שיעור צהרים 20.10.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 564, מאמרי "שמעתי",

מאמר מ"ג. "ענין אמת ואמונה"

קריין: בעל הסולם, עמוד 564, "שמעתי", מאמר מ"ג, "ענין אמת ואמונה".

מג. ענין אמת ואמונה

שמעתי

"ענין אמת, הוא מה שהאדם מרגיש ורואה לעיניו. ובחינה זו נקראת "שכר ועונש". היינו, שאי אפשר להרויח שום דבר בלי יגיעה.

וזה דומה לאדם, שיושב בביתו ואינו רוצה לעשות שום דבר בשביל פרנסתו. ואומר, מאחר שהשי"ת הוא טוב ומטיב ומפרנס לכל, לכן בטח ישלח לו את מחסורו. והוא בעצמו אינו צריך לשום מעשה. והנה האדם הזה בטח שיגוע ברעב, אם יתנהג כך. וגם השכל מחייב כן, וכך נראה לעינים, והאמת הוא כך, היינו שימות ברעב.

אבל יחד עם זה הוא צריך להאמין בבחינת למעלה מהדעת, היינו שבלי שום יגיעה וטרחא, הוא גם כן יכול להשיג כל צרכיו, מטעם השגחה פרטית. זאת אומרת, שהשם ית' עושה ויעשה לכל המעשה, ואין האדם עוזר לו בשום דבר, אלא הכל השם ית' עושה, ואין ביד האדם להוסיף או להגרע.

אבל איך אפשר ששני דברים הללו יעלו בקנה אחד, הלא אחד הוא בסתירה להשני? אלא, בחינה אחת נקרא, מה ששכלו משיג. היינו, שבלי עזרת האדם, זאת אומרת שבלי הקדם טרחא ויגיעה, לא ישיג שום דבר. וזה נקרא בחינת אמת, מטעם שהשם ית' רצה שהאדם ירגיש כך. לכן נקרא הדרך הזה דרך אמת.

ואל יקשה בעיניך, אם ב' הדרכים הם בסתירה, איך אפשר להיות שמצב הזה יהיה אמת? והתשובה הוא, שענין אמת אינו נאמר על הדרך והמצב, אלא שענין אמת נאמר על ההרגשה, שהשם ית' רצה, שהאדם ירגיש כך - זה הוא "אמת". נמצא, שענין אמת אפשר לומר בדיוק על השם ית', היינו על רצונו ית', שהוא רוצה כך, שהאדם ירגיש ויראה כך.

אבל יחד עם זה הוא צריך להאמין, אפילו שלא מרגיש ולא רואה בעין שכלו, שהשם ית' יכול לעזור לו בלי שום יגיעה, כל הרווחים שאפשר להשיג. וזהו רק מבחינת השגחה פרטיות. והטעם, שאין האדם יכול להשיג את ענין של השגחה פרטיות, מטרם שמשיג את ענין שכר ועונש, הוא, שענין השגחה פרטית הוא דבר נצחי, והשכל של האדם אינו נצחי. לכן, דבר נצחי אי אפשר שיתלבש בדבר שהוא בלתי נצחי. לכן, לאחר שהאדם זכה לבחינת שכר ועונש, אזי השכר ועונש נעשה כלי, שבו יוכל להתלבש דבר השגחה פרטית.

ובזה נבין את הפסוק "אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא". ש"הושיעה נא" היינו שכר ועונש, שהאדם צריך להתפלל, שה' יזמין לו עבודה ויגיעה, שעל ידי זה יהיה לו שכר. ויחד עם זה הוא צריך להתפלל על הצלחה, שהוא בחינת השגחה פרטית, היינו שבלי שום עבודה ויגיעה, הוא יזכה לכל הרווחים הכי נמצאים בעולם.

וכמו כן אנו רואים בקנינים גשמים (שהם בחינת נפרדים במקומות, היינו בשני גופים. מה שאין כן בדברים רוחניים, הכל נלמד על גוף אחד, אלא בשני זמנים). יש אנשים, שמשיגים את קניניהם דוקא ע"י רבוי יגיעה, ומרץ יתירה, וחריפות נפלאה. ויחד עם זה אנו רואים את ההיפוך, שאנשים שאינם כל כך חריפים, ואין להם מרץ יתירה, ולא נותנים יגיעה רבה, ומצליחים ונעשים לבעלי קנינים ורכוש הכי גדולה שבעולם.

והתשובה, משום שאלו הדברים הגשמיים נמשכים משורשם עליונים, היינו מבחינת "שכר ועונש" ומבחינת "השגחה פרטיות". וההפרש הוא רק בזה, שברוחניות זה מתגלה במקום אחד, היינו בנושא אחד, אלא בזה אחר זה, היינו באדם אחד בב' מצבים. ובגשמיים זה נוהג בזמן אחד אלא בשני נושאים, היינו בזמן אחד ובב' מיני אנשים."

שאלה: דיברנו על כך שאדם שמגיע לאמונה זה כבר דרגה רוחנית.

כן.

תלמיד: ושהאדם מגיע לאמונה שלמה רק אחרי שהוא רכש כלים ד'השפעה.

נכון.

תלמיד: אז אם כך הוא עבר את התהליך הזה של שכר ועונש ונוצר בו צורך לפנות לבורא, לבקש מהבורא שייתן לו כלים של השפעה.

כן.

תלמיד: בתחילת המאמר הוא אומר שהאדם צריך להאמין בבחינת למעלה מהדעת היינו שבלי שום יגיעה וטרחה הוא גם יכול להשיג כל צרכיו, אבל עדיין אין לו כלים דהשפעה אז איך יגיע לאמונה הזאת?

אבל הוא חושב שזה אפשרי.

תלמיד: אז זה כאילו איזו אמונה מכאנית בשלב הזה?

כן, זה כרגיל כמו שכל בני האדם משתדלים להגיע למשהו בחייהם.

שאלה: האם השגחה פרטית קשורה לכך שאדם לומד לעבוד עם אמונה למעלה מהדעת?

כן, נכון.

שאלה: יש סאה של מאמצים שאדם צריך למלא, ואילו מזל זה איזו מתנה מהבורא, למה אנחנו מקבלים את המתנה הזאת, במה זה תלוי?

אין לזה הסבר. זה שייך אולי לזמנים ולמקרים אחרים שהיינו בזה, אבל אי אפשר להסביר. יש כאלו שעושים עבודה קלה ומשיגים הרבה דברים, ויש כאלו שעובדים בטורח גדול, ביגיעה גדולה ובהרבה זמן, עוברים כל מיני מצבים קשים ומקבלים יחסית לא הרבה. את זה אנחנו לא יודעים, זה שייך לכל הנושא של גלגול נשמת האדם.

תלמידה: איך אנחנו בודקים שמה שאנו בטוחים בו כאמת מוחלטת באמת זו האמת או לפחות קרוב לזה?

אין לנו שום דרך לבדוק את זה, אנחנו יכולים רק להתקדם, וככל שנתקדם יותר, כך נהיה עם עיניים עצומות יותר.

שאלה: יש את הסביבה ואת ההשפעה שלה על האדם ויש את הבורא ששולט בכל זה, אז עם מי בדיוק מתחברים, מה זה באמת אומר להתחבר?

אנחנו מתחברים בינינו, ואז במידה שאנחנו נמצאים בחיבור בינינו אנחנו יכולים להתחבר לבורא. זה החוק, לא יכולים לעשות אחרת שום דבר.

שאלה: במאמר נאמר שבגשמיים נוהג בזמן אחד ובשני נושאים, היינו בזמן אחד וב' מיני אנשים. אם זה אותו שורש נשמה, למה שכר ועונש בשני אנשים הוא כל כך שונה זה בגלל שלאנשים האלה אין אמונה למעלה מהדעת וכלים ד'השפעה, ואם אנחנו נזכה לאמנה למעלה מהדעת, זה יתגלה בבן אדם אחד?

זה משהו שהם עוד יצטרכו לבחון ולהשיג. השאלה טובה אבל כרגע לא ניתן לתת על זה תשובה, עוד לא נבין את זה, אבל בקרוב.

שאלה: מה באמת מקרב את האדם לבורא, האם זה ההתלהבות והמרץ בעבודה הרוחנית או רק ההשגחה הפרטית?

השגחה פרטית, השגחה מהבורא, אבל אנחנו יכולים להשפיע עליו, זה כל העניין של העבודה שלנו. ובסופו של דבר אנחנו מתקדמים לפי מה שהבורא פותח לנו כל פעם ולכל אחד ולכל קבוצה את הדרך, את המדרגות.

שאלה: האם אפשר לומר שככל שיש לנו אמונה גדולה יותר בגדלות הבורא כך אנחנו נותנים יותר לבורא לשלוט בנו ובעולם שלנו?

כמובן שזה נכון, ברור שכך הוא.

שאלה: אמת ושכר ועונש נדרשים ליצירת הכלי שבו תתגלה ההשגחה הפרטית, אז למה צריכים להתפלל על הצלחה, על מזל, זה יכול גם לא להיכנס לתוך הכלי?

זוהי ההצלחה.

תלמידה: כלומר, אנחנו מתפללים שזה יתלבש בכלי הזה?

שיהיה לנו כלי שבעזרתו נוכל להשפיע על הבורא ולעשות לו נחת רוח.

תלמידה: ואם לא נתפלל על ההצלחה של זה, אז זה לא יתלבש בכלי ההשגחה הפרטית?

בשום פנים ואופן לא ייכנס.

תלמידה: זה כשלב שני?

כן.

שאלה: התפיסה הפנימית כל כך נמתחת במאמר הזה כאילו מתפוצצת מבפנים, אז מה הדבר הבא?

על הדבר הבא אנחנו עוד מעט נלמד.

שאלה: מהי העבודה או היגיעה שהבורא דורש מאיתנו בדרך?

שאנחנו נחשוב רק על החברים ועל החיבור בכל העולם בין כל הנבראים שהוא רוצה ומסוגל לעשות, ואנחנו נחייב אותו לעשות זאת. אנחנו צריכים לפנות לבורא ולדרוש ממנו לחבר את כל הנבראים לנברא אחד.

שאלה: יש פה משפט שאומר "שענין אמת אינו נאמר על הדרך והמצב, אלא שענין אמת נאמר על ההרגשה, שהשם ית' רצה, שהאדם ירגיש כך". תוכל להסביר את המשפט הזה?

הבורא רוצה שאנחנו נרגיש כך, ולכן אנחנו צריכים לעבוד עם זה. ואם אנחנו משתנים בכלים שלנו, אז גם ההרגשה הזאת משתנה, עד שאנחנו מגיעים לדבקות בבורא.

תלמיד: האמת שהאדם מרגיש, נקבעת בעצם על ידי הבורא, או ההשגחה העליונה, לא על ידי?

ודאי, כן.

שאלה: האם נכון לומר שכאשר אנחנו מחברים את העשירייה אפשר לזכות להשגחה פרטית?

כמובן, כן.

תלמידה: אמרת שככל שאנחנו מתקדמים יותר כך צריך ללכת בעיניים יותר עצומות. האם זה אומר שהדלתא, ההפרש בין ההשגחה הפרטית לשכר ועונש תהיה גדולה יותר?

בעיקרון כן.

שאלה: במאמר נאמר ש"לאחר שהאדם זכה לבחינת שכר ועונש, אזי השכר ועונש נעשה כלי,". מה זה בחינת שכר ועונש? איך אנחנו זוכים לזה בעשירייה?

ככל שאנחנו משקיעים, לפי זה אנחנו מקבלים יחס יותר קרוב אלינו, צמוד, וזה נקרא שכר ועונש.

תלמידה: למה זה נקרא שכר ועונש?

כי לפי היגיעה שלנו אנחנו מקבלים שכר.

תלמידה: ואם אנחנו רואים בעיניים שלנו שהשכר הזה נראה בצורה של דברים רעים שקורים?

אבל בכל זאת אנחנו קיבלנו את זה, זאת אומרת שהבורא נמצא איתנו בקשר ונותן לנו אולי איזו תשובה, הרגשה שלילית. אז אנחנו צריכים לבדוק את זה ולראות, האם מה שאנחנו מרגישים זה נכון, או לא.

תלמידה: כלומר התשובה של הבורא היא שהוא נותן לנו הכוונה, רמז, איך להתקשר אליו יותר.

כן.

שאלה: כתוב "שברוחניות זה מתגלה במקום אחד, היינו בנושא אחד, אלא בזה אחר זה, היינו באדם אחד בב' מצבים". מה עלי לעשות כדי לגלות את המצב הזה?

רק להתחבר לעשירייה, שם הכול מסתדר. ואת תראי מה צריכה להיות ההסתכלות הנכונה על מה שקורה. רק חיבור בעשירייה.

שאלה: שמענו שאדם יכול לתת הרבה יגיעה ולעבוד קשה ולראות מעט תוצאות, כי זה תלוי בהשגחה פרטית ובשורש שלו, ואתה אמרת שאפשר להשפיע על ההשגחה הפרטית. במה אפשר להשפיע אם היגיעה היא לא מה שמשפיע?

על השגחה פרטית אנחנו יכולים להשפיע בכל דבר שאפשר, מה זה חשוב. אנחנו רוצים לחייב את הבורא שיתקרב אלינו, שיתעסק איתנו, שיעלה אותנו למעלה יותר, שיחבר בינינו. יש הרבה פעולות שאנחנו רוצים שהבורא יעשה איתנו.

תלמידה: מה מכל היגיעה שלנו הוא כן בעל ערך כדי להשפיע ממש על ההשגחה הפרטית, שכן נראה תוצאות?

רק חיבור בינינו. מזה אנחנו נותנים לבורא את התענוג, ואנחנו גם מגלים את המדרגה הבאה.

תלמידה: הוא גם כותב במאמר שצריך להתפלל גם על העבודה וגם על ההצלחה. על איזו הצלחה צריך לבקש ממנו?

זה הבורא יעשה, אנחנו רק צריכים לבקש, "אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצילחה נא".¹ מה בדיוק הוא ייתן? האמת שלא חשוב לי. אני אקבל כל דבר שמגיע אלי כתגובת הבורא אחרי הפנייה שלי.

תלמידה: האם לבקש "אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצילחה נא", והשאר זה עליו?

כן, אבל אני לא יכול להגביל את עצמי בזה ולהגיד שאין לי יותר מה להגיד לבורא.

תלמידה: השאלה האם צריך גם לצייר לאיזו הצלחה אנחנו רוצים להגיע? נגיד, עושים הפצה, אז איזו הצלחה רוצים. האם ממש לצייר את ההצלחה, או שמה שהוא יביא זה מספיק לנו?

לצייר.

שאלה: מה זה שכר ועונש בעשירייה שממנה מגיעים להשגחה פרטית?

שאנחנו כאחד פונים לבורא ומבקשים ממנו, "כאיש אחד בלב אחד".

שאלה: האם יכול להיות שאדם כבר עובד באמונה למעלה מהדעת ועדיין לא זוכה להשגחה פרטית?

בפועל לא, כמעט ואין דבר כזה. אלו שתי מדרגות או שני מצבים שסמוכים זה לזה והאחד מגדיר וקובע את האחר.

שאלה: במאמר יש שני נתיבים מקבילים. האחד הוא השגחה פרטית שהוא נתיב קבוע מראש, והאחר הוא הטרחה, היגיעה, העבודה שאנחנו עוברים בדרך. האם בפועל השגחה פרטית היא דבר קבוע ואין לנו יכולת לשנות אותו? אנחנו יכולים לתת יגיעה כדי לזרז את אותה השגחה פרטית שקבעו עלינו, וכל העבודה היא להיות באמונה למעלה מהדעת, לקבל את מה שהבורא נותן ללא קשר למה שמקבלים.

אתה צודק. אנחנו יכולים להשפיע על ההשגחה הפרטית אומנם היא כבר הוחלטה מראש.

תלמיד: אנחנו יכולים רק לזרז את הדרך שבה נרגיש אותה, אבל היא כבר קיימת.

נכון.

שאלה: האם אמת והשגחה פרטית אלו מצבים שאדם והבורא נמצאים בהשפעה הדדית, כמו שהפסוק אומר "אני לדודי ודודי לי"?

כן.

תלמידה: האם ככל שהאדם נותן יגיעה והשפעה, כך הוא ישיג את ההשגחה הפרטית מצד הבורא?

כן.

תלמידה: כלומר השגחה פרטית זו תוצאה מיגיעה והשפעה.

ודאי.

תלמידה: וזה על האדם.

זה על האדם.

שאלה: האם השגחה פרטית משגיחה רק על ההתקדמות הרוחנית שלנו, או גם משפיעה על החיים החומריים שלנו ובעיות גשמיות?

על הכול. השגחה פרטית היא השגחה פרטית של הבורא על האדם. לעמוד כנגד זה האדם יכול רק בתנאי שהוא מחובר טוב עם העשירייה. ואז הוא פונה לבורא והבורא לא יכול לסרב כי הקבוצה כולה נמצאת לפניו.

שאלה: לפעמים בעשירייה אנחנו מקבלות תרגיל. אנחנו מתאספות יחד, מתחברות לפי השיטה שלנו ומשתדלות לממש את אותו תרגיל. יוצא שהבורא דוחה אותנו ולא נותן לנו את האפשרות לממש את הפעולה הזאת, לא נותן כוחות, נותן הפרעות, אנחנו לא מצליחות לממש תרגילים מסוימים. מה חסר כאן ביגיעה שלנו? האם אנחנו לא נותנות מספיק יגיעה או שאנחנו עושות משהו לא נכון?

כל אחד צריך לבטל את עצמו בפני האחרים והכול יצליח. אצל נשים זה יותר גרוע מאשר אצל גברים, אבל בעיקרון זה מה שצריך לעשות, שכל אחת תבטל את עצמה בפני האחרות.

שאלה: באיזה מקרה העונש יכול להפוך לשכר? איך אפשר להרגיש את זה בעשירייה?

עונש יכול להפוך לשכר כאשר ממי שאת מקבלת זה הרבה יותר גדול ממה שאת מקבלת.

תלמידה: כלומר זה כמו נשימה.

אני לא מכיר את הדוגמאות האלה. אני פשוט אומר שאצלי חשוב להיות עם מי שאני אוהב, מכבד, מעריך, אפילו אם הוא יגער בי, מאשר שאני אהיה עם אחרים שאותם אני לא מעריך, לא מכבד, והם יברכו אותי ויהללו אותי.

שאלה: שכר הוא כשאנחנו מרגישים את השגחת הבורא, את ההשגחה הפרטית, ועונש הוא כשאנחנו מרגישים שהוא דוחה אותנו, לא שם לב אלינו. כאשר אני רוצה שהתוצאה של המאמצים שלי תהיה שכר עבור החברות, האם זו כבר לא השגחה פרטית? למשל כשאני מרגישה את התוצאה בתוך החברות.

חלקית את צודקת, ואת היתר נברר קצת יותר מאוחר.

שאלה: האם היגיעה היא לקבל מעל הדעת שישנה השגחה פרטית?

כן.

תלמיד: האם הגילוי הוא הידיעה שההשגחה הייתה שם כל הזמן?

כן.

שאלה: אני מבין מתוך המאמר שכשאדם מרגיש משהו, רואה משהו, תופס משהו במציאות שלו ביחס לעשירייה, זה רצון הבורא שכך הוא ירגיש את זה.

כן.

תלמיד: מה היגיעה במקום הזה? אני שואל רק על היחס כלפי העשירייה.

היגיעה צריכה להיות כמה אני נכנס בין החברים והופך להיות הדבק שמדביק אותם זה אל זה. זה מה שחשוב לי. אין עבודה יותר פנימית מזה שאני מחבק את כל החברים ורוצה להדביק אותם יחד.

תלמיד: האם את זה כבר לא מייחסים לבורא, אלא האדם מייחס לעצמו?

את היגיעה מייחסים לאדם.

שאלה: מהי אמת?

אמת היא הבורא, השם של הבורא.

תלמיד: האם היא הרצון של הבורא?

לא. אמת זאת תכונה שהיא תכונת הבורא. אל תחליף את זה לשום דבר אחר.

שאלה: פעם בעשירייה עשינו תרגיל, שש חברות היו זקוקות לשכר מסוים והעשירייה התפללה עליהן, שלוש מתוכן שלא כל כך רצו לקבל כן קיבלו, והשלוש האחרות שמאוד רצו לא קיבלו את מה שהן רצו. האם יש קשר בין כמה אתה רוצה לקבל משהו לבין כמה הבורא לא נותן לך את זה?

יכול מאוד להיות.

תלמידה: למה זה קורה?

זה כדי שאת תבררי בשביל מה זה, באיזה אופן, וכולי.

שאלה: אני מרגישה כאב מאוד גדול מהאגו שלי. לאיזו רמה של ייסורים וכאב צריך להגיע כדי לוותר על האגו? מה בכלל צריך לעשות כדי שזה יקרה אם אני מרגישה כאב נוראי ולא מצליחה להתפלל כך שהבורא ישמע את התפילה שלי?

לא צריך עד כדי כך לא לאהוב את האגואיזם שלך, לשנוא אותו, כיוון שזה ממלא את כל הראש והלב שלך. תחיי ברוגע, העיקר להיות קרובה יותר לזולת. הפעולה צריכה להיות התקרבות לקבוצה ולאו דווקא שהשנאה לאגואיזם הופכת לעיקר, "אני שונאת אותו ושונאת אותו". את נמצאת במצב הפוך, בתנועה הפוכה למה שאמור להיות, לכן תתעלמי ממנו, בינתיים זה יהיה נכון יותר. הכי טוב שתדאגי לכך שתאהבי את החברים.

שאלה: כתוב בטקסט שההרגשה היא האמת. האם הכוונה שצריך לעבור את כל מצבי ההשגחה בכל מקרה ואין כאן קיצורי דרך, וככל שמתקדמים צריך לעצום עיניים כי אנחנו צריכים להרגיש את כל סבל העולם כדי לרכוש כלי שלם?

אנחנו לא צריכים לעבור כל מצב ומצב, אלא רק את המצבים שהבורא מצביע עליהם כחשובים לנו.

שאלה: לגבי התפילה של לתאר את העתיד. יש ארצות עוינות, והייתי רוצה שתתעורר בהן הרגשה של אחווה, אבל הבורא הוא ששלח כזאת מחשבה. מה בדיוק אני אמור לעשות, האם להגיד בעשירייה בהסכמתם או באופן פומבי?

להשתדל להתאסף יחד בעשירייה בתוך רצון אחד, ומתוך מה שתבין אפשר להפיץ באינטרנט, זה מאוד חשוב. שיהיה לכם בהצלחה.

שאלה: לא מזמן אמרת שצריך לאהוב ולכבד את החבר. למה אתה מתכוון לאהוב ולכבד את החבר?

למה שכל אנשי העולם מתכוונים פחות או יותר, אין פה שום הסבר מיוחד. כמובן שבחכמת הקבלה יש בנושא הזה סולם שלם של סיבה ומסובב, אבל כעיקרון מדובר פשוט על התקרבות, זה מה שאנחנו צריכים, התקרבות בין הלבבות.

תלמיד: לכבד את החבר, האם זה אומר לכבד את דעתו? אהבה ולכבד אלו שני דברים שונים, אני יכול לאהוב את החבר בלב, אבל לכבד את דעתו זה מיד מעורר התנגדות, סתירה כלפי האגו הפרטי שלי. האם להילחם בדעה הזאת, או מה להוסיף לתוך החיבור?

שום דבר, את כל השאר יוסיפו לך החברים.

שאלה: להודות לבורא על כל דבר שמקבלים ממנו, האם זה הופך להיות השכר?

כן.

שאלה: אם אדם חושב שההתקדמות שלו ברוחניות יכולה לגרום בעיות בעבודה, במשפחה, אז מה הוא יכול לעשות?

אני לא חושב שאם הוא ירצה להתחבר לחברים בדרך, אז זה יגרום לו לבעיות, לא. ואם יהיו כל מיני רגעים לא נעימים, אז זה מגיע מהבורא כדי לכוון את האדם בצורה מדויקת יותר למטרה.

שאלה: אם אני לא מצליחה להבדיל ולהגדיר אם הרע הזה הוא בפנים או בחוץ ויש לי הרבה אגרסיה נגד הרע שמתגלה בחוץ ואני מתחברת אולי עם העשירייה בצורה לא נכונה, האם אני יכולה פשוט לעזוב את זה ולתת את זה לבורא?

אל תתעלמי מהבעיה, את צריכה לפתור אותה. והעניין כאן הוא לא בבורא אלא בך עצמך.

תלמידה: כלומר לקבל את כל הרע שקורה בחוץ כמשהו פנימי שלי?

נכון.

שאלה: בעל הסולם אומר שגילוי יכול להיות באדם אחד בהווה ויהיה בב' זמנים או בב' גופים בהווה אחד. האם אפשר לעשות בהווה אחד עשרה גופים בעשירייה?

כן.

תלמיד: איך אני עושה את זה?

תנסה, תתאר לעצמך שאתה יכול להתקשר כך עם כולם.

תלמיד: מה עליי לבקש מהבורא כדי שבנקודה מסוימת עכשיו בהווה כל החברים יקבלו את הגילוי הזה בפועל? מה אני מבקש ממנו כדי שזו תהיה בקשה נכונה, זאת אומרת בהשפעה, שהוא יקבל את זה?

אני לא יכול לענות על זה עכשיו, תשאל מחר.

שאלה: התכוננו לשיעור צהריים, קראנו את המאמר הזה, והיתה לי הרגשה שהעונש העיקרי מהבורא הוא ניתוק מהעשירייה בשכל וברגש, כשאני מתחילה להרגיש ניתוק מעשירייה כסכנה גדולה. איך להעביר את זה נכון לחברות שלי ולקשור את זה לבורא?

אם את תחשבי בצורה כזאת אז הן ירגישו את זה אפילו בלי המילים שלך, כך שאין לך מה לדאוג.

שאלה: איך מצב של פנים בפנים יכול להיות בהשפעה בלי ליפול לקבלה? זאת אומרת, במצב שנפתחות זו לזו, ממש מבקשות להיות ברצון אחד, לשמח אחת את האחרת, איך אנחנו לא נהיות כלי קבלה פתאום אלא כלי דהשפעה?

אתן רוצים לתת זו לזו?

תלמידה: כן.

אז מה הבעיה?

תלמידה: אנחנו ממלאות את כל הכלי, כל הכלי מלא באור?

כן, ומבקשות מהבורא להיות "כאיש אחד בלב אחד", ואת הלב הזה לפתוח לבורא.

תלמידה: הכלי לא יישבר, לא צריך לפחד בכל הכוח?

כן, בכל הכוח.

שאלה: מה העדיפות לחיבור בעשירייה, האם לחבר את החסרונות, את המחשבות, את הרצונות, והאם כולם חיוניים בשביל להגיע לחיבור?

כן, רצוי את כולם, זה כלי שלם.

שאלה: יש לנו שני סוגי עבודה, בשיעור אנחנו עובדים יותר עם השאלות של החברים, כביכול על הכלי, ובעשירייה אנחנו עושים סדנה ועונים יחד על השאלות, ומכניסים את החברים לתוך הלב. מה ההבדל בין שני סוגי העבודה?

ההבדל הוא גדול, אתן רואות את זה בעצמכן, אני הייתי ממליץ להמשיך גם כך וגם כך.

שאלה: במאמר מדובר על שני אנשים, הראשון עושה יגיעה, והשני לא עושה יגיעה ומקבל. האם ככל שיש יותר השתוות הצורה עם הבורא כך צריך פחות מאמצים?

כעיקרון כן, כיוון שבתוך עצמכן אתן כבר צוברות מדרגות רבות, כך שיהיה עליכן לעשות פחות מאמצים, אבל אותם המאמצים יהיו מבחינת איכות, מבחינת העדינות, כבר איכותיים יותר, גבוהים יותר.

תלמידה: אם אני מבינה נכון, המאמץ הכי חשוב הוא לבטל את עצמי בפני הכוח העליון?

כן, זה נכון.

תלמידה: יש עוד מאמצים שצריך לעשות? על מה מדובר כאן, מה זה הרבה מאמצים?

הרבה מאמצים זה רק איך להתקדם בשילובים שונים כלפי החברים ואיתם יחד לארגן לב אחד משותף, שום דבר מלבד זה.

שאלה: לפעמים אנחנו אומרים שאנחנו בעולם השקר, וברוחניות זה עולם שלם וכן הלאה, וכאן נאמר שזה מה שהאדם רואה בעיניו. איך התכונה הזאת של שכר ועונש עובדת, האם אלו כל מיני הבחנות של אותו מושג, איך לקשור את כל זה?

צריך להתאמץ, אין כאן מה לעשות מלבד להתאמץ.

שאלה: לגבי הבירור שבגשמיות זה קורה באותו זמן בשני גופים, וברוחניות באותו מצב, אבל במצבים שונים. האם זה אומר שכשאנחנו מאחדים רצונות, מתכללים, ועוברים לדרגות רוחניות, אנחנו מרגישים באותו מצב, באותו גוף כביכול, באותו רצון, אבל במצבים שונים, ובמצבים מתקדמים המצבים גם מתאחדים, ואנחנו מרגישים בו זמנית בכל המצבים?

כן.

שאלה: מה זה הכוח העליון הזה, זה משהו שאנחנו מייצרים בעשירייה, או שיש כוח עליון אחר?

כוח עליון זה כוח עליון של כל דבר שקיים, ואנחנו משיגים אותו דרך החיבור שלנו.

תלמיד: אם אנחנו לא מחוברים בעשירייה יש כוח עליון?

הוא גם מחובר לעשירייה ואנחנו רוצים לגלות אותו, זאת המטרה שלנו.

תלמיד: אבל אם אנחנו כעשירייה, כחברה, לא מחוברים, אז אנחנו יכולים להתחבר לכוח העליון הזה?

להשתדל.

(סוף השיעור)

---

1. תהילים קי"ח, פסוק כ"ה↩