלים דאחורים דאו"א (עי' לעיל אות פ"ט ואות צ"ד), ונעשו הז"ת דנקודים שם בבחי' מ"ן, והחזירו או"א בבחינת פב"פ."

יש לנו פרצוף, שיצא כתר, אבא ואימא וזו"ן דקטנות, עכשיו הם מקבלים גדלות. זאת אומרת, בא אור ע"ב ס"ג ונעשה זיווג על בחינה ד'/ג' או ד', זה לא חשוב כל כך כאן, ואז הראש של נקודים שנקרא "אבא ואימא" קיבל גדלות, זאת אומרת כוח מלמעלה. האור בא ונכנס דרך פרצוף ס"ג לכתר דנקודים, מכתר דנקודים לגלגלתא עיניים דאבא ואימא דנקודים, ואח"פ של אבא ואימא נפולים בתוך גלגלתא עיניים דזו"ן דנקודים. אז האח"פ האלו מתחילים לקבל אור גדלות, זאת אומרת זה נותן להם כוח להצטרף לגלגלתא עיניים שלהם, וגלגלתא עיניים דאבא ואימא ואח"פ דאבא ואימא נעשים שוב לראש אחד ולא לשני חצאים. בזה אבא ואימא קיבלו גדלות, הראש נעשה גדול.

יחד עם אח"פ דראש, עם אח"פ דאבא ואימא, עלו לאבא ואימא גלגלתא עיניים דזו"ן, דגוף דנקודים. מפני שהם היו דבוקים בקטנות, אז כשאח"פ דאבא ואימא קיבלו גדלות, גם גלגלתא עיניים דזו"ן שהיו דבוקים באח"פ דאבא ואימא עלו איתם יחד. ואז נעשה בראש דאבא ואימא, גלגלתא עיניים דאבא ואימא, אח"פ דאבא ואימא, וגלגלתא עיניים דזו"ן. גלגלתא עיניים דזו"ן האלו שנמצאים באח"פ דראש דאבא ואימא, הם נקראים "מ"ן".

שאלה: אנחנו יכולים להגיד שיש שני שלבים, קודם מגיע אור ע"ב ס"ג, אור הגדלות שמוריד את הפרסא, ורק אחר כך יש זיווג דהכאה על אור חכמה, שאחרי זה נכנס וגורם לשבירת הכלים?

לא. קודם כל על זה לא כתוב כאן בצורה כזאת, אז למה אתה מוסיף? קודם כל תלמד מה שכתוב. מדובר כאן על הפעולות. איך בדיוק זה קורה, עוד נלמד.

שאלה: כשגלגלתא עיניים של זו"ן באח"פ דאבא ואימא, זה נקרא מ"ן?

לא. רק גלגלתא עיניים דזו"ן כשהם עולים עם אח"פ דאבא ואימא לדרגת אבא ואימא, לראש דאבא ואימא, הם נקראים "מ"ן".

תלמיד: מי התחיל את הפעולה? מי גרם לזה?

אור ע"ב ס"ג, ד'/ג'.

תלמיד: אז פה זה עדיין מ"ן שזו תופעה שקרתה מלמעלה, זה עדיין לא משהו מלמטה.

כן.

שאלה: מה זה "דבוקים", שגלגלתא עיניים דזו"ן דבוק באח"פ דאבא ואימא?

אבא ואימא נמצאים בצמצום ב', זה נקרא שאח"פ שלהם לא בשימוש. הם נפולים בתוך גלגלתא עיניים דזו"ן. יוצא שלגלגלתא עיניים דזו"ן ולאח"פ דאבא ואימא יש אותה המדרגה, אותו האור, וזה מה שמקרב אותם זה לזה, אפילו מדביק אותם זה לזה.

אחר כך מגיע לאח"פ דאבא ואימא אור הגדלות, אור ד'/ג', והם נעשים גדולים. הם מתחילים להאיר בכוח גדול, בזה שהם רוצים להשפיע בכלים דקבלה שלהם. זה נקרא שהם מעלים את עצמם לגלגלתא עיניים שלהם, לדרגה יותר גבוהה, לראש, כי הם יכולים עכשיו לחשוב על מנת להשפיע אפילו בכלים דקבלה.

מה קורה עם גלגלתא עיניים דזו"ן? הזו"ן שהיו דבוקים עם אח"פ דאבא ואימא בזמן הקטנות, כשבאח"פ דאבא ואימא לא היה אור, לא היה כוח השפעה, אלא רק ביטול, זו"ן גם היו מבוטלים, גלגלתא עיניים דזו"ן לא היו מבקשים שום דבר. אבל עכשיו כשאח"פ דאבא ואימא אומרים "אנחנו רוצים להשפיע בכלים דקבלה שלנו", זאת אומרת בלקבל על מנת להשפיע, אמנם זה ראש, ראש לא מקבל, אבל התכנון לקבל על מנת להשפיע, אז מה זה נקרא שגלגלתא עיניים דתחתון דבוקים באח"פ דעליון?

הם צריכים עכשיו להיות מוכנים להשתתף בהשפעה בדרגה אחרת לגמרי, כמו אח"פ דאבא ואימא, שהם מוכנים לתת אפילו בהשפעה על הגדלות. אז גם זו"ן גדל, אמנם זה כלים דהשפעה. אבל אין כלים דהשפעה, כלים דהשפעה זה הבורא. זה גם לא כלים, זה כוח השפעה. אין כלים דהשפעה, כי כלי זה רצון לקבל. זאת אומרת, גלגלתא עיניים דתחתון צריכים עכשיו לגדול כמו אח"פ דעליון, להיות בהשפעה כמו אח"פ דעליון. כמו שהעליון עכשיו קיבל כוח השפעה נוסף, גם גלגלתא עיניים דתחתון צריכים לקבל כוח נוסף, ואז הם יכולים לעלות יחד עם אח"פ דעליון למעלה.

זה לא שסתם מעלית מעלה אותך. אתה חייב להיות דבוק באח"פ דעליון, אתה חייב לקבל אותו, אתה צריך להיות מוכן לאותה הגדלות כמו אח"פ דעליון, אמנם בכלים שלך, בכלים דהשפעה. זאת אומרת, שאתה גדל ליד העליון, שהעליון הוא גדול, הוא הולך עכשיו בלקבל על מנת להשפיע, בלתכנן את כול הפעולה של גמר התיקון. אח"פ דאבא ואימא עושים עכשיו כזה חשבון, איך אנחנו יכולים עכשיו לקבל בעל מנת להשפיע את כל האור מלמעלה, ולהשפיע לזו"ן, וזו"ן יעשה את גמר התיקון. וגלגלתא עיניים דתחתון שעולים עכשיו לאבא ואימא עם אח"פ דאבא ואימא, הם צריכים להיות מוכנים לזה. זה לא גלגלתא עיניים שהיו בזמן הקטנות, זה כבר גלגלתא עיניים שמתכננים את עצמם להיות גלגלתא עיניים דגדלות. זה נקרא ש"אח"פ דעליון מעלים את גלגלתא עיניים דתחתון". זאת אומרת, התחתון נמצא כאן גם בעבודה גדולה מאוד.

גלגלתא עיניים שהיו בזמן הקטנות, זה גלגלתא עיניים קטן, ראש קטן. גלגלתא עיניים דגדלות, זאת אומרת שיש לי אפשרות, ואני מתכנן כאלה דברים גדולים, ואני עובד עכשיו על כלים דהשפעה של גמר התיקון. כלומר איזה כתר, חכמה, ג"ר דבינה יהיו בפרצוף שהוא כולו יהיה ההוויה העיקרית של ד' בחינות דאור ישר שהיא תממש את גמר התיקון. ממש, כאלו חשבונות. כול זה עכשיו כאן בעולם הנקודים. אלה דברים גדולים מאוד, לא פשוט מה שקורה כאן.

קריין: אנחנו באמצע אות ק"א, בעמוד 185, טור ב'.

ענין שבירת הכלים ונפילתם לבי"ע

אות ק"א

"ונתבאר היטב סוד עלית מ"ן וספירת הדעת, שהם בחינת הכלים דפנים דז"ת דנקודים שנמשכו ועלו לאו"א, כי או"א קבלו אור החדש דע"ב ס"ג דא"ק מן הזו"ן דא"ק בסוד נקודת השורק, והורידו הה"ת מנקבי עינים שלהם אל הפה, והעלו את הכלים דאחורים שלהם שהיו נפולים בהז"ת דנקודים, שמתוך כך עלו גם הכלים דפנים דז"ת הדבוקים בהכלים דאחורים דאו"א (עי' לעיל אות פ"ט ואות צ"ד), ונעשו הז"ת דנקודים שם בבחי' מ"ן, והחזירו או"א בבחינת פב"פ. ומתוך שה"ת שהיא בחי"ד כבר חזרה למקומה במקום הפה, ע"כ הזווג דהכאה שנעשה על המסך הזה דבחי"ד, הוציא ע"ס שלמות בקומת כתר באור היחידה (כנ"ל באות פ"ד), ונמצאים הז"ת הנכללות שם בסוד מ"ן, שגם הן קבלו אורות הגדולים ההם דאו"א. וכל זה הוא רק בבחינת ממטה למעלה, כי או"א הם בחינת הראש דנקודים, ששם נעשה הזווג המוציא ע"ס ממטה למעלה. ואח"ז מתפשטים ג"כ לבחינת גוף דהיינו ממעלה למטה (כנ"ל באות נ'), ואז נמשכו הז"ת עם כל האורות שקבלו באו"א, אל מקומם למטה. ונגמר הראש והגוף של פרצוף הגדלות דנקודים, והתפשטות זו נבחן לבחינת הטעמים דפרצוף גדלות הנקודים. עי' לעיל אות כ"ו."

אם אנחנו לא נכנסים קצת יותר פנימה אז הדברים בצורה שטחית הם מאד פשוטים. הייתה קטנות דעולם הנקודים, שזה גלגלתא עיניים דכתר, גלגלתא עיניים דאבא ואמא, גלגלתא עיניים דזו"ן, ראש דהתלבשות, ראש דעביות וגוף, כולם בגלגלתא ועיניים, זאת אומרת, בכלים דהשפעה בלבד. הכלים דקבלה קיימים, אבל הם נמצאים סגורים בפנים, לא משתמשים בהם, זה נקרא "אחוריים". אחוריים, כלים דקבלה נמצאים בפנים.

בא אור הגדלות מלמעלה, מע"ב וס"ג, מתפשט מלמעלה מטבור, נכנס לכתר דנקודים, לגלגלתא עיניים שלו, ואז יוצא שכתר מקבל גדלות, זאת אומרת, מקבל כוח שהוא יכול לצרף את האח"פ שלו לגלגלתא ועיניים, ואז יש גדלות דכתר. אחרי זה יש גדלות באבא ואמא, שדרך הכתר נכנס אור ע"ב ס"ג לגלגלתא עיניים דאבא ואמא, נותן כוח לאח"פ דאבא ואמא להצטרף לגלגלתא עיניים דאבא ואמא, ואז אבא ואמא מקבלים עשר ספירות, לא חצי, נעשו עשר ספירות שלמות. יחד עם האח"פ דאבא ואמא עולים לאותה הדרגה גלגלתא עיניים דזו"ן ונמצאים בתוך אבא ואמא כמ"ן. ואחר כך זו"ן מקבלים גדלות, שיש להם כוח לחבר את הגלגלתא עיניים שלהם עם אח"פ שלהם, והאור העליון הולך ועובר מכתר לאבא ואמא ולזו"ן, וגורם לשבירה, את זה אנחנו נלמד כבר אחר כך. זה נקרא שפרצוף דקטנות דנקודים נעשה גדלות דנקודים.

שאלה: הוא כותב על ז"ת, ז' תחתונות עלו כמ"ן למעלה, בגלל זה הבקשה.

איפה הוא כותב?

קריין: "שמתוך כך עלו גם הכלים דפנים דז"ת הדבוקים בהכלים דאחורים דאו"א (עי' לעיל אות פ"ט ואות צ"ד), ונעשו הז"ת דנקודים שם בבחי' מ"ן"

ז"ת דנקודים זה לא חצי תחתון דנקודים, ז"ת דנקודים זה כל הזו"ן דנקודים, לכל הגוף דנקודים הוא קורא ז"ת. כי ראש זה נקרא "כתר, חכמה, ובינה", ואחר כך ז' תחתונות הוא קורא לזה "גוף". אז הוא אומר בכללות, כי גוף עולה לראש והוא נקרא מ"ן.

תלמיד: לא היה לו מסך, אבל בכל זאת הוא עלה למעלה.

קודם כל, זה שהוא קיים אפילו בצורת גלגלתא עיניים, זה נקרא שיש לו מסך על הכלים דקטנות, על הכלים דהשפעה שלו. ועכשיו קיבל עוד ע"ב ס"ג מאח"פ דאבא ואמא, שחיברו אותו אליהם והעלו אותו לדרגת ראש. וכשהעלו אותו לדרגת ראש יש כאן שאלה, מי עלה לדרגת ראש? חיסרון. כי ראש זה לא כלים, כשהראש מעלה את הגוף אליו, הוא לא מעלה את הכלים, הוא מעלה את החסרונות, ואז הכלים האלה, החסרונות האלה של הגוף, נמצאים בראש, הם נקראים מ"ן.

תלמיד: וזה מה שגרם לזיווג דגדלות?

כן, זה גרם לגדלות, בסדר.

תלמיד: לא מובן המעבר מקטנות לגדלות, בגלל זה אני שואל.

זה לא כתוב. לָמה אתם לא מכבדים את מה שהוא כותב? תכתוב ספר משלך. יש כאן כל כך הרבה בין המילים, ואם אתם כותבים אז אתם כותבים, זה לא הוא.

שאלה: לָמה הגיע אור ע"ב ס"ג?

אור ע"ב ס"ג זה נקרא דרישה להיות בהשפעה בכלים דקבלה.

תלמיד: הזו"ן דרש אותו?

רשימות ד'/ג', שנקודות דס"ג קיבלו מנה"י דא"ק, שהן רצו להיות בגדלות ולקבל על מנת להשפיע את כל אור החכמה שיהיה גמר התיקון.

תלמיד: זאת אומרת, זאת פעולה שנייה, קודם יצאה קטנות דנקודים.

קטנות דעולם הנקודים יצאה על רשימות ב'/א' צמצום ב'.

תלמיד: ואז פעולה נוספת זה אור ע"ב ס"ג.

הרשימות השניות אחר כך דורשות את עצמן.

שאלה: הוא כותב "הוא רק בבחינת ממטה למעלה, כי או"א הם בחינת הראש דנקודים, ששם נעשה הזווג המוציא ע"ס ממטה למעלה." מה זה עשר הספירות ממטה למעלה?

ראש זה תמיד ממטה למעלה שעובד בחשבון, בהשפעה, ולא עם הכלים עצמם, אלא רק עם שורשי כלים.

שאלה: לגבי עליית מ"ן, התחתון לא צריך לעבוד על החסרונות, אלא רק כלפי הדבקות לעליון?

זה שהתחתון נדבק לעליון בעבודה שלו, אם מדובר עלינו, שם זה נעשה על ידי כוח מלמעלה. גלגלתא עיניים דזו”ן דבוקים באח”פ דאבא ואמא, ולכן אבא ואמא מעלים אותם יחד איתם לדרגת ראש. גלגלתא עיניים דזו”ן שנמצאים בראש עם אח”פ דאבא ואמא, הם מעוררים את אבא ואמא, וההתעוררות שלהם, החיסרון שלהם באבא ואמא שהם ממש מעבירים, הוא נקרא מ"ן. עכשיו לראש, לאבא ואמא, לחכמה ובינה, יש חיסרון מלמטה, שהגוף של הזו”ן, של הילדים, דורש מהם שהם יעשו זיווג ויעבירו לפי המ"ן האלו.

ומה המ"ן של הזו”ן? להיות בלקבל על מנת להשפיע. לקבל כוח לכלים דאח”פ דזו”ן, לצרף אותם למדרגה ולעשות עליהם זיווג, על כל הזו”ן, ולהעביר להם את אור החכמה, שיקבלו בעל מנת להשפיע. החסרונות האלה שעכשיו נמצאים בראש דאבא ואמא הם נקראים מ"ן, מי נוקבין, זאת אומרת, שנוקבא התחברה עם הבינה ונעשו יחד.

תלמיד: מה שהסברת עכשיו עושה לי קצת מהפכה בראש, כי אנחנו לא צריכים כביכול לעבוד בכלל על החסרונות, אלא רק לעבוד על הדבקות.

על החסרונות? תלוי איזה חיסרון, חיסרון דלהשפיע?

תלמיד: אין לי מה לחפש בי חיסרון להשפיע, כי מה שקיים בי זה כבר קיים, ומה שיש לי לעשות זה רק להידבק כביכול באח”פ דעליון שלי, נגיד בעשירייה, ואיפה שהם יעלו אז החיסרון שקיים בי יתממש, מתוך זה שהם עלו.

בסדר.

שאלה: אני רוצה להבין נכון. בהתחלה יש אור התעוררות, אור חיוּת, של ע"ב ס"ג, שבעצם מחייה את המערכת. ואז בגלל שז"ת דבוקים באח”פ דאבא ואמא, הם עולים למעלה, ומתגלה דרישה נוספת של ז"ת, וזה גורם לאבא ואמא לעשות זיווג נוסף ומקבלים עוד אור ששובר כבר?

עוד לא דיברנו על השבירה, הוא רק אומר כאן במילה אחת.

תלמיד: בעצם יש כמה אורות, שבהתחלה האור מתקבל בתור אור חיוּת ואחר כך אור נוסף שבעצם גורם לשבירה.

אין אור שגורם לשבירה ממש, זה אור שרוצים לקבל אותו בעל מנת להשפיע. אבל מפני שלא מוכנים, בגלל שמתגלה בחינה ד' עצמה שקודם הייתה נסתרת, אז היא גורמת לשבירה, לא האור גורם לשבירה.

אות ק"ב

"כי גם בפרצוף נקודים נבחנים ד' הבחינות: טעמים נקודות תגין אותיות (כנ"ל באות מ"ז וההמשך ע"ש). כי כל הכחות שישנם בעליונים, הכרח הוא שיהיו גם בתחתונים, אלא בתחתון נתוספים ענינים על העליון. ונתבאר שם שעיקר התפשטות כל פרצוף נק' בשם טעמים, ואחר התפשטותו נעשה בו הביטוש דאו"מ באו"פ, שע"י הביטוש הזה מזדכך המסך בדרך המדרגה, עד שמשתוה לפה דראש, ומתוך שאור העליון אינו פוסק, נמצא אור העליון מזדווג במסך בכל מצב של עביות שבדרך זיכוכו, דהיינו, כשמזדכך מבחי"ד לבחי"ג, יוצא עליו קומת חכמה, וכשבא לבחי"ב יוצא עליו קומת בינה, וכשבא לבחינה א' יוצא עליו קומת ז"א, וכשבא לבחינת שורש יוצא עליו קומת מלכות. וכל אלו הקומות שיוצאים על המסך בעת הזדככותו נקראים בשם נקודות. והרשימות הנשארים מהאורות אחר הסתלקותם נק' בשם תגין, והכלים הנשארים אחר הסתלקות האורות מהם נק' בשם אותיות. ואחר שהמסך מזדכך כולו מהעביות דגוף, נמצא נכלל במסך דפה דראש בזווג אשר שם, ויוצא עליו שם פרצוף שני. עש"ה כל ההמשך בטעמם ונימוקם."

כאן אין שום דבר חדש. זה כרגיל, הוא סיפר על טנת"א את מה שכבר למדנו.

אות ק"ג

"והנה ממש על דרך זה נעשה גם כאן בפרצוף נקודים, כי גם כאן יוצאים ב' פרצופין: ע"ב, ס"ג, זה תחת זה, ובכל אחד מהם, טעמים, נקודות, תגין, אותיות. וכל ההפרש הוא, כי ענין הזדככות המסך לא נעשה כאן מחמת הביטוש דאו"מ באו"פ, אלא מחמת כח הדין דמלכות המסיימת שהיה כלול בכלים ההם, כנ"ל באות צ', ומטעם זה לא נשארו הכלים הריקים בפרצוף אחר הסתלקות האורות, כמו בג' הפרצופין גלגלתא ע"ב ס"ג דא"ק, אלא נשברו ומתו ונפלו לבי"ע."

תלמיד: לא ברור מה כתוב פה באות ק"ג.

אות ק"ג

"והנה ממש על דרך זה" כמו שהיה בפרצופים גלגלתא, ע"ב, ס"ג, "נעשה" זה "גם כאן בפרצוף נקודים, כי גם כאן יוצאים ב' פרצופין: ע"ב, ס"ג," איפה בפרצוף הנקודים יצא ע"ב ס"ג? "זה תחת זה, ובכל אחד מהם, טעמים, נקודות, תגין, אותיות." זאת אומרת, כשבא האור הגדול, אור ע"ב ס"ג, הוא נותן כוח לכל הפרצוף הזה, כתר, אבא ואמא וזו"ן, שזה פרצוף אחד, הוא נותן כוח לפרצוף האחד הזה להתחיל לקבל בעל מנת להשפיע. אז היה לנו פרצוף גלגלתא, ע"ב, ס"ג, ועכשיו ישנו הפרצוף הזה שנקרא עולם הנקודים. הוא רק נקרא כך, פרצוף, עשר ספירות. ואז הוא מקבל בעל מנת להשפיע. יש לו רשימו ד', והוא הולך ועושה זיווג על ד' ג' ב' א' שורש. לכן הוא אומר יוצאים בו טעמים, נקודות, תגין ואותיות. זאת אומרת, כמו בגלגלתא ע"ב ס"ג. "וכל ההפרש הוא," מהפרצופים הקודמים, "כי ענין הזדככות המסך לא נעשה כאן מחמת הביטוש דאו"מ באו"פ,".

כמו שהיה שם שאור מקיף בא לטבור ורצה להוריד את הגבול הזה שהפרצוף יקבל יותר, כאן זה נעשה אחרת. הביטוש לא נעשה על ידי זה שהפרצוף מתנגד ולא רוצה לקבל יותר ולכן מזדכך, "אלא מחמת כח הדין דמלכות המסיימת שהיה כלול בכלים ההם," זאת אומרת, שהתגלה בתוך הפרצוף שהוא קיבל בעל מנת להשפיע כוח הדין של המלכות, שהיא רוצה לקבל בעל מנת לקבל, ולכן האורות הסתלקו והפרצוף נגמר, נשבר. "ומטעם זה לא נשארו הכלים הריקים בפרצוף אחר הסתלקות האורות," כמו נגיד בגלגלתא, בע"ב, בס"ג, שהכלים נשארים, הם רק מתרוקנים מהאור. "כמו בג' הפרצופין גלגלתא ע"ב ס"ג דא"ק, אלא נשברו ומתו ונפלו לבי"ע."

זאת אומרת, הכלים ההם קיבלו על מנת לקבל, כי כוח ע"ב ס"ג, אור ע"ב ס"ג, לא נתן להם מספיק כוח כדי שהם יקבלו בעל מנת להשפיע, כי התגלתה בחינה ד' במלכות דמלכות כזאת, שאור ע"ב ס"ג לא מספיק. לא יכול להיות שיבוא כוח מלמעלה לפרצוף, למלכות דמלכות, והיא תוכל לקבל על מנת להשפיע. אין דבר כזה, אין כוח מלמעלה לעשות את זה. למה, כי מלכות דמלכות היא כזאת, כך היא נבראה, שזה ל"ב האבן. מה זה ל"ב האבן? לא מתרשם מהבורא, לא מתרשם מהאור העליון, לא משתכנע. זה לא משפיע עלי, זה לא הופך אותי לעל מנת להשפיע.

למה, כי הכוח הזה הוא דווקא כוח הנברא, הוא חייב להיות. אחרת כל העניין הזה מכור מראש. אלא חייב להיות בנברא כוח הבחן, שהוא הפוך מהבורא, ובהפכיות הזאת הבורא לא יכול להשפיע לו, לא יכול להפוך אותו. לא יכול. מהבחינה הזאת הבורא ברא אבן שהוא לא יכול להפוך אותה, להרים אותה, משהו כזה. כך זה נשמע.

שאלה: מתחילת ההשתלשלות של הפרצופים, של גלגלתא, אנחנו מדברים שכלי קבלה זה בעצם אור חוזר. למה פתאום המערכת רוצה לקבל במלכות עצמה?

לא, רוצים לקבל בעל מנת להשפיע.

תלמיד: כן, אבל בכלי שנקרא אור חוזר. אף פעם לא במלכות עצמה, תמיד זה מעל המלכות?

לא. זה בכל זאת מלכות שהיא רוצה להיות בעל מנת להשפיע. מה זה במלכות עצמה, בכלים דקבלה בעצמם שיכנס האור העליון? ודאי, כי זה תמיד בכוונה על מנת להשפיע.

תלמיד: אז למה פה המערכת כאילו נשברת?

כי אין לה אור חוזר על המלכות דמלכות.

תלמיד: אז אין אור חוזר על המלכות דמלכות?

וזה מה ששובר את הכול. כי מלכות דמלכות נמצאת גם בכל הט' ראשונות.

תלמיד: אז מה זה הגלגלתא עיניים של הזו"ן, שהיו דבוקים באח"פ של העליון, זה לא הכוונה על פני מלכות דמלכות?

לא, זה מ"ן, שאני רוצה לקבל בעל מנת להשפיע בכל הכלים שלי. העליון מסכים, נותן לזה כוח. יש בקשה, נותן לזה אור. אתה רוצה שיהיה לך מסך בלקבל על מנת להשפיע? בבקשה. אתה רוצה לקבל על מנת להשפיע את אור אין סוף? בבקשה. ואז מתגלה מלכות דמלכות. בזמן הקבלה, לא בזמן התכנון בראש. לכן קרתה השבירה. זאת אומרת, זה לא בזדון, אלא "נשבר לי". אני לא תכננתי את זה. זה נפל בעצמו ונשבר, ממש ככה. כי ודאי שאדם הראשון, הפרצוף הזה, זה עוד לא פרצוף אדם הראשון, אלא עוד מעט אנחנו נקרא, זה אותם תהליכים, הוא תכנן את גמר התיקון, הוא תכנן את הדבקות השלמה.

שאלה: עדיין לא ברור לי איך מותר שיכנס אור ע"ב. ס"ג מותר, כי זה פרצוף ס"ג כל הזמן, אבל איך נכנס מתחת הטבור אור חכמה. אמור להיות אסור, זה כמו לבטל צמצום א'?

זה לא ביטול צמצום א', זה ביטול דצמצום ב'. צמצום ב' יכולים לבטל. צמצום ב' זה חזרה ללקבל על מנת להשפיע בכלים דקבלה. אז אם אתה יכול, אדרבה, אתה יותר מכובד.

תלמיד: צמצום ב' היה רק על הס"ג?

צמצום ב' זה שלא היה לי כוח לקבל על מנת להשפיע באח"פ, בכלים דקבלה, ולכן צמצמתי את עצמי. אבל עכשיו יש לי כוח לקבל על מנת להשפיע בכלים דקבלה, אני פותח את עצמי.

שאלה: אולי בגלל שהס"ג מכשיר את הפרצוף לקבל בהמשך. אבל הס"ג הוא חסדים שנכנסו לתוך חסדים, אין שם שום אור חכמה שנכנס, והיה צמצום רק על הס"ג בצמצום ב'.

צמצום לא היה על הס"ג, על הס"ג לא יכול להיות צמצום. כי זה ס"ג זה כלים דהשפעה, ועל כלים דהשפעה אף פעם אין צמצום. אלא הצמצום הוא על כלים דקבלה, על אח"פ שהתגלה בס"ג, ששם אין כוח לקבל בעל מנת להשפיע. צמצום ב' זה איסור לעבוד עם כלים דקבלה.

שאלה: בסוף אות ק"ג הוא כותב שהכלים מתו ונפלו לבי"ע. האם רק אחרי השבירה נעשית חלוקה בין אצילות לבי"ע, או שתמיד מה שנמצא תחת פרסא מתחת לנקודים נחשב לבי"ע?

בי"ע זה נקרא עולמות בי"ע שאנחנו עוד לא הגענו אליהם. אלא מקום לעולמות בי"ע זה מקום של כלים דקבלה, שהתגלו בנקודות דס"ג. שנקודות דס"ג מתחלקות לכלים דהשפעה, מטבור עד הפרסא, ולכלים דקבלה, מפרסא עד הסיום.

שאלה: מה מניע את הפעולה של אור ע"ב ס"ג?

רשימות שהן רוצות לממש את עצמן בעל מנת להשפיע, הן מעוררות את אור ע"ב ס"ג.

קריין: אות ק"ד.

אות ק"ד

"והנה פרצוף הטעמים שיצא בעולם הנקודים, שהוא פרצוף א' דנקודים, שיצא בקומת כתר, כבר נתבאר (לעיל באות ק"א), שיצא בראש וגוף, שהראש יצא באו"א, והגוף הוא התפשטות הז"ת מפה דאו"א ולמטה. והנה התפשטות הזאת שמפה דאו"א ולמטה נקרא מלך הדעת, והוא באמת כללות כל הז"ת דנקודים, שחזרו ונתפשטו למקומן אחר העלית מ"ן, אלא מתוך ששרשם נשאר באו"א לקיום והעמדה לפב"פ דאו"א, (כנ"ל באות צ"ח), שנק' שם בשם מוח הדעת המזווג לאו"א, לפיכך גם התפשטותם ממעלה למטה לבחינת גוף נק' ג"כ בשם הזה, דהיינו מלך הדעת, והוא מלך הא' דנקודים."

זאת אומרת, אותו החיסרון שעכשיו יש לאבא ואמא, לראש דאבא ואמא, מכל הזו"ן שעלו לראש דאבא ואמא, ומבקשים זיווג על הגדלות, החיסרון הזה מחייב את אבא ואמא להיות פנים בפנים, להזדווג בראש. כמו בגלגלתא, בע"ב, הראש עושה עכשיו את הזיווג דהכאה, ומראש האור הזה מתפשט בגוף. הפרצוף הזה נקרא "מלך הדעת". למה נעשה כאן זיווג דהכאה וגדלות בפרצוף הזה שנקרא עולם הנקודים? הוא רק נקרא כך עולם. הזיווג הזה נעשה מתוך שעלה חיסרון ממטה, מזו"ן לאבא ואמא. זו"ן מבקשים, תבטלו את צמצום ב', תנו לנו כוח לקבל בעל מנת להשפיע. אנחנו רוצים לקבל בעל מנת להשפיע.

החיסרון הזה שנמצא באבא ואמא מזו"ן, הוא נקרא "מ"ן". ואז מהחיסרון הזה אבא ואמא מזדווגים ביניהם בראש, ונותנים גם כוח וגם אור, ונעשה פרצוף, ראש דכתר, ראש דאבא ואמא וגוף, כמו הפרצופים הקודמים. רק כאן ההבדל שהחיסרון עלה מטבור, מגוף לראש. שם היו החסרונות יורדים מלמעלה, ממלכות דאין סוף לגלגלתא, לע"ב, לס"ג, וכן הלאה, ממעלה. וכאן החיסרון עלה ממטה. מגלגלתא עיניים דזו"ן שעלו לאבא ואמא, וביקשו תבטל צמצום ב', תן לי כוח לקבל בעל מנת להשפיע.

ואז כשנעשה זאת, יצא ראש שנקרא אבא ואמא והגוף נקרא "מלך הדעת". למה הוא נקרא מלך הדעת? כי המ"ן שחייבו את אבא ואמא להזדווג ולקבל את אור החכמה ולקבל בעל מנת להשפיע, המ"ן הזה נקרא "דעת", הוא מזווג את אבא ואמא יחד. לכן כך זה נקרא. נגמר בזה הפרצוף כי הוא נשבר. הם קיבלו אותו בעל מנת להשפיע, והאור שהתחיל לרדת לגוף התחיל להישבר ונשבר כל הפרצוף. אז אבא ואמא התבטלו מתפקידם שהתקשרו כדי לתת מילוי לגוף, והגוף נשבר. זה מה שנשאר. אבל זה לא שמימשו את כל הרשימות, אלא רק את הרשימו הכי גדול.

עכשיו בא רשימו יותר קטן ואומר לאבא ואימא תעשו לי זיווג, תנו לי כוח ותנו לי מילוי בלקבל על מנת להשפיע, לא על ד' אלא על ג'. ואבא ואימא עושים זיווג ונותנים כוחות, וגם הוא מקבל על מנת להשפיע, ומתגלה בו כוח הדין, שזה מלכות דמלכות, לב האבן שלא יכול לעשות עליה קבלה בעל מנת להשפיע, וגם נשבר, ונקרא מת.

"מת" נקרא שהכלים דקבלה נשארים ללא מסך, שלא יכול לקבל את האור העליון, כי הוא על מנת לקבל, ולכן נקרא מת. וכך עד שכל הרשימות שהיו בזו"ן, שיכולות לעלות ולדרוש מאבא ואימא תעשה זיווג, תן לי כוח השפעה, תן לי יכולת לקבל בעל מנת להשפיע, כל הרשימות האלה התממשו ונשבר כליל זו"ן דנקודים ואבא ואימא חזרו לקטנות. גם בהם, בראש, נגמר כל העניין של זיווג אבא ואימא. זה נקרא ביטול של עולם הנקודים.

מה התוצאה מזה? שיש לנו כלים שבורים. מכל הפרצופים האלו שיצאו בזו"ן, יש לנו מחשבות, כוונות שבורות, שבראש דאבא ואימא, ממש הכול נשבר. התוצאה מהשבירה שיש ערבוביה בין כלים דקבלה וכלים דהשפעה, כוונות שרצו לקבל בעל מנת להשפיע ומה שיצא כתוצאה מזה שלא הצליחו. אבל כל ההבחנות הללו הן הכרחיות כדי אחר כך לתקן אותן ולדעת בדיוק איפה התיקון, איפה הקלקול, מה לעשות כדי להגיע לגמר התיקון. כי בלי הקלקולים אי אפשר להכיר את התיקונים. ועכשיו יש לנו גם קלקולים, גם תיקונים כאלו, כך שאנחנו יכולים לתכנן בפעולות שלנו את הכול נכון לגמר התיקון.

אז שבירה חייבת להיות, אנחנו צריכים לעבור את השבירה. גם עכשיו שאנחנו עוברים לאט לאט, ומתקרבים לעבודה הרוחנית, אנחנו גם עוברים את כל ההבחנות האלו מהשבירה. ורק אחרי שנדע איך להתגבר על ההבחנות האלו, אז ניכנס לתיקונים האמיתיים.

שאלה: מה ההבדל המהותי בין בחינה ד' שגרמה לצמצום ב' ובין מלכות דמלכות שגרמה לשבירה? למה אז היה אפשר לעשות צמצום ולהגיד, "סטופ, אני רק משתמש בכלים דהשפעה", וכפי שאמרת ברוחניות כל פעולה היא מדודה, אין דבר כזה שיש טעות, ואילו עכשיו פתאום התגלתה איזו טעות שגרמה לשבירת הכלים, לשבירת המסך?

הטעות זו לא טעות, אלא מפני שראש דנקודים, כתר ואבא ואימא, הם באו מלמעלה והגוף דנקודים, ד'/ג', התגלה מלמטה, לכן בגוף התגלתה הבחנה שלא הייתה יכולה להתגלות בראש. בכוונה כך היה מתוכנן וכך זה מסודר, שהנתונים שהיו בראש לא היו תואמים למה שיש בגוף. כי ראש נעשה מלמעלה, בהשתלשלות, וגוף התעורר מלמטה, מנה"י דא"ק, ד'/ג'.

אם אתם מבינים אז מבינים, אם לא מבינים זה גם לא נורא כל כך בינתיים, בינתיים תקבלו את זה שזה נעשה בכוונה. הבורא, הכוח העליון סידר את זה בכוונה כדי שתהיה שבירה. לכן שמח רבי עקיבא שביחד עם זה שבכה, גם צחק, שסוף סוף נשבר הכול ועכשיו נשאר רק תיקון. מה שלא יהיה, עכשיו זה לקראת התיקון.

תלמיד: יש הבדל בעוצמה בין הרגשת בחינה ד' לבין הרגשת מלכות דמלכות?

מראש אי אפשר לזהות את זה. כשאתה רוצה ללכת על כל הקופה בלקבל על מנת להשפיע, בראש יש לך כאילו את כל הנתונים, אבל בגוף מתגלה עוד נתון אחד, שאתה לא יכול לקחת אותו בחשבון. הוא מתגלה מתי שאתה באמת מקבל את כל אור החכמה בעל מנת להשפיע, ואז מתגלה לך הבחן כזה שאתה לא מסוגל, הוא נשאר בעל מנת לקבל.

אני מבין שיש כאן שאלה, והיא תישאר עד שתתחילו להרגיש איפה זה. בכל אחד זה נמצא אבל אנחנו לא יכולים להגיד, איך יכול להיות שעל זה אין תיקון, אין מסך, אז איך אנחנו עוברים? אתה יכול לשאול כך, אם באור כזה גדול וכל זה התגלה שלא יכולים לקבל בעל מנת להשפיע, איך אנחנו יכולים, מאיפה עכשיו נקבל כוחות ונגיע לגמר התיקון? למרות שזה עוד רחוק רחוק אבל בכל זאת.

שאלה: כשזו"ן דנקודים מנסים קודם לעשות זיווג על גדלות בד' ואחר כך בג' וכיוצא בזה, למה התוצאה היא שבירה ולא הזדככות?

זה נקרא הזדככות אבל על ידי השבירה. כי בכל רצון ורצון שרצו לקבל על מנת להשפיע מתגלה רצון שהוא על מנת לקבל, ואז הפרצוף נשבר. מה זה נשבר? כשהאור העליון נכנס לפרצוף, הפרצוף באיזה שהוא מקום שלו רוצה לקבל על מנת לקבל, זו שבירה.

תלמיד: אני לא בטוח שאני מבין את ההבדל בין הזדככות לבין שבירה, בין הזדככויות קודמות שראינו בכל השתלשלות הפרצופים לבין השבירה הזאת ספציפית.

הזדככות זה נקרא שהמסך נעלם. היה כוח, כוונה על מנת להשפיע, לקבל על מנת להשפיע, להשפיע על מנת להשפיע, ועכשיו הכוח הזה נעלם, אין לי. מה לעשות? זו בעיה. אין מה לעשות, אחר כך אנחנו נבדוק ונראה שאנחנו צריכים למיין את כל השבירה, ולהתחיל לתקן אותה מקל לכבד.

תלמיד: אחרי ההזדככות פשוט הכלים מאבדים מסכים, ואחרי השבירה יש התערבבות של כלים דקבלה עם כלים דהשפעה בלי מסך, כלומר גם התוצאה של שני התהליכים האלה היא שונה לחלוטין?

כן. אז מה השאלה?

תלמיד: אני מבין את התוצאה אני רק לא מבין את התהליך.

על התהליך תן לנו עוד דף או שני דפים לקרוא. כרגיל המחלה שלכם שאתם שואלים, רצים לפני הרכבת.

אות ק"ה

"ונודע, שכל הכמות והאיכות שבע"ס דראש מתגלה ג"כ בהתפשטות ממעלה למטה לגוף, ולפיכך כמו שבאורות דראש חזרה וירדה מלכות המזדווגת ממקום נקבי עינים למקום הפה, וגו"ע ונ"ע שהם הכלים דפנים חזרו וחיברו להם את הכלים דאחורים, שהם האח"פ, והאורות נתפשטו בהם, כן בהתפשטותם ממעלה למטה לגוף נמשכו האורות גם לכלים דאחורים שלהם, שהם התנהי"מ שבבי"ע למטה מפרסא דאצילות. אמנם לפי שכח מלכות המסיימת שבפרסא דאצילות מעורב בכלים ההם, ע"כ תיכף בפגישת האורות דמלך הדעת בכח הזה, נסתלקו לגמרי מהכלים ועלו לשורשם, וכל הכלים דמלך הדעת נשברו פנים ואחור, ומתו ונפלו לבי"ע, כי הסתלקות האורות מהכלים הוא כמו הסתלקות החיות מגוף הגשמי, הנק' מיתה. ואז נזדכך המסך מהעביות דבחי"ד, מאחר שהכלים האלו כבר נשברו ומתו, ונשאר בו רק עביות דבחי"ג."

זאת אומרת התהליך הוא אותו תהליך, רק סיבת הזדככות המסך היא לא ביטוש פנים ומקיף, שהוא מחליט שהוא בעצמו מזדכך, בעצמו עוזב את הקבלה על מנת להשפיע, לא יכול, אין לו כוח יותר, ואז מתרחק מהשולחן, מבעל הבית ואומר, "לא מסוגל יותר, עד כאן קיבלתי, אכלתי שתיתי, מכאן והלאה לא", ומזדכך, מזדכך, לא משתמש בשום כלים דקבלה.

מה שכאן נתגלה, שהוא קיבל כביכול על מנת להשפיע, וממש ממלא וממלא את עצמו, ואז מתגלה שזה על מנת לקבל. הוא מראש, מאבא ואמא, לא יכול לזהות שהוא עכשיו הולך ומקבל על מנת לקבל. מתי הוא מגלה את זה? בפועל בגוף. זה קורה לנו הרבה פעמים בחיים, נגיד החבר בא אלי ואומר, "תראה מה שאתה עושה כך וכך", ואני באמת חושב, "אוי ואבוי, באמת מה אני עושה", זה מפני שהוא מגלה לי ואני לא יכול לגלות על עצמי, זאת אומרת הראש שלי מתוכנן אחרת והגוף עשה משהו, ורק מהצד מתגלים לי או מגלים לי כאלה תופעות.

ככה זה אצלנו, כי אנחנו כולנו יוצאי שבירה, אפילו לא יוצאי, עוד נמצאים בשבירה. אז לאט לאט בבירורים שלנו כך אנחנו מגלים. ולכן כל מה שאנחנו מגלים, מגלים רק את הכלים השבורים, ולכן כל מה שמתגלה, מתגלה רע, ואנחנו בוכים בפנים, ומצטערים וממש אוכלים את עצמנו וכן הלאה. ככה זה מפני שכל הגילויים הם מהשבירה. זאת אומרת שראש וגוף הם לא משתווים, וזו כל הבעיה. אם הראש היה משתווה עם הגוף, מה הייתה הבעיה? אלא איפה הראש משתווה עם הגוף, בעבריינים גלויים. גנבתי, פתחתי את הבנק, מה עשיתי, עכשיו אני עושה חיים, נמצא בשלמות. כך רציתי וכך עשיתי והכול בסדר. מה שאין כן, אם מתגלה שאתה עושה בפועל דברים שבראש לא היית מסכים עם זה אם היית יודע קודם, אז אתה אוכל את עצמך, וזו תחילת התיקון. תחשבו על זה, איך זה קורה שאין התאמה בין ראש לגוף. או שאנחנו מגלים את זה ממטה למעלה או שכאן זה מגיע ממעלה למטה.

שאלה: איפה בדיוק הדיסוננס הזה? כי בראש המסך הוא בנקבי עיניים ובגוף הוא בפרסא.

לא. איפה פרסא?

תלמיד: בצמצום ב'.

צמצום ב' זה פרסא, אבל אור ע"ב ס"ג מבטל את הפרסא. אין פרסא.

שאלה: לא ברור למה הראש לא יכל לחזות את הדבר הזה?

כי בגוף יש לך רצון שאין בראש. אתה בא לאיזו מסיבה ואתה נמצא בדיאטה והכול בסדר, שומר, ואז מתחילים ללחוץ עלייך, "בוא, למה לא תשתה איתי לחיים, ובוא תראה עד כמה זה בריא ויפה וטוב". אני רואה עליך שאתה מבין אותי. זהו, גמרנו, איפה ההתחייבות שלך, איפה הדברים? אין ברירה, זאת אומרת לא תכננת בראש וכשזה מגיע לגוף אתה מסכים. מי שלא מסכים זה נקרא שהוא נמצא בכלים דהשפעה. ואם לא, אז לא. אלה דברים פשוטים, אנחנו בשבירה, אז אין בעיות.

שאלה: כלי שבור זה אומר שהכלי שלא קיים?

שבור זה לא שלא קיים, הוא קיים.

תלמיד: על סמך מה הוא קיים אם אין בו לא אור חסדים ולא אור חכמה?

אור זה משהו אחר. כלי זה נקרא רצון. רצון ללא כוונה על מנת להשפיע זה נקרא כלי שבור, שהוא קיבל על מנת לקבל ונשאר עם רשימות דעל מנת לקבל.

תלמיד: אפשר להגיד את זה גם על הכלים בעולם אדם קדמון.

מישהו קיבל שם על מנת לקבל?

תלמיד: לא, אבל שם הם לא נשברו.

אז מה, לא נשברו. זה נקרא כלים מתוקנים במסך.

תלמיד: אני מתכוון לכלים שהם בעל מנת לקבל. הרי הצמצום לא היה על אור חסדים בעולם אדם קדמון ועכשיו כן.

אף פעם אין צמצום על אור החסדים.

תלמיד: גם לא עכשיו?

אף פעם. הצמצום הוא לא על אור החסדים. על אור החסדים אין צמצום. על כלים דהשפעה אין צמצום, רק על כלים דקבלה יש צמצום. צמצום א' זה איסור לקבל על מנת לקבל, וצמצום ב' זה איסור גם לקבל בעל מנת להשפיע, כי אין כוח המסך שיכול לתת לכלים דקבלה לקבל בעל מנת להשפיע.

תלמיד: אם אין כוח לקבל בעל מנת להשפיע, מה יש שם במקום שלא קיבל?

בא אור ע"ב ס"ג וביטל את צמצום ב'. עכשיו יש כוח לקבל על מנת להשפיע. הם קיבלו בעל מנת להשפיע.

תלמיד: אז אם קיבלו למה נשברו?

מפני שהתגלה בבחינה ד' רצון לקבל ללא מסך, שאור ע"ב ס"ג לא מכסה אותה.

תלמיד: אז לא קיבלו.

קיבלו בעל מנת לקבל. נניח שאני שותה ואוכל אצל מישהו, עושה נחת רוח לבעל הבית, ופתאום מתגלה כבר בבטן שקיבלתי על מנת לקבל, שלא חשבתי על בעל הבית, שהיה איזה הפסק בין כוונה לפעולה, שנעשתה פעולה ללא כוונה על מנת להשפיע, זה נקרא שבירה.

תלמיד: אז לא נעשתה פעולה.

נעשתה פעולה כזאת. זה מה שהתגלה, שאין מסך על בחינה ד' דד'.

תלמיד: כשכלי נשבר, מת כמו שבעל הסולם כתב פה, זה אומר שהוא לא קיים, הוא מת.

מה זה לא קיים אני לא מבין. איזה דבר יש במציאות שלא קיים?

תלמיד: אני אסביר למה אני מתכוון. יש לי כלי, אני יודע שהוא קיים כי נכנס בו אור, אני מרגיש את האור סימן שיש כלי, נכון?

לא. זה אתה נותן כאלה תנאים. יש רצון לקבל שהוא מצומצם ואין בו שום דבר, ישנה הארה קטנה מפני שהוא מצומצם, אור דחסדים מפני שהוא מצומצם, אבל זה נקרא שהוא קיים. כלי לא קיים, מה זה כלי? כלי זה נקרא מסך, כוונה על מנת להשפיע. אחרי צמצום א' רצון לקבל ללא כיסוי על מנת להשפיע, שרוצה לקבל, רק לקבל, הוא נקרא קליפה, בקדושה הוא לא קיים.

תלמיד: הקליפה הזאת זה כלי שיכול לקבל רק בעל מנת לקבל?

קליפה זה שהיא רוצה לקבל על מנת לקבל, היא לא יכולה לתאר לעצמה מה זה נקרא על מנת להשפיע.

תלמיד: מה ההבדל בין קליפה לכלי שבור?

קליפה זה מדובר על הרצון על מנת לקבל. כלי שבור זה שמגלה שהוא שבור, זה כבר איזה גילוי, התקדמות.

שאלה: אפשר להסביר איך יש שבירה אם לפני כן היה צמצום א' ויש לי מסך?

הבורא ברא רצון לקבל בד' בחינות דאור ישר. הרצון לקבל שבבחינה ד' רוצה לקבל ולמלאות את עצמו באור אין סוף. הוא מקבל או לא? קיבל, על מנת לקבל או על מנת להשפיע?

תלמידים: על מנת לקבל.

לא נכון. אז איך קיבל?

תלמידים: על מנת להשפיע.

על מנת להשפיע, לא נכון. פשוט קיבל.

תלמיד: לפני מסך?

איזה מסך? זה ד' בחינות דאור ישר. יש לך רצון לקבל, בחינה ד'. הוא מקבל. קיבל. על מנת לקבל או על מנת להשפיע?

תלמיד: על מנת לקבל.

לא על מנת לקבל ולא על מנת להשפיע, פשוט קיבל.

תלמיד: אין כוונה שם.

אין כוונה. כשמתחיל להרגיש בושה ואת היחס של הבעל הבית אליו והוא לבעל הבית וכן הלאה, הוא עושה תנאי, אני רוצה לקבל מבעל הבית בתנאי שאני נותן לבעל הבית, כי אחרת אני לא יכול לתת לו. אני יכול לתת לו רק בזה שאני מקבל ממנו. כך הוא ברא אותי. אבל אם אני מקבל כדי להשפיע לו, זה לא נקרא שאני מקבל, אלא ההיפך, הבושה הופכת להיות לכבוד. זה מה שהוא רואה במצב שלו, בחינה ד', ואז הוא קובע רק על מנת להשפיע. ואז נקרא שאני עם בעל הבית יכולים להיות בדבקות. איפה שאנחנו משתווים, הוא לי ואני לו, שם אני עובד.

אז כל הפעולות, גלגלתא, ע"ב, ס"ג, כולן כדי להשתוות עם בעל הבית. וכך הם באים לעולם הנקודים בקטנות, שלא יכול יותר אחרת. עכשיו יש לו גם הזדמנות לקבל על מנת להשפיע. לָמה? כי כוח הבינה ירד למטה מטבור הכללי ויכול לתת לכלים האלה שנמצאים למטה מטבור, לכלים דתחתון, דנה"י דגלגלתא, יכול לתת להם כוח לקבל בעל מנת להשפיע. מה שגלגלתא לא יכולה לעשות, עכשיו כן אפשר לעשות. על ידי מה? על ידי זה שהתערבבו כלים דקבלה עם כלים דהשפעה, וירדו כלים דהשפעה שלמעלה מפרסא לכלים דקבלה שלמטה מפרסא. ואז אותם הכלים שלמטה מפרסא כן יכולים גם לקבל בעל מנת להשפיע.

זאת אומרת בינה שהייתה כולה בלמעלה מפרסא עכשיו גם יכולה להתפשט למטה מפרסא, לתת שם כוחות, ותהיה קבלה על מנת להשפיע. והם רצו לעשות את זה ועשו. הייתה אצלם כוונה טהורה לעשות גמר תיקון, רק היה מעורב שם לב האבן. זאת אומרת חלק ממלכות שלא יכול להתכלל עם בינה, שלא יכול לקבל כוחות ההשפעה ולכן נשבר, נשבר כל הגוף דעולם הנקודים, דפרצוף הזה.

תלמיד: היה צמצום א', עכשיו יש לי מסך ואני מקבל על מנת להשפיע?

כן.

תלמיד: ואחר כך כתוב שהייתה הזדמנות לקבל יותר, זה מה שקרה?

כן.

תלמיד: זה אור ע"ב ס"ג?

כן.

תלמיד: אפשר להסביר איזו הזדמנות זאת.

אם תבקש כוח השפעה, אתה תקבל כוח השפעה.

תלמיד: למה אני לא נמצא במצב שנוח להמשיך?

כי אז אתה תהייה בהמה. אתה צריך לגלות את השבירה.

אתה צריך עוד לקרוא ועוד לחשוב.

אות ק"ו

"וכמו שנתבטלה העביות דבחי"ד מהמסך דגוף מחמת השבירה, כן נתבטלה העביות ההיא גם במלכות המזדווגת של ראש באו"א," זאת אומרת התבטל ד' דגוף ואז בד' דראש "כי העביות דראש ועביות דגוף, דבר אחד הוא אלא שזה כח וזה פועל (כנ"ל באות נ). ולכן נפסק הזווג דקומת כתר גם בראש באו"א," הם כבר לא מתקשרים בבחינה ד' ביניהם, חזקה "והכלים דאחורים, שהם האח"פ שהשלימו לקומת כתר," הם עלו, זאת אומרת מגוף לראש כמ"ן וחייבו את אבא ואימא להיזדווג בקומת כתר ולתת למטה בגוף את האור "חזרו ונפלו למדרגה שמתחתיה דהיינו להז"ת." הכלים האלה התבטלו "וזה מכונה ביטול האחורים דקומת כתר מאו"א. ונמצא שכל קומת הטעמים דנקודים, ראש וגוף, נסתלקה."

שאלה: למה הוא כותב שנתבטלה עביות דבחינה ד' מהמסך וגוף מחמת השבירה, הייתה עביות בבחינה ד' על הזיווג הזה?

כן. וודאי. אבא ואימא הזדווגו על הבחינה ד' ביניהם.

תלמיד: מה זה שאנחנו אומרים שהזיווג של אבא ואימא שהזמינו בזו"ן זה היה על רשימות ד'/ג'?

זה לא חשוב.

תלמיד: מה זאת אומרת?

כי זה לא חשוב. אבא ואימא מזדווגים, זה לא חשוב על איזה רשימו, הם בעצמם מזדווגים על הקומה השלמה.

תלמיד: מה נשבר, לא לפי העביות דגוף?

עביות דגוף נשברה. מסך דגוף.

תלמיד: מסך דגוף על איזה עביות הוא?

על בחינה ד'.

תלמיד: של איזה רשימו?

רשימו דבחינה ד' שעלה מגוף לראש דאבא ואימא. העמידו את אבא ואימא בדרגת כתר.

תלמיד: אבל אנחנו אומרים שהרשימו הוא ג'.

ג' זה משהו אחר. זה היה כלפי הנה"י דא"ק, זה משהו אחר לגמרי. כאן מדובר על המ"ן שעלו מגוף דעולם הנקודים לראש דעולם הנקודים וראש הזדווג על בחינה ד' לפי הרשימו. זה לא שייך אחד לשני.

אות ק"ז

"ומתוך שאור העליון אינו פוסק מלהאיר, נמצא שחזר ונזדווג על העביות דבחי"ג הנשאר במסך של ראש באו"א, ויצאו ע"ס בקומת חכמה. והגוף שממעלה למטה, נתפשט לספירת החסד, והוא מלך הב' דנקודים. וגם הוא נמשך לבי"ע ונשבר ומת, ואז נתבטלה גם העביות דבחי"ג מהמסך דגוף ודראש כנ"ל, וגם הכלים דאחורים, האח"פ שהשלימו לקומת חכמה זו דאו"א, חזרו ונתבטלו ונפלו למדרגה שמתחתיה, לז"ת, כנ"ל בקומת כתר. ואח"כ נעשה הזווג על העביות דבחי"ב שנשאר במסך ויצאו ע"ס בקומת בינה, והגוף שממעלה למטה נתפשט בספירת הגבורה, והוא מלך הג' דנקודים. וגם הוא נמשך לבי"ע ונשבר ומת. ונתבטלה גם העביות דבחי"ב בראש וגוף, ונפסק הזווג דקומת בינה גם בראש, והאחורים של קומת בינה דראש נפלו למדרגה שמתחתיה בז"ת. ואח"כ נעשה הזווג על העביות דבחי"א שנשאר במסך, ויצאו עליה ע"ס בקומת ז"א, והגוף שלו ממעלה למטה נתפשט בשליש עליון דת"ת," ככה זה נקרא, בשליש עליון דתפארת, בשליש תחתון בתפארת, בחסד, בגבורה, זה רק שמות, זה תמיד עשר ספירות מלמעלה למטה "וגם הוא לא נתקיים ונסתלק האור ממנו, ונזדככה גם העביות דבחי"א בגוף וראש, והאחורים דקומת ז"א נפל למדרגה שמתחתיה, לז"ת."

אין כאן יותר ממה שדיברנו בגלגלתא, ע"ב, ס"ג. זאת אומרת היה זיווג בבחינה ד' בין אבא ואמא, התפשט האור למטה, מלמעלה למטה, וזה נקרא שהתפשט בספירת דעת. אחר כך נעשתה הזדככות המסך, זאת אומרת שבירת המסך, זה לא חשוב, המסך נעלם. אבל להמשך הפעולה זה לא חשוב על ידי מה קורית כאן הפעולה שנפסקת, או על ידי הזדככות המסך או על ידי שבירת המסך, אין שום הבדל.

מתגלה הרשימו הבא. ואז אבא ואמא עושים זיווג על הרשימו הזה, על בחינה ג' ומתפשט האור מאבא ואמא בבחינה ג', זה נקרא שמתפשט אחרי דעת "מלך החסד", ככה זה נקרא. אבל שוב, זו כל הקומה, כל עשר הספירות, רק היא נקראת "מלך החסד", שם בלבד. נשבר ומת, נשבר המסך, האור הסתלק נקרא ש"מת", הכלים נופלים למטה. מה זה נופלים למטה, אחר כך אנחנו נראה איך שהכול מסתדר. אחר כך יוצא זיווג בראש דאבא ואמא על בחינה ב', והתפשטות מהזיווג הזה למטה נקרא מלך גבורה. למה? כי זה שלישי. דעת, חסד, גבורה. אחר כך מלך רביעי תפארת. וזהו, אין יותר. שליש עליון דתפארת, זה לא חשוב איך שזה נקרא. ובזה נגמר זיווג באבא ואמא, הזדכך שם הכול כי אין יותר רשימות שעליהם הם יכולים לעשות זיווג דהכאה. ואז נתחדש באבא ואמא זיווג לא על הרשימו של בחינה ד'\ג' אלא על ג'\ב', ועל זה יוצאים עוד ארבעה פרצופים שזה שני שליש תתאין דתפארת, כך זה נקרא, נצח והוד יחד, יסוד ומלכות. וכך יצאו לנו ארבעה פרצופים על זיווג ד'\ג' וארבעה פרצופים על זיווג ג'\ב', שמונה פרצופים, ובזה נגמרה כל הגדלות דעולם הנקודים. ושמונה הפרצופים האלו שנשברו. הם נשברו בגלל המלכות שהייתה מעורבת בהם, הלא מתוקנת, ולכן נקרא "שמונה מלכים דמיתו". מתו שמונה מלכים, מלכים ממילה מלכות, כשהם מתו, גרמו להסתלקות האור. מלכות גרמה להסתלקות האור, שלא היה עליה מסך, היינו כוונה על מנת להשפיע.

מה יש לנו כאן? יש לנו כאן דבר מאוד מיוחד. כלים דקבלה שהתגלו, נשברו, אבל יחד עם זה שהם איבדו את המסכים ואפילו את צמצום א', וגם הכול נאבד, הם התערבבו עם הכלים דהשפעה שהיו בקדושה, הם היו כפרצוף. והפרצוף הזה נשבר. כל הפרצוף של מלכות שהיה מחובר עם בינה, כל זה נשבר. זה נקרא שהכלים דבינה נכנסו למלכות והתערבבו שם בצורה שבכל פרט, בכל פירור של מלכות יש גם כלים דבינה, וגם בכל פרט של בינה התערבבה המלכות, זה בזה וזה בזה. זאת התוצאה מהשבירה. תוצאה מאוד מאוד חשובה, כי בלי זה לא היינו מגיעים לגמר התיקון ובכלל לתיקון. זה מצד אחד.

מצד שני, התגלה בשבירה האור הגדול שרצו להמשיך על מנת להשפיע, אור של גמר תיקון כנגד אותו ל"ב אבן, שהתגלה רצון לקבל בעל מנת לקבל שעליו אין מסך, אין כוונה על מנת להשפיע. זאת אומרת שהנקודה הזאת היא הגרעין של הנברא, היסוד של הנברא, הדבר שמבדיל אותו בכל וכל מהבורא. ולכן אם הוא יגדל בנקודה הזאת הוא יקרא "נברא". עדיין זה לא כל כך, עדיין אנחנו לומדים שהכוחות מלמעלה מתפשטים, מתווכחים ביניהם, נלחצים, נעלמים, מבטלים זה את זה. אלה כוחות כמו שבכל הקוסמוגוניה הזאת, בבניית היקום וכדור הארץ והכול. המון כוחות משתווים ביניהם ונפרדים. עדיין אין כאן איזה רצון שעומד בפני עצמו מול הבורא והוא עצמאי.

עכשיו על ידי השבירה לאט לאט מתגלה המערכת קודם כול, שיכולה לסבול את הרצון לקבל שהוא על מנת לקבל ורצון לקבל בעל מנת להשפיע, והערבוביה של הכוחות הללו, ואז אנחנו מתקרבים יותר ויותר למציאות הפרצוף שיקרא "נברא". בינתיים אין. בינתיים עוד צריכים לעשות בשבילו, עוד ועוד להכין בשבילו סביבה שיכולה להשפיע עליו בזמן הגדלות, בזמן הקטנות, והנברא אז יתקיים. הוא יהיה הפוך מהבורא, עצמאי לגמרי מצד אחד, ומצד שני יוכל להיות דומה לבורא וכמוהו ממש, לגמרי. לזה עוד צריכים להמשיך הכנות.

(סוף השיעור)