שיעור בוקר 22.10.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חוה"מ סוכות תשפ"ה

ספר "כתבי בעל הסולם" חלק מאמרי "שמעתי", 590

מאמר פ"ה "מהו, פרי עץ הדר, בעבודה"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 590, "שמעתי", מאמר פ"ה "מהו, פרי עץ הדר, בעבודה".

פה. מהו, פרי עץ הדר, בעבודה

שמעתי א' דחוה"מ סוכות תש"ג

"כתוב "ולקחתם לכם ביום הראשון, פרי עץ הדר, כפות תמרים, וענף עץ עבות, וערבי נחל" (אמור, שישי). ויש לפרש:

"פרי עץ הדר": עץ הוא בחינת צדיק, הנקרא "עץ השדה".

"פרי" הם התולדות של העץ, היינו תולדותיהם של צדיקים, שהם המעשים טובים. שצריכים להיות בחינת הדר באילנו.

"משנה לשנה", היינו שנה שלמה, שהם "ששה חדשים בשמן המור, וששה חדשים בבשמים". ודי למבין. מה שאין כן הרשעים, הם "כמוץ אשר תדפנו הרוח".

"וכפות תמרים" היינו ב' כפות, שהוא סוד ב' ההי"ן, ה' ראשונה וה' אחרונה, שעל ידי זה זוכים ל"כף אחת עשרה זהב מלאה קטורת".

שענין "כפות" פירושו כפיה, שהאדם מקבל מלכות שמים על דרך הכפיה, כלומר אפילו שהדעת אינו מסכים. והוא הולך למעלה מהדעת, וזה נקרא "זווגין על דרך הכפיה".

"תמרים" מלשון מורא, שהיא בחינת יראה (שזהו בחינת "אלקים עשה שיראו מלפניו").

ומשום זה נקרא "לולב", כלומר, שמטרם שאדם זוכה יש לו ב' לבות. וזה נקרא "לא לב", היינו שהלב שלו לא היה מיוחד לה'. וכשזוכה לבחינת לו, שפירושו "לה' לב", וזהו "לולב".

וכמו כן צריך האדם לומר: "מתי יגיע מעשי למעשי אבותי", שעל ידי זה זוכים להיות בחינת "ענף לאבות הקדושים", שזה סוד "וענף עץ עבות", שהם ג' הדסים.

ויחד עם זה צריך להיות גם בחינת "ערבי נחל", שאין להם טעם וריח. וצריך להיות בשמחה מעבודה זו, אע"פ שאין לו טעם וריח בעבודה זו. ואז נקרא עבודה זו בשם "אותיות שמך המיוחד", שעל ידי זה זוכים ליחוד ה' בכל השלמות".

שאלה: כתוב בקטע, "אפילו שהדעת אינו מסכים. והוא הולך למעלה מהדעת, וזה נקרא "זווגין על דרך הכפיה"". למה משייכים את זה שהוא עשה פעולה למעבר לדעת ולא לדעת? הרי הוא עשה פעולה מסוימת.

הוא לא יכול.

תלמיד: אז איך הוא יצא מהדעת?

הוא מנסה לצאת.

תלמיד: אבל כתוב שהוא יצא.

על דרך הכפייה, כלומר אלו זיווגים לא שלמים.

תלמיד: מה צריך לעשות כדי שתקרה פעולה כזאת? אדם בדעת שרוצה להתעלות, מה הם הזיווגים שהוא צריך לעשות? מה הכפייה שהוא צריך לקחת?

הוא צריך להיות למעלה מהדעת.

תלמיד: מה תלוי בו?

הוא עוד לא הגיע למצב שהוא יכול להיות למעלה מהדעת, אבל משתדל להיות.

שאלה: בפסקה האחרונה כתוב, שדווקא במצב של "ערבי נחל", שאין טעם ואין ריח, צריך להיות בשמחה מעבודה זו, ודווקא בעבודה הזאת "זוכים ליחוד ה' בכל השלמות".¹ איך זה עובד שדווקא כשאין טעם ואין ריח זו הזכייה הכי גדולה?

זה מכובד, כי הוא לא צריך לשום תומכים.

תלמיד: הוא לא מתייחס לזה כמכובד, אלא אומר שעל ידי העבודה הזאת זוכים ליחוד ה' בכל השלמות.

כן. הוא מקבל את זה כמו שזה.

שאלה: הוא מדבר פה על הלולב, ואומר שהלולב זה להיות לב מיוחד לה'. מה זה להיות לב מיוחד לה' בעבודה שלנו?

שאת כל ליבו הוא פותח כלפי הבורא.

תלמיד: מה זה אומר שאני צריך לפתוח את הלב שלי לבורא?

אתה רוצה להרגיש את הבורא בכל ליבך.

תלמיד: אנחנו יודעים שאנחנו ברצון לקבל, אנחנו בטבע הפוך מהבורא. איך אנחנו פותחים את הטבע שלנו כדי לקבל את הטבע שלו, להרגיש בחושים את הבורא, את הכוח העליון? מה זה לפתוח את עצמנו אליו?

אתה צריך להשתדל על ידי חיבור עם החברים ליישר את הלב שלך לבורא.

תלמיד: אנחנו עכשיו נמצאים בסוכות, ויש התרשמות מאוד גדולה, התרשמות של שמחה, של חיבור, של אחדות, אנחנו מרגישים את זה גם בסעודות כל ערב, בזומים שאנחנו עושים בעשירייה. איך לוקחים את ההתרשמויות האלה שבסוכות וממשיכים את זה הלאה? הרי סוכות ייגמר עוד מעט, וההתרשמויות האלה לא באות לנו סתם עכשיו בסוכות, אני מניח שהבורא רוצה שניקח את זה ונמשיך לחזק את זה יחד.

כן.

תלמיד: מה אנחנו צריכים לקחת מההתרשמויות שאנחנו מקבלים כל יום? מה עושים עם זה הלאה?

אתם מתרשמים כל יום ממה שקורה, ובאמת ההתרשמות היא גדולה. אבל עדיין אין לה איחוד, מההתרשמות הזאת עדיין אין איחוד, אין חיבור פנימי. אני מאוד מקווה שעוד נשיג את זה.

תלמיד: אתה אומר שאין לנו עדיין איחוד פנימי, אז מה זו ההתרשמות עכשיו, שאנחנו מקבלים שמחה ומרגישים שיש באמת רצון משותף?

אלו דברים שבאים ככה מסביב, אבל לא מאיחוד הלבבות.

תלמיד: האם האיחוד הוא לא איחוד אמיתי, אין לנו עדיין רצון אמיתי משותף?

כן. כל אחד מרגיש שיש כאן משהו מיוחד בחג הזה, בחיבור שהשגנו, בהתקרבות, בהתכללות, בהתעוררות, אבל זה עדיין לא לב אחד. נקווה שנשיג. יש לנו עוד זמן, צריכים עכשיו להשתדל בכל הכוח להיות ממש בלב אחד. להרגיש, להגיע לבחינת "לולב".

שאלה: איך לוקחים את כל ההתרשמויות והופכים אותן לחיבור פנימי אחד, ללב אחד משותף?

כמו שהוא מסביר לנו מה הם כל ארבעת המינים, עד כמה אנחנו צריכים על ידם להיות מחוברים, עד כמה נכללים זה בזה. עד שמגיעים לרצון אחד שכולל בתוכו את כל הרצונות, וכך משיגים את סוכות.

תלמיד: זה התהליך בדרך להיות לב אחד משותף שכולל את כולנו.

כן.

תלמיד: מה אנחנו צריכים או יכולים לעשות עכשיו כדי להוסיף עוד התרשמות, עוד הבחנה, עוד התפעלות של חבר, ללב המשותף הזה?

לפתוח את הלב לכל החברים, וכך בכל אחד ואחד, ולחבר כל ההתרשמויות האלה יחד.

תלמיד: איך לצאת מהלב שלי ולהרגיש את הלב המשותף שלנו?

להתאמץ להרגיש את זה, לחשוב על זה, להתקרב. ככל שתוסיף מילים, כך זה רק יבלבל יותר.

שאלה: כל מה שהוא כותב במאמר על ארבעת המינים, האם זה תהליך הדרגתי שאדם פרטי עובר, שעובר ממין למין, ממצב למצב?

כן.

תלמיד: ומה זה החיבור של כל המינים יחד?

זה להגיע ללב אחד.

שאלה: אם צריכים להגיע ללב אחד, אז למה כל המינים הם מאותה דרגת צומח? למה אין מדרגת דומם, חי?

הם מרמזים על כל מיני דרגות שבחיבור, אבל לא שהן צריכות להביא לנו התרשמות מארבע דרגות של הנברא, אלא הכול בא מהצומח. זה עדיין גילוי לא שלם.

שאלה: איך אפשר להסתכל על הלב של החבר? אתמול ישבתי בסעודה, כולם נראו בסדר, שרים, מדברים, עושים סדנה, אבל אתה יודע שאחד סוחב איתו דאגות אין סוף לבן שלו בחזית, אחד סוחב איתו צער, אבל מטורף שנכנס לחייו, אחד סוחב איתו בעיית פרנסה, אחד סוחב איתו בעיית בריאות, ובחיצוניות כולם שרים, קוראים ציטוטים, עושים סדנה. איך אתה יכול להסתכל כמו דרך רנטגן ולהרגיש את מה שיש לחבר בלב, ולא להסתכל על החיצוניות שנותנת לך הרגשה של ביטחון ושהכול בסדר?

צריכים להסתכל כך שאתה יכול להיות קשור איתם בהתפעלות מהעבודה הקדושה שלהם. שהם מתעלים למעלה מכל ההפרעות הגשמיות של העולם הזה ורוצים להתחבר ביניהם ולבורא.

תלמיד: זה באמת מקור של כוח. אתמול בסעודה הרגשתי שמזה בא כוח מהחברים. כי כל אחד סוחב חבילה פנימית, ועל פני החבילה הזאת הוא בא, משתתף, שר וכאילו שמח, ויש איזה כוח שעובר בין החברים על פני זה. איך לחיות בקשר הזה ולא בחיצוניות של הדברים?

תלמד מהם. אני חושב שהגענו כבר למצב שאנחנו כן מבינים מה לעשות, לאיזה חיבור נכון עלינו להגיע בינינו, ואיך לחיות בתוך החיבור הזה בינינו כאיש אחד.

שאלה: מהי הפעולה לפתוח את הלב? מה פותחים בדיוק?

לפתוח את הלב זה להשתדל ככל שאדם מסוגל ועוד יותר מזה, להרגיש את לבבות החברים, ועם זאת להרגיש חיבור וכך להגיע להרגשה אחת.

תלמיד: מה בדיוק אני מנסה להרגיש בלב של החבר? מה הוא מרגיש עכשיו כלפי המטרה? מה הוא מרגיש בכלל?

החבר מרגיש נטייה לגלות את הבורא בחיבור עם כולם. אני מתקשר אליו, מתחבר אליו, ויחד עמו אני משתוקק לגילוי הבורא בקשר, בכלי המשותף שלנו.

תלמיד: אז אני מנסה להרגיש את ההשתוקקות שלו לבורא?

כן.

תלמיד: ההשתוקקות לבורא של כל חבר היא שונה, מיוחדת, אחרת?

כן, זה ברור, מתוך טבעו.

תלמיד: אני מנסה להרגיש את ההשתוקקות הייחודית של אותו חבר לבורא?

כן.

תלמיד: זה משנה מה הוא מרגיש עכשיו, מה מטריד אותו וכולי? זה קשור, או לא באמת שייך?

לא, בסך הכול אני רוצה להרגיש מה מיוחד בהשתוקקות שלו כדי להצטרף אליו.

תלמיד: מה זה להצטרף? מה מצרפים?

מצרפים את כל הנטיות שלנו לבורא על פני כל התכונות שלנו שרוצות להתחבר.

תלמיד: אז אני מנסה להרגיש את ההשתוקקות הייחודית של החבר, מנסה לצרף את ההשתוקקות הייחודית שלו להשתוקקות שלי, ומנסה להעלות את זה לבורא כתפילה או בקשה?

כן. בצורה כזו איש את רעהו יעזורו, וכך אנחנו מתעלים.

תלמיד: וכך מלקטים חבר, חבר?

כן.

תלמיד: זו ממש פעולה בדידה? אני עושה את זה מול כל אחד מהחברים, או מול כולם יחד?

אני חושב שזו פעולה בדידה.

שאלה: אני יכול לעשות את פעולת הליקוט הזו גם אם אין לי השתוקקות?

אבל איך תעשה את זה בלי חיסרון?

תלמיד: אני רואה שאצלי ריק, אבל אני כן רואה מהדוגמה שלהם כמה הם רוצים ואני רוצה להצטרף אליהם. אין לי מה לתת מעצמי, אבל אני רוצה לעזור להם, לסייע להם.

באיזה רצון אתה יכול לעזור להם, אם אין לך לזה שום שייכות?

תלמיד: אני רואה את הדוגמה שלהם וזה מעורר בי משהו.

גם זה טוב, אבל צריכים לפתח עוד חיסרון.

תלמיד: איך מפתחים חסרון כזה?

אפילו מתוך קנאה. קנאה, תאווה, כבוד. מתוך קנאה, שאתה רואה שכולם מתחברים ויש להם ביחד משהו, הם שמחים, הם יותר קרובים זה לזה, הם בונים רצון משותף, וברצון המשותף הזה הם רוצים לגלות את הבורא בדרגה יותר גבוהה מאשר כל אחד לחוד. כך אתה רואה בהם את העבודה והתוצאה, ואז אתה רוצה להצטרף אליהם.

שאלה: האם קבלת מלכות שמיים תמיד תהיה בכפייה?

כן, תמיד זה בכפיה. לא לאורך כל הדרך ולא תמיד, אבל הכניסה לכך תהיה בכפייה.

תלמיד: איך הרצון לקבל מסוגל לפעול במצב שאין טעם וריח?

חוץ מכך שאין טעם וריח, יש בכל זאת כוחות של קנאה, תאווה וכבוד, כך שאדם לא יכול להירגע ולכן הוא משתוקק לזה.

תלמיד: איך אפשר להגיע למצב של שמחה כשאין טעם וריח בעבודה?

שמחה יכולה להיות מדברים לגמרי לא מציאותיים. אני נמצא בשמחה על אף שאני לא מרגיש שום רווח בכלים שלי, אבל בחיבור עם האחרים, אנחנו ביחד מרגישים את החיבור ומזה יש לנו שמחה.

שאלה: מתי אדם מקבל את פעולת ההשפעה ללא כפייה?

ללא כפייה אנחנו לא מקבלים השפעה אף פעם. תמיד זה בכפייה, רק תלוי באיזו צורת כפייה.

תלמידה: האם פתיחת הלב הוא אפקט מצטבר או פעולה חד פעמית?

פתיחת הלב זו פעולה שבאה מחיבור של המאמצים מלמעלה על פני בקשות, תפילות, מאמצים שלנו מלמטה.

שאלה: מה התנאים שחסרים לנו כדי שנגיע ללב אחד?

חיבור בינינו ותפילה. זה מה שאנחנו צריכים.

שאלה: תמיד אפשר להוסיף לחברים מצב רוח מרומם. דיברנו על שמחה, מה לתת לחבר, זהו סוג של אומנות שצריך לפתח, איך לגעת בחבר.

כן.

תלמיד: יש בזה גם הרבה משחק, גם כשאין לך מה לתת, אתה תמיד יכול לחייך, אפילו לנסות לספר איזו בדיחה, העיקר שיהיה לחבר מצב רוח מרומם.

אני לא חושב שעל ידי משחק ושקר אפשר ממש לעורר את החברים, אלא מתוך זה שאנחנו מתחברים ומעוררים זה את זה, כשכל אחד עובד על הזולת, אז מגיעים לנו שמחה ודחף, ביטחון שאנחנו יכולים לפרוץ קדימה.

תלמיד: לא התכוונתי למשחק מזויף, אלא תמיד אתה יכול למצוא בחבר משהו טוב, לתת לו מחמאה מהלב על משהו אמתי.

נכון.

קריין: נעבור למאמר ברב"ש ג', מאמר 893 "פרי עץ הדר", עמוד 2057. שלושת המאמרים הראשונים שבחומר הלימוד, עוסקים באותו רעיון, זה מאמר שמשלים את הנושא.

פרי עץ הדר

"פרי עץ הדר. ארבעה מינים הללו, יש מהם שיש בו טעם וריח, כמו האתרוג, והוא כנגד הצדיקים, שיש בהם רוח תורה וטעם של מעשים טובים.

באילן שבו גדל הלולב יש בו טעם ולא ריח, וכנגדו הבינונים של ישראל, שיש בהם טעם של מצוות ואין בהם רוח תורה. ההדס יש בו ריח ולא טעם, והוא כנגד אותן, שיש בהם רוח תורה ואין בהם מצוות. וערבה אין בה לא טעם ולא ריח, וכנגדן עמי הארץ, שאין בהם לא רוח תורה, ולא טעם של מצוות.

ואנו אוגדין הארבעה ביחד, רמז שאין הקדוש ברוך הוא מתרצה לישראל עד שיהיה כולן לאגודה אחת, שנאמר "הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה", אימתי הקדוש ברוך הוא מתעלה, בזמן שכולנו נעשים לאגודה אחת."

שאלה: לא ברור איך לחבר את עמי הארץ, מה שנקרא ערבה, שאין בהם לא טעם ולא ריח, לשאר החלקים? אם אנחנו מסתכלים עלינו, אנחנו רואים שאנחנו לא מצליחים למצוא דרך לחבר ולכלול את שאר עם ישראל שאין בו לא טעם ולא ריח. איך מתקשרים אליהם אם זה חלק מהמצווה?

אין איתם קשר דרך מעשה תורה או חלקי התורה, אלא פשוט מתוך זה שהם רוצים להיות שייכים. לכן חובת האנשים ששייכים לדרגות גבוהות יותר, לרדת אליהם, לתמוך ולהיות מקושרים איתם.

תלמיד: שמעתי עכשיו שצריך להיות בהם הרצון להיות כלולים. האם זה תלוי בזה שיהיה להם רצון להיות חלק?

כן. לכן צריכים לרדת אליהם ולעורר בהם קצת ענין בזה.

שאלה: האם טעם וריח אפשר לפרש כמו אור חכמה ואור חסדים?

נגיד.

תלמיד: על לולב הוא כותב שיש לו טעם ואין לו ריח. איך יכול להיות שיש אור חכמה בלי חסדים?

כי זה עדיין לא בא על ידי פעולת האדם.

תלמיד: האם מצב כזה הוא מלמעלה?

כן, זה עדיין לא בא לפעולת האדם. כשאדם מגיע לפעול בתכונות האלה, אז הוא מביא איתו את הרצון ואת אור החסדים מההתגברות, וכך זה קורה.

שאלה: האם אפשר להגיד שאלו גם ארבעה מצבים בתוך האדם?

כן.

תלמיד: איך אני מאחד אותם?

פשוט מאוד, כמו שכתוב.

תלמיד: יש מצבים שונים, נגיד שאני מרגיש צדיק, ויש לי טעם בתורה ובמצוות. אם אני עובד בכל מצב, אז זה נקרא לאחד אותם?

כן, אתה לא מגיע להתנגשות.

שאלה: כתוב "ואנו אוגדין הארבעה ביחד". מה זה לאגוד אותם?

לחבר אותם יחד. זאת אומרת אנחנו רואים בכל הארבעה האלה עבודה שלמה.

תלמיד: כי קודם הסברת איך אני אוסף את ההשתוקקויות של החברים. אבל פה מה שהוא מסביר בעיקר כלפי הערבה זה שאין שום השתוקקות. איך אני אוגד את מי שאין לו השתוקקות לתוך ההשתוקקות שלנו למטרה?

איפה זה שכתוב?

תלמיד: כתוב בפסקה האחרונה לגבי ערבה, "וערבה אין בה לא טעם ולא ריח, וכנגדן עמי הארץ, שאין בהם לא רוח תורה, ולא טעם של מצוות". אדם שאין לו שום השתוקקות לתורה, איך מאגדין אותו, כנגד מה?

מחברים אותו, על ידי זה שהוא שייך לשכבה כזאת שלא יכולה להתעורר. סוחבים אותו.

תלמיד: וגם כלפי לולב והדס, באחד יש טעם, באחד יש ריח. האם רק אותה תכונה שכן משתוקקת, או את כלל הרצונות האלה אני מחבר?

אנחנו מחברים את זה לכלל הרצונות. אנחנו רוצים שארבעת המינים האלה יכסו לנו את כול הרצון לקבל.

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמוד 605, מאמר "שמעתי ק"ב", "ולקחתם לכם פרי עץ הדר".

קב. ולקחתם לכם פרי עץ הדר

שמעתי באושפיזא דיוסף

"בפסוק "ולקחתם לכם פרי עץ הדר". היינו בחינת צדיק שנקרא "עץ עושה פרי", שזהו כל ההבדל בין קדושה לס"א, ש"אל אחר אסתרס ולא עביד פירי [אל אחר נסתרס ואינו עושה פירות]". מה שאין כן צדיק נקרא הדר, משום שהוא עושה פרי, שהוא דר באילנו משנה לשנה. לכן כתוב אצל יוסף "הוא המשביר לכל עמי הארצות", שהוא שובר אותם ע"י הפירות שהיו לו. ולהם לא היה פירות. בזה כל אחד הרגיש את מצבו, אם הוא מסטרא דטוב או להיפוך.

וזה פירוש "ויכלכל יוסף לחם לפי הטף". טף נקרא בחינת ג"ר, בסוד "והיו לטוטפות בין עיניך", שהוא בחינת תפילין של ראש. ומשום זה נקרא יוסף בן זקונים, "בר חכים". וזה סוד "למחיה שלחני", שהוא ענין "מוח חיה", שהוא בחינת ג"ר.

וזה סוד מה שכתוב "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך, אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי" (שיטלו בניו שני חלקים. ו"שכם" לשון חלק, כן פירש רש"י). היינו על ידי הבנים שלו, שבנים נקרא פירות. וזה נתן ליוסף.

וזה ענין שכתוב אצל שאול "משכמו ולמעלה גבוה מכל העם". וזה סוד "ושמלה קצין תהיה לנו". וזה סוד "טף, למה הם באין, ליתן שכר למביאיהם". ששאל: החכמה למה הם צריכים, הלא אין המדרש עיקר אלא המעשה? ומשיב, ליתן שכר למביאהם, שהחכמה מביא לידי מעשה.

וענין מחלוקת שאול ודוד, שאצל שאול לא היה שום דופי. לכן בן שנה היה במלכו, ולא היה צריך להאריך במלוכה, משום שגמר את הכל בזמן קצר. מה שאין כן דוד, היה צריך למלוך ארבעים שנה. דוד היה בן יהודא, שהוא בן לאה, עלמא דאתכסיא. מה שאין כן שאול היה מבנימין, שהוא בן רחל, מעלמא דאתגליא. לכן היה בהופכיות לדוד. לכן אמר דוד "אני שלום", זאת אומרת, שאני משיג לכולם ואני אוהב את כולם, "וכי אדבר, המה למלחמה".

וכמו כן אבישלום היה בהופכיות לדוד. וזה ענין החטא של ירבעם בן נבט, שהקב"ה אחז לו בבגדו ואמר לו: "אני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן". ושאל: "מי בראש? ואמר לו הקב"ה: "בן ישי בראש". אז השיב: "לא בעינא [לא רוצה]".

והענין הוא, שסדר המדרגות הוא מקודם עלמא דאתכסיא, ואח"כ עלמא דאתגליא. וזה ענין "יש לי כל", "יש לי רב". שענין "רב" הוא בחינת ג"ר, ו"כל" הוא בחינת ו"ק. וזה פירוש "מי יקום יעקב, כי קטון הוא". וזה ענין שיעקב לקח ממנו את הבכורה, שאח"כ נעשה לו כל, שהיה לו גם כן בחינת ג"ר. וזה הגיע לו ע"י יוסף, בסוד "ויכלכל יוסף".

וזה ענין "כי שנואה לאה", שממנה נמשכת כל השנאות וכל המחלוקת, שישנם אצל תלמידי חכמים. וזה ענין מחלוקת שמאי והלל. ולעתיד ששני המטות יהיה לאחדים, היינו מטה יוסף ומטה יהודה. וזה ענין שאמר יהודא ליוסף: "בי אדני", שהיה אז היחוד של יהודה ויוסף. אבל צריך להיות יהודה בראש.

וזה ענין, שהאר"י הקדוש היה משיח בן יוסף. לכן היה יכול לגלות כל כך חכמה, משום שהיה לו הרשות מעלמא דאתגליא. ומחלוקת הזה נמשך מ"ויתרוצצו הבנים בקרבה", שלעשיו היו בגדי החמודות, אשר היו אצל רבקה"

ודאי שיש כאן הרבה מאוד דברים שאנחנו רק שומעים ואולי קצת מגלים תיאבון לזה.

שאלה: הוא מדבר פה על איזו מחלוקת שנטועה בשורשים שלנו, הוא נותן הרבה מאוד דוגמאות מיעקב ועשיו, שאול ודויד, הלל ושמאי. מה זו המחלוקת הזאת? מה זה העיקרון הזה?

נתפלל ונגלה.

תלמיד: מה העיקרון שהוא כותב שעולם הכיסוי בא לפני עולם הגילוי, "מקודם עלמא דאתכסיא, ואח"כ עלמא דאתגליא"?

אני לא יודע, כי לא כתוב בפירוש. לכן שמעת, תשמע עוד כמה פעמים עד שזה יתגלה.

תלמיד: מה זו החוכמה שמביאה לידי מעשה?

זו חכמה שמביאה לידי מעשה. יש לך שאלה, תתפלל שתקבל תשובה.

(סוף השיעור)

---

1. ויחד עם זה צריך להיות גם בחינת "ערבי נחל", שאין להם טעם וריח. וצריך להיות בשמחה מעבודה זו, אע"פ שאין לו טעם וריח בעבודה זו. ואז נקרא עבודה זו בשם "אותיות שמך המיוחד", שעל ידי זה זוכים ליחוד ה' בכל השלמות".↩