שיעור בוקר 27.10.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 206,

מאמר "מהו שע"י תורה זוכה האדם לצדקה ולשלום"

קריין: כתבי רב"ש, כרך א', עמוד 206, מאמר "מהו שע"י תורה זוכה האדם לצדקה ולשלום".

מהו שע"י תורה זוכה האדם לצדקה ולשלום

תשמ"ו - מאמר ג'

1985/86 - מאמר 3

"בזהר (לך לך א', ובהסולם אות א') מבאר רבי אבא, למה זכה אברהם, שיאמר לו הקב"ה, לך לך, יותר מכל בני דורו. ואמר, וזה לשונו, "רבי אבא פתח ואמר, שמעו אלי אבירי לב, הרחוקים מצדקה. שמעו אלי אבירי לב, פירושו, כמה קשים הלבבות של הרשעים, שרואים השבילים והאורחות של התורה, ואינם מסתכלים בהם. ולבבם קשה, שאינם חוזרים בתשובה אל רבונם, ועל כן נקראים אבירי לב, הרחוקים מצדקה, פירושו, שמתרחקים מהתורה, ועל כן הם רחוקים מצדקה".

רבי חזקיה אמר, "שהמה מתרחקים מהקב"ה. ומשום זה שמתרחקים מהקב"ה, נקראים אבירי לב". ושיעור הכתוב הוא "הרחוקים מצדקה", למה. משום שאינם רוצים להתקרב אל הקב"ה, שהם אבירי לב. ומשום זה הם רחוקים מצדקה. וכיון שהם רחוקים מצדקה, הם רחוקים משלום, שאין להם שלום. שכתוב, "אין שלום, אמר ה' לרשעים". מה הטעם. משום שהם רחוקים מצדקה, על כן אין להם שלום.

ויש להבין, במה שאומר רבי אבא, "הרחוקים מצדקה", פירושו, שמתרחקים מהתורה. ועל כן הם רחוקים מצדקה, שמצד אחד אומר, שצדקה נקראת תורה, ואח"כ אומר, שע"י זה שמתרחקים מהתורה, הם רחוקים מצדקה. אם כן משמע, שהתורה היא סיבה לצדקה. ואין אנו רואים שום קשר בין תורה לצדקה.

הלא אנו רואים אצל אומות העולם, שאין להם תורה, כמו שאמרו חז"ל, "מגיד דבריו ליעקב, ומכל מקום הם נותנים צדקה". וכי בכדי לתת צדקה צריכים להאמין בה' ולקיים התורה ומצות, שרק אז יכולים לתת צדקה. והוא אומר, "כיון שהם רחוקים מהתורה, לכן הם רחוקים מצדקה".

ועוד מדקאמר, כיון שמתרחקים מהתורה, ועל כן הם רחוקים מצדקה. משמע, כאילו שהתורה היא הסיבה שעל ידה יכולים לקיים צדקה. זאת אומרת, עיקר החשיבות שלנו הוא להגיע לצדקה. ואיך יכולים להגיע למדרגה גדולה כזו. הוא על ידי התורה.

אם כן יש להבין, מה היא גדלותה וחשיבותה של צדקה, שמשמע, שתורה היא דרגה יותר נמוכה מצדקה, כי ע"י התורה יכולים להגיע לצדקה. וזה צריכים להבין.

וכן יותר קשה להבין את דברי רבי חזקיה, במה שמוסיף על דברי רבי אבא ואומר, "מהו אבירי לב, שאינם רוצים להתקרב אל הקב"ה. ומשום שאינם רוצים להתקרב אל הקב"ה, משום זה הם רחוקים מצדקה". איך אפשר להבין דבר זה, היינו ע"י התקרבות להקב"ה יזכו למדרגה יותר גדולה, שהיא צדקה.

וכמו כן יש להבין במה שאומר רבי חזקיה, "וכיון שהם רחוקים מצדקה, הם רחוקים משלום". וזה עוד יותר קשה להבין, כי לאחר שביאר לנו את החשיבות של צדקה, זאת אומרת, לדעתו של רבי אבא, צדקה יותר גדולה מתורה, ולדעתו של רבי חזקיה, צדקה יותר גדולה מהתקרבות אל הקב"ה, בא עכשיו ואומר, אם אין להם מדרגת צדקה, אין הם יכולים להגיע למדרגת שלום.

אם כן יש להבין, מהי מדרגת שלום, שמשמע, לאחר כל העבודה הוא יגיע למדרגת שלום. היינו, מדרגה א' היא תורה או התקרבות להקב"ה, ב' צדקה, ג' שלום. ויש לבאר את זה.

אנו מוצאים ענין צדקה נקרא אמונה, כמו שכתוב אצל אברהם "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה". ומשום זה, שאמונה נקראת צדקה, כבר אנו יכולים לדעת, את חשיבתה של צדקה אינו כפשטות הלשון, אלא צדקה מרמזת על אמונה.

ומה היא אמונה, שנחשבת לבחינת צדקה. הנה אנו רואים, שמי שנותן צדקה לעני, אינו מצפה שהעני יחזיר וישלם לו איזו תמורה, תחת צדקה שנתן לו. ובפרט צדקה של מתן בסתר, בודאי לא חושב לקבל שום תמורה. אם כן צדקה נקרא, שעושה דבר בלי שום תמורה.

והיות שהאמונה, שצריכים לקבל על עצמנו, צריכה להיות בלי שום תמורה. זאת אומרת, שצריך להאמין בגדלות ה', הנקרא בלשון הזהר "בגין דאיהו רב ושליט", ולא יהיה לו שום מחשבה, שהוא מקבל עליו עול מלכות שמים, שע"י זה הוא יקבל ממנו איזה שכר, אלא כולו בעמ"נ להשפיע. ומשום זה נקרא אמונה בשם צדקה. היינו, כדי לפרש לנו איזו צורה צריכה להיות האמונה שלנו, מה שאנו מקבלים על עצמנו.

אבל אנו צריכים לתשומת לב, איך מגיעים לידי אמונה זו, שהיא בעמ"נ להשפיע. הלא הטבע שלנו הוא רק לקבל ולא להשפיע. אם כן מה האדם יכול לעשות, בכדי להגיע לבחינת השפעה. אז הוא אומר לנו, שהוא דוקא ע"י תורה, כמו שאמרו חז"ל (קדושין ל') "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין".

וכמו שאומר בהקדמה לתלמוד עשר ספירות (אות י"א) וזה לשונו, "אמנם אנו מוצאים ורואים בדברי חכמי התלמוד, שהקלו לנו את דרכה של תורה יותר מחכמי המשנה. כי אמרו "לעולם יעסוק אדם בתורה מצות, אפילו שלא לשמה, ומתוך שלא לשמה בא לשמה". והיינו, משום שהמאור שבה מחזירו למוטב. הרי שהמציאו לנו ענין חדש במקום הסיגופים, המובאים במשנה אבות הנ"ל, שהוא המאור שבתורה, שיש בו די כח להחזירו למוטב ולהביאהו לעסק תורה והמצות לשמה".

ובזה נבין את דברי רבי אבא, שאמר "הרחוקים מצדקה, פירושו, שמתרחקים מהתורה ועל כן הם רחוקים מצדקה". ושאלנו. וכי תורה היא הסיבה להגיע לצדקה. ובלי תורה לא יכולים לתת צדקה. אלא הענין כנ"ל, שצדקה הכוונה על בחינת האמונה. ואי אפשר להגיע לבחינת אמונה אמיתית, מטרם שיש לו השתוות הצורה עם הבורא. שפירושו, שכל מעשיו הם רק בעל מנת להשפיע נחת רוח להבורא.

וכמו שאומר בהקדמת ספר הזוהר (דף קל"ח ובהסולם שם) וזה לשונו, "כי חוק הוא זה, שלא יוכל הנברא לקבל רע מאתו יתברך בגלוי. כי הוא פגם חס ושלום בכבודו יתברך, שהנברא ישיגו כפועל רעות. ועל כן, בעת שהאדם מרגיש רע, הנה באותו שיעור שורה עליו כפירה על השגחתו חס ושלום, ונעלם ממנו הפועל יתברך".

והטעם הוא, כי מטרם שהאדם זכה לכלים דהשפעה, אין הוא מוכשר לקבל את הטוב והעונג ממנו יתברך. נמצא, שמרגיש רע, ומשום זה לא יכול האדם לזכות לאמונה אמיתית, מטרם שתיקן את הרע שלו, המכונה מקבל בעמ"נ לקבל.

נמצא, ע"י תורה, שמחזירו למוטב, היינו שיקבל כלים דהשפעה, אז יזכה לבחינת אמונה, שנקראת צדקה, שהיא בחינת "אמונה בגין דאיהו רב ושליט". ולא שהבסיס של האמונה שלו הוא על מנת לקבל איזו תמורה.

וכמו כן נבין עכשיו מה ששאלנו על דברי רבי חזקיה, במה שמבאר יותר את הפירוש של "אבירי לב". שמפרש, שמתרחקים מהקב"ה, ומשום זה הם רחוקים מצדקה. ושאלנו, היתכן שהתקרבות להקב"ה תהיה סיבה, שתהיה יכולת לעשות צדקה, הלא איזה קשר יש זה לזה. וכך כתוב שם בהסולם וזה לשונו, "ורבי חזקיה אינו חולק על רבי אבא, אלא שמבאר יותר ממנו". ושאלנו, הלא הביאור של רבי חזקיה הוא יותר קשה להבין.

ולפי מה שביארנו לעיל, הוא כנ"ל, שרבי חזקיה מבאר יותר מה הוא הפירוש דנקראים "אבירי לב", שמשום זה הם רחוקים מצדקה. כי מה שרבי אבא אומר, שהתרחקו מהתורה, הם יחשבו שפשוט שצריכים ללמוד תורה וע"י זה יזכו לצדקה, הנקרא אמונה. הגם שכוונתו של רבי אבא הוא, שע"י התורה הם יבואו להשתוות הצורה, הנקרא כלים דהשפעה. כי מטרם שיש להם כלים דהשפעה, אינם יכולים לבוא לבחינת אמונה אמיתית, כמו שכתוב בהסולם כנ"ל (בהקדמת ספר הזהר דף קל"ח).

לכן מפרש רבי חזקיה יותר. ואומר יותר בפשטות, ש"אבירי לב", נקראים אלו שמתרחקים מהקב"ה. שפירושו הוא, משום שאינם רוצים להתקרב להקב"ה, משום שהם אבירי לב. ומשום זה הם רחוקים מצדקה. והוא כנ"ל, שאי אפשר לזכות לבחינת אמונה, שהיא בחינת צדקה, מטרם שזוכים להתקרב לה', הנקרא השתוות הצורה, שהם כלים דהשפעה.

ומה שרבי אבא לא מפרש כמו רבי חזקיה, יכול להיות שרבי אבא רוצה לומר לנו שני דברים בבת אחת. דהיינו, הסיבה והעצה. הסיבה שאין להם אמונה, הוא משום שאין להם כלים דהשפעה. והעצה לזה הוא לעסוק בתורה, שע"י מאור התורה יזכו להשתוות הצורה, הנקרא שכל מעשיהם יהיו רק להשפיע. ואז יזכו לבחינת צדקה, שהיא בחינת אמונה אמיתית.

ומה שרבי חזקיה מוסיף, שע"י צדקה יזכו לשלום. ושאלנו, אם צדקה היא דבר כל כך גדול, שהכוונה היא על האמונה, אם כן מה הוא שלום. שמשמע, כאילו שהשלום הוא עוד דבר יותר חשוב.

ויש לפרש, שענין שלום הוא ענין של גמר עבודה. כי מטרם שהאדם זוכה לכלים דהשפעה, אין לו מקום לאמונה. ולאחר שכבר יש לו כלים דהשפעה, וזכה לבחינת אמונה, אז הוא משיג את מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו. זאת אומרת, שאז הוא מרגיש את הטוב והעונג, שברא הקב"ה להטיב לנבראיו. ואז האדם זוכה לבחינת שלום.

מה שאין כן מטרם שהאדם זכה לבחינת צדקה, שהיא בחינת אמונה, על בסיס כלים דהשפעה, אין בו כלים להשיג את הטוב והעונג. משום שחסר להטוב בחינת תיקון, שלא יהיה נהמא דכסופא. שבשביל זה היה התיקון, הנקרא צמצום א'. ורק לאחר שיהיה להנבראים התיקון הזה, המכונה כלים דהשפעה, אז יש מקום, שיכול לשרות אור ה', שהוא להטיב לנבראיו.

מה שאין כן לפני זה הוא בקטטה עם הקב"ה, כמו שאומר בהסולם (הקדמת ספר הזהר דף קע"ב אות קע"ה) וזה לשונו, "וכן השלום קטרג שכולו קטטה". כיון שאי אפשר לו לעסוק במצות על מנת להשפיע, אלא עם עירוב של הנאת עצמו. הנה ע"י זה נמצא תמיד בקטטה עם ה' יתברך. כי נדמה לו שהוא צדיק גמור, ואינו מרגיש כלל בחסרונותיו. דהיינו, שאינו מרגיש, שכל עיסקו בתורה ומצות הוא שלא לשמה. והולך ומתרעם חס ושלום על ה' יתברך, שאין מטיבים עמו כמו שצריכים להטיב עם צדיק גמור.

הרי אנו רואים, שמטרם שזוכה לבחינת צדקה, שהיא בחינת אמונה בה' יתברך על בסיס כלים דהשפעה, שזה מביא את האדם לידי התקרבות לה', אין מציאות שיהיה שלום.

נמצא, שגמר עבודה הוא, להגיע להמטרה, הוא שמגיעים לידי מדרגת שלום. ולהשלום הזה אי אפשר להגיע, מטרם שעוברים את השלבים הקודמים, שהם התקרבות לה', ואח"כ אמונה המכונה צדקה, ואח"כ להמטרה, שנקרא שלום."

שאלה: הרב"ש רוצה להזהיר אותנו פה מ"אבירי לב", מהי האזהרה הזאת?

אבירי לב הם אלו שיש להם רצון חזק, אבל עוד לא מתוקן.

שאלה: בבתי סוהר בישראל יש אנשי חמאס, ואם היה אפשר לדבר עם האסירים על שלום, ללחוץ להם יד ולהגיע להסדר, אז הייתי מבקש לשחרר את כולם ולהראות לכולם רחמים.

אני לא נאיבי לחשוב שזה ישפיע עליהם, זה דבר ראשון. דבר שני, לא בטוח שזה בכלל ילך לכיוון הנכון.

תלמיד: אבל שלום קל יותר לעשות ממלחמה.

אתה יכול לקחת את כל המילים היפות שיש במילון האנושי ולעשות איתן מה שאתה רוצה. אני רואה לפי המצב, לפי המעשים של בני אדם, מה זה אומר על מה שהם רוצים.

תלמיד: אבל תמיד אפשר לדבר איתו ובסוף השיחה ללחוץ יד וללכת מאושר.

האם בשבילך העיקר ללכת מאושר אחרי השיחה?

תלמיד: בשבילי העיקר הוא השלום.

אז תלמד איך מגיעים לשלום.

שאלה: איך בצורה נכונה לעסוק בתורה כדי לרכוש כלים דהשפעה ומהם להגיע לאמונה?

תורה היא הכוח העליון, אנחנו צריכים למשוך אותו, לכוון אותו, לרכז אותו לטבע שלנו, ועל ידי זה נשתנה. כשאנחנו נשתנה, אז הכלים, הרצונות, הכוונות, המחשבות שלנו, כולם יהיו מכוונים נכון, ועל ידי זה הם גם ישנו את הכלים שלנו. אז נוכל לעשות פעולות שנקראות צדקה, וכך נגיע לתכלית.

שאלה: מה זה מצב העולם?

מצבו של העולם הכוונה באיזה מצב העולם נמצא כלפי מטרת הבריאה, האם הוא רחוק או קרוב למטרת הבריאה, לאיזה כיוון, האם מתקדם מצד לצד לקראת זה, זה נקרא מצבו של העולם.

תלמיד: האם השלום אפשרי רק בסוף התיקון?

כן.

שאלה: האם מדובר על שלום בין האדם לבורא או בין הנבראים?

זאת השאלה, והיא מתבהרת בדרך. כי אנחנו צריכים להגיע לשלום בין הנבראים, וזה בלתי אפשרי אם לא מגיעים לשלום עם הבורא.

שאלה: לפי המאמר אני מבין שהשלום הוא השגה רוחנית ולא מה שעושים, האם זה נכון?

השלום הוא השגה רוחנית, כן.

תלמיד: האם מקובל יכול להיות מבחינה רוחנית בהשגת השלום, ומבחינת הכלים דקבלה במלחמה?

מקובל יכול להיות במדרגת שלום, ועם זאת הוא מבין שכדי להשיג את השלום הוא צריך לערוך מלחמה.

תלמיד: הוא יכול להיות בשני המצבים בבת אחת.

אלו לא שני מצבים, כי מצב אחד הוא המטרה שהיא שלום, והמצב השני הוא שבשביל השגת השלום הוא צריך לערוך מלחמה.

שאלה: מה זה אומר לתת צדקה?

לקיים את רצון הבורא כדי לעשות לו בזה נחת רוח.

שאלה: הוא כותב "והעצה לזה הוא לעסוק בתורה, שע"י מאור התורה יזכו להשתוות הצורה". בעשירייה מגיעים הרבה פעמים לבירורים טובים, אפילו להרגשה לבבית, ולפעמים יש אי הבנות. אם העשירייה רוצה למשוך מאור, אז איפה צריך להיות הריכוז שלה?

בזה שהם מתחברים ביניהם ופונים לבורא כדי למשוך ממנו מאור המחזיר למוטב, או כדי לקרב את עצמם אליו, שזה אותו דבר בעצם.

תלמיד: כלומר כל פעולה שהעשירייה עושה היא חייבת להכניס לתוכה את הבורא.

כן, ודאי, בלי זה אין פעולה.

תלמיד: ואם בינתיים אין הרגשה של בורא, מה אתה ממליץ לעשירייה לעשות?

להתחבר ולכוון את עצמם לבורא עד שתהיה הרגשת הבורא ביניהם.

תלמיד: איך מקרבים את המושג "בורא" לתוך העשירייה?

בזה שמתקרבים לבורא על ידי חיבור בינינו, כמו שכתוב "אתם עשיתם אותי". על ידי חיבור בינינו אנחנו בונים תכונות שאפשר לומר עליהן שהן הבורא.

שאלה: האם כתבתי תקציר נכון, שהצדקה היא רצון לקבל לעצמי שעובר דרך התפילה לבורא, אנחנו מקבלים על זה מ"ן, ואז אנחנו מגיעים למצב של שלום באותה מדרגה נוכחית?

כן.

שאלה: מה ההבדל בין דרגה של צדקה ודרגת של שלום?

ההבדל הוא שדרגת ההצדקה היא בפועל, ודרגת השלום היא המצב.

שאלה: הרב"ש כותב במאמר שהאדם נמצא בסכסוך עם הבורא. איך לא להיות בסכסוך?

אנחנו מלכתחילה נמצאים בריב עם הבורא מכיוון שאנחנו מנוגדים לו בתכונות.

תלמידה: מה צריכות להיות הפעולות הנכונות כדי לצאת מהריב הזה?

בשביל זה ניתן לנו הריב והתורה, כדי שנתקן את עצמנו מהופכיות לבורא להידמות לו. אז נבין מי הוא הבורא, מי אנחנו, ואיך אנחנו מגיעים להשתוות איתו.

שאלה: ישנה אמונת חכמים, האם היא טמונה בנו או שאנחנו רוכשים אותה?

אמונת חכמים לא טמונה בנו מראש, אנחנו צריכים לאט לאט לרכוש אותה.

שאלה: אחרי המאמר הזה יש לי בלבול. צדקה היא כשאני נותן משהו למישהו שהוא עני, אני למעלה והוא למטה ואני נותן לו. האם אנחנו צריכים לתת צדקה לבורא? לא הבנתי מה זו צדקה.

צדקה זאת פעולה שמקרבת את האדם לבורא. כתוב לפני סוף המאמר "הרי אנו רואים, שמטרם שזוכה לבחינת צדקה, שהיא בחינת אמונה בה' יתברך על בסיס כלים דהשפעה, שזה מביא את האדם לידי התקרבות לה', אין מציאות שיהיה שלום." הוא משיג את הצדקה ואחר כך משיג את השלום, אלו שתי דרגות. איך הוא זוכה לצדקה? הוא כותב "שהיא בחינת אמונה בה' על בסיס כלים דהשפעה".

שאלה: זאת אומרת שהשלב הראשון בתהליך זה להגיע לאמונה?

כן.

שאלה: ומשם נגיע לצדקה, ובסוף נגיע לשלום?

כן.

שאלה: האם השלום המדובר הוא בין הנבראים או שלום בין הנברא לבורא?

אין דבר כזה. זה פשוט נקרא "שלום", יש ודאי דבר חלקי בין הנבראים לבין עצמם, לבין נבראים לבורא, אבל בעצם השלום זה שלום, זה שלמות.

שאלה: האם כל מעשי הערבות, מעשי ההתנדבות, כל מעשי הצדקה שאנחנו רואים כעת אלה ביטויים של השורש הרוחני, של המדרגה הרוחנית אליה אנחנו שואפים, האם יש קשר? כי אומנם זה מגיע תוך כדי מלחמה אבל כולנו עוברים כעת לעל מנת להשפיע.

אני לא מבין בדיוק מה אתה אומר ומה אתה רוצה לברר.

שאלה: בימים אלה אנחנו רואים שהעם מתנהל בפעילות של התנדבות, במעשי צדקה, ופועלים כביכול באופן שאנחנו רוצים להגיע אליו בסופו של דבר ל'עבודה בעל מנת להשפיע', אלא הבעיה היא שעכשיו זה נעשה בעקבות מצב המלחמה, מתוך צער, ואנחנו צריכים להגיע לזה בצורה אחרת. האם זה לא עוזר לנו להפיץ את תורת החיבור שלנו בתקופה הזאת?

אז איך לפעול?

שאלה: כעת הקרקע פורייה, ואנשים מתנהגים בדרך של "איש את רעהו יעזרו", יש לפעול בהפצה, באינטרנט ובכל דרך אחרת. ונראה שעכשיו העם מוכן יותר לשמוע אותנו, כי אנחנו רואים שזה באמת הנשק שלנו, כוח ההשפעה, כוח החיבור.

זה נכון. אני חושב שעכשיו מגיע הזמן שאנחנו חייבים לעורר שוב את עצמנו, ולעורר את העם לפעולות חיבור כאלה שיקדמו אותנו זה לזה. זה בעצם עיקר הפעולה. כן.

שאלה: כתוב שהצדקה היא אמונה, כמו שאברהם האמין בבוראו ואנחנו יכולים להכיר בחשיבות הצדקה מכך שהיא מביאה לאמונה. האם הצדקה נמדדת באמונה?

כך מודדים אמונה, היא נמדדת במידת הצדקה.

שאלה: כתוב גם שהוא נותן צדקה לעני, אבל מה זה נקרא "עני" באדם?

"עני" באדם זה נקרא שאין לו על מה להשלים את עצמו, אין לו כוחות.

שאלה: אנחנו מדברים על אמונה ועל השפעה ואנחנו מדברים על צדיקים או צדקה, מהי עבודת צדקה בעשירייה ובמה זה שונה מאמונה?

צדקה זה נקרא שאדם מוכן לעשות פעולות מתוך הטבע שלו לקראת הבורא.

שאלה: וכשאנחנו עובדים באמונה זה דומה לזה, האם זה אותו דבר או אחרת?

אמונה זה כבר יותר מזה. כשאדם יכול לתת צדקה לחבר, זאת אומרת שהוא לוקח מכוחות עצמו ומעביר את כל הפעולה שלו לחבר באופן שכביכול החבר עשה את זה, וזה נקרא צדקה. ומה שהוא מעביר אם כך מהכוחות שלו לכוחות של החבר זו באמת פעולת ההשפעה הנקייה, לכן כתוב "צדקה תציל ממוות".

שאלה: רוב התפילות בעשירייה שלנו הן עבור הכלי העולמי, עבור איחוד החברים, עבור הרב. האם כדאי לנו יותר לכוון את המחשבות והרצונות שלנו לכל העולם כולו, או בכל זאת להתרכז יותר כתפילה על החיבור שלנו?

בעצם אנחנו מכוונים את עצמנו לחיבור, כי הוא נמצא מעל הכול. חיבור, איחוד, זה כאשר כל אחד מאיתנו רוצה להמעיט את עצמו, רוצה לחבר את עצמו עם שאר החברים, ובשבילו זה העיקר.

שאלה: מהמאמר ניתן להבין שהשלום הוא המטרה?

נכון, שלום זו המטרה של העולם, מצב של שלום הוא מטרת ההתפתחות של האנושות, של העולם.

שאלה: כאשר חבר אומר את התפילה, איך נכון יהיה להתכלל במילים שלו, בתחושות שלו?

תשתדל להתכלל, להתקרב אליו בדרך פנימית, ותשתדל להידבק בכוונות שלו, בהרגשה שלו, וכך אתה תרגיש אותו קרוב יותר.

שאלה: יש מחשבה כזאת שאומרת תקנה אך לא תמכור. מה זה בדיוק?

הכוונה היא שתרצה לרכוש, אבל לא להיפרד מזה. תחזיק את זה, תשמור את זה, תשגיח על זה, תגדל את זה, אבל רק אל תיפרד מזה.

שאלה: נאמר שמגיעים אל הצדקה בעקבות קיום תורה ומצוות, אז מה נשאר לבקש כשמגיעים למצב של צדקה והאם יש להוסיף עוד משהו שאפשר לעשות כדי להתפלל?

לא, לא.

שאלה: האם להיכנס לעובי התורה בצורה יותר עמוקה זה תלוי באמונה גדולה יותר?

כן, לפי גודל האמונה יכולים להבין את התורה יותר ויותר לעומק.

שאלה: בתחילת המאמר כתוב "כמה קשים הלבבות של הרשעים, שרואים השבילים והאורחות של התורה, ואינם מסתכלים בהם. ולבבם קשה, שאינם חוזרים בתשובה אל רבונם, ועל כן נקראים אבירי לב". מי הם שרואים את הדרכים לבורא ולא מסתכלים בהם, מה המשמעות של זה?

כמו שכתוב בפסוק, אלה שרואים שזה נכון ללכת כך, אבל בכל זאת לא יכולים לשלוט על הלב שלהם.

שאלה: כתוב שאי אפשר להגיע להשתוות הצורה, לאמונה אמיתית, לפני שיש השתוות הצורה אמיתית עם הבורא. אם כך איך אני יכולה לעזור לחברות להגיע לאמונה האמיתית הזאת?

לעזור, לתמוך בהן, במאמצים שלהן להגיע, להתקרב לבורא.

שאלה: ב"שלום" יש שלוש דרגות שאליהן אנחנו צריכים להגיע. האם אנחנו צריכים לקיים את כל שלוש הדרגות?

כתוב כאן שלוש דרגות, אבל בעצם אנחנו צריכים להגיע לשלום אמתי, שלום אמתי הוא שלמות אמתית. "שלום" מהמילה שלמות, לזה אנחנו צריכים להגיע. להגיע למצב שאין בינינו ובינינו לבורא שום מרחק, זה נקרא השלמה אמתית, דבקות סופית, גמורה.

תלמיד: האם אני יכול לעבוד עם השלום?

אני לא יודע מה נקרא אצלך לעבוד עם השלום.

תלמיד: לרצות שלום, לעשות שלום איפה שיש מחלוקת.

אולי אתה שואל האם יכול להיות שלום בלי מחלוקת?

תלמיד: אם יש מלחמות הלב שלי נמצא כל הזמן בבורא, אבל אני רוצה שהכול יגיע לשלום.

יש שלום לפני מחלוקת ויש שלום אחרי מחלוקת. יש גם מאמר כזה, תנסה למצוא אותו ותלמד.

שאלה: אמרת שאם אני מעביר את הפעולה שלי לחבר זה נקרא "השפעה נקייה". הכוונה לתוצאה או לפעולה? איך אני מעביר את הפעולה?

בזה שאתה מראה לו מה שאתה עושה.

שאלה: רב"ש כותב שלפני זה הוא בקטטה עם הקדוש ברוך ולא יכול לעסוק במצוות בעל מנת להשפיע. האם גובה האמונה תלוי במצב הקטטה?

כן, ודאי.

תלמיד: האם במצב האמונה האדם צריך להסתפק במה שיש ולהודות על כך, או לבקש להרחיב את המצב ככל האפשר?

בדרך כלל אנחנו רוצים להגיע לאמונה ככל שאנחנו מסוגלים, כל אחד בנשמה שלו.

תלמיד: אמונה זה מצב של שלימות, ולא ברור האם צריך להיות שמח בחלקו או שהוא צריך להרחיב את המצב הזה?

אתה צריך תמיד לדאוג להרחיב את בסיס האמונה.

תלמיד: זה בתוך מצב האמונה, או שזה נעשה בתיקונים, כשהוא נופל ממצב האמונה?

בדרך כלל כשהוא נופל.

שאלה: מהי משמעות המילה ישסו"ת? אם אני מבין נכון, זו השראה שמפיחה רוח חיים באפיו?

צריך לראות את כל המשפט במלואו בשביל להבין על מה אתה מדבר כי ישסו"ת זה החלק התחתון של ספירת הבינה.

שאלה: מהו הדבר שהכי מעכב מלהשיג אמונה?

שאדם לא יכול להתבטל כלפי החברים וכלפי הבורא.

שאלה: האם יש משמעות לבקש בתפילה מהבורא להעביר את כל המלחמות פנימה לעבודה בתוך העשירייה, בתוך הלב?

אנחנו צריכים בכל דרך להגיע לניצחון על פני האגו שלנו ולהתחבר עם הבורא בתוך הקשר בינינו בעשירייה, בקבוצה. זו העבודה המעשית שלנו.

תלמיד: איך להגיע לקשר הזה מבלי ליפול לאגואיזם?

רק על ידי תפילה.

תלמיד: כאן בדיוק השאלה. כל הפעולות החיצוניות דוחפות אותנו אל הצעקה, אל התפילה החזקה. האם יש כדאיות, משמעות, בכך שנעביר את כל זה פנימה?

ודאי, זוהי חובתנו.

שאלה: האם תוכל להסביר מהי התרחקות והתקרבות לתורה ואיך להתכלל בזה?

על ידי התרחקות או התקרבות שאנחנו מרגישים כלפי החברים, אנחנו דורשים שהתורה תשפיע עלינו ותעזור לנו להתקרב בינינו, ואז אנחנו מגלים שיש לנו כלי משותף בינינו בעשירייה והכלי הזה מתמלא בכוח הבורא, באור העליון ואנחנו יכולים מתוך זה לעבוד עם הכלי הזה כך שנוכל לתאר בו את הבורא.

שאלה: בתור תלמידים אין לנו עדיין את סוג האמונה שמתוארת במאמר, עוד לא הגענו לדרגה כזאת. איך אמונה ברב, בחכמים ובספרים מובילה לצדקה?

על ידי כך שאנחנו לומדים עם הגדולים, בעיקר עם הקבוצה, כל אחד מאתנו מרגיש מצד אחד שהוא זקוק לחברים ולתמיכה שלהם, שהם מחזיקים אותו על הידיים שלהם, ומצד אחר הוא מרגיש שהוא בעצמו מוכן להחזיק אותם על הידיים שלו, כמו אימא שמחזיקה תינוק. כך אנחנו יכולים להתקרב לטיפול הדדי של העשירייה בכולם ושל כל אחד בעשירייה.

שאלה: במשבר הכי גדול שלי, כשעברתי מקום, אמרתי "אני צריך לעשות שלום בית עם הבורא, לעשות אתו שלום". בורא ושלום, זה המצב הכי גבוה, האם אפשר להתחיל מאמרה שהוא שם לך בראש, לחפש את האמונה, לחפש את הצדקה?

כן.

שאלה: צדקה מתוארת כאמונה ואחרי כן כתורה. האם צדקה זה למעשה לחבר את האמונה עם המלכות, וזה למעשה הופך אותה לצדקה, כי אני נותן משהו מהרצון לקבל שלי וכך היא הופכת לצדקה?

לא, אל תעשה משחקים כאלה. נתקרב לזה, נרגיש יותר ואז נבין יותר מה לעשות עם זה.

שאלה: לגבי הפצה. בכל פלטפורמה חברתית רואים היום שאנשים מביאים ציטוטים מהתורה, מהמשנה, מאמרים גדולים מכל מיני ספרים קדושים. למה אנחנו לא יכולים לעשות כך ולהסביר להם מה זה אומר, שלא מדובר כלל על העולם הזה?

יש לכם הנהלה שמטפלת בזה, תכתבו להם, ולפי מה שאתם כותבים, אם זה יתאים להכניס את המאמרים שלכם לרשת, לפי זה תעשו ותצליחו.

תלמיד: אנחנו יכולים לעשות דברים כמו להסביר את סיפור נוח, שזה לא סיפור אמיתי, ואנשים קולטים את זה, מבינים את זה. הם מתחילים לשאול את עצמם "אולי טעיתי, לימדו אותי דברים לא נכונים".

אני לא אוהב פלפולים אלא מעשים. אז במקום לשאול תכתבו מאמרים קצרים או בירורים כאלה שבהם אתם יכולים לעזור לאנשים, וככל שאתם מקרבים יותר רחוקים, זה יותר טוב. תכתבו בכמה שפות חוץ מעברית.

תנסו. צריכים באמת להקדיש לזה הרבה זמן והרבה מאמץ. אבל כל הדברים האלה הם מאוד מבורכים, אתם תרגישו כמה הבורא מוכן ללכת לקראתכם עבור זה שאתם רוצים לעזור לו. פרסום הוא הדבר הכי גדול שיכול להיות, במיוחד לכלל ישראל ובמיוחד בזמנים שאנחנו עכשיו עוברים.

תלמיד: הבורא הכין לנו הכול, את כל הפלטפורמות, רק צריך לעשות.

בבקשה, תעשה. קודם כל תן דוגמה.

שאלה: רב"ש כותב שבצדקה עשיר יכול לתת לעני בלי לצפות לשום שכר בחזרה. כלומר על ידי תורה וצדקה אדם יכול להשפיע לתחתון עם כלי קבלה נקיים. ואם מחברים את הצורה של הצדקה לאמונה, זאת אומרת שנשארת אותה כוונה, אז אדם מגיע ליראה נכונה, ואז התחתון יכול להשפיע לעליון. האם זה נכון לראות את זה כך?

תנסה ותראה אם זה עובד או לא.

שאלה: בגשמיות יש אנשים שכועסים אם רוצים לתת להם משהו והם אפילו דוחים את זה. איך אפשר לייחס מעשה צדקה עם לחם חסד? מה הקשר בין לחם חסד, הלחם של הבושה עם צדקה?

צריכים להציג מקרה שעל פניו אפשר לקצר את ההסבר ולהביא אותו לצורה יותר קונקרטית.

תלמיד: לפעמים אנשים דוחים את הצדקה, האם זה מתוך לחם ביזיון?

יכול להיות שזה בגלל שהם מרגישים בושה, שאם הם יקבלו, אז תהיה להם בושה והם לא רוצים להרגיש את הבושה. המטרה שהם משיגים עדיין לא שווה את הרגשת הבושה שגם מגיעה ועוטפת את ההשגה.

שאלה: התורה והמצוות זה מימוש הערבות בעשירייה. בינתיים עד שהנקודה השחורה בחיבור עם החברים בעשירייה לא תתמוסס לגמרי, האמונה מאפשרת לחקור את הדפנות הפנימיים של הכלי ולאחר מכן העשירייה ככלי עבודה שלם כבר מקדמת אותנו לאמונה למעלה מהדעת. כך שבכל שלב היא מגלה לנו יותר עביות ועוזרת להצדיק את הבורא. האם כאשר אנחנו מגלים את כוחו של אחד יחיד ומיוחד, זו השגת החסדים?

אפשר להגיד ככה.

תלמיד: האם ניתן לשער שהצדקה היא לא רק ויתור על משהו גשמי, אלא כאשר יש לאדם אפשרות להקריב את האגו שלו?

כן, צדקה זו עבודה עם כלים דהשפעה.

תלמיד: עבודה שלמה בהכרה?

כן.

תלמיד: אנחנו מגלים במדרגה הראשונה כבר את ההוויה וגם במדרגה הסופית, ב-125 מדרגות - מגלים את ההוויה.

כן.

תלמיד: יוצא כשאנחנו עוברים את המדרגות הראשונות עד 125 המדרגות, העשירייה עובדת בהשגת המצב שנקרא שלום עם הבורא.

כן.

שאלה: המאמר מדבר על שלום. אנחנו רואים לאורך ההיסטוריה שהבורא לא עושה איתנו שלום. להרבה אנשים הרצח שקרה בארץ ב-7 לאוקטובר היה כמו שואה. כמו אז גם עכשיו יש כאלה ששואלים, איפה היה הבורא, אם הכול בא ממנו והוא טוב ומיטיב, איך הוא גרם לזה לקרות?

תמיד יש לנו שאלה - איך הבורא שהוא טוב ומיטיב, יש לו רחמים וחסד, כולו טוב, איך הוא יכול לסבול את כל הפעולות של רצח, יציאה להורג, לא רק על החיילים, אלא תינוקות ונשים וכולי. איך זה יכול להיות? על זה אין תשובה, אין. על זה כתוב "לך לאומן שעשאני".

זאת אומרת, אנחנו צריכים לגלות את הבורא בצורה שלמה ככל האפשר ואז אנחנו נבין מה הוא עושה, מה תוכן פעולותיו ואיך הוא ייצב לנו את מעשה הצדקה וחיבור ועזרה הדדית מול האגו שלנו. אין לנו כאן מה לעשות, רק להתקדם ואז אנחנו נקבל תשובה, בטוח. יש כאלה שכבר מרגישים את זה ויש כאלה שכבר מקבלים אפילו את התשובה. אבל לא בתחילת הדרך. בתחילת הדרך יש הרבה שאלות ואין לנו מה לעשות רק ללכת קדימה ולהצליח.

שאלה: האם הפעולה הזאת של צדקה זה תמיד השפלה עצמית בפני החברים שלי או שאפשר להישאר באותה הרמה? נראה לי שלעלות אותם לרומם אותם זה יהיה אפקטיבי יותר מאשר להשפיל את עצמי.

כיוון שהאגואיזם שלך לא מתנגד שאתה מרומם את החברים, אתה גם מרומם כביכול את עצמך באופן אוטומטי יחד איתם, לכן זה לא מתברר מיד לאדם. אבל כעיקרון צריך לעבוד גם על זה וגם על זה, גם על רוממות ה' וגם על שפלות עצמו. אבל כעיקרון זה לא קריטי עכשיו.

תלמיד: יוצא שזו לא אותה הפעולה?

לא, זה לא אותה הפעולה.

שאלה: כתוב כאן, שאין לייחס את הרע לבורא בגלוי, זה אומר שבאופן פרטי זה בסדר?

מה זה פרטי, לייחס את הרע לבורא?

תלמיד: כתוב לא לעשות את זה באופן גלוי. ואם אני מרגיש את זה ולא משתף, אני רק מרגיש את זה בתוכי ולא מספר לאף אחד?

אז אתה מגלה בדיוק את התכונות שלך שאתה צריך לעבוד על תיקונן.

תלמיד: כלומר כתוב שאין לייחס את הרע לבורא בגלוי.

כן.

תלמיד: אבל אם אני מסתיר את זה ולא מספר לאף אחד, זה כן מצב תקין?

זה לא מצב תקין, כי בכל זאת אתה בפנים לא מתוקן, אתה עדיין מקבל את פעולות הבורא שהוא טוב ומיטיב ב-100% לכולם, לרעים ולטובים, בכל זאת אתה לא מקבל אותו כך. זאת אומרת, יש לך עוד אי השתוות הצורה עם הבורא.

תלמיד: ואם אני באופן פרטי לא משתף אף אחד אני מייחס רע לבורא. איך אני מתקן את זה בלי לגלות לאף אחד או בלי לחשוף את החברים. איך אני מתקן את זה?

כרגיל על ידי התפילה בלבד. וזה מה שחסר לכולם, לגברים ולנשים חסר רק דבר אחד, להתפלל בכל כוחנו שהבורא ייתקן אותנו.

תלמיד: אני מתפלל כאדם פרטי או שאנחנו מתפללים כעשירייה או גם וגם?

גם וגם.

שאלה: אני רוצה להמשיך שאלה, דווקא מהצד שלנו בני ברוך. אחרי המקרים האלה ברור לנו אין עוד מלבדו אנחנו לומדים, אנחנו לומדים שהבורא לא עושה חשבון עם הגופים. וגם לומדים על מצבים כאלה שנתנו רשות למשחית להשחית. איך אנחנו כבני ברוך דואגים למצב הבא למשוך חסדים כדי שלא יקרה עוד מקרה כזה?

אנחנו לא צריכים לדאוג שזה יקרה או לא יקרה. ודאי שזה דבר מאוד מאוד דרמטי וקשה מצד אחד, ומצד שני אנחנו צריכים להבין שזה לא מה שהבורא רוצה מאיתנו, אלא שאנחנו דרך הרגשת הייסורים, הרגשת הצער, שאנחנו נרגיש איפה חסרים לנו באמת תיקונים ותיקונים חסרים רק בקשר בינינו, ולא בשום דבר אחר.

זאת אומרת, אם אנחנו לא רוצים שתהיה מלחמה, נתחבר ולא תהיה. אם אנחנו לא רוצים שיהיה מוות למישהו חס ושלום, נתחבר ולא יהיה. העיקר זה החיבור, ההתקרבות בין בני האדם זה אל זה ואת הדברים האלה אנחנו צריכים להרגיש בלב ובמוח ובכל הנשמה.

אין יותר מה לעשות, רק התקרבות זה אל זה. ובהתקרבות הזאת אנחנו צריכים לגלות את הערבות שלנו, שאנחנו ערבים זה לזה. ואם מישהו עושה משהו לא בסדר, אז הוא לא אחראי או אשם, אלא כולנו. וזה כל כך עובד נגד האגו שלנו שרוצה העיקר להבדיל בינינו במחיצות שאנחנו ממש נשארים צדיקים ורגועים וכאילו כלום לא קורה, אבל באמת כל אחד ואחד חייב להגיע למצב שהוא, ורק הוא אחראי ואשם בכל מה שקורה בעולם.

שאלה: האם חיבור פנימי בינינו הוא פעולת השפעה?

כן.

תלמיד: אבל אתה אומר שאין לנו עדיין כלים דהשפעה.

אבל בכל זאת יש לנו נטייה לזה אנחנו מסכימים לזה שיהיה.

שאלה: אמרת שהייסורים באו רק כדי להראות לנו איפה אנחנו צריכים לתקן. אנחנו רואים שיש עכשיו בעם ישראל התעוררות, אנשים מרגישים שהפירוד הביא למצב הזה. אבל החיבור, אנחנו גם יודעים שזה חיבור של אחים לעת צרה. איך עם ישראל יכול באמת להגיע לתיקון מתוך המצב הזה?

איך עם ישראל יכול להגיע לתיקון, לכזה חיבור? על ידי השפעה הדדית, איש את רעהו יעזורו, שנפתח את הלבבות ונשקיע זה בזה, שכל אחד יחייב את השני להבין שהתיקון יכול להיות רק תיקון הדדי וכולנו כלפי הבורא. ואז נגיע למצבים כאלה שילחצו עלינו ויחייבו אותנו להגיע לחיבור המושלם.

תלמידה: זאת אומרת שנחוצה איזו חזרה בתשובה כזאת של העם, שכולם יכירו בכוח הגדול.

כולם, חייבת להיות חזרה בתשובה.

תלמידה: איך אפשר לקרב את העם הזה בלי להרתיע? את העניין הזה ממש להכיר בזה שצריך להתקרב לבורא, שיש בורא, שצריך לפתוח את הלב אחד לשני.

אני חושב שזה צריך להיות קודם כל על ידי לימוד החומר של בעל הסולם, "השלום בעולם", מאמר "השלום" ועוד. ושנית, אני חושב שאנחנו לא נרגיש את עצמנו שאנחנו צדיקים אלא שאנחנו רשעים הכי גדולים שבעולם, מכל העמים. באף אומה, הבורא לא טיפל, כמו שהוא טיפל באומה שלנו, ותראה מה קורה אחרי זה איתנו, איך אנחנו מתנהגים ואיך אנחנו נראים.

תלמידה: למה זה קורה?

זה בגלל שאנחנו עם קשי עורף, ואנחנו צריכים לתקן את עצמנו כדי להראות לאחרים את דרכנו ושזו תהיה אחר כך דרכם. אין מה לעשות, כך צריכים, כך חייבים. אבל אנחנו צריכים גם להראות אחד לשני, לחייב אחד את השני מהי הדרך, השביל שבו אנחנו צריכים ללכת קדימה ושכל אחד ירגיש את עצמו שהוא האחראי היחידי כלפי הבורא עבור כל העולם, והוא חייב למשוך את כל העולם לבורא אחריו.

זו חובה שיקרה. שישתנה בכל אחד ואחד אפילו במידה הקטנה ביותר, לפי גילוי נשמתו, וכל אחד מאיתנו חייב למשוך את העולם קדימה, לכיוון הבורא, לאיחוד. ואם זה לא יקרה, אז אנחנו נאבד את עצמנו כמו דינוזאורים. כך זה.

שאלה: יש תחושה כאילו עכשיו יש מלחמה בחוץ, אבל בתוך עם ישראל עשינו בינינו איזו הפסקת אש, הפסקת אש על מטען מאוד גדול של חומר נפץ שרק הולך וגדל ומחכים שתיגמר המלחמה בחוץ ואז נמשיך את המלחמה שלנו. זה מין פלונטר כזה, מין מעגל כזה כאילו השנאה יושבת שם ומחכה שנגמור את המלחמה ואז היא תעשה את שלה, שהיא בינתיים אגרה הרבה ביותר. זה מין פלונטר כזה כביכול נראה שאי אפשר לצאת ממנו.

כן.

תלמיד: מה אפשר לעשות באמת כדי לצאת מהדבר הזה?

זה הזמן שאנחנו צריכים לטפל בעם ואנחנו צריכים לפזר בעם כל מיני חומרים, בכל מיני שפות, בכל מיני צורות, ממוסיקה, בכתיבה, בשירים, במה שמסוגלים, שאנחנו נוכל לרכך את ליבנו ולהבין שרק חיבור בלבבות הוא בעצם הצלה לכל האנושות, אחרת כל כדור הארץ הזה פשוט הולך להיגמר.

שאלה: כרגע נאמר שאת העם לא מעניינת האנושות, מעניין אותם שיש יותר ממאתיים שבויים, ויש רצון לנקמה. יש כאילו איזו מלחמה חיצונית שהיא מאחדת את כולם. אבל גם ברור לכולם שמחכים, ועוד רגע כשהיא תיגמר, אנחנו נעשה את הנקמה הפנימית, השמאל בימין, הימין בשמאל וזהו. האם הם יכולים עכשיו לשמוע את המילה חיבור?

כן, הם מוכנים. כי יש כנגד זה הרגשה פנימית במה שהם נמצאים. אפילו שהם רוצים לגלות שנאה זה לזה, בכל זאת אין אפשרות לגלות את השלום אלא בדרך של גילוי השנאה. חובה שככה זה יקרה.

אנחנו במצב טוב. יש לנו כל הכלים בידיים שלנו, רק הבעיה שלנו שאנחנו פסיביים. אנחנו לא כותבים ולא מפיצים וזו בעיה. אני חושב שאנחנו צריכים בכל זאת לעשות דין וחשבון, מה נתן לנו הבורא מלמעלה ואיך אנחנו עונים על זה מלמטה.

שאלה: אני עדיין כאן בישראל אחרי הכנס, ואני מרגישה בחוזקה את מה שקורה כאן ולא מזמן הרגשתי, שהפצצות האלה שמתפוצצות הן פצצות של שנאה שבי. ולפני כמה ימים הרגשתי בטבח שהיה שזה בעצם אנחנו, זו השנאה שלנו שהצטברה ובאה לידי ביטוי בגשמיות כזאת, כנראה לא היה לה יותר מקום אחר. הייתי רוצה לשאול על ההבדל הגדול הזה, בין הבורא שברא את היצר הרע, לבין אותו הרע שאנחנו מייצרים. אולי אפילו לא בשנאה גלויה אלא באיזשהו זלזול, וכל זה הצטבר לסך גדול של השנאה שאחר כך באה אלינו בחזרה בצורה כזאת.

כן.

תלמידה: אז מה כאן ההבדל, בין היצר הרע שברא הבורא, לבין היצר הרע שאנחנו מייצרים ביחסים בינינו.

הבורא יצר רק את השורש של היצר הרע הזה, ואנחנו מנפחים אותו. מנפחים ומנפחים ומנפחים אותו יותר ויותר עד שכל העולם כולו יידלק.

תלמידה: זה מפחיד, כי הרגשתי ממש מה שקרה שם, זה אנחנו ועכשיו מפחיד לא להימצא במצב של אהבה, זה נורא.

כן נכון, אמרת יפה מאוד. כשאני מגלה שאני לא אוהב את הזולת אני צריך להיבהל. מכיוון שזה דוחף את כולנו להשמדה עצמית.

תלמידה: עוד תופעה שרואים בעם, זה שהעם הרבה יותר מאוחד מהמנהיגים שלו, שכנראה הם תמיד מרוויחים מהפירוד, אבל העם בעצמו יותר מאוחד. השאלה, אם פנייה ישירה לעם ולא לפוליטיקאים, יכולה לנטרל את השנאה ואת הפירוד שיש בפוליטיקאים, במנהיגים כביכול, שהם ממשיכים בשלהם, אבל העם יותר מאוחד. מה דעתך?

כן, העם יותר מאוחד. אתמול הייתה אצלי קבוצה של החברים שלנו, תלמידים שלי ביניהם חבר הכנסת חנוך מילוויצקי שהוא מהתלמידים הוותיקים שלי. דיברתי איתם ושמעתי מהם, ובאמת אני רואה שיש לנו איך לצאת לעם ויש לנו איך להתקדם לקראת השלום, השלמות, והקירוב. צריכים להתחיל לעשות את זה, זה הזמן. אני לא מתאר לעצמי שיש עוד משהו שהבורא יכול לתת לנו יותר מזה. זה הזמן להתפרץ באהבה, בשלום, לא לסגור חשבונות אלא ההיפך, למחוק את כל החשבונות וכך להתקדם לשלום העולם.

שאלה: איך אפשר לעמוד רגשית בהבחנה שאני אשם בכל הסבל בעולם?

תתפלל כל הזמן ותראה עד כמה שזה משנה אותך. אתה לא יכול להגיד עכשיו כמה מילים וזהו גמרתי. תפתח את הלב ותנסה בתוך הלב להרגיש את הבורא, ותנסה שהבורא ירגיש את הלב שלך וכך אתה תראה עד כמה שזה מועיל לכל העולם.

שאלה: מה המסר שהעם מסוגל לקבל כרגע?

העם מסוגל לקבל כרגע בכל זאת מסר של חיבור ואהבה. ואני חושב שהאנשים שיודעים את זה לעשות ורוצים את זה לעשות כמוך, שאת עיתונאית ולומדת אצלנו כבר מעל עשרים שנה, אנחנו צריכים לארגן עכשיו יציאה להפצה רחבה ולא להרפות ידינו וכך לראות בסופו של דבר שאנחנו מובילים ואנחנו דוחפים את עם ישראל לחיבור ולתיקון.

תלמידה: זה חשוב למשל להסביר שלא יהיה שלום עם אף אחד, עד שלא יהיה קודם כל שלום בינינו?

כן. זה חוק העולם. לכן אין ברירה, אנחנו חייבים את זה לעשות.

קריין: אני רוצה לשתף על ההפצה שאנחנו עוסקים בה, ושאם כולנו נממש אותה, אני, את, אתה ונעלה בכל יום איזשהו מסר של איחוד כמו ששמענו, של חיבור ואהבה, של איחוד העם - זה מה שהעם יכול עכשיו לשמוע.

מה שקורה, שהנושא הוא חם ואקטואלי, ואנחנו רואים עלייה של מאות אחוזים, בכניסה לאתרים שלנו ולדפים של הרב, לדפים של "קבלה לעם", הכול בזכות הפעולה הזאת.

אנחנו בעצם משדרים לרשת. וכל מי ששם את הקישור "#חרבותברזל", נכנס ונחשף לעשרות ומאות תכנים שהחברים הצדיקים והצדיקות שלנו מעלים בכל יום, שמשדרים חום, אהבה והצורך בחיבור בינינו.

אז בואו ונצטרף אליהם ונעלה כל יום פעם אחת לפחות לדף האישי אחד מהתכנים שנמצאים שם.

לא צריך לעשות שום דבר חוץ מזה, פשוט לעשות את הפעולה הזאת שהיא מתאימה לכולנו. זה כמו שפעם היינו יוצאים ומחלקים עיתונים וכולנו היינו יכולים להשתתף בזה, זאת הפעולה שאנחנו כולנו כולנו רוצים ומבקשים להשתתף בה, וככה נצליח.

(סוף השיעור)