שיעור בוקר 16.12.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

תע"ס, חלק ג':

בעל הסולם, "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ג',

עמ' 109, דף ק"ט, "אור ישר ואור חוזר, כולל חמשה עשר פרקים". פרק ג', דברי האר"י, אות א'

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ג', דף ק"ט או עמוד 109, "אור ישר ואור חוזר, כולל חמשה עשר פרקים", פרק ג', אות א', דברי האר"י.

אות א'

בעולם אצילות מאיר א"ס ע"י התלבשותו בקומת חכמה.

"* גם דע, כי הלא א כדי שאור הא"ס יוכל להאיר בכל אצילות צריך שיתלבש עצמותו תוך החכמה ואחר התלבשותו בחכמה אז מתפשט בכל האצילות, ועל ידי מלבוש זה לבדו יכול כל האצילות לקבל מן הא"ס ב וזה סוד כולם בחכמה עשית."

* ע"ח שער מ"ז פרק ב'.

אור שנמצא בכתר הוא נקרא "עצמותו", זה הבורא שכך מגלה את עצמו עדיין ללא שום שינויים שאחר כך מגיעים על ידי שהוא מתלבש בספירות, לכן הוא נקרא עצמותו, אור שבכתר. אחר כך בחכמה זה כבר אור שמגיע מהבורא למקובלים, למקבלים, לכלים, לרצונות, כי חכמה זה כבר רצון מסוים, ואז זה מתגלה, וזה נקרא כבר "אצילות". לכן כל הלימוד שלנו זה לא לימוד באין סוף ולא לימוד בעולם אדם קדמון, אלא כל העבודה שלנו היא לעלות לאצילות, כי זה עולם החכמה, וכך אנחנו משיגים את הבורא.

בעולם אדם קדמון אנחנו לא יכולים להשיג אותו. אלא התלבשות האור העליון, עצמותו, בנברא זה בעולם האצילות. וגם בעולם האצילות יש חלוקה, איפה בדיוק האור עצמו ואיפה כבר הכלים, איפה הנבראים, כמה הם משיגים ועל ידי מה הם משיגים, ויש שם דרגות ואמצעים איך להשיג את הבורא, על ידי מה להתאים את עצמנו לבורא וכן הלאה. כל העבודה היא בעצם בעולם האצילות.

הוא אומר ככה "בעולם אצילות מאיר א"ס ע"י התלבשותו בקומת חכמה".

קריין: אות א' אור פנימי.

פירוש אור פנימי לאות א'

"א) כדי להבין את דברי הרב שמכאן ואילך, צריך שתחזור כאן על ביאור ה' הבחנות שבמסך, היוצאים מכח הזדככותו של מסך, על סדר מדרגה, מעביות גדולה דבחי"ד עד הזכות הגדולה שבבחינת כתר ושורש המסך, שעושים בזה ה' פרצופים. ודברים אלו תמצא מבוארים בחלק ב' (בהסתכלות פנימית ד"ה ותדע. ותחזור שם על כל ההמשך עד ד"ה ועולם העשיה, ואחר זה בד"ה ובהמתבאר, ותחזור על כל ההמשך עד ד"ה אמנם)."

"כי כל הדברים הללו שייכים לכאן, ואי אפשר להביאם מפני האריכות, וע"כ אני מוכרח לסמוך על מה שכבר ביארתי שם, ולא אוכל להביא כאן רק קיצור וסיום דכל דבר, בשיעור הנצרך לדברי הרב שבכאן.

ושם נתבאר, שאור א"ס ב"ה, הכולל ד' בחינות שנק' ע"ס דאו"י, אינו פוסק מלהאיר לתחתונים אפילו רגע. אלא מתוך, שאין שום תפישא באור בלי כלי, לפיכך רק לכלי קבלה צריכים. וכל פרצוף ומדרגה באותו רגע שמשיגים כלי, תיכף עמו יחד משיגים האור, בשיעור מדתו של הכלי שהשיגו. גם נתבאר שם, ששורש דכל הכלים שבכל העולמות, הוא או"ח, העולה מזווג דהכאה על מסך שבכלי מלכות. באופן, שבאותו רגע, שמתהוה מסך חדש באיזה פרצוף, נמצא אור א"ס הכולל ע"ס דאו"י מתפשט אליו תיכף, ומכה במסך זה, ועולה או"ח ומלביש אור דא"ס ב"ה, לפי שיעור גדלו של האו"ח ההוא. וזהו המכונה, התלבשות א"ס בכלים, או באיזה ספירה. כי שם של ספירה, מורה על שיעור קומה של אור א"ס המתלבש שם. למשל, כשנאמר, התלבשות א"ס בכתר, יורה שאו"ח מלביש, על כל עשר ספירות דאו"י עד כתר, וכשנאמר התלבשות א"ס בחכמה, יורה שאו"ח מלביש, רק עד חכמה. ואין להקשות, א"כ, אין בהלבשה זו רק ט' ספירות, וקיימא לן עשר ולא תשע. כי באמת יש שם גם כתר, אלא, שכתר זה מלובש בפנימיות החכמה, וע"כ אינו עולה בשם, רק ספירת חכמה לבד. ועד"ז תבין כל הקומות של הפרצופין האחרים."

"גם נתבאר שם, אמת המדה, שבו נמדד מדת גודלו של כל או"ח, שהיא הבחן שיעור עביות, הכלול במסך שבכלי מלכות, והן ה' הבחנות: שהמסך העב ביותר, שהוא בחי"ד, נמצא מדתו של או"ח המוחזר ממנו, גדול ביותר, והוא המלביש עד קומת כתר שבאור א"ס ב"ה, דהיינו שבע"ס דאור ישר. ומסך שעביותו בחי"ג, נמצא מלביש בקומת חכמה דע"ס דאור ישר. ומסך, שעביותו רק בחי"ב, מלביש בקומת בינה דע"ס דאו"י. ומסך, שעביותו רק בחי"א, מלביש רק עד קומת ז"א דע"ס דאו"י, ומסך שאין בו עביות, אלא בבחינת שורש של מסך המכונה כתר דמסך, הנה במסך זה, אינו נוהג שום זווג דהכאה, ואין לו שיעור קומה כלל, אלא כמידתו של ספירת מלכות לבד. אמנם צריכים לזכור כל הטעמים והנימוקים של הדברים, כמו שנתבארו שם בהסת"פ הנזכר לעיל, ובחלקים הקודמים ועש"ה כי בלי הבנת הטעמים והחיובים שבדברים הללו, אי אפשר להבין כאן אפילו מלה אחת על בוריה, כי כאן אני מוכרח לקצר כמובן."

שאלה: אמרת שהבורא מתלבש בספירות, איך זה מתרחש בעבודה שלנו?

איך אנחנו משיגים את הבורא? אנחנו לא משיגים שום דבר, אלא רק כשזה מלובש ברצון שלנו. מה זו ספירה? הרצון שלנו שאנחנו מעבדים אותו למעלה מהצמצום, מהאגו שלנו, על מנת להשפיע, באיזושהי צורה על מנת להשפיע, באיזושהי עוצמה על מנת להשפיע, לפי זה אנחנו משיגים את הבורא. לפי השתוות הצורה, כמה שמאיתנו אנחנו מייצבים כזה יחס לזולת, בזה אנחנו מגלים את הבורא. זה החוק.

תלמיד: איך אנחנו מעבדים את הרצון?

על ידי עבודה בעשירייה. ואז אנחנו פונים אליו ומבקשים ממנו, מקבלים ממנו אור שמתקן אותנו, מסובב אותנו, נותן לנו כל מיני תנאים. ואנחנו על ידי התנאים האלה מתחברים יותר ויותר, מבולבלים, מתרחקים ושוב מתחברים. וכך על ידי כל מיני כאלה גיחות הלוך חזור אנחנו מוצאים בינינו איזושהי צורה, שאנחנו אומרים שהגענו לאיזשהו חיבור על פני איזו עביות, למטה שנאה, מעליה אהבה, יופי, זה מה שעשינו. זה נקרא שאנחנו הגענו לאיזושהי דמות הבורא שאנחנו מייצבים בינינו. ובאותה הדמות שאנחנו מייצבים שזו כנראה תכונת הבורא, השפעה, ואצלנו זה יכול להיות רק על פני השנאה, על פני הדחייה, עד כמה שהגענו להשפעה, לחיבור, לאהבה על פני הדברים ההפוכים, לפי זה אם אנחנו בונים את זה נכון, אז נקרא "אתם עשיתם אותי", אז הבורא מתלבש שם כאור פנימי. כך אנחנו עובדים.

תלמיד: בתור מה הוא מתלבש?

מילוי. לפי היחסים שאנחנו בונים בינינו, בתוך יחסים של השפעה, אנחנו מגלים את כוח ההשפעה שבא מלמעלה, שהוא הקודם, הוא לפנינו, הוא בעצם כוח שמחזיק את כול הבריאה. וכשהוא מתלבש ברצונות שלנו, אנחנו מטעם הרצונות, מתוך הרצונות יכולים להתייחס בהשפעה זה לזה, וכשהבורא מתלבש בתוך הרצונות האלה שהם בהשפעה הדדית זה לזה בעשירייה, הוא מתלבש כמילוי. הוא נותן לנו הרגשה מאיפה זה בא לנו, מה אנחנו משיגים על ידי חיבורים כאלה בינינו, ואז אנחנו משיגים את הדרגה שלו. לא את החיבורים בינינו, את היחסים בינינו, יפים פחות, יפים יותר, אלא אותו, זה מרכיב יותר גבוה שנמצא למעלה מהבריאה. כך אנחנו משיגים אותו. וכך כל פעם.

לכן מה שאנחנו עושים בינינו, אנחנו רק נותנים לו הזדמנות, אפשרות להתגלות. אבל אנחנו גם קובעים כביכול באיזו צורה הוא יתגלה, לכן כתוב "אתם עשיתם אותי". כי בלי שאנחנו ניתן לו את האפשרות להתגלות באיזו צורה, הוא לא יכול לבד להתגלות, הוא צריך לזה כלי שיהיה מורגש לתחתונים, לנו. לכן במידה שאנחנו מייצבים בינינו כוח השפעה, אנחנו נותנים לו אפשרות להתלבש בכוח ההשפעה הזה, זה כנגד זה.

תלמיד: המילוי הזה שמגיע לעשירייה, התלבשות הבורא, זה משהו יותר גדול מאותה אהבה שמתגלה בינינו?

אני לא יודע מה זו אהבה. אם אתה שואל אותי עכשיו, מי יודע, כל אחד מתאר את זה בצורה משלו. אלא חשוב לנו להשתדל לעשות את זה. אבל מה שיש, נגלה ונראה. "טעמו וראו כי טוב ה'".

שאלה: כשמדברים על התכללות הבורא באיזושהי דרך, אז מדברים על אור וגם משתמשים במילה צורה, דמות. האם זו מילה נכונה להשתמש בעניין של דמות לכיוון הבורא?

כן, כי הכלים הם נותנים צורה לאור, אחרת אנחנו לא מגלים את האור, לא יכולים לגלות. אנחנו מגלים את האור או את החושך כנגדו רק בשינוי המצבים, בשינוי התכונות שיש גם בזה וגם בזה. את התכונה לבד אנחנו לא יכולים לגלות, אנחנו מגלים תמיד יתרון אור מתוך החושך.

תלמיד: אבל איך נכנסת המילה "דמות" בעניין?

וגם דמות שם, כן. הגבולות האלו שבין אור לחושך נותנים לנו את הבנת הדמות. אין יותר חוץ מגבולות בין אור וחושך. את האור עצמו לא משיגים, את החושך עצמו לא משיגים, ההבדלים בין אור לחושך בכל מיני האפשרויות שיכולות להיות ביניהם, מעברים, זה מה שאנחנו משיגים וזה נקרא דמות.

שאלה: מה זה אומר שהאור החוזר מתלבש רק עד דרגת חכמה, אם העבודה שלנו היא לעלות לעולם האצילות?

כתר זה הופעת הבורא בעצמו. כל התכונות, ט' תחתונות למטה מכתר, זו כבר תוצאה איך הבורא רוצה להתלבש בנו כדי שאנחנו נשיג אותו. כשאנחנו משיגים אותו מתוך המלכות שלנו, אז סך הכול מידות ההשפעה שאנחנו מייצרים ממטה, ממלכות למעלה, בזה אנחנו בונים את הכתר. הכתר בעצמו לא מופיע, אלא בתנאי שאנחנו עושים את כל העבודה מהמלכות למעלה דרך כל הספירות שלמעלה ממנה. אנחנו נבין את זה מתוך הלימוד.

שאלה: כתוב, "דהיינו שבע"ס דאור ישר. ומסך שעביותו בחי"ג, נמצא מלביש בקומת חכמה דע"ס דאור ישר. ומסך, שעביותו רק בחי"ב". זה הולך ויורד, הולך ויורד. איך כל פעם האור נעצר במדרגה מסוימת? אור יש לו תכונה שהוא מתפשט עד הסוף, איך פתאום הוא נעצר בכל מדרגה?

אנחנו מדברים מצד הכלי, שכך אנחנו מגלים את הכלי, ולא שהאור נעצר לא או כן. הכלי מגלה את האור וכך הכלי קובע מתוך התכונות שלו מה קורה עם האור. אור זה כבר תופעה בתוך הכלי, אסור לנו להתייחס לאור כקיים בפני עצמו. אור שקיים בפני עצמו זה עצמותו, הוא לא מושג. אלא כשאנחנו מדברים על האור, אנחנו מדברים על איזושהי תופעה שבתוך הכלי. כמו שאתה מדבר על חשמל. אתה יודע מה זה חשמל? לא, אתה יודע שעל משהו, על איזו תופעה, תקרא לזה אנרגיה, תקרא לזה זרימת אלקטרונים, לא חשוב מה, שעליה יש תגובה. לכל מיני תגובות כאלה על ידי הכלים שלך אתה קורא חשמל. אבל מה הוא החשמל בעצמו, אתה לא יודע. אנחנו לא יכולים לדבר על שום תופעה שבטבע, אפילו במה שאנחנו יום יום נמצאים אני לא יודע, אני יודע רק מה שאני מגלה על ידי הכלים שלי.

תלמיד: הוא אומר שבמסך יש עביות או אין עביות. אם יש עביות כאילו אתה מתקדם ואם אין עביות אתה כאילו לא מתקדם. אז איך אני יכול כן להתקדם, והאם אני בכלל גורם את העביות בקבוצה או לא?

אל תבלבל הרבה דברים יחד. אנחנו מדברים על עשר ספירות.

שאלה: במשך השיעור עלי לחשוב אם המצבים שאני עובר הם חיוביים או שליליים, או פשוט לזרום עם מה שבא?

אתה במשך השיעור צריך ללמוד מה שאנחנו לומדים מהטקסט. כמה שיותר להבין את זה בשכל הרגיל, הפשוט. אם למעלה מהשכל אתה גם יכול להכניס לזה רגש, בבקשה, אבל קודם כל סתם לקלוט את זה בתוך השכל שלך.

שאלה: האם האור החוזר בעשירייה נובע מכוח שני חברים שהם מנסים להתחבר?

כן. אור חוזר הוא נולד מכוח שני חברים שרוצים להתחבר. זה נכון. זה לא תמיד וזה לא נכון לכל דבר, יכול להיות שהם מבולבלים שהם מתחברים או מה, אבל אור חוזר נולד מזה, נולד משניים שרוצים להתחבר.

שאלה: איך זה שבעליית אור חוזר עד החכמה הכתר נמצא בפנימיות חכמה?

כן. כי אנחנו לא משיגים את הכתר בצורה גלויה. על זה נדבר אחר כך. אל תהיו כל כך מפולפלים בתוך הדקויות האלה, אנחנו לא מגיעים לזה. אחר כך זה יתגלה לך, ההבנה הזאת תתגלה לך מסך כול הלימוד.

שאלה: כתוב שאין סוף יכול להאיר בכל האצילות, צריך להתלבש בעצמותו בתוך חכמה, זה נכון לכל הפרצופים, איך להבין את זה?

תלמד ותבין. איך אתם יכולים, שאנחנו רק עכשיו הגענו למשהו, לשאול כבר על האצילות ועל כל הדברים האלה. קצת סבלנות, תזרמו יחד עימו. יש לך שאלה, תרשום אותה בצד. אתה מתחיל ללמוד מערכת גדולה, אתה לא יכול עכשיו להבין את המערכת האינטגרלית שסיפרו לך במשפט אחד על איזה מרכיב. אתם כולכם למדתם באוניברסיטאות, בכל מיני מקומות, איך אתם לא מוכנים ללימוד מערכת.

קריין: אות ב' באור פנימי, מתייחסת למילים "יכול כל האצילות לקבל מן הא"ס".

"ב) פירוש, כי עולם אצילות, נבחן לראש לכל העולמות. ואע"פ, שיש עולמות הרבה למעלה מאצילות, דהיינו כל העולמות המרובים הכלולים בעולם אדם קדמון, אמנם, הם כולם גנוזים בתוך עולם האצילות, ואינם כלל שורש להעולמות, אלא רק שנחשבים שורש לעולם אצילות בלבד, כי ע"כ גנוזים בתוכו, ומאירים בו לבד בגניזו.

ונתבאר בחלקים הקודמים, אשר מסך דבחי"ד, משמש רק בעולם א"ק בלבדו, ולפיכך מדתו של או"ח גדול מאד שם, ומלביש עד קומת כתר שבאור א"ס ב"ה. ולכן, נקראים כל העולמות הכלולים בעולם אדם קדמון, בשם עולם הכתר.

אמנם, בעולם אצילות, שמשמש שם רק מסך דבחי"ג (עי' הסת"פ ח"ב פ"ב אות י' ד"ה והמסך), נמצא מדתו של או"ח, העולה מזווג דהכאה על המסך ההוא, רק עד קומת חכמה, ואינו משיג כתר דאור א"ס ב"ה, אלא שכתר טמיר וגניז בתוך חכמה כנ"ל, ולפיכך, נקרא עולם אצילות, בשם עולם החכמה. וזה סוד הכתוב, כולם בחכמה עשית, כלומר, שהכל נשרש באצילות לבד, ולא בעולם א"ק שהוא עולם הכתר, כי עולם א"ק אינו נחשב כלל לשורש לעולמות התחתונים, ולא יופיע ממנו בעולמות רק לאחר גמר התיקון, בסו"ה ועמדו רגליו בהר הזיתים. ויש לדעת, שכמו שקומת ע"ס נחשבת כולה לפי ספירה העליונה שבה, אם היא כתר, תהיינה כל הספירות בחינת כתר, ואם היא חכמה תהיינה כולן חכמה וכו'. כך כל עולם נחשב כולו כפי פרצוף הא' שבו."

שאלה: הוא כותב כאן, מדרגות שונות. בזכות מה הן קורות?

בטח, מה יכול להיות אחרת? ודאי. רק על ידי שמתגברים על העביות, על הפרעה, על מה שנמצא לפנינו כאגו, שמפריע בינינו. בינינו לבין הבורא אני לא יודע. הבורא בשבילי זה החבר, שאחרי כל חבר עומד הבורא. אם אני מבטל את המחיצה שיש ביני לבין החבר אני בזה מתקרב לבורא, וככה זה כל פעם יותר ויותר ויותר.

מחיצה פנימית, רגשית, שאני מכוון למטרה שעומדת אחרי החבר. זאת אומרת אני כאילו עובר דרך החבר לבורא. וככה זה עם כל אחד ואחד. אני רואה בהם אמצעים, חלקים מעצמי, שאני עובר דרך החבר אני נכלל ממנו, וככה אני מגיע לעשר ספירות בהתכללות שלי עם החברים וככה אני מגלה את הבורא.

תלמיד: מהי אותה מידת עביות הכרחית שיש להתגבר עליה כדי שבתוך החברים תתגלה מדרגת החכמה, וכן הלאה?

דרגת הרצון לקבל שאתה צריך להפוך אותה לעל מנת להשפיע, ואז בכוונה שלך בעל מנת להשפיע אתה מגלה את התכונה של חכמה, בינה, זעיר אנפין, כל התכונות האלה. בסך הכל הם נותנים לך את הרגשת הבורא. ככה זה עובד.

תלמיד: אם אנחנו לא מגלים בזמנים מסוימים זה אומר שחסרה לנו עביות?

ודאי, לא נותנים לנו דרגת עביות יותר גדולה מפני שאנחנו לא מסוגלים להתגבר עליה. הכול בא בהדרגה.

שאלה: למה אור אינסוף כלול באור חכמה?

אור אינסוף כולל בתוכו את הכול. והוא כולל את כל האורות. אחר כך רק מתגלים האופנים ממנו ביתר הספירות התחתונות.

שאלה: מה זה אומר, עומדים בהר הזיתים?

"הר הזיתים" זה נקרא "מלכות", המדרגה התחתונה הרוחנית, שתחתיה כבר העולם הזה כביכול, הגשמי. "ועמדו רגליו על הר הזיתים", זה נקרא שמגיעים לכל הרצונות לקבל וכולם מתוקנים על מנת להשפיע.

שאלה: למה בכל זאת אנחנו לא משיגים את עולם א"ק אם מלכות המצומצמת מעלה אור חוזר עד בחינה ד', איך זה שמלכות מצומצמת לא משיגה משהו?

מלכות מצומצמת משיגה רק עד כמה שהיא מצומצמת ורוכשת את התכונות של האור חוזר, לפי זה היא מגיעה. ואז באור חוזר שלה היא מגיעה או לזעיר אנפין, או לבינה, או לחכמה, או לכתר. הכול תלוי באור חוזר שלה.

תלמיד: אבל למה לא משיגים את הכתר, את עולם א"ק?

אור הכתר אתה לא משיג כי זה עצמותו. אתה משיג אותו מכל יתר ההבחנות ואיך שהוא מאיר בט' ראשונות, כך אתה משיג אותו בט' תחתונות משלך.

שאלה: אבל הוא יוצא כנגד עביות ד', אז למה שלא נשיג את זה? זה עביות שקיימת בנו.

תגיע לעביות ד', אז תשיג.

(סוף השיעור)