שיעור בוקר 09.11.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 399, מאמר "מהות הדת ומטרתה"

קריין: מאמר "מהות הדת ומטרתה". עמ' 399, כותרת "השגחתו ית' הוא 'השגחה מטרתית'".

השגחתו ית' הוא "השגחה מטרתית"

"זהו מובן לנו, מכל מערכות הטבע, המוצגים לעינינו, אשר כל בריה, קטנה איזו שהיא, מד' הסוגים: דומם, צומח, חי, ומדבר, הן בכללם והן בפרטם, אנו מוצאים בהם השגחה מטרתית. כלומר, גידול אטי, והדרגתי, בדרך התפתחות של "קודם ונמשך". כמו הפרי על האילן, אשר מושגחת במטרה טובה לסופה, שתהיה פירי נאה ומתוקה לחיך.

וצא נא ושאל להבוטניקאי, כמה מצבים הם העוברים על הפרי הזאת, מעת שנראתה לעינים, עד ביאתה לתכליתה, שהוא גמר בישולה, אשר כל המצבים הקודמים לתכליתה, לא די שאינם מראים לנו שום דוגמא מותאמת לתכליתה, המתוק והיפה, אלא עוד כמו להכעיס, מראים לנו את ההפכי להצורה התכליתית. דהיינו, כל שהפירי יותר מתוק בסופה, היא נמצאת יותר מרה ויותר מגונה, במצבים הקודמים של סדר התפתחותה.

וכן במין החי והמדבר. כי הבהמה, אשר דעתה מועטת בסוף גידולה, איננה לקויה כל כך בדרך התפתחותה. בניגוד להאדם, שדעתו מרובה בגמר גידולו, ולקוי ביותר בדרך התפתחותו. כי "עגל בן יומו קרי שור". כלומר, שיש לו כח ושכל השמירה, לעמוד על רגליו, ולטייל אנה ואנה, ולהשמר מפגע רע, הנמצא על דרכו.

מה שאין כן האדם בן יומו, שהוא מוטל לעצמו, כמו נטול החושים. ואם יצוייר לנו, מי שאינו מורגל בהויות עולם הזה, שהיה מסתכל בשתי הולדות האלו, בטח שהיה אומר על יליד האדם, שגם בתכליתו לא יצלח למאומה. ועל יליד הבהמה, היה אומר, שכאן נולד נאפוליאן חדש. דהיינו, אם היה דן על פי שיעור חכמתו של העגל, לעומת יליד האדם, הטפש והנטול מכל החושים.

הרי בולט לעיניך, שהשגחתו ית' על המציאות, שברא, אינו אלא בדמות של "השגחה מטרתית". מבלי לקחת כלל בחשבון, את סדר השלבות של התפתחות. כי אדרבה, דרכם - לרמאות אותנו ולהעתיק עינינו, מלהבין את תכליתם, בהיותם תמיד במצב ההפכי אל גמר מלאכתם.

ועל דברים כאלה אנו אומרים: "אין חכם כבעל נסיון". כי רק בעל הנסיון, שיש לו ההזדמנות, לראות את הבריה, בכל מצבי התפתחותה, עד ביאתה לשלימותה, הוא יכול להרגיע את הרוחות - שלא להתפחד כלל, מכל אותן התמונות המקולקלות, שהבריה אוחזת בהן במצבי התפתחות, רק להאמין בגמר בישולה היפה וברה. וטעם הסדר הדרגתי הזה, המתחייבת לכל בריה, מבואר היטב בחכמת הקבלה, ואכמ"ל.

והנה נתבאר היטב, דרכי השגחתו ית', בעולמינו, שהיא בחינת השגחה מטרתית בלבד, שאין מדת הטוב ניכרת בה כלל, מקודם ביאתה של הבריה להנקודה הסופית שבה, לגמר צורתה ובישולה.

ואדרבה, דרכה להתעטף תמיד במעטפה של קלקולים, כלפי המסתכלים.

הרי לעיניך, שהשי"ת משפיע לבריותיו, תמיד רק טוב בלבד. אלא, שהטוב הזה, מושגח הימנו ית', בדרך השגחה מטרתית".

שאלה: למה הדוגמה של התינוק והשור, היא הוכחה שיש השגחה מטרתית?

הוא אומר, שאי אפשר לפי המצבים הראשונים לקבוע את המצבים הסופיים שיבואו בהתפתחות. כי שור הוא חזק ויודע לעמוד ויודע מה לאכול ואיך לקבל ותוך כמה ימים הוא כבר מטייל פה ושם ולא הולך לאיבוד. מה שאין כן תינוק, אם אתה עוזב אותו ולא מטפל בו, הוא לא יכול לעשות שום דבר לטובת עצמו אלא נידון למוות.

תלמיד: למה זה כך, שככל שהסוף מתוק, וההתחלה היא הרבה יותר מקולקלת?

כי הוא חייב לעבור את כל המצבים מהיעדר לה-ו-י-ה ולאסוף בתוכו את כל המצבים האלו ולצרף אותם לנקודה הראשונה של היעדר וגם לנקודה האחרונה של ה-ו-י-ה. ולכן כמה שהבריאה היא יותר מיוחדת, היא עוברת את כל השלבים האלה בקפדנות שלב אחר שלב.

שאלה: זה נכון גם באדם בודד? זאת אומרת כשאנחנו רואים אדם או חבר, שהוא כאילו יותר מקולקל, זה אומר על הסוף?

אנחנו לא יכולים לראות את זה על החברים, ובכלל אנחנו לא יכולים לראות. לכן אני לא ממליץ לעסוק בזה, אלא בצורה כללית כמו שהוא מסביר לנו. אנחנו צריכים לראות את הדברים האלה כך ולא יותר.

שאלה: כתוב, "אין חכם כבעל ניסיון", ו"לא די שאינם מראים לנו שום דוגמא מותאמת לתכליתה, המתוק והיפה, אלא עוד כמו להכעיס, מראים לנו את ההפכי להצורה התכליתית". אני לא מבין על מה מדובר, איך מתגברים על הנושא, אין חכם כבעל ניסיון - מה הכוונה?

הכוונה היא שצריך להיות חכם, וחכם יכול להיות רק מתוך הניסיון ואז אתה יכול לראות את האמת.

תלמיד: אבל לפי מה שהוא אומר פה, כרגע מראים לי הכל הפוך, אז איך מתגברים על זה?

אז מראים לך שאתה לא יכול מזה לעשות שום סיכום.

תלמיד: אז איך מתקדמים, ואיך יוצאים מהפלונטר הזה?

אתה לא צריך להתקדם ולא צריך לצאת, תתקיים כמו שאתה, תדאג בכל רגע להרגיש את עצמך יותר טוב וזהו. וזה מה שאתה עושה.

תלמיד: לשבת בעשירייה ולדבר בינינו על כוח התגברות וזה יקדם אותנו, בלי להיות חכם, בלי להיות עם ניסיון?

אף אחד מאיתנו לא חכם ולא בעל ניסיון, אבל בזה שאנחנו מתחברים בעשירייה ומבקשים שהכוח העליון יטפל בנו, בזה אנחנו מעוררים אותו שהוא ישפיע עלינו ועל ידי זה אנחנו גדלים, מתחברים ומתפתחים.

תלמיד: מתי אני נהפך לחכם ובעל ניסיון, באיזה שלב?

אחרי שאתה תתחבר עם האחרים, אחרת אין לך מקום לאחסן את אור החכמה שהשפיע עלייך.

תלמיד: אתה מתכוון לבנות כלי.

כן. וודאי. אתה חייב לעורר את החיסרון לקבל את האור העליון.

תלמיד: זאת אומרת שגם בחכם ובניסיון יש מידות - יותר חכם ויותר חכם, זו גם הכוונה?

כן וודאי.

תלמיד: אלה המדרגות שמתגברים עליהן.

נכון.

שאלה: בעל הסולם מנסה פה להראות שעל ידי התפתחות בתהליך, אז יש משגיח שההשגחה שלו היא מטרתית. ובסוף הוא אומר שהוא משפיע רק טוב. אבל האדם חווה רק התפתחות לעבר הרע, איך הוא יכול להבין שיש פה התפתחות טובה עבורו?

האדם רואה שישנה התפתחות ובהתפתחות הזאת הוא רואה את עצמו נמצא גם בטוב וגם ברע, אבל מסכים להתפתחות הזאת, כי בסך הכול מהחיסרון הוא מגיע למילוי בשכל, ברגש, בכל מיני דברים. לכן אי אפשר להגיד שההתפתחות הזאת היא לרעתנו. אתה רואה כמה אנשים על פניי כדור הארץ בכל זאת רוצים בהתפתחות.

תלמיד: כן, אבל הוא אומר במקום אחר שאם עושים את החשבון רואים שאנחנו מרגישים קצת תענוג והרבה ייסורים. אז לְמה ההתפתחות מובילה אותנו בסוף?

תדבר כך עם כל אדם ואדם ותראה מה שהוא יגיד לך, שבכל זאת מעדיפים התפתחות על פני חוסר התפתחות.

תלמיד: ולמה זה, מה הם מרגישים כך?

כי חושבים שמתוך זה יהיה להם טוב.

תלמיד: והם צודקים?

לא הייתי אומר שהם צודקים, לפי מה שמקבלים וודאי שלא צודקים, כי "מוסיף דעת מוסיף מכאוב", אבל בסופו של דבר הם מקווים שעל ידי ההתפתחות בכל מיני אופנים שלה הם יגיעו לטוב.

תלמיד: ועל זה אפשר להתלבש ודווקא להראות את המילוי הטוב והנכון?

כן. וודאי. מה שלא יהיה, בטוח שאנחנו מגיעים לטוב, כך כולם חושבים. ואפילו אם לא חושבים שכך, אין לנו כוח לאבד את עצמנו לדעת. אנחנו לא יכולים. אתה רואה, עכשיו מדברים על פצצות אטום וכולי, ומה, מישהו רוצה שזה יקרה? לא.

שאלה: מה ההבדל בין מהות הדת למטרת הדת?

מהות הדת זה שאנחנו משתמשים בכוח הפנימי של הדת כדי להביא את עצמנו למטרת ההתפתחות על ידי הדת, זה מהות הדת, ומטרת הדת, את זה אנחנו לא יודעים בדיוק, אבל הדת מפתחת אותנו למצב יותר נעלה.

תלמיד: אנחנו רואים שיש הרבה דתות.

זה לא למה שאנחנו מתכוונים בדת.

תלמיד: אז למה הם כן מתכוונים?

מאיפה אני יודע למה הם מכוונים?

תלמיד: למה שבעל הסולם מתכוון.

בעל הסולם מכוון שמהות הדת ומטרתה זה שאנחנו מממשים את חכמת הקבלה, היינו שיטת החיבור בינינו, ומגיעים למצב יותר נעלה.

שאלה: אנחנו רואים שבצורת ההתפתחות שלנו אנחנו הרבה פעמים לוקחים דוגמה מגידול ילדים, וזה תמיד בא עם איזה חיזוק חיובי בדרך ההתפתחותית. לא משנה כמה קשה להם. איפה החיזוק החיובי שהבורא נותן לנו על מנת שכן נקבל את המוטיבציה להמשיך בדרך?

כי אנחנו מרגישים ריקנות גדולה מאוד אם אנחנו לא מממשים את הרשימות הרוחניות שמתעוררות בנו. באלו שבנו שמתעוררות רשימות רוחניות, אם אנחנו לא מממשים אותן אנחנו מרגישים ריקנות פנימית נוראית.

תלמיד: איך להפוך את הריקנות הנוראית הזאת לחיזוק בדרך?

לחשוב על זה שאני הולך ומממש עצות של מקובלים.

תלמיד: אבל ככל שאני הולך בדרך, אני רק מקבל הכבדות, ייסורים, קושי.

לא. את ההכבדות והייסורים האלה אתה רואה מנקודה מטרתית.

שאלה: כתוב "שאין מדת הטוב ניכרת בה כלל, מקודם ביאתה של הבריה להנקודה הסופית שבה,". לפני התיקון הסופי אין מידת טוב?

כמעט ולא.

ב' דרכים: דרך יסורין ודרך התורה

"והנה נתבאר, אשר השי"ת, הוא הטוב המוחלט. והוא משגיח עלינו, מתוך מדת טובו השלימה, בלי שום עירוב של רע. אכן, בבחינת השגחה מטרתית! שפירושו, שהשגחתו ית', מכרחת אותנו, לקבל סדר של מצבים שונים, על דרך עילה ועלול, דהיינו קודם ונמשך, עד שנעשינו מוכשרים, לקבל את הטוב הרצוי, ואז נבוא אל תכליתינו, כמו הפרי היפה בגמר בישולה.

ועם זה מובן, אשר תכלית הזה, בטוחה לנו לכולנו בהחלט. דאם לא כן, אתה מטיל פגם בהשגחתו ית', לומר, שאינה מספקת למטרתה, חס ושלום. וזהו שאמרו ז"ל: "שכינה בתחתונים צורך גבוה". כלומר, כיון שהשגחתו ית' הוא מטרתית, שהיא להביאנו בסופינו לדביקותו ית', שישכון בתוכינו, הרי נחשב זה לצורך גבוה. כלומר, שאם לא נגיע לזה, נמצא חס ושלום דופי בהשגחתו.

שהדבר דומה למלך גדול, שנולד לו בן לעת זקנותו, שהיה חביב לו מאד. ולכן מיום הולדו, חשב טובות בעדו. והלך וקבץ כל הספרים, היקרים והחכמים המצוינים שבמדינה. והכין בעדו בית מדרש לחכמה. ושלח אחרי הבנאים המפורסמים, ובנה לו היכלי עונג. וקיבץ כל בעלי הניגון וזמרה, והכין לו בתי זמרה. וקרא המבשלים והאופים, היותר מצוינים, שימציאו לו מכל מעדני עולם. והנה, נתגדל הבן, ובא בשנים. והוא סכל, אין לו חפץ במושכלות. והוא סומא, אינו רואה ואינו מרגיש מיופי הבנינים. והוא חרש, לא ישמע בקול משוררים וכלי זמר. והוא חולה במחלת סוכר, ואינו רשאי לאכול אלא פת קיבר בלבד, וכדי בזיון וקצף.

אולם עובדא כזאת, יכולה שיארע למלך בשר ודם. מה שלא יתכן להאמר, כלפי השי"ת, אשר ענין אונאה אין נוהג בו כמובן. אשר על כן, הכין לנו ב' דרכים של התפתחות:

א. האחת - הוא דרך יסורין, שהוא, סדר התפתחות של הבריאה מתוך עצמה, אשר מוכרחת מטבעה, ללכת ולקבל בדרך עילה ועלול, במצבים שונים, זה אחר זה, אשר אנו מתפתחים על ידיהם לאט לאט, עד בואינו לכלל הכרה, לבחור בטוב ולמאס ברע, ולהגיע להכשר התכליתי הרצוי לו ית'. ודרך זה הוא אמנם ארוך בזמן ומלא יסורין ומכאובים.

ב. ועל כן, הכין לנו כלפי זה דרך נעים וטוב, שהיא דרך התורה והמצוה, המסוגל להכשירנו לתכליתנו, בזמן קצר ובלי יסורים.

היוצא מזה, אשר המטרה הסופית שלנו הוא: הכשרתינו לדביקותו ית', שישכון בתוכנו!

והמטרה הזאת, היא חיובית, מבלי למצוא שום נקודת מוצא לנטות הימנה. כי השגחתו ית' חזקה עלינו, עם ב' אופני השגחתו, שהם "דרך יסורין" ו"דרך תורה", כמבואר.

אולם, מבחינת המציאות המעשיות, אנו מוצאים, אשר השגחתו ית' מגיע אלינו עם ב' דרכי השגחתו בבת אחת. והמה נקראים בדברי חז"ל "דרך ארץ ודרך תורה"."

שאלה: איך יתכן שבטוב ומיטיב, יש אופציה לסבול?

זה כדי שאדם יתקן את עצמו ובמקום לסבול שייהנה מהחיים.

שאלה: האם המלך אוהב פחות את הבן שלו בגלל שהוא בעייתי?

ודאי שלא. אנחנו מדברים רק על ההשגחה, איך היא פועלת על כל אדם כדי להביא כל אחד ואחד למצב השלם.

תלמיד: כשאנחנו משתדלים להשפיע לחברים, לאהוב אותם אז הקריטריון לזה שהפעולה מוצלחת היא שהחברים צריכים לאהוב אותי בחזרה, אבל אנחנו לומדים שכך לא צריך להיות, לא צריך לשים לב בכלל אם החברים אוהבים אותי או לא, אם אני רוצה להידמות לבורא.

מה שאתה מרגיש מהחברים, אתה מקבל מהבורא. איך שאתה מתייחס לחברים, כך אתה מתייחס לבורא.

תלמיד: כל יום אנחנו משתדלים לרומם את מצב הרוח של החברים כדי שתהיה אווירה חיובית, אבל מהצד אני לא רואה אם אני עושה פעולה נכונה, אם אני לא מרגיש תגובה מהחברים. כלומר, הם תמיד פונים אלי באהבה אבל אני יכול לא להרגיש את זה.

תשתדל להרגיש גם את היחס שלך אליהם וגם את היחס שלהם אליך, בצורה נכונה.

שאלה: יש לי בעיה עם המציאות האמתית. עוד פעם הוא מסביר לנו שמציאות אמתית לא קיימת, אז על מה הוא מדבר? מה אנחנו צריכים לעשות פה? איך אני מבדיל בין המציאות האמיתית למציאות הלא אמיתית?

אתה עדיין לא מבחין בכלום ולכן אני ממליץ לך לשבת בשקט ולשמוע כמה חודשים, בלי לערב את השכל שלך, רק כדי להבין מה כתוב, ואז נדבר. אחרי כמה זמן, אתה תתפוס ותבין נכון ותצליח.

שאלה: איך מלמדים את האדם שהוא הבריאה הכי מפותחת ושמטרת חייו היא הכי נעלה והוא לא כמו השור שנשאר כפי שנולד?

מסבירים לו את זה, כמו שאנחנו מסבירים כשאנחנו קוראים, מי אנחנו, מה אנחנו לעומת כל יתר הדומם, הצומח, והחי. אנחנו מסבירים וכך אנחנו מחנכים את האדם כדי שיתקרב להיות בן אדם.

שאלה: איך אפשר לעורר אדם ששוב ושוב בוחר בדרך ייסורים ותמיד מעדיף לבחור בתענוג רגעי על פני דרך תורה?

הקבוצה צריכה ללמד אותו, אדם אחד לא יכול להסביר לו. אנחנו צריכים לקחת אדם כזה לתוך הקבוצה ובהדרגה לעטוף אותו וללמד אותו שהכי טוב זה להיות בקשר עם החברים.

שאלה: בטקסט כתוב גידול איטי והדרגתי בדרך של קודם ונמשך. מה זה קודם ונמשך?

שלבים שאנחנו עוברים בהתקדמות שלנו.

שאלה: איך אדם יכול להגיע לבשלות הפרי וגילוי הכוחות הפנימיים שלו, ולממש אותם לטובה?

רק בתוך הקבוצה, אין לנו מה להוסיף. ככל שהם דנים בזה, עד כמה שהם מתחברים ביניהם ומממשים מה שהמקובלים מייעצים.

שאלה: בעניין כנס נשים, במה תלויה הצלחת כנס הנשים המתקרב? אנחנו לא רוצות שזאת תהיה רק פעולת חיבור מהנה, אנחנו רוצות לעשות פעולה שבלב.

אם תפתחו את הלבבות, זו תהיה פעולה שבלב.

שאלה: עד כמה חשוב שנגיע פיזית לכנס וכמה זה יכול להשפיע על הגברים?

מי שמסוגלת להגיע, עדיף להגיע פיזית למרכז שלנו, כי זה משפיע יותר על האדם מאשר ישיבה בבית לפני מסך.

שאלה: אנחנו מרגישות שכל העולם תלוי בנו, האם אתה מרגיש את דאגת הגברים, שגם הם מאוד מצפים שהנשים יצליחו בכנס הזה?

כן. הגברים מאוד מצפים להצלחת הנשים, כי זה משפיע עליהם ביותר. אנחנו כמו משפחה, ובמשפחה האישה קובעת גם את מצב הרוח, גם את הסדר במשפחה, גם את יתר הדברים. לכן אני מבקש, תתארגנו כאישה אחת כלפי החלק הגברי, ואתן יכולות בזה ממש לשנות את העולם. נתראה איתכן בכנס.

(סוף השיעור)