שיעור בוקר 08.10.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

סוכות – קטעים נבחרים מהמקורות

אנחנו הגענו סוף סוף לסוכות, בניית המסך, סכך, זה משהו שאנחנו כבר בונים בו מקום לנשמה ומהרצון לקבל שלנו שאנחנו מגבילים אותו, מסדרים אותו ומעליו בונים מסך, סכך. וכך אנחנו מבדילים בינינו לבין הבורא, כי צריכה להיות כאן מחיצה שלא נוכל לקבל ממנה בצורה ישירה, ואנחנו גם לא מסכימים לקבל ממנה בצורה ישירה את האור העליון אלא רק דרך המסך, דרך הסכך.

אנחנו נלמד מה זה סכך ומה זה דפנות הסוכה ומידות הסוכה, זאת אומרת מדובר על הפרטים של הנשמה שלנו, איך אנחנו יכולים לבנות אותה ובאיזו צורה להתייחס לכל חלק וחלק ולכל החלקים יחד. זה דבר מאוד חשוב, כי מהסיפורים שמספרים לנו מהאמרות של המקובלים אנחנו יכולים קצת יותר להבין מהו הרכב הנשמה ואיך להתייחס אליה.

אני שמח שהגענו לזה, זה כבר חלק מכל החגים האלו שעברנו שהוא הכי שמח ונגמר בשמחת תורה, זאת אומרת שאנחנו מקבלים את האור העליון בצורה שלמה מלמעלה בסוף סוכות, והוא מגיע אלינו וממלא אותנו, את הנשמה שלנו, היינו החיבור בינינו הוא עד כדי כך נכון וטוב, שהאור העליון יכול למלאות אותו. כמו שהאור הוא אחד כך הכלי הוא כאחד אף על פי שהוא כלול מהרבה חלקים שבורים, שונים ונפרדים.

קריין: קטע מס' 1, כותב רב"ש:

סוכה היא סכך

"סוכה הוא מלשון סכך, שסוכה את השכל, כי אמונה נקרא דווקא למעלה מהדעת."

(הרב"ש. 284. "מצוה קלה יש לי וסוכה שמה")

אני צריך להיות במצב שלמרות שיש לי שכל, רגש, כול מה שיש לאדם ואפילו יותר מזה, כי למדתי הרבה והתקשרתי לחברים, עם זאת מה שאופייני לסוכה זה שאני הולך למעלה מהשכל שלי, והחיבור שלי עם החברים מעלה אותנו לדרגה מעל הרציונאליות, המחשבות, הרצונות, העובדות, ואנחנו דווקא רוצים להסתיר את עצמנו מהשכל.

אנחנו רוצים להיות בסוכה, מנותקים מהאור הישר ורוצים לקבל אותו רק על ידי הדחייה, רק במידה שאנחנו יכולים להתייחס אליו כמו שהוא אלינו, רק בעל מנת להשפיע. במידה שאנחנו יכולים להיות בעל מנת להשפיע, וזה אחוז קטן מאוד ממה שמגיע אלינו האור העליון, אז אנחנו יכולים לפתוח דרך בשבילו והוא מאיר עלינו.

לכן הקשר בינינו לבורא צריך להיות דרך המסך המסתיר, ולכן הוא מסך המקשר ואנחנו צריכים לדעת ולדאוג ולמדוד תמיד האם אנחנו נמצאים בקשר הדדי עם הבורא, "אני לדודי ודודי לי", כמו אורח עם בעל הבית. ולפי כוח האורח להתנגד לתענוג לעצמו ולהפוך אותו לתענוג לבעל הבית, ודאי שאנחנו צריכים להתחיל מהצמצום, מההסתרה הכללית, הטוטלית, לגמרי ואחר כך לאט לאט להשתדל לפתוח את עצמנו ככל שאנחנו מסוגלים להיות בהשראת האור העליון בעל מנת להשפיע לבעל הבית, שזו תהיה בעצם הדאגה שלנו.

שאלה: מה זה אומר שאנחנו מסתירים מעצמנו את האור הישר הנמצא תחת הסכך הזה?

השמש מסמלת לנו אור ישר, כי משפיעה לכולם בצורה שווה, אין שום מחיצה בינינו לשמש. סוכות, הסוכה שאני בונה עשויה מארבעה עמודים, דפנות, אבל העיקר זה הסכך, שאור השמש לא יבוא עלי בצורה ישירה כשאני יושב בתוך סוכה. ורק בצורה כזאת שאני בטוח מחוסן מהאור הישר אני נמצא בסוכה. זה כל העניין של סוכות, בניית הכלי הכללי שלנו.

שיש לנו ארבעה עמודים וסכך. (ראו שרטוט מס' 1) הסכך עשוי מעלים, ככתוב מ"פסולת גורן ויקב". אפשר לקחת אותו מהשדה, מהעצים ולכסות את הגג, כדי שאור השמש לא יוכל להאיר דרכו בצורה ישירה לתוך הסוכה כי אנחנו מתנגדים לקבל את האור הישר בעל מנת להשפיע. ואנחנו נמצאים בתוך הסוכה - האדם או קבוצה.

שרטוט מס' 1

תלמיד: אמרת שאת השמש אנחנו מסתירים מעצמנו עם הסכך הזה, זאת ההנהגה הכללית עלינו.

כן, הסכך הוא המסך, השמש היא הבורא ואנחנו בתוך הסוכה. לכן אנחנו בונים יחד את הסוכה ויושבים בה יחד, עושים סעודות קטנות, ויש לנו סמלים למיניהם. אנחנו נהנים מזה שאנחנו מתחברים יחד ויכולים להסתיר את עצמנו מאור השמש, שזה אור ישר שלא יוכל לבוא אלינו ישירות כי בנינו מסך.

תלמיד: המסך הזה, מהו? הרגשת החיבור בינינו?

כן, אנחנו משתדלים להיות בינינו בצורה כזאת שכל אחד מחזיק את חברו ואנחנו כולנו רוצים להיות מוגנים מהתענוגים שיכולים לבוא אלינו בצורה ישירה לרצון לקבל שלנו, לכן אנחנו מסתירים את עצמנו תחת המסך ורוצים להדגיש עד כמה אנחנו בחיבור שלנו, "איש את רעהו יעזורו", יכולים להתמודד עם כול מיני תענוגים, בלבולים שמתעוררים בכל אחד מאיתנו בכל רגע, וכך אנחנו מצילים את עצמנו מעל מנת לקבל. הכול מסתובב סביב רעיון אחד, כמו שלא פעם דיברנו עליו.

שאלה: המסך מופיע ברמה הראשונה, בטרם שהתחלנו לקבל בעל מנת להשפיע?

אנחנו צריכים לדאוג למסך עוד הרבה לפני שאנחנו מרגישים שצריכים אותו, ומתוך זה שלומדים ומתחילים בחיבור שעדיין לא קיים בינינו, אבל בהתקרבות בינינו, רוצים לבנות את המסך.

שאלה: אנחנו בונים את המסך מהביטול?

כן. את המסך אנחנו בונים מזה שכל אחד מבטל את הרצון לקבל שלו.

שאלה: ביחס לשרטוט שעשית, כשאנחנו עובדים בקבוצה אנחנו עובדים כדי לבנות כלי שבו אפשר לגלות את הבורא. אז למה הקבוצה צריכה להסתיר את עצמה מהבורא?

האור הישר מגיע לנו מהבורא (ראו שרטוט מס' 2), ואנחנו צריכים לעשות מסך, כמו שיש לנו כלי ומגיע אור ישר, אז אנחנו דוחים אותו ורק ככל שאנחנו יכולים להשוות את עצמנו עם האור הישר, ככל שהבורא רוצה לתת לנו ואנחנו דוחים, מתוך זה אנחנו מקבלים לתוכנו על מנת להשפיע.

שאלה: למה הקשר עם הבורא הוא דרך הדחייה?

כי הרצון לקבל שלנו, האגו שלנו נמצא בתוך הכלי והוא שמושך את האור העליון. ואנחנו צריכים לעשות מעליו צמצום, שלא בגלל האגו שלנו אנחנו נרצה לקבל את האור אלא כדי להשפיע. איך אנחנו שוקלים עד כמה אנחנו יכולים לעשות פעולה הפוכה נגד האגו? אנחנו צריכים לבדוק את הכוחות שלנו. ולכן יש אור ישר- o1, אור חוזר – o2, ואור פנימי – o3, וביניהם צמצום ומסך.

שרטוט מס' 2

תלמיד: אז מה זה הכלי שהקבוצה בונה, מה בדיוק הקבוצה רוצה?

הקבוצה זה הרצון הכללי.

תלמיד: אז אין דרך לקבל בצורה ישירה מהבורא.

ישירה? איך יכול להיות, זה על מנת לקבל.

תלמיד: אז למה אנחנו רוצים את גילוי הבורא?

אנחנו רוצים את גילוי הבורא מפני שבמידת הגילוי, כשאנחנו מאפשרים לו להתגלות כלפי הרצון לקבל שלנו, אז אנחנו צריכים לעשות על הרצון לקבל שלנו צמצום, מסך ואור חוזר, ולקבל אותו על מנת להשפיע. כמו נניח אורח שמגיע אליך והוא רוצה לתת לך מתנות ודברים טובים, ואתה רוצה להפוך את זה כך, שאתה נותן לו מתנות ודברים טובים, ואתם נמצאים בהשתוות זה עם זה.

תלמיד: יוצא כביכול שהרצון אף פעם לא מתמלא.

הרצון לקבל מתמלא במידה שיש לו כוונה על מנת להשפיע. כי אז הוא ממלא את עצמו נגד הרצון הראשון שרוצה לקבל וליהנות, הוא ממלא את הרצון בגלל שהוא רוצה להיטיב, להחזיר לבעל הבית.

תלמיד: מהי התכונה של המסך שמאפשרת את הקשר עם הבורא?

המסך כולל בתוכו צמצום והחלטה לקבל על מנת להשפיע, בדיקה כמה הוא יכול לקבל בעל מנת להשפיע, ובזה הוא פותח את הדרך לקבל את האור בתוך הרצון.

תלמיד: אם אנחנו מתרגמים את זה לעבודה של קבוצה ביחס לבורא, מה זה עבור קבוצה שיש לה מסך? מה הקבוצה הזאת רוצה?

בזה שהקבוצה הזאת מבטלת את הרצונות לקבל הפרטיים ומתקשרת ברצון הכללי, כל אחד מבטל את עצמו כדי להגיע ביחד להשפעה לבורא, אז יוצא שהם מגיעים למצב שהם כן יכולים לקבל מהבורא איזו מידת תענוג כדי להשפיע לו. כי מידת התענוג שהם מקבלים תהיה מורגשת אצלם כאילו הם נותנים. כמו אורח אצל בעל הבית, הוא לא אוכל בגלל שהוא רוצה לאכול, אומנם יש לו את הכלים הרגילים האלה, אלא הוא עושה את זה אך ורק כדי להנות את בעל הבית. זה נקרא שהוא מתקשר עם בעל הבית באמונה למעלה מהדעת, בהשפעה למעלה מקבלה.

שאלה: כשאנחנו אומרים שהבורא מתגלה בינינו, מה זה אומר ביחס לתבנית הזאת של הסוכה? איפה הבורא מתגלה בינינו?

הבורא מתגלה בתוך הכלי שלנו שחיברנו מתוך הרצונות לקבל של כל אחד מהחברים.

תלמיד: האם זה אור פנימי?

זה לא אור, זה כלי. מה שאנחנו מגלים בתוך הכלי המאוחד הזה הוא הרגשת ההשתוות שלנו עם הבורא, ולזה אנחנו קוראים אור פנימי.

תלמיד: מה הקשר בין המסך לבין הכוונה שלנו?

במידת המסך יש לנו כוונה. אפשר להגיד הפוך, שמידת הכוונה שלנו מתבטאת במסך, שאנחנו לא רוצים לקבל לעצמנו אלא רק על מנת להשפיע לבורא, שיהיה לו טוב, אנחנו רוצים להגיע למצב הפוך כביכול. זה כמו שכותב בעל הסולם ובכלל המקובלים, שזה דבר כביכול גרוע מאוד שאנחנו דוחים את מה שבעל הבית רוצה לתת לנו, למלא אותנו מצד אחד, אבל מצד אחר אנחנו רוצים בהשתות הצורה.

תלמיד: האם המסך הוא משותף?

המסך בסופו של דבר מתגלה בכל אחד כמסך משלו, ואנחנו מתחברים מעליו כדי להשפיע יחד לבורא, ובזה אנחנו בונים מסך משותף, סכך.

תלמיד: מה מיוחד במועד הזה שנקרא "סוכות", או שכל הזמן זו עבודת סוכות?

כן, זאת העבודה שלנו תמיד, כמו כל החגים, אבל אנחנו לא יכולים לדבר כך, אלא יש תקופה בשנה שאנחנו מדברים על זה ומסבירים למה זה כך. הכול מסתובב סביב הנשמה, התיקון שלה והמילוי שלה.

תלמיד: מהי העבודה של כל חבר בסוכה?

חיבור בינינו. ככול שאנחנו מתחברים, מתמסרים זה לזה כאיש אחד בלב אחד, כך אנחנו יכולים להיות כעשר ספירות של פרצוף אחד, ואז האור העליון מאיר עלינו, זה נקרא "חד מקבל חד". זה כל העניין של סוכות. יש עוד הרבה פרטים, ארבעת המינים, איך בונים את הסוכה, אבל אלה כבר פרטים.

שאלה: אנחנו בונים משהו מעלינו, האם ארבעת העמודים האלה הם הרצונות של החברים שעליהם אפשר לבנות?

לא, ארבעת העמודים האלה הם ארבע בחינות של הכלי, "חכמה", "בינה", "זעיר אנפין", "מלכות".

שאלה: מה ההבדל בכלי שאנחנו בונים בראש השנה, בכיפור ובסוכות?

סוכות מסמל לנו את הבנייה ואת גמירת הכלי.

שאלה: אחרי הצמצום יש נקודה כמו גם במשל של בעל הבית והאורח, שהנברא מרגיש שההפצרות של בעל הבית יכולות לאפשר לו להפוך את הקבלה שלו להשפעה. גם כאן אחרי המסך יש צמצום, יש הרגשה שאם משתוקקים להשפיע בחזרה, אז אפשר לקבל. מהי הנקודה הזאת שמכאן והלאה אפשר להגיד שהחיבור בינינו הגיע לעוצמה כזאת שהוא מביא נחת רוח לבורא ואפשר לקבל את האור? מהי הנקודה שהופכים את הקבלה להשפעה? האם יש נקודה מסוימת שמעכשיו והלאה אפשר לקבל בעל מנת להשפיע?

זה במידה שאני יכול להשפיע לחברים. אם אני יכול להשפיע לחברים, אז מהם אני יכול להשפיע לבורא. לכן כך זה נקרא, "מאהבת הבריות לאהבת הבורא".

תלמיד: האם אין איזה מדד, קנה מידה?

זה קנה המידה והמדד המדויק.

תלמיד: כשמגיעים לנקודה שאני בטוח לא עושה את זה לתועלת עצמי אלא רק בשביל החברים, האם זה המדד?

כן, זה בדיוק המדד. אם אני נמצא בתוך החברים ועושה הכול בשבילם ויחד איתם, וכך כל אחד, אז זה נקרא שאנחנו בנינו כלי אחד. ודאי שכל זה לא נעשה מתוך הכוחות שלנו, אלא מכך שהאור העליון פותח את עצמו יותר ויותר ומאחד אותנו להיות מחוברים כך.

שאלה: מהי בעצם העבודה למעלה מהדעת בסוכה?

כי הכול השפעה למעלה מהקבלה.

תלמיד: אבל כל מה שתיארת מורגש כמו משהו רציונלי שאני אמור תמיד לעשות בצעדים מסוימים. איפה העבודה שאני צריך להגיד, עד פה הרציונל, המוח, ועכשיו עושים את העבודה הזאת שהסברת עכשיו?

אם תשפיע לחברים, זה יהיה למעלה מהדעת. להשפיע לבורא זה למעלה מהדעת, כי אתה לא רואה שום רווח רציונלי.

שאלה: מה המשמעות מבחינת הענפים עלים ופסולת מהם בונים את הסכך, כלפי העשירייה שלנו? איך אנחנו בונים את המסך הזה?

על ידי שאתם מתחברים, אתם מגלים בדרך לחיבור כל מיני פרטים של הסוכה, ועד כמה הקבוצה שיושבת בתוך הסוכה מוגנת כדי לא להתחיל לקבל על מנת לקבל. כל הפרטים האלה, פשוט הכל יתגלה. אנחנו נעבור על עוד פסוקים ונשמע על זה, נלמד.

שאלה: מדוע בונים את המסך מפסולת והאם זה אומר שבעצם כל החלקים של הרצון לקבל מגיעים להשפעה?

כן. אנחנו רוצים לסמן בזה שמה שאנחנו בונים כסכך, כמסך, זה דבר גדול ביותר כי הוא מעלה אותנו לבורא ואנחנו יכולים להרגיש אותו ולהשפיע לו, ואת הדברים האלה אנחנו דווקא בונים מפסולת, וכלפי הרצון לקבל שלנו זה ממש נראה כדבר שאין בו כל חשיבות.

שאלה: האם משמעות "סכך" זה שכל התמצית של הרצון לקבל מגיעה לרצון להשפיע?

לא כל התמצית של הרצון לקבל מגיעה לרצון להשפיע, יש גם את הרצונות שאנחנו לא יכולים להפוך אותם בעל מנת להשפיע, אלא כמה שיכולים, יכולים. אנחנו עוד נדבר על המדידות.

שאלה: למה הסכך מרובע? הרי הוא צריך להיות עגול.

לא, זה צריך להיות פשוט סכך, ארבעה עמודים שעליהם אתה יכול לשים בדרך כלל עלים, ענפים של עצים, והם יהיו רק כהגנה נגד קרני השמש מלהגיע אל תוך הסוכה. זה מסמל את המסך. אצל רב"ש, ובכלל היום בהרבה מקומות, בונים את זה מרצועות צרות של קרשים, שהרוחב שלהם לא אמור להיות יותר מרוחב כף היד. יש לזה עוד הרבה חוקים ודאי, אבל בסך הכל אלה דברים פשוטים.

שאלה: מה גורם לנו לשנות את כמות האור המגיעה לעשירייה? מה גורם לפסולת להשתנות? האם יש לנו איזו השפעה על כמות האור שמשתנה כל פעם?

כן, ודאי שבהתאם לכמות האור, בהתאם לכוח הסכך, מסך, אנחנו יכולים להיכנס יותר פנימה לעניין הסוכות, לקבל אור פנימי, ליהנות מהאור המקיף ובכלל להרגיש את כל החג, במה הוא כל כך מיוחד. אבל על זה נדבר בהמשך, לפנינו עוד שבוע ימים.

שאלה: מה הבדל בין בניית המסך ובניית הקבוצה?

יכול להיות קשר ישיר, כי במידה שקבוצה נמצאת בבנייתה המתקדמת, בהתאם לזה כביכול הם בונים את הסוכה. ואפשר לתאר את הסוכה כך שהיא לא נמצאת סביב ולמעלה מהקבוצה, אלא שבתוך הקבוצה עצמה הם בונים אותה. על זה אנחנו עוד נדבר. שאלה נכונה.

תלמיד: כי שם זה אותו תהליך התבטלות, התחברות והתכללות, אז זה אותו דבר כמו שעושים את המסך.

כן, ולא. אתה צודק, אבל יש בזה עוד הרבה פרטים.

שאלה: האם זה נכון שאנחנו משתמשים ברצון לקבל שמורכב מסכך ופסולת גורן ויקב, כמגן, כדי לא לקבל את האור הישיר אלינו?

לא, הרצון לקבל לא עושה עלינו שום הגנה, אלא אנחנו צריכים לעשות הגנה נגד הרצון לקבל.

תלמיד: האם כל מה שנמצא מעלינו הם הדברים שאנחנו לא אמורים להחשיב אותם בכלל?

מעלינו נמצא כוח עליון ואור ישר שיכול להאיר עלינו בתנאי שאנחנו נקדם אותו על ידי בניית "מסך", "צמצום", אחרת אנחנו לא נרגיש בכלל שיש מעלינו בורא ולא אור ישר ולא שום דבר.

תלמיד: אז מה שנמצא מעלינו אלה דברים שאנחנו משתמשים בהם ביומיום אבל מתייחסים אליהם כאילו אין להם ערך.

נכון.

שאלה: למעשה הסוכה הגשמית מסמלת את הסוכה הרוחנית, את הקשר בין האדם לבורא. האם עדיף לבנות סוכה משותפת, או כל אחד צריך סוכה משלו לעצמו?

יש ויש. זה תלוי בתנאים גשמיים, אבל כל אחד צריך כביכול שיהיה לו מקום מתחת לסכך שם הוא יכול לאכול. עיקר עניין הסוכה זה שאדם ישב ויאכל בה, במשך כל שבעת ימי החג.

שאלה: האם אדם שלא בונה סוכה לעצמו יכול לשבת בסוכה של האחר?

כן, כן. נלמד בהמשך את כל הדברים האלה, העיקר בשבילנו זה לקיים את הסוכה בצורה הפנימית, ברצונות שלנו, איך לבנות את הכלי הרוחני המשותף ולהיות תחת הסכך המשותף, המסך המשותף, זה העיקר.

שאלה: נראה שלשים מסך זה כמו סוג של עלבון לבורא שרוצה לתת. איך הבורא מגיב לסירוב לקבל שלי?

קודם דיברנו על צמצום, כשאורח יושב מול בעל הבית ומסרב ולא מקבל ממנו כלום, וזה עוד יותר גרוע. אבל אם אנחנו מבינים שהוא לא עושה את זה בגלל שהוא מתבייש, כי הוא לא עושה חשבון עם הבושה שלו ועם הרצון לקבל שלו, אלא הוא רק עושה חשבון איך הוא יכול להשפיע בחזרה לבעל הבית, אז החשבון הוא כבר אחר.

שאלה: מה זה אומר מסך משותף? המסך של העשירייה, של בני ברוך?

זה מסך של הקבוצה.

שאלה: אם אנחנו צריכים לבנות עכשיו סוכה, מה עושים עם הסוכה הקודמת?

אין סוכה קודמת. אחרי שבעה ימים בהם אנחנו נמצאים בסוכה, אסור לנו לשבת בה יותר. אנחנו 'הורסים' אותה ולא משתמשים בה עד לחג סוכות הבא.

שאלה: ממה עשוי ה"סכך" שאני בונה בעשירייה?

מהרצונות לקבל של החברים ושלך, שאתם רוצים לחבר אותם יחד ולבנות מסך משותף ביניכם לבורא. שכולנו יחד רוצים להשפיע לו.

שאלה: אז הרצון לקבל הוא בעצם הסכך? הרצונות לקבל שלנו?

לא. "סכך" זה דחייה מהרצון לקבל.

תלמיד: אני רוצה לעשות "צמצום", אני רוצה לעשות סכך בעשירייה.

כן.

תלמיד: מה לקחת, במה להשתמש כדי לבנות סכך בעשירייה?

אתה משתמש ברצונות לקבל של החברים ושלך, מחבר אותם יחד, ורוצה על ידי הרצון המשותף הזה לדחות את כל מה שאתם מקבלים מהבורא ולהפוך זאת לעל מנת להשפיע.

שאלה: איפה מתחילים לבנות את המסך?

בתוך הקבוצה.

שאלה: האם הבנייה הזו היא בנייה רוחנית ביחסים שלנו עם החברים?

כן.

שאלה: האם קבלת תענוג מהבורא וגילוי הבורא זה אותו הדבר? אם לא, מה ההבדל ביניהם?

כן, לפי מידת קבלת התענוג מהבורא אנחנו מגלים את הבורא.

שאלה: מהן הפעולות הגופניות והפעולות הרוחניות שעלינו לבצע בתוך הסוכה?

אנחנו יכולים לבנות סוכה מעצים וענפים, זוהי בניית הסוכה הגשמית. בניית הסוכה הרוחנית היא, שאנחנו מתקשרים בינינו כדי להיות מקושרים לכלי אחד עם כול הפרטים של הרצונות שלנו בעל מנת להשפיע. נתקשר בינינו ונבנה מבנה שמבצע או מבטא את הרצון שלנו להיות כאיש אחד בלב אחד.

שאלה: מה זה להתנגד לקבל אור בצורה ישירה ללא סכך בין החברים בעשירייה?

אנחנו לא רוצים לגלות את הבורא בצורה ישירה כמו שהרצון לקבל שלנו רוצה לתפוס אותו ולהשתמש בו, אלא אנחנו רוצים להשתמש בו רק בעל מנת להשפיע כדי ללמוד ממנו את דרכי ההשפעה.

שאלה: האם אמונה למעלה מהדעת היא כתוצאה מהמסך, או היא אמצעי לבנות את המסך?

אמונה למעלה מהדעת היא תוצאה משימוש נכון במסך.

שאלה: כל העשירייה שלנו התכנסה ואנחנו רוצים באמת לבנות את הסכך ולא להיפרד לעולם, ואמרת שאחרי שבעה ימים צריך לשבור את זה.

דיברתי על הסוכה הגשמית. אם אנחנו בונים אותה, ומפני שאנחנו בונים אותה בעולם הגשמי, אז יש זמן גשמי מסוים שהיא צריכה להתקיים, ולכן אחרי שבעה ימים אסור לנו לשבת בסוכה.

תלמיד: אם התחברנו מבחינה רוחנית ובנינו סכך משותף, האם זה לנצח?

כן, אתם ממשיכים. אבל מבחינה גשמית כתוב, "בסוכות תשבו שבעה ימים".

שאלה: האם כדי להגיע לבניית הסוכה אני צריך להיות במצב שאני מחפש את האחים או שכבר מצאתי אותם?

אפילו אם מצאת אותם או לא, אפילו אם אתה לבד באיזשהו מקום, אם אתה רוצה לבנות סוכה גשמית, אז תבנה אפילו אם אתה נמצא לבד ביער. תבנה איזשהו אוהל קטן.

לא כדאי להיכנס לזה, אנחנו צריכים להיכנס רק למהות העניין, לבנות כלי שיש לו דפנות, אור פנימי, אור מקיף, שמש מעליו, ועלינו לכסות את עצמנו מהשמש. יש הרבה חוקים כמו מה לעשות אם יורד גשם, האם אפשר לצאת מהסוכה או אי אפשר. אם זה חשוב כל כך, אז נדבר על זה. אבל יותר טוב להבין שזהו עניין רוחני.

שאלה: אם הרצון לקבל על מנת לקבל מגיע רק כתוצאה מאור ישר, אז מאיזה רצונות אנחנו בונים את הכלי שלנו עוד לפני שאנחנו בונים את המסך ונכנסים לעל מנת לקבל?

כשאנחנו מתחברים בינינו ומבקשים מהבורא שייתן לנו כוחות להשפיע בצורה הדדית בינינו, מזה אנחנו מתחילים להתקשר בהשפעה הדדית ולבנות כלי משותף. ומהכלי המשותף שלנו אנחנו פונים לבורא ורוצים להשפיע לו.

תלמיד: אם אנחנו עדיין לא בעל מנת לקבל, עדיין אין לנו עבודה ישירה עם האור, אז מאיזה רצונות אנחנו בונים את הכלי?

אני לא מבין באיזו עבודה עם האור אתה נמצא שעוד לא הגעת לעל מנת לקבל, הרי אתה נולדת בעל מנת לקבל.

תלמיד: האם אני מקבל ישירות את האור בעל מנת לקבל?

לא, אתה לא יכול לקבל אותו, אבל זה מלמד אותך שאתה צריך להשתנות כך שיהיה לך צמצום, מסך ואור חוזר.

תלמיד: האם אני יכול לקבל בעל מנת לקבל לפני שיש לי צמצום, מסך ואור חוזר?

אתה יכול לקבל בעל מנת לקבל תענוגים גשמיים כדי להתקיים.

תלמיד: האם אני מקבל בעל מנת לקבל?

בעל מנת לקבל זה כמו שאתה חי היום, אוכל, שותה, נהנה וישן, כל הדברים שבמסגרת העולם הגשמי.

תלמיד: האם ההכרחיות היא לא בעל מנת לקבל כי הכרחיות זו הכרחיות?

כן, לכן זה לא יגונה ולא ישובח, כי אתה חייב לקבל כדי להתקיים. אבל אתה לא יכול לקבל יותר מזה אלא רק בתנאי שזה יהיה בעל מנת להשפיע ולפי השתוות הצורה עם הבורא.

תלמיד: מה עושים במצב שאנחנו מתחילים את התהליך של בנית המסך והסוכה בעשירייה, ואז נכנסים רצונות לקבל בעל מנת לקבל?

אנחנו נלמד זאת לפי הפסוקים וזה יסתדר כראוי.

קריין: אנחנו ממשיכים בקטעים נבחרים מהמקורות בנושא סוכות, רק נציין שאנחנו בתת נושא, "סוכה היא סכך", קטע מספר 2.

"ענין סכך הוא בחינת צילא דמהימנותא, הנקרא בחינת אמונה למעלה מהדעת", צל האמונה נקרא סכך. שהוא בהפכיות להדעת. שהדעת מביאתו לידי פסולת ולידי גורן ולידי יקב.

היינו מצד הדעת, כפי שהעינים הגשמיים רואים יש מקום לפסולת גורן ויקב. ומזה בעצמה הוא עושה צל, ויושב תחתיה. היינו שעושה לעצמו ישיבה מכל אלו הדברים הנמוכים והגרועים ביותר, ומקיים על ידי הפסולת מצות סוכה.

ועיקר שיש לו שמחה ממצוה זה, כי אמונה למעלה מהדעת נקראת "שמחה של מצוה". נמצא שכל הקושיות והשאלות שישנם במציאות בעולם הם מתתקנים בסוכה, היינו כי בלעדיהם אי אפשר לעשות בחינת סכך."

(הרב"ש. אגרת ל"ו)

שאלה: אתמול הזכרת שהאור שעובר דרך הסכך מורגש כאור מקיף, וברגע שהוא נכנס אל תוך הסוכה האם זה לא הופך לאור ישר במקום אור מקיף?

לא יודע, הוא לא דיבר כאן על זה.

שאלה: אם אני מבין הסכך הוא כמו צל נגד השמש, ואם אני לא מרגיש בכלל שיש שמש למה אני צריך את הסכך?

אתה לא צריך את הסכך.

תלמיד: אז איך להגיע למצב שאני מרגיש שמש ואני צריך את הסכך?

תזמין את השמש.

תלמיד: מה זה אומר להרגיש את השמש?

שאתה מרגיש שמגיע אליך הבורא ורוצה להשפיע עליך.

שאלה: כתוב בקטע, "היינו שעושה לעצמו ישיבה מכל אלו הדברים הנמוכים והגרועים ביותר, ומקיים על ידי הפסולת מצות סוכה." בגשמיים לבנות מהפסולת ומהדברים הכי גרועים משהו טוב, זה מובן, איך זה שאנחנו בונים דברים טובים מהדברים הכי גרועים ברוחניות?

שמההבחנות שזלזלתי בהן, אמונה, השפעה, חיבור, אהבה, מכל הדברים האלה אני עושה סוכה, ובתוך הסוכה אני מסתיר את עצמי מהבורא, ודווקא על ידי זה שאני מסתיר את עצמי בתוך הסוכה, אני מתחיל לקבל ממנו דרך האור המקיף, את כל ההבחנות מהבורא.

שאלה: בסוף הקטע הוא כבר מדבר על שמחה ממצווה, מה כל כך משמח בפעולה הזאת שיושב, מצמצם את עצמו מתחת לפסולת, שזה לא חשוב, איך הפעולה הזאת הופכת להיות דבר כזה משמח?

על זה כתוב ש"בצילו ישבתי וחמדתי", ופירותיו - הפירות שלו מתוקים לחיכי. מה זאת אומרת? שאין מצווה יותר גדולה שמקרבת אותנו לבורא מאשר להיות בסוכה ולקבל שם יום יום גילויים יותר ויותר גדולים שנקראים "אושפיזין" מהבורא? זה מסמל לנו בניית הנשמה, שאני כך מקבל לתוך הנשמה עוד ועוד את האור העליון והוא ממלא אותי ומקדם אותי.

שאלה: הרבה פעמים משתמשים כאן במונח "פסולת גורן ויקב", אבל זה פסולת שמגיעה מכל מיני גרעינים, זה אותו הידע שהשתמשנו בו, שניסינו דרכו להשיג את הבורא, אבל כתוצאה בסופו של דבר זה הפך לפסולת.

וגם היקב, הענבים תמיד סימלו את הרצון, כלומר אנחנו הוצאנו את כל הרצון שיכולנו מתוך זה, גם כן לא יצא, ויוצא בעצם שאנחנו כבר פונים לבורא עם תפילה שהוא יעזור לנו. כלומר הסוכה אז זה לא סתם שרק בנינו אותה, אלא זה בעזרת הבורא שנותן לנו את המסך הזה, אם הבנתי נכון?

לא לגמרי, עוד נלמד את כל זה, אין מה לנחש.

שאלה: בסוכה האמיתית, שאנחנו בונים, מאוד קל לזהות מה זה עלים, מסגרת, ענפים, בסוכה הרוחנית אנחנו בונים בקבוצה, עושה רושם שאנחנו צריכים איזה כוח מיוחד כדי לזהות את הענפים, את הסכך, את המבנה. האם צריך את עזרת החברים במשהו בינינו, ובינינו להגיע להכנה מקדימה כדי להגיע יחד, עם כוח מוכנים, ולבקש מהבורא שירשה לנו לגלות את כל הפסולת הזאת שאנחנו מגלים ואוספים כדי לבנות את הסוכה מבחינה פנימית?

מה שאתם שואלים, הכול יהיה כתוב בפסוקים הבאים, ולכן לא כדאי למהר.

קריין: קטע מספר 3, כותב רב"ש,

"ענין הסכך המכונה צל נעשה דווקא מפסולת גורן ויקב. וזה ענין מה שאנו אומרים בתפילה שבתוך הסוכה, "ולחסות מזרם וממטר", היינו שהאמונה מציל את האדם מכל המזיקים. כי ענין מזיקים הוא ענין מחשבות זרות ודיעות זרות, והאמונה נבנית דווקא על פסולת, ורק באופן כזה הוא החסיה מזרם וממטר, אחרת האדם נמשך עם זרם העולם."

(הרב"ש. אגרת ל"ו)

שאלה: למה יש כאן גשם, מים, מים מסמל בינה, אבל בקונוטציה שלילית, שזה מזיק?

כי סוכה היא סוכה, היא נגד קרני השמש, ואם מגיע גשם, אז הסוכה לא יכולה לעזור כל כך, ולכן אנחנו מתייחסים לסוכה כמו למגן נגד קרני השמש.

שאלה: כתוב שאמונה נבנית על פסולת. אפשר לקבל המחשה, איך הפסולת בחיים שלנו?

מכל הדברים שהם לא חשובים לנו, אם אנחנו שמים לב אליהם אנחנו בונים את המסך. תחשוב על זה, מסך נבנה מדבר לא חשוב לאגו שלך, ואם אתה מעלה אותו בחשיבות למעלה מן הראש, אז אתה בונה סכך, מסך.

קריין: קטע מספר 4, כותב רב"ש,

"ענין מטר הוא דבר המחיה את האדמה, כי אנשים שהם מבחינת הדומם הם אינם ניזונים, אלא מבחינת הדעת, ורק הדעת יחיה אותם. ובמקום שאין הדעת מגיע, הם אינם מסוגלים להחזיק מעמד. והדעת הזה משאיר אלה אנשים בבחינת הדומם.

מה שאין כן מי שרוצה להיות בבחינת צומח, אסור לו לקבל את הדעת הזה לסמיכה. כי המטר הזה אינו מסוגלת למי שרוצה ללכת בדרך האמת. ואם האדם נכשל, ולוקח לעצמו איזה סמיכה מהדעת הזה, תיכף הוא מקבל ירידה ונפילה לשאול תחתיות.

מה שאין כן לבחינת הדומם יש בידו לקיימם, ולא מקבלים שום נפילות, לכן הם מחפשים תמיד בחינת דעת שיסמוך את עבודתם. ובכדי לא להכשל בהדעת הזה הנקרא מטר יש סגולה בהסכך, וזה שאנו אומרים "ולחסות מזרם וממטר"."

(הרב"ש. אגרת ל"ו)

שאלה: מה זה אומר לקבל תמיכה מהדעת?

אני לא יודע מה להגיד כאן, כל אחד שיפרש לעצמו לפי מה שהוא מבין שכתוב. הם לקחו קטע מאוד לא פשוט.

שאלה: אמרת שהסכך הוא לא ממש מגן עלינו מהגשם, ואגב מה זה גשם?

גשם זה מים מהשמיים, ובזמן שאדם יושב בסוכה אז כביכול זה דבר לא טוב והאדם צריך לצאת מהסוכה, מדירת הארעי, ולהיכנס שוב לדירת קבע, שם יש מעליו תקרה בטוחה, שהיא לא מעבירה את הגשם. ויש גם על זה חוקים, כמה זמן הוא צריך לשבת ולחכות אולי יפסק הגשם ורק אחר כך יכנס לביתו, יש בזה הרבה דברים.

שאלה: הפסולת של הגורן תוביל אותנו עד לגיהינום, איזה מין סיטואציה זאת?

איפה מצאת את זה?

מתרגם: "אם הוא מקבל לעצמו איזה סמיכה מהדעת הזה, תיכף הוא מקבל ירידה ונפילה לשאול תחתיות." הוא משייך את זה לפסולת, לאו דווקא למטר, כמו בטקסט.

אני לא מכיר את הפילוסופיות שלכם, אני רוצה רק דבר פשוט, שנעסוק במה שכתוב בצורה הפשוטה ביותר, בלי להוסיף גיהינום ועוד כל מיני דברים.

תלמיד: אז מה המשמעות של פסולת יקב וגורן?

אלה דברים שאנחנו לא משתמשים בחיים הרגילים שלנו, אבל אנחנו כן יכולים להשתמש בהם כדי לבנות דווקא מהדברים שאין בהם שום רווח סכך, מסך. זאת אומרת, שאין בעולם שלנו שום ערך לעל מנת להשפיע, אבל אנחנו כן יכולים לבנות מהיחס שלנו אחד לשני ולבורא, את הכוח הזה על מנת להשפיע, ואנחנו לא צריכים לשלם על זה בכל מיני דברים יקרי ערך בחיים שלנו.

שאלה: מה זה "בחינת דעת שיסמוך את עבודתם"?

"בחינת דעת שיסמוך את עבודתם" זה שהם הולכים באמונה למעלה מהדעת.

שאלה: בעשירייה אנחנו בונים את המסך כשאנחנו פועלים מעל הדעת לחיבור בינינו, ומתפללים עבור החברים. אז השאלה, אם בפעולות האלה נמשך יותר מאור, שמגלה בנו את הרע שבכל אחד, ואם זה יכול להיות מדד טוב נוסף לבניית המסך?

כן, אם אנחנו נמצאים בקשר אחד עם השני, וכדי להגביר את כוח ההתקשרות ועל מנת להשפיע, אז אנחנו בדרך מגלים גם עד כמה אנחנו נמצאים בעל מנת לקבל, וכמה שהכוונות שלנו הן כולן על מנת לקבל.

תלמיד: אז ככל שהחברים מגלים יותר את הרע זה אומר שאנחנו בדרך הנכונה לבנות את המסך. וזה הכיוון, כלומר, להרגיש יותר את הגילוי של הרע?

כן, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו".

קריין: קטע מספר 5.

"סוכה היינו סכך, שהיא "פסולת גורן ויקב". וסכך נקרא צל. וצל נקרא הסתרת פנים. ובכדי שלא יהיה נהמא דכסופא יש לנו מקום עבודה, היינו שיכולים לעסוק בתורה ומצוות אע"פ שלא מרגישים שום טעם וחיות - וממילא אנחנו יכולים לקבל אח"כ את החיות ולא לפגום במתנה, היינו שהמתנה לא תהיה נפגמת מחמת הבושה הנוהגת במקבל."

(הרב"ש. אגרת י"ב/ב')

זאת אומרת מקבלים בעל מנת להשפיע, אז אין לנו שום בושה בזה.

שאלה: איך אנחנו אוספים את הפסולת?

אנחנו בודקים את עצמנו, את היחסים בינינו ורואים עד כמה יש בנו זלזול זה בזה, התרשלות, עצלות, דברים כאלה, ואז אנחנו רואים שלא השתמשנו בהרבה מהכוחות והתנאים שיש בנו והבורא ייצב בנו, ובכלל לא שמנו לב אליהם. ואז אנחנו רואים שהתייחסנו לזה כפסולת, כי זה לא דברים חשובים. אבל מהדברים הלא כל כך חשובים לנו מורכבים 99% מהחיים שלנו, ואז יוצא שאנחנו שמים לב לזה ורוצים לתקן ולצרף אותם, ולאט לאט כשמצרפים אותם אנחנו מתחילים לעלות יותר ויותר.

תלמיד: בעצם הצירוף שלהם בונה לי את המסך, שמעליו אני צריך להתעלם מכל הדברים שאספתי, כל הקושיות, הבעיות, ופשוט לדבוק יותר בחיבור. לשים את זה בצד וללכת קדימה.

כן.

שאלה: מה הקשר בין עבודה בלי להרגיש טעם וחיות, לזה שאחר כך לא נפגום במתנה?

כי הכול צריך להיות בעל מנת להשפיע, גם זה וגם זה.

תלמיד: אבל כדי שאחר כך לא נפגום במתנה, זו יכולת שמקבלים מלמעלה, מה הקשר לזה שאנחנו לא עובדים מעצמנו, בלי להרגיש טעם וחיות לפני זה?

גם את זה מקבלים מלמעלה, את כל הכוחות מקבלים מלמעלה.

תלמיד: מה זה לעבוד בלי להרגיש טעם וחיות?

לא חשוב לי איזה טעם אני מרגיש, כי זה "פסולת גורן ויקב", ואני מעלה אותם בחשיבות למעלה מהראש שלי.

תלמיד: איך זה קשור לבושה?

אין לי בושה, ההיפך, אני עובד עם הדברים הנמוכים ביותר ורוצה להעלות אותם למעלה מהראש.

קריין: קטע מספר 6, כותב רב"ש.

"סוכה הוא בחינת צילא דמהימנותא [צל האמונה], ומצד הדין צריך "צלתה מרובה מחמתה". וזה ידוע, שחמה מרומז לבחינת ידיעה, ולבנה מרומזת לבחינת אמונה. והוא על דרך שאמרו חז"ל, "ישראל מונין ללבנה, ואומות העולם מונין לחמה". היינו, שבכל פעם שרואין שיש בחינת חמה, ושהוא מרובה מצילתה, אזי צריכים לכסות יותר, בכדי שצלתה יהיה יותר מרובה." 

(הרב"ש. אגרת ל"ו)

זאת אומרת שהמסך המסתיר יהיה יותר גדול מהאור שמאיר מלמעלה, ואנחנו תמיד נמצאים תחת המסך המסתיר, ואז בטוח שאנחנו נוכל לקבל בעל מנת להשפיע.

שאלה: בדרך כלל אנחנו מדברים על כך שהבורא בונה את הסוכה ופה מדובר על זה שאנחנו בונים את הסוכה. מה הסיבה שנותנים לנו אפשרות לבנות בעצמנו?

אנחנו רוצים שהסוכה תיבנה ברוחניות ומבקשים על כך מהבורא שייתן לנו כוחות לצמצום, למסך, לאור חוזר, להסתדר, להתחבר וכן הלאה. הכול אנחנו מקבלים מלמעלה, הבורא הוא הבונה, אבל אנחנו צריכים לבקש על כל צעד ושעל. כך זה קורה.

שאלה: כתוב שיש סגולה בסכך, כדי לא להיכשל בהדעת הזה, על איזה סגולה מדובר כאן?

סכך זה מסך, אם אנחנו רוכשים מסך אז תחת המסך אנחנו יכולים, כמו שכתוב בצילו ישבתי, ולכן כשאנחנו נמצאים כבר בצל, זה נקרא צל האמונה אז אנחנו יכולים לקבל שם אורות מקיפים, והאורות המקיפים הם מאוד גדולים ואנחנו יכולים בכך להרגיש את נוכחות הבורא.

שאלה: האם פסולת זה אותו הדבר שעליו אנחנו נבקש סליחה ביום כיפור?

אני לא הייתי עכשיו מקשר זה לזה.

שאלה: העבודה בינינו היא תמיד מאוד רצינית ויש הרגשה שכדי להיות מרוכזים בעבודה צריכים לשמור כל הזמן על מיקוד ואיפוק. מה אנחנו צריכים לעשות כדי למצוא שמחה בעבודה?

שמחה זו תוצאה ממעשים טובים, אם אתם עושים פעולות השפעה לא חשוב כמה אתם מקבלים בכלים דקבלה שלכם, אבל מהפעולות עצמן יש לכם שמחה.

שאלה: מהו המסך המשותף בעשירייה?

מסך המשותף בעשירייה זה מסך בין כולם, בין כל אחד ואחד לחברים שלו, ועם המסך המשותף הזה הקבוצה פונה לבורא.

שאלה: מה זה אומר לשבת בתוך הסוכה ולאכול, במובן הרוחני?

שאנחנו נמצאים יחד מחוברים תחת המסך המשותף, ומוגנים נגד האור הישר, זאת אומרת נגד כל אותם התענוגים שיכולים להתגלות בנו בעל מנת לקבל, ואנחנו רוצים דווקא להיות איתם בעל מנת להשפיע לבורא.

שאלה: האם בתוך הסוכה כל החברים צריכים להיות בביטול מוחלט?

כן, ודאי. אם אנחנו רוצים להיות כאיש אחד בלב אחד, כדי שאנחנו נהיה ככלי אחד, כנשמה אחת, אז אנחנו צריכים לבטל את עצמנו כל אחד כלפי האחר.

שאלה: האם כדי לבנות מסך בעשירייה צריכים להתחיל מההחלטה לא לקבל הנאה לעצמנו מהחיבור?

אני רק רוצה להוסיף למה שהיה קודם, שאנחנו צריכים לבטל כל אחד את עצמו כלפי האחר, אבל זה לא שאנחנו כך הגענו וזהו ואין יותר בעיות, אלא ההיפך, אנחנו מגיעים למצב שאנחנו נמצאים כל פעם במריבות ובבעיות ורוצים להרוג זה את זה, ויחד עם זה מבררים את כל הדברים האלה, זאת אומרת אין רוגע בזה, אין דבר קבוע שאנחנו התחברנו ואי אפשר להפריד בינינו, ההיפך, אנחנו בזה נעשים עוד יותר ועוד יותר עוינים זה לזה לפרקים, ולכן העבודה שלנו היא לא מסתיימת, צריכים כל הזמן לחזק את הקשר בינינו.

שאלה: האם כדי לבנות מסך בעשירייה אנחנו מתחילים מההחלטה לא ליהנות לעצמנו מהחיבור שלנו?

כן.

שאלה: איך מחיסרון פרטי בונים חיסרון משותף?

על ידי כך שאנחנו מתחברים, עובדים יחד, מדברים, לומדים יחד, יודעים שאי אפשר לבד לעשות כלום אלא לפחות רצוי שיהיו עשרה אנשים או קצת פחות מזה, אבל בכל זאת שזו תהיה קבוצה והיא תבין שרק בקשר ביניהם לאט, לאט מתארגנים, אז הם יכולים בזה להרגיש את הבורא. כמו שהם בונים רשת דייגים וכך הם בונים את הכלי לתפיסת הבורא.

שאלה: לפני המסך יש צמצום, האם העבודה על הצמצום היא אותה עבודה כמו בניית המסך?

עבודה על הצמצום היא כמו העבודה על בניית המסך, דומה לזה.

שאלה: מה הקשר בין אמונה לפסולת גורן ויקב?

מפסולת גורן ויקב אנחנו בונים כלי של אמונה. שלרצון לקבל שלנו, הפסולת גורן ויקב הוא לא חשוב לגמרי, אבל כדי להרכיב מזה כלי של אמונה זה נעשה חשוב ביותר, שאנחנו מעלים אותו למעלה מהראש כסכך.

שאלה: מה זה אומר שהאמונה מצילה את האדם מכל המזיקים?

כי זה כוח שהוא נגד הטבע, על מנת להשפיע, ולכן זה כוח שמעלה אותנו למעלה מהרצון לקבל מהעולם הזה, ולכן הוא מציל אותנו.

שאלה: איך הסוכה מגינה עלינו?

הסוכה מגינה עלינו בכך שהיא מביאה לנו כלי רוחני, שאנחנו יכולים להיכנס בה ולהסתתר בה מכל המזיקים, כי יש עליה אור מקיף שהוא לא נותן לשום רצון לקבל להיכנס לתוך הסוכה.

שאלה: למה האמונה בנויה דווקא על פסולת?

האמונה בנויה מפסולת מפני שהיא בנויה מדברים לא חשובים לאגו שלנו.

שאלה: איזה רצונות עדיין אי אפשר להשתמש בהם בעל מנת להשפיע?

רצונות שאין עליהם מסך.

שאלה: מה היא הפסולת שבה העשירייה משתמשת כדי לבנות מסך?

במה שהם מזלזלים בקשר ביניהם, הם צריכים לשים לב על מה שמזלזלים ולתת להבחנות האלה חשיבות רבה, ומהם לבנות דווקא התקשרות ביניהם נכונה, רוחנית, ומזה הם בונים את הכלי הרוחני.

שאלה: מה זה אומר להסתתר מהבורא, איך אנחנו עושים את זה?

תחת הסכך. הבורא כמו השמש ואנחנו אחרי הסכך.

שאלה: מה הקשר בין הפסולת והדעת?

דעת זה מה שמתגלה בתוך הרצון לקבל, על ידי כך שאנחנו מכסים את עצמנו בפסולת אז אנחנו מעלים את עצמנו למעלה מהדעת. עוד נדבר על זה.

שאלה: מה הכוח שאפשר להפעיל נגד זלזול, כי האגו מזלזל בהכול?

זה נכון, העיקר זה חיבור בינינו ותפילה.

שאלה: האם האורחים שמגיעים לסוכה אלה המצבים השונים שאנחנו צריכים לעבור?

כן.

קריין: קטע מספר 7.

"אם האדם בעל זוכה, ואין הוא מוסיף מעצמו בחינת צל, אז מהשמים מרחמים עליו ומכסים את החמה עבורו. ואז האדם נעשה ברוגז, היות שהאדם מבין אחרת. האדם לפי שכלו, אם יש לו בחינת חמה אזי רוצה שיוסיפו לו בחינת חמה, אבל "לא מחשבותי מחשבותיכם", ומוסיפים לו בחינת צל. 

ואם האדם מתגבר על הצל נותנים לו בחינת חמה. ואז האדם צריך להוסיף בחינת צל. ואם אינו מוסיף, אזי מוסיפים לו בחינת צל מהשמים, וחוזר חלילה. עד שזוכה לדביקות לנצחיות." 

(הרב"ש. אגרת ל"ו)

שאלה: מה זה אומר שאנחנו מוסיפים מעצמנו בחינת צל בחיבור בינינו?

אנחנו צריכים בעצמנו לעשות צל. כמו שאנחנו צריכים לעשות סכך לסוכה. אנחנו רוצים להסתיר מעצמנו את גילוי הבורא. אנחנו רוצים להתקשר לבורא דרך הצל, שהוא לא יתגלה. אלא אפילו שהוא לא יהיה מגולה אנחנו מתייחסים אליו כאילו שהוא מגולה.

עוד נדבר על זה.

תלמיד: מה זה אומר שאנחנו כאילו מזלזלים אחד בשני כמו חסידי קוצק? זה כאילו הוספת צל בחיבור?

לא. עוד נדבר על זה. אתם תפסתם כמה משפטים מכל דבר ודבר ואתם חושבים שאתה יכולים מזה כבר לשחק. כך זה לא הולך. צריך להתקשר בצורה נכונה.

שאלה: מה זה אומר שאנחנו צריכים להתקשר לבורא דרך הצל?

בהסתרה, דרך המסך, ולא בצורה ישירה. כמו שאורח ובעל הבית. אז האורח דוחה מה שמקבל מבעל הבית ועד שהוא לא בונה גישה נכונה לבעל הבית, יחס נכון, הוא לא מקבל ממנו שום דבר. ואז כשהוא מתחיל לקבל מבעל הבית זה לא נקרא "קבלה". זה דווקא נקרא "השפעה".

שאלה: בלי תפילה אנחנו לא יכולים להשיג שום דבר בעצמנו. לא בדעת, לא בשכל, לא בידע. איך להביא את כל הקבוצה לתפילה נכונה?

כל הזמן אנחנו מדברים על זה, איך אנחנו מחברים את עצמנו בינינו וביחס נכון בינינו, כך שנהיה באמת מחוברים בינינו מלב אל לב. ברגע שהלבבות שלנו יתחברו יחד, אז אנחנו מיד נרגיש בתוך הלב המשותף את הבורא. אז צריכים לתאר לעצמנו כזה מצב ואיך אנחנו תופסים את הבורא בלב המשותף שלנו.

שאלה: מה זה נקרא שמכסים לאדם את החמה ולמה הוא ברוגז על זה?

כי הוא רוצה ידיעה ולא אמונה.

תלמיד: אנו העשיריות שבתורנות מבקשים כעת, בואו בבקשה רגע לפני סוכות נעשה הכול כדי להרים את החשיבות מה שנמצא למטה בחשיבות עכשיו שזו תכונת אהבה והשפעה, את החיבור בינינו. ונביא בשורות לעולם. לחיים "בני ברוך".

קריין: קטע מס' 8. כותב רב"ש.

"צריכים להתאמץ בהתאמצות יתירה לקבל את הצל, ולאמור שזה צל קדוש, שכל הצל הזה בא משמים ולא מהסטרא אחרא, שנתנו לו זה בכדי שיהיה לו מקום לקבל על עצמו את האמונה, ואז זה נקרא צילא דמהמנותא [צל האמונה], וזה קדוש. ועל דרך "כי ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בה ופושעים יכשלו בה".

(הרב"ש. אגרת ל"ו)

שאלה: בקטע הזה ובקטע שלפניו מדובר על כך שנותנים לאדם צל, הוא מקבל אותו אם הוא לא יכול בעצמו לבנות אותו. אבל הרי יש הבדל בין כך שאנחנו בונים בעצמנו צל, כמו מסך, כמו תכונת חיבור שהיא חשובה יותר בשבילנו מאשר כל דבר אחר, לבין צל שניתן לנו מלמעלה כהרגשה של היעדר, של חיסרון, של סבל. זה הרי הבדל גדול בין שני סוגי הצל האלה.

זה פשוט מבלבל שכל זה נקרא באותו שם, באותו מושג, "צל".

כי ההבדל הוא בסיבה.

תלמיד: במקרה שמסתירים מאתנו את השמש ונתונים את הצל מלמעלה זה מורגש על ידנו כייסורים?

כן ולא. יכול להיות שלא. יכול להיות שאתה רואה בזה הזדמנות לחיות בצל האמונה. אני לא רואה, אני לא מרגיש ואני לא מבין, אבל מפני שאני מקבל את הדברים האלה מהבורא, אז אני משתדל להרגיש במה שאני מקבל מהבורא חושך, חוסר ידיעה, חוסר הבנה, חוסר מצב רוח, אני רוצה להרגיש בכך דווקא קשר עם הבורא.

שאני מחלק את עצמי לשני חצאים. הרצון לקבל שלי בטח שהוא לא מרוצה, אבל הרצון להשפיע שמשתוקק לרוחניות הוא מרוצה, שעכשיו יכול להיות בתרגיל כדי להתקרב לבורא. זאת אומרת, קבלתי הזדמנות מהבורא להתקרב אליו.

תלמיד: ואחרי כן הרב"ש כותב שאם בנית צל אז אתה מקבל שמש, או שמוסיפים לך שמש.

כן. כדי שאתה תגדיל את הצל עד שאתה תגיע לדרגת בינה אמיתית.

תלמיד: מה זה אומר שאני מקבל שמש שעליה אני צריך להוסיף צל? האם זה נותן לי איזה תחושה נעימה או מה?

כן. ידיעה או הרגשה שמתגלה בכלים דקבלה. בכלים של מוחא וליבא אתה מתחיל להרגיש את המילוי.

שאלה: אמרת שאם אתה בלי רגש, בלי הבנה בכל זאת אתה מקבל את זה מהבורא. אז איך לקבל את זה מהבורא אם אני לא מרגיש כלום?

כן. אני לא מרגיש כלום, אבל אני מאמין שאני מקבל את זה מהבורא.

שאלה: אפשר לומר שאנחנו בדרך הרוחנית, כל חיסרון שיש לנו הוא בגדר צל?

כן.

שאלה: נניח אדם ניסה משהו להבין, אפילו בגשמיות. והוא פתאום קיבל כביכול איזו הבנה והוא מתלהב מזה מאוד. מה זאת אומרת במצב הזה להוסיף את הצל?

אם הוא נהנה מהמצב שהוא מבין, אז יש לו בעיה. הוא הורס בזה את הכלי של אמונה. הוא צריך קודם לפתוח כלי של אמונה, דרך אמונה להגיע לכוח האמונה, לדרגת האמונה, לדרגת הבינה. אחר כך בתוך דרגת האמונה, בינה לקבל אור החכמה. ואז יהיה לו גם אור חסדים ואור חכמה כדי שהוא באמת יבין, ירכוש מדרגה רוחנית.

תלמיד: מה במצב הזה שהוא מנסה להבין משהו להוסיף כוח אמונה?

אם הוא רוצה להבין שילך לאוניברסיטה. אנחנו לא מדברים לא כך שאנחנו רוצים להבין. אנחנו רוצים להשיג את כוח העליון. וכדי להשיג אותו אנחנו קודם כל מבטלים את הרצון לקבל שלנו.

תלמיד: זאת אומרת, זה לא קשור לגשמיות בכלל?

לא.

קריין: קטע מספר 9.

"סוכות הוא בחינת שמחה, שהוא בחינת גבורות המשמחות, שהוא סוד תשובה מאהבה, שזדונות נעשו לו כזכיות." 

(בעל הסולם. "שמעתי". צ"ז. "ענין פסולת גורן ויקב")

זאת אומרת, שהסוכות הוא בעצם מסמל לנו את סוף הדרך הרוחנית. שכל הגבורות, כל ההתנגדויות, כל הבעיות שהיו לנו בדרך, אז עכשיו הם מגיעים לתשובה מאהבה. "זדונות נעשו כזכויות", התהפכו. כל הכלים דקבלה עם כל הצורות, העברות שהיו בהם, הם יתוקנו והפכו להיות למצוות כלזכויות. זה מה שמסמל לנו סוכות. אז פסולת גורן ויקב אנחנו באמת מעלים מעל לראש שלנו.

(סוף השיעור)