שיעור בוקר 15.07.20 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 652, חלק מאמרי "שמעתי",

מאמר רט. "ג' תנאים בתפילה"

קריין: נפתח היום את השיעור שלנו באופן חריג בכך שאנחנו מזמינים את העשיריות שעבדו במהלך היום אתמול על מאמר של רב"ש, מאמר א' של רב"ש, להשמיע את ההתפעלות שלהם. אנחנו מבקשים, אם אפשר כבר לפתוח עם מוסקבה 1.

תלמיד: אתמול, על פי עצת הרב, התחלנו לקרוא את מאמרי רב"ש. בפגישה הראשונה שלנו קראנו את המאמר, קראנו קטע קצר ודנו בו. אחרי זה במשך היום חיינו עם המחשבה על המאמר הזה. ואחרי זה המשכנו בפגישת הערב שלנו.

זה התבטא במצב שלנו, הבוקר הרגשנו כמו איזו הזמנה חדשה של המורה שלנו לעבד את החומר הזה ולהיות מוכנים להרגיש אותו במדרגה חדשה.

עכשיו אולי קצת מוקדם לדבר על זה, רק אתמול שוב התחלנו לעבד את החומרים האלה. אבל היום בהכנה הגיעו 8 חברים, זו שמחה גדולה, נקווה שזו גם תוצאה מזה שהתחלנו ללמוד שוב ביחד כבר בעשירייה במהלך היום את מאמרי רב"ש.

תלמיד: גם אם חסרה איזו רגישות או תשומת לב כלפי החברים בקבוצה, אז צריך להיזכר במאמר הזה, הוא נותן הרבה מאוד התרשמות.

נשארו איזה שאלות שאפשר לברר אותן, כדאי? אתם תכתבו ותשלחו אותן או שתשאלו בעל פה?

שאלה: ממש כרגע אני לא חושב שנשאל.

תודה רבה. בסדר. אני מוכן. אנחנו צריכים בכל זאת להבין את המאמרים האלה כדי להשתמש בהם ממש.

(התרשמות של עשיריות)

קריין: בכתבי רב"ש, כרך א', "מטרת החברה - א'".

מטרת החברה - א'

"אנחנו נתאספנו כאן, לתת יסוד על בנין חברה, לכל אלה המעונינים ללכת בדרכו ובשיטתו של בעל הסולם זצ"ל, שהיא הדרך, איך לעלות במעלות האדם ולא להשאר בבחינת בהמה, כמו שאמרו חז"ל (יבמות, דף ס"א, ע"א) על פסוק "ואתן צאני צאן מרעיתי, אדם אתם, אתם קרויין אדם, ואין העכו"ם קרויין אדם", שזהו מאמר של רשב"י.

ובכדי להבין מעלת האדם, נביא כאן מאמר חז"ל (ברכות, דף ו', ע"ב) על פסוק (קהלת, י"ב) "סוף דבר הכל נשמע, את אלקים ירא, ואת מצותיו שמור, כי זה כל האדם". ושואלת הגמרא: "מאי כי זה כל האדם. אמר רבי אלעזר, אמר הקב"ה, כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה, שפירושו, שכל העולם לא נברא אלא בשביל יראת ה'".

וצריכים להבין מה זה "יראת ה'", שמשמע, שזוהי הסיבה שבשבילה נברא העולם. וידוע מכל מאמרי חז"ל, שסיבת הבריאה היתה להטיב לנבראיו. היינו, שהקב"ה רצה להנות להנבראים, שירגישו את עצמם מאושרים בעולם. וכאן אמרו חז"ל על הפסוק "כי זה כל האדם", שסיבת הבריאה היא "יראת ה'".

אבל לפי מה שמבואר בספר "מתן תורה", שכתוב שם, שהסיבה, מה שהנבראים לא מקבלים את הטוב והעונג, אף על פי שזוהי סיבת הבריאה, הוא מטעם שינוי צורה בין הבורא להנבראים. שהבורא הוא המשפיע, והנבראים הם המקבלים. והיות שיש כלל, שהענפים מתדמים לשורשם, שמהם נולדו הענפים.

והיות שדברי קבלה אינו נוהג בהשורש שלנו, היינו שהבורא אינו חס ושלום בעל חסרון, שיצטרך לקבל משהו למלאות חסרונו. לכן כשהאדם צריך להיות מקבל, הוא מרגיש אי נעימות. לכן כל אדם מתבייש לאכול לחם חסד.

ולתקן את זה היה צריך לברוא העולם. ש"העולם" פירוש בחינת העלם, שהטוב והעונג מוכרח להיות נעלם. בשביל מה. התשובה היא, בשביל יראה. היינו, שהאדם יהיה לו יראה, לשמש עם הכלי קבלה שלו, הנקראת "אהבה עצמית".

שפירוש, שהאדם ימנע את עצמו מלקבל תענוג מטעם שהוא חושק להם, ושיהיה לו כח התגברות על התאוה, למה שהוא מתאוה.

אלא יקבל תענוגים, מה שיצמח מזה נחת רוח להבורא. שפירושו, שהנברא רוצה להשפיע להבורא. ויהיה לו יראה מה', היינו לקבל לתועלת עצמו. מטעם, שזה הקבלת התענוג, שהאדם מקבל לתועלת עצמו, מרחיקה אותו מלהדבק בהבורא.

אי לזאת, בזמן שהאדם עושה איזו מצוה ממצות ה', צריך לכוון, שהמצוה הזאת יביא לו מחשבות טהורות, שירצה להשפיע לה', בזה שמקיים את מצות ה'. כמו שאמרו חז"ל "רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות".

לכן אנחנו מתאספים כאן, ליסד חברה, שכל אחד מאתנו נלך ברוח הזה "להשפיע לה'". ובכדי להגיע להשפיע לה', מוכרחים מקודם להתחיל להשפיע להאדם, שזה נקרא "אהבת הזולת".

ואהבת הזולת לא יכולה להיות, אלא בביטול עצמו. שכל אחד ואחד צריך להיות בשפלות מצד אחד. ומצד השני אנו צריכים להתגאות, בזה שהבורא נתן לנו את ההזדמנות, שנוכל לכנס לתוך חברה, שלכל אחד מאתנו יש לו רק מטרה אחת "שהשכינה תשרה בינינו".

ואף על פי שעוד לא הגענו לידי המטרה, אבל יש בנו הרצון להגיע להמטרה. גם זה צריך להיות חשוב אצלנו, אף על פי שאנחנו עוד נמצאים בתחילת הדרך. אבל אנחנו מקווים שנגיע להמטרה הנעלה.".

עם הנטייה הזאת בכל זאת להגיע למטרה הנעלה, ושאנחנו כבר נמצאים בתחילת הדרך, נמשיך את השיעור. נשתדל להיות יחד "כאיש אחד בלב אחד", לתת את כל התנאים כדי שהבורא יוכל להתגלות בנו.

קריין: "כתבי בעל הסולם" "שמעתי" רט. "ג' תנאים בתפילה".

רט. ג' תנאים בתפילה

"יש ג' תנאים בתפילה:

א. להאמין, שהוא יכול להושיע לו, אף על פי שיש לו תנאים הכי הגרועים מכל בני דורו, מכל מקום "היד ה' תקצר מלהושיע לו". שאם לא כן, הרי, חס ושלום, "אין בעל הבית יכול להציל את כליו".

ב. שכבר אין לו שום עצה. שמאי שהיה אפשר בכוחו לעשות, כבר עשה, ולא העלתה רפואה למכתו.

ג. שאם לא יעזור לו, טוב לו מותו מחייו. שענין תפילה הוא אבודה שבלב. שעד כמה שהוא בבחינת אבוד כך גודל התפילה. שבטח, שאין דומה למי שחסר לו מותרות, או למי שיצא פסק דינו למות, וחסר רק הוצאה לפועל. והוא כבר כבול בכבלי ברזל, והוא עומד ומתחנן לבקש על נפשו. שבטח לא ינום, ולא ישן, ולא מסיח דעת, אף רגע מלהתפלל על נפשו"..

למצב כזה אנחנו צריכים להגיע, ואם נדרוש את התיקון במצב כזה שאנחנו ממש בעוד רגע הולכים לתלייה, אז הבורא יעזור. חייבת להיות הרגשה ש"טוב לי מותי מחיי", שאם אני לא מקבל את הרוחניות לא כדאי לי לחיות בצורה כזאת, ואני דורש את הרוחניות ממש למעלה מכל הכוחות שלי.

בסך הכול לזה צריכים להגיע. איך יכולים? רק על ידי קנאה, תאווה וכבוד, מה שבעל הסולם כותב במאמרים אחרים, שאם אנחנו כן רוצים להגיע לרוחניות אנחנו נצטרך כוח זר, שזה חברה ובורא, שדרך החברה מקבלים קנאה ומהבורא מקבלים כוח להתעלות למעלה מהאגו שלנו.

קריין: שוב, מאמר רט. "ג' תנאים בתפילה".

רט. ג' תנאים בתפילה

"יש ג' תנאים בתפילה:

א. להאמין, שהוא יכול להושיע לו, אף על פי שיש לו תנאים הכי הגרועים מכל בני דורו, מכל מקום "היד ה' תקצר מלהושיע לו". שאם לא כן, הרי, חס ושלום, "אין בעל הבית יכול להציל את כליו".

ב. שכבר אין לו שום עצה. שמאי שהיה אפשר בכוחו לעשות, כבר עשה, ולא העלתה רפואה למכתו.

ג. שאם לא יעזור לו, טוב לו מותו מחייו. שענין תפילה הוא אבודה שבלב. שעד כמה שהוא בבחינת אבוד כך גודל התפילה. שבטח, שאין דומה למי שחסר לו מותרות, או למי שיצא פסק דינו למות, וחסר רק הוצאה לפועל. והוא כבר כבול בכבלי ברזל, והוא עומד ומתחנן לבקש על נפשו. שבטח לא ינום, ולא ישן, ולא מסיח דעת, אף רגע מלהתפלל על נפשו"..

שאלה: הרבה פעמים אנחנו משתמשים במילה "תפילה", ומשתמשים בה כלפי החברים, "בואו נתפלל על חבר". אם אנחנו לא עומדים בסטנדרטים ששומעים כאן התפילה לא פועלת?

תפילה היא פנייה מעומק הלב, מעומק הרצון ולמקום שמשם אתה מקווה, בטוח בעצמך שאתה יכול לקבל תשובה, ויש לזה הרבה תנאים. קודם, איך אתה קושר את הבקשה שלך עם המקור שצריך לתת לך תשובה, עד כמה אתה דורש, והאם זה באמת נכון לדרוש ובצורה כזאת לדרוש, וכמה אתה מוכן לקבל כי יכול להיות שאתה מבקש נכון, אבל אתה לא מסודר לקבל את התגובה. יש כאן הרבה דברים, זו בעצם כל העבודה שלנו, להתאים את עצמנו לבקשה ולקבלת התשובה.

תלמיד: אם פספסתי תנאי, התפילה לא תעבוד?

אם אנחנו לא מסודרים בקווי תקשורת "אני לדודי ודודי לי", אפילו במידה הראשונה הקטנה ביותר, אז אין קשר בינינו, ואנחנו לא מבינים מה קורה. יכול להיות, תיאורטית נניח, שאני יודע לבקש, אבל אני לא מוכן לקבל, כלי הקבלה שלי עדיין מלוכלכים כאלה שהבורא לא יכול לתת. הוא נותן לי, אבל נותן לי כאלה תגובות שאני לא יכול לפרש אותן כתשובה, כתגובה על הבקשה שלי.

הוא עדיין צריך ללמד אותי איך להכין את כלי הקבלה שלי, כלי קבלה לעניית התפילה. לכן כאן אנחנו עוד נתקלים בכל מיני כאלו שאלות.

תלמיד: אתה ממליץ לעשירייה, בפעמים שמשתמשים במילה הזאת, שנבין איך לבצע את זה, אולי לקרוא את המאמר הזה לפני שאנחנו אומרים "בואו נתפלל".

כל העבודה שלנו היא בזה. אתה יכול לפתוח כל מאמר ומאמר, אתה תראה בעצם איך המקובלים ממליצים לנו לכוון את עצמנו, בבקשה נכונה, בצורה נכונה, למי, ואיך. יש הרבה תנאים בבקשה ובתפילה, והרבה תנאים בקבלת, בעניית התפילה.

יכול להיות שאתה מקבל, אבל אתה לא מבדיל אפילו שאתה מקבל. כי אתה מבקש משהו אחד ומקבל משהו אחר, כי הבורא בזה רוצה לתקן אותך, להתאים אותך לקבלת התשובה ממנו. אז אתה מתפלל, מבקש, אבל אם הבקשות שלך הן עדיין מלוכלכות, אגואיסטיות, אז הבורא מביא לך תיקונים, כך שאתה לאט לאט הופך להיות יותר ויותר ראוי לקבל את כוח ההשפעה, ולשמוח וליהנות ממנו. זו הבעיה.

אנחנו צריכים לא רק לבקש, אנחנו צריכים להיות מוכנים לקבל. יכול להיות שאנחנו מקבלים מהבורא, ובטוח מקבלים כל הזמן, אבל מה שמקבלים ממנו לא נחשב אצלנו כעניית התפילה. "לא זאת ביקשתי".

אבל הבורא מבין טוב יותר מה לטובתי ושולח לי בדיוק את מה שאני צריך. ואם אני לא מבקש בדיוק אותו הדבר מה שהוא נותן, אז הוא עושה על זה תיקון כך שארצה בפעם הבאה דברים אמיתיים קצת יותר, עוד יותר ועוד יותר. אבל כל הזמן אנחנו נמצאים בכאלה פעולות, "אני לדודי ודודי לי". זה תמיד, כל הזמן.

שאלה: התנאים לבקשה ולהיות מסוגל לקבל תשובה, התנאים שהבורא נתן לנו הם כל כך נעלים, ואנחנו מבינים שאנחנו צריכים להתלבש בבקשה הזאת. איך אנחנו יכולים כל הזמן להשתוקק ולהיות מוכנים כך שהבקשה שלנו תהיה בהתאמה למה שהבורא רוצה לתת?

"הקנאה והתאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם", כך כתוב. זה דבר אחד. דבר שני, כל הזמן להיות מקושר עם העשירייה, וכמה פעמים ביום לדבר איתם, ולא לפספס אף שיעור. קודם כל צריך להיות סדר, ובקפדנות, ולקשור את עצמו לקבוצה שהיא תשמור עלי שלא אברח. כי אני לא חותם על עצמי בעוד רגע, אני כבר מכיר את עצמי שאני יודע תוך שניה פשוט לקפוץ הצידה מהדרך.

מה אני כן רוצה, שהקבוצה תשמור עלי. ואז אנחנו מגיעים לערבות הדדית בקבוצה, שכולם צריכים להתקשר לכולם וכולם צריכים לדאוג לכולם, וכל העשירייה חייבת להיות כל הזמן בדאגה הדדית, מה קורה עם כל חבר וחבר. וכך להמשיך.

העיקר זה העבודה בעשירייה. אבל בצורה קפדנית מאוד, בדרישה, לא להסכים. החבר אומר "אני לא יכול, אני לא רוצה משהו" לא. זה לא החבר, זה הבורא עושה אתנו, עם כל העשירייה, עושה לנו תרגיל באותו החבר, ואז אנחנו מתנפלים עליו ומתחילים לסדר אותו שיהיה אתנו, שלא יעזוב.

שאלה: אני מתפלל, מבקש מהבורא תיקון, אבל תפילת היחיד אינה מתקבלת. איך במקרה כזה לבנות בצורה נכונה את התפילה?

אתה יודע מה זה תפילה במניין? אז תבדוק, האם אתה פונה לבורא, מתפלל לבורא במניין, בעשירייה? כן או לא? זהו. אם אתם יחד, אתם יכולים כבר לפנות לבורא ולהגיע, "מיעוט הרבים שניים", לפחות. אבל אם אתה לבד אתה לא יכול לבקש מהבורא, אין לך קשר עימו. זה קודם כל.

שאלה: בעל הסולם לא אומר מה לבקש, הוא פשוט מדבר על תנאי התפילה ואתה דיברת על זה, שבלי התנאים של אני לדודי ודודי לי אז אף תפילה לא מתקבלת, האם יש טעם לבקש על משהו חוץ מלהתקרב לה'?

מה יש לך עוד בחיים חוץ מזה? עכשיו וירוס הקורונה מלמד אותנו שאין לך שום דבר בחיים, עוד מעט תראה זה ככה יתגלה, חוץ מקשר לשורש עליון, כל היתר זה פשוט תוצאה מזה בלבד ואם אתה מנותק מהשורש עליון אין לך מה לבקש, אין לך למי לפנות, מה לפנות.

זאת אומרת אנחנו חייבים לפנות לבורא ואם אתה פונה לבורא אתה צריך לפנות רק עם דבר אחד, שהוא קובע את הכול, קשר עימו ומתוך הקשר עימו כבר כל היתר הסתדר, זאת אומרת אם אנחנו מבקשים כל הזמן להיות מקושרים אליו, להיות ביתר הדבקות אין לך יותר, מה יש עוד? זה דבר נצחי, שלם, כולל את הכול, אתה מחובר לשורש שמימנו נובע הכול, אין, פשוט זה כולל את הכול.

תלמיד: אז הקשר הזה איתו, צריך להיות חסר לי עד כדי כך כמו זה שנידון למוות?

זה צריך להיות כל כך נדרש, כמו שיותר מזה אני לא רוצה שום דבר, פשוט תהרוג אותי, רק תן לי את זה כי זה באמת העיקר. טוב, מגיעים לזה לאט לאט, זה לוקח זמן, הרבה זמן, הרבה מצבים עד שהאדם מחליט שזה ככה, הרבה ירידות, נפילות, כל מיני אכזבות, הרבה אבל מה לעשות, אנחנו צריכים להכיר את האגו שלנו שמנתק אותנו מהבורא.

תלמיד: אבל הוא הרי נותן כל מיני בעיות בחיים.

אתה בסופו של דבר תראה שכל הבעיות האלה שיש לנו בחיים, במשפחה, בילדים, בכל דבר, זה הכול תוצאה מחוסר קשר עם הבורא, רק תוצאה מזה, אתה תגלה שאין חוץ מזה, שבמקור הזה תלוי הכול, מיותר לבקש שום דבר אחר חוץ מקשר.

תלמיד: כאילו אתה מרגיש את הבעיה ואתה רוצה לבקש עליה אבל אתה לא מבקש על זה?

אתה מרגיש שאתה נמצא בבעיה מסוימת, גשמית אפילו אבל היא יכולה להיפטר גם כן רק עקב זה שהבורא יפתח לך את עצמו, יתקרב אליך, יפתח את ליבך, רק בזה.

שאלה: כשאני קורא את שמעתי מצד אחד נראה לי שצריך להגיע לתפילה עם ייאוש ומצד שני נראה שצריך להגיע לזה עם בטחון, נראה ששני הדברים האלה סותרים אחד את השני. אז מה הם התנאים הנכונים להגיע לתפילה?

אתה צודק, ייאוש מכוחות עצמו, בטחון מכוח הבורא.

שאלה: הייתי רוצה שתסביר לי למה יהיה ברגע שהאדם הולך לתלייה? כאילו מה קורה שם כי הצעקה צוברת ערך גדול כי הצעקה מזיזה את הכוח העליון כעזרה שנצרכת ברגע הזה.

אני לא מבין את השאלה, תשתדל להכניס אותה למשפט אחד קצר, ברור ואז תשאל שוב, לא הבנתי את השאלה.

תלמיד: למה הצעקה היא חשובה והיא גורמת לבורא שיעזור לנו?

כי צעקה זה נקרא חיסרון אמיתי.

שאלה: איך אנחנו יכולים להרגיש בלב את מה שכתוב במאמר שאנחנו צריכים להרגיש שאנחנו הולכים למות כדי שהתפילה שלנו באמת תישמע?

אז אתה תרגיש את התגובה, כן, זה דבר מאוד חשוב, כל כך לרצות לקבל תשובה מהבורא, אלו שמקבלים תשובה מהבורא הם נקראים בעלי תשובה, וזה מה שחשוב. במקום שעומדים בעלי תשובה, שמקבלים תשובה מהבורא, אפילו צדיקים לא יכולים לעמוד כי העיקר זה שאתה נמצא נכלל בתשובה של הבורא, אין דבר יותר גבוה.

שאלה: איך אנחנו יכולים לבנות קשר תמידי עם הבורא?

זה תלוי בתפילה שלכם בעשירייה שאתם כל הזמן משתדלים להיות מקושרים ביניכם, לברר כל פעם את החיסרון שנמצא אצלכם, ככה מסתובב שם בסירקולציה בתוך העשירייה ואת אותו הרצון אתם כל הזמן מלבנים אותו ומכוונים לבורא, מלבנים ומכוונים לבורא וכל הזמן כך. לכן כתוב הלוואי שיתפלל כל היום, שכל היום אני מברר מה חשוב, מה חשוב, מה חשוב לי היום וכלפי בורא, כלפי בורא אני כל הזמן מכוון את זה וכך אני חי, זה נקרא ישראל אורייתא קוב"ה חד הוא.

שאלה: ואם זה לא מצליח?

אם זה לא עוזר סימן שהחברים שלך לא עושים איתך את הפעולה הזאת אחרת זה חייב להיות, חייב להגיע.

שאלה: אנחנו דיברנו על התפילה אבל גם דיברנו על הדרישה, איפה מסתיימת התפילה ומתחילה הדרישה?

תראה, ההבדל בין תפילה לדרישה שהדרישה היא בתנאי שאדם מבין שיש לו את כל התנאים כדי להשפיע לבורא אבל חסרה לו איזה הבחנה, איזה כוח, משהו, שהוא לא מסוגל להשפיע והוא כבר עומד בזה שהוא חייב להשפיע ויש לו את כל התנאים חוץ מתנאי אחד ואז הוא דורש.

זה בתנאי שאם הבורא עכשיו נותן לו, אז הוא יוכל להשפיע לו בחזרה, זהו, ודאי שזה לא לעצמו אף פעם אלא רק לכיוון הבורא ורק מרכיב קטן חסר לו כדי להשפיע, אז הוא פונה בדרישה, זה נקרא דופקים בתשובה, יש כאלה כמה שמות, מצבים.

שאלה: ישנם שלושה תנאים לתפילה לפי המאמר, זה אומר שהאדם בודק את עצמו לפני התפילה לפי התנאים האלה או שאלה שלושה תיקונים שאנחנו עוברים יחד בעשיריה?

תפילה לא יכולה לבוא מאדם אחד, היא חייבת להיות מחוברת מתוך עשרה לבבות ולכן אתם צריכים לדון על זה, לדבר על זה, על כל ג' התנאים האלו, האם ישנם או לא ישנם, מה כדאי לעשות כדי לקיים כל תנאי ותנאי ואם אתם פחות או יותר כבר מבינים יחד, העיקר זה יחד, אפילו שאתם טועים אבל אם אתם טועים יחד הבורא שומע ועונה. לכן כדאי שאתם תדברו על זה, תדונו על זה וכך תתקרבו.

שאלה: תפילה זה תהליך, כל העשירייה עוברת דרך התהליך הזה, מה קורה עם התהליך הזה אחרי שאנחנו מעלים תפילה לבורא, התהליך הזה נגמר, נעלם או שזה נשאר בינינו כצורת הקשר בינינו ביחס לבורא?

הכול נשאר, הכול נרשם, מתי שצריך אתם מקבלים את זה להשתמש שוב יכול להיות, זה לא עניינכם, אתם צריכים כולם להתרכז ולהתחבר רק בשאלה, בפניה לבורא לרגע זה.

שאלה:, להתכלל לתשובה של הבורא זה כמו סוכר שנמס במים, איך להתמוסס בעשירייה ולהרגיש שאתה מקבל את התשובה בעשירייה?

נכון, כך באמת צריכים לעשות.

שאלה: הביטוי שעניין תפילה הוא עבודה שבלב, האם זה נכון שכאשר העשירייה אבודה אז העצמה של הדרישה שלהם היא גבוהה יותר או קטנה יותר? כי ממה שאני מבין כאן ככל שאדם מרגיש את עצמו אבוד יותר או העשירייה מרגישה אבודה יותר אז גם המידה היא קטנה יותר של הדרישה.

נכון, הכול תלוי בכמה שהדרישה היא עוצמתית. ועוצמה נמדדת לפי העומק ולפי הגודל.

שאלה: אני שואל שאלה בשביל חבר בעשירייה. אדם שנמצא כבר במצב "טוב לי מותי, מחיי" על מה יש לו להתפלל?

על זה שהוא רוצה למות. כן. למות מבחינת האגו שלו, כי זה מה שהוא מרגיש. או שהוא מרגיש "טוב לי מותי, מחיי¹" כי נמאס לו, או שהוא לא רוצה לסבול, או ש"טוב לי מותי, מחיי", שאני רוצה שהאגו שלי ימות. איפה בדיוק השאלה שלו? מה בדיוק התוכן שלך השאלה? אנחנו צריכים לראות תמיד אצל מקובלים מה בדיוק הפירוש שהם מכניסים לתוך המילים שלנו.

מילים, זה כאילו ברור לנו איזה מילים, ובעצם הם מתכוונים אולי לפירוש אחר. "טוב לי מותי, מחיי" שאני הגעתי למצב שאני רוצה למות ברצון לקבל שלי ולחיות ככה אני לא רוצה. להרגיש שהרצון לקבל שלי מת, את זה אני מעדיף מהחיים שלי שהרצון לקבל הזה אולי נותן לי בעושר, בשליטה, בכל דבר אבל אני לא רוצה. אני מרגיש את החיים האלה יותר גרועים ממוות.

אז אני מגיע למצב שאני אומר "טוב לי מותי, מחיי", שאותם החיים, חיים מאושרים, חיים יפים, הכול טוב, הכול יפה, הכול לפני ממש, ואני אומר זה לא חיים, זה יותר גרוע ממוות. קח את החיים האלה, תמית אותי, זאת אומרת, תמית את הרצון לקבל שלי. כי אין מיתה אחרת במציאות, הכול זה נצחיות.

תלמיד: האם בזכות העשירייה של הצדיקים שלנו, בן אדם מגיע למצב כזה, שבזכותם הם מחזיקים אותך ואתה כבר מרגיש שהמצב עובר. זה טוב המצב הזה?

טוב, או לא טוב, אתה כבר תראה את זה מהניסיון. אלהה שאלות כאלה תיאורטיות.

שאלה: תפילה בעשירייה מה זה אומר? אנחנו בונים יחד תפילה, כל יום מתכללים בה? מה זה אומר לדון על התפילה בעשירייה.

אתם צריכים לברר מה אתם רוצים מהבורא, מה אתם רוצים מכל העשירייה יחד ואולי מכל חבר וחבר? מה אתם רוצים שיגיע לבורא? כאילו לבורא לא מגיע עכשיו מה שאתם חושבים, אלא חשוב לו מה שאתם מארגנים ושולחים לו. חשוב לו המאמץ שלכם שאתם מתחברים כדי ביחד להשפיע עליו. אמנם יחד עם זה הוא נמצא בכם ומרגיש את כל הדברים האלה, אתם לא מנותקים ממנו. את זה תבררו. זה העיקר מה שצריך לברר.

שאלה: חלקית ענית כבר, אבל רציתי לחדד אם אפשר. מה כל אחד בעשירייה יכול לעשות כדי שבעשירייה תהיה תפילה משותפת?

כל אחד בעשירייה חייב להרגיש את עצמו כאחראי על כל העשירייה.

שאלה: ככל שאנחנו יותר לוקחים בחשבון את הכרת הרע, ככה אנחנו יותר מתקרבים לעשירייה. אבל מצד שני אנחנו עדיין צריכים לחיות באשליה של העולם הזה. אז איך אני, יחד עם העשירייה, נוכל להתפלל, לעשות תפילה, כך שבכל פעם שיש לי יחס עם העולם החיצון, עם הבוס שלי, עם העובד שעובד יחד איתי, אני אוכל להוציא תפילה שמכוונת לבורא ולאנושות?

אחד לא שייך לשני. אל תקשור את שני הדברים האלה יחד, זה אחר כך יבוא בהתלבשות זה בתוך זה, אבל בינתיים אתה תחשוב לחוד על הרוחניות ולחוד על הגשמיות. ורצוי גם על הגשמיות, שאתה מקיים אותה, אתה גם פונה לבורא ומבקש, כמו שאתה פונה ומבקש על רוחניות.

שאלה: התפילה מרגישה כמו איזה פרדוקס מאוד גדול, שאני כאילו מוכן לוותר על הכול, למות רק כדי להגיע לתפילה, ומצד שני אני לא יכול לקבל כלום, לא יכול להתפלל על עצמי. אז כאילו אני מאבד את הכול. נמצא כמו באיזה וואקום, בחלל, אז איך אפשר להשתמש בעשירייה באותו הרגע?

זה יסתדר. לאט, לאט האורות משפיעים עליך ואתה מעבד אותם, הם עושים ממך משהו חדש. אתה תראה, בינתיים אני מבין שאתה שומע דברים שהם עדיין לא מסתדרים בך, לא מקושרים. מה לעשות? מה שלא עושה השכל עושה הזמן, תן לזמן עוד קצת לעבוד עליך.

שאלה: מהו היחס בין הגאווה לאגו ועד כמה הגאווה בעשירייה מונעת מאיתנו להגיע לתפילה הנכונה?

תלוי איזו גאווה. כתוב "ויגבה ליבו בדרכי ה'" שאתם צריכים להיות בגאווה שאתם מיוחדים, שהבורא בחר בכם, שהוא רוצה שאתם תתקרבו אליו, שהוא מחזיק אתכם. ברור לנו, בטוח שאם הבורא לא היה היום מעורר אתכם, אז הייתם עכשיו ישנים ולא הייתם קמים. אלא הבורא מעורר אתכם, ללא שום ספק שזה הוא עושה.

כך אנחנו צריכים להבין שכל מה שאנחנו מקבלים, מקבלים מלמעלה, וכל זה התנאים הכי נכונים וטובים שמגיעים אלינו, לרצון לקבל של כל אחד ולכולנו יחד, ואנחנו צריכים רק להתקדם בתפילה שלנו לרצות יותר, ויותר דברים שמקדמים אותנו לבורא. זה הכול. סך הכול זה מה שיש.

שאלה: אנחנו לומדים שבכל מצב צריך להתפלל עבור העשירייה. מה לעשות כשהרצון לקבל כל הזמן מפנה את התפילה הזאת עבור עצמך?

לא להפסיק להתפלל, לבקש עם החברים יחד בפניה לבורא, ולברר בדרך איך אתם יכולים לשנות את התפילה שלכם, את הפנייה שלכם לבורא עד כדי כך שהוא ייתן לכם כוח החיבור, שלא חסר לכם שום דבר חוץ מלהיות מחוברים ואז אתם מבקשים ממנו רק את כוח החיבור על פני כל ההפרעות ולהבין שאם ישנן הפרעות גדולות ואתם מבקשים מהבורא שיחבר אתכם.

והוא יצטרך לחבר אתכם בעוצמת החיבור בהתאם להפרעות, גם בעוצמת חיבור גדולה, אז אתם יכולים להגיע למצב שבאמת לפי עוצמת הרצון שלכם, הרע, אתם תהיו בעביות גדולה ולמעלה מזה אתם תהיו במסך גדול שמקשר אתכם יחד, ובשאלה לבורא שאתם רוצים להיות דבוקים אליו, דבורים בו, אז אתם תקבלו מלמעלה את האור. לא חסר לכם כלום חוץ מלהיות יחד ולפנות לבורא. ככה זה.

שאלה: הפצה, האם זו תפילה או מענה מהבורא?

התפילה זו פנייה שלנו לבורא, מה שאנחנו מקבלים מהבורא זה כבר עניית התפילה.

שאלה: היות ויש רצון להעביר את מה שעברנו בשיעור לחברים האחרים בעשירייה, יש הבנה טובה יותר של השיעור. האם זה בגלל שיש לי רצון לתת משהו לחברים ולא לעצמי?

יכול להיות, אני לא יודע. אבל אתה צריך לשאול יותר קצר.

שאלה: מה זה חשוב לבורא באיזה מילים אני אלביש את התפילה שלי?

לא אכפת לו, לבורא, המילים שלך, אכפת לו הרצון שלך. הרצון הפנימי.

תלמיד: יוצא שאת המילים האלה אני, כאילו אומר בשביל עצמי לבדוק את הרצון שלי, רוצה או לא.

אנחנו תמיד שואלים במילים, אנחנו בפנים בכל זאת חושבים במילים. אם אנחנו לא יכולים להלביש מחשבה במילים זו לא מחשבה גמורה.

שאלה: מה זה לבקש מהעשירייה?

לבקש מתוך העשירייה זה נקרא שאני מרגיש את כל החסרונות של העשירייה, אני מחבר אותם, אני כמו ש"ץ, כמו שליח של העשירייה שאני מעלה את כל החסרונות שלהם יחד בחיסרון אחד.

שאלה: האם כדי להגיע לנחיצות מתאימה לתפילה, האם מספיקה התכללות עם העשירייה או שצריך להתכלל מעבר לזה?

כן. מספיק להתכלל בעשירייה כדי להגיע לחיסרון הנכון.

שאלה: איך לקבל נכון את עניית התפילה?

ענית התפילה, אם אתה מעלה תפילה מצד העשירייה והיא בטוח מגיעה לבורא, אז באותו הכלי אתה מקבל את הענייה.

תלמיד: איך ניתן לזהות את זה?

לפי התשובה, לפי התגובה. אם התחברת נכון לעשירייה, אז אתה מרגיש שאתה מקבל, ממש באותו חיסרון, אתה מקבל את התשובה.

קריין: אז אנחנו עוברים לכתבי בעל הסולם, עמ' 530, שמעתי י"ח, "מהו במסתרים תבכה נפשי, בעבודה".

יח. מהו, במסתרים תבכה נפשי, בעבודה

"הנה בעת שההסתרה גברה על האדם, והגיע לידי מצב, שאין הוא מרגיש שום טעם בעבודה, ואין בידו לצייר ולהרגיש בחינת אהבה ויראה בשום אופן, ואין הוא מסוגל לעשות שום דבר בקדושה, אז אין לו שום עצה, רק לבכות לה', שירחם עליו ויעביר מעליו את המסך מעל עיניו ולבו.

וענין הבכיה הוא דבר חשוב וגדול. וזה כמו שאמרו חז"ל: "כל השערים ננעלו חוץ משערי הדמעות". ועל זה מקשין העולם, אם שערי הדמעות לא ננעלו, בשביל מה צריכים בכלל שערים?

ואמר, שזה דומה לאדם, המבקש מחבירו איזה דבר נחוץ. ודבר זה נוגע עד לבבו, והוא מבקש ומתחנן לפניו בכל לשון של תפלה ובקשה. וחבירו אין שם לב לכל זה. ובעת שהוא רואה, שאין כבר מקום לתת תפלה ובקשה, אז האדם מרים את קולו בבכיה, ועל זה אמרו: "כל השערים ננעלו חוץ משערי הדמעות". כלומר, מתי שערי דמעות לא ננעלו, דוקא בזמן שכל השערים ננעלו, אז יש מקום לשערי דמעות, ואז רואים שהם לא ננעלו.

מה שאין כן בזמן ששערי התפלות פתוחות, אז לא שייך שערי דמעות ובכיות. זה נקרא, ששערי דמעות כן ננעלו. אלא מתי שערי הדמעות לא ננעלו, דוקא בזמן שכל השערים ננעלו, אז שערי דמעות פתוחות, היות שעדין יש לו עצה של תפלה ובקשה.

וזה פירוש "במסתרים תבכה נפשי". היינו בזמן שהאדם בא לכלל הסתרה, אז תבכה נפשי, מטעם שאין לו עצה אחרת. וזה ענין "כל מה שיש בידך ובכוחך לעשות, עשה"."

אנחנו רואים מכאן עד כמה שחשוב לנו להגיע ממש לקיר, שאין מה לעשות, שפשוט בכול כבר השתמשת ועשית וראית עד כמה שאתה חלש, עד כמה שאתה לא מסוגל, עד כמה שאתה מבולבל, עד כמה שאתה נופל כל פעם, וזה הכול הבורא עושה איתך אל תדאג, זה לא שאתה כזה, אלא ודאי שאתה אפס אפסים אבל זה בגלל שהרצון לקבל שלך הוא קח, אז "לך לאומן שעשני".

זאת אומרת אין לנו ברירה אלא רק לא לצאת מהדרך והבורא מביא אותנו לכאלה מסתורין שבטוח נבכה, ובטוח נצעק, ואז בטוח הבורא יפתח לנו את העיניים והלב.

שאלה: כשאני מגיע לקצה הכוחות שלי ומתפלל לבורא ומביא את התפילה מכל החברים, זה נקרא שהשער האחרון נפתח?

אני לא יודע אם הוא נפתח, אבל זה כבר בדרך. רצוי מאוד להגיע למצב, אבל לא מלאכותי אלא באמת מצב כזה, שאתה מרגיש כלפי החברים שאתה אפס אפסים ושאין לך שום כוח ושאתה תלוי בהם ובאמת שרק בהם אתה תולה את כול התקווה שלך, וכל התקווה שלך היא גם בזה שאתה תקבל דרכם כוח שאתה תוכל לעזור להם להגיע לדביקות בבורא, שכל זה לא יהיה על חשבון עצמי.

(סוף השיעור)

---

1. "וְעַתָּה יְהוָה, קַח-נָא אֶת-נַפְשִׁי מִמֶּנִּי: כִּי טוֹב מוֹתִי, מֵחַיָּי." (יונה פרק ד', פסוק ג')↩