שיעור בוקר 18.09.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' 173. "פתיחה לחכמת הקבלה" אות מ"ה

קריין: אנחנו לומדים את ה"פתיחה לחכמת הקבלה", בתוך "כתבי בעל הסולם", עמוד 173. הגענו לאות מ"ה.

אני לא מצפה מהלימוד הזה של ה"פתיחה לחכמת הקבלה" שאתם תדעו את כל הפרטים, מה שיש לנו בהשתלשלות הספירות, הפרצופים, העולמות, ובעלייתם אחר כך למעלה. בכל זאת לאט לאט, בהתאם לכמה שנכנסים לפעולות הפנימיות שלנו, אנחנו צריכים להתאים גם לזה את הפעלות האלו שלומדים ב"פתיחה" או אחר כך ב"תלמוד עשר הספירות". בינתיים חשוב לנו מאוד רק להתחיל מהפעולות הפנימיות, שכל אחד ואחד מאיתנו ישתדל איכשהו לזהות בו את המצבים האלו, וכך נתקדם, ובהתאם לזה נצרף לזה את כל הידיעה מלימוד חכמת הקבלה עצמה, שזה כאן ב"פתיחה".

קריין: אות מ"ה טור ב' באמצע.

אות מ"ה

"וע"ד שנתבארו ב' הקומות זכר ונקבה בראש דפרצוף ע"ב, ממש על אותו דרך יוצאים ב' הללו גם בראש הס"ג, אלא שם קומת הזכר הוא בקירוב לבחינת חכמה, משום שהוא מהרשימו דהתלבשות דבחי"ג בהתכללות העביות דבחי"ב. וקומת הנקבה היא בקומת בינה דהיינו מהעביות דבחי"ב. וגם כאן נקרא הפרצוף רק על שם קומת הנקבה, משום שהזכר הוא ראש בלי גוף. ועד"ז בפרצוף מ"ה דא"ק, ושם קומת הזכר הוא בקירוב לקומת בינה, המכונה קומת ישסו"ת, להיותו מרשימו דבחי"ב דהתלבשות בהתכללות עביות מבחי"א, וקומת הנקבה היא קומת ז"א לבד, כי היא רק בחי"א דעביות, וגם כאן אין הפרצוף נקרא אלא על שם הנקבה, דהיינו פרצוף מ"ה או פרצוף ו"ק, משום שהזכר הוא ראש בלי גוף. ועד"ז תשכיל בכל הפרצופין."

בעל הסולם נותן לנו כלל, שאחרי שמלכות דאין סוף התייצבה מהאור העליון יוצאים חמישה פרצופים (ראו שרטוט מס' 1). הפרצוף הראשון שנקרא גלגלתא יוצא על רשימות ד' דהתלבשות, ד' דעביות. אחר כך יוצא ממנו פרצוף ע"ב, שהוא מתלבש על הגלגלתא עד הטבור דגלגלתא. מהע"ב יוצא לנו פרצוף ס"ג. מס"ג יוצא לנו פרצוף מ"ה, וממ"ה יוצא לנו פרצוף ב"ן. זה מה שיוצא לנו, וכל חמשת הפרצופים האלו הם נקראים סך הכול עולם אדם קדמון, חמישה פרצופים.

הפרצוף הראשון זה כתר, השני חכמה, השלישי בינה, אחר כך זעיר אנפין ומלכות. הרשימות שבהם כמו שבעל הסולם כותב לנו כאן הן 4/4, 4/3 ,3/2 ,2/1 ו- 1/0, את זה אנחנו עוד נלמד אחר כך. כל פרצוף הבא יוצא מהפה של הפרצוף הקודם, ולכל פרצוף יש גם שם. הפרצוף הראשון כתר זה גלגלתא, ע"ב זה חכמה, ס"ג זה בינה, מ"ה זה זעיר אנפין, וב"ן זה מלכות, חמישה פרצופים. כך הם יוצאים זה על זה, עד שכל העביות פשוט מזדככת, אין יותר על ידי מה להשפיע, אין רצון עם מסך שממנו אפשר להשפיע.

לכן גלגלתא יוצא על הרשימו הכי גדול, גלגלתא. לכן זה פרצוף כתר, על 4 דעביות. הפרצוף השני הוא בעביות פחותה, חכמה 3. בינה 2, זעיר אנפין 1, ומלכות 0. כל הפרצופים נגמרים בטבור דגלגלתא. איפה שהגלגלתא גומרת את קבלת האור שלה, זה בעצם המקום שנגמרים כל הפרצופים. למטה מטבור, אף אחד מהם לא יכול, אפילו לגלגלתא אין כאן כוח מסך לקבל בעל מנת להשפיע, כאלו רצונות גדולים יש כאן. ולכן כל הפרצופים שמוסיפים לגלגלתא מתלבשים על הגלגלתא, הם מתלבשים עליה רק עד הטבור, עד המקום איפה שגלגלתא מפסיקה לקבל אור. אפשר לדבר על זה הרבה, אבל בעצם בינתיים זה מה שעברנו כך בצורה שטחית.

שרטוט מס' 1

שאלה: התהליך הזה של התפשטות הפרצופים מתרחש רק פעם אחת, פוגשים בו רק פעם אחת בבריאה, או מתישהו הוא חוזר על עצמו?

לא. רק מעולם אין סוף כשיורדים הפרצופים, הפרצופים האלה בונים את עצמם בצורה כזאת מאין סוף עד העולם הזה (ראו שרטוט מס' 2) כך שיש לנו כאן חמישה עולמות. עולם אדם קדמון, עולם האצילות, עולם הבריאה, עולם היצירה, ועולם העשיה, חמישה עולמות, ואנחנו למטה מכולם.

תלמיד: הרי הפרצופים האלה מתפשטים בגלל האור המקיף?

אתה שואל משהו אחר. אתה שואל, למה יוצאים הפרצופים בזה אחר זה. מפני שיש רצון גדול שהוא כל הזמן משתלשל (ראו סימון אדום בשרטוט מס' 2), וכל פעם פועל עליו האור העליון (ראו חיצים ירוקים), ולכן כשהאור העליון מתחבר עם הרצון הם בונים פרצופים. פרצופים, זאת אומרת שהרצון רוצה כל פעם להתאים את עצמו לאור.

זאת אומרת, נגיד יש כאן איזה רצון, הוא רוצה לעשות מעצמו משהו מתאים לאור, להשפיע לאור. במידה שהוא משפיע לאור, האור יכול להיכנס בו, ואז כל המצב הזה נקרא "פרצוף". כל זה ייקרא פרצוף (ראו סימון בצהוב). וכך כאלו מנות, מנות, מנות, מקבלים בעל מנת להשפיע, ומתוך זה מגיעים למצב שכל האור אין סוף, כל יחס הבורא, כמה שהוא רוצה לתת לנו, אנחנו יכולים לקבל כדי להשפיע לו, כמו האורח ובעל הבית.

שרטוט מס' 2

תלמיד: זה שכמות היכולת לקבל אור קטנה?

זה נקרא הזדככות המסך.

תלמיד: בזה בעצם הנברא משפיע לבורא יותר, כשהוא מקבל פחות?

זה כבר משהו אחר. לא. יש כאן יחס מאוד מיוחד, עד כמה פרצופים יותר גדולים נותנים לבורא, ועד כמה פרצופים יותר קטנים נותנים לבורא. זה כמו שאתה רואה בעולם שלנו, אתה נהנה מאיש גדול או מתינוק קטן, אתה לא יכול להשוות. ישנן נשמות שהן מיועדות לתת תענוג לבורא ממנות קטנות, ממידות קטנות, וישנן נשמות שהן עולות למעלה ופועלות מהמצב הגבוה. מי עשה אותן גבוהות? ודאי שהבורא. מי עשה אותן נשמות קטנות? גם הבורא. לכן כל פעם אנחנו צריכים להשתדל לממש את עצמנו, ובזה אנחנו נהיה שווים לכולם. אם אני קטן מאוד לפי העביות שלי, אבל עשיתי כל מה שאני יכול, אז אני כמו הנשמה הכי גדולה, כי הכול נמדד לפי היכולת הפרטית של אותה הנשמה.

תלמיד: אז הב"ן הקטן ביותר בשרטוט שלך, הוא מעביר דרכו בסופו של דבר יותר אור מגלגלתא?

הוא לא מעביר יותר אור מגלגלתא. גלגלתא מעבירה את כל האור לכל יתר הפרצופים שנמצאים תחתיה, לכל העולמות שנמצאים תחתיה. גלגלתא מעבירה את כל האורות. אבל היחס של כל אחד ואחד כלפי הבורא נמדד לפי היכולת של אותו הפרט לממש מה שניתן לו לממש.

אם אני נמצא במצב שלי, כמו שאני קטן, חלש, אבל זה אני, כך הבורא ברא אותי, אבל אם אני מממש את עצמי במאה אחוז, אני שווה לכולם. כי כל היתר זה "לך לאומן שעשני". לכן כולם שווים. אחרת איך יכול להיות שיש מיליארדי נשמות וכולם שווים, לפי מה שווים, אף אחד לא דומה לשני. אם כל אחד בסופו של דבר מממש במאה אחוז מה שהוא צריך לממש, מהטבע שלו, אז כולם שווים.

שאלה: איך אדם יודע מה צריך לממש מתוך הטבע שלו?

יש לו קבוצה, יש לו עולם, יש לו בורא, שיסחט את עצמו עד הסוף כדי להשפיע לכולם, כאילו שהוא היחידי בעולם שיש לו כוח להפעיל, להשפיע, לתקן ולהביא את כולם לתיקון.

תלמיד: האם מתישהו מתגלה לאדם הטבע המיוחד או היעוד המיוחד של האופי של הנשמה שלו, כדי שהוא יוכל לעשות את העבודה בצורה יותר מדויקת?

זה בכל מדרגה ומדרגה. כשאנחנו עולים בסולם המדרגות, מה שאדם מקבל, כך [מממש]. גם עכשיו, מה יש לך? רצונות, כל מיני תנאים, קבוצה, כל מה שיש לפניך את זה אתה קיבלת, אז תראה איך אתה מממש. בדרגות רוחניות, יש שם יותר ידיעה מצד אחד, אבל מצד שני יותר אחריות ויכול להיות שיותר קושי.

תלמיד: כמו בעולם שלנו, שילדים קטנים עוד אין להם מושג מה הם יהיו כשהם יהיו גדולים, ובן אדם שהוא קצת יותר גדול הוא כבר יודע מה הנתיב שלו, ככה זה גם ברוחניות?

כן, ודאי.

שאלה: איפה בפרצופים נמצאות דרגות זכר ונקבה שבעל הסולם כותב עליהן כאן?

בתוך הפרצוף, לא בשרטוט, אלא בתוך הפרצוף. רצון לקבל נקרא "נקבה", והתנגדות לקבלה, מסך, נקרא כוח ה"זכר".

שאלה: לגבי העביות וההתלבשות, אנחנו רואים שזה מתחיל מגלגלתא לע"ב, ס"ג, מ"ה, וב"ן, בסדר יורד, זה מתחיל בד'/ד', אחרי זה ד'/ג', ג'/ב', ב'/א', א'/שורש. לָמה יש ד'/ד' ואז ד'/ג'?

אנחנו למדנו כבר לא פעם. כשהכלי הראשון מקבל אור, נגיד קיבל אור בגלגלתא, עשה זיווג דהכאה וקיבל בפנים בעל מנת להשפיע, יש לו ארבע דעביות וארבע דהתלבשות. כשהמסך הזדכך והוא מקבל מנה שנייה, הוא כבר לא יכול לעבוד עם עביות כמו שהייתה לו, ורשימו מהאור כן נשאר, אז הוא עובד 4/3 (ראו שרטוט מס' 3).

מה זה ארבע? אותו אור שהיה בגלגלתא הוא גם מופיע בע"ב, אבל הוא לא מקבל אותו, הוא מקבל אותו כבר עם המסך של שלוש, עם המסך של ע"ב, מסך של עביות ג', ולכן יש לו אור החכמה. אם בגלגלתא זה אור הכתר, אז בע"ב זה אור החכמה. תמיד זה ככה, אור נשאר לנו מהדרגה הקודמת אבל כרשימו, זה לא אותו אור שהוא מקבל בעל מנת להשפיע, זה אור שיש לו בראש.

שרטוט מס' 3

בפרצוף ע"ב, יש לו ראש, תוך וסוף. אז בראש מגיע אליו אור 4, כמו שהיה בגלגלתא. הוא דוחה אותו, הוא מקבל במסך שלו רק אור של חכמה, כי אין לו כבר אפשרות לקבל אור של כתר, ולכן האור של הכתר נשאר לו כמקיף בראש, ובגוף מתפשט אור החכמה (ראו שרטוט מס' 4).

שאלה: בין מי למי הזיווג דהכאה במסך, בין רשימו דהתלבשות לרשימו דעביות?

לא, רשימות לא יכולות לעשות שום זיווג דהכאה, הזיווג וההכאה הם רק עם המסך. כאן עומד המסך, זה הפה (ראו שרטוט מס' 4).

שרטוט מס' 4

שאלה: לכל הפרצופים יש רשימות דהתלבשות מהפרצוף הקודם, ולגלגלתא יש מעצמה רשימות דהתלבשות?

לא, לגלגלתא יש מאין סוף. קודם כל היה לנו עולם אין סוף שבו התפשטו העיגולים, עיגול דכתר, עיגול דחכמה, דבינה, דזעיר אנפין ודמלכות. כשהם הגיעו לעיגול המלכות הם הרגישו שהם נמצאים בהפכיות מהאור, ואז נעשה הצמצום, צמצום א' (ראו שרטוט מס' 5). אחרי הצמצום כבר מתחיל להיות קו. ואנחנו מדברים כאן על הפרצופים, איך האור נכנס לתוך הקו.

זאת אומרת, האור שהיה בעיגולים הסתלק, הוא הסתלק לגמרי, ואחר כך מגיע אור של קו, קו המידה, בכמה שיכול לקבל בעל מנת להשפיע. לכן כל העיגולים האלה הם מצטמצמים לקו, שהוא מקבל אותם במידה ובמשקל אך ורק לפי ההשתוות בין האור והכלי. כמה שהכלי יכול להיות כמו האור אז הוא מקבל את האור, וכמה שלא יכול, האור נמצא בחוץ. מי עושה את החשבון? המסך.

שרטוט מס' 5

שאלה: איך נהיה זיווג בב"ן על המסך כשהעביות היא אפס?

נגיד שזה כמו צמצום. הוא לא נותן לתענוג לחדור לגבולו של הרצון, אבל לעשות הכאה הוא לא מסוגל, רק לשמור על עצמו.

שאלה: גלגלתא קיבלה אור, וכפי שהבנתי, מכיוון שהאור המקיף פועל עליה היא מתחילה לצמצם, להקטין את המסך שלה. אבל כשאנחנו כפרצוף מקבלים את האור ושוב פועל עלינו האור המקיף, מה אנחנו עושים, אנחנו גם מתחילים להקטין את הקבלה, או דווקא ההיפך, להגדיל אותה ממטה למעלה?

אנחנו נמצאים בהגברת הרצון לקבל והגברת המסך, וזה נקרא עלייה ממטה למעלה. אנחנו דיברנו על זה שאנחנו יורדים מלמעלה למטה ואז המסך כל הזמן נעשה פחות ופחות, 4, 3, 2, 1, 0. ואנחנו כשמתחילים מהעולם הזה, מהמצב הכי גרוע, אנחנו מתחילים ממטה למעלה, אלה המצבים שלנו (ראו שרטוט מס' 5).

תלמיד: והשינוי במדרגות מתרחש כל פעם דרך הצמצום?

כל פעם, כן.

תלמיד: וגם אצלנו זה עובר דרך הצמצום?

אנחנו עושים את ההגבלה, כן.

שאלה: החישוב נעשה בראש או במסך?

רק מסך שעומד בפה דראש הוא עושה את החשבון, והוא מחליט כמה לקבל וכמה לא ובאיזו צורה.

תלמיד: ומה עושה הראש?

ראש זה תוצאה מהמסך. הראש מגלה מה הבורא רוצה לתת, הראש מגלה את הרצונות שנמצאים בתוך הגוף, הראש עושה חשבון עם המסך, זאת אומרת עם ההחלטה של התחתון ועם הרצון של העליון, ובסופו של דבר כל זה מתבשל בפה דראש.

שאלה: לאן נעלם ואיך מתבטא האור מהעיגולים שהצטמצם, איפה הוא עכשיו בקו?

לאן נעלם האור שהצטמצם מהעיגולים?

תלמיד: כן, היו עיגולים ואז זה נהפך לקו. איפה כל האור הזה שהיה בעיגולים?

כל הדברים האלו שהיו הם קיימים, אין העדר ברוחני, הכול נשאר. וכל התמונות האלה הן מתמלאות ומתחברות יחד עד שהן מגיעות לצורה השלמה של מלכות דאין סוף המלאה.

תלמיד: ואיפה זה בא לידי ביטוי בשרטוט?

אני לא יכול לעשות בשרטוט הכול. ישנה מלכות, ובמלכות הזאת קורה הכול, רק אנחנו את כל המצבים האלו לא יכולים לצייר אחד על השני, על השלישי, זה יהיה בלגן, לכן אנחנו מציירים כאילו כל אחד לחוד. אבל בעצם הם נמצאים במקום אחד, ברצון, "מקום" זה נקרא רצון, ברצון של המלכות דאין סוף.

תלמיד: אני אגיד לָמה אני שואל, כי אנחנו אומרים שגלגלתא עושה זיווג על עביות ארבע, שלכאורה זו העביות הגבוהה ביותר.

גלגלתא?

תלמיד: כן.

אחרי גלגלתא?

שאלה: לא אחרי, גלגלתא עצמה. לָמה הזיווג שלה לא נגמר בסיום, לָמה הוא נגמר בטבור, לָמה היא לא בעצם ממלאה את כל הפרצוף באור? אנחנו אומרים שגלגלתא עושה זיווג על ד', ויחד עם זאת הפרצוף מתמלא עד הטבור ולא עד הסיום. אז מה יש בסוף של גלגלתא שלא יכול להתמלא?

חוסר מסך.

תלמיד: אבל זו עביות ד', היא עושה זיווג על ד'.

מגיע אור ממלכות דאין סוף, היא עושה זיווג, היא מקבלת ממנו חלק, כמה שמסוגלת על מנת להשפיע. הרצון שלה מפה עד הסיום, אבל היא לא יכולה לקבל על מנת להשפיע את הכול מבעל הבית נגיד, כמו אורח מבעל הבית, היא מקבלת רק חלק וגומרת, ואומרת "יותר מזה אני לא יכולה". לא בגלל שאין לה חיסרון, שאין לה רצון, יש לה רצון, אבל אין לה כוונה להשפיע לבעל הבית מאותם הרצונות שנמצאים למטה מטבור, שהם הרצונות הכי גדולים, היא לא מסוגלת למלאות אותם בעל מנת להשפיע. והאורות הכי גדולים היו צריכים להיכנס למטה מטבור, אבל היא לא מסוגלת, ולכן היא עוצרת את עצמה בטבור, ואומרת "זה מה שאני יכולה לקבל ולא יותר". זה פרצוף גלגלתא.

תלמיד: למה זה נקרא שהיא עושה זיווג על עביות ד', אם היא לא מסוגלת למלא את עצמה עד הסוף?

יש עביות שהיא סתם כללית בפרצוף, ויש עביות שהיא עובדת עימה. אז העביות המקסימלית שהיא יכולה לעבוד על מנת להשפיע נקראת ד'. זה לא מחובר לשום דבר, זה רק מה שהיא עכשיו מחליטה במצב הנוכחי.

תלמיד: האם יש קשר בין מה שנמצא מתחת לטבור של גלגלתא ולאור של העיגולים שהצטמצם?

לא. עיגולים זה אור אין סוף, שם אין הגבלות. באור של הגלגלתא יש הגבלות, זה אור מאוד מיוחד, הרבה הרבה הרבה פחות מהעיגולים, אור קו דק, קו דק מאוד כמו שכותב בעל הסולם. לעומת שם [בעיגולים] שזה אין סוף, אין הגבלה.

תלמיד: לא הצלחתי להבין. כי אם היא עושה זיווג על ד', למה היא לא ממלאת עד הסיום, למה היא ממלאת רק עד טבור?

אין מסך. אני נכנס למסעדה, יש לי רצון לקבל גדול, אני מוכן לאכול כול מה שיש שם בתפריט, זה מצד אחד. מצד שני, אני מסתכל בכיס ויש לי הגבלה, אז אני מזמין לפי מה שיש לי בכיס עד הסוף, ובזה אני ממלא רק חצי מהרצון שלי. מה לא מובן?

תלמיד: אז למה זה נקרא שהיא עושה זיווג על ד'?

זיווג על ד' אנחנו אומרים, שבמקרה הזה שהיא עשתה אנחנו קוראים לזה ד'.

תלמיד: ולמה זה לא כולל את כל מה שיש במסעדה, את כל התפריט, למה זה לא כולל את כל הרצונות שלה?

חוסר המסך. אני אקח אותך למסעדה ואתה תראה מה זה.

שאלה: מה קובע את העלייה כשהיא נעשית מלמטה?

רק חיבור בקבוצה ופנייה לבורא. בחיבור בקבוצה, המלכות, הרצון שלכם המשותף, כמה שאתם מנוגדים זה לזה, אבל יחד עם זה מתגברים לחבר זה את זה, אז אתם עושים כאן גם עביות וגם התגברות. וגם מתוך זה שעשיתם את שני הדברים האלה, מצד אחד שנאה, שאתם לא רוצים להתחבר [...]. והרצון לקבל הוא יתגבר, אתם תראו עד כמה זה משהו נורא.

יש דבר כזה במיקרו פיזיקה, שדווקא כשרוצים לקרב שני חלקיקים זה לזה, אז הכוח שרוצה להפריד ביניהם, ככל שמחברים אותם יותר ויותר, רוצים לחבר, הכוח שם הוא עצום. בזה משתמשים בכל הפצצות, ובכל הדברים האלה. אותו דבר כאן, כמה שאנחנו רוצים להתחבר יותר ויותר, הכוחות שרוצים להפריד בינינו הם עולים בצורה אקספוננציאלית ממש, לכן יש כאן בעיה, יש כאן בעיה בחיבור. אבל הכול תלוי בחיבור בינינו, ואז מתוך החיבור בינינו נטייה לבורא, שמתחברים בשבילו, ואז כבר הכלי נעשה מתאים לאור.

שאלה: למה המספר של רשימות דהתלבשות תמיד גדול מהרשימות דעביות חוץ מגלגלתא? האם בעצם כך אנחנו מתייחסים רק למצב השבור, כי אין לנו את הרצון לעליון וכך זה עובד שההתלבשות גדולה מהעביות, האם זה בגלל זה?

זה עדיין לא מצב שבור. בגלגלתא יש לנו מסך של עביות ד' והתגברות על המסך בד', והיא מגלה את האור העליון מעליה שנמצא ומאיר לה בצורה השלמה. בכמה שהיא יכולה להתאים את עצמה לאור העליון הזה, היא עושה את קבלת האור בעל מנת להשפיע, וזה נקרא פרצוף גלגלתא.

היא עשתה כמה שהיא יכולה, מילאה חלק ממנה, יותר מזה היא לא יכולה, התענוגים שם יותר גדולים מהמסך, היא לא יכולה לעשות כלום. מה קורה אחר כך? אחר כך יוצא שהיא מקבלת פעם שנייה, זה פחות אור מקודם, יש לה פחות רצון מקודם, ופחות מסך מקודם, תנאים אחרים. ואז היא מקבלת בעל מנת להשפיע אור יותר קטן, ברצון יותר קטן, וזה נקרא פרצוף ע"ב. וכך היא מקבלת ומקבלת בכמה שאפשר לקבל עד הסיום, עד העולם הזה, שכאן נגמר הכול. כך יוצאים חמישה עולמות. גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן פרצופים בכל עולם ועולם, והעולמות נקראים, אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשייה. בזה נגמר כל הקו דאין סוף, ולמטה מזה כבר נמצא העולם הזה, כולו אגואיסטי.

שאלה: אני לא יודע מאיפה היה לי את הרעיון הזה שד' נבחר בהתאם לארבע בחינות של אור ישר בגלל ששם היו ארבע הבחנות. האם זה קשור?

לא. אחרי שיוצאות ארבע בחינות דאור ישר, ויוצאת מלכות האחרונה שנקראת מלכות דאין סוף, אז כשהיא רוצה לקבל את כל אור אין סוף, לכן היא אומרת שזה אין סוף, והיא מקבלת אותו, אז היא מגלה שהקבלה שלה היא הפוכה מהבורא שנותן וזה גורם לה בושה. כתוצאה מהמצב הזה של בושה היא מצטמצמת ואומרת, "אני יותר לא אקבל אף פעם לעצמי כמו שקיבלתי". אומנם היא לא ידעה וזה לא היה אסור וכלום, אבל כך היא מרגישה, שבזה שהיא מקבלת כמו שהיא קיבלה במלכות דאין סוף, היא הפוכה מהבורא, הפוכה, ואת זה היא לא יכולה לסבול.

אין דבר יותר גרוע כשהנברא מרגיש את עצמו נפרד, נחתך מהבורא. על זה כתוב, "טוב לי מותי מחיי", יותר טוב להרגיש מוות, מאשר המצב הזה של ההפרדה. וכל המקרים האלה של מוות והפרדות שבעולם הזה הם תוצאה מאותו המצב. לכן בכל המצבים אחרי זה, מלכות משתדלת לשמור את עצמה לא להיות מקבלת, אלא אך ורק או שנמצאת בצמצום, או למעלה מהצמצום מקבלת על מנת להשפיע, שזה נקרא השפעה ולא קבלה.

תלמיד: אבל המספר ארבע, שמעתי אותך אומר שזה פשוט בגלל שנבחר מספר ארבע. למה אנחנו מתחילים במה שנקרא ארבע, ד/ד'?

כי סך הכול יש לנו חמש בחינות בכלי, שורש, א', ב', ג', ד', ולכן אנחנו מדברים על הכלי שמחולק לחמישה חלקים. אנחנו לוקחים בחשבון שיש לנו גם אפס, בחינת שורש, שורש, א', ב', ג', ד'. אנחנו אומרים שיש ארבעה חלקים, כי שורש אנחנו בדרך כלל לא לוקחים בחשבון, מפני שהשורש, בחינת שורש, היא שייכת עדיין למאציל, והעביות באמת מתחילה מבחינה א'. אנחנו עוד נלמד וזה יהיה יותר ברור.

שאלה: האם יש איזשהו קשר או הבדל בין המסך המסתיר שהבורא מציב על הנברא לבין המסך שהנברא מציב על הרצון לקבל?

אחרי שכל המערכת הזאת התייצבה, כשמצד הנברא היו כאן הרבה פעולות, שבירת הכלים והכול הכול, הבורא מסכים עם מה שקורה, הבורא מסכים עם כל פעולות הנברא. הנברא רוצה להיות תחת המסך, הוא לא רוצה לקבל על מנת לקבל, הבורא מקבל את התנאי הזה ושומר עליו ולא נותן לו. מאז והלאה יש לנו חוק בבריאה, שהבורא רוצה שהנברא יהיה רק בלקבל על מנת להשפיע.

אבל אנחנו מלכתחילה לומדים שההגבלה הזאת לא הייתה, אלא הנברא כשהוא הרגיש את האור העליון ואת יחס הבורא אליו, הנברא הוא בחר בדרך הזאת, הוא רצה להשפיע בחזרה למאציל. לכן המאציל מסכים עימו, ועוזר לו בזה שעוזר לו להגיע להשפעה, להשתוות הצורה, לדבקות.

אבל מלכתחילה, בעצם המאציל לא לוחץ על הנברא שיעשה פעולות דומות לבורא. אתם יכולים להגיד, "מה זה הוא לא עושה? הוא עושה את כל התנאים שהנברא כך ירגיש ויחליט, שירצה צמצום ומסך ואור חוזר, להידמות לבעל הבית, אחרת הוא מרגיש בושה". הכול נכון, אבל בכל זאת אנחנו צריכים להגיד שהנברא בוחר להידמות לבורא.

צריכים למצוא כתבים כאלו ותראו שככה זה. כך זה כתוב, שהבורא מסכים עם הנברא וכבר מתחיל בצורה כזאת להתייחס לבריאה.

שאלה: הרצון של עביות ג' כלול בעביות ד'? ואם כן, איך גלגלתא מתייחסת אליו, היא לוקחת אותו בחשבון, היא ממלאת אותו, לא ממלאת אותו?

אני אנסה להסביר. אחרי שיצא לנו פרצוף ע"ב אחרי גלגלתא, איך פרצוף ע"ב מקבל את האור? הוא מקבל את האור מאין סוף ודרך גלגלתא עובר האור לפרצוף ע"ב. לכן כל מה שמושך ע"ב וממלא את עצמו, הוא מושך דרך גלגלתא. ואחר כך מה שעושה ס"ג, בינה, זה עובר מאין סוף דרך גלגלתא לע"ב ולס"ג, וכך כל פעם.

תמיד כל הפרצופים, ואפילו אנחנו שנמצאים אחרי כל הפרצופים בין העולם הזה לרוחניות, אנחנו ממשיכים את האור מאין סוף אלינו דרך כל העולמות. ולכן אנחנו גורמים בפעולות שלנו אפילו הקטנות ביותר, תוספת אור בכל העולמות.

תלמיד: בגלגלתא עצמה אין עדיין ע"ב, נכון? גלגלתא בעצמה היא עובדת רק על עביות ד'?

ודאי.

שאלה: בתהליך של הזדככות המסך, מה התהליך של היחס שיש לאורח כלפי בעל הבית?

האורח מעדיף לצאת מהקשר עם בעל הבית, רק לא לקבל על מנת לקבל.

תלמיד: הוא מרגיש את בעל הבית רחוק יותר או קרוב יותר במציאות שלו?

מפני שיש כאן עביות והתלבשות, אור פנימי ואור מקיף, אז אי אפשר להגיד בצורה אחת. כשהוא מסתלק מהקבלה, הוא מרגיש שהוא כאילו יוצא מהקשר עם בעל הבית, מצד אחד, מצד שני הוא שומר על ההשפעה לבעל הבית.

שאלה: הבנתי שבבחינה ד' כשגלגלתא מושכת, היא ממלאה רק עד הטבור מפני שאין לה מסך. את המסך גם העליון קובע. אבל יכול להיות שזה מפני שהוא לא רוצה לקדם יותר את הגלגלתא אלא זה המקסימום אליו היא צריכה להגיע?

אין דבר כזה, אין אף פעם הגבלה מצד העליון, כל ההגבלות הן מהתחתון.

שאלה: האור שנמצא בעיגולים במלכות דאין סוף, הוא מתקבל בסוף? הרי ד'/ד' זה פחות מכל העיגולים אז איך זה מתקבל בסוף בנברא?

אור שהתקבל בכל הכלים דעיגולים, בסופו של דבר מתקבל בקו מתחילת הבריאה ועד סוף הבריאה. כל הפרצופים, וגם אנחנו עושים פרצופים בדרך, כל הפרצופים האלה שלנו הם אך ורק כדי למלאות את המלכות דאין סוף העגולה באותו האור שהיה קודם, רק לעשות אותה פי תר"ך פעמים יותר, זאת אומרת שאנחנו ממשיכים את האור הזה.

שאלה: במסך, על מה מתבסס החשבון לכמה אור לתת להיכנס, איך זה קורה?

לפי כמה שהבורא רוצה לתת ולפי כמה שאני מסוגל לקבל כדי לתת לו. המסך זה החשבון.

שאלה: האם אפשר לקשור את התעבות המסך דגוף עם התקטנות הכוונה להשפיע?

כן, ודאי שכח ההשפעה נעשה פחות ופחות, וזה נקרא שמסך מזדכך.

שאלה: ד' דהתלבשות דגלגלתא בא מאור שקיבל ממלכות דדאין סוף?

כן, ממלכות דאין סוף מתחילה גלגלתא, משם היא מקבל את כל הנתונים שיש בה.

שאלה: אז יוצא שבפרצופי ע"ב, ס"ג, מ"ה וב"ן אין סוף?

יש סוף בכל פרצוף ופרצוף משלו. עוד נלמד את זה.

שאלה: קודם הסברת שהדבר הכי גרוע עבור הנברא זה להרגיש את הניתוק מהבורא, ובזה הוא כל הזמן רוצה להשתייך לבורא. זה מסתדר עם זה שהנברא מרגיש את עצמו שהכול נברא עבורו?

מצד אחד, כן. מצד שני, מה זה עבורו? "העולם נברא בשבילי", כך כל אחד ואחד חייב להגיד, "ואני לשמש את קוני". העולם נברא בשבילי כדי שאני אשמש את הבורא. ואז אני יכול לקבל מכל העולם, דרך כל העולם את מה שאני רוצה, אבל שיהיה בעל מנת להשפיע לבורא.

תלמיד: זה לא בגלל שהנברא מרגיש את עצמו כמלך של הבריאה, אלא בגלל הרצון שלו להתקשר לבורא?

למה לא מלך של הבריאה? גם כן, העיקר להשפיע לבורא.

שאלה: אם הבנתי נכון, בחינה ד' של הגלגלתא זה לא הרצון הכללי שנוצר בכלל, אלא רק החלק הפרטי, האפשרות הפרטית שלה לקבל את כל הרצון שיש?

נכון, זה נקרא עביות המסך, עביות הקשורה למסך.

תלמיד: אז אפשר לומר שכל אותו הרצון שנמצא מתחת לטבור, זה בעצם כל האוכל שבעולם, ואילו מה שגלגלתא קיבלה זה אותו חלק ספציפי במסעדה שיכלה לשלם עליו?

כן, אתם שואלים נכון, אבל תראו. יש לנו מלכות דאין סוף, ואחרי צמצום של ארבע הבחינות האלו מתחילים לקבל בקו. אתה מבין איזה הבדל יש בין מה שקיבלנו בקו לבין מה שקיבלנו באין סוף, איזה הבדל, עצום, אבל זה מה שאנחנו סך הכול מקבלים. ואנחנו אחר כך לאט לאט, מנה אחרי מנה, כן מגלים את כול האין סוף, בגמר התיקון. אבל לאט לאט, כל האור הזה נכנס לתוך הקו, ובסופו של דבר דרך הקו אנחנו מקבלים את כל האור אין סוף (ראו שרטוט מס' 6).

שרטוט מס' 6

תלמיד: זה ברור. מה שמבלבל זה למה כותבים בעצם ד'/ד' בגלגלתא, ואז נדמה כביכול שזה על כל הרצון של המסך, ומסתבר שזה רק על החלק הפרטי של המסך הפרטי שלה ומאותו חלק קטן.

זה מפני שבכל הכלי יש לנו תמיד חמש דרגות עביות, מפני שיש לו חמישה חלקים, כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, בכל כלי וכלי, זה מצד אחד. מצד שני, אנחנו צריכים לברר את כל המלכות דאין סוף. אתה יכול לצייר כאן עיגולים במלכות דאין סוף, תצייר עיגולים, מה זה ייתן לך? (ראו שרטוט מס' 7) אתה לא יכול להשוות אור שאתה מקבל בקו לאור במלכות דאין סוף, זה סוג אחר לגמרי.

אור שנכנס לקו, זה אור שעובר את המסך, זה אור שנכנס דרך מסך. המסך מקבץ אותו, המסך מפרמט אותו, המסך עושה עימו כאלה דברים שאנחנו לא מתארים. הוא מגביל אותו בכל פרט ופרט, מאין סוף ועד הפרט האחרון ביותר. הוא מתחיל להיות מפורמט בפורמט כזה שזה נקרא "קו". מפני שבכל פרט ופרט חייבת להיות השתוות, התחברות, התאמה בין הרצון לקבל על מנת לקבל, עם הצמצום, עם המסך, עם הכוונה על מנת להשפיע, ועם האור שהבורא נותן, אלה תנאים שאתה לא יכול לברוח מהם.

שרטוט מס' 7

אתם שואלים שאלות יפות, נכונות, רק תחשבו על זה ותקבלו תשובה. ובחינה ד', זה מפני שיש ארבע בחינות בתוך הכלי, שורש, א', ב', ג', ד'. ואין מה לעשות, השפה היא קצרה, אנחנו משתמשים עם אותן ההבחנות, עם אותן האותיות לכל דבר. כי באמת אין הבדל בין כלי כללי לכלי פרטי, ממה שתיקח את הכלי, יש לך אותם החלקים.

שאלה: יש כתר ויש עוד ארבעה, אם כך, למה בכלי יש רק ארבע דרגות ולא חמש, לאיפה נעלמת הדרגה החמישית?

בכלי יש ארבע דרגות, כך אנחנו אומרים, כי כתר זה כותרת, כתר זה המקור, שממנו כלפי הכלי הבורא מאיר ומתייחס לכלי. לכן אנחנו אומרים כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, והכתר עדיין לא שייך לכלי, אמנם זה כבר כלי, אלא זה מקום שדרכו מופיע הבורא ומתייחס לכלי. זה משהו בין בורא לנברא. יש על זה גם בכתבי בעל הסולם, גם בזוהר, יש על זה הסברים. זה המקום שאנחנו לומדים באצילות איפה שאין הבדלים כל כך, האם זה שייך לאור או שייך לכלי. בזה אנשים מתבלבלים, יש על זה הרבה סיפורים.

(סוף השיעור)