שיעור בוקר 11.09.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

אמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - אמונה למעלה מהדעת, קטעים נבחרים מן המקורות.

אנחנו רוצים להתקיים בעולם הרוחני. בעולם הגשמי אנחנו רואים איך שאנחנו מתקיימים, אין בזה משהו נעים אבל אנחנו קיימים בו, זהו, לא לפי רצונך אתה נולד וחי ומת. מה שאין כן, על העולם הרוחני, כאן ישנה בחירה ואנחנו יכולים לממש את הבחירה ולהיכנס להרגשת העולם הרוחני, זאת אומרת להיוולד בו, כי הלידה הרוחנית היא כולה על פני הרצון לקבל שלנו.

כמו שאנחנו לומדים מה זה נקרא "פרצוף רוחני", שזה רצון לקבל שמצמצם את עצמו ולמעלה מעצמו בונה השפעה, אחרי "צמצום", "מסך", "אור חוזר", הוא בונה יחס מהרצון לקבל שלו לבורא, שדווקא רוצה להשפיע לא לעצמו אלא רוצה להשפיע לבורא. וכך הוא מתחיל לבנות את עצמו בצורה הרוחנית ולהתקדם בזה. עד שכל הרצון לקבל שהבורא ברא בו, הוא מימש אותו, השתמש בו כדי מעליו להשפיע.

כמו האורח ובעל הבית, שכל הרצון שיש באורח, והתיאבון והרעב, בכול מה שיש לו הוא משתמש אך ורק כדי להנות בזה את בעל הבית ואז הוא מקבל לתוכו את כל האור עד האין סוף, אין גבול, ובכוונה בזה לגרום לתענוג לבורא, לבעל הבית. זה סך הכול מה שאנחנו צריכים לעשות.

ודיברנו על זה בהתחלה, שהכי קל לעשות זאת כשאדם נמצא בחושך, שנמצא באדישות ואין לו שום דבר בחיים, ואז הוא יכול להתחיל לחשוב על לעשות נחת רוח לבורא כי לעצמו בכל זאת אין לו שום נטייה, אין רצון, אין לחץ, אבל לכיוון הבורא הוא כן יכול לחשוב, אף אחד לא מחייב אותו וכך הוא יכול להתחיל.

יכול להיות שהוא יכול לעשות זאת אפילו על פני הרצונות שנמצאים בו, שהם דורשים שהוא ימשוך תענוגים לעצמו, ימלא את עצמו, ויחד עם זה הוא עובד על חשיבות הרוחניות, חשיבות הבורא, חשיבות הקבוצה, אפילו מזה שלא רוצה להישאר ככה בעולם הזה, בהרגשת המציאות הזאת, וכך הוא הופך.

זה כמו שאנחנו לומדים מהפרצוף. ציירתי כאן את הפרצוף. זה האגו שלנו נמצא למטה,(ראו בשרטוט מס' 1), כך אנחנו נולדים ומתפתחים. וכשרוצים אחר כך להגיע לחכמת הקבלה אנחנו לומדים שיש עוד כוח עליון, הבורא, הסימן שלו הוא "ה'" ואני יכול להעביר את כל הדגש של העבודה שלי, של המטרה שלי, בזה שאני משתוקק לבורא.

מה זאת אומרת להשתוקק לבורא? שאני לא דואג לעצמי, אפשר לעשות כאלה תרגילים, שאני לא דואג לעצמי אלא אני דואג לו. זה נקרא לעשות צמצום שזה הקו האדום בין האגו לבורא, לעשות צמצום על עצמו ולקבל בחשבון שהחשוב לי זה רק לבורא, לו אני רוצה להשפיע. על ידי מה? על ידי זה שכל האגו שלי, כמה שהוא נפתח לי, אני לוקח אותו רק בצורה שאני יכול מזה להשפיע לבורא.

למשל אם יש לי תיאבון קטן, אז אני אוכל אצל בעל הבית וקצת נותן לו הנאה, אם יש לי תיאבון גדול אני משתמש בו כדי להנות לבעל הבית אז אני נותן לו תענוג יותר גדול. אבל הכול נעשה אחרי שאדם מתאר לעצמו את שני החלקים האלה, הרצון לקבל שלו שזה נקרא "אני", והבורא, "ה'", ובין שני אלו הוא מחליט למי הוא רוצה לעבוד, למי הוא רוצה לעשות איזו פעולה.

אם לתוכו זה נקרא בתוך הדעת, אם להשפיע לבורא, ממש להשפיע לבורא, זאת אומרת לא לעצמו אלא על פני עבודה לעצמו להשפיע לבורא אז זה נקרא "עבודה למעלה מהדעת", וזה כבר רוחניות, ובמידה הזאת הוא מתחיל להשיג את הבורא. ואין חוץ מהבורא והנברא יותר במציאות. ואז דרגות והשגות הבורא שאנחנו משיגים אותו בכל מיני אופנים, איך שהוא מתלבש בנו, איך שהוא מתגלה בנו, זה נקרא "העולם הרוחני".

עד שאנחנו מגלים אותו ממש בצורה השלמה ולא דרך איזה מערכות הסתרה שנקראות "עולמות", אלא למעלה מכל העולמות משיגים אותו בעצמו כאור האין סוף. זו המטרה שלנו, לזה אנחנו מגיעים. אבל בינתיים אנחנו צריכים להרגיש את המעבר הזה ולהתחיל לכבוש אותו. איך אנחנו בכוונות שלנו, במטרות שלנו, בכל הנטיות שלנו, אנחנו רוצים להיות לא קשורים לאגו שלנו, לרצון לקבל, לקבלה, אלא לבורא, להשפעה, לדרגת הבינה, ואז אנחנו בונים אם כך את הפרצוף הרוחני.

שרטוט מס' 1

למטה יש לנו כוונה על מנת לקבל, למעלה יש לנו כוונה על מנת להשפיע, ביניהן יש צמצום. וכך אנחנו כל הזמן צריכים לפתח את הכוונה שלנו לבורא. ככל שהיא יותר לעומת הכוונה שלנו לעצמנו כך אנחנו עולים בסולם המדרגות, עוד נלמד.

מה שרציתי להגיד, שלא לחשוב שאנחנו רחוקים ממה שאנחנו לומדים ב"פתיחה", בכל מיני מקומות בחכמת הקבלה, אנחנו בעצם מתקרבים לבניית הפרצוף. "צמצום" נקרא שאני לא חושב על עצמי, זאת אומרת אני חושב על עצמי אבל עושה על זה צמצום. אחר כך "מסך" זה שאני לא אקבל שום דבר לעצמי. ו"אור חוזר" זה כבר אמונה למעלה מהדעת, שהשפעה בשבילי היא יותר חשובה מקבלה, ואני כולי מכוון לבורא דרך הקבוצה. כשאני מייצב את עצמי שם בצורה כזאת, אני, צמצום, מסך, קבוצה, בורא, וכך מתייחס אליהם בכל התהליך הזה, נקרא שאני בונה פרצוף רוחני.

ובאמת כמו שאנחנו רואים בשרטוט, כך זה בעצם נראה (ראו שרטוט מס' 1). ואין חוץ מזה שום דבר, ממש, כל מה שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה זה תוצאה מהשרטוט הזה. נקווה שאנחנו נעבוד עם זה ונתחיל לכבוש את זה, לראות את זה במציאות האמיתית, כך שפשוט זה נמצא לפנינו, בנו, איך שכל אחד יתחיל להשיג, אבל בעצם בנו. הכול נמצא בתוך האדם, גם הקבוצה שלו נמצאת בתוכו, גם הבורא נמצא בתוכו, וודאי שכל האלמנטים של הבריאה נמצאים בתוך האדם, האדם כולל הכול. למה? כי כך אנחנו משיגים, אנחנו משיגים בתוך עצמנו, ומה שנראה לנו מחוצה לנו גם זה נמצא בתוכנו. כך אנחנו נתקדם.

שוב, הכול מושג בבניית הפרצוף, שזה נקרא בניית הנשמה, והעולם וכל מה שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו, הכול נבנה בכוח השפעה, שהוא נקרא אמונה למעלה מהדעת. מפני שאת כוח ההשפעה, אנחנו הנבראים בונים אותו אצלנו על פני הקבלה.

שאלה: בכל התהליך של המעבר, כמו ששמענו בפתיחה מרב"ש, ישנה הנאה לרצון לקבל או מרצון להשפיע?

ישנה הנאה בזה שאני מכוון לכוח עליון, שאני משייך את עצמי אליו, שאני עושה פעולות כדי להתקרב אליו כדי לגלות אותו, ובזה אני מממש את הנטיות והרצונות הפנימיים שלי שבתוך הנשמה, שאת זה באמת אני רוצה רק זה נסתר בי. הדחייה הפנימית הזאת שנמצאת בי לגלות את הבורא, היא נקראת "נקודה שבלב".

תלמיד: ההנאה הזאת היא מקבלה, היא מורגשת ברצון לקבל שזו הנאה מהשפעה?

ההנאה הזאת והפעולה הזאת הן כולן ברצון שהוא למעלה מהקבלה, בדחייה מעצמי ומכוונת לבורא. כמו שדיברנו פעם שעברה, שכל חכמת הקבלה ובכלל הכול מתחיל מזה, או שאני מיואש מלקבל לעצמי, או שאני לא רוצה לקבל לעצמי, יש לי מצב כזה ריקן, אנוש, או שאני רוצה לקבל לעצמי אבל אני עושה על זה צמצום ורוצה לעבוד למעלה מזה. איך שלא יהיה, העבודה היא על פני הרצון לקבל, למעלה מהרצון לקבל, שאני לא רוצה לעבוד ממש לטובתו, שזה נקרא שאני מבצע צמצום, ולמעלה מהרצון לקבל אני מכוון את עצמי במה אני יכול להשפיע לבורא.

שאלה: ההתכווננות הזאת ממני כלפי הבורא צריכה לקרות בצורה פונדמנטאלית כזאת בסיסית, איזשהו שינוי יסודי בתוך האדם, או שזה יכול ללכת הלוך ושוב, כמו מחשבות שבאות ומתחלפות?

תנסו לזהות את הנטייה שיש בכם לבורא, באיזו צורה היא קיימת, ותנסו אז לחזק את הנטייה הזאת על ידי נטייה לקבוצה. כמו שכתוב "בתוך עמי אנוכי יושבת", שהבורא מתגלה בתוך החיבור בין הרצונות השונים. ככה זה, לנסות לעשות את זה.

שאלה: בעבודה הזו לא תמיד מצליחים לפעול מעל הרצון לקבל ולפעמים יש נפילות לקבלה. איך להתייחס נכון לתסכול שנובע כתוצאה מחוסר הצלחה?

פשוט, אם יש חוסר הצלחה, סימן שהנטייה להשפעה אצלך עדיין מאוד מאוד קטנה לעומת הרצון לקבל הגדול, ולכן אתה מקבל כאלה סימנים של חוסר הצלחה, אכזבה וכן הלאה. כי בסופו של דבר מאיפה האכזבה? מזה שרצית לקבל ברצון לקבל תוצאות מהעבודה, מהיגיעה, בכלל מהחיים שלך, ברצון לקבל, ולפי תכנית הבריאה כלפי הנשמה שלך, אתה כבר היית צריך להתקדם לרצון להשפיע, מלהיות מכוון לעצמך להיות מכוון לבורא. לכן מלמדים אותך שעשית טעות, שבאיזושהי צורה, באיזשהו מקום בתהליך הזה נכשלת, אז תבדוק איפה ובפעם הבאה תצליח, והפעם הבאה יכולה להיות בעוד כמה שניות, דקות.

תלמיד: איך צריך להיות היחס לחוסר הצלחה של מי שבדרך לרוחניות?

שאני עדיין לא מוכן, וברוך ה' אני מודה לבורא שהוא הראה לי שאני לא מוכן, עדיין אני לא יכול להתקדם בצורה ישירה אלא רק בגילוי הטעויות. כמו שאנחנו כשהיינו בבית הספר כתבנו, עשינו טעויות, אחר כך עשינו עבודה על הטעויות וכך התקדמנו. אותו דבר כאן. עד גמר התיקון אנחנו כל הזמן נגלה את הטעויות שלנו ודווקא על פניהן נתקדם. כל ההתקדמות שלנו היא מתוך זה שאנחנו מגלים טעויות, כי מזה אנחנו לומדים. כתוב "אלף פעם יפול צדיק וקם", שרק בזה שאנחנו נופלים, אנחנו מגלים את הטעות שלנו ואז מתקנים את הטעות ועולים. במצב הבא אנחנו רוצים לעשות משהו, משתדלים לעשות, טועים, נופלים, מגלים נפילה, מגלים טעות, סיבה, מתקנים את היחס שלנו ועולים, וככה כל פעם, לכן כתוב "אלף פעם ייפול צדיק וקם".

אל תחשבו שאתם תעלו למעלה למדרגות גבוהות בסרט נע. תמיד יהיה כך שנופלים, מבינים למה, ומתקנים את זה. דווקא על ידי שאנחנו מתקנים את הנפילות, אנחנו מבררים את הרשימות, כמו שאנחנו לומדים בפרצוף שמזדכך מגלגלתא לע"ב, לס"ג, מאיפה הוא מתפתח? מתוך זה שמגלה עד כמה יש לו חולשה בלקבל תוספת האור. אותו דבר כאן. לכן אי אפשר להתקדם בלי שאדם נופל, כי דווקא הנפילה הזאת מגלה לו רצון לקבל יותר עמוק שנסתר בו, והבחנות יותר עדינות, עמוקות, וכך הוא לוקח אותם בחשבון ואז מתקדם.

האמת שגם בעולם הזה כך אנחנו לומדים, לומדים איזה מקצוע. בהתחלה זה נקרא בצורה כללית אולי קל וחלק, אבל אחר כך כשאנחנו נכנסים פנימה, אנחנו לומדים כל מיני בעיות, הרכב של כל מיני דברים, בעד ונגד, ומתוך זה באים לכל מיני מצבים של שבירות ותיקונים. אין ברירה, אנחנו נבראים, אנחנו משיגים את השלם מתוך הבלתי שלם. וכמה שמתקדמים יותר, הבורא נראה לנו עוד יותר בלתי שלם, ויחד עם זה אנחנו מגלים שזו השלמות. זה בהתאם לתיקונים שלנו, הכול כלפינו.

שאלה: איך אנחנו יכולים לדעת שאנחנו נמצאים במצב הרע הזה כדי שנוכל לבנות את הנשמה שלנו?

בדרך כלל מדובר כלפי הקבוצה, שבקבוצה אנחנו יכולים לברר את כול המצבים שלנו. אבל אם בקבוצה אנחנו עדיין לא כל כך מסודרים, כך שיכולים לברר את המצבים הרוחניים בקשר בינינו, אז זה פשוט ביחס שלנו לרוחניות, לבורא, ללימוד. אפילו שאנחנו לא מבינים באיזה מצבים אנחנו נמצאים, נגיד כמו תינוק, מאיפה הוא יודע איפה הוא נמצא ומה הוא עושה, הוא לא יודע. הוא חי מפני שהגוף שלו חי, אי אפשר להגיד שהוא חי, הגוף שלו חי. החיה שלו היא מתקיימת וגודלת עד שנעשה ממנה דרגת האדם, לאט לאט. אותו דבר אנחנו, אנחנו עכשיו עוד לא יודעים מה קורה לנו. אנחנו באים, שומעים, מדברים, לומדים, ולאט לאט המצבים האלו הם מצטברים, ועכשיו אנחנו דווקא נמצאים לפני מצב מאוד חשוב שזו כניסה למציאות עליונה, וכך אנחנו באים.

לכן במצב שאנחנו נמצאים באיזו מדרגה, ולא חשוב באיזו, אפילו במדרגות עליונות, רוחניות, אנחנו לא מבינים מהי המדרגה הבאה, לגמרי לא יכולים להבין, היא לא יכולה להיכנס לכלים שלנו, אנחנו ברזולוציה שלנו לא מסוגלים להרגיש אותה, להבחין, לאבחן שם כל מיני בחינות, הבחנות. לכן להיכנס לכל מדרגה עליונה, זה רק על ידי שאנחנו נוסיף כוח בינה, כוח השפעה, או אמונה למעלה מהדעת. לכן מה שאנחנו עכשיו לומדים, אמונה למעלה מהדעת, זה העיקרון שבו נצטרך להשתמש בכל מדרגות העלייה הרוחנית. וכל פעם כמה שהאמונה, כוח ההשפעה שאנחנו רוכשים יהיה למעלה יותר מהרצון לקבל, מהדעת, בהתאם לזה אנחנו נעלה בסולם המדרגות ונבנה את הפרצופים שלנו, היינו נשמות. עד שנגיע לפרצוף אחד, נשמה אחת של אדם הראשון.

שאלה: אנחנו מתחברים הרבה פעמים בינינו, וכל אחד בא מעולם שונה. איך אנחנו יכולים להתחבר בכַּוונה עצמה, מחוץ ללבוש שלנו? איך אני יכול לבנות או להיאחז בעולם הזה המשותף שהוא החברים ושם לגלות את הבורא, ולא שום דבר אחר?

אנחנו לא צריכים לאחוז בעולם הזה. אנחנו מגלים את הבורא בקשר בינינו בכוונות שלנו. הרצון שבכל אחד ואחד הוא מאוד מאוד שונה מהאחרים, מחברו, ואף פעם לא יהיו לנו רצונות דומים, אלא הכוונות הן יהיו אותן הכוונות, שאנחנו רוצים כולנו להיות מחוברים בכוונה אחת, אמנם הרצונות שונים. והכוונה היא צריכה להיות מכוונת ממש לכיוון הבורא, דרך חברים. כך בכוונה כמה שהיא תהיה יותר משותפת בינינו, אנחנו נגלה את הבורא בצורה יותר ויותר מדויקת. כי הרצון לקבל שלנו הוא יגדל יותר ויותר, ואנחנו נצטרך להתעלות מעליו לכוונה אחת כולנו יחד, ואז יתגלה הבורא בעוצמה ובפירוט יותר גדול.

זה כמו שאנחנו לומדים שיש עביות 4,3,2,1,0, ועל פני זה אנחנו מגלים אורות, נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, כך אנחנו מגלים את הבורא בעוצמה שלו. אבל הרצונות שלנו עצמם הם אף פעם לא יכולים להיות דומים, אלא כולם שונים, אבל הכוונה מכל רצון ורצון היא כמו לכולם, בכיוון לבורא.

שאלה: כשאתה מדבר על חוסר הצלחה, זה רק חוסר הצלחה ברוחניות, שאני לא מקבל משהו רוחני?

אני לא שייך לעולם הגשמי, אני שייך רק לחיבור בין החברים, ומתוך זה לחיבור עם הבורא.

שאלה: איך מעל כל הרצונות שלנו תמיד להישאר בכוונה על מנת להשפיע לבורא? איך זה קשור לתמימות, האם יש קשר כזה?

אין קשר, תפסיק לחשוב איך זה קשור למשהו, זה צריך להיות מכוּון לבורא וזהו. תלמד את זה מחברים, תראה בהם עד כמה הם כבר נמצאים בזה.

תלמיד: כן, אבל אין עניין של תמימות בזה שאני מנסה להשתחרר מעצמי ולהסתמך על חברים, על הבורא?

איפה יש לך תמימות?

תלמיד: אתה עדיין לא מזהה את זה, עדיין לא מרגיש את זה, אבל אתה נותן לזה צ'אנס.

אני לא מבין את הדברים שלך. איפה ראית דבר כזה ואיפה שמעת דברים כאלה? מה אתה מביא כל מיני דברים שקראת במקרה באיזה מקום? כך לא לומדים. תהיה קשור לְמה שאנחנו.

שאלה: מה זה היחס הזה כלפי הרצון, החברים והבורא? כלומר, זה משהו שאני צריך ליצור לפני הפעולה, או שזה יגיע כבר אחרי איזשהו בירור? זו לא סתם איזושהי מחשבה על משהו, על כל דבר גשמי, חומרי, אלא זה צריך להיות כזה מיוחד, וזה מורגש כמשהו חלקלק, חמקמק.

אני לא יכול לענות לך, כי זה עניין של הרגשה. אתה צריך עוד ועוד יותר ויותר לשמוע, לקרוא ולחשוב, ואז זה יצטבר לך למושג חדש. אין כאן להסביר, רק אתה צריך להמשיך בחיפוש שלך.

קריין: אנחנו קוראים במסמך אמונה למעלה מהדעת, קטע מספר 17, כותב רב"ש במאמר "קידוש החודש".

"האדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים על בחינה הנמוכה ביותר, ולומר עליה, שאצלו אפילו מצב הזה, שלא יכולה להיות שיפלות יותר גדולה, היינו שהוא כולו למעלה מהדעת, שאין לו שום סמיכה מצד השכל וההרגשה שיוכל לבנות עליה את היסודות שלו. והוא נמצא אז כאילו שעומד בין שמים וארץ ואין לו שום סמיכה, שאז הוא הכל למעלה מהדעת. ואז האדם אומר, שהקדוש ברוך הוא שלח לו את המצב הזה, שבו הוא נמצא בתכלית השיפלות, מטעם שהקדוש ברוך הוא רוצה בכך שהוא יקבל על עצמו את העול מלכות שמים בצורת שיפלות כזו. ואז הוא מקבל על עצמו, משום שמאמין למעלה מהדעת, שהמצב שבו הוא נמצא עכשיו בא לו מצד ה', היינו שה' רוצה שהוא יראה המצב הכי שפל שאפשר להיות בעולם. ומכל מקום הוא צריך להגיד, שהוא מאמין בה' בכל אופנים. וזה נקרא אצלו כניעה ללא תנאי."

(הרב"ש. 21 "קידוש החודש")

זה מה שקורה בעלייה מִדרגה לדרגה, ממדרגה למדרגה, מפרצוף לפרצוף, מעולם לעולם, בכל הסולם עד גמר התיקון. הרצון לקבל מתגלה ביתר גודל, אכזריות, בלבול וכן הלאה, ודורש מהאדם שאדם יחשוב רק עליו וידאג רק לו, ועל פני זה האדם צריך להתעלות, לעשות צמצום, לא לטפל ברצון לקבל שלו, אלא לרכוש למעלה ממנו רצון להשפיע, השפעה, נתינה, חיבור. ואז בצורה כזאת לקבל צורת השפעה, לבנות צורת השפעה, להתפלל, לבקש, לרכוש תכונת השפעה וכך להתקדם.

זו העבודה ברכישת מדרגות, מצבים רוחניים, עד גמר התיקון. כול מי שהגיע לזה הלך כך, אנחנו הולכים בצורה כזאת, ומי שיבוא אחרינו, כל האנושות, גם תצטרך ללכת כך. אנחנו נמצאים כבר במצב שכולם נכנסים לעבודה הזאת, ולכן מצד אחד אין ברירה, ומצד שני צריכים לראות בזה הזדמנות יפה וממש מתנה, מתנה מלמעלה. שאנחנו יכולים להגיע להזדהות עם הבורא ודווקא על ידי כאלו פעולות שאנחנו בעצמנו עושים, אנחנו בעצמנו עושים את הבורא בנו, דמות הבורא.

קריין: קטע מספר 18, כותב רב"ש.

"העבודה למעלה מהדעת צריכה להיות כניעה ללא תנאי, כלומר שהאדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים בבחינת למעלה מהדעת. שהאדם צריך לומר "אני רוצה להיות עובד ה', אפילו שאין לי שום מושג בעבודה, ואין לי שום טעם בעבודה, ומכל מקום אני מוכן לעבוד בכל כוחי, כאילו שהיתה לי השגה והרגשה וטעם בעבודה, ואני מוכן לעבוד ללא שום תנאי". ואז האדם יכול ללכת קדימה, ואין לו אז שום מקום, שיוכל ליפול ממצבו, מטעם שהוא מקבל על עצמו לעבוד אפילו כשהוא מונח ממש בארץ, היינו שאי אפשר להיות למטה מבארץ." 

(הרב"ש. מאמר 24 "מהו, שהאדם צריך להוליד בן ובת, בעבודה" 1991)

אין שאלות, יפה מאוד אם זה ברור. אבל אם זה לא ברור אתם חייבים לשאול, לא להתבייש, כתוב לא הביישן לומד.

שאלה: ברור בצורה פילוסופית שכך זה צריך להיות, אבל מאיפה יש לאדם כוח? איך בן אדם יכול לעשות דבר כזה, שאין לו תנאים, אין לא בקשות ולא מרגיש כלום?

תתאר לעצמך שכמו שאתה נמצא עכשיו ברצון לקבל, מגיע אליך עוד כוח אחד שהוא הפוך, רצון להשפיע, הפוך מהרצון לקבל, ומתחיל לעבוד בך, בתוכך. זה יכול לקרות, אם הבורא ירצה ואם אתה תהיה מוכן. אז הבורא מתלבש באדם ומתחיל לבנות בו כל מיני מצבים חדשים רוחניים, רוחניים זאת אומרת על מנת להשפיע.

זה שאתה עכשיו עדיין לא מבין איך שזה קורה, זה ברור וטבעי וזה כך לכולם, לכן אנחנו לומדים. מה אנחנו לומדים? איזה תנאים אנחנו צריכים לקיים כדי שהבורא יעבוד עלינו ויעשה מכל אחד מאיתנו פרצוף רוחני, מכולם, זה מה שאנחנו לומדים. לכן זה נקרא "עבודת ה'", זו לא העבודה שלנו. אלא אנחנו צריכים לעבוד, על מה? כדי לתת לבורא הזדמנות לעבוד איתנו, שנהיה כחומר ביד היוצר, שיעשה מאיתנו פרצופים, ובסופו של דבר שיחזיר אותנו למצב כנשמת אדם הראשון. הוא עושה את זה. ומה תלוי בנו שהוא יעשה את זה, באיזו צורה אנחנו צריכים להיות כדי שהוא יעשה עלינו את העבודה הזאת, על זה מדברת כל חכמת הקבלה.

קראנו בקטע 18, "העבודה למעלה מהדעת צריכה להיות כניעה ללא תנאי," זאת אומרת, שאני לא יודע מה זה, אבל אני מוכן. מה זה למעלה מהדעת? נגד השכל שלי, נגד הרגש שלי, נגד כל האגו שלי שכלול משכל ורגש. אז העבודה הזאת היא צריכה להיות למעלה ממה שאני עכשיו. וזה ברור שלמעלה, כי אם אני רוצה לעלות לדרגה הרוחנית שהיא למעלה מהדרגה הגשמית, ודאי שאני צריך לקבל תכונות חדשות גם במוח וגם בלב. ואיך אני צריך לקבל את זה? בכניעה ללא תנאי. זאת אומרת, אני לא שם שום תנאים, אני לא מבין מה כאן צריך לקרות, אלא שהבורא ייתן, יכניס בי וכך זה יהיה.

"כלומר שאדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמיים למעלה מהדעת" ללא שום שכל, שיבוא יתלבש ואז אני אתנהג כך. "וצריך לומר "אני רוצה להיות עובד ה'," לעשות הכול בצורת השפעה, בחיבור "אפילו שאין לי שום מושג בעבודה הזאת, ואין לי שום טעם בעבודה הזאת", רצון לזה אין לי, שום דבר אין, כך הבורא ברא מלכתחילה. ועכשיו בא משהו הפוך ממה שאני, כך כתוב על העולם הרוחני, "עולם הפוך ראיתי". ומכל מקום אני מוכן לעבוד בכל כוחי כאילו הייתה לי השגה והרגשה וטעם בעבודה," במה שאני מסוגל אני מוכן לסייע לזה. "ואני מוכן לעבוד ללא שום תנאי"." זאת אומרת, שיהיה מה שיהיה, שהבורא ידחוף אותי שאני אעשה, אני מוכן להיות ממש כלי בידיים שלו, כחומר ביד היוצר. "ואז אדם יכול ללכת קדימה," אז יכול ללכת קדימה. למה? כי מבטל את עצמו לגמרי. "ואין לו שום מקום ברצון שלו שיוכל ליפול ממצבו," למה? כי הוא מסכים להכול, שהבורא יעשה איתי מה שהוא רוצה. לא חשוב איך אני ארגיש ומה אני אחשוב, לא חשוב, העיקר שהבורא יעשה לי מה שהוא רוצה, מה שהוא חושב שזה טוב.

לזה אנחנו צריכים להגיע. ואנחנו לא רחוקים מזה בייאוש שלנו, והבורא יודע איך לסחוט אותנו שלא יישאר בכל אחד מאיתנו כבר שום תקווה לעתיד. כי התקוות לעתיד הן בזה שאני אעבוד עם הרצון לקבל, עם האגו שלי יותר, כך וכך, שאני אלך לעבוד עם החומר שלנו, שאנחנו נעבוד עם חכמת הקבלה יותר ועם כל מיני דברים. שום דבר, כבר ברור לי שלא יעזור לי כלום, חוץ מעזרה מלמעלה, שהבורא יעשה לי את העבודה. זו העבודה שלו, היא נקראת "עבודת ה'", וזה מה שאני מצפה. ואז אדם יכול ללכת קדימה ואין לו אז שום מקום שיכול ליפול ממנו, כי אין לאן ליפול, לי אין שום דבר, אני רק מצפה למה שהבורא יעשה איתי, "מטעם שמקבל על עצמו לעבוד אפילו כשהוא מונח ממש בארץ, היינו שאי אפשר להיות למטה מהארץ." מצב מצוין, אין לי לאן ליפול, אני מוכן להכול, אני רק מחכה, מצפה שהבורא יתחיל לעשות ממני משהו.

שאלה: בקטע 17 כתוב שאנחנו צריכים להאמין במצב השפלות בבורא ולהגיד שבכל אופן אנחנו מאמינים בבורא, זה אומר שאנחנו צריכים להאמין שהוא טוב ומיטיב בכל מקרה?

ודאי. ודאי שהבורא הוא טוב ומיטיב בכל המקרים ובכל הדברים. אין שום פעולה שהיא במאה אחוז טובה, רק כמה אנחנו מקבלים מזה, איך שאנחנו מפענחים את זה, זה תלוי בתיקון שלנו. אבל בעצם מצד הבורא, רק האור העליון שהוא טוב ומיטיב וחס ושלום כלום חוץ מזה, משפיע עלינו, וכך משנה אותנו.

אנחנו באגו שלנו ודאי מקבלים את זה בכל מיני צורות האחרות, אבל אם אני נכלל בקבוצה אני יכול להכין את עצמי בצורה כזאת שכל פעולה ופעולה של הבורא עלי אני ארגיש כישועה, שהוא מעלה אותי מהדרגה הזאת לרמה יותר גבוהה. אפילו שהיא מורגשת אצלנו ברצון לקבל שלנו, זאת אומרת בגוף שלנו, בצורה לא נעימה, כי אני מבין שכך הבורא עובד נגד הרצון לקבל שלי בעד הרצון להשפיע.

שאלה: אני רואה שהרב"ש כותב לאדם שעולה בו רצון לקבל. מה שמפתיע אותי זה למה הרב"ש כל כך בטוח שאני לא יכול ליפול למטה מזה. כי בדינאמיקה יש כל מיני ביקורת ורצון להיות כנגד, למה הרב כל כך בטוח בזה שאפשר להתקדם ללא בעיות?

כשאנחנו עולים בסולם יש לנו כל מיני מצבים, כמו שדיברתי בשיעור אתמול, שכתוב "אלף פעם ייפול צדיק וקם", וכך אנחנו מתקדמים. העיקר זה לא להתייאש, להמשיך, להמשיך, להמשיך ואז מכל המצבים שאנחנו עוברים אתה תראה כמה שכל המצבים האלו הם הכרחיים. כשאתה תגיע אחר כך ממש למדרגות רוחניות אתה תראה שאף מצב שעברת לא היה סתם, אלא בכל מצב ובכל המרכיבים שלו, הייתה הכרחיות, ממש הכרחיות, שרק כך היית צריך להתפתח, לעבור את המצבים האלה. ולא תהיה לך טענה שזה הבורא, נגיד או הקבוצה לא היו עושים עבודה נכונה או משהו, כלום. תראה שהכול סך הכול כדי לחבר את כל החלקים השבורים בפאזל הנכון לגמר התיקון, אבל עכשיו, העיקר להמשיך, להמשיך.

שאלה: כשהרב"ש מדבר על הכנעה הוא מדבר על מצב שיפלות?

כן.

שאלה: בהרבה קטעים אנחנו שומעים כאילו שאני נמצא כבר בהרגשה, כאילו הבורא נהנה מהעבודה שלי. מה זה המצב הזה, איפה זה נמצא בכלל, אני צריך לעשות כאילו יש לי השגה?

כאילו אני נמצא בהשגה, כאילו אני נמצא באיזה תהליך שאני מבין, מרגיש. תתארו לעצמכם תינוק. הוא לא יודע בדיוק מה עושים עימו, אימא מחליפה לו בגדים, רוחצת אותו, נותנת לו לאכול, מטפלת בו בכל דבר, והוא לא יכול לסייע לה בכלום, עדיין בתנועות, אבל בפנים, בתוכו התינוק הזה זה אנחנו. אנחנו רוצים להזדהות עם מה שהבורא עושה איתנו.

אנחנו עוברים כל מיני מצבים, אלפי מצבים, אנחנו אפילו לא מזהים אותם, כמו שתינוק לא מזהה איפה הוא נמצא, מה הוא העולם הגדול, לא. אבל אנחנו צריכים בכל זאת לתאר לעצמנו שכל מה שאנחנו עוברים זה הבורא מסדר לנו כדי להתפתח. ולכן נשתדל בתוכנו לבנות יחס נכון למצבים שעוברים, זה יקדם אותנו. אנחנו גם כך נתקדם, אבל אם אנחנו במשהו מזדהים עם הדרך, אז מתקדמים יותר מהר וחלק.

שאלה: מה זה אומר שהוא מונח ממש בארץ?

בתוך הרצון. "ארץ" זה ממילה רצון. בתוך הרצון לקבל שלו, בתוך האגו שלו, ובמדרגה הכי נמוכה. זאת אומרת, הוא עכשיו נראה לא כאדם, אלא כבהמה, כי יש לנו דומם, צומח, חי, מדבר. אם אנחנו לא נמצאים בדרגת המדבר, שרוצים להידמות לבורא, להיות "אדם", ממילה דומה לבורא, אז אנחנו יורדים לדרגת חי, וחי זה נקרא "בהמה".

לכן כל האנשים שלא נמצאים בטיפול פנימי, בהתפתחות הנשמה, נקרא "כולם כבהמות נדמו". כל העולם נמצא בדרגת חי. ואנחנו רואים שבאמת כל המטרה שלהם, בקיום, להיטיב לעצמם בתוך החיים האלו בלבד. לעלות מדרגת חי לדרגת המדבר הם לא מקבלים שום דחף וכך הם מתקיימים בינתיים. אבל לאט לאט אתם רואים כבר הרבה אנשים, אלפי אנשים, מתחילים לראות שהם רוצים לעבור לדרגה יותר עליונה, כמוכם, בכל זאת זה כמה אלפים שלא היה קודם.

אני דיברתי עם הרבה מקובלים שכבר לא איתנו. עם רב"ש הייתי נוסע לכל מיני מקובלים שהוא היה נפגש איתם, והם כולם היו לומדים לבד, או שאולי היה למישהו שם אחד או שניים בקושי. אנשים לא רצו שום דבר, רק חיים גשמיים. והיום כבר החיים הגשמיים הם כאלה מבולבלים, ומתחילים להיות עוד יותר קשים ויותר קשים. תראו מה שיהיה בשנים הקרובות, שירצו אנשים לעלות למצב אחר, אז יחד עם הנפילה הגשמית תהיה התעלות רוחנית.

שאלה: איך אנחנו יכולים להעביר את חשיבות החושך לחברים, שאולי הם לא רואים שיש בזה הזדמנות בעצם?

על ידי זה שאנחנו נמצאים איתם יחד בפעולות גשמיות, אפילו שהם לא מבינים את הרוחניות שבזה. אבל כשהם נמצאים איתנו בפעולות גשמיות לאט לאט זה משפיע עליהם, והם גם נכללים בפעולות הרוחניות. ככה זה גדילה, ילדים שנולדים הם כמו חיות, אין שום הבדל, אפילו יותר גרוע מחיה, כמו שכתוב, "עגל בן יומו שור קרי". אם נולד עגל מפרה, אז תוך כמה ימים הוא כבר הולך ויודע איפה לחפש אוכל ומה לעשות עם עצמו, הוא כבר לא ילך לאיבוד. ילד בן יומיים, שלושה, מי הוא? כלום, חתיכת בשר. אז לכן אסור לנו לעשות חשבונות לפי מה שאנחנו רואים בעיניים הגשמיות, והתפתחות הרוחנית היא דווקא הפוכה. נצליח.

שאלה: אם חבר נופל למצב של שפלות מוחלטת האם זה אשמת העשירייה, זאת אשמתנו אם זה קורה, האם אנחנו צריכים להוציא אותו מהמצב הזה?

זה שהוא נפל זה לא אשמתכם, אבל זה שאתם חייבים לעזור לו זה נכון. אבל לעזור בעדינות, לא בצורה גסה, שאתם תופסים אותו ורוצים כאילו למשוך אותו לאן שאתם רוצים. לא. צריכים לתמוך, להראות לו עד כמה אתם מחוברים, ועד כמה דרך החיבור הבורא בעצם משפיע על הקבוצה. כוח החיבור זה כוח שבסופו של דבר ינצח.

שאלה: איך אנחנו יכולים להגיע בעשירייה להיות כמו איש אחד בלב אחד, ואיך אנחנו יכולים לשמר בין החברים את החיבור הזה?

זה מגיע אלינו מתוך זה שלאט לאט זה מתלבש בנו. אני לא יכול להגיד, אני לא יכול להסביר את זה, כמו שאני לא יכול להגיד מה יקרה בעוד רגע. כי זה מגיע לפי המערכת הכללית של אדם הראשון, והיא נפתחת לפנינו בכל רגע ורגע יותר ויותר, לכן על הדרכים החדשות שאנחנו עוברים קשה מאוד להגיד משהו, קשה, זה לא כמו שמדברים על אדם אחד.

עד זמנינו, עד הדור האחרון, לפני הדור האחרון, לפני זמנינו, כמו שאומר בעל הסולם, אז כל אחד היה מתקדם בצורה שאפשר להגיד שהוא התקדם, אתה התקדמת, ולכל אחד הייתה איזו דרך, נטייה, וכך היו כולם מתקדמים. מה שאין כן עכשיו אנחנו מתקדמים במערכת, ואנחנו עוד לא נמצאים במערכת הזאת, עוד לא בנינו את המערכת הזאת, אנחנו עוד לא נמצאים בעשירייה, אנחנו רק מדברים שאנחנו עשירייה, רוצים להיות בעשירייה, אבל רק מדברים ורוצים. לכן אנחנו עוד לא נמצאים במערכת החדשה, שזה נקרא "הדור האחרון". אבל כמו שאז, במצבים הקודמים, לפני הדור האחרון, היה לנו ברור איך להתקדם, עכשיו אנחנו מבררים מה הם שלבי ההתקדמות, ההתפתחות של מערכת אחת, הדור האחרון. כאילו עד זמנינו כל אחד מהמקובלים תיקן את עצמו בפני עצמו, עכשיו האור העליון כבר משפיע בצורה כזאת שזה נקרא "הדור האחרון" או "משיח". "משיח" זה נקרא כוח שמושך מלמטה למעלה את כול הרצון הכללי של אדם הראשון השבור, מושך אותו לחיבור.

לכן אנחנו רואים שפעם ראשונה אנחנו נכנסים עכשיו לפעולות, שאפילו הטבע שלנו, א-להים בגימטרייה טבע, עושה עם כל כללות כדור הארץ, עם האנושות יחד, שכולנו נכללים בכל מיני מערכות משותפות, וזה סימן שאנחנו כבר הופכים להיות לחברה אחת. וכאן אלה חוקים אחרים. זה לא שאתה לוקח איזשהו חלק ומטפל בו, אלא כאן אלה קשרים בין כל מיני חלקים, והחלקים האלה נמצאים בניגוד זה לזה ובחיבורים מאוד מורכבים זה עם זה. לכן קשה לנו היום להגיד משהו על העתיד חוץ מדברים כלליים, שברור שכולנו בכל זאת נימשך, או ברצון שלנו או בזה שיחייבו אותנו מלמעלה, נימשך לחיבור, זו בעצם כל הנטייה שבטוח שתקרה. אבל השלבים שעכשיו אנחנו עוברים, רק דברים כלליים אנחנו יכולים להגיד על מה שקורה, אבל פרטיים זה קשה מאוד.

שאלה: אני רוצה לדעת מהניסיון שלך, איך אתה הצלחת לעבוד מעל הרצון לקבל שלך. כי ככל שאנחנו עובדים במדרגה עליונה, כך אנחנו יותר מרגישים את הרצון לקבל שלנו שתמיד רוצה תענוגים ומילויים. מצד אחד אני מרגיש את עצמי רחוק מהעבודה, ומצד שני אני מרגיש את החשיבות ואת האחריות. לָמה הרצון לקבל שלנו הופך להיות כל כך רגיש, כל כך רעב?

קודם כל, הרצון לקבל שלנו ודאי שהוא רגיש מפני שהוא גדול. מדור לדור הרצון לקבל הוא נעשה יותר ויותר גדול, הרשימות שמתעוררות בנו הן יותר גדולות, חשובות, אכזריות. אנחנו רואים את זה בעולם, איך שהעולם מתפתח.

מה שאני עברתי, אני אגיד לכם, אין שום דבר חוץ מסבלנות. כתוב גם בחכמת הקבלה, "חוץ מצא". כמו בדוגמה של רבי עקיבא שכל פעם הכניע את הראש והגלים עברו מעליו וכך הוא הגיע לחוף. זה קודם כל. זה נראה כאילו מאוד פשוט ואף אחד לא רוצה לשמוע את הדברים האלה, אבל כאן ההבדל בין כל מיני מקרים אחרים שבחיים שלנו, לבין זה שאנחנו בזה נותנים לבורא מקום לעבוד. שלא סתם אני מחכה, אלא אני משתדל, וזה על ידי הקבוצה, כי אדם לבד לא זוכר את זה ולא יכול להיות בזה, אלא על ידי השפעת הקבוצה, אנחנו בכל זאת מיום ליום קמים לשיעור, עושים כמה שיחות בינינו, בכל זאת חוזרים במחשבות שלנו לתהליך שאנחנו עוברים, ומיום ליום כך עושים. ויחד עם זה אנחנו כולנו מצפים לתוצאות מעבודת הבורא, לא מהעבודה שלנו אלא מעבודת הבורא עלינו.

אני לא מצליח במיוחד לעומת כל אלו שבאים לחכמת הקבלה, לא. אני דווקא עם אגו גדול מאוד ותכונות מאוד מאוד לא מוצלחות, אני אומר לכם ברצינות, אלא סבלנות. לאן אני אברח? פשוט תגידו לי. האם יש לכם עסק אחר בעולם הזה חוץ מחכמת הקבלה? לכן כשגיליתי את זה לא חשבתי שיכול להיות משהו חוץ מזה. וככה זה לכל אחד ואחד. לכל אחד יש "מלאך" מה שנקרא, כוח עליון שטמון בנשמה שלו, שהוא מעורר את האדם ומביא אותו למקום ההתפתחות. לאן ללכת? לאיזה דתות? אז כל הדתות הן תוצאה מחכמת הקבלה. למדע? אני הייתי במדע, גמרתי אוניברסיטה, ומה? זאת אומרת לא ראיתי מה עוד לעשות עם עצמי. וכשהגעתי לחכמת הקבלה הרגשתי שזה כבר טופ, אין יותר מזה. אבל אחר כך, אלה הרבה שנים של סבלנות וייאוש ועבודה וללמוד וללמד, ולאט לאט זה מצטבר.

אבל היום זה כבר אחרת. ישנה סביבה גדולה, שיעורים, אינטרנט, הכול מוקלט, הכול אפשר להשיג בכל רגע. אתה נכנס לארכיון או לאן שאתה רוצה במערכות שלנו, והכול ישנו לפניך. קדימה. ויש קבוצות. אני לא רואה שיש היום איזה קושי. חוץ מזה מיום ליום אנחנו מתקדמים, אחרת לא הייתי נותן שיעור יומי. כל פעם כשאני מגיע לשיעור, פחות או יותר יש לי איזו מנה שאני צריך להגיש לכם, ואני מרגיש כל יום עד כמה המנה שאני נותן היא יכולה להיות חדשה, יותר עליונה, עוד יותר עליונה, עוד יותר עליונה, אני מודד את זה, ואני מאוד שמח שככה זה קורה יום יום.

שאלה: בנוגע לייאוש בדרך, בעולם שלנו ייאוש זה כאשר אני מתייאש מהשגת מטרה מסוימת, אני נכנע, מרים ידיים. מקובלים כותבים על איזשהו ייאוש מכוחותיו עצמו, ואני לא יכול להבין מה ההבדל בדיוק בין שני סוגי הייאוש.

אתה תגיד לי, אם אני יכול להתקדם ממדרגה למדרגה רק על ידי זה שהאור העליון משפיע עלי ואז הוא יעלה אותי, אבל אני כמו ילד קטן נמצא עכשיו במצב שלי ורוצה ורוצה בכוחותיי לעשות איזו פעולה לעלות לדרגה יותר עליונה, אז אלה כאילו פעולות טיפשיות, אני לא יכול לעשות את זה.

לכן לא מן הסתם כל העליות האלה נקראות "עבודת ה'", שהוא עושה עלינו. אבל כשאני מתייאש כל פעם בכל מצב ומצב, אני בזה כביכול משחרר את הבורא שיעשה. או שאני מתפלל אליו, או שאני אפילו לא מתפלל אבל המקום נשאר ריק עם הייאוש שלי ואז הבורא יכול להשפיע. אם אני עם האגו שלי רוצה להשיג רוחניות אז עדיין אין מקום לבורא. אם אני מתייאש, המקום מתרוקן מהגאווה שלי והבורא יכול שם לעבוד.

לכן מה כתוב? "אין מצב מאושר יותר בעולמו של האדם, אלא בשעה שמוצא עצמו כמיואש מכוחותיו עצמו" כי כבר עשה כל מה שיש בידו ותרופה אין. כי אז הוא מוכן לתפילה אמיתית לבורא ואז הבורא פועל עליו ועושה את העבודה.

לכן הייאוש שלנו זה ייאוש מקדם, זה ייאוש שאדם מיואש מהאגו שהיה קשור אליו, שהיה מאמין לו וכן הלאה. ועכשיו הוא מתייאש מזה וסוף סוף כבר מבין שהוא בעצמו לא יכול לעשות שום דבר ורק הבורא יעשה לו את העבודה. לכן העבודה הזאת נקראת "עבודת ה'".

שאלה: אתה תמיד ממליץ לנו להסתכל איך החברים עובדים ולעשות את אותו הדבר. אבל התוצאה היא שהעבודה היא פנימית ואני לא ממש יודע מה קורה בתוך החבר, ולכן אני לא יכול להבדיל בין מקובל לאדם רגיל. השאלה היא, איך אני יכול לדעת את העבודה הפנימית שעושים החברים אם אני לא יכול לראות אותה?

אתה אף פעם לא תדע את העבודה הפנימית שעושה מישהו. מה זו עבודה פנימית? מה שהוא עושה עם הרצון לקבל שלו ועם הבורא שמתייחס אליו, מתגלה אליו? אתה אף פעם לא תדע את זה כי כל אחד פועל מתוך הרצון שלו, ורק במישור, בעיגול של הרצון שלו, בזה הוא משיג את המציאות בכלל, את העולם, את עצמו, את האחרים, את הבורא, זה כל מה שנמצא בכלי שלו. מה שמחוצה לכלי הוא לא יודע. לכן אנחנו אף פעם לא יכולים להשיג את השני.

תלמיד: אז כשאתה ממליץ לנו להסתכל איך עובדים החברים שלי, מה אתה רוצה להגיד לי בזה? איך אני אמור להסתכל על זה?

תסתכל על זה כמו שאתה מסתכל, עד כמה הם בצורה חיצונה בכל זאת תומכים זה בזה. תגלה שאתה מקנא בהם. אני מסתכל עליהם, אני רואה שהם מדברים אחד עם השני בצורה שאני מקנא בהם. שהם מרגישים זה את זה כמו שאני לא מרגיש אותם וכולי וכולי. תראה, אם אתה מתקדם נכון אתה תמיד תראה שהם נמצאים בדרגה יותר גבוהה ממך, כי זה החוק.

שאלה: איך להפוך קושי בגשמיות לעבודה ברוחניות?

בגשמיות, זאת אומרת בעולם שלנו, בחיים שלנו?

תלמיד: כן. איך להפוך את זה לעבודה רוחנית, כחומר לעבודה רוחנית.

אני לא כל כך מבין. אתה מתכוון שקשה לך בבית, בעבודה, עם השכנים, כל מיני דברים כאלה?

תלמיד: כן, עם הסביבה, עם מה שקורה בעולם.

את זה תשאיר בצד. אלה דברים שמלווים אותנו בדרגת חי, ואנחנו מדברים בינינו איך אנחנו יכולים להתקשר בינינו ולייצב את דרגת המדבר, הרוחנית, אז לא כדאי להתבלבל בין זה לזה. כשתגיע לדרגה הרוחנית תתקשר לחברים בצורה רוחנית, תבין איך זה עובד, ואז לאט לאט תוכל גם לקשור את העולם הגשמי לעולם הרוחני. אחרת לא, אחרת אתה תהיה מבולבל. אתה עוד לא השגת רוחניות ועדיין רוצה להבין מתוכה גשמיות. זה ממש מקום לכישלון.

תלמיד: זאת אומרת בעצם הגשמיות היא בכלל לא חומר עבודה לרוחניות.

ודאי שלא. חוץ מהקבוצה. אבל הקבוצה עצמה, המבנה שלה הוא כבר רוחני.

תלמיד: לאיזו תוצאה בדיוק אני מצפה מעבודת הבורא?

מה אני מצפה מעבודת ה'? מעבודת ה' אני מצפה שתהיה לי אפשרות להסכים עימו במה שאני נמצא. להודות לו, עד כדי להודות לו על כל מה שיש. להשתדל לחבר לזה כמה שיותר בני אדם. לראות את כל המציאות שהיא שייכת לאותו הכוח העליון ושהוא שולט בכל המציאות. ואומנם אנשים לא מבינים את זה, אבל כולם כולם מתקדמים לתיקון. ועוד ועוד, תוצאות מגילוי עבודת הבורא הן כל מה שרק יכול להיות.

שאלה: יוצא שעבודת ה' היא לא כל כך קשה כשאתה עובד עם החברים דרך העשירייה אל הבורא.

זה נכון, תמשיך את העבודה הזאת בקבוצה, ודאי שהיא צריכה להיות כך, ואם היא לא קשה אז עוד יותר טוב. אני שמח לשמוע.

שאלה: בתחילת השיעור ציירת את השרטוט הזה של האגו ושל הבורא (ראו שרטוט מס' 1) האם אנחנו יכולים בכל תנועה שלנו עכשיו כדי לגלות את הבורא להציב את זה כמשקפת, שדרכה אני אוכל להבין איפה אני נמצא בכל רגע בחיי?

מה שאני ציירתי, זו הצורה הכי כללית של שני העולמות, העולם הגשמי והעולם הרוחני. האגו הוא בעולם הגשמי, שבו אנחנו חיים וקיימים. אם אנחנו רוצים להרגיש גם את העולם הרוחני אנחנו לא יוצאים מהאגו, אנחנו נשארים בו, רק מתייחסים אליו בצורה אחרת. אנחנו עושים צמצום ומסך ועולים, זה נקרא אור חוזר, עולים להרגשת העולם הרוחני. אבל כל העלייה הזאת מתבססת גם על האגו שלנו, זה נקרא "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו".

זה יוצא לנו כך, מ-0 ועד 4 דרגות עביות, 0, 1, 2, 3, 4 (ראו שרטוט מס' 2). ככל שאני משתמש ברצון לקבל יותר עמוק, האור חוזר שלי הוא בהתאם לזה ואני משיג נגיד את עולם העשיה. אני עובד עם רצון לקבל שלי יותר עמוק, אז אני עולה לעולם היצירה. אחר כך לעולם הבריאה, ולעולם האצילות, עד אין סוף.

ככה זה, כל הזמן אנחנו עובדים עם האגו שלנו, אי אפשר לעבוד בלי האגו. "כל הגדול מחברו", גדול זאת אומרת גבוה יותר, למה? כי יצרו גדול ממנו, כי הוא עובד עם רצון לקבל יותר גדול. אתה יודע איזה אגו יש אצל מקובלים, עד כמה הם אכזריים בפנים, עד כמה הם נוראים? אבל הם יודעים איך להחזיק את זה, לצמצם את זה, ולהשתמש בזה רק על מנת להשפיע.

אבל אם לא זה, היית רואה שזה לא בני אדם, זה משהו שהאגו הכללי של כל היקום נמצא בהם. לכן חכו חכו מה שעוד תגלו. אבל תגלו בהתאם למסך, שתוכלו להחזיק אותו בעל מנת להשפיע.

שרטוט מס' 2

שאלה: בכל הקטעים שאנחנו קוראים על אמונה למעלה מהדעת, אני מנסה למצוא גם את ההרגשה שלי ולא מצליח, זה נראה ממש רחוק. איך אני יוצא למהלך היום לעבוד עם החברים אם אין לי את הכלים האלו עדיין?

תקראו את הפסוקים האלו ואחרים, לא חשוב. יש לכם כאן שבעים או שמונים, לא יודע כמה פסוקים במסמך הזה, תקראו אותם. אתם יכולים לקפוץ לסוף, להתחלה, לאמצע, איך שאתם רוצים, העיקר שאתם לא יוצאים מהנושא. ולאט לאט אתם בזה מושכים את האור העליון כשאתם יחד קוראים, וגם שאתם מקבלים את הפסוקים האלה מהמקובלים, אז אתם מושכים את האור העליון שהוא בדיוק מסדר לכם את דרגות האמונה למעלה מהדעת, ותראו עד כמה זה מתלבש ואנחנו נתחיל להרגיש שחיים בעולם הרוחני. זה לא כמו שהיה בדורות הקודמים, כי אנחנו כבר במה שנקרא "דור האחרון".

שאלה: איך אנחנו יכולים להגיע לנקודה הריקה הזאת כעשירייה, כדי שהבורא יוכל לבנות מאתנו כלי רוחני?

אנחנו לא צריכים להיות נקודה ריקה, לא. אנחנו צריכים להיות מחוברים כמה שאפשר יותר ולהשתוקק להגיע לצורת ההשפעה כמה שאפשר יותר, ואז אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מגלים שאנחנו לא מסוגלים לעשות שום פעולת השפעה, שום פעולת חיבור, ואז אנחנו צועקים לבורא "הצילו", והבורא אז מציל אותנו. ככה זה עובד.

שאלה: איך אנחנו יכולים לשמור על האגו כשהוא מתפרץ, כשהוא עולה מעבר לגדותיו, כשאנחנו מאבדים שליטה על עצמנו? מה אנחנו יכולים לעשות כדי להשתמש בכל הכוח הזה בתוך העשירייה כדי להתקדם?

זה יבוא, גם מתוך הייאוש שאתם לא יכולים להשיג ורוצים להשיג יחד, וגם מזה שיחד לא יכולים להשיג, כך זה יבוא. בסופו של דבר הכול נגמר בתפילה לבורא, עוד יותר ועוד יותר עניינית. בהתאם לזה, בתפילה הזאת אתם מכוונים את האור העליון לאיך שהוא משפיע עליכם.

הבורא זה לא איזושהי מציאות כמו אדם שהוא שומע ועושה, אלא אנחנו על ידי פנייה לכוח הזה שנמצא במציאות, שרצונו להיטיב לנבראיו, כשאנחנו פועלים עליו, בצורה כזאת אנחנו מכוונים אותו עלינו. לא שיש לו מחשבות, לחשוב, לשנות את עצמו, אנחנו כאילו מציירים את הבורא בצורה כזאת כמו אדם, זה לא נכון. זו פשוט מערכת שהיא כולה על מנת להשפיע במאה אחוז, אי אפשר להגיד עליה מתוקנת כי לא היה קלקול אף פעם. אז אנחנו על ידי המ"ן שלנו, על ידי התפילה שלנו, צריכים להשתדל להוציא ממנו כל מה שטוב לנו בדרך להידמות לו, להתקרב אליו. לכן אנחנו מדברים בלשון שלנו, כאילו מבקשים, אבל הבקשות האלו הן כביכול בונות חיסרון בכוח ההשפעה, ואז הוא משפיע עלינו בצורה יותר ויותר נקודתית, מסויימת.

שאלה: אנחנו עובדים כל הזמן מעל הדעת ומרגישים שלא מתקדמים. אולי יש עוד רצון שצריך יותר להגביר מעל הדעת?

יש לנו עבודה בשטח שהיא חיבור, וצריכים לעשות עוד פעולות כמה שאפשר יותר כדי לגרום לחיבור. חיבור בזמן שיעור הבוקר, גם לפני השיעור, גם בזמן השיעור, ואחר כך לפחות עוד פעמיים ביום גם להתחבר, לקרוא, ללמוד, להעביר כל מיני מסרים, העיקר זה לקרוא. אני לא יכול להגיד לכם אחרת.

כשאני התחלתי להיות קרוב לרב"ש, הוא נתן לי את מחברת "שמעתי" שלו, צילמתי אותה, החזרתי לו בחזרה, וכל הזמן קראתי ממנה. אחֿר כך, כשהוא התחיל לכתוב לכל התלמידים מאמרים, התחלתי לקרוא את המאמרים האלה. גם אותם קיבלתי ממנו, שכפלתי אותם, חילקתי לכולם. מה שאני רוצה להגיד, לקרוא, לקרוא יותר, להתכלל עם מה שהמקובלים רוצים למסור לנו. ישנם מצבים שאולי כדאי לנו לקרוא יותר את הזוהר, עוד מעט נגיע גם לזה. אנחנו פועלים מחוסר זמן, אם הייתם יכולים יותר, הייתי נותן עוד שיעור במשך היום ועוד משהו לעשות, אבל אני לא יודע, אני מפחד שמרוב העומס אנשים דווקא יעשו פעולה הפוכה, יתרחקו.

קריין: קטע מספר 19, אומר בעל הסולם ב"שמעתי":

""בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי". היינו שאומר, שכל הסתרות והיסורים, שהוא מרגיש, הוא מטעם, שהבורא שלח לו את המצבים האלו, בכדי שיהיה לו מקום לעבוד למעלה מהדעת. 

ובזמן שיש כח בידו לומר כך, היינו שהקב"ה מסבב לו את הסיבות האלו, הוא לטובת האדם. זאת אומרת, שעל ידי זה הוא יכול לבוא לעבוד בעמ"נ להשפיע, ולא לתועלת עצמו. ואז האדם בא לידי הכרה, היינו שהוא מאמין, שהבורא נהנה דוקא מעבודה זו, שהוא בנוי הכל למעלה מהדעת. 

נמצא, שאין האדם מתפלל אז מהבורא, שהצללים יעברו מן העולם, אלא הוא אומר אז, אני רואה, שהבורא רוצה, שאני יעבוד אותו בצורה כזו, שהוא הכל למעלה מהדעת. אם כן בכל מה שהוא עושה, הוא אומר, בטח שהבורא נהנה מעבודה זו. אם כן מה איכפת לי שאני עובד במצב של הסתרת פנים, היות שהוא רוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע, היינו שהבורא יהנה. 

(בעל הסולם. "שמעתי". ח'. "מהו, הבדל בין צל דקדושה לצל דס"א")

שאלה: בקטע כתוב "שהבורא נהנה מעבודה זו", והרבה פעמים כתוב שהבורא שמח מזה, ואתה אמרת שאסור לתאר את הבורא בדמות אנוש או בתכונות אנושיות. תלמידים שואלים הרבה פעמים מה זה אומר שהבורא נהנה, שהבורא שמח, איך להסביר את זה בצורה ברורה יותר מצד הקבלה?

על זה כתוב פשוט, "דיברה תורה בלשון בני אדם". איך אתה תגיד אחרת אם אתה מסביר לאדם? שהוא עושה טוב או רע, כלפי מה? אם אנחנו מדברים על הרצונות, רצון לקבל ורצון להשפיע, אלה כוחות, אז אנחנו צריכים בכל זאת לתת להם סימנים, ולכן אנחנו מדברים שכאילו הבורא נהנה, כאילו הוא מתרגז, כאילו הוא נותן עונש וכולי. אבל בעצמו, אם אנחנו מדברים עליו, הוא שלם, ונמצא למעלה מכל ההבחנות הללו. אבל כלפי בני אדם, אנחנו צריכים לתת לו איזה סימנים, ולכן כך אנחנו מדברים. תחשבו על זה, אפשר לדבר על זה, אבל אתם תתחילו להרגיש.

בהתפתחות שלכם אתם תתחילו להרגיש שבאמת כלפי הבורא אין לי מה להגיד, הכול רק כלפי האדם אני מדבר. הבורא גם נקרא "בוא וראה", בורא זו אותה הדמות שאני בונה בתוכי, ולא שנמצא מחוצה לי. מה שמחוצה לי אני לא יודע, זה "עצמותו", והבורא זה איזשהו ציור שאני בונה בי, איזושהי מערכת השפעה. רק בצורה כזאת אנחנו יכולים לעשות משהו. אנחנו לא יוצאים מהאגו שלנו, אפילו שאנחנו מדברים שיוצאים לעל מנת להשפיע, האגו שלנו נשאר, אנחנו עליו בונים את כל האמונה למעלה מהדעת, תכונות הבינה. הכול למעלה מהאגו שלנו, אבל בזכות האגו שלנו, על פני האגו שלנו, ולכן כך גם על הבורא אנחנו מדברים. מה זה בורא? "בוא וראה". מי "בוא"? רצון לקבל. מה זה "ראה"? במידת ההשפעה, כך הוא מצייר את הבורא.

אין בורא ללא נברא. מה יש? יש משהו, "עצמותו", שאנחנו לא יודעים מה זה, זה השורש הרוחני העליון, עלי עליון, שעליו אנחנו לא מדברים. יבוא זמן שנעלה לדרגה כזאת, אני מקווה שבמהרה בימינו, שנוכל לדבר גם על דרגות יותר עליונות. בינתיים אנחנו מדברים רק על מה שיכולים לבנות על פני הרצון לקבל שלנו באמונה למעלה מהדעת. ולכן הדמויות הרוחניות האלה, דמות הבורא, "בוא וראה", זה כול מה שאנחנו בונים למעלה מהרצון לקבל שלנו. אבל אנחנו מבינים את זה, מדברים על זה, אנחנו מודעים לזה, ולכן אין לנו שום פחיתות כי זה הזמן שאנחנו עדיין מתפתחים.

שאלה: הבורא מקבל נחת רוח מהמעשים שלי. האם זה כדי שיהיה לי חומר דלק מהעבודה או כדי לקבוע את המטרה לקראת הבורא?

איך הבורא מקבל אני לא יודע, אני יודע רק את מה שמגיע אלי, רק לפי זה אני יכול להגיד. לכן השאלה בעצמה היא לא כל כך נכונה. אנחנו מרגישים את הבורא במידה שאנחנו משפיעים אליו ובזה אנחנו נמצאים במגע עימו.

שאלה: היה ויכוח בקבוצה וחבר אחד אמר שרב"ש אמר שיש הנאה ויש הנאה, ואנחנו מבקשים שתהיה לנו הנאה לעבוד מעל הדעת. ומי אומר שכשאנחנו נגיע לאמונה מעל הדעת, תהיה לנו הנאה? אבל כשאנחנו מבקשים עכשיו לפני שאנחנו הגענו לזה, אנחנו לא מבקשים הנאה, אנחנו מבקשים שיהיה לנו כוח להישאר במצב הזה, בחושך, ולהמשיך. אחרי זה, הוא יביא אותנו לבניית כלים דהשפעה.

אני מסכים איתך, עדיין אין לנו הנאה מזה שאנחנו נמצאים בהשפעה, באמונה למעלה מהדעת. אבל לפחות בזה שאנחנו מתחילים לראות שיש דעת ואמונה למעלה הדעת, שיש את העולם הזה והעולם העליון, שיש כבר את שתי הדרגות האלו ואנחנו במשהו נמצאים במגע עם הדרגה הרוחנית, ומרגישים, לא מרגישים, מבינים, לא מבינים, זה כבר נותן לנו איזה סיפוק. אתה צודק.

תלמיד: זאת אומרת, אנחנו לא מבקשים הנאה?

אנחנו אף פעם לא מבקשים הנאה, אנחנו מבקשים ידיעה על הפעולה הנכונה שלנו.

שאלה: להמשיך את השאלה של החבר, זה שהבורא מרוצה, האם אנחנו מרגישים את זה בלב הכללי, בלב האישי שלנו, ואיך מגלים את זה, האם במסך?

קשה לי לדבר בצורה כזאת, איך אנחנו מגלים את זה שהבורא מרוצה מאיתנו? אנחנו עדיין לא יכולים לבדוק ולתאר את זה בצורה נכונה כי חסרות לנו הבחנות. לכן אם הבורא מרוצה או לא מרוצה, בואו נעשה לפי הפשטות. אם אני משתדל לחשוב על פעולת השפעה בין החברים ומהן לבורא, אם אני רוצה לכוון את עצמי בפעולות למעלה מהאגו שלי, אז אני מראש חושב שכך הבורא נהנה מזה. צריכים להרגיש, לכוון את עצמנו לבורא בצורה מאוד עדינה, לא בכל דבר, כי אחרת אנחנו פתאום נראה שאנחנו נמצאים במצב של אנשים שמתפללים ומבינים שם ברחוב שכך זה.

נתקדם לפי הפסוקים שלנו, אני מפחד לרדת לכיוון של מה שאתם שואלים, כי יש בזה הרבה אפשרויות לטעות. אנחנו נלמד פעם, אחרי שנתחזק באמונה למעלה מהדעת ונראה ממנה מה זה נקרא "דעת". אנחנו נלמד איתכם איך מהאמונה למעלה מהדעת שהיתה בקבוצת אברהם, הם ירדו, ודאי על ידי הכבדת הלב, על ידי האגו שגדל, זה נקרא ש"היו אצל פרעה במצרים", אז האגו שגדל בקבוצה הזאת הביא אותם למצב שהדעת נעשתה כבדה יותר, והם ירדו מלמעלה מהדעת לדעת, ומזה נעשו כל הדתות והאמונות בעולם, גם היהדות וגם האסלאם וגם הנצרות. ויש גם עוד הרבה כאלה, אפילו מאברהם שמראש שלח אותם קדמה, לארץ קדם, וכן הלאה, אבל זה לא לעכשיו.

כשאנחנו נעמוד באמונה למעלה מהדעת, משם נוכל גם ללמוד איך יצאו כל התרבויות הרוחניות האלה כביכול. הן נובעות כולן מרוחניות בסופו של דבר, אבל איך הן נולדו יצאו והתפתחו בעולם הזה, זאת אומרת ברצון לקבל, באגו.

שאלה: אמרת לנו שהבורא לא קיים עד שאנחנו יוצרים אותו, אבל אנחנו מדברים על עולם עליון, ובשרטוט שלך הראית משהו שנמצא מעל העולם שלנו, מעל לעולם האגו, ואני רק תוהה איך התכונות של הבורא באות לידי ביטוי בעולם שלנו, איך אנחנו בונים את הבורא בעולם שלנו?

אנחנו לא מדברים על זה ואני לא רוצה לשמוע על זה, אמרתי כמה פעמים, אתם יכולים רק להתבלבל. בעולם שלנו אין דמות הבורא ואין שום דבר, בעולם שלנו שולט רק האגו. אתם לא רואים את זה לפי השרטוט? רק האגו שולט בעולם הזה. אתם רוצים לבנות את הבורא? את הבורא בונים כמו שכתוב "אתם עשיתם אותי", אנחנו בונים את הדמות הזאת, והדמות הזאת היא לא בצורת אדם, הדמות הזאת הכוונה היא למערכת, שהיא שכולה בנויה למעלה מהרצון לקבל.

על ידי צמצום מסך ואור חוזר אנחנו בונים את מדרגות ההשפעה, שכולן סך הכול נקראות "בורא" ומהמילה "בוא וראה". ואם תעבור את המחסום ותיכנס לעולם הרוחני, תרכוש את כל ההבחנות האלה על מנת ולהשפיע, אז בזה אתה תשיג את הבורא, זה נקרא "בוא וראה". זה נפתח לפנינו, בבקשה, אבל לא שאנחנו לומדים אותו בעולם הזה. באגו שלנו אפשר ללמוד רק את מה שנעשה עם הפילוסופיה, הפסיכולוגיה, עם הדתות, האמונות למיניהן, שכולן מדברות מתוך אגו האדם וזהו. בשביל זה לא צריכים לעלות לשום הבחנות על מנת להשפיע, לא צריכים להתנתק מהאגו שלנו. אני לא נגד דתות חס ושלום, הן קיימות כהכנות להשגת הרוחניות האמיתית, ולכולן יש מקום.

שאלה: אמרת לחבר שאנחנו לא מחפשים הנאה ברצון אלא שאנחנו רוצים לקבל ידיעה על הפעולה הנכונה?

הידיעה הזאת שאנחנו מקבלים היא ההנאה, שאני נהנה מזה שאני שייך לרצון להשפיע, שייך לבורא.

תלמיד: אני מבין שיש שני מצבים, הבורא מבחינת המצבים כלפינו זה או שהוא בהסתרה או שמקבלים גילוי שלו. האם יכול להיות מצב שעובדים בעיקרון עד סוף החיים הגשמיים רק בהסתרה בלי לקבל גילויים אלא באמת כל השבעים שמונים שנה זה רק בהסתרה?

זה הכול תלוי באדם. אבל שום דבר לא נגמר, ממשיכים, אתה חושב שתתפטר כל כך מהר מהנשמה שלך שהיא חייבת להגיע לתיקון? אז יהיו עוד גלגולים בנשמה, עוד הבחנות.

תלמיד: האם תיקון אפשר לעשות רק מתוך עבודה בהסתרה, באמונה למעלה מהדעת ולא מתוך גילויים?

ודאי, אתה צריך להחזיר את החלק של הנשמה שלך לאותו מקום במערכת אדם הראשון בצורה מתוקנת, זאת העבודה שלך.

תלמיד: אז יכול להיות באמת שאנחנו נעבוד בהסתרה כל החיים הגשמיים שלנו וזה בסדר וכך זה צריך להיות?

אבל הסתרה בחיים הגשמיים זה גילוי בחיים הרוחניים. אני מסתיר את הרצון לקבל על מנת לקבל שלי ואני עובד מעליו בצמצום מסך ואור חוזר, אני בזה פותח, לא מסתיר, פותח את המציאות העליונה, ואז אני רואה שהעולם שלנו וכל מה שנראה לנו כאן זה בנוי אך ורק כדי שאני אוכל מעליו לבנות את המערכת הרוחנית. הבורא נתן לי הזדמנות שאני אעשה את העבודה הזאת, אחרת היה יכול לתת לי להתקיים בעולם שהוא בנה, במערכת אדם הראשון השלמה, אבל אז הייתי מרגיש לא יותר ממה שמרגיש כל חלק וחלק שבבריאה שלנו, שאפילו לא מרגיש מי הוא, ושהוא קיים, ואיפה הוא קיים, ועם מי יש לו קשר, וכן הלאה.

כדי לתת לנו אפשרות להכיר את כול המציאות, זאת אומרת התקשרות עם כל חלקי הבריאה, ובצורת השלמה בצורה נכונה, לכן אנחנו נמצאים בשבירה ובירידת המדרגות מעולם אין סוף עד העולם שלנו, וכאן עוד בריאת הנשמה ושבירתה, ואחר כך עוד תיקונים דרך דומם, צומח, חי, מדבר שעברנו בעולם שלנו, בהיסטוריה שלנו, בתקופות הטבע, ב"אבולוציה" מה שנקרא. וכשאנחנו מגיעים עכשיו לפסגה של האבולוציה של האדם הגשמי, אז אנחנו מזה מתחילים עכשיו כולנו אבולוציה רוחנית.

ואתה חייב לקבל את זה כי אין ברירה, לא שואלים אותך. כמו שאבא ואימא לא שאלו אותך אם אתה רוצה להיוולד או לא, לא בחרת כלום. אם אתה תבדוק את החיים שלך ותראה את המפה שבה אתה נמצא, אתה תגלה שבשום דבר לא בחרת. ועכשיו אתה מגיע עוד מעט למצב של הבחירה, עוד לא, אבל אתה כבר מגיע עוד מעט למצב של הבחירה היחידה בחיים שלך. ואתה חייב לפתוח את המצב של הבחירה ולעמוד על המצב הזה וכך להתקדם, אז אתה תקרא "אדם" הדומה לכוח עליון.

שאלה: איך זה שבדעת נסתר העולם המצומצם שלנו, אבל מעל הדעת אנחנו בונים אותו, איפה זה קורה?

"אמונה למעלה מהדעת" זה נקרא השפעה למעלה מהקבלה. כי אנחנו נמצאים עכשיו ב"דעת התחתון" לא ב"דעת עליון", במה שאנחנו קוראים עכשיו "דעת", רצון, דעת, השפעה, קבלה, חיים שלנו וכן הלאה. למעלה מזה אנחנו צריכים לבנות את עצמנו, כמו שאנחנו רואים מהפסוקים.

אני אקרא את קטע 19 ואולי בדרך נוכל להוסיף.

"בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי"." על מה מדובר "היינו שאומר, שכל הסתרות והיסורים, שמרגיש," זאת אומרת בהתפתחות הפנימית הרוחנית שלו "מטעם, שהבורא שלח לו את המצבים האלו," "אין עוד מלבדו" שרק ממנו זה בא, זה בטוח "בכדי שיהיה לו מקום לעבוד למעלה מהדעת." לכן הבורא שולח לו ולכן כל המצבים האלה הם מצבים לא נעימים, כדי שיהיה לאדם יותר קל להתפטר מהם, להתעלות מהם לקראת הבורא.

"ובזמן שיש כח בידו לומר כך," שזה הבורא שולח לו כל רגע ורגע בחיים כדי שהוא יעלה למעלה מהדעת, מעל זה "היינו שה' סובב לו את כל הסיבות האלו, הוא לטובת אדם." כדי לגדל אותו "זאת אומרת, שעל ידי זה הוא יכול לבוא לעבוד בעמ"נ להשפיע, ולא לתועלת עצמו." זאת אומרת להידמות לבורא "אז אדם בא לידי הכרה, היינו שמאמין, שהבורא נהנה דוקא מעבודה זו, בעל מנת להשפיע. שהיא בנויה כולה למעלה מהדעת.

נמצא, שאין אדם מתפלל אז מהבורא, שהצללים יעברו מן העולם, אלא הוא אומר אז, אני רואה, שהבורא רוצה, שאני יעבוד אותו בצורה כזו, שיהיה הכל למעלה מהדעת." אנחנו רואים יותר ויותר בכל מיני מצבים שמתגלגלים אלינו, שרק באמונה למעלה מהדעת אנחנו יכולים להתעלות מעליהם ולהמשיך "ועל כן בכל מה שהוא עושה, הוא אומר, בטח שהבורא נהנה מעבודה זו. על כן מה איכפת לי שאני עובד במצב של הסתרת פנים, היות שהוא רוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע, היינו שהבורא יהנה. 

(בעל הסולם. "שמעתי". ח'. "מהו, הבדל בין צל דקדושה לצל דס"א")

שאלה: אם המרות של הבורא היא מחוץ לכלי שלי, אז למי אני מכוון להשפיע?

אתה מכוון להשפיע לכוח ההשפעה הכללי שקיים בכל המציאות ומעלה את כול המציאות. את זה אתה מתאר לעצמך ולזה אתה משתוקק. לגלות אותו, להשיג אותו, להידמות לו, להתחבר עימו, ולחיות בו בכוח ההשפעה הכללי שממלא את כל המציאות. שבכל המציאות ישנה איזו בועה קטנה ששם אנחנו קיימים, ואנחנו רוצים לצאת ממנה ולגלות את המציאות האמיתית העליונה.

שאלה: הבנתי מדבריך שכדי להתחבר אליו ולחיות בכוח הכללי של ההשפעה צריך לקבל ממנו כדי להשפיע. אני מתחבר וחי בתוך הכוח הכללי הזה, מקבל וגם נותן לכוח. זה נראה שכביכול אני מקבל ממך 100 שקל ואני מחזיר לך 100 שקל. אז מה המשמעות של זה?

ודאי שאנחנו צריכים לקבל מהבורא כל מה שהוא רוצה לתת לנו. ובזה אנחנו מחזירים לו תענוג, גורמים בו תענוג מזה שהוא יכול לתת. הרי הבורא הוא לא סתם איזה מקור, הוא מקור של השפעה, הוא רוצה להשפיע. כך אנחנו מבינים אותו, מרגישים אותו, כך מקובלים מספרים עליו. ואז כשהוא משפיע לנו, הוא נהנה. לכן אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו נקבל ממנו, אבל כשאנחנו מקבלים ממנו, אנחנו לא יכולים לקבל יותר ממה שנקרא העולם הזה.

כדי לקבל באמת הכול, זה אפשרי רק במידת ההשפעה, בהשתוות הצורה, בהתקרבות אליו. לכן אנחנו חייבים להגיע למצב שאנחנו נהיה כמוהו, כמו שהוא משפיע לנו אנחנו נרצה להשפיע לו. רק הוא משפיע לנו בצורה ישירה, בצורת השפעה, ולנו אין מה להשפיע לו. אנחנו נשפיע לו בזה שנקבל ממנו ונהנה מהקבלה הזאת. ומעל הקבלה הזאת שנהנה, אנחנו נהנה גם מזה שאנחנו לא רוצים ליהנות מהקבלה עצמה, מעדיפים ליהנות מהשפעה שאנחנו גורמים לו. ואז יוצא שכל הקבלה שלנו היא על מנת להשפיע.

צריכים לחשוב על זה, זה לא פשוט לבטא. אני מסכים. אני שמח שיש לך שאלות כאלה.

שאלה: כשאנחנו מרגישים תחושה עמוקה מאוד של חושך, איך אפשר לכסות אותה בתחושה הפוכה, שהחושך מקרב אותנו לבורא?

נתתי לכם פתרון. ברגע שאדם מרגיש חושך, על ידי החברים, הסביבה, הוא צריך להבין שיש לו הזדמנות לעלות למעלה מהחושך. החושך שהבורא מזמין בו הוא מן הזדמנות שיעלה למעלה. כשהבורא מעורר בו חושך במצב של דעת, שיעלה למעלה מהדעת, ואז הוא ירגיש שזו לא איזו מכה ועונש מהבורא, אלא ההפך, עזרה גדולה. הבורא מעורר בו חושך, ובזה עוזר לברוח לאמונה למעלה מהדעת.

דווקא כשיש לי חושך אני יכול לא לחשוב על עצמי אלא לחשוב על הבורא. כי לחשוב על עצמי זה חושך, לחשוב על הבורא יותר נעים. אותו אגו שלי אפילו, זה נקרא "עזר כנגדו", מכוון אותי לפנות לבורא. שבלהשפיע לו, בלתת לו, בלייחס את עצמי אליו, יש לי בזה תענוג. לכן הרגשת החושך היא התעוררות מסוימת מלמעלה, כדי לכוון אותנו למקור. והבורא מעורר את החושך. כמו שכתוב "אף לך יום אף לך לילה".¹

תלמיד: אמרת שאפשר להרגיש תענוג בחושך. איך אפשר להגיע לדרגה כזאת, אני עדיין לא מרגיש את זה. איך אנחנו כל הכלי העולמי ואני בתוכם יכולים להגיע למצב כזה?

תדברו על זה כולכם, כמה החושך מגיע כדי להפנות אתכם לבורא, לאור. זה בצורה מאוד הגיונית ופשוטה. כשאני רוצה שהילד הקטן לא יתקרב לאיזה מקום, אז אני רוצה שיבוא אליו פחד, חושך מאותו מקום, ואז הוא יתרחק מזה. אם הבורא מעורר בנו הרגשות כאלו ברצון לקבל שלנו, הוא עוזר לנו להתעלות למעלה מהרצון לקבל. זה טבעי, אנחנו משתמשים בזה בחיים שלנו. רק הבעיה היא שאף אחד לא מעביר את זה לשני ואתם לא מדברים על זה, וזו הבעיה.

שאלה: סיפרת לנו שרב"ש הפסיק לעשן, והוא חיכה לרגע שמישהו יפריע לו ברמה הגשמית. האם זה המצב שבו אני חייב להרים את עצמי, כדי שאני אוכל לעשות משהו לטובת האנושות. האם הרמה שאני אוכל לפעול לטובת האנושות, היא הרמה שאנחנו מצפים שכולם יגיעו אליה?

אני קצת מבולבל מהשאלה שלך. אתה קושר את רב"ש עם המצב של האנושות ועם העישון, עם כל מיני דברים. תברר את זה טוב, ונוכל לתרגם נכון ולענות.

שאלה: כשדיברנו על נקודת הבחירה רציתי לשאול מהי הבחירה הזאת, אם אנחנו יכולים להגיע לשם רק בכך שאנחנו מפתחים רצון לזה. הגענו לשם בזה שהיינו צריכים לפתח רצון זר שהוא לא שלנו, אם כן, איזו בחירה זו כשהגענו לשם?

אנחנו עוד לא יכולים לדבר על הבחירה, אני מצטער. כל הנושאים שדיברנו עליהם קודם היו רק כדי לציין שדבר כזה ישנו. אבל עכשיו כמו שאנחנו פותחים את עניין האמונה למעלה מהדעת, כך גם נצטרך לפתוח עוד כמה נושאים. ובחירה היא דבר מאוד משמעותי וגדול. לכן אני מקווה שנלמד את זה, אבל לא נטפל בזה עכשיו.

שאלה: מה זה אומר ללמוד את השימוש במסך ובאור חוזר כדי לפתוח את המציאות האנוכית הזאת בפני הבורא?

השימוש בזה שהכול נמצא תחת השליטה שלנו, שאנחנו יודעים איך להשתמש באור העליון, ושהוא יתקן אותנו ויבצע בנו את כל הפעולות האלה. אם הבנתי נכון.

שאלה: איך אני יכול למדוד בלב האם הפעולות שלי נעשות בעד החברים? האם אני מודד בתוך הדעת או מעל הדעת?

זה שוב כמו שדיברנו, שאם מתגלים לי כל מיני מצבים לא טובים, לא נכונים במציאות שלי, אני יכול להתעלות למעלה מהם בהשפעה לבורא, בהשפעה לחברים, ומתוך זה אני לאט לאט מודד, מאתר מה זה נקרא "בתוך הדעת" ו"למעלה מהדעת".

למעלה מהדעת זה בדרך כלל למעלה מהאגו שלי, וכך אני בודק את זה. אני עוד לא יכול למדוד מידות באגו שלי, שורש א', ב', ג', ד', ואז את גובה האמונה בהתאם לזה, את זה אני עוד לא יכול למדוד, אבל לאט לאט נגיע לזה, בקרוב.

שאלה: בקטע 19 שקראנו קודם נאמר כך, שהאדם מגיע להבנה והוא מאמין שהבורא נהנה דווקא מהעבודה הזו. ההבנה הזו היא גם הבנה שמורגשת מעל הדעת, או שאנחנו מגיעים להבנה שאנחנו בעצם מתפללים ופונים לבורא? האם אנחנו צריכים להגיע לאיזו נחמה, לאיזו רגיעה, או שזה צריך להיות מחוץ לדעת שלנו?

לא. זה הכול למעלה מהשכל שלנו. זה הכול בכוח ההשפעה, בכוח האמונה. לא כמו שאנחנו חושבים. לא. אנחנו עוברים מעולם הקבלה לעולם ההשפעה. את עולם ההשפעה אנחנו בונים על פני עולם הקבלה, אבל בכל זאת מודדים, נמצאים, חיים, מרגישים הכול בכוחות ההשפעה.

שאלה: הקטע מתחיל כשהאדם אומר, "שכל ההסתרות והייסורים שהוא מרגיש, הוא מטעם, שהבורא שלח לו את המצבים האלו, ובזמן שיש כח בידו לומר כך, שהקב"ה מסבב לו את הסיבות האלו." מה זה אומר ש"האדם אומר"? אני יכול להגיד, אבל למה זה לא מהפה ולחוץ?

זה צריך להיות הכול בלב.

תלמיד: אז מה זה אומר, ש"זה אומר"?

הוא לא רואה את זה בלב, [הוא] אומר שבלב. כל הרגשות חייבים להיות ברצון. רצון זה לב.

תלמיד: אז אם אין את זה בלב, אז הוא יכול להגיד ולהתאמן עד מחרתיים. זה המצב שאנחנו נמצאים בו לכאורה.

לאט לאט כמו שכתוב, "שמים על הלב וזה נכנס ללב". אם אתה עובד בקבוצה בלימוד בצורה סדרתית, אז אתה תראה שזה נכלל, נעשה יותר קרוב.

תלמיד: וזה שהוא אומר, שבטח הבורא נהנה מעבודה זו?

הוא גם מקבל הרגשה כזו. מאיפה זה בא? מזה שבכל זאת יש אור מקיף שפועל עליהם וכך נותן הרגשה כזאת.

תלמיד: אז למה צריך גילוי?

כי זה נותן לאדם הרגשת התקשרות לבורא. זו מטרת הבריאה, להגיע לאיחוד, לאחדות, לדבקות.

תלמיד: אבל אם הוא נמצא במצב שהוא יכול להגיד, שהבורא נהנה מהעבודה הזאת ולא אכפת לי להיות במצב הזה.

זו עדיין לא דבקות. יש הבדל ביניהם. הדבקות זה משהו שאי אפשר להעביר אפילו במילים. מרגישים את זה ברצון אחד, בלב אחד, זאת אומרת בהשפעה "אני לדודי ודודי לי" נמצאים בחיבור שלם.

תלמיד: אז הוא מרוצה מהמצב שהוא נמצא בו, או שהוא לא מרוצה, כי עדיין אין דבקות?

איפה?

תלמיד: האדם שנמצא במצב של הסתרת פנים ואומר, "תודה רבה שאני יכול לעבוד ככה. אני לא רוצה יותר מזה כלום".

גם יש תקופה שהוא לא רוצה כלום, כי הוא רוצה לסגור את עצמו, כדי להבטיח לעצמו שיהיה בהשפעה. אבל אם הוא בטוח שהוא כבר נמצא בהשפעה, אז הוא רוצה דבקות, להשיג את הדבקות בצורה גלויה. שיהיה לו מסך עוד יותר גדול. לא שהבורא נסתר בעצמו, אלא הוא מסתיר אותו ואז הוא נמצא מעבר לזה בדבקות. זו כבר קלאסה.

שאלה: מה יותר בטוח, לכוון ישר לאמונה למעלה מהדעת, או לכוון לכל הפעולות שבונות את המצב הזה של למעלה מהדעת, כמו התכללות, ולהעריך את ההסתרה?

גם וגם. אני מבין שיש כאן אנשים שבשבילם כל העניין הזה של אמונה למעלה מהדעת הוא מאוד מאוד וירטואלי, לא מציאותי, לא אקטואלי. אבל אנחנו נמצאים בדור האחרון ואנחנו חייבים כמה שיותר מהר להזדרז.

לכן את דברים האלה שאני מלמד עכשיו לא לימדתי במשך כל השנים הקודמות, ועכשיו בגלל הפנדמיה, בגלל כל ההתפתחות הזאת, זה [אפשרי], ניתנה הרשות להתחיל לדבר בגלוי מה זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", איך להיכנס לתוכה, ואיך להגיע למצב שהבורא יסייע לנו. ואנחנו נגיע לזה.

בכל זאת, חייבים. פעם ראשונה בהיסטוריה מהמצב ההפוך, מה שנקרא מ"הגלות", להיכנס לגאולה. אנחנו בזה פורצים את הדרך וכל האנושות גם תצטרך לעבור את זה.

תלמיד: אם כך, מהי נקודת ההתמקדות? במה עלינו להתמקד, בשביל [לעבור] ישר לאמונה למעלה מהדעת?

להתמקד במה שאנחנו מדברים בשיעורים. תעבור על כל שיעור ושיעור כמה שיותר פעמים, תשמע אותו כל הזמן מהתחלה ועד הסוף, ואתה לא צריך לעשות משהו עם השכל שלך, רק תשמע. אבל תשמע. כל שיעור שאנחנו עוברים בזמנים האלו על הנושא "אמונה למעלה מהדעת". ואל תהיה חכם.

שאלה: האם אפשר לבדוק ולברר שאני נמצא כרגע באמונה למעלה מהדעת, או שהייתי הרגע, או שהאמונה למעלה מהדעת זה דברים סותרים לחלוטין?

כשניכנס לאמונה למעלה מהדעת, אז אנחנו נתחיל לאט לאט בהדרגה, להרגיש שיש לנו אפילו במה למדוד את המצבים שלנו. אבל עוד לא עכשיו, אבל זה בקרוב. ממש עניין של שבוע, שבועיים ותוכלו למדוד את המצבים למעלה מהדעת.

תלמיד: נותרו שבועיים לכנס, וכל עשירייה אמורה הייתה להירשם ועכשיו זה הזמן להזמין את כל החברים שלכם שאולי עזבו אותנו, ואולי הם עסוקים בעבודה בחיים הגשמיים. בואו נזמין את כולם לכנס כיוון שזה הולך להיות ממש חגיגה של אהבה.

קבלנו כמעט מאתיים מיילים מכל מיני עשיריות בעולם בשפות שלא הכרתי. אנחנו מתכנסים כמעט באופן יום יומי עם מאה חמישים עשיריות ונותנים משימות, מקבלים תשובות. יש מאה וחמישים קליפים שהם עכשיו בתהליכי אישור. אנחנו ממשיכים לעבוד ביחד וכל החומר נמצא באתר.

תלמיד: אולי תוכל לסכם השיעור שנוכל לדייק את הדברים?

כל חומר שלומדים בהתחלה לא מבינים מה לומדים. בשביל מה? למה? מאיפה? איפה הקשרים שלו לכל מיני חומרים אחרים ובכלל לחיים שלנו, לכל מה שלמדנו? האדם הוא מלא בכל מיני צורות מידע.

לכן אנחנו נכנסים ללימוד הזה ואנחנו מפתחים לאט לאט את ההרגשה הזאת. מהבלבולים האלו הראשונים אנחנו שומעים את השאלות האלה על הרגשה, על הבנה, על כל הדברים ששייכים ואנחנו לומדים עולם חדש.

אנחנו לומדים משהו שלא הרגשנו אף פעם, ואיך להיכנס להרגשה הזאת. איך לפתח בנו חוש כמו הבורא שזה נקרא "תכונת הבינה", "תכונת ההשפעה". איך עם התכונה הזאת, עם החוש הזה, אני נכנס לעולם. כי מה שנראה לנו העולם הזה, הגלקסיה הזאת, כול הדברים האלה, הכול מה שנראה בתוך האגו שלנו זה אפס אפסים, אומרים שזה כמו גרגיר חול לעומת העולם השלם.

ואנחנו עכשיו אתכם רוכשים הבחנות, תכונות, כלים, שכל, רגש כדי להיכנס למציאות האמיתית שהיא מחוצה לנו. זו גלקסיה רוחנית. אני לא יודע באיזה צורה להגיד עליה משהו, על המציאות ההיא.

ולכן כאן ודאי שיש לנו הרבה שאלות וחוסר הבנה, חוסר הרגשה, חוסר התמצאות [בכל] דבר. זה ברור. אבל שוב, אנחנו עוברים את זה על ידי האור העליון, המאור המחזיר למוטב. לכן עלינו לשמוע עוד ועוד פסוקים ולעבור עליהם.

אתם יכולים על כל המסמך הזה שאנחנו נמצאים עכשיו לעבור מההתחלה ועד הסוף, מהסוף להתחלה. ועוד ועוד, יהיו עוד הרבה כאלו. כי סך הכול אנחנו בזה מפתחים בנו חושים ורצונות של העולם העליון ואז "עולמך תראה בחייך." ובתוך החיים שלנו אנחנו נגלה אותו.

אז בבקשה, בכל רגע שאפשר לקרוא את הפסוקים שלנו כמה שאפשר יותר. ותאמינו לי, זה מה שיקדם אותנו מאוד. ואז אפילו נגיע לכנס בעוד שבועיים, כבר הרבה יותר מחוברים ומכוונים לעולם העליון.

בהצלחה לכם. שיהיה לכם כל טוב.

(סוף השיעור)

---

1. "לך יום אף־לך לילה"(תהילים ע"ד, ט"ז)↩