שיעור 03.03.17- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא: פורים - 2

קריין: עמוד 556 טור א', שורה אחת לפני האחרונה, למטה.

"ובזה נבין מה שהקשינו, על מה שהמלך שאל "מי הוא ואיזה הוא, אשר מלאו לבו לעשות כן". ולמה שאל? הלא המלך בעצמו אמר להמן "הכסף נתון לך, והעם לעשות בו כטוב בעיניך" ממש מגדילים את הרצון לקבל לפי תכנית הבריאה יותר ויותר, וזה בהתאם לכך שמרדכי יצליח. הטריגר ננניח, הלחיצה הראשונה היא הצלחת מרדכי. "(וזהו כנ"ל, שהפירוש הוא, שענין גלוי חכמה הוא על הכוונה, בכדי שהעם יעשה כטוב בעיניך, היינו שיהא מקום בחירה. זה נקרא "והעם לעשות כטוב בעיניך". מה שאין כן אם אין גלוי חכמה, אין מקום לבחירה, אלא שהחסדים שלוקחים, נראה שהוא מטעם אין ברירה). זאת אומרת, שכל זה בא מכח, שהמלך נתן את הפקודה, שיהיה עתה הזמן של גלוי חכמה.

והכוונה היתה, שהשמאל ישמש להימין, שעל ידי זה יהא נראה לכל, שהימין הוא יותר חשוב מהשמאל, כי בגלל זה הם בוחרים בחסדים. וזה סוד מגילת אסתר. שלכאורה זה הוא תרתי דסתרי [שני דברים סותרים]. כי מגילה משמע, שהיא גלוי לכל. ואסתר משמע, שיש הסתרה. אלא שיש לפרש, כנ"ל, שכל הגלוי הוא בכדי לתת מקום לבחור בהסתרה.

ועתה נבין מה שאמרו חז"ל "חייב אדם לבסומי בפוריא [להשתכר בפורים], עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". והיות שענין מרדכי ואסתר היה לפני בנין בית שני, שבנין בית המקדש הוא ענין של המשכת חכמה. ומלכות נקראת בית המקדש.

וזה סוד שמרדכי שלח לאסתר, שתלך למלך לבקש על עמה. והיא השיבה "כל עבדי המלך וכו', אשר לא יקרא, אחת דתו להמית, וכו', ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלשים יום". שפירושו הוא כמו שידוע, שאסור להמשיך בחינת ג"ר דחכמה למטה. ומי שכן ממשיך בחינת ג"ר (שהם ג' ספירות וכל אחת כלולה מעשר, הם שלשים), נדון למיתה, מטעם שהקו שמאל גורם פירוד מחיי החיים. "לבד אשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב וחיה", שזהב הוא סוד חכמה וג"ר.

היינו, שרק בהתעוררות העליון יכולים להשאר בחיים. היינו, הדביקות הנקרא חיים, אבל לא בהתעוררות התחתון. והגם שאסתר הוא סוד מלכות, שהיא צריכה חכמה, אבל זה רק בהתעוררות העליון. מה שאין כן אם היא ממשיכה בחינת חכמה, היא מאבדת את כל בחינתה.

ועל זה השיב לה מרדכי, (אם) "ריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר". היינו ע"י שיבטלו לגמרי את הקו שמאל, ויהיה ליהודים את הקו ימין לבד, שהוא סוד חסדים, הרי "את ובית אביך תאבדו". כי בסוד "אבא יסד ברתא [בת]", אז היא מוכרחה שיהיה בה חכמה. אלא שצריך להיות, אכילה מרובה משתיה. אבל אם לא יהיה ליהודים שום עצה, הרי הם יהיו נאלצים לבטל את קו שמאל. נמצא, שכל בחינתה תתבטל.

ועל זה אמרה "וכאשר אבדתי אבדתי". דהיינו, אם אילך, אני אבוד. כי אני יכול לבוא לידי פירוד, כנ"ל, כי בהתעוררות התחתון גורם פירוד מחיי החיים. ואם לא אילך, אז "ריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר", היינו על ידי אופן אחר, שהם יבטלו לגמרי את קו שמאל, כמו שאמר לה מרדכי.

לכן לקחה את דרך מרדכי, שהזמינה את המן להמשתה, שפירושו, שהמשיכה את קו שמאל, כמו שצוה לה מרדכי. ואח"כ כוללה את השמאל בימין. ועל דרך זה יכול להיות גילוי אורות למטה, וגם להשאר בבחינת הדביקות. וזה סוד מגילת אסתר. כלומר, אע"פ שכבר יש גלוי אור החכמה, מכל מקום היא לוקחת את בחינת ההסתר, שיש שם (כי אסתר היינו הסתר).

ובענין "ולא ידע" מבואר בתלמוד עשר הספירות (חלק ט"ו, דף א' תתי"ז, באור פנימי), היות שהגם שהיה מאיר אורות דחכמה, ובלי אור דחסדים אי אפשר לקבל, כי על ידי זה באים לידי פירוד, אלא ש"נעשה נס ע"י דברי צומות וזעקתם", המשיכו את אור דחסדים, אז היו יכולים לקבל את אור החכמה. ולפני גמר התיקון אין דבר כזה. והיות שבחינה זו היא מבחינת גמר התיקון, שאז כבר יהיה מתוקן, כמ"ש בזה"ק "עתיד ס"מ להיות מלאך קדוש", נמצא שאז אין הבדל בין המן למרדכי. שגם המן יהיה מתוקן. וזהו הרמז חייב אדם לבסומי בפוריא [להשתכר בפורים], עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי.

יש להוסיף במה שאומר "אז תלו". זהו רמז "תלו על עץ", שהבינו, שזה אותו חטא של עץ הדעת, שגם שם היה הפגם בג"ר. ובענין "יושב בשער המלך" אפשר להוסיף, שזהו רמז, שהוא יושב ולא עומד, כי ישיבה נקראת ו"ק, ועמידה נקראת ג"ר."

אנחנו נצטרך עוד לעבור על זה, יש לנו זמן עוד שבוע ימים עד פורים, עד שאנחנו נראה את כל המגילה כמכלול אחד באמת. אבל בינתיים, זו קריאה ראשונה עברנו.

קריין: כן ב"כתבי בעל הסולם", עמוד 764, אגרת נ"ח.

"... השאלה היתה, מהו הרמז של "המן מן התורה מנין", מתוך הכתוב "המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכול ממנו" וכו'. ואמר שהשאלה היתה היכן מצאנו בתורה שהשי"ת יזמין שליח להחזיר לאדם למוטב בעל כרחו, כמו שהיה בהמן, כמ"ש "אני אעמיד עליכם מלך כהמן ובעל כרחכם אתם חוזרים למוטב". וזה שהראו חז"ל על הכתוב "המן העץ אשר צויתיך" וכו'. כי אז נברא היצה"ר שהוא מלאך המות המכריח לאדם לעסוק בתורה, כמ"ש "בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין" כי אם לא יעסוק בתורה הרי היצה"ר ממית אותו. ונמצא שגילוי החטא דעצה"ד הממית המבואר בכתוב "המן העץ" וכו'. הוא השליח המכריח לאדם לחזור למוטב בעל כרחו. בדומה ל"אני אעמיד עליכם מלך כהמן ובעל כרחכם אתם חוזרים למוטב".

ואם לא הי' נלכד ברשת הנחש והמתין על שבת והיה מקדים אכילת עצה"ח לאכילת עצה"ד היה זוכה לתיקון שהיצה"ר יהי' תבלין לתורה, ולא היה צריך לשליח מכריח כהמן. ע"ד "בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין", אלא להפך שיצה"ר היה נעשה תבלין לתורה, ועכשיו שחטא הוצרך לשליח מכריח וכו'. ודפח"ח.

ועל זה הוספתי על פי מקור יותר גבוה שיש בקדושת השבת, כי מה שהיצה"ר נעשה תבלין לתורה, ה"ס סעודת ליל שבת. וז"ס המרומז בזמירות האריז"ל "למיעל גו פתחין דבחקל תפוחין [להכנס לתוך הפתחים שבשדה תפוחים]", בסו"ה "זה השער לה'". וכמבואר בכל ההמשך של הזמירות אלו. וביום השבת בסעודתא דעתיקא קדישא, אז אפשר לקבל ממקום הגבוה ביותר, אשר התורה אינה צריכה שם לשום תבלין, דהיינו, בסוד "אורייתא וקוב"ה חד הוא". והיינו, על ידי עליה לעולם האצילות, ששם נאמר "לא יגורך רע" כנודע. ולפי זה נמצא, שאם היה אדם הראשון ממתין בזווגו על שבת, היה זוכה למדרגה הנפלאה של "אורייתא וקוב"ה חד הוא". כי בזמן אדם הראשון היו העולמות גבוהים מאד, כמ"ש במרשב"י קדושים.

ובאמת גם אחר החטא היה יכול לעלות לאצילות, בסוד העליה דשבת, ולא לירד משם. שזה סו"ה "פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם". כי היה שם בסוד "אורייתא וקוב"ה חד הוא". אלא שהקב"ה גרשו משם, כמ"ש "ויגרש את האדם" וכו'. אכן יש להקשות ומאי איכפת ליה להשי"ת אם היה אוכל מעצה"ח וחי לעולם?

והתשובה היא, כי כל הקדושה הנפלאה ד"אורייתא וקוב"ה חד הוא", שהיתה מגולה בסוד השבת, היתה רק בסוד הלואה בלבד. כי שבת ה"ס "אתערותא דלעילא [התעוררות מלמעלה]", בלי שום "אתערותא דלתתא [התעוררות מלמטה]". אמנם ודאי אין האורייתא נשלמת רק על ידי אתערותא דלתתא [התעוררות מלמטה], בקיום התורה והמצות, ולפי זה יש לתמוה, איך זכה בשלימות בבחינת קוב"ה, אם האורייתא עוד לא היה לו בשלמות? וזה שתירצו חז"ל בסוד שאמר הקב"ה, "לוו עלי ואני פורע". כלומר, שאני יכול להלוות לכם שלמות התורה עד גמירא [עד תום], עד שיהיה מספיק לבחינת "אורייתא וקוב"ה חד הוא", והוא משום "אני פורע", כלומר שאיני חושש כלל ל"לוה לרשע ולא ישלם". כי בידי הוא להעמיד עליכם מלך כהמן ובעל כרחכם אתם חוזרים למוטב, ותקיימו התורה מאהבה. "וכל העומד לגבות כגבוי דמי". ועל כן אני מלוה לכם ביום השבת. בסו"ה "וצדיק חונן ונותן". ולפיכך לא רצה השי"ת "שישלח ידו ולקח מעץ החיים" וכו'. כי אז לא היה אדה"ר פורע ומגלה את אורייתא בבחינת אתערותא דלתתא [התעוררות מלמטה], והיתה נשארת בבחינת הלואה. ואז היתה מופרכת מעיקרה. כי אורייתא שאינה נשלמת איננה ראויה כלל לבחינת "אורייתא וקוב"ה חד הוא". כמובן. אלא שהשי"ת כבר חושב ההלואה, כמו שכבר היתה נפרעת, מתוך שבידו הוא להכריחו. "וכל העומד לגבות כגבוי דמי" כנ"ל. ועל כן הכריחו באמת: "ויגרש את האדם" וכו'. כדי שישלם את ההלואה. ובאמת גם הגירושין הוא נמשך מאכילת עץ הדעת. וז"ס מה שאמרו ז"ל על הכתוב "נורא עלילה לבני אדם". ענין החטא דעץ הדעת בעלילה באת עליו וכו'. ומובן עם הנ"ל דהיינו, כדי להכריחו לשלם את מה שלוה.

ועם דברים אלו מתבאר גם כן דברי קדשו במ"ש שהרמז דהמן מן התורה הוא, כי ענין עץ הדעת הוא בחינת, "אני מעמיד עליכם מלך כהמן" וכו'. כי כמו שהמן רצה להשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודים טף ונשים ביום אחד, כן עץ הדעת, ביום אכלכם ממנו מות תמותון; וכמו שעל ידי פחד המיתה מכח גזירת המן הכריח אותם לתשובה מאהבה, כן גילוי החטא דעץ הדעת המבואר בסו"ה: "המן העץ אשר צויתיך" וכו'. יכריח את האדם לתשובה מאהבה. בסוד "בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין". כי אם לא יעסוק בתורה תיכף ימות בעטיו של נחש. וכו'. והשי"ת יעזור לנו לשלם מה שהלוינו ונזכה לגאולה שלמה.

יהודה ליב"

שאלה: הוא כותב בהתחלה "השאלה הייתה, מהו הרמז של "המן מן התורה מנין", מתוך הכתוב "המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכול ממנו" וכו'."

כי כל העץ הזה זה המן. עץ החיים בתוכו זה הכול על מנת לקבל, הכול המן. מתוך זה שמעל מנת לקבל אתה הופך את זה לעל מנת להשפיע אז יש לך פריחה, יש לך חיים.

תלמיד: אני לא מבין מהי השאלה שהוא שואל?

מהו הרמז בתורה על המן? המן לא מוזכר בתורה וזה פורים, המצב הכי גבוה בתיקון. בסוף כל התיקונים אנחנו מגיעים לגמר התיקון וזה נקרא "פורים", אז איפה כתוב על המצב הגבוה הזה, הכוח הגדול ביותר שדווקא על ידו אנחנו עולים לגמר התיקון, שהוא נקרא "המן"? איך הוא לא מוזכר בתורה? אז הוא אומר, שהמן זה כל עץ החיים. כשאנחנו הופכים אותו לעל מנת להשפיע בזה יש לנו את עץ החיים, זה הכול המן, זה מה שנזכר בתורה.

שאלה: בסוף הוא כותב, "שעל ידי פחד המיתה מכוח גזרת המן, הכריח אותם לתשובה מאהבה", איך זה?

איך יכול להיות שמפחד באים לאהבה? שאלה ידועה. איך אתם חושבים? איך יכול להיות שאני מפחד ממישהו ואני מתחיל לאהוב אותו? אבל זה כך קורה.

תלמיד: זה לא מסתדר.

זה לא מסתדר לפי השכל, אבל לפי הרגש מסתדר בדיוק. איך אפשר להסביר את זה בפסיכולוגיה?

תלמיד: לפי פרויד, הזדהות עם התוקפן.

אבל זה פרויד. כן זה נכון.

שאלה: האם אפשר להגיד שהבורא מסובב את האדם בדרך הזאת כדי שבסופו של דבר יגיע לתשובה מאהבה?

זה נקרא "קודם מאונס ואחר כך ברצון", שאלה דברים הפוכים. אבל מהי הסיבה שתהיה התהפכות מזה לזה? זאת שאלה. אנחנו רואים בהרבה מקרים שהשונא הופך להיות לאוהב, או בהכרח מצד הבורא או מצד בחירת האדם. "עושה שונאו לאהבו", את זה שמעתם הרבה פעמים, אני לא נותן תשובה, זו כל העבודה שלנו. בקיצור, על ידי המאור המחזיר למוטב.

שאלה: לגבי התשובה לשאלה, איך אנחנו מפחד למיתה מגלים פתאום תשובה מאהבה?

כן, כי אותו המן מביא אותך לתיקון, ועל ידי התיקון אתה מגלה איך להשתמש בו בצורה נכונה.

שאלה: אבל יש עוד ערך מוסף לדבר הזה, מה בעצם אני מגלה, מה הבירור שגורם לי בסופו של דבר לרצות להיות ברצון לדבר הזה?

זה מגיע מהכוח העליון. הבורא שמנהל אותך על ידי שני הכוחות המנוגדים, רק בזכותו, בזה שהוא אחד ואתה דבוק בו ונמצא, בזה אתה מצדיק את הכול. כל ההצדקה היא מפני שזה בא מגיע מכוח עליון אחד.

תלמיד: אנחנו בעצם מגלים שכל מה שהוא עושה עבורנו זה מאהבה, ואז יש לנו את האפשרות בסופו של דבר על הבירור הזה לאהוב אותו בחזרה.

אתה צריך להצדיק אותו על פני הרע ועל פני הטוב, בזה שאתה מתעלה מעל הטבע שלך.

שאלה: "אורייתא בבחינת אתערותא דלתתא", אתה יכול להסביר את הפסקה הזו? אורייתא זה אור מחזיר למוטב?

אורייתא זה תורה, אור המחזיר למוטב.

תלמיד: ומה זה בבחינת אתערותא דלתתא?

מה זה אתערותא דלתתא? אתה לא יודע מה זה? מה התרגום?

תלמיד: את התרגום אני מבין.

התעוררות מלמטה, שאני מעורר מלמטה את המאור המחזיר למוטב והוא משפיע עליי.

תלמיד: "כי אז לא היה אדה"ר פורע ומגלה את אורייתא בבחינת אתערותא דלתתא", שיש פחד שזה יכול להיות הפוך, התערותא דלמעלה?

אני לא מבין במה אתה מסתבך. ביקשת ממני לתרגם את המילים ואני תרגמתי לך. "אורייתא" זה המאור המחזיר למוטב. "התערותא דלתתא", תפילה, חיסרון שהאדם מגלה. ועל ידי החיסרון הזה שהוא מגלה מגיע אליו המאור המחזיר למוטב.

תלמיד: בשביל מה יש פחד, "כי אז לא היה אדה"ר פורע ומגלה את אורייתא בבחינת אתערותא דלתתא" ?

זה לא היה לפני חטא האדם הראשון, לכן היה צריך לעבור חטא והכרה של המצב ואז תהיה לו התערותא דלתתא, כי הבורא רוצה שבהתערותא דלתתא, בגילוי החיסרון מלמטה, האדם יוכל להשיג אותו. אם לא יהיה לנו חיסרון להשגת הבורא, לתיקון, להידמות לו, אז אנחנו נשארים כבהמה.

תלמיד: בלי חטא אין הזדמנות להתערותא דלתתא.

לא רק חטא, בלי תיקון. את החטא עושה הבורא, אבל התיקון הוא עליי. התערותא דלתתא זה כל העבודה שלי, שאני רוצה ועל ידי זה אני משיג.

שאלה: גם אדם הראשון וגם המן כביכול עשו טעות או ניסו למשוך אור חכמה אל תוך הכלים שבעצם לא היו מוכנים. יש איזו הקבלה בין מה שעשה אדם הראשון לבין מה שעשה המן בסיפור הזה?

נכון.

תלמיד: ומרדכי בעצם אומר שאי אפשר למשוך אור חכמה אלא על ידי תיקון של צמצום, מסך ואור חוזר. העניין שמרדכי עומד בשער וכאילו מבדיל זה רק עניין של חלק מהעבודה, משם והלאה עדיין צריכה להיות עבודה עד גמר התיקון בפורים.

נכון.

תלמיד: אז במהלך הזה של גמר התיקון, מה העבודה שנעשית מזה שמרדכי עומד ועושה צמצום, מקבל רק מה שהוא יכול לקבל עדיין ועד גמר התיקון?

העניין הוא שמרדכי בעצמו לא יכול לעשות תיקונים, כי הוא תכונת ההשפעה, אין לו קשר עם המן. וכל התיקונים, בעל הסולם אומר בסוף המאמר שהם על ידי אסתר, שאסתר עושה ביניהם חיבור. ומרדכי לא יכול לעשות, זה תכונת השפעה, מה אתה יכול לעשות? אלא אתה צריך לקחת את תכונת ההשפעה ולכלול בתכונת הקבלה ואת תכונת הקבלה לכלול בתכונת ההשפעה.

למה הסיפור הזה כל כך מגוון?

קריין: "לכן לקחה את דרך מרדכי, שהזמינה את המן להמשתה, שפירושו, שהמשיכה את קו שמאל, כמו שצוה לה מרדכי. ואח"כ כוללה את השמאל בימין. ועל דרך זה יכול להיות גילוי אורות למטה, וגם להשאר בבחינת הדביקות. וזה סוד מגילת אסתר. כלומר, אע"פ שכבר יש גלוי אור החכמה, מכל מקום היא לוקחת את בחינת ההסתר, שיש שם (כי אסתר היינו הסתר)."

זה טריק מאוד מיוחד. איך אנחנו משתמשים בגילוי, אבל מעלינו, בעל מנת להשפיע, את זה אנחנו לא מבינים, המאור המחזיר למוטב צריך לתת לנו את היכולת הזאת.

תלמיד: האם אפשר להגיד שהתפקיד של מרדכי היה רק עניין של חסדים, של השפעה?

כן, נכון. של המן זה חכמה, ושל אחשוורוש זה מלמעלה, ואסתר עושה את החיבור, לכן "מגילת אסתר", גילוי והסתרה.

תלמיד: המן ואסתר היו צריכים לגלות את אור החכמה ביחד, להגיע לגמר התיקון.

כן. אבל בעזרת מרדכי.

תלמיד: התנאי הראשון היה צמצום ואור חוזר.

כן, נכון.

שאלה: כתוב שאם אדם הראשון היה ממתין.

אם הוא היה ממתין עד השבת, הכול היה בסדר. "החיפזון הוא מן השטן".

תלמיד: כתוב שהיצר הרע היה הופך לתבלין, לתורה. אני לא מצליח להבין מה זה תבלין, תורה?

מה זה תבלין? מה שמוסיפים, העיקר זה התורה, האור. היצר הרע היה תבלין לתורה, זאת אומרת הרצון לקבל היה בשימוש כדי לגלות את האור.

תלמיד: בדרך כלל אנחנו אומרים שהתורה היא תבלין ליצר הרע.

אבל כאן מדברים על תורה תבלין. יותר נוח להגיד שהתורה היא האור והיצר הרע מיועד כדי לגלות את האור. בשביל מה אנחנו צריכים את היצר הרע? כדי לגלות את הבורא, כדי להגיע אליו בדבקות. זאת אומרת הוא אמצעי. לא התורה היא אמצעי, תורה היא אמצעי לתיקון, אבל היצר הרע הוא אמצעי לגילוי הבורא, לדבקות.

תלמיד: כתוב במאמר שהיצר הרע הוא אמצעי לגילוי התורה, אם הוא היה ממתין.

לזה יכולים להיות כמה פירושים ובעל הסולם נותן אותם באיזה מקום. שאם הוא היה ממתין עד השבת, היה מבין שמגיע התערותא דלעילא ואין לו בכלל אפשרות לעבוד עם תיקון עץ הדעת. כי אורות דשבת היו כבר מאירים וללא התערותא דלתתא הקודמת היה מגיע תיקון, אבל התיקון כבר לא היה תיקון, ללא קשר עם אדם.

אדם נברא ביום שישי, זאת אומרת הייתה חסרה לו עבודה של ששת ימי החול. וזה מה שהתגלה, שחסרה הכנה בששת ימי החול והוא מגיע לשבת, לגמר התיקון. אבל איך הוא מגיע לשבת ללא עבודה שלו, ההכנה שלו, כמו שזה היה בחטא עץ הדעת, שהייתה חסרה לו ההכנה. זאת אומרת המסכים, הרשימות, הכוונות, הכלים השבורים כביכול לא היו.

למה התגלה חטא עץ הדעת? חטא עץ הדעת התגלה כדבר ההכרחי. אדם נולד ביום השישי, וכדי לקבל את השבת אנחנו צריכים לחזור לשישה הימים האלה, שהוא יקבל את העבודה בשש הספירות האלו חג"ת נה"י, שתהיה לו בחירה ואז הוא יגיע לשבת ויוכל לקבל את השבת עם כל העבודה שלו וזו תהיה שבת של גמר התיקון.

לכן הסיבה לקלקול התגלתה ביום השישי הזה בלבד, בין השמשות. הוא קיבל עץ הדעת כאילו זה גמר התיקון, כאילו שהוא עבר שישה ימים, כאילו שתיקן את עצמו, יש לו כוונה בעל מנת להשפיע והכול יהיה בסדר. התגלה החיסרון בעבודה שלו, בבחירה חופשית, בקלקולים ותיקונים, לכן החטא קרה במכוון ונכנס לתיקון ומגיע לתיקון.

זאת נקודה מאוד יפה, היא מסבירה את הצורך לחטא עץ הדעת, אחרת כך אומרים, "חטא עץ הדעת". הסיבה לחטא היא דווקא בזה שחסרים שישה ימי עבודה, הבחנות. ובמקום שבת של גמר התיקון הוא מרגיש גיהינום. או שזה על מנת להשפיע או שזה על מנת לקבל, זה מה שמתגלה.

שאלה: האם תכונת החסד מורכבת מצמצום, מסך ואור חוזר?

איך אדם מרכיב בתוכו את תכונת החסד? נניח שזה צמצום, מסך ואור חוזר והשגת דרגת הבינה.

תלמיד: מה זה אומר שאסתר מושכת את בחינת שמאל? מה חסר בתכונת החסד בדיוק אם היא כבר מורכבת מצמצום, מסך ואור חוזר? למה יש את התוספת הזאת?

למה לאסתר יש אפשרות למשוך שמאל?

תלמיד: למה בכלל היא מושכת שמאל?

זאת התכונה שלה, היא מלכה, היא מלכות.

תלמיד: מה חסר לתכונת החסד שבכלל צריך את זה, שימשכו אליה את בחינת שמאל?

אסתר זו שכינה.

תלמיד: אני שואל מצד מרדכי, למה בכלל מרדכי זקוק לאסתר שתמשוך את בחינת שמאל?

מרדכי הוא בסך הכול תיקון קטן.

תלמיד: אבל אמרנו שזה כבר מורכב מצמצום מסך ואור חוזר, זה קיים בו.

כן, אבל זאת דרגת בינה בלבד. אסתר חייבת לגלות את כל התיקון, ובמרדכי חסר רצון לקבל, הוא רק רצון להשפיע, הוא תכונת הבינה.

תלמיד: מה הוא צריך עוד לגלות שהוא לא מגלה?

הוא לא יכול לגלות יותר כלום, זאת התכונה שלו, בזה נגמר. אלא רק אסתר יכולה לכלול בתוכה גם ימין וגם שמאל, גם את מרדכי וגם את המן.

תלמיד: האם מרדכי לא מגלה את המלך, האם הוא לא נמצא בגילוי?

הוא לא יכול לגלות את המלך. הוא יושב בשער המלך ולא יכול לגלות. באור החסדים אתה לא יכול לגלות, אפילו חולצה הוא לא צריך.

תלמיד: אז לָמה מראש הוא הלך להיות בחפץ חסד, אם הוא לא פונה כלפי המלך?

הוא כן, אבל זה התפקיד שלו בלבד, בזה הוא נגמר. הוא כן מוסר את עצמו כדי להיות כלול בתפקיד כלפי היהודים, הוא מעורר אותם, עושה איתם חצי דרך, אבל אחר כך זהו. הוא משתתף בכל התפקיד, בכל התיקונים, אבל בתכונה שלו. אסתר יכולה לכלול את שני הקווים האלו ולכן כל החגיגה הזאת על שמה, כי היא מגלה את מה שהיה נסתר, "מגילת אסתר".

קריין: עמוד 659 ב"כתבי בעל הסולם", מאמר "שמעתי", רכ"ט, "כיסי המן", בטור א'.

רכט. כיסי המן

"על ענין שאוכלים המן-טשים, היינו כיסים של המן, אמר, היות ש"חייב אדם לבסומא בפוריא [להשתכר בפורים], עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", לכן אוכלים "כיסי המן", בכדי שנזכור, שהמן לא הביא לנו יותר מהכיסים, שנקרא כלים," רצון ולא כוונה. הרצון היה מחובר עם כוונה מלכתחילה, רצון לקבל על מנת לקבל היה מחובר, אנחנו מוציאים ממנו רק את הרצון ואת הכוונה על מנת לקבל זורקים, תולים על העץ יותר נכון. "ולא הפנימיות. פירוש, שרק הכלים דהמן יכולים לקבל, ולא האורות, הנקרא פנימיות. מטעם, שגדלות הכלי קבלה נמצאים ברשותו של המן. וזה אנו צריכים להוציאו ממנו.

אבל להמשיך האורות, זה לא יכולים עם כלים דהמן. וזה דוקא ע"י כלים דמרדכי, שהם כלים דהשפעה. אבל על כלים דקבלה היה צמצום. וזה מבואר בהכתוב: "ויאמר המן בלבו, למי יחפוץ המלך, לעשות יקר יותר ממני". וזה נקרא רצון לקבל אמיתי. לכן אמר, להביא את לבוש מלכות, אשר לבש בו המלך, וסוס אשר, רכב עליו המלך וכו'. אבל באמת אין הכלים של המן, הנקראים כלי קבלה, לקבל שום דבר מחמת הצמצום. אלא רק רצון וחסרון יש לו, היינו יודע מה לדרוש. לכן כתוב: "ויאמר המלך להמן, מהר קח את הלבוש ואת הסוס, כאשר דברת, ועשה כן למרדכי היהודי".

וזה נקרא "אורות דהמן בכלים דמרדכי", היינו בכלים דהשפעה."

תלמיד: כמו השאלת כלים מהמצרים.

כן, זה השאלת הכלים כמו במצרים, לוקחים כלים מהפרעה ובורחים.

שאלה: אם נסכם את הסיפור שמדבר על עץ הדעת ועל פורים, בעצם כל התהליך הרוחני מטרתו להביא את האדם לנקודה לפני גמר התיקון, שבה הוא מסוגל לבחור בבחירה חופשית את הדבקות על פני הרצון לקבל או על פני אור החכמה?

כן.

תלמיד: ואז מגיע האור, מתקן, זה גמר התיקון. עד אז מה שנקרא, או באונס או בכפייה או בפחד, לא משנה, וזה כל התהליך של המדרגות הרוחניות עד הרגע הזה, ומה שקורה בתהליך הזה, שבונים את כוח המרדכי ומגלים כל פעם עד כמה לא מסוגלים להעדיף את הדבקות על פני כלי הקבלה שמתגלים.

כן, נגיד.

תלמיד: לָמה נגיד?

נגיד שזה הכול.

תלמיד: מה חסר?

בדרך יש הרבה פרטים, אבל תמיד, אם אתה מדבר על בחירה, ודאי שהבחירה היא בזה.

תלמיד: הבחירה היא ברגע הסופי, אבל לא בכל התהליך.

לא, כל התהליך הוא מנקודות הבחירה.

תלמיד: לָמה זה נקרא בחירה?

איך אני מתקדם בקו הזה אם לא על ידי בחירה בכל רגע ורגע?

תלמיד: אבל אין לך אפשרות אחרת, הבורא מחייב אותך?

לא, אני צריך לחייב את עצמי, להעדיף חשיבות הקבוצה, חיבור, השפעה, על פני מה שמתגלה בי.

תלמיד: לָמה? אתה מגלה שהכול מוות, אין לך חיות.

לא, הבורא מסדר לי שלא הכול מוות, הוא מסדר כל מיני דברים כאלה שקשה לי לבחור ברוחניות. איך אחרת? אני לא מבין אותך.

תלמיד: אז לָמה התהליך הזה נקרא באונס, בפחד, בכפייה, אם באמת יש לך אפשרות אחרת?

הבחירה שאני בוחר, היא בעצמה באונס, אחרת זו לא בחירה. זה שאני מעדיף להיות בעל מנת להשפיע זה באונס, זה לא לפי הרצון. אם זה לפי הרצון אז אין בחירה.

תלמיד: אז מה זה נקרא שבגמר התיקון זה כן על פי הרצון או מתוך אהבה?

אז אני לא יודע, אבל אז הרצון יהיה מתוקן כך שמתגלה גדלות הבורא ומכסה את הכול. אבל גם אז, אם תשאל אותי, יש על זה הרבה שאלות, אני לא יודע. אני בכוונה משאיר אתכם באי ידיעה, ואני בעצמי נמצא כאן במשהו באי ידיעה. מה זה בגמר התיקון, באיזו צורה זה יתלבש, אני לא יודע. כי עד גמר התיקון אנחנו כולנו עובדים באמונה למעלה מהדעת, זה מובן, וזה נגד הרצון, זה באמת בכפייה, וזה באמת בצרות ובעיות. אבל השאלה איך אחר כך בלי צרות ובעיות להרגיש את גמר התיקון ולהיות בו, מה זה נקרא שהכלי מתוקן כולו, מה זה מתוקן?

תלמיד: מה זה השינוי האיכותי הזה של רגע לפני גמר התיקון?

אני לא יודע. לָמה אני אומר לכם בכוונה שאני לא יודע? אני באמת לא יודע, ואני חושב שאם הייתי יודע, לא הייתי יכול להסביר, אפילו מדרגות פחות מזה אני לא יכול להסביר. העניין הוא שחסרים עדיין התקשרויות כאלו בסינופסים שלנו במוח, בלב, ולכן אנחנו לא מסוגלים לקלוט את הדברים האלה, שהם נניח מנוגדים וגם מתחברים. לא יכולים, צריכים להיות בתוכנה הרב שכבתית.

תלמיד: הכוח הזה שנקרא "המן" הוא מתגלה לפני גמר התיקון, נכון?

כן.

תלמיד: ו"אסתר"? "אסתר" זה גם משהו שמתגלה לפני גמר התיקון, או שהוא נבנה לאורך זמן, כמו "מרדכי"?

במשהו הם מתגלים בכל מדרגה ומדרגה, אבל באמת מתגלים בגמר התיקון, ששם העניין של "מרדכי" ו"אסתר" ממש, עם לב האבן, עם כל ה"המן" האמיתי. אבל חלקים מהם נמצאים בכל מצב.

תלמיד: וכשאנחנו לומדים את זה, חוץ מלמשוך אור מקיף ולנסות להתכוונן לזה, זה מצב שהוא כל כך רחוק, אז מה עושים איתו?

אני לא חושב שזה רחוק, מפני שאנחנו, כשעוסקים בזה, נמצאים באותה המערכת, ואמנם אנחנו לא נוגעים להבחנות האלה בצורה אמיתית, הן נסתרות בנו, אבל במשהו כן, כמו ילד קטן, שעל ידי זה הוא גדל, מתעורר. אפילו הרופאים אומרים, יש לך חס ושלום יד משותקת, תתחיל לחשוב איך אתה עובד עימה. "אבל אני לא יכול לזוז". זה לא חשוב, תתחיל לחשוב איך אתה מזיז אותה, מסובב, מושך, מכווץ. לָמה? על ידי זה אתה מתחיל לעורר את השכל, את המוח, הוא כבר מתחיל לשלוח פקודות. אמנם היד עדיין לא מגיבה, אבל כבר יש לך הכנה, ולאט לאט זה משתקם. אותו דבר כאן, אנחנו לא נמצאים בזה, אבל כל פעם שאנחנו עושים משהו כאילו, זה משחק, כל התיקון הוא משחק.

שאלה: במהלך כל הבוקר אנחנו עושים המון בירורים, ומסתבר שכל הכתבים של בעל הסולם הם עם המון חכמה ומאוד מעניינים, זה מצד אחד. מצד שני, אנחנו גם לומדים שאנחנו צריכים לשמור על כוונה כל הזמן, להתפלל על חברים. הייתי רוצה קצת ליישב את זה דווקא בעניין פורים, זאת אומרת, כשאנחנו מתפללים על חברים אנחנו מושכים מאור המחזיר למוטב, אז האם אפשר להסתכל כך שזה מרדכי והיופי והחכמה שיש בתוך המאמרים זה יותר בחינת המן, אם אנחנו ללא אורות דחסדים?

אני לא יודע מה אתה אומר, אנחנו דיברנו על זה בקשר לאמריקה, שמתגלה המן. אנחנו יכולים להגיד שעכשיו מתגלה המן נגד היהודים ובזכותו, הוא שליח, היהודים מתחילים להיות יותר ערניים לתפקידם, לחיבור שלהם. הם מחפשים דרך איך להינצל, ואז הם מגיעים להכרת התפקיד, התכנית, מטרת הבריאה וכן הלאה.

תלמיד: גם בזמן קריאת המאמר יש איזה מאבק פנימי בין להחזיק את הכוונה לבין לשמוע את המאמר עצמו, את החכמה שיש במאמר. אם מצליחים להחזיק כוונה משותפת בתוך העשירייה, אז המאמר מתחיל לקבל איזה טעמים אחרים, איזו הסתכלות אחרת.

כאילו שהוא מתממש בעשירייה.

תלמיד: כן, זו כבר צורת הסתכלות אחרת, זה טעם אחר.

נכון, כי כל העשירייה בשבילך זה הבבל הזה, וכל מה שמתרחש זה בתוך העשירייה. אז אתה עשוי להתחיל להרגיש את הכול כמו שזה בעשירייה, איפה אסתר, איפה המן, איפה מרדכי, איפה כל הדברים, את כל הגיבורים האלה אתה מתחיל לראות בתוך הספירות.

תלמיד: כי לכל אורך השיעור, לפחות מבחינתי, מה שהרגשתי מתוך העשירייה זה את הכוח הזה כל הזמן להחזיק בכוונה, בתפילה, ומתוך המקום הזה, מתוך נקודת החיבור בינינו, לשמוע את המאמר, ואז הוא נשמע לי הרבה יותר פנימי.

נכון, הכי עמוק. כי אתה מתחיל, אתה משתדל, כמו עם היד הזו שלא יכולה לזוז אתה רוצה לעורר בזה את העשירייה ולהתחיל לראות בה את התנועות האלה כמו שמסופר במגילה.

תלמיד: וזה נקרא מימוש חכמת הקבלה?

מימוש זה על ידי המסך, אבל זה כבר קצת קדימה.

שאלה: הוא כותב, "ולפי זה יש לתמוה, איך זכה בשלימות בבחינת קוב"ה, אם האורייתא עוד לא היה לו בשלמות? וזה שתירצו חז"ל בסוד שאמר הקב"ה, "לוו עלי ואני פורע"." מה בדיוק אנחנו לווים מהקדוש ברוך הוא שהוא לא מפחד שלא נחזיר לו?

שאלה יפה. מה אנחנו צריכים ממנו קודם כל? כוח. לָמה אתה יכול לפנות ולקבל?

תלמיד: אני פונה לבורא בדרך כלל ברצון שיגרום לי להאמין בו, לדבוק בו, אני פונה אליו בתפילה לחברים, בתפילה לקבוצה, במה יש לי עוד לפנות אליו?

ומה הוא נותן לך, מה אתה דורש ממנו? כוח החיבור?

תלמיד: כן.

בשביל מה?

תלמיד: כדי להיות דבק בו, אחרת אם אני לא מבקש את הכוח הזה, אם האור המחזיר למוטב לא ייתן לי אותו, אני לא אוכל לעשות זאת. מה הוא מלווה לי שהוא לא מפחד שלא אחזיר?

הוא מלווה לך רצון לפנות אליו. יש לך רצון לפנות אליו?

תלמיד: יש לי רצון לפנות אליו.

באמת, עם מה?

תלמיד: אני חושב שאני פונה אליו באמת ברצון לדבקות אליו, ברצון שיחבר אותי לעשירייה שלי.

אם אתה כבר נמצא בזה, אתה לא צריך לפנות, יש לך רצון, אתה כבר בסדר. הוא לא יכול לעזור לך.

תלמיד: על כן הוא אומר, "אל תדאג, אני מלווה ואני אפרע ממך, אתה תבקש, אני אקח את זה חזרה".

אבל מה תבקש אם יש לך רצון להתחבר, ואתה פונה לבורא. כן?

תלמיד: כן.

והוא ייתן לך.

תלמיד: לא יודע.

מה זה לא יודע?

תלמיד: מאיפה אני יודע?

תבקש.

תלמיד: הוא שאני עושה, והוא אומר "תבקש, אני אתן לך, אבל אני גם אדאג לפרוע ממך את זה".

קיבלת?

תלמיד: לא.

לָמה?

תלמיד: אולי אני לא מבקש נכון.

יופי, טוב מאוד. אז מה לעשות?

תלמיד: לדעתי, לפנות לעשירייה, מה יש לי לעשות יותר?

לָמה לא לבורא גם?

תלמיד: איך?

שייתן לך רצון לפנות אליו, רצון נכון, זה נקרא "תפילה לפני התפילה".

תלמיד: אני אולי לא כל כך יורד לסוף דעתך, מה זאת אומרת תפילה לפני תפילה?

אם הייתי פונה אליו בצורה נכונה הייתי מקבל תשובה, כן?

תלמיד: כן.

יכול להיות שאני מקבל תשובה אבל אני לא יכול לזהות אותה, זה משהו אחר. אם אני לא מקבל תשובה, זאת אומרת, לא פונה אליו נכון, אז אני צריך לבקש ממנו שיסביר לי מה זה נקרא להתפלל נכון, זה נקרא "תפילה לפני התפילה", "שיהיה רצון מלפניך", שיהיה בי רצון מלפניך.

תלמיד: וזה דבר שאני אישית יכול לעשות מול הבורא? זה מצב שהוא יכול להלוות לי משהו ושאני לא אדאג, הוא ידאג לפרוע ממני, אני לא צריך לתת לו ערבות? כי בדרך כלל בהלוואה אני מבקש ערבות, והבורא אומר "אל תדאג, אני אלווה לך, אני אדאג לפרוע".

כן, יש לי כמה חברים שיבואו, ירביצו לך, ויקבלו חזרה ועוד עם אחוזים.

תלמיד: אז מה זה להרביץ בצורה רוחנית?

אני לא יודע מה זה להרביץ בצורה רוחנית, אני יודע שאנחנו צריכים לפנות לבורא קודם כל עם הבקשה שילמד אותנו איך להתפלל.

תלמיד: וזו שאלה שלפני תפילה?

כן, זה העיקר. זה ממש העיקר, כי אנחנו חושבים שאנחנו כאן יכולים לעשות משהו. בזה שאתה מבקש ממנו הדרכה איך לפנות אליו אתה באמת מרגיש את עצמך שאתה נמצא בניתוק, וזאת נקודה מאוד חשובה. ואז מנקודת הניתוק הזו, שאתה מתחיל לעבוד, זה אמת. ואין כלום, חוץ מדבר אחד, "אתה חייב לעזור לי".

תלמיד: והוא יענה?

תנסה, נדבר אחר כך.

(סוף השיעור)