שיעור ערב 17.08.2019- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", " פתיחה לחכמת הקבלה", עמ' 162,

אותיות ו' - י"א

קריין: "כתבי בעל הסולם", "פתיחה לחכמת הקבלה", אות ו' בעמוד 162 בטור ב' למטה.

אות ו'

"ואלו ד' ההבחנות הנ"ל ה"ס עשר ספירות הנבחנות בכל נאצל וכל נברא, הן בכלל כולו שהן ד' העולמות, והן בפרט קטן ביותר שבמציאות. ובחי"א, נקראת חכמה, או עולם האצילות. ובחי"ב נק' בינה, או עולם הבריאה. ובחי"ג נק' תפארת, או עולם היצירה. ובחי"ד נק' מלכות, או עולם העשיה. ונבאר את הד' בחינות הנוהגות בכל נשמה, כי כשהנשמה נמשכת מא"ס ב"ה ובאה לעולם האצילות, היא בחי"א של הנשמה. ושם עוד אינה נבחנת בשם הזה, כי השם נשמה יורה שיש בה איזה הפרש מהמאציל ב"ה, שע"י ההפרש הזה יצאה מבחינת א"ס ובאה לאיזה גילוי לרשות בפני עצמה, וכל עוד שאין בה צורת כלי, אין מה שיפריד אותה מעצמותו ית', עד שתהיה ראויה להקרא בשם בפני עצמה. וכבר ידעת שבחי"א של הכלי אינה ניכרת כלל לכלי וכולה בטלה להאור, וז"ס הנאמר בעולם אצילות שכולו אלקיות גמור, בסוד איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון. ואפילו נשמות שאר בעלי החיים בהיותם עוברים את עולם אצילות נחשבים כעודם דבוקים בעצמותו ית'."

זה בקשר לאיך הנשמה הזאת מתגלגלת, זאת אומרת איך האור הזה מתגלגל בתוך הכלי. שבעולם האצילות אנחנו עדיין לא מרגישים שום הבדל בין הכלי לאור.

אות ז'

"ובעולם הבריאה כבר שולטת בחינה הב' הנ"ל, דהיינו בחינת הכלי של הרצון להשפיע, וע"כ כשהנשמה משתלשלת ובאה לעולם הבריאה ומשגת בחינת הכלי ההוא אשר שם, אז נבחנת בשם נשמה, דהיינו שכבר יצאה ונתפרדה מבחינת עצמותו ית' והיא עולה בשם בפני עצמה להקרא נשמה. אמנם כלי זה זך מאוד, להיותו בהשואת הצורה למאציל, וע"כ נחשבת לרוחניות גמורה."

אבל כשכלי נמצא בעולם האצילות, הוא נמצא ממש בהזדהות השלמה עם הבורא, הוא לא יוצא ממנו. מה שאין כן כשנמצא בעולם הבריאה, הוא נמצא בהשתוות, אבל נבדל בהשתוות. זה מורגש בכלי הזה שהוא שונה מהאור, שונה מהבורא, אבל יחד עם זה שהוא שונה אין עדיין מה שמבדיל ביניהם. לכן הוא נקרא "נשמה", זאת אומרת שיש לו משהו שמבדיל אותו מהבורא ויחד עם זה לגמרי דומה לו.

אות ח'

"ובעולם היצירה כבר שולטת בחינה הג' הנ"ל, שהיא כלולה מעט מצורת הרצון לקבל, וע"כ כשהנשמה משתלשלת ובאה לעולם היצירה ומשגת הכלי ההוא, יצאה מבחינת הרוחניות של הנשמה, ונקראת בשם רוח, כי כאן הכלי שלו כבר מעורב בעביות מועטת, דהיינו מעט הרצון לקבל שיש בו. אמנם עדיין נבחנת לרוחני, כי אין שיעור עביות זאת מספקת להבדילו לגמרי מן עצמותו ית' להקרא בשם גוף עומד ברשות עצמו."

בעולם היצירה אותו הכלי שנקרא "נשמה" הוא מקבל תוספת רצון לקבל שמבדיל אותו מהבורא. ולכן כבר יש לו איזו רשות עצמו, ולכן העולם נקרא "יצירה", כוח היצירה שפועל בו. אבל מפני שאותו כוח שמבדיל מהבורא הוא לא שולט ממש אלא רק עושה גבול, לכן עדיין העולם ההוא, היצירה הוא נקרא עולם הרוחני.

אות ט'

"ובעולם עשיה כבר שולטת בחינה הד', שהיא גמר הכלי של הרצון לקבל הגדול, כנ"ל. וע"כ משגת בחינת גוף נפרד ונבדל לגמרי מעצמותו ית', העומד ברשות עצמו. והאור שבו נקרא נפש, המורה על אור בלי תנועה מעצמו. ותדע שאין לך פרט קטן בהמציאות שלא יהיה כלול מכל האבי"ע."

לא יכול להיות, לא חשוב באיזה מצב נמצא הרצון, הוא תמיד כלול מכל הסולם מהתחלה ועד הסוף והמסוף להתחלה. אלא חלק מהסולם נמצא בו בצורה נסתרת וחלק בצורה גלויה, שבזה נקבע המצב של אותו הכלי.

אות י'

"והנך מוצא איך שהנפש הזאת שהוא אור החיים המלובש בהגוף, נמשכת יש מיש מעצמותו ית' ממש, ובעברה דרך ד' עולמות אבי"ע, כן היא הולכת ומתרחקת מאור פניו ית', עד שבאה בכלי המיוחד לה הנקרא גוף, ואז נבחן הכלי לגמר צורתו הרצוי. ואם אמנם גם האור שבה נתמעט מאד עד שאין ניכר בו עוד שורש מוצאו, עכ"ז ע"י העסק בתורה ומצות ע"מ להשפיע נחת רוח ליוצרו, הוא הולך ומזכך את הכלי שלו הנקרא גוף, עד שנעשה ראוי לקבל את השפע הגדול בכל השיעור הכלול במחשבת הבריאה בעת שבראה. וזה שאמר ר' חנניא בן עקשיא רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות."

כלי מגיע ל"צורתו הרצוי" כשהוא מנותק לגמרי מהאור העליון, מהבורא, מההשגחה, מהשליטה העליונה, וזה נקרא "צורתו הרצוי". "ואז נבחן הכלי לגמר צורתו הרצוי. ואם אמנם גם האור שבה נתמעט מאד עד שאין ניכר בו עוד שורש מוצאו, עכ"ז ע"י העסק בתורה ומצות" תיקונים שעושה "ע"מ להשפיע נחת רוח ליוצרו," זה שאתם בוכים שאתם לא יכולים להשיג נחת רוח לבורא, "הוא הולך ומזכך את הכלי שלו הנקרא גוף," כי מאוד רוצה להיות בעל מנת להשפיע "עד שנעשה ראוי לקבל את השפע הגדול בכל השיעור הכלול במחשבת הבריאה בעת שבראה. וזה שאמר ר' חנניא בן עקשיא רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות." זאת אומרת, כל מיני אמצעים שנתן להם כדי שיוכלו להגיע לזיכוך והשתוות הצורה עם הבורא.

שאלה: במילה "גוף" הוא מתכוון לגוף הגשמי שלנו?

אף פעם לא.

שאלה: למה הוא מתחיל את כל הפתיחה ועכשיו חוזר על זה בזה שהקדוש ברוך הוא רצה לזכות את ישראל דווקא ולא את כל הבריאה?

ישראל הכוונה לכל אלו שמשתוקקים להגיע לדבקות. לכן לפי הרצון שלהם, לפי המאמץ שלהם הם מקבלים עליהם כוח השפעה שמזכה אותם. זה נקרא זיכוך. מה זה לזכות את ישראל, מה, הוא שולח להם דולרים? מה זה לזכות? לזכות זה לעשות להם זיכוך ברצון לקבל שלהם לפי המאמץ שלהם. הם היו רוצים להזדכך אבל לא מסוגלים להזדכך, זאת אומרת להיות בבחינת ההשפעה אבל לא מסוגלים, אז אלו שמשתוקקים, לא מסוגלים אבל משתוקקים, הם נקראים "ישר א-ל", ישראל, ולהם בסופו של דבר הקדוש ברוך עוזר.

תלמיד: למה הוא מדבר רק על ישראל ולא על כל הבריאה?

הם לא דורשים, מה יש לתת?

תלמיד: מהו הרצון של הבורא, לא כלפי כל הבריאה?

לא, הרצון של הבורא לזכות את ישראל.

תלמיד: אם אפשר לקשור את זה קצת לכל נושא העשירייה.

לא, אתה לא גמרת עם זה. למה אתה חושב שמגיע לכלים שלא דורשים, שלא רוצים?

תלמיד: חשבתי שזה מה שהבורא רוצה.

אני לא יודע מה הבורא רוצה. אני מבין שאין כפייה ברוחניות ורק לפי רצון. אלא אתה, אם אתה שייך לישראל, חייב להגיע למצב שאתה מדליק אנשים שאין להם את הנטייה הזאת, שאז הם לא נקראים "ישראל", ואתה מסביר להם שיש דבר כזה והם מתחברים אליך, ואז אתה מקבל עבורם כוחות החיבור, כוחות התיקון. אבל בכל זאת מי מקבל את הכוחות האלה? ישראל, מי שמשתוקק, במי שיש חיסרון. "אין כפיה ברוחניות", ולמי שאין חיסרון הוא לא מקבל.

תלמיד: לא הבנתי. מה זה נקרא להדליק אנשים שאין להם רצון לזה?

בכל מיני צורות להסביר להם שכדאי להתקרב להשפעה הדדית, לחיבור, בכל מיני צורות עממיות, כי אחרת יהיה רע, גרוע.

תלמיד: הבורא ברא רצון לקבל, ישראל זה רק חלק מתוכו.

ישראל זה נקרא שרוצה עם הרצון לקבל שלו להגיע על מנת להשפיע.

תלמיד: למה אמרת להדליק את האנשים האלה. אנחנו יכולים להסביר להם, אבל להדליק אותם זה נראה שהם לא נדלקים.

להדליק זה נקרא להסביר להם שישנה מטרה לכל מקרי העולם הזה, ולהשתוקק אליה זה נקרא להעלות את עצמנו מהגשמיות המכוערת, הזמנית, השקרית, לרוחניות נצחית ושלמה.

תלמיד: עד כמה שאני יודע, אין להם רצון למה שאמרת עכשיו.

גם לך לא היה רצון. יש כאלה שמקבלים רצון מלמעלה, יש כאלה שמקבלים אותו דרך אחרים.

אם היית רושם את מה שאתה עכשיו שומע ממני, היית רואה ששאלת את זה אלף פעם אולי, כל שאלה. מה לעשות איתך.

תלמיד: זה נכון.

אז מה אתה עוד מחייך, אתה צריך לבכות.

שאלה: אמרת פה משהו שאני לא מבין. אמרת שבבחינה ג' מתחיל דבר שנקרא "רשות עצמו".

כן, מתחיל להיות רצון לקבל שאמנם עדיין הוא לא שולט, אבל כבר נמצא בהרגשת הרצון לקבל שלו.

תלמיד: רק את הגבול הדק הזה. איך יכול להיות שיש לו רשות עצמו?

אני לא יודע, שתשיג את עולם היצירה תבין. אני לא מיועד כאן לתת לך הסבר למה שאתה לא מרגיש. אני לא מספיק מטומטם כדי לחשוב שאני יכול לתת לך בהסבר מילולי להבין את הדברים האלה.

תלמיד: להיפך, העניין הזה של ביטול והטמאה בתוך הכלי, זה לחלוטין ברור. אבל השאלה היא, האם שם עדיין יש שתי רשויות?

לא יודע. תסובב לכאן או לכאן. אם זה כל כך חשוב לך, תעמוד על זה. יש דברים יותר נחוצים חוץ מלהבין מה עם הכלי בעולם היצירה. בעולם שאני נמצא אני לא מבין מה קורה לי ואיך לעשות משהו.

שאלה: דיברת קודם לגבי זה שצריך להדליק את הניצוצות אצל האחרים. אני מלמד עכשיו בנהריה, סמסטר ב' יחד עם עוד חבר. אנחנו כבר מתקדמים יחסית בסמסטר, ואנחנו מרגישים שהלוואי והיה נדלק בהם משהו, הלוואי והיה להם החיסרון. הקורס בסדר, התוכן עובר, הם מרוצים, כולם מגיעים כל שיעור, כסביבה טוב להם, אבל איך מדליקים את הניצוץ הזה שירוץ איתם קדימה?

זה "חלק א-לוה ממעל" אני לא יכול להגיד לך. זה ממש מגיע מלמעלה, זה תלוי בשורש נשמה ובסביבה. יש אנשים שעל ידי סביבה חלשה, הם נכללים בה ומתקדמים יפה. יש אנשים שנמצאים בסביבה חזקה ולא יכולים להחזיק ויוצאים, יש ויש. אני לא יכול להסביר, זה תלוי בשורש הנשמה.

תלמיד: אני יכול במשהו לעזור שזה יידלק בהם?

בכמה שאתה יכול, ודאי שצריכים לעשות כל מה שאפשר.

תלמיד: מבחינת להגיע לשם ולהיות איתם, להראות להם את הרווחים שהם מקבלים.

לא. טיפול שאתה ממש לוחץ עליהם ומטפל בהם ומחליף להם חיתולים, זה לא יעזור, לא.

תלמיד: זו השאלה באמת, מה אני צריך לעשות?

להסביר להם את כל האמצעים, שיהיה ברור להם, שירשמו אותם, שיהיה לפניהם. שלא ישאלו אלף פעם אותו דבר, שיראו בעצמם שהם חוזרים על אותו תקליט, שדַי, צריכים איכשהו לעשות צעד קדימה במקום לשאול, ושזה יחייב אותם.

וההתקדמות בעיקר זה "איש את רעהו יעזורו", זה כל המנוף, זה כל האמצעי "איש את רעהו יעזורו". קחו את המאמרים האלה עוד פעם ותעברו עליהם שוב, בבקשה. תבינו שבזה אנחנו תלויים. הכול יש לנו, כל החכמות, זה לא יעזור לכם שום דבר, רק העבודה הזאת בעשירייה. על זה צריכים לעבוד.

אז לקרוא ולממש, לקרוא ולממש. ולא להתייאש מזה שמה שעשיתם אתמול, היום אתה מרגיש בזה את עצמך עוד יותר גרוע. אני נמצא באותו מצב כמוך, יש לי צרות יותר גדולות.

שאלה: מה זה אומר שבחינה שולטת בעולם מסוים?

שאיזו בחינה נמצאת בעולם מסוים?

תלמיד: כן, למשל שבחינה ב' שולטת בעולם הבריאה. מה זה אומר שבחינה שולטת בעולם?

שהטבע הזה מתגלה דווקא בדרגה הזאת שנקראת "עולם הבריאה". בחינה ב' מה-ו-י-ה שולטת ברמה שנקראת "עולם הבריאה". שאם הכלי משיג על ידי הרצון שלו ועל ידי ההתמודדות עם המסך, עם כל ההכנות, את עולם הבריאה נגיד, אז הוא מגלה שם את התכונות האלו שמתאימות לעולם הבריאה. זה נקרא ששולט שם.

כמו שבעולם שלנו כדור הארץ שולט בכוח המשיכה על כל מי שנמצא עליו.

קריין: י"א כן. בעמוד 163 טור ב', אות י"א.

אות י"א

"ועם זה תבין גדר האמתי להבחין בין רוחניות לגשמיות, כי כל שיש בו רצון לקבל מושלם בכל בחינותיו, שהוא בחי"ד, הוא נקרא גשמי והוא נמצא בפרטי כל המציאות הערוך לעינינו בעוה"ז. וכל שהוא למעלה משיעור הגדול הזה של הרצון לקבל, נבחן בשם רוחניות, שהם העולמות אבי"ע הגבוהים מעוה"ז, הם וכל המציאות שבהם. ובזה תבין שכל ענין עליות וירידות האמורות בעולמות העליונים אינן בבחינת מקום מדומה ח"ו, רק בענין ד' הבחינות שברצון לקבל, כי כל הרחוק ביותר מבחי"ד נבחן למקום יותר גבוה, וכל המתקרב אל בחינה ד' נבחן למקום יותר תחתון."

נקרא יחד כולנו, כולם עם אצבע על הספר, אות י"א.

אות י"א

"ועם זה תבין גדר האמתי להבחין בין רוחניות לגשמיות, כי כל שיש בו רצון לקבל מושלם בכל בחינותיו, שהוא בחי"ד, הוא נקרא גשמי והוא נמצא בפרטי כל המציאות הערוך לעינינו בעוה"ז. וכל שהוא למעלה משיעור הגדול הזה של הרצון לקבל, נבחן בשם רוחניות, שהם העולמות אבי"ע הגבוהים מעוה"ז, הם וכל המציאות שבהם. ובזה תבין שכל ענין עליות וירידות האמורות בעולמות העליונים אינן בבחינת מקום מדומה ח"ו, רק בענין ד' הבחינות שברצון לקבל, כי כל הרחוק ביותר מבחי"ד נבחן למקום יותר גבוה, וכל המתקרב אל בחינה ד' נבחן למקום יותר תחתון"

שאלה: מבחינת השיעור של הרצון לקבל, מה ההבדל בין עולם העשיה לבין העולם הזה?

על העולם הזה אנחנו לא מדברים בעצם כלום.

תלמיד: בעל הסולם כותב פה עליו, לא?

כן, אבל מבחינת השיעור של הרצון לקבל?

תלמיד: הוא אומר שההבדל בין העולמות זה שיעורים הולכים וגדלים של רצון לקבל. השאלה האם יש עוד איזה הבחן של שיעור של רצון לקבל בין עולם העשיה לבין העולם הזה?

לא מדובר על הרצון לקבל בגודל, אלא עד כמה הוא מנתק את הנברא מהבורא. או עומד ברשות בפני עצמו, או דומה לנברא כעולם הבריאה או כזעיר אנפין, שעדיין יש לו בכל זאת רוחניות, או שכבר אין לו רוחניות.

תלמיד: בעצם השאלה שאני רוצה לשאול זה מה מפריד בין עולם העשיה לבין העולם הזה? מה בדיוק מבדיל את העולם הזה מעולם העשיה?

עולם עשיה זה נקרא שהכלי נמצא ברצון לקבל ויודע שהוא נמצא ברצון לקבל, ויש לו כנגד זה הרגשה מה זה נקרא רוחניות, אבל לא נמצא בה.

תראה מה שבעל הסולם כותב,

אות ט'

"ובעולם עשיה כבר שולטת בחינה הד', שהיא גמר הכלי של הרצון לקבל הגדול, כנ"ל." זאת אומרת שהוא כבר יוצא, מתגלה. "וע"כ משגת בחינת גוף" רצון "נפרד ונבדל לגמרי מעצמותו ית'," שהרצון הזה הוא ממש הרצון לקבל, נפרד מהבורא, "העומד ברשות" בפני "עצמו." ברשות עצמו. "והאור שבו נקרא נפש," למה? המורה על אור בלי תנועה מעצמו." זאת אומרת, כך הוא מלמעלה למטה השתלשל והאור מחזיק אותו בצורה כזאת. "ותדע שאין לך פרט קטן בהמציאות שלא יהיה כלול מכל האבי"ע." מדובר על סולם המדרגות של העולמות בלבד.

עכשיו מה אתה שואל?

שאלה: מה עושה את ההבדל בין עולם העשיה לעולם הזה?

כשהנשמה נמצאת בעולם העשיה היא מרגישה שהיא נמצאת בשליטת הרצון לקבל שבה, והשליטה הזאת של הרצון לקבל היא מגולה מפני שכמו שכתוב "אין אלוהים בקרבי". אתה יכול לשאול כאן עוד שאלות, מה זה עולם העשיה דקליפה ועולם העשיה דקדושה? כל מיני דברים, זה עוד כלום מה שאנחנו קוראים.

שאלה: כשבעל הסולם משתמש במילה גשמיות למה הוא מתכוון?

גשמיות הוא מתכוון רצון לקבל לעצמו. כשהנברא משיג שהוא רוצה לעצמו, זה נקרא "גשמיות".

תלמיד: ומפה התחושה שלנו של העולם הזה?

לא, אנחנו לא שייכים לכל זה, אנחנו בהמות. אין לנו שום אבחנות מכאן.

אנחנו רק צריכים להבין, מדובר על סדר המדרגות שמשתלשלות מלמעלה למטה. לא על הנבראים אלא על המדרגות. על הנבראים זה עוד הרבה פעולות ומצבים, איך הבורא בורא רצון שהרצון הזה יעמוד בפני עצמו, יישבר, יקבל כל מיני אבחנות, תכונות כאלו שעל ידן יוכל להבין את עצמו, להרגיש את עצמו, איפה הוא נמצא, יתחיל לזהות את עצמו, מי אני? מה אני?

נגיד שאני בן אדם, נמצא באיזשהו מצב מסוים, יש לי כאלו וכאלו יכולות, תכונות. מי מנהל אותי, איך אני מתנהל, איך אני מנהל את עצמי, מהי הסביבה שלי? העולם הזה, מה ההבדל בין העולמות, בין המדרגות. צריכים עוד הכנות עד אלינו בעולם הזה.

שאלה: בסדר ההשתלשלות מלמעלה למטה מה שמבדיל מעולם לעולם זה עוד עביות של רצון לקבל שמתגלה?

נכון, כי האור העליון הוא מחזיק את הרצון לקבל בכל מצב ומצב.

תלמיד: בהשתלשלות הזו מלמעלה למטה, כמו בין עולם לעולם מה שעושה את ההבדל זו עוד תוספת של רצון לקבל, מה מבדיל בין עולם העשייה לעולם הזה?

אני לא יכול להסביר, כי האור העליון עושה את ההבדלים, עדיין אין נברא.

תלמיד: אני לא מדבר על נברא, אני מדבר רק מבחינה מערכתית להבין מה עושה את ההבדל בין עולם העשייה לעולם הזה?

אתה מבין שהעולם הזה לא קיים?

תלמיד: את זה אני לא מבין.

בהוי"ה אין דבר כזה. בארבע בחינות אין דבר כזה. מלמעלה למטה יש רק אבחנות שורש, א', ב', ג', ד', שזה א"ק ואבי"ע. והשורש העליון שלהם זה ארבע בחינות דאור ישר.

תלמיד: אז העולם הזה זה משהו ששייך לעולם העשייה אבל בעצם לא קיים?

אתה יכול להגיד שהדרגה האחרונה של עולם העשייה היא נקראת העולם הזה.

אבל אנחנו לא שייכים לזה בכלל, אתם סתם רוצים לשייך את זה. אתם חושבים שאם אתם תשמעו ממני כמה מילים זה יעזור לכם להבין איפה אתם נמצאים. אתם לא נמצאים בזה בכלל. מדובר רק על הקשר בין אדם לתכונת ההשפעה, ואין לנו עדיין שום קשר ולכן לא שייכים לזה.

אני זוכר את עצמי, הייתי גם מנדנד וגם עם אותן שאלות, זה מעניין שזה ממש חוזר כל פעם, כי נדמה לנו איפה אנחנו שם. אין, אין כזאת אבחנה. כי הקליפות זה נקרא שאני רוצה את הבורא, אני רוצה לתפוס, לקבל על מנת לקבל, אני יודע מה, אני מאוד רוצה, אני נמרץ, לא, אין לנו את זה.

מה זה קליפה? אני מוכן להשקיע בחיבור, לחיבור עם החברים, מה שאתה רוצה, רק אני רוצה שזה יהיה לי, זו קליפה.

שאלה: אני גם לא מבין, מה השורש של העולם הזה?

איזה העולם הזה? עכשיו שאתה נמצא?

תלמיד: לא, העולם הזה שעכשיו מדברים פה עליו, אחרי עולם העשייה העולם הזה.

זו הדרגה האחרונה של המציאות.

תלמיד: אבל מה השורש, אתה אומר שזה לא מופיע בד' בחינות?

ניתוק.

תלמיד: איך הוא נוצר אם הוא לא בתבנית שלו בשורש?

הרצון לקבל שהגיע לרמה כזאת שממש מנותק מכל הרוחניות. הוא נמצא בצורה כזאת מנותקת. זה נקרא שהוא לא קיים ברוחניות, לא קיים. זה לא מובן לנו שזה לא קיים? רוחניות זה נקרא על מנת להשפיע, באיזה שהן צורות, אין לנו דבר כזה. אפילו על מנת לקבל אנחנו לא רוצים את זה, לא רק על מנת להשפיע. לא לעולמות אבי"ע דקליפה, לא לאבי"ע דקדושה, אין, לא שייכים לזה.

תלמיד: לעולם המדומה אין שורש, אין לו התחלה איפה שהוא, מה זה העולם המדומה?

העולם המדומה שאנחנו נמצאים במציאות הנוכחית ונדמה לנו שאנחנו קיימים, זה נקרא מדומה.

תלמיד: ומה ההתחלה שלו, מאיפה הוא מתחיל, איפה מתחיל העולם המדומה, האשליה?

מניתוק מכל הרוחניות. למה אתה חושב שהמקובלים נמצאים בבעיה להסביר? אין כוח להסביר, אין יכולת להסביר, כי אנשים לא נמצאים באותה מערכת תפיסה.

שאלה: בעל הסולם אומר באות י"א, "כל שיש בו רצון לקבל מושלם בכל בחינותיו, שהוא בחי"ד, הוא נקרא גשמי והוא נמצא בפרטי כל המציאות הערוך לעינינו בעוה"ז."

מה זה גשמי? זה לא רצון שלנו, זה רצון ללא על מנת להשפיע לבורא. מי שנמצא במצב כזה נקרא שנמצא בעולם הזה, לפני התיקון הקטן ביותר שכבר מתחיל מעולם העשייה.

אני מאוד שמח שאתם רוצים לדעת משהו, אז קצת להתאמץ ולהסביר, אף אחד לא יכול להסביר לשני, אני מבטיח שזה לא ילך. כמה שכל אחד ישיג, עיניכם יראו ולא זר. מה לעשות, ככה זה, כי זה מתוך הכלים של האדם.

תלמיד: זה בכלל מבלבל, כי אם נחזור למה שדיברנו קודם אז הכול כאילו תתאמץ בעשירייה, תעבוד בעשירייה וכולי, ובסוף ההשגה היא פרטית.

ההשגה פרטית דרך העשירייה, בעשירייה, עד כמה שאתה מסור לעשירייה.

תלמיד: אני לא מבין את זה.

ר' יוסי בן קיסמא היה עם החברים שלו, עם התלמידים שלו בעשירייה והוא השיג מה שהשיג והם לא. כי הם לא הקדישו מספיק כוחות.

שאלה: יש פה אנשים עשרים שנה, לא מבינים בכלל על מה מדובר. אתה שואל בסדר? מה בסדר? עוד שבועיים זה אלול, זה זמן לבדיקה של מה היא בכלל דרך ה'. המציאו פה וועדה חברה, צריך להתעורר פה ולהבין שאם נמשיך לשבת ככה, לא ניראה אחרת.

מה נראה לך שצריכים לשנות?

תלמיד: הצעתי לך בבוקר, הייתי הולך יותר רחוק. אתה אוהב את יתרו, לקחת ממנו ראשי עשיריות, אצלו זה לא השיטה, אצלו יש ראשי אלפים, מאות, חמישים, עשיריות, נראה אותך בונה את זה פה, עכשיו תראה איזו בעירה תהיה למטה ויהיו לך תלמידים, מקובלים שמלמדים תלמידים אחרים, אתה תבנה מערכת חיה. ונראה את כולם פה ששורף להם הטוסיק שהם לא יכולים לשבת כי הם רוצים להיות באלפים, והם רוצים להבין מה זה חיבור.

אני מכבד אותך, אני מוכן לשמוע, מה הפעולה הבאה שאתה מציע? פעולה אחת לא אלף פעולות קדימה.

תלמיד: פעולה אחת שלך ופעולה אחת של ועדת חברה. פעולה שלך, מחר בבוקר פותחים סידור ואתה מקריא את הפסוק הראשון ואתה מסביר אותו, כאילו כתב אותו רב"ש ויבין כל חבר פה שהוא קם בבוקר ואומר "מודה אני לפניך שהחזרת בי נשמתי" הוא יבין שעד שהוא לא חיבר את העשירייה אין לו נשמתו והוא לא יכול לעבור לשורה הבאה.

את זה הוא שמע אלף פעם, אז ישמע גם מחר בבוקר, אני מסכים, מה הלאה?

תלמיד: אמרת אחד, אתה רוצה עוד, יש לי עוד הרבה.

מה הלאה אחרי שהוא שמע.

תלמיד: ללמוד גישה לתפילה לבורא דרך הסידור שהוא המילים שהמקובלים כתבו לנו, אני רואה שזה חסר לחברים. אתה חזרת בתשובה אז זה ברור לך, יש פה אנשים שלא ראו סידור אף פעם. נלמד אותם גישה.

איזו גישה? הגישה היא במאמרים של רב"ש. איזו גישה עוד יכולה להיות? שאתה תקרא מה שכתוב?

תלמיד: עליי אני יודע שאתה טועה. כשאני רוצה להרכיב את העשירייה אז אני גם עובר דרך החברים שלי ואני גם לוקח את המילים מהסידור, ובאינטראקציה ביניהם יש תחתון ועליון, ויש צינור שדרכו פונים. אז יכול להיות שאני מוזר.

טוב. אני מצטער אבל כנראה שאנחנו לא נבין זה את זה. כנראה שלא.

תלמיד: אז אפשר להמשיך לישון חברים.

אל תציע להם מהחכמה שלך משהו, אני מבקש לשבת ולשתוק. בפקודה. גמרנו, חכמים כמוך אני ראיתי הרבה. כאן זה לא מקום לפקודות. אתה חושב שמזה שאתה תקרא להם מהסידור, מודה אני לפניך, הם יתעוררו, איזו חסידות חדשה. אתה לא פותח שום דבר, לפניך כבר לפני אלף שנה היו כמוך, ואתה רואה למה הגיעו, אני לא רוצה להתווכח על זה בכלל.

(סוף השיעור)