שיעור צהריים 24.06.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"כתבי רב"ש כרך א', עמ' 586, מאמר "עד כמה שיעור התשובה"

קריין: ספר כתבי רב"ש, כרך א', עמוד 586, מאמר "עד כמה שיעור התשובה".

"עד כמה שיעור התשובה". תשובה זה מה שאנחנו צריכים לעשות, זאת אומרת לחזור לדבקות בבורא כמו שהיינו בתחילת הבריאה, להגיע לדבקות. להגיע לדבקות זה נקרא שאנחנו צריכים לקבל אותן התכונות כמו הבורא, להיות במה שהוא נמצא, טוב ומיטיב לכולם, לרעים, לטובים, שולט על הכול ומחובר לכולם, למצב כזה אנחנו צריכים להגיע. זה התהליך שאנחנו צריכים לעבור בזמננו, בעולמנו, זה מה שעומד לפנינו עכשיו, אין לנו יותר מהמטרה הזאת.

מצד הכוח העליון, מצד כל טבע הבריאה, הכול נמצא לפנינו כבעיה שאנחנו צריכים להגיע אליה, לפתור אותה, להיכנס בה, ובזה אנחנו מגיעים לדרגת הבורא, לדבקות בו.

בואו נראה מה רב"ש כותב. זה מאמר לא גדול, לא ארוך, אבל מאוד מאוד חזק.

עד כמה שיעור התשובה

תשמ"ח - מאמר ב'

1987/88 - מאמר 2

"הכתוב אומר "שובה ישראל עד ה' אלקיך", (הושע י"ד)."

מי זה ישראל? כל אחד בעולם שרוצה להגיע לדבקות בבורא, להידמות לו, להתקרב אליו, להרגיש אותו, נקרא "ישר-אל", "ישראל". זו לא אומה, זה לא לאום, זה פשוט כל אדם ואדם, ולפי זה אנשים מתחברים כדי לעזור זה אל זה ומחפשים איך להתקרב לבורא, כמו שכתוב "שובה ישראל", ישראל זה ישר-אל, מי שיש לו נטייה לזה, לאן? "עד ה' אלקיך".

"מכאן משמע, ששיעור התשובה הוא "עד ה' אלקיך". אמנם יש להבין, מה הפירוש "עד ה' אלקיך", שמשמע, שעד המקום הזה צריכים לעשות תשובה. וכשהוא מגיע למקום הזה, כבר אינו צריך לעשות תשובה, מטעם שכבר שב למקומו, מאיפה שהוא בא. אמנם צריכים להבין, מהו שהאדם הלך מהמקום, ואומרים לו, שהוא צריך לחזור למקומו, מאיפה שהוא בא. שזה נקרא "תשובה". ולפי זה, מהו המקום שהלך משם, שהוא צריך לחזור לשם.

ידוע מה שכתבו המקובלים, שנשמתו של אדם הוא חלק אלקי ממעל. כמו שכתוב (הקדמה לספר הזהר, אות ב') וזה לשונו "חקירה הג', במה שאמרו המקובלים, שנשמתו של אדם היא חלק אלקי ממעל. באופן, שאין הפרש בינו יתברך לבין הנשמה, אלא שהוא יתברך כל והנשמה חלק"."

זאת אומרת, בכל אחד ממי שמשיג את הבורא ונקרא "ישראל", יש חלק מהבורא.

"וכמו שכתוב (הקדמה לספר הזהר, אות ט') "והנך מוצא, שברוחניות פועל שינוי צורה, כמו גרזן מפריד בין הגשמיים. ומכאן תשכיל, כיון שנטבע בהנשמות הרצון לקבל הנאתו, הרי שינוי צורה הזה, שהשיגו הנשמות, פועל להפרידם מעצמותו יתברך, באופן שע"י שינוי צורה הזה, יצאו הנשמות מכלל בורא ונבדלו הימנו להיות נבראים".

וכמו שכתוב (הקדמה לספר הזהר, י"א) "ונשתלשלו העולמות עד למציאות עולם הזה הגשמי, דהיינו למקום, שתהיה בו מציאת גוף ונשמה, וכן זמן קלקול ותיקון". וכמו שכתוב (הקדמה לספר הזהר, י"ב) "וע"י תורה ומצות, נמצאים בסופם, שיהפכו צורת הרצון לקבל כמו צורת הרצון להשפיע. ואז יכולים לקבל כל הטוב שבמחשבת הבריאה. ויחד עם זה זוכים לדבקות חזקה בו יתברך. מפאת שזכו ע"י עבודה בתו"מ להשואת הצורה ליוצרם, שזה נבחן לגמר התיקון", עד כאן לשונו.

ובהאמור יוצא, שכל מה שיש לנו לעשות בעולם הזה, הוא לתקן עצמנו ולהכשירנו, שנוכל לקבל את הטוב והעונג, שישנם במחשבת הבריאה. ונמצא, שע"י זה שהאדם נברא עם רצון לקבל, שהוא בהופכיות מהבורא, מבחינה זו נבחן שהאדם הלך מהמקום. מאיזה מקום, מהשורש. היות שהנשמה היא חלק אלוקי ממעל. אלא שנתרחקה מסיבת שינוי צורה, מהבורא, וירדה לעולם הזה, בכדי שתהיה מלובשת בגוף.

וכנ"ל, שבעולם הזה יש זמן קלקול ותיקון, שבסגולת תו"מ יתוקן את מה שנתקלקל. והיות כי כל הקלקול הוא בזה, שהרצון לקבל מרחק את האדם מהבורא, לכן לאחר שהאדם עוסק בתורה ומצות, בכדי שהאדם יקבל את התכונת בעמ"נ להשפיע, שזהו נקרא "השתוות הצורה", נמצא שבזה נעשה תיקון על הקלקול.

ובזה נבין את השאלה, מהו המקום שהאדם יצא משם, שאומרים לו, שהוא צריך לשוב למקומו, שזה נקרא "תשובה". יש לפרש, היות שהנשמה היא חלק אלוקי ממעל, ונתרחקה מהבורא להיות רק "חלק" ולא "כל", כנ"ל. וכל זה הוא מסיבת שינוי צורה, וממילא כשהוא מתקן זה בסגולת תו"מ, על הכוונה שזה יביא לו התיקון, שיכול לעשות הכל בעמ"נ להשפיע, וממילא שוב נעשה מחובר ל"הכל", הנקרא "דבקות בהבורא", כנ"ל. וזה הוא השיעור שהאדם צריך לדעת, עד כמה הוא צריך לעבוד, עד שהוא יגיע לתשובה.

על זה באה התשובה "שובה ישראל עד ה' אלוקיך". שפירושו "אלקיך" היינו, שהוא לשון יחיד. כלומר, היות שע"י הרצון לקבל, שישנו באדם, הוא נתחלק לשתי רשויות, שהאדם נתרחק מבורא. וכשאדם מתקן עצמו ועושה הכל בעמ"נ להשפיע, שבזה הוא בא לידי דבקות, נמצא, השינוי צורה, שהיה מחלק את האדם, שנתרחק ע"י זה ממקורו, שזה נקרא, שהאדם נתרחק ממקומו, ועכשיו חזר למקומו, וזה נקרא "אלקיך" לשון יחיד, שאין שום דבר שיפריד בין הבורא להנברא. וזה נקרא "תשובה", שהאדם חוזר למקומו. היינו כמו שהיה מטרם הבריאה, שהיתה הנשמה נכללת בכל. ואחר כך, ע"י הרצון לקבל, נתחלקה לחלק מהכל, כנ"ל. ועכשיו נעשה רשות היחיד, וזה נקרא "תשובה". וזו "שובה ישראל". עד כמה הוא צריך לשוב. אומר לנו הנביא "עד ה'", שהוא יהיה "אלקיך", רשות היחיד.

ובהאמור אנו רואים, שהכתוב רוצה להראות לנו מהי תשובה. כלומר, שבבחינת הכלל, שמלמדין אותם לעסוק בתורה ומצות שלא לשמה, שם, היינו בבחינת הכלל, האדם צריך לעשות תשובה על בחינת המעשה. פירוש, שאם האדם נזהר לקיים תורה ומצות בכל פרטיה ודקדוקיה, בבחינה זו האדם צריך להאמין למעלה מהדעת, שבטח הוא עוד לא יצא ידי חובתו בקיום תורה ומצות. ומתחיל תמיד לחפש, אולי דיבר לשון הרע, או אולי דיבר דברים בטלים.

כלומר, הוא עוסק תמיד, אם הוא רוצה לקנות שלימות, בחיפוש אחר העבודה שהוא עושה. ובדרך כלל, אין אדם רואה חוב לעצמו. וכמו כן בענין שפלות, כמו שאמרו חז"ל "מאוד מאוד הוי שפל רוח", גם בזה הוא מחפש אצלו איזה חסרון, שע"י זה הוא יכול לומר לעצמו, שהוא יותר גרוע מאחרים, היות שהאדם צריך להיות שפל בעצמו, ושקר בודאי אסור לומר. לכן הוא דואג וחושב תמיד, למצוא לעצמו איזה חסרון, שיכול לומר, שהוא גרוע מאחרים.

ובטח אדם הנמצא במצב כזה, קשה לו מאוד לעשות תשובה. וכל מה שיכול לומר, אחרי כל התאמצות שלו, הוא יכול למצוא ספקות, אולי לא התפלל כראוי, אולי דבר לשון הרע והוא לא שם לב לזה. זאת אומרת, הוא מוציא בעצמו מקום, שיכול לעשות תשובה על עבירות, שעבר עליהם מספק. וכמו כן בקשר לשפלות, גם כן אומר, אולי מספק אני יותר גרוע מאחרים. נמצא, שכל התשובה שלו היא רק על ספק עבירה. זאת אומרת, הוא מאמין למעלה מהדעת, שבטח חסרה לו עדיין שלימות. וכל זה אמור לאלו אנשים, ששייכים להכלל.

אולם לאנשים ששייכים להפרט, שמגמתם היא לזכות לדביקות ה', שהיא בחינת השתוות הצורה, כלומר שהם רוצים, שכל מעשיהם יהיו לשם שמים, כאן מתחיל סדר אחר לגמרי. היות שהמודד שלהם בתו"מ הוא לאו דוקא רק המעשה, אלא הם רוצים, שגם הכוונה תהיה לשם שמים. כלומר, שלא מסתפקים בזה, שהם מקיימים מצות ה' בבחינת המעשה. זאת אומרת, הגם שהם מקיימים תו"מ, משום שה' צוה אותנו לקיים את התורה ומצות, ולא מטעם שהסביבה מחייבים אותם לקיים את התו"מ, שזה נקרא, שעושים לא שהסביבה יכבדו אותם או שלא יכבדו אותם, שזהו הסיבה המחייבם לקיום תו"מ.

אלא שהם עושים הכל בהצנע לכת עם ה' אלקיך, וממילא אין הם דורשים מהסביבה לא כבוד, וכו', אלא שהם רוצים לקיים תו"מ על הכוונה שלא על מנת לקבל פרס, אלא בלתי ה' לבדו. והם רואים, שעל העבודה זו הגוף לא מסכים. והיות שהם רוצים להגיע להאמת, אז מן השמים מראים להם כל פעם, לפי ערך העבודה שלהם, מגלים להם את האמת, איך שהרצון לקבל הוא בהפכיות הצורה להבורא. וכל פעם הוא מתנגד יותר בתקיפות, לזה שהאדם רוצה לעבוד רק לתועלת הבורא.

האדם הזה אינו רואה, שיש לו משהו, איזו מעלה ברוחניות. והוא רואה, שהוא יותר מגושם משאר עובדי ה', שעוסקים בתו"מ. והסיבה היא כנ"ל, היות שהאדם, בזמן שמשקיע יותר כוחות בכדי להגיע להאמת, אז מלמעלה מראים לו, לראות את מצבו האמיתי של הרע. ואז הוא רואה, שאין בכוחו לעזור לעצמו. ויש לו אז צורך, הנקרא "כלי", שה' יעזור לו לצאת משליטת הרע שבו.

ובהאמור יוצא, מה שכתוב "שובה ישראל עד ה' אלקיך", זה נאמר בכדי שהאדם לא ירמה עצמו, לומר, אני לא רואה בעצמי שום חטא. אלא הוא יכול להבין, אולי מספק יש לו עבירות שצריך לתת עליהם תשובה. לכן אומר לנו הכתוב "שובה ישראל". ואם אתה תשאל, עד היכן שיעור התשובה, בכדי שאני אדע בוודאות, שאני צריך לעשות תשובה. על זה בא הכתוב ואומר לנו "שובה ישראל עד ה' אלקיך". שאם הוא רואה, שעדיין יש לו שתי רשויות, היינו שהוא רוצה, שה' יתן לו טוב ועונג לרשותו של אדם, הנקרא "רצון לקבל לעצמו", אז הוא יודע בודאי, שהוא מרוחק מה', שהוא נעשה חלק נפרד מהכל, כנ"ל. וצריך לעשות כל מה שבידו, בכדי לחזור למקורו ושורשו. היינו שיחזור למקומו, שזה נקרא "ה' אלקיך".

הכוונה, שאין יותר מרשות אחד, שהוא רשותו של הקב"ה, וזהו שנאמר "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", היינו רשות אחד."

כל כך יפה.

שאלה: מה זה ""ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", היינו רשות אחד"?

שהנבראים יגיעו למצב שהם יגלו שכוח אחד פועל בעולם וזה הבורא ו"אין עוד מלבדו", וזה נקרא אצלנו גמר התיקון שלהם.

שאלה: איך האדם הופך לבעל חיסרון המיוחד לו לפי שורש נשמתו?

הוא מרגיש שחסר לו גילוי הבורא, שהוא רוצה להשיג אותו, זה נקרא נקודה שבלב, ואם יש רצון כזה באדם אז הוא מגיע לחכמת הקבלה כדי לממש את הרצון הפנימי הזה.

שאלה: ישנו הבעל שם טוב, ישנו בעל הסולם, יש בעל חשיבות המטרה שזה אתה מיכאל אור. איך נגרום לכל אחד להיות בעל חיסרון מיוחד לפי שורש נשמתו?

על ידי זה שאנחנו מקימים קבוצות ומלמדים, ואדם מתחיל לקבל דרך הלימוד, דרך החברה הארה מיוחדת מלמעלה ובצורה כזאת מתקדם.

שאלה: כתוב "וצריך לעשות כל מה שבידו, בכדי לחזור למקורו ושורשו." איך האדם מרגיש שהוא עושה את הדבר הנכון ומה זה לחזור לשורשו, איך הוא מרגיש שהוא מתקדם לשם?

השורש שלנו זה הבורא, הוא ברא את המציאות, הוא ברא אותנו, הוא מחזיק אותנו ומקדם אותנו למטרה. לכן אנחנו צריכים ללמוד מה נקרא להתקדם למטרת הבריאה, ומהו אותו חלק בהשגת מטרת הבריאה שהבורא השאיר לנו ואיך נקיים את זה. זו העבודה שלנו.

תלמיד: אבל איך האדם יכול להיות בטוח בזה שהוא עושה כל מה שבידו, איך הוא מרגיש בטוח שהוא מתקדם ועושה את זה נכון?

הוא לא יכול להיות בטוח, הוא צריך כל הזמן לחפש. ישנה הבריאה ותכלית הבריאה, והמקובלים שכבר השיגו את מטרת הבריאה מספרים לנו איך גם אנחנו יכולים להשיג אותה, וכך להתקדם. אין דרך אחרת, זאת אומרת לשמוע למקובלים, לקיים מה שהם אומרים, כדי ללכת בדרכם.

תלמיד: ואם המקובל הוא כבר בהשגה, הוא כן מרגיש שהוא בטוח או שהדרך עדיין מלאה ספקות?

המקובל מרגיש את עצמו בטוח במה שהוא משיג, ובמה שלא משיג הוא נמצא בספקות, בשאלות. כך זה הולך.

שאלה: אם הבורא מאיר לאדם איזשהו מקום לתיקון והאדם הבין מהר את הרמז של הבורא, פנה אליו בתפילה, אז הבורא מיד מתקן את החיסרון הזה או שצריך לעשות עוד עבודה?

אנחנו לא יכולים לדעת, אנחנו צריכים לעשות רק מה שבכוח שלנו, בהבנה שלנו. זאת אומרת, אם אנחנו מרגישים משיכה לבורא, למטרת הבריאה, אז אנחנו כבר צריכים לממש מה שהמקובלים אומרים לנו, כך זה עובד.

שאלה: אם אנחנו אומרים שהבורא נותן לאדם התעוררות, חיסרון, אז מה זה אומר שהאדם ממשיך לחפש מה שחסר לו? כלומר, איך לא להסתפק במועט? לא להסתפק במקום העבודה שהבורא הראה אלא כל הזמן לחפש ולהוסיף עוד ועוד, במה זה תלוי?

הבורא שמאיר על האדם מעורר בו רצון לקבל מיוחד להשגת מטרת הבריאה, והאדם נמשך למטרה הזאת, וכל עוד הוא לא משיג אותה, הוא לא נרגע.

תלמידה: איך לא לשקוע במצב הזה אלא כל הזמן לדחוף כביכול את הבורא קדימה כדי שהוא ידחוף את האדם?

עזרת הבורא תלויה בחברה כי כל אחד בעצמו לא יכול לגלות את הבורא, להשיג אותו, להידבק בו, האדם לא יכול. הוא צריך להחליף את הטבע שלו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, מקבלה להשפעה, להתעלות מעל האגו שלו. הוא חייב להתכלל בחברה, להתחבר עם החברים וכך להשיג רצון להשפיע ביניהם, ובתוך הרצון להשפיע שמשיג בין החברים, שם הוא הולך ומגלה את הבורא.

שאלה: רב"ש כתב שאלו שרוצים להגיע לדבקות בבורא, להשתוות הצורה, התיקון שלהם הוא לא במעשה, הוא בכוונה.

כן.

תלמיד: ואז הוא ממשיך ואומר שהגוף מתחיל להתנגד לעבודתם כשהם רוצים להיכנס לתיקון. למה הגוף מתנגד אם התיקון הוא בכוונה ולא ברצון?

לא, הכוונה היא כוונת הרצון, זה לא שהכוונה לא שייכת לרצון. הכוונה היא החלק העליון של הרצון. לאן שהרצון שלי מכוון, זה נקרא הכוונה.

תלמיד: אבל אם התיקון הוא לא בכוונה, אם התיקון הוא במעשה, אז הרצון פשוט פועל?

אין תיקונים במעשה.

תלמיד: ברור. אני שואל קצת על ההבדל. אם פועלים מתוך מעשה, אז הגוף לא מתנגד. למה הגוף לא מתנגד, אם פועלים מתוך מעשה?

כי זה לא שייך לתיקון הנשמה.

תלמיד: ולמה כשפועלים מתוך תיקון הכוונה, הגוף כן מתנגד?

כי זה ממש כנגד היסוד של הגוף. גוף זה רצון לקבל, ברגע שאני מתחיל לכוון את עצמי להשפעה, לצאת מהרצון לקבל לעל מנת להשפיע, אז אני כבר פועל נגד רצון הגוף.

תלמיד: מה בדיוק מתנגד ברצון, למה הרצון כל כך מתנגד?

הרצון מתנגד מפני שהשפעה היא ב-100% נגדו. אנחנו יכולים לעשות במעשה כל מיני מעשים וזו הבעיה בעולם הזה, שכולנו, לפי המילים שלנו, אפיל לפי הפעולות שלנו, כולנו יכולים לראות ולהראות את עצמנו שאנחנו בסדר, שאנחנו פועלים בהשפעה, לחיבור וכן הלאה. אבל הכוונות שלנו הן העיקר, וכאן אנחנו צריכים לעשות תיקונים.

שאלה: אז אם תיקון הכוונה גורם לזה שהרצון מתנגד, האם אין בתוך הרצון את הנטייה הזאת לשוב לשורשו, כמו שרב"ש כותב בהתחלה, שהוא רוצה לשוב לשורשו?

מה זה לשורשו?

תלמיד: לשוב לשורש נשמתו, למקום שבו הבורא נתן לו את הנגיעה הראשונה. האם אין שום דבר שמושך אותך לחזור לשם?

אני לא יודע מה זה. אני רוצה רק דבר אחד, לפי האופי שלי, לפי הטבע שלי איך שהבורא סידר לי את הרצון שלי, אני רוצה רק למלא את הרצון.

תלמיד: אם בתהליך התיקון יש לך 100% התנגדות לתיקון ברצון, אז מה מקדם אותך לתיקון, אם הרצון שלך כולו בהתנגדות לתיקון?

כי חוץ מזה יש לי עוד נקודה שבלב, והיא מושכת אותי להזדהות עם הבורא. ואז אני נמצא בין שני כוחות, בין הרצון לקבל, שזה הטבע שלי, ובין הנקודה הזאת שמושכת אותי לבורא.

תלמיד: במה זה תלוי שעוצמת הנקודה שבלב תהיה חזקה יותר מההתנגדות של הרצון?

ככל שאני מחובר לסביבה, כך אני יכול להגדיל את עוצמת הכוח שבנקודה שבלב.

שאלה: הבנתי מדבריך שבמעשים אין לנו בעיה להראות שאנחנו בהשפעה, הבעיה היא בתיקון הכוונה זה מצד אחד. מצד אחר אנחנו צריכים לשחק בעשירייה שאנחנו אוהבים זה את זה, עוזרים ותומכים. איך המשחק הזה לא הופך להיות חסר תועלת במעשים ואיך הוא מתקן בדיוק את הכוונה?

אם אנחנו נמצאים בקבוצה שכולה מכוונת למטרת הבריאה, אז כל העבודה שלנו היא איך להתחבר בינינו כדי להגדיל את הנטייה למטרת הבריאה, וכך נתקדם.

תלמידה: איך לא סוטים מהדרך עם יותר מדי מעשים שבסוף לא יתקנו את הכוונה?

איזה מעשים אנחנו יכולים לעשות יותר מדי?

תלמידה: שחק בעשירייה שאני אוהבת את החברות, דואגת להן, אבל איפה הכוונה שלי? איך אני לא סוטה עם המחשבה לעשות דברים במקום לתקן את הכוונה?

אם אנחנו הולכים לפי בעל הסולם ורב"ש, אז אנחנו לא יכולים לטעות מפני שהם כתבו לנו וסללו לנו את הדרך שמגיעה למטרת הבריאה. אנחנו רואים עד כמה בכל רגע כשאנחנו עושים צעד קדימה, אז מיד אנחנו נכנסים לאיזה מכשול, צריכים לברר אותו ושוב לעשות פעולה. אנחנו תמיד נתקלים בהתנגדות.

שאלה: המאמר עוסק בנשמה ובלהשיב אותה לבורא. בעניין המקום של הנשמה בעבודה בעשירייה, איך אנחנו יוצרות את החיבור הזה בין החלקים האלה? מה קורה שם?

נשמה היא "חלק אלוה ממעל", היא הרצון לקבל שאנחנו רוצים שיהיה בכוונה על מנת להשפיע. כך אנחנו מתחברים בינינו, מבקשים, מתפללים, וכך אנחנו מרכיבים את הנשמה לאט לאט, זה לוקח הרבה זמן.

תלמידה: העבודה בתוך העשירייה קורית בכל אחד וגם כעבודה משותפת של העשירייה. מה בעצם השוני בין העבודה הפרטית לבין העבודה המשותפת ביחס לנשמה?

כול אחד משתדל לכוון את עצמו לקשר עם האחרים, ובקשר בינינו נתחיל להרגיש את כוח החיבור שלנו, את עוצמת החיבור ואת הנטייה להתכלל זה בזה, עד כדי כך שנתחיל להרגיש את הרצון המשותף שנקרא נשמה.

שאלה: מה זה המצב הזה שנקרא "רשות אחת"?

רשות אחת היא רק הבורא.

תלמידה: מה זה אומר להידבק לרשות האחת כשמתעוררים בי כל מיני רצונות?

שאני רוצה אותה מטרה כמו שהבורא רוצה לראות אותנו.

תלמידה: כלומר מעל הרצונות שלי להתבטל כלפי כוונה של השפעה, חיבור, זו הרשות האחת.

כן.

תלמידה: האם נשיג את השכל שלו, את הרגש שלו, ותהיה רשות אחת במודעות שלנו?

כן, כשאנחנו משיגים, אז אנחנו משיגים גם ברגש גם בשכל.

שאלה: האם יש סימן בדרך שאדם התקדם, תיקן משהו? כי יש תחושה שכל פעם מתגלה עוד ועוד רע באדם, כלומר ככל שמתקדמים, כך זה יותר מפחיד.

גם זה סימן להתקדמות.

תלמידה: גילוי הרע מה שאדם מתחיל לזהות ברצון שלו, האם זה סימן שהוא והעשירייה התקדמו?

לא לפי גודל הרע אנחנו מתקדמים, אבל גילוי הרע בכל זאת אומר שיש לנו כוח להתקדם, להתגבר עליו.

שאלה: יש במאמר קטע שמדבר על הספקות של האדם שאולי הוא עשה איזו עבירה. איך עושים את העבודה הזאת נכון? איך אדם יכול לברר את העבירות שלו בצורה אמיתית?

רק אם הוא מתחבר לחברים ומכוון את הקבוצה למטרת הבריאה.

תלמידה: איך בתוך הפעולה הזאת הוא עושה בירור? הוא מתפלל, הוא מבקש, הוא מנסה, אבל איפה הבירור?

הבירור הוא עד כמה אנחנו מחוברים כאיש אחד בלב אחד. שיתחיל לבדוק עד כמה יש באמת חיבור ביניהם, ואז הוא יראה שאין, ולפי שני המצבים הללו הוא יראה איפה הוא נמצא.

תלמידה: הוא רואה שאין חיבור. ואז יש עבודה של העשירייה שהוא יכול להרגיש שבעשירייה חסר חיבור, חסר מאמץ, חסרות פעולות. האם בנוסף יש עבודה פרטית שלו שהוא מברר אם הוא עושה עברות או לא?

בטח, הוא צריך להידבק לקבוצה ובזה יש לו או עברות או מצוות. מה שהוא מסוגל לבצע נקרא "מצוות", ומה שהוא לא מסוגל לבצע נקרא "עברות".

תלמידה: מה נחשב לעבירה?

שלא יכול לתת מספיק מקום, מספיק כוח כדי להתחבר.

תלמידה: האם הוא לא יכול או לא רוצה?

זה אותו הדבר.

תלמידה: האם האדם צריך לעסוק מידי יום בבירור הזה?

כל רגע.

תלמידה: איך לצד זה לקבל גם אנרגיות טובות להתקדמות ולא כל היום להיות בביקורת עצמית ושיפוטיות?

לבקש. וודאי שאין לנו כוחות לחיבור, אבל אנחנו יכולים לדרוש את זה מהבורא.

תלמידה: אדם יכול לברר את העברות שלו בשמחה?

אם הוא עושה את זה יחד עם הסביבה, אז ודאי שהוא יכול להיות בשמחה.

שאלה: אם האדם יכול להתגבר על היצר הרע שלו, במה הוא עוזר לאחרים בעשירייה חוץ מתפילה?

בזה שהוא מתגבר על הרצון לקבל שלו, הוא מתפלל, הוא משתדל לחבר את כול החברים בקבוצה להיות יחד.

תלמידה: יש מצבים שהוא יכול ולפעמים הוא נופל יותר, ואחר כך צריך שוב להתקרב לחברים ולבקש עבורם. האם אלו שלבי התשובה?

אלו שלבי תשובה.

שאלה: הרבה פעמים אנחנו עושים עבודה חשובה בשיעור. מה זה אומר "עד שהוא יהפוך להיות לאלוהיך"?

כשאדם מתחיל להרגיש את הבורא, כוח אחד יחיד ומיוחד שממלא את כול המציאות, וכל המציאות היא כמו מסגרת שהבורא ממלא אותה, וכך אדם משיג את כול המציאות, את העולם הגשמי, הרוחני. "מלוא כל הארץ כבודו" כמו שכתוב.

תלמיד: כשאנחנו מקיימים את מה שאתה אומר שצריך לעשות בעשירייה, כמו להפעיל את המצלמות, האם זה אומר שבזה שאנחנו מכבדים את מה שאתה אומר כך אנחנו מתקדמים?

גם זה חלק מההתקדמות, כן. כי כך אנחנו לומדים בכל זאת צעדים קדימה.

שאלה: כתוב שהשקר זה דבר אסור. האם השקר זה אמצעי של הגוף להסתיר מאיתנו את הטעויות, כדי שלא נוכל לתקן אותן?

כן.

שאלה: בגמר התיקון איך אפשר יהיה להבדיל בין הבורא לנברא?

אי אפשר, אם זה ממש גמר התיקון אז יש דבקות שלמה.

שאלה: בקשר לכנס. קראנו הרבה פעמים שאם העשירייה היא בכוונה אחת ובמטרה אחת אז כל אחד מקבל את הכוח של כל העשירייה. ואנחנו כאילו מנסים להתחבר כל אחד עבור עצמו ואולי הגיע הזמן שבכנס כל אחד יהיה נציג של העשירייה?

נגיד אני מגיע לכנס במוסקבה, אז אני לא מגיע כמו וולודיה, אלא אני מגיע כעשיריית מולדובה, ושם לידי יש עשיריית מוסקבה, עשיריית נובוסיבירסק, ואז יוצא שאנחנו יושבים בשולחן כמאה. ואם ניגש לזה ככה לא יהיה ערבוב בין העשיריות, אלא יהיה חיבור של העשיריות בשולחן אחד. ואם מישהו נוסע למקום אחר, זה לא שהעשירייה מתחלקת, אלא כל אחד נוסע כעשירייה ושם מתחברת העשירייה, וכאילו בשולחן אחד יושבים מאה אנשים, ואני בקשר עם העשירייה שלי הופכים להיות אלף - ואז תשתנה בכלל כל המהות של הכנס. אולי הגיע הזמן לצאת מארגז החול?

אני מסכים איתך, תתחילו לדבר על זה.

שאלה: תשובה עד המקור, עד נשמת אדם הראשון, זה כאילו שהיינו שם כבר. איך לעורר את הזיכרון הזה ששם כבר היינו בעשירייה ואיך לחזור לשם?

הזיכרון הזה נקרא "רשימו" ואנחנו ניזכר בזה, או יותר נכון זה יתעורר בנו ונממש את כל זה בקשר בינינו.

תלמיד: אנחנו בעשירייה מגלים איזשהו מצב יותר גבוה שבו כבר היינו?

כן.

שאלה: שמעתי שמה שחסר לנו זה להגיע לצעקה מהלב לחיבור.

כן.

תלמיד: איך להגיע לחיבור כזה בנשמה שלי, בלב שלי ולצעקה כזאת?

אנחנו צריכים להתקרב לזה לאט לאט. זאת אומרת בהדרגה, ולהשתדל להביא את עצמנו למצב הזה, כי רק למצב הזה אנחנו צריכים.

תלמיד: יש לנו כנס גדול, יש לנו הכנה גדולה, איך אנחנו יכולים להתחבר לכנס הזה מהלב?

הכול תלוי בחיבור הלבבות. אמנם אנחנו מגיעים לכנס ומחברים את עצמנו בדרך גשמית, אבל אנחנו צריכים להבין שזה בעצם חיבור רוחני. ולכן לא חסר לנו כלום חוץ מלאסוף את הלבבות ללב אחד, ובלב הזה נגלה את הבורא שכבר נמצא שם.

שאלה: כתוב, "ונשתלשלו העולמות עד למציאות עולם הזה הגשמי, דהיינו למקום שתהיה בו מציאות גוף ונשמה," וכתוב שהתיקון הוא על ידי התורה. והשאלה שלי, איך אפשר לדמיין את המצב של חיבור העולמות, תיקון הרצון לקבל? איך בעשירייה אנחנו בונים את התדמית הזאת?

להשתדל להתחבר ובחיבור אתם תגלו את כל המבנה של העולם. זה מה שאני ממליץ לעשות.

תלמיד: אז כבר לא יהיה עולם יותר, כי שתי התכונות רצון לקבל והשפעה יהיו זהות, אותה תכונה?

תנסו ותראו מה שתקבלו.

שאלה: למה עלינו להיות מודעות כדי להגיע למצב של תשובה, ואיך נגיע למודעות הזאת?

רק על ידי חיבור בקבוצה. אין לי תשובה אחרת.

שאלה: האם אנחנו יכולים לשייך את עצמנו לאלה שמקיימים תורה ומצוות במעשה ובכוונה? ואם כן, למה זה נחשב לבחינת פרט, הרי אנחנו גם עובדים בתוך הכלל?

אנחנו עובדים בכלל, בחברה, ואנחנו שואפים להתחבר יחד לאחד שלם. כשנתחבר נתחיל להרגיש שאנחנו בחיבור עם הבורא.

שאלה: כתוב, "שנשמתו של אדם היא חלק אלקי ממעל. באופן, שאין הפרש בינו יתברך לבין הנשמה, אלא שהוא יתברך כל והנשמה חלק". האם הנקודה שבלב לא שייכת לי?

שום דבר לא שייך לאף אחד חוץ מלבורא.

תלמידה: אז כל העבודה שלנו זה להחזיר לבורא את החלק שהוא הפריש מתוכו?

נכון לחלוטין.

תלמידה: אז מה זה אני? אין לי שום דבר בעל ערך חוץ מהנקודה שבלב? אין בשבילי מה לחיות חוץ מזה?

בשביל לשוב לבורא כמו הנקודה שבלב, זאת המטרה שלך.

תלמידה: וזאת היא האני?

זאת תהיי את. אל תדאגי. הכי חשוב, שאת לא נעלמת לשום מקום.

שאלה: כשאנחנו חיים ועובדים בעשירייה הבורא מורה לי על המגרעות שלי ואני מבינה שאני לא מתוקנת, ועדיין יש לי רצון גדול ללכת נגד הרצון ולעבוד בעבודת ה' ולהשפיע לו יותר, כל עוד אנחנו יכולים. ולא נשאר אלא ללכת קדימה ולתקן את עצמנו, כי ממש רואים את המטרה.

נכון מאוד.

שאלה: לקראת הכנס יש ירידות קשות יותר וגם עליות גבוהות יותר כשאנחנו מתחברים, ואני רוצה כל הזמן להיות בתוך זה, להיות בחברה וכל הזמן לקרוא. זה מנתק אותי מהחיים הגשמיים ואני מרגישה טוב עם זה. האם זהו רצון אגואיסטי ביחס שלי לסביבה החיצונית או שזה בסדר?

זה רצון נכון, את יכולה להמשיך.

שאלה: האגו תמיד יפריע לאדם וירמה אותו. איך האדם יכול להיות בטוח שהוא שב אל שורשו? האם הוא צריך להרגיש את זה בלב, או שזו דעת שמגיעה מלמעלה?

האגו נשלט על ידי הבורא, "אין עוד מלבדו", אין עוד מלבד הבורא. לכן אין לנו מה להתבלבל פה, הכול יוצא מהבורא והכול בכדי שנבחר דרך יותר נכונה.

שאלה: האם אפשר לסכם ששינוי הצורה בנו מביא אותנו ל-"הווי דן את כל אדם לקו זכות"? האם המשמעות היא שחזרנו למקום שממנו באנו?

כן.

שאלה: אם הבורא נתן לנו נשמה, שבר אותה, יצר אותה "יש מאין", ואחרי זה הוא מזרז את הנשמה הזאת לתיקון בדרך ייסורים, אז אין לנו שום בחירה, הוא שולט בכול, ועם זאת הוא נעלם מאיתנו כעצמותו. מה החטא שלנו שעלינו לתקן? מהי האשמה שלנו?

את לא אשמה בכלום, האשמה תתחיל רק כשתתחילי לקבל את שיטת התיקון אבל לא תוכלי לממש אותה, לקיים אותה. ועל זה שאת לא מממשת ולא מקיימת את התיקון את תקבלי כל מיני מכות, ולכן אף אחד מכם לא חוטא.

שאלה: אחד המשפטים שממש בוער בי בפנים הוא שאדם מקיים את כל תורה ומצוות בפרטיה ודקדוקיה, ואז הוא צריך להאמין שהוא לא עשה את מה שהוא צריך לעשות בתורה ומצוות. האם כל פרטיה ודקדוקיה גדלים יחד איתנו? איך לבדוק שאכן ביצענו הכול? כי רק אחרי שביצענו זאת אנחנו יכולים לעלות למעלה מן הדעת.

אם עשית הכול, אז את לא צריכה להשתמש באמונה מעל הדעת.

תלמידה: אבל כתוב שאמונה מעל הדעת מגיעה אחרי שבדקנו שעשינו את כל התורה והמצוות בפרטיה ודקדוקיה. ואז האדם צריך להאמין באמונה למעלה מהדעת שעוד לא ביצע את המצוות.

האגו שלך יגיד לך כבר היום שעשית את הכול.

תלמידה: האם אין איך לבדוק את זה?

אין איך לבדוק זאת אלא רק בקשר עם הקבוצה.

שאלה: הרצון להיות קרוב לבורא והרצון להיות קרוב לחברות גדל, אבל הכוח כדי לממש אותו נעלם, כל האנרגיה נעלמת. מה אפשר לעשות? האם זה רצון אגואיסטי?

להתקשר יותר חזק לחברות ולקבל מהן את כל האנרגיה, הביטחון ומצב הרוח. אפשר לקבל מהחברה את הכול.

שאלה: תיקון ביחס לעשירייה תמיד מביא להרגשה שעשיתי לא מספיק. האם אפשר לבקש מהחברות שלי שיתנו לי לעשות יותר עבורן? האם אני יכולה לבקש מהבורא שייתן לי יותר כוח השפעה ביחס לעשירייה שלי, או שהוא כבר קבע בשבילי הכול?

שום דבר לא קבוע מראש והכול תלוי בך. תפני לחברות, לבורא, ותבקשי מכולם.

שאלה: האם עלינו להתפלל כדי לעבוד בעשירייה בהצנע לכת? כי מאוד עוזר לראות את הדוגמאות של החברות בחיבור, בהפצה, וזו גם הדרך למשוך את הרצון לקבל לשחק בהשפעה. מה זה ללכת בהצנע לכת?

קשה להסביר את זה. קודם כל זה שאני לא מגלה לפני כולם את עצמי, אני מוכן לעזור לכולם אבל יותר מזה אני לא יכול. חסרות לי מילים, קורה גם כך.

שאלה: המאורעות שקורים כרגע בעולם הם התיקונים שלנו. איך לזרז או לרכך אותם? מה עלינו לעשות?

עלינו לבקש שבתוך הקשר בינינו יהיה גם מקום לכל האנושות שהיא תגיע לקשר וכך יפסיקו כל הבעיות.

שאלה: האם הכוח של הנקודה שבלב חזק יותר מהרצון עצמו?

כן.

תלמידה: האם זה בגלל שהנקודה שבלב מגיעה מהעולם הרוחני והרצון מגיע מהעולם הגשמי?

לא, זה בגלל שהבורא מחזיק בה.

תלמידה: האם הבורא הוא שמחליט לתת לכל אחד מאיתנו את עוצמת הכוח הזה?

כן.

תלמידה: האם זה קשור לעבודה שלנו?

העבודה שלנו מתחילה מכך שאנחנו מזהים את הנקודה שבלב.

שאלה: נשמת האדם היא "חלק אלוה ממעל", הבורא הוא הכול והנשמה היא חלק. האם זו הנקודה שבלב הביאה אותנו?

כן.

תלמידה: מהו השכר שאנחנו מקבלים בעשירייה כאשר אנחנו מתקשרות עם החברות כדי להידבק בבורא?

נוצר כלי שבו אתם יכולים לגלות את הבורא.

שאלה: אם התיקון העיקרי הוא תיקון הכוונה, איך להתייחס נכון לעולם הפעולות, ובמיוחד לפעולות של החברות?

איך שאנחנו מבינים, לא יכול להיות אחרת.

שאלה: אם אנחנו מרגישות שהעשירייה שלנו לא מספיק חזקה, האם אנחנו יכולות לקבל כוח מעשיריות אחרות, שהן יעזרו לנו?

ודאי שכן, ועוד איך, העשיריות האחרות ישמחו לעזור לכן, לעשירייה שלכן, רק שתתקשרו אלינו כמה שאפשר ואנחנו ניתן לכן את כל התמיכה. וגם אני מוכן, מתי שתרצו, אנחנו מאוד שמחים שאתן התקשרתן אלינו.

שאלה: בתוך הקשר בינינו יהיה מקום לכל העולם, כרגע הכי חשוב לעולם זה השלום בעולם. האם אנחנו יכולות לבקש ש"העושה שלום במרומיו יעשה שלום עלינו"?

כמובן שאנחנו יכולים לבקש את זה, בטוח שהבורא ישמע אותנו.

שאלה: איך להגיע להרגשה שהרצון לקבל הוא דבר רע ושהוא מונע מאיתנו להתחבר לחברים, איך להרגיש את זה?

בדיוק, תנסה להתחבר לחברים ואז אתה תראה עד כמה שהרצון לקבל שלך הוא רע, לא נותן לך להתחבר איתם.

שאלה: אמרת שהמצב הרוחני שמושג הוא ברור, שאין ספקות, אבל המצב הבא יכול להיות מאוד מבלבל ולא ברור. אז מה צריך לעשות האדם שהוא נמצא במצב עם הרבה בלבולים במשך זמן מאוד ארוך?

להמשיך ולהמשיך. כל העבודה שלנו היא רק שאנחנו מסכימים למה שהבורא עושה איתנו ומסכימים להמשיך בדרך עד שנגיע למטרה. והסוף צריך להיות רק דבר אחד, תיקון שלנו שאנחנו הופכים להיות כמו הבורא, כולנו בהשפעה.

שאלה: כשיש עבודה עם הכוונה ואתה רואה בפניך רצון של אדם אחר מהקבוצה, יש פה הבדל ברצון או הבדל בכוונות?

יותר נכון זה היחס בין הכוונות.

שאלה: אנחנו הרבה זמן בתוך העשיריות, האם הגיע הזמן שאולי נתערבב קצת עם עשיריות אחרות כדי שיהיה לנו כוח ובעזרת ה' בסוף כולנו נהיה עשירייה אחת מול אחד?

זה יבוא. מתי שיהיה לזה צורך אנחנו נרגיש יחד כולם. אנחנו מתקרבים לזה, אבל יש עוד כמה דברים לעשות בדרך.

תלמידה: יש הרגשה שבאמת אנחנו מתקרבות עם עשיריות אחרות שאנחנו מתחברות, אז בעזרת ה', אם אתה אומר שזה קרוב אז אנחנו מאמינות.

טוב, בעזרת ה', תודה רבה.

שאלה: איך להידבק לנקודה שבלב כדי שרק זה יהיה המהות שלי? האם אפשר ממש להתחבא בבורא מהיצר הרע שלי?

זה אפשרי. אם תשתוקקי לקשר עם החברות, מתוך הקשר איתן את תמצאי את הנקודה הזאת, שהיא הנקודה משותפת לכולם ושם את תראי את העולם העתידי.

שאלה: אמרת שצריך לפתוח את הלב בעשירייה. איך לפתוח את הלב בצורה נכונה אם מרגישים שכל מה שיש שם זה אגו ורצון לקבל?

אחרת זהמלא יכול להיות, אחרת אנחנו נגלה רק את האגו, הוא יפריע לנו וזה הכול בכדי שננסה לבטל אותו.

תלמידה: כלומר דרך הביטול.

כן.

תלמידה: רק עוד שבעה ימים נותרו לפני הכנס, והכלי הצרפתי כל כך בהתפעלות מכל העבודה הקשה שהכלי של אסיה משקיע. אנחנו רצינו לחזק אותם ובסופו של דבר אנחנו מרגישים כל כך קטנים ומאוד בהתפעלות מהם. רצינו לשתף אותך בהרגשה הזאת ואת כל הכלי העולמי, ולהזמין אותם לספר לנו למה הכנס הזה כל כך חשוב להם. אז בואו נשמע אותם.

תלמידה: שלום אחים ואחיות, הכנס הזה כל כך חשוב. בכנס הזה אנחנו ניקח את כל העבודה של כל אחד מאיתנו, של כל עשירייה ועשירייה, ונחבר את כל הכוחות שלנו ביחד ונצעק, נכריח את הבורא לפעול ולגמור בעדנו. יש כוח עצום בפעולה המשותפת הזאת ואנחנו זקוקים לכל האחים והאחיות שלנו שישתתפו. אנחנו סיימנו עם האגו, אנחנו רוצים להכניע את עצמנו לאותה הרשות האחת, ואנחנו רוצים לעשות את זה כולנו יחד כאחד. אנחנו רוצים שהבורא ישנה אותנו.

תלמידה: כולנו משתוקקים לזה וביחד אנחנו יכולים לגרום לבורא לעשות את זה עבורנו.

תלמידה: כל הכנס גורם לנו להרגיש אהבה עצומה ומעורר אותנו לקראת יתר חיבור. לקראת מצב שבו כל הכלי העולמי מאוחד בתפילה משותפת, זה מעלה אותנו למדרגה רוחנית גבוהה יותר שממנה מושכים מאור חזק יותר שמעורר ומושך עוד נקודות שבלב. הכנס מחזק ומעמיק את העבודה הרוחנית היומיומית שלנו ומאפשר לנו לטעום את השמחה מהחיבור בינינו ועם הבורא.

תלמידה: עבורי הכנס הזה מאוד חשוב כי אני מאמינה שההזדמנות הזו להתכנס יחד כדי לחדד את הכוונות שלנו היא משמעות החיים. המאמצים שאנחנו עושים לכנס מרשימים מאוד, אני תמיד חושבת כך, ואני בטוחה שהבורא יעזור לנו להתקרב צעד נוסף לקראת המציאות האמיתית שלנו. אני מצפה להזדמנות החמה הזו בכיליון עיניים ואני מייחלת שיצטרפו אלינו ביפן חברים רבים נוספים. כעת אנחנו עובדים קשה על ההפצה ביפן. אני מאמינה שהכנס זה המקום שבו אנחנו אוספים את הכוח להתקדם ומחלקים אותו בין כולנו ביפן וכל העולם.

תלמיד: חברים - שמעתם אותם חזק וברור אז בואו נתחבר ונתפלל עבור הצלחת הכנס וההפצה של חכמת הקבלה באסיה, זה מאוד חשוב להם. יחד לחיים.

שאלה: השכר שלנו זה כשהרצון שלנו ושל הבורא הופך להיות רצון אחד.

בסדר.

שאלה: שמעתי שגם הטוב וגם הרע מתקבל מהחברה. איך העשירייה יכולה לעזור לנו כשהחברות אומרות שאנחנו חייבות לעשות תשובה, אבל אני לא יכולה להגיד לחברה תעשי תשובה בצורה מעשית אם אני לא יודעת איך אני צריכה לעשות את זה? חוץ מזה אני לא רואה את המעשים של החברות ואת הכוונות שלהם.

אנחנו נדבר על זה עוד ועוד עד שזה יתברר, אין מה לדאוג.

תלמידה: מאוד מרגש לראות את החברות בסין ואת כל החברים בעולם. כל אחד מהם הגיע על ידי שמישהו שלח לו קצה חוט של הפצה. זו התולדה והתוצאה שלנו, הפירות.

אני אישית לפני כחודש הגעתי לבית "קבלה לעם", וכשנכנסתי הייתי ברעדה. ראיתי אווירה מדהימה. המון אנשים נוהרים לאירוע. זה אירוע אחד מתוך סדרת אירועים שנקראים "חוויה עם משמעות".

ראיתי על האנשים החדשים שהגיעו כאילו הכניסו ילד לחנות ממתקים שעליה הוא חלם. הם היו נרגשים, גם מבחינת כל מה שסבב אותם, מוזיקה, אוכל מעולה, בר משקאות, חברים שקיבלו אותם ועטפו אותם, תוכן סוחף. אמרתי זה מימוש החלום של בעל הסולם. לקחת את חכמת הקבלה ולפשט אותה, ולתת אותה בצורה כל כך נגישה, שכל בן אדם שבא, מרגיש - זה מה שחיפשתי. כמו דלת שפותחים ונכנסים למציאות אחרת ומתחילים מסלול.

תלמידה: אני בטוחה שכולנו זוכרים שכשהתחלנו ללמוד את חכמת הקבלה הנושא הכי מלהיב, מסקרן, מלא בגילויים ומעיף, היה כמובן "תפיסת המציאות". נושא כל כך מרחיב אופקים, הוא נוגע גם מבחינת השכל וגם מבחינת הרגש. כשאני הייתי בקמפוס אני זוכרת ממש שכשלמדנו על תפיסת המציאות איך הייתי יוצאת עם התפעלות כזאת מכל האמת העמוקה שנמצאת בתוך החכמה.

ומה מסתבר? שאותו מרצה - ביום חמישי הקרוב, במרכז שלנו פה בפתח תקווה, הולך להעביר הרצאה מרתקת בנושא "תפיסת המציאות", שמותאמת ממש לקהל רחב של גילאים, בעטיפה קלילה ונגישה, ואיתו ביחד הולכים להיות עוד המון אייטמים של תוכן, ומוזיקה וקטעי בידור וכיבוד ואוכל טוב ואווירה מעולה, והרגשה של ביחד. וזאת ממש מתנה עטופה בעטיפה הכי יפה ומוגשת לאורחים שלכם.

תלמידה: בפעם הקודמת ראיתי חברים שלנו שבאו בעצמם לאירוע לחוות את ההתרגשות הזאת. זוגות יושבים כאילו הם בעצמם עכשיו מגלים את חכמת הקבלה, זה פלא. אז אנחנו מזמינים את כולם, רוצים לראות פה קהל גדול שיבוא ליהנות מהשפע הזה.

שאלה: כל אחד מאיתנו זוכר את הרגע שבו פגש את חכמת הקבלה, ופתאום כאילו נפתחה לו דלת לעולם אחר. האירועים האלה שאנחנו עושים לקהל הרחב ובאים איתם ביחד, במה זה מקדם את כולנו?

ודאי שמקדם אותנו. ככל שאנחנו מרחיבים את שדה ההפצה שלנו, ההתקרבות שלנו, התרחבות שלנו, הכול מעלה אותנו לקראת תיקון הבריאה. ואנחנו באמת נמצאים כבר במאמצים די משמעותיים בהתקדמות. אנחנו נתחיל לגלות שאנחנו כן נמצאים בדור האחרון. אז בואו יחד, גברים נשים, אנחנו נחזק את עצמנו בגיבוש ונצליח.

(סוף השיעור)