שיעור בוקר 09.04.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' 469. מאמר "הגלות והגאולה"

קריין: אנחנו לומדים את מאמר "הגלות והגאולה" של בעל הסולם מתוך כתבי בעל הסולם. כותרת "ההרמוניה בין הדת לחוק התפתחות או אל הגורל העיוור".

הגלות והגאולה

ההרמוניה בין הדת לחוק התפתחות או אל הגורל העיוור

"ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגליך (דברים כ"ח פ"ה). והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות (יחקאל כ' ל"ב.(

הרי הוי' יראנו בעליל שאין כל קיום לישראל בגלות, ולא ימצאו להם מנוח - כמו שאר העמים שנתערבו בגוים ומצאו להם מנוח, עד שנטמעו ביניהם, ולא נשאר מהם זכר.

לא כן בית ישראל, - עם זה לא ימצא לו מנוח בין הגוים, עד שיתקיים בו הכתוב: "ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך".

אפשר לבאר הדבר מתוך ההשגחה. וגזירת הכתוב עלינו, כי התורה אמת, וכל דבריה אמת, ואוי לנו כל זמן שאנחנו מסופקים באמיתותה, ואנו אומרים על כל התוכחה שמתקיימת בנו, שהם מקרה וגורל עור ח"ו, אשר לדבר זה יש רק תרופה אחת, והיא, להחזיר עלינו את הצרות, בשיעור כזה - עד שנתבונן בהם שאינם מקרים, אלא השגחה נאמנה היעודה עלינו בתורה הקדושה." במילים אחרות יש חוקי עולם ואנחנו חייבים להבין אותם, לקבל אותם, לשמור עליהם ובצורה כזאת נתקדם יפה מאוד בהרמוניה עם כל התפתחות הטבע. מה שאין כן, אם לא נלך איתם אז יהיה לנו גרוע, הטבע כרגיל יסובב אותנו בכוח לכיוון שלו ואנחנו נסבול יותר, ובכל זאת, אומנם בדרך יותר ארוכה, נתקדם למה שצריך.

"ויש לבאר הדבר מתוך חוק ההתפתחות גופו, אשר בטבע ההדרכה הנאמנה, שהשגנו על ידי התורה הקדושה, מבחינת דרך תורה שבהשגחה (עי' מאמר ב' דרכים [מאמר החרות]) הגיעה אלינו התפתחות מהירה לאין ערך יותר על גויי הארצות וכיון שחברי האומה התפתחו היה החיוב ללכת תמיד קדימה, ולדקדק ביותר בכל מצוות התורה.

וכיון שלא עשו זאת אלא רצו לערב שם גם את האנכיית הצר, דהיינו, השלא לשמה, מכאן התפתח חורבן בית ראשון, שרצו לעשות הסגולות, של עשירות והרמת הכח - על הצדק, כשאר הגוים.

וכיון שהתורה אסרה כל זה, על כן הכחישו את התורה והנבואה וקבלו נימוסי השכנים, כדי שיוכלו להנות מהחיים, ככל שדרש מהם האנכיות. וכיון שעשו כך, התפוררו כחות האומה: מקצתם הלכו אחרי המלכים והקצינים האנכיים, ומקצתם הלכו אחרי הנביאים. והפירוד הזה נמשך עד החורבן.

ובבית שני הובלט הדבר ביותר, כי תחילת הפירוד הודגש שם בפרהסיא, על ידי תלמידים דלא מעלי, שבראשם עמדו צדוק ובייתוס. שכל עיקר מרידתם בחז"ל, היה מטעם החיוב של לשמה, כמ"ש בדברי חז"ל, "חכמים הזהרו בדבריכם", כי לא רצו לפרוש מהאנכיית. ועל כן הקהילו קהלות מסוג הגרוע הזה, ונעשו כת גדולה שנקראו צדוקים, אשר הם היו העשירים והקצינים, רודפי תאות אנכיות, שלא כדרך התורה, והם לחמו עם הפרושים, והם שהביאו את מלכות רומא והשליטות על ישראל, והם שלא רצו לעשות שלום עם התקיפים כעצת חז"ל על פי התורה, עד שנחרב הבית ונגלה הדר ישראל."

שאלה: מה זה אומר ש"התורה אסרה כל זה"?

התורה דורשת מהאדם להתעלות למעלה מהאגו שלו ולהגיע לשלום עם כולם, להיות בהשלמה, בשלמות עם כל הדומם, צומח, חי ומדבר, כמערכת אחת. וכיוון שבדומם, צומח וחי יש אגו מוגבל, רק להחזיק את עצמם ולא כדי להזיק לזולת, הם לא מרגישים תענוג מזה בניגוד לאדם, לכן האיסור להשתמש ברצון לקבל המוגבר חל רק על האדם. זאת כל הבעיה שלנו, שמצד הטבע אנחנו נמצאים ברצון לקבל מוגבר ואנחנו לא יכולים להשתלט עליו.

לכן על אף שגילו את התורה, את שיטת התיקון לפני כ-3000 שנה בבבל העתיקה, ואפילו כבר בתקופת האדם הראשון לפני כמעט 6000 שנה, אבל לא רצו כל כך להשתמש בה, כי היא נגד האגו שלנו, נגד הרצון הטבעי שלנו ליהנות. לכן בעל הסולם אומר שמדור לדור יש בעיות, שאפילו אותה הקבוצה שקיבלה את שיטת התיקון, לא כל כך יכולה לממש אותה, כי תמיד היו אנשים עוד מלפני אלפי שנים שלא רצו לקבל אותה, כמו הצדוקים והמלכים וכל מיני אנשים כאלה. לכן לאט לאט שיטת התיקון נעלמה מתוך הקבוצה הזאת שנקראת ישראל, ישר-אל, והיא נשארה רק בקבוצות קטנות כמו בני ברוך היום, וכך זה עד היום הזה.

שאלה האם בגלל זה יש בדת כל מיני איסורים כי התורה אומרת כך, כי היא מצווה כך? זה נובע מחוסר ידיעה?

לא, העניין הוא שאנשים דתיים הם אותם אנשים שהיו פעם מקובלים, שעסקו פעם בחכמת הקבלה ורצו לתקן את עצמם, אבל במשך הזמן הם הסכימו עם האגו שלהם, ובמקום תפילות שצריכים להעלות מתוך הלב, מתוך החיבור בינינו לבין הבורא בצורה אמיתית ולבדוק עד כמה אנחנו מתפללים בצורה יותר ויותר אמיתית, הם קבעו שנתפלל נניח שלוש פעמים ביום וזהו. ואף אחד לא דורש מהאחרים להיות במסגרת אחת, בחיבור אחד, ולהתפלל לבורא אחד, ולדרוש ממנו שיתקן אותנו, שמוכנים להיתקן, ושימלא אותנו כדי לעשות לו נחת רוח, ולנו לא חשוב כלום, אנחנו לא רוצים שום דבר עבורנו. כל זה השתנה במשך השנים וכך זה קורה.

שאלה: בעל הסולם אומר, "אשר לדבר זה יש רק תרופה אחת, והיא, להחזיר עלינו את הצרות, בשיעור כזה - עד שנתבונן בהם שאינם מקרים, אלא השגחה נאמנה היעודה עלינו בתורה הקדושה." האם בלי צרות אי אפשר להתקדם?

בלי צרות ותענוגים אי אפשר להתקדם, כמו שבעל הסולם מסביר לנו בכל המאמרים הראשונים שלו. אנחנו מכוונים כמו סוס על ידי שתי מושכות, תענוג וייסורים.

תלמיד: אז למה הוא כותב פה "להחזיר עלינו את הצרות". האם פעם היה אפשר להתקדם בלי צרות כביכול?

לא, אם אתה רוצה להתקדם לאמת, אז אתה צריך עכשיו לכוון את עצמך לנקודה הנכונה, האמיתית הזאת ולהשתדל להתקרב אליה. ולהתקרב אליה אתה יכול על ידי תענוג וייסורים שאתה צריך לקבוע לעצמך, ואת הדברים האלה אתה קובע עכשיו בתוך הקבוצה שהיא כמו הסוס שלוקח אותך למטרה.

תלמיד: היום, בתקופה המודרנית, יש טלוויזיה, יש אינטרנט ועוד. האם יותר קשה להתקדם מבחינה רוחנית ופעם זה היה יותר קל?

אני חושב שלא. אולי נראה לנו שאז לא היו כל מיני פיתויים שיש היום, מצד שני הנשמה כל פעם מתפתחת וההשגחה העליונה גם משתנה בהתאם לזה, לכן אני לא חושב שיש הבדל. פעם לא היו לך כל מיני כאלה הפרעות שהיו מושכות אותך לכל מיני כיוונים, לטיולים, נופש חופש, והיום יש. מצד שני אני לא רואה שאנשים כל כך מבולבלים בזה, וחוץ מזה יש כנגד זה צרות, בעיות, כל מיני מלחמות, מתקדמים למלחמת עולם, אז זה מכסה על זה.

תלמיד: סיפרת לנו שאברהם אבינו אמר, מי רוצה לגלות את הבורא? כולם באו כי לא היה מה לעשות. היום התקופה אחרת לגמר. פעם באמת לא היה מה לעשות, היום יש הרבה פיתויים.

אנחנו לא מרגישים את עצמנו יוצאי בבל. אם היית מרגיש את זה אז היום עם כל הפיתויים שהיו לך גם היית מסכים אולי. עם כל העולם המודרני אתה פתאום מרגיש שאתה לא קשור אליו ושאתה חייב לרוץ לכיוון אחר.

שאלה: מי ידריך אותנו לשמה כשהרב לא יהיה בחיים?

אתה מתכוון אלי?

תלמיד: כן.

אני תמיד אהיה.

תלמיד: אנחנו עכשיו מתבלבלים כשאתה איתנו, למה שאנחנו לא ניפרד לכתות, כתות?

עכשיו אתם מתבלבלים כדי ללמוד. אי אפשר להגיע לשום ידע, החלטה, אין אדם עומד על המקום אלא כשהוא מרגיש איפה זה בעד ונגד וכן הלאה. אני חושב שלפני שאני אסתלק אתם כבר תהיו קבוצה שיכולה להחזיק את עצמה בצורה בריאה, יציבה וכך תתקדמו.

תלמיד: האם גם לנו יהיה מצב של פילוג בין אלה שהולכים לשמה לבין אלה שלא הולכים לשמה בתוך "בני ברוך"?

זה תמיד יהיה כך. גם היום חלק מחברים שהיו אצלנו עזבו. חלק מהם גם הלכו לכל מיני קבוצות אחרות, מצאו את עצמם כך לפי רוחם.

אנחנו קבוצה מיוחדת. אנחנו לא עושים שום סימנים גשמיים, דתיים, ולכן אנחנו לא יכולים למשוך אנשים שיש להם משיכה לדת, אנחנו לא יכולים. ולכן אנשים עם נטייה לדת הולכים לכל מיני מקומות כאלה שם יש גם קבלה וגם דת, ואנחנו כבר שייכים לזמן של גמר תיקון.

תלמיד: אבל כשאין מורה גדול שבא ואומר כך וכך וחורץ בצורה ברורה ואפשר להתייעץ איתו, אז הבלבול בין לשמה לבין לא לשמה הוא כל כך עדין ודק - איך לא מתבלבלים, איך לא נכנסים למלחמות עוד פעם?

יש לכם רק דבר אחד, להתחבר ביניכם ולבורא. מתוך החיבור שלכם לברר מהי הדרך ובצורה כזאת בטוח שלא תטעו, בטוח. רק בצורה כזאת. אין לכם מה לפחד, דווקא ההיפך, אם הבורא כבר לוקח אותי אז אתם תדעו שזה זמן החיבור שלנו. הבורא לוקח על עצמו והוא מארגן אותו בתנאי שאנחנו מבטלים כל אחד את עצמו כלפי האחרים.

תלמיד: אני שמעתי בשיעורים של פסח שאפילו יציאה ממצרים או יציאה מהאגו גם שם עדיין יש רצונות עם נטייה לא לשמה, גם הם יוצאים כביכול מהאגו. מה זה התופעה הזאת?

אפשר לצאת מלא לשמה לשמה בלי לצאת מהאגו?

תלמיד: לצאת מהאגו ועדיין להישאר עם רצונות שהם בנטייה ללא לשמה.

ודאי, זאת רק יציאה, אתה מתחיל אז לגדול. אחרי מצרים אתה מתחיל לגדול בלהשפיע על מנת להשפיע ואחר כך לקבל על מנת להשפיע עד גמר התיקון. לכן יציאת מצרים זה לא יציאה לגמר התיקון, לעולם שכולו מתוקן, אלא רק לעולם שאתה מתקן אותו, מתקין אותו, מסדר אותו, העולם הרוחני שלך.

תלמיד: אז המלחמות האלה בין לשמה לבין לא לשמה הם כל הדרך?

אפשר להגיד שכן. אותם הרצונות שמתגלים אחרי יציאה ממצרים, כמו שאנחנו רואים מהתורה - יש כל מיני בלבולים בין הפלגים שפתאום מתחילים לגדול בעם. אבל אני חושב שזה לא כל כך אקטואלי בשבילנו, לא נראה לי שאנחנו ניתקל בזה.

אל תדאגו, יבוא הזמן אנחנו נסדר גם את זה. בינתיים כמה שיותר להיות דרך הקבוצה בחיבור עם הבורא ולהחזיק בזה כמו בגלגל הצלה, ואני בצד רק ממליץ מה לעשות.

שאלה: מה צריכה להיות הגישה שלנו כלפי חבר שמאשים ושופט את העשירייה?

להשתדל להסביר לו שהדרך היא לא להאשים ולשפוט את העשירייה, אלא הדרך היא להכניע את עצמו כלפי עשירייה, ככל האפשר. ובכל זאת לתת הזדמנות לכל אחד ואחד לסדר את עצמו בצורת הכנעה כלפי העשירייה, כמו שרב"ש כותב, ולעזור לחברים כאלו. אם הם עדיין לא מסוגלים לקחת את הדברים האלה אז שילמדו על ידנו – לחוד. אבל שלא יפריעו לחיבורים בתוך העשירייה. או שבכלל יצאו, מה אפשר לעשות, הם עדיין לא מסוגלים. זה ייקח להם אולי עוד עשר, עוד עשרים שנה עד שיבינו, בהתפתחות איטית בקצב שלהם, שאין ברירה אלא רק בעשירייה אנחנו מגיעים לגילוי הבורא וליישום המטרה.

שאלה: איך להתחבר יותר לדעת חז"ל מאשר לדעת האנוכיים?

תקרא את כתבי בעל הסולם ורב"ש, זה הכול.

שאלה: יוצא שאתה כמו אברהם בן ימינו רוצה לאסוף אותנו סביבך ולהוביל קדימה. יש פחות ופחות סירי בשר, שומים ובצלים בעולם. יש בעולם יותר חושך שפחות מושך. מה מפריע להצטרף אליך? כי אין לאן לברוח וגם מהעבודה הזו אין לאן לברוח וגם בעולם הזה אין לאן ללכת, ואתה מציע לנו ללכת איתך ומתאר את העתיד, ומשהו לא נותן במאה אחוז לעשות את מה שאתה אומר.

תברר בעצמך. תראה מה קורה בעולם - אנשים נמשכים לכל מיני מילויים, אבל על מנת להשפיע שימלא אותי, אני לא רואה באף אחד. זה כבר נגד הטבע. מה אתה אומר להם - אנחנו מציעים מילוי יותר גדול מאשר בחיים שלהם הגשמיים? לא. אני לא יכול להגיד את זה לאדם ברחוב. בוא אליי אתה תקבל משכורת יותר גדולה. אני לא יכול את זה להגיד. לכן לא באים אלינו, לא באים. ובצורה כזאת גם לא יבואו.

אנחנו צריכים להתקדם בדרך שלנו. בכל זאת כל העולם מתקדם למצב שלא יהיה לו ממה ליהנות חוץ מתכונת ההשפעה, מזה שכולנו מחזיקים את כולם. יהיה קשה, יהיה לא פשוט, יכול להיות שנצטרך לעבור מלחמת עולם, אבל ככה זה יקרה.

שאלה: אלה שבאו ל"בני ברוך" לפני עשרות שנים, יוצא שהמצב להיות כמו הורה ליתר החברים זה בלתי אפשרי. אבל אתה אומר שזה אפשרי.

אנחנו עוד לא הגענו למצבים כאלו. אנחנו רק עומדים עכשיו בפתח לכניסה לעולם הרוחני. כשנתחיל להיכנס לתוך העולם הרוחני, זה נקרא שמתחילים את היישום שלנו, הגדלות שלנו, אז נוכל להיות כבר מורים לכל האנושות. בינתיים אנחנו צריכים עכשיו בדיוק לתת את כל הכוחות כדי להיכנס למציאות הרוחנית, מציאות העליונה. משם והלאה נוכל להראות לכל העולם, להדריך את כל העולם מה עושים כדי להגיע כולנו לגמר התיקון שלנו.

שאלה: מה לעשות כדי להתקדם בדרך קצרה ולא ארוכה?

זה מה שאנחנו אומרים - דרך הקבוצה לתוך החיבור בינינו ומהחיבור בינינו עם כל העולם. אבל אם לא זה, אז אנחנו נצטרך על כל צעד ושעל להרגיש ייסורים ולברוח מהייסורים עד שעל ידי כל המכות האלה נתחכם ונבין שאין דרך אחרת.

ואז בכל זאת נבוא לחיבור בינינו ולגילוי הבורא. אין ברירה. הדרך היא אחת. או שאנחנו שומעים מה שאומרים, או שאנחנו על ידי המכות - אחר כך בעצמנו באים לאותה החלטה ועושים.

שאלה: על איזה תאוות אנוכיות מדובר ואיך אנחנו יכולים לבדוק את עצמנו שאנחנו מתנתקים מזה על ידי חכמת הקבלה בצורה נכונה?

תאוות אנוכיות - אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות.

שאלה: אז איך להתנתק מזה נכון לפי מה שכתוב?

אנחנו לא יכולים להתנתק מזה. אנחנו צריכים ללמוד את חכמת הקבלה, ובחיבור בינינו להביא עלינו יותר ויותר את המאור המחזיר למוטב והוא מוציא אותנו מכל התאוות הגשמיות.

אנחנו לא יכולים לצאת. מי שרוצה לשבור תאווה גשמית הוא מקבל שתיים במקום אחת. אנחנו צריכים רק למשוך את המאור המחזיר למוטב והוא ימשוך אותנו. אנחנו מושכים אותו מלמעלה למטה, אלינו והוא ימשוך אותנו ממטה למעלה אליו.

שאלה: מה הדבר שהכי מחזק את עוצמת הקשר בעשירייה?

מה שאנחנו לומדים יחד את מאמרי רב"ש, ומדברים עליהם, מעבדים אותם בנו, אני חושב שזה הדבר המועיל ביותר להיות מחובר.

שאלה: למרות כל העיסוקים הגשמיים, מה אדם צריך לעשות כדי להישאר בוער למטרה ולא להתנתק למשך שעות במהלך היום?

קודם כל, למרות שיש לי כל מיני עיסוקים במשך היום, אני צריך לכתוב משהו, אני צריך לענות למישהו, אני צריך להצטלם בכמה דברים, אני בכל זאת מעמיד לפני כמה פעולות שאני חייב לבצע במשך היום. וכך אני עושה.

ואם לא הספקתי אז אני אצטרך לעשות את זה בזמן אחר. אני היום קמתי שעתיים וחצי לפני השיעור ועשיתי מה שלא הספקתי אתמול, פשוט מאוד. כך אנחנו צריכים לדרוש מעצמנו לעבוד לפי לוח זמנים, לפי הסדר.

אבל העיקר בכל זאת לקרוא יחד בקבוצה ולהשתדל להבין מה אנחנו צריכים לעשות בקבוצה, מה יגרום לחיבור שלנו, למרות שאנחנו לא רוצים, אבל איך לגרום לחיבור למעלה מהרצון.

אני שמח מההשתתפות של הנשים. אנחנו צריכים להבין שאנחנו נמצאים בתהליך מאוד מיוחד, בזמן מאוד מיוחד. נמשיך אחר הצהריים. ובינתיים, חיבוק חזק לכולם ממני ויחד אתכם לסיום ושיר.

קריין: הודעה על ערב האיחוד שיהיה מחר. נראה שהבורא מפרגן לנו עם כל מיני אירועים.

זה בדיוק לפי מה שאנחנו לומדים – יציאה ממצרים.

שאלה: איך בערב איחוד מחר אנחנו יכולים באמת להתקדם?

מה שתתכננו. אני לא יודע. אני לא גננת שלוקח אתכם ביד, ומתחיל לסובב בעיגול, ולשיר ואתם אחרי. אתם יותר גבוהים ממני, גדולים וכבר עם ניסיון. בבקשה. תנסו לתכנן את הדברים האלה לבד ואני אשתתף, ודאי.

בכל זאת, חייב להיות לפי הרוח של "יציאת מצרים". בואו ננסה באמת לתת עוד דחיפה שייפתח לנו. שייפתח.

(סוף השיעור)