שיעור בוקר 24.11.18- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כתבי בעל הסולם, עמ' 489, "האומה"

קריין: "אולם בהתפתחות הדורות" עמוד 489, "כתבי בעל הסולם", עיתון "האומה", פסקה שניה, טור א.

"אולם בהתפתחות הדורות, כבר נמצאים חברות המקושרות יחד תחת מושג של "מדינה". רצוני לומר, בלי שום יחס משפחתי גזעי, שקשר היחיד למדינה כבר אינו קשר טבעי פרימיטיבי, אלא הוא נוגע מתוך צורך הדדי, אשר כל יחיד מתאחד עם הכלל לגוף אחד, שהיא המדינה. והמדינה מגנת, בכל מדת הכח של גוף מדיני, על גופו ורכושו של כל יחיד ויחיד.

זאת אומרת, שקודם זה היה במשפחה ואחר כך במדינה. כי הרכוש גדל, הקשר בין האנשים גדל, התלות זה בזה גדלה. אני כבר לא תלוי רק במשפחה שלי וחתיכת האדמה שלי וכמה חיות לידי, [על] חתיכת קרקע חקלאית, אלא אני תלוי גם בעוד הרבה משפחות, בעוד הרבה אנשים. ואז יש לי גם אינטרס שכל אלו יהיו גם קרובים אלי, ביחס טוב אלי, כי שלומי תלוי בשלומם, וכן הלאה. לכן הם התחילו להתארגן כבר לערים.

ערים זה לא רחוק, זה היה לא מזמן, לפני כמה מאות שנה. הערים היו מוקפות חומה, עד שגם ביניהן נעשתה אינטרקציה יותר גדולה, התקשרות הדדית ותלות הדדית, שהביאה אותם להיות מדינה. והיום אנחנו רואים [את] המדינה, שהגבולות כבר נפתחים, וכולם תלויים בכולם. ואם לא הרצון האגואיסטי לשלוט בכל חלק וחלק, אז מזמן כבר היו מבטלים את הגבולות. אלא בגלל שכל אחד רוצה להיות ראש, שליט, לכן עדיין ישנן מדינות.

"אכן המעבר הזה, - שעברו הדורות מן האומה הטבעית אל המדינה המלאכותית, דהיינו מן הקשר הבא מתוך אהבה הפרימיטיבית אל הקשר של אהבה הבא מתוך צורך הדדי, - אינו גורע כלום מכל אותם התנאים המחויבים בהאומה הטבעית הגזעית. וזה הכלל, כשם שכל אדם בריא מחונן בשלטון מוחלט על אבריו, המבוסס רק על רחשי אהבה. כי האברים נשמעים לו בהנאה רבה בלי שום יראה מעונשים. - כן המדינה, מבחינה צרכיה הכללים, צריכה לשלוט על כל היחידים שבה בשלטון מוחלט, המבוסס על אהבה והתמסרות אינסטינקטיבית מהפרטים אל הכלל. הוא הכח הנוח ביותר, המספיק להניע את הפרטים לצרכי הכלל.

שאלה: הקשר אבד, אבל התנאים בכל זאת פועלים, איך מתגברים על הבעיה הזאת?

אני לא מבין איזו בעיה. כמו שבמשפחה יש לי קשר בגלל שאני רוצה שתהיה לי משפחה, ילדים, בית, אני משרת אותם והם משרתים אותי. כך גם, אבל בדרגה אחרת אולי, בכל זאת יש לי קשר עם השכנים שלי בעיר, ואפילו בין הערים במדינה, כי אנחנו זקוקים זה לזה.

תלמיד: אבל זה קרה מאליו ברמה הטבעית.

וככה בצורה טבעית גם כן התחברו המשפחות לעיר, וכמה ערים למדינה.

שאלה: עכשיו אם אנחנו מסתכלים יש רק צורך הדדי, והחוקים של אותה אומה טבעית פועלים, אבל הם נסתרים מאיתנו. איך מתגברים על זה?

בצורה אגואיסטית טבעית, יש עניין להיות רק במשפחה. ואתה גם רואה שזה נעלם בזמנינו וכל יתר החיבורים הם דורשים מאתנו הצדקה. גם במשפחה צריכה להיות הצדקה, אתה רואה, שאם אין הצדקה אז מתגרשים ולא רוצים להתחתן. ובכלל, בשביל מה אני צריך את זה. אני עושה חשבון תועלת כנגד נזק, כמה אני צריך להשקיע כדי לקבל קצת תענוג מהמשפחה, אז בשביל מה לי? אני קונה מיקרוגל, מכונת כביסה, עוד כמה דברים, ואני לא צריך אף אחד. אז אותו הדבר יש לנו עם האומה, אני לא יכול לשרת את עצמי בצורה נוחה וטובה, לכן אני מוכן להיכנס לאומה, להיות חלק ממנה.

אפילו לקחת על עצמי כמה התחייבויות, לשלם מיסים, להשתתף בכל מיני דברים, לשמור את עצמי מלהזיק להם, מפני שאני רוצה ליהנות מהם וכדאי לי את זה. זה כנגד זה.

אם לא, אז אני עובר למקום אחר. אם לא אז אני עושה איזה בלגן במדינה, מהומות, וכן הלאה. כל זה חשבון. אתה רואה, יש מהפכות, יש כל מיני דברים, יש בחירות, "זה לא בסדר, ההוא לא בסדר", וכן הלאה. כל הזמן. זה תמיד נזק כנגד התועלת, מה הרווחים? עד כמה אנחנו צריכים לשלם, והאם אנחנו מסכימים לשלם על מה שאנחנו מקבלים. זה הכול. גם במשפחה, גם בכפר, גם בעיר, גם במדינה.

שאלה: בסוף הוא אומר, שיש סוג של עבודה מהפרטים אל הכלל. מה זה צורת ההתקשרות הזאת, צורת העבודה הזאת?

צורת התקשרות מפרטים לכלל, זה נקרא "חברה" והם קובעים לעצמם באיזה רשת קשר ביניהם הם יהיו מקושרים. אלה חוקי החברה. יש חוקי החברה הטבעית, ואנחנו כל הזמן רוצים לעשות אותם מלאכותית ואז [יש] בעיה.

שאלה: הוא כותב ש"המדינה, מבחינה צרכיה הכללים, צריכה לשלוט על כל היחידים שבה בשלטון מוחלט, המבוסס על אהבה והתמסרות אינסטינקטיבית מהפרטים אל הכלל."

זה אידיאלי. זה כשכולם ירגישו כמשפחה אחת, אפילו יותר כאיש אחד. משפחה זה לא איש.

תלמיד: זה נשמע אוטופי לגמרי.

כן, ודאי שאוטופי, בינתיים זה אוטופי. בינתיים זה אוטופי עד שהכוח העליון יחייב אותנו בכל זאת לקיים זאת.

תלמיד: אבל למה הוא כותב ש"אהבה והתמסרות יש בפרטים אל הכלל, ובהתקשרות בין הפרטים לכלל, אהבה והתמסרות אינסטינקטיבית". איך יכול להיות, מהפרטים לכלל אהבה והתמסרות אינסטינקטיבית, אם זה לא משפחה ביולוגית?

גם במשפחה זה לא אינסטינקטיבי. זה שאני רוצה לחיות עם מישהו, עם משהו זה בדרגת חי, זה לא בדרגה של ממש משפחה. כשאנחנו נגיע למצב שכולנו נהיה מחוברים יחד, כאיש אחד בלב אחד, [האם] זה יהיה טבעי אינסטינקטיבי או לא? כשהאור העליון פועל ומחבר אותנו לפרצוף אחד, [האם] זה יהיה טבעי? טבעי. זה יהיה אינסטינקטיבי? זה יכנס בצורה אינסטינקטיבית, כי זה יעבוד בתוך הרצונות שלנו שנהיה מחוברים כך ואתה לא תוכל לשנות את עצמך.

כך אתה תתחיל להרגיש את האחרים כחלק בלתי נפרד ממך, אפילו לא חלק. אי אפשר, אין מילים כאלו [לתאר זאת], לכן כמו שדם, כך במשפחה, כך בכפר, כך בעיר, כך במדינה, כך בכל העולם, כולם צריכים להיות מחוברים כגוף אחד, כפרצוף אחד. זאת הצורה הטבעית הנכונה האינסטינקטיבית שצריכה לשלוט. אבל ודאי שבינתיים זה לגמרי לא מציאותי. אני מסכים.

קריין: פסקה אחרונה בטור א' למטה בעמוד 489.

"אבל שליטה המבוססת על כפיה ועונשין, - הוא כח חלש מידי, להניע לכל פרט באופן מספיק לשמירת צרכי הכלל. וגם הכלל יתחלש ולא יוכל לקיים התחייבותו, לשמור ולהגן על גופו ורכושו של כל יחיד ויחיד שבו. ואין לנו עסק כאן עם צורת המשטר של המדינה. כי בין שהיא אוטוקרטי, או דמוקרטי, או שיתופי, - אין הם משנים כלום את עיקר ביסוסה של כח האיגוד החברתי, - לא תוכלה להתיסד ומכל שכן להמשיך את קיומה, אם לא על ידי קשר אהבה החברתית.

זה ברור, עם זה אף אחד לא מתווכח. רק דבר אחד, זה לא מציאותי.

שאלה: באמת לא ברור פה מה שהוא אומר, שמצד אחד המדינה צריכה לשלוט על כל היחידים שבה בשלטון מוחלט, זה נשמע דיקטטורי.

תלוי מה זה דיקטטורי? דמוקרטיה זו גם שליטה של העם. זו לא דיקטטורה? רק סמויה. כאן אנחנו אומרים, המדינה צריכה לשלוט. על איזה מדינה הוא מתכוון? מדינת הקבלה, כשלוקחים כוח עליון, מגלים אותו על ידי חיבור בינינו.

אנחנו מגלים את הכוח העליון. ידוע לכולם ומובן לכולם מה צריך להיות וכולם בעלמא מסכימים, אמנם לא מסוגלים לקיים. אז אנחנו מתחילים לאט להזיז את החברה לקראת שליטת הכוח העליון הזה עלינו. דיקטטורה? דיקטטורה. מי השולט? המלך. מיהו? מלך מלכי המלכים.

שאלה: זה נקרא תאוקרטיה.

תגיד תאוקרטיה, לא חשוב איך. תאוקרטיה הוא קורא כשהדת שולטת, אבל דת זה משהו אחר. כאן זו לא דת, אלא גילוי הבורא לנברא. כשכל הנבראים הם מחויבים להתחבר כדי לגלות את הבורא בשליטתו עליהם. או תגיד, כשהם רוכשים את התכונות האלו והתכונות האלו הן שולטות בחברה.

שאלה: השאלה מי שולט, כי בהתחלה הוא אומר, המדינה שולטת?

תמיד הבורא שולט, או בכוח הרע, או בכוח הטוב. הבחירה שלנו היא רק באיזה צורה אנחנו מקבלים את השליטה של הרצון להשפיע, של האהבה, של החיבור. כוח החיבור והאהבה הוא השולט. אתה לא רוצה, הוא גם עכשיו שולט, אבל שולט בצורה כזאת שאתה מרגיש את החיים שלך, כמו שאתה מרגיש.

אבל על זה אין ויכוח, אין כאן ויכוח מי ישלוט. יש ויכוח עד כמה אנחנו משתייכים לשליטתו. על מה מדובר, על רצון האדם? אנחנו נמצאים בטבע, הכול מסודר, רק חכמת הקבלה ממליצה לנו שנכיר מי שולט עלינו ואיך אנחנו יכולים להסתדר עימו.

תלמיד: אבל בסוף השליטה נבנית מתוך המקום של האנשים, שהם מתחברים ביניהם בקשרי אהבה וזה נקרא ששולט הכוח הזה.

נגיד שככה.

תלמיד: או שיש מלמעלה איזה שליטה, לא ברור מאיפה.

או בטוב או ברע הבורא שולט. עכשיו לא? גם כן. נראה לנו שאנחנו שולטים, הוא נותן לנו אפשרות רק לעשות כל מיני פעולות כדי להראות לנו עד כמה שאנחנו עושים את זה לרעתנו, שנלמד ובסופו של דבר נקבל את השליטה שלו במלואה.

תלמיד: יש בכלל מציאות של שליטה חוץ משליטת הבורא? מישהו שולט על העם בצורה הזאת או שדווקא זה עם שגדל לכיוון הבורא?

לא יכול להיות, רק קודם במצוק ואחר כך ברצון, אבל בין כך או בין כך הוא שולט.

שאלה: לגבי ההבחנה בין האהבה הפרימיטיבית של המשפחה, לבין האהבה מתוך צורך הדדי, מה ההבדל ביניהם?

ההבדל הוא שבדרגת החי זה נקרא אינסטינקטיבי, אנחנו פועלים כמו חיות, אנחנו רוצים [בכך]. מלכתחילה אם לא היינו מבולבלים היום בחברה שלנו, שהקלקול שלה כבר עובר את הגבול, אז אנחנו [היינו] רוצים להתחתן, להביא ילדים, לסדר את עצמנו, כי זה נוח וטוב וכך אנחנו מסודרים מצד הטבע.

מה זה נוח וטוב? שמצד הטבע, הטבע מחייב אותנו, אז נוח לנו וטוב לקיים את החוק הזה. וכמו שלחיות יש משפחות, אומנם לתקופות שונות, אז גם לנו, טוב לאדם ככה.

שאלה: זה רק מחזק את זה, שגם במשפחה זה בא מתוך צורך הדדי, מהי האהבה הפרימיטיבית?

בטח, הכול זה הרצון לקבל שבפנים פועל.

שאלה: אז מה ההבדל בין אהבה פרימיטיבית של משפחה, לבין אהבה שאחר כך התגבשה, כשהתחברו המשפחות האלו לערים והערים למדינות, שזה הפך להיות לצורך הדדי?

גם זה קרה להם בצורה טבעית, שההתקשרות שלהם, התלות ההדדית עלתה. אני כבר לא יכול לספק את הצרכים שלי רק על ידי המשפחה שלי, עם כמה חיות בית ועם חתיכת אדמה, אני צריך כבר להיות מקושר עם אחרים לפחות בכפר, או אחר כך בעיר ובמדינה. היום זה בעולם שלם, כי מי יכול לספק היום את הצרכים שלו המוגברים על ידי המדינה בלבד? הוא לא יכול. מאיפה הנעלים שלך, מאיפה החולצה, המכנסיים והמיקרופון וכל דבר שאתה עכשיו מחזיק.

תלמיד: אז מה השתנה כאן מהותית בין אותה אהבה פרימיטיבית?

כלום. תלות. שמראים לנו שאנחנו תלויים בכולם. אם כך, אז עכשיו אתה צריך להיות עם כל העולם בשלום, בהשלמה איכשהו, להתייחס אליהם טוב, כי מחר לא תקבל חולצה חדשה ומזון למיניו. כנס לסופר ותראה מאיפה יש לך שם כל סוגי המזון.

תלמיד: אבל גם כשהייתי במשפחה הגרעינית עדיין הייתי ברמת הצורך ההדדי. זאת אומרת גם אז זה היה אהבה מצורך הדדי.

אז עכשיו בשבילך כל העולם צריך להיות כמשפחה אחת, אם אתה תלוי בהספקתם.

תלמיד: מה ההבדל?

שאתה צריך עכשיו לחיות איתם יפה כמו שאתה חי בתוך המשפחה.

תלמיד: אבל גם כשהייתי בתוך משפחה חייתי מתוך צורך הדדי וגם עכשיו.

עם המשפחה.

תלמיד: כן.

ועכשיו עם כל העולם.

שאלה: אז?

זה ההבדל.

שאלה: אז מה פה השתנה?

שאתה צריך לדאוג לכל העולם, כי אתה תלוי בהם.

תלמיד: זאת אומרת שאז זה היה לי ברור?

אבל אתה רואה שאנחנו הגענו לזה, אבל היצר הרע שלנו, האגו שלנו, לא נותן לנו כך להתקיים. זה פלא, זה פרדוקס, שאנחנו תלויים זה בזה במאה אחוז, ותנסה לנתק איזו מדינה ממדינות אחרות, זה לא כמו שהיה במלחמת העולם הראשונה.

במלחמת העולם השנייה כבר הייתה בעיה. למה היטלר הלך דווקא לכיוון הזה או לכיוון הזה, קודם כל לכבוש את צ'כוסלובקיה או כל מיני דברים? כי שם היו אוצרות הברזל ושם היה כך ושם כך. למה נגיד הסינים רוצים לפרוץ לאפריקה, הכול זה לא סתם.

אז אנחנו תלויים זה בזה ובמצב של תלות תראה מה אנחנו [עושים], היצר רע לא נותן לנו אפשרות להיות קשורים נכון זה לזה.

תלמיד: זאת אומרת מה שנעדר פה, שבהתחלה כשהייתי באהבה פרימיטיבית למשפחה, ראיתי שאני תלוי בהם, אבל עכשיו למרות שאני תלוי בעולם, אני לא רואה שאני תלוי בהם.

הרצון האגואיסטי שלך מסתיר לך את הראייה הזאת.

שאלה: מה זו התופעה של ההסתרה?

כדי שאתה תכיר שיש בך יצר רע ושלא תהיה לך ברירה, או לסבול מאוד מאוד או לתקן. ולתקן את היחס בין כולם, אתה לא יכול, אלא על ידי חינוך שנקרא "ואהבת לרעך כמוך". להיות באהבה כמו במשפחה נגיד.

שאלה: למה זה רע שנסתר ממני שאני תלוי בכולם? אני לא מרגיש שאני עושה רע בזה.

כי אתה "יורה ברגל", אתה מזיק לעצמך.

תלמיד: בזה שאני לא מרגיש שאני תלוי באחרים אני מזיק?

בטח. תראה איך כל אחד רוצה להתנפל על השני, תראה מה שקורה בכל העולם. אתה יודע כמה שאנחנו מבזבזים על כלי נשק ולכל דבר.

תתאר לעצמך אם היינו עם קצת פחות אגו, אז קודם כל תשעים אחוז ממה שאנחנו מייצרים לא היינו צריכים לייצר וחוץ מזה אם היית מבטל [הוצאות] על קוסמטיקה ועל הכלי נשק, אתה יודע מה היה לעולם, כמה עושר. הכול אגו.

תלמיד: הידיעה שאנחנו תלויים היא ברורה, זאת אומרת כולם יודעים שאנחנו תלויים.

אז לטפל באגו שלנו שלא נותן לנו לחיות ומוריד אותנו, עד שעוד מעט נכנס באמת למלחמת עולם שלישית.

תלמיד: יש פה תופעה מוזרה שכולם מבינים שאנחנו תלויים וכולם מבינים שצריכים להיות באיזו הדדיות והתחשבות כדי שיהיה לכולם טוב ועדיין זה לא משנה.

לא יכולים. לכן זה נקרא "היצר הרע", שהוא לא נותן לנו את זה לעשות. ולמרות שאנחנו מגלים אותו אנחנו לא יכולים להתמודד עימו. והבורא אמר, "בראתי יצר רע כנגדי, אתם רוצים לשלוט עליו קצת, להמתיק אותו קצת? אני מסוגל את זה לבצע, אתם לא".

שאלה: אז מה אנחנו צריכים לעשות כדי להתחיל להרגיש?

להכיר שיש כוח בעולם שנקרא "כוח עליון", שכמו שהוא ברא את היצר הרע, רק הוא יכול לסדר אותו ולהפוך אותו ליצר הטוב. רק כך ולא אחרת. בשביל מה זה נעשה? כדי שאנחנו נצטרך לבורא. לכן היצר הרע נקרא "מלאך עזר כנגדו", שהוא הוא, כמו שכתוב על פרעה, שקירב את בני ישראל לאבינו שבשמיים.

תלמיד איך אנחנו יכולים להתקרב לקראת התחושה הזאת, לקראת ההרגשה שיש כוח אחד שצריך לפנות אליו?

זה נקרא הכרת הרע. לא שרע לך, אלא שהיצר הזה הוא כל כך רע שהוא לא נותן לך להסכים עימו, אפילו שאתה מכיר עד כמה שהוא מזיק אתה לא יכול להקטין אותו. אתה רואה איך כל העולם אומר, כן, בסדר, מה לעשות, זה הטבע שלנו, נכון שאנחנו רוצים להשמיד זה את זה, נכון שאנחנו מתקרבים למשבר כלכלי, נכון שעוד מעט לא יהיה לנו מה לאכול, נכון שאנחנו נתחיל עוד מעט להרוג זה את זה, אבל מה אנחנו יכולים לעשות? אין מה לעשות, הולכים לאבדון.

תלמיד: זה מוזר מאוד.

אתה אומר, מוזר כאילו עכשיו אתה מגלה את זה.

תלמיד: התופעה הזו היא מוזרה.

כולם מכירים, כולם מבינים וכולם משחקים כדי להסתיר את זה כמה שאפשר. ומי שמסתיר את זה יותר נקרא שהוא יותר מוצלח. זאת אומרת, מי שיותר מטומטם יוצא יותר מוצלח, כי הוא לא רוצה לראות. כמו ילדים שמסתירים את הפנים אם משהו מפחיד אותם כדי שלא יראו, ואם הם לא רואים אז אין. כך עושים כל גדולי העולם. ממש כך.

תלמיד: אבל איך אפשר בצורה רציונלית להתחיל להתקרב אחד לשני ולגלות את הפנייה הזאת למשהו שהוא גם נסתר?

פשוט מאוד. אומרים שאם אנחנו מתחברים, וחיבור הכי נכון הוא בעשירייה, על ידי מה שממליצים לנו המקובלים, אז אנחנו יכולים להגיע לקשר עם הכוח העליון, כי היצר הרע נמצא בידו בלבד. ואם אנחנו נבקש, אז לא רק שהוא ירסן את היצר הרע, הוא אפילו ישנה אותו, ובמקום יצר רע יהיה לנו יצר עוד יותר טוב ממש כך, שכל המצבים השליליים והתופעות השליליות יהפכו להיות לחיוביות, וכל הרע והמר יהפוך לטוב ומתוק, אבל בתנאי שאתה תבקש ממנו, תכיר אותו, תעשה ממש פעולות של בקשה, לא יותר מזה.

ופעולות של בקשה נקראות "תפילה" ותפילה צריכה להיות בתנאי שאתה מתפלל עם האחרים יחד, כעשירייה. לכן הוא העביר אותך דרך כל ההתפתחות. מזה שהיית חי על עץ וירדת מהעץ, ונכנסת למערה עם הגברת שלך והילדים, וכך במשך דורות הגעת לכפר ולעיר ולמדינה, ועכשיו לכל העולם. הוא הביא אותך לזה שאתה תראה שאין ברירה, אתה לא יכול לברוח בהתפתחות שלך לשום מצב טוב יותר, אלא המצב יהיה רק גרוע יותר. כל מה שעברת מתחילת ההתפתחות ועד היום זה, שניסית לברוח מהרע ולא הצלחת, עכשיו אין לך ברירה, עכשיו אתה נמצא לפני מבוי סתום. לכן בעל הסולם אומר לך במאמר הזה, גמרנו הגענו לחשבון האחרון.

תלמיד: האם גם העשיריות זו שיטה ברמת המדינה, ברמת העולם, ברמת החברה האנושית כולה?

כל האנושות בכללות היא עשירייה אחת שמתחלקת להרבה עשיריות, תת עשיריות ותת תת עשיריות, וכן הלאה. אבל הכול זה עשר. למה? כי אתה לא יכול להגיע להתעלות מעל הרצון לקבל עד לצורת ההשפעה אם אתה לא מתקשר לעוד תשעה כמוך. למה? מתחילים לעבוד אז מבינים למה. כי אנחנו לא מבינים מה זה "חסד", "גבורה", "תפארת", "נצח", "הוד", "יסוד", "מלכות", ועוד ג' קווים ועוד כל מיני תהליכים. ובתוך העשירייה הזאת יש מאה עשרים וחמש מדרגות, כל מיני מצבים למיניהם שאנחנו לומדים, זה הכול בתוכה. כל המצבים האלה צריכים עוד לעבור כדי להגיע לשימוש הנכון ברצון לקבל שלנו.

תלמיד: זה ברמת הכלל, לא ברמת אלו שיש להם נקודה שבלב?

גם ברמת הכלל. וודאי.

תלמיד: זאת השיטה ברמת הכלל?

כן. גם ברמת הפרט וגם ברמת הכלל. פרט וכלל שווים. ואין לך לאן לברוח, וכולם יתכללו בזה, רק זה תלוי באיזה אופן, יש כאלה שנכללים כמו הבושמנים באפריקה, או האבורגינים באוסטרליה, ויש כאלה כמו הפיפט אבניו בניו יורק. כל אחד ואחד, לא חשוב איך, אבל כל אחד יהיה חייב להתכלל עם כל העולם כעשירייה.

קריין: מ"אחור וקדם צרתני".

"וכל הגלגל מתגלגל לבא אל הקדושה לשורשו, ואם כן אף על פי שנראה שהסוס מוביל את הרוכב כחפצו הנבזה כביכול, אבל האמת אינו כן, אלא הרוכב מוביל את הסוס לחפצו. אך אינו מתגלה עתה ב"הוה", זולת ב"יהיה" והבן. נמצא, כי בבחינה זו הוא ג"כ חיבור, אלא "אחור באחור", ז"א שלא ברצון הלובש ושלא ברצון המלביש והבן.

והעושים רצונו, דהיינו, המגלים בעצמם לבושי מלכות ב"הוה", מחוברים בבחינת "פנים בפנים", ברצון טוב של הלובש וברצון טוב של המלביש והבן, כי דוקא בחינה זו היא רצונו ית'.

וזה פירוש "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה" וכו'. כי בין כך ובין כך תעבוד, אלא החילוק הוא כי זה "במצור ובמצוק", דהיינו שלא ברצון, וזה "מרב כל" דהיינו ברצון."

תראו מה שקורה עם העולם, היום קל מאוד להסביר את זה, כי כולם רואים, זה הכול לפני כולם, כבר אין לאן להתקדם. או שנכנסים באמת לצרות גדולות, או שמתחילים לשמוע על התיקונים.

תלמיד: האם זה לא מוזר לבוא עם שיטה של אהבה לעולם, כמו שכותב פה בעל הסולם?

אהבה זה נקרא "חיבור". שאנחנו רואים שכולנו מחוברים, מתגלים חיבורים בלי סוף בין כולם, שאף אחד לא יכול להתנתק מאחרים. רק אנחנו לא רוצים להיות מחוברים, אבל זה לא עוזר. כי היינו פעם מנותקים כמשפחה, ככפר, כעיר, אפילו לפני חמש מאות שנה היו הרבה ערים שהיו קיימות בתוך החומה, וכל עיר היתה כמדינה. אתם מכירים את ההיסטוריה. כך זה באיטליה, בגרמניה, בהמון מקומות. ואנחנו רואים שכל זה היום לא יכול להתקיים. אז מה אתה רוצה להגיד, שבכל זאת איך נוכל לברוח בחזרה? אי אפשר. אתה יכול על ידי מלחמה לגרום לצרות כאלה שהאדם יתקפל ויכנס כאילו כמו לפני מאה או מאתיים שנה, אבל זה לא יחזיק הרבה זמן, זה בכל זאת יפרוץ, ועוד איזה צרות יהיו.

תלמיד: איך אפשר להציב כמטרה, כאידיאל, את האהבה האינסטינקטיבית, אהבה והתמסרות אינסטינקטיבית מהפרטים אל הכלל?

אני לא יודע, אני רק צריך להוכיח לכולם, להסביר עד כמה שאפשר, שזה ניתן מהטבע. ולכן זה לא וויכוח, זה לא שהמפלגה שלך רוצה לעשות את זה, והמפלגה שלי לעשות את זה. כאן אין ויכוח, זה בא מהטבע, ולכן או שנקיים או לא. אם לא נקיים יהיה רע, אם כן נקיים יהיה טוב. זה הכול. אז מה נחליט? בינתיים יש עוד איזה חופש כביכול לא לקיים. אז אתה אומר, "בוא נקיים בעוד 10 או 20 שנה, אולי אנחנו נמות עד אז, שהם יתקנו". אבל מהאמת אתה כבר לא יכול לברוח, זה מה שאנחנו צריכים לעשות, קודם כול להוכיח שזה חוק הטבע. לכן "אהבה" זה לא האהבה [שאנחנו מכירים], אלא "אהבה" זה נקרא התכללות, ההתחברות נכונה בין כל חלקי הבריאה. אהבה אצלנו זו מילה כזאת שהיא כמו מילת גנאי, מי לא אוהב? תשמע איך אומר כל פוליטיקאי.

שאלה: לא ברור איפה יש פה איזו בחירה חופשית?

איפה יש לנו בחירה חופשית?

תלמיד: אנחנו לומדים שבסביבה וכולי. לא ברור איפה יש בכלל בחירה חופשית, גם לא ברור למה הורידו אותנו מהעצים. היינו נשארים על העצים, הכול היה בסדר.

וודאי, אפילו עכשיו היינו חוזרים לשם. רק שאין מספיק עצים.

תלמיד: אבל אמורה להיות איזו תועלת בזה שהמין האנושי ירד מהעצים, והגיע לאן שהגיע.

על איזה מצב אתה למדת בחירה חופשית? בחירה חופשית זה מי שנמצא למעלה מהאגו שלו, ואז הוא בוחר בהשפעה מתוך הבחירה החופשית שלו, והוא יכול אפילו לא לעשות את זה. תשמע את מה שאני אגיד לך, אולי עכשיו תתפוס מהן האפשרויות שאז נפתחות לפניך. אבל לפני זה אין בחירה חופשית, כולם ממש הולכים למוות אחד אחרי שני, שורה אחר שורה, אין שום בחירה חופשית.

במה אתה חופשי? עכשיו אתה חופשי בזה שנסתר ממך עד כמה שאתה לא חופשי. בכל רגע באלפי פעולות פנימיות, חיצוניות, אינסטינקטיביות או רצויות אתה לא חופשי, בשום דבר. כשתרכוש צמצום, מסך, אור חוזר ותיכנס למערכת, במידה שאתה תרכוש את המסך, רק בשטח הזה, בגובה הזה, אתה תקבל בחירה חופשית לעלות לדרגה עליונה יותר או לא. ואז אתה תעבוד למעלה מהדעת, על זה שאתה תרצה להכיר בגדלות הבורא אמנם שזה כאילו נגדך, ואז תהיה לך בחירה חופשית בשליש אמצעי דתפארת.

אבל על מי אתה מדבר עכשיו, על חיות קטנות שאפילו לא מודעות על זה שהן נפעלות ממש מכל וכל. אפילו את זה אנחנו לא מבינים ולא יודעים. זה היה כל כך פוגע בנו אם היינו יודעים שיש אצלנו בפנים הארד דיסק שמסתובב והיינו קוראים את מה כתוב שם ומבצעים, קוראים ומבצעים. כל מה שכתוב, מבצעים. זה מה שקורה לנו, לכולנו. ורק בחסדי ה' כדי להתפתח זה נסתר מאיתנו, ולכן אנחנו חושבים על עצמנו "אנחנו חופשיים".

תלמיד: מה ההבדל בין אהבה בדרגת בהמה לאהבה בדרגת אדם?

אהבה בדרגת האדם היא נגד הרצון. שמה שהוא שנא, הוא הגיע למצב שעכשיו הוא אוהב. מתוך מה? מתוך הערכת העליון.

תלמיד: או מחוסר ברירה.

לא, חוסר ברירה זאת לא אהבה, אי אפשר להגיד. איך אתה מתאר לעצמך שאתה יכול לאהוב מאין ברירה?

תלמיד: כי זה מוכתב.

על אהבה אי אפשר לחייב.

תלמיד: אין לי בחירה חופשית, זה מה שהבנתי עכשיו.

לא, אתה יכול להגיע לזה על ידי השינויים. את השינויים האלה אתה יכול לעשות במחויב, בהכרח, נכון. אבל כשאתה מגיע למצב שנקרא "אהבה", זה הערך הכי גבוה שיכול להיות. שיתנו לך אפילו עכשיו הפוך, תהיה מלך, תעשה הכול, מה שבא לך, "לא, אני מוכן להיות הכי קטן, נשלט ב-100%, לא חשוב לי העתיד, העבר, ההווה, כלום, חוץ מדבר אחד, רק דבקות באפס, מינימאלית, בנקודה אחת בעליון וזהו".

תלמיד: איך אפשר בכלל להעביר מסר כזה?

אתה שואל משהו אחר. אני מדבר אליך. עד כמה שאנחנו עולים בסולם המדרגות, הביטול שלנו יותר ויותר גדול, כי נפתח לך רצון לקבל עוד יותר ועוד יותר ואתה מבטל אותו. לא אותו, אתה לא יכול לבטל את הרצון לקבל, אלא אתה מבטל את שליטתו.

תלמיד: אז איפה "על כל פשעים תכסה אהבה"¹?

זה כבר עוד יותר למעלה, שאתה לא רק מבטל. "אהבה" זה נקרא שאני מקבל רק תנאי אחד, לספק לכולם את הכול ולא להשאיר לעצמי כלום חוץ מהיכולת לספק להם את הכול. כך בצורה פיסית ממשית מתבטא עניין האהבה, כי אנחנו מדברים על כלים ומילוי.

שאלה: אני מאמין שאפשר להסביר לאנשים ולהוכיח להם על ידי פרסום מסיבי וחכם שחיבור זה הפתרון, והאגו זה מה שמפריד בינינו ומפריע והורג אותנו.

זה אפשרי. זה בצורה לוגית מהמדע, מכל דבר, אבל הם לא יקבלו את זה נפשית, פנימית, כי זה נגד הרצון לקבל. אני מסכים איתך ב-100%, דיברתי ככה עם הרבה אנשים. אני זוכר באיטליה, שהסברתי הכול על חכמת הקבלה לנציג של האיגוד האירופי באיטליה. הוא אמר, "אני מסכים ב-100%, רק ודאי שאנחנו לא נוכל לקבל את זה, עם מי אני אדבר?".

אז יש עניין של השכל והרגש. לפי השכל אנחנו מבינים שצריכים להיות בחיבור יפה אחד לשני. מה זאת אומרת? בואו נבטל את כל הנשק וכל מה שמפריע לנו, הכול, בואו נבטל את כול הקניות האלה, 90% מבלק פריידי הזה, ונחיה כל כך טוב. אבל רגשית לא יכולים לקבל את זה. בשכל כן, ברגש לא. כי הרצון זה הרגש, הוא לא ייתן. מה לעשות עימו?

תלמיד: אז הם יבואו אלינו ואני לא יודע איך להראות להם, כי אני מכיר הרבה אנשים שלומדים קבלה והאגו שלהם גם לא מאוזן. זאת אומרת אני לא אוכל להראות להם, "הנה יש לי שיטה, תראה כמה מיליונים לומדים קבלה, האגו שלהם מאוזן, מצוין, בוא תראה, תצטרף".

לא.

תלמיד: אני לא אוכל להראות להם.

לא, אתה לא יכול.

תלמיד: אז מה אני יכול להציע?

לכן מצד אחד הפצה, מצד שני [יבואו] צרות. חכו, עוד מעט. לא כדאי לחכות, אנחנו צריכים להפיץ כמה שאפשר.

תלמיד: אחרי שהם באו על ידי צרות, על ידי פרסום, מה אני מראה להם?

אתה אומר להם, "חברים, לעמוד בשלשות ובעשיריות". ללמד אותם כמה שיותר מהר שכל האנושות וכל הבריאה וכל היקום וכל העולמות, כולם מסודרים לפי עשירייה.

כמה שאנחנו עכשיו נבנה עשירייה ונתאים את עצמנו לחוק הכי קטן, בדרגה הכי קטנה, אם נקבל על עצמנו את החוק הרוחני, אנחנו בחיי העולם הבא. בואו נעשה את זה. לא רוצים, כן רוצים, יש אמצעים. יש לימוד וכל מיני [פעולות] בתוך הקבוצה שאנחנו יכולים לעשות, בואו נתחיל, אבל נתחיל לעשות את זה לעשות, אנחנו הדור הראשון, אנחנו עוד לא [...]. אבל באמת שיבואו אנשים, יהיה להם מאוד קל להיכנס, מאוד קל.

זה כמו האנשים שממציאים את האופניים או את הרכב. היום אתה מקבל אותו מהחנות, מסובב את המפתח או אפילו לוחץ על כפתור ונוסע ואין שום בעיה. פעם היית צריך לסובב את הידית כדי להתניע את הרכב. זה יהיה יותר קל. אנחנו כן מכינים את עצמנו.

תלמיד: זאת אומרת שאנשים בעוד 20, 30 שנה יבואו ויישבו בעשיריות.

אני מקווה שאתם תעשו את זה.

תלמיד: ואז יאזנו את האגו שלהם. ואז יבואו עוד שלושים אנשים ועוד ועוד.

אני לא חושב ששלושים, יהיו צרות כאלה שאנשים ירוצו כדי בכל זאת למצוא איזה מקלט, איזה מקום רגוע, איזה אור לעתיד.

תלמיד: למה אני שואל? פשוט הייתי באיזו שיחה ואמרו לי, "יש כל כך הרבה אנשים שלומדים קבלה, בוא תראה לי, אני גם מצטרף".

לא, קודם כול אי אפשר להראות. אתה לא יכול שום דבר להראות כי זאת חכמת הנסתר. מתגלה בתוך האדם הסיפוק הפנימי. וכאן בסיפוק הפנימי כל אחד נמצא במאזניים, או זה יותר או זה יותר, או תענוג יותר או ייסורים יותר. את זה אתה יכול להגיד לכל אחד ואחד, כי בינתיים אף אחד מהאנשים האלו כמעט ולא נמצא תחת הצמצום. לכן תוסיף לו קצת צרות והוא יהיה כאן כל היום. תוסיף לו צרות אחרות והוא יברח מכאן לחיים ההם. זה עדיין כך, אנחנו עוד לא הגענו לכלי המיוצב.

תלמיד: אז אתה רואה שאנשים ילמדו קבלה מאין ברירה.

ודאי שמאין ברירה. מה, מאהבה? מרצון? כמה יש כאלו?

תלמיד: מסקרנות.

לא, אני לא חושב שמסקרנות, הם לא מודעים. סקרנות זה גם מין חיסרון. לאחד יש פחד מעתיד, לשני יש פחד מאי ידיעה וכן הלאה, יש כאלה, אבל בכל זאת זה פחד, יראה, שצריכים להחליף אותה ליראה הנכונה.

תלמיד: אבל תראה מה עשו עם העישון. יש רצון, לעשן זה כייף, אבל תראה מה עשה הפרסום, אנשים לא רוצים לעשן, הבריאות חשובה להם יותר.

כי זה באותה רמה.

תלמיד: האם עם הקבלה זה לא יעבוד כך?

יכול להיות שזה היה עובד במשהו, אבל מי היה מסכים? הם קיבלו על ידי זה שליטה יותר גדולה, כמה זמן הם נלחמים עם הסיגריות? נניח משנות ה-90 ועברו 20 שנה, אבל עכשיו הם מכניסים את המריחואנה. תהיה להם שליטה יפה מאוד על כולם.

מה יש לך מסיגריות? כלום, אתה רק נעשה יותר חולה, אתה עולה יותר למדינות. קח סיגריה אחרת או תיקח את זה בצורת טיפות, משקה, יעשו את זה באלף צורות, ואתה תהיה מרוצה מהחיים. ישלמו לך אלף שקל בחודש מביטוח לאומי כדי שאתה תשב בבית, ועוד יתנו לך בקבוקון כזה לחודש ימים ואתה תהיה מרוצה, לא צריך יותר כלום. כולם הולכים ברחוב עם פרצוף שמח, אף אחד לא מתווכח, לא עושה כלום. הממשלה עושה מה שבא לה, אף אחד לא קם נגדה. זה מה שיהיה. לפני 20 שנה כבר אמרתי בשביל מה הם עושים את זה, רק בשביל זה, כדי להחליף זה על זה.

תלמיד: אני רוצה להראות שהשיטה עובדת. הנה אדם מתחיל ללמוד חכמת הקבלה כמה שנים והאגו שלו מאוזן.

לא. כמו שהאבולוציה שלנו, ההתפתחות שלנו לא נפסקת, אף פעם לא תפסק שיטת התיקון עד שהעולם יבוא לדרגה הרוחנית, הסופית בגשמיות, ושם הגשמיות תתבטל.

תלמיד: ברור, אני אומר במקצת, איזו נטייה של איזה איזון.

אבל כמה שהרצון הוא יותר אגרסיבי וסובל יותר, במידה הזאת הוא גם נגד חכמת הקבלה, כי הוא יותר גדול.

תלמיד: מסכים, אבל מה נראה לאנושות? מצד אחד אנחנו אומרים אתם חייבים להגיע לחיבור, מצד שני אין לנו שיטה להראות להם את זה?

להראות אתה יכול רק בצורה הגיונית, מדעית, אבל לא רגשית. אתה רואה איך זוגות מגיעים לבית משפט, עד כמה הם שונאים זה את זה. אבל מה קרה? הכול בסדר. הוא אומר "אני לא סובל אותה", היא אומרת, "אני לא סובלת אותו". רגש. קודם היו אוהבים, למה היו אוהבים? "אנחנו בעצמנו לא יודעים מה קרה. איך אני אהבתי אותו? איך אני הסתכלתי עליה?" זה רגש, על רגש אין מה להגיד.

אבל בשכל כן. לכן מה אני עושה, עוד ספרון ועוד ספרון. למה אני עושה את כל השיחות האלה? רק בשכל, ברגש אין מה לגשת לאדם.

תלמיד: בשכל אנחנו נסביר, אבל מה עם רגש, בכל זאת אדם פועל מהרגש, מה נעשה?

יקבל מכות וירצה לשמוע דרך השכל.

תלמיד: אנחנו מדברים על השיטה, לכן יש עדכון קצר על העשיריות.

אנחנו התחלקנו מחדש ביום רביעי בעשיריות קבועות בפתח תקווה, כרגע לשלושה, ארבעה חודשים, ובכל עשירייה אמורים להיות עשרה אנשים שאמרו על עצמם שהם מגיעים שישה או שבעה ימים בשבוע. הסיבה שחילקנו כך היא שכדי שלפחות בשיעור יהיו שמונה חברים בשולחן, אם אחד תורן לילה, אחד תורן סאונד או היה בקמפוס, לפחות שיהיה שולחן מלא.

התגלה שהיו כמה חברים שלא שובצו מכל מיני סיבות טכנולוגיות או אחרות או שלא הייתה להם מסגרת, לכן אנחנו משלימים אותם לחלק מהעשיריות. אנחנו משתדלים שבעשירייה לא יהיו יותר משלושה עשר חברים כי זה מה שהחברים ביקשו. נראה איך זה יתקדם כי כל הזמן מופיעים עוד חברים שלא שובצו. בכל מקרה בשיעור בוקר מה שחשוב כמו שהסברנו, זה למלא שולחנות.

אנחנו יודעים על שתי עשיריות שהיו מאוד בעייתיות בשבוע שעבר אמרו שהם לא רואים איך הם יתפקדו, השלמנו אותם עם חברים. נכון לעכשיו יש עוד עשירייה שאנחנו יודעים שיש לה בעיה. אנחנו מדברים על מצב שיש נניח שלושה אנשים בשיעור באופן קבוע או שהעשירייה לא מצליחה להתרומם לגמרי. אם יש מקרים כאלו תעבירו אלינו. אנחנו גם נוציא שאלון לכל החברים במהלך השבוע כדי לראות מה קורה בעשיריות. אני מניח שיהיו עוד שינויים בעשיריות, אז להיות סובלניים עם זה.

אין צורך גם להיעלב מזה אם לא שובצתם, חברים שולחים הודעות, למה לא שיבצו אותי, החברה זרקה אותי, כל מיני דברים כאלה. אולי הייתה בעיה טכנולוגית או שהבן אדם לא מילא את הסקר בעצמו. להבין שיש שינויים, לבוא ולהגיד ואנחנו משתדלים לטפל בכל דבר.

בכל מקרה מה שמאוד חשוב זה לא לחכות למערכת. נכון הייתה תקופה של אי וודאות, אנשים חיכו לשינויים, זה נגמר. אנחנו בעשיריות האלה מבחינתנו עד גמר תיקון. אלא אם יקרה משהו מאוד קיצוני,

לכן כל הדברים שנאמרו, גבאי בעשירייה, גבאי שבועי, אם עשירייה רוצה לארגן מפגש שבועי, לבוא כל ערב ביחד להפצה, להצטרף אחרי שיעור בוקר לזום של ההכנה לכנס כעשירייה, לא לחכות, ליצור את הערבות, את גמר התיקון כבר בעשירייה, יותר מדי זה לא ישתנה, אלא אם המצב בעייתי, אז ננסה לחבר.

וודאי שאני גם התכוונתי כך, שגבאי הוא פשוט בתוך העשירייה הוא רק השומר.

קריין: מ"כתבי הדור האחרון":

"רעיון השתפני צריכה בישול וביכור במוחו האדם לא פחות מג' דורות שלימים ושל שלוה והסכמה כללית, ולפיכך עוד הרבה גלגולים ונסיונות יעברו בעולם בטרם תבואה על קצה - ואין דרך יותר נקל לבשל הרעיונות רק בדרך הדתיות."

תלמיד: קודם כל אנחנו נמצאים באהבה גדולה ועצומה לכל קבוצת ניו יורק על כל העבודה שהם עושים, כיוון שאנחנו יודעים עד כמה זה לא פשוט להימצא כל הזמן בביטול בפני קבוצות אחרות, בפני הדעות של החברים, כיוון שהם כמו תמיד לא משתלבות עם הדעות האישיות. ולכן אנחנו מבטאים כלפיהם את כל החום שלנו ואת כל התקווה שהם יסתדרו, יצליחו הצלחה גדולה עם המשימה שמוטלת עליהם, אנחנו נתמוך בהם. כל הקבוצות בכלי העולמי נעריך, נאהב, נכוון, נהיה איתם בלב ונפש. לכן אנחנו מאוד מקווים שהכנס הזה באמת יעשה מקבוצת ניו יורק, את קבוצת ניו יורק האמיתית, הגדולה שבאמת תוביל את כל צפון אמריקה, את כל הכלי הצפון אמריקאי.

תלמיד: הכנס הווירטואלי הראשון נערך כמעט מיד אחרי סוכות, הכנס הווירטואלי השני יערך כמעט אחרי חנוכה, איך זה מוסיף או יכול להוסיף לכנס?

אני לא הייתי חושב לחבר את הדברים האלה יחד, פשוט יוצא לנו כך. אני לא קבעתי לבד את התאריכים האלה, הם נקבעו על ידי הקבוצות בהתייעצות. לי לא חשוב. אתם רוצים לעשות אותו מחר, נעשה מחר. אין קשר בין חנוכה או סוכות לכנסים האלו, לא. אל תחשבו שאנחנו עושים כאן איזו פעולה רוחנית מיוחדת, שקודם מדליקים נרות בחנוכה ואחר כך עושים כנס ווירטואלי, לא. מספיק לנו כנס ווירטואלי בלי הדלקת נרות חנוכה.

תלמיד: בעת ההכנה לכנס שמענו הרבה, במיוחד באירופה, שהכנס יערך בזמן לא נוח. מצד אחד אם הוא וירטואלי, אולי כדאי להישאר בבית ולא להשקיע מאמץ כדי להיפגש ועדיף להיות קבוצה וירטואלית בכנס ולא קבוצה פיזית. ומצד שני, בחלק מהקבוצות בכלי העולמי התאספו חברים כמו למשל היום בקבוצת קונסטנס ברומניה, והם דווקא אומרים להיפך, שכדאי בכל זאת להשקיע את המאמצים האלה ולהתאסף פיזית. מה לדעתך נכון? אולי תבהיר עוד פעם את המושג הזה של הוירטואליות.

וירטואליות לא שייכת לשעות הכנס, כי אנחנו בכל זאת רוצים להיות יחד בכנס וזה קשה. קשה במיוחד לישראל מפני שבישראל יום ראשון זה יום עבודה ויש לנו רק בשבת יום מנוחה. לכן בשבת אנחנו יכולים להעביר את כל השיעורים, אבל יוצא לנו שבשבת מעבירים שיעור אחד, אחר כך בשבת בערב, ויום ראשון בוקר. אני יכול לייעץ לקבוצת ישראל להיות בשיעור השלישי שנגמר באחת עשרה בלילה, או בשיעור הרביעי.

תלמיד: השיעור הרביעי הוא מ-2:35 עד 4:30 לפנות בוקר. ההתאספות מתחילה בשלוש בצהריים, בפועל השיעור השני הוא מארבע אחר הצהריים עד שש וחצי.

נניח שבשעה שבע, שמונה בערב נלך לישון, נקום כרגיל בשעה שתיים בלילה לשיעור הרביעי. אני בעד זה כדי לא לשבור את הסדר, כי אם נעשה הפוך, אתם לא תהיו ערים בשיעור השלישי ולא תוכלו להירדם בזמן כדי לקום לשיעור הרביעי. בכל זאת, הרגל זה הרגל. וגם רב"ש לא היה תומך בזה, כי נגד הגוף אין מה לעשות.

אני וודאי שאהיה איתכם ניו יורק, גם בשיעור הזה וגם בשיעור הזה. אבל חוץ מישראל כל קבוצה כפי שהיא מחליטה. אם היה אצלנו למחרת יום חופש, ביום ראשון, היינו איתכם בלב ונפש וכל הזמן. אבל מפני שאין יום חופש אצלנו, אני צריך לבטל לקבוצת ישראל שיעור אחד, משעה שמונה עד אחת עשרה בלילה. אחרת לא ייצא לא השיעור הזה ולא השיעור הבא. אבל זה שייך רק לישראל. כל קבוצה אחרת, מפני שיש להם יום חופש, שיחשבו איך הם עושים את זה. עם אמריקה תמיד תהיה לנו בעיה כי הם חיים עם הראש למטה. מה לעשות.

שאלה: אמרת שכל העבודה שלנו היא רק לברר את החיובי שבינינו, ולא לברר את השלילי.

כן, אנחנו לא מבררים ולא מעוררים דברים שליליים, אלא "על כל פשעים תכסה אהבה". אני לא מעורר את הפשע, את השלילי נותנים לי מלמעלה. הבורא ברוך ה' יודע את העבודה. אלא שאני אדע איך אני אכסה כמה שהוא מעורר, העבודה שלי רק בזה. תמיד לפנות לימין, יש לך הרבה פסוקים כאלה.

תלמיד: בכל השיעורים אתה אומר לנו על כך שאנחנו כל הזמן צריכים לקחת דוגמה מהקבוצה המרכזית שלנו. איזו דוגמה אנחנו כקבוצות הכלי העולמי, צריכים לקבל מהקבוצה המרכזית כהשתתפות בהכנה לכנס?

דוגמה לכנסים? דוגמה מקבוצת מוסקבה שעשתה כנס ווירטואלי. אתם מתייעצים איתם. עכשיו אתם תהיו בעלי ניסיון, אחריכם תהיה נניח קבוצת קייב, אחרי קייב יהיה עוד מישהו, אולי סנט פטרבורג, וכן הלאה. וכך אנחנו נלך מקבוצה לקבוצה, וכולם יהיו בעלי ניסיון איך לעשות כנסים כאלה. וגם אז הם יחברו את הציוד שלהם יותר טוב וכולם יתגייסו לזה.

אני לא חושב שבכנסים ווירטואליים יש קבוצה מובילה. יכול להיות שבענייני הציוד, אולי אנחנו צריכים לתת להם מענה. אנחנו מתרגמים כאן, יושבים מתרגמים, יושבים עוד כל מיני אנשים, בסאונד, בווידאו, גם אני נמצא כאן, אבל זה טכנית. אנחנו מוכנים להיות נפעלים הפעם על ידי ניו יורק. בפעם הבאה, מי שירצה להיות מנהל הכנס, או פיטר או קייב, בבקשה. כל קבוצה שיש לה לפחות עשרה גברים יכולה להיות המובילה בכנס ווירטואלי.

שאלה: לגבי הלו"ז של הכנס, האם כדאי שאולי ננסה להקדים או למצוא זמן משותף שכל הכלי העולמי יהיה יחד?

תנסו, אתם שואלים אותי? אתם יושבים ומחכים עד שיתנו לכם את זה על המגש. גם לי נתנו על המגש, ולי נתנו על המגש אחרי שהתייעצנו עם כל הכלי העולמי, והגענו ללו"ז כזה וכזה, לנושאים כאלו וכאלו. הביאו את זה לחבר שלנו והוא כרגיל הוציא מהתיק שלו, כבר לא צריך לחשוב, לוחץ על הכפתור, מילא את השיעורים האלה לפי מה שהם אומרים. והלו"ז הוא לפי מה שנוח לניו יורק, ככה הם עשו. הם עשו מה שנוח להם.

אני אומר את זה בכוונה, כי למה אתם לא בודקים? למה אתם לא אומרים "אנחנו לא מסוגלים"? אני עכשיו הייתי האפוטרופוס שלכם כשאמרתי שאני מבטל שיעור אחד. אולי אתם תמליצו משהו אחר, בבקשה, יש עוד זמן. תחשבו איך. אבל קודם כל אני חושב על יום העבודה. יש כאן אנשים עובדים, שגם נוסעים לעבודה עם האוטו, הם חייבים לישון חמש שעות בלילה. מתי? עם הלו"ז הזה לא יהיה להם זמן לישון.

שאלה: ואם לא יימצא פתרון, וזה הפתרון שיש, בכל זאת אדם שרוצה לקחת חופש של חצי יום למחרת?

זה אתם מחליטים, אני לא מחליט שום דבר. אתם מחליטים אם לקחת מהעבודה חופש, או לבוא לאיזה שיעור, כמו שאני לא אחראי אם אתם נמצאים כאן בשיעור או לא.

תלמיד: אם יש אפשרות להיות בשיעור השלישי שביטלנו עכשיו לפתח תקווה, אז להיות בכול.

אני חושב שאנחנו צריכים כמו שזה עכשיו, במסגרת הלו"ז הנוכחי, לבטל את השיעור השלישי. אתם רוצים לבטל במקומו את השיעור הרביעי? השיעור השלישי נגמר ב-11, זה לא כל כך מאוחר. ואם תלכו לישון, אז מ-12 עד שעות הבוקר, זה אולי יותר טוב, אולי. אבל זה בכל זאת שובר את ההרגל, כי בדרך כלל אתם ישנים במקום השיעור השלישי. תחליטו, אני כבר לא אומר כלום. לי לא חשוב, אני מעביר גם ככה את השיעור בזמנו, אצלי זה רצוף.

תלמיד: רק להסביר לכולם שהלו"ז שהוצא לקח בחשבון גם חברים בחוף המערבי בארה"ב וגם בדרום אמריקה. כך שזה לו"ז שעוצב כדי לאפשר ליותר חברים להשתתף בכנס. כי בכנס הקודם שהיה על פי זמן מוסקבה, חצי מהאנשים שאנחנו בדרך כלל מצפים להם לא הופיעו. אנחנו מקווים שהלו"ז הזה יעזור להם.

וגם בדרך כלל כשיש כנס בצד המזרחי כל אלה שנמצאים פה גם עושים מאמצים אדירים להשתתף, בכנסים שנערכים על פי זמן אירופאי. אז אין זמן אידיאלי, אם רוצים ארבעה שיעורים אז איפשהו ברחבי העולם למישהו לא יהיה זמן שינה אידיאלי.

בסדר, אני לא מתערב בזה. אני מוכן, כמו שאתם ראיתם, אתם העברתם את הלו"ז לכולם כולל אותי, אני לא אמרתי מילה וחצי מילה. על כל היתר תסתדרו. אני חושב שהבעיה רק עם ישראל, כי אצלם יום ראשון זה יום עבודה ולא יום חופש כמו בכל העולם. אז תחליטו, אתם רוצים לבטל את השיעור השלישי או הרביעי, זה עניינכם, לי זה לא חשוב, אני נותן גם כך את השיעורים האלה. אני אפילו לא יודע אם אתם נמצאים כאן או לא, כי אני נותן שיעור מהסטודיו או מהחדר שלי.

(סוף השיעור)

---

1. "ועל כל פשעים, תכסה אהבה" (משלי י', י"ב)↩