שיעור בוקר 28.11.21 – הרב מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 658

מאמר רכ"ה. "להגביה את עצמו"

קריין: שמעתי, רכ"ה, "להגביה את עצמו", עמוד 658 ב"כתבי בעל הסולם".

רכה. להגביה את עצמו

שמעתי

"אי אפשר להגביה את עצמו ממעל להעיגול שלו. לכן האדם מוכרח לינוק מתוך הסביבה שלו. ואין לו שום עצה, אלא דרך תורה ויגיעה רבה.

לכן, אם האדם בוחר לעצמו סביבה טובה, אזי הוא מרויח זמן ויגיעה, יען שהוא נמשך לפי הסביבה שלו."

(בעל הסולם, שמעתי, מאמר רכה. להגביה את עצמו).

גם כאן יש לנו תוצאה יפה מאוד ממה שהבורא עשה בשבירת הכלי דאדם הראשון, שברא רק רצון לקבל אחד וסידר ומילא אותו באור שלו, ואחר כך שבר את הרצון לקבל הזה לחלקים, בזה שנתן לו רצון יותר גדול, כוונה על מנת לקבל, וכל חלק וחלק נמצא בכל אחד ואחד מבני האדם.

יוצא שאנחנו צריכים ללכת רק אחרי הסביבה, כי זה מחזיר אותנו לאותו הכלי השלם. אנחנו צריכים תמיד להתאים את עצמנו לסביבה ולבנות את הסביבה, גם בצורה גשמית כמו קבוצת בני אדם שלומדים יחד, ויותר מזה, שמתחילים להרכיב מעצמם מין קבוצה רוחנית, פנימית, שממש בונים "מיני אדם". בצורה כזאת אנחנו יכולים גם למסור את עצמנו כלפי המבנה הזה שנקרא קבוצה, שזה מיני אדם הראשון, מיני הכלי הכללי, ומתוך זה שמוסרים את עצמנו לשם, גם יכולים לינוק משם את כל כוחות ההתפתחות.

לכן כותב בעל הסולם "אי אפשר להגביה את עצמו", זאת אומרת לעלות למעלה מהמצב שבו נמצא האדם, "ממעל להעיגול שלו." איפה שהוא נמצא. אם העיגול שלנו הוא רק אגואיסטי שלנו, רק האגו שלנו, אז היציאה הראשונה מהעיגול היא כבר עיבור בדרגה רוחנית. זאת אומרת ביטול כלפי הקבוצה, כלפי החברים, זה נקרא שהם הרחם ואני תחילת העובר שבתוך הרחם, טיפת זרע. לכן בעל הסולם אומר, "אי אפשר להגביה את עצמו ממעל להעיגול שלו." שהוא בעצם הקבוצה. "לכן האדם מוכרח לינוק מתוך הסביבה שלו." תלוי באיזו סביבה הוא בוחר, משם הוא יונק. "ואין לו שום עצה, אלא דרך תורה ויגיעה רבה." לעשות זאת. זאת אומרת הסביבה הנכונה, היחס הנכון אליה, לדעת איך לשאוב מהם כוחות, זה בעצם כל הפתרון להתקדמות שלנו. "לכן, אם האדם בוחר לעצמו סביבה טובה," והרב"ש כותב מהי סביבה טובה במאמרים שלו על החברה. "אזי הוא מרויח זמן ויגיעה, יען שהוא נמשך לפי הסביבה שלו." ככל שהוא בוחר את הסביבה, לפי הסביבה הזאת הוא מתפתח, כמו שהעובר בתוך הרחם מתפתח במידה שהוא דבוק לרחם.

שם כוח הטבע עושה את העבודה הזאת, אבל אצלנו זה רק לפי היגיעה שלנו. וכך כל פעם על האדם להגביה את עצמו על ידי הסביבה.

כל פעם הסביבה נראית לי יותר ויותר גבוהה, גדולה, מיוחדת, ולפי זה אני יכול למשוך את עצמי אליה. ואיזו צורה באמת יש לסביבה שלי? אין צורה, אלא הצורה שאני נותן. אני יכול להיות בסביבת התלמידים של רבי שמעון ולא להרגיש בכלל שזה משהו מיוחד. ואני יכול להיות בסביבה של החברים שלי שהם כמוני, וזו יכולה להיות הסביבה הגדולה ביותר בשבילי.

הכול תלוי בהערכת האדם כלפי הסביבה, כי אחרי כל הסביבה עומד הבורא, וביחס האדם לסביבה הוא בוחר את מידת הקשר שלו, צורת הקשר שלו עם הבורא.

שאלה: מה זה אומר שבחרתי בסביבה?

מה זה נקרא שאני בוחר את הסביבה? שאני מקבל את הסביבה כמו שהיא, שכולם לומדים, כולם נמצאים בשיעורים, פחות או יותר, מתאספים, מבינים איכשהו לאן הכיוון ההתפתחות שלנו. אני מסביר להם את זה, מתקדם איתם יחד, והעיקר הוא שכלפי החיבור שלנו, לא כלפי סתם קבוצה, כל אחד יכול לפרש מה זו קבוצה, אלא כלפי החיבור שלנו אני נמצא במסירות נפש.

שאין לי יותר חשוב מלהגביה, גם להעלות, גם לחזק ולהרחיב את החיבור בינינו יותר ויותר, כשהחיבור שאני מתאר לעצמי הוא חיבור שייכנסו בו כל החברים וכולנו נקבל את מילוי הבורא, הבורא ימלא אותנו.

אנחנו רוצים להיות כמו כדור, שאנחנו הכדור עצמו ומה שנמצא בו זה האור העליון, הבורא בכל הנרנח"י. זה מה שאנחנו רוצים להיות, זאת הקבוצה.

תלמיד: רציתי להודות לך, קודם כל, על הביקור שלך באיטליה. באמת תודה.

אני עדיין נמצא בהרגשת חום מהביקור. ממש כך. קבלתי מכם כל כך הרבה כוח, התלהבות וחיבור, גם מהגברים וגם מהנשים, ממש. תודה רבה לחבר שלנו שסידר לנו את התרגום ותודה לכל המנהלים של הקבוצה, ובכלל, לכל אחד ואחד. היה לי מאוד מאוד נעים שוב להיפגש אתכם, ונקווה שיהיו לנו עוד כאלה פגישות.

תלמיד: אנחנו מקווים, תודה. השאלה היא, איך אפשר לתפוס את המצב הזה של ביטול וקטנות כמצב טוב? כי האגו לא מאפשר לי לעשות את זה. מה ייתן לי כוח? האם אני צריך לקבל את הכוח הזה מאיזה מקום? כי אחרת אין לי סיכוי לעשות את זה.

אמנם בהרבה מקומות אנחנו רואים שהמקובלים מדברים על הרצון לקבל, על האגו שלנו כשונא, וגם שלמה המלך שהיה מקובל גדול, קרא לרצון לקבל, לאגו "שונא". אבל עם זאת אנחנו צריכים להעריך אותו כי הבורא ברא אותו, ומחזיק אותו ונעשה "עזר כנגדו".

בלי השונא לא היינו מגלים את הבורא כטוב. ובכלל, בלי הפער הזה בין שנאה ואהבה, בין שחור ולבן, בכל מה שיש לנו, בכל התחומים ובכל התחושות שלנו, בכל כלי ההרגשה שלנו, לא היינו יכולים להרגיש שום דבר.

לכן ככל שאנחנו מתפתחים כך תהיה לנו יותר הרגשה גם ברע וגם בטוב, מפני שרק בין שניהם אנחנו יכולים לקבוע את היחס לשני הכוחות האלה, רע וטוב בקו האמצעי, שזה נקרא "שביל הזהב", שאנחנו הולכים בו עד שנדבקים בבורא.

כי מהבורא מגיעים לנו שני הכוחות האלה, קבלה ונתינה, פלוס מינוס, חושך אור, ועל ידי השילוב הנכון בין חושך ואור, אהבה ושמחה, כל מה שיש לנו בכל מיני רגשות, אם אנחנו מסדרים נכון את הקשר ביניהם ורוצים להיות בקו האמצעי עם שניהם יחד, לא למחוק שום דבר, אז אנחנו מקבצים את ההתרשמויות האלה ומגיעים למושג הבורא שמופיע כמקור של שני הכוחות האלה לפנינו. לכן הבורא בעצמו נקרא "בוא וראה", שאתה מגיע דרך החושך ורואה באור.

תלמיד: האם אצטרך להזין את האגו שלי בגדלות הבורא, כי הרי אני לא יכול לבטל את האגו שלי?

אתה לא צריך לבטל את האגו ולא לשחק עימו, אתה צריך לשחק רק עם כוח החיבור והאהבה, ואל תשים לב לאגו. ככול שהוא מתגלה אתה צריך מעליו לשים כוח השפעה, אהבה וחיבור. אלמלא האגו לא היית זקוק גם כן להגדיל את הכוח הטוב, לכן האגו נקרא "עזר כנגדו", שעוזר לך דווקא להגדיל את התכונות הטובות.

שאלה: אנחנו הרבה פעמים אומרים שאנחנו מתבטלים כלפי החברים ולא משנה לנו אם החברים גדולים או קטנים. איך מודדים האם הם גדולים או קטנים?

אני מודד את זה לפי האגו שלי. ולכן אין לזה שום משמעות חוץ מזה שאני חייב לבטל את ההסתכלות שלי עליהם, לראות שכולם טובים, כולם למעלה ממני, ואני חייב להיות ממש כמו שרב"ש כותב במאמרי החברה. כי כל המדידות שלי הן באגו שלי, לא חשוב באיזו דרגה אני נמצא. ולכן כל המדידות האלה מתגלות ואני חייב לפסול אותן ולעלות למעלה מהן. על זה כתוב "עיניים להם ולא יראו".

תלמיד: כלפי מה אנחנו מתבטלים בדיוק?

אנחנו צריכים להתבטל כלפי כוח החיבור של הקבוצה. צריכים לתאר שהוא קיים באמצע הקבוצה, שלכוח החיבור הזה מצפה מאיתנו הבורא, שאנחנו נתחבר, שאנחנו נבנה כוח משותף במרכז הקבוצה שהוא יוכל שם להתגלות.

שאלה: עד כמה תלויה בנו בחירת הסביבה?

זה לא כל כך תלוי בנו, זה נקרא שהבורא מביא את האדם לגורל הטוב, שם ידו על הגורל הטוב, כך בעל הסולם מסביר לנו במאמר החרות. כלומר, אנחנו לא כל כך בוחרים אלא לאן שנפלת שם אתה צריך להשתדל בכל הכוח שלך להתחזק יחד אתם וללכת. אין קבוצה שהיא לא טובה ואין קבוצה שהיא טובה, אלא בכל קבוצה שהאדם נמצא בה, אם הוא יתעמק שם, ישתדל להתחבר אתם, להדבק במי שנמצא, הוא יראה שאין מקרה, אלא הם המתאימים לו ביותר להתקדמות הרוחנית.

שאלה: מה פירוש לינוק מהסביבה, מה אדם יונק מהסביבה?

אני יונק מהסביבה כוחות התקדמות, התפעלות. כמו שכתוב על רבי יוסי בן קסמא שהיה גדול אבל ידע איך להסתכל על התלמידים שלו, שדווקא על ידם הוא יוכל לעלות עוד ועוד. דווקא בגלל שהוא היה גדול הוא ידע איך להתקשר אליהם, איך לכוון את עצמו, וכך היה מתקדם. זאת דוגמה מאוד מאוד יפה, בעל הסולם מביא לנו את הדוגמה הזאת במאמר "החרות", אבל היא כתובה כבר אלפיים שנה לפניו.

קריין: אנחנו קוראים מתוך מאמר "החרות", "החיוב בבחירת סביבה טובה", "באמור תבין דברי רבי יוסי בן קסמא"

החיוב בבחירת סביבה טובה

"באמור תבין דברי רבי יוסי בן קסמא (אבות פ"ו) שהשיב לאדם שביקש ממנו שידור במקומו, ויתן לו עבור זה אלף אלפי אלפים דינרי זהב. ענה לו רבי יוסי בן קסמא: "אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם, איני דר אלא במקום תורה". לכאורה הדברים נשגבים מדעתנו הפשוטה, אשר, איך ויתר על אלף אלפי אלפים דינרי זהב, בשביל דבר קטן כזה, שלא רצה לדור בעיר שאין שם בני תורה, בה בשעה שבעצמו היה מוסמך וחכם גדול, ואינו צריך ללמוד ממי שהוא? - פלא גדול.

אולם במבואר, הרי הדבר הזה פשוט מאד, וראוי שיקויים בכל אחד ואחד מאתנו. כי הגם שיש לכל אחד בחינת "מצע משלו", מכל מקום אין הכוחות מתגלים בפועל זולת על ידי הסביבה שהוא נמצא בה, - - - בדומה לחטה הנזרעת באדמה, שאין כוחות החטה מתגלים בפועל, זולת על ידי הסביבה שלה –" אם אנחנו לא נמצאים בקבוצה אנחנו לא מתפתחים. "שהיא האדמה, הגשם, ואור השמש. לפיכך, יפה שיער רבי יוסי בן קסמא, אשר אם יעזוב את הסביבה הטובה שלו, אשר בחר, ויבוא לסביבה רעה ומזיקה, דהיינו, בעיר שאין בה תורה, לא זו בלבד אשר דעותיו הקודמות ישתבשו, אלא גם כל יתר הכוחות הטמונים במצע שלו, שטרם הספיק לגלותם בפועל, ישארו בהעלמם. כי לא תהיה להם עוד הסביבה המתאימה, שתוכל להפעיל אותם מהכוח אל הפועל, וכמבואר לעיל, אשר רק בענין בחירת הסביבה, משוער כל ענין ממשלתו של האדם על עצמו, אשר בשבילה הוא ראוי לשכר או לעונש.

לכן אין כל פלא על חכם כרבי יוסי בן קסמא, שבחר בטוב, ועזב את הרע. ולא התפתה בדברים וקנינים חומריים, כמו שמסיק שם: "שבשעת פטירתו של אדם, אין מלוין לו, לאדם, לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד"." בסך הכול השיטה איך להידבק לסביבה הנכונה זה נקרא "תורה", זה מה שמלווה את האדם. אני מקווה שזה השפיע במקצת על גברים ועל נשים, זה חסר לכולנו.

שאלה: אני משתדלת להיות כל יום בשיעור, חברה אמרה לי שלא יצא לי כלום מזה שאני כל יום מתקדמת, כי כולנו צריכות להגיע לשם ביחד.

זה לא נכון, יותר מזה אני אפילו לא רוצה לשמוע בינתיים, זה לא נכון. אנחנו מגיעים מתוך הקבוצה, יש כאלה שהגיעו קודם ויש כאלה שהגיעו אחר כך, כולם נעזרים בקבוצה, אבל במידה שכל אחד מקבל מהקבוצה כוחות.

יש כאלה שמתחברים פעם בשבוע, או פעם בחודש, או לפי חגים או משהו, בהתאם לזה הם יתקדמו אם יתקדמו בכלל. כי מה אפשר לקבל מהקבוצה אם אני מתחבר אליה פעם בשבוע, אני חייב להתחבר אליהם יום יום. לכן כל החיים שלנו הם חתוכים, נמדדים לפי מנות כאלה של יום יום, יום יום, ולכן כל יום חייב להיות לי מגע עם הקבוצה.

תלמידה: אני נמצאת כל יום בשיעור בוקר והעשירייה שלי קצת פחות מתקדמת בזה, האם אני צריכה להתקדם בקצב של העשירייה או להתקדם בקצב שלי?

לא, היא צריכה להתקדם בקצב מהיר ככול האפשר, שיהיו לה מפגשים עם העשירייה ושיהיו לה גם כן לימודים עם עצמה. כך צריך להיות וכך נתקדם.

שאלה: איך סופגים נכון כוחות שיש בעשירייה?

במסירות. אם אני לא יודע איך אני צריך להתבטל כמו עובר בתוך הרחם, ואז אני מקבל הכול כמו קטן שנמצא בין גדולים, הוא רק מבטל את עצמו לפי הטבע ואנחנו צריכים לעשות את זה מעצמנו. ואז בצורה כזאת, במידה כזאת, אנחנו יכולים לקבל, קטן מקבל מגדולים, כל אחד צריך לעשות מעצמו קטן.

גם רבי יוסי בן קיסמא עשה מעצמו קטן כלפי התלמידים שלו, הם לא הרגישו את זה אבל זה מה שהוא עשה כדי לקבל דרכם. כי הוא לא יכול לקבל ישירות מהבורא אלא דרך החברים שלו שהם כבר כפרצוף והוא מקבל מהפרצוף. אף אחד לא יכול לקבל ישירות מהבורא, אף אחד, זה מבנה שלא משתנה.

שאלה: למה מתכוון בעל הסולם כשהוא כותב שאי אפשר להגביה את עצמו מעל הסביבה שבה הוא נמצא, במה אדם לא יכול להגביה את עצמו?

ככול שהוא מבטל את עצמו כלפי הסביבה, במידה הזאת כל מה שהבורא יכול לתת לסביבה הוא מקבל. הבורא יכול לתת לו עד גמר התיקון, הכול תלוי עד כמה הוא מבטל את עצמו כלפי הסביבה. ולא חשוב שהסביבה היא קטנה, גדולה, לפי גובה או לפי מדרגה, אלא שהוא מתבטל, ככול שהוא מסוגל לבטל את עצמו כלפי הסביבה.

אפילו רבי יוסי בן קיסמא, אם הוא יכול לבטל את עצמו אז הוא מקבל לפי הדרגה שלו. הוא היה נגיד בדרגה 100, ביטל את עצמו כלפי התלמידים שהם בכלל לא היו במדרגה, או אולי במדרגה 1 או 2, אז רבי יוסי שביטל כלפיהם את עצמו עלה ממדרגה 100 למדרגה 101. כי אין לנו מידות ברורות לקבוצה, אלא רק ביטול של האדם כלפי הקבוצה. אם היינו רואים את הקבוצה בעצמה היא נמצאת בגמר התיקון, הכול יחסי בין אדם לסביבה, והסביבה בעצמה נמצאת בגמר התיקון רק שאנחנו לא מזהים את זה.

שאלה: קראנו את הקטע שבזמן פטירתו של אדם לא זהב ולא כסף לא מלווים אותו אלא רק תורה ומעשים טובים. האם ניתן ללמוד לראות במהלך היום, תמיד מנקודת הסוף מה ישאר אחר כך בעולם?

זה טוב. אבל יותר טוב לראות שהעולם מסתיר לי את הבורא. בשביל מה לי להסתכל על דברים שאני לא מתעסק בעולם הזה בגלל שאין בו כלום. אולי כדאי לעסוק בעולם הבא מפני שהוא נצחי ושלם ומחזיק את הבורא בתוכו, כדאי כך להיות.

שאלה: האם יש קשר בין המוכנות שלי לגבי כל מצב והיכולת לראות את העולם הרוחני, אם העבודה שלי צריכה להיות מרוכזת בלהתמסר לכל דבר חדש שיבוא?

לא לכל דבר שיבוא. אנחנו צריכים להיות מסורים לחיבור בקבוצה ועם הבורא שנמצא בתוך הקבוצה. רק בצורה כזאת, אדם, מרכז הקבוצה, ובורא שבתוך מרכז הקבוצה, שלושת הדברים עלינו לחבר אותם כאחד.

אני מרגיש עכשיו את קבוצת איטליה שהגיעה בחלקה למפגש שלנו, כמה היום היא נמצאת במצב חדש ממש. עשו יגיעה גדולה, היה שם מבול, גשם חזק מהשמים במשך כל היום. ואנחנו נסענו לשם אולי 10 שעות, לי לא היה כוח להיות יותר איתכם. ואני הצטערתי אחר כך מאוד שבכל זאת לא נשארתי עוד חצי שעה, שעה. אבל כך הרגשתי, אולי להשאיר לכם קצת תיאבון למפגש הבא. ואתם עשיתם מאמץ גדול והכנתם הכול ובאמת זה מורגש על הקבוצה. השקעה כללית כזאת שעשיתם, היום מורגשת מאוד. אני אוהב אתכם.

שאלה: בהמשך לסיפור של רבי יוסי בן קיסמא, למה אני צריך להיות דווקא בסביבת בני תורה, מה מיוחד בהם ואיך לזהות אותם היום?

אין לנו מה לחפש איפה נמצאים בני תורה. בני תורה אלה אנשים שנמשכים להגיע לגילוי הבורא. וגילוי הבורא יכול להיות רק בקבוצה מאורגנת נכון, כדי להגיע לכלי השפעה הדומה לכוח הבורא להשפיע. וכך הם מגלים, לפי חוק השתוות הצורה את הבורא שהתגלה בתוכם. כמו שאנחנו אחר כך מדברים על עשר ספירות, האור העליון מתגלה בתוך עשר ספירות, אותה החוקיות.

לא יכולה להיות סתם קבוצה באיזה מקום על כדור הארץ. מקום שמתאספים אנשים שכולם רוצים להגיע לגילוי הבורא ומוכנים בשביל זה להתחבר בקבוצה ולהיות מחוברים ביניהם עד שהבורא מתגלה ביניהם. זאת אומרת החיבור שלהם צריך להיות בטיב כמו הטבע של הבורא, אז הבורא יוכל להתגלות ביניהם. זאת כל העבודה שלנו, להגיע לחיבור בינינו כזה שהבורא יתגלה בינינו. ואז אנחנו נרגיש את עצמנו כעשר ספירות שבהם מתגלה האור הפנימי.

שאלה: מה שמורגש במצב הנוכחי שלנו זה שלגיאוגרפיה כבר אין כל חשיבות ביחס בינינו. מורגשת הרבה יותר הקבוצה העולמית, אני חושב שזו מדרגה חדשה. איך נשתמש במצב הזה נכון ומה עוד לעשות חדש כדי שהתנועה שלנו קדימה תהיה אינטנסיבית יותר?

תודה רבה לך על השאלה, איך אנחנו יכולים להתקשר מעל הגבולות? לדוגמה, הערב יש לנו ערב חיבור ואנחנו מתאספים כאן, מי שיכול להגיע למרכז שלנו.

לכן אנחנו מצפים שאתם כולכם תהיו מחוברים אלינו בערב יחד איתנו, ונשתדל להיות בחיבור הלבבות. ללא גבולות וללא טיסות אלא ברצון שלנו להתחבר. זה לא פחות חשוב. לפעמים כשרואים את החברים מרחוק, אז לא מתבלבלים מהופעת הצורה החיצונית אלא רוצים לחדור יותר פנימה, לתוך הלב של החבר וזה יותר טוב.

לכן אני בשמחה טס לכל הקבוצות שאני יכול להגיע. ובאמת הייתי כבר בכל המקומות פחות או יותר, אבל אני חושב שזה לא הכרחי. אנחנו נלמד איך להתחבר בצורה מודרנית, בצורה וירטואלית ובצורה רוחנית. כך שבהחלט נלמד גם הערב איך להיות בחיבור הלבבות למעלה מכל ההבדלים והקבוצות והשפות, איך להיות יחד.

להרגיש את הלב לא צריך שום מרחק שיפריע לנו ושום שפה וכלום, רק רצון. כמו שאתה מסתכל לאדם בעיניים שלו ואתה יכול לראות מה יש בתוכו. וכל השפות שהתחילו משבירת הכלי, אנשים הפסיקו להבין זה את זה, הכול בא כתוצאה מהשבירה שלנו.

אז נקווה שאנחנו נתעלה למעלה מהשבירה, נתחבר ובערב אני מחכה לכולכם.

(סוף השיעור)