שיעור בוקר 20.12.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 32, מאמר "שכל הפועל"

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 32, מאמר "שכל הפועל".

שכל הפועל

"מה שכתוב, שכל אדם מחוייב להשיג שורש נשמתו, פירוש: שתכלית הנרצה והמקווה מהנברא, היא הדביקות במידותיו בו ית', כמו שכתוב "ולדבקה בו". ופירשו חז"ל, שזה הדביקות במידותיו ית': "מה הוא רחום" וכו'. וענין מדותיו ית' הם הספירות הקדושות, כידוע. שז"ס שכל הפועל, ומנהג עולמו, ומודד להם על ידם השפעתו וטובו יתברך.

אבל צריך להבין: למה נקרא זה "דביקות בהבורא יתברך"? ולכאורה הרי זה לימוד בעלמא.

ואבאר דרך משל, אשר בכל פעולה שבעולם, מתדבק ונשאר באותה הפעולה, אותו שכל הפועל אותה. כמו שבשלחן, מושג בחינת שכל של הנגר וחריצותו באומנות זו, אם רב או מעט. כי בעת מלאכתו, ערך אותה בבחינת שכלו ומדת שכלו. והמסתכל בפעולה, וחושב בשכל הטמון בה, הרי הוא, בשעת מעשה, דבוק בשכל הפועל אותה, דהיינו שמתאחדים ממש.

כי באמת, אין מרחק וחתך בין הרוחניים. ואפילו כשבאים בגופים מחולקים, אבל השכליים שבהם, אי אפשר לתארם בחילוקים. כי באיזה סכין תחתוך הרוחני וישאר נבדל?

אלא עיקר ההבדל שנמצא ברוחניים, הוא בתוארים. פירוש, משובח או מגונה. וגם בהרכבות. כי שכל, המחשב בחכמת כוכבים, לא ידבוק במחשב חכמת טבעיים. ואפילו באותה חכמה עצמה נמצא הרכבות הרבה. כי אחד מתעלה על חבירו אפילו בחכמה אחת. ורק בזה יבדלו הרוחניים איש מרעהו. אבל כששני חכמים, מחשבים בחכמה אחת ושיעור אחד במידת השכלתם, אז ממש מאוחדים המה. כי במה יבדלו?

ולכן כשנמצא אחד, מחשב בפעולת חבירו ומשיג את השכל מהחכם הפועל אותה, נמצא ששניהם מדודים בכח ושכל אחד. והמה עתה ממש מאוחדים, כמו איש שפגע רעהו האהוב בשוק, ומחבקו, ומנשקו. ואי אפשר לנתק אחד מחבירו, מרוב האחדות שביניהם.

ולכן כפי הכלל, אשר בחינת השכל שבמדברים, הוא הכח היותר מותאם שבין הבורא לנבראיו, והוא בבחינת האמצע, דהיינו שהאציל ניצוץ אחד מהכח הזה, אשר על ידי אותו הניצוץ, הכל שב אליו.

וכתיב: "כלם בחכמה עשית". דהיינו, שכל העולם ברא בחכמתו ית'. ועל כן הזוכה להשיג האופנים, שברא בהם את העולם וסדריו, הרי הוא דבוק בשכל הפועל אותם, ונמצא שהוא דבוק בבורא ית'.

וזה סוד התורה, שהיא כל שמותיו של הקדוש ברוך הוא, ששיכים לנבראים. ובהיות הנברא משיג על ידם שכל הפועל הכל, כי בתורה הבורא היה מסתכל, בעת שברא העולם, כידוע. והארה שמשיג דרך הבריאה, ומתדבק בשכל הזה תמיד, נמצא שהוא דבוק בבורא ית'.

ובזה מובן, למה הראה לנו הקב"ה את כלי אומנותו. וכי לברוא עולמות אנו צריכים? ומהנ"ל ניחא, כי הראה לנו הקב"ה סדריו, שנדע איך להתדבק בו ית'. שזהו "הדבק במידותיו"."

תלמיד: בעל הסולם כותב "ואבאר דרך משל, אשר בכל פעולה שבעולם, מתדבק ונשאר באותה הפעולה, אותו שכל הפועל אותה." ונותן דוגמה, "כמו שבשלחן, מושג בחינת שכל של הנגר". האם אפשר להגיד שבתוך הקשר בינינו, מתוך האמונה האמיתית שמאחורי כל חבר עומד הבורא, אנחנו יכולים לגלות באמת את מחשבתו ופעולתו של הבורא בינינו?

כן.

תלמיד: איך מתוך האמונה השלמה הזו שמאחורי כל חבר עומד הבורא, אנחנו כל הזמן מתקרבים ומחזקים בינינו את הפועל הזה, את השכל של הבורא?

זה לפי הדבקות בינינו, כמו שאנחנו רואים, שבמידת הדבקות בין הנבראים הם מתחילים להתקרב עוד ועוד לגילוי הבורא.

תלמיד: רב"ש אומר שרק מי שרוצה להידבק במידותיו, בשורשו, יכול לקבל את ה'שכל'. מה המיוחד בזה שאני רוצה ובאמת עושה מאמץ להידבק במידותיו ואז אני מגלה את השכל שלו?

אני חושב שזה היינו הך, להידבק בשכל העליון או להידבק במידות שלו, זה דבר אחד.

תלמיד: אני זוכר כשהגעתי ללמוד לפני הרבה שנים, אחד הדברים שהביאו אותי ללמוד, ואני יודע שכך גם הרבה אחרים, זה שכאשר למדתי אנטומיה, פיזיולוגיה, פתולוגיה של גוף האדם, וראיתי איך הכול מושלם, הייתה לי תחושה כזאת עמוקה, שלא יכול להיות שזה מקרה, אלא שיש משהו הרבה יותר גדול וחזק ושיש לו איזו מטרה. זה היה מאוד ברור, ולא משנה כמה רופאים ואנטומיסטים חוקרים בזה, אף אחד לא באמת מבין את המורכבות, ובטח לא כשמתחילים לדבר על הנפש והשפעתה על הגוף וכן הלאה. ובלימוד שלנו יש גם התפעלות מאוד מאוד גדולה בכל פעם מחדש מגודל השלמות של הדבר שאנחנו לומדים, אבל במה בדיוק אנחנו נדבקים, מה זה הדבר הזה שמאחורי כל השלמות הזאת?

צריכים להיות דבוקים למטרה, כי במטרה אנחנו מתחברים יחד כולם לאדם אחד, ואז משיגים את התכונות שלנו מהחיבור שנעשה עלינו.

תלמיד: איך מהדבקות במטרה אנחנו לומדים על השכל המפעיל אותה?

כי דווקא בו אנחנו דבקים.

תלמיד: האם מטרה יכולה להיות כיוון או מגמה שאנחנו הולכים אליה ביחד, וכולנו מתאמצים לשמור אחד על השני בכיוון או במגמה הזאת, ואיך מתוך זה מתגלה השכל של 'הפועל אותנו'?

השכל הפועל זו התוצאה שמתגלה במטרת החיבור בינינו, שם הוא נמצא, משם הוא פועל ומחייב אותנו להגיע אליו בדביקות.

תלמיד: האם אפשר לומר שכל דבר שאנחנו רואים לא מנותק מהמטרה הזאת, וזה בעצם השכל שמקיף אותנו או פועל עלינו מכל מצב?

זו השבירה שעברה עלינו ואנחנו צריכים לעלות מעליה ולהרגיש את עצמנו כאיש אחד בלב אחד, ואז אותה צורת החיבור שאנחנו צריכים להשיג, מתקרבת ונראית.

תלמיד: מהו אותו שלם? הוא נותן דוגמה ואומר "תסתכל על שולחן, ואם תעמיק בו באמת תבין את השכל של מי שעשה אותו".

אותו שלם נקרא "מחשבת הבריאה", שזו המחשבה שמלכתחילה התגלתה בבורא ולפי זה מאוחר יותר הוא בנה אותנו.

תלמיד: איך אנחנו מתחברים אל השלם הזה, כי כמו שאמרת אנחנו באמת רואים את השבירה בעיניים, איך מתחברים לדבר השלם?

מהחיבור בינינו אנחנו משיגים את הכוח הפועל בנו ונעשים מאוחדים עימו.

תלמיד: זאת אומרת, כשאדם מסתכל על עצמו הוא רואה את מה ששבור בו ואת היחס בינו ובין החברים, וממצב זה הוא שואף לחפש את השלם?

כן.

תלמיד: אתמול כשלמדנו מספר ה'זוהר' נאמר שחלילה לעבוד עבודה זרה, כי 'הקדוש ברוך הוא' זה תכונת ההשפעה ושלא יהיה לנו אל זר. זאת אומרת שלהידבק במידותיו זה אומר להתחבר עם תכונת השפעה, לרצות להיות משפיע, וזה נקרא "להשפיע על מנת להשפיע", להידבק בו?

כן.

תלמיד: מצד אחד יש את מחשבת הבריאה שהיא להיטיב לנבראיו, ויש גם את רצונו להיטיב לנבראיו. אנחנו לומדים שהשכל בדרך כלל הוא זה שמשרת את הרצון, ופה אנחנו לומדים על 'השכל הפועל' על 'מחשבת הבריאה' ו"רצונו להיטיב לנבראיו', איך זה מסתדר עם השכל, עם רצונו?

זה אותו דבר. אנחנו לא יכולים להבדיל בין השכל הפועל והפעולות עצמן.

תלמיד: אז אנחנו משיגים את 'השכל הפועל' ואחריו את רצונו, או שזה ביחד?

אנחנו משיגים את השכל הפועל והוא כל הזמן נעשה יותר ויותר מושלם, כך אנחנו משיגים אותו.

תלמיד: הוא פותח עם "כל אדם מחוייב להשיג את שורש נשמתו. מה הייחודיות של כל נשמה?

זה אותו חלק ממחשבת הבריאה הכללית ששייכת דווקא לו.

תלמיד: האם אותה נשמה משיגה משהו ייחודי ששאר הנשמות לא מגלות, לא משיגות?

כן.

תלמיד: אז מה זה ה'שכל הפועל'?

זה אותו הכוח המיוחד שמתלבש בחומר שלו, כי כך אנחנו משיגים את השכל, דרך החומר.

תלמיד: כל נשמה וכל שורש נשמה משיגה 'שכל פועל' משלה?

הרב: כן.

תלמיד: זאת אומרת, שהשכל הפועל לא מתגלה באחדות בינינו?

בעצם השכל הפועל זה מה שצריך להתגלות באחדות השלימה שבינינו. אבל אפילו שאנחנו משיגים את אותו השכל בחלקים, בכל זאת כך הם גם נקראים, "שכל הפועל".

תלמיד: הוא כותב "כשנמצא אחד, מחשב בפעולת חבירו ומשיג את השכל מהחכם הפועל אותה, נמצא ששניהם מדודים בכח ושכל אחד. והמה עתה ממש מאוחדים." האם זה אומר שיש להם שכל משותף?

כן, שזה כבר שייך לבורא.

תלמיד: וזה גם השכל הפועל שמגלים אותו?

כן.

תלמיד: השכל הזה הוא משותף, הוא מתגלה באחדות בין הנשמות או שהוא ייחודי לכל אחד?

באחדות בין הנשמות.

תלמיד: ולכל אחד יש שורש נשמה משלו ודרך השגה משלו?

כן.

תלמיד: אז זה לא מסתדר.

זה הפועָל היוצא שיש שכל הפועל לכל אחד ואחד וכשהם משיגים אותו אז הם מתחברים יחד לשכל המשותף.

תלמיד: אם יש לכל אחד שורש נשמה משלו, מתי האדם משיג את השורש נשמה של החבר?

כשהוא רוצה לצאת מהשכל שלו ולהתחבר לאחרים.

תלמיד: ומה זה 'שכל הפועל', מה מורגש ביניהם?

שכל הפועל זה השכל הכללי, שפועל על כולם.

תלמיד: ומה זה שונה מגילוי בורא?

זה לא שונה, אנחנו קוראים לו בורא.

תלמיד: אמרת שצריך להשיג את השכל בחלקים, מה זאת אומרת?

אנחנו משיגים אותו במידה שמסוגלים להתנזר מעצמנו ולהידבק במה שמחוץ לנו וכך מתחברים.

תלמיד: מה זה להתנזר מעצמנו? להיות מעל לדעתי?

כן.

תלמיד: ככל שאני מכניס את החברים ללב כחלק ממני, כך אני מגלה את חלקי הבורא?

כן.

תלמיד: כתוב, להידבק במידותיו, זה הוא רחום אף אתה רחום, הוא חנון אף אתה חנון. הוא חנון ורחום כלפי נבראיו, כלפי מי הנבראים צריכים להיות רחומים וחנונים?

כלפי הפעולות שלו כלפי הנבראים.

תלמיד: למה הוא צריך שגם הנברא יהיה כמוהו, אם הוא עצמו כבר עושה את כל העבודה? למה הוא רוצה שהנברא יהיה כמוהו, לנברא אין נבראים?

על זה אין תשובה, "תכלית הידיעה שלא נדע".

תלמיד: כתוב "בחינת השכל שבמדברים, הוא הכח היותר מותאם שבין הבורא לנבראיו, והוא בבחינת האמצע, דהיינו שהאציל ניצוץ אחד מהכח הזה, אשר על ידי אותו הניצוץ, הכל שב אליו." מהי הבחינה שהיא בחינת האמצע?

זו בחינת הבורא שנמצאת בנבראים ומאפשרת להם להגיע לדבקות ביניהם ואז לבורא.

תלמיד: איך מתחברים אל הבחינה הזו?

בעבודה שלנו, כשאנחנו כל הזמן משתדלים להיות מכוונים למצב שאנחנו קרובים זה אל זה עוד ועוד.

תלמיד: איך זה מקרב אותנו לשכל הפועל?

השכל הפועל יוצר אותנו ונותן לכל אחד מקום משלו, כך שאנחנו בתוך השכל הפועל הזה מתחילים לגלות את עצמנו. וכשאנחנו מייחדים אותו, מעלים את הכוחות הפרטיים שמרגישים, אנחנו יותר ויותר מייחדים את עצמנו והופכים להיות אחד.

תלמיד: כשאנחנו מנסים להתקרב איש לרעהו, מה אנחנו מחפשים?

כשאנחנו מלמדים, נותנים דוגמה איך להיות דבוקים כל אחד לאחרים, אנחנו בזה מתאחדים.

תלמיד: למה זה מביא אותנו לגלות את השכל שפועל בבריאה?

כי ההרכבה של הנאצלים השונים מביאה את השכל, מגלה אותו.

תלמיד: ובחינת האמצע, מה היא?

אנחנו מגיעים לחשבון הכללי הכולל את כולם, וכך משיגים את השכל הפועל. כביכול איפה שחשבנו שרוצים להתחבר יחד, שם אנחנו מגלים אותו.

תלמיד: בעל הסולם אומר "ובזה מובן, למה הראה לנו הקב"ה את כלי אומנותו. וכי לברוא עולמות אנו צריכים? ומהנ"ל ניחא, כי הראה לנו הקב"ה סדריו, שנדע איך להתדבק בו ית'. שזהו "הדבק במידותיו"." מהו "כלי אומנותו" שהוא מראה לנו?

איך הבורא מתחלק על ידי הנבראים שברא, וכל חלק ממנו מרגיש עד כמה הוא מנותק מאחרים וזו מידה שהוא לא יכול לסבול, כי זה הפוך מהבורא, וכך בחיבורים אנחנו משיגים אותו. בסופו של דבר, באותה מידה שאנחנו מתרחקים בינינו, באותה מידה אנחנו יכולים להתחבר בינינו ולגלות אותו.

תלמיד: מהו כלי אומנותו?

"כלי אומנותו" זה כשאנחנו בחיבור שלנו, משיגים אותו רצון שהבורא ברא ובאותו רצון אנחנו יכולים להשיג את עצמנו, את הצורה, המקום, המהות שלנו.

תלמיד: אני מבין שהוא ברא בנו את הפירוד, ממש עשה בכוונה את הפירוד כדי שנרצה את האיחוד בחזרה וכך נלמד אותו?

כן.

תלמיד: אבל הוא עשה פירוד ואנחנו צריכים להבין את האיחוד, זה כאילו הפוך?

כן. יש לנו בידיים כלי שבור ואנחנו יכולים על ידי החיבור בינינו, לפי הכללים שהתורה נותנת, להיות "כאיש אחד בלב אחד", במצב שאנחנו מתגלים ב"אחד", במושג "אחד".

תלמיד: למה זה נקרא דבקות? אלה כביכול פעולות הפוכות מהבורא, הוא בא מהשלם ועשה פירוד ואנחנו מגלים את הפירוד שהוא עשה ומזה לומדים.

את האיחוד.

תלמיד: אז זה הפוך, זה לא דבקות. או שהדבקות היא בסוף, הכוונה היא שמגיעים בסוף לאותו דבר.

לזה אני מתכוון. כשמתקנים את הפירוד, מגיעים לאיחוד ומגלים את הפועל השלם שאנחנו כבר הופכים להיות החלקים שלו, מפני שזה מתבאר בנו.

תלמיד: מה זה אומר ש"אדם מחשב את פעולת חברו ומשיג את השכל הפועל של החכם הפועל אותה"? איך אדם יכול, האם הוא בכלל צריך, לחשב את פעולת חברו ולמצוא את השכל הפועל בפעולה שלו?

על ידי זה שאנחנו מחפשים קרבה ודרגות החיבור, אנחנו מתחילים להרגיש זה את זה כמו שמרגישים את עצמנו, וכך אנחנו משיגים את הבורא.

תלמיד: אם אני מתחיל להרגיש את החבר כאילו את עצמי, אז אני משיג את השכל שפועל בי?

כן.

תלמיד: כך אני גם משיג את השכל שפועל בחבר?

כן.

תלמיד: נשמע שהאדם מול החבר, משיג את הפעולות שלו, כאילו הן לא של החבר, אלא שהבורא פועל דרכו.

כן.

תלמיד: בעל הסולם אומר שברגע שמשיגים את השכל הפועל, הם מאוחדים. אז אם אני מחפש להתאחד עם חבר, אז דרך הקרבה אליו, אני אתחיל להשיג את זה שהוא כמוני ואתפוס את השכל שלו? זה קצת קשה.

למה?

תלמיד: אני מנסה להבין איך אני מתחבר לחבר בצורה פרקטית. אם אנסה להתקרב אליו, אם אני ארגיש שאני קרוב אליו, אני אשיג תוך כדי זה גם את השכל הפועל?

כן.

תלמיד: שמעתי שאמרת, "משיגים אותו במידה שאנחנו מסוגלים להתנזר מעצמנו ולהידבק במה שמחוצה לנו". אם אתה עושה פעולה אחת, זה כבר משלים את השנייה? אם האדם מתנזר מעצמו, זה כבר גורם לו להידבק יותר?

כן.

תלמיד: וגם להיפך, אם אני עכשיו מתדבק, זה עוזר לי יותר להתנזר מעצמי?

כן.

תלמיד: מה הכוונה, מה זה אומר "להתנזר מעצמנו"?

זה נקרא להיות למעלה מהרצונות שלי.

תלמיד: אם אנחנו פורטים את זה, הכוונה שמכל מה שאני מזהה כלא הכרחי בפעולות שאני עושה, אני מתרחק ממנו?

אני לא חושב שבפעולות שלנו אנחנו יכולים להתקרב או להתרחק זה מזה, זה לא עובד כך.

תלמיד: אז מה הכוונה בלהתקרב בפעולות?

זה איחוד הלבבות, זה מה שאנחנו צריכים להשיג. ובאיחוד הלבבות אנחנו מתחילים להרגיש, להבין, להשיג את הרצון המשותף, והשכל שמפעיל את הרצון.

תלמיד: אז זה להידבק. ממה שאמרת קודם הבנתי שגם ההתנזרות משפיעה על ההתקרבות?

כי אלה הפכים.

תלמיד: בדיוק, הם הפוכים. אז לצורך הדוגמה, דיברנו בימים האחרונים על "מה בכך", שיש דחף לעשות פעולות של "מה בכך", שהן לא הכרחיות, אבל יש דחף חזק לעשות אותן. לפי מה שאני מבין, צריך לנסות להתנזר מזה, וזה כביכול להתנזר מעצמנו.

כן.

תלמיד: מומלץ לעשות את ההתנזרות בפעם אחת, או בהדרגה?

כל פעם.

תלמיד: כל פעם מה?

להתנזר.

תלמיד: כמה שאפשר, כמה שמסוגלים?

כן.

תלמיד: בעבר שמעתי ממך הרבה פעמים, שאתה היית חותך דברים, ולא עושה אותם בהדרגה. לפחות כך הבנתי מהדוגמאות שנתת לנו כל השנים, שהיית מקבל החלטה וחותך, לא עשית את זה בתהליך.

כן.

תלמיד: וככה זה באמת מומלץ?

האדם יבין את זה מתוך מה שהוא עובר.

תלמיד: בעל הסולם כותב, "כי הראה לנו הקב"ה סדריו, שנדע איך להתדבק בו ית'. שזהו "הדבק במידותיו"." כל אחד מאיתנו כאן חי במציאות של משפחה, עבודה, מציאות שנראית לו ממשית. ואנחנו לומדים שנים, שאם אתה רוצה באמת לגלות את הבורא, את הסדרים שלו, את פעולותיו, זה רק במציאות שנקראת "עשירייה". למה זה ככה, מה יש בעשירייה שבה אפשר להתחקות אחרי פעולות הבורא?

זה המבנה המינימלי שאנחנו מסוגלים לעשות דמיון לבורא.

תלמיד: אנחנו יודעים את זה, כל אחד יודע את זה, כל אחד מרגיש את זה אפילו. אבל גם בזמן שאני מתכלל עם החברים. אני רואה ש ב90% מהזמן אני עסוק, טרוד, חושב, חוקר דווקא במציאות הזו, ורק 10% אני מקדיש לחקור בעשירייה.

למה זה ככה, למה המציאות הזו מושכת את האדם ב90%, כאילו שם נמצא הבורא, ולא בעשירייה.

כי רק בצורה כזאת אתה יכול אחר כך לשנות את היחס שלך לדבקות, ולפירוד בבורא, ולהשיג.

תלמיד: לגבי היחס, העולם שנברא שאותו אנחנו מרגישים כממשי, עבודה, משפחה, מכל הדברים האלו, יש משהו שאני יכול לקחת משם, ולשייך לבורא?

רק את מידת הפירוד.

תלמיד: אני מנסה לפרש את מה שאמרת, זאת אומרת, שהבורא רוצה ללמד אותי על הפירוד, שהבורא ברא מציאות שדרכה אני אלמד על הפירוד, זו המטרה?

אתה משיג את הדבקות מתוך הפירוד המדומה שהבורא ברא.

תלמיד: ואת הפירוד המדומה שהבורא ברא, הוא ברא בעולם המדומה?

כן.

תלמיד: ומה הוא ברא בעשירייה?

יכולת להידמות לעולם השלם.

תלמיד: מה אני עושה בעשירייה שאפשר להגיד עליו, "הנה עשיתי פעולה שדומה לעולם השלם"?

כשאתה דבוק בעשירייה.

תלמיד: מה זה נקרא דבוק בעשירייה?

זה ברצונות, ובמחשבות שלהם.

תלמיד: אם יש לי דאגה לעשירייה, שמעסיקה אותי, ואני כל הזמן נמצא במחשבה איך לעשות כלפיהם, מה עכשיו המצב של העשירייה. כשאדם טרוד לטובה בעשירייה זה נקרא שהוא דבוק בה?

אולי כן, יכול להיות.

תלמיד: גם אם האדם משיג את השכל לכאורה שפועל. האם השכל הפועל בחבר, זה כשאתה מבין את הגישה שלו, אתה מרגיש את הרצון שלו? כי זה שאתה מזהה את זה ויכול לדעת מה יכול לעשות לו טוב, או במה הוא היה רוצה למלאות אותו, זה עדיין לא אומר שאתה מרגיש מאוחד איתו.

כי אתה יכול גם לא ליהנות בכלל מהרצון שלו, גם אם אתה מרגיש אותו. מה התוספת שצריכה להיות כדי שיתקיים האיחוד שאנחנו מחפשים, שאני מרגיש את הרצון של החבר, תופס את המחשבה שלו, את הצורה של החשיבה שלו. מה אני צריך להוסיף על זה?

כנראה שצריכים להוסיף שתי פעולות. פעולה אחת זה איך להתנתק מעצמו, והפעולה השנייה, היא איך להיות דבוק עם החבר במקום בעצמי.

תלמיד: למה? למה אני צריך להתנתק מעצמי, אני קולט, אני חכם, רואה את החבר, מבין אותו. למה אני צריך להתנתק מעצמי?

אחרת אף פעם לא תרגיש את מה שמרגיש חבר.

תלמיד: נגיד, יש אויבים בעולם, והאדם מצליח להבין את החשיבה של האויבים שלו. למשל במלחמה, מישהו מבין את השכל של האויב שלו. למה הוא צריך להתנתק מעצמו כדי להתחבר לזה? אם אני כבר מבין את החבר, או מבין את האויב, אני מבין איך הוא יעבוד, אני מבין את דרכי החשיבה שלו, למה אני צריך להתנתק מעצמי?

אחרת אתה לא יכול להבין אותו.

תלמיד: אז מה שאני מבין הוא לא נכון?

לא.

תלמיד: אז מה האדם מגלה, בנוסף לשכל שפועל בו, שהוא כאילו מבין את מה שקורה סביבו?

את הרצון, השכל בא אחר כך. קודם כל רצון. אתה צריך להתלבש כביכול ברצון של השני, ואז אתה תבין מה קורה לו, ומה הוא רוצה.

תלמיד: יש כמה שכבות ברצון. יש את הרצון של החבר, ויש את הרצון של הבורא שפועל דרכו. אני צריך לחפש ולזהות את הרצון של הבורא?

כן.

תלמיד: אז זה לא מספיק שאני מרגיש את החבר. אני צריך להרגיש את הרצון של מה שהבורא רוצה להעביר דרכו?

זו מין הכנה.

תלמיד: איך במצב שבו אתה מרגיש את הפירוד בעשירייה, את הדחייה הזאת, את חוסר הרצון, איך אתה מוצא מקום למצוא את השכל הפועל אחרי החבר? כי האדם שנמצא במצב הזה, הדבר היחידי שהוא רוצה זה להרוג אותו, ואת הבורא. אז איך באותו מצב הוא מוצא, ומחפש שכל אחר שרוצה לאחד, שרוצה לחבר, שרוצה לקרב, שרוצה שתזכה במשהו?

זה נקרא "שכל הפועל". ואז אתה מתחיל לגלות שהשכל שקובע הכול בבריאה הפוך לשכל שבך.

תלמיד: דווקא במצב השפלות הזה שהכול נדחה ממך, יש איזו נקודה שאתה יכול להיאחז בה ולהגיד "פה פועל שכל הפוך לגמרי משלי"?

כן.

תלמיד: והאדם יכול לראות את זה באותו רגע?

לא, לא יכול, כי על זה כתוב "שלא יראני אדם וחי", אדם לא יכול לראות אותי ולהישאר בחיים. זו נקודה הפוכה.

תלמיד: זה נשמע כמו נקודה קריטית, נקודה מאוד מהותית, כי זה גילוי מאוד משמעותי אצל האדם.

נכון. ואם אנחנו רוצים להשיג את אותה הנקודה, אז משיגים.

תלמיד: עם כל זה שאחרי זה אולי בא איזה שינוי, זה מאוד מפחיד להגיע לנקודה הזאת.

תנסה כבר להיות אחרי זה.

תלמיד: מהו אותו הניצוץ מהכוח הפועל? כתוב שהניצוץ למעשה משנה את הרצון לקבל שלי. כי לפני זה הייתי רק רצון לקבל ופתאום אני רוצה לדבוק בבורא, זאת אומרת משהו משתנה בי. מהו אותו ניצוץ?

אותו ניצוץ זה חלק אלוהי ממעל.

תלמיד: זאת אומרת, ברגע שהוא מתחיל לפעול עלי הוא משנה את הרצון לקבל שלי. הוא משנה את נטיותיי, מרצון לקבל לכוונה דלהשפיע שזו תכונת הבורא?

כן

תלמיד: בדרך להשגת הכוח הפועל הבורא משנה את ההרכב של הרצון לקבל. זאת אומרת, זה המעבר שלנו כשאנחנו עוברים את השלב הזה. מיהו אותו בורא שאנחנו אמורים לגלות בינינו? מהן מטרותיו, להיטיב לנבראיו?

פעם הזכרת שברגע שנעשה את התיקון אנחנו אמורים להביא איזון בכל תבל על ידי כל מיני מטרות שמקובלים כתבו, זה אחד מהתפקידים. אז את מי אני צריך לגלות? את מי שהולך לתקן את התבל? את מי שצריך לתקן את הרצון לקבל שלי?

כן.

תלמיד: זאת אומרת, המטרה העיקרית שלנו, חוץ מלגלות את הבורא, היא להביא את האהבה לתבל?

לא חשוב איך אנחנו מגדירים את זה.

תלמיד: אבל אנחנו צריכים לגלות אותו, לאפשר לו להתגלות בינינו.

כן.

תלמיד: מיהו אותו בורא? אריך אנפין? בינה עילאה? כי בסופו של דבר, בעצמותו אין לנו השגה, אף פעם לא נשיג אותו, וזה נראה שבינה עילאה מקבלת את כל התוכניות ואת הכול מישות יותר גבוהה, שזה עצמותו כנראה. מיהו אותו בורא שאני צריך לגלות בעשירייה?

חכמה עילאה.

תלמיד: אנחנו משתמשים הרבה מאוד פעמים במונח הזה "ספירות". האם אפשר להסביר מה הקשר או מה היחס בין השכל הפועל לבין הספירות?

השכל הפועל זה שכל עליון שמגיע אלינו דרך הספירות ואנחנו צריכים לגלות את הספירות הללו.

תלמיד: מה זה אומר לגלות את הספירות הקדושות בעשירייה שלנו?

זה לגלות את הפעולות שלנו שבסך הכול הן עשר.

תלמיד: מה מתווסף לחיבור בינינו בעשירייה כאשר אנחנו מגלים בו את השכל הפועל? מה זה השכל הפועל שאנחנו מגלים אותו בחיבור בינינו?

אנחנו מגלים בחיבור שלנו את מה שנמצא מעלינו ומנהל אותנו, ולכל ההבחנות האלו אנחנו קוראים "בורא". לכל הגילויים האלה שנמצאים מעלינו, אנחנו קוראים "בורא".

תלמיד: יש לנו אסיפה של החברים בעשירייה, מה צריך לקרות באסיפה כדי שמעלינו, מעל התכונות של עצמנו נוכל לגלות את הכוח שמנהל אותנו, את השכל הזה, איך להשתוקק לכוון את עצמנו אליו נכון?

בשביל זה אנחנו צריכים לברר בינינו איך לממש את מה שכתוב בתורה.

תלמידה: אנחנו לומדים שהצדיק זה מי שמצדיק, מברך את הבורא. האם זו דרגת ביניים לכך שתעבור הברכה לכל נברא ולכל חבר?

כן, אם אנחנו נמצאים איתו באותה העשירייה.

תלמידה: התלות ההדדית שבינינו היא בכך שהברכה הזאת היא הדדית ורק בתנאי זה אנחנו נשיג את השכל הפועל ונגלה את כל השלמות של הבורא ונתחבר בו?

זה לא נכון, לא בהכרח.

תלמיד: כתוב, "אבל צריך להבין: למה נקרא זה "דביקות בהבורא יתברך"? ולכאורה הרי זה לימוד בעלמא. ואבאר דרך משל, אשר בכל פעולה שבעולם, מתדבק ונשאר באותה הפעולה, אותו שכל הפועל אותה. כמו שבשלחן, מושג בחינת שכל של הנגר וחריצותו באומנות זו," אני יכול להעיד שזה נכון. כל מי שראה אי פעם סרט של היצ'קוק, גם אם הוא לא יודע שזה שלו, הוא יזהה את הסגנון שלו. במה אנחנו משקפים את הסגנון של הבורא שיצר אותנו על דרך המשל?

אנחנו נלמד את זה לאט לאט לפי הסדר.

(סוף השיעור)