שיעור בוקר 16.08.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 444, "הקדמה לספר הזוהר",

אותיות מ"ה – מ"ז

אות מ"ה

"ואור הנפש הזה, מכונה בשם אור "הדומם דקדושה" דעולם עשיה. והוא, להיותו מכוון, נגד הטהרה, של חלק הדומם מהרצון לקבל שבגוף האדם, כנ"ל. וכן פעולת הארתה ברוחניות, דומה לבחינת מין הדומם שבגשמיות, שנתבאר לעיל באות ל"ה, שאין לו תנועה פרטית לחלקיו, אלא רק תנועה כוללת, מקיפה לכל הפרטים בשוה.

כן האור, של פרצוף הנפש דעשיה, אע"פ שיש בו תרי"ג אברים, שהם תרי"ג מיני שינוי צורות, בדרכי קבלת השפע, מ"מ אינם נכרים בו, אלו השינוים, אלא רק אור כולל, שפעולתו מקיפה את כולם בשוה, בלי הכר הפרטים שבו."

ודאי שמדובר על רוחניות. זה לא, כמו שהוא אומר "מכוון, נגד הטהרה, של חלק הדומם מהרצון לקבל שבגוף האדם". גוף האדם, הכוונה היא בתוך הנשמה. "האדם" הכוונה היא הנשמה ו"גוף" זה הפרצוף.

אות מ"ו

"ודע, אע"פ שהספירות הן אלקיות, ואין בהן שום שינוי והבדל, מראש הכתר שבעולם א"ק, עד סוף ספירת המלכות שבעולם עשיה, מ"מ יש הבדל גדול, כלפי המקבלים. כי הספירות נבחנות לאורות וכלים:

והאור שבספירות, הוא אלקיות גמורה, כנ"ל.

אבל הכלים, הנקראים כח"ב תו"מ, שבכל עולם, מג' עולמות התחתונים, הנקראים בריאה יצירה עשיה, אינם בחינת אלקיות. אלא הם בחינת כיסוים, המעלימים אור א"ס ב"ה שבתוכם, ומודדים קצבה ושיעור אל הארתו, כלפי המקבלים. שכל אחד מהם, יקבל רק לפי שיעור הטהרה שבו.

ומבחינה זו, אע"פ שהאור עצמו אחד הוא, מכל מקום, אנו מכנים האורות שבספירות בשם נרנח"י. כי האור מתחלק, לפי תכונות הכלים:

כי המלכות - היא הכיסוי היותר עב, המעלמת על אור א"ס ב"ה, והאור שהיא מעבירה, ממנו ית' למקבלים, הוא רק בשיעור קטן, המיוחס לטהרת "הדומם של גוף" האדם לבד. וע"כ נקרא נפש.

והכלי דת"ת - הוא יותר זך מכלי המלכות, והאור, שהוא מעביר מא"ס ב"ה, מיוחס לטהרת חלק "הצומח דגוף" האדם. כי פועל בו יותר, מאור הנפש. ונקרא אור הרוח.

וכלי דבינה - יותר זך מת"ת, והאור, שהוא מעביר מא"ס ב"ה, מיוחס לטהרת חלק "החי שבגוף" האדם. ונקרא אור הנשמה.

והכלי דחכמה - זך מכולם. והאור, שהוא מעביר מא"ס ב"ה, מיוחס לטהרת חלק "המדבר שבגוף" האדם. ונקרא אור חיה. שלפעולתו אין שיעור, כמו שיתבאר לפנינו."

בעצם הדברים הם דברים רגילים שלמדנו לא פעם אחת.

ישנה שאלה שהיא צדדית. אם אנחנו אומרים שכל אור שמופיע כלפי הכלי הוא בהתאם לתכונות הכלי, איך יכול להיות שפתאום מופיע אור יותר גדול מאשר הכלי? או יותר קטן מהכלי? תמיד חייבת להיות השתוות בין האור והכלי.

איך יכול להיות שאנחנו אומרים שמגיע לכלי אור גדול יותר או אור קטן יותר? איך יכול להיות, אם הכלי מגלה את האור תמיד לפי התכונה שלו?

שאלה: מה שדברת זה השתוות צורה, לא?

בסדר.

תלמיד: מה זה דומם דקדושה?

"דומם דקדושה" זו הדרגה הקטנה ביותר הרוחנית, שהוא לא יכול לזוז, כמו דומם, כמו אבן, לא יכול לזוז. הוא קיים, יכולים להזיז אותו על ידי כוחות חיצוניים, אבל הוא בעצמו לא מסוגל לעשות שום תנועה. מה שאין כן צומח, הוא יוצא, הוא מתפתח, מסתובב לשמש, לאור וכן הלאה. יש לו חיים, גם חי ומת.

תלמיד: אבל אי אפשר להיות ברוחניות אם אתה לא בהשתוות, משפיע?

הכול מדובר על מידות השתוות הצורה עם האור. אני נמצא במידת השתוות הצורה עם האור כדומם. מה זה דומם? לא יכול להשפיע.

תלמיד: אז למה זה דקדושה?

כי אני שומר על עצמי לא לקבל, אלא להישאר ככה, להחזיק את עצמי בצמצום, ולא להשתנות. זה כבר דומם, יסוד לכל המדרגות.

שאלה: אם ספירת המלכות מעבירה אור הנפש, איזו צורה צריך ללבוש על עצמו המקבל שרוצה להתלבש בספירה הזאת?

כמו שהמלכות. איך הוא יכול להתלבש במלכות בלי לקבל אותה צורה?

תלמיד: איזו צורה, נפש?

כן.

תלמיד: נפש.

כן. עביות דשורש.

תלמיד: לא משנה עם איזו עביות הוא בא, הוא מתלבש בנפש.

לא, דרגת העביות שלו היא עביות דשורש. יכולה להיות עביות דשורש של מדרגה עליונה, עביות דשורש דדרגה התחתונה, עביות דשורש. עביות דשורש, זאת אומרת שאין לו כוח מעצמו לעשות שום תנועה, רק לשמור את עצמו במצב הנוכחי.

תלמיד: זאת אומרת צריכה להיות התאמה בין העביות שלו לבין הצורה שהוא יכול לקבל על עצמו.

עביות ומסך, הם קובעים את הצורה.

אות מ"ז

"וכאמור, שבפרצוף הנפש, שקנה האדם, בכח העסק בתורה ומצות, שלא בכונה, כבר מלובשת שם, נקודה מאור הרוח. ובהתחזק האדם, לעסוק בתורה ומצות, בכונה הרצויה, הולך ומטהר, את החלק הצומח, מבחינת רצון לקבל שבו. ובשיעור הזה, הוא הולך ובונה, את הנקודה דרוח לבחינת פרצוף:

שע"י רמ"ח מצות עשה בכונה - מתפשטת הנקודה, ברמ"ח אבריה הרוחניים.

וע"י קיום שס"ה מצות לא תעשה - מתפשטת הנקודה בשס"ה גידיה.

וכשנשלמת בתרי"ג האברים כולם, היא עולה ומלבשת, את ספירת התפארת שבעולם העשיה הרוחני, המעבירה לו מא"ס ב"ה, אור יותר חשוב, הנקרא אור הרוח, שהוא מכוון, לפי טהרת חלק "הצומח שבגוף" האדם. וכל פרטי, דומם צומח וחי, שבעולם עשיה, המתיחסים לקומת התפארת, מסייעים לפרצוף הרוח של האדם, לקבל האורות, מספירת התפארת בכל השלמות, על דרך שנתבאר לעיל באור הנפש, ע"ש. ומכונה משום זה "צומח דקדושה". וכן טבע הארתו, כערך צומח הגשמי. שנתבאר לעיל, שכבר יש לו שינויי תנועה, הניכרים בכל פרט ופרט שבו, לפי עצמו. כן אור הצומח הרוחני, כבר כחו גדול, להאיר בדרכים מיוחדים, לכל אבר ואבר, מתרי"ג האברים, שבפרצוף הרוח. וכל אחד מהם, מראה כח הפעולה, המיוחס לאותו האבר. גם עם יציאת פרצוף הרוח, יצאה עמו נקודה, של המדרגה העליונה ממנו, דהיינו נקודה של אור הנשמה. שהיא מתלבשת בפנימיותו."

שאלה: מה זה האיברים האלה שבתוך הנשמה?

איברים זה רצונות שיש להם יכולת להשפיע, לעבוד בעל מנת להשפיע. זה נקרא "איברים".

שאלה: כהמשך לשאלה שלך איך יכול להיות שמגיע יותר או פחות אור אם הכול מוגדר על ידי תכונות הכלי. איך לקבוע את האור הזה?

את זה אני שאלתי. אתם תחשבו איך לענות.

תלמיד: כשהאור נכנס, יוצא שיש כאילו אי התאמה, הוא מעורר בכלי אי התאמה, ויש תחושה מאוד קשה של בושה שמרגיש הכלי. איך לעבוד נכון עם התחושה הזאת? מה התגובה הנכונה לתחושה הזאת? כי זאת תחושה מאוד עוצמתית.

בושה מרגישים כשאור נכנס לתוך הכלי? אני לא יודע. האור נכנס לתוך הכלי לפי החיסרון, שקודם הוא מתקן את הכלי ואחר כך במידה שיש תיקון, הכלי משתמש באור כדי לעשות פעולת השפעה ואז אין לו בושה אלא כבוד. לכן זו לא פעולה נכונה, הפעולה הרוחנית הנכונה לא יכולה להביא בושה.

בושות יש לנו במצב שאנחנו לא מזדהים עם הבורא. נניח אני אוכל את עצמי, "למה עשיתי ככה ולמה עשיתי ככה, הייתי לא בסדר", זאת אומרת, במקומות האלה, במקרים האלה איפה שאני מרגיש בושה ואוכל את עצמי, אני בזה כביכול לא אומר שאני נמצא בשליטת הבורא, שאין עוד מלבדו וכבודו מלא עולם, ואין שום דבר שיוצא מחוצה לו, מחוצה לשליטתו, אלא לי שייך גם משהו. ואז איפה שאני אומר שלי שייך גם משהו, שם אני יכול להגיד, "כן, עשיתי רע וכך וכך, ולכן אני מתבייש". רק בצורה כזאת.

או שזו כבר בושה שאנחנו מדברים על מדרגות עליונות דהשפעה, ששם אנחנו עובדים בלקבל על מנת להשפיע.

שאלה: למה המלכות, שהיא הכלי הכי עבה, מעבירה את האור הכי קטן?

לא, מלכות מקבלת את האורות ומעבירה את כל האורות, אלא אנחנו מדברים לא על המלכות שזה כלי קבלה וכל יתר הספירות זה כלי השפעה, אלא אנחנו מדברים על דרגות העביות.

דרגות העביות זה משהו אחר לגמרי, זו שפה קצרה. ואם אני אומר שורש, א', ב', ג', ד', אז אני אומר על העביות שהיא נמצאת בכתר חכמה בינה זעיר אנפין מלכות. האם יש בכתר חכמה בינה זעיר אנפין, חוץ ממלכות, עביות? לא. אז למה אני אומר שיש? אלא כך אני מחלק את העביות לחמש דרגות ונותן להן, לדרגות האלה, שמות של כתר חכמה בינה זעיר אנפין מלכות.

לכן השאלה שלך צודקת, אבל היא נובעת מבלבול הלשון.

שאלה: באות הקודמת הוא מחלק, שמלכות מעבירה את האור הכי קטן ותפארת יותר גדול ויותר גדול, מדובר באותו כלי?

כן. רק שמות שונים בהתאם לעביות.

שאלה: האיברים האלה הם חלקי הנשמה?

איברים הם חלקי הנשמה. הגוף, זה הנשמה והאיברים הם חלקי הגוף, חלקי הנשמה.

תלמיד: מלכות מעבירה מאור, היא מעבירה אותו לחלקי הנשמה, לאיברים הם המקבלים?

כן. הם חלקים של המלכות.

שאלה: נקודה מאור עליון שיש באדם והיא גדלה, זה תהליך שקורה יום יום, האם זה חוזר לנקודה ואו גדל או שלא?

אני לא יודע מה זה יום יום, בכל מצב ומצב. יכול להיות אלף פעם ביום ואז כל פעם זה נקרא יום.

תלמיד: מה הקשר בין זה שאצל בן אדם אחד הנקודה הזאת גדלה לכך שהיא גדלה אצל החבר שלו?

על זה אין תשובה. נגיע להשגחה הכללית ואז נדע.

תלמיד: מה הקשר בין הנקודה הזאת לעשירייה?

העשירייה היא על ידי הכוח העליון. מגמר התיקון הכוח העליון מסדר עשיריות וגם לפעמים בערבוביה ביניהן, כמו שאנחנו משנים. מאיפה בא לנו הרצון או הרעיון לשנות את העשיריות ולהיות כך וכך? הכוח העליון עוד לפנינו, מגיע אלינו, משנה את הכול ועושה את הכול, אנחנו צריכים רק לתת יגיעה.

יש לנו רעיון? בואו נממש אותו, אם הוא לא נגד, נממש אותו, וכך מתקדמים לתיקון. כשנגיע לתיקון משם נראה איך אנחנו נפעלים, שאין עוד מלבדו, וזה כבר עניין השגחה פרטית.

שאלה: לגבי הכנס במוסקבה, אפשר לומר שהתנענו את לב הכנס, את ליבת הכנס, שזה ערבות. ביקשנו מחברים מארצות הברית ואירופה לחלוק מהניסיון שלהם. הנקודה הזאת התחילה לעבוד. אנחנו מזמינים את החברים כל יום, אחרי שיעור בוקר, במשך חצי שעה אנחנו עושים חיבור חזק. רק התחלנו בזה, ואנחנו מבקשים כוחות.

איזה כוח של חיבור ודרגת קשר עלינו להשיג ובאמצעות המאמצים האלו, כדי שנזכה להעביר את הכנס הבא העולמי במוסקבה בצורה איכותית כמה שניתן?

אני מסתכל על הכנס הזה כמו על מהפכה, מפני שעוד לא היו לנו כנסים כאלה ואנחנו צריכים באמת לעשות כאן חידוש גדול. שהכנס לא יהיה סתם כמו שיעור, או כמה שיעורים במשך יום. וכמו שבסוף השיעור אנחנו שרים, גם שם יהיה שיר או כמה שירים במשך השיעור וכמה ישיבות חברים במשך היום.

אלא צריכה להיות הופעה החדשה של הכלי כלפי עצמו. מכל המדינות, מכל חלקי העולם, צריכים לתת ביטוי לכל הכלי. ניסינו לעשות את זה קצת באירופה, אבל זו באמת הייתה רק ההתחלה.אנחנו צריכים לעשות כנס, אמנם שהוא מופיע ממוסקבה ומוסקבה אחראית על כל הסדרים. אבל היא צריכה להתייעץ עם כל הכלי העולמי. שמעתי שכבר התחלתם לעשות את זה ממש עם הכלי העולמי.

לפי זה כדאי לקבוע את הנושא, קצת יותר למתחילים או למתקדמים, הכול תלוי בכם. איזה שירים, איזה ישיבות חברים וכן הלאה. אבל העיקר הוא שהסגנון יהיה וירטואלי. עד כמה שהעולם הווירטואלי שונה מהעולם הגשמי. שנרגיש בכנס הזה שכולנו נמצאים מרוחקים במרחק בינינו, אבל מחוברים דווקא על פניו בצורה מובהקת, מאוד ברורה, יחד בליבנו. אני חושב שצריכים לחשוב איך לעשות זאת, אבל שיהיה ברור,

עם כל מיני אלמנטים של האינטרנט. זאת אומרת, לעשות כנס שמתקיים במרחב הווירטואלי, ממש כך. שיהיה מורגש כך, כמו שאתם מתקשרים בדרך כלל ביניכם בזום, קבוצות, אנשים וכן הלאה, שזה יהיה ברור.

אנחנו רוצים דווקא לצאת מחדר אחד, ממתחם אחד, ממרכז אחד ששם זה קורה, ולהיות כמו שאנחנו נמצאים בזום. צריכים לחשוב איך אנחנו עושים את זה כך שהדגש על הקשר הוירטואלי יביא לנו עוד יותר חיבור לבבי ממה שאנחנו עושים בדרך כלל ומגיעים אולי להשפעת הגופים. כשכל אחד מופיע לפני האחרים, ואז אנחנו משפיעים אחד על השני בהופעה גשמית, גופית, וכן הלאה. שתהיה לנו התפעלות יותר רגשית, פנימית, רוחנית. אני לא יודע אם אני מבטא את מה שאני רוצה להגיד, אבל זה מה שרצוי.

תשלחו למוסקבה כל מיני רעיונות, אבל שוב, הדגש הוא שאנחנו נרגיש שאנחנו מתחברים בלבבות, והלבבות שלנו נמצאים באוויר. אין כאן גוף, אין גופים, לא רואים את הגופים. אלא ממש רואים את הלב, מרגישים את הלב, את הלב האחד. להשתדל להביע בצורה וירטואלית את הנטייה הרוחנית שלנו.

שאלה: האם יש קשר בין מחלה גופנית או נפשית לבין הנשמה? האם המקובל מעניק לה פרשנות סימבולית ומה הגישה הטובה ביותר לריפוי?

ללכת לרופא ולא לחשוב יותר. ודאי שיחד עם זה להשתדל לתקן את עצמו כמה שיותר, שהרי על ידי ייסורים דוחפים אותנו לתיקונים רוחניים, אבל קודם כל ללכת לרופא.

שאלה: עד עכשיו כתבנו ביומנים בירורים, על אני, קבוצה ובורא, מה כותבים היום כל שעה?

מה אתם מחליטים שכדאי לכם לכתוב? למה אני צריך כל יום לקבוע? אתם כבר מתחילים להיות בעלי ניסיון גם.

תלמיד: כי עכשיו אנחנו כבר במצב מתוקן.

מי מתוקן?

תלמיד: אמרנו שמשחקים מצב מתוקן.

משחקים את המצב מתוקן.

שאלה: אז מה אני כותב ביומן?

בדרך כלל כשאני משחק במצב המתוקן אני רואה עד כמה שאני מקולקל. זה לא לכולם, לצדיקים זה נראה אחרת. בואו נחשוב על מה שדיברנו על האמונה למעלה מהדעת ובתוך הדעת, אבל תחשבו גם על איך להעביר כנס בצורה שהדגש הוא על ההתפעלות הווירטואלית, במרחק, שאני מתקשר לאחרים במרחק. שהמרחק הפיסי בינינו חייב להביא להגברת ההשתוקקות ולהגברת האחיזה זה בזה, יותר חיבוק, תשוקה, השתוקקות. את זה אנחנו צריכים להביע. ואם אנחנו מגבירים את הקשר בינינו על ידי הרגשת המרחק הפיסי או הרגשי בינינו, עד כמה שזה פועל על זה, אז אנחנו נצליח בהגברת הכלי. בואו נשתדל.

שאלה: קבוצת תורכיה גדלה, אולי אפשר לחשוב לעשות שם קונגרס?

אני אשמח לעשות כנס בתורכיה וכבר דיברנו הרבה על זה, אבל אני חושב שבינתיים המצב המקומי שם לא כל כך מאפשר את זה. ולכן נחכה, אבל בטוח שאנחנו נעשה. דווקא אני אוהב את איסטנבול, הייתי שם כמה פעמים בתחילת שנות התשעים, היו לי שם חברים. הייתי שם לעסקים לא רוחניים, ואשמח מאוד. ברגע שיתאפשר נחשוב על הכנס בתורכיה. ברגע שיתאפשר נחשוב גם על כנס באיראן, מדינה מצוינת בעצמה.

שאלה: התבלבלתי קצת לגבי הכנס הוירטואלי, מה החשיבות של כנסי מראה, ההתאספות של הקבוצות?

בכנס וירטואלי אין כנסי מראה, כולם נמצאים בכנס וירטואלי, כולם נמצאים כאילו בדרגה אחת. מה ההבדל אם במוסקבה יתאספו כמה מאות אנשים, ובפיטר, בבלגרד, ובקרסנוירסק, לא חשוב. וככה גם יתכנסו עוד כמה עשרות אנשים ברומא ובפראג ובעוד כל מיני מקומות, או שיתכנסו עשרה, או חמישה עשרה איש אפילו. זה לא כנסי מראה, אלא כולנו יכולים להשתתף.

למה אין כנסי מראה? כי אני מעביר את השיעור מכאן, וכולם משתתפים בתוך השיעור בצורה שווה. מוסקבה היא רק זו שמארגנת, הם רק האחראים על הסדר, האדמיניסטרציה וזהו. הם לא מביאים לנו אוכל, הם לא מביאים לנו שום דבר, אלא תכנית, הם אחראים על ההכנה. אבל גם כשהם אחראים על ההכנה הם חייבים להתייעץ עם כולם. זה כנס, לא כנסי מראה. כל קבוצה וקבוצה משתתפת כמו כולם ולכן יש לה מקום לביטוי ולקביעת המצב שלה וההשתתפות. צריכים לחשוב איך לעשות זאת.

אבל שוב אני אומר, זה חייב להיות כך, הקשר בינינו באוויר, לא במוסקבה ולא במקום אחר, הוא באוויר. ורק קבוצה אחת מהקבוצות שלנו, שהיא מסוגלת לארגן את הדברים, היא לקחה על עצמה את הארגון. כך אני רואה את הכנס. ומיום ליום זה מתבהר יותר ויותר שאלה סוגי הכנסים שאולי יהיו גם בעתיד, כי לפי המצב הכלכלי, לפי המצב של המדינות, יהיה לנו קשה מאוד, יותר ויותר, לארגן את הכנסים. אולי נעשה באיזה מקום, אבל בעצם בצורה כזאת כולם יכולים להיות מקושרים.

תלמיד: אני רוצה רק להגיד שאתמול המפגש בשעה אחד עשרה וחצי היה מורגש מאוד חזק, עם הרבה קבוצות מאפריקה, פתאום רוסיה, פתאום הצטרפו הרבה מאד חברים. ורציתי להגיד שחשוב מאוד לערבב.

זה טוב שיש חשיבות לחיבור, כן.

תלמיד: צריך לערבב בין הקבוצות. זה היה אמצע היום ופתאום כאילו היינו במקום אחר לגמרי, כמו באיזה כנס. זה היה כל כך עוצמתי.

אנחנו צריכים לעזור להם להיות מחוברים לאותו כנס במוסקבה, כמו שאנחנו קוראים לזה הכנס שבמוסקבה, כנס להיות מחוברים, לעזור להם, יכול להיות עזרה בתרגום. מה עם אנגולה, שם מדברים פורטוגזית, יש לנו תרגום? צריכים לחשוב על זה. בקיצור, באפריקה צריכים לטפל לחוד.

יכול להיות שיש לנו גם בעיה עם מדינות אסיה, שיש שם אנשים שלאו דווקא שולטים באנגלית, ויותר טוב אם אנחנו היינו יכולים לעשות איתם משהו בשפות שלהם. יכול להיות שאנחנו נמצא בארצות הברית או במקומות אחרים אנשים שיכולים לתרגם לכל מיני השפות האלה.

צריכים לשאול את כולם איזה שפות אנחנו צריכים לספק היום, כדי שאנשים ישתתפו בצורה כמה שיותר חופשית. ויכול להיות שאנחנו עוד צריכים להוסיף שפות לתרגום שלנו. אז בהתאם לזה גם המכשור וכל שאר הדברים. אנחנו צריכים להכין את עצמנו. אז בעצם גם על זה אחראית מוסקבה, אבל נקווה שגם מכאן אנחנו נדאג לזה. מכאן כנראה אנחנו גם עושים תרגומים.

תלמיד: משימה יומית, במשך היום נלבן בעשיריות ונעביר מאחד לשני כמה אנו רואים או מדמיינים את החברים כמתוקנים.

(סוף השיעור)

mlt_o_rav_2018-08-16_lesson_bs-akdama-zohar_n1_p3_FXkhMoFf