שיעור ערב 29.07.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, תע"ס, כרך א', חלק ג', פרק י"ד, דף קס"ב,

אור ישר ואור חוזר

קריין: אנחנו קוראים ב"תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ג', פרק י"ד, אנחנו בדף קס"ב עמ' 162, "אור ישר ואור חוזר, כולל חמשה עשר פרקים", אות ו', דברי האר"י.

אות ו'

פנימיות וחיצוניות דבריאה הן נשמות וכסא שבו רוחין קדישין. ובכל אחת מהן

כ"ה בחינות כנ"ל. וכולן הן רק אור הנשמה בלבד. וקומת בינה שבעולמות

"וכעד"ז בבריאה יש בו ג"כ ב' בחינות פנימיות וחיצוניות, והפנימיות הם הנשמות, והחיצוניות הם הכסא אשר בו הרוחין קדישין, וכל אחד נחלק לכ"ה בחינות בפרטות כנ"ל, ולה' בחינות בכללות, וכולם נקרא נשמה ובינה, בערך כללות העולמות."

זאת אומרת, בריאה בכללות נקראת בינה ולכן כל מה שכלול בה יש לו דרגת בינה כלפי כללות כל העולמות.

קריין: אות ז' דברי האר"י.

אות ז'

פנימיות וחיצוניות דאצילות הן עצמות האור וכלים. ובכל אחת מהן כ"ה

בחינות כנ"ל. וכולן הן אור החיה וקומת החכמה שבעולמות

"וכעד"ז באצילות יש בו ב' בחינות פנימיות וחיצוניות, והפנימיות הוא האורות והעצמות שבתוכו. והחיצוניות הם הכלים. וכל בחינה נחלק לכ"ה בחינות פרטיות כנ"ל, וכולם יחד הם בחינת חיה וחכמה, בערך כללות העולמות."

ברור, מפני שעולם האצילות הוא כנגד ע"ב, כנגד חכמה.

אות ח'

פנימיות וחיצוניות דא"ק, הן עצמות האור, והכלים. שבכל אחת מהן כ"ה

בחינות, וכולן הן אור היחידה וקומת כתר שבעולמות

"וכעד"ז באדם קדמון יש בו ב' בחינות פנימיות וחיצוניות, הפנימיות הוא העצמות שבתוכו, והחיצוניות הם הכלים, אע"פ שעדיין בערך שאר העולמות אינם נקראים כלים, רק בערך פנימות עצמו נכנה אותם בשם כלים. ויש בכל אחד מהם כל הבחינות הנ"ל, והם בכללות נקרא יחידה וכתר בערך כללות כל העולמות. וז"ש ריש תיקון ע' א"ק הוא כתר עילאה וכו'."

אות ט'

הנרנח"י שבכל עולם הן פנימיות. והכלים שמתלבשים בהם הם חיצוניות

"ודע כי כל הפנימים שיש בכל עולם ועולם מאלו הה' עולמות, הם: בחינת יחידה, חיה, נשמה, רוח, נפש, שבאותו עולם עצמו. וחיצוניות שלו, הם הכלים והגוף, שבתוכם מתלבשים: היחידה, חיה, נשמה, רוח, ונפש."

שאלה: למה האר"י מתחיל להסביר פה מלמטה למעלה?

הוא רוצה להגיד לך פשוט, שיש לך חמישה עולמות, ובכל אחד מהחמישה עולמות יש חמישה חלקים, כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, ובכל אחד מהם יש כח"ב זו"ן משלו. וכך הכול מתחלק עד אין סוף, עד פרטי פרטים ולא נגמר. וככה זה כל עולם וכל העולמות יחד. זה מה שהוא רוצה להסביר לך, לא יותר מזה.

אנחנו לא מבינים מה זה נקרא אין סוף, כי אנחנו לא בנויים כך, אבל ברוחניות "אין סוף" זה נקרא שאתה מגיע למידה השלמה.

תלמיד: אבל זה כאילו אין קטן וגדול בעניין.

יש קטן וגדול, רק אין הבדל במספר החלקים. אבל חוץ ממספר החלקים יש הבדל בין כולם בעוצמת ההפעלה של כל חלק וחלק.

תלמיד: כי הוא מתחיל מעשיה ובא עד הכתר אבל בכולם יש אותם תנאים, זאת אומרת פנימיות וחיצוניות.

לא תנאים, אותם החלקים. פנימיות, חיצוניות, ונרנח"י וכח"ב זו"ן, רק בשמות שונים.

תלמיד: אז ההבדל הוא בעוצמה?

כן, בעוצמת הרצון ובהתאם לזה מסך ובהתאם לזה האור שמתגלה.

אות י'

כל העולמות הם פרצוף אחד מע"ס. שא"ק הוא הכתר שבהם. ועולם האצילות

הוא חכמה. והבריאה היא בינה. והיצירה, ז"א. והעשיה, מלכות. והאור

שבכולם הוא פנימיות, והכלים שבכולם הם חיצוניות. ובפנימיות כולם הוא

אור א"ס שהכל הוא חיצוניות נגדו

"נמצא עתה, ה כי כל העולמות הם בחינת פרצוף אחד, מעשר ספירות בלבד. ואדם קדמון בכל בחינותיו הוא הכתר שבהם, והאצילות אבא שבהם, והבריאה אמא שבהם, והיצירה ז"א שבהם, ועשיה נוקבא שבהם, וכולם פרצוף אחד לבד, ויש עצמות, שהוא הפנימיות, והכלים, שהוא החיצוניות, ובתוך כולם אור א"ס, אשר כולם נקראו בערכו, כלים וחיצוניות לבד, והוא לבדו בתוכם עצמות ופנימיות."

קריין: אות ה' למטה מבארת "כי כל העולמות הם בחינת פרצוף אחד".

פירוש אור פנימי לאות י'

"ה) זה ידיעה חשובה מאד שצריכים לה להבנת הרבה ענינים, וצריכים לזכור זה תמיד. והבנה ראשונה היא, כי מחמת זה, בשעה שנעשה איזה תנועה וחידוש באיזה עולם, ובאיזה בחינה קלה שבהם, הנה תנועה פרטית זו, גורם חידוש בכללות כל העולמות, מראש הקו עד סוף עשיה, אם לשבט אם לחסד, שזה דומה ממש לאדם אחד, שלא יתכן להעלות על הדעת, אשר רק חלק קטן מאיזה אבר שבאבריו כואב לו, או שמתענג שם, ואין כל הגוף מראשו עד צפרני רגליו מרגיש אותו, כן הדבר הזה, והבן היטב."

פרק ט"ו

מבאר התלבשות האורות בכלים, מהם בפנימית הכלים, ומהם למקיפין. ובו ו' ענינים:

אות א'

אין ה' כלים לה' בחינות נרנח"י

"* ואחר שנתבאר לך כל זה דרך כללות, צריך להאיר עיניך שלא תטעה במ"ש לעיל, ותחשוב כי כמו שיש בכל פרצוף ופרצוף שבכל עולם ועולם ה' בחינות נרנח"י, הנקרא פנימיות, שכן יש גם ה' בחינות כלים כנגדן, כי אין הדבר כן."

* עץ חיים שער מ' דרוש י"ב.

אות ב'

ויש רק ג' כלים לנפש רוח נשמה. ולחיה יחידה אין כלים והם נעשו לאורות מקיפים

"והענין, כי הנה הכלים הם חיצוניות ועביות, ולא יכלו להתלבש כל ה' מיני נשמה, רק הג' תחתונים לבד, שהם: נפש, רוח, נשמה, ולאלה בלבד היו כנגדן כלים וגופים, א אך חיה ויחידה שבכל פרצוף, אין כנגדן כלים בפרצוף ההוא עצמו, שיתלבשו בהם, אך נשארין בחוץ בלתי כלים, בסוד מקיף."

זאת אומרת, כאן מדובר בצמצום ב'. שיש לנו רק כתר, חכמה, בינה במדרגה, ואחר כך פרסא, וכלים זעיר ומלכות הם נעשים לכלים חיצוניים. אז כאילו אין להם כלים, אין להם מסך, לא יכולים לקבל בעל מנת להשפיע, הם נמצאים למטה משימוש, למטה מפרסא.

בואו נקרא למטה, הוא מסביר כאן בהרחבה.

קריין: אות א קטנה מבארת "חיה ויחידה שבכל פרצוף".

פירוש אור פנימי לאות ב'

"א) ענין זה נתהוה בעולם הנקודים, מכח התיקון החשוב של שיתוף מדת הרחמים בדין, כמ"ש (באו"פ פ"י אות א') אשר נקודת המלכות שהיא בחי"ד עלתה עם המסך שבה לשולי הבינה, ונקבעה בחי"ב לבחינת מסך ונקודת הסיום, שמפאת הסיום החדש הזה, יצאו ונפרדו הבחי"ג והבחי"ד הכוללות מבחינת הע"ס דבחי"ד הכוללת, מטעם שנמצאות בסוד הצמצום החדש הנ"ל, ואינן יכולות לקבל את אור העליון לתוכם, ולפיכך מוכרחות לקבל אור העליון מרחוק, בסוד אורות מקיפין. והבחי"ג נפרדה מהפרצוף, ונעשית לבחינת כלי לאו"מ, שנקרא לבוש, שהוא כלי לאור המקיף של אור החכמה, שנקרא חיה. והבחי"ד שנפרדה מהפרצוף, נעשית לבחינת היכל שהוא כלי לאור המקיף של אור הכתר, שנקרא יחידה. ודבר זה מובא לעיל בדברי הרב (פ"י אות א') עש"ה."

היה לנו צמצום ב'. משום מה נעשה צמצום ב'? כי אין מסך על כל חמישה חלקי הרצון לקבל. יש חמישה חלקי רצון לקבל, שורש, א', ב', ג', ד'. אז על רצון לקבל שורש, א' וב' ישנו מסך שאני יכול להשתמש בהם כמה שיכול, אין בעיה. מה שאין כן, רצונות ג' וד' שהם גדולים, הם עבים, אני לא יכול להשתמש בהם על מנת להשפיע. לא יכול, אין לי כוח, ולכן הם נמצאים ללא שימוש.

לכן אני משתמש בהם אבל בצורה מאוד קטנה, בצורה מיוחדת כאח"פ דעליה, ככל מיני דברים. אז יוצא כך, שיש לי אורות נפש, רוח, נשמה, שהם האורות הפנימיים בפרצוף, בכלים כתר, חכמה, בינה, וחיה ויחידה שהם האורות בזעיר אנפין ומלכות לא נמצאים. אלא האורות האלה הם יוצאים למקיפים, נמצאים סביב הפרצוף, הפרצוף לא רוצה לקבל אותם, אין כוח לקבל בעל מנת להשפיע. ואז יוצא שיש לנו ג' פנימיים וב' מקיפים.

נקרא הלאה, זה יתברר.

"וז"ש הרב כאן, "ולא יכלו להתלבש כל ה' מיני נשמה, רק הג' תחתונים לבד שהם נפש, רוח, נשמה, ולאלה בלבד, היו כנגדן כלים וגופים, אך חיה יחידה של כל פרצוף, אין כנגדן כלים בפרצוף ההוא עצמו שיתלבשו בהם, אך נשארין בחוץ בלתי כלים, בסוד מקיף", עכ"ל, דהיינו כמבואר, ומ"ש שנשארו בחוץ בלתי כלים, רוצה לומר בלתי כלים פנימים, משום שנעשו לכלים לאו"מ הנקראים לבוש והיכל, כמבואר.

ואין להקשות, מאחר שלא נפרדו אלא הכלים התחתונים, שהם, בחי"ג שהוא ז"א, ובחי"ד שהיא מלכות, א"כ היו צריכים האורות דרוח נפש, להשאר בלי כלים ולהעשות למקיפין, שהם המיוחסים לבחי"ג ובחי"ד, ולמה נשארו החיה ויחידה בלי כלים, הלא הכלים שלהם הם כתר וחכמה שנשארו בהפרצוף. אמנם זה כבר ידעת את הערך ההפך שבין השפעה, שהיא המשכת האור להפרצוף, ובין כלי קבלת האור שבהפרצוף. כמו שכייל לנו הרב, אשר כל המשפיע משפיע בדבר היותר עב, וכל המקבל מוכרח לקבל בדבר היותר זך. וענין זה כבר נתבאר לעיל (באו"פ פרק י"א אות ג' ד"ה מן האזן ובהסתכלות פנימית חלק ב' פרק ח' עש"ה כל ההמשך)."

בגלל זה יש לנו בעיה. אנחנו עוברים בעיות קשות מאוד על הכלים העבים ולא יודעים למה אחרי זה יש לנו הברקה, שכל, רגש בכלים הזכים. כאילו אין קשר בין זה לזה, למה אלה סובלים, והכלים האלו מרוויחים? אנחנו לא מרגישים שזה תלוי בזה. אחר כך מתוך ניסיון אנחנו מתחילים להבין שכך זה קורה, כך זה בנוי.

"ונתבאר שם, אשר, התפשטות א"ס ב"ה לעשות כלים, נקרא השפעה להפרצוף. ונודע, כי למשל להארת יחידה צריך התפשטות אור א"ס לפגוש במסך דבחי"ד, דהיינו דבר היותר עב, שאז ע"י הכאת האור, עולה או"ח ומלביש עד הכתר, שהוא אור היחידה, כנ"ל, ואם אין בהמדרגה עביות דבחי"ד האמורה, אלא עביות דבחי"ג אז התפשטות אור א"ס ב"ה המכה בהמסך, מעלה או"ח בשיעור שאינו משיג ומלביש רק לקומת חיה, הרי שלהשפעת האור, צריך להיות בהמדרגה בחינה העבה ביותר."

זה ברור או לא?

שאלה: זה ברור טכנית, אבל פנימית זה לא ברור לי.

כמה שהעביות יותר גדולה מגיע מסך יותר גדול עליה, אור חוזר יותר גבוה.

תלמיד: ואחר כך מגיע לבחינה ג'.

כן.

תלמיד: זה ברור לי מבחינה טכנית, אבל פנימית אני לא כל כך מבין.

פנימית תתחיל להבין מתי שהבורא יעשה לך את זה. על זה אתה צריך להתפלל, לבקש. ככה זה. פנימית זה רק ממנו, מלמעלה. שכל הוא נתן לך, אתה יכול לתאר את הדברים האלה, אבל רגש זה תלוי כבר בכלים אמיתיים, זה רק בתפילה בעשירייה, זה רק שחסד עליון יבוא אליך.

שאלה: חוסר הקשר בין הכלי העב לאור שמתקבל בכלי הזך יותר, הוא הגורם לתחושת הפער בין העביות לזכות.

לא הבנתי שום דבר.

תלמיד: אני לא יודע לנסח את זה פתאום.

עד כמה שהכלי יותר עבה האור חוזר שלו יותר גבוה, הוא משיג קומה יותר גדולה. זה נקרא "כל הגדול מחברו" שמשיג יותר "יצרו גדול ממנו".

תלמיד: דיברת על קונפליקט בתחושה שאתה מתגבר על עביות מסוימת ולא ברור איפה אתה מקבל את האור. זה בגלל שהאור לא יושב בכלי שלו?

לא, את האור אני מקבל בכלים זכים, ואני פועל בכלים עבים.

תלמיד: קודם אמרת שיש איזה קונפליקט כזה, איזה פער בהרגשה.

כן, אמרתי כך, שאני עובר כל מיני שלבים ואני סובל בהם, לא מבין, לא מרגיש, נמצא בייאוש, נמצא בגלות, כאילו מנותק מהמציאות, רע, חושך, מכל הבחינות, גם ברגש, גם בשכל, אני עובר את הדברים האלה איכשהו ובכל זאת מתגלגל, חברים, שיעור, עוד משהו, עוד משהו, ואז המצב הזה עובר ואני מתחיל להרגיש, ואני לא מבין מה הקשר בין מה שאני סבלתי ובין מה שעכשיו אני מרגיש, מוח צלול, הרגשה. אני לא מבין את הדברים האלה, כי זה כלים שונים, כלים לעביות וכלים לזכות, כלים להמשכת הזווג וכלים לקבלת האור, הם לא קשורים כאילו זה לזה.

תלמיד: זה בגלל שהאור לא יושב בכלי שלו?

ודאי שהאור מתלבש לפי זכות הכלי, אבל מושכים אותו על ידי עביות הכלי, זה נקרא "ערך הפוך אורות וכלים". ולכן אני אף פעם לא מבין בזמן שאני נמצא בירידה מה קורה, מתי קורה, שוב קורה. ואני לא יכול להצדיק בזמן הירידה את הבורא, ואחר כך כשאני כבר מקבל בעליה איזו הארה אז אני יכול לחשוב שזה מגיע מפני שהיתה לי ירידה. אז מה אנחנו צריכים לעשות? אנחנו צריכים לכוון, לגוון, בעצמנו לייצר ולייצב את הירידות. שכל רגע ורגע בחיי שאני עוד לא נכנס יותר למעלה, כבר אני מחשיב את זה כירידה, ואז אני לא צריך ירידות, אני כבר עושה אותן. זה נקרא ממהר את החושך.

קריין: טור א' למטה.

"אמנם קבלת האור שנמשך ע"ד הנ"ל, הוא בהיפך, כי אע"פ שאור היחידה מושפע רק על ידי הדבר היותר עב, שהיא בחי"ד, עם כל זה, אין אור היחידה ההוא יכול להתלבש שם, זולת בדבר היותר זך שבהמדרגה, דהיינו רק בכלי דכתר, וכן אור החיה המושפע ע"י בחי"ג, אינו מתלבש שם, זולת בבחי"א, שהיא היותר זכה שבאותה המדרגה. וכן תמיד.

ולפי"ז נמצא מבואר, שמפאת הפרדתן של בחי"ג ובחי"ד מן הפרצוף, שנתרחקו ונעשו למקיפים, כנ"ל, הנה מסבה זו אין המשפיע יכול עוד להשפיע להפרצוף, לא אור היחידה ולא אור החיה, כי להשפיע אור היחידה הוא צריך לבחי"ד, ולהשפיע אור החיה הוא צריך לבחי"ג, שהמה כבר נפרדו מהפרצוף ואינן כנ"ל. הרי לעיניך בעליל, שמכאן ואילך, נעלמים אור היחידה ואור החיה מהפרצוף, מטעם שהבחי"ג ובחי"ד נפרדו ואינן.

גם מובן, אשר הלבוש שהוא כלי מקיף מבחי"ג, הוא או"מ מבחינת חיה, כי הוא האור שנתרחק ונעלם מפאת העלמתה מהפרצוף כנ"ל, וע"כ היא מאירה עתה מרחוק בבחינת מקיף. וכן מובן, אשר ההיכל נעשה לאו"מ של אור היחידה, כי זה הוא האור שנעלם עם הבחי"ד, בעת העלמתה מהפרצוף, שמוכרח להאיר מרחוק בבחינת מקיף."

שאלה: מה אנחנו יכולים ללמוד על העבודה הרוחנית מזה שהכלי העב ביותר מושך את האור החזק ביותר, והאור מתגלה בכלי הזך ביותר?

יש לנו כלי, כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות. כלים זכים זה כתר, חכמה ובינה, עביות שורש, א' וב', וכלים עבים זו עביות ג' וד', זעיר אנפין ומלכות, ובין הכלים הזכים והעבים זו הפרסא (ראו שרטוט מס' 1).

בכלים ג' וד' אני לא יכול להשתמש ממש בעל מנת להשפיע, לא יכול. כך הם גם נקראים. הכלים נקראים שורש, נשמה, גוף, לבוש, והיכל. ברור מכאן ששורש זה הפנימיות שלי, הנשמה היא גם בתוכי, וגם הגוף, ואז זו הפרסא. ומה שמתלבש עלי, זה כאילו כלים חיצוניים מפני שאני לא יכול להתחבר איתם ממש לפרצוף אחד, אז לבוש והיכל, הם כלים חיצוניים שאני כביכול מלביש על עצמי, נמצאים מחוצה לי.

מפני חוסר מסך, אני מקבל אם כך על מנת להשפיע נפש, רוח, נשמה. והאורות חיה ויחידה הם נמצאים כ"מקיפים", לבוש והיכל. נפש רוח ונשמה נקראים לעומתם "פנימיים". או שאנחנו קוראים לכלים כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות.

שרטוט מס' 1

תלמיד: הוא כותב בסוף שההיכל הופך לאור מקיף.

הם מקיפים. אני כתבתי מקיפים.

תלמיד: ההיכל הגדיר אותו ככלי קודם, באותיות.

ודאי שהם כלים.

תלמיד: פה כתוב שהוא מגדיר אותו כאור.

מדובר על (ראו שרטוט מס' 2) כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, שאני יכול להשתמש במלואם בצורה כאילו זה שלי, אני יכול להשתמש בכלים האלה, כתר, חכמה, בינה. או שהם נמצאים כבחינת שורש, א' וב', ואני מקבל מהם אורות. נפש, רוח, נשמה.

למטה מפרסא, בכלים העבים שבחינה ג' ובחינה ד', אני לא יכול לעסוק, לא יכול לקבל על מנת להשפיע, כי נגדם יש אורות חיה ויחידה. הם גדולים מאוד. אבל הם הופכים להיות למקיפים. אני לא מקבל אותם בעל מנת להשפיע. לכן הפרצוף שלי, המבנה שלי מתחלק לשורש, נשמה, גוף, כלים פנימיים, וללבוש והיכל, כלים מקיפים, או חיצוניים. יש כאן הכול אני חושב.

תלמיד: מה זה אומר שהם חיצוניים?

שאני לא יכול להשתמש בהם בעל מנת להשפיע. אין לי מסך.

שרטוט מס' 2

שאלה: אבל הכלי מרגיש אותם כשלו או שהם מחוץ לו?

שלו, אבל לא שלו למימוש. אני לא יכול. אתה שמת לפניי סלט, מרק, איזו חתיכת עוף. זה נקרא "שורש", "נשמה", "גוף". זאת אומרת "נפש", "רוח", "נשמה". "שורש א' וב'" רצונות. הרצונות האלה, והתענוגים שבהם אני יכול לקבל בעל מנת להשפיע. אבל חוץ מזה, שמת לפני איזה סטיק מיוחד, ואיזה וויסקי מיוחד, שזה שייך לעביות חיה ויחידה, ג' וד'. אני לא מסוגל לקבל אותם. אז אני דוחה אותם.

קיימת גם בעולם האצילות יכולת להשתמש בכלים האלה אבל בצורה מסוימת, מיוחדת, חלקית, שזה נקרא "אח"פ דעליה". ואז משתמשים בהם קצת. אבל יש כלים קבועים, כתר, חכמה, בינה, וכלים לא קבועים, אלא חלקיים, זעיר אנפין ומלכות.

שאלה: למה הסבל ברצונות העבים גורם להתקדמות ברצונות הזכים? זה מה שהסברת עכשיו, שאנחנו מרגישים הכבדת הלב ואחר כך מקבלים איזו הברקה ברצון?

זה נקרא "ערך הפוך אורות וכלים". זה באמת כך, אמנם אני סובל בכלים עבים, אבל מזה אני מקבל זיכוך בכלים זכים. ערך הפוך אורות וכלים. זה מפני שיש לנו צורה הפוכה בעבודה עם הבורא, אני עובד עם העביות הכי גדולה, עבה, גסה, אבל בעל מנת להשפיע, אני יכול להגיע לאורות גדולים מאוד, גבוהים מאוד, עדינים מאוד. זה נקרא "כל הגדול מחברו..", גדול, שהוא גבוה, ואז "ייצרו גדול ממנו". הוא יותר עבה, הוא יותר גס. הוא יותר אגואיסט. אבל הוא תקן את האגו שלו, ולכן הוא מגיע לאור חוזר מאוד גבוה. זה נקרא ערך הפוך אורות וכלים.

אנחנו ציירנו את זה הרבה פעמים. (ראו שרטוט מס' 3) יש לנו שורש, א', ב', ג', ד' בכלי. אז בבחינה ד' אני מגיע לאור הכי גדול, בבחינה ג' פחות, בבחינה ב' פחות, א' פחות ושורש עוד פחות. ככה זה. עד כמה שיש לי, אז יש לי נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. זה לא כניסת האורות. זה ערך הפוך אורות וכלים.

שרטוט מס' 3

שאלה: הרבה פעמים אתה מסביר שהאנושות עוברת סבל, ואז מתוך הסבל היא צריכה להגיע להתקדמות רוחנית. ואז הרבה אנשים שואלים, למה צריך סבל כדי לגרום להתקדמות רוחנית?

כי אנחנו בנויים מהאגו שלנו, מהרצון לקבל. עד כמה שהרצון לקבל סובל יותר, אז הוא מחפש איך לצאת מהסבל, ואז בחיפוש הזה איך לצאת מהסבל הוא מתעלה מעל האגו שלו. כמו עם הילדים הקטנים, כך עם אנשים גדולים. בשביל מה מכניסים בן אדם לבית סוהר? רוצים שהוא ילמד שאם הוא יעשה דברים רעים, אז הוא יקבל עונש. כי האגו שהוא סובל, מקבל עונש, אז הוא כבר עושה חשבון שלא כדאי לי לקבל איזה תענוג, שאני נותן למישהו מכות, צועק, הורג, לא יודע מה שם, גונב, כי אחר כך אני אצטרך לשלם. האגו יודע רק דבר אחד או תענוג או ייסורים. לכן ככה אנחנו מלמדים אותו.

לכן, אנחנו חייבים לעבור דרך גלות, דרך בעיות, עד שמגיעים ללימוד שלא כדאי לנו לסבול. כדאי לנו להיות טובים. אבל ישנם אנשים שהבורא מביא אותם לקבוצה, ללימוד, ואז הם יכולים על ידי זה להתקדם. ואם לא, אז גם להם הבורא נותן כל מיני מצבים. אם הם לא יודעים להשתמש בעשירייה כמו שצריך, ולהתקדם אליו קדימה, להשתוקק, אז הם נופלים, מקבלים בעיות, צרות, מכות ומזה לומדים שכדאי לנו בכל זאת להתקדם בצורה טובה.

איך עוד אתה יכול ללמד את האגו? "בראתי יצר רע". "רע", הרצון הרע, איך אתה תלמד אותו? ואם אתה תיתן לרצון הרע סוכרייה, הוא לא יבין שאתה מעודד אותו להתקדם לבטל את הרצון לקבל. הוא חושב ש"אני נמצא ברצון לקבל, אז יופי. אני מקבל ברצון לקבל שלי ממתקים, אז שיהיה לי ככה כל החיים". לכן, רק על ידי הלחצים.

אבל כשמגיעים לעשירייה אז יכולים לייצר לחצים מטרתיים, ואז תמיכה מטרתית וכבר יכולים להתקדם אחרת. אבל אם לא עשירייה, אם לא על ידי "תורה", מה שנקרא, אז רק מכות. לכן כתוב "או דרך תורה או דרך ייסורים.".

שאלה: שואלים אותנו, איך יכול להיות שהבורא הוא מושלם אם הוא מנהל אותנו בצורה כזאת נבזית, רק במכות? זה כמו חינוך קופים. למה אם אדם מקבל מכות, אז אין לו ברירה, הוא חייב להתקדם?

אלא איך הבורא יכול לפנות אליך? הוא נותן לך ברירה, הוא אומר לך "תהיה ילד טוב", למה אתה צריך לסבול? אתה תעשה השפעה לחברים, תתחבר לחברים, תהיה יחד איתם, ואז על ידי זה אתה תתקדם. בבקשה, תשקיע בזה יותר. ואז תתקדם רק על ידי החיבור. בבקשה".

אבל אתה מתעצל. במידה שאתה מתעצל, אז אותה מערכת שהיא מכוונת לתקן אותך יפה וטוב, הופכת להיות למערכת לחץ. אבל לזה אתה גורם. לבורא יש מנוע שהוא מתקדם מרגע לרגע, מרגע לרגע קדימה. אם אתה כל רגע לא משתמש בצורה נכונה, אז באותו רגע המנוע מתחיל ללחוץ עליך. עוד רגע אתה לא משתמש נכון להתקדם לבד, קדימה, אז המנוע עוד יותר לוחץ עליך. וככה זה הולך.

אז אם תשתמש נכון, אתה לא תרגיש שום לחצים. ההפך. אתה עוד תמהר את הזמן. זה נקרא "אני מעורר את השחר". כמו זקן שמחפש. אז הכול ניתן לנו.

שאלה: יש מאה עשרים וחמש מדרגות. איך אני יכול לעבור ממדרגה למדרגה אם לא השגתי את כל הנרנח"י בכל מדרגה?

אתה לא צריך להשיג את כל הנרנח"י בכל מדרגה, מפני שאתה צריך קודם כל להעלות, לתקן את הכלים באח"פ דעליה. זאת אומרת, שאתה מתקן רק כלים נפש, רוח, נשמה, כמו שציירנו כאן (ראו שרטוט מס' 2). נפש, רוח, נשמה, את הכלים האלו, והכלים של חיה והיחידה אנחנו מתקנים רק באח"פ דעליה, בזה שאנחנו מצרפים אותם לנפש, רוח, נשמה. רק בצורה כזאת. וכך אנחנו מתקנים את כל הכלים עד גמר התיקון לא כולל.

בגמר התיקון שתיקנו את כל הכלים דנר"ן, זה נקרא "נר"ן דצדיקים" כי אנחנו מתקנים אותם רק בנפש, רוח, נשמה, אז נשארו לנו לתקן, רק חיה ויחידה במקומם לא באח"פ דעליה שאנחנו מצרפים את הכלים האלה לנפש, רוח, נשמה, אלא חייבים להוריד בחזרה את חיה ויחידה למקום שלהם. זה נקרא לא אח"פ דעליה אלא כבר אח"פ דירידה, זה נעשה על ידי "רב פעלים מקבציאל", על ידי פעולה כזאת של גמר התיקון, ואז כל הכלים מיתקנים ומתמלאים באור. זה לא עלינו, עלינו לעשות רק אח"פ דעליה.

קריין: אנחנו ממשיכים בעמוד 165 דף קס"ה, אות ג' דברי האר"י.

אות ג'

ג' כלים דנר"ן נבחנים לחיצון, אמצעי, פנימי

"וא"כ נמצא, כי בחיצוניות לא יש רק ג' בחינות לבד, שהם ג' כלים חיצון אמצעי פנימי, כדי שיתלבשו בתוכם נפש רוח נשמה, שיש כנגדן כלים, אך היחידה וחיה אין כנגדן כלים שיתלבשו בתוכם, ונשארין בסוד אור מקיף."

אות ד'

האור הישר מתפשט ממעלה למטה, וכמעט שהוא נפרד ממקומו כדי לרדת

לתחתונים וע"כ הוא בהויות מלאות והאותיות נפרדות לעצמן

"* גם יש עוד חילוק אחר, שאור ישר, ב כמעט שהוא נפרד ממקומו כדי לרדת להשפיע לתחתונים, לכן הויות שלהם, פשוטות ומלאים, כולם הם הויות באותיות נפרדות זו מזו."

* עץ חיים שער ו' פ"ח.

פירוש אור פנימי לאות ד'

"ב) משום, שהאור ישר דרכו להתפשט תמיד גם בבחי"ד, לולא המסך אשר שם, המעכב עליו. וזה אמרו "כמעט שהוא נפרד". כי כל המקובל בבחי"ד נבחן שנפרד מהמאציל מפאת שינוי צורה שיש בבחינה ד'."

קריין: אות ה דברי האר"י.

אות ה'

האו"ח שמסתלק מן המלכות ועולה למעלה ה"ס אלקים ברבוע,

שהאותיות עולות ומתחברות זו בזו עד שבאות לשורשן

"אמנם ג אור החוזר, הוא ריבוע כזה: א", אל", אלה", אלהי", אלהים". שתמיד האותיות הם מחוברים, להורות, שהם עולין, ומחוברים זו בזו עד שמתחברים עם שרשם ומאצילם, כי רצונם להסתלק מן התחתונים."

קריין: ג קטנה מבארת "אור החוזר".

פירוש אור פנימי לאות ה'

"ג) ריבוע, פירושו שאותיות השם, דהיינו ה' בחינות שבמסך שבכלי מלכות, באות ומתחברות ונעלמות זו בזו, שהאותיות רומזות על ה' בחינות הזדככות המסך, שמתחילה נגלה קומת כתר, שה"ס א' של אלקים. וכשנזדכך מבחינה ד' לבחינה ג', מתגלה רק קומת חכמה, שהיא סוד ל', ונעלם הכתר ומתלבש בתוך קומת החכמה. ונעשים א"ל. וכשנזדכך לבחינה ב', מתגלה רק קומת בינה, שה"ס ה', ונמצא שגם הל', שהיא חכמה מתלבשת בתוך הבינה ונעשים אל"ה. וכשנזדכך לבחי"א, שמתגלה רק קומת ז"א, שה"ס י', נמצאים הכתר וחכמה ובינה, מתלבשים בז"א, ונעשים אלה"י. וכשנזדכך לשורשו לגמרי, שה"ס ם' נמצאים הכתר וחכמה ובינה וז"א, נעלמים ומתחברים בם' הזאת ונעשים אלהי"ם."

החלק הזה, "הסתכלות פנימית" הוא דווקא טוב, נותן הרחבה.

(סוף השיעור)