שיעור בוקר 27.12.21 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 659

מאמר ר"ל "רם ה' ושפל יראה – ב'"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 659, מאמר ר"ל, "רם ה' ושפל יראה – ב'".

יש לנו היום שני מאמרים קטנים מ"שמעתי", נראה מה שכותב בהם בעל הסולם, זאת אומרת רב"ש מהמילים ששמע מבעל הסולם, אבל אנחנו יודעים שמאמרים קצרים יכולים להיות דווקא משמעותיים מאוד, גם אלו.

רל. רם ה' ושפל יראה

שמעתי שבת תרומה תש"ט ת"א

""רם ה' ושפל יראה". איך אפשר להיות השתוות עם ה', בזמן שהאדם הוא מקבל והשי"ת הוא משפיע." כי השתוות יכולה להיות רק לפי השתוות הפעולות, השתוות המחשבות, הכוונות. כי מי שרוצה לתת, נותן וחושב על השני ולטובת השני. מי שמקבל, מקבל וחושב על עצמו ומתחשב עם עצמו. "ולזה אומר הפסוק: "רם ה' ושפל יראה"". מה הקשר בין זה שהבורא הוא גדול והשפל הוא קטן והשפל יכול לראות את הגדול, את הבורא. "אם האדם מבטל את עצמו, נמצא שאין לו שום רשות מפריד בינו לה'". גם זאת שאלה, למה כשהוא מבטל את עצמו אז אין משהו שמפריד אותו מהבורא. מה הפריד ביניהם קודם? "אז הוא "יראה"", אם יבטל את הרשות שלו. "היינו, שזוכה למוחין דחכמה". זאת אומרת, לאור העליון שמגיע מהבורא וממלא אותו.

וגם כתוב חוץ מ"רם ה' ושפל יראה", ""וגבוה ממרחק ידע"". מה זה "וגבוה ממרחק ידע"? אומר בעל הסולם, "אבל מי שהוא בעל גאה, היינו שיש לו רשות בפני עצמו". הוא לא צריך להיות גאוותן כמו שאנחנו רואים בחיים שלנו, שאדם מתגאה, צועק, מדבר בצורה כזאת כאילו שטיפס גבוה ומשם מסתכל על כולם, אלא זו הרגשה פנימית. זה מצב פנימי שלו, שכך הוא מרגיש, ואפילו אם הוא רוצה לא להיות גאה, לא להיות בגאווה, בגובה, למעלה מהאחרים, הוא לא יכול כי האגו שלנו נמצא כך בכל אחד ואחד, שבמידה שהאגו נמצא ומדבר מתוך האדם, אם אדם רוצה או לא הוא נמצא גבוה מהאחרים באגו שלו, וכך זה באגו של כל אחד.

שוב, ""וגבוה ממרחק ידע". "אבל מי שהוא בעל גאה, היינו שיש לו רשות בפני עצמו", שהוא מרגיש את עצמו ש"אני קיים", אני קיים בתוך עצמי. לא שאני נמצא באחרים ונפרס על פני כל האנושות, על פני כל הטבע, אלא אני קיים בפני עצמי, יש לי משהו שבזה אני לא נמצא באחרים. המשהו הזה שהוא שלי, זו רשות עצמי שלי. היינו שיש לו רשות בפני עצמו", במידה הזאת "אזי הוא נתרחק" מכולם "משום שחסר ההשתוות" הוא נמצא איתם בחוסר השתוות. "ושופלות לא נקרא, מה שהאדם משפיל את עצמו בפני אחרים – זהו עניוות, שהאדם מרגיש בעבודה הזאת בחינת שלימות", שהוא משפיל ומשפיל את עצמו ומרגיש בזה התקדמות רוחנית כביכול. יש דתות ושיטות שלמות שבנויות על השפלה, השפלה עצמית. "ושופלות נקרא, מה שהעולם מבזים אותו". אם הוא מרגיש שהוא פחות מכולם והוא מרגיש שכולם כך מתייחסים אליו, ההרגשה הזאת נקראת "שפלות". "דוקא בזמן שבני אדם מבזין, אזי נבחן לשופלות, שאז לא מרגיש שום שלימות". כך אנחנו בנויים. לכן אני לא יכול להגיד על עצמי אם אני שפל או לא, אם אני גאה או לא, אלא רק כלפי הסביבה, כלפי האחרים. "כי זה חוק, מה שבני אדם חושבין, פועלים על האדם. לכן אם בני אדם מחשיבין אותו, אזי הוא מרגיש לשלם. ולמי שבני אדם מבזין" אותו, "אזי הוא חושב את עצמו לשפל".

נקרא שוב, עוד אין שאלות.

קריין: שמעתי ר"ל, "רם ה' ושפל יראה".

רל. רם ה' ושפל יראה

שמעתי שבת תרומה תש"ט ת"א

""רם ה' ושפל יראה". איך אפשר להיות השתוות עם ה', בזמן שהאדם הוא מקבל והשי"ת הוא משפיע. ולזה אומר הפסוק: "רם ה' ושפל יראה". אם האדם מבטל את עצמו, נמצא שאין לו שום רשות מפריד בינו לה'. אז הוא "יראה". היינו, שזוכה למוחין דחכמה.

"וגבוה ממרחק ידע". אבל מי שהוא בעל גאה, היינו שיש לו רשות בפני עצמו, אזי הוא נתרחק משום שחסר ההשתוות. ושופלות לא נקרא, מה שהאדם משפיל את עצמו בפני אחרים - זהו עניוות, שהאדם מרגיש בעבודה הזאת בחינת שלימות. ושופלות נקרא, מה שהעולם מבזים אותו. דוקא בזמן שבני אדם מבזין, אזי נבחן לשופלות, שאז לא מרגיש שום שלימות. כי זה חוק, מה שבני אדם חושבין, פועלים על האדם. לכן אם בני אדם מחשיבין אותו, אזי הוא מרגיש לשלם. ולמי שבני אדם מבזין, אזי הוא חושב את עצמו לשפל."

שאלה: מה ההבדל בין להתבטל ובין הענווה או ההשפלה?

הכול נמדד כלפי האחרים, לא לפי מה שאדם חושב בתוך עצמו. והכול נמדד לא לפי המעשים החיצוניים. היו תקופות כאלה בהיסטוריה וגם היום זה קיים פה ושם, שאנשים הראו עד כמה הם שפלים, עד כמה הם מוכנים לחיות ממש חיי רחוב, חיי חצר, חיים כאלה שפלים. וזה לא שאין להם ברירה, אלא הם חושבים שעל ידי זה הם יכולים להתפטר מהאגו שלהם, מהרצונות שלהם.

וזה לא נכון. העניין הוא שאנחנו צריכים לעשות את הפעולות האלה כלפי הקהל אך ורק בתוך חברה מצומצמת ובשמירה על השאלה, בשביל מה אנחנו עושים את זה, מה רוצים להשיג. לכן כותב גם בעל הסולם, שטוב להוריד את עצמו, לכופף את עצמו כלפי החברים, כלפי "אנשים כשרים" כפי שהוא כותב, וזה יכול לעזור לאדם. אבל סתם כלפי אנשים, בפרהסיה, אנחנו צריכים להתנהג כמו כולם, שלא כל כך יראו עלינו שום דבר ממה שקורה בפנים.

שאלה: האם בפסקה האחרונה בעל הסולם נותן לנו בעצם הנחיה מדויקת איך אנחנו צריכים להתנהג בחברה שלנו?

פחות או יותר כן. אבל זה לא מספיק מה שהוא כותב כאן, כי סך הכול הוא אמר את זה בין משהו למשהו. כל האמרות שלו היו או בזמן התפילה, או בזמן הסעודה, בכל מיני ארועים. גם בזמן השיעור, כשהם למדו אם זה נגע במשהו, הוא היה אומר דברים כאלה. לכן אי אפשר להגיד, כי אלו סך הכול פסקאות קצרות.

תלמיד: כשאני קורא את זה נראה שיש פה שפלות טובה, ושפלות לא טובה. השפלות הטובה היא כשאני מבטל את עצמי ואני מרגיש עניוות, ויש את השפלות הלא טובה, שאני לא רואה את החברים כגדולים, ואז הם מבזים אותי ואני מרגיש שפלות בצורה אקטיבית, בצורה פעילה, זאת אומרת בתוך החברה שלנו. האם אנחנו צריכים להגיע למצב כזה בחברה שלנו, שבו יבזו אותנו, האם זו הדרך הנכונה?

לא, זו דרך לא נכונה. אני לא עושה שום פעולות כדי שיתייחסו אלי בחזרה בכל מיני צורות, כי זה כאילו שאני עובד על החברים. לא.

נקרא שוב ביחד.

רל. רם ה' ושפל יראה

שמעתי שבת תרומה תש"ט ת"א

""רם ה' ושפל יראה"." זאת אומרת, אומנם שהבורא גבוה, דווקא השפל יכול לראות אותו. "איך אפשר להיות השתוות עם ה'," אם הוא גבוה כל כך, ונניח שהצלחתי לעשות מעצמי שפל, איך אנחנו נראה זה את זה? "בזמן שהאדם הוא מקבל והשי"ת הוא משפיע." שאלו דרגות, מצבים הפוכים, "ולזה אומר הפסוק: "רם ה' ושפל יראה"." דווקא. "אם האדם מבטל את עצמו, נמצא שאין לו שום רשות מפריד בינו לה'. אז הוא "יראה"." למה הוא יראה? "היינו, שזוכה למוחין דחכמה." בזמן, בתנאי שהוא מבטל את עצמו. מבטל, זאת אומרת את הרשות שלו, אז הוא כביכול מתבטל לבורא, וכביכול נמצא בתוכו בלי שום הפרעה.

וחוץ מזה כתוב כאן, "וגבוה ממרחק ידע". אבל מי שהוא בעל גאה, היינו שיש לו רשות בפני עצמו," מרגיש את עצמו, שהוא קיים, תופס מקום, מרחב. יש לי ידע, שכל, יש לי דעת, הדעת שלי, השכל שלי, וכן הלאה, זאת אומרת מרגיש שיש לו איזה נפח. שהוא תופס משהו, שהוא לא אפס, כאילו הוא לא נמצא, כאוויר, "אזי הוא נתרחק" במידה הזאת מהבורא "משום שחסר ההשתוות." כי הבורא עד כדי כך מבטל את עצמו, שאנחנו לא מרגישים אותו, "ושופלות לא נקרא, מה שהאדם משפיל את עצמו בפני אחרים" אם אדם משפיל את עצמו כלפי אחרים " – זהו" נקרא "עניוות," זה מין משחק שהוא עושה, כדי שיכבדו אותו, שיידע איך להתקרב אליהם, אולי שלא יזהו אותו, אז הוא מוכן לשחק בשפלות. בדרך כלל זה כדי שיכבדו אותו. "שהאדם מרגיש בעבודה הזאת בחינת שלימות." כי אם הוא יבטל את עצמו, יהיו לו פחות בעיות עם הסביבה, עם האחרים.

תסתכלו על כל האנשים איך הם מתנהגים כשהם נכנסים לחברה חדשה, מתוך הטבע הם רוצים לבטל את עצמם כדי לתפוס כמה שפחות נפח, כמה שפחות מקום. בצורה הזאת הם יכולים יותר נכון להתברג, להיכנס, ולהסתדר בחברה. כך כולנו מתנהגים בצורה אינסטינקטיבית. ואז אדם "מרגיש בעבודה הזאת בחינת שלימות. ושופלות נקרא, מה שהעולם מבזים אותו." זאת אומרת, במידה שהעולם מבזה אותו, זאת אומרת שמרגישים אותו, מבזים אותו על מה שמתגלה, ובצורה שהוא מתגלה, זה נקרא שפלות. זאת אומרת, אלו מצבים מאוד מאוד רעים ונגד האגו שלנו. "דוקא בזמן שבני אדם מבזין, אזי נבחן לשופלות, שאז לא מרגיש שום שלימות. כי זה חוק, מה שבני אדם חושבין, פועלים על האדם. לכן אם בני אדם מחשיבין אותו, אזי הוא מרגיש לשלם. ולמי שבני אדם מבזין, אזי הוא חושב את עצמו לשפל."

שאלה: אם ההשפלה בפני חברים היא ענווה, מה באופן פרקטי על האדם לעשות כדי להרגיש את השפלות האמיתית?

אני לא חושב שאפשר לעשות את זה בפעולות פיסיות, בפרט שאנחנו נמצאים בקשר וירטואלי כבר הרבה זמן. אז אנחנו צריכים להעביר את הכול למצבים וירטואליים, שכל אחד ישתדל להרכיב בתוכו מין מערכת וירטואלית. כך כשלכל אחד ואחד יש בפנים איזו צורה של העולם, שכך הוא מתאר אותו בדמיון שלו, וכך הוא מתייחס לעולם החיצון, דרך מה שמתואר לו בפנים, כך אנחנו צריכים לבנות את הקבוצה שלנו. להשתדל לראות במצב הנוכחי מצוי, את המצב העתידי כרצוי, ולראות איך אנחנו מתקדמים מזה לזה.

שאלה: אז במה הדמיון אם הוא רם ואני שפל?

למרות שהבורא גבוה, וגבוה או נמוך זה תלוי במידה שאתה מעריך, שוקל את התכונות שלו לעומת התכונות שלך, ולא כלפי האגו שלך. אלא את התכונות שלו כלפי הרצון להשפיע שלך. במה אני רואה את הבורא גדול? הוא לא בולט, הוא עשה על עצמו צמצום, והוא נסתר לגמרי. אומנם הוא שולט בהכול, אבל הוא לא רוצה שיגלו את שליטה שלו. הוא מוכן בכל דבר לעזור לנו, בכל מה שיעזור לנו התקדם אליו, להיות כמוהו, וזה הדבר השלם ביותר. כך אני מתחיל להכיר אותו, בצורה הזאת לפי מה שיש לו ואין לי.

שאלה: למה אנחנו מודדים את ההתקדמות הרוחנית שלנו לפי מידת הביטול שלנו בתוך הקבוצה?

כלפי הבורא אין לנו אפשרות למדוד את המצבים שלנו, ולהתבטל. לכן הבורא ברא את מערכת אדם הראשון, ודרך המערכת הזאת הוא מתגלה כלפי הרצון לקבל. רצון להשפיע לא יכול להתגלות כלפי רצון לקבל, אבל אם יש ביניהם עשר מדרגות, עשר ספירות, אז הבורא יכול מהמדרגה שלו להשפיע למדרגה התחתונה, למלכות, ואז יש ביניהם קשר דרך שמונה ספירות. זה תשע דאור ישר ותשע דאור חוזר, כך אנחנו מגיעים לקשרים.

זו כל האפשרות שלנו להתקיים, לקשור את עצמנו אליו, רק בצורה כזאת.

שאלה: ביגיעה שאנחנו עושים למען החיבור הרבה פעמים אנחנו מקבלים זלזול מהחברים. האם זה מקום העבודה?

כשאנחנו מקבלים זלזול מחברים, אנחנו צריכים להבין שביני לבין החבר עומד הבורא, ואני לא רואה את החבר ממש, אלא אני רואה את מה שהבורא רוצה שאני אראה בחבר. את הבורא אני לא יכול לראות, לזהות ולהיות עימו במגע, אלא בצורה כזאת, כשהוא עומד לפני החבר, ביני לחבר, והוא קובע באיזו צורה אני אראה את החבר, עד שאני אוכל להתבטל כלפי החבר בתקווה, ובכוונה שאני מתבטל כלפי הבורא, כשאני רוצה לעשות לו כל טוב, ולעזור לו בכל.

יוצא שאומנם שזה החבר, אבל אם אני מתאר לעצמי שכך אני פועל כלפי הבורא, כי באמת אין עוד מלבדו, אין חברים, ואין כאן שום דבר, רק הופעת הבורא, אז אם בצורה כזאת אני מכוון את עצמי, יש לי אפשרות במשך 24 שעות כל יום לכייל את עצמי, ולכוון את עצמי לבורא ממש, ובצורה כזאת אני לא יכול לטעות. כי יש לי קבוצה, יש לי חברים, יש לי הדרכה, בבקשה, תכין את עצמך להיות קשור לבורא בצורה ישירה.

שאלה: כלומר העיקר הוא הצורך, דווקא הצורך מביא לצמצום.

ודאי. רק חיסרון דוחף אותנו קדימה.

שאלה: כשאני קורא את המאמר זה נשמע שאם העולם ישפיל אותי אז אני אראה את גדלותו של הבורא, ועכשיו קראנו שהאגו צריך להיות מושפל ולא אני. איך להבין את זה נכון?

אני צריך ללמוד איך לעבוד נכון עם כל מה שיש בי. כי מה שקיבלתי, קיבלתי אחרי שבירת הכלי הכללי ומה שיש לי עכשיו נמצא בי כיסודות של הטבע שלי, שאם אני מפתח אותם על ידי השיטה שמביאה לי כוח התפתחות, את כוח האור העליון, בצורה כזאת אני יכול להגיע באמת למצב של גילוי אדם הראשון, גילוי מערכת הקשר השלמה עם הבורא, ובזה אני עוסק. זאת אומרת, אני צריך לדעת באיזה כלים, באיזו צורה אני צריך להיות קשור עם החברים. איך אני אתקשר אליהם, איך אני אמשוך אותם, איך אני אעבוד כלפיהם.

אבל הכול מתוך הבנה שאחריהם עומד הבורא, שזה לא חברים, זה איזה צורות, דמויות, מריונטות, לא חשוב איך לקרוא לזה, אבל הם חלקי הבורא שכך הוא מתראה כלפיי. ואני צריך בצורה מסוימת לכייל את עצמי כלפי הבורא, שהבורא זה הכול, כולל הכול, וכלפי החברים אני מכייל את עצמי כך שבסך הכול אחרי החברים אני אוכל לראות את דמות הבורא היחיד. כמו שאנחנו לומדים שיש לנו אור עליון שנכנס לעשר ספירות ושם מתפצל ועושה כל מיני פעולות, כך אנחנו צריכים להגיע לעשר הספירות האלה, לקבוצה, ולהשתדל דרך הקבוצה להגיע למקור שזה הבורא.

מה זאת אומרת? הכוח להטיב פעל עלינו בכל מיני צורות שנקראות ספירות, ואנחנו מתוך זה שרצינו לקשור את כולן לכוח אחד, לבורא, מצאנו מה זה נקרא "מהות הבורא", וכך ממלכות דרך כל הספירות, דרך כל ההופעות הפרטיות, החלקיות של השפעת הבורא עלינו הגענו לכתר. זה בעצם מה שאנחנו עושים.

תלמיד: אם אני מבין נכון יוצא כך שאני עובר איזשהו שינוי, כי אני מרגיש את ההשפלה, ואחר כך כשאני מתנתק מהאגו שלי אני כבר לא מרגיש את זה כהשפלה אלא כאיזו רוממות?

כן.

שאלה: מה המשמעות "וגבוה ממרחק ידע"?

שאנחנו צריכים בעבודה שלנו בעיקר להוריד את האגו שלנו ולהתייחס לכולם בצורת ההשפעה, ומתוך זה להגיע לתכונת הבורא. מהי תכונת ההשפעה? תכונת ההשפעה היא לא תכונת הבורא, אלא איך שהוא מראה לנו, בחומר שלנו, מי הוא, זה ביטוי שלו. אין דבר כזה תכונת השפעה, אלא תכונת ההשפעה קיימת במצב שיש שניים, בורא ונברא נגיד, או שני חברים, שניים, ואז היחס ביניהם יכול להיות בתכונת ההשפעה. אבל אם אנחנו מדברים על מישהו אחד אנחנו לא יכולים להגיד שיש לו השפעה, אין. איך אתה יכול להגיד? זה רק בתנאי שהוא מביע את זה ביחס לזולת.

לכן איך אנחנו יכולים להגיד שאני רוצה להשפיע? השאלה היא איפה אתה רוצה להשפיע? איך? באיזו כמות? באיזו איכות? באיזה צורות? ולכן קיבלנו מלמעלה, בזה שהבורא שבר את הכלי שלנו, בדיוק אותו הלגו, אותן הקוביות, אותם החלקים הפרטיים, האגואיסטיים, שאנחנו יכולים על פני השבירה לסדר אותם. וכשאנחנו מתחילים לסדר את הקוביות האלה, אנחנו רואים שהקוביות האלו הן כמו מגנטים שאני לא יכול סתם כך להדביק אחד על האחר, אלא רק בתנאי שאני משפיע בצורה מיוחדת, ביחס מיוחד, אז הקוביות האלה הופכות להיות קרובות ודבוקות זו בזו. ואם אני לא עושה את זה בצורה נכונה אז אני לא יכול להדביק אותן.

זאת אומרת, בתוך כל קובייה וקובייה ישנו האופי שלה, והרבה צורות אופי. כך שאם היינו רואים את כל הנשמה של אדם הראשון אז היינו רואים עד כמה אף אחד לא יכול להיות באף מקום מלבד במקום שלו. כי שם כל הצורות, כל התכונות שלו בדיוק ישלימו את כל הצורות והתכונות של השכנים שלו, וכך אנחנו מסתדרים. לכן יש כאן עבודה גדולה מאוד.

נראה לנו, שבשביל מה כל זה? העולם כל כך גדול ואנחנו צריכים להיות מחוברים בכל מיני צורות בחיים הגשמיים האלה שלנו, איזה צורך יש בהם? אבל שום דבר לא נברא סתם, הכול התגלגל מנקודה אחת, כמו במפץ הגדול שמנקודה אחת של אנרגיה היתה התפוצצות והתחילה הבריאה, והגיעה בהתפתחות שלה, מנקודה אחת של אנרגיה, לאינספור חלקים בצורת החומר. ואז כל החלקים האלה צריכים להגיע בחזרה בחיבור ביניהם לאותה הצורה הקודמת. לא מכאנית, לא פיזית, חומרית, אלא בצורה שהכוח הפנימי שלה שוב יכול להתחבר לכוח אחד, אין עוד מלבדו. יש כאן הרבה על מה לחשוב.

שאלה: מה זה אומר שמה שאנשים חושבים משפיע על האדם? איך אפשר לראות את זה במציאות ואיך אנחנו יכולים להשתמש במחשבות כדי להתפתח? איך אנחנו יכולים לשלוט על המחשבות? האם אנחנו צריכים לשלוט על המחשבות, ואיך אנחנו צריכים להגיב על המחשבות?

כן, זה נכון ש"הכול במחשבה יתבררו", ואנחנו צריכים במיוחד לשלוט על המחשבות. אז לכוון את עצמנו נכון, כל הזמן להשתדל. יש לי מוח ולב, איך אני מכוון אותם נכון כדי לייצר את הקשר בינינו בצורה נכונה ככל האפשר, בלהביא בחשבון ככל שניתן הבחנות טבעיות, פרטיות, שיש בכל אחד ואחד. לא למחוק ולא לחתוך. אני לא חותך מהחבר הזה רגל ומהחבר הזה יד, ומשם עוד משהו, ומשם עוד משהו ואז ממה שנשאר אני מרכיב כלי חדש. לא, אני צריך לקחת את הכול ולסדר ולחבר בצורה כזאת, שכל אחד יהיה במקום.

שאלה: מתוך הטקסט נשמע שעלינו לעזור זה לזה להשפיל את האגו שלנו. איך לעשות את זה נכון מבלי לפנות ישירות לחבר?

שהחברים שלך יראו שאתה עובד על זה. פשוט מאוד, שהחברים שלך יראו שאתה עובד על זה. לא שאתה בורח מהם, אלא אתה נמצא, ודווקא כל אחד צריך להשתדל להיות במרכז העשירייה. כל אחד צריך להשתדל להיות במרכז העשירייה ועם זאת שכל אחד ירגיש שיש לו שם מקום וכולם מפנים את המקום בשבילו. וכך הם מרגישים את עצמם שנמצאים כולם במקום אחד ויש מקום לכולם. זה מאוד חשוב להגיע להרגשה כזאת.

תלמיד: אנחנו עוזרים ביחס שלנו או בפעולות קונקרטיות?

גם במחשבה וגם במעשה.

שאלה: מה זה השתוות הצורה עם הבורא לפי המאמר הזה? לא נראה שיש קשר בין השתוות הצורה לבין מה שבעל הסולם מתאר כאן במאמר?

מה הוא מתאר במאמר?

תלמיד: שאדם צריך לזכות לשפלות מצד הציבור, מצד מה שסביבו.

אנחנו לא צריכים את זה?

תלמיד: כן, אבל השתוות הצורה זה להיות כמו הבורא.

הבורא לא נמצא בשפלות? אתה אפילו לא מרגיש אותו. אומנם הוא מנהל את הכול וממלא את הכול, סובב את הכול, אבל אתה לא מרגיש שהוא קיים. זה חוק של החיים הרוחניים, של העולם הרוחני, זה לא שהוא סתם נסתר. העולם הרוחני, המציאות כולה זה חוק. אז החוק העליון הוא שיש כוח עליון שסובב הכול וממלא את הכול, כך הוא כלפי עצמו, וכלפי הנבראים הוא יכול להיות מורגש בהם לפי חוק השתוות הצורה.

תלמיד: פשוט כשאומרים השתוות הצורה, להיות כמוהו, תמיד מורגש שצריך לעשות איזשהן פעולות גדולות, דברים מיוחדים ופה זה בכלל כיוון אחר.

לא. פעולות גדולות הן שתתייחס לחברים, תאסוף את הקבוצה, תדאג שהיא תהיה כאיש אחד בלב אחד. זו הפעולה החשובה ביותר, היחידה, הגדולה ביותר שהבורא מצפה ממך.

שאלה: "ושופלות נקרא, מה שהעולם מבזים אותו", כלומר שהעולם מבזה אותו על מה שמתגלה בצורה שמתגלה. מה העבודה שלנו כשהעולם מבזה אותנו?

אנחנו לא צריכים להביא את עצמנו לצורה שהעולם מבזה אותנו, כי זה כבר לא יקרא "שפלות". את כל ההבחנות הללו אדם צריך לראות בתוכו, שהוא מוכן בצורה פנימית להיות פחות מכולם. פחות מכולם במקרה שלנו זה מתבטא בהפצה. בצורה שקטה ככול שאני יכול בלי לקפוץ, כי בזה אני פשוט מפריע לעצמי לגדול בצורה הרוחנית, אני רוצה לפזר בעולם את שיטת התיקון, להביא אותם ככול האפשר יותר לבורא.

כל אחד מאיתנו חייב להיות שליח מצד הבורא כלפי האחרים. כדוגמת משה שהיה מושך את כל האנשים שרצו לצאת ממצרים, מהאגו, משך אותם משם, הביא אותם דרך המדבר, דרך כל הבעיות לקבלת התורה, לבירור שיטת התיקון, והלך איתם ממש עד גבולות ארץ ישראל. עד מצב שכבר הלאה זאת בחירה שלהם. כך אנחנו, כל אחד ואחד צריך לראות את עצמו בעבודה הרוחנית.

שאלה: מה בדיוק מגדיר את השפלות או את הענווה?

העיקר מתבטא בזה שאני לא מופיע בצורה כזאת כלפיי הזולת. שאני משתדל לעשות את הפעולות שלי גם בהסתרה כמו שהבורא עושה את הפעולות שלו בהסתרה. אתה רואה את פעולות הבורא? לא. אפילו שאומרים לך שאת הכל עושה הבורא אתה לא מאמין לזה, כי אתה לא רואה שזה כך. הוא "אל מסתתר", וכך גם אתה צריך לעשות את הפעולות שלך כדוגמת הבורא.

שאלה: איך אנחנו מתבטלים כלפיי החברים בצורה הכי נקייה בלי לעשות את זה בגאווה?

אם אנחנו עובדים לקשור אותם יחד ולהשתדל לתת להם מקום להיות מחוברים ככול האפשר ביניהם בלב אחד, ואנחנו יחד איתם ורק מחזיקים את הלב הזה שלא יתפרק וימשיך כך בחיבור, זאת העבודה העיקרית שלנו. זה השלב הראשון של העבודה, ואחר כך אנחנו צריכים לעבוד על נקיות העבודה, שאנחנו עושים את זה לא לטובת עצמנו אלא רק כדי לשמח את הבורא, לתת לו מקום להתגלות. ואחר כך יש עוד שלבים, כל פעם עוד ועוד שלבים, אבל באותו כיוון עד גמר התיקון.

תלמיד: אתה אומר לא לקפוץ לפעמים, ולפעמים אתה אומר לדחוף את העשירייה, אני מרגיש שלא משנה אם אני דוחף, שותק, קופץ, בכל מקרה אני עושה את זה בסופו של דבר מתוך גאווה ולא בצורה נקייה.

אפילו מתוך גאווה.

תלמיד: אז לקפוץ, או לא לקפוץ?

זה לא חשוב, אפילו מתוך גאווה. כי אתה לא מסוגל אחרת, כולנו נמצאים ברצון לקבל אבל הכוונה שלנו היא בכל זאת להגיע ללשמה. ולכן אנחנו צריכים לעשות כל מיני פעולות בקבוצה, כל מיני פעולות בחיבור, עד שנתחיל להרגיש בפעולות האלה כוח השפעה יותר ויותר.

אנחנו נתחיל לעשות פעולות, והפעולות שלנו יהיו בכוח ובשכל של קבלה, אבל לאט לאט אנחנו נתחיל לגלות שפועל שם כוח השפעה. הוא פועל בפנים, הבורא הרי עושה, הוא נמצא בתוכנו, מנהל אותנו וסובב אותנו. ככול שאנחנו משתדלים שהפעולות שלנו יהיו קרובות לפעולות שלו כאילו שהוא עושה את זה, אז אנחנו נתחיל לגלות שבאמת הוא פועל בתוכנו.

תלמיד: שמתי לב שכשאני עושה הפצה שקטה אז אני כמו אותו צדיק שהולך בלי סוליה, איזה יופי, אף אחד לא יודע, אני עושה ועושה. מה עדיף לאנשים שיש להם יכולות יצירתיות, אמרת שזה פוגע להם בהתקדמות הרוחנית אם הם קופצים, אז לקפוץ, לא לקפוץ?

אני חושב שבהפצה כל דבר ודבר הוא טוב אם הוא הולך לכיוון הנכון. אפילו שאתה לוקח אדם מבחוץ שהוא מוצלח בהפצה ואתה משלם לו כסף, ולא אכפת לו מה אנחנו עושים אלא הוא יודע לתת עטיפה נכונה לעבודה שלנו, לכסות אותה נגיד בציפוי שוקולד, ואז כולם יבלעו את זה ויקבלו את זה, אז אנחנו צריכים לעשות את זה כך ולהשתמש בו.

שאלה: במאמר כתוב "כי זה חוק. מה שבני אדם חושבים פועלים על האדם". איזה סוג של עבודה אני צריך לעשות כדי שבני האדם יהפכו לאין עוד מלבדו עבורי?

אני צריך לעבוד עליהם, אני צריך להשקיע בהם, ככול שאני משקיע בהם כך הם נעשים חשובים לי. אומרים שאם אתה הולך ומשקיע בילד מאומץ שזה לא הילד שלך, משקיע ומשקיע מכל הלב יותר ויותר, אז בסופו של דבר אתה מגיע לאהבה אליו יותר מאשר לילד שלך. לילד שלך אתה יכול להרביץ, כי זה שלך, ולילד מאומץ שקרבת אותו אתה לא יכול להרביץ, כי יש בפנים איזה נתק בינך לבינו. יש עוד כל מיני דברים, זאת כבר פסיכולוגיה, אבל לקחתי את זה כדוגמה.

אנחנו צריכים להבין שהקשר בינינו צריך להיות כמו לילד מאומץ לכל חבר וחבר. אבל זה שהבורא שבר את הכלי דאדם הראשון והרחיק אותנו זה מזה, את זה הבורא יתקן, ואז אנחנו נרגיש שאנחנו קיימים בגוף אחד. לא שהילד הוא שלי אבל הוא מחוץ לי, אלא אי אפשר לתאר את זה, אבל אנחנו בסופו של דבר על ידי תיקונים נרגיש שאנחנו נמצאים ממש כאחד, ממש אחד. "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", שמו זה נקרא כלי והאור זה הבורא.

שאלה: בזמן ההפצה כשאנחנו עובדים עם סטודנטים חדשים תמיד יש הרגשה של גאווה, שאני יודע מה שהם לא יודעים. איך להשפיל כאן את עצמי, להנמיך את עצמי?

אני לא חושב שאתה צריך להוריד את הגאווה שלך, אלא אתה צריך לקשור את עצמך לבורא, ואז אתה תהיה בטוח בהצלחה. שאם אני אהיה קשור לבורא, תחת הבורא, אני אהיה צינור נכון כלפיי התלמידים, אז אני מצליח, זה אפשרי רק אם אני אהיה שייך לבורא. והגאווה שלך שתישאר, אל תטפל בה, כי אם תתחיל לטפל בגאווה לא יהיה לך כוח ללמד. אתה חייב תקיפות, ביטחון, אתה חייב את זה. תדאג רק לדבר אחד, אני קשור לבורא ואני מעביר דרכי אליהם מה שיש לי, מה שאני יכול להבין, ואז אתה תצליח. אל תדאג אתה לא תיפול, זאת לא תהיה גאווה, זאת תהיה מסירה נכונה.

שאלה: למה אנחנו מרגישים שלפעמים הנותן מרומם אותנו ולפעמים הוא משפיל אותנו?

זה טוב, כך גם כתוב "מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה", כך כתוב על הבורא. זה המלך שהוא קובע, מה הוא קובע? ממית, עושה לנו את המוות ממש, ומחייה, עושה את תחיית המתים, שאנחנו מתעלים מהמצבים האלה ומתוך זה מצמיח ישועה, שמחבר את שתיהן גם עליות וגם ירידות למצב אחד גדול. צריכים להתרגל שכך זה הולך.

אם אדם לא מפסיק להיות קשור לקבוצה אז כל העליות והירידות האלה הן כבר מצטברות בו כמו גלגל שמסתובב ובכל זאת הולך קדימה. אם עליות וירידות פועלות עלייך בצורה שבעלייה אתה מבולבל ושמח, בירידה אתה מקופל, בוכה ואין לך כוחות, אז זה סימן שאתה לא מכוון נכון לעשירייה ולמטרה. מי שמסדר את עצמו נכון אז בשבילו עליות וירידות זה ממש פלוס ומינוס שמתחברים ופועלים לכיוון אחד.

תלמיד: עלינו להרגיש את הכול, לקלוט שהכול מגיע מהבורא, לא רק שהוא נותן אלא שהיחס שלו אלינו שהוא טוב ומטיב מגיע דרך החברים, האם זה כך?

אין עוד מלבדו.

שאלה: איזה מעשים על האדם לעשות כדי שיוכל לראות את שפלותו?

אם הוא עובד בצורה נכונה יש לו תמיד כל מיני צורות הפוכות. הוא יכול להיות פעם למעלה, פעם למטה, פעם בגאווה, פעם בשפלות, הוא כולל הכול. השאלה היא עד כמה הוא משייך את כל הדברים האלה לבורא ומוכן דרך כל הדברים האלה להיות קשור לבורא, זה הכול. ואז עליות, ירידות, כל המצבים הפרטיים שעבר, כל זה רק מגיע להתפתחות הכלי. כי אי אפשר שיהיה אור בלי חושך וחושך בלי אור בכל מיני צורות, ואז כשהוא קושר אותם יחד בזה הוא בונה את הקשר הנכון.

שאלה: בעל הסולם כותב: "איך אפשר להיות השתוות עם ה' בזמן שאדם הוא מקבל והשי"ת הוא המשפיע". זה ברור, אנחנו יודעים שיש בורא ואני הנברא. ואז הוא מוסיף וכותב: "רם ה' ושפל יראה". אם האדם מבטל את עצמו, נמצא שאין לו שום רשות מפריד בינו לה'. אז הוא "יראה". היינו, שזוכה למוחין דחכמה", מה הוא רוצה לומר במשפטים האלה?

שאנחנו צריכים לצמצם את הכלים דקבלה שלנו ולהביא אותם לצורת כלים דהשפעה. אם אנחנו מצמצמים את הכלים דקבלה שלנו, אז אנחנו כבר לא נפרדים מהבורא. ואם אנחנו מוכנים לעשות מהם אפילו כלים דלקבל על מנת להשפיע, אז אנחנו מגלים את הבורא בפועל, אנחנו בעצמנו פועלים כמו הבורא.

מי זה האדם? מהמילה דומה לבורא, זאת אומרת שאני מהמצבים שניתנו לי - רצון, אור, צמצום, מסך – מזה אני מרכיב את היחס שלי לבורא.

תלמיד: אבל למה הוא כותב: שאם האדם, נמצא שאין לו שום רשות מפריד בינו לה'", שהוא למעשה מתחבא מהבורא. מה זאת אומרת שהוא מבטל את עצמו, מול מי הוא מבטל את עצמו?

הוא מבטל את העל מנת לקבל שלו.

תלמיד: רק את זה?

רק את זה, יותר מזה אנחנו לא צריכים ולא יכולים.

תלמיד: חשבתי שהאדם צריך להתעלות מעל לביטול עצמו. יש דבר כזה שהוא מבטל את האגו שלו?

"עצמו" זה נקרא על מנת לקבל, במקום שאתה תרגיש שזה "אני" – בכוונה, במחשבה על מנת לקבל, והוא צריך להשתדל לבטל את עצמו. איך? על ידי מאור המחזיר למוטב.

תלמיד: האם הוא צריך להתעלות מעל האגו שלו?

הוא צריך אחר כך להתעלות, אבל קודם לבטל על מנת לקבל, זו צורת האגו האמיתית.

שאלה:. איך חבר שנמצא בשפלות יכול לתת גדלות לחברים? הרי הוא נראה ביניהם כקטן, כשפל?

דווקא כשהוא כזה קטן ושפל הוא יכול לעלות למעלה מכולם בדוגמה שהוא נותן להם, שהוא מושך אותם אחריו.

תלמיד: אבל אני מקבל דוגמה מחברים גדולים, מנהלי הפצה, ראשי הארגון, כל הוותיקים שמובילים, אם מישהו קטן אין לי דוגמה לקבל ממנו.

בכל קבוצה בבני ברוך העולמי אני רואה אנשים שמוכנים לשרת את הקבוצה, לעשות כל מיני פעולות בלי להתבטל. אבל כשהם עושים את זה מכל הלב ובצורה קבועה, אנחנו שמים לב אליהם ואני מקנא בהם. אנשים מתחילים לכבד אותם וזה מאוד יפה בעיני שהם מתחילים לגלות את היחס שלהם לכללות המערכת, לקבוצות, לכל מה שהם תורמים, עושים, יש מקום להשפיע.

ואז בצורה הזאת שהם עושים, הם בעצמם מתקדמים. אתם תראו בהמשך את האנשים האלו שהם עושים כאילו דברים קטנים, אבל מכל הלב ואף אחד לא מחייב אותם, אתם תראו כמה הם אחר כך ממש גדלים ומצליחים.

שאלה: תוכל לפרט קצת יותר את התמונה, שכל אחד צריך להשתדל להיות במרכז העשירייה ועם זאת להרגיש שיש לו מקום וכולם מפנים את המקום בשבילו?

אני משתדל להגיע למרכז החיבור על מנת למשוך לשם את כל החברים, שכולנו נהיה שם. ברוחניות אין מקום, אנחנו יכולים להיות בנקודה אחת, לעמוד כולנו כאילו בשפיץ אחד, זה נקרא "עשר נקודות". נניח שאנחנו עשירייה שעומדת מכתר עד המלכות על נקודה אחת. הנקודה הזאת היא מרכז המציאות, כמו שהאר"י כותב: "טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות", ואז נעשה מרכז בתוך המציאות הזאת, נקודה שחורה וממנה מתחיל הכול.

אני רוצה לראות, משתדל לראות את העשירייה שלי בתוך הנקודה השחורה הזאת, שם אנחנו עומדים ומשם אנחנו רוצים, האור העליון משפיע מחוץ לעיגולים עלינו, ואנחנו שעומדים בנקודה הפנימית רוצים להשפיע לאור העליון.

אחנו לא יכולים להשפיע עליו בצורה פתוחה לכל הכיוונים, אלא יש לנו רק אפשרות אחת, לפי כמה שאנחנו מצמצמים את עצמנו ויכולים לפתוח את עצמנו אחר כך בעל מנת להשפיע. אז צמצום הוא בשלוש מאות שישים מעלות מסביבנו והפתיחה למגע עם האור העליון יכולה להיות רק באחוז אחד או במעלה אחת, אם אנחנו מדברים על כך שאנחנו נמצאים במרכז העיגול. כך אנחנו צריכים לראות את עצמנו.

אז אין מקום, אנחנו צריכים להתקשר בינינו כך שאף אחד לא תופס מקום, שאנחנו כולנו מגיעים רק לנקודת האפס. זאת אומרת, להיות באותה הנקודה שהבורא ברא, במרכז האור שיהיה חושך. זה המרכז שלנו, וממנו והלאה אנחנו מתחילים להתפתח במידת ההשוואה שלנו לאור, ואז האור ממלא את מה שאנחנו מפתחים מתוך העיגול.

תלמיד: איך לכולנו יש מקום בנקודה הזו? איך אני מפנה מקום וגם נמצא שם?

אף אחד לא תופס מקום. אני בחשיבות שלי, באגו שלי, בגאווה שלי, בדעה שלי, אני לא תופס מקום. כך אני רוצה שיהיה, אחרת אני לא אהיה רוחני. אני אהיה גשמי.

תלמיד: מה זה אומר שאני נמצא שם?

אם אני לא עושה שום פעולה בתוך האגו שלי, אז אני נמצא במרכז העיגול.

תלמיד: מה ממני נמצא שם? מה זה האני שנמצא שם?

"אני" זה הרצון לקבל שלך, הוא נמצא שם ולא רוצה שום דבר חוץ מלהיות קיים כדי לבנות אחרי זה את כל היחס שלו דרך האחרים לבורא. והאחרים הם אלה שממלאים את כול העיגולים והבורא הוא זה שפועל וממלא אותם.

שאלה: מה המקום הזה שנקרא מרכז עשירייה, איך לתאר אותו?

מי שמבטל את עצמו כלפי החברים נמצא במרכז העשירייה. ואם כולם מבטלים את עצמם, אז כולם נמצאים באותו מקום. ברוחניות מקום, משמעותו רצון. אם אנחנו מבטלים את הרצונות שלנו, אז אנחנו נמצאים באפס. והרצונות באפס מקום זה מרכז העשירייה, מרכז העיגול.

שאלה: איך אתה יכול להרגיש מילוי כשאתה מבטל את עצמך לפני החברים והבורא? מה המילוי שמשיגים?

את המילוי שמשיגים, לא משיגים אותו בתוך הרצון לקבל. המילוי שמשיגים הוא בתוך הנטייה שלי להשפיע, בצמצום, מסך ואור חוזר, בנטייה שלי כלפי הזולת שם מרגישים את המילוי. ברצון לקבל הישר שלי אני לא מרגיש אף פעם מילוי.

מה שאני עושה עם הרצון לקבל שלי, שאני הופך אותו לעל מנת להשפיע, לפעולת השפעה, פועל כלפי הזולת, בנטייה שלי כלפי הזולת אני מרגיש מילוי. מה המילוי שאני מרגיש? אני מרגיש עד כמה אני דומה לבורא, ובמידה הזאת אני נקרא אדם, מהמילה דומה לבורא.

שאלה: למה עלינו לשאוף למצב של שפלות או שלמות?

איך יכול להיות אחרת אם אנחנו רוצים לעבוד עם כוחות הטבע? אנחנו צריכים לעבוד גם עם שפלות וגם עם שלמות. אנחנו צריכים להגיע לשפלות כלפי הרצון לקבל שלנו ולשלמות כלפי הרצון להשפיע. שני כוחות פועלים בטבע וזה מה שאנחנו צריכים לעשות.

שאלה: האם אדם שיש לו כבר השגה רוחנית הוא זה שנקרא "רם", "גבוה"?

"רם" בדרך כלל זה מי שנמצא בהשגה רוחנית, אבל לא רק.

שאלה: איך אני יכול להצניע את עצמי בין החברים שכל אחד מהם מנסה לרומם ולהגדיל את חברו?

תנסה לשרת את החברים בצורה הנכונה כדי להביא אותם לחיבור, ואז בזה אתה תכיר את הפעולות.

שאלה: "שפל יראה וגבוה ממרחק ידע". מה ההבדל בין שפל שיראה לגבוה שידע?

השפלות היא כלפי הרצון לקבל של האדם, ככל שמבטל את עצמו הוא יכול להתקרב לבורא, אבל שפלות זה לא מספיק, צריכה להיות גם השתוות הצורה. אז הוא צריך חוץ משפלות לפתח כלים דהשפעה. שפלות רק מביאה אותו לצמצום וזה לא מספיק.

ההכרה במשהו מחוץ לנו, זאת אומרת, בבורא יכולה להיות לפי השתוות הצורה. ולכן יש לנו כאן עבודה, גם לצמצם עבודה ברצון לקבל שלנו וגם לגדל, לפתוח עבודה בהשפעה מחוץ לנו.

שאלה: האם מדובר בציבור חיצוני שמבזה מישהו או בתוך הקבוצה?

בדרך כלל אנחנו מדברים על תוך הקבוצה. מחוץ לקבוצה אנחנו צריכים לעשות רק פעולות מכאניות, שטחיות, לפזר את החומר שלנו ככל האפשר בין כולם בלי שום הגבלה, אבל חומר נכון בצורה נכונה.

שאלה: למה "רם ה' ושפל יראה"? מה זה אומר?

שהבורא הוא גבוה מעל גבוה, שולט בכול, ממלא את הכול. ושפל מפני שהנברא נמצא בתכונות ההפוכות. אז ככל שמשפיל את התכונות שלו דקבלה, במידה הזאת הוא יכול להתחיל להרגיש את הבורא.

שאלה: "כי זה חוק: מה שבני אדם חושבין, פועלים על האדם. לכן, אם בני אדם מחשיבין אותו, אזי הוא מרגיש לשלם." למה זה נקרא "חוק"? של מי החוק הזה?

יש לנו חוק אחד שזה "כוח ההשפעה" והכוח הזה פועל על כולם, אבל כשכוח ההשפעה הזה נתקע ברצון לקבל, הוא פועל בו בצורה הפוכה ומביא לנו כל מיני מחשבות, רצונות, פעולות הפוכות. ולכן, מה לעשות? אנחנו צריכים להבין את זה, להרגיש למיין ולתקן. זאת אומרת, למעלה מהכוחות ההפוכים שפועלים בנו, להתקרב לבורא.

שאלה: כאשר הבורא נותן מצב של השפלה מהעולם החיצוני, אני נעלב ומרגיש חוסר הצדקה מצד הבורא, מה לעשות עם זה שנעלבתי, למה זה נתון ואיך להתעלות מעל המצב?

אני קודם כל צריך לעשות מה שנקרא "צמצום", זאת אומרת לא לקבל על חשבון עצמי שום דבר. מה זה "נעלבתי"? אני צריך לראות את המטרה ועד כמה כל מצב ומצב שאני עובר, מקדם אותי למטרה. זה העיקר. ולכן לא משנה לי אם אלה דברים חיוביים או שליליים, אלא ככל האפשר אני צריך להיות אינדיפרנטי.

קריין: אדיש?

לא אדיש אלא לא לקבל את זה בצורה ישירה אליי, שזה פוגע בי, ומעלה אותי או מוריד אותי, אלא אני צריך לקבל את מה שעובר עליי בצורה מטרתית. האם זה טוב למטרה או לא טוב למטרה. ובצורה כזאת אני נמצא כביכול למעלה מהצמצום ואז בצורה כזאת אני דואג, עד כמה אני יכול לעבוד בצורה נאמנה לכיוון ההשפעה.

קריין: מציעים פה כל מיני תרגומים: ניטרלי, ענייני, חסר פניות, שווה נפש, בנחת.

לא חשוב, אחר כך זה מסתדר באדם.

שאלה: השפלות מורגשת כמו מוות, אני יכול לעשות הכול רק לא להנמיך את עצמי פנימית מול החברים, זה גורם לי התנגדות חזקה, מאיפה להשיג כוח?

יש לנו הרבה פסוקים שמדברים כמה השפלות היא דבר גדול ומכובד, כי האדם מרכין את ראשו כלפי כוח עליון. השאלה לאיזו מטרה, על ידי איזה אמצעים הוא עושה את זה או עושים את זה עליו. אלו בירורים, אבל זה דבר מאוד חשוב. לעומת זאת כתוב "ויגבה ליבו בדרכי ה'", ואז הוא צריך להיות כביכול בגאווה, להעלות את הרצונות, את היכולות, את כל האמצעים שיש לו ולהתקדם.

האם הדברים האלה נמצאים לא בניגוד אלא בחיבור, פועלים בקנה אחד? אני רואה שכן, כי אין אף תכונה בתוך האדם שהיא מנוגדת להשגת המטרה. כי בסך הכול אנחנו באים ממצב מושלם, שנמצאים בדבקות בבורא. בהתפתחותנו, בנקודה הראשונה, כמו שהבורא הוליד אותנו, בנקודה השחורה שהתהוותה באור העליון האינסופי, אנחנו נמצאים בדבקות בבורא. מהנקודה הזאת התחלנו להתפתח על ידי זה שהאור העליון נכנס לנקודה הזאת, ודווקא בגלל שהיא שחורה, הפוכה ממנו, שזה נקרא ברא "יש מאין", אנחנו התפתחנו. זאת אומרת כל הדברים שיש בנו התהוו בנו מתוך התנגשות בין האור לרצון לקבל על מנת לקבל. לכן אין לנו שום דבר בכל המציאות מחוץ למעמד הזה, על מנת לקבל ועל מנת להשפיע, אור וחושך, תכונות הבורא עם תכונות הנברא שהתהוו בצורה כזאת. ולכן אנחנו צריכים רק לסדר את היחסים שלנו ולחזור למצב הקודם.

עלינו לתאר שאנחנו שבורים, ובשבירה שלנו אנחנו מגלים שאנחנו הפוכים, רחוקים, מבולבלים. אבל עם זאת יש לנו את כל הנתונים כדי שאנחנו כמו ילדים קטנים נסדר את הדברים האלה, כך שנשייך אותם זה לזה, ויש לנו גם כוח עליון שמשפיע עלינו וגם המקובלים. כי כל המקובלים שקדמו לנו הם גם סביבנו והם עוזרים לנו, ועוד נגלה אותם ממש, ואחר כך יש אותנו, העשירייה הכללית שלנו, בני ברוך העולמי, והעשיריות הקטנות שלנו, כולם נמצאים בתוך המערכת שהיא הולכת ונרפאת ומקימה את עצמה.

שאלה: כיצד נוכל לעבוד בעשירייה כדי לפתח את תכונת הענווה?

כל הדברים האלה מתגלים לפי סדר המדרגה רק במידה שאנחנו רוצים להגיע לחיבור, אז תתחילו לגלות אותם. אולי אתם לא יכולים לגלות מה שעכשיו מתגלה בעשירייה, כי היום אתם נמצאים במצב אחד, מחר במצב שני, שלישי. אתם לא יודעים בדיוק לקבוע את המצבים האלה, אתם לא בדיוק יכולים למיין את המצבים ולדעת את הסדר ביניהם. זה כמו תינוק, מה הוא יודע, במה הוא גדל ואיך הוא גדל, אלא כשהמבוגרים מסתכלים עליו הם מבינים את סדר ההתפתחות שלו. כך גם אנחנו, כשנגדל נבין.

שאלה: שמעתי שאמרת שעלינו לעשות את המעשים בהסתרה כמו הבורא. אם כן, כיצד להביא דוגמה לחברים?

אני צריך להביא דוגמה מהבורא, כמו שהוא עושה הכול בהסתרה כלפינו, או כמו שאנחנו עושים על הילדים הקטנים שלנו. הם לא מבינים אותנו, אבל אנחנו שולטים עליהם, מטפלים, מאכילים אותם, מנקים אותם, רוחצים אותם, מלבישים אותם, הכול אנחנו עושים מלמעלה, ואם הם מבינים את זה או לא, אבל מצד הטבע יש להם כוחות להתבטל, כי הם מרגישים שהם שייכים לנו ונמצאים בשליטה שלנו. כך אנחנו צריכים לעשות במאמץ שלנו, לבטל את האגו שלנו ולהתבטל כלפי טיפול הבורא. תעשו את זה ותראו.

שאלה: במקרה שבעולם מבזים את האדם, מהי הדרך הנכונה ביותר להשתמש במצב כדי להתקרב לה'?

זו דווקא עזרה גדולה מהבורא שמבזים את האדם. זה עוזר לו מאוד לראות את עצמו בצורה האמיתית הנכונה, והוא יכול להתקרב לבורא ולבקש ממנו תיקון. לא לבקש עבור האנשים, כי הבורא דרכם מתייחס כך אליו, משפיע לו כך, אלא על עצמו, איך לקבל נכון את זה שמבזים אותו. המצב שמבזים אותו נקרא מצב "הגלות".

שאלה: מה ההבדל בין שפלות לקטנות?

קטנות זו פעולה רוחנית, מצב רוחני שממנו אני פועל בצורה אקטיבית וגדל. שפלות זה מצב שכך אני מרגיש את היחס של הכלי החיצון אליי, ויכולה להיות מזה אחר כך פעולה טובה ויכולה להיות לא טובה. הכול תלוי באדם, באיזו מידה הוא מוכן לפעולות, כמה הוא נמצא בקשר עם הכלי, וזה קובע את העתיד שלו או לטובה או לשום דבר.

אני רואה הרבה אנשים משלנו שמתקדמים, ועוד הרבה כאלה ש"זורמים", היום כמו אתמול, מחר כמו היום, והם חושבים שמעצמו זה יגדל ויתרחש. אני חושב שזה לא יכול להצליח, אנחנו צריכים להוסיף כל יום עוד כוח חדש לחיבור.

(סוף השיעור)