שיעור הקבלה היומי23 Oca 2023(בוקר)
שיעור בוקר 23.01.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לספר הזוהר", עמ' 450 אותיות ס"ו – ס"ז
קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 450, "הקדמה לספר הזהר", אות ס"ו.
כאן בעל הסולם נותן לנו הסתכלות כללית על כל היחס שלנו לבריאה.
אות ס"ו
"ודע, שבכל דבר יש פנימיות וחיצוניות:
ובכללות העולם - נחשבים ישראל, זרע אברהם יצחק ויעקב, לפנימיות העולם, וע' אומות, נחשבים לחיצוניות העולם."
יש חלוקה מאוד מיוחדת מלמעלה של כל הנבראים, שלפי ההכנה שלהם להשגת הבורא הם מתחלקים לשלושת הקווים שנקראים אברהם, יצחק ויעקב - אלו שמות, לא בני אדם ולא אומות. אז יש חלק שהוא פנימיות העולם שנקרא "זרע אברהם יצחק יעקב", אלו שלושת הקווים שבמין האנושי. זה לא המין האנושי, בני אדם עצמם, אלא נטיות שיש בתוך המין האנושי, בתוך בני אדם. ויש את "ע' אומות העולם" שנחשבים לחיצוניות העולם. יש שבעים רצונות, כוחות, שנמצאים מחוץ לשלושת הכוחות הפנימיים שנקראים אברהם, יצחק ויעקב.
"וכן בישראל עצמם - יש פנימיות, שהם עובדי השי"ת השלמים, וכן יש חיצוניות, שאינם מתמסרים לעבודת השי"ת. וכן באומות העולם עצמם - יש פנימיות, שהם חסידי אומות העולם, ויש חיצוניות, שהם הגסים והמזיקים שבהם וכדומה." כך החלוקה נמשכת.
"וכן בעובדי השי"ת, שבבני ישראל - יש פנימיות, שהם, הזוכים להבין נשמת פנימיות התורה וסודותיה, וחיצוניות, שהם אותם, שאינם עוסקים," בחלק הפנימי, "אלא בחלק המעשה שבתורה" בלבד. אלו מצוות מעשיות שאנחנו רואים שמקיימים אנשים בעולם הזה. זה סימן ברור שהם לא שייכים למה שנקרא בני ישראל פנימיים אלא חיצוניים.
"וכן בכל אדם מישראל - יש בו פנימיות, שהיא בחינת "ישראל" שבו, שה"ס הנקודה שבלב, וחיצוניות, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו, שהוא הגוף עצמו." גוף הכוונה לרצון לקבל. "אלא, שאפילו בחינת "אוה"ע" שבו, נחשבים בו, כמו "גרים". כי להיותם דבוקים על הפנימיות, הם דומים לגרי צדק מאומות העולם, שבאו והתדבקו בכלל ישראל."
קריין: שוב אות ס"ו.
אות ס"ו
"ודע, שבכל דבר יש פנימיות וחיצוניות:"
"בכל דבר", הכוונה היא גם ברוחניות וגם בגשמיות, גם בעל מנת להשפיע וגם בעל מנת לקבל.
"ובכללות העולם - נחשבים ישראל, זרע אברהם יצחק ויעקב, לפנימיות העולם, וע' אומות, נחשבים לחיצוניות העולם.
וכן בישראל עצמם - יש פנימיות, שהם עובדי השי"ת השלמים, וכן יש חיצוניות, שאינם מתמסרים לעבודת השי"ת.
וכן באומות העולם עצמם - יש פנימיות, שהם חסידי אומות העולם, ויש חיצוניות, שהם הגסים והמזיקים שבהם וכדומה.
וכן בעובדי השי"ת, שבבני ישראל - יש פנימיות, שהם, הזוכים להבין נשמת פנימיות התורה וסודותיה, וחיצוניות, שהם אותם, שאינם עוסקים, אלא בחלק המעשה שבתורה.
וכן בכל אדם מישראל - יש בו פנימיות, שהיא בחינת "ישראל" שבו, שה"ס הנקודה שבלב, וחיצוניות, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו, שהוא הגוף עצמו. אלא, שאפילו בחינת "אוה"ע" שבו, נחשבים בו, כמו "גרים". כי להיותם דבוקים על הפנימיות, הם דומים לגרי צדק מאומות העולם, שבאו והתדבקו בכלל ישראל."
שאלה: הרי אנחנו במצבים השונים גם משתייכים לבחינות האלה.
זו לא תכונה קבועה שבכל אחד אלא היא יכולה להשתנות, זה תלוי במה עוסק האדם, איך הוא מסדר את עצמו, תחת איזו השפעה מהאור העליון הוא נמצא.
תלמיד: מה זה אומר שבסופו של דבר הוא מגיע להשגת סודות התורה וזה קובע מי הוא?
תלוי מי. על מי אתה מדבר?
תלמיד: קראנו עכשיו שהמדרגה הזאת נקבעת לפי זה שאדם מגיע להשגת סודות התורה.
יש אנשים שיש להם רצון להגיע לסודות התורה, יש כאלה שיש להם רצון רק לדעת על מה מדובר. יש כאלה שאפילו את זה לא רוצים אלא הם רוצים לקיים, לעשות את מה שנדרש מהם, כמו אנשים פשוטים במעשיהם. את זה הם צריכים לדעת ויותר מזה הם לא רוצים, ובהתאם לזה הם לוקחים את הספרים המתאימים לזה ולומדים אותם. יש כמה דרגות. כמו שאנחנו לומדים שיש ארבע דרגות, דומם, צומח, חי, מדבר, אז כך בכל חלק שבטבע שאליו אנחנו מגיעים, אנחנו תמיד צריכים למצוא שם עוד ארבע דרגות.
תלמיד: הרבה פעמים כשאתה פונה אלינו אתה אומר שאנחנו משתייכים לחלק הפנימי של העולם, יש עלינו אחריות. ולפעמים אני תופס שאני נמצא בכל מיני מחשבות.
זה אצל כל אחד, זה לא תלוי באיזה מצב פרטי אתה נמצא. אלא האדם כשהוא מתקדם בדרך, אז זורקים אותו ממצב למצב, מצד לצד, כדי שהוא יברר זה כנגד זה, "כיתרון אור מתוך חושך", ולכן כך הוא צריך לעבור את המצבים שלו.
שאלה: האם יש קשר בין פנימיות לחיצוניות? האם יש אחד שהוא יותר חשוב מהאחר או שהם תלויים זה בזה?
קודם כל הכול תלוי בשורש הנשמה. יש אנשים עם שורש נשמה גבוה ויש כאלה עם שורש נשמה נמוך. העיקר לכל אחד הוא לברר את עצמו, לממש את עצמו בכל מה שהוא קיבל מהטבע, מהבורא, ומתוך זה הוא כבר מגיע לדרגתו. אפילו שהוא נמצא עם נשמה לא גבוהה, אבל אם הוא משתדל לממש אותה, אז הוא מגיע למימוש והוא קיים את כוונת הבורא כלפיו.
לכן זה לא חשוב לאן אנחנו מגיעים, לאיזו דרגה, לאיזה מצב, חשוב עד כמה בצורה אישית אינדיבידואלית אנחנו מממשים את עצמנו נכון. לכן אני לא מסתכל על אחרים ונכנס איתם לתחרות, אלא אני צריך לממש את מה שעליי לממש.
שאלה: מה זה אומר להשיג את שורש נשמתו? האם להכיר את מקומו במערכת?
אנחנו לא יכולים לראות את זה מראש, אבל אנחנו צריכים לממש את עצמנו, כלומר למה ולכמה אני יכול להגיע.
שאלה: כתוב "וכן בישראל עצמם - יש פנימיות, שהם עובדי השי"ת השלמים, וכן יש חיצוניות, שאינם מתמסרים לעבודת השי"ת.". מה זה אומר "עובדי השי"ת השלמים"?
שלמים הכוונה שהם רוצים להגיע למסירות נפש.
תלמיד: איך אפשר להשיג זאת?
על ידי זה שמשתדלים להגיע למסירות נפש.
תלמיד: פתחת את השיעור באברהם, יצחק ויעקב?
אלו סתם שמות, הכוונה למדרגות.
שאלה: שבעים אומות העולם שנמצאים בתוכי הרי הם בכוונה נבראו על ידי הבורא כדי לעזור לי, כדי שדרך מצב הגר אגיע לחלק הפנימי, זה כמו שאומרים "זה כנגד זה ברא הבורא", האם זה כך?
בצורה חלקית זה נכון. נלמד את זה.
שאלה: לברר את עצמי ולממש את עצמי אני יכולה רק ביחס לעשירייה ולא יכולה בשום דרך אחרת. באתי עם השאלה הזאת מזמן ותמיד ניסיתי לעשות את זה, ורק עכשיו אני תופסת שניתן לעשות הכול רק ביחס לחברים, האם זה נכון?
זה נכון מאוד, ואם אתם לא מקיימים את זה כלפי העשירייה, אז אין לכם דרך אחרת.
שאלה: באות הזאת בעל הסולם נותן כמה הבחנות בתוך הפנימיות, יש את ישראל, יש את חסידי אומות העולם ויש גרי צדק. מה ההבדלים ביניהם? למה לא לקרוא לכולם "ישראל" ולכל החיצוניות "אומות העולם"?
אבל גם בישראל יש מדרגות, גם באומות העולם יש מדרגות, יש שבעים אומות עולם כמו ששמעת.
תלמיד: אבל אנחנו לומדים שכל מי שרוצה רוחניות נחשב ל"ישראל".
כן, אבל אפילו שהוא נחשב לישראל ורוצה לטפס ולהגיע לזה, עד שהוא עולה הוא עובר כל מיני דרגות ומצבים.
תלמיד: אז מה הבדל בין להיות ישראל לבין גר צדק או חסיד אומות העולם?
תקרא ומזה אולי יהיה לך מובן שגר צדק התחיל את המדרגה שלו מזה שהיה חסיד אומות העולם, אחר כך גר צדק ואחר כך ישראל. לפי הדרגה שלו כך האדם נקרא, כי אחרת כולם "כבהמות נדמו", כולם מתחילים מדרגת הבהמה.
תלמיד: האם על כל רצון עוברים כל השלבים האלה?
על כל רצון.
תלמיד: האם כל רצון מתחיל מאומות העולם, מחיצוניות?
פחות מזה. כל רצון מתחיל מהדומם.
תלמיד: אם כך, התהליך הזה מתחיל רק כשרוצים את התיקון.
כן.
תלמיד: ואז יש את כל ההבחנות שמתוארות פה.
כן.
שאלה: כתוב פה שבכל דבר יש פנימיות וחיצוניות. האם אפשר להגיד שהחלק בתוך האדם והקבוצה שלא רוצה להתקרב, להתחבר, להיפגש, זה חלק חיצון בתוך אדם וקבוצה?
בכל אדם יש חלק חיצון ופנימי. מה אתה שואל?
תלמיד: החלק בתוך האדם ובתוך הקבוצה שלא רוצה להתקרב, להתחבר, להיפגש, האם זה חלק חיצון?
כן. חלק מהרצון לקבל שמתנגד לחיבור עם אחרים נקרא חיצון, חלק מהרצון לקבל שרוצה להתחבר עם אחרים נקרא פנימי.
תלמיד: האם אני צריך כל הזמן לבדוק האם אני מתייחס לחלק החיצון או הפנימי?
כן, לבדוק באיזה חלק אתה מתייחס לחבר, לאדם, לכולם.
שאלה: הרבה פעמים אתה מעיר לנו על כך שאנחנו שואלים שאלות לא בנושא או מתוך אינטרס אישי. מה צריך להיות הבירור לפני שאנחנו שואלים אותך שאלה כדי לא להזיק לזרימה הכללית של השיעור?
זה מאוד קשה להסביר כי זה תלוי איך מסתכלים על כל שאלה ועל כל מצב. אתה צריך להיות יחד איתנו בשיעור ומתוך השיעור, לא מהשאלות שלך או מהמצב הפנימי שלך, אלא אם אתה שואל שאלות שמתעוררות בכולם מתוך השיעור, אם אתה נכלל בכולם ומתוך זה אתה שואל, אז אתה בסדר, אז אתה עוזר לכולם לברר את הנושא.
שאלה: יש את כוחות הגוף שהם הכוחות הגשמיים ויש הרגשה שזה משהו שלא משתנה, אלא כל אחד קיבל את הכוחות האלה וזה מה שיש לו.
הם גם משתנים אבל אנחנו לא יודעים לפי איזו צורה. לפעמים אנחנו עולים ואחר כך נופלים, אחר כך משפיע עלינו עוד משהו ואנחנו נכנסים לתוך עצמנו. אנחנו עדיין לא בדיוק מבינים לפי איזו נוסחה אנחנו מתפתחים.
תלמיד: האם יש קשר בין המצבים הרוחניים שהאדם עובר לבין הכוחות הגשמיים?
בעצם אין שום דבר שנכנס אם לא לפי ההתפתחות הרוחנית של כל האנושות, של אדם פרטי ושל כולנו, הכול קשור והכול הוא טבע אחד שנפעל על ידי כוח אחד ש"אין עוד מלבדו". אבל אנחנו עדיין לא נמצאים בהשגה השלמה וגם לא בהשגה פרטית, כך שאנחנו יכולים לקשור כלל עם פרט ופרט עם כלל. לכן אנחנו מבולבלים ומזה נובעת כל שאלה שאנחנו מעלים.
שאלה: האם בעשירייה יש חברים שמשתייכים לחלק הפנימי וכאלה שמשתייכים לחלק החיצוני?
כן, זה בכל דבר ודבר.
תלמיד: האם זה יכול להשתנות?
זה יכול להתחלף וזה מתחלף כל פעם, ואנחנו לא צריכים לעשות כאן בירורים כי אין לנו כוחות לזה, אנחנו לא מסוגלים. אנחנו לא יכולים לברר באיזו מדרגה אנחנו צריכים להיות למעלה מאותה מדרגה, ולפעמים אפילו שלוש מדרגות למעלה ממנה.
שאלה: אפשר להגיד שהעשירייה בסופו של דבר צריכה להיכלל רק מהחלק הפנימי או תמיד זה כך יהיה?
לא, כל העשירייה צריכה להיות כל כך קשורה בתוכה, כך שכולם מוסיפים זה לזה בכל הרצונות הפרטיים והתכונות הפרטיות שלהם, עד שיחד כולם מציגים מצב שלם. אבל בלי שיתחברו כולם יחד אף אחד לא שלם.
שאלה: כל עוד אני לא נמצא במצב של "לשמה", האם ניתן לשייך אותי למדרגת "ישראל"?
בדרך כלל ההגדרה של "ישראל" היא ישר-אל, שאתה מכוון לזה. אבל לא מדובר באיזו דרגה, באיזו עוצמה, באיזה כוח, באיזו חדות אתה מכוון לזה. אם אדם רוצה לגלות את הבורא ויש לו רצון כזה, אז אותו רצון באדם נקרא "ישר-אל", ישראל.
שאלה: ההתעוררות בליבי של רצון לעבוד לפי הספרים שלנו, המקורות שלנו, כתבי בעל הסולם ורב"ש, יחד עם ספרים ששייכים יותר לחלק המעשי שבתורה, האם זה אומר שבליבי מתעורר הרצון הפנימי שנקרא "ישראל"?
יכול להיות שבצורה מסוימת.
תלמידה: איך לעבוד עם זה?
לבוא לאותו מקום שבו לומדים קבלה, להיכנס לקבוצה וללמוד, בהתאם לתכונות הבורא.
שאלה: כשאנחנו מתחילים ללמוד קבלה אז מחלקים אותנו לעשיריות. וכשאני מסתכלת על אותן ארבע הדרגות, במהלך אחת עשרה השנים האחרונות שאני לומדת קבלה, אני רואה איך ארבעה הרצונות האלה פועלים. אבל כשאנחנו מחברות עשיריות, איך לוודא שהרצונות האלה לא יוצאים מהאיזון?
אנחנו פשוט צריכים להתקדם יחד עם העשירייה, בתוך העשירייה, אחרת ודאי שתהיה לנו סתירה לכל כיוון ואנחנו לא נגיע למצב הנכון. אנחנו צריכים להיות בתוך עשירייה, ויחד עם העשירייה להתקדם. פשוט מאוד. אין יותר מה לעשות. עכשיו אתם צריכים להבין את זה יותר, עד כמה כל אותן הדרישות של המקובלים אלינו הן דרישות הכרחיות.
אות ס"ז
"ובהיות האדם מישראל, מגביר ומכבד את בחינת פנימיותו, שהיא בחינת "ישראל" שבו, על חיצוניותו, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו. דהיינו, שנותן רוב טרחתו ויגיעתו, להגדיל ולהעלות בחינת פנימיות שבו, לתועלת נפשו, וטרחה מועטת, בשיעור המוכרח, הוא נותן לקיום בחינת "אוה"ע" שבו, דהיינו לצרכי הגוף. דהיינו, כמ"ש (אבות, פ"א): "עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי", הנה אז, גורם במעשיו, גם בפו"ח דכללות העולם, שבני ישראל עולים בשלמותם מעלה מעלה, ואוה"ע, שהם החיצוניות שבכללות, יכירו ויחשיבו את ערך בני ישראל.
ואם ח"ו להיפך, שהאדם הפרטי מישראל, מגביר ומחשיב את בחינת חיצוניותו, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו, על בחינת "ישראל" שבו, וכמ"ש (דברים, כ"ח): "הגר, אשר בקרבך", דהיינו החיצוניות שבו, "יעלה עליך מעלה מעלה, ואתה, בעצמך", דהיינו הפנימיות, שהיא בחינת "ישראל" שבך, "תרד מטה מטה". אז גורם במעשיו, שגם החיצוניות שבכללות העולם, שהם אוה"ע, עולים מעלה מעלה, ומתגברים על ישראל, ומשפילים אותם עד לעפר. ובני ישראל, שהם הפנימיות שבעולם, ירדו מטה מטה ח"ו."
קריין: שוב קטע, אות ס"ז.
אות ס"ז
"ובהיות האדם מישראל, מגביר ומכבד את בחינת פנימיותו, שהיא בחינת "ישראל" שבו, על חיצוניותו, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו." זאת אומרת, אלה שני רצונות באדם, שאחד מכוון לבורא ואחד לעולם הזה. אז אם הוא מגביר את הרצון לבורא וכל הזמן רוצה לטפח אותו על פני הרצון לעולם הזה, לכל מה שיש כאן, שהאגו שלו רואה ומשתוקק, זה נקרא שהוא "מפתח את ישראל שבו". "דהיינו, שנותן רוב טרחתו ויגיעתו, להגדיל ולהעלות בחינת פנימיות שבו, לתועלת נפשו, וטרחה מועטת, בשיעור המוכרח, הוא נותן לקיום בחינת "אוה"ע" שבו, דהיינו לצרכי הגוף. דהיינו, כמ"ש (אבות, פ"א): "עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי", הנה אז, גורם במעשיו, גם בפו"ח דכללות העולם, שבני ישראל עולים בשלמותם מעלה מעלה, ואוה"ע, שהם החיצוניות שבכללות, יכירו ויחשיבו את ערך בני ישראל."
שאלה: הביטוי "עשה תורך קבע ומלאכתך ארעי", לא מובן. מה זה אומר?
לעשות את התורה כעבודת קבע ואת כול יתר העבודות שלך, המקצוע שלך וכן הלאה כעבודת ארעי. אתה נכנס ללימוד תורה - ללימוד חכמת הקבלה, ואתה לא סוטה ממנה. אתה ממשיך וממשיך כל יום כמה שעות שאתה מסוגל. ובזה אין הפסקות, ואין חופשים ואין שום דבר, רק קדימה.
מה שאין כן, העבודה שלך, איפה שאתה עובד, לא חושב איפה, שם אתה יכול להפסיק, ולעבוד ולעזוב ולהחליף למקצוע אחר וכן הלאה. זאת אומרת, בלימוד תורה אסור לך להפסיק, אפילו יום אחד ובעסק בעבודה הגשמית אתה יכול לצאת לחופש לכמה זמן שאתה רוצה.
שאלה: זה שייך גם למה שהאדם משייך את עצמו, מיהו מקובל שמשתוקק לבורא, או שהוא מצליח בעולם?
אם הוא משתוקק לבורא אז ככל שיש לו יותר זמן, כל רגע פנוי הוא משקיע בלימוד ובהתקרבות לבורא. וכל יתר הזמן שלא חייב להיות בעשייה כלפי התקרבות לבורא, ומאין ברירה, הוא עוסק במקצוע שלו הגשמי כדי להתפרנס.
שאלה: האם אפשר להגיד שישראל שבנו זה הרצון להתחבר?
כן. כדי לגלות את הבורא, כדי לעשות לו נחת רוח.
שאלה: האם אדם רגיל מהרחוב שחי חיים רגילים שייך למושג הזה "אומות העולם"?
אין דבר כזה שהאדם מהרחוב שאין לו שום נטייה לבורא שייך לאומות העולם. כי להיות שייך לאומות העולם, זה אומר שברור לאדם, או ברור לנו שלאדם הזה אין נטייה לשום דבר חוץ מאשר לחיים הגשמיים. גם לזה צריך איזה בירור. נניח אדם מגיע לחכמת הקבלה או לאיזשהו מקום, מברר מה הוא רוצה לעשות בחיים שלו וכן הלאה, ואז הוא מחליט, "אני רוצה להיות אדם פשוט. אני הולך להיות איזה פקיד, או איזה מדען, או איזה עובד, פועל ואני לא רוצה עוד כלום. מספיק לי לחיות בעולם הזה כפי שכולם חיים". כפי שנראה לו שכך כולם חיים.
זה נקרא שהאדם הזה שייך לדרגת אומות העולם, וכאלו יש לנו שבעים סוגים. וחוץ מבחינת אומות העולם, יש את בחינת ישראל, שהוא כבר משתוקק לבורא ורוצה להיכנס לזה.
בין אומות העולם יש לנו יותר טובים ויותר רעים לאחרים. וגם בבני ישראל יש פנימיות וחיצוניות. יש כאלו שמשתוקקים לתיקון העולם ממש ועובדים, נניח כמונו שרוצים בכל כוחנו, בכל הזדמנות שיש לנו לעשות איזה משהו. ויש כאלו שהם לא כל כך בוערים בזה. ויש כאלו שלא רק שלא בוערים לגילוי הבורא, אלא הם לא רוצים בכלל לגלות את הבורא, אין להם נטייה פנימית, אלא יש להם נטייה לחלק המעשה, "תגיד לי מה לעשות ואני אעשה, תעזוב אותי מכל יתר הדברים שלך, מכל יתר החכמות".
אני שמעתי את הדברים האלה לא פעם אחת. זה נקרא "סגולה", "תן לי משהו לעשות ואני אעשה את זה ויותר מזה אני לא רוצה". ההיפך, אני אעשה גדרים, גבולות שמעבר להם לא אצא לחיפוש. אלא קיבלתי הכוונה כזאת מהמורה, וכך אני עושה כל החיים שלי עד יום מותי. זה גם לא טוב, אדם תמיד צריך לחפש איך הוא יעלה יותר ויותר לקראת הבורא.
שאלה: האם כשאנחנו מפיצים אנחנו מעדיפים את הפנימיות על פני החיצוניות?
כן. אנחנו רוצים שהפנימיות תתפתח, תתרחב, ולכן העבודה הזאת היא יותר פנימית, מכובדת.
שאלה: בעל הסולם אומר, "שנותן רוב טרחתו ויגיעתו, להגדיל ולהעלות בחינת פנימיות שבו, לתועלת נפשו,". אם אני לא פועל כך אז אני לא מגיע לרוחניות?
אם אתה לא מעלה את הפנימיות שלך, זאת אומרת את הרצון הפנימי הכי חזק שבתוך הלב, אם אתה לא מעלה אותו לקראת הבורא, שירצה להרגיש, להבין, להתחבר אליו, להידבק בו, אז אתה בהמה.
תלמיד: אבל יש תנאים, אנחנו חיים בעולם הזה, יש הרבה בעיות.
אתה מחפש תירוצים למה אתה לא רוצה להשתוקק לבורא בכל הכוח.
תלמיד: אני רוצה אבל התנאים לא נותנים לי. יש ענייני פרנסה, בעיות, ילדים, אתה מכיר את זה. איך אפשר להפוך את החשיבות כך שהרוחניות תהיה יותר חשובה לי מאשר ללכת לכל השטויות שלי?
אז הבעיה היא רק להפוך את החשיבות. כי כל אחד יכול להגיד, "יש לי אלף בעיות גשמיות, אני לא מגיע לבעיות רוחניות".
תלמיד: זו דוגמה קלסית, למשל בנוגע לכנס, יש בעיות, יש צרות אין כסף וקשה מאוד לבוא לכנס כזה. איך אני הופך את הכנס לדבר הכי חשוב ורציני עבורי?
אני מתאר לעצמי שבכנס מחלקים כרטיסים לעולם הבא.
תלמיד: באמת? יפה.
כן, להשגת העולם הבא. נותנים לך קוד, ואתה מגיע אחרי הכנס הביתה למחשב שלך ונכנס עם הקוד הזה, ודרך זה אתה מגיע לכניסה לעולם הבא.
תלמיד: על זה אני צריך לחשוב?
למה לא, זה לא נכון?
תלמיד: זה נכון, אבל קשה לחשוב שאני בא הביתה, מסתכל על המחשב ומקבל כרטיס לעולם הבא. השאלה שלי איך אני הופך את החשיבות ושם את כל הצרות בצד.
"סוף מעשה במחשבה תחילה"1.
תלמיד: מה זה אומר?
שאתה צריך כבר לחשוב מה יהיה לך מתוך זה שאתה מתחיל את הדבר.
תלמיד: זאת אומרת החשיבות של הנושא, כמה הוא חשוב.
כן, בדיוק.
תלמיד: ומי יכול לעזור לי להגדיל את החשיבות? מי יכול לתת לי דוגמה לחשיבות?
אין. תחפש, תפנה לבורא שיעזור לך.
שאלה: בפסקה האחרונה מדובר על הזר שבתוך האדם, כתוב שבזה שהאדם מעדיף את החיצוניות שלו, הוא גורם לכך שהחיצוניות בכל העולם תתעלה. האם אנחנו יכולים לדרדר את העולם אחורה במעשים כאלה?
אני לא יודע מה להגיד לך, האדם צריך לברר, כאן מדובר כלפי האדם הפרטי.
שאלה: איך לחפש, ולא לפספס את האפשרות כל הזמן להמשיך, להתחזק ולעלות לבורא?
זו שאלה טובה. אני חושב שקודם כל אנחנו צריכים לחבר את עצמנו לקבוצה, והעיקר לעבוד בחיבור הקבוצה. לא להיכנס לשם עם כל הראש כדי לא להתבלבל, אלא להבין כל הזמן ששלמות הקבוצה כמערכת שדרכה אני מגלה את הבורא, חשובה לי כמו גילוי הבורא, וכמו הבורא עצמו. שכך אני צריך להתייחס לקבוצה.
אם אין לי קבוצה כזו, אני חייב לחפש ולמצוא לי, כי בלי זה לא תהיה לי שום אפשרות להשיג את מטרת החיים. אני צריך להעמיד את הדברים האלה לפניי בצורה ברורה ביותר, וזה הכי קשה. הכי קשה לקשור את הקבוצה עם גילוי הבורא, עם מטרת החיים, עם גמר התיקון. שהקבוצה נמצאת שם, ככלי שבלעדיו אני לא מגיע למימוש במאומה. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. אני חושב שיש בינינו אנשים וגם נשים שמסוגלים לזה, הכול תלוי באדם. בהצלחה.
תלמידה: כשאנחנו מתחילים לעשות נגיד סדנה בעשירייה, האם אנחנו יכולים למקד את תשומת הלב שלנו שתיים שלוש דקות רק על זה?
כן, זה טוב מאוד. זה ומאוד חשוב וטוב. בעצם מזה צריכים להתחיל את היום.
שאלה: אני מאוד מתרגשת ומקווה שאצליח. אני רוצה להודות לך בשם הכלי הגרמני כולו, במיוחד בשם העשירייה שלנו. הייתי רוצה להודות בשם כל הגברים שלנו שאתה מחנך, וגם את הילדים והנכדים. יש בי הודיה ענקית לך על כל מה שאתה עושה בשבילנו.
אל תדאגי, הכול מצוין אצלך, את מצליחה. אני מרגיש את הלב שלך, אני מכיר את בעלך, אז אל תדאגי.
תלמידה: אני רוצה להודות לכל החברים והחברות ששואלים שאלות, כשמתעוררת שאלה פנימית, אני תמיד מקבלת תשובה. ודאי שאני לומדת הרבה מהחברים הגדולים האלה, ומודה על כך שהיתה לנו הזדמנות להיות כאן בפתח תקווה עם חברות כל כך גדולות שאני יכולה ללמוד מהן כל כך הרבה.
אתה תמיד מלמד אותנו על החשיבות הגדולה של להיות כאן במרכז, ואנחנו אחר כך מעבירים הלאה את החשיבות הזאת. יש הרגשה שאנחנו מגיעים כאילו לאוהל אברהם, ומקבלים פה הרבה חכמה מכל המורים הגדולים שהעבירו את זה לך, ואתה ממשיך להעביר לנו, והקשר הפנימי הזה הוא אינסופי. תודה ענקית.
יש לך קבוצה נפלאה בהולנד, את כל הזמן קשורה איתנו בצורה טובה, את יכולה להתקדם בצורה מאוד חלקה כאילו את נמצאת כאן תמיד איתנו.
שאלה: האותיות האלה תמיד מעלות הרבה שאלות. נניח הוא אומר, "בהיות האדם מישראל, מגביר ומכבד". האם האדם עושה את זה? כאילו יש פה הרבה כוחות שפועלים על האדם.
אבל איפה ההתחלה, איפה השורש של הפעולה? בתוך האדם, כי הוא שייך לבחינת ישראל שבכלי הכללי. זאת אומרת הרצון שלו מכוון לבורא, כך הוא נולד.
תלמיד: אבל הוא תוצאה של הסביבה, הוא תוצאה של החלוקות הפנימיות שיש פה?
אני לא יודע מאיפה זה בא, אני לא יודע עכשיו מאיפה הוא בא, אני יודע רק דבר אחד, האדם הזה מראה לו תעודת זהות, כתוב בה שהוא שייך לישראל. ישראל, זאת אומרת שהלב שלו, תעודת הזהות הרוחנית שלו, הלב שלו, מכוון לבורא, אותו הוא רוצה.
תלמיד: אז איך יכול להיות שהוא הולך הפוך? איך הוא מעלה את החיצוניות על הפנימיות אם הוא בא מישראל?
אבל יש לו הכבדת הלב. בעצם הבורא שולח לו את זה, כי אין עוד מלבדו, "לב שרים ומלכים ביד ה'". הלב של כולם נמצא ביד ה', ביד הבורא, והבורא מעלה את הרצון שבלב של כל אחד, ועל פני זה האדם צריך יותר ויותר לכוון את עצמו, ולהשתוקק להגיע בדיוק למטרת הבריאה.
תלמיד: אז הבורא גם מגביר את הפנימיות, ואז ישראל עולה, אז הבורא עושה את זה או האדם?
על זה כתוב "מלך מחייה ממית, ומצמיח ישועה"2.
שאלה: אבל יש פה את השותפות הזאת בין האדם שמשפיע מהפנימיות שלו על כלל הכלי, ואת זה שהבורא פועל בתוך כל הלב של האדם?
כן.
תלמיד: איך אפשר לקחת את היחס הנכון? אני יכול להגיד טוב, את הכול הבורא עשה, אז הוא אשם.
לא, אני מצטער, זה לא מחשב.
תלמיד: אז איך להיות שותף טוב של הבורא, ולא להיות שותף כזה שבגללו מה שנקרא הוא מוריד את כולם?
תשתדל להתכלל בבורא, דרך ההתכללות בעשירייה.
תלמיד: ואם נפלתי ולא הצלחתי, אז אני פוגע בכולם?
לא, יש לך עזרה מכולם. יש לך עזרה מכולם כי נפלת בתוכם, ויחד איתם, והם אשמים בזה, ואתה אשם בזה, ואז כולם מתחילים לצאת. לכן זה נקרא שאנחנו מגיעים בסופו של דבר לתיקון הכללי.
תלמיד: אז אדם אחד מכריע או לא מכריע?
כל אדם מכריע.
תלמיד: אבל אם הוא בקבוצה, והוא טועה, אז הוא מפיל את כולם או לא?
הוא מפיל את כולם, וכך הוא צריך להרגיש, שהוא האחראי.
תלמיד: ואז בגלל שיש פה כלי אחד, שהוא איכשהו בהתכללות, הם משלימים בעבורו, ומרימים אותו ואת כולם?
נכון, כן, זה לפי חוקי הטבע הפשוטים, אין כאן שום דבר מיוחד, זה ממש לפי השכל הרציונלי שלנו.
תלמיד: אז העיקר זה להיות עם החברים בלימוד הזה, ובזה הכול משתלם.
כן.
תלמיד: תודה.
כמה זמן אתה אצלנו?
תלמיד: לא יודע, מהבוקר.
לא מהבוקר, בכלל.
תלמיד: אדם חדש כל יום. בשנים, אולי 13.
הוא אומר נכון, הוא חדש כל יום. בסדר, תצליח.
קריין: חבר גדול שלנו חוזר היום להולנד.
כבר היום? חשבתי שבכלל הוא נשאר אצלנו.
קריין: כן, בלב הוא נשאר.
שאלה: אנחנו חוזרים להולנד. ואני רוצה להודות מכל הלב לכל חבר כאן. שוב, היה כל כך מדהים, הכי טוב שיכול להיות. יש פה חברים כל כך גדולים ורב פשוט ענק. אנחנו מגיעים להרגשה ממש מדהימה, ואני רוצה להודות לכל הכלי העולמי, ולעשירייה פתח תקווה 9 במיוחד שממש דאגו לי. הודיה עצומה לכולם חברים, ואני חושב עליכם המון.
לגבי הכנס בערבה. אתמול היה לך דימוי נפלא שהשתמשת בו, מסוק. אני הייתי בצבא, ואני מיד מדמיין לעצמי את המסוק הזה, ושאני יושב בו, וטס למדבר. ואנחנו יושבים במסוק יחד עם החברים, ויש שם איזו נקודה שחורה במדבר, ואנחנו יורדים אליה עם חבלים מהמסוק, וחושך ואתה תלוי בחברים.
איך אנחנו מגיעים להרגשה הזאת? לא שאנחנו סתם נוסעים באוטובוס והכול טוב ונוח, כאילו נוסעים לחופשה בערבה? אלא איך באמת מגיעים להרגשה הזאת שאנחנו נמצאים שם לבד, ותלויים בחברים, ואנחנו צריכים אותם. איך מגיעים להרגשה העמוקה הזאת שאנחנו חייבים את החברים שלנו? שאפשר לעשות את זה ביחד, להילחם במלחמה הזאת, לבנות ולממש את החיבור שלנו, איך לעשות את הצעד הזה? איך עוזרים זה לזה להגיע להרגשה עמוקה הזאת שאנחנו זקוקים אחד לשני כדי להתחבר?
אני לא יודע מה להגיד לך, איך להגיע להרגשה כזאת, אבל בטח כאיש צבא בעבר הרגשת את כל הדברים האלה. אני הייתי בצבא זמן קצר, ואחר כך עבדתי כמה שנים בצבא כאזרח בטייסת. אבל מה להגיד לך? התחייבות. עיקר מה שיש לנו בצבא, זה שהאדם קונה הרגשה, שאם הוא לא עובד יחד עם הקבוצה שלו הוא אבוד, הם אבודים. אחד זה לא כוח, וזה מה שאנחנו צריכים לדעת. אמנם זה בגשמיות. אנחנו כבר לומדים את זה כמה שנים, שברוחניות אחד לא נחשב, פשוט לא נחשב. זה מה שאנחנו צריכים לעשות.
זאת אומרת העיקר בשבילנו זה חיבור. לכן אנחנו כל כך מחכים לכנס הזה במדבר, שנרגיש את החברים יחד, נתכלל עם כולם יחד, ומי שלא יכול להגיע, יהיה איתנו בקשר וירטואלי, וכך נגיע למטרת הבריאה, למטרת החיים.
(סוף השיעור)