שיעור בוקר 26.07.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ליקוטי מקובלים בנושא: חורבן כהזדמנות לתיקון

קריין: שיעור בנושא: חורבן כהזדמנות לתיקון - קטעים נבחרים מן המקורות, תת כותרת "תיקון השבירה", מקטע מספר 12.

מתוך "שם משמואל".

"כוונת הבריאה היתה שיהיו כולם אגודה אחת לעשות רצונו ית', כאמרם ז"ל בזוה"ק, שהיה אדה"ר אומר לכל הנבראים, בואו נשתחוה ונכרעה, נברכה לפני ה' עושנו, אבל מפני החטא נתקלקל הענין, עד שאפילו הטובים שהיו בדורות ההם, לא היה אפשר להם להתאגד יחד לעבודת ה', אלא היו יחידים בודדים, כי דבר זר אחד שבאגודה מקלקל את כל האגודה. והתיקון לזה התחיל בדור הפלגה, שנעשה פירוד במין האנושי, היינו שהתחיל התיקון, שתהיה התאספות ואגודת אנשים לעבודת ה', שהתחילה מאברהם אבינו וזרעו, שתהיה קהילה מקובצת לעבודת ה'. והיה אברהם הולך וקורא בשם ה', עד שהתקבצו אליו קהילה גדולה, שנקראו "אנשי בית אברהם", והיה הדבר הולך וגדול, עד שנעשה קהל עדת ישראל. וגמר התיקון יהיה לעתיד, שיעשו כולם אגודה אחת, לעשות רצונך בלבב שלם."

("שם משמואל". פרשת האזינו)

תלמיד: מהי הנקודה הזאת בבריאה שממנה מתחילים לתקן את השבירה? יש נקודת היפוך בכל הבריאה, שפתאום ממנה מתחילים לתקן את השבירה. עד עכשיו הכול הלך ונבנה עד שבירה, ופתאום יש מהפך והכול מתחיל להתקדם לעבר תיקון. מהי הנקודה הזאת?

הנקודה הזאת היא שהנברא שהתפתח עד כה מתחיל להרגיש שיש עליו חובה להביא את עצמו להזדהות עם הבורא שנקראת דבקות. ולכן הנקודה הזאת היא מאוד משמעותית, מיוחדת, היא נקראת בעצם תחילת הבריאה.

תלמיד: מדובר על איזה רגע היסטורי עם אברהם, או שמדובר על זמננו?

"שם משמואל" כותב על זה יפה,

"בואו נשתחוה ונכרעה, נברכה לפני ה' עושנו, אבל מפני החטא נתקלקל הענין," שהם לא יכולים לעשות את התיקון הזה יחד, "עד שאפילו הטובים שהיו בדורות ההם, לא היה אפשר להם להתאגד יחד לעבודת ה', אלא היו יחידים בודדים, כי דבר זר אחד שבאגודה מקלקל את כל האגודה." זאת אומרת, חייב להיות תיקון שלם. "והתיקון לזה התחיל בדור הפלגה, שנעשה פירוד במין האנושי, היינו שהתחיל התיקון, שתהיה התאספות ואגודת אנשים לעבודת ה', שהתחילה מאברהם אבינו וזרעו, שתהיה קהילה מקובצת לעבודת ה'. והיה אברהם הולך וקורא בשם ה', עד שהתקבצו אליו קהילה גדולה, שנקראו "אנשי בית אברהם", והיה הדבר הולך וגדול, עד שנעשה קהל עדת ישראל. וגמר התיקון יהיה לעתיד, שיעשו כולם אגודה אחת," לאיזו מטרה? "לעשות רצונך בלבב שלם."

תלמיד: כתוב שקודם אפילו הטובים לא יכלו להתאחד, ובזמן אברהם התאספו אנשים שכבר היתה להם הזדמנות להתאחד.

כן.

תלמיד: מה ההבדל, למה קודם הכי טובים לא יכלו להתאחד, ובזמן אברהם כבר היתה אפשרות?

כנראה שהיתה חסרה להם הרגשת החטא, הרגשת הפירוד, הריחוק, הניגוד ביניהם, ואז לא יכלו להתאחד. רק כשהגיעו לאיזו צורת ההתפתחות מסוימת, כבר יכלו להתחיל להתאחד.

תלמיד: בקטע שקראנו כתוב "כי דבר זר אחד שבאגודה מקלקל את כל האגודה". למה הכוונה?

כי לצורך התיקון חייבת להיות השתוקקות לשלמות מצד הנבראים שמרגישים את עצמם מקולקלים ושהם באמת צריכים תיקון, אבל הם בעצמם עדיין לא יכולים להניע את עצמם לזה ולדרוש את התיקון. ולכן רק כעבור הרבה שנים של חיפושים ובירורים איך הם יכולים להיות יחד עד שהבינו מה זה נקרא לעשות רצונך בלב שלם, התחילה תקופת התיקון.

תלמיד: נאמר שאברהם היה הולך וקורא בשם ה' עד שהתקבצו אליו קהילה גדולה שנקראו "אנשי בית אברהם".

כן.

תלמיד: למה הכוונה שאברהם היה הולך וקורא בשם ה'?

שהוא היה מעורר את כולם להגיע לחיבור, שאז הם יהיו יותר קרובים לבורא ויוכלו לגלות אותו ולהתחבר אליו לפי הרצון שלהם שהוא רק לדבר אחד, להתחבר ולהתכלל זה בזה.

זהו, זה התיקון.

תלמיד: מה מסמן אצלנו "דור הפלגה" שמתנגד לקיבוץ העם?

שני הכוחות האלה תמיד נמצאים לרשותנו, או להתקרב זה אל זה או להתרחק זה מזה. ולכן אנחנו נשמע על כל התהליך הזה עוד הרבה פעמים. אבל זה מה שצריך להיות, סך הכול לגלות את השבירה ולגלות כוחות שיכולים לחבר אותנו כמו לפני השבירה.

תלמיד: נאמר בתחילת הקטע "אבל מפני החטא נתקלקל הענין". למה זה נתקלקל? מה מטרת הקלקול ומה הוא מוסיף לנו?

מטרת הקלקול היא להראות לנבראים מה באמת מקולקל בהם, ולרמוז בזה באיזו צורה הם יכולים לתקן את עצמם.

תלמיד: חייבת להיות הכרת הרע בכל חלקי האנושות? חלקי הבריאה?

לא. העיקר זה כלפינו.

תלמיד: מי זה כלפינו?

כלפי עם ישראל. הקבוצה המיוחדת שנקראת עם ישראל וצריכה לגלות את היחס שלה לבורא, חייבת לגלות על עצמה, לאיזה כיוון, לאיזו מטרה, היא מקבלת דחף להתקיים, להיתקן, וכך גם אנחנו צריכים לחפש הזדמנות להתקרב ולפעול.

תלמיד: זאת אומרת, התיקון בתוך עם ישראל יגרום לתיקון בכל האנושות?

כן.

תלמיד: מה אנחנו צריכים לעשות כדי להיות "בית אברהם"?

על זה כתוב שצריכים להתאחד, להיות כולנו כאגודה אחת, ובזה לגרום, כל אחד לאחרים, תנאים שיוכלו להסביר לנו, למה אנחנו קיימים, בשביל מה, איך צריך להיות התיקון. זה מה שצריכים להשתדל לעשות.

תלמיד: הוא כותב פה שבית אברהם הולך וגדל.

כן.

תלמיד: אנחנו רואים תופעה שגדלנו וגדלנו, ואנחנו לא ממשיכים כרגע לגדול, למרות ההפצה שעושים, חלק עוזבים, חלק באים. אנחנו רוצים ש"בית אברהם", הטוב שקורה לנו, יגדל לכל העולם. מה אנחנו צריכים לעשות כדי ש"בית אברהם ילך ויגדל"?

אנחנו צריכים קודם כל לעשות כך שהתיקון יקרה בנו. שכולנו נתחבר ונגדל ככל האפשר, זאת אומרת בלי גבול, אבל נראה עד כמה. ואז נקווה שנראה איפה צריכה להיות המטרה של כל החיבור.

תלמיד: זאת אומרת, הגדילה צריכה להיות קודם כל בקשר בינינו, ואז זה גם יבוא לידי ביטוי בחיצוניות?

כן. ישראל הראשונים שצריכים לעשות את התיקון.

תלמיד: שמעתי שאמרת שלפני אברהם היתה חסרה להם הרגשת החטא, ההרגשה של הפירוד, ואז הם לא יכלו להתאחד. מה המצב שלנו היום? האם בנו יש כבר את הרגשת החטא?

בנו ישנה הרגשת מסוימת של פירוד, אבל לא עד כדי כך שהיא תדחוף אותנו בכל הכוחות שלנו לחיבור בינינו. השבירה בעצם התגלתה אבל היא עדיין מאוד קלה ונצטרך לעשות עוד מספר פעולות כדי לגלות עד כמה היצר הרע נמצא בתוכנו, ועד כמה הוא קובע את הדרגה הרוחנית שלנו.

תלמיד: מהו הטבע הרוחני המדויק של נקודת ההיפוך בבריאה, המסמנת את תחילת התיקון?

נקודת ההיפוך בבריאה היא כשאנחנו מתחילים לגלות את עצמנו כקבוצה, חבורה גדולה מצד אחד, אבל מצד אחר אנחנו לא מסוגלים בעצמנו לתקן את עצמנו. אז אנחנו מתחברים ופונים לבורא ומצורת חיבור כזו, אנחנו מגיעים לגמר התיקון, לחיבור לגמרי שלם בין כל בני ישראל.

תלמיד: איך אנחנו יכולים להחזיק זה את זה כתמיכה בעשירייה נגד הרצון לקבל כך שכולם ירגישו את תמיכת העשירייה כלפי המטרה?

זו העבודה שלנו. אנחנו צריכים יום יום לראות, לבדוק כמה אנחנו מחוברים, עד כמה אנחנו נמצאים בנטייה נכונה למרכז החיבור שלנו, בכל עשירייה ובכל הקבוצה ובכל המדינות, כך שסך הכול נימצא בתנועה לחיבור.

תלמיד: איך לתת את ההרגשה שאנחנו ערבים זה לזה? להגיע לערבות, לתמוך, לתת זה לזה את הביטחון הזה, אפילו שהוא נסתר. איך להגיע לזה?

אני חושב שזה יתגלה יותר ויותר במידה שאנחנו רוצים לגלות את זה. ואז אנחנו בעצמנו נרצה להתקרב ובנוסף, לפי כוחות הטבע, נרגיש איך זה פועל עלינו. שאנחנו באמת קבוצות קטנות בכל העולם ומתוך הקבוצות הללו אנחנו צריכים לעשות דבר אחד גדול, שלא יהיה שם פירוד אלא דווקא להיפך, על פני כל הרגשת הפירוד, תכסה הנטייה לדבקות. זה מה שאנחנו צריכים, ואם נקיים את זה בצורה כזו, אז הבורא כבר יעשה את התיקון בעצמו.

תלמיד: כתוב "בואו נשתחווה ונכרעה, נברכה לפני ה' עושנו", מהן שלוש הפעולות האלה שנעשו על ידי אדם הראשון לפני השבירה?

אלה כבר פעולות חיבור שאנחנו צריכים לחזור עליהן ולקבוע שכך צריך להיות הקשר בינינו, בין כל אלה שרוצים להתקרב לבורא, ובזה נרגיש את החיבור שלנו. עד כמה החיבור הזה נעשה עמוק, חזק ומושך את כולנו למרכז שלנו, ואנחנו יכולים להרגיש כל אחד את חברו, כל קבוצה את הקבוצה שלה ואת הקבוצות האחרות, וכך לאט לאט להגיע לאיחוד בין כל המשתתפים, בין כל החברים שלנו, ולמצב התיקון.

תלמיד: מה השתנה בתוך נשמת אדם הראשון, שהמקובלים היו צריכים לכתוב את הדברים האלו, כאילו שנלקח ממנו משהו? מה נלקח מנשמת אדם הראשון שהיה קיים בו מלכתחילה?

נקודת החיבור. הם פתאום התחילו להרגיש שהם מתרחקים זה מזה, בקבוצות, בבני אדם ושאין כבר איחוד כפי שהיה קודם. לכן הם אמנם שומעים את פקודת הבורא ויכולים להבין שיש בהם איזו הבנת החיבור, אבל יותר מזה, יש להם נטייה לפירוד. משני המצבים האלה, הם מתחילים להרגיש מה הוכן בשבילם ומה מצפה לכל העולם, לכל האנושות.

קריין: קטע 13, כותב בעל הסולם ב"ששים ריבוא נשמות".

"אין בעולם יותר מנשמה אחת, כמ"ש, (בראשית ב, ז) "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים". ואותה נשמה מצויה בכל בני ישראל, אצל כל אחד ואחד בשלמות, כמו אצל אדה"ר. כי הרוחני לא יבא בחיתוכים וחילוקים, שזה דווקא מִגִּדְרֵי הגשמיים. אלא מה שאמר שיש ששים רבוא נשמות וניצוצי נשמות, נראה שזה מתחלק בכח גופו של כל אחד ואחד. דהיינו, בתחילה הגוף חוצץ ומונע זוהר הנשמה ממנו מכל וכל, ובכח התורה והמצווה נזדכך הגוף, ולפי המדה שנזדכך, באותו השיעור מאירה הנשמה כללית עליו.(בעל הסולם. "ששים רבוא נשמות")

תלמיד: כשאני רוצה להתקרב לחבר, החבר מתרחק, וכשהחבר רוצה להתקרב אלי אני מתרחק. איך יכול להיות שתהיה לנו השתוקקות משותפת להתקרב איש לחברו?

אם לא נעשה שום פעולות, אז ודאי שלא נתקרב זה אל זה. אם נשתדל לעשות פעולות כמו שמופיעות בתורה, אז נתחיל לגלות עד כמה אנחנו הפוכים לפעולות האלה של החיבור.

אז נבקש, נדרוש את כוח החיבור, שיעזור לנו להגיע למצב שנהיה מחוברים כמו שזה היה בתחילת הבריאה, לפני השבירה, לפני גילוי הכוח הנפרד שנמצא בכל אחד. וכך נגלה כל אחד שמוכן להתרומם ולנוע למרכז שלנו, הכוונה היא לכל הקבוצה העולמית שלנו שיש לה מעין נקודת מרכז.

איך נגיע לזה? על ידי הרצון. אין שום דבר חוץ מרצון, אבל אנחנו צריכים כל הזמן לברר את הרצון הזה כרצון חזק, מיוחד, מרכזי, ולהתפלל שכך יהיה לנו.

תלמידה: במה הנשמה של אברהם הייתה מיוחדת ולכן היא זו שהתחילה את החיבור עם הבורא?

היא הייתה מיוחדת, כמו שכתוב כאן וקראנו, מפני שהוא התעורר לכוח שפעל על כולם והרגיש שלהתחבר ביניהם זו קריאת השעה. זה מה שהיה צריך לעשות. ולכן הוא נקרא "אברהם", "אב האומה". וכל יתר הפעולות כבר נעשו כתוצאה מפעולת החיבור הראשונה.

תלמידה: המאמר עוסק בדור הפּלגה, הפירוד בתקופת מגדל בבל, והוא מתאר את אנשי בית אברהם, ואז את גמר התיקון. האם יש קשר בין דור הפלגה למציאות של היום?

לא. זה מה שקרה לנו בשורשים הרוחניים שלנו. היינו בכך, עברנו את זה ונשארנו עם כוחות שעכשיו נמצאים בתוכנו, בכולנו, ומייצרים לנו את התמונה של העולם שלנו, שכולנו במקצת תלויים זה בזה וקשורים זה לזה, אבל באמת, כל אחד לפי התכונות האגואיסטיות שלו, לא רוצה להיות בחיבור עם אחרים, כי הוא לא רואה בכך שהוא מרוויח, מצליח, שכדאי לו. ולכן אנחנו עדיין נמצאים בכוחות השבירה.

תלמידה: איך אני צריכה לקבל את תוצאת החטא בצורה נכונה כדי להשתמש בה להתקדמות? האם החטא מראה לי תוצאה, או דרך? אילו הבחנות, רמזים, אני צריכה לחפש?

אנחנו צריכים לגלות את החטא ששולט בכולנו, בכלל בכל בני האדם. ככל שצריך להיות יותר חיבור בינינו, כך מתגלה עכשיו החטא, ההיפך דווקא, כמה אנחנו לא רוצים בחיבור זה עם זה.

נקווה שנבין, נרגיש, נגלה, שהיחס בינינו, החיבור בינינו, הכרחי כדי שנזכה לתיקון העולם.

תלמידה: אם כל אדם הוא ניצוץ של אותה הנשמה, אז איך זה שכל אחד מאיתנו נמצא במצב אחר, ברמה רוחנית אחרת?

זה לא משנה, אנחנו נמצאים בנטייה אחת. ואפילו שיש לכל אחד פעולות שכביכול הפוכות מהתיקון עליו מדבר כאן בעל הסולם, זה לא משנה אותנו. אנחנו נמצאים בתיקונים ארוכים ושייכים לנשמה אחת ולכוח עליון אחד. אמנם בגלל השבירה אנחנו לא מרגישים את הקשר בינינו ואת חובתנו לעשות פעולות התקרבות זה לזה, אבל יחד עם זה כשנמשיך נראה כמה אנחנו בכול זאת נמצאים בכיוון של תיקון השבירה, היינו בחיבור כללי, ושאין מנוס אנחנו חייבים להגיע לאיחוד.

תלמידה: אנחנו לומדים שאנחנו עובדים עם שני כוחות, כוח החיבור וכוח הפירוד. אנחנו גם מדברים על הקבוצה, על ההתאספות, על החברה, במצב של כאיש אחד בלב אחד. אז איך להבין את שינויי המצבים הקורים בתוכנו בעבודה היומיומית שלנו זה עם זה?

אנחנו נמצאים תמיד בשני כוחות, חיבור ופירוד, אהבה ושנאה, זה בטבע שלנו. עלינו להסביר לעצמנו שבשני הכוחות האלה הפועלים בנו תמיד, אנחנו מתרחקים ומתקרבים, נמצאים במצבי מלחמה זה בזה ובהתחברות, התקרבות זה לזה. ומשני הכוחות ההפוכים האלה הנמצאים בנו, אנחנו תמיד צריכים ללמוד מי ומה אנחנו, מה אנחנו כלפי הבורא ומה הטבע שלו. אותו עלינו ללמוד. נקווה שאנחנו נמצאים כבר בכיוון הזה ובדרך לזה.

תלמידה: כתוב, שאותה נשמת אדם הראשון מצויה בכל בני ישראל, בכל אחד ואחד בשלמות. מה זה אומר?

זה אומר, שבכל אחד מאיתנו נמצאת אותה הנשמה הנמצאת גם בכולם.

תלמידה: וכתוב, ש"בכח התורה והמצווה נזדכך הגוף, ולפי המידה שנזדכך, באותו השיעור מאירה הנשמה כללית עליו." האם זו עבודה של כל אחד ואחד בנפרד?

זו עבודה של כולנו יחד, ככול שנרצה להגיע לחיבור בינינו.

תלמידה: בקטע הקודם כתוב, שאנחנו צריכים לעשות את רצון ה' בלבב שלם. מה זה אומר "לבב שלם"?

בלב אחד.

תלמיד: אמרת שבחיבור מעל פני שינויי המצבים, אנחנו יכולים להבין את הטבע של הבורא.

נתקדם לזה, ובסופו של דבר מתוך התכונות המפרידות בינינו נלמד בהדרגה, לאט לאט, איך להתחבר מעליהן. בצורה כזאת נבין מה הוא הבורא ומה מוכן לנו מראש.

תלמידה: מתי קורה ההיפוך הזה באדם, שלא האגו שולט בו אלא הבורא?

זה קורה כשאדם מתחיל לחפש, לשאול, להתקרב לזה.

תלמידה: אבל איך קורה באדם התהליך בו האגו כבר לא שולט והוא מרגיש שהבורא שולט?

כול זה בדרך. אנחנו לומדים ומייצבים את הגישה שלנו. וכך היא צריכה להיות מקלקול לתיקון.

תלמידה: נניח אדם מרגיש קלקול ופונה לבורא, לעשירייה, איך הוא יודע שנעשה בו תיקון, מה הסימנים לכך?

הסימנים לכך הם ביחס שלו לקבוצה. לפי זה הוא בודק את עצמו, מסדר את הפנייה שלו לבורא ופונה אליו.

תלמידה: בעל הסולם כותב שהגוף לוקח קודם את הארת הנפש, והודות לתורה ומצוות הגוף מיטהר ואז הנשמה הכללית מאירה. מה זה האור של הנשמה הכללית?

נשיג את זה, ואז תרגישו ותבינו.

תלמיד: האם בדרך שלנו אנחנו צריכים בכל פעם לבדוק באיזו נקודה אנחנו נמצאים, מהם היעדים, ולבנות תכנית עבודה, או לחיות את הדרך שלנו מיום ליום?

לא, המקובלים כתבו לנו מהו סדר הפעולות, אנחנו צריכים כל הזמן לגלות באיזה מצב פירוד אנחנו נמצאים, ובמצב הכללי הזה כמה אנחנו הפוכים מהבורא, ואז להשתדל להגיע לחיבור כלשהו בינינו. ובזה שכל אחד משתוקק להיות בחיבור עם האחרים, במידה הזאת להגיע לאיחוד עם הבורא. אנחנו משתדלים לבצע זאת בעשיריות שלנו.

קריין: קטע מספר 14

"נעשה בערך הגוף הגשמי ב' בחינות:

בחינה א', שמרגיש את נשמתו לפרט מיוחד, ואינו מבין כי זהו כלל ישראל.

בחינה ב', שאינו מאיר עליו באמת אור נשמת ישראל בכללות כח הארתה, אלא בחלק הימנה, פירוש, לפי המדה והשיעור שזיכך את עצמו, בבחינת השבתו אל הכלל.

והסימן אם נתתקן הגוף בשלמות, בשעה שמרגיש שנשמתו נמצאת בכל כלל ישראל, בכל אחד ואחד מהם, ולכן אינו מרגיש ג"כ את עצמו לבחינת פרט, כי זה תלוי בזה, ואז הוא תמים בלי מום, ושופע עליו באמת הנשמה בכל כחה, כמו שהופיעה באדה"ר."

(בעל הסולם. "ששים רבוא נשמות")

תלמיד: שמעתי אותך אומר, שאנחנו צריכים לנוע כלפי נקודת המרכז של הקבוצה העולמית שלנו. מהי הפעולה הגורמת לנו לנוע כלפי נקודת המרכז?

שאני רוצה להיות במצב הזה, להרגיש אותו, להיות בו ולראות בכל יום ויום כמה אני מתקרב.

תלמיד: אבל מהי נקודת המרכז?

"נקודת המרכז" היא, שאנחנו כולנו נרגיש מחוברים בינינו ונמצאים כך יחד עם כל הנבראים.

תלמיד: נקודת המרכז היא נקודת המרכז הכללית של כולם או של העשירייה?

זו נקודת המרכז הכללית של כולם.

תלמיד: האם כל אחד עושה תנועות כלפי אותה נקודה?

כן.

תלמיד: אנחנו יכולים להשפיע על נקודת המרכז?

כן.

תלמיד: במה?

בזה שכל אחד משפיע כל רגע קצת יותר או קצת פחות, הפוך ובעד, ובזה אנחנו מנענעים כל אחד את האחרים.

תלמיד: אם אני יכול לעשות עכשיו פעולה, אז במה אני יכול לגרום לזה שכולם יתקדמו לאותו מרכז?

אתה צריך לגרום לחיבור בין החברים שאתה קרוב אליהם, שאתה מכיר אותם, שהם יחד איתך בקבוצה, או קצת יותר מקבוצה אולי, נגיד עשירייה, ואתה דואג שהעשירייה שלך באמת תרגיש שנמצאת בחיבור עם כולם, עם כל הכלי של "בני ברוך", וגם תרגיש שהיא מחוץ לכלי של "בני ברוך", במה כן ובמה לא, ובצורה כזאת אנחנו נתפלל, נרצה לעשות פעולות שבאמת יקרבו כל אחד אל חברו.

תלמיד: אנחנו נמצאים עכשיו בתשעת הימים של תחילת חודש אב. אלה תשעה ימים שמסמלים את התקופה של חורבן בית ראשון, בית שני, תקופה של אבלות בעם ישראל, ובכלל באנושות. האם יש לנו עבודה מיוחדת בימים האלה, לפי שורש וענף?

כן. ודאי שאנחנו גם נעבור על זה בקריאה, בכל מיני פעולות בינינו.

תלמיד: מה הימים האלה מסמלים?

בימים האלו אנחנו בדרך כלל צריכים להיות במצב לפי הפירוד. אנחנו נמצאים בפירוד זה מזה. כל הכלי שלנו העולמי, שזה אלפי, אלפי אנשים, אנחנו רוצים שכולם יידעו על זה, שכולם יתקרבו לזה. שכולנו יחד נרגיש כמה אנחנו צריכים להיות יחד. אבל עם זה, אנחנו לא מסוגלים להגיע יותר, לפעמים כן, לפעמים לא, אבל בעצם נמצאים באותו מצב. ככל שאנחנו נחתוך, נרגיש שהמצב שלנו בעצם, אומנם נמצאים קצת בחיבור, אבל הפירוד שולט עלינו. זה נקרא גלות. אנחנו לא מרגישים את הבורא, כי אין בינינו קשר. ולכן אנחנו צריכים לעשות את כל התיקונים שבסופו של דבר יבואו לתיקון, לאיחוד.

תלמיד: מה לעשות במצב הביניים שאנחנו שבורים ונמצאים תחת הגלות, אבל לא מתקנים את עצמנו? כאילו אנחנו כנועים לשבירה.

לא. אנחנו צריכים לגלות שהשבירה שולטת בנו, ושאנחנו לא מסכימים לשליטה הזאת. כך להגיע למצב שאנחנו עולים למעלה מהשבירה וכן יכולים במשהו להתחיל בתיקונים.

תלמיד: ממה מתחיל הצורך בתיקון?

הצורך לתיקון מתחיל בזה שאנחנו מרגישים את עצמנו מנותקים זה מזה, אין לנו כוחות ממש להתחבר ולהבין ולנגוע בשני. כשאנחנו נרגיש את זה, אז גם נרגיש שאנחנו לא מסוגלים להסכים עם זה, ורוצים לצאת מזה. כשאנחנו מתעלים למעלה מזה, אז אנחנו מתחילים כבר להרגיש איזה קשר יש לנו ושהבורא יכול להיות איתנו יחד, ואז במידה שאנחנו נעורר את הקשר בינינו, במידה הזאת אנחנו צריכים להגיע לחיבור בינינו ובתוך החיבור בינינו אנחנו כבר נרגיש את הקיום שלנו בחיבור שנקרא העולם הבא.

תלמיד: איך להגיע להרגשה חדה של ניתוק בינינו, שאנחנו ממש מנותקים בינינו ואין קשר ממש, שזה יוליד משהו מאיתנו?

ברור שאנחנו מנותקים כי אף אחד לא מתייחס לשני כמו לעצמו.

תלמיד: בשכל אני מבין את זה, אבל רגשית אני רוצה להרגיש הרגשת ניתוק אמיתית שתוליד בי תפילה.

זה מגיע בהדרגה.

תלמיד: אפשר להמשך לתיקון בלי ההרגשה החדה של ניתוק?

לא, אי אפשר.

תלמיד: אז מה לעשות כדי להרגיש את ההרגשה הזאת שתזיז אותי מבפנים שתהיה בי תנועה של תפילה?

בשביל זה אתה צריך קבוצה.

תלמיד: אני בקבוצה.

מה נקרא שאתה בקבוצה, שאתה ממלא כאן כיסא?

תלמיד: איך להניע את עצמי מבפנים עד שאני ארגיש את ההרגשה החדה של נתק בינינו?

אתה צריך לראות את כל הקבוצה שלך, קבוצת פתח תקווה. אתה רואה שם גם החלק הגדול מכל הקבוצה העולמית שלנו, ושאנחנו כולנו לא מסכימים להמשיך במצב כמו שנמצאים אלא שאנחנו צריכים להגיע לחיבור בינינו.

תלמיד: מותר לדבר בעשירייה על הניתוק בינינו?

לא רצוי.

תלמיד: על מה אנחנו צריכים לוותר כדי להתחיל לפחות בתיקון השבירה?

אנחנו צריכים לוותר על הרוגע שלנו, על זה שאנחנו מנותקים בינינו ומסכימים עם זה שזה קורה. כוח הרצון הוא כדי להביא את כל אחד ואחד למצב שהוא ישנא את עצמו, ישנא את הטבע שלו, ישנא את היחס שלו לבורא ולכל הבריאה, לחברים. מצד אחד השנאה, מצד האחר היא נותנת כוחות לחיבור.

תלמיד: זה חזק מאוד מה שעכשיו אמרת. אבל אני מנסה לראות איך בכלל הרצון לקבל יכול להגיע למצב של הסכמה לוותר על הרוגע שלו, על הנוחות שלו, כדי להרגיש ממש את העומק הזה של השבר, של הנתק, של שנאה לעצמו. אני יכול לתאר את זה יפה רגשית אבל איך שכלית, איך אני יכול הגיע לזה?

תדבר בפנים עם הבורא רק על הנושא הזה, ותראה עד כמה נעשה לך יותר ברור רגשית.

תלמידה: כתוב בקטע, "והסימן אם נתתקן הגוף בשלמות, בשעה שמרגיש שנשמתו נמצאת בכל כלל ישראל, בכל אחד ואחד מהם" איך אנחנו יכולים להתחיל להתקרב להרגשה הזאת בתוך העשירייה שלנו?

תשאלו את עצמכן, תבדקו מה המצב שלכן לפי מה שכתוב. ותדברו ותבינו מכאן לאן ולכמה אתן עוד צריכות להתקדם.

תלמידה: כשמדברים על חיבור כל הזמן, את מה אנחנו צריכים לחבר, מה אנחנו מחברים שם בעשירייה?

רצון להיות אחד בנקודת החיבור עם הבורא.

תלמידה: זה משהו שהוא לא בתפיסה שלנו, נכון?

לא.

תלמידה: זה משהו נסתר לגמרי?

אבל זה תלוי באיזו תפילה את נמצאת.

תלמידה: באיזו תפילה צריך להימצא? יש המון תפילות, ולא יודעים על מה להתמקד.

על זה שאנחנו רוצים להיות באותה נקודת החיבור בינינו ועם הבורא ורק על זה אנחנו מבקשים.

תלמידה: ושוב זה רצון שהוא עדיין נסתר, מה זה נקודת החיבור עם הבורא אין לי מושג.

אני מה שרציתי, אמרתי, זהו.

תלמיד: אדם יכול לזכות להגיע לשנוא את עצמו, את הגוף שלנו, את הרצון לקבל שלו, רק במידה שהוא אוהב את הכלל, את הקבוצה?

לאו דווקא.

תלמיד: כלפי מה האדם יכול לשנוא את עצמו?

אני לא יודע מאילו סיבות.

תלמיד: גם לא צריך לדעת את הסיבות?

למה? הוא צריך לדעת, בבקשה שישתוקק לחיבור וככל שהחיבור הזה מבוקש מתוכו, בהתאם לזה הוא יראה את עצמו קרוב לבורא, ואיזה חיבור או פירוד נמצא עימו.

תלמיד: החיבור הוא עם הכלל, עם הקבוצה?

כן.

תלמיד: לכן שאלתי, ככל שמשתוקק יותר לחיבור עם הקבוצה, שזה בשבילו טוב אז הוא יכול להרגיש את עצמו כנגד זה כרע.

בסדר.

תלמיד: כתוב שאברהם היה הולך וקורא בשם ה'. ואנחנו לומדים גם שמצב הג' הוא קיים, והכול הולך לחיבור, והכול זה תיקונים. איך אנחנו כל הזמן נותנים מקום לבורא למשוך אותנו ולהבין שבאמת הכול זה תיקונים ולקרוא כל הזמן באותו שם ה', להפעיל ממש ביחד את המקום שהוא הפועל וכך נתקדם הרבה יותר מהר?

פשוט צריכים להיות בחיבור עם האחרים, לדבר על זה עד שהיחס שלכם, הידיעה שלכם, כבר מתחילים להיות מובנים ביניכם. וכך תגיעו לנקודה שבתוך הנקודה הזאת כולנו שווים, ותהיו כולכם מבינים, מרגישים אולי במשהו את החיבור שלכם ביניכם ועם הבורא. אבל לזה אנחנו צריכים להגיע.

(סוף השיעור)