שיעור בוקר 08.10.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", עמ' 785

אותיות ס"ג-נ"ג

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 785, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות ס"ג.

אות ס"ג

"והנה נתבארה היטב, המדרגה הראשונה, של השגת גילוי הפנים, דהיינו, ההשגה והרגשת השגחת שכר ועונש. באופן, שיעיד עליו יודע תעלומות, שלא ישוב לכסלו עוד, כנ"ל. שזה נקרא "תשובה מיראה", שהזדונות נעשו לו כשגגות. ונקרא "צדיק שאינו גמור". וגם נקרא "בינוני", כמבואר."

אות ס"ד

"ועתה נבאר, את המדרגה השניה, של השגת גילוי הפנים, שהיא השגת ההשגחה השלימה האמיתית הנצחית. שפירושה, שהשם יתברך, משגיח על בריותיו, בבחינת הטוב והמיטיב לרעים ולטובים. אשר עתה, הוא נקרא "צדיק גמור" ו"תשובה מאהבה". אשר זוכה, שהזדונות נהפכו לו לזכויות.

והנה נתבארו כל ד' הבחינות של הבנת ההשגחה, הנוהגים בבריות. אשר, שלש הבחינות הראשונות, שהם: הסתר כפול, והסתר אחד, והשגת השגחת שכר ועונש - אינם אלא הכנות, שעל ידיהם, יזכה האדם לבחינה הד', שהיא השגת ההשגחה האמיתית הנצחית, שענינה יתבאר לפנינו, בע"ה."

שאלה: שהזדונות נהפכות לשגגות, מה בעצם קורה אצלו? זה איזשהו תהליך שקורה במה שהיה בעבר, אבל מה עכשיו קורה הוא צריך לעבור משהו?

זה מה שהוא עובר.

תלמיד: מה הוא עובר?

שהזדונות נהפכו לו לזכויות.

תלמיד: אלה דברים שקרו אצלו בעבר ומה קורה עכשיו?

מה זה בעבר?

תלמיד: נגיד שהוא עשה כל מיני תהליכים, עבר כל מיני מצבים ועכשיו זה נהפך לו לשגגות.

מה זה עכשיו, מה שהיה אז?

תלמיד: כן.

עכשיו?

תלמיד: אז מה קורה עכשיו?

מה שכתוב.

תלמיד: יש לו פעולה מסוימת שהוא מבצע?

כן.

תלמיד: מה הפעולה שהוא עושה עכשיו אם אפשר לקרוא לזה?

הוא מגלה שהזדונות נעשו לו לשגגות.

תלמיד: הגילוי?

הגילוי.

שאלה: מה האדם מגלה במצב של גילוי פנים, מה קורה שם?

הוא מגלה את ההשגחה האמיתית של הבורא עליו, שהבורא משגיח על כל בריה ודווקא בטוב ומיטיב.

תלמיד: זאת אומרת הוא מגלה שהוא נפעל 100% על ידי כוח עליון ורואה את זה?

כן.

שאלה: מה נשאר ממנו?

נגיד שלא נשאר כלום. אתה מתכוון שמשהו עצמאי?

תלמיד: כן, נשמע שהוא מגלה שהוא מלאך.

אני לא יודע מה זה מלאך אבל שיהיה מובן, שכל התכונות, המחשבות, הרצונות שלו הם כולם באים מלמעלה, מהבורא והוא מבצע אותם בהכרח.

תלמיד: אז איפה העצמאות של הנברא, של האדם, מה נשאר ממנו?

מהבחינה הזאת שום דבר.

תלמיד: במה הוא מתקדם, לאן יש עוד להתקדם?

הוא מתקדם להרגשה שהכול עושה ה'.

שאלה: הזדונות והשגגות הוא ייחס אותם לעצמו, או לבורא שפועל עליו?

לבורא כנראה.

תלמיד: זאת אומרת, הוא בעצם גם קודם ייחס את הכול לבורא, רק לא ייחס כטוב ומיטיב?

הוא עוד לא היה בגילוי שהבורא עושה הכול וכתוצאה מזה הוא גם האדם עושה הכול, ולכן כך חשב, כך הרגיש.

תלמיד: זאת אומרת, האם יש איזה רובד של התייחסות לבורא לפני ההשגה, אפשר להגיד שהוא מייחס את זה לבורא אבל עדיין רואה את זה כזדונות או כשגגות, עוד לא יכול להצדיק אותו?

כן, זו המדרגה הראשונה והשנייה, אז זה עדיין בהסתר מהבורא.

תלמיד: למה גילוי יכול להיות רק כטוב ומיטיב? לא יכול להיות גילוי הבורא שאני רואה שהוא עושה לי אבל בזדון?

כן, זה גילוי הבורא שהוא טוב ומטיב.

תלמיד: הוא מדבר על שתי מדרגות שהוא קורא להן גילוי.

כן.

תלמיד: אחת, שהזדונות נהפכו לשגגות, והשנייה, שהשגגות כבר גם הן לא קיימות אלא הופכות גם כן לזכויות.

כן.

תלמיד: ולזה הוא קורא גילוי. לפני זה הוא אומר, יש בורא אבל אני מאשים אותו רק בזדונות, אז זה לא נקרא גילוי. ושאלתי, למה לפני טוב מיטיב מוחלט זה כבר נקרא גילוי? נאמר שגגות, למה שגגות נקרא גילוי?

כי כך הוא מקבל את פעולות הבורא עליו, לכן הוא קורא לזה שגגות.

תלמיד: אז עדיין הוא מייחס את השגגות לבורא?

כן.

תלמיד: אז לא צריך לקרוא לזה גילוי, צריך לקרוא לזה הסתר שלוש.

אז מאיפה הם מגיעים?

תלמיד: מהבורא.

אז איך תעשה?

תלמיד: אני שואל, איך יכול להיות שהוא מייחס לבורא ואומר שגגות? אם יש משהו מוחלט שחור ולבן אני מבין, הבורא מתגלה כטוב ומיטיב מוחלט זה ברור, כל היתר זה הסתרה.

כן.

תלמיד: אני שואל למה היחס לבורא כשגגות וזה נקרא עדיין גילוי, אומנם גילוי ראשון אבל זה נקרא גילוי, למה?

כי האדם לא מגלה מספיק את הבורא ולכן הוא בשגגה.

תלמיד: עוד לא ברור.

ודאי שכאן עדיין יש מצד הבורא פעולה לגלות את עצמו יותר, ואז האדם לא יהיה בחוסר השגה חלקית, אבל בכל זאת כלפי האדם זה נמצא שגגה.

תלמיד: מה יש במעבר מהסתר לגילוי ראשון, שקוראים לזה גילוי?

שאדם מגלה שכל מה שקורה לו, קורה מלמעלה.

תלמיד: הוא אומר שזה קורה מלמעלה אבל חלק שם שגגות, אני לא יכול להצדיק את הכול עדיין?

כן, עדיין הוא מייחס את זה בכל זאת ליחסים שלו עם הבורא כי יהיה בו חלק.

תלמיד: אז למה צריך שתי מדרגות של גילוי, למה לא אחת, גילוי ומצדיק הכול?

גילוי מצדיק הכול. אבל את הגילוי הזה מייחסים לאותה מדרגה, מצב, גם לנברא וגם לבורא, ולכן כך זה מתחלק.

אות ס"ג

"והנה נתבארה היטב, המדרגה הראשונה, של השגת גילוי הפנים, דהיינו, ההשגה והרגשת השגחת שכר ועונש. באופן, שיעיד עליו יודע תעלומות, שלא ישוב לכסלו עוד, כנ"ל. שזה נקרא "תשובה מיראה", שהזדונות נעשו לו כשגגות. ונקרא "צדיק שאינו גמור". וגם נקרא "בינוני", כמבואר."

שאלה: שמעתי ממך שטעות זה כשאין לו מסך. השתוקקות זה צורת מסך?

לא, זה לא צורת מסך. מסך זה יחס לבורא שהוא הנותן או מקבל.

תלמיד: מהסתר כפול יש גילוי שהכול בא מהבורא?

כן.

תלמיד: ואז הוא מקבל כוח לבנות מסך?

נגיד.

תלמיד: לפני שהוא מרגיש טעות, הוא לא מרגיש הפרעות, כל המתנות באות מהבורא.

כן.

תלמיד: אני לא יודע מאיפה הוא חושב שהדברים באים, אבל יש נקודה שהכול הפוך.

כן.

תלמיד: יש הסתר ואז היחס למציאות נקרא זדונות?

כן.

תלמיד: ואז קורה משהו, ופתאום זה נקרא גילוי ואז אותן פעולות שהוא קרא להם קודם זדונות עכשיו הוא קורא להם שגגות. מה זה המעבר מיחס כזה שנקרא זדונות, פתאום ליחס שנקרא שגגות, מה יש שם בגילוי הזה, שיש מצב של חטא ואז פתאום גילוי שזה טעות?

מידת גילוי הבורא בזה, מתגלה שבזה נמצא בורא.

תלמיד: רק מרחמי הבורא?

כן, נגיד רחמים.

תלמיד: זה רנדומאלי? זה נעשה בצורה מקרית? מה נקודת המפנה שהופכת את היחס של האדם מזדון לשגגה, זה קורה בצורה אקראית, זה קורה בצורה מתוכננת, אם בשניהם הבורא נמצא בהסתרה?

כי בפנים יש לה למדרגה הזאת אור הבורא, הבורא בעצמו, ואז עכשיו הוא מתגלה יותר כשהוא נמצא ביסוד של אותה המדרגה.

תלמיד: מה פותח את עיני האדם שהוא פתאום מבין באיזה מצב הוא היה ועכשיו הוא מתקדם למצב הבא?

הבורא מתגלה לאדם, אז האדם מרגיש שהוא עלה לדרגה חדשה ושיש לו קשר עם הבורא.

שאלה: אני חושב שמה שהחבר שואל זה מה הטריגר שגורם לשינוי הזה?

גילוי. יש כאן איזו מידה של גילוי.

תלמיד: מה הטריגר שגורם לגילוי?

שבאמת יש קשר בין אדם לאור העליון שמתגלה.

תלמיד: מה הדבר שגורם לגילוי הקשר הזה בין האדם לאור העליון?

זו כבר השתוות ביניהם.

תלמיד: ומה גורם להשתוות הראשונה הזאת?

כשמתגלה הגילוי הראשון של הבורא בתוך האדם, כתוצאה מזה הגילוי הזה נעשה בחושים של האדם, בהבנה, בהשגה שלו, במשהו שמאיר בו.

תלמיד: זה כתוב באות נ"ג - נ"ד.

בואו נקרא.

קריין: אות נ"ג בעמוד 783 בספר.

אות נ"ג

"וצריכים לדעת, שכל ענין העבודה, הנוהגת בקיום התורה והמצוות, בדרך הבחירה, נוהגת בעיקר, בב' הבחינות, של ההשגחה המוסתרת, האמורות. ועל הזמן ההוא, אומר: "בן הא הא, לפום צערא אגרא" (אבות ספ"ה).

שהיות, שהשגחתו יתברך, אינה גלויה, ואי אפשר לראותו יתברך, אלא בהסתר פנים, דהיינו רק דרך אחוריו, בדומה לאדם, הרואה רעהו מאחוריו, שעלול להטיל ספק, ולחשוב, אולי אחר הוא. הנה בדרך זאת, נמצאת תמיד, הבחירה בידי האדם - אם לקיים רצונו ית', או ח"ו לעבור על רצונו.

כי הצרות והמכאובים, שמקבל, מביאים לו את הספק, במציאות השגחתו ית' על בריותיו, כנ"ל - אם כבחינה א', שהמה שגגות, אם ח"ו כבחינה ב', שהמה זדונות, עש"ה.

ובין כך ובין כך, הוא נמצא, בצער רב ויגיעה מרובה. ועל הזמן ההוא, אומר הכתוב: "כל, אשר תמצא, ידך לעשות בכחך, עשה וגו'" (קהלת ט'). כי לא יזכה לגילוי הפנים, שפירושו, המידה השלימה של טובו ית', בטרם שישתדל ויעשה, כל מה, שאך בידו ובכחו לעשות. ולפום צערא, אגרא."

שאלה: בעל הסולם אומר שיש ספק בגילוי הבורא, כמו שרואה את חברו מאחור וספק אם זה הוא או לא, וזה גורם לו כאב וצער, ואחר כך הוא אומר שלפי הצער הוא מקבל שכר. על מה הכאב והצער פה?

שהוא מגלה אותו "כאילו", שלא יכול לסמוך על מידת הגילוי, אלא רק בכמה הבורא מתגלה ובכמה הוא נסתר, בצורות כאלה כמו בין הערביים, כך הוא יכול לדבר אליו.

תלמיד: אנחנו לומדים שלא משנה מה האדם מגלה, אם הוא מייחס את זה לבורא, הוא כבר צריך להיות בשמחה. אפילו אם מתגלה לו כאב, עצם זה שמתגלה לו משהו, הוא צריך לקבוע כלפי זה יחס של שמחה. אז פה הוא עוד לא מצליח לעשות את זה?

לא.

תלמיד: אבל הוא רוצה?

בחצי הראשון הוא לא מצליח. בהשגה הזו יש כביכול שני חצאים - בחצי הראשון הוא לא יכול, בחצי השני הוא כבר יכול.

תלמיד: אז ספק שווה צער וכאב?

כן.

תלמיד: והגילוי שווה שמחה?

כן.

שאלה: נראה לי שמילת המפתח פה היא שהוא מתחיל להצדיק את הבורא, זה נקרא צדיק שאינו גמור או בינוני. כי לפני זה הוא לא היה מצדיק אותו, הוא היה בזדונות. ופה הפעולה היא, שהוא מתחיל להצדיק. ההצדקה החלקית הזו היא כבר הגילוי?

כן.

שאלה: בעל הסולם קורא לצדיק לא גמור תשובה מיראה וצדיק גמור זו תשובה מאהבה. אם הוא כבר הגיע לצדיק לא גמור שזו תשובה מאהבה, זאת אומרת שהוא כבר שב למוטב, אז למה צריך תשובה מאהבה? הוא כבר שב, הוא כבר נמצא בקשר עם הבורא בגילוי אפילו, הוא צדיק, הוא משפיע, למה צריך עוד מדרגה?

כנראה שעדיין חסר במדרגה הזאת להרגיש את הדבקות ביניהם. כמו שכתוב "שב אל יהוה בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאדו"¹, זה עדיין חסר.

שאלה: בגילוי הראשון הוא מזהה בדיעבד שהוא היה בזדונות. ולמה הוא נמצא בשגגות? מהי שגגה, מה המהות שלה? הוא מרגיש שהוא לא נמצא במצב שלם?

כן.

תלמיד: אבל אחר כך הוא כותב בתשובה מאהבה, שזדונות הופכים לזכויות, זה משלים. אבל למה הוא חוזר עוד פעם לזדונות?

הוא חוזר כדי להשלים את ההרגשה שבין הזדון לבין האהבה.

תלמיד: אז הזדונות מתעוררים ברמה יותר חזקה, יותר גבוהה בשלב הבא?

כן, כביכול.

שאלה: האם נכון לומר ששגגות הן הכרת הבורא בכלים דהשפעה?

לא כתוב.

תלמיד: אני מנסה לנתק מה שאנחנו מכירים לגבי שגגה וזדון מבחינת הכוונה של האדם, ולנסות להבין איך זה מתיישב באור וכלי. מה ההבדל בין שגגה לזדון ביחס בין אורות לכלים?

שגגה היא מחוסר גילוי מסוים, וזדון זה כבר מצב ברור.

תלמיד: זה מצב ברור של חושך, של אי הכרה?

כן.

תלמיד: ויש סדר? קודם זה שגגות, אז זה הופך להיות זדונות, ואז זה חוזר להיות שגגות, ואז מגיע להשגחת שכר ועונש?

למה הוא צריך פטפוטים כאלה?

תלמיד: זה הסדר שכתוב. אז מה הסדר כמו כתוב או שמתחיל מזדון, עובר לשגגה ואז עובר לגילוי?

מזדון לשגגה ולגילוי.

תלמיד: ותמיד זה הסדר, זדון, שגגה וגילוי, ועד שלא מגיע כמו שהוא כותב לזה שהבורא רואה שהוא תיקן את כל המצבים, ורק אחר כך הוא מגיע לגילוי של צדיק גמור?

כן.

שאלה: אמרת שהרצונות באים מגילוי, באים ממעלה, והאדם מבצע אותם בהכרח. מה ההבדל בין אדם שמתעוררים בו כל מיני רצונות, לזה שעכשיו הוא מזהה שהרצונות האלה מגיעים מלמעלה, והוא מבצע אותם בהכרח?

אין אצלו שום הבדל, כי הכול מגיע מהבורא.

תלמיד: לדוגמה, עכשיו אדם מתעורר בבוקר, פתאום יש לו רצון להיות עם החברים. הוא מזהה שהרצון ממנו או שעכשיו הוא מזהה שזה מגיע מלמעלה, ומרגיש איזה צורך לבצע את זה? מה משתנה ביחס שלו בשני המצבים האלה, מה התוספת שעכשיו הוא יכול לתת?

התוספת שהוא מתייחס אחרת לבורא, שמנהיג אותו, שמכוון אותו בכל מצב ומצב.

תלמיד: זה תענוג אחר מתוך הפעולות?

יכול להיות, זה כבר דבר משני.

תלמיד: אז מה העיקר פה בתהליך שהוא עובר?

העיקר זה הקשר עם הבורא.

שאלה: היראה אחרי שיש את התחושה שהבורא התקרב, שהבן אדם קורא לה תשובה מיראה.

כן.

תלמיד: ואז יש את כל השינויים, יש תחושה של שכר ועונש, וזה משהו שדוחף אותו, לעומת התשובה מהאהבה שזה משהו שמושך אותו. זו הצורה הברורה של שני התהליכים האלה. לגבי מה שדוחף את האדם, איך אנחנו מכניסים את היראה הזו לעשירייה? כי זה ישמור עלינו.

שכולם משיגים.

תלמיד: אנחנו יכולים להשפיע זה על זה עם היראה האישית?

מגלים, מגלים את היראה.

תלמיד: יש משהו ביראה שצריך להיות מאוד ברור, וחד?

כן.

תלמיד: והוא?

היראה עצמה. ממה יש לו יראה?

תלמיד: כרגע זה נובע משכר ועונש.

כן, שכר ועונש, פחד מעונשים, פחד בכלל לצאת מהדרך.

שאלה: מהו חטא?

חטא זה שאדם נמצא מול הבורא.

שאלה: האם הגילוי הראשון מורגש אצל הנברא כדבר לא נעים כייסורים?

למה? לא. הוא נמצא מבולבל קצת עד שמתבררים כל הדברים האלה, אבל לא שזה לא נעים עד כדי כך.

שאלה: מה זה אומר שהוא כותב ונקרא צדיק שאינו גמור, וגם נקרא בינוני?

לפי מה שמתגלה לו, שזה נקרא צדיק אינו גמור, וגם בינוני, זה שעומד בין טוב ורע.

שאלה: אילו פעולות האדם צריך לעשות כדי לצאת ממצב ההסתר?

כמו שאנחנו לומדים, שישתדל בצורה נכונה, בהדרגה, לבצע את המצבים האלו על עצמו.

שאלה: מה הקשר בין החטא שהופך לשגגה לבין אדם שמרגיש שאין לו רצון חופשי?

יש כאן הרבה מצבים, שאין רצון או שיש רצון. כי האדם נמצא במצב שהוא לא יכול עדיין לקבוע בצורה אמיתית מה קורה לו.

שאלה: אני מבין שצריך להתכלל עם המצבים האלה של העשירייה?

כן.

תלמיד: במה בדיוק, הרי כל חבר נמצא במקום אחר, בדרגה אחרת, בגילוי אחר, במה כדאי להתכלל כדי שזו תהיה פעולה נכונה?

זאת שאלה. כשאנחנו מתקדמים לקליטה נכונה אנחנו עוברים כל מיני מצבים, וכמו שעכשיו קראנו, העיקר בשבילנו זה לגלות את היחס הנכון של הבורא אלינו. היחס הנכון שמתגלה בנו ונעשה ברור הוא הרגשת הצדיק. אדם שנמצא בהשגה הזאת, דרך הסתר כפול והסתר אחד והשגת השגחת שכר ועונש, הוא עובר, ואז הוא זוכה לבחינה ד' שהיא השגחת הצדיק. זאת אומרת הוא מגלה שההשגחה כולה תמיד מכוונת להבאתו למצב הנכון, האמיתי הנצחי.

שאלה: מה הקשר בין המעבר מהסתר לגילוי ראשון וגילוי שני לבין מידת פתיחת הלב לחברים? מה יש בגילוי שפותח את הלב או שנותן להרגיש באמת את החבר?

אם במה שאדם משיג יש עדיין מצב של שכר ועונש זה מצב לא שלם. באות ס"ה בעל הסולם כותב על זה,

"ויש להבין אמנם, למה לא די לו לאדם, בחינה ג', שהיא השגת ההשגחה של שכר ועונש? שאמרנו, אשר כבר זכה, שהיודע תעלומות, מעיד עליו, שלא יחטא עוד. ולמה נקרא עדיין "בינוני" או "צדיק שאינו גמור", ששמו מוכיח עליו, שעדיין אין עבודתו רצויה, בעיני השי"ת? ועדיין נמצא, חסרון ופגם, בבחינת התורה והעבודה שלו?"

איך יכול להיות שאחרי שעשה את הכול, הוא עדיין נמצא במצב שהבורא לא מקבל אותו כרצוי.

"ויש להבין אמנם, למה לא די לו לאדם, בחינה ג', שהיא השגת ההשגחה של שכר ועונש? שאמרנו, אשר כבר זכה, שהיודע תעלומות, מעיד עליו, שלא יחטא עוד. ולמה נקרא עדיין "בינוני" או "צדיק שאינו גמור"," הרי בטוח שהוא מעצמו לא יעשה שום חטא "ששמו מוכיח עליו, שעדיין אין עבודתו רצויה, בעיני השי"ת?" אז למה הוא צדיק שאינו גמור? "ועדיין נמצא, חסרון ופגם, בבחינת התורה והעבודה שלו?"

הוא ממשיך באות ס"ו.

"ונקדים לברר, מה שהקשו המפרשים, על המצוה של אהבת ה'. כי איך חייבה אותנו התורה הקדושה, במצוה, שאין בידינו לקיימה כלל? שהרי על הכל, אפשר לו לאדם, שיכוף את עצמו, וישעבד את עצמו לקיימו, אבל על אהבה, אינם מועילים שום שעבוד וכפיה שבעולם"? את זה אנחנו מבינים.

"ותירצו, שמתוך שהאדם מקיים, את כל תרי"ב המצוות, כהלכתן, נמשכת לו אהבת השם מאליה." זאת אומרת, יש כאן באמת מדרגה מאוד מיוחדת, כי באהבה זה לא יעזור כמה תעבוד וכמה תשיג, אהבה זה מה שניתן ללב האדם, מה שהבורא בעצמו רוצה שהאדם הזה יגיע אליו בקשרי אהבה.

הוא ממשיך באות ס"ז "מאחר, שאין לנו בה, שום מעשה ושעבוד כלל מידינו, אלא שבאה מאליה, אחר שנשלמים בתרי"ב המצוות. וא"כ, די לנו ומספיק לגמרי, הציווי של תרי"ב המצוות. ולמה נכתבה מצות האהבה?"

זאת אומרת, האם צריכה להיות כאן עוד פעולה שנקראת אהבה? או שאם היא בעצמה באה לאחר כל שאדם קיים, למה זה כך?

שאלה: כשיש את הגילוי הראשון של תכונת האהבה השפעה, ואחרי זה יש עוד מדרגה של עוד גילוי אהבה והשפעה, ואחרי זה עוד מדרגה. אהבה היא, אני לא יודע אבל כמו נניח שאמא אוהבת את הילד שלה. אז היא אוהבת אותו, ואחרי זה מה היא אוהבת אותו יותר, והיא אוהבת אותו עוד יותר. למידה הזו של אהבה של הגילוי הראשון, כל פעם זה נפתח כאילו יותר ויותר הקשר, מה היא מידת האהבה שהולכת וגדלה? הרי ברגע הראשון שזה נפתח, והאדם רואה מקצה לקצה כמו שאומרים. איך זה פתאום נעשה יותר ויותר גלוי?

יש הרבה דרגות באהבה.

תלמיד: למה יש דרגות? מה הן הדרגות ברגע שאתה אוהב משהו ויש קשר וזה מתגלה בין היצור לבורא יש כבר קשר, ואחרי זה מה הקשר הולך ומתחזק וזה השינוי באהבה?

הוא מתחזק, נרחב. הוא יכול להיות תלוי באיזה תנאים.

תלמיד: וכל השמות שעכשיו דיברנו עליהם, זה רק מידת הקשר הזה?

כן. אנחנו לא מדברים על מה שמצד הבורא, אלא אנחנו מדברים על מה שמצד הנברא.

שאלה: יש עכשיו הסתרה אז ברור שאדם מרגיש רק את עצמו. בהסתרה הוא לא באמת מרגיש את החברים, ואם כן, אז כאמצעי לעצמו, זה אמצעי ניצול או לא יודע מה, זה בהסתרה. עכשיו בא גילוי שהוא קורא לזה פתיחת עיניים, הוא קורא לזה תשובה מיראה, הוא קורא לזה זדונות נהפכים לשגגות, יחס אחר לבורא. במצב הראשון הזה של הגילוי, מה קורה ביחס לחברים? מה מתווסף בהרגשת החבר?

באהבת החברים אני חושב שהוא עובר אותם המצבים כמו כלפי הבורא.

תלמיד: זאת אומרת ממש אפשר להחליף אותה שפה לייחס לחברים או לבורא זה בעצם אותו דבר?

לא בצורה ראשונה, אבל אחר כך אפשר ביתר הצורות.

תלמיד: זאת אומרת שגם הגילוי השני הוא שוב עוד יותר פתיחה של הלב לחברים?

כן. אחרת לא יהיה לו כלי לקבל את אהבת ה'.

שאלה: האדם רוצה להפוך להיות רצוי בעיני הבורא, לפני כן הוא צריך להרגיש שהוא רצוי בעיני החברים, יש כזאת דרגה?

הוא חייב להגיע לאהבת הבריות, אבל לאהבת חברים, אין לנו כזה מושג.

תלמיד: מה זאת אומרת שאין כזה מושג אהבת החברים?

בדרך לבורא האדם עובר שלבי אהבה ויש שם שלב שנקרא אהבת חברים.

תלמיד: אבל במידה שהוא התחיל להרגיש את אהבת החברים, באותה המידה כבר מתחיל היחס שלו עם הבורא או שזה עדיין עומד בפני עצמו, היחס עם החברים?

זה לא מיד, זה לא אותו יחס, אבל זה אחר זה. שבאותה מידה שהוא פתח את עצמו לאהבת החברים, שנפתח לו הרצון לאהוב את החבר, אז הוא מרגיש את הנטייה שלו לבורא.

תלמיד: זאת אומרת, אז השלב הראשון לעבוד כל הזמן על פתיחת הלב עם החברים עם כל ההתנגדות ומה שקורה. כל הזמן לפתוח את עצמך יותר ויותר?

כן, ברור שבלי זה לא תפתח לו הדרך לה'.

שאלה: האם בכל מדרגה יש את ארבעת השלבים האלה של הסתר, הסתר כפול, תשובה מיראה ותשובה מאהבה? ואז האור מסתלק, ומכין את האור למדרגה הבאה?

כן.

תלמיד: אז בשלב השלישי של תשובה מיראה הבינוני הזה משאיר שם הבורא איזה רשימו כי אחרי שהוא התגלה באהבה הסתלק האור הזה ואז כאילו נשאר איזה רשימו שהוא עדיין צריך לעבוד.

אנחנו עוד נלמד את זה.

שאלה: בעשירייה כל אחד נמצא במצב מסוים, אבל אני רוצה לעזור. כל אחד נמצא במצב, יש משהו ספציפי לעשירייה או לכל אחד, אז במה אני עוזר?

ספציפי בעשירייה זה עד כמה שכל אחד נכלל מכולם ונכלל בבורא.

תלמיד: אז זו העבודה? עד כמה שכל אחד נכלל?

כן.

תלמיד: ובזה אני עוזר לעשירייה?

כן.

שאלה: במצב של הסתר אחד אז האחוריים של הבורא מגולים.

כן.

תלמיד: מה בעצם הבורא מגלה לאדם כשהוא בהסתר? מה זה אחוריים של הבורא מגולים?

שהאדם לא יכול לגשת לקשור את עצמו לאחרים במצב שהוא עובד עם כלים דאחוריים.

תלמיד: ואז הוא אומר שעושים עבירות מחמת ריבוי הייסורים.

כן.

תלמיד: כאילו שלאדם אין לו מספיק גדלות הבורא ולכן הרצון לקבל כובש אותו כל פעם, יש לו פעם כך ופעם כך.

כן.

תלמיד: אז הוא לגמרי תלוי בכך שהבורא יפתח לו את הגדלות שלו?

ודאי.

תלמיד: אז מה החטא של האדם, אפילו הפעולה שלו אם הוא תלוי לגמרי בפתיחה של הגדלות?

שלא מבקש, שהוא לא לוחץ מספיק.

תלמיד: אדם עושה מצווה כשיש לו גדלות הבורא או כשאין לו גדלות הבורא. איך הוא עושה מצווה שאין לו גדלות הבורא? אם זה אפשר לעשות מצוות שאין? איך עובדים כשאין גדלות? כי צריכים לעבוד.

יש לך צורך להתכלל עם החברים.

תלמיד: אבל גם ההתכללות לא בהכרח מביאה לאדם שיש לו את גדלות הבורא. הוא כאילו תלוי לגמרי בהרגשה שהבורא שולח לו.

כן.

תלמיד: אז איך הוא מנהל את זה?

הוא מבקש.

תלמיד: צריך כל הזמן לבקש גדלות הבורא?

כן.

תלמיד: מה בעצם הוא מבקש, גדלות הבורא, איך הוא מדייק את הבקשה?

שהבורא יתגלה לו כטוב ומיטיב לרעים ולטובים וסובב את הכול ומחזיק את הכול.

תלמיד: ושזה יאפשר לו לעשות פעולות?

כן.

שאלה: איזה סוג של מחשבה ולימוד נחוצים כדי להבין את המשמעות של הסבל והניסיונות שעובר האדם בדרך?

לא יודע.

שאלה: איך אנחנו יכולים לזהות ולהרגיש שכל מה שקורה בחיים שלנו מגיע מהבורא?

גם את זה אי אפשר להסביר, אלא להשתדל לפרוץ לזה, ואז אולי תרגישו.

שאלה: מה האדם צריך לעשות כדי שהבורא יניח אהבה בליבו?

יקדים אהבתו לבורא.

שאלה: כתוב לפי הצער השכר, לפום צערא אגרא, ממה הצער?

בסופו של דבר הצער של הנברא הוא שהוא לא יכול להשפיע נחת רוח לבורא, שהוא עוד רחוק מזה בכמה מצבים, בכמה מדרגות. זו סיבת הצער.

שאלה: אני צריך להגיע לבחינה שאני רואה את הבורא כטוב ומיטיב גם לטובים וגם לרעים. אחרי כל ההשתלשלות שדיברנו עליה עד עכשיו וביררנו, בסופו של דבר אני צריך לראות את הבורא כטוב ומיטיב גם לטובים וגם לרעים. מה זה אומר?

שכך אתה מגלה את היחס שלו, שאין ביחס שלו שום דבר שמשתנה לפי שכלנו, אלא הכול הולך אך ורק הולך לפי הפס של להעביר את כולם לגמר תיקון.

תלמיד: אנחנו אומרים שמאחורי כל חבר עומד הבורא.

כן.

תלמיד: ואני צריך להגיע למצב שאני בוחן את הבורא לא לפי האגו שלי, אלא להבין שזה כמו שאבא ואימא לפעמים מענישים את הילד והילד לא מבין שזה מתוך אהבה, ורק כשהוא גדל הוא מבין שהפעולות של אבא ואימא היו מתוך אהבה. איך אני מגיע למצב שאני רואה את הפעולות של החבר כטוב ומיטיב? איך אני משנה את היחס הזה? כי אני שופט את החבר לפי הפעולות שלו, האם הן טובות או לא טובות כלפי האגו שלי, אבל אם אני באמת רואה את הבורא כטוב ומיטיב, אני אוהב את החבר כחבר, כאדם, לא לפי הפעולות שלו. איך אנחנו מתקנים את המצב הזה בינינו שאני אראה את החבר כאדם, כמי שעומד מאחוריו בורא טוב ומיטיב, לא לפי הפעולות שלו שנשפטות לפי האגו שלי?

אתה מדבר על הבחנה מאוד מיוחדת. אני לא יודע איך לסדר לך את הדברים.

תלמיד: כי מה שאני מרגיש כטוב ורע, אני מייחס לבורא, והשאלה מה זאת פעולה טובה ומה זאת פעולה רעה? אומרים "על כל פשעים תכסה אהבה", איך אני מכסה על כל הפעולות של החברים באהבה?

ודאי שאתה מכסה את זה באהבה.

תלמיד: האם בזה שאני משנה את היחס שלי לבורא דרך החברים אני יכול לראות אותו כטוב ומיטיב?

כן, בדיוק זו הדרך.

שאלה: האם מספיק שהאדם מרגיש צער שהוא לא יכול לעשות נחת רוח לבורא, האם זו כוונה מספקת או שצריך לבנות פה כוונה?

צריך לבנות כאן כוונה.

תלמיד: איך, מה צריך להיות פה?

להשתדל לכלול בכוונה הזאת את היחס שלו לכל החברים, איך הוא מחבר אותם ומייצב מול הבורא.

(סוף השיעור)

---

1. וכמהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל יהוה בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאדו ככל תורת משה ואחריו לא קם כמהו (מלכים ב', כ"ג, כ"ה)↩