סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בוקר 15.04.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
על סף לשמה - קטעים נבחרים מן המקורות
המצב הוא מיוחד מאוד ואני שמח שהגענו לזה, וכבר כולם יכולים להתעסק בזה, ולהשתדל לעזור אחד לאחר להיכנס ללשמה, להתקרב ללשמה. זו כבר זכייה גדולה להימצא בכאלו צעדים קדימה, ולכן אנחנו צריכים להיות בתשומת לב למה שאנחנו עוברים. נראה מה שכתוב בתוך השורות, משורה לשורה, ממשפט למשפט, מאות לאות, וכך נשתדל בכל זאת להתקרב ללשמה. אומנם זו תכונת הבורא, אבל אנחנו כבר יכולים להתחיל לאחוז בה, להבין אותה, להרגיש אותה.
קריין: "על סף לשמה", קטע מס' 1, מתוך "שמעתי" כ'.
"דענין לשמה. בכדי שהאדם יזכה לשמה, הוא צריך לאתערותא דלעילא [להתעוררות מלמעלה], כי זהו הארה ממרום, ואין זה בשכל האנושי להבין, אלא מי שהוא טועם, הוא יודע. ועל זה נאמר: "טעמו וראו כי טוב ה'".
ומשום זה, צריך האדם, בזמן קבלת עול מלכות שמים, שיהיה על תכלית השלימות, היינו כולו להשפיע ולא לקבל כלום. ואם האדם רואה, שאין האברים מסכימים לדיעה זו, אין לו עצה אחרת, אלא תפילה, שישפוך שיחו לה', שיעזור לו, שגופו יסכים לשעבד את עצמו להקב"ה."
(בעל הסולם. "שמעתי". כ'. "ענין לשמה")
זאת אומרת, צריכים לתת יגיעה, תשומת לב, מאמץ, ככל האפשר יחד, ואם אנחנו רואים שבכל זאת לא מרגישים שום תגובה אז תפילה. לבקש שהבורא יטה אוזן אלינו, שירצה לשמוע, שאנחנו נדע איך לפנות אליו, וכך סוף סוף יהיה בינינו קשר הדדי. מצד אחד אנחנו שומעים שהבורא שומע תפילה של כל אחד, ומצד אחר אנחנו רוצים לסדר את התפילה הזאת כי כל אחד לא נמצא במקום האמיתי שלו.
על ידי חטא עץ הדעת התרחקנו כאילו בפיצוץ, עפנו לכל מיני כיוונים, ועכשיו אנחנו כביכול צריכים להתחיל להתחבר בחזרה עם אותה העביות שקיבלנו, שרכשנו בזמן החטא, ועם כל זה לחזור יחד לחיבור שלנו. לכן העבודה שלנו היא מיוחדת מאוד, נשתדל להבין ולבצע אותה.
אנחנו צריכים להרגיש עד כמה אנחנו רחוקים, עד כמה אנחנו יכולים להתקרב. יש בזה הרבה הבחנות שלא כל כך ניתן להעביר במילים, אלא כפי שאנחנו רואים מקובלים משתמשים בשפה של טכניקה רוחנית - עביות, זכות, אור, כוח האור, כל מיני מילים כאלה, שעל ידן אנחנו יכולים איכשהו למצוא קשר בין המצבים שלנו לפעולות רוחניות, וגם את שפת הענפים צריכים לצרף לזה כדי להבין מה הקשר בין לשמה לבין מה שאנחנו מרגישים.
נקרא שוב.
"דענין לשמה. בכדי שהאדם יזכה לשמה, הוא צריך לאתערותא דלעילא [להתעוררות מלמעלה], כי זהו הארה ממרום, ואין זה בשכל האנושי להבין, אלא מי שהוא טועם, הוא יודע. ועל זה נאמר: "טעמו וראו כי טוב ה'".
ומשום זה, צריך האדם, בזמן קבלת עול מלכות שמים, שיהיה על תכלית השלימות, היינו כולו להשפיע ולא לקבל כלום. ואם האדם רואה, שאין האברים מסכימים לדיעה זו, אין לו עצה אחרת, אלא תפילה, שישפוך שיחו לה', שיעזור לו, שגופו יסכים לשעבד את עצמו להקב"ה."
(בעל הסולם. "שמעתי". כ'. "ענין לשמה")
בסך הכול אנחנו צריכים לראות עד כמה אנחנו לא מסוגלים להתקרב זה אל זה ויחד לבורא, וכתוצאה מכך שמגלים שלא יכולים, לא מסוגלים, לא מתאימים לזה, אנחנו צריכים להפעיל תפילה. והתפילה צריכה להיות קרובה ככל האפשר ללב הכללי שלנו. אנחנו רוצים לחבר את הרצון שלנו, לב זה הרצון הפנימי של האדם, אנחנו רוצים ככל האפשר לגלות אותו, לחבר אותו לכל הרצונות של החברים, ואז להציג אותו לבורא שאנחנו רוצים למסור לו את ליבנו. זו העבודה שלנו, וכל אחד צריך להשתדל לתאר לעצמו את המצב הזה ולהשתדל להיות בזה כל 24 השעות.
שאלה: מה זה לשעבד את עצמו להקב"ה?
שכל מה שאני יכול לעשות אני אעשה כדי לשרת את הבורא, לעשות לו נחת רוח, להתקרב אליו, ובזה אני צריך להשתדל להיות כל 24 השעות.
שאלה: בעל הסולם כותב שכדי שאדם יזכה ללשמה הוא צריך התעוררות מלמעלה.
כן, אבל אנחנו עוד לפני לשמה, אנחנו צריכים לעורר את ההתעוררות הזאת מלמעלה, על זה אנחנו מדברים.
תלמיד: מה התעוררות שלנו? איזו התעוררות צריכה לבוא מצידנו כדי להזמין את מצב הלשמה?
על זה בעל הסולם אומר שאנחנו צריכים יחד כולנו, "כאיש אחד בלב אחד", לפנות לבורא ולבקש ממנו שהוא יסכים לקבל אותנו כמחוברים אליו, כחלקים שלו, כעבדים שלו, שנהיה מסוגלים, שנרצה להיות מסוגלים, לעשות כל רצונו. זאת אומרת להעמיד את עצמנו לפניו כגוש אחד שמוכן לבצע את כל רצון הבורא.
שאלה: כשמקובל כותב על אבריו וגופו של אדם, האם נכון להסתכל על זה שהחברים בקבוצה או בעשירייה הם האברים, ואני מתפלל עבור החברים ולא עבור עצמי?
כן, כולנו גוף אחד. כל אחד מהאנושות שרוצה להתחבר לבורא גם יתחבר אלינו, ולאט לאט נגלה את זה בחושים שלנו.
תלמיד: האם כשאומרים "כאיש אחד בלב אחד" הכוונה לכך שאני מתפלל עבור החברים? או שמודבר על כך שלכל חבר יש אותה תפילה?
כן ולא. במידה שכל אחד מבין, במידה שכל אחד מרגיש, אני מתכוון לכולם.
שאלה: למה אנחנו אומרים "לשמה" בלשון נקבה?
"לשמה" זה נקרא לשם השכינה, זאת אומרת גילוי הבורא כלפינו, לכן זה לשון נקבה.
תלמיד: מה זה אומר שאנחנו עומדים על סף לשמה? מה זה נקרא "על סף"?
שאנחנו עוד לא נמצאים בלשמה אלא רוצים לעבור לזה, רוצים להרגיש את זה, לחיות את זה. זו העבודה שלנו עכשיו אחרי שעשינו מאמץ וקצת התרוממנו מהרצון לקבל שלנו, עוד לא יצאנו ממנו, אבל איכשהו יש איזו הרגשת התרוממות מהעל מנת לקבל. אנחנו מבינים שאם נגיע לכוונה הדדית בינינו על מנת להשפיע, בנטייה הזאת נרגיש את הבורא.
שאלה: למה אנחנו צריכים להיות עבדים של הבורא?
כי הוא המקור של רצון אחד ואני רוצה לקיים את הרצון שלו, זה נקרא להיות עבד. הרצון של הבורא הוא ההשתתפות שלנו בלהיות כאיש אחד בלב אחד, בהשפעה הדדית זה לזה ובאהבה, באהבת עולם. אהבה היא הדרגה הכי גבוהה. אנחנו רוצים להגיע לזה בצורה ממש עיוורת, אם אפשר להגיד כך. כשאנחנו עולים ממדרגה למדרגה, לפני העלייה לאיזו מדרגה אנחנו אף פעם לא יודעים איך לעלות, לא יודעים למה בדיוק אנחנו עולים, אנחנו יכולים לדבר במילים אבל זה לא עוזר לנו כל כך.
בכל מצב ומצב כשאנחנו מגיעים לחיבור, כלומר עולים עוד ועוד במדרגות, אז אנחנו נעשים בזה יותר ויותר עובדי ה'. ואפשר לומר שגם לפני שאנחנו מקבלים את הדבר הזה אנחנו כעבדי ה', כעבדים. להיות עבד זו הדרגה הכי גבוהה בעבודה רוחנית, "משה עבד ה'". זאת אומרת זה מי שמסוגל לקבל פקודה מהבורא וכביכול לא להעביר עליו ביקורת, או כן להעביר עליו ביקורת, להרגיש שהוא נגד הפקודה הזאת, ובכל זאת לקבל אותה בכל לב ונפש. יש בזה כל מיני מצבים. לכן העבודה שלנו היא שאנחנו יוצאים מעבדות פרעה ונכנסים לעבדות הבורא.
אבל זה להערכתנו. כי עם פרעה אנחנו יכולים להסכים, להבין, להרגיש, לרצות, כי כך מוטבע בנו הרצון לקבל, ואנחנו כן מסוגלים לראות שזה לטובתנו וכדאי. אנחנו רואים את זה בעולם הזה מכל דצח"מ, כמה כולם משתדלים לקיים את הרצון האגואיסטי שלהם. מה שאין כן עם רצון הבורא, לזה אנחנו צריכים למצוא כוחות, הצדקה, ובתנאי שאיש את רעהו יעזורו, אז נוכל לבצע. זה יבוא לאט לאט, עוד משפט ועוד משפט.
שאלה: נאמר בקטע "טעמו וראו כי טוב ה'", ולעומת זאת אנחנו צריכים לעבוד בצורה עיוורת. איך שני הדברים האלו עובדים יחד, טעמו וראו כי טוב ה' ולעבוד מבלי לקבל כלום לעצמך? כלומר גם צריך להרגיש שהבורא הוא טוב וגם לעבוד בהסתרה, ובטעמו וראו כי טוב ה' נראה לכאורה שיש שכר.
כן. אבל "כי טוב ה'" זה נקרא שאם אנחנו באמת טועמים, אז נראה כי טוב ה', כי הבורא ברא הכול כדי שנקבל טעם ונרגיש אותו בהתקרבות אליו. יש הרבה דוגמאות כאלה בחיים, שלא אהבת משהו ואחר כך אתה טועם קצת ומתרגל, וכך אתה בוחר לעצמך כבר את הדברים החדשים שקודם לא רציתי להסתכל עליהם. כך זה קורה אצלנו.
לכן ב"טעמו וראו כי טוב ה'", קודם צריך לטעום, להגיע לטעם, שאתה מקבל ומבדיל אותו, ואחר כך מטעם אתה עובר לראייה, "וראו כי טוב ה'", שהכול הוא הכין כדי שנתכלל בו, באור אין סוף.
תלמיד: דרך איזה כלי אנחנו מגיעים ל"טעמו וראו כי טוב ה'"?
דרך החיבור בינינו אנחנו רוכשים את הכלי, מיעוט הרבים שניים לפחות, כאשר אדם מבטל את עצמו כלפי האחר, ובביטול הזה הוא לומד איך הוא צריך לבטל את עצמו כלפי הבורא. אז הוא מקבל מהבורא את ההרגשות האלה של נתינה, השפעה, ומתוך זה הוא מתחיל לטעום בנתינה הזאת מהו המעמד הזה שמישהו נותן לו או שהוא נותן למישהו.
אנחנו רגילים רק להרגיש מה שאנחנו מקבלים. ובקבלה, אפילו שאנחנו מקבלים ממישהו, אנחנו לא מחשיבים את ההשפעה שלו אלא את מה שאנחנו מקבלים. זאת אומרת ברגע שאני מקבל, מה שאני מקבל מכסה, מכבה את ההשפעה של מישהו. יוצא שאנחנו מרגישים רק את הכלים של הקבלה.
תלמיד: האם "טעמו" זה סוג של מילוי?
כן, זה מילוי. אלו טעמים, אלו אורות שאחר כך נגלה איך הם באים ומשתלשלים וממלאים את הכלים הפנימיים שלנו, את הפרצוף שלנו.
תלמיד: נאמר בקטע שהאדם גם צריך לשעבד את עצמו על תכלית השלמות. האם גם כשהוא לא מגיע לתכלית השלמות, כשהוא מגיע רק לחלק מהתהליך, הוא עדיין מקבל איזשהו מילוי?
כן, אנחנו עולים ב-125 מדרגות ובכל מדרגה יש עוד כמה מצבים, עד שאנחנו מתעלים בכל מצב בנרנח"י שלו, ומזה יש לנו מילויים והבחנות ואנחנו כן רוצים להשתלב בהם. כאן כל החיים שלנו, כמה להתקרב, כמה לקבל, כמה להשפיע, כמה להיכנס עמוק יותר מבינינו לתוך הבורא, להרגיש, לראות את החיים ואת העולם דרכו. זו המציאות הרוחנית שאנחנו צריכים לגלות ולחיות בה.
תלמיד: האם זאת המשמעות שאנחנו משתמשים נכון בכלי הקבלה שלנו?
כן. אם אנחנו משתמשים נכון בכלי הקבלה שלנו, אז אנחנו מקבלים כדי להשפיע לבורא בחזרה את היחס שלנו.
שאלה: בתחילת השיעור אמרת שאנחנו עדיין לא ב"לשמה", אנחנו לפני, ובשביל זה צריכים התעוררות מלמטה. האם ההתעוררות מלמטה היא פעולת החיבור שאנחנו עושים?
כל מה שבידך בכוחך לעשות תעשה כדי שתגיע למצב שבו תרגיש איזו השפעה מהבורא בצורה ישירה. כי אז תתחיל להבדיל בין לקבל לבין להשפיע, וכך תתקדם לזה יותר ויותר בכל מיני אופנים.
תלמיד: ההרגשה הזאת שעכשיו דיברת עליה כבר מתחילה להיות מוחשית בטעם. ובקטע הוא כותב שהגוף מאוד מתנגד ושאדם צריך לשפוך שיחו לה', להעלות תפילה. אבל בתפילה הזאת, אני אישית לפחות מרגיש, שפתאום אני עוד פעם נופל לקבלה ולא ממשיך בחיבור מסוים. איך התפילה פה אמורה להתחדד יותר?
בכל רגע ורגע להשתדל לחזור למה שבעל הסולם ורב"ש מייעצים לנו לעשות. עד שתרגיש דרך זה שהבורא מטפל בך דרכם.
תלמיד: האם את השיח עם ה' אני מעביר דרך החברים? איך אני מעביר אותו?
מהלב שלך לבורא.
שאלה: מה זה בדיוק ה"לשמה" הראשון?
איך אפשר להסביר את זה אם אין לנו כאלה חושים, אם אין לנו כאלה כלים?
תלמיד: אז מה זה ה"לשמה"?
כתוב, "דענין לשמה. בכדי שהאדם יזכה לשמה, הוא צריך לאתערותא דלעילא [להתעוררות מלמעלה], כי זהו הארה ממרום, ואין זה בשכל האנושי להבין, אלא מי שהוא טועם, הוא יודע. ועל זה נאמר: "טעמו וראו כי טוב ה'". אם תטעם, אז תדע, אם לא תטעם, אז לא תדע, כמו עם כל מאכל שאתה מכיר. איך אתה מכיר את הדבר? אתה טועם.
תלמיד: איך אתה מתקרב, איך לדעת למה לרצות להתקרב?
יש לך חברים, יש לך השפעה, יש לך מאמרים, יש לך לימוד, ובעיקר תפילה. אם אתה משתוקק להבין מה זה נקרא לשמה, אז זה איך אני יכול לעשות איזו פעולה שהיא על מנת להשפיע בצורה נקייה, ככול שאני יכול לתאר לעצמי. זה נקרא "לשמה".
תלמיד: אתמול דיברת על זה שלשמה זה כשאתה מוכן לדחוף את החברים שלך לרוחניות ואתה מוכן להישאר האחרון, העיקר שהם ייכנסו.
כן.
תלמיד: איך בדיוק אתה מתחיל להתקרב לעבודה כזאת?
לאט לאט, על ידי זה שאני רוצה לעזור לחברים, שאני רוצה להיות איתם יחד כאיש אחד בלב אחד, ושנעשה צעד קטן אבל יחד, אחרת זה לא משפיע, לא נותן תגובה נכונה. אנחנו עושים צעד אחר צעד כלפי הבורא, עד שמרגישים שהוא מגיע לקראתנו.
תלמיד: מה זה נקרא שאנחנו עושים צעד ביחד?
אנחנו רוצים להגיע לחיבור בינינו כדי להיות כלי שמשרת את הבורא. אחרת זה לא יהיה.
שאלה: כתוב כאן שבזמן קבלת מלכות שמיים צריך להיות בשלמות גמור בבחינת השפעה ובלי לקבל לעצמו דבר1. מה זה המצב הזה שאני לא מקבל שום דבר ורוצה לקבל עול מלכות שמיים?
אתה יכול לקבל רק עבור החברים ולעצמך כלום. לכן הבורא ברא את כל המערכת הזאת כדי שיהיה לנו ברור איפה אנחנו נמצאים, מהמצבים הגשמיים עד למצבים הרוחניים הגבוהים, ואז אתה יכול לראות באיזה צד, באיזה כיוון, לאיזו מטרה אתה מכווָן. החשוב בשבילי הוא להתחבר עם כל החברים ככול האפשר, לפחות בעשירייה שלי, ויחד איתה להגיע למצב שהבורא ירצה בהתקרבות שלנו אליו.
נמצא אחר כך מילים מתאימות ומובנות יותר.
תלמיד: מה זה נקרא לקבל רק בשביל החברים ולא לקבל עבור עצמי כלום?
אתה בודק את עצמך, מאיפה הרצון שלך שאתה רוצה להפעיל עכשיו כלפי הבורא, האם הוא מגיע ממך או מהחברים, ואתה מעלה אותו לבורא ומבקש עבורם. זאת אומרת, כל אחד מתפלל עבור הקבוצה שלו, כמו שכתוב "המתפלל בעד חברו, זוכה תחילה"2. לאט לאט נתרגל לכל המצב החדש הזה, שהוא לא חדש כל כך, ונפיץ אותו, נפעיל אותו.
שאלה: אמרת שעבד ה' הוא מי שמסוגל לקבל פקודה מהבורא. אלו פקודות אנחנו מקבלים מהבורא? כי אנחנו בסך הכול כמו חימר בידיו של הקדר, והתוכניות שלו אולי לא מתאימות לנו, אז איך אנחנו יודעים מה לקבל?
אנחנו כל רגע ורגע מקבלים מהבורא כל מיני השפעות, כי אנחנו נמצאים בתוך השדה הגדול האינסופי הזה שהוא בעצם הבורא, והוא מפעיל אותנו. בהפעלה שלו אנחנו נרגיש גם את הכוחות של ההפעלה הכללית, גם את הכוחות של ההפעלה הפרטית, ונשתדל לבחור מבניהם מה אנחנו רוצים, בלהרגיש, בלקבל בלממש את הכוחות האלה.
העניין הוא להתחבר יותר ולפנות לבורא, שיעשה מאיתנו מה שצריך כדי שכל המציאות תגיע למציאות אחת שלמה, כאיש אחד בלב אחד, זה מה שאנחנו צריכים להשתדל תמיד לראות לפנינו כמטרה. בהתאם לזה נראה מה הבורא מסדר לנו בכל פנייה ופנייה, ואיך אנחנו לומדים מכל צעד וצעד שלנו להבין אותו יותר ויותר.
תלמיד: האם הבחירה היא לפי המדידה כלפי המציאות השלמה הזו?
הבחירה היא לפי המציאות שלנו כלפי הקשר הכללי בינינו.
שאלה: אם אנחנו רואים שבירות בחיבור בינינו בעשירייה, האם כדאי שנדבר על השבירות האלה בחיבור? חלק מהחברים אומרים שכדאי שלא נדבר על זה, שנעבוד רק בכוונה ובשקט, אחרים אומרים שכדאי לדבר ולעשות דיון על זה. מה אתה חושב שנכון לעשות כשאנחנו מגלים שבירה בחיבור בינינו בעשירייה?
אני לא חושב שכדאי לנו לדבר על השבירות, מכל שכן לא לחפש את השבירה בינינו. יותר טוב אם נדבר על חיבור והתקרבות, ועל פניהם נגלה שבירה. תמיד ללכת מכיוון התיקון, ועל פני המגמה הזאת יתגלה הקלקול.
שאלה: אני מבין שבמידה שאנחנו נהיים פחות עבדים של הרצון לקבל, אנחנו נהיים יותר אחראים מול הבורא והזולת. האם אפשר להבין מתוך זה שזאת החירות לשרת את הבורא?
לא. את החירות אנחנו נרגיש אחר כך. זה עוד לפנינו.
שאלה: בעל הסולם כותב בקטע שקראנו, שאין אור אחר מלבד התפילה, לשפוך ליבו לה' שיעזור לו. מה זה המאמץ הזה בתפילה?
המאמץ בתפילה פירושו שאני משתדל למצוא את הבורא בכל המצבים שלי ולפנות אליו כדי להגיע להשפעה. לזה בעצם אני צריך להיות מכוּון כל הזמן.
תלמיד: האם זה מאמץ בשכל או ברגש?
מה שבשכל זה בשכל, את זה כל אחד יכול. אבל ברגש זה כבר מי שמתעמק בזה ועושה מאמצים, ואז מהשכל זה עובר לרגש.
שאלה: רשום בקטע שישפוך שיחו לה' שיעזור לו כשגופו יסכים לשעבד את עצמו להקדוש ברוך הוא. מה עושים במצב שהאיברים לא מסכימים לתפילה, שיש התנגדות, כי מורגש שהתפילה מלאכותית, היא לא באמת יוצאת מעומק הלב? יש ממש התנגדות של הגוף, של הרצון להתפלל, אפילו שמורגש הרצון של החברים.
אנחנו אף פעם לא הרגשנו התנגדות אמיתית לכניסה לרוחניות כמו במקרה שעומדים לפני לשמה, כי זו באמת הכניסה לרוחניות האמיתית. יכול להיות שמישהו נמצא עוד לפני השער הזה מרחק רב, ויכול להיות שמישהו נמצא כבר ממש בפתח, אבל את ההתנגדות אנחנו צריכים להרגיש בצורה אמיתית. לכן ככול שנתעמק בזה, ככול שנרצה לקבל לשמה, בהתאם לזה נעמוד, נתקרב ונדרוש, והבורא יספק לנו את התכונות ואת הכלים בהתקרבות ללשמה.
זה הטבע השני, כמו שכתוב "טעמו וראו כי טוב ה'"3, כי בלי לטעום את זה אי אפשר. לכן אנחנו צריכים להרגיש איך לשמה נכנסת לתוך הרגשות שלנו, לתוך השכל, המוח, וממלאה אותנו באיזו צורה, שזה האור העליון, הארה עליונה, ואז נבין ונרגיש.
תלמיד: מה העצה לעשות כשמרגישים את ההתנגדות לתפילה האמיתית הזאת?
אנחנו צריכים לבקש, להתפלל, ככול האפשר יחד, ומתוך זה נקבל. אבל בלי לעזוב את זה ובלי להתרחק מזה.
שאלה: האם יכולים להיות זמנים שהאדם מקבל הארה מלמעלה גם אם הכלי עדיין לא מוכן?
יש ודאי זמנים מיוחדים כאלה שאדם מקבל איזו הארה לכמה רגעים, לזמן מה, שמעלה אותו למעלה מעל מנת לקבל. אבל זה כדי שהוא יכיר שיש כוח רוחני שפועל עליו, שיש עוד מושגים אחרים מאלה שהוא חי בהם, וכך לאט לאט זה מגיע בכל מיני הזדמנויות. הבורא מוצא מקום ומצב שכדאי קצת יותר להתגלות לאדם, וכך עושה לו. זה לא כל כך תלוי בנו. אבל ככול שנתקרב זה אל זה, וככול שנתפלל להיות בהתכללות זה עם זה, אז ודאי שבזה אנחנו מקרבים את המצבים האלה של לשמה.
שאלה: אם מבין נכון, בדרך ללשמה האדם עובר מִדבּר. האם אפשר לבדוק אם אדם נמצא במִדבּר?
אדם צריך להרגיש על עצמו שהוא נמצא במִדבּר, שאין לו שום חיבור עם העולם הרוחני, שבינו לבין הרוחניות זה מִדבּר, ואין לו במה למלא את עצמו חוץ מהדברים הגשמיים.
תלמיד: נדמה לי שמאוד קשה להבדיל את מצב מצרים ומדבר, ואני רוצה לדעת איפה אני נמצא במיוחד אחרי הכנס ואני לא מצליח להבין.
זה יבוא. אבל תשתדל לתת הבחנות יותר ברורות לעצמך, ללמוד מה זה נקרא להיות במצרים, שאם אתה עובד פרעה, אז יש לך הכול, ואם אתה במדבר, אז אין לך כבר שום דבר, זו דרגה יותר גבוהה ממצרים. פשוט צריכים להתקדם, לקרוא יותר ולהתחבר יותר.
שאלה: בנושא של לשמה ולדחוף את החברים לפניך. כשאתה נמצא בכנס או בשיעור, אז יש לך תחושה שאתה מוכן לדחוף את החברים קדימה, ונראה לך שאתה במסירות נפש, יש איזה שדה שמאפשר לך לחשוב על החברים, לדחוף אותם ולחשוב שהם צריכים להיות לפניך, וזה מאוד מאוד מסתדר בלב ובראש.
כשנגמר השיעור, אני יוצא החוצה, אני גר פה קרוב, ואני רץ מהר בשביל לתפוס חניה ליד הבית שלי, אני לא מוכן לוותר על הדבר הכי קטן. יש פער בין זה שאתה מוכן לדחוף את החברים בשיעור ובכנס לבין הוויתור שאתה מוכן לעשות בגשמיות בשביל החבר שלך. האם הפער הזה מצטמצם מתישהו או שהוא נשאר קבוע?
אני לא יכול להגיד. כל אחד חייב ללמוד את זה על עצמו, זה תלוי בשורש הנשמה ובכל התנאים האחרים שיש לכל אחד.
תלמיד: אם כך, אי אפשר למדוד לפי הרצון שלי לוותר בדברים גשמיים עבור החבר איזו נכונות רוחנית, אין שום קשר בין זה לזה.
לא. אתה רוצה לקשור את הרוחניות עם הגשמיות ולפי הגשמיות למדוד את הרוחניות.
קריין: קטע מס' 2.
"2. זה שצריכים עבודת האדם בכדי לקבלת מה' את הלשמה, הוא רק בחינת חסרון וכלי. והמלוי, אף פעם האדם יכול להשיג מעצמו, אלא זהו מתנת אלקים.
אולם התפלה צריכה להיות תפלה שלמה. היינו, מעומק הלב, שפירושו, שהאדם יודע מאה אחוז, שאין מי בעולם שיכול לעזור לו, אלא ה' בעצמו. ואיך האדם יודע זאת, שאין מי שיעזור לו, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו. הידיעה הזאת האדם יכול להשיג דוקא אם הוא השקיע כל הכוחות מה שיש ברשותו, ולא עזר לו.
לכן מוטל על האדם לעשות כל המעשים שאפשר להיות בעולם, בכדי לזכות לבחינת לשם שמים. אז הוא יכול לתת תפילה מעומק הלב. ואז הקב"ה שומע תפילתו."
(בעל הסולם. "שמעתי". ה'. "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?")
לכן מוטל על האדם לעשות את כל המעשים שאפשר להיות בעולם, בכדי לזכות לבחינת לשם שמיים, אז הוא יכול לתת תפילה מעומק הלב והקדוש ברוך הוא שומע תפילתו.
שאלה: כמה פעמים הזכרת שהתפילה צריכה להיות יחד, ופה אנחנו קוראים בקטעים שכל הזמן הוא מדבר על אדם אחד. איפה פה היחד?
זה בדרך כלל לא מוזכר בטקסטים, אלא ברור שאדם נמצא בתוך קבוצה, הוא מתפלל עבור הקבוצה ומרגיש שייך להם.
תלמיד: כלומר אני לא חייב להיות פיזית עם החברים אלא להיות איתם בלב, ואז אני פונה לבורא, וזה היחד.
פיזית, דווקא לא.
תלמיד: החברים הם בלב בכל מקום.
כן, אבל לא שאתה סתם מדמיין לך. אלא שאתה באמת מכיר את האנשים האלה ומתבטל כלפיהם וכך אתם מתקדמים, כל אחד עוזר לאחר וכולכם יחד.
תלמיד: אני צריך להרגיש יותר את החברים.
בלי זה לא יהיה לך כלי.
שאלה: מה ההבדל בין ההתגברות שאנחנו עושים על על מנת לקבל לפני שנכנסים ללשמה ואחרי שנכנסים ללשמה?
לפני שנכנסים ללשמה אנחנו מתגברים רק על הרצון לקבל שלנו מקטן לגדול. מה שאין כן אחרי שאנחנו נכנסים ללשמה, אז אנחנו מתגברים על הרצון לקבל על מנת לקבל ועוברים לרצון לקבל על מנת להשפיע.
שאלה: האם יציאת מצרים זו הכניסה ללשמה או שזה קורה לפני כן?
זה לא קורה לפני יציאת מצרים אלא אחרי.
שאלה: אני אף פעם לא הצלחתי להבין את התנאי הזה של התפילה השלמה. בשכֶל תמיד יש לי איזה תירוצים מה הייתי יכול לעשות עוד, עוד פעולה, עוד זמן עם החברים, עוד תפילה. איך יודעים שהגענו לתפילה שלמה או למקום שאפשר להתחיל לעשות תפילה שלמה?
הלב צריך להגיד לאדם. זה עדיין לא עכשיו.
שאלה: איך קורה השינוי מזה שאתה פועל לבד לזה שאתה פועל יחד עם החברים?
שאלה טובה. זה עניין של הרגשה. אתה מתחיל להרגיש כלי אחר. כמו שיש לך איזו בעיה ואתה לבד מולה, או שאתה פתאום מרגיש שיש לך עוד קבוצת חברים חזקים שיכולים להיות יחד איתך, ומסורים יחד איתך להשגת אותה המטרה.
תלמיד: אני רואה שזה קיר שאם לא חוצים אותו, אז העבודה האמיתית לא מתחילה. ולא ברור לי איך לפעול מתוך היחד שנוצר בין החברים?
אתה רוצה לחבר אותם יחד כדי לפרוץ את הקיר?
תלמיד: כן.
אתה מצליח לדמיין לעצמך את הדברים האלה?
תלמיד: כן.
אז מה חסר לך?
תלמיד: אני לא יודע להגיד אם זה באמת נקרא יחד.
אני חושב שאתה צריך לפנות לבורא ולבקש שהוא יהיה איתך באותו המעשה, עם כולם, עם מי שאתה כולל באותה עבודה.
שאלה: הבורא יכול לעשות הכול ועושה הכול, האם יש פעולה שהוא לא יכול לעשות שרק אדם יכול לעשות את הפעולה הזאת?
כן, הוא לא יכול לעשות לפי הבנתנו שום דבר בלי חסרון מצד האדם, בלי מ"ן שעולה אליו מצד האדם הוא לא יכול לעשות פעולת תיקון.
קריין: קטע מס' 3, כותב הרב"ש.
"3. בכדי להרגיש את החיים שבתורה, האדם צריך להכנה דרבה, להכשיר את גופו, שיהא מסוגל להרגיש את החיים שבתורה. לכן אמרו חז"ל, שצריכים להתחיל בשלא לשמה, וע"י המאור התורה, שישיג בזמן שעדיין נמצא בשלא לשמה, זה יביאהו לשמה, כי המאור שבה מחזירו למוטב. ואז תהיה לו היכולת ללמוד לשמה, היינו לשם התורה, הנקראת "תורת חיים", משום שכבר ישיג את החיים שבתורה, כי המאור שבתורה יתן הכשרה להאדם, שתהיה לו היכולת להרגיש את החיים, הנמצא בתורה."
(הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)
שאלה: מה זה להרגיש את החיים שבתורה?
להרגיש חיים שבתורה זה נקרא להרגיש את החיבור בין כולנו ולהרגיש שבתוך החיבור משתתף הבורא ואיך ממלא את החיבור שלנו כאור פנימי.
שאלה: בדרך כלל במסורת, בכלל בין יהודים, אין דבר כזה מתנות וכל מיני אוכלי חינם, הכול מושג ביגיעה. אתה פתאום מדבר על איזה מתנה, הארה ממרום, ואין לך שום דבר לעשות עם זה, אתה לא קשור לזה בכלל. בלי מכות, בלי יגיעה, בלי צרות ועצבים, איך מזיזים משהו?
לא, זה לא יכול להיות, יהיו קודם מכות. כמו שכתוב ב"תורה", מכות עד שאתה נכנס למצרים, ארבע מאות שנה שאתה צריך להיות במצרים, עד שאתה יוצא בבריחה, מי יודע לאן, וגם אז יש לך עוד קטע לפניך, זה לא מגיע כמתנה.
תלמיד: אבל כתוב בקטע על כל מיני דברים שלא קשורים אליך, אתה לא שייך לזה, אלא פשוט יגיעה וזהו. לא משנה כמה אני אשתדל לאהוב אותם, את הקטע הזה אני לא אצליח לשפר, לגעת בו. אז מה אתה עושה בזה?
אתה צריך לעשות מה שמוטל על כל אדם בעולם, תנסה לבקש מהבורא שייתן לך קשר למה שכתוב.
תלמיד: אני מרגיש קצת ניתוק מהנושא הזה, אני לא מצליח להתחבר אליו.
הנושא "לשמה" ו"לא לשמה" הוא בעיה גדולה מאוד, צריכים להיות כמה שנים בחכמת הקבלה כדי להתחיל איכשהו לאתר על מה מדובר. אחרת המילים האלה נשמעות ריקות, כבכלל לא שייכות. למה הן שייכות? אז נחכה עוד קצת, אבל בטוח שנתקדם בזה. יש הרבה אנשים שלא מרגישים במילים האלה שום דבר, "לא לשמה", "לשמה", ואין את מי לשאול. אם אתה תשאל אנשים דתיים, הם בכלל יגידו לך כאלו דברים רחוקים מאוד מאיתנו.
תלמיד: אני בעיקר דיברתי על העניין הזה של המתנות, כול החינם הזה, תמיד החינם הזה הוא לא בדיוק חינם.
אני מבין אותך, עוד מעט זה יסתדר.
שאלה: בתשובות שלך, ששואלים מה זה לשמה, אתה תמיד אומר שאני לא יכול להעביר טעם והרגשה, זה לא ניתן להעביר בין אדם לאדם.
גם מקובלים כותבים כך.
תלמיד: אתה גם אומר, שהעזרה היחידה בין החברים בעשירייה, אם אני רוצה לדחוף אותם, היא על ידי דוגמה אישית. איך נותנים דוגמה בעשירייה כ"טעמו וראו"?
אי אפשר.
שאלה: לפי הקטע נשמע שאין מצב שאפשר לעבור מלא לשמה לשמה בלי המאור המחזיר למוטב.
כן.
תלמיד: אז מה תלוי בי?
לדרוש שיבוא וישפיע עלי, ואז אני אעלה מלא לשמה ללשמה.
תלמיד: זאת אומרת, אין לי מעשים שאני חושב שאני יכול לעשות?
מעשים יש, אתה חייב להתחבר לחברים, אתה חייב להתגבש איתם יחד לכלי אחד בתפילה לבורא בכל מיני צורות.
תלמיד: אז מה ההבדל בין מלא לשמה לשמה, לבין צמצום, מסך ואור חוזר?
אז אנחנו נתחיל לעבור ללשמה, ושם קיימים המרכיבים האלו כעביות עם צמצום, מסך ואור חוזר, אור פנימי, וכולי, לפני זה לא.
תלמיד: זאת אומרת, הצמצום לא בא לפני הלא לשמה?
לא.
תלמיד: קודם לא לשמה?
כן. קודם לא לשמה ואחר כך לשמה, כהארה מלמעלה, שהיא בונה ברצון לקבל צמצום, מסך, אור חוזר, וכולי.
שאלה: האם לשמה זה מצב שמתחיל ומתגבר, או כניסות ויציאות שצריך לחדש כל הזמן?
לחדש כל הזמן.
שאלה: לפעמים אני מרגישה במשבר, כי או שאנחנו עובדי פרעה או עובדי ה'. איפה יש לי חירות, איפה החופש?
חופש זה אחרי שאדם יוצא תחת הצמצום.
שאלה: בשאלות של החברים אני שומע הרבה ניסיון להבין, להרגיש, מה זה לשמה. אי אפשר להבין מה זה לשמה לפני שחווית את זה, גם אמרת את זה בתשובות, אז יש טעם לנסות להבין, להרגיש, או שפשוט עובדים בקבוצה בקנאה, בדוגמאות, שברור שהן לא יוצרות לשמה, אבל מהלחץ בין המאמץ בקבוצה לעשות פעולות אחד לחברו לבין האגו, נוצר מתישהו לשמה?
לא כך, צריכים להשתוקק להגיע להשפעה הדדית עד כדי כך, שזה יראה כדבר טבעי לכל אחד. שהעשירייה נמצאת בכזה מצב, ביחס פנימי, לבבי של כל לב ללב, ואז צריכים להתפלל להרגיש בתוך היחס שלנו את השתתפות הבורא.
תלמיד: אני מבין מה אתה אומר, בכל זאת דווקא על השאלה אם אפשר לתת דוגמאות של לשמה בינינו, אמרת שאי אפשר.
כי אין.
תלמיד: כי אין, ברור, בחיצוניות אין את זה, זה משהו שהוא בתוך הלב.
גם בתוך הלב עדיין אין.
שאלה: כן, אבל עובדים על זה, מתוך התפילה והמאמצים לאט לאט הלב מתחיל להתרכך, להיפתח, ואז מתחילים להרגיש את זה. אז מה מטרתן של הדוגמאות, כשאנחנו נותנים דוגמה, מעשים טובים והשפעה זה לזה?
לפי המאמצים החיצוניים, שאנחנו רוצים לפרסם בינינו, כך אנחנו מחזיקים את החברים, וזהו "איש את רעהו יעזורו".
תלמיד: והדוגמאות גם מרככות במקצת את הלב. זה שאני משחק בפני החברים הוא אמצעי כי כך אני עובד על עצמי כדי לרכך את הלב.
כן, זה עובד גם כך וגם כך.
שאלה: במאמץ לחיבור בינינו אני מרגיש בעיקר את ההופכיות של עצמי, ומתוך המצב הזה אני מתפלל להרגיש את החברים, להיות בשבילם. האם אנחנו מגלים בדרך את ההופכיות המשותפת שלנו?
בדרך מגלים שאנחנו תלויים רק בעזרת ה', וממש רק בזה אנחנו תלויים.
שאלה: אבל לְמה מגיעים, האם לחיבור בינינו או להופכיות ומתוכה מתפללים יחד?
מתפללים כדי להיות בקשר בינינו ועימו, כדי שהוא יעזור לנו להתחבר בחיבור האמיתי שנקרא "לשמה".
שאלה: כאשר אנחנו אומרים "חיבור בינינו ומבינינו לבורא", לא ברור לי מה ההבדל. כי חיבור בינינו יכול להיות רק אם כל אחד מנסה להגיע לצורת הבורא, כלומר, להשפעה הדדית ללא רווח לעצמו. אז מה ההבדל בין זה לבין חיבור בינינו לבורא? כי זאת אותה צורה.
נניח, אז מה?
תלמיד: מה התוספת?
התוספת היא מה קודם ומה אחר כך.
קריין: קטע מס' 4.
"הכוחות לעשות לשמה מוכרחין לקבל מהעליון, כי אין בכוחו של התחתון להתחיל בעבודה, אלא מבחינת שלא לשמה, הנקרא רצון לקבל, כי רק השלא לשמה נותן את כוח המנענע הראשון של התחתון, כי בזמן שאין האדם מוציא טעם מספיק מהנאות גשמיות, אזי הוא מתחיל לחפש אחרי תענוגים רוחניים.
נמצא ששורש עבודתו של התחתון הוא הרצון לקבל. והתפילה, הנקרא מ"ן, עולה למעלה, אזי העליון מתקן את המ"ן הזו, ונותן עליה כוח המסך, שהוא רצון לעכב את השפע, מטרם שהתחתון יודע בעצמו, שכוונתו הוא להשפיע. היינו, שהעליון משפיע לתחתון טעם ועונג ברצון להשפיע."
(הרב"ש. 587. "עליון מברר לצורך התחתון")
לפי מידה, לפי עוצמת הרצון להשפיע של התחתון, כך העליון יכול למלא אותו.
שאלה: אנחנו יודעים שהריחוק הכי גדול היה בתחילת הבריאה, שהוא הרחיק את כל חלקי הבריאה ואז החוק מקרב ומחבר. מה שאנחנו עוברים בתהליך הזה אלו רק בירורים של כל צורות ההתגלות של הבורא בינינו.
אנחנו נמצאים כאן בסביבה שנותנת לנו את האמצעים לגלות את השפעת המאור בדרך התורה, באחישנה. אני שומע שכל הבירורים שאנחנו עושים בינינו באים מתוך מידות הסבל. אנשים סובלים. איך להיות כל הזמן בהודיה? אתה רואה את כל התהליך מלמעלה, אתה מבין ויש לך תמיד את הכוח להניע את כולם ולהרים אותם. ולנו תמיד יש תלונות, טענות. למה זה כך?
ברור למה זה כך, כי זה מגיע אלינו מהאגו שלנו, מהרצון לקבל שלנו. לכן הטענות שלנו הן דבר טבעי. הן באות מתוך הרצון לקבל שעדיין שורה בנו, שולט בנו. זה מה שקורה.
תלמיד: איך נקדים את הכלי? הדבר היחידי שאנחנו יכולים לעשות זה להקדים את הכלי, לזרז את התהליך, ולא להיות במצב של "בעיתה" ולחכות עד שמידת הסבל תגרום לנו להתחבר ולקבל את מה שהבורא נותן.
ככל שתטפל בחברים, כך יהיו לך שאלות גדולות יותר, ויכול להיות שגם תשובות לפעמים, עד שתקבל תשובה נכונה, אמיתית שתמלא אותך. אין מה לעשות אלא רק להמשיך להתקרב לחברים, זה לוקח זמן, ופעם תצליח.
שאלה: בקטע הזה מדובר על הנאות גשמיות והנאות רוחניות. מה עושים כשהבורא מטמטם אותך עם תאוות גשמיות?
זה קורה עם כל אחד. כמו שכתוב שעד שאדם לא מגיע באמת לרוחניות הוא גם לא מרגיש טעם בתאוות גשמיות. אז מתחילות להתעורר בתוכו תאוות גשמיות, כמו שכתוב ש"טעם ביאה נשאר רק לעובדי ה'", פסוקים כאלה, וזה מאוד לא מובן, אבל כך כתוב. כל אחד יצטרך להכיר בזה באיזו צורה, באיזו מידה.
תלמיד: אז מה עושים?
שום דבר. רק חיזוק בקבוצה ותפילה לבורא, והבורא מציל את האדם מכל המצבים האלו. אבל באמת, אין מי שעובר את זה בקלות.
שאלה: האם במצב לשמה אני מקבל את המילוי כאילו אני הבורא?
כן. אתה מקבל מילוי מהאור העליון, כביכול שאתה נמצא בדרגת הבורא.
שאלה: מה זה אומר שהעליון מתקן את המ"ן של התחתון?
העליון מתקן את המ"ן של התחתון, כן. כי התחתון לא כל כך יודע מה לשאול, איך לשאול. כמו בעולם שלנו, אימא מבינה את הילד אפילו שהוא אומר חצי מילה, משהו, איזה צליל, והיא כבר יודעת מה הוא רוצה לשאול, כך אנחנו והבורא.
שאלה: מה מבטיח לתחתון שהעליון יתקן את התפילה שלו, מה צריך להיות כלול בתפילה כדי לקבל את הכוח המעכב, המסך?
מה צריך להיות בתפילה שלנו? אנחנו רוצים בחיבור שלנו להגיע למסך שמגן עלינו מפני כל הכוחות, מחשבות, רצונות רעים, ושיאפשר לנו להתקשר בינינו כדי שכולנו נשפיע לבורא במאה אחוז.
שאלה: מה זה אומר שלא לשמה נותן את הכוח המנענע הראשון של התחתון, מי עושה את הפעולה הזו?
לא לשמה - הבורא עושה כלפי האדם, שאדם ירגיש שהוא נמצא בלא לשמה. בלי זה האדם לא היה מבין שהוא נמצא בלא לשמה. כי לא לשמה זו כבר אבחנה והכנה רוחנית. תשאל ברחוב אנשים שחושבים על עצמם שהם מבינים משהו בתורה, "מה זה נקרא "לא לשמה" ו"לשמה"".
כשאני התחלתי לשאול, אמרו לי כל מיני תשובות - "לשמה" מורה שמלמד בבית ספר נקרא שהוא "לומד לשמה". כל מיני דברים כאלה. ואני נשארתי עם השאלה, רק הרגשתי בפנים שאין בזה אמת. היו שנים שהסתובבתי ולא ידעתי מי יענה לי. כי הרגשתי שלא לשמה ולשמה זה המקור, המפתח. אבל מאיפה לדעת את זה?
שאלה: מה ההבדל בין אנשים שעובדים בלא לשמה לאנשים אחרים שעובדים בשביל תגמול?
מי שנמצא בלא לשמה יודע שהוא נמצא בלא לשמה ומתקדם למצב כמונו, לעבור את הגבול ולהיכנס לשמה. ומי שלא נמצא בזה, אז לא נמצא, לא יודע בכלל מה זה. הוא עושה פעולות שאמרו לו שעל ידי זה תקבל אחר כך שכר.
שאלה: מהי פעולת השפעה אמיתית כלפי העשירייה, איך מבצעים אותה?
פעולת השפעה אמיתית כלפי עשירייה זה שאני משתדל לחבר אותם יחד ולתת להם דוגמה לחיבור.
תלמיד: בתחילת השיעור אמרת שלשמה זה לשם השכינה. עד היום חשבתי שזה לשם התורה.
לשם התורה, לשם הבורא, לשם השכינה.
שאלה: מה ההבדל בין לשמו, לשם הבורא ובין לשמה, למה אנחנו אומרים לשמה ולא לשמו?
יש על זה הרבה פירושים. לשמו זה לשם הבורא ולשמה זה לשם השכינה, לשם המלכות.
שאלה: בקטע הקודם הוא דיבר על שלמות ההכשרה, שאדם מִלא לשמה מגיע ללשמה, ואותה שלימות הכשרתו מגיעה לו על ידי מאור התורה, ואז הוא עובר ללשמה. איך אותה שלמות ההכשרה באה לידי ביטוי ביחס שלו לחברים?
הוא מרגיש את החברים כגוף אחד שהוא חייב להתכלל בו, שבו הוא ימצא קשר עם הבורא. כי הוא לא יכול להיות בקשר עם הבורא, במגע עם הבורא, אם הוא נמצא מחוץ לחברים. הוא מתחיל להרגיש שזה הכלי וזה המילוי.
תלמיד: השאלה אם הוא מרגיש תלות יותר גדולה בחברים. אני לדוגמה רואה שאני מאבד כל הזמן את החברים, ואני גם חושב שאני יכול לעשות את זה לבד מול הבורא. איך הקשר הזה עם החברים מחייב אותו, מכניס אותו פנימה לתוך אותה שלמות?
אתה רוצה להגיד משהו, אבל אני לא תופס עדיין מה מרכז השאלה.
תלמיד: אנחנו כל הזמן מחפשים את הכיוון שלנו לבורא דרך החברים.
כי זה הכלי.
תלמיד: בדיוק. והוא דיבר בקטע על שלמות ההכשרה, שאדם מילא את הסאה, ואז הוא עובר ללשמה. התעוררה בי שאלה מהי אותה איכות שמתוך אותה שלמות הוא עושה את הצעד פנימה, ואז זה התקשר לי לחברים. איך עם החברים יוצרים את אותה שלמות?
על ידי זה שהבורא מרכז את כל התפילות וממלא אותן. זה לא בכוחות האדם.
שאלה: האדם הוא רצון לקבל, וככל שנשחק שאנחנו מבקשים מהבורא השפעה, בפנים אנחנו תמיד רוצים יותר לקבל. מתי מגיע השלב שלמרות שאתה מבקש לקבל, הבורא נותן לך בחזרה השפעה?
אני לא מבין אותך. אתה רוצה לקבל ואתה לא מבקש השפעה, אלא אתה כמו אדם רגיל לגמרי.
תלמיד: אנחנו הרי לומדים, אנחנו לא אנשים רגילים. אנחנו מבקשים שייתן לנו תכונת השפעה, אבל בפנים אנחנו רצון לקבל. מתי הבורא לוקח את הבקשה לקבל, מתקן אותה ומחזיר בחזרה השפעה?
זו העבודה שלו, זה עניינו, אתה לא תדע על זה אף פעם. לכל אחד יש את הזמן שלו, זה לא תלוי בך.
תלמיד: מה זה שכתוב שהעליון מתקן את המ"ן של התחתון?
זה כבר מ"ן, זה משהו אחר, אלו כבר שתי מדרגות שתלויות זו בזו. מה אתה משווה את זה אלינו? אנחנו לא נמצאים בזה.
תלמיד: מה עיקר העבודה שלנו כשאנחנו קבורים ברצון לקבל והבקשות שלנו כולן כאלה?
העבודה שלנו היא להתקשר יחד בתוך העשירייה כאיש אחד בלב אחד, ולבקש מהבורא שייתן לנו התקרבות לכוח ההשפעה.
תלמיד: למה הוא לא נותן? אנחנו כל יום בתפילות.
הטענות הן לא אליי.
תלמיד: העיקר להמשיך, זו העבודה?
אני לא יודע, תחפש.
(סוף השיעור)