שיעור הקבלה היומי3 de jun. de 2024(בוקר)
שיעור בוקר 03.06.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', חלק "אגרות",
עמ' 1445 אגרת ט"ו, עמ' 1448 אגרת י"ז
קריין: ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', עמ' 1445, אגרת ט"ו.
אגרת ט"ו
ב"ה מוצש"ק וישלח תשט"ז
"איך אפשר שיעקב היה אוהב את רחל יותר מלאה בשביל שהיתה יפת תואר וכו', הלא ידוע מאמר חז"ל "הנושא אשה לשם נוי" וכו'?
תשובה: התורה מלמדת אותנו דרכי ה'. שיש ב' בחינות בעבודה: א) בחינת חכמה ב) בחינת חסדים. חכמה נקראת בחינת ראיה ובחינת ידיעה ונקראת עָלְמָא דְּאִתְגַּלְיָא [עולם גלוי]. ויש בחינת עַלְמָא דְאִתְכַּסְּיָא [עולם נסתר], הנקרא בחינת לאה, שהוא סוד "עיני לאה רכות", שהוא בחינת חסדים ובחינת אמונה למעלה מהדעת.
וזה ענין יעקב עם לבן. יעקב נקרא העובד ה' יתברך, ולבן נקרא הקב"ה שהוא המאציל (שהאר"י הק' בעץ חיים שער עקודים מפרש שלבן נקרא לובן העליון, שהוא המאציל), ויש לו שתי בנות, היינו שתי מדרגות: בחינת לאה נקרא עַלְמָא דְאִתְכַּסְּיָא [עולם נסתר], ורחל נקרא עָלְמָא דְּאִתְגַּלְיָא [עולם גלוי].
והנה מטרת הבריאה, להיטיב לנבראיו, הוא על בחינת עָלְמָא דְּאִתְגַּלְיָא [עולם גלוי]. ועַלְמָא דְאִתְכַּסְּיָא [ועולם נסתר] נקרא בחינת לאה, שזה נקרא אור הדבקות.
"ויאהב יעקב את רחל", היינו שחשק להמשיך את האור של מטרת הבריאה. אבל לבן אמר שמקודם הוא לקבל את בחינת לאה, שהוא סוד אור הדבקות הנקרא אור דחסדים.
"וירא ה' כי שנואה לאה", היינו שלא היתה נחה דעתו דיעקב מלאה. אז ה' יתברך נתן לו פריה ורביה דוקא מלאה, היינו שהראה לו שדוקא על ידי אור הדבקות זוכין לפריה ורביה בתורה ועבודה.
אבל יחד עם זה צריכים תיקון רחל גם כן, היינו להמשיך את האור דמטרת הבריאה, הנבחן לבחינת חכמה. ובשביל זה אמרה לו רחל: "הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי", היינו שיעקב צריך לראות להכין את כל התיקונים הנדרשים לבחינת רחל, שיהיה לו בחינת פריה ורביה גם במדרגת עָלְמָא דְּאִתְגַּלְיָא [עולם גלוי], כי אם לא יהיה לו פריה ורביה אז לא יהיה לו שום חיות בעבודה זו ואז יהיה מוכרח לעזוב את המדרגה הזו, וזה נבחן "אם אין מתה אנכי". היינו שהיה צריך להמשיך בחינת חסדים לתוך בחינת חכמה.
וזה ענין "ויזכור אלקים את רחל", ודרשו רז"ל: "את" היינו בזכות לאה. פירוש הדברים: על ידי זה שהמשיך בחינת חסדים לתוך החכמה. זאת אומרת על יסוד של חסדים יכולים להמשיך בחינת עָלְמָא דְּאִתְגַּלְיָא [עולם גלוי].
וה' יעזור לנו שנזכה ללכת בדרכי ה' באמונה."
שאלה: מה זו פרייה ורבייה בעולם הנסתר ופרייה ורבייה בעולם הגלוי?
מדובר ודאי בהבחנות שבתורה. בעולם הנסתר זה מה שנסתר מאיתנו ולא מגולה בינתיים, ואנחנו יכולים לגלות אולי על ידי התיקונים. ובעולם הגלוי זה מה שגלוי לנו, ולא נדרש לתת כלפי זה אותה עבודה כמו לגילוי העולם הנסתר, ואנחנו יכולים לחקור.
תלמיד: האם אלו הבחנות שאנחנו מגלים בינינו באיזושהי צורה? מה זה בעבודה שלנו, אם בכלל?
בעבודה שלנו זה בינינו, זה מתגלה בינינו, ומתוך זה אנחנו כבר מדברים על גילוי הבורא בכללות לנבראיו.
תלמיד: אלו הבחנות של גילוי הבורא?
כן.
שאלה: בשום שלב יעקב לא אהב את לאה. האם האדם אף פעם לא אוהב חסדים?
נגיד, כן.
תלמיד: אנחנו צריכים לרצות למשוך אור חסדים בשביל להיות ראויים למשוך אור חכמה, אבל זה אף פעם לא מתוך אהבה, מתוך השתוקקות כנה לחסדים, אלא זה תמיד על מנת להגיע למשהו מעֶבֶר?
כן. לא לפי הכלים דקבלה.
שאלה: רב"ש כותב "וזה ענין יעקב עם לבן. יעקב נקרא העובד ה' יתברך, ולבן נקרא הקב"ה שהוא המאציל (שהאר"י הק' בעץ חיים שער עקודים מפרש שלבן נקרא לובן העליון, שהוא המאציל)". מה ההבדל בין לבן ליעקב, הרי זה בדיוק מה שהקדוש ברוך הוא אומר על יעקב?
לבן זה הלובן העליון שאדם בעצם רוצה לקבל אותו, מה שאין כן כלפי בחינה אחרת, אין לו כלים שירצו את זה.
תלמיד: אנחנו לומדים במקום אחר שלבן היה רשע. איך יתכן לומר כך על הבורא?
תמיד יש "זה כנגד זה" בתורה, ואנחנו צריכים רק ללמוד למה ומתי זה נקרא "רשע".
תלמיד: זאת אומרת, יש הבחנות שונות בלבן. פעם הוא יכול להיות כמאציל, כבורא, ופעם אחרת הוא יכול להיות ההיפך.
כן.
שאלה: קראנו את המאמר הזה בעשירייה כמה פעמים ולא ברור לי למה יעקב שונא את לאה. כי יעקב זה קו אמצעי לפי מה שאני זוכר, זו דווקא התכללות של חכמה וחסדים, זה שילוב ביניהם, ופה הוא כביכול לא רוצה את החסדים. אמורה להיות השתוות ביניהם, למה הוא לא רוצה אותה?
יעקב הוא קו אמצעי, אבל שנוטה לימין.
תלמיד: אם כך הוא דווקא אמור להיות בעד לאה. למה הוא שונא אותה?
הוא שונא אותה בגלל שהיא מעבירה אור חכמה במצבים שיעקב לא צריך. תיכף נראה איך הוא מדבר.
תלמיד: יש לי שאלה גם על לבן, כי יוצא פה מצב שהתיקון, ההדרכה הרוחנית מגיעה דרך רשע. לבן מחייב את יעקב, הוא אומר לו, אתה רוצה חכמה, אתה רוצה את רחל, בסדר, אבל קודם כל אתה צריך לעשות תיקון של חסדים. קח קודם את לאה, תתקן, ואז תקבל את רחל. הבנתי נכון?
נגיד.
תלמיד: איך זה שתיקון, הדרכה רוחנית מגיעה דרך תכונה של רשע?
עדיין לא מדובר כאן על רשע, למה אתם שמים על זה דגש? יש שתי דרכים או שתי פעולות לאדם, רחל או לאה. אם הוא הולך לבחור בלאה, אז הוא כביכול לא צריך שום תיקונים, מה שאין כן אם הוא בוחר ברחל אז הוא צריך תיקונים, ומה קורה הלאה?
תלמיד: איך בעבודה שלנו אנחנו יכולים להבחין מתי הבורא מכוון אותנו לעבוד בצורה נכונה דרך כל מה שהוא מעביר אותנו?
תמיד דרך חיבור בינינו ולאור החסדים עימו, ואחר כך לאור החכמה.
שאלה: מה זה אומר מימוש מטרת הבריאה בעשירייה או בינינו?
שאנחנו נגיע לחיבור כזה, שנוכל לקבל איזה חלק ממטרת הבריאה.
תלמיד: אני מבין שיש פה שני חלקים. הראשון הוא התיקון או עולם הכיסוי, והשני הוא כבר מטרת הבריאה, עולם הגילוי.
כן.
תלמיד: מה ההבדל ביניהם?
ההבדל ביניהם הוא בגילוי. אם אתה הולך כך אז אתה לא תגלה שום דבר, ואם תלך אחרת אז אתה תגלה משהו.
תלמיד: אבל אלו שלבים, אני מבין שהשלב הראשון זו לאה, עולם הכיסוי, והשלב השני זו רחל, מטרת הבריאה.
כן.
תלמיד: מה אנחנו עושים עכשיו, אנחנו בהכנה לתיקון, לשלב הראשון?
זה צריך להתגלות. ברור לנו שאנחנו צריכים להתקרב לבורא וברור לנו שההתקרבות צריכה להיות בעל מנת להשפיע בינינו ולבורא, ובצורה כזאת נתחיל לגלות את השלבים.
תלמיד: אז להשאיר את זה כך, לא להכניס את זה עדיין לאיזו מסגרת.
אני חושב שזו מסגרת. אנחנו צריכים להיות קשורים זה אל זה בקשר הדדי ולהשתדל מיום ליום לזהות בקשר הזה את ההתקרבות ההדדית שלנו זה אל זה ולבורא.
תלמיד: ומה היא הנוקבא שמתגלה בינינו? מהו החיסרון שמתגלה בינינו?
החיסרון הוא שאנחנו מתחילים לגלות את כולנו יחד כאחד, ואחרי זה אנחנו משיגים את הבורא, שבזה הוא מתגלה.
תלמיד: אנחנו תמיד אומרים שאנחנו רוצים איזשהו גילוי, ופה רב"ש אומר שהשלב הראשון צריך להיות דווקא עולם של כיסוי.
כך זה יוצא מהטבע, שאנחנו מתקרבים בעולם הכיסוי.
שאלה: יעקב נמשך לבחינת חכמה, לרחל. וגם הבורא, אם אנחנו מבינים נכון, רוצה לתת לנברא את אור החכמה. מתי מתגלה באדם שהוא צריך בחינת חסדים? איך זה מתגלה בתוך הרצון של האדם? זה רק בזכות החכמים שאומרים לו, או שמתישהו הבורא ממש נותן לו להרגיש את זה?
רק בצורה שלילית כביכול, כי אם הוא רואה שהוא לא משיג שום דבר בדרך, אז כנראה שזה מביא אותו להחלטה ללכת באור החסדים.
תלמיד: כלומר, מתוך המאמץ להשיג את מה שטבעי לאדם, מתוך הייאוש כלפי זה הוא מתחיל לחפש משהו אחר ואז הוא מגלה את העניין הזה?
כן.
שאלה: תיקון הבריאה ומטרת הבריאה מנוגדים זה לזה?
בינתיים נראה לנו שכן.
תלמיד: איך נכון לעבוד בזמן שהם נראים לנו מנוגדים? מה המטרה?
לעבוד בעד תיקון הבריאה.
תלמיד: ומה עם מטרת הבריאה, איך להתייחס לזה?
במידה הזאת מטרת הבריאה תתגלה אחר כך, בינתיים אנחנו לא יודעים אפילו מה זה בדיוק.
תלמיד: היא לא נמצאת כמו איזה דרייב כזה מאחורי הקלעים?
ודאי שהיא פועלת אבל זה לא בידינו.
תלמיד: ואיך לא להישאר נעולים רק על תיקון הבריאה?
כשאנחנו עולים לתיקון הבריאה, מתגלה בנוסף גם מטרת הבריאה, ואנחנו רואים עד כמה אנחנו נמצאים לכיוון שלה או לא.
תלמיד: זה משהו שאנחנו יכולים להסכים לו, לגישה הזאת, או שזה הקושי?
הקושי הוא לא ללכת למטרת הבריאה אלא לתיקון הבריאה קודם.
שאלה: הטבע של האדם, הרצון לקבל פועל כך שאם האדם רוצה משהו הוא יודע שהוא צריך לשלם על זה בצורה כזאת או אחרת, ואז הוא מסכים. הוא צריך להיות מנומס, הוא צריך לשלם כסף, הוא צריך לתת כל מיני דברים בכדי לקבל מה שהוא רוצה. יש פה שני דברים, מה אני רוצה, ואיך אני צריך להתנהג בשביל להשיג את זה. האם זה המצב גם ברוחניות? זאת אומרת מטרת הבריאה היא מה שאני רוצה והתיקונים זה משהו שאני מקבל על עצמי, לא כל כך ברצון, אבל מקבל?
כן.
תלמיד: לא מזמן למדנו על "בצילו חמדתי ופריו מתוק לחכי". "בצילו חמדתי" זאת אומרת אני נמצא בצל, אין לי גילוי, אין לי עולם דאתגליא אבל טוב לי בזה.
כן.
תלמיד: איך זה הולך ביחד?
כי גם הגילויים שהאדם מגלה "דרך המסך" מה שנקרא, גם התיקונים האלה פותחים לו את הדרך לדבקות בבורא. הוא מתחיל להרגיש, להבין מצד שני גם את הבורא ומטרתו ובצורה כזאת הוא משיג את התכלית. אחרת זה יחסר לו.
שאלה: אם שמעתי אותך נכון אמרת, לזהות בקשר שלנו התקרבות הדדית לבורא, את החיסרון של כולנו יחד כאחד, ואחריו משיגים בורא, בזה הוא מתגלה.
נגיד.
תלמיד: כדי להרגיש את המצב הזה שכולנו כאחד, צריך קודם להיות מצב שלא מרגישים כאחד, ואז עושים התגברות.
כן.
תלמיד: מה העשירייה צריכה לעשות כדי לעבור מהמצב הזה שמרגישים את הפירוד, מרגישים שלא נמצאים כאחד ולהגיע לאחד, אילו פעולות צריכים לעשות?
אנחנו צריכים לתאר לעצמנו מה האמצעי להשגת המטרה ואיך אנחנו יכולים לרצות אותו, ומכאן והלאה ללכת לקראת המטרה בצורה שברור לכולנו מה אנחנו רוצים להשיג יחד.
תלמיד: כדי להגיע לזה לפי מה שאני מבין, אנחנו משתמשים בדברים חיצוניים כביכול, כמו להחליט משהו מסוים ואחרי שאנחנו מחליטים ביחד כעשירייה שזה מה שאנחנו רוצים, שזו הפעולה הנכונה, אז גם מי שלא כל כך מסכים מתבטל, ומגיעים לזה.
בדרך כלל.
תלמיד: אין דרך אחרת.
נכון.
תלמיד: אבל יש קושי להגיע להחלטות, אנחנו מתקשים להחליט. לפעמים זה מצליח, מעט מאוד מהמקרים זה מצליח, וכשכן מצליחים להחליט ולפעול באמת מרגישים את הכוח, כוח מאוד חזק של ה"אחד" הזה וזה משאיר רושם מאוד חזק. אבל בהרבה מקרים, אפילו בדברים פשוטים, אנחנו לא מצליחים לקבל החלטה.
מדובר על החלטות שאתם מקבלים יחד, שכל אחד צריך בדרך כלל להכניע את עצמו כלפי האחרים. אז למה זה קשה?
תלמיד: אז השאלה היא אם קודם כל הוא מביא את דעתו ובסוף מחליטים לפי הרוב?
לא.
תלמיד: לא לפי הרוב?
לא. לא לפי הרוב. לפי הרוב זה לא בצדק, זה שיש כאלו ויש כאלה, כך חושבים ואני נכנע כלפי כמה מהם והולך יחד עם כמה מהם. זאת לא אמת, זו הכנעה. ואתה רואה איך זה אצלנו אפילו בעולם שלנו, איך הרוב שרוצה לשלוט על המיעוט הוא בדרך כלל לא יכול לשלוט, בסופו של דבר זה עושה ביניהם כל מיני פריצות ולא מגיעים לחיבור, לאיחוד, לחבר את כולנו יחד. לכן ברוחניות זה לא הולך כך. אני צריך להמשך לחקור ולהתקשר לכולם ואז מחכים להחלטה כזאת שכולם יסכימו.
תלמיד: האמת שזה נכון, באמת כשאני מסתכל אחורה כל פעם שהרוב החליט זה לא עבד, תמיד יש סיפור כזה וזה לא עובד.
כן. ברור לנו שזה בנוי בצורה כזאת שאנחנו נלך דרך חוסר ההצלחה עד שמצליחים לראות שצריכים ללכת לחיבור למעלה מהדעת.
תלמיד: אז נניח שבתוך עשירייה אני מרגיש שיש איזו פעולה שיכולה לקדם את העשירייה, ברור שרוב יכול להיות, אם אני אצליח להשיג רוב בצורה "פוליטית", אבל זה לא יעבוד, אז איך אני עושה את זה? אני צריך לשכנע, לתת דוגמה, לעשות המון מאמצים, לא לעזוב את זה אם אני חושב שיש משהו שיכול לקדם את העשירייה? צריך להילחם עליו כל הזמן עד שנגיע להסכמה בצורה פנימית, שאנשים ירגישו את זה?
כן.
שאלה: איך אפשר לתאר חוט של חסד בתוך העשירייה?
שכולנו רוצים להחזיק בחסדים שבינינו ולראות שהקשר דרך חוט החסד הזה יציל אותנו.
שאלה: איך אפשר בעצם להרחיב את העולם הנגלה על בסיס חסדים?
אנחנו על ידי חסדים קוראים לכולם להכניע את עצמם, וכך מגיעים לתיקון.
שאלה: אם את התיקונים אפשר לעשות דרך רחל רק עם תפילה אם רוצים את החכמה? איך לבקש נכון? צריך לבקש גילויים או לבקש אור חסדים?
אני חושב שלחפש הבחנות שבהן אנחנו נוכל להתחבר ולבקש מהבורא שימצא לנו דרך או את מרכז החיבור בעצמו.
שאלה: מה צריך להיות כיוון המאמץ בשיעור כשאני לא מבין שום דבר שהחברים שואלים ומה הרב עונה?
המאמץ צריך להיות להתבטל כלפי החברים וכלפי הרב ואז בצורה כזאת אני יכול די מהר להגיע לפתרון.
שאלה: האם העשירייה כולה היא אור חכמה?
עשירייה היא לא אור חכמה ולא אור חסדים, אלא במה שהיא עוסקת אז באותו רגע בכלים שלה נמצאים קצת יותר חסדים או קצת יותר חכמה.
שאלה: כתוב "כי אם לא יהיה לו פריה ורביה אז לא יהיה לו שום חיות בעבודה זו ואז יהיה מוכרח לעזוב את המדרגה". מה זה אומר?
זה אומר שאדם צריך להשתוקק למטרה ולראות בה את המטרה שלו.
קריין: אנחנו קוראים ב"כתבי רב"ש" כרך ב', עמ' 1448 אגרת י"ז.
אגרת י"ז
יום ה' שבט תשט"ז
"שלום וכל טוב סלה לידידי הקשור במוסרות לבי ...
בתשובה למכתבך מיום י"ד טבת תשט"ז שעד כה לא היה לי פנאי לענות לך על מכתבך הנ"ל מפאת טרדת החתונה של בתי תחי'.
והנה שאלה ה-א', למה בירך יעקב אבינו עליו השלום את הבנים על ידי מלאך.
הנה מבואר בכתבי האר"י ז"ל, שנר"ן דצדיקים הם הפנימיות דג' עולמות, בריאה יצירה עשיה. והמחצב הנשמות הוא מעולם הבריאה, ובחינת הרוח נמשך מעולם היצירה, ונפש מעולם העשיה, וכל השפעות נמשכות מעולם האצילות, הנקרא "אַיֵּהו וְחִיּוּהֵי וְגַרְמוֹהִי חַד בְּהוֹן" [בעולם האצילות הוא וחייו ועצמו אחד הם].
ובעולם האצילות, העשר ספירות דשם מתחלקים לג' בחינות: א. כתר, ב. חכמה ובינה, ג. ז"א ומלכות.
והם נבחנים לבחינת שורש, היינו כתר. מוחין, היינו חכמה ובינה. ומקבלי המוחין, היינו ז"א ומלכות, הנקראים דכר ונוקבא, ישראל ולאה, יעקב ורחל. שהזו"ן מקבלים המוחין עבור נשמת הצדיקים, שהם בחינת פנימיות דג' עולמות בי"ע, כנ"ל.
והנה הפועל והמעביר את השפע העליונה, הוא ע"י מלאך מט"ט. עיין בזהר (פרשת ויצא דף ל"ו ובהסולם אות ע"א שכתב שם), שמלאך מט"ט נקרא שר העולם ששמו כשם רבו. ופעם נקרא בשם הוי-ה, ופעם בשם שד"י, היות שהוא פועל ב' פעולות:
א. שהוא מקבל את בחינת החכמה ומשפיע לבי"ע, ואז נקרא בשם שד"י, בסוד "שאמר לעולמו די ואל יתפשט יותר", שהוא על שפע של חכמה, שהיה צמצום שלא יקבלו את בחינת החכמה בכלים דרצון לקבל. ולכן החזיר המאציל את רגל השמאל של התיו בחזרה למעלה, ומשום זה רגל של ה-ת' עבה, ע"י שהחזיר רגל השמאלי למעלה שלא תאיר לתוך הקליפות (עיין בהקדמת ספר הזהר דף כ"ו ובהסולם אות כ"ג).
ב. ובחינה ה-ב' של מלאך מט"ט, בזמן שיש לו חסדים גם כן להשפיע להתחתונים, אז שמו כשם רבו שהוא בחינת הוי-ה, ואז אשתלים מט"ט, ואיתקרי בִּשְׁמַא דְּמַארְיָה [בשם אדוניו] הוי-ה.
והנה יעקב כשבירך את הבנים, אזי היה צריך להמשיך את הברכה לפי סדר המדריגה, עד שיומשך השפע לתחתונים. לכן המשיך את השפע עבור הבנים עד מלאך מט"ט, ומהמט"ט ישפיע השפע להבנים. לכן בירך יעקב את הבנים ע"י מלאך מט"ט, שהוא המשפיע והמעביר את השפע מעולם האצילות לנר"ן דצדיקים ולג' עולמות בי"ע. ולכן אמר "המלאך הגואל אותי הוא יברך" וכו'.
ובזה תבין שאלתך הב' בענין "שמי בקרבו", שכתב הרמב"ן כי שמי משותף בקרבו. ששאלת אם כן מה פירוש "שמו כשם רבו", הלא אין לנו השגה בעצמותו יתברך אלא מהגילוי.
אלא הענין, כי שם משותף הפירוש הוא, כי כל שם יורה השגה כידוע. כי כל מה שלא נשיג לא נגדירהו בשם. וכל השגה שיש ברוחניות, הוא דווקא כשיש קשר בין מושג להמשיג, שזה נקרא משותף ע"י המושג והמשיג ביחד, אז אפשר לומר שיש גילוי שם, וצורה, והגבלה מיוחדת, על השפע. מה שאם כן משיג בלי מושג, אין לומר שום צורה והגבלה, ולא נופל עליו שום השגה. ונבחן לבחינת לֵית מַחְשָׁבָה תְּפִיסָה בֵּיהּ כְּלָל [אין מחשבה תופסת בו כלל], ונבחן לבחינת מהות בלי חומר (עיין במבוא לספר הזהר דף נ' אות י"ב).
וזה ענין ש"שמו", היינו מה שמושג לנו ע"י מלאך מט"ט, הוא "כשם רבו", שהוא גם כן דווקא בחינת גילוי. היינו, שמט"ט משפיע את בחינת זו"ן, שהמה מקבלי המוחין דאצילות, שיש שם שתי בחינות, חכמה ובינה, המתגלות לתחתונים בצורת חסדים וחכמה.
שבעת שמט"ט משפיע בחינת חכמה, אז נקרא שם רבו בשם שד"י, ובזמן שמשפיע בחינת חסדים גם כן, אזי שם רבו הוא הוי-ה, כנ"ל. ואז נקרא מלאך מט"ט "זקן ביתו, המושל בכל אשר לו", שמלאך מט"ט שהוא שר העולם, והוא השולט על העולם, היינו שעל ידו נמשך השפע להעולמות בי"ע. נכללים הנר"ן דצדיקים.
וזה פירוש "שמי בקרבו". היינו מה שמט"ט משפיע השמות של מט"ט כוונתו לצורת השפע, שנכלל משני צורות, שהוא חכמה וחסדים כנ"ל, שהשמות האלו פועלים במט"ט, לפי מדת השם רבו שהוא ממשיך.
ועל דרך שאלתך ה-ג', למה מאריכה התורה הקדושה בהקדמת אפרים למנשה. אפשר לבאר את זה לפי הכלל שיש לנו בעבודת ה', שתמיד צריך להיות המטרה לנגד עיניו, ולידע מה הוא התפקיד בהחיים, ולאיזה נקודה סופית האדם צריך להגיע, שיהיה יכולת בידו לומר, שכבר בא אל המנוחה והנחלה.
כי רק בזמן שהמטרה הסופית גלויה לעיניו, אז האדם יכול להכין את עצמו בכל האמצעים, ולהפעיל את הכוחות הנתונים בידו. ולולי זאת, אין הוא יודע לאזן את כוחותיו והשמירות.
כי האמצעים האמיתיים הנחוצים, בכדי שיהיה לו לשמירה בהדרכים הכרוכים בסכנות, שאין הוא יודע את כל כוחו של האויב האורב לו, אם הוא אינו יודע מי הוא האויב האמיתי שצריך להכניעו. לכן, כשמתחילין לדבר מסדרי עבודה, ושיהיה לו ברכה בהעבודה, אזי המטרה צריך לעמוד בראש וראשונה.
וכמו כן ידוע, שמתחילין ללכת בדרכי עבודה, אז מתחילין מן הקל אל הכבד. שקודם כל לומדים ועושים הדברים הקלים ביותר להבין ולעשות, ואחר כך מה שהוא מעט יותר קשה, וכן הלאה. עד שכבר רגילים ומלומדים בדרכי מלחמת היצר, אזי מתקיפים את ההתקפות הקשות ביותר.
נמצא לפי הנ"ל, שיש לנו שני דברים, שאחד צריכים להקדים לפני השני. ודעתו של יוסף היתה, שצריכים בעיקר לדבר מדרכי העבודה לפי הסדר, היינו מהקל אל הכבד. ודעתו של יעקב הוא שבראש וראשונה צריכים לדבר מהמטרה.
טיוטות / תוספות לאגרת זו:
1. ועל דרך שאלתך ה-ג', למה מאריכה התורה הקדושה כל כך בהקדמת אפרים למנשה.
זה ידוע, כי ענין הקדמת אחד להשני תלוי בחשיבות הדבר. ובענין העבודת ה' יתברך, צריכין לדעת מהו החשיבות, היינו לתת עיקר הדגש על הנקודה העיקרית של המטרה.
... והנה בזוהר (פרשת ויחי ד' י"ד ובהסולם אות מ"א) כתוב, שיש שני שרים גדולים וחשובים. שר אחד הוא מבחינת אפרים, שמדתו להחזיק ישראל בגלות, ושיפרו וירבו שמה. ושר השני הוא מבחינת מנשה, ועל כן מדתו להשכיחם בגלות.
ומבאר שם, שיש ב' מיני דינים: אחת, דינים מבחינת הרחמים הנקרא מלכות שבבינה, ואחת מבחינת מלכות שבמלכות, הנקרא דינים מבחינת מלכות. ומבאר שם, שכל שר כלול מב' בחינות.
... ומבאר שם, ששר של מנשה כלול מבחינת רחמים ודין שברחמים, ושר של אפרים כלול מרחמים ודין שבדין, הנקרא מלכות.
נמצא שיעקב בירך אותם, היינו שבחינת הדין יומתק, ועל ידי זה יהיה הגאולה. והיות שסדר העבודה הוא בבחינת הרחמים ואח"כ בחינת הדין, כי זה ידוע שיש ד' בחינות: א. קבלה על מנת לקבל, ב. משפיע על מנת לקבל, ג. משפיע על מנת להשפיע, ד. מקבל על מנת להשפיע.
והנה ב' בחינות הראשונות, הם אינם לפי דרך התורה באמת, אלא בחינת תורה לשמה מתחיל מבחינת להשפיע על מנת להשפיע, וזה נקרא מדת הרחמים. ובחינה השניה של תורה לשמה נקרא מקבל על מנת להשפיע, וזה נקרא מדת הדין.
לכן יוסף רצה שיברך אותם על סדר העבודה, שמתחילה מדת הרחמים, הנקרא מנשה, ואחר כך בחינת אפרים הנקרא מדת הדין. אבל יעקב בירך לפי סדר החשיבות. היינו שהתיקון השלם הוא מדת הדין שיתקן, שזה נקרא "חשכה כאורה יאיר". ודעתו של יעקב היינו הגם שמתחילים לעבוד במדת הרחמים, אבל המטרה צריך להיות גלויה לפניו, שהתכלית הוא לבוא לגמר התיקון. ואחר כך מתחיל לעבוד לפי הסדר, היינו במדת הרחמים.
2. מלאך - השכינה נקראת מלאך, בסוד הכתוב "הנה אנכי שולח מלאך לפניך". ונקראת מלאך, שהשכינה פועלת ע"י מט"ט. וזהו בזמן הגלות. מה שאם כן בזמן הגאולה הוא בדביקות עם המלך, הנקרא ז"א (ויחי' דף י"ח, אות נ"ג, כ"ד).
3. עיין בפרשת ויצא (דף ל"ו אות ע"א בהסולם), שמבאר מה שכתוב בתיקונים (תיקון ע' דף קי"ט), על פסוק "והחיות רָצוֹא ושוֹב", רצוא דא [זה] נוריאל, ושוב דא [זה] מט"ט. ופירש שם בהסולם, בחינת רצוא היינו חכמה, ושוב הוא בחינת חסדים. שמאחר שיש לו כבר חכמה, הוא הולך לקבל חסדים. נמצא שיש לו כבר שלימות חכמה וחסדים ביחד. לכן נקרא מט"ט שר העולם, להיות בו השלימות דלשם התחתונים שבג' עולמות בי"ע, ששם נמצאים נר"ן דצדיקים, שהם נקראים פנימיות בי"ע.
וזה ענין "זקן ביתו המושל בכל אשר לו", היינו שיש לו חכמה וחסדים. בשליטתו בעולם הוא עם שם שד"י, הוא סוד בחינה א' של "ושוב", היינו מספירת החכמה שהיא בחינת שמאל, והוא סוד שם שד"י. ואחר כך סְלִיק לְעֵילָּא [עלה למעלה], שהוא בחינה ב' של "ושוב", היינו שחוזר לשם הוי-ה שהוא סוד חסדים, ונקרא בִּשְׁמַא דְּמַארְיָה [בשם אדוניו] הוי-ה."
שאלה: הוא כותב שהוא צריך לדעת מה "התפקיד בחיים"1 והוא ממשיך אז האדם יכול להכין את עצמו בכל האמצעים, ולהפעיל את הכוחות הנתונים בידו." אז מה התפקיד שלנו בחיים ומה הכוחות שבידנו?
כל אחד צריך לשאול את עצמו ולהשתדל לגלות בכל יום ויום מה מטרתו ומה תפקידו, וכך הוא ידע בסופו של דבר על ידי שיבקר את הדרך ומטרת הדרך, איך הוא מתקדם ולאן.
תלמיד: אז זה משהו שהאדם צריך להבין מעצמו מתוך הכתבים? או שזה משהו שהעשירייה צריכה להחליט עליו ביחד?
לא להחליט, אלא לגלות.
תלמיד: מתוך הלימוד המשותף זה צריך להתגלות לנו?
כן.
תלמיד: בעבר היינו מדברים המון על התפקיד של עם ישראל ועל מצב העולם והאנטישמיות, ונראה שהיום המצב בעולם הוא הכי חמור מאי פעם ובלימוד שלנו אנחנו לא מתעסקים בזה, בתפקיד שלנו כלפי זה ולנסות לברר מתוך מה קורה בעולם, מה לעשות בשיעור או איך להתפלל על זה. זה נראה כאילו יש לנו את העולם שלנו ועוד את העולם החיצוני שנמצא בגלים ולהבות. מה לעשות בדיוק עם הפער הזה?
כך אנחנו מתפעלים מהצורה החיצונית שעוברת עלינו ואין יותר מה לעשות. זאת באמת קריאת הזמן.
תלמיד: אני בא הרבה לשיעורים טעון כי יש לי חברים שנלחמים עכשיו, יש לי מכרים שחטופים ואני בא עם תפילה מאוד חזקה לשיעור, אבל לפעמים אני מרגיש שזה איזה משהו שלי, שאיזה כאב ואני מנסה להתחבר עם העשירייה ומתוך זה לעלות את זה למעלה, אבל לפעמים חסרה לי פה איזו הרגשה קולקטיבית שאנחנו ביחד נותנים ממש תפילה על השבר העצום הזה.
כן.
תלמיד: אין לזה מקום שאנחנו נעשה את זה ביחד או ככה בדיסקרטיות?
למה לא? אתה יכול לעורר אותם. אני חושב שקצת ממה שאתה מרגיש מרגיש כל אחד ואחד.
תלמיד: פשוט פעם היו לנו שיעורים שלמים שהיינו מתעסקים רק בזה?
פעם זה היה חדש, זה היה גלוי וברור ודוקר את כולם, והיום זו הבעיה, הרצון לקבל בנוי בצורה כזאת שמה שהיה כואב לו מרוב ההרגל, כבר לא כואב.
תלמיד: אז האם זה נכון עבורי וכל מי שמרגיש בכל זאת שאנחנו מתכוננים ומתחברים בהכנה לשיעור כן לרצות שהמאור שאנחנו מושכים גם יילך ויתקן את העולם?
כן, אתה צודק.
תלמיד: כשהוא מדבר על תפקיד וכוחות, אני מרגיש איזה תפקיד יש לי חוץ מזה, מה עוד נשאר לי לעשות פה?
אמת, אתה צודק.
שאלה: יש פה כמה נקודות שרב"ש כותב על המטרה, הוא חוזר על זה בכמה זוויות, ב-1449 טור ב', הוא כותב "לכן, כשמתחילין לדבר מסדרי עבודה, ושיהיה לו ברכה בהעבודה, אזי המטרה צריך לעמוד בראש וראשונה.", ובהמשך הוא כותב "ודעתו של יעקב הוא שבראש וראשונה צריכים לדבר מהמטרה.", אחר כך בטיוטה גם כתוב "ובענין העבודת ה' יתברך, צריכין לדעת מהו החשיבות, היינו לתת עיקר הדגש על הנקודה העיקרית של המטרה." אנחנו הרבה מדברים על המטרה, איך המטרה לא זזה מהפנימיות של האדם והעשירייה וכולנו ביחד?
על ידי זה שמזכירים את זה, שמדברים על זה, שכולם נזכרים בזה יחד ועובדים על זה שהמטרה כל הזמן היא תהיה כנגד עינינו ושאף אחד לא זז ממנה.
תלמיד: אז במקרים שלנו, איך אנחנו מגדירים מטרה? כי זה מושג גדול מטרה?
כן, אפשר לדבר על זה בצורה קצרה ולהעמיד את המטרה הזאת לפני כולם. אפשר. מפני שזה שייך לכל אחד ולכולם יחד, אז רק להזכיר את זה קצת, וכבר אתה בזה מעורר את הלבבות של כולם לנקודה אחת.
שאלה: מזכירים את זה בשם כללי כזה "מטרה" או שפותחים את המושג הזה?
קצת. לא שחשיבות העניין תיטבע בתוך הרבה מילים.
(סוף השיעור)
-
ו"לידע מה הוא התפקיד בהחיים"↩