שיעור בוקר 06.05.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 265,

מאמר "כי יעקב בחר לו יה"

כי יעקב בחר לו יה

תשמ"ו - מאמר ט"ז
1985/86 - מאמר 16

"בזהר תרומה (דף א' ובהסולם אות א'), מפרש רבי חייא את הפסוק, "כי יעקב בחר לו יה".

וזה לשונו, רבי חייא פתח, "כי יעקב בחר לו יה, ישראל לסגולתו". כמה אהובים הם בני ישראל לפני הקב"ה, שרצה בהם ורצה להתחבר בהם, ולהתקשר עמהם, ועשה אותם עם יחיד בעולם,

שכתוב, "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ", והם רצו בו ונתקשרו בו, זה שכתוב, "כי יעקב בחר לו יה". וכתוב, "כי חלק ה' עמו". ונתן לשאר עמים שרים ומושלים עליהם, והוא לקח לחלקו את ישראל.

ויש להבין במאמר הנ"ל של רבי חייא:

א. שמתחיל לפרש, "כי יעקב בחר לו יה", שפירושו, כי הקב"ה בחר ביעקב, כי אומר שרצה בהם, ורצה להתחבר בהם, ולהתקשר עמהם. ואח"כ הוא מפרש להיפך, ואומר, "והם רצו בו, ונתקשרו בו", זה שכתוב, "כי יעקב בחר לו יה".

ב. מהו הפירוש שאומר, "ועשה אותם עם יחיד בעולם", שכתוב, "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ". הלא הם עם בתוך ע' אומות העולם, אם כן מהו הפירוש, עם אחד, שמשמע, שעשה שהם יהיו עם אחד.

ג. במה שמפרש, "כי חלק ה' עמו", שהכוונה היא, שלשאר עמים נתן שרים ומושלים עליהם, והוא לקח לחלקו את ישראל. יש להבין זה, מהו שנתן לשאר עמים שרים ומושלים, מה שאין כן עם ישראל לקח לחלקו.

ידוע שיש ב' הנהגות:

א. נקרא, השגחה פרטית.

ב. נקרא, הנהגת שכר ועונש.

והם בסתירה זה לזה. ואאמו"ר זצ"ל פירש, שאין בידי אדם להשיג זה עם השכל החיצוני, אלא רק בזמן שהאדם הגיע לשלימותו במדרגתו הפנימית, אז הוא יכול להשיג את זה. ובסדר עבודת האדם הוא, שניתנה לנו עבודת ה' בהנהגת שכר ועונש, לכן אסור לו לאדם שיאמר, אני מחכה שה' יתן לנו רצון וחשק לעסוק בתורה ומצות. ובזמן שירגיש שאני מרגיש הרגשה טובה, אז אקיים את התו"מ. ואסור לומר, היות שאנחנו, "כחומר ביד היוצר", בידי הקב"ה, ומה מועילה ההתגברות שלנו לעבוד נגד דעתו של הגוף שלנו. ואומרים לנו, שאל יסתכל האדם על הגוף שלו, מה שהוא דורש למלאות את רצונו, אלא צריכים להרגיל ולשכנע את הגוף שילך לפי חוקי התורה, בין שהוא מסכים או לא.

אלא אנו צריכים להאמין בשכר ועונש, שהכל תלוי לפי מעשינו, עד כמה שאנחנו מכניעים את הגוף שלנו ללכת לפי חוקי התורה. וחז"ל אמרו, "לפום צערא אגרא" (אבות פרק חמישי), "בן הא הא אומר, לפום צערא אגרא".

והוא זצ"ל אמר, שצריכים לקיים ב' הנהגות הנ"ל באופן כזה:

לפני המעשה, היינו בהכנה, שהוא הולך לקיים את התו"מ, הוא צריך להאמין בהנהגת שכר ועונש, אז, "כל מה שתמצא בידך ובכוחך לעשות עשה", היינו שהכל תלוי בעבודת האדם, לפי כוח התגברותו בתו"מ, בשיעור הזה הוא יקבל שכר.

אבל אחר העשיה הוא צריך לומר, שהוא מאמין בהשגחה פרטית. נמצא, היות שקשה לאדם לומר אחרי רבוי כוחות שהשקיע ביגיעה רבה, ואיך הוא יכול לומר אח"כ על זה, שהיא השגחה פרטית. נמצא, שגם אחר כך הוא עובד בשכר ועונש. היינו אם הוא ישתדל להאמין, שזו היתה השגחה פרטית, הוא מקבל שכר על זה, ואם לא יכול להאמין בהשגחה פרטית, נמצא, שהוא מקבל עונש על זה שהוא לא רוצה להאמין בהשגחה פרטית.

ומשום זה, היינו בזה שמאמין בהשגחה פרטית, ואין זה תלוי במעשה ידיו, אלא הקב"ה בחר בו להתקשר עמו, אז הוא צריך לתת שבח והודיה לה' בזה שבחר בו. וזה נוהג בכל בחינה ובחינה. היינו אפילו עשיה קטנה ברוחניות שזכה לעשות, הוא גם כן צריך להודות לה' בזה שנתן לו מחשבה ורצון לעשות את הדבר הזה.

וכדאי להרגיל את עצמו בעבודה זו, טוב הוא בשעה שקם לפנות בוקר, בין שקם מעצמו או ששעון מעורר אותו, או שחבירו מעוררו והוא קם, אז הוא צריך להאמין, שהגם שהוא התגבר על עצלותו וקם מהמיטה בהתאמצות גדולה, ובודאי מגיע לו להאדם תודה רבה ושכר גדול עבור עבודה רבה זו, מכל מקום הוא צריך להאמין, שה' נתן לו רצון להתגבר על כל המחשבות שהיה לו בעת קומו מהמיטה.

ולפי זה יוצא להיפך ממה שהאדם חושב, היינו שמגיע להקב"ה תודה עבור זה שנתן לו כח ורצון להתגבר על כל מחשבותיו ורצונותיו. נמצא, שמצד אחד, הקב"ה בחר בו, נקרא, השגחה פרטית, ומצד שני, "יעקב בחר בה'", וזה ענין שכר ועונש.

ועתה נבאר את מה ששאלנו, מהי הכוונה בזה שאומר, "ועשה אותם עם יחיד בעולם". הלא בעולם יש עוד ע' אומות, והכתוב אומר, "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ".

הנה ידוע, כי יחיד ורבים ברוחניות מתפרש זה בשנוי צורה ובהשתוות הצורה. כמו שכתוב (שמות י"ט, ב'), "ויחן שם ישראל נגד ההר". ופירש רש"י, "כאיש אחד בלב אחד". לכן כתוב, ויחן, לשון יחיד. אבל שאר כל החניות בתערומות ובמחלוקת, לכן כתוב שם, ויחנו, לשון רבים. ולפי זה יוצא, שענין יחיד הכוונה על השתוות הצורה.

ובהאמור יש לפרש, שה' עשה את עם ישראל, אף על פי שהם רבים, היינו, "כשם שאין פרצופיהן דומות זו לזו, כך אין דעותיהן דומות זו לזו", (ברכות נ"ח), ומכל מקום עשה אותם עם יחיד בעולם, שזהו חידוש גדול, זאת אומרת, אף על פי שהם עם, היינו רבים, ומכל מקום יש להם צורת יחיד, וזהו ע"י השתוות הצורה. כעין שהיה במתן תורה, כך צריך להיות השלימות של עם ישראל, היינו להגיע לבחינת אחד.

ומובא בספר "מתן תורה" (דף מ"א אות כ"ב), וזה לשונו, דעל כן מכנה אותם הכתוב בעת ההוא בלשון יחיד, כמו שכתוב, "ויחן שם ישראל נגד ההר", ופירשו חז"ל, "כאיש אחד בלב אחד", מפני שכל יחיד ויחיד מהאומה, סילק את עצמו לגמרי מאהבה עצמית, ונמצא, שנתלכדו יחד כל היחידים שבאומה, ונעשו ללב אחד ולאיש אחד, כי רק אז הוכשרו לקבלת התורה.

הרי אנו רואים, שהקב"ה עשה שעם ישראל יגיעו לשלמותן, היינו ע"י שיתן להם הכח להיות כולם בהשתוות הצורה, שהוא לעשות נחת רוח ליוצרו.

וכמו כן יש לבאר שאלה הג', ששאלנו, מה הענין שלשאר אומות נתן שרים ומושלים, והוא לקח לעצמו ישראל לחלקו. על דרך העבודה נבאר זה באדם אחד, היינו בגוף אחד. בזמן שהאדם מיחס כל מה שנעשה בעולם, שרק הקב"ה עושה ויעשה לכל המעשים, הוא נבחן אז לחלקו של הקב"ה, כי אין רשות אחר בעולם, אז הוא נבחן לחלקו של הקב"ה. ובזמן שהוא לא מייחס את כל מה שמתרחש בעולם להקב"ה, אלא שאומר, שזה שאר כוחות ואינם של קדושה, נמצא, שהוא במצב של אומות העולם, היינו שיש ממונים ושרים, שזה הוא בזמן שנמצא במצב של שאר אומות העולם."

ברור לנו מה הוא רוצה להגיד. בניגוד למה שאנחנו רואים בעולם, מי שחושב שיש בורא יחיד וכל הנבראים הם עם אחד שצריכים בסופו של דבר להיות דבוקים בבורא, שכך זה במערכת העליונה, אז יוצא שיש כאן בורא אחד ועם ישראל. אם הוא עם שלא מסוגל לזה, לא רוצה, לא מבין, לא יודע, אז יש פער בין הבורא והעם, והעם מתחלק לחלקים רבים.

שאלה: זה די ברור, אבל הבעיה היא להיות בהשגחה פרטית ולא להיות בשכר ועונש. השגחה פרטית היא להיות בהודיה לבורא, ולהיות במצב של להרשיע את הבורא זו כל הבעיה.

יש מדרגות, אבל זה בעיקר נכון.

שאלה: הוא כותב שלפני המעשה צריך להאמין בהנהגת שכר ועונש, שהכול תלוי בעבודת האדם. אם כך, מה זה אומר כוונה, שלפני שניגשים למעשה צריכים להיות בכוונה וממש לשייך הכול לבורא?

כן, כי אתה מתכוון כך לעשות, לסייע לזה, ולכן אתה בא למעשה. הכוונה היא לפני המעשה.

תלמיד: יוצא שקודם צריך לעשות, כאילו הכול תלוי באדם, ורק לאחר מכן הוא יכול להאמין בהשגחה פרטית שהוא עשה הכול.

מה זה משנה?

תלמיד: כי הוא כותב שאלו שתי צורות עבודה שהן נוגדות זו את זו. אז איך אני יכול להיות עם כוונה לפני וגם לעבוד כך שהכול תלוי בי?

אתה חייב לעבוד כך שזה תלוי בך. לאחר המעשה אתה צריך לראות שהכול מסתדר בדבקות, באיחוד אחד, ולכן אז אתה אומר שאין עוד מלבדו.

תלמיד: האם תוך כדי המעשה אני לא משייך שום דבר לבורא?

משייך מה שאתה רוצה לשייך לו.

תלמיד: כשאני עובד בהשגחת שכר ועונש לפני המעשה, כשאני רוצה לפעול, איך אני מכניס את הבורא לתוך העבודה שלי?

אתה משתדל לעשות את כל הפעולות האלה בדבקות בבורא.

תלמיד: האם אני רוצה שהדבקות הזאת תהיה תוך כדי, או אני יודע שרק לאחר מכן אני אוכל לשייך לו?

אני לא מבין את זה.

תלמיד: אלו שני שלבים שהם נוגדים זה את זה. בשלב ראשון אני עובד במקסימום שלי, ולאחר מכן אני יכול להתחיל לשייך לבורא. איך בשלב הראשון אני עובד יחד עם לשייך לבורא? אחרת הוא לא נמצא במציאות.

אתה עוד לא יכול לשייך לו את זה, אמרת בעצמך.

תלמיד: נכון, ואז השאלה היא מה אז הכוונה?

אז אין שאלה.

תלמיד: האם אין כוונה לפני המעשה?

לא מעשה ולא כוונה, הכול מבוטל.

שאלה: מהי המטרה של המעשה של האדם שעושה לפי יכולתו?

המטרה היא שהוא רוצה לשייך לבורא את כל מה שקורה.

תלמיד: לפעמים נותנים לבן אדם תנאים מסוימים במעשה שהם כביכול נראים לא מספיקים כדי להצליח בפעולה. למה הבורא נותן לו תנאים חלקיים ומצפה ממנו לעשות את המקסימום כאילו זה תלוי בו?

כדי להרים את האדם, להעלות אותו למדרגה יותר גבוהה.

תלמיד: כשאני מסתכל מראש על התנאים שיש לי כדי להצליח בפעולה, ואומרים לי שאני צריך להתייחס לזה שזה תלוי רק בי, איך אני מבצע פעולה כאשר מלכתחילה התנאים הם חלקיים, אם אין לי מספיק תנאים כדי להצליח?

למה? יש לך הכול, אתה יכול להוסיף.

תלמיד: האם אני עושה את הפעולה כדי להצליח בעצמי, או אני עושה פעולה כאמצעי, כדי שיהיה איזה בסיס לפנות לבורא, שהוא יעשה את זה?

בסופו של דבר ודאי שלפנות לבורא.

תלמיד: אבל להגיע לפנייה לבורא אני חייב לעשות כביכול את ההשתדלות המקסימלית שלי.

כביכול, כן. אתה בזה לא מבצע שום דבר.

שאלה: להיות באמונה בהשגחת שכר ועונש ובהשגחה פרטית, האם זה כמו לבחור ללכת בקו ימין ובקו שמאל?

לא, אל תתבלבל.

שאלה: הוא כותב, "בזמן שהאדם מיחס כל מה שנעשה בעולם, שרק הקב"ה עושה ויעשה לכל המעשים, הוא נבחן אז לחלקו של הקב"ה". מבחינת העשירייה, איך היא מגיעה יותר ויותר ליחס הזה?

בהתאם לעבודה הפרטית של כל אחד הוא מרגיש עד כמה הוא רוצה בעבודה הזאת. וכשמתחברים יחד, אז בזה הם מרגישים עד כמה הם דורשים מהבורא שיתחבר איתם ויתחבר בתוכם.

תלמיד: כלומר זה משהו פנימי, עבודה פנימית של כל אחד, ואז כשמתחברים זה יוצר כוח שמשפיע על כולם.

כן.

תלמיד: יש איזה משהו שאני יכול לעשות? כי אנחנו לומדים שאני צריך לתת דוגמה לחברים, אבל דוגמה ליחס הזה של כל חבר זה לא משהו חיצוני, נכון?

לא. פנימה.

תלמיד: ברמת היומיום, יש סביבנו רעש יומיומי, יועצים ומפרשים ומלא קולות, ואדם נמשך בקלות להקשיב לזה שיש עוד כוחות במציאות, קל לו, הוא רוצה בזה. למה זה כך?

זה נגד ציווי הבורא. אנחנו צריכים להיות דבוקים רק בתוכנו, בעשירייה, ומהעשירייה לבורא. אין יותר קשרים.

תלמיד: אם אדם כבר יודע שיש כוח אחד שמנהל את המציאות, אז למה הוא הולך נגד הדבר הזה?

נותנים לו אפשרות לטעות.

תלמיד: ומה הוא צריך לעשות כדי להכניס את זה לתוך המציאות שלו?

לעשות פעולות שצריכים לעשות.

שאלה: מה הן הפעולות?

להיות דבוק יותר בבורא, ומתוך זה לגלות את השלב הבא שהוא צריך לעשות, עוד צעד קדימה.

תלמיד: איך מעלים את היחס הזה, שיש רק כוח אחד שמנהל את המציאות, ואני מדבר איתו, ואני עושה את החשבונות רק איתו ואת כל המציאות אני מנתח דרכו. איך מעלים את זה, שזה יחיה באדם?

אתה חושב על זה עד כדי כך, שזה הופך להיות השפה הפנימית שלך, שהיא מנהלת אותך.

תלמיד: וכשאני מוצא את עצמי רואה את המציאות שבורה, עם כוחות, מה אז העצה?

מה יש לך?

תלמיד: אני מפרש את המציאות, שיש עוד משהו, והדבר הזה השפיע על המציאות, ואולי זה ולא אותו כוח יחיד. מה אז עלי לעשות?

סימן שלא עשית שלב קודם.

תלמיד: אז מה עליי לעשות?

לחזור ולהשלים, לקבור אותם.

תלמיד: לקבור אותם?

כן.

תלמיד: להוריד אותם לבטל אותם?

כן, בעיניך.

תלמיד: ולהתחיל מחדש את המחשבה.

כן.

שאלה: מה זה אומר שעם ישראל צריך להיות בשלמות, זאת אומרת "להגיע לבחינת אחד"?

צריכים להיות קשורים זה אל זה כולנו יחד, כך שהם יהיו בסך הכול כאחד.

תלמיד: מה זה אומר שכמה חברים הופכים לבחינה של אחד?

כשרוצים להידבק זה אל זה בלי שום הפרעות, הגדרות. ומעל ההפרעות, בלי שום ניתוקים ובנטייה לבורא שיחבר ביניהם.

תלמיד: ולמה שלמות בעשירייה צריכה להביא לשלמות עם הבורא, זאת אומרת להשגחה פרטית?

כי הבורא מתגלה בתוך העשירייה, כסך הכול תוצאה מהמאמצים שלהם להתחבר.

תלמיד: קודם אנחנו צריכים לחשוב בינינו מה זה להיות אחד, או לחשוב עליו?

להיות בינינו אחד כמוהו, כמו שהוא. אבל זו רק הכוונה, ואחרי שגומרים את המעשה להיות כאחד, אז אנחנו מגלים.

שאלה: הוא אומר במאמר שיש חידוש גדול, הוא קורא לזה, "שכשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהן שונות, ומכל מקום עשה אותם עם יחיד בעולם, שזהו חידוש גדול"¹. אז בעצם החידוש הוא שכולם עם מטרה אחת לעשות לו נחת רוח. פתאום אני לא מבין מה זה פרצופיהם שונים? למה הוא מתכוון? הוא מתכוון לזה שיש אחד, ובטח הוא לא מדבר על זה שאחד אוהב פלאפל והשני אוהב גפילטע פיש. אז במה פרצופיהם שונים, שמעל לזה הם צריכים להתאחד?

שלכל אחד ואחד יש תכונות שונות וכל אחד צריך לחבר את התכונות האלה ולהיות למעלה מהן.

תלמיד: אלה תכונות שונות איך להגיע לאהבת הבורא, איך להגיע לקשר אתו, או סתם תכונות שונות?

נגיד התכונות שלי שנולדתי איתן.

תלמיד: אז אין בעיה, זה מישור שבו יש לנו דעות שונות ותכונות שונות, ומעל לזה אנחנו רוצים להתחבר לבורא ואין בזה סתירה.

אין בזה סתירה, אבל אני אף פעם לא הרגשתי את זה. אני צריך להגיע למישור הזה.

תלמיד: לאיזה מישור?

של ההתקשרות בינינו.

תלמיד: נאמר בעשירייה כל אחד שונה, יש לו דעות שונות ופרנסה אחרת ועוד, וזה בסדר, כי נפגשים בשיעור בוקר ולומדים, ורוצים להגיע למטרה, וגם נפגשים בעשירייה ומרגישים משהו מעל לזה. אבל כשיש דעות שונות ביחס לאיך עכשיו לעשות טוב לחברה, איך להשתתף בכנס, זה כבר דעות שונות בדרך למטרה. איך מעל לזה מאחדים את הכוחות?

מתארים לעצמכם כלי אחד, ושאנחנו נכנסים בו ודבוקים בו.

תלמיד: ועדיין, צריך בסוף להחליט, איך דבוקים בו? כי רוצים לעשות את זה ביחד. אני שואל, איפה מתגלים הפרצופים השונים פה?

הגופים השונים מתגלים בזה, שכל אחד עובד בצורה פרטית, אבל כשרוצים להתחבר יחד, אז מתחילים להתחבר והחיבור הזה נעשה מקובל על כולם. למה? כי נעשית כאן התכללות כולם בכולם, ואז הם יכולים לדבר כבר על הכלי המשותף.

תלמיד: וכשיש כלי משותף עדיין נשארים פרצופיהם שונים?

לא. הם מתחברים לפרצוף אחד.

תלמיד: בסדר. צריך לעכל את זה.

בסדר. יש זמן.

שאלה: הוא כותב גם שבכל התחנות הם היו במחלוקת ובמריבות, ורק בהר סיני הם הגיעו להיות "כאיש אחד בלב אחד".

כן.

שאלה: חייב להיות כל הזמן מריבות ומחלוקת?

כן, אבל הם לטובתם. הם צריכים כל הזמן לעלות מעל למחלוקת וכך הם יגיעו לשלמות.

תלמיד: מתי מגיע מצב של מעבר, כי גם על רבי שמעון ותלמידיו כתוב שהם היו שונאים ורצו לשרוף אחד את השני ולבסוף הם הגיעו למצב של אהבת אחים. אז מה המעבר, ומתי זה קורה ואיך? אנחנו רואים שגם בחוץ היום זה קורה אצלנו.

היום זה בכלל מטרה אחרת.

תלמיד: בכל הרמות.

אנחנו מדברים על הקבוצה שנקראת "עם ישראל", שהיא מרגישה שמטרתה היא חיבור, עד שיהיו "כאיש אחד בלב אחד". זאת אומרת שבדרגה הראשונה לפחות, הם מתאחדים, בונים לעצמם את מערכת, י-ה-ו-ה, וכך ממשיכים לעלות.

תלמיד: אבל כל הזמן זה דרך מריבה, דרך שנאה?

כן. זה נקרא "גילוי הרע". יותר טוב להגיד כך. מריבה, שנאה, מכות, לא יודע מה הולך שם, אבל זה גילוי הרע שהם צריכים כל פעם להתעלות מעל זה ולא לברוח.

תלמיד: אז מה שקורה עכשיו בעם זה סימן טוב?

זה סימן טוב בתנאי שיקבלו את תורת התיקון, אחרת כך יהיה מקום המוות.

שאלה: לפני פעולה, על מה הפניה לבורא?

הפנייה לבורא זו הפעולה עצמה. ולפני הפניה לבורא הם אוספים את עצמם, מגלים שרוצים להגיע למילוי הרצון המשותף ביניהם, ועם זה עליהם לפנות לבורא.

תלמיד: ומה זה "שרים ומושלים" בעבודה שלנו?

כל מיני אנשים שיש להם תפקידים מיוחדים מתוך גודל נשמתם.

תלמיד: ואיך אנחנו מגלים את זה בקבוצה, שאנחנו בוחרים, שנמצאים בהנהגת הקב"ה או הפוך בהנהגת שרים ומושלים? והאם זה משהו חיובי או הפוך?

זה חיובי, ויכול להיות גם שלילי.

תלמיד: גם ככה וגם ככה?

כן.

תלמיד: ומה זה בעבודה שלנו ש"יחידים שבאומה שנתלכדו"?

שיש כאלו מכל הקבוצה, שמלמעלה אמנם יש להם סיוע, אבל אלה יחידים שמגיעים לחיבור ביניהם.

תלמיד: וזה מספיק כדי שכל העם יהיה במצב של "כאיש אחד בלב אחד"?

אני לא יודע.

תלמיד: כי כך נראה שכתוב, "שנתלכדו כל..".

כך נראה.

תלמיד: ככה נראה?

כן.

תלמיד: ומה הקשר בין שכר ועונש, והדרישה לשכנע את הגוף? כי שכר ועונש זו הנהגת הבורא, ולשכנע את הגוף זו פעולה מצד אדם. אז מה הקשר בין זה לזה?

לא, להוציא את הגוף משליטת הרצון לקבל, זה נקרא "לשכנע את הגוף".

תלמיד: הוא כותב פה "אלא צריכים להרגיל ולשכנע את הגוף שילך לפי חוקי התורה, וזה נקרא לקבל את הנהגת שכר ועונש". אז מה הקשר בין הנהגת שכר ועונש ושהאדם משכנע את הגוף שלו?

כי אז ברור לו מה לעשות. או שיש שכר או שיש עונש.

תלמיד: בסוף הוא כותב שהכול תלוי ביחס של האדם, כך זה נראה. אז איך זה משפיע, אם הוא מייחס הוא נמצא בהשגחה פרטית, וכשהוא לא מייחס אז הוא לא נמצא בהשגחה פרטית?

כן. אם הוא מייחס, אז הוא פונה לבורא, דרך היחס המשותף ביניהם. ואם הוא לא מייחס, אז הוא לא פונה לבורא, ואין לו קשר עם הבורא.

תלמיד: והפעולה הזאת היא תוצאה, או שזה תלוי במידה שהאדם מייחס או לא מייחס?

זו תוצאה מהאדם. ככל שהאדם יכול ליחס את מה שקורה לו לבורא.

שאלה: אחרי שהאדם השקיע יגיעה, הוא עוד צריך להאמין בהשגחה פרטית שהבורא עשה את כל היגיעה הזאת שהייתה בו.

כן.

תלמיד: איך להמשיך להתייגע, ולקבל את ההשגחה הפרטית הזאת, שהכול הוא עושה?

אבל אתה מדבר כלפיך, אתה זה שנמצא במצב שצריך לבחור.

תלמיד: כלומר אחרי היגיעה שנתתי, אני צריך לתת עוד יגיעה, כדי לקבל שהוא עשה בי הכול.

זה אותו הדבר.

תלמיד: מה זה לקבל השגחה פרטית?

שאתה מגיע למדרגה שנקראת "השגחה פרטית", שכל מה שאתה מקבל מלמעלה בא מהבורא עצמו, בהשגחה פרטית דווקא אליך.

תלמיד: איפה היגיעה של האדם מהמקום הזה והלאה?

באותו יחס בין האדם לבורא, ויש בזה הרבה מדרגות.

תלמיד: אבל ברגע שהוא רואה שהכול הבורא פועל עליו?

עכשיו הוא רואה את זה.

תלמיד: איזו יגיעה יש מצדו? איזו יגיעה יש מצד האדם כשהוא רואה שהבורא עושה בו את הכול?

רק להגיע לבורא, ולבקש ממנו שייתקן אותו. והבורא מתקן כל אחד ואחד בכל אחת מהמדרגות.

תלמיד: ואיך האדם לא נחלש מפעם לפעם כשהוא רואה שבעצם בסוף הבורא עושה את הכול?

יש לו מזה דבקות בבורא, דבקות פנים בפנים.

תלמיד: מה זה דבקות פנים בפנים?

שהוא רואה שכל מה שהיה לו לתקן הבורא כבר תיקן, ובאמת לא רק תיקן, אלא זה היה מתוקן מראש.

שאלה: לפי המאמר הבורא נותן מחשבות, רצונות, ונותן כוח להתגבר על המחשבות. מה שנשאר זה בעצם רק הידיעה, ולייחס את הכול לבורא. אז זה שאני מייחס לבורא, זו בעצם התפילה עצמה?

כן.

שאלה: כל מדרגה תמיד מתחילה בשכר ועונש?

כן.

תלמיד: מה זה שכר ועונש, אני פתאום לא מבין, מה השכר, ומה העונש?

אם הוא מצליח לחבר את הכלים שלו עם האורות העליונים, עם הבורא, זה נקרא שהוא מקבל שכר, ואחרת זה עונש.

תלמיד: זאת עבודה פרטית, או שאפשר לעשות את זה בעשירייה?

עבודה פרטית.

שאלה: איך כתוצאה מעבודה פרטית אני מתחיל להרגיש שאני נמצא פנים בפנים כלפי הבורא?

אני לא יכול להסביר את זה. לאט, לאט זה מתגלה לאדם.

שאלה: אם האדם עוד לא מוכשר לקבל את התורה בתקופת החיים הזאת, האם אפשר להתגבר על זה, האם זה משהו שבו האדם יכול להשתנות?

אין דבר כזה שכתוב כך, שהאדם כמה שהוא יעבוד זה לא יעזור לו, והוא יצטרך להתגלגל שוב. לא, הכול תלוי באדם עצמו.

שאלה: אני יודעת שאני אצטרך לקיים את רצון הבורא, באם ארצה ובאם לא, כי הבורא גורם לי לקיים פעולה מסוימת. האם נכון שאראה את החברות כחלק העיקרי בפעולה ולא אני?

את חייבת לקיים פעולות בקשר עם החברות שלך מפני שרק בצורה כזאת את מקיימת את החלק שלך בתוך הכלי של האדם הראשון, אי אפשר לקיים אחרת.

שאלה: בפסקה לפני האחרונה כתוב שהם היו כאדם אחד עם רצון אחד, וכיחידה אחת הפכו לאומה אחת, ורק אז הוכשרו לקבלת התורה. יש לנו הרבה השתוקקויות, להתחבר, להידבק בבורא, להגיע להשפעה, לאהבה, מה צריך להיות אותו רצון אחד שבו נתחבר, ולמה אנחנו לא דופקים על אותה נקודה?

זאת הנקודה האחת.

תלמידה: זה פשוט נקרא בצורה שונה?

כן, אבל בעיקרון זאת הנקודה האחת של החיבור בינינו ואל הבורא.

שאלה: בהשגחה פרטית האדם מגדיל את הרצון לקבל שלו והבורא לא נותן מילוי במטרה לתת הזדמנות להיות באמונה למעלה מהדעת ויותר להשתוקק לחיבור עם החברים עד שיגיע לרצון השלם. האם בהתכללות עם הרצון של החבר אנחנו מאיצים, את בניית הכלי?

כן.

תלמיד: מה הסיבה שחבר יוצא מהעשירייה באופן זמני, מתוך אי הסכמה?

אין כזה דבר שהוא יוצא מהעשירייה מבלי להפריע לחברים, זה אומר שאתם, כולכם יחד לא עבדתם על איכות הקשר.

שאלה: דיברנו על זה שפרצופיהם אינם דומים זה לזה, וענית, שיש עניין של להיות כאחד ולהיות כמוהו, ולכל אחד יש הבנה אחרת מה זה הוא, אז מה זה אומר "להיות כמוהו"?

להיות כמוהו, משמע להיות מחוברים ביניכם ועם הבורא בקשר אחד.

שאלה: אני יודע שהכול בא מהבורא, אבל יש לי שאלות אליו, אני לא מבין למה עשית כך. כיצד לעבור מתלונות להודיה?

אתה צריך לראות עד כמה אתה מבין יותר, מרגיש יותר, עד כמה הבורא הכין לך בעולם הזה חברים, כלים, ולפי זה אתה תרגיש הודיה.

שאלה: כשאדם צריך לבקש תיקון מהבורא, בהתחלה הרבה פעמים יש לו התנגדות ואחרי זה הוא צריך לבוא לבורא מבורר, מהי בדיוק נקודת התיקון האמיתית שהוא צריך לבקש? איך מגיעים לבירור הזה, לנקודה האמיתית שהיא בעייתית?

בזה שכל הזמן אני מכוון את עצמי יותר ויותר פנימה לתוך הבורא, וכך אני מגיע.

תלמידה: מה זה לכוון פנימה לתוך הבורא?

אני לא יודע להגיד לך, זה עניין של הרגשה.

שאלה: היום יום השואה, לפי המאמר יש עם ישראל רק אם הם הולכים במטרה להיות בהשתוות הצורה עם הבורא. ואנחנו רואים שרק מעטים מבין היהודים הולכים במטרה של דברות. אם כן למה בכל זאת הבורא מחזיק אותנו אלפי שנים כאילו אנחנו עם אחד, כאילו כולם נחשבים יהודים, ולא משנה אם עוסקים בעבודה רוחנית או לא?

זה דבר גדול ומרומם מאוד, אני לא יכול להגיד, אבל זה יתגלה. זה בכלל לא שייך אפילו לעולם הזה ואפילו לעולם הבא. זה שייך למדרגות בין עולם הבא לבין הבורא. עוד נדבר על זה פעם, יהיו לנו כבר מילים של עבודה, ואז נדבר.

שאלה: נאמר במאמר שרבי חייא אומר, שיש שני פירושים סותרים, אחד שהבורא בחר את יעקב לעצמו, והשני שיעקב בחר.

שיעקב בחר.

תלמיד: מהי הסתירה ולמה הכוונה?

מי בחר במי, יעקב בבורא או בורא ביעקב, השאלה ברורה. והתשובה היא שזה אותו דבר, רק כלפי ההסתרה שלנו יעקב ובורא הם לא אותו חלק מהמערכת.

תלמיד: מהו תפקיד של יעקב?

להיות כנציג מלמטה עם הבורא מלמעלה.

שאלה: כתוב, "וכמו כן יש לבאר שאלה הג', ששאלנו, מה הענין שלשאר אומות נתן שרים ומושלים, והוא לקח לעצמו ישראל לחלקו. על דרך העבודה נבאר זה באדם אחד, היינו בגוף אחד. בזמן שהאדם מיחס כל מה שנעשה בעולם, שרק הקב"ה עושה ויעשה לכל המעשים, הוא נבחן אז לחלקו של הקב"ה, כי אין רשות אחר בעולם, אז הוא נבחן לחלקו של הקב"ה. ובזמן שהוא לא מייחס את כל מה שמתרחש בעולם להקב"ה, אלא שאומר, שזה שאר כוחות ואינם של קדושה, נמצא, שהוא במצב של אומות העולם, היינו שיש ממונים ושרים, שזה הוא בזמן שנמצא במצב של שאר אומות העולם."

נראה שהבורא עשה חלוקת עבודה, אני מנהיג את ישראל שהם דבוקים בי, ושאר האומות יופעלו על ידי מושלים וממונים. וכשאנחנו לא במצב שאנחנו דבוקים בה', זה כאילו שאנחנו נותנים כוחות לממונים לשלוט בעולם. האם זו המגמה? שנרגיש את כוחם של המושלים והממונים לעומת הקב"ה?

ואז אנחנו במידה הזאת נשתדל לעבור מהחלק של האומות העולם לחלק של ישראל, זה נקרא שחוזרים מהגלות.

תלמיד: החלוקה בין השליטה של הבורא לבין השליטה של הממונים זה השגחה פרטית ושכר ועונש?

כן, זה שם בפנים.

שאלה: אם היגיעה שלי גם שייכת לבורא, למה אני מרגישה כאילו אני נותנת יגיעה?

האדם מרגיש שהוא נותן יגיעה.

תלמידה: למה הוא מרגיש כך?

למה האדם מרגיש כך?

תלמידה: כן, כי במאמר כתוב שהיגיעה שלי שייכת לבורא.

כך האדם רוצה, אבל בפועל זה עדיין לא כך, ולכן הוא מרגיש שזה הוא מתייגע. ואיפה התשובה? כשהיגיעה שלו כבר לא תהיה שייכת לו, אלא הכול בכוחות הבורא, אז הוא לא ירגיש שהוא מתייגע, אלא תהיה לו דבקות תמידית.

שאלה: האם אפשר לומר שהסימן לבירור של השגחה פרטית הן ההרגשות שהיו לי בעבר, למשל קנאה שהייתה לי. האם אפשר להשתמש בחיסרון הקודם שהיה לי בעבר או שזה רק במידת גילוי החיסרון בהווה?

רק במידת גילוי החיסרון בהווה.

(סוף השיעור)

---

1. "כשם שאין פרצופיהן דומות זו לזו, כך אין דעותיהן דומות זו לזו", (ברכות נ"ח), ומכל מקום עשה אותם עם יחיד בעולם, שזהו חידוש גדול".↩