שיעור בוקר 08.02.25- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הכנה לכנס "מתחברים ללשמה" – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: הכנה לכנס "מתחברים ללשמה", קטע מספר 9.

"כשמתחילים ללמוד לנשים ולקטנים וכלל עמי הארץ, אומר הרמב"ם, שצריכים להתחיל בשלא לשמה. ובדרך כלל נמשכים כולם אחרי ההתחלה, כלומר מה שנתנו להם לדעת את הסיבה שצריכים לתורה, הן סיבות של שלא לשמה, ולא מטעם "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין". וממילא רוב העולם בכלל לא מבינים, שיש ענין שכר, הנקרא "דביקות ה'".

לכן דעת הרבים שולטים על האדם, שהוא לא צריך את לימוד התורה, בכדי שע"י זה תהיה בידו היכולת להגיע להכוונה אמיתית. כלומר שע"י התורה יהיה בידו לכוון בעמ"נ להשפיע ולא לתועלת עצמו. שזה יביא לו בחינת דביקות להדבק בה'."

(הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)

תלמיד: למה מקובלים מסתירים בשביל מה האדם חי? מלמדים כקטנים, כנשים, כעמי הארץ?

אבל מלמדים אותם על מנת שהם יגדלו וייכנסו ללשמה.

תלמיד: למה לא כתוב בשום מקום שצריך להגיע להכיר את הבורא? שהחיים שלו מיועדים למשהו יותר גבוה. התפתחו דתות, התפתחו כל מיני שיטות, אבל אף אחד לא יודע בשביל מה אנשים חיים בעולם, לא כתוב.

כן. אתה צודק.

תלמיד: למה מסתירים?

אתה צודק. לא שמסתירים או לא, יש מעט אנשים בעולם שרוצים את זה. ויש גם שאלה מה לעשות עם נשים ובכלל עם כל העולם? כמה אחוזים יש בעולם שלא צריכים שום דבר. זאת אומרת, לפי החיסרון הפנימי שמתגלה באדם, כך מסדרים לו פחות או יותר סביבה. יש בזה הרבה דברים שאנחנו בעבודה שלנו בדרך לשלמות צריכים להשיג, להבין, להכיר, ואז יהיה יותר ברור.

תלמיד: לפי החיסרון הפנימי שמתגלה באדם, כך מסדרים לו פחות או יותר סביבה? הסביבה היא לפי החיסרון של האדם, או שהסביבה היא זו שמעצבת את החיסרון שבאדם?

כדי לפתח את האדם, הוא צריך להיות בסביבה שעל ידה הוא יתפתח.

תלמיד: ולא יכול לקרות מצב שהוא נמצא בסביבה שמגבילה את החיסרון שלו?

זה הכול תלוי כבר בסביבה. הסביבה נמצאת בידי ה'.

תלמיד: הסביבה היא בידי ה', או בבחירת האדם, האדם בוחר בסביבה?

זה לא חשוב. אחרי שהוא מגיע ונכלל, אז מתפתח על ידי הסביבה.

תלמיד: רב"ש כותב כאן שכולם נמשכים אחרי ההתחלה שמלמדים אותם, שהסיבות שצריכים תורה, הן סיבות לא לשמה, וממילא רוב העולם בכלל לא מבינים שיש עניין שכר שנקרא "דבקות ה'". למה רוב העולם נשארים במסגרת של לא לשמה.

הם עדיין לא גדלו, לא התפתחו.

תלמיד: מה מגביל אותם?

מגביל זה שכל העולם מתפתח על ידי ההתפתחות הפנימית שלו, שמבפנים האדם מתחיל להרגיש שאת זה הוא רוצה, וזה לא, ואז בבירורים הפרטיים האלה בכל אחד,מתפתחת האנושות. כך זה קורה.

תלמיד: זה חוסר התפתחות שלהם, או שדעת הרבים שולטת על האדם כדי שלא יצטרך את לימוד התורה לשמה?

לפי מה שאנחנו רואים בעולם, כל אחד מקבל כנראה חינוך או התפתחות פרטית, אבל בסופו של דבר אנחנו רואים איזו מסה של אנשים שהם כנראה צריכים להגיע לאיזה מצב מסוים כללי.

תלמיד: האם מה שרב"ש כותב כאן כולל גם אותנו, או שהוא מדבר על חוגים חיצוניים לנו?

יש ויש. לפעמים כוללת אותנו, ולפעמים לא.

תלמיד: והמצב באנושות או בעם ישראל, במה כרוך שיתפתח, שישתנה, שיתקדם מהמצב הזה שהוא תקוע בו?

בישראל זו כבר התפתחות מטרתית ומאוד תלויה בבירורים פרטיים, ככל שנכנסים בצורה רצינית להמשיך את עצמם למטרה.

תלמיד: אלה שמסתפקים במצב הזה של סיבות של לא לשמה, פשוט לא רואים את השלב הבא?

הם לא מרגישים שיש עוד משהו חוץ ממה שיש בהם, והאדם פועל מתוך החיסרון שמתעורר בו.

תלמיד: והחיסרון תלוי בדעת רבים, כתוב.

זה לא חשוב. אדם מרגיש שזה מה שחסר לו.

תלמיד: איפה נקודת המפנה מהמצב הזה לשלב הבא? איך הוא יוצא מזה?

כשבאדם יתגלה חיסרון להדבק או להתחבר עם הנקודה הפנימית בהתפתחות שלו, עם הנשמה שלו, אז הוא ירגיש שצריכים להיות כאן איזה גורמים, סיבה להתפתחות אחרת, חדשה. אחרת כל פעם יהיו לו שאלות, רצונות שימשכו אותו לאיזה מקום, אבל הוא לא יקבל תשובה, לא יתמלא מהתשובה.

תלמיד: אז החיסרון שמתפתח בו הוא מתוך החקירה הפנימית?

כן, מתוך החקירה הפנימית, החיסרון שלו עדיין נמצא בהרגשת החיסרון, וכך הוא מתפתח, כך זה מתגלגל.

תלמיד: מה מביא את הרצון של האדם להתפתח לנקודה הבאה שלו? נגיד אדם רגיל בעולם הזה שפתאום מתעוררת בו הנקודה שבלב, מה עובר על הרצון לקבל הזה שפתאום מתעוררת בו הנקודה שבלב?

שהוא מקבל איזו הארה ממצב יותר מפותח וכך הוא נמשך לזה.

תלמיד: ומה פתאום שאחד יקבל והחבר שלידו לא יקבל, למה?

לכל אחד יש נקודה מסוימת במערכת שהכוח הכללי מנהל אותה, וכך אדם מרגיש חיסרון.

תלמיד: האם כל בני האדם עם כל הרצונות לקבל שלהם מוכנים לקבל את ההתעוררות הזאת, או הרצון לקבל צריך לעבור איזו רשימה של הבחנות פנימיות שהוא אפילו לא יודע מהן, ואז הוא מגיע לנקודה שבה אפשר לעורר לו את הנקודה שבלב?

אדם לא רואה את זה מראש.

תלמיד: ברור שהאדם לא רואה את זה מראש, אבל מבחינת איך המערכת עובדת, ככה זה עובד שהרצון לקבל עובר עוד ועוד הבחנות ואז מגיע השלב שבו הוא יכול לקבל את הנקודה שבלב?

כן.

תלמיד: אני שואל עלינו. מה הן ההבחנות העיקריות שאנחנו צריכים על מנת להתקדם למדרגה הבאה שלנו בכנס שנקראת "לשמה"?

אנחנו רוצים לעורר את המצבים האלו שעומדים לפַנינו על ידי המאמצים שלנו, וכך לעורר את המצב הבא.

תלמיד: האם יש הבחנות ספציפיות שאנחנו צריכים לעבוד עכשיו מולן, לנסות לעורר אותן? כי תמיד כששואלים מה הצעד הבא, אתה אומר תחברו יותר ותגיעו.

זה המצב הכללי והוא שייך לכל מצב פרטי. אנחנו צריכים לצאת מהנקודה שכל אחד נמצא בה בדרך, לנקודה הבאה שאליה הוא צריך לפתח חיסרון, מצבים פיזיים, וכן הלאה.

תלמיד: מה אנחנו יכולים לעשות בינינו כדי לתת לעצמנו דין וחשבון על מצב החיבור בינינו היום, ולהגיד שזה מה שחסר לנו כדי לעלות למדרגה הבאה?

זה בדיוק. העיקר לפתח את מצב החיבור.

תלמיד: האם יש לנו איזו שיטה, דרך, רשימה, משהו שיעזור לנו לבדוק את עצמנו ולומר מה שחסר לנו בחיבור? למשל עוד סעודה בשבוע, עוד שעה של שיעור, חסר לנו לקרוא כך וכך פרקים בזוהר, בתהילים, משהו שבו נבין מה חסר כדי שנוכל להשלים.

בסופו של דבר יש לנו הרבה חומר, אבל אין לנו כל כך חומר שמתאים ממש למצב שלנו, כל פעם כביכול חסר. לכן אנחנו צריכים כל פעם לשנות את הלימוד שלנו, את החומר שאנחנו מעבדים בנו, וכך מתקדמים.

תלמיד: האם יש משהו בתהליך שאנחנו יכולים לעשות חוץ מהניסוי והטעייה שאתה מתאר, או שאין מה לעשות, צריך לנסות ואולי בסוף נצליח?

בקבוצה ובלימוד שלנו אנחנו נכללים זה מזה, כך שזה לא רק אני, אלא יש עוד אנשים בסביבה שלי שיש להם אותה מטרה, ובכך אנחנו עוזרים זה לזה להתקדם. זו עזרה מאוד משמעותית.

תלמיד: זה לגמרי נכון. אני מנסה לשאול על העשירייה. אנחנו משתדלים לעשות כל מה שאתה מסביר לנו שצריך לעשות. יש רשימה ארוכה של תנאים, ואנחנו פחות או יותר מבצעים אחד אחד. מה שאני מחפש זה את התוספת שצריך להוסיף, כי צריך להוסיף משהו.

רק יגיעה.

תלמיד: עוד מאותו דבר.

כן.

תלמיד: אנחנו לומדים שבהתפתחות הרצון יש נקודה קריטית שבה מתעוררת בושה ברצון לקבל, ומשם והלאה העבודה של האדם מתחילה להיות אחרת, עם מסך ואור חוזר, הוא מחפש להתקשר ולהגיע לדבקות. כדי שנעבור למצב חדש שנקרא "לשמה" או "דביקות", האם צריכה להיות לנו החלטה שעם המצב הקודם סיימנו, או אפילו שנאה למצב הקודם, לא להסכים להישאר בו? כלומר נגמר פרק, הוא היה טוב ונחוץ, ועכשיו מתחיל פרק חדש של עבודה אחרת. האם לפתח שנאה למצב שנקרא לא לשמה?

כן, רק הכול צריך להיות בכל זאת בהשגחה שלו. שלא יברח לגמרי לכל מיני מצבים חיצוניים, אלא שיישאר באותה הדרך, באותו השביל, ולא ירד ממנו לגמרי.

תלמיד: לפני שבוע העשירייה שלנו התאספה ועשינו תרגיל קטן. כל אחד רשם לעצמו מה הוא חושב שמפריע לו בדרך כדי להיות כאיש אחד בלב אחד, להיות בלשמה. הסתכלנו בפתק הזה כמה דקות והחלטנו שאנחנו שורפים את הפתקים האלה ומתחילים דף חדש. הייתה הרגשה שכשחוזרים לשגרה נוח לנו במצב הזה, אבל זה לא יכול לעבוד ככה, משהו צריך להיחתך, צריך להחליט שמחליפים מצב. יש גם הרגשה שאתה מושפע מהדעת הכללית של הקבוצה, של החברה. מה צריך לקרות אצלנו כדי שנחליף מצב?

תפילה.

תלמיד: מה לבקש בתפילה הספציפית הזאת, שנסיים פרק אחד ונעבור למצב אחר?

צריכים להיות בבירורי התפילה הזו בצורה קבועה.

תלמיד: על איזו נקודה לעמוד בתפילה הזאת? מה לבקש ם בדיוק?

מה שאתה מברר שחסר לך, הנקודה העיקרית.

תלמיד: האם המצב של החיבור בינינו קשור לשימוש בתורה שנקראת "תבלין" שיביא אותנו לעל מנת להשפיע?

כן.

תלמיד: האם רק בזה קשור מצב החיבור בינינו או בעיקר בזה?

אני לא יודע להגיד כך או כך, אבל יש קשר ברור.

תלמיד: איך אנחנו יכולים לדייק את הסיבה לחיבור בינינו?

לדייק סיבה לבירור, אנחנו יכולים רק על ידי המחשבה, רק על ידי התפילה, אין כאן יותר. אבל ככל שאדם רוצה להיות דבוק, קיים בתוך נקודה שמתפתחת, כך היא הופכת להיות הכלי שלו, הופכת להיות המקום שהוא נמצא בו. זה החשוב.

תלמיד: זה בזכות החברים?

יכול להיות שהוא לא מרגיש עד כדי כך שזה קשור בחברים, אבל שהוא נמצא בנקודת ההתפתחות המיוחדת הזאת, זה כן.

תלמיד: נקודת ההתפתחות הזאת היא בחיבור עם החברים.

כן.

תלמיד: בחיבור עם חברים, ואתה אומר שמסדרים לנו סביבה, איפה הגבולות, האם אלו כל בני ברוך, או זה אך ורק בתוך העשירייה שלי?

אנחנו צריכים לעבוד על המערכת הקטנה ביותר שהיא האדם בתוך העשירייה, ומתוך זה הוא יתפתח.

קריין: קטע מספר 10.

"בזמן שהאדם עובד לתועלת עצמו, זה נקרא "שלא לשמה". ו"מתוך שלא לשמה באים לשמה". לכן, אם האדם עדיין לא זכה לקבלת התורה, אז הוא מקוה שבשנה הבא יקבל. ובזמן שהוא קיבל את הבחינת לשמה בשלימות, אזי כבר אין לו מה לעשות בעולם הזה.

ולכן בכל שנה ושנה יש זמן קבלת התורה, מטעם שהזמן הוא מוכשר לאתערותא דלתתא [התעוררות מלמטה]. משום שאז נתעורר הזמן, שהיה מגולה אצל התחתונים האור של מתן התורה. לכן יש תמיד התעוררות למעלה, שהתחתונים יוכלו לעשות הפעולה כמו אז, בזמן הזה. לכן, אם הוא הולך על דרך, שהשלא לשמה יביא לו לשמה, נמצא שהוא הולך על הסדר, ומקוה שסוף כל סוף הוא יזכה לקבלת התורה לשמה. "

(בעל הסולם. "שמעתי". קס"א. "ענין מתן תורה – ב")

ברור פחות או יותר מה שכתוב.

תלמיד: כתוב פה "שהתחתונים יוכלו לעשות את הפעולה כמו אז, בזמן הזה. לכן, אם הוא הולך על הדרך שהשלא לשמה יביא לו לשמה, נמצא שהוא הולך על הסדר, ומקוה שסוף כל סוף הוא יזכה לקבלת התורה לשמה."

מה זה לעשות את המעשה כמו פעם, איך אנחנו מגיעים בעבודה בינינו, בבירורים בינינו, כי גם קודם אמרת שאנחנו צריכים לעשות בירורים כל הזמן בשביל להגיע לתפילה הנכונה, למצב חדש יותר.

איך אנחנו מגיעים להתעוררות מלמעלה שנדע לעשות את הפעולה כמו אז, מה זה אומר?

משתדלים לעשות את כל מה שבידנו לפי התורה שלמדנו, ושלומדים. וכך נרגיש בשינויים שאנחנו עוברים, שיש מצידנו תפילה, בקשה, הודיה, ומלמעלה יש עלינו גם השפעות שונות, שאנחנו צריכים להתפתח על ידן.

תלמיד: במאמר החרות בעל הסולם אומר שהמתאמץ בימי חייו, כל פעם למצוא סביבה חדשה יותר מקבל את השכר.

כן.

תלמיד: בהקשר לזה, לפי הקטע פה, אנחנו נמצאים בתקופה מאוד מיוחדת, וכולם מרגישים את זה לפני הכנס, שיש איזו התעוררות שאנחנו מקבלים מלמעלה, אין ספק. איך אנחנו מגיעים לבירור הנכון כך שנבוא לתפילה אמיתית, יותר עמוקה ונכונה, שאנחנו מתאימים את עצמנו להתעוררות למצב הקיים כרגע, למה שאנחנו בעצם?

כולנו אומרים שאנחנו מרגישים מצב מסוים, ושאם נגיע לתפילה המסוימת הזאת, שתתאים להתעוררות מלמעלה במאמץ שלנו, הרי בסופו של דבר המאמץ הוא שלנו. למה אנחנו צריכים להגיע בתפילה כך שנתאים את עצמנו לתקופה המיוחדת שאנחנו מקבלים עכשיו?

צריכים להשתדל.

תלמיד: להשתדל במה?

להשתדל חוץ מהמצב שבו אנו נמצאים, להגיע למצב שאתה מתאר לעצמך. כנראה שיש מצב שממנו אני אדע יותר על דרכי, על הלימוד שלי, על הכוונה, הקבוצה, החיבור, וכן הלאה.

תלמיד: אתמול נפגשנו עם עוד עשירייה, עשינו ישיבת חברים משותפת, והרגשנו חיסרון משותף להיפגש ביחד. ואני שומע את זה מעוד הרבה חברים שיש התעוררות להיפגש ביחד יותר, שרוצים להרגיש יותר את הביחד.

מה עוד אנחנו צריכים לעשות בהתעוררות שאנחנו מרגישים עכשיו את הביחד הזה? ממש הרגשנו אתמול כוח משותף, הרגשנו כוח של חיסרון חדש. זה החיסרון החדש שאיתו אנחנו רוצים להגדיל את הכלי שלנו?

אתם צריכים להמשיך אתו הלאה.

תלמיד: מה להמשיך הלאה? כי ממש מרגישים בשבועיים האלה ומפחדים לא לאבד את התקופה הזאת, ולא לקחת את ההזדמנות הזאת בשתי הידיים, אלא עם כל מה שיש לנו, מה עוד אנחנו צריכים לקחת בשביל לממש את זה?

רק להמשיך, רק להמשיך. להמשיך זה נקרא שאנחנו נמצאים באותה מטרה, באותם האמצעים בעצם, רק אנחנו רוצים להיות יותר מחוברים, יותר מכוונים, יותר צמודים זה אל זה כך שנגלה בדרך את התחנה הבאה.

תלמיד: החיסרון להתכלל עם עוד עשירייה, להרגיש קצת יותר את הכלי, את הסביבה כמו שאנחנו מדברים עליה, זה מגדיל לנו את החיסרון למצב החדש, זה מגדיל לנו את החיסרון להתקרב יותר למצב שאנחנו רוצים להגיע אליו?

כנראה שכן.

תלמיד: היה כתוב שאם האדם עוד לא זכה לקבל את התורה, אז הוא צריך להשתוקק לקבל עכשיו את התורה. מה זה לזכות לקבל את התורה?

שהוא מקבל הארה מלמעלה שמסבירה לו באיזה מצב הוא נמצא, ומה עומד לפניו.

תלמיד: כשהוא כותב שבכל שנה ושנה יש זמן קבלת תורה. האם אפשר להסתכל גם על הכנס שלנו כעל הזדמנות, כעל רגע של התעוררות מלמעלה?

כנס זו התעוררות כללית מלמעלה ומלמטה. כי אנחנו קובעים הרבה דברים בכנס, שבסך הכל אפשר לקשור אותם לאתערותא דלטטה, אבל בסך הכול הכנס נמצא תחת שליטת הבורא.

תלמיד: ומה ההתעוררות מלמטה, מצידנו?

הכול תלוי בכמה שכל אחד מאיתנו ירצה, וככל שנתחבר כולנו יחד למצבי, אני צריך לראות את זה, ועד כמה שנרצה להגיע לדבקות בבורא.

תלמיד: אם הוא עדיין לא זכה לקבלת התורה, הוא לא זוכה להיכנס ללשמה, אז הוא מקווה שבשנה הבא יקבל, אז בכנס הבא או בהזדמנות הבאה, מה צריכה להיות הגישה?

הגישה צריכה להיות שאנחנו הולכים בדרך, וכל פעם מחפשים מצבים שבהם הכוח העליון יתלבש בנו ביתר שאת.

תלמיד: אתמול בסעודת שישי, אמרת ביחס לכנס כשנשאלת, "אני חושב שבעצם מגיע לנו, אבל צריכים לבקש יותר ויותר". מה מגיע לנו?

מגיע לנו להיות בדרגה רוחנית יותר גבוהה, להיות יחד בדרגה הזאת, להרגיש את חובתנו זה אל זה בצורה יותר מוחשית, וכך להתקדם.

תלמיד: וכשאדם מתחיל להבין את המשמעות של לשמה, ממש לחיות למען הזולת, לצאת מעצמו לחלוטין. איך הוא יכול בכנות להתפלל לרצות לשמה, ולהתפלל שיהיה לו רצון כזה?

הוא מרגיש אותו, שאותו רצון שולט בו.

תלמיד: ואז מה קורה כשהרצון הזה שולט בו?

ואז הוא לא יכול לעזוב אותו, אלא נמצא בו, ורוצה לממש אותו.

תלמיד: אדם מרגיש שלשמה זה לטובתו, זה טוב לו, זה ממלא אותו בתענוג?

אז כן.

תלמיד: אבל עד אז?

עד אז, לא.

תלמיד: אז עד אז, איך הוא באמת מתפלל מכל הלב להיכנס ללשמה, ולמה לו?

הוא לא יכול לכופף את עצמו מלא לשמה ללשמה, אלא עם תפילה.

תלמיד: ולאיזו תפיסת מציאות מכוונים, אדם יודע מה זה האני החדש הזה שלו, יש לו איזו הכנה לזה, זה משהו שברור לו קודם או שזה לחלוטין לא ידוע?

זה לא ברור, ויש מספר מצבים שצריכים להתגלות.

תלמיד: לא יכולים לחוש, לרחרח לקראת מה נכנסים, מה הדבר הזה? האדם מגלה ממש משהו חדש שהוא לא חשב עליו אפילו?

כן, לא כדאי לו.

תלמיד: ולא כדאי לפני כן לצייר את הציור הזה שאליו רוצים להיכנס, או שהוא פשוט מצייר משהו אחד, ומגלה ציור אחר שהוא האמיתי?

לא יודע.

תלמיד: בקטע הוא אומר שאנחנו הולכים בדרך שלא לשמה, אבל מקווים שמתוך העיסוק בתורה אנחנו נגיע ללשמה. זה נשמע לי כאילו כוונה לכוונה, הכוונה שלנו היא לעצמנו אבל אנחנו מתכוונים שתהיה לנו כוונה להשפיע נחת רוח לבורא. זה נכון להגיד את זה ככה? כיזה נשמע לי כמו תפילה קודם תפילה, לעומת תפילה. אז בעצם כל העניין הוא כמותי, אחר כך זה הופך לאיכות, או שזו באמת קפיצה באיכות ממצב אחד למצב אחר?

אני חושב שזו קפיצה באיכות.

תלמיד: והיא לא עוברת דרך הוספה בכמות?

אני לא חושב שאנחנו צריכים לעשות כאן את הבירורים האלה.

תלמיד: זאת אומרת, זה רק תיקון בכוונה.

כן.

תלמיד: גם במפגש העשירייה האחרון שלנו עלה נושא התפילה המשותפת. במפגשים אנחנו נמצאים יחד ומבררים את החיסרון לבניית תפילה משותפת, אחרת יש מגננה של האגו הלוקח אותנו כבר למקום אחר ואנחנו רוצים לנצל את מפגש העשירייה לעבודה יותר מדויקת. אחת הדוגמאות שהעלנו קשורה למה שסיפרת על הסעודות שהיו אצל הרב"ש, שם הוא הנחה אתכם יחד כקבוצה להתאמץ בבירור פנימי משותף, לאחר מכן נתן עוד הכוונה ואז הייתה סעודה שלמה שקטה. חשבנו שאולי גם אנחנו בעשירייה נוכל לעשות מעין תרגיל כזה. האם תוכל לתת רצף נקודות בהן במאמץ משותף לתפילה, בעבודה פנימית בלי לדבר, נוכל באמת להתפלל ולנצח את האגו.

אנחנו צריכים לצאת מכל נקודה ונקודה בה אנחנו נמצאים בדרך, ולבצע יגיעה למצב הבא בו נרגיש יותר קשורים לכוח עליון וגם בינינו. בשני הכיוונים האלה אנחנו מתפתחים.

תלמיד: בקטע כתוב שהוא כבר מחכה לתורה, שהיא כבר חסרה לו. כנראה יש סאה מסוימת שקדמה לכך. מה גורם לחיסרון הזה?

מתוך החיסרון הוא מגיע לכך שהוא רואה את מצבי ההתפתחות הקשורים ויוצאים זה מזה.

תלמיד: איך הוא תופס זאת, בשכל או ברגש?

זה יותר רגשי.

תלמיד: והוא כבר מסוגל לתאר את המצב הבא?

נניח. כן.

תלמיד: שמעתי קודם שצריך לחפש מצבים בהם הכוח העליון יתלבש בנו ביתר שאת. איפה יתלבש?

באותם המצבים שאנחנו עוברים.

תלמיד: במה זה צריך לבוא לידי ביטוי בתוך האדם?

האדם מרגיש שהוא נמצא במצב מיוחד ממנו הוא יגיע למצב הבא, והמצב הבא כאילו עוזר לו לראות נכון יותר איך לעבור בין המצבים האלה.

תלמיד: הכוח העליון שהתלבש ביתר שֵאת באדם, מה הוא יעשה מהאדם?

הוא יעשה כך שהאדם יראה שהמצבים האלה עכשיו בונים בו רצף של מצבים כך שהוא יוכל לעבוד איתם. מתוך זה הוא יבין שבשינוי הנתון הזה משתנה בו כך, ועל ידי הנתון ההוא שישתנה הוא ירגיש אחרת. הוא מתחיל לקבל גישה איך להיות פעיל בתפיסה, בהכרה, בידיעה עצמית.

תלמיד: למה כתוב שמצב לא לשמה חשוב יותר אפילו מלשמה. מה הכוונה?

יש לזה הרבה הסברים, אני לא יודע. טוב שאדם ירגיש שהוא נמצא במצב לא לשמה, לכן יש לו מה לעשות.

תלמיד: אבל למה זה נחשב גבוה יותר, הרי לשמה זו המטרה שלנו, אנחנו רוצים להגיע לשם. איך יכול להיות שלא לשמה גבוה וחשוב יותר?

כי כשאדם נמצא בלא לשמה זה ברור לו, ואז הוא מבין שחסרים לו עוד כמה נתונים לגלות ולחבר.

תלמיד: האם אפשר לתאר מצב של לשמה בכלים דקבלה כדי להימשך אליו, לתאר שכדאי להיות בלשמה, שתהיה לי תועלת מזה?

כדאי.

תלמיד: האם כשאדם נמצא כבר בלשמה, בכל מדרגה חדשה, שכבה של רצון לקבל המתגלה, הוא שוב נופל ללא לשמה. ואז משתדל, מתפלל ומגיע ללשמה?

כן, בדרך כלל.

תלמיד: זאת אומרת, לא לשמה אינו רק מתחת למחסום, אלא בכל פעם, בכל מאה עשרים וחמש המדרגות, אדם נופל ללא לשמה?

כן, אפשר להגיד כך.

תלמיד: כי אם מתגלה בכל פעם עוד רצון לקבל, עביות גדולה יותר, הוא חייב להתחיל מלא לשמה?

יש עוד תנאים.

תלמיד: איך יוצאים מעבודה שכל הזמן מוסיפה עוד חלק שהולך ונהיה יותר קטן, כמו בדוגמה שתמיד נתת, לחלק עיגול לריבועים קטנים ומוסיפים עוד ריבוע ועוד ריבוע, אבל אף פעם לא מגיעים לשינוי המצב?

זה נכון ולא נכון. נברר זאת, כל אחד בתוכו, וכך נמשיך.

תלמיד: האם זה יותר תלוי בנו או באופן שאנחנו מעוררים את הבורא?

אני לא רואה הבדל.

תלמיד: אז איך אפשר לעורר את הבורא כך שלא רק נגיב כל הזמן למה שהוא סידר לנו, כדי שנעשה עבודה, אלא באמת נעשה צעד אחד לפניו לכאורה? שנגיע באמת לאיזו השגה.

כשאתה מסדר תפילה אז בעצם אתה מדבר לפני הבורא.

תלמיד: האם יש תפילה קטנה ויש תפילה גדולה?

זה לא חשוב עכשיו, יש פה הרבה דברים.

תלמיד: כי אני מרגיש שהתפילות הקטנות לא עושות שום הבדל במערכת?

זה לא נכון, אבל כך זה נראה בינתיים.

תלמיד: האם אנחנו צריכים להגיע לתפילה חזקה יותר, עוצמתית, לדרוש יותר?

זה הכול תלוי כלפי האדם.

תלמיד: מה זה זמן מוכשר לאתערותא דלתתא, מאיפה הוא מגיע?

כנראה שהמצבים המצטברים מכל מיני כיוונים, גורמים לתנאי הנכון ולגילוי מצב מיוחד.

תלמיד: האם הזמן המוכשר הזה תלוי בנו?

זה תלוי גם במצב האדם, ודאי.

תלמיד: האם תלוי בנו למשוך את המצב המוכשר הזה או שהוא מגיע מלמעלה?

ודאי שהוא מגיע מלמעלה וודאי שזו התוצאה מכל מיני מאמצים שעברנו.

תלמיד: איך נוכל לעורר את עצמנו כך שנהיה בקשר רציף יותר עם הכוח העליון?

תבקשו.

תלמיד: למה לפעמים זה כן עובד ולפעמים זה ממש לא עובד. במה זה תלוי?

זה תלוי בהכנת האדם, וגם תלוי במה שהבורא מסדר לו. ומשילוב שני אלה תהיה התוצאה.

תלמיד: האם אנחנו יכולים לעורר את ליבנו כך שנהיה כל הזמן בקשר יותר רציף איתו, או שהמפתח נמצא אצלו? האם אנחנו חייבים להיות לא רגועים כדי שהסיפור הזה יתממש בנו?

כן.

תלמיד: כי אני רואה שבסך הכול החברה רגועה וגם אתה אומר, "זה בסדר, אנחנו מתקדמים". מה אנחנו עושים כדי ליצור מצב של חוסר רוגע בקשר עם הבורא, שכן נוכל לעורר אחד את האחר?

אדם שרוצה להתקדם להשגה, ללשמה, לא יכול להיות שהוא יהיה רגוע, הוא חייב להיות כל הזמן בתנועה.

כן.

תלמיד: כל הזמן במצבים משתנים.

כן.

תלמיד: מה אנחנו יכולים לעשות פה בחברה כדי שהבערה הזאת תהיה פה?

כרגיל, כמה אמצעים כאלה יש לך?

תלמיד: איך אפשר להגיד על כזה דבר "כרגיל"? אין כרגיל. אמצעים זה נכון אבל יש דבר כזה כרגיל?

תנסו הלאה.

תלמיד: "השומרים" מתחילים כבר מעכשיו והם הולכים ומתגברים, אנחנו רואים את זה עם טורקיה, אנחנו רואים את זה בהרבה מאוד מצבים ובהרגשות פנימיות. איך אותם מצבים יכולים דווקא לתת לנו כוחות ורצון להיכנס ללשמה?

דווקא הם נותנים. אם לא יהיו לך מי שמתנגד, אז איך תגיע ללשמה? לבקשות, לתפילות, לתת יגיעה? איך תעשה? זאת אומרת, רק השומרים הנאמנים לבורא הם המובילים אותך.

תלמיד: וכיחידה, אני מתכוון לכל הכלי, לא רק לעשירייה או לכלי הישראלי?

זה לא חשוב. אני לא יודע בדיוק, זה יכול להיות כך ויכול להיות אחרת.

תלמיד: אני מבין את השאלות על הבערה, זה מאוד ברור שאי אפשר להגיע לכלום אם אנחנו לא מאוד רוצים אותו, צריך ממש להשתוקקות להגיע ללשמה. ועם זאת, יש איזשהו מצב של סבלנות, הבורא פועל עלינו, בוא ניתן לו לפעול עלינו ולהגיב לזה. איך שומרים על האיזון הזה, מצד אחד היענות ודריכות, ומצד אחר סבלנות?

אני לא יודע אם יש לי תשובה. אנחנו עוברים מצבים, המצבים האלה מגיעים מהבורא, כל המערכת שבה אנחנו נמצאים נפעלת על ידי אותם המצבים, וכך אנחנו מתגלגלים.

תלמיד: יש זמנים שברור שהקבוצה צריכה לעשות משהו. כל הכלי העולמי מתכונן לכנס, יש דריכות, יש מצב של מתח כזה באוויר, מצד אחד. מצד אחר, אנחנו רוצים לראות ולבקש משהו שיקרה. יש צורך באיזון בין שני הדברים האלה, שלא יבוא אחד על חשבון האחר, אלא אחד משלים את האחר. איך מוצאים את האיזון בין שניהם?

אנחנו לא רוצים לפני הכנס להגיע לאיזון. אנחנו חושבים שעל ידי זה אנחנו נאבד איזו דריכות, איזה צורך, לכן צריכים לברר עד כמה הנטייה המיוחדת לפתרון תהיה נטייה ראויה.

תלמיד: מהי הנטייה הראויה לפתרון?

שהיא מחברת תחילה וסוף, ואת הנקודה שלנו בדרך ומביאה אותנו למטרה.

תלמיד: בתוך התהליך הזה יש מקום גם לאיזו נקודת רוגע או נקודת ביטחון שהנה זה הולך לקרות, או שצריך כל הזמן לשאול את עצמנו, "מה עוד אנחנו צריכים לעשות"?

ודאי שהשאלה הזאת, "מה עוד לעשות?" חייבת להיות בנו. עם זאת, צריכים לחפש תשובות שנמצאות בין החברים. בין החברים, שם נמצאת כל התורה.

תלמיד: זאת אומרת, הבורא פועל עלינו דרך החברים, או בין החברים, ואנחנו צריכים להגיב גם במקום הזה.

כן.

תלמיד: הרבה פעמים התשובה בדרך שלנו היא גם וגם. יש קטע בו המקובל כותב לנו בהקשר להגיע ללשמה, שמי שלא חותר לזה, עדיף שלא היה נולד, וזאת כדי לתת לנו את הדחיפה. ומצד אחר, גם כותב לנו המקובל שזה תלוי במידת סבלנותם, לכן התשובה היא גם וגם.

תלמיד: הנקודה שבה האדם לא מסכים להיות מקבל לעצמו היא כמו קיר, אין אפשרות לזוז, אין אפשרות לעשות כלום. איך מתקדמים מכאן לעבודה לשמה?

מבקשים מהבורא.

תלמיד: אלו צעדים אדם צריך לנקוט בתהליך המעבר, מעבודה עבור עצמו ללשמה?

להמשיך מהמצב שבו הוא נמצא ללשמה.

תלמיד: מה העצה ללכת כל רגע אחרי הבורא, כמו במשל על הגן, שהאדם הולך אחרי הבורא, ושלא יקרה מצב שהוא הולך לפניו?

הוא צריך להשתדל לראות את הבורא בכוחות שפועלים עליו, וכך יתפתח.

תלמיד: ומה הבורא רוצה מהאדם בכל רגע? בכל סיטואציה שהבורא מסדר לאדם, לאיזו תגובה הוא מצפה מהאדם?

שהאדם ילמד ממנו איך להידמות.

תלמיד: ומה נקראת תגובה של האדם שהוא דומה לבורא?

שהוא דומה לבורא. הנקודה הזאת נקראת אדם, הדומה לעליון.

תלמיד: אני מגיב לסיטואציה שקרתה, ואני רוצה שהתגובה שלי תהיה דומה לבורא. מה זה אומר שהתגובה שלי היא כמו שהבורא מצפה שאני אגיב?

שאתה לומד את המצב הזה, את המצב שהיה קודם, ואת המצב שבו אתה נמצא עכשיו, ואתה מבקש מהבורא שיפרמט אותך לפי המצב שעכשיו אתה נכלל עימו ככל האפשר בדרגת חי, בדרגה נמוכה, ואתה רוצה להיות במשהו שדומה לבורא.

תלמיד: כשאני קם בשיעור ושואל שאלה, ואני רוצה ככל האפשר להיות עם הבורא, שזה לא יהיה ממני, שזה יהיה מהחברים, שזה יהיה דרך הבורא, איתו יחד, מה ההמלצה, איזו הכנה צריכה להיות לפני שאני שואל שאלה?

התכללות עם כולם. זה מצב מאוד מיוחד, אתה משיג חיבור עם כולם, ומרגיש בעצמך כוחות, כוחות רצון, שהם נותנים לך כיוון מיוחד להגיע לפעולה הכללית.

תלמיד: איך להצליח להרגיש רצון כללי, שיש פה כלי, הכלי העולמי, ומתוך זה להרגיש שפה זה הכיוון, זה החיסרון עכשיו. איך להצליח לעשות דבר כזה?

זה עוד לא עכשיו.

(סוף השיעור)