שיעור בוקר 08.09.2023 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

להחזיר את הלב למוטב – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: כהכנה לכנס שיתקיים בסוף החודש, נקרא קטעים נבחרים מן המקורות בנושא "להחזיר את הלב למוטב", מקטע מס' 7.

שאלה: אנחנו לפני כנס מיוחד שיתרחש בסוף החודש, ב-30 לספטמבר ו-1 לאוקטובר, כאן בבית שלנו, במרכז. הכנס נקרא "פותחים את הלב", ויהיו לנו בכנס ארבעה שיעורים. השיעור הראשון יעסוק בנושא "עיקר העבודה היא בלב", נושא השיעור השני יהיה "מתחברים כאיש אחד בלב אחד", נושא השיעור השלישי יהיה "להתגבר על הכבדת הלב", ונושא השיעור הרביעי יהיה "תפילה מעומק הלב".

את כל הכנס הזה אנחנו עושים במיוחד כאן בבית שלנו, כי המקום הטבעי ביותר שבו הלב יכול להיפתח הוא דווקא כשנמצאים בבית עם החברים שמתאספים מכל העולם במקום אחד, עם הרב שלנו, עם השיטה הזאת. בכנס יהיו לנו ישיבות חברים מאוד חמות וחגיגיות וסעודות מיוחדות, וגם תהיה אפשרות להיות פה בימים שלפני הכנס וקצת אחרי הכנס. כל תקופת האירוח מתחילה כבר ב-28 לספטמבר עד ה-2 לאוקטובר, וזו הולכת להיות ממש חגיגת חיבור אחת גדולה, והתוצאה שרוצים להגיע אליה בסוף היא שממש פותחים את הלב, זו צריכה להיות התוצאה של הכנס הזה.

הלב הוא הדבר הכי קרוב שיש לאדם בחיים, ומאוד קשה לפתוח אותו, אתה כל הזמן רואה עד כמה הוא הכול חוץ מפתוח.

כן.

תלמיד: למה זה כך, שהדבר שהוא הכי שלך הוא כל כך קשה?

יש עליו הרבה מסכים שסוגרים אותו, מסתירים אותו אפילו מהאדם עצמו. אפילו האדם עצמו לא כל כך מרגיש את ליבו. ככה זה, אנחנו צריכים לעבוד הרבה מאוד על הלב שלנו כדי שיהיה קצת יותר רך ופתוח כלפי החברים שמלכתחילה בכלל אין לנו אליהם שום קשר ורגש. נצטרך ללמוד איך עושים את זה, זו בעיה שנובעת משבירת האדם, מחטא עץ הדעת.

תלמיד: על זה בדיוק אני שואל, כי אנחנו לומדים שיטה שהיא כל כך רגשית, כל התפיסה פה היא רגשית, אבל הלב שמאפשר את כל ההרגשה הוא כל כך אטום וקשה. איך מקלפים את שכבות האטימות האלה כדי להתחיל להרגיש?

זה רק על ידי השפשוף בינינו, בין הלבבות. אם אדם רוצה להוריד שכבות מליבו אז הוא צריך לעבוד על זה, להתקרב לחברים ולהבין שבלי שיכנס איתם לקשר חזק, הדדי, הלב שלו יהיה אטום.

תלמיד: האם בפתיחת הלב של האדם אני פותח את הלב שלי, פותחים לי את הלב? למה דווקא העבודה שלי עם החברים יוצרת פתיחות ללב?

דווקא העבודה שלך עם החברים פותחת את הלב מפני שאנחנו צריכים לעשות שם מאמצים, ואז אנחנו מתקרבים בלבבות.

תלמיד: אבל למה זה דווקא שם, למה דווקא העבודה עם החברים היא זאת שפותחת את הלב?

עם מי יש לך עוד לעבוד על פתיחת הלב? יש לך מטרה אחת עם החברים, אתם נמצאים כל פעם בהתקרבות למטרה, בהתקרבות אחד לאחר, בהבנת החומר, בהבנת ההכרחיות. אין לך בחיים עוד מישהו שאתה יכול לעבוד איתו.

תלמיד: כשאנחנו עובדים על החיבור בינינו, איך קורית פתיחת הלב, אני פותח את הלב של החבר והוא פותח את הלב שלי? איך קורית הפעולה הזאת שהלב נפתח?

זה קורה בצורה הדדית. ככל שאנחנו רוצים להיות מחוברים בלבבות כך אנחנו מגלים את הלב של כל אחד ואחד, והלבבות האלו הופכים להיות יותר רגישים, יותר פתוחים.

תלמיד: מה זה נקרא שהלב הוא "פתוח"?

מה זה "פתוח" אני לא יכול להסביר. הוא מרגיש את האחרים, הוא רוצה להיות מחובר איתם כאיש אחד בלב אחד, והם רוצים כולם יחד לגלות בלב שלהם את הבורא, כמו שהיה באדם הראשון.

תלמיד: רציתי להוסיף שבנוסף להכנה הזאת של פתיחת הלב שתהיה לנו בכנס אנחנו גם מכינים את המקום, ממש פותחים את הקירות, מרחיבים את כל החלל, שיהיה מקום לכל המקובלים לשבת כאן יחד בחלל אחד. הבית יהיה פתוח לאירוח והכול מוכן ומחכים לכל החברים והחברות שיגיעו לכאן. יש פה הכול, הכול מוכן, לא צריך לדאוג לכלום, רק להגיע וידאגו לכם.

אנחנו לא מוגבלים?

תלמיד: אנחנו לא מוגבלים במקום, אנחנו לא מוגבלים בשום דבר, יש הכול לכל מי שרוצה. לכל מי שיש רצון יש פה מקום.

בשלושת השבועות שנותרו עד לכנס, איך להכין את עצמנו לפתוח את הלב, מה היא ההכנה הנכונה לפתיחת הלב?

ההכנה הנכונה היא שאני אדע בשביל מה אני בא. לכן אנחנו צריכים לברר את החומרים שיכולים להכין אותנו, ולהתקרב בלבבות זה אל זה, וכך נגיע למצב שנוכל לקבל בכלי המשותף שלנו את כל המנה, המתנה, שהבורא רוצה להכין לנו.

שאלה: מה שמפריע לחיבור זה העניין הזה שצריך לברך על הרע כמו על הטוב. ברגע שהאדם מברך על הרע אז הוא יכול להתחבר ולאהוב.

כן.

תלמיד: איך מבצעים את זה, איך מברכים על הרע?

אם אנחנו מגיעים למקור של הטוב ושל הרע ובכלל של הכול, לבורא שהוא מקור הכול, אז אנחנו יכולים לברך גם על זה וגם על זה כאחד.

תלמיד: ואיך מגיעים למקור?

לחשוב. קודם כל, כל הזמן לחשוב על זה. ומהמחשבה אחר כך עוברים לכל יתר השלבים.

שאלה: בטבע אנחנו רואים שבשביל שהרך הנולד יגדל בצורה אופטימלית הוא מגדיר את אבא שלו כאריה הגדול במציאות ואת האימא שלו כלביאה הגדולה במציאות, שאף אחד לא יכול עליהם, ואז הוא מרשה לעצמו לגדול, ממש לפרוח. מה אנחנו עושים בעשירייה, איך אנחנו מייצרים את ההרגשה הזאת בתוך העשירייה כך שכל אחד ייפתח?

כתוב על זה המון דברים, אתם צריכים לעבוד על זה בעשיריות. אין לי מה להוסיף, כבר דנו בזה מספיק.

שאלה: מה אני צריך לעשות כדי לבוא לכנס לא בתור אורח אלא בתור שותף?

אתה צריך לדעת בדיוק בשביל מה אתה מגיע, מה נושא הכנס, מה אנחנו צריכים להכין כדי להתכלל בנושא הזה, ולשמוע כל מה שיש לנו בהכנה לכנס. יש חומרים שעל ידם אנחנו מכינים את עצמנו כדי לדעת איך להשתתף נכון, דווקא בנושאים של הכנס הזה. בהצלחה.

שאלה: בכנסים יש יכולת חיבור מאוד גדולה. הולך להיות מאוד שמח בכנס הזה, מאוד חזק. למה לא מרגישים את זה כבר מעכשיו, במה זה תלוי?

כי אנחנו, כמו לפני איזה מעשה חשוב, נמצאים עדיין במתח ובהכנה כדי לבצע מה שאנחנו חושבים שצריכים לבצע. לכן המאמץ, המתח הזה, לא נותן לנו להיות בשמחה ממש. ככה זה קורה. שמחה צריכה להיות שאתה נותן חופש ללב והוא יכול להתמלאות מהסביבה שנמצאת בשמחה. אבל אתה לא יכול לתת חופש ללב, אתה עדיין במתח. אנחנו נגיע לזה.

תלמיד: אני יכול להתמקד בראש שלי, בכל מיני דברים. אבל איך אני ממקד את הרצון בתוך הלב בהרגשה של כנס?

תנסה להכניס את כל המשתתפים לתוך הלב שכולם נמצאים בליבך. אם הם נמצאים בחיבור או לא זה מילא, אבל שהם נמצאים בחיבור ביניהם על ידי המאמץ שלך, שאתה לוחץ עליהם, שאתה אוסף אותם, אתה מחבק אותם, ואז על ידי המאמץ שלך הם הופכים להיות ראויים לקבלת האור העליון. תנסה.

קריין: אנחנו קוראים מתוך המסמך "להחזיר את הלב למוטב", קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מס' 7. כותב הרב"ש:

"האדם, בעת שרצונו הוא רק לעשות נחת רוח ליוצרו, אז הלב שלו, שרוצה להנות מלתת משהו להמלך, שיהיה לו הנאה, הוא מוצא רק דבר אחד, שהמלך יכול להנות מזה, שהם יקחו ממנו את הטוב והעונג, מה שהוא רוצה לתת להנבראים. היות שיש מגדול מלא כל טוב, והוא רוצה להיות האורח אצל הקב"ה, שיכנס לתוך המגדול ולקבל ממנו הנאה, שזה הנאת המלך. נמצא, שהאור התורה, שהאדם רוצה לקבל בבחינת "תורת חיים", הוא בשביל לבו של אדם. כלומר, שיהיה לו במה להנות להמלך.

וזה שכתוב "ואתה תדבר אל כל חכמי לב, אשר מלאתיו רוח חכמה". כלומר, שרוח החכמה מלאתיו. למי, לחכמי לב, כנ"ל. והכוונה על האור, שהאור בא לחכמי לב. שהלב הנקרא רצון, ורוצה לקבל את תורת חיים, בכדי להנות בזה להבורא."

(הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)

יש כאן בעיה פנימית. מצד אחד אנחנו צריכים להרחיב את הלב, אהבה, חיבור. ומצד אחר נכנס אור החכמה. זה כאילו לגמרי בניגוד להרגשת החיבור ואהבה, אבל זה באמת מה שקורה ברוחניות. לפי החיבור שלנו אנחנו משיגים את החכמה העליונה.

שאלה: חכמי הלב, אתה אומר הכול זורם וכולם מלטפים אחד את השני. אני רואה פה כמה מלטפים אותי ומדברים יפה איתי.

הם לא מכירים אותך.

שאלה: בדיוק. אני בא הביתה, אשתי באה הביתה והכול טוב, הכול זורם, איזה יופי, מנשקים אחד את השני. חמש דקות אחרי זה אם אין ויכוח משהו לא בסדר, משהו חולה בבית.

נכון.

תלמיד: מה קרה היום, אתה רוצה משהו שאקנה לך? היא אומרת, לא. איפה היית עד 12 בצהריים. אמרתי, הייתי בעבודה. ופה מתחיל כאסח. עם הכאסח הזה אני מרגיש שאני יכול להתקדם. כי אחרת באה שעה אחת, שתיים ואני מתחיל לעבוד עם האגו. כך זה חוזר על עצמו. אבל אני מרגיש שאני מתקדם.

בגלל זה אתה מתקדם.

שאלה: בדיוק. עכשיו אני יושב פה, אז החברים נורא נחמדים וחבר אומר לי בוקר טוב.

חסר לך כאסח.

שאלה: חסר לי את הקטע. אני אומר לך את האמת, אני פוחד מזה. כי אם אני אגיד מילה לא במקום, ישר, "אתה בא בטענות", ואז אני פוחד להגיד. אני מדבר איתך בצורה פרקטית, איך אני יכול להתקדם? יש פחד לגעת אחד בשני. קראת לזה פעם, ניצוצות, חסרים לי הניצוצות. חסר לי הקטע, יאללה, בואו נתכסח טיפה. יש לי פחד. לפני עשר שנים אתה אמרת לי - אני פוחד שתהיה פה התנגשויות בתוך עשיריות. שאלתי - למה? אמרת - יכול להיות מצב שרק אני ואתה נישאר. איך אפשר לא לפחד להגיע ללטף טיפה אחד את השני ובלי לקום ולהיעלב וללכת? זה נורא חסר לי.

בחכמת הקבלה יש עניין שחושבים שאדם צריך להגיע לכל דבר לבד. מתוך הלימוד שיתקדם, שירגיש שינויים מהחברים שלו. אפילו שאין שינויים כל כך אבל מתוך שהוא מעצמו משתנה אז הוא מרגיש את זה ומבין. זאת אומרת, אנחנו לא עושים את זה בצורה חיצונית כמו בחוץ, אלא כל אחד לפי ההתפתחות שלו.

תלמיד: במה שקראנו פה רב"ש כותב, "ואם אין אור חכמה", אור חכמה זה נקרא שיש לך את הקשר הזה.

כן.

תלמיד: זאת אומרת כדי להשיג את החסד אתה צריך את אור החכמה.

זאת טענה אלי אני מבין.

תלמיד: איך לא לפחד, איך קצת לגעת בחבר, שייצאו משם ניצוצות?

זאת לא דרכנו, לעורר את החבר על ידי דקירות. זה כמו המחמר.

תלמיד: אז מה נעשה? נמשיך ככה?

לא, שכל אחד על ידי זה שהוא רוצה לעשות את הלב שלו יותר רגיש, לפתוח אותו, לקרב לחברו, הוא יהיה יותר רגיש ויגלה את השינויים שיש בליבו של חברו כלפיו, כלפי הכול. אנחנו לא צריכים לפתוח פה ולהתחיל לדבר בצורה גסה זה עם זה, לא, ההיפך. אדם צריך לראות את עצמו שהוא נעשה יותר רגיש לחברים ולכן הוא יותר ויותר מרגיש מהם כל מיני שינויים, "קוצים", אבל על ידי זה שהוא נעשה רגיש יותר ולא על ידי זה שהחבר נעשה יותר מתקיף.

תלמיד: יפה, אמרת שפתיחת הלב בכנס זה הנושא, אז מה אתה מציע לי, שאני אבוא לכנס, להיות רגיש? מטבעי אני לא כל כך רגיש, אז איך אני פתאום אתחיל להיות רגיש כלפי החבר? איך אני משיג את הרגישות?

לא יודע. אתה צריך לשפשף את עצמך בצורה קשה מאוד. האמת, שכולם צריכים את זה, גם לי זה חסר, ומה שאני חושב – לחפש.

תלמיד: כשאני בא לפה, לעשירייה, נורא נעים לי עם החברים שלי, אבל אין לי מה להפסיד. אני בא, רוצה להרוויח כמו כולם, נכון, עבודה יפה, חברים נהדרים, המקום הוא מקסים.

איך זה שאין לך מה להפסיד?

תלמיד: זהו, אין לי.

עולם הבא.

תלמיד: אז איך מגיעים למחשבה?

בשבילך זה לא הפסד?

תלמיד: זה יפה מאוד מה שאתה אמרת עכשיו, להשיג את העולם הבא. איך אני משיג את החשיבות להשיג את העולם הבא? למה שאני אחשוב שזה הפסד?

קשר עם הבורא. קשר ישיר עם הבורא.

תלמיד: נכון, קשר עם הבורא. צריך כל פעם לזכור את זה. אם אין קשר עם הבורא, זה ההפסד.

אין פחות ואין יותר מזה.

קריין: קטע מס' 8, כותב הרמח"ל:

"הנוקבא בסוד מה שמנהגת את כל העולמות נקראת "לב", כי בסוד זה ניתן הלב באדם, והלב הוא המבין והמרגיש. וכן כל הפעולות של כל העולמות מגיע ההרגש אל הנוקבא, כי היא המתפעלת מן התחתונים. ונמצא כי כל הלבבות שבכל אנשים, אינם אלא חלקים מן הלב הזה. פירוש - כל הנשמות הם נשרשים בנוקבה, ולכן נקראים חלקים שלה, וכן הם המ"ן שלה, כי היא אינה נקראת שלימה אלא אם כן היא באה בכללות כל ענפיה."

(הרמח"ל. "אדיר במרום")

שאלה: כתוב כאן, "והלב הוא המבין והמרגיש", ובדרך כלל אומרים שהלב רק מרגיש.

כתוב גם הרבה על הלב המבין.

תלמיד: נכון, זה גם כתוב, אבל התחושה, בדרך כלל אצל כולם, היא שהלב המרגיש, וכאילו כשאומרים הלב מבין ומרגיש, זה כאילו מוריד את הרומנטיקה, מוריד את הכוח של הלב, אפילו אולי סתירה, מה זה מבין? יש ללב שכל? לפעמים השכל, ההבנה מקלקלת את הרצון הטהור של הלב.

לפי מה שאנחנו לומדים ולפי מה שאנחנו מתפתחים, אז הלב מוסיף לזה. וככל שהלב יותר גדול, הוא יותר מבין. זאת אומרת, דרך הרגש מגיעים להבנה.

שאלה: הוא כתב שם שכל הלבבות בכל האנשים מתכנסים לאותו לב אחד.

כן.

תלמיד: מה זה הלב האחד הזה?

זה לב של אדם הראשון, לב המערכת.

תלמיד: מה זה לב של אדם הראשון?

אדם הראשון זו המערכת שהבורא ברא והיא שורש לכל הנבראים.

תלמיד: ומה זה שאנחנו מחזירים את הלב שלנו לשם?

שאנחנו לא מרגישים את עצמנו מנותקים מאותה המערכת, אלא חוזרים ונכללים, מתאחדים שם בחזרה.

תלמיד: מה שאני מנסה לתפוס זה את הייחודיות שיש באותו הלב לעומת הלב שלנו, למה כל הלבבות שלנו צריכים בסוף להגיע לאותו לב אחד?

כי אנחנו חלקים ממנו, כביכול חלקים. רק כל אחד לפי האגו שלו מרגיש את עצמו שנבדל, נפרד, מתנתק, מנותק.

תלמיד: מה התפקיד של אותו לב אחד במערכת? מה עושה לב האדם הראשון?

זה לב שהבורא ברא ואנחנו צריכים בלב הזה להרגיש אותו, להתאחד עימו.

תלמיד: הקשר שלנו עם הבורא קורה באותו הלב?

כן. אין לב אחר. אין מקום אחר, אין רגש אחר, רק אותו לב. האמת שגם עכשיו אנחנו נמצאים שם, אבל כלפי התפיסה שלנו אנחנו מנותקים.

תלמיד: אז מה זה מוסיף לנו לתפיסה, ההכרה שאנחנו בתוך אותו לב אחד?

אינטגרליות של הבריאה. שכל הבריאה נמצאת כמערכת אחת, כמקום אחד, ככלי אחד, כאדם. בסופו של דבר האדם, זאת אומרת, זו מערכת שדומה לבורא.

תלמיד: שאנחנו מתחברים לתוך המערכת האחת, אנחנו מתחילים לתפוס את המציאות בצורה זהה או היא עדין נתפסת שונה?

בצורה כללית אחת לכולם.

תלמיד: אז לכולם תהיה אותה המציאות?

כן.

תלמיד: אז איפה הייחודיות של כל אחד אם לכולם תהיה אותה מציאות?

מספיק, אנחנו מגיעים לשלב של "ה' אלוהינו, ה' אחד".

תלמיד: אז זה ממש מבטל אותנו, כאילו שאנחנו חוזרים לאותו הלב האחד.

מבטל כל אחד ואחד ומחזיר אותנו למצב שכולנו יחד. אנחנו חוזרים למצב של האדם הראשון. זה התיקון, זה גמר התיקון, לזה אנחנו משתדלים להגיע.

שאלה: אנחנו כבר נמצאים במצב של לב פתוח?

לא.

תלמיד: אמרת שאנחנו כבר נמצאים במצב הזה, רק לא מודעים לו.

זה משהו אחר. אבל זה, לא, אל תשמע, אל תיקח את זה בחשבון. אנחנו לא נמצאים בלב פתוח. לזה אנחנו צריכים להגיע ולזה רוצים קצת להתקדם בכנס הקרוב, עוד קצת לקרב את הלבבות, אין יותר חשוב מזה. כל החכמות, כל הדברים שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה ובכלל, את הכול כדאי לגלות בלב פתוח.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להרגיש שאנחנו מפסידים את הבורא אם אנחנו לא מתחברים.

ודאי זה העיקר.

תלמיד: אנחנו הרבה פעמים מדברים על הבורא כמערכת, כמו שדיברנו עכשיו, במונחים של כלי, אור. הכי דבר שנותן התפעלות זה שאנחנו קוראים לו טוב ומיטיב, אבל אנחנו לא יכולים להעביר בצורת מילים את הרגש ובאמת את הדבר הטוב שאליו אנחנו רצים להגיע. שאנחנו מגיעים לכנס, כמה אנחנו צריכים לגדל, לפאר את הבורא שעומד מאחורי החברים, וכמה לא צריך לעשות את זה אלא הבורא יתגלה מעצמו מתוך העבודה שלנו?

לא. אנחנו דווקא צריכים בכוח לתאר את הבורא שנמצא אחרי החברים, ואנחנו הגענו לכנס ובכלל לכל חיבור שלנו בעשירייה או עם הרבה עשיריות יחד לשיעור, וזה הכול כדי שוב ושוב להתקרב לבורא ולהיות לפניו.

שאלה: יש עוד עניין שלמדנו היום, קראנו בקטע הקודם שאנחנו רוצים לעשות נחת רוח לבורא. איך צריך לחשוב על זה, לתאר את זה, להשתמש בזה, מה עושים כדי לעשות לו נחת רוח או איך לחשוב על זה?

כל אחד איך שהוא יכול לתאר את זה בליבו. לא יודע. זה שאנחנו רוצים לגרום לו נחת רוח בזה שאנחנו מתחברים, באים לפניו ומראים לו שאנחנו מתחברים, אנחנו רוצים להתחבר, תעזור לנו כי בחיבור שלנו אנחנו רוצים לגרום לך נחת רוח, מכולנו, מהילדים שלך.

שאלה: במאמר שקראנו רב"ש כותב בצורה מאוד יפה, שהאדם שנמצא בהשפעה שהוא מקבל אור חסדים זה כשהוא רוצה רק להרגיש שהוא יכול להגיד תודה לבורא, שהוא רק בזה שהוא מסוגל להגיד תודה לבורא ולא לבקש שום דבר לעצמו. לנו יש כוח קבלה בתוכנו כל הזמן שבוער בנו. איך להשתלט עליו ולהחזיק אותו שנוכל באמת להגיע עם הכוונה הנכונה או איך להשתלט על הלב, הרי הוא בכלל בידי הבורא?

הלב בידי הבורא לא בידינו. לכן אנחנו צריכים להיות בכוונה, בנטייה לחיבור בינינו, לפנות אליו וכל הזמן להיות בדרישה שיעזור לנו להיות מחוברים. אין לנו יותר, וכאן באמת צריכים להיות חכמי לב שאנחנו רוצים לחבר בינינו.

תלמיד: בהצלחה, תודה.

נצליח, אני לא חושב שלא. העיקר זה לא לאבד את התקווה מפני שדווקא על ידי העליות, הירידות, על ידי כל מיני כאלה המכות שנופלות ועולות ולא יודעים איך לעלות ושוב אכזבה, דווקא מכל הדברים האלה אנחנו מתעלים.

שאלה: הלב של נשמת אדם הראשון שאנחנו חלק ממנו, יש כמה מושגים חופפים שאתה תמיד חוזר עליהם, שהבורא מרגיש אותנו, שאנחנו חלק ממנו. האם "השדה אשר ברכו ה'" והלב של נשמת הראשון זה אותו הדבר?

נגיד שכן.

תלמיד: ולמה אני שואל את זה, כי אנחנו מדברים על פתיחת הלב, למעשה אנחנו מדברים פה גם בעקיפין על חיבור ישיר לבורא ולראות כל דבר שקורה לנו כחלק ממה שהוא מוביל אותנו דרך אותה השדה. ורציתי לתת דוגמה קטנה, קבוצת רחובות. והיו לנו כמה הזדמנויות לגלות שהבורא משחק ומושך בחוטים. קודם כל, אשפוז של חבר מרחובות ביום ראשון, למחרת קורונה של חבר אחר מבאר שבע, אחרי זה נפטרה חברה לקבוצה של אשתו של חבר שנמצא פה איתנו מבאר שבע בגיל צעיר שלא נדע, אחרי זה עוד שני אשפוזים, אחד ניתוח פתאומי. בקיצור, הגענו למסקנה, לאחר שעשינו את פגישות העבודה, קרה משהו וזה באמת אותו כוח עליון שמושך אותנו ומוביל אותנו כדי שנפנה אליו, אולי עשינו משהו לא נכון וזה המקום אולי לפתוח את הלב בלי לחכות לכל הסימנים והאותת האלה.

דבר ראשון, לפתוח את הלב הייתם צריכים קודם, לפני הפגישות כאלה, אז היינו צריכים לפתוח את הלב ולהכין את עצמנו לחיבור. דבר שני, אחרי שאנחנו מתחברים, אנחנו מביאים את כל הכוחות וכוללים אותם בחיבור. זה מה שצריכים לעש

תלמיד: רק רציתי להוסיף לחברים, לא לחכות לסימנים האלה, בואו נעשה את הדברים בדרך הטובה והפשוטה בלי עימותים, בלי דברים שיובילו אותנו לתובנות האלה ומתוך כאב.

שאלה: בציטוט 8 כתוב "וכן כל הפעולות של כל העולמות מגיע ההרגש אל הנוקבא, כי היא המתפעלת מן התחתונים." מה זה אומר שהנוקבא מתפעלת מן התחתונים?

חלק מעשר הספירות, החלק העיקרי שהוא הנוקבא, האחרונה, המלכות, היא מתפעלת מכל הספירות שלפניה. 

קריין: קטע מספר 9, כותב הרב"ש.

""מוח" נקרא בחינת חכמה. "לב" נקרא בחינת בינה, שהוא אור דחסדים. והמוח יכול לשלוט, היינו יכולה להיות לו השליטה שיאיר זה דווקא בזמן שיש לו לב, שהוא בחינת חסדים. כי מטרם שיש לו חסדים אין שליטה לאור החכמה, אינו הוא יכול להאיר, ונקרא אז בחינת "לילה"."

(הרב"ש. 942. "בענין מוח שליט על הלב")

שאלה: למה אין לאדם שליטה על הלב?

כי זה רצון, הרצון הוא לפני האדם. האדם לא יכול לייצב את הרצון אלא רק להחליט מה לעשות עם הרצון דרך הבורא, דרך הסביבה. אבל בעצמו האדם לא שולט על הרצון. 

תלמיד: מה הוא כן יכול לעשות, האם לייצב את הרצון אחרי שהרצון מתעורר בו?

בטח. 

תלמיד: במה הוא יכול לכוון את הרצון שלו? 

על ידי הסביבה, זה מה שאנחנו לומדים. 

תלמיד: לייצב לאן, למה?

לייצב את הרצון שלו עם האחרים שיהיה כמה שיותר מתאים לבורא, שהבורא יוכל לעבוד ברצון הזה, למלא אותו, לקרב אותו. 

תלמיד: האם בזה השליטה של האדם על הלב?

כן. השליטה על הלב היא דרך הסביבה, כי לב הוא כל הסביבה, העשירייה, ולא שיש אותו באדם עצמו. לב הוא המושג הכולל. 

שאלה: לעיתים אתה אומר שהתאספות חברים יותר חשובה משיעור. יהיו לנו שש התאספויות בכנס, איך לעשות אותן בצורה מיוחדת שבאמת נצליח לפתוח את הלב?

קחו את הנושאים של הכנס ותעבדו עליהם, זה מה שאני ממליץ.

תלמיד: זה גם המקום להגיד שבאתר של הכנס נמצאים כבר כל החומרים של השיעורים של הכנס.

שאלה: אני בכנס מגיע להרגשה מאוד יפה, מאוד טובה, לב חם, לב פתוח, יש סעודות, ממש נעים, טעים, אבל זה לא אור חכמה, זה משהו קטן, דקיק. מה חסר? משהו שחסר אצלי כנראה.

כנראה להוסיף באוכל, בשירים, בכל הדברים. 

תלמיד: כל כנס הוא מושלם, גם עכשיו בסעודת חומוס אני ארגיש כמו כנס, אבל איפה אור החכמה פה?

אור החכמה תלוי בך לא באוכל. 

תלמיד: מה אני לא עושה?

מה אתה לא עושה? תבדוק, אני לא יכול להגיד לך. 

שאלה: בכנס ברור שיהיו לנו מצבים לפי איך שאנחנו קולטים את מאמרי רב"ש ואת הכול. גם נאמר פה שלא נגיע לזה שאדם שנמצא בעבודה ומגיע לסדנאות יגיד "שוב חיבור, סתם חיבור", אלא שיבין שדווקא במקום הזה זו העבודה, שזה לא סתם חיבור, אלא זה שהוא קיבל עכשיו חושך ומרגיש את זה, איך הוא מוסיף בחיבור, איך הוא יוצא מזה. איך אנחנו מצדיקים את החבר כל פעם, מוסיפים בחסדים האלה?

לא מצדיקים, אנחנו עוזרים לו, אנחנו נכללים בו, אנחנו מקבלים אותו כמקור של חיסרון שהוא דווקא מגלה זאת בשבילנו. 

תלמיד: יש כאן עבודה גם לחבר שמקבל הכבדה וגם למי שנמצא בהתרוממות, שצריך להרים מצב רוח. איך אנחנו שומרים על כל הכלי שנזכה יחד לעולם הבא?

נכללים עם כולם, ואז גם החסרונות וגם היתרונות, כל הדברים האלה עובדים יחד. 

שאלה: חבר עם השאלה שלו דחף אותי למחשבות על עבודה עם פתיחת הלב בעשירייה. עם אשתי למדתי בעזרת חכמת הקבלה שאני צריך לתת לה להוציא כול מה שיש לה בתוך הלב, ככל שזה קשה, אני צריך לקבל. אתמול חבר מעשירייה שאל בעשירייה, "חבר'ה תפתחו את הלב, תגידו מה אתם רוצים?", אני אמרתי "אני רוצה שתבוא לשיעור". הוא ענה "אני עובד ואני אהיה בערבות". אני אמרתי שאני רוצה ליטר והוא אמר לי קח כפית. אני רואה שגם לשיעור הוא לא הצליח להגיע בגלל העבודה שלו, בגלל סיבות אחרות.

איך אני יכול לקחת את הדוגמה מהמשפחה ולשים בעשירייה, להביא את החשיבות של הרצון של החבר ולמלא אותו עד הסוף?

תתאר לעצמך שאתה מחובר עם אותו חבר אפילו שהוא לא כל כך מגיע, ואתה רוצה יחד עימו לעבור את כל השלבים שאתה עובר לבד. קח אותו ביד ותעברו את כל השלבים, וכך גם בכנס. 

(סוף השיעור)