שיעור בוקר 14.01.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 387, מאמר "מתן תורה"

אותיות ט'-י'

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 387, אות ט'.

אות ט'

"אמנם כן ראוי לנו להתבונן בעיקרו ומקורו של חוק טבעי הזה, ומבטן מי יצא לנו הפגם בושה והאי סבלנות הזה, שאנו מרגישים בעת קבלת החסד ממי שהוא?

אולם דבר זה מושכל מחוק הידוע לחכמי הטבע, אשר כל ענף טבעו קרובה ושוה אל שורשו:

א. וכל הענינים הנהוגים בהשורש, יתרצה בהם גם הענף שלו, ויאהב אותם ויחמודם, ויפיק תועלתו מהם.

ב. ולעומתם, כל הענינים שאינם נהוגים בהשורש, גם הענף שלו מתרחק מהם, לא יוכל לסובלם, וגם ניזוק מהם.

וחוק זה מצוי בין כל שורש וענף שלו ולא יעבור.

ומכאן נפתח לנו פתח, להבין המקור מכללות התענוגים והיסורים, הקבועים בעולמינו:

א. כי מתוך שהשי"ת וית' הוא השורש לכל בריותיו אשר ברא, לפיכך כל הענינים הכלולים בו ית', ונמשכו לנו הימנו בהמשכה ישרה, יבושמו לנו וינעמו לנו. משום שטבעינו קרובה לשורשינו ית'.

ב. וכל הענינים שאינם נוהגים בו ית', ולא נמשכו לנו הימנו בהמשכה ישרה, זולת על פי קוטבה של הבריאה עצמה, יהיו אלה נגד הטבע שלנו. ויהיה קשה לנו לסובלם.

דהיינו, אנו אוהבים המנוחה, ושונאים מאד את התנועה, עד שאין אנו עושים שום תנועה, אם לא להשגת המנוחה. והיה זה, בשביל שהשורש שלנו איננו בעל תנועה זולת בעל המנוחה, ואין תנועה חס ושלום נוהגת בו כלל. ולפיכך יהיה זה גם כן נגד טבעינו ושנואה לנו.

ועל דרך זה אנו אוהבים מאד את החכמה, ואת הגבורה, ואת העושר וכו'. שהוא משום, שכל אלה כלולים בו ית', שהוא שורשינו.

ועל כן שונאים אנו מאד את הפוכם, כמו הסכלות, והחולשה, והעניות. משום שאינם מצויים כלל ועיקר בהשורש שלנו, שזהו העושה להרגשתינו מאוס ושנוא, וגם מכאובים לאין לסבול."

אות י'

"והיא הנותנת לנו הטעם הפגום הזה, של בושה ואי סבלנות, בעת שאנו מקבלים איזה דבר מאחרים בתורת חסד. להיות הבורא ית', אין בחוקו חס ושלום שום ענין של קבלת טובה. כי ממי יקבל? ומתוך שאין הענין הזה נהוג בשורשנו ית', על כן הוא מאוס ושנוא לנו, כאמור.

ולעומתו, אנו מרגישים תענוג ונועם רך בעת כל השפעה, שאנו משפיעים לזולתנו. להיות דבר זה נוהג בשרשינו ית', שהוא המשפיע לכל."

תלמיד: מה הכוונה "כל הענינים שאינם נהוגים בהשורש"?

שיש בטבע סביבנו הרבה מאוד הבחנות שאנחנו מזהים אותן יכול להיות, אבל בנו אין תוצאה מהן, ולכן אי אפשר להגיד שזה השורש שלנו.

תלמיד: מהו ענף של הבורא בנו?

ענף של הבורא בנו זה כל דבר שישנו בבורא וגם נמשך ממנו אלינו בהמשכה ישירה כמו שבעל הסולם אומר. לגלות את זה אפשר על ידי אותו היחס שיש בבורא ובנו, ואנחנו דומים בזה לבורא.

תלמיד: אם הרצון לקבל אינו קיים בשורש שלנו, איך זה הפך לדבר אפשרי בנברא?

הרצון לקבל לא שייך לשורש שלנו והוא התהווה בנו דווקא מתוך הפכיות מהשורש שלנו, ולכן אנחנו יכולים להגיד שיש מישהו קרוב או רחוק לפי השורש שלנו, ויש מישהו קרוב או רחוק לפי כל תכונה אחרת.

תלמיד: קצת קשה להזדהות עם הדוגמאות שבעל הסולם נותן.

למה?

תלמיד: כי אנשים אוהבים תנועה ולא כל כך אוהבים מנוחה. בלית ברירה צריך לנוח, אבל החיים הם דווקא התנועה, התזוזה, השינויים. למה בעל הסולם אומר שהשורש שלנו הוא מנוחה ולכן אנחנו נהנים דווקא מזה?

כי אנחנו רואים שאם השורש שלנו זה הבורא, אז הוא נמצא במנוחה, וכל פעולה שהוא עושה זה מפני שהוא יוצא מגדרו ומפעיל כוחות להפעיל אותנו.

תלמיד: אבל בנו זה הפוך. אנחנו אוהבים אתגרים, שינויים. לכאורה אדם שמתפתח היה אמור לרצות לנוח יותר, וזה הפוך.

זה כך אצל ילדים שעדיין לא הגיעו ליציבות פנימית, אבל בעצם אם תסתכל על כל המבוגרים שנמצאים לפניך, כולם יותר אוהבים מנוחה.

תלמיד: מה זה אומר בדרך שלנו מנוחה? מהי מנוחה ותנועה אצלנו?

אצלנו מנוחה ותנועה זה כמו שמדברים חוקרי הטבע, ככל שאנחנו זזים אנחנו רוצים להגיע על ידי זה למנוחה.

תלמיד: מבחינת העבודה בעשירייה, מבחינת הכוונה, מה נחשבת אצלנו מנוחה ומה נחשבת אצלנו תנועה?

איפה שאנחנו קרובים למקור שלנו שם נמצאת המנוחה שלנו, וההיפך.

תלמיד: אז מנוחה זו כוונה קבועה להשפיע?

יוצא שמנוחה היא כוונה להשפיע.

תלמיד: וכל יציאה ממנה זו טרחה?

זו טרחה.

תלמיד: זו התרחקות מהבורא?

כן.

תלמיד: פה השאלה, למה אומרים שככל שהמקובל מתקדם, כך יש לו יותר כניסות, יציאות ושינויים, בכל דקה יש לו יותר ויותר שינויים. כביכול נשמע שיש יותר תנועה, לא יותר מנוחה.

יותר תנועה אבל לא תנועה פיזית אלא פנימית, וכאן אין לנו מה לעשות, אלא סך הכול להתקרב לשורשנו.

תלמיד: אז למה ההתקרבות לשורש נחשבת יותר מנוחה?

כי השורש שלנו נמצא במנוחה, במנוחה קבועה.

תלמיד: אז כביכול ההתקרבות מראה לנו כמה אנחנו לא במנוחה לעומתו?

כן, כל ההתקרבות שלנו לשורש היא בזה שאנחנו יותר ויותר נמשכים למנוחה. שונאים תנועה, לא רוצים שום שינוי מהרגע זה לרגע הבא.

תלמיד: אבל בפועל המקובל שמתקדם חווה יותר שינויים.

כן. אבל זה לא כי יש לו יותר תנועות, אלא מפני שהוא מזהה במצבו יכולת להיות ללא תנועה, אבל בשינויים.

תלמיד: בעל הסולם כותב באות י', "והיא הנותנת לנו הטעם הפגום הזה, של בושה ואי סבלנות, בעת שאנו מקבלים איזה דבר מאחרים בתורת חסד. להיות הבורא ית', אין בחוקו חס ושלום שום ענין של קבלת טובה. כי ממי יקבל? ומתוך שאין הענין הזה נהוג בשורשנו ית', על כן הוא מאוס ושנוא לנו, כאמור.

ולעומתו, אנו מרגישים תענוג ונועם רך בעת כל השפעה, שאנו משפיעים לזולתנו."

למי הוא מדבר כאן? מי זה אנחנו שמרגישים תענוג ונועם רך בעת על השפעה לזולתנו?

אלו שמרגישים.

תלמיד: אבל אולי זה אחדים ממיליארדים.

לא חשוב, ישנה תופעה בטבע, אפילו שאתה לא מזהה אותה, שבעל הסולם מדבר עליה.

תלמיד: התמונה שהוא מתאר כאן היא כמו אגדה, כמו איזו אוטופיה.

לא, אם יש לנו דבר כזה אז יש שתי צורות בטבע.

תלמיד: מכיוון אחר, איך זה יכול להיות ששאר האנושות, שהבורא הוא גם השורש שלהם, הם דווקא במצב הפוך, נהנים מקבלה עצמית ולא מהשפעה לזולת?

הם עדיין מתפתחים לפי השורש הגשמי שלהם, ולכן הם לגמרי לא מרגישים את השורש הרוחני שיכול להיות, ואפילו לא יכולים לתאר לעצמם שזה יכול להיות באמת מצבם, וכך מתפתחים. אבל שוב, אם לא עכשיו אז מחר, הם בכל זאת ירגישו בהתפתחות הזאת חוסר נעימות, חוסר שקט, חוסר סיפוק, וישתדלו לעבור להיות תחת כוח אחר.

תלמיד: זה נשמע שאותו תענוג שהם מקבלים הוא כל כך קטן ומזערי, שאפילו לא נחשב כקבלת תענוג.

למה?

תלמיד: כי קבלת התענוג האמיתי היא בהשפעה ולא בקבלה.

אבל הם עוד לא מרגישים את זה, הם עוד לא יכולים לזהות את זה, לכן כך זה נשאר בינתיים.

תלמיד: איך אפשר להגיד שיש משהו שלא נמצא בשורש שלנו?

זה כבר איך שהבורא רואה את הבריאה, שיש כאלה שיוצאים מהשורש שלו בנו, ויש כאלה שיוצאים מצורה החיצונית שלו בנו.

תלמיד: מה זו הצורה החיצונית שלו?

הצורה החיצונית שלו הפוכה ממנו. אם הרצון שלו הוא להשפיע, לתת, להוציא מעצמו, אז בעצם זה ההיפך.

תלמיד: אז בנו קיימות שתי צורות ושתיהן קיימות בשורש.

לא. אני לא ראיתי אף בן אדם שנולד וגדל בכמה שנים וטבעו ממש רק להשפיע.

תלמיד: הטבע לקבל שלנו נמצא בשורש?

כן.

תלמיד: וגם הטבע להשפיע אחר כך, נמצא בשורש.

לאט לאט זה מתגלה ואנחנו רוצים להשיג אותו.

תלמיד: אבל אי אפשר להגיד שאין משהו בנו, לחיוב או לשלילה, לקבלה או להשפעה, שלא נמצא בשורש.

שלא נִגְלָה, יותר טוב להגיד, שלא נִגְלָה בשורש שלנו.

תלמיד: החיבור לזולת נמצא בשורש שלנו?

לגמרי לא נמצא בשורש שלנו.

תלמיד: אם זה לא בשורש, אז מאין זה יבוא אם אין לזה ענף פה?

זה שאנחנו לא רוצים להיות מחוברים לשורש כזה, יוצא שאנחנו כל פעם מעצבים סביבנו אווירה, סביבה כזאת, שאנחנו נמשכים לשורש ההפוך.

תלמיד: אבל אם אין לנו את זה בשורש, אז מה זה משנה מה אנחנו עושים? אין את זה בשורש.

אתה יכול להגיד כך, שאם זה לא היה בשורש, אז לא הייתי מבין ולא הייתי חושב שזה קיים. אבל, אם זה קיים בשורש באיזו צורה, אז אני יכול לתפוס את זה, כמו דייג שתופס את הדג. ואז על ידי תרגילים, בכך שאני בעצמי עושה דימוי לשורש השני שלנו, אני יכול להתקרב בתנועות מסוימות לשורש.

תלמיד: למה הדימוי לשורש מביא אותי באמת לשורש, מפתח בי שורש?

זה חוק הטבע.

תלמיד: מה החוק אומר?

שאני יכול להתקרב לשורשנו מפני שאני מגלה בו משהו שדומה לי, שאני מעוניין בו.

תלמיד: האם אפשר להגיד שבעל הסולם מדבר על שני שורשים, רוחני וגשמי?

נאמר רוחני וגשמי.

תלמיד: אדם שיש לו נקודה שבלב, האם יש לו עוד שורש?

כן, זה נקרא שיש לו שורש רוחני.

תלמיד: אמרת שיש שורש רוחני ושורש גשמי. איך יכול להיות שיש שורש גשמי, מה זה אומר?

שיש לאדם נטיות כאלה שהוא נמשך לצורות מיוחדות ביחס בין הנבראים, שהן ממלאות או במשהו מקרבות אותו לשורש.

תלמיד: מה גשמי בזה? האם גשמי זה לא מה שאין בבורא, משהו הפוך?

לא, "גשמי" הכוונה על מנת לקבל. לקבל לעצמו זה גשמי.

תלמיד: הוא כותב, שכל אחד שמוצא עצמו כמקבל, הוא סובל. אם אני רוצה להיות המשפיע, להידמות לשורש, זה אומר שאני צריך לתת עשירות, חכמה, גבורה. אבל אני לא יכול לתת את זה למי שאין לו את זה כי הוא יסבול, כי הוא יהיה המקבל. אני יכול לתת את זה למי שיש את זה, ואז אני והוא בהשתוות הצורה, הוא לא יסבול ואני לא אסבול. לא הבנתי איך עובדת כאן הגדילה, ההתקדמות?

אתה אומר שהעיקרון להתקרב בין הנבראים לפי התאמה מסוימת שיש בהם, ברצון לקבל שלהם, זה לא צריך לעבוד.

תלמיד: לא, אני אומר שאם אני מנסה בעולם הזה להידמות בפועל לשורש שלי, שזה נקרא להשפיע את התכונות שלו, עושר, גבורה וחכמה, אני גורם סבל בפועל למי שאני עובד מולו, כי הוא יהיה המקבל.

למה?

תלמיד: כי אין לו ואני נותן לו את זה, מעביר לו את זה כביכול.

לא. אתה לא מתכוון להיכנס במגע עם השורש כדי למלא אותו.

תלמיד: לא עם השורש, עם הנבראים.

עם הנבראים.

תלמיד: אם מולי עומד חבר ואני נותן לו והוא מקבל ממני, אז אומנם אני הנותן, אבל גרמתי לו לסבול כי הוא הפך להיות המקבל.

אבל אם בינתיים זה לפי רצונו, אז למה הוא סובל?

תלמיד: כי הוא המקבל. בעל הסולם כותב כאן שמי שמקבל וזה לא נמצא בשורשו, ברגע שהוא מגלה שהוא מקבל, הוא סובל. איך אני יכול לעשות פעולת השפעה לחבר שלי בלי שהוא יסבול? זה רק יכול להיות כשהוא מגלה בפעולה שלי שהוא כבר עשיר, ולא שאני העברתי לו משהו שלא היה לו.

כן.

תלמיד: אז איך עושים את הדבר הזה?

נחשוב.

תלמיד: אם הבורא נמצא במנוחה מוחלטת, אז מה קורה כשמעלים מ"ן?

נניח שהוא נמצא בכל המצבים שאני רק יכול לתאר, בבת אחת, אפילו במצבים מנוגדים.

תלמיד: יכול להיות שיש בו אין סוף פעולות וזה נקרא מנוחה?

כן.

תלמיד: איך הנבראים יכולים להתקרב איש לרעהו, להתחבר, אם הם שונאים לקבל זה מזה? איך הם יבנו מערכת שבה הם יחיו ביחד ויוכלו להעביר זה לזה ולהיות יחד?

כנראה שהם יצטרכו לקבל מהבורא כוח מיוחד, להיות למעלה מהטבע שלהם.

תלמיד: זה יהפוך להיות למעלה מהטבע, לא לרצות לקבל עבור עצמי, אלא לרצות לקבל כדי לתת לחבר להשפיע לי.

כן.

תלמיד: כלומר כשאני עובד עם חבר, אני עובד לא מפני שאני רוצה לקבל אלא כי אני רוצה לאפשר לו להשפיע. לכן צריכה להיות הסכמה בינינו, שאנחנו נמצאים במערכת שבה אנחנו רוצים לעזור זה לזה בכך שאנחנו מאפשרים זה לזה להשפיע.

בדיוק. זה יוצא מאותו חוק.

תלמיד: מהי תנועה פנימית, תנועה רוחנית?

תנועה פנימית, רוחנית, זו תנועה ביציאה ממצב שבו הייתי למצב שאני מתכוון להיות, וזה גורם לי שינוי. השינוי שגרמתי לעצמי ביציאה מהמצב הקודם ובכך שאני מגיע למצב החדש, עושה שינוי כלפי הסביבה, הסובבים. על ידי השינוי הזה אני מרגיש איך אני משתנה בכוח, בכוונה, וכך אני מחליף את המצב.

תלמיד: אנחנו אומרים שאנחנו מתרשמים מדוגמאות חיצוניות. כל אחד רוצה לעשות שינוי פנימי, לצאת ממצב למצב יותר גבוה, אבל אנחנו מתרשמים מאחרים בחיצוניות ולא אוהבים את ההתרשמויות. איך ההתרשמות החיצונית תהיה מושפעת מהתנועה הפנימית של כל אחד בעשירייה?

את זה אנחנו לומדים ממה שאנחנו יכולים להשפיע זה לזה.

תלמיד: הבורא נתן לנו דרך, הוא מחנך אותנו כשהוא מראה לנו איך להתקרב אליו, לתכונות שלו.

כן.

תלמיד: איך אנחנו יכולים להראות זה לזה פנימית את תכונות הבורא, אנחנו בעצם מראים זאת בחיצוניות. איך הפנימיות של כל אחד משפיעה על האחר ולא החיצוניות. אין מקום ואין זמן, איך מתקרבים לדבר המיוחד הזה שאין בו מקום ואין זמן?

אני לא יודע למה אתה מתכוון שאתה אומר, אין מקום ואין זמן.

תלמיד: הכוונה היא, אם אני עושה שינוי פנימי בעצמי, אני משפיע על כל החברים. אבל אם אין דוגמה חיצונית שאני יוצא ממצב א' למצב ב', איך אני משפיע על החברים שלי בעשירייה?

אתה הגעת למצב חדש, ומהמצב החדש אתה כבר משפיע עליהם ומחייב גם אותם להשתנות.

תלמיד: המצב החדש הזה מתבטא בצורה חיצונית?

כן.

תלמיד: אבל אנחנו אומרים שקשה לנו לקבל אחד מהאחר את הדברים החיצוניים.

קשה זה לא חשוב, אחרת כולנו סגורים בתוך עצמנו.

תלמיד: אז כשאנחנו אומרים כל פעם לעצמנו מאמץ משותף, זה בעצם להתאמץ לקבל אחד את האחר בשינויים האלה?

כן, הוא גם נותן לנו דוגמאות על כך וגם קראנו על זה.

תלמיד: חיבור, זולת, אהבת הזולת, זה לא קשר טבעי בינינו, הוא נסתר. באיזו נקודה אנחנו מחברים את הדברים האלה אם הכול נסתר?

אני לא מבין אותך, תדבר במצב ברור.

תלמיד: החיבור לזולת, הקשר בין החברים לא גלוי, הוא לא דבר טבעי, הוא נסתר. יש נקודה שאליה אנחנו יכולים לחבר את הדברים האלה יחד כדי למשוך השפעה מהשורש, שנוכל לאחוז באותה נקודה והיא תחבר לנו את הדברים האלה ביחד?

כן, מרכז הבריאה.

תלמיד: מה זה אומר?

זה אומר, שאם אני רוצה לשנות משהו, אני צריך לשנות את היחס בין המרכז הבריאה לבין הנבראים, מרכז הבריאה לבין הבורא.

תלמיד: אנחנו פועלים אצלנו בחברה לפי משימות, המשימה הקרובה היא, הכנס. אתה יכול לתת דוגמה מה התכוונת עכשיו במה שאמרת, איך אנחנו מכוונים את עצמנו? אני קצת שומע את מה שאתה אומר אבל עדיין קשה לי לאחוז בזה?

אנחנו צריכים להשתדל לחבר ככל שניתן יותר את רגשי החיבור בינינו, ומחיבור בינינו לשורש שלנו. עד כמה שישתנו יחסים בינינו לשורש, תשתנה ההרגשה שלנו כלפי החיבור בינינו וזה יחייב אותנו להשתנות.

תלמיד: הפעולות עליהן דיברת עכשיו הן רובן קשורות ללב ובצורה חיצונית קשה לי להבין איך לעשות את זה.

מה אני יכול לעשות?

תלמיד: ברובן הן פעולות פנימיות.

פנימיות, לא חשובה ההגדרה, מי שמבין, מבין. מי שלא מבין, לא מבין.

תלמיד: ברגע שבאמת הלב זז ומתחיל לעבוד זה כבר משפיע בתוך החברה?

כן.

תלמיד: הבוקר אנחנו קוראים על מצב רוחני שהוא הפוך מנקודת התחלה שלנו. אנחנו מתחילים עם רצון לקבל, ואנחנו קוראים פה על רצון להשפיע כשאנחנו מתקרבים לשורש. בדרך אדם חייב לעבור מצב שהוא מרגיש מהבורא שהוא מקבל אין סוף וזה נערם בתוכו, הוא מקבל זהב, כסף, עד שהוא כבר לא יכול יותר להכיל את זה, כי הוא אומר, "נתת לי הכול, אבל אני לא משפיע בעצמי". ואז יש שינוי, הבושה מתגלה, והיא מתגלה רק אחרי שהאדם בעצם קיבל אין סוף מהבורא. איפה אנחנו בתהליך הזה, ואם אנחנו רוצים להתחיל להשפיע, אננו חייבים קודם כל לעבור דרך הבושה?

כן.

תלמיד: כדי לעבור לבושה אני צריך הגיע למצב שאני מרגיש שהבורא נתן לי אין סוף טוב.

כן.

תלמיד: איך אנחנו יכולים להתחבר לנקודה הזאת, אם אנחנו עדיין לא מרגישים, או לפחות אני עדיין לא מרגיש שהבורא נתן לי מאה אחוז רק טוב כל הזמן וכל מה שנשאר לי זה להיות משפיע כמוהו? איך אפשר להתחיל עבודה רוחנית מהמצב שלנו, שאנחנו לפעמים מרגישים טוב ולפעמים רע?

תנסה להשפיע בחזרה לבורא.

תלמיד: אבל לפי מה שקראנו, כדי להשפיע אני צריך להרגיש בושה.

לא.

תלמיד: איך לא?

לא. תנסה להשפיע לו, תנסה.

תלמיד: לדלג על שלב הבושה?

יש לך עימו מגע? תנסה להשפיע לו בחזרה.

תלמיד: עדיין לא ברור. כדי לנסות להשפיע באמת מהלב אני צריך להרגיש שזה חסר לי.

זו כבר פילוסופיה.

תלמיד: לא. הוא כותב, שבושה חייבת להיות לפני רצון להשפיע. אם אני לא מרגיש בושה לא הבנתי איך לדלג ישר לנסות להשפיע לבורא.

אתה רוצה להשפיע. למה זה בלתי אפשרי?

תלמיד: כי אני עדיין לא מרגיש שהבורא נתן לי את הכול וכל מה שנשאר לי זה בושה שאני לא משפיע כמוהו.

אתה חושב שאתה תגיע למצב שהבורא ייתן לך הכול ואתה תקבל את זה ותרגיש את זה, ובזה תהיה הרגשת מילוי שאין יותר מזה, ואז תוכל לעצור את עצמך ולהגיד, "עד כאן".

תלמיד: לא, בעל הסולם כותב זאת באות הקודמת שקראנו, אות ח'. "כי הדבר הזה דומה לעשיר אחד, שקרא לאדם מן השוק, ומאכילו ומשקהו ומעניק אותו מכסף וזהב וכל חמדה יום יום. וכל יום מרובים מתנותיו על הקודם לו, וכן מוסיף והולך. לסוף שאלוהו העשיר: "אמור לי, אם כבר נתמלא כל משאלותיך"?" ואז הוא אומר, "עדיין לא נתמלאו כל מבוקשי,". ואז הוא מתחיל את התהליך, "לא. אני רוצה להיות כמוך". אז בעל הסולם כותב שיש פה שלבים להגיע לעבודה רוחנית. ואילו אתה אומר, 'שאנחנו לא צריכים לעבור את כל התהליך ואפשר לדלג לרצון להשפיע.

אני רוצה להיות משפיע לבורא. כמו שהוא כותב - הוא רוצה להשפיע לי ואני רוצה להשפיע לו.

תלמיד: זאת אומרת, לגשת במעין תמימות כזאת של "אני רוצה להשפיע", בלי יותר מדי פילוסופיה, כמו שאתה אומר.

כן. לא רואה בזה שום פסול.

תלמיד: איך אנחנו יכולים להפעיל בחיים שלנו את התכונות שקיימות בשורש - על עצמנו?

אנחנו צריכים להכין את התכונות האלה שנמצאות בשורש שלנו בפועל, לנסות לעבוד איתם ואיפה שלא מסוגלים, אז לדרוש מהבורא שילמד אותנו, שייתן לנו את כוחות השכל. כך אנחנו יכולים להתקרב אליו. ככה זה עובד.

תלמיד: מה זה "ענף"?

"ענף" זה יציאה מהשורש.

תלמיד: זאת אומרת, כל דבר שבא להרגשה שלי אני יכול לקרוא לו "ענף". אני לא יודע מה יוצא מהשורש. אני יודע רק לפי מה שאני מרגיש.

אז יש לנו שורש וענף.

תלמיד: כן.

ענף הוא יציאה מהשורש. יש לו תוספת תכונות למיניהן שבהן הוא נפרד מהשורש שלו. ואז יש לו אפשרות להביע תכונות משלו, נטיות משלו. לכן נקרא "ענף".

תלמיד: אבל אני יכול לקרוא לו "ענף" רק בתנאי שאני כבר מרגיש משהו. יוצא מהשורש משהו, אני מגדיר אותו כענף בתנאי שאני מרגיש את זה אחרת זה לא קיים מבחינתי.

נגיד, כן.

תלמיד: אין דבר כזה ענפים שנמשכים מהרצון לקבל, אלא כל הענפים נמשכים מהרצון להשפיע של הבורא.

כן.

תלמיד: מה זה המשכה ישרה?

באותו השביל שפועל כוח הבורא בענף הוא גם ממשיך לפעול באותו השורש. באותה הצורה כמו שהבורא משפיע בענף הוא משפיע גם בשורשו.

תלמיד: מה זה "בשורשו"? משפיע עלי.

עליך.

תלמיד: עלי. ואני כאילו מרגיש את זה כי אני מסוגל להיות אתו באיזו השתוות.

כן.

תלמיד: זה נקרא "המשכה ישרה".

כן.

תלמיד: מה זה לא ישרה?

לא ישרה, כנראה שזה מגיע אליך דרך כל מיני חשבונות, סיבובים.

תלמיד: אין לי השתוות.

שאתה לא מנוהל ישירות.

תלמיד: הוא כותב, "אנו מרגישים תענוג ונועם רך בעת כל השפעה, שאנו משפיעים לזולתנו". אמרת קודם לנסות להשפיע לבורא. זה מרגיש כאילו הפעולה היא להשפיע לזולת, כך אתה תשפיע לבורא.

כן.

תלמיד: כמישהו שמרגיש יותר את מצב האנושות, מצב עם ישראל, מה אתה מרגיש שחסר היום לאנושות ולעם ישראל שאותו אנחנו יכולים לספק, איזה כיוון, נקודה.

אנחנו לומדים מכל חכמת הקבלה שלא חסר לאדם אלא רק להרגיש את הבורא. זה הכול. מזה הוא מגיע לתיקונים שלו בצורה נכונה, אמיתית.

תלמיד: וזה נכון שבכל תקופה למסור לאדם את הבורא או את הימצאות הבורא, זה תמיד צריך להתאים לפי המצב שלו, לפי השינויים הפנימיים שהוא עובר.

כן ודאי, אחרת הוא לא ירגיש.

תלמיד: מה אתה מרגיש היום בתזוזה הפנימית שקיימת באנושות, שהיום נכון לגשת אליהם, באיזו צורה?

היום אפשר לגשת לאנושות מתוך זה שכל באי העולם מרגישים את עצמם מחוברים לשורש אחד. ולכן אנחנו יכולים לפנות לכולם ולדבר עם כולם בשפה אחת.

תלמיד: האם אתה מרגיש שהיום כבר יש מודעות לזה שיש כוח כזה שמשפיע?

יש יכולת למודעות, יכולת, הזדמנות.

תלמיד: מה לעשות במצב שמרגישים מצבים שלא נהוגים בשורש שלנו, כמו שהוא כותב, אי סבלנות, חולשה, סכלות.

גם זה. מה זה חשוב אם אלה תכונות יושר או תכונות הפוכות, מה ההבדל? העיקר שאתה מרגיש שזה מגיע אליך מהשורש, מהבורא או לא. אתה יכול לקיים את זה, או אתה צריך לעשות לזה טרנספורמציה, היפוך. אבל בעצם בסופו של דבר זה לא חשוב, העיקר שיש קשר.

תלמיד: כשאני מרגיש חוסר סבלנות, זה מצב הפוך?

זה חוסר קשר.

תלמיד: זה לא עניין גשמי, אופי, אלא אני צריך לראות בזה חוסר קשר עם הבורא?

כן.

תלמיד: ואז מה אני עושה עם המצב שעובר עלי, מה יש לי לעשות? אני עכשיו מרגיש חוסר סבלנות.

אתה כבר עברת לצד השני של השיעור, מה אנחנו עושים, אם אנחנו מזהים את הצורה ההפוכה שבאנו מהבורא, אז אנחנו צריכים לגרום להיפוכו.

תלמיד: איך עושים היפוך?

אני לא יודע, זה הוא עושה, לא אני.

תלמיד: אם אדם מזהה מצב הופכי, מה יש לו לעשות כאן, לחכות שהוא יעשה היפוך? אני עכשיו מגלה חוסר סבלות.

אם אתה מגלה חוסר סבלנות אז ודאי שיש לך היפוך.

תלמיד: למה יש היפוך, מעצם הקשר לבורא, מעצם זה שאני מזהה מאיפה המצב נובע?

כן.

תלמיד: מחבר או מישהו באותה מדרגה כמוך או מתחתיך, אנחנו לא מוכנים לקבל, אבל ממדרגה עליונה אנחנו כן מוכנים לקבל השפעה ולהשתנות. אבל קשה מאוד להפוך את הזולת, את החבר לבורא, או למדרגה עליונה וזה מה שכתוב שעלינו לעשות.

איך עושים את זה? איך מצליחים להפוך את החברים, או מה שאנחנו קוראים "חברים", כי האדם לא מרגיש את זה ככה? אם היה חבר טוב שבאמת רוצה להשפיע לי טוב כמו ממדרגה עליונה, אז הייתי יכול לקבל ממנו, אבל כשאנחנו מרגישים את ההשפעה של החבר, של האדם שלידנו, אנחנו דוחים את זה.

האם זה נכון שיש בהשפעה של החבר, מדרגה עליונה שיכולה לעשות לי טוב, שיכולה לפתח אותי?

כן.

תלמיד: זו נקודה שאני לא יודע לשבור אותה. אני לא יודע להאמין בזה, כי מצד אחד כשיש מדרגה עליונה אני מרגיש את ההשפעה, אני מקבל אותה, היא לטובתי ואני מרגיש שזה עושה לי טוב. אבל כשזה בא מחבר אני לא יודע לעשות את זה וכנאמר, שנוא עלי לקבל את זה ממדרגה כמוני.

כנראה שכאן צריכה להיות פעולה קולקטיבית, ואז גם אתה בין האחרים, תעבור את הטרנספורמציה הזאת.

תלמיד: אני מאוד מבין, כי זה עיקר הכתבים של רב"ש, שצריך לבוא לחברה שיש בה אהבת חברים ואז אתה מקבל את זה.

לא. אתה לא יכול לקבל.

תלמיד: למה?

כל הקבלה נכנסת דרך כלי האהבה.

תלמיד: כלי שצריך להיות אצל האדם. אבל כשאדם הגיע לחברה שיש בה אהבת חברים, מיד הרגיש את זה ורצה להיות חלק. כך אנחנו שומעים מהסיפורים. למה זה לא קורה לנו?

זה צריך לקרות. חכה, עוד שנה שנתיים.

תלמיד: אני יודע שזה כל מה שחסר לי. השפעה חיצונית שתעשה עלי את הפעולה הזו, אני אשמח להתמסר אבל הלב לא מצליח לעשות את זה במצב הנתון, ואני רוצה לדעת מה חסר לי כדי שאני כן אוכל להתמסר בצורה כזאת.

להפוך את הלב.

תלמיד: שלי.

כן.

תלמיד: בהמשך לתכונות ההפכיות שהבורא מטביע בנו ונמצאות בתוכנו. למה הבורא שם תכונה הופכית לרוחניות, שהיא דומיננטית אצלו?

כדי שהאדם ילמד איזה תכונות הפוכות מרוחניות יש בו, ואיך הוא יכול להתחיל לעבוד איתן כמו שהן, ובצורה הפוכה מהן.

תלמיד: מהניסיון שלך, איך הוא עושה את זה? סיפרת לנו לא פעם שאין לך סבלנות, ואני רואה דוגמא ממך לסבלנות כמעט אינסופית. ומאידך גם חוסר סבלנות כמו שאמרת, אבל יש לך אורך רוח כמעט שלא נגמר. ככה זה נראה כביכול כלפי חוץ. זה משהו שרכשת, זה עם הזמן מגיע?

זה פשוט מגיע.

תלמיד: אני מרגיש את ההופכיות שממש באה בהפכיות, ובסוג של התנגדות לרוחניות, וזה ממש מפריע, זה מטריד. והתכונה הזאת של ההופכית, מפריעה לך כל הזמן להתקדם לרוחניות, ואתה נשאב לעבוד מולה ישירות, ואז אתה הולך לכיוון שזה מפריע. אבל אם אתה הולך לכיוון הזה, ראיתי שזה לא עוזר. השאלה לאיזה כיוון הולכים, איך לעבוד עם זה?

נשתדל לעבוד על זה יחד כולם בקבוצה ואז יהיה לנו יותר ברור למה אנחנו מצפים.

תלמיד: אנחנו לומדים שאין חלל. ובמקום המלא הזה שאין חלל יש תכונת השפעה ויש תכונת קבלה. ותכונת קבלה יכולה להרגיש במשהו בהשפעה, אם היא מפנה מקום מאהבה עצמית. מה זה נקרא "הכשרת הכלים"?

"הכשרת הכלים" זה נקרא שאני מבדיל מכל הכלים שלי איזשהו חלק ואני רוצה להפוך אותם לעל מנת להשפיע.

תלמיד: מאיזה מקום, מה זה "אני רוצה"?

הגעתי למצב שבכלים האלו, במציאות הנוכחית, אני מגלה תופעות רעות.

תלמיד: אז כל המצב הזה שאנחנו עושים כל מיני פעולות בינינו, זה איזשהו תהליך של הכשרת הכלים, של ניסיון להדמות לו?

כן.

תלמיד: מה ההבדל בין להבין או להסכים עם מה שבעל הסולם מדבר פה, לבין באמת להרגיש את זה על הבשר, להשיג את הדברים?

זה תלוי מעומק הרצון, העביות, שאתה מקדיש לאותה הפעולה.

תלמיד: הבנה שכלית, מקדמת אותי לאותה השגה?

חלקית כן, רק חלקית.

(סוף השיעור)