שיעור הקבלה היומי14 ינו׳ 2026(בוקר)
רב"ש. מהי התפלה על עזרה ועל סליחה, בעבודה. 4 (1988) (מוקלט מתאריך 13.03.2003)
14 ינו׳ 2026
שיעור בוקר 14.01.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
שיעור מוקלט מתאריך 13.03.2003
https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/PCAuOxRA?activeTab=downloads&mediaType=video
ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 593,
"מהי התפלה על עזרה ועל סליחה, בעבודה"
"מהי התפלה על עזרה ועל סליחה, בעבודה". הרצון לקבל שהבורא ברא "לא יוגנה ולא ישובח"1, זה טבע. ומה שהוא צריך, גם "לא יגונה ולא ישובח", דורש לפי מה שהבורא עיצב אותו. אלא כדי להידמות לבורא, על הנברא להשתמש ברצון לקבל שלו כבדבר היחיד שנמצא לרשותו.
אם משתמש בעל מנת לקבל, בזה הוא ההיפך מטבע הבורא שנותן. אם משתמש כדי לתת, אז מזה הוא ידמה את עצמו לבורא שנותן. יוצא שהעבודה שלנו היא לא על הרצון, אלא על הכוונה, איך להשתמש ברצון, והרצון בכלל כאן לא נושא לוויכוח. זה הטבע שממנו אי אפשר לברוח ואי אפשר לשנות.
ובכוונה על מנת להשפיע או על מנת לקבל, יש הרבה דרגות, זה כנגד זה. ככל שאדם מסוגל לבקש תיקון על כוונה על מנת לקבל, אז פותחים לו ומראים לו עד כמה הוא בכוונה הזאת. לפי זה הוא רואה מהו הלב שלו. ובכוונה על מנת לקבל, יש לנו 125 דרגות, 125 עולמות, שאם נתקן את הכוונה על מנת לקבל בהדרגתיות של 125 השלבים האלו, אז הולכים לגמר התיקון, הכוונה בעל מנת להשפיע. זאת כל העבודה שלנו.
יוצא שהרצון לקבל לא בידנו, הכוונה גם היא מיתקנת על ידי המאור שמחזיר למוטב, שהופך את הרע לטוב, מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. ופעולת האדם היא רק לבקש. זה נקרא "להתחזק". הבורא שם ידו של אדם על הגורל הטוב ואומר, "קח לך"2. החטא הוא בזה.
חטא זה שלא מבקשים תיקון מלמעלה. מה זה חטא? מה זאת אומרת שלא מבקשים תיקון? שלא עושים פעולות כאלו, שבסך הכול יביאו אותי נגיד למצב שאני אדרוש את התיקון. אני צריך להגיע לכזאת סיטואציה שנולדת בי תפילה לתיקון.
ולהוליד את התפילה הזאת, אפשר על ידי כל מיני גורמי חוץ, שאותם אני צריך לייצב לידי כך שאני אושפע מגורמי החוץ האלו, ואז אני אצעק לפי מה שהם ישפיעו עליי.
יוצא שבחירה חופשית היא לא ברצון של אדם, ולא בחירה חופשית בתפילה של אדם, אלא בחירה חופשית היא איך אדם יחנך את עצמו. איך הוא יכניס את עצמו לגן ילדים, לבית ספר, לאוניברסיטה, לכל מיני חוגים, לכל מיני השפעות של ספרים, סרטים ואולי עוד כל מיני דברים שאנחנו עושים בחיים.
אז אני צריך עכשיו להכניס את עצמי כאיש העומד ברשות עצמו כביכול, ויש לי איזו מין בחירה חופשית, להשתמש במשהו בבחירה החופשית הזאת. עכשיו לחנך את עצמי, להכניס את עצמי למערכת חינוך מיוחדת שאני בוחר, שבסופו של דבר ייצא ממני האדם שאני עכשיו מחליט שצריך לצאת. זאת כל הבחירה החופשית שלנו.
והאדם הזה, מה תהיה באמת המהות שלו, הייחוד שבו? שיבקש עזרה מה'. בהתאם לזה אני צריך עכשיו לצייר לעצמי את מערכת החינוך שלי, איך אני עכשיו בונה אותה מסביבי.
אם אני כך יכול לתאר את התהליך שלי עכשיו בחיים, למשך אולי כמה השנים הבאות, זה נקרא שאני מממש את זכות הבחירה שלי. כי מה שאני עכשיו מחליט ועושה וחושב, זה מה שלימדו אותי, זה מה שהכניסו בי ואני לא אני, כמו שבעל הסולם כותב.
אני לא אוכל מה שאני רוצה, ולא ישן איך שאני רוצה, ולא חושב איך שאני רוצה. אני לא יודע מה אני רוצה, אלא איך שהסובבים אותי רוצים, וכך חושבים וכך מכתיבים לי. הם הכניסו לי את זה בחינוך, ואי אפשר שבן אדם יגדל בחברה ולא יקבל חינוך.
כל אחד, רוצה או לא רוצה, בגיל שמתחיל לשאול על מטרת חייו, הוא כבר איזשהו איש גמור, כבר "בישלו" אותו באיזו צורה. עכשיו הוא צריך לקבוע לעצמו את מערכת החינוך החדשה שהוא קובע, כדי להקים מעצמו את האדם שעכשיו הוא מצייר לעצמו כאדם שהוא צריך להיות.
ואחר כך יהיה לנו מעניין לדעת ולראות, למה דווקא החינוך הטבעי שקיבלנו, המשפחה שבה נולדנו, בית הספר, החוגים, מה שעברנו בחיים, עם מי שנתקענו בחיים, למה זה קרה לנו כך, ובהתאם לזה, איך אני צריך עכשיו כביכול, לתקן את המעוות הזה ולהביא את עצמי לצורה האחרת. למה האדם צריך כביכול, לחזור על החינוך שקיבל מלכתחילה, ללא ידיעתו ובחירתו ולהתחיל עכשיו בחינוך חדש?
כאן צריכים להשתמש בכל מיני עצות של החכמים שלנו, שהם כבר הציעו את זה לפנינו. איך הם כותבים על החברה, שהיא בעיקר אותו הכור שבו אנחנו מתבשלים וממש יוצאים משם כאדם חדש, ומשתמשים ב"הרגל נעשה טבע שני", ובכל מיני כוחות שנמצאים בנו, שאנחנו כבר יודעים על קיומם, ומשתמשים בהם בצורה הנכונה.
לכן אין על האדם להתלונן לפני ה', למה הוא ברא אותו בצורה כזאת, עם אילו תכונות, ועם אילו תנאים, ומשפחה לא כל כך, וחברה לא כל כך, אלא מה שיש לך, אתה לא יודע, אבל זה המצב שממנו והלאה, אתה דווקא צריך לתקן את עצמך.
זה המצב ההתחלתי. זה האפס. ממנו אתה צריך לפעול, לפי מבנה הנשמה שלך והתיקונים הקודמים שעשית אולי אי שם בגלגולים הקודמים, מי יודע, אבל כך מכאן והלאה אתה צריך לפעול. ועל התנאים ההתחלתיים אף פעם לא שואלים אותך, על מה ולמה. מכאן והלאה תתחיל.
תלמיד: אנחנו לומדים שהדרך הרוחנית עומדת על חינוך. אז למה אנחנו נגד החינוך, או המקובל צריך ללכת נגד החינוך? כאילו צריך לבחור סביבה שאין שם שום חינוך.
איך המקובל יכול ללכת נגד החינוך, או לבחור סביבה נגד החינוך, אני לא מבין. קודם כל מה שקורה מסביבי בדרגת דומם כלפיי, אני צריך לקבל כנתון שבא מלמעלה. האם יש לאנשים האלה ולעולם הזה איזו חופשיות? הם מסכנים שלא משתמשים בבחירה החופשית שלהם, שהם בובות לגמרי. אבל האם יש בהם איזו חופשיות? "לב שרים ומלכים ביד ה'", זה בטוח, על זה אין מה לדבר. אבל אני מדבר גם על האדם הרגיל ברחוב. מה הוא עושה? הוא פועל רק על ידי הדחפים הפנימיים הטבעיים שלו. אז איזו בחירה חופשית יש שם? אין כלום. אז מאיזה חינוך אני יכול לברוח או לא לברוח?
גם כלפי החינוך של הילדים שלנו. אנחנו צריכים לתת להם אפשרויות להתבשל בצורה כזו בחברה שלנו, בממוצע, שיקבלו חינוך רגיל. "בתוך עמי אנוכי יושבת", זה החוק. זאת אומרת כשאני בוחר חינוך לילדים שלי, אז אני בוחר כך - אני רוצה שהם יהיו יהודים, ואני רוצה שהם יהיו שווים לדורנו, ולא לדור המבול לפני כמה אלפי שנים. אז דאגתי שיהיה להם חלק מהיהדות, מהציונות, מהחינוך המודרני, כלומר מדע וכל מיני דברים, ושכל הדברים האלה יהיו יחד בבן אדם. אחר כך, כשיבוא לאדם, אם הוא מתבגר, רצון לקבוע את הצורה החדשה שלו, לא לפי מה שהחברה, ההורים הציבו לו, אז הוא כבר קובע מתוך כל הדברים האלה מה הוא צריך הלאה, מה הוא רוצה להוסיף לעצמו, לשנות בעצמו.
אבל אתה לא יכול לברוח מהחינוך. אתה בהכרח נמצא במערכת כלשהי. אם אתה יוצא מהמערכת הזו, אז אתה יוצא ממערכת אחת ונכנס למערכת אחרת. לכן אנחנו צריכים בצורה ביקורתית, תבונית, לבנות מערכת חינוך לעצמנו. ואם אתה רוצה, אז בבקשה, גם לילדים שלך תבנה מסגרת מסוימת. אבל זה מה שאנחנו בעצם עושים, חוץ מזה אין לנו מה לעשות.
בעל הסולם כותב ב"מתן תורה", אחרי שאדם בוחר את החברה ומכניס את עצמו לתוכה, הוא כבר כמו קדרה שמתבשלת על האש וכבר אין לו מה לעשות. הכניסו הכול לתוך הסיר, שמו אותו על האש, וברור מה ייצא, איזה מרק, איזה מאכל.
תלמיד: האם אתה אומר שקיים חינוך שיכול להביא את האדם לרוחניות? יכול להיות דבר כזה?
לא, אין חינוך שיכול להביא את האדם לרוחניות באופן חופשי כך סתם. אבל אם אדם בונה לעצמו מסגרת, כך שהמסגרת הזו תשפיע עליו בצורה סלקטיבית, מאוד מיוחדת, כך שהוא ישתנה להיות אדם הדורש התאמה לבורא, דבקות בבורא, תיקון מהבורא, אז האדם מסוגל לעשות את זה. אבל שוב, האדם בונה את המערכת הזו, אין דבר כזה מערכת.
עכשיו מישהו מבחוץ נכנס לקבוצה ויושב כאן בפנים. הוא יכול לשבת עשרים שנה וזה לא יזיז לו כלום, אפילו שישמע מה שמדברים כאן. אני לא רוצה לנקוב בשמות, ישנם כאלה הרבה. אני כן אתן דוגמה טובה. יש חבר אחד שהוא יבוא, הוא יעזור, אבל כלום חוץ מזה. זו דוגמה כזאת בולטת. מה חסר? אפילו שהוא היה נמצא כאן, ואני מכיר אותו טוב, טיילנו, המון שעות הייתי יחד איתו, היה לי מעניין, אבל חוץ מזה, הוא מוכן לעשות הכול. אז המסגרת פועלת עליו? בשום דבר היא לא פועלת, כי הוא לא עושה את המסגרת כמסגרת חינוכית כלפיו.
האדם צריך כאן לעשות יחס כזה בינו לבין המסגרת בכדי שהיא תפעל עליו כמערכת חינוך לכל דבר, כלומר הוא מוכן להשתנות, הוא מוכן להתכופף כלפי המסגרת הזאת. ואם הוא לא עושה את זה, אז הוא פשוט נמצא, כי אלה חבר'ה טובים, יש אהבת חברים, לומדים, עושים סעודות, הכול יפה מאוד. ומי שרוצה לעשות את התיקון על ידי החברה, אז הוא צריך כל הזמן להיות במאמץ הזה. כי החברה בעצמה היא דומם, אם אני לא משתמש בה כמו כוח חי המשתנה שמשנה אותי.
תלמיד: האם הדבר הזה הוא גם בא מחינוך?
הדבר הזה לא בא מחינוך, הדבר הזה בא כבר מתוך הנקודה שבלב, אין מה לעשות. אבל לאלה שיש להם נקודה שבלב, יש הזדמנות בצורה כזאת לשנות את עצמם, ומסבירים לנו באיזו צורה אפשר. וגם אם יש לך קצת רצון קטן לשנות את עצמך, שעל ידי החברה אתה מתחיל כך להתייחס, אז אתה תגדיל את הרצון הזה, ותהיה לך נקודה שבלב יותר גדולה ויותר גדולה. אפילו שקיבלת קצת התרוממות מלמעלה לשנות את עצמך על ידי החברה, לקבל חינוך חדש, להיות "האדם", זאת אומרת "אדמה לבורא", לעליון, אתה יכול על ידי החברה לקבל תוספת כוחות ותשוקות לזה ולהמשיך.
ודאי שכל אחד שבא לכאן, בא עם נקודה שבלב לגמרי שונה. יש כאלה שזה אצלם כבר מבורר ממש בצורה ברורה מאוד, ויש כאלה שהם בעצמם לא יודעים למה הם נמצאים כאן. הנקודה עובדת, יודעת, אבל הם עוד לא יודעים, זה עדיין לא התגלה, לא נגלה כלפי האדם. בהדרגה זה מתגלה במשך כמה שנים. פתאום הוא מתחיל להבין שהיחס שלו הוא באמת אחר.
אבל שוב, הכול זה חינוך. וגם אנחנו, נקווה שפעם נוכל לחנך את כל עם ישראל ואולי את כל העולם. זאת אומרת לבנות מסגרות כאלה בעם ובעולם, שכל אחד שיש לו איזו תשוקה, נטייה, תהיה לו אפשרות לדעת שאפשר לשנות את עצמו ולחנך את עצמו, ושהדבר הזה נמצא ממש בהישג ידו, בחינם, חופשי, קרוב, פשוט. זו המסגרת שאנחנו צריכים לחשוב איך לבנות. בלי זה לא יהיה תיקון.
תלמיד: מה זה תורה ומצוות בזמן ההכנה? ואיך אדם מנסה לשם זה לעשות עכשיו את השינוי של הכוונה?
יש אומרים, שיש כזה דבר שנקרא כלי רוחני שהבורא ברא שנקרא "האדם", אדם הראשון, הנברא היחידי. אם לא האדם הזה, המבנה הזה, אז חוץ ממנו יישאר רק האור העליון, הבורא. אם יש אדם, הנשמה הזאת, כלי כלפי הבורא, היא יכולה להרגיש את עצמה שהיא נמצאת באיזה מרחק מהבורא שנקרא "העולמות", העלמה בין הבורא לכלי הזה. העלמה הזאת נמצאת בתוך הכלי, זו אי התאמה בין הכלי לאור שסובב אותה. אבל חוץ מכלי ואור שסובב אותה אין שום דבר. גם שסובב אותה וגם שממלא אותה זה אותו דבר. כלומר העולמות הם החלשת האור, המעטת האור, על ההרגשה הפנימית של הכלי.
כדי להרגיש את עצמו דומה לאור, להיות במצב הגבוה, הטוב, המושלם ביותר, הכלי הזה צריך לתקן את עצמו בכוונה, מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. כמו שעכשיו שמענו במאמר. יש רצון לקבל שהוא דבר ניטרלי, כוונה על מנת לקבל שנקראת "יצר הרע", וכוונה על מנת להשפיע שנקראת "יצר הטוב". היצר עצמו הוא יצר, אותו היצר יכול להיות או רע או טוב, אותו מלאך המוות הופך להיות למלאך הקדוש.
יש לנו רצון אחד, אבל הרצון האחד מתחלק להרבה מאוד רצונות פרטיים, ובכללות הם נקראים "תרי"ג רצונות". כדי לתקן, אפשר לתקן אותם אחד אחד. תיקון של כל רצון מהכוונה שלו על מנת לקבל לכוונה על מנת להשפיע נקרא "עשיית מצווה". כשמתאימים את הרצון לעל מנת להשפיע כמו שהוא בבורא, באור שמגיע כנגד הרצון הזה, נקרא שעשינו את המצווה, קיימנו את המצווה. ואז הרצון הזה מתמלא לפי ההתאמה שלו לאור באור, כך שאין שום הבדל בין אור לרצון. אז זה נקרא "תורה, אורה", הרצון מגיע לתורה. זה נקרא קיום תורה ומצוות.
התיקונים על הרצון הכללי הזה, על כל הנשמה, הם מתחילים ממצב, מרצון בוא נגיד, זה לא מצב, אין מצבים, מהרצונות הקטנים ביותר. כל פעם התיקון הוא בזה שצריכים לברר את הרצון, מהי הכוונה שלו, ומה צריכה להיות הכוונה הרצויה. וצריכים אז לבקש, כמו שגם למדנו כאן במאמר, שהחטא הוא שלא מבקשים עזרה. אז מבקשים עזרה אפילו בלא מודע או כן במודע, בהתאם לדרגת ההכרה, וכך מתקנים ועולים מרצונות קטנים ליותר גדולים.
במצב שהרצונות מיתקנים בדרגות הקטנות, אין עדיין הכרה מה עושים ברצון עצמו, מה הוא הרצון עצמו, ואיפה הם נמצאים, לא יודעים. היינו, מרגישים את עצמם רק בתוך הרצון בלבד, סגורים בתוך הרצון. הם לא יכולים עדיין לצאת מהרצון הזה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, זה נקרא ש"סגורים בתוך הרצון". ואז, כשלא יכולים עדיין לתקן את עצמם בצורה אמיתית, אלא מתחילים איכשהו להרגיש שיכול להיות דבר כזה, שההיפך יכול להיות, אבל מה זה, לא ידוע, זה נקרא קיום למטה מסף ההרגשה, למטה מסף ההרגשה הרוחנית האמיתית. כולם נמצאים רק בתוך רצון אחד, רק ביצר רע, לא יצר רע ואחר כך יצר טוב.
בצורה כזאת, כל הפעולות של האדם, שלא יכול לתקן את עצמו, אלא רק איכשהו מבקר ומשתדל במשהו לעשות ולא יודע בדיוק מה, המצבים האלה נקראים "זמן ההכנה". וכל פעם כשמגלים לאדם איזה רצון, הוא לא יודע איזה רצונות הם, מאיזה סוגים, מה הם הרצונות האלה מסך כול 613 הרצונות שנמצאים ברשותו, איזה רצון אחד עכשיו מדבר בו מ-613, ובאיזה גובה, באיזה גודל הוא מדבר בו, באיזו רמה, הוא לא יודע כלום. האדם שפועל מתוך הדחפים הלא ברורים האלו נקרא שהוא נמצא ב"זמן ההכנה".
זה כמו שהרב'ה נותן דוגמה. נותנים לכתוב עם הגיר על הלוח, לפני מאה, מאתיים שנה ככה למדו לכתוב. אחר כך כשבן אדם כבר רוצה לכתוב משהו יפה וטוב שיישאר, אז הוא משיג נייר. הנייר היה אז יקר. אבל עובדים גם באותם רצונות, תרי"ג רצונות, אין במה יותר לעבוד. רק העבודה בהם, כשעוד לא יודעים מה עושים ובמה בדיוק עושים, באיזה רצונות בדיוק עושים, היא נקראת "עבודת ההכנה".
בדרך כלל אנחנו מתבלבלים, בכך שתרי"ג מצוות, מה שהם אומרים שאנחנו צריכים לתקן, נראה לנו שאנחנו מתקנים על ידי אולי מעשה שכל העולם עושה. אין שום קשר בין מעשים שכל העולם עושה ובין הפעולות האלו שאנחנו צריכים לבצע. כי הפעולות שאנחנו צריכים לבצע הן בכוונה, מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, על הרצון הפנימי. ובחיצוניות שאותם המקובלים החכמים קבעו שכדאי לנו לעשות את זה, הם קבעו שהדברים האלה יזכירו לנו שיש גם קיום פנימי.
כדי להזכיר לנו זאת, הם גם הכניסו, החדירו את כל הפעולות האלו בחיצוניות בחיים שלנו. על ידי המערכת החיצונית הזאת, כשאתה קם, אז אתה צריך לדעת איך אתה קם, מסתובב ומתרחץ, הולך לשירותים, יושב לאכול, מתלבש והולך לעבודה. איך שאתה מתייחס לכל דבר ודבר בחיים שלך, למשהו שנמצא בסביבתך, מוגדר בך איך עליך לעשות זאת. למה? כי אתה מתייחס ברצון. אז הם רוצים להזכיר לך, שאת הרצונות הפנימיים שלך, לא רק כלפי הסכו"ם, לא כלפי המרק, כלפי השינה או האכילה, אלא כלפי הבורא, את הרצונות הפנימיים האלה אתה צריך לתקן. כדי להזכיר עליהם, הם עשו לנו גדר, והגדר הזה בחיצוניות הוא שומר את האדם שלא יברח מהגדר. אבל צריכים להזכיר לאדם שהדבר הזה הוא בעצם רק מסגרת לקיום הפנימי.
אז יש לך את קיום הרצונות שלך בתיקון הנכון בזמן ההכנה, ואחר כך כשתעבור את זמן ההכנה, תהיה לך עבודה עם הרצונות בתיקונם על הכוונה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. וכדי שלא תברח בכלל מהעניין, אז גם הכתיבו לך את "שולחן ערוך", שתדע מה לעשות עם הגוף שלך. למה? כי דרך פעולות גופניות לפעמים תיזהר ותיזכר שאתה צריך לחשוב על דברים פנימיים.
תלמיד: אבל רב"ש אומר שכשהאדם קורא ליצר הרע רע, זה כבר ממש כשהוא מרגיש אותו כרע. והדבר הזה עוד צריך לבוא. מה האדם מרגיש ממש כשהוא רואה שזה ממש פוגע בו?
לפני שהאדם מגיע לתיקונים האמיתיים, זאת אומרת שנותנים לו אפשרות באור ה', באור העליון לראות את הרצון שלו, את הרצון כנגד האור, אז הוא לא יכול לקבוע שהרצון הזה רע, כי הוא לא רואה אותו ההפך מהאור. זאת אומרת, לא יכול להיות על מנת לקבל, לפני שמתגלה לאדם בורא, והוא רואה למי אני בעצם צריך להידמות, ומה זה נקרא על מנת להשפיע, ומי אני, שבזה אני ההפך ממה שצריך להיות.
תלמיד: אז זה רגשות, זה עוד לא ממש גילוי?
זה רגשות, רגשות זה נקרא גילוי. מה יש לי חוץ מרגש? מה שאני מגלה בתוך הרצון שלי, זה נקרא רגש. ואחר כך ליד זה יש לי שכל, שבו אני רק מודד ומבקר ומחליט ליד הרגש מה אני אעשה עם הרגש הזה, ואיך אני מביא את עצמי לרגש יותר גבוה.
מה זאת אומרת? שההרגשה שלי, שהרצון שלי יהיה יותר מתאים לבורא. זאת אומרת מתי אני עובד עם הרגש? כשאני נמצא בתוך מדרגה, וכשאני רוצה להעביר את עצמי ממדרגה אחת למדרגה שנייה אני עובד עם השכל. בשביל מה אני צריך את השכל? כמו מכונית, לעבור ממדרגה אחת למדרגה שנייה, כמו מנוף, לזה אני צריך שכל.
תלמיד: אני מבין ממה שאמרת קודם שזה לא משנה איפה האדם נמצא, שם המחשבה שלו יכולה להיות מיוחדת. לפעמים קורה שאדם לא מחובר, נניח הוא אוכל, ואומרים לו לך תקרא ספר. ואז הוא לא עושה את זה, אלא ממשיך לאכול. אז אולי הוא פוגע באיכות, או פוגע בכמות, הוא עושה את זה?
בתיאבון, אני לא יודע מה אתה שואל.
תלמיד: זה נכון להגיד שלפני שיש התעוררות הנקודה שבלב, אין בכלל דבר כזה שנקרא אני, ואנוכי אמיתי?
לפני שהנקודה שבלב מתעוררת באדם, האדם פשוט מבצע הכול מתוך הלב שלו, ללא נקודה שבלב. זאת אומרת, הוא פועל כמו שכל אדם פועל בעולם הזה. יש לו רצונות, יש לו רשימות שכל פעם עולות, ועל ידי הרצון הכללי ליהנות הרשימו כל פעם קובע איזה אופי הרצון הכללי עכשיו צריך לקבל. והרצון הזה מבצע את הרשימו על ידי השכל שמשתמש בו, בהתאם למסגרת, ליכולת, לחברה, לחינוך, וכן הלאה.
אז יש סך הכול רצון, רצון ליהנות, זה אני. ועכשיו עולות מלמעלה רשימות, על ידי מה ליהנות, אני רוצה עכשיו לאכול, אחר כך לא, בא לי לישון, אחר כך משהו מתוק, אחר כך אני רוצה לטייל. כל פעם באות איזה רשימות, כבוד, כסף, דחפים, קנאה תאווה. הן באות, והרצון הכללי ליהנות מממש אותם, אבל מממש בהתאם לשכל. השכל צריך לתת לי תוכנית, איך אני יכול לממש את הרצון שלי בתנאים האפשריים שנמצאים לרשותי.
וזה נקרא אדם רגיל שפועל בצורה כזאת, אין בו שום דבר חופשי. אין כאן שום דבר שאנחנו יכולים לדרוש ממנו, ולהגיד לו תעשה כך או תעשה ככה. אם אתה רוצה שהוא יעשה אחרת, אתה צריך להפעיל עליו חינוך אחר, זאת אומרת לחץ חיצון שישנה בו את התנאים, ואז בהתאם לזה הוא יעשה.
תלמיד: זאת אומרת שבכל העולם כולו יש רק רצון?
בכל העולם כולו יש עדר כזה גדול של 7 מיליון פרות ופרים שמטייל על פני כדור הארץ ועושה הרבה הרבה לכלוך. זה הכול. עכשיו, אם יש לך נקדה שבלב בתוך הרצון הזה, והיא כבר מתחילה לעורר את כל הרצון הזה חוץ מהרשימות הבהמיות כלפי הבורא, שמעורר את כל הרצון הכללי הזה שבואו נתקשר לבורא, זו הנקודה שבלב, זה רשימו חדש שבא, תוספת. כמו שאנחנו לומדים שיש בנקודות דס"ג, פתאום עולות רשימות ונעשה בראש דס"ג זוג רשימות, ב'/א' מצומצמים, וד'/ג'.
ב'/א' זה נורמאלי, והולך לפי הסדר. פתאום בא ד'/ג' ודורש עוד משהו, מלכות דורשת למלאות אותה. זה דומה למערכת הלב שלי, נכנסת נקודה שבלב, מלכות, ומתחילה לדרוש את המימוש, וכבר יש לי שתי רשימות, ואני מתחיל להתרוצץ. עד שבאמת אחרי הבירורים, והחינוך שעשיתי לעצמי על ידי החברה, מה שנקרא גם ספרים, גם סופרים, גם רב, גם הכול, אני מחליט שהרשימו ד'/ג' הוא הרשימו האמיתי, אותו אני צריך לממש, וכל יתר מה שבא לי, זה רק כדי לסייע ולעזור.
זה מה שקורה אצלנו. אם אדם מסדר את עצמו כך שהרשימו, הנקודה שבלב זה מה שקובע את כל החיים שלו, ולפי זה הוא צריך ללכת, וכל הלב הוא רק בשביל זה, והרשימות שמתעוררות שם הן רק בשביל זה, אז הוא כבר מתחיל להתקדם בקו הנכון.
לפני כן הוא נמצא במאבק. אין כאן כל כך הרבה דברים שבהם אפשר להסתבך, אלא בגלל שזה קשור לרגש שלנו, זה מבלבל אותנו. אבל תצא מהרגש, אל תקשור את זה לעצמך, תתחיל לחשוב מהצד, איך זה בנוי, ותראה שהמנגנון מאוד מאוד פשוט.
הבעיה היא רק שאם אתה רוצה להכניס את עצמך למנגנון הזה, או לחפש בתוך עצמך את המנגנון הזה, אז מתחיל הבלגן ובין שני עצים אתה כבר לא מוצא את עצמך. אבל אלה ממש שני עצים, אין יותר.
תלמיד: אתמול הסברת לנו שתפילה אמיתית היא בהתרחשות בתוך הלב, בלי המודעות שלנו.
קראנו על זה או לא? אתה אומר שאני הסברתי, אבל לא מצאת לזה הצדקה בספרים?
תלמיד: כן.
תפילה זה נקרא העבודה שבלב. זאת אומרת, זה לא מה שאני מרגיש בלב, זה נקרא העבודה שבלב. תראה איך הם מדייקים. הם אומרים ככה, לא היחס שלי לבורא נקרא תפילה, אלא היגיעה שלי על הלב, שישנה את הרצון שלו, או את הכיוון שלו זה נקרא תפילה. ואני עכשיו הולך ומחפש מי מהחברה יכול להשפיע לי איזו התרשמות, ושהוא יעבוד עליי. בואו חבר'ה נעשה ביחד מרק במטבח, ועוד כל מיני דברים, ואני רוצה שיעבדו לידי אנשים שאני אתרשם מהם, זה נקרא תפילה. זו עבודה על הלב, שהלב ישנה את היחס שלו לבורא. זאת היגיעה.
תלמיד: בעצם אתה אומר שזו מין תשוקה כזאת שהיא צריכה לקבל. אז מה ההבדל בין זה לדרישה, לנקודת הדרישה?
אנחנו למדנו, אולי לא מספיק. מה זה נקרא העלאת מ"ן? שיש בעליון אח"פ, והאח"פ הזה הוליד אותי פעם. זאת אומרת יש לו כל מה שיש לי. אז מה ההבדל בינו וביני? שהוא נמצא בדרגה יותר גבוהה ממני. שבי יש רצון לקבל ממנו, ובו יש רצון להשפיע לי. ואני יכול עם הרצון שלי לעשות בדיוק את ההתאמה לרצון שלו. לא לעשות את הרצון בעצמו, אלא לרצות להיות כמוהו.
אז אם הרצון שלי לקבל מהעליון, הופך להיות רצון להיות דומה לעליון, זאת אומרת להשתמש ברצון לקבל שלי בעל מנת להשפיע לו, ולא בגודל שלי שאני מקבל ממנו, אלא בגודל שלו, שהוא רוצה להשפיע לי. ולפרה יש הרבה יותר רצון לתת, מאשר לעגל לקבל. יוצא שאני מבקש מהעליון שאני רוצה לעלות אליו, זאת אומרת גם להיות כמוהו בגודל, וגם באיכות בעל מנת להשפיע כמוהו. היחס הזה מהתחתון לעליון נקרא תפילה.
תלמיד: אז תפילה היא בעצם דרישה?
זאת דרישה, אבל דרישה שהיא מתאימה לפי כל הפרטים למה שיש בעליון. אם יש איזושהי סטייה בזה, אז הרצון שלי עדיין לא מוכן, הכלי שלי עדיין לא כלי. לכן יכולים הרבה מאוד זמן להיות בהכנה לתפילה, בתפילה לפני התפילה.
תלמיד: אנחנו לא יודעים מה זה רצון להשפיע, ורצון לקבל על מנת לקבל גם כלפי הבורא הוא לא מגולה. אז מהי העבודה שבלב? עם מה אדם עובד אם שני הדברים האלה לא מגולים?
עוד פעם תאר לי את המצב שאתה שואל עליו.
תלמיד: הכוונה על מנת לקבל כלפי הבורא היא לא מגולה, וגם על מנת להשפיע לא מגולה, אז מה העבודה שבלב?
אתה אומר כך, הבורא נסתר, אני לא יודע אם הוא קיים או לא קיים בכלל, אומרים שכן יש דבר כזה. יש אומרים, אני לא מרגיש כלום. כשאני לא מרגיש כלום, אז אין לי לא כוונה על מנת לקבל ולא כוונה על מנת להשפיע, למי? בכלל אין לי שום כוונה, אני לא מתכוון אליו, אני לא מסתכל כי אין לי על מי להסתכל, אין לפניי, זאת אומרת בי, זה לא חשוב איך לתאר, איזו מין דמות שאליה אני מתכוון. תמונת ה' כנגד עיניו, מה זה? אין לי דבר כזה, אז מה יהיה?
אז אין שום דבר. מה אתה שואל?
תלמיד: מהי העבודה שבלב?
איזו עבודה יכולה להיות? אז אין שום דבר. העבודה היא מתוך הרצון. אם אין שום דבר לאדם בכלל שאתה לוקח אותו כזה ריק, ואם אין לו שום רשימות, אין מה לעורר, אין מה להגדיל שיש משהו התחלתי, אז פשוט זה גוף מת, כלפי הרוחניות אין לך עם מי לדבר. אני לא מבין אותך.
או שאתה מדבר עלינו, שבכל זאת יש איזו מין הרגשה של ההסתרה, אבל אנחנו נמצאים בהרגשה שאין לנו את זה. וכשאני אומר שאין לי כלום, אני מתכוון שלי אין כלום, אבל אני יודע שישנו דבר כזה, אבל עכשיו כרגע אין.
נגיד שהיו לי מאה אלף דולר, והיום ירדתי מנכסיי ואין לי שום דבר. אבל אני יודע מה זה, אני יודע איזה כוח זה, איזה תענוגים אפשר לקנות, איזו עוצמה זאת, אז זה לא נקרא שאין לי. זאת אומרת זאת ההרגשה שלי שאין, הרגשה שלילית שאותה אני עכשיו יכול להתחיל לממש.
תתחיל להתעמק בהרגשה הזאת, ואתה תראה עד כמה היא יכולה להיות מועילה מאוד. זה לא שאין, זו הרגשת השלילה. הרגשה שאין, זה משהו חדש, זה משהו טוב. זה כמו רשימו אחרי שהפרצוף הזדכך, שאז זה נקרא כלי, ומתוך זה אתה יכול עכשיו להתחיל מצב חדש. רק תתחיל להתעסק בזה, תתחיל לברר מה זה שאין לי, מה צריך להיות ומה אין, מאיזה מצב זה נשאר אצלי, למה זה ככה. תתחיל לברר את הרשימו הזה, אתה תראה איך תתחיל לחיות בו, ופתאום מתוכו אתה תתחיל לראות את כל העולם בצורה אחרת, ישתנה היחס שלך למציאות, לבורא, לכול.
תלמיד: אני לא יודע מה זה מאה אלף דולר.
אם זה שלב לפני שבו אין לך שום דבר, אז אין על מי לדבר. אבל אם אתה אומר אין לי, סימן שאתה יודע מה אין לך, או לא? אחרת איך יכול להיות דבר כזה? אין דבר כזה אין לי, אם אני לא יודע מה זה. אני רוצה להגיד, שכבר יש לך מזה התחלת העבודה.
תלמיד: הבורא נסתר, אני לא יודע מי הוא, אבל כלפי יחסים עם חבר איתו אני יכול לברר.
לא, זה לא שייך לחבר, זו עבודה פנימית שלך.
תלמיד: העבודה הפנימית, אבל כלפי היחס לחברה.
בסדר, מכאן אתה יכול לבוא לכל מיני דברים.
שאלה: האם על ידי החינוך אני יכול לעורר רשימות שונות שבי?
התשובה היא כן, ודאי. מה זה החינוך סך הכול?
שאלה: איזו מערכת חינוך אני חייב לבנות לי, עם איזה תוכנה?
זה נכון, אם אדם מתחיל לחשוב על זה, זה כבר בסדר.
תלמיד: אמרת שעובדים עם השכל בין הרצונות ועם הרגש שבתוך המדרגה. מה הכלל של עבודה בין הרצונות לבין עבודה בתוך המדרגה?
אם אני מרגיש והולך לבקר את ההרגשה שלי, למדוד, לבדוק, מהי, מי היא, סתם, רק אותה, זה נקרא שאני הולך לקבוע את המצב שבו אני נמצא, המדרגה שאני נמצא. מה אני קובע? או שאנחנו קובעים במצבנו, טוב לי, רע לי, או כלפי עצמי, או טוב לי, רע לי כלפי האחרים, כך אנחנו קובעים. או אם אני מדבר על אדם אמיתי, אז הוא קובע טוב לי, רע לי כלפי האם אני משפיע או לא משפיע, קרוב או רחוק מהבורא, זה בשבילו קנה המידה לטוב לי רע לי, באיזו מדרגה הוא נמצא.
הוא קבע ועכשיו הוא רוצה מתוך זה לברר. וגם כשמברר את המצב, יחד עם זה הוא מברר מה החסרונות שבו שאפשר להוסיף, להשלים, להתקדם. וכבר בהתאם לזה הוא מתחיל לעבוד עם השכל, איך להיטיב את המצב. כמו שאנחנו, היום יש לי נכסים כאלו וכאלו, יש לי אישה, ילדים, בית, אוטו ועוד כל מיני דברים. אני רוצה לקנות מכונת כתיבה, אז אני צריך בשביל זה לעשות כך וכך דברים, איזו מכונה, איך לרכוש אותה ועוד. אז אני מתחיל לעבוד עם השכל, זה נקרא שאני מתחיל להפעיל את עצמי לעלות ממדרגה למדרגה.
איזה כוחות אני צריך כדי לעבור למדרגה יותר גדולה? יותר תשוקה לבורא, יותר הכרת הרע, יותר הרגשת הנחיצות, כוונה בעל מנת להשפיע. ואז בהתאם לזה אני צריך לשנות את הסביבה שלי, זאת אומרת את היחס שלי כלפי הסביבה, כלפי הלימוד.
העבודה עם השכל זו עבודה בין המדרגות. וקביעת המצב, זה כשאני בודק עם הרגש שלי יותר, בוודאי שזה גם שכלי, אבל אני בודק עם הרגש שלי איפה אני נמצא, באיזו עוצמה על מנת להשפיע.
תלמיד: כשאדם עובד עם השכל ורוצה להיטיב את המצב, כי הוא רוצה להתקרב יותר לבורא.
כשאני הולך עכשיו לחברה ומתחיל לסדר את החברה כלפיי שהם ישפיעו עליי עוד יותר בצורה מועילה לאתגר הרוחני, למטרה, למשיכה לבורא וכל מיני דברים, האם אני עושה את זה עם הרגש? אין לי כלפי זה רגש, אני פשוט מחליט שאני חייב לעשות את זה, יש לי דחפים, ואת הדחפים האלה אני הולך לממש.
(סוף השיעור)