שיעור בוקר 12.06.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 651

מאמר ר"ו, "ענין אמונה ותענוג"

כותב רב"ש את מה ששמע מבעל הסולם:

רו. ענין אמונה ותענוג

שמעתי שנת תרח"צ

"שאף פעם לא ישאל אדם על בחינת תענוג: מה יהיה התכלית של תענוג הזה?" זאת אומרת, בשביל מה הוא בא עלי, ומה אני צריך לעשות עימו? אם בא משהו בצורת תענוג שמתלבש ברצון לקבל ומרגיע, ממלא את הרצון לקבל, אין לאדם מקום לשאול על זה, הוא לא יכול להתעורר כי אין לו חיסרון, והחיסרון מתמלא עם התענוג. "ואם נופל בדעת מחשבה הכי קטנטנה, לשאול על תכליתה, סימן לדבר, שאין זה תענוג אמיתי." ואם הוא בכל זאת שואל אחרי שהוא מקבל, בשביל מה התענוג, למה התענוג, על מה זה? סימן שמה שהוא קיבל לא ממלא לו את כל המקומות ברצון לקבל, וסימן שזה תענוג לא אמיתי. "כי ענין תענוג, ממלא כל המקומות הריקים, ממילא לא יש מקום ריקן במוח, לשאול על תכליתה. ואם שואל על תכלית, זהו סימן, שהתענוג אינו בשלימות, שהרי לא מילא את כל המקומות." הריקים.

"וכך הוא הענין" המילוי "בענין אמונה. שהאמונה צריכה למלא את כל המקומות של הידיעה. לכן, צריכין לצייר, איך היה, אם היה הידיעה. ממש באותה השיעור, צריך שיהיה בהאמונה." וההיפך.

זאת אומרת, לבדוק האם האמונה שלו ממלאת את כל המקומות של הידיעה, ואם נשאר איזה מקום ריק, סימן שבינתיים זאת אמונה לא שלמה.

נקרא שוב.

קריין: שמעתי ר"ו, "ענין אמונה ותענוג".

רו. ענין אמונה ותענוג

שמעתי שנת תרח"צ

"שאף פעם לא ישאל אדם על בחינת תענוג: מה יהיה התכלית של תענוג הזה? ואם נופל בדעת מחשבה הכי קטנטנה, לשאול על תכליתה, סימן לדבר, שאין זה תענוג אמיתי. כי ענין תענוג, ממלא כל המקומות הריקים, ממילא לא יש מקום ריקן במוח, לשאול על תכליתה. ואם שואל על תכלית, זהו סימן, שהתענוג אינו בשלימות, שהרי לא מילא את כל המקומות.

וכך הוא הענין בענין אמונה. שהאמונה צריכה למלא את כל המקומות של הידיעה. לכן, צריכין לצייר, איך היה, אם היה הידיעה. ממש באותה השיעור, צריך שיהיה בהאמונה".

שאלה: מה זה אומר שאמונה צריכה למלא את כל המקומות?

הרגשת האמונה צריכה למלא את הכול. חסרה לך ידיעה, ולכן לא היית מרוצה מהמצב, במקום זה צריכה להגיע הרגשת אמונה, ואז אתה נמצא מסופק לגמרי במקום הידיעה.

אני לא יכול להסביר יותר מה זה נקרא אמונה, כי זו הרגשה שבאה לאדם ונותנת לו אפשרות לעבוד למען הבורא, למען ההשפעה בצורה שלמה, במסירות נפש. בואו נשתדל להשתוקק, להתקדם ולהתקרב לזה.

אבל זה צריך לבוא כנגד ידיעה. זאת אומרת אני צריך את הדבקות, אני צריך את החיבור עם הבורא, התאמה לבורא בצורה כזאת שזה ימלא לי את כל החסרונות בידיעה.

תלמיד: המצב הזה של הדבקות, והשוואה לבורא, אלה היבטים שונים של אמונה?

נגיד שכן.

שאלה: אם קיימת ידיעה, זה אומר שההנאה קודמת לרצון? זאת אומרת באותו מקום האדם מרגיש תענוג ללא רצון, שבדרך כלל מקדים את התענוג הזה?

אני לא מבין מה אתה אומר. האם אתה מבין מה אתה אומר?

תלמיד: בדרך כלל קודם אני מרגיש רצון, ואחר כך יש תנועה לכיוון של מימוש התענוג. יש לי אמונה, וקודם אני מרגיש את התענוג, והרצון זה משהו משני.

נגיד שזה כך. בסדר. בינתיים שכך יהיה, זה עוד ישתנה.

שאלה: במאמר כתוב שהקריטריון לתענוג אמיתי, זה כשהאדם לא שואל על תכלית התענוג הזה. אבל אנחנו בדרך כלל אומרים שהאמונה היא השפעה, כלומר תמיד יש לי מטרה, בשביל מה אני משפיע. למה בירור המטרה זה הקריטריון הנכון?

זה לא שהאמונה לא בסדר, היא פשוט לא שלמה. אם יש לך עוד שאלות, סימן שזה לא שלם, ולא ממלא את כל המקומות בהם האמונה צריכה לשרות.

תלמיד: יוצא שאסור לברר את המטרה?

זה לא שאסור לברר, אלא אתה לא יכול לברר אם אתה מלא באמונה שלמה אין לך מקום ואין לך חיסרון שממנו אתה שואל.

תלמיד: אבל כאן תחת המושג "אמונה" מתכוונים להשפעה.

נכון.

תלמיד: כלומר כשאני לגמרי מלא בהשפעה, כל הרצונות שלי מכוונים לעל מנת להשפיע, ואז כבר אין לי מה לברר, בשביל מה ההשפעה הזאת? האם אני מבין נכון?

לא. אני צריך לברר את כל הדברים האלה, זה הקשר בין אמונה ודעת. מצד אחד אני צריך לברר בשביל מה, למה ואיך, וכל הדברים שאני מברר הם כדי להגיע לאמונה שלמה. אמונה שלמה זה כשבסופו של דבר אני מתמלא באור האמונה, שממלא את כל הרצונות שלי, ויותר אני לא צריך לשאול שום דבר. אבל זה לא שאין לי שכל, ואין לי רגש, ההיפך.

הדברים האלה לא נמצאים בנו כנתונים ברורים, אלא אנחנו צריכים להתקדם אליהם, לצפות שהם יתלבשו בנו, ויגלו לנו את מקום האמונה, את מקום הדעת, וכך אנחנו נתקדם. מקום לידיעה נגיד יש לנו, מקום לתענוג יש לנו, אז יש לנו ידיעה ותענוג, ולכן אנחנו צריכים שיהיה לנו מתוך הידיעה גם מקום לאמונה, ומתוך התענוג, אני לא רוצה להגיד ייסורים, אבל שיהיה מקום ריק, כדי שהבורא ימלא אותו.

שאלה: כתוב שאף פעם לא ישאל אדם על בחינת תענוג, מהי התכלית של תענוג הזה". נראה שהתענוג רק מפריע בקשר בין הבורא לנברא. בשביל מה צריך את התענוג?

אבל אתה לא יכול לבנות יחסים עם הבורא אם לא יהיו ייסורים ותענוג. אתה חייב לבנות את היחסים האלה על ייסורים ותענוגים, כי סך הכול טבע הנברא הוא הרצון ליהנות, וטבע הבורא הוא הרצון להשפיע, להנות.

תלמיד: מה התפקיד של התענוג בקשר בין בורא ונברא?

תפקיד התענוג בקשר בין בורא ונברא, הוא שהנברא ירגיש את יחס הבורא אליו כתענוג, וירצה באותה צורה להתייחס לבורא. תנסה לחשוב כל הזמן שאתה רוצה להביא לבורא תענוג. כל פעולה שמביאה לבורא תענוג נקראת "מצווה", וכל פעולה הפוכה, שלא מביאה לבורא תענוג, נקראת עבירה.

שאלה: הוא נותן פה עצה, צ"ריכין לצייר, איך היה, אם היה הידיעה. ממש באותה השיעור, צריך שיהיה בהאמונה". איך עושים את הפעולה הזו? מה זה אומר לצייר אם היה ידיעה, ממש באותו השיעור צריך שיהיה באמונה.

דרך הפעולה. תעשה פעולות כאלו כדי שתקבל ידיעה, ואחר כך במקום ידיעה תקבל אמונה. זאת אומרת שאין לך שום דבר, אבל אתה עובד כאילו כבר קיבלת.

תלמיד: אז מה זה אומר לצייר אם היה?

בדיוק מה שאמרתי, כאילו שקיבלת.

תלמיד: על בסיס מה אני מצייר את זה, על בסיס ניסיון העבר שלי?

לא, אתה צריך לתאר את זה עכשיו, בעבר לא היו לך ניסיונות כאלה, וגם לא כדאי לחזור לעבר.

תלמיד: אז מה אומר לצייר את זה עכשיו?

תצייר את זה, זה נקרא לצייר. תתאר לעצמך איך זה יהיה.

תלמיד: אם הייתי מרגיש אמונה, או אם הייתי מרגיש ידיעה?

אם היית מרגיש באמונה, כמו שהיית מרגיש בידיעה.

תלמיד: ואיזה נתונים יש לי כדי לתאר את המצב הזה?

יש לך ידיעה.

שאלה: זאת אומרת בצורה מעשית אני מסתמך על ניסיון העבר, שפעם הרגשתי איזו התפעלות.

נכון, בלי זה אתה לא יכול.

תלמיד: לכן אני אומר, אם הייתה לי עכשיו התפעלות, למרות שעכשיו אני לא במצב של התפעלות, איך הייתי מרגיש, כן?

כן.

תלמיד: ומה התוצאה מהפעולה הזו?

לראות מה חסר לך. אז מה חסר לך?

תלמיד: אני מרגיש שחסרה לי חשיבות, וחסר לי יחס לחברים.

זה הכול אמצעים, זה לא שחסרה לך אמונה, שאתה מרגיש חוסר אמונה.

שאלה: אם כל התענוג שבי הוא רק מהבורא, זו כבר אמונה?

לא. אמונה זה שאתה רוצה למלא את כל מקומות הידיעה - בהשפעה שלך לבורא.

שאלה: אמרת שכל פעולה שמביאה לבורא תענוג נקראת מצווה. איך פעולה שגורמת תענוג לבורא משפיעה על הרצון לקבל שלי?

ככל שאתה משתוקק לבורא ומפנה את עצמך אליו, כך אתה זוכה שהבורא יעשה לך תיקון. כל פעם מקדם אותך יותר ויותר למימוש האמיתי של הפעולה.

שאלה: אם אני עושה פעולה שגורמת תענוג לבורא, הרצון לקבל באותו זמן - אמור להרגיש לא נוח?

כנראה שכן.

שאלה: הוא מתאר אדם שלא מתחיל לחשוב מהיכן מגיע תענוג. למי הוא מתכוון, אדם רגיל או מישהו שהולך בדרך שלנו? כי אנחנו כן משתדלים לחשוב מה מקור התענוג.

הוא מדבר על האדם שרוצה להגיע לאמונה. זאת התכונה העליונה, תכונת הבורא, תכונה רוחנית שאין בנו - איך אנחנו מגיעים לתכונת האמונה. הוא מסביר איך לבנות את תכונת האמונה למעלה מהתענוג. לא חשוב לי התענוג אלא אני רוצה להגיע לאמונה, ושהאמונה תמלא לי את כל המקומות של התענוג.

תלמיד: כאן הוא אומר שאדם לא חושב על זה. ואנחנו לומדים שכן צריך לחשוב מאיפה מגיע התענוג.

"שאף פעם לא ישאל אדם על בחינת תענוג: מה יהיה התכלית של תענוג הזה?" אנחנו רצון לקבל, רצון ליהנות ואם התענוג בא וממלא את הרצון אז אין לנו אפשרות לשאול, כי אנחנו שואלים תמיד מתוך חיסרון. "ואם נופל בדעת מחשבה הכי קטנטנה, לשאול על תכליתה", של התענוג, "סימן לדבר, שאין זה תענוג אמיתי". לא ממלא את כל הרצון שלו, או בגודל או בעוצמה. "כי ענין תענוג, ממלא כל המקומות הריקים", ואז "ממילא לא יש" לו "מקום ריקן במוח, לשאול על תכליתה". של התענוג. "ואם שואל על תכלית, זהו סימן, שהתענוג אינו בשלימות, שהרי לא מילא את כל המקומות".

עד כאן ברור?

תלמיד: כן. אבל אנחנו תמיד משתדלים לבנות כוונה על כל תענוג, מאוד דומה לשאלה בשביל מה מקבלים את התענוג. אבל כאן הוא אומר שהאדם בכלל לא שואל את השאלה הזאת. כלומר, מדובר על אדם רגיל שעוד לא התחיל את הדרך.

לא. הוא מדבר על כל אדם ואדם. רוחני, גשמי, לא חשוב, אנחנו תמיד רצון לקבל. ואם הרצון לקבל הזה מקבל מילוי שלם אז הוא לא יכול לשאול שום דבר, אין לו חיסרון מאיפה לשאול, לא נשאר לו מקום ריק ברצון שלו כדי שהוא ישאל מתוך הרצון הזה. לכן תענוג שבא בשלמות - סותם את האדם ולא נותן לו אפשרות להתקדם ולשאול.

אבל אנחנו צריכים להבין שזה דבר לא טוב והבורא שרוצה לקדם את בן האדם, פותח בו רצונות ריקים ואז אדם מתקדם ושואל ופועל במשהו, יש לו ממה לפעול. זה כלפי רצון ריק, רצון מלא - בתענוג.

"וכך הוא הענין בענין אמונה. שהאמונה צריכה למלא את כל המקומות של הידיעה." אני לא יודע מה זה אמונה ולא יודע איך להגיד מה זה אמונה, אבל הוא נותן לי כאן דוגמה. כמו מתענוג ומילוי שאז אין לי מה לשאול על התענוג - אם אני מלא. כך יש לי עניין אמונה וידיעה. אם אני נמצא במצב שבמקום הידיעה יש לי אמונה אני לא שואל. איך יכול להיות שאני לא אשאל? הרי זה חיסרון. זה כמו עם תענוג ומילוי, והנאה, כך גם כאן, "שהאמונה צריכה למלא את כל המקומות של הידיעה. לכן, צריכין לצייר, איך היה, אם הייתה הידיעה. ממש באותה השיעור, צריך שיהיה בהאמונה".

זאת אומרת, אם חסרה לי אמונה אני צריך לבדוק, מה חסר, כמה? במידה שחסרה לי עכשיו ידיעה, באותו השיעור אני רוצה שתהיה לי אמונה. ואז האמונה, בוא נגיד הרגשת הבורא - תמלא אותי. לזה אנחנו צריכים להשתוקק.

שאלה: אם כל מה שנקבל אנחנו מקבלים מהבורא, אין עוד מלבדו, האם זוהי השפעה?

אתה אמרת שאנחנו מקבלים ופתאום אתה אומר האם זה משפיע? לא, זו לא השפעה.

תלמיד: אם כל מה שאני מקבל אני קושר לבורא, רואה את הנותן, האם זאת השפעה?

אני לא מבין מה אתה אומר - אתה רואה את הבורא, אתה רואה שהבורא נותן לך. אני לא יודע מאיפה אתה לוקח את הדברים האלה.

תלמיד: כל מה שאני מקבל אני קושר לבורא. האם זאת יכולה להיות השפעה, אם אני קושר לבורא באמונה מעל הדעת? אני מקבל הכול מהבורא.

לא. עדיין אתה לא נותן לו. אתה לא משייך את עצמך אליו בצורה שאתה משפיע לו. כשאתה מקבל את כל מה שאתה מקבל, אתה מקבל ממנו, זה מה שאתה רוצה להגיד.

תלמיד: ואם אני מקבל כדי להנות אותו, זו כבר השפעה?

זה כבר לקבל על מנת להשפיע. כן, זה דבר גדול.

תלמיד: יוצא שכל מה שאני מקבל אני צריך לראות בזה את הבורא וגם לבנות את הכוונה של לקבל למענו, להנות אותו?

כן.

תלמיד: איך להישאר במצב הזה?

כל אחד יכול רק להמליץ לך מה לעשות. אם אתה נמצא בחברה, בקבוצה וכולם כך חושבים, אז יש לך הרבה כוח נוסף, חוץ ממך, שאתה יכול לסמוך עליהם והם יעזרו לך כל הזמן להיות בכוונה כזו.

בכל זאת אחרי כל הסיבובים אנחנו נגיע למצב שאי אפשר לממש שום דבר רוחני, אלא אך ורק בתוך החברה, בתוך עשירייה.

שאלה: אני קם בבוקר באמת אין לי שום דבר, אני לא יודע מה קורה איתי. אבל אני שם לעצמי איזו תמונה מה אני רוצה לראות בקבוצה עכשיו בבוקר, איך אני רוצה לראות אותם בעוד חמש דקות, עשר דקות. אני מצייר לעצמי תמונה אולי דמיונית, אבל אני מבקש מהבורא. האם זה להעלות את האמונה בעצם זה שאני מבקש משהו שאני רוצה שיהיה בקשר בינינו, בחיבור בינינו, באהבה בינינו בעוד חמש, עשר דקות?

תמשיך, תמשיך.

שאלה: אולי אתה יכול להסביר לנו מה אומר בעל הסולם במאמר, מה צריך לעשות?

אני לא יכול להסביר יותר כי זה שייך להרגשה הפנימית של האדם. ככל שהוא ישתדל יותר ויותר להגיע לעניין האמונה, בהתאם לזה הוא ירגיש על מה מדובר. אני לא יכול להביא לכם הרגשה רוחנית כי כל אחד ואחד חייב להשיג את זה במאמץ שלו.

שאלה: למאמר הזה יש שני חלקים. בחלק הראשון הוא מדובר על הנאה וחיסרון ובחלק השני מדובר על אמונה. האם לכל חיסרון שאני מרגיש צריך לקבל את האמונה כפיצוי?

במה ששייך לבורא. כל מה ששייך לבורא, אנחנו צריכים למלא באמונה שלנו, בכוח השפעה.

נעזוב לעת עתה את המאמר הזה, נציין לידו שנחזור אליו נגיד בעוד חודשיים ונראה כמה נכנסנו לפנימיות שלו, ואנחנו יותר מבינים איפה אנחנו נמצאים.

שאלה: הבורא הוא טוב ומיטיב. איזה שינויים אנחנו צריכים לעשות בתענוג כדי לקבל עוד מהטוב שלו?

אנחנו צריכים קודם כל להתחבר. כשאני מדלל את עצמי בין כל החברים, אני נמצא יותר קרוב לעניין האמונה, וככל שאני יכול להיות בהשפעה יותר מכוח הקבלה, בזה אני גם מתקרב לעניין האמונה.

אני צריך להשתדל לצאת מהרצונות שלי, מהכלים שלי, להתעלות מעליהם, ובצורה כזאת אני מתקרב לאמונה, כמו לעלות ממלכות לבינה. נעשה על זה תרגילים ובעזרת ה' נצליח.

שאלה: הבנתי שבעל הסולם משווה את המקום הריק של החיסרון לידיעה. אבל מה זו "ידיעה", איפה היא נמצאת?

ידיעה זו ידיעה, כמו שאנחנו מכירים בעולם הזה איכשהו, תלוי איזו ידיעה. ידיעה זה מה שממלא את החיסרון שלי בצורה ברורה, שאני רוצה. אם כנגד החיסרון אני מקבל מה שאני רוצה זה נקרא "ידיעה". אם מתוך מה שחסר לי אני מפתח השפעה לבורא, זה נקרא "אמונה". לכן האמונה שלי צריכה למלא את כל החסרונות, את כל המקומות.

תלמיד: אמונה לא מביאה איתה ידיעה?

לא.

תלמיד: תוצאה של אמונה זו לא ידיעה?

לא. תמשיך לחפש, אבל זה לא זה.

שאלה: מה תפקיד הספק בין טוב ורע גם ברכישת הידיעה, הבירור שלה ובמעבר לאמונה?

הוא נועד לכך שאכוון את עצמי נכון לבורא, היינו לאמונה, להשפעה. אם אני מכייל את עצמי להתמלאות בכוח האמונה, בכוח ההשפעה, בזה אני מכוון את עצמי יותר נכון לבורא.

שאלה: מדובר על מצב שהאמונה כבר נמצאת, שהחיסרון לאמונה מופיע?

כן. אנחנו צריכים להגיע למצב שכל הבקשה שלנו תהיה לעניין האמונה. לא שאנחנו לא רוצים לדעת, אלא אנחנו רוצים להאמין. ואז האמונה שממלאת את הרצונות שלנו, הופכת להיות תנאי לקבלת הידיעה, כמו אור חסדים שקודם לאור החכמה שממלא את הכלי.

כלומר, ככל שיש לך כוונה על מנת להשפיע לא לעצמך אלא רק לטובת החברים ודרכם לבורא, בצורה כזאת אתה יכול לסדר את עצמך נכון כלפי התענוג הרוחני, שתקבל אותו בעל מנת להשפיע. אתם צריכים לחשוב על זה הרבה, ולחשוב על זה כולם, ואז תראו עד כמה זה מקדם אותנו.

אבל אין פעולה וכוונה יותר נכונה מלהגיע לאמונה, לכוחות ההשפעה למעלה מכוחות הקבלה. ההשפעה צריכה למלא באותם הרצונות שרצו לקבל את כל מה שרצו לקבל. הרצונות האלה צריכים להתמלא בכוח השפעה. זה נקרא צמצום, מסך ואור חוזר.

שאלה: אמונה הכוונה לנהוג בחברים כאילו הם החברים הטובים ביותר ושזו כביכול המציאות הטובה ביותר?

נניח שכן.

שאלה: האם אני יכול למדוד את האמונה שלי בכמה אני מעריך את חשיבות המטרה?

כן. חשיבות המטרה היא להגיע להידמות לבורא, לדבקות בבורא וזה מה שאנחנו צריכים להשיג. כלומר, כוח ההשפעה שזה הבורא, צריך להיות עבורנו כדוגמה, שאנחנו צריכים להיות כל הזמן כמוהו יותר ויותר.

תארו לעצמכם מה זה נקרא כוח השפעה כבורא שרק משפיע, ואנחנו מיום ליום מתקרבים להגיע אליו, להידמות לו יותר ויותר.

(סוף השיעור)