שיעור בוקר 11.06.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם". עמ' 16. "מהותה של חכמת הקבלה"

שמות מופשטים

"רבים סבורים, אשר כל המלות והשמות, הבאים בחכמת הקבלה, המה מין של שמות מופשטים. והוא מטעם, היותה עוסקת באלקיות ורוחניות, שהם למעלה מן המקום והזמן, אשר אפילו עין הדמיון אינו שולט שמה. ומשום זה יחליטו, שכל המדובר בענינים כאלה, ודאי אינם אלא שמות מופשטים. או עוד יותר, נשגבים ונעלים משמות מופשטים, בהיותם נשללים לגמרי מתחלתן, מיסודות המדומים.

אולם אינו אמת, אלא לגמרי להיפך: שאין הקבלה משמשת משמות וכינויים, זולת מבחינת הריאלית והממשיות שבהם. וזה הכלל הברזל אצל כל חכמי הקבלה: "כל מה שלא נשיג, לא נגדרהו בשם ומלה".

וכאן צריך שתדע, שמלת השגה, פירושה מדרגה הסופית שבהבנה. והוא נלקח מלשון "כי תשיג ידך". דהיינו, טרם שהדבר מתבהר לעינים בהחלט הגמור, כמו שהיה תפוש בידים, אין המקובלים מכנים אותו בשם "השגה", אלא בכינויים אחרים, כמו "הבנה", ו"השכלה", וכדומה.".

זאת אומרת, השגה היא המדרגה האחרונה בהבנה, בביצוע, בלרכוש את המצב, לשלוט בו ברגש, בשכל, בלבצע אותו, כל מה שיש לנו באותו מצב שאני משיג. "משיג" זה נקרא שאני זה אותו המצב.

שאלה: בדרך הרוחנית יש משהו לפני ההשגה?

כמו שבעל הסולם אומר לנו, יש הבנה, יש כל מיני תפיסות חלקיות.

תלמיד: מה זה אומר? אתה יכול באיזו צורה להרגיש את הבורא לפני שאתה בהשגה?

גם כן.

תלמיד: איך?

אני לא יודע איך. כשזה יבוא אתה תדע איך.

תלמיד: אבל זה לא נקרא השגה.

"השגה" זה נקרא שאתה מבין הכול, ודרגות שהן פחות מזה נקראות בשמות אחרים.

תלמיד: אז לפני שאתה נמצא ברוחניות אתה יכול להרגיש משהו?

לא, גם כשאדם נמצא ברוחניות הוא נמצא בכל מיני שלבי הבנה, תפיסה, הרגשה שונים.

תלמיד: כשאתה בלי שום השגה או הבנה, מה הבורא רוצה ממך?

הבורא רוצה רק דבר אחד, שתלמד מחכמת הקבלה מה צריך לעשות ולא שתחפש בשאלות האלה "מה הבורא רוצה ממני" תירוץ.

.

הממשיות שבחכמת הקבלה

"אולם, גם בהמציאות הגשמי, הערוכה נגד חושינו, נמצאים גם כן דברים ממשיים, אף על פי שאין לנו שום תפיסה ודמיון בעצמותם, כמו "האלקטרו", ו"המגנט", ודומיהם המכונים בשם "פלואידום". עם כל זה, מי זה יאמר, שהשמות הללו אינם ממשים, בשעה שאנו מכירים בסיפוק גמור את פעולותיהם. ולא איכפת לנו כלל, מה שאין לנו שום תפיסה בעצם הנושא, דהיינו האלקטרו בעצמותו. והשם הזה כל כך ממשי וקרוב אלינו, לא פחות ממה שהיה נתפס לנו לגמרי בחושינו. עד שכל הילדים הקטנים, מכירים את השם הזה של "אלקטרו", כמו שמכירים את השמות "לחם", ו"סוכר", וכדומה.

ולא עוד, אלא אם תרצה לייגע מעט את כלי עיונך, הייתי אומר לך בדרך כלל, אשר כמו שבהבורא ית' אין שום תפיסא והשגה כלל וכלל, ממש כשיעור הזה, אין שום השגה בבחינה העצמית שבכל נבראיו. ואפילו את הגשמיים, שאנו מגששים בידינו.

באופן, אשר כל ההכרות שלנו עם חברינו וקרובינו, שבעולם המעשה שלפנינו, אינו יותר רק "הכרות של פעולות", המתפעלים ונולדים מתוך שיתוף, של פגישת החושים שלנו עמהם, שאלה נותנים לנו סיפוק גמור, אף על פי שאין לנו שום תפיסא בעצם הנושא.

ועוד יתר מזה, כי אפילו את עצמותך עצמך, גם כן אין לך שום תפיסא והשגה בו. וכל מה שידוע לך מעצמותך עצמך, אינו יותר, אלא מהלך של פעולות, הנמשכות מעצמותך.

ומעתה תוכל להשכיל בנקל, אשר כל השמות והכנויים, הבאים בספרי הקבלה, המה גם כן ריאליים וממשים, אף על פי שאין לנו שום השגה בהנושא. משום שיש להעוסקים בהם, סיפוק גמור, של הכרות מלאה לשלימותה הסופי. דהיינו, גם כן רק הכרת של פעולות, המתפעלים ונולדים, מתוך שתוף של אור העליון עם המשיגים אותו.

אולם הוא די ומספיק לגמרי. כי זה הכלל: "כל המשוער ויוצא מהשגחתו ית', לבוא לכלל מציאות, לטבע הבריאה, הרי יש בו משום ספוק מוחלט". כמו שלא יתעורר לאדם, שום תביעה לאצבע ששית לכף ידו, כי חמשת האצבעות מספיקים לו לגמרי בהחלט.".

זאת אומרת, יכול להיות שיש לנו שאלות מהשכל שאנחנו רוצים להשיג יותר ממה שנתפס בחמישה החושים הרוחניים, ממה שאנחנו משיגים בקשר בינינו וכן הלאה, אבל השאלות האלה הן שאלות תיאורטיות בכלל שהחיסרון אליהן לא קיים. ויש כאן עוד, נחיה ונראה. לא הכול נגמר בגמר התיקון, זה סך הכול גמר התיקון של הכלים, ואחר כך ישנם עוד השגות ועוד עולמות ועוד דרגות. אבל מה שבעל הסולם רוצה להגיד כאן, שמה שאנחנו משיגים בחכמת הקבלה אנחנו משיגים דברים ממשיים שהם אורות בתוך הכלים שהם היסוד, כמו בעולם שלנו בדיוק, אין לנו גם כאן חוץ מאורות וכלים, אלא רק מפני שאנחנו משתמשים בהם בצורה לא נכונה אין להם תוקף ולכן זה נקרא "העולם המדומה".

שאלה: מה האדם תופס אם הוא לא תופס את הבורא, לא תופס את עצמו ולא את הסובבים?

הוא תופס פעולות של האורות בכלים ומתוך זה מגיע להבנה והכרה של כל המציאות. וגם יש לו תיאור הבורא בתוכו, בתוך האדם בצורה השלמה.

תלמיד: מה שהאדם רואה לנגד עיניו זה פעולות של אורות וכלים אפילו שהוא לא יודע שאלה פעולות של אורות וכלים?

אתה מדבר על האדם בעולם הזה, על הבהמה?

תלמיד: אפילו על עצמנו. אני מדבר על אדם שהולך בהתפתחות של חכמת הקבלה. מה הוא תופס? לפי מה שכתוב פה אדם לא תופס שום דבר.

לא תופס שום דבר.

תלמיד: אז מה אדם שמתפתח בחכמת הקבלה תופס לפני שהוא ברוחניות?

לפני זה הוא לא תופס כלום, הוא רק מפתח את היכולת שלו להיות קרוב יותר לפעולות ההשפעה.

תלמיד: מה זה נקרא שאתה מתחיל לתפוס את המציאות? מאיזה שלב?

שאתה יכול בתוך הכלים שלך לאתר, לדמיין, לייצב פעולות השפעה. הכול בתוך הכלים שלך. אין חוץ ממך שום דבר. מה שאתה מרגיש זה נקרא ב"שדה ההרגשה שלך", זה נקרא ב"רצון לקבל שלך" ושם אתה בונה כל מיני צורות, דמויות שאתה רוצה להיטיב להן, כולל הבורא שנמצא ברצון לקבל שלך, אתה חי בתוך הרצון.

תלמיד: לחיות בתוך הרצון זה לא לתפוס את המציאות של עצמך?

זאת המציאות.

תלמיד: אז אתה כן תופס את עצמך.

אתה תופס את המציאות שאתה מייצב לעת עתה.

תלמיד: אז למה בעל הסולם מתכוון כשהוא כותב, שאדם אפילו את עצמו לא תופס?

בצורה האמיתית, מי אנחנו, מי הבורא, מי המציאות האמיתית אנחנו לא יכולים לתפוס, כי עדיין אנחנו נמצאים סך הכול במציאות שכולה מנוהלת על ידי תוכנה שנקראת, "רצון ליהנות".

תלמיד: כשנמצאים בתהליך הזה, כשאתה נמצא במציאות לא אמיתית, האם יש משהו שאתה יכול להגיד "זה אמיתי" בתוך הדבר הלא אמיתי, האם יש משהו שאתה יכול להגיד "זאת המציאות".

יש דברים כאלה, כן, שלאט לאט אנחנו מתחילים לייצב צורות יותר אמיתיות, יותר קרובות להשפעה.

תלמיד: רק מה שלכיוון השפעה זה נקרא "מציאות אמיתית", "תפיסה אמיתית"?

כן, כי זה הבורא.

תלמיד: אז כל המציאות שיש לך, שהיא כל הזמן לקבל, כל זה לא אמיתי בכלל.

לא רק שזה לא אמיתי, זה כבר לא קיים, זה קיים בינתיים רק בדמיון שלי.

שאלה: מה היחס הנכון שאנחנו צריכים לפתח לחמשת החושים הפיזיים שלנו? מה היחס הנכון לחושים האלה?

היחס הנכון הוא, שחמשת החושים האלה שלנו, נותנים לנו איזו צורת מציאות שבה אנחנו בינתיים קיימים. וזה עוזר לנו להתקיים, להתחיל את העבודה שלנו. אבל העבודה שלנו היא מעבר לחמישה חושים האלו. כשאני מתחיל להיות בסביבה ששם יש השפעה ואהבה וחיבור, זה לגמרי לא מצויר בתוך חמשת החושים הבהמיים שלי, אני כבר מתחיל לבנות מערכת אחרת של יחסים. וחמשת החושים האלה הם רק לשם תחילת הקיום, שיהיה עם מה [להתחיל]. מישהו יקרא את הספר, מישהו ישמע את המילים, אבל אחר כך כשאנחנו מתחילים לעבוד לפי הספר, לפי המילים, לפי הנקודה שבלב שלנו, זאת כבר מציאות למעלה מהחמור הזה.

תלמיד: אז החושים הפיזיים שלנו אף פעם לא יתמזגו עם החושים הרוחניים, תמיד יש ביניהם ניתוק?

לא. החמור הזה חי כל עוד שאנחנו צריכים אותו, ואחר כך הוא מתבטל. רק להבין שהוא לא קיים, לכן זה עולם המדומה, הוא לא קיים בצורה כזאת. אנחנו עובדים עימו אך ורק כדי לייצב ממנו את הדרגה הרוחנית. ואנחנו גם קיימים בו עם הדרגות הרוחניות יחד, הוא לא מפריע לנו. כי הצורה שבה קיים הרצון לקבל שלנו בגוף הגשמי שלנו, זה לא רצון לקבל, זה "בהמה".

הרצון לקבל, האגו שלנו, היצר הרע שלנו זה רק בדרגות שהן למעלה מהחמור הזה, בדרגות שאנחנו רוצים להתחבר ולא יכולים, אז אנחנו מגלים את היצר רע המתנגד לחיבור. ולכן הצורה הגשמית הזאת היא רק כדי שנתחיל ממנה, אבל בעצם היא לא מנוגדת אפילו לרוחניות, זה כמו גמל ומשי.

שאלה: לא ברור מה העניין של מדרגות של השגות, לפי מה שכותב פה בעל הסולם.

ככול שאתה יכול יותר ויותר על מה שיש בך, לאמץ לצורת הבורא, זה נקרא ש"אתה עולה במדרגות".

תלמיד: אבל אם נניח משיגים מדרגה ראשונה, מאיפה מתעורר החיסרון ליותר?

מתעורר חיסרון, מאותה הנקודה שבלב מתעורר חיסרון, זה לא עניינינו, הוא תמיד מתעורר.

תלמיד: האם המצב של השגה הוא מצב שלם ועליו מתעורר חיסרון, או שהוא מצב לא שלם בפני עצמו?

הוא שלם. זו השגת המדרגה שבה מתגלה הרשימו מהמדרגה הבאה, וכך זה הולך.

שאלה: לקראת סיום הקטע אומר בעל הסולם, "כמו שלא יתעורר לאדם, שום תביעה לאצבע ששית לכף ידו, כי חמשת האצבעות מספיקים לו לגמרי בהחלט." אני מנסה לחשוב ובעצם שואל את עצמי, איך אני הגעתי לקבלה בכלל אם לא חסר?

אז כנראה שהיה חסר, על זה לא שאלו אותך.

תלמיד: אבל אם לא חסר, אז איך בן אדם בכלל מגיע לחכמת הקבלה?

מאיפה אתה יודע מה חסר או לא, אבל אומרים שאצבע שישית לא תחסר. אתה יכול לבכות כמה שאתה רוצה, אבל הבכי הזה הוא לא בכי אמיתי.

תלמיד: השאלה שנשאלת, למה בן אדם בכלל נמשך לחכמת הקבלה?

מפני שמתעורר בו רצון.

תלמיד: זהו. הממשיות של חכמת הקבלה, למה?

מפני שמתעורר ברצון.

תלמיד: רצון למה?

לחכמת הקבלה.

תלמיד: רק בודדים בעולם נמשכים לזה, אז מה גורם לאותו אחד בודד הזה להגיע לחכמת הקבלה?

חיסרון.

תלמיד: חיסרון לזה?

כן. כנראה שיש לאדם חיסרון, זה לא נקרא "אצבע שישית", זה חיסרון. בשביל מה אני חי, למה אני חי, מה יש לי מזה, מיהו הבורא, באיזה עולם אני חי, מה הטעם בחיי? המון אנשים שואלים את זה, יש להם קשר. לכל אחד יש קשר לחכמת הקבלה.

רק השאלה האם הוא נמצא באיזה קשר, האם השאלה הזאת כבר בוערת או לא? בדרך כלל היא בוערת בצורה שלילית, יש להם שנאה לחכמת הקבלה. יש כאלה שאין משיכה. אבל אומר בעל הסולם, לא חשוב, או שהוא שונא או שהוא אוהב, הוא מרגיש שיש לו לזה יחס. כמו כלפי הבורא, או שאומר אין ואני שונא, אני לא רוצה, אני לגמרי אתאיסט וכולי. ויש שאומר אני תאיסט, זאת אומרת מאמין, יש ויש. אבל גם אלו וגם אלו קשורים למה שנקרא "כוח עליון".

אחד אומר אין, והשני אומר יש, אז שניהם בעצם תולים את עצמם להמציאות שנקראת "כוח עליון". ולא חשוב שהוא אומר בעד והוא נגד. אותו דבר לגבי חכמת הקבלה, כל אלו שהם נגד וממש בוערים כדי לשרוף את המקובלים ולתלות אותי, כל אלו דווקא קרובים לחכמת הקבלה.

שאלה: כותב בעל הסולם, "המתפעלים ונולדים מתוך שיתוף, של פגישת החושים שלנו עמהם, שאלה נותנים לנו סיפוק גמור, אף על פי שאין לנו שום תפיסא בעצם הנושא".

זה תמיד כך. כי אנחנו לא חודרים לתוך המהויות הרוחניות אלא רק מקבלים איזו התרשמות מהם. ההתרשמות הזאת מייצבת את הרצון לקבל שלנו בכל מיני צורות וזה מספיק לנו, אנחנו מתוך זה משיגים.

אני רואה בטלוויזיה, במסך במחשב, כל מיני דברים. אני רואה שם דב הולך ביער ופתאום הוא רואה את כיפה אדומה שוכבת תחת איזה שיח, ילדה יפה, קטנה, ועכשיו הוא רוצה לאכול אותה. יש לי מזה הרגשה? יש, אפילו בוכה. מה אני מקבל? מהתמונה הזאת אני מקבל התרשמות עד כדי כך שאני נרגש מאוד, ולי נראה שזה אמיתי מאוד. איך אתה מסביר את זה?

זאת אומרת, אנחנו מקבלים צורות ממה שקורה או מה שיכול להיות, ומהצורות האלו אנחנו חיים. איך אני עכשיו רואה אותך? הרי אתה זה דמיון. כולם צורות דמיוניות. אני מקבל אתכם, אתם נכנסים בי, אני מצייר אתכם בתוך הרגשות שלי, בתוך הרגשות, בתוך המחשבות שלי ואז מהם אני מתפעל.

תלמיד: את כיפה אדומה אני מבין. איך זה בקבלה?

ואת עצמך אתה לא מבין כך?

תלמיד: אני בחיים לא. כיפה אדומה זה יפה, באמת מתרגש מכל מיני דברים.

אבל היא לא אמיתית.

תלמיד: היא לא אמיתית, רק אני רואה.

מספיק לך.

תלמיד: ואיך חכמת הקבלה מתלבשת בי, מציגים לי סרט?

מציגים לי סרט. ומפני שהסרט הזה מוקרן בתוך הרצון אז אני מתפעל מתוך הרצון שלי.

שאלה: הכול מגיע מהבורא, כולל מעשים, מחשבות ואפילו המאמצים שלי שהבורא נותן לי, אם כך מה תלוי בי?

בי תלוי רצון שהבורא כמה שיותר מהר יעשה עלי תיקון. אני רוצה מהר מהר מהר להידמות לו, זה מה שתלוי בי, לזרז את ההתפתחות. זירוז ההתפתחות נותן לכל התהליך סימן חיובי. והכול תלוי בסביבה, כמה אנחנו נשחק איתה וכל אחד בחשיבות ההתפתחות הרוחנית, שהיא כולה בחיבור, וכל מדרגה ומדרגה, ההבדל בינה לבין חברתה זה רק עוצמת החיבור.

מה אנחנו עשינו מאתמול עם ההצגה של הכנס? אנחנו התקדמנו במשהו, איזה צעד, איזה בירור? נקווה שהיום זה יהיה.

אני רוצה, מה שאנחנו מתוכננים לכנס, להשיג עוד לפני זה. ולכנס נחליף את התוכנה, את הסדר, את כול הפעילות שלו. העיקר שיש עכשיו משהו ברור לפנינו, בואו אנחנו נלחץ, לא בעוד חודש וחצי, נלחץ שזה יקרה כבר היום, כבר מחר וככה חובה להתקדם.

קריין: עמוד 17 כותרת "הערכים הגשמיים ושמות הגופניים, שבספרי הקבלה".

הערכים הגשמיים ושמות הגופניים, שבספרי קבלה

"אכן מובן לכל בן הגיון, שבמקום שיש לנו עסק עם דבר רוחני, ואין צורך לומר עם אלקיות, אין לנו שם שום מלות ואותיות להגות בהם. שהרי כל אוצר המלות שלנו, אינם אלא הרכבות מאותיות הדמיון והחושים. ואיך אפשר להסתייע עמהם, במקום שאינו נוהג שם לגמרי מבחינת דמיונים וחושים.

כי אפילו, אם נקח את המלה, היותר דקה שאפשר להשתמש בה במקומות הללו, דהיינו המלה "אור עליון" או אפילו "אור פשוט", הרי זה גם כן דבר מדומה ומושאל מאור השמש, או אור הנר, או אור מורגש של הנחת-רוח, המופיע באדם, בזמן שנופל לו איזה המצאה חדשה של התרת איזה ספק. ואיך יתכן לשמש עמהם, במקום רוחני ודרכים אלקיים, כי לא יציעו אל המעיינים, אלא דברי שוא וכזב?

ומכל שכן, במקום שאנו צריכים לגלות במלות ההם, איזה שכל מבחינת משא ומתן, הנהוג במחקרי החכמה. אשר כאן מוכרח החכם, להשתמש בדיוק חמור, עם גדרים מוחלטים, לעיני המעיינים.

ואם יכשל החכם, אף במלה אחת בלתי מוצלחה, הרי יגרום על ידה בלבול הדעת להמעיינים. ולא יבינו כלל, מה שאומר שם מלפניה ומלאחריה, וכל הקשור עם אותה המלה, כידוע לכל מעיין בספרי חכמה.

ואם כן, תמה על עצמך, איך אפשר לחכמי הקבלה, לשמש במלות כוזבות, ולהסביר על ידם קשרי חכמה? וכידוע, אשר אין שום הגדרה בשמות כוזבות. כי לשקר, אין לו רגלים, ואין לו עמידה. אמנם כאן צריך שתדע מקודם, את החוק של שורש וענף, ביחס העולמות מזה אל זה".

זאת אומרת, אין בחכמת הקבלה סתם שמות שאנחנו קוראים כמו שקוראים לכוכבים. יש איזו גברת, ועל שם איזו גברת קוראים לכוכב, אין כאן דבר כזה. השם שאנחנו נותנים לאיזה אובייקט רוחני זה מבטא, מסמל את התכונה שלו, את המדרגה שלו, העוצמה שלו, התפקיד שלו במלואו. ולכן הוא נקרא "גימטריה" שתופס את כול מה שיש בתוך אותו האובייקט הרוחני ומסביר, למי שמבין, את כל תוכנו.

שאלה: אתמול דברנו כאילו בתסריט, שאנחנו כמו אבנים שנמצאים בקאזן גדול שנמצא על האש ואנחנו צריכים לרסק כל אבן.

צריכים להרתיח אותנו.

תלמיד: צריך להגיע לאיזה חום כזה שכל אבן תתרסק ונתחבר. זה התסריט?

כן.

תלמיד: ואיך אנחנו עושים את זה, איך אנחנו יכולים היום להמשיך את זה?

אם התחלתם אתמול אז כך הגעתם להיום? אני רואה שהיום אתם ממש עברתם איזה קירור.

תלמיד: אתמול הייתה ישיבת חברים מיוחדת. פעם ראשונה אחרת לגמרי. עם קטעי מקור, עם סדנאות של חמישה אנשים, היה משהו מיוחד. ניסיתי לתאר שאנחנו נמצאים כאילו באש הזו. מה זה האש הזו, אולי פשוט לא מתארים אותה נכון?

אש זה עד כמה אנחנו יכולים להדליק את עצמנו לחיבור.

תלמיד: איך לעשות את זה?

תשתדלו שוב לחזור למקורות ולהסביר אחד לשני.

שאלה: הנקודה שבלב, האם היא גם איזה חומר גלם שזקוק לצורה, למסך?

"נקודה שבלב" זו התחלת העבודה שלנו, היא קיימת בכל אחד. במי שהיא מתעוררת, האדם הזה מתחיל את התהליך שלו כלפי התיקון. את זה אדם מקבל מלמעלה כתחילת החיים שלו הרוחניים. לפי זה נקרא "ישראל" "ישר א-ל". אם יש לו נקודה שבלב, יש לו נטייה להשגת הבורא.

תלמיד: משימה יומית. במשך היום אנחנו ממשיכים לחדש את התפילה שלנו לבורא ומזכירים אחד לשני שהכול מגיע ממנו ומודים לו על כך.

(סוף השיעור)