שיעור צהריים 22.10.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חוה"מ סוכות תשפ"ה

 

סוכות – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: שיעור בנושא "סוכות" - קטעים נבחרים מן המקורות, כותרת "ארבעת המינים", קטע מספר 16.

"אנו רואים באתרוג, שההידור נמצא בו דוקא טרם שראוי לאכילה. מה שאין כן בזמן שהוא ראוי לאכילה, כבר אין בו הידור וזה בא לרמז לנו על ענין עבודה ד"ראשון לחשבון עונות". כלומר, שדוקא בזמן עבודה דבחינת "ולקחתם לכם", היינו העבודה בזמן קבלת עול מלכות שמים, שהגוף מתנגד אז לעבודה זו, אז יש מקום לשמחה של הידור. היינו, שבזמן עבודה זו ניכר ההידור. כלומר, אם יש לו שמחה מעבודה זו, זהו מטעם, שהעבודה זו הוא אצלו בבחינת הידור ולא בזיון."

(בעל הסולם. "שמעתי". י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")

כך כותב בעל הסולם.

שאלה: החיזוק הכי יעיל הוא שהעבודה תהיה כקישוט.

נכון.

תלמידה: במה? החיזוק של העשירייה ביום יום בצורה יעילה, ברור שזה בחיבור. אבל מה זה חיבור איכותי? מה זה המאמץ שהופך לקישוט?

כאשר כולם יחד רוצים להתחבר לערימה כזאת ולפנות לבורא.

תלמידה: איך תמיד להיות מוכנה לכל פעולה רוחנית בהצלחה באותו רגע וללא ספקות?

אם אתם מתכוננים לזה מראש, אז יש לכם כזה מצב.

תלמידה: איך עשירייה מתכוננת לכל פגישה יומית כמו לקרב האחרון, כמו לחיבור האחרון למען הבורא?

את חושבת נכון, את מדברת נכון, כך צריך לעשות, זה מה שצריך לעשות.

שאלה: האם השמחה צריכה להיות באמונה למעלה מהדעת, להאמין שאני אקבל כוח השפעה עבור החברות, או שזה רק נדמה לי?

בדיוק כך זה צריך להיות.

שאלה: שמחה מהקישוט, האם זה כשהאדם מעריך את המאמצים, את השכר הגבוה ביותר, את האפשרות לתת לבורא את המאמץ?

כן.

תלמידה: כשאנחנו דנים בעשירייה אנחנו רואים שמישהו לא שמח, מישהו שומע ורוצה להגיע לזה, מישהו כבר בזה ומישהו מחפש. האם אלו דרגות שונות של אהבה לבורא?

כן.

תלמידה: כשאנחנו מתכללות, אנחנו בזה מגבירות את הרגישות לכל השלבים האלה. האם לב אחד זה כשכולנו באותה דרגה או כשכולנו בדרגה הכי גבוהה? מה זה לב אחד?

זה לא משנה, אף אחד לא משווה אותך לאחרים, פשוט רוצים להיות יחד.

תלמידה: האם הרגישות שלנו לפתוח את הלב לחברות זה החיבור שלנו?

כן.

שאלה: איך אנחנו יכולים לקיים את הלימוד למען הבורא? מה בדיוק כאן ההידור?

ההידור הוא שאנחנו רוצים להתחבר בינינו, להרגיש את הבורא שנמצא במרכז שלנו, בינינו, ושכל המאמצים שלנו יהיו רק לכבודו.

שאלה: כתוב בקטע "אנו רואים באתרוג, שההידור נמצא בו דוקא טרם שראוי לאכילה. מה שאין כן בזמן שהוא ראוי לאכילה, כבר אין בו הידור". האם תוכל להסביר את העיקרון הזה?

בכל המינים ששייכים לסוכות יש בהם הידור, וכך אנחנו מכבדים ומעריכים את המינים האלה. אם זה לפני שהוא קשור לכולנו, או אחרי, או כשהוא מקשר בינינו, זה הכול תלוי בפרי.

שאלה: איך אנחנו מקבלים על עצמנו עול מלכות שמים?

אנחנו מקבלים על עצמנו עול מלכות שמים כשור לעול וכחמור למשא. כלומר אנחנו מקבלים את זה בלי שום תנאים, בלי שום הגבלות, פשוט מקבלים את זה על עצמנו.

תלמידה: אם אנחנו עושים את זה, האם אז מופיע אור של שמחה?

כן, מופיעה שמחה מזה שיכולים לקבל את זה על עצמנו.

תלמידה: אם אני לא שמחה, אז זה אומר שהאגו שלי לא שמח, ואם אני מוציאה את האגו, אז אני תמיד שמחה ומרוצה. זה נראה ממש פשוט. כך הגיעה אליי היום מחשבה כזאת.

זה ממש ככה.

שאלה: האם תמיד יש אפשרות להיות בעבודה רוחנית?

כן.

תלמיד: תמיד אפשר לעשות אותה?

לעשות, אני לא יודע. אבל תמיד יש אפשרות לחשוב על זה, להתקשר לזה ולהצטער על זה. תמיד אפשר להיות קרוב יותר לעבודה רוחנית במאמץ משלך.

שאלה: איך בצורה מעשית במהלך העבודה הרוחנית אפשר להרגיש ולהכיר שבכל זיווג חדש לא חוזר אותו התיקון אלא תנועה לאור יותר עמוק ולתיקון הכלי?

את זה אנחנו פשוט מרגישים, לומדים את זה על עצמנו, כאשר כל מדרגה הבאה היא גבוהה מהקודמת והיא דורשת מאיתנו יותר חיבור וכן הלאה.

תלמידה: האם חייבים לחזור לרצון מתוקן כבר?

לא, בשום אופן.

תלמידה: כלומר אנחנו לא נוגעים ברצון המתוקן, אנחנו עוברים לפרצוף חדש, נכון?

כן.

שאלה: למה יש כאלה שהבורא נותן להם טעם וריח ויש כאלה שהוא לא נותן להם? במה זה תלוי?

את זה אנחנו לא יכולים לתאר במדויק כיוון שאנחנו לא יודעים מהו השורש הרוחני של כל אחד מאיתנו. לכן עלינו לנהוג כמו שמצווה לנו, כמו שאנחנו חייבים, ואחרי זה מתישהו בעתיד זה יתגלה לנו.

תלמידה: איך לעבוד נכון בעשירייה אם אין טעם וריח?

להיות מסורים לחברים בלי שום טעם וכל היתר, אלא פשוט לעצום עיניים ולהשתוקק לחיבור עמם.

שאלה: קודם אמרת שההידור הוא כשאנחנו רוצים להתחבר בינינו ולהרגיש את הבורא שנמצא במרכז שלנו.

כן, בינינו.

תלמיד: מה זה המרכז הזה? כלפי מה אנחנו מודדים מרכז?

זה נקרא נקודת החיבור שלנו.

תלמיד: איך היא מאפיינת את כולם ביחד?

אנחנו רוצים שהבורא הוא יהיה במרכז.

תלמיד: האם זה הופך להיות המקום שבו הוא יכול להתגלות?

כן.

תלמיד: ואם אנחנו עוד לא יודעים ממש לדייק את הרצון?

זה לא חשוב, אנחנו כך מתארים לעצמנו.

תלמיד: ואז האור פועל ומביא אותנו להרגשה הזאת.

כן.

שאלה: יוצא שהכוונה מבחינת הידור היא מכוונת רק להשפעה, לבורא.

כן.

תלמידה: ביררנו במאמרים שבבחינת הידור אין לא טעם ולא ריח ואין במה לתפוס. הדרך של בניית הכוונה, האם בתכונת הערבה אנחנו לא מרגישים שום דבר בצורה הכרתית, ובבחינת הידור אנחנו צריכים לפעול בצורה הכרתית?

זה עדיין לא הכול. יהיו עוד מצבים שאותם נעבור ואחרי זה כבר נבין.

תלמידה: האם כולנו יחד צריכים להגיע לבחינת הידור?

לא, לא כולנו יחד, כל אחד בזמנו.

שאלה למה דווקא בחינת שמחה חשובה לבורא?

זו עדות לכך שאת משרתת את הבורא בשמחה, בנכונות, בזה שאת משתוקקת אליו בכל הלב.

תלמידה: האם לא מספיקה לו האמונה שלנו, הנחת שלנו, הרגשה של רוגע, קבלה, למה צריכה להיות שמחה?

תחשבי על זה טוב טוב.

תלמידה: אמרת היום בשיעור בוקר שעכשיו בחג החברים מתחברים יותר, כולם מדברים על הרגשה של שמחה שמתגלה, שהבורא צריך את החיבור, את השמחה. אבל גם אמרת שזו לא הרגשה של לב אחד, צריך עוד לעבוד, צריך עוד משהו. דיברנו על כך בקבוצה ואמרנו שתכונה כזאת יש אצל הבורא, שבצורה כזאת אנחנו מגיעים להשתוות אליו. אבל האם לבורא יש את תכונת השמחה? הרי בבראשית כתוב "וירא אלוהים כי טוב", אבל לא מדובר על שמחה.

זה אותו דבר.

שאלה: איך אפשר להסביר בצורה פשוטה שהחברים בתוך הקבוצה יוצרים את שם ה' לפי ההשתוקקות שלהם לבורא? בתאוריה נראה שהכול פשוט, אבל למעשה יש דברים שעומדים בדרך והם מאוד חשובים.

בהדרגה אנחנו מתרגלים לכאלה הגדרות, הבחנות, ולכן הן הופכות להיות קרובות לנו ואנחנו מקבלים אותן כאמת.

שאלה: כתוב בקטע שאנחנו רואים שההידור קיים באתרוג עוד לפני שהוא ראוי למאכל, ובזמן שהוא ראוי לאכילה כבר אין בו הידור. האם תוכל לפרש את זה? הרי לא אוכלים את הפרי הזה.

לא, אפשר להכין הרבה דברים מאתרוג.

תלמידה: למה מדובר כאן שיש בו הידור לפני שהוא ראוי למאכל?

לכל אחד מארבעת המינים, אתרוג, לולב וכן הלאה, יש צורה חיצונית ותכונה פנימית, ובאיזה אופן אנחנו צריכים לגלות אותם, לחבר אותם ביניהם, וליצור עבודה רוחנית על החיבור המשותף שלהם. הכול בסדר, הכול יגיע.

שאלה: מה זה אומר להיות נאמן, מסור לחברים? ומה החיסרון שדרוש כדי להגיע לזה?

להיות מסור לחברים זו חובה כדי שנתחבר יחד, ונוכל לקבל בקשר בינינו את גילוי הבורא.

שאלה: כתוב במאמר, "אם יש לו שמחה מעבודה זו, זהו מטעם, שהעבודה זו הוא אצלו בבחינת הידור ולא ביזיון". מה זה אומר שהעבודה היא בבחינת ביזיון?

עבודה בבחינת ביזיון היא שאנחנו לא מעריכים את תכונות הבורא, ולכן לא יכולים להתקשר אליהן ולשלב אותן יחד.

שאלה: האם אפשר לחשוב שההידור הוא הרצונות המתוקנים של החברות שלי?

כן.

תלמידה: איך אני יכולה לייחס את עצמי לזה? האם אני יכולה לקחת את זה כיסוד לעבודה, למה להשתוקק?

כמובן, זהו ההידור, כלומר כאשר מעלים תכונות מסוימות והן נחשבות להידור בקבוצה שלכן.

שאלה: האם אדם יכול לראות או להרגיש אם האחר עשה את העבודה הפנימית בתוכו?

בדרך כלל זה לא מורגש רק לפי העבודה הפנימית, אלא גם על פי סממנים חיצוניים, איך הם מתקרבים לאנשים אחרים, איך הם משתתפים. רואים את זה.

שאלה: בגרסה השלמה של המאמר כתוב שבזמן התפילה האדם נמצא בהיכל המלך, הוא קרוב לבורא, וכשקיבל את התשובה, הוא יצא מהיכל המלך. האם זה אומר שבתפילה אנחנו לא משתוקקים לתשובה אלא לתפילה עצמה?

לא, גם בתפילה, גם בבקשה וגם במענה, אנחנו תמיד רוצים להיות בקשר עם הבורא.

שאלה: היחס ליגיעה ולמאמץ יכול לחבר אותנו, אנחנו יכולים לקבל דוגמה מהחבר אם אנחנו לא יודעים מה לעשות. האם אנחנו יכולים לדבר על זה עם החברים?

כן, אפשר לדבר על זה עם החברים בצורה פתוחה וגלויה.

קריין: קטע מס' 17.

"ערבות שבלולב, רומזות שהעבודה צריכה להיות אפילו בבחינת ערבות. אף על פי שבערבות אין בהם טעם וריח, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל על מה שכתוב (בהושענות), "בערבי נחל לשעשעך". היינו שאפילו שהוא אינו מרגיש טעם בעבודה, אלא שהם כערבי נחל, שאין בהם טעם וריח, יהיו אצל האדם בעת העבודה, כמו שעשועים גדולים. וזה נקרא, כניעה ללא תנאי. וזהו מה שכתוב, "ועלזו לפניו", היינו שיהיו בשמחה כמו שיש להם השגות הגדולות. וזהו שעשועים לפני ה', וכך להאמין."

(הרב"ש. מאמר 22 "מהי שושנה בין החוחים, בעבודה" 1991)

שאלה: מה זה אומר שבמצב שבו אין טעם אתה צריך בכל זאת להביא את עצמך למצב שזה כמו תענוגים גדולים. לא סתם איכשהו לסבול את זה, לעבור דרך זה, אלא דווקא להיות במצב של תענוג גדול?

צריך להשתדל להשיג כאלו מצבים, זהו ההידור. בקטע 16 כתוב "אנו רואים באתרוג, שההידור נמצא בו דוקא טרם שראוי לאכילה", כלומר את ההידור, את ההתעלות הזאת אנחנו חווים עוד בטרם שאנחנו יכולים להשתמש בזה למאכל, לאכילה.

כך גם בקטע 17, "ערבות שבלולב, רומזות שהעבודה צריכה להיות אפילו בבחינת ערבות. אף על פי שבערבות אין בהם טעם וריח, כמו שאמר" בעל הסולם "אאמו"ר זצ"ל על מה שכתוב (בהושענות) "בערבי נחל לשעשעך". היינו שאפילו שהוא אינו מרגיש טעם בעבודה, אלא שהם כערבי נחל, שאין בהם טעם וריח, יהיו אצל האדם בעת העבודה, כמו שעשועים גדולים. וזה נקרא, כניעה ללא תנאי. וזהו מה שכתוב, "ועלזו לפניו", היינו שיהיו בשמחה כמו שיש להם השגות הגדולות. וזהו שעשועים לפני ה', וכך להאמין." כלומר בחלק מהעבודה על ארבעה מינים, אנחנו צריכים ללכת למעלה מהדעת.

תלמיד: כאשר אנחנו נמצאים בצל שהבורא יוצר, הוא למעשה מסתיר מאיתנו את התענוג.

נניח.

תלמיד: הבורא יוצר לנו צל ואתה אומר שאנחנו צריכים להגיע להידור כלפי זה, אפילו בהימצאנו בצל. איך המקובל מרים את עצמו בשערות מהמצב הזה של הצל?

הבורא מעלה אותו. המקובל פשוט מעורר את הפעולה הזאת מצד הבורא בכך שהוא הולך באמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: איך אנחנו יכולים להשפיע לבורא בצורה כזו שהוא יצור בקבוצה אווירה וכוח של מינוף, התעלות?

צריך להתפלל, צריך לבקש, צריך לרומם את החברים והם ירוממו אותך, וכולכם יחד תעלו לבורא.

שאלה: ההידור הוא תוצאה ממאמצים, אבל אנחנו צריכים גם להיזהר לא לקבל את זה בצורה ישירה. אז ממה יש פה לאדם לשמוח?

בכך שבקבלת הדברים האלו למעלה מהדעת הוא עושה נחת רוח לבורא.

שאלה: אפשר לומר שההידור הוא למעשה אמונה מעל הדעת, וככל שהאדם מאמין יותר מעל הדעת בגדלות הבורא כך ההידור גדול יותר?

כן, נכון.

שאלה: בשיעור בוקר הזכרת שארבעת המינים מסמלים תכונות, תכונות שמיוחסות לכל אחד מארבעת המינים. האם אנחנו יכולים לראות את התכונות הללו אצל החברים ולשבח אותם על כך?

כן, יכולים. אדרבא, אם אתה רואה שבאמת יש כזה דבר.

תלמיד: האם זה נכון לשבח את החברים על אותן תכונות?

כן.

שאלה: האם ויתור על כל השגה בכוונה שהחבר יקבל זו דרישה שהבורא חייב לבצע?

לא. הבורא לא חייב שום דבר לאף אחד, כך שלא צריך לפנות בצורה כזו. בנוסף, אנחנו צריכים להבין בצורה קרובה יותר מה זה אומר שעשועים, שאנחנו נהנים מזה שהבורא משחק איתנו, משתעשע איתנו.

שאלה: כתוב "היינו שיהיו בשמחה כמו שיש להם השגות הגדולות." האם אתה יכול להסביר למה הכוונה בדיוק?

להיות בשמחה כאילו שהם השיגו כבר השגות גדולות בחיבור, בבורא, במה שהם נמצאים.

תלמידה: אנחנו צריכים לדמיין שכבר עברנו מצב כזה ויש לנו את זה?

כן.

שאלה: אני מבינה מדבריך שלא צריך להשתוקק שכולם יהיו באותה דרגה, באותה הרגשה. מה הכי חשוב לבקש עבור החברים?

חשוב שהם ירגישו צורך לחיבור בין כולנו, ושבחיבור הזה נתקרב ונדבק בבורא.

תלמיד: תיארת מצב שבו האדם מעריך את תכונות הבורא. מהו המצב הזה, איך האדם מגיע לזה?

לאט לאט, על ידי הרבה תרגילים.

תלמיד: מהן תכונות הבורא?

השפעה, אהבה, נתינה.

שאלה: היום אחרי הצהריים העשירייה שלנו נפגשת ועשינו הכנה למפגש. בבוקר עשינו תפילה שכל אחת אמרה את מה שמצפה לנו, ואנחנו גם אוכלות סעודת מקובלים. איך אתה מציע שנגיע בסעודה הזאת להידור בינינו?

אתם צריכים לתאר לעצמכם. אני לא יכול להגיד לכם. ככל שאתם מעריכים את המצווה, ההידור, חיבור, ולהעלות את זה למעלה מכל ההבחנות האחרות.

שאלה: האם זה נכון לומר שבמצב הערבה ללא טעם וללא ריח, לאדם יש את האפשרות הכי גדולה לתפוס בבורא?

למה?

תלמידה: ללא טעם ולא ריח.

אז במה הוא ייאחז?

תלמידה: האם צריך לתפוס כדי שיהיה טעם?

כשיש לנו טעם וריח אז קל לנו יותר להיאחז בזה.

תלמידה: אם הבורא נותן טעם בעבודה, אם הפעולות של האדם בהשפעה, הוא נמצא בהפצה, יוצא שהוא מקבל מתנה מהבורא - טעם בעבודה. האם מה שהוא עשה בהשפעה זה קבלה על מנת להשפיע?

אנחנו עוד נעבור את זה. לא לעשות כאלה מסקנות חפוזות.

שאלה: האם ההידור זה מצב שהאדם משתדל להחזיק שהצל הוא צל האמונה והוא רוצה להישאר בצל הזה? הוא לא רוצה גילוי, אלא רק להחזיק את החברים בלב שלו ולהגביר את הרצון וההשתוקקות לבורא.

כן.

שאלה: מה זה להשתעשע במשחק הבורא, ליהנות למעלה מהטעמים?

זה בתכונות דהשפעה.

שאלה: האם ההידור נובע מלקדש ולייחד את המעשה או את התכונה?

ההידור נובע מלקדש מעשה או תכונה, נכון.

תלמיד: ולייחד אותם. זאת אומרת זה ההידור היותר פנימי.

כן.

שאלה: איך מקובל בודק את המצב של "אין עוד מלבדו", אמונה חזקה ומעשים טובים?

בזה שהוא בודק. הוא פונה לבורא ומבקש שהבורא יגלה לו את מצבו האמיתי.

שאלה: אם הצדיק תמיד מכיר בכך שלרע אין יותר כוח מאשר לטוב, הוא יכול לנצח אותו בתפילה?

מאיפה את יודעת?

תלמידה: אני שואלת. האם הצדיק תמיד מכיר בכך שלרע אין כוח?

אם הוא כבר צדיק, אז כן.

שאלה: אפשר לומר שיש תשובה מתוך שמחה אם מבחינת ערבה אני לא מרגישה טעם וריח בעבודה?

אז?

תלמידה: יוצא שיש לי אפשרות לעשות התגברות למעלה מהדעת בלי שאני נכנסת לשמה. כתוב שאין תנאים. איך אפשר לעלות למעלה מהדעת ללא תנאים של לשמה? יוצא שחוץ מזה שיש תשובה מאהבה, תשובה משכר ועונש יש גם מתוך שמחה?

נניח.

שאלה: המצב של "ערבות נחל", אפשר להסתכל עליו משני צדדים. שאין להם טעם וריח, מצב שהאדם צריך לשמוח ולקבל את זה כתענוגים גדולים. לפעמים זה נראה כמו מצב של קלות ראש, כשאתה נכנס נכון למצב אתה מבין שזה כמו ציפייה, לשמוח לפני הבורא כאילו אני כבר הולכת לקבל את המתנה וכך להתייחס. האם המתיקות של המעבר לאמונה למעלה מהדעת הוא בתוכנו, ויוצא שנותנים לנו בחירה, או שהבורא מחליט לאיזה מצב להביא אותנו?

רק הבורא.

תלמידה: האם אנחנו יכולים לעורר בו רצון שיכוון אותנו למצב הנכון?

בבקשה, על ידי תפילה.

תלמידה: רק על יד תפילה.

"רק" על ידי, מה עוד יש לך?

שאלה: האם צריך להיות בשמחה בהידור, אם האדם מרגיש שהוא נכשל במשימה שהוא קיבל?

נכשל? הוא לא צריך בכל זאת לרדת לדרגות שהוא רואה את עצמו כפגום, שהבורא זורק אותו וכן הלאה, לא. הוא צריך בכל זאת להתחיל להשתדל להיות כל הזמן בקו אחד.

תלמידה: האם יש לו ממה לשמוח במצב כזה?

כן. שהוא נמצא בעבודת ה׳.

שאלה: יש הרגשה שאת ההזדמנות להידור מפספסים. אחרי שהחברות עוברות והן העלו אותי, אני חושבת שזו הייתה הזדמנות מהבורא לעשות מאמץ ופספסתי אותה. יש איזו דרך לא לפספס הזדמנויות כאלה?

להעריך יותר את החברות.

שאלה: המצב הזה של הידור, מעל זה שאין טעם וריח ובכל זאת יש שמחה וכניעה כלפי הבורא כדי לתת לו נחת רוח, האם זה מצב של השפעה חלוטה לבורא?

זה לא בדיוק השפעה חלוטה לבורא, אבל בכל זאת זו השפעה.

תלמידה: אז מאיזה כלי מגיעה השמחה הזאת?

מכלי שאני למעלה מהראש שלי, למעלה מהשכל שלי, נמשך להתחבר עם הבורא.

שאלה: לפעמים אנחנו מרגישות שכולנו בעשירייה עושות מאמצים כדי להיות נאמנות זו לזו, למרות שאין טעם וריח, וזה נותן לנו הרגשה של הודיה. אם זה הבורא שמוסיף טעם מעל המצב שלנו?

כן.

תלמידה: והאם זה החיבור שאנחנו מחפשים?

אנחנו מחפשים חיבור ככל היותר קרוב לבורא, ובכל מיני מצבים שלא יהיו.

שאלה: האם יש בכלל אפשרות לעזור לחברה להרגיש שמחה ותענוג בעבודה הרוחנית אם אין לה לא טועם ולא ריח, ואין כוח להצדיק את הבורא? איך אפשר לעזור?

איך תעבירי לה את זה, אם עדיין אין לה כאלה טעמים?

תלמידה: על ידי תפילה, על ידי מילים, על ידי תמיכה.

את יכולה לתת תמיכה, אבל מה היא תרגיש כתוצאה?

שאלה: כלומר צריך להיות לה השתוקקות משלה?

בהכרח.

שאלה: האם אפשר לראות את מתנת השמחה וההידור שניתנה על ידי הבורא? זו העשירייה שלך?

בסופו של דבר ככה זה יוצא, כן. אם זה מה שאתה חושב אז כל הכבוד.

תלמיד: כלומר הערבות, הקו האמצעי בין תפילה למשחק, זה הדבר היחיד שמקשר בין הקבלה למעבר הטעמים הכי חשוב זה הערבות בינינו?

כן.

שאלה: התענוג שיכול להגיע לתכונת הערבות תלוי בכוונה של האדם והבורא, או רק בבורא?

רק בבורא.

שאלה: איך אני יכולה לוותר על האשליה שאני יודעת מה משמעות הבורא?

לא יכולה.

שאלה: איך אני יכולה להכין את הכלי שלי למצב שאין בו טעם, אין בו הרגשה, ושבמצב כזה אני עדיין ארגיש התעלות ושמחה?

זה מתוך כמה את מבטלת את עצמך כלפי חברות, בסופו של דבר את מגלה עד כמה את יותר קרובה לבורא.

שאלה: כשמופיעה שמחה בינינו כאן היראה לקבל אותה בצורה נכונה, ואז יש מאמץ לעבוד בכוונה והשמחה הולכת לאיבוד. האם זה דינמיקה נכונה? האם אפשר לשלב בין מאמץ לשמחה?

כן.

תלמידה: מה זה יכול להיות? ביחסים בינינו אנחנו צריכות למלא זו את זו?

אתן פשוט צריכות להיות מחוברות היטב.

שאלה: איך עלינו להגדיר את השמחה בצורה מעשית? אם בחברה הזאת אנחנו לא יכולים ללכת עם חיוך בדרך, למרות שהלב לפעמים קופץ בגלל איזה רגש שמקבלים מהעבודה.

כן, אבל זה שאני מחובר עם החברים שלי, ורוצה להיות איתם "כאיש אחד בלב אחד", זה ממלא את הלב שלי.

שאלה: שאלת את החברות שלי למה הן רוצות את המצב של ההידור, למעלה מהגילוי, אז הן עונות, כי זה מה שישמח את הבורא, ובזה הן בעצם מושכות חסדים. האם זו התשובה הנכונה?

כן.

שאלה: כל פרצוף שהסתיים מאבד את ההידור שלו?

איזה פרצוף?

תלמידה: כל רצון מתוקן מאבד את ההידור שלו?

לא.

תלמידה: כלומר ההידור הוא לא במהלך העבודה עצמה?

לא.

שאלה: כשהאדם מרגיש להיפך, את גדלות הבורא, איך הוא מגלה את עצמו, איך הוא עוזר, איך הוא מאיר, הוא חושב "מה, עכשיו אני אהנה בזה בעצמי"? אז מה, הוא צריך להסתיר את זה איכשהו מעצמו?

לא, לא צריך להסתיר שום דבר. צריך פשוט להתקדם, ללכת קדימה. למשוך את החברים ואת האחרים לזה שכולם יתחברו ויגלו את הבורא ביניהם.

שאלה: כתוב כאן בקטע שהשמחה הזאת צריכה להיות כמו שעשועים בפני הבורא. אז מה זה השעשועים האלה?

אף על פי שאני לא חייב, אני עושה את זה בגלל שאני מרגיש בזה שעשועים.

שאלה: איך מתוך המצב שאתה לא מרגיש טעם בעבודה, לעבור למצב שאתה נהנה משעשועים של הבורא איתנו? איך עושים את האחישנה הזאת, את המעבר המדהים הזה?

רק על ידי העלאת חשיבות הבורא והעלאת החברים, חשיבות החברים. זהו, אין עוד דרך.

תלמידה: בשיעור בוקר אמרת שאנחנו צריכים להתחבר רק בהשתוקקות של החברים. איך לשים פילטר על כל היתר, או למלא את זה בצורה חד צדדית? מה ההכוונה לעבוד עם כל היתר?

אין לזה הכוונה. אתם בעצמכם צריכים להתחיל להרגיש את זה.

שאלה: במצב של כניעה ללא תנאי האם יש בקשות מהבורא? או שזה מצב פשוט שמקבלים הכול ומצב כזה כמו סטטי, או לפני שינוי? מה זה המצב הזה?

זה מצב שמקבלים אותו ככה.

תלמידה: ואין בקשות יותר? באותו רגע אין דרישות?

לא.

שאלה: האם אפשר לומר שמצב הערבות זה מצב של צל דקדושה?

יכול להיות.

(סוף השיעור)