006_heb_o_rb_bs-tes-05_1

שיעור עם הרב"ש משנת 1980

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/tvLziHjB?c=W9Hqem1I&mediaType=video

בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך ב'. חלק ה', עם אור פנימי, אות ל"ט

דף שכ"ג אות לט) ונחזור אל הענין, כי כאשר חזר להיות לא מטי בכתר, הנה אז הוא מטי בחכמה, שאור מסתלק מכתר, הוא חוזר להיות מטי בחכמה, ויורד אור של חכמה בה. בכלי דחכמה. ואז, כבר הז' בנים שיש בבינה, שלמדנו בינה הייתה ב' דהתלבשות וד' דעביות, הם גדולים ואינם צריכים לאמם, ואז, בינה עולה לחכמה, מחמת חשק שיש לה להדבק עמה. וזה נקרא, לא מטי באור הבינה.

משמע מכאן, כשהוא בזמן שהיה לא מטי בכתר מטי בחכמה, אז נעשה לא מטי בבינה, הבינה התחברה עם חכמה מחמת שיש לה חשק להדבק עמה. וזה נקרא, לא מטי באור הבינה. ואז כלי הבינה הפכה פניה למטה, ויורדים הז' אורות שבה וניתנים כולם אל החסד פנים בפנים. אם כן, איך כאן הסדר?

צריכים לדעת מה הפירוש, שבינה הפכה פניה למטה ונעשה פנים בפנים עם כלי דחסד.

נראה למטה, אור פנימי.

לט) לא מטי בכתר הנה אז הוא מטי בחכמה ויורד אור של חכמה בה: כי העביות דבחי"ג, של הנוקבא דכתר, חזרה ונזדככה, שאז הכלי דכתר הופכת פניה למטה, ונעשה שוב ג' ב', ושוב נותן כתר את השארית שלו, דהיינו נגיד ג' ב' להחכמה, לכלי דחכמה, כמקודם לכן, ונמצא שחזר וירד האור של חכמה כבתחלה.

הלאה.

אז הוא אומר, ואז הוא אומר, כבר הז' בנים שיש בבינה הם גדולים ואינם צריכים לאמם, אחת ואז בינה עולה לחכמה. פירוש, כי אחר שירד אור החכמה לכלי דחכמה, הנה הארה זו דחכמה מגיע גם כן לבינה.

מדוע? מטעם הנ"ל דאבא ואמא כחדא נפקין, דהיינו שיוצאים על בחינת עביות אחת, ועל כן, כחדא שריין, כלומר, שקומתן שוה. כנ"ל בדיבור הסמוך דבר המתחיל והאור. זה קשה מאוד, תכף נראה.

וכיון שהגיע ההארה, אל הבינה, מקבל גם אור החסד, בחינה א' שישנה בכלי דבינה, להארת החכמה הזו ואז השיג בחינה א' בחינת הגדלות שלו, דהיינו בחינת ג"ר דו"ק. ג"ר דזעיר אנפין, חכמה בשביל זעיר אנפין.

וזה אמרו "ואז הז' בנים שיש בבינה הם גדולים, ואינם צריכים לאמם" מקודם, כשהיה לא מטי בחכמה, מטי בכתר, אז מטי בבינה, והיה לבינה ב' דהתלבשות וא' דעביות. א' דעביות לא יכולה לתת לחסד, מדוע?

הם נקראים, תינוק הצריך לאימו, בשביל שאור דחסדים, אור שצריכים הארת חכמה או הארת בינה. לכן הארת חכמה לא הייתה מטעם לא מטי בחכמה, אז היה צריכים להישאר בבינה, שיהיה להם על כל פנים כחפץ חסד דאימא, כך מה שאומר כאן.

מה שאין כן עכשיו, שנעשה לא מטי בכתר ומטי בחכמה, אז אור החכמה, שהוא בחינה ב', מאיר לבינה שאותו קומה, בחינה ב' נגיד, לכן הבנים בחינה א' שיש חכמה, כבר יש להם הארת חכמה, כבר הם יכולים לצאת לחוץ, למי? למקומם הבחינה א', מטעם שיש לו כבר הארת חכמה.

רק מה קשה לי מה שהוא אומר? כשאני אומר מטי בחכמה, אז מטי בבינה שום טעם, ששתיהן קומה אחת. מדוע הם קומה אחת? הוא ג' ב', אפילו נגיד ב' והוא ב' דהתלבשות, הוא אמר, הוא אומר לנו שאולם הם חדא נפקין חדא שריין דבר האומר והאור.

כאן משמע, מדוע הוא אומר דאבא ואמא כחדא נפקין, וכחדא שריין, אז הוא אומר, מדוע דהיינו, שיוצאים על בחינת עביות אחת. צריכים לומר כך, הגם שלמדנו שכלי דחכמה נזדככה הבחינה ג' שלו, ונשאר אצל כלי דחכמה ב' דהתלבשות וב' דעביות, ושמה היה זיווג ויצא קומה חדשה על בחינה ב', ועל אור הזה בחינה ב', למדנו נותן לכלי דבינה. נמצא שהם קומה אחת. רק אחר כך למדנו, שגם בחינה ב' דחכמה נזדככה ונשאר בחינה א'. ובחינה א' הזאת נותן לבינה, והבינה לא יכולה לתת את הבחינה א' הזו לחסד משום שהם קטנים, אין שם חכמה.

עכשיו, שאנו אומרים מטי בחכמה, אז מה לומדים? שעוד לא נזדכך בחינה ב' לבחינה א', משמע מכאן, אחרת אין זה קומה אחת. אז מוכרחים לומר, בזמן שמטי בחכמה, נגיד אפילו שיש ב' ביתין, יש חכמה מאיר לבינה חכמה.

אז מה יש שם, בכלי דבינה בחינה א' שהיה לנו מקודם? זה בחינה א' הזאת מקבלת חכמה. איך זה נקרא פנים בפנים? זה קשה קצת. יכול להיות שבקומה הזו שמקבלת חכמה, בזה ניתנת חכמה לבחינה א', יש לה מקודם.

הוא לא, מה הוא מוסיף כאן? תכף נראה עוד קטע.

כאן הוא אומר שני דברים, היות עכשיו מטי בחכמה, יש אור החכמה, נשאלת השאלה, מתי יש, מתי ללא מטי בחכמה? משמע, שכל זמן שבחינה ב' דעביות שלו נזדככה, עדיין יש חכמה. לכן הוא מאיר לבינה, מטעם שאור הבינה שיש בכלי דבינה אור הזכר, הוא האור שיצא על שני ביתין שהיו בכלי דחכמה, וזה נשאר לו עדיין. מבחינה זו, הם קומה אחת.

רק עכשיו שנעשה שוב מטי בחכמה, אז האור יכול להאיר עכשיו לבינה. מה שאין כן לפני זה, מה שאין כן, מתי קיבלה בינה בחינה א'? היה צריך להיות מקודם לא מטי בחכמה. היינו, הבחינה ב' דכלי דחכמה, היה צריך להזדכך. מה שעכשיו, בחינה א' כבר יש בכלי דבינה, לא צריך להזדכך.

לכן בזמן שיש לחכמה ב' ביתין ויש לו אור החכמה, אם מאיר אור החכמה לכל מה שבחינה ב' שיש בכלי דבינה, וגם יש שם על בחינה א' דעביות ממקודם, שיש שם הז' בנים, הם מקבלים חכמה, אז החכמה הזאת שיש לבחינה א' שנקרא גדלות, כבר יכול לצאת לחוץ.

עכשיו, מה זה בינה עולה לחכמה? נראה.

תלמיד: ...

רב"ש: מה?

ואז בינה עולה לחכמה.

תלמיד: וזה אמרו.

רב"ש: ממ?

וזה אמרו, "ואז הז' בנים שיש בבינה הם גדולים, ואינם צריכים לאמם" כי אחר שהשיגו הארת חכמה נעשו גדולים, כי השיגו בחינת ראש, ועל כן, אינם צריכים לאמם.

מסביר לנו, כי מקודם לכן, שהיה לא מטי בחכמה, רק מטי בבינה לבד, היו הו"ק בחינת אור דחסדים, בלי שום הארת חכמה, ועל כן היו צריכים לקבל חיותם מהכלי דבינה שהוא בחינת כחפץ חסד, שהיא בחינת ג"ר ובחינת עצמות, חכמה, שני דברים.

ולא היו הו"ק להפרד מהכלי דבינה להכלים דו"ק, מחמת חוסר חיות, שאין חיות ועצמות אלא מבחינת חכמה. שהיא במקומם. אמנם עתה שהשיגו הארת חכמה נעשו גדולים, ויש להם עמידה וכח להתפשט להכלים שלהם. וזה אין כאן חידוש, כמו שלמדנו מקודם.

נקרא הלאה.

ואז בינה עולה לחכמה. מדוע? כי אי אפשר לעליון להשפיע לתחתון זולת על ידי הפיכת פנים, כלומר, שיהיה בהשואה עם התחתון, שנבחן שהוא קרוב אליו ונותן לו השארית שלו, ולפיכך בינה עולה לחכמה, דהיינו שהזכר והנוקבא של הבינה, זכר דבינה למדנו, האור שיצא על שני ביתין בכלי דחכמה. והנוקבא של הבינה, הוא מבאר מקודם, זה רשימו דב' דהתלבשות, שנקרא נקבה משם, שזה רק רשימה בערך האור. מזדככים מבחינה ב' שלהם אל בחינה א', ונעשה עתה אצל הבינה בחינה א' להפנים, ובזה נמצא כלי דבינה פנים בפנים עם הכלי דחסד, כי שניהם הם עתה מעביות דבחינה א'. שזה מכונה פנים בפנים. יוצא אז שמסתלקים הזכר והנקבה של הכלי דבינה ועולים אל הכלי דחכמה. ונמצאים חכמה [ו]בינה בכלי אחד, בכלי דחכמה. ונמצא עתה שליטת הכלי של החכמה בהפרצוף.

מה שכתוב.

אנחנו הגענו לידי מצב, ששש תן ללמוד, אחר כך נתווכח. שבא מטי בכתר ד' ג', רגיל בשלב ראשון, לא מטי בחכמה עדיין לכתר מאירה, איך יכול, איך יכול לצאת חכמה? ואחר כך למדנו, היה ביטוש פנימי ומקיף כמו שלומדים, נזדככה ד' ג' שבכלי דכתר, נגיד, ואז מה נשאר מכלי דכתר? ג' ב'.

עוד נקודה שאנחנו צריכים ללמוד לפני זה. תלמד לככה.

לאחר שנסתלקו האורות שבפרצוף גלגלתא, הוא אומר סדר של עשרה כלים. בכל כלי נשאר רשימות ובחינה אחרונה נאבדת. יוצא לנו בכלי דכתר, הוא לומד, יש שם ד' ג'. ד' מקודם היה ד' דעביות, יש עכשיו ג' דעביות וד' לא נקרא רק התלבשות, וכלי דחכמה דפרצוף גלגלתא נשאר. מה היה קודם? ג', נעשה ב' דעביות, וג' יותר מהתלבשות ומקומת בינה דפרצוף גלגלתא הייתה שם ב' דעביות נשאר א' דעביות, וב' לא נשאר רק התלבשות. מה נעשה עם בחינה א'? גם כן צריך להיות ירידה? נראה, הוא לא אומר לנו.

עד כאן כן, קודם כול נלמד, קודם כול נבין מה שהוא אומר, ואחר כך נחשוב מה שהוא לא אומר. אחר כך הוא לומד, בא נעשה שוב זיווג בראש המדרגה, על ידי מסך דטבור דגלגלתא שעלה לראש דגלגלתא, והאור בא לסדר רשימות.

מקודם יצא פרצוף הטעמים, שנקרא כלי דכתר על הד' ג'. ואחר כך נזדכך הכלי דכתר מד' ג', נשאר מה? ג' ב'. וזה מתאים לכלי דחכמה. והכלל, העליון נותן לתחתון, צריך להיות פנים בפנים, צריך השתוות, לכן נתן לכלי דחכמה עכשיו, הג' ב' שלו שיש להם השתוות.

ואחר כך לומדים שחכמה נזדככה, ונתנה הארה לבדה לבינה. אז הוא מפרש שג' דהתלבשות נזדככה ונעשה ב' דהתלבשות, וההארה של ב' דהתלבשות נתן לכלי דבינה, שלמדנו מקודם מבינה נשאר ב' דהתלבשות וא' דעביות, נתן לה ב'. אבל א' עדיין לא נתן לה לכלי דבינה, מדוע? הוא לא אומר.

ואחר כך הוא אומר, מה נשאר עכשיו בכלי דחכמה? ב' דהתלבשות, ב' דעביות. נעשה שם זיווג ביתין האלו, הנקרא זכר ונקבה, ויצא קומה חדשה על בחינה ב'. הבחינה ב' הזו נתנה לכלי דבינה, רק ההבדל הוא בזה, לעליון יש ג"ר דקומה זו, ובבינה ישנו רק ו"ק דקומה זו. על איזה קומה? על ב'. היות שזה אור, מכנה הרב אותו בשם אור הזכר. מה שאין כן, הרשימו שיש שם ב' דהתלבשות, הוא מכנה מבחינת נקבה.

אני רואה שעוד נקודה, היות שאומר הזכר שהוא האור, הוא מכנה ו"ק, על הרשימו שנשאר מהתפשטות א', הוא מכנה אותו בשם ג"ר. אלא מה שבחינת נקבה זה רק רשימו, לכן הוא אומר, הזכר הוא בחינת ו"ק והנקבה הוא בחינת ג"ר אבל בחינת נקבה. מה נתנו? נראה אחר כך.

אחר כך לומדים, שגם ב' דעביות שיש בכלי דחכמה, נזדככה לבחינה א'. ואז הוא לומד, שב' והג' ביחד עלו לכלי דכתר, ונעשה מטי בכתר, מדוע? מטעם שלא מטי בחכמה, אז הרשימות עלו למעלה ושוב קיבלו האור שלהם, כמו שהיה מקודם. מדוע ללמוד, למדנו ונלמד עוד הפעם, ונעשה מטי בכתר, אז לא מטי בחכמה, פירוש זה לא מטי בחכמה.

אני לומד עכשיו כלי דחכמה, אני לומד עכשיו באופן כללי, שאז אור הכתר שעומד למטה ממלכות דראש, דגלגלתא למעלה מפרצוף ע"ב, שולט הכלי דכתר הזו, בזמן שיש לו רק ד' דהתלבשות, חסר ד' דעביות שתהיה רק ו"ק חסדים ולא חכמה גם.

נמצא, בזמן שאנחנו אומרים לא מטי בחכמה, שנזדכך הג' ב', לא' נותן לו בינה ועשו שם מטי בכתר, יש לו מצב כזו. אבל שנגיד שבינה גם כן תיתן הבחינה א' לכלי דחסד, אי אפשר להיות, מטעם שאור דחסדים, אור שצריכים שלמות של הארת חכמה, כמו שלומדים בזעיר אנפין דאור ישר או שעדיין אם לא, עדיין נמצאים בבינה, הנקראים תינוק הצריך לאימו. לכן בינה עוד לא נתנה את הז' בנים, הבחינה א', לכלי דחסד. זה גמרנו שלב אחד.

אחר כך הוא חוזר, חוזר לשלב שלישי. כאן למדנו שהיה שלב א', מטי בכתר. שלב ב', שני מטי בכתר מטי בחכמה, שלב שלישי עכשיו, שהוא מטי בכתר. אולי מטי בחכמה, או מטי בבינה וחסד עדיין לא.