שיעור צהריים 08.10.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 523, "שמעתי" ח',

"מהו, הבדל בין צל דקדושה לצל דס"א"

אנחנו נמצאים בהסתרה, וכדי לצאת מהסתרה צריכים להבין באיזו הסתרה אנחנו נמצאים, האם ההסתרה הזאת היא מפני שאנחנו גורמים לה או שהבורא גורם לנו את ההסתרה, ובהתאם לזה נוכל להתגבר על ההסתרה ולהביא את עצמנו לגילוי.

ההסתרה נקראת "צל", כי הבורא נמצא בהסתרה מאיתנו. אז יש צל שהוא צל טוב, שכנראה גורם לנו להתפתחות, להתקרבות לבורא, לקשר עימו, ויש צל שגורם לנו להתרחקות, ואולי לבריחה מהבורא. נראה מה יש לנו בעניין ההסתרה שנקראת "צל".

אבל בכל זאת עניין ההסתרה בעצמו הוא כבר דבר חשוב, כי אני מרגיש שחסר לי משהו מגילוי הבורא. אומנם אף פעם לא הייתי בגילוי שלו, אבל אני מרגיש שחסר לי וזה כבר דבר גדול. כלומר בכל זאת אנחנו צריכים לכבד את ההסתרה ולבדוק איך אנחנו יכולים לצאת ממנה לגילוי.

ח. מהו, הבדל בין צל דקדושה לצל דס"א

שמעתי תמוז תש"ד

"הכתוב אומר, "עד שיפוח היום ונסו הצללים" (שיר השירים ב').

ויש להבין מהו "צללים" בעבודה, ומהו ב' צללים. והענין הוא, כי בזמן שאין האדם מרגיש את מציאות השגחתו ית', שהוא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב, זה נבחן כמו צל, המסתיר את השמש. כלומר, כמו בצל הגשמי, שמסתיר את השמש, אין זה עושה שום שינוי על השמש, והשמש מאיר בכל תוקפו. כן זה, שהאדם אינו מרגיש את מציאות השגחתו ית', אינו נעשה שום שינוי למעלה. אלא שאין למעלה שום שינוי, כמ"ש "אני הוי"ה לא שניתי".

אולם, כל השינויים הוא אצל המקבלים. ובצל הזה, היינו בההסתר הזו, יש להבחין ב' בחינות:

א. שעדיין יש לו היכולת להתגבר על ההחשכות וההסתרות, מה שהוא מרגיש, ולהצדיק את ה', ולהתפלל לה', שה' יאיר את עיניו, שיראה שכל ההסתרות מה שהוא מרגיש, הוא בא מה'. היינו, שהקב"ה מסבב לו כל זה, מטעם בכדי שיגלה את תפלתו, וישתוקק להתדבק בו ית'. וזהו מסיבת שרק על ידי היסורים, שהוא מקבל ממנו ית', והוא רוצה להחלץ מצרתו ולברוח מהיסורים, אז כל מה שביכולתו הוא עושה. לכן, כשהוא מקבל את ההסתרות והיסורים, אז בטח יעשה את התרופה הידועה, שהיא להרבות בתפלה, שה' יעזור לו להוציאו ממצבו שבו הוא נמצא. ובמצב הזה עדיין הוא מאמין בהשגחתו ית'.

ב. כשהוא בא לידי מצב, שכבר אי אפשר לו להתגבר, ולומר שכל היסורים והמכאובים, מה שהוא מרגיש, הוא מטעם שהבורא שלח אותם אליו, כדי שעל ידם יהיה לו סיבה לעלות בדרגה, אז, הוא בא לידי מצב של כפירה חס ושלום. היות שאין הוא יכול להאמין בהשגחתו ית'. וממילא אין הוא יכול אז להתפלל. נמצא, שיש ב' מיני צללים. וזה פירוש "ונסו הצללים", היינו שהצללים יעברו מן העולם.

והנה צל הקליפה נקרא "אל אחר אסתרס ולא עביד פירי [אל אחר נסתרס ואינו עושה פירות]", מה שאין כן קדושה נקרא "בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי". היינו שאומר, שכל הסתרות והיסורים, שהוא מרגיש, הוא מטעם, שהבורא שלח לו את המצבים האלו, בכדי שיהיה לו מקום לעבוד למעלה מהדעת.

ובזמן שיש כח בידו לומר כך, היינו שהקב"ה מסבב לו את הסיבות האלו, הוא לטובת האדם. זאת אומרת, שעל ידי זה הוא יכול לבוא לעבוד בעמ"נ להשפיע, ולא לתועלת עצמו. ואז האדם בא לידי הכרה, היינו שהוא מאמין, שהבורא נהנה דוקא מעבודה זו, שהוא בנוי הכל למעלה מהדעת.

נמצא, שאין האדם מתפלל אז מהבורא, שהצללים יעברו מן העולם, אלא הוא אומר אז, אני רואה, שהבורא רוצה, שאני יעבוד אותו בצורה כזו, שהוא הכל למעלה מהדעת. אם כן בכל מה שהוא עושה, הוא אומר, בטח שהבורא נהנה מעבודה זו. אם כן מה איכפת לי שאני עובד במצב של הסתרת פנים, היות שהוא רוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע, היינו שהבורא יהנה. לכן אין לו שום פחיתות מעבודה זו, היינו שירגיש שהוא נמצא במצב של הסתרת פנים, שאין הבורא נהנה מעבודה זו.

אלא האדם מסכים להנהגת הבורא. כלומר, איך שהבורא רוצה שהוא ירגיש את מציאות ה' בעת העבודה, האדם מסכים בלב ונפש, כי האדם לא מסתכל על מה שהוא יכול להנות, אלא הוא מסתכל על מה שהבורא יכול להנות. נמצא שהצל הזה מביא לו חיים.

וזה נקרא "בצלו חמדתי". זאת אומרת, שהוא חומד למצב כזה, שיוכל לעשות איזה התגברות למעלה מהדעת. ונמצא, שאם אין האדם משתדל במצב של ההסתרה, שיש לו עוד מקום להתפלל, שה' יקרב אותו, והוא מתרשל בזה, לכן שולחים לו הסתר ב', שאפילו להתפלל אינו יכול. וזהו מסיבת החטא, שלא היה מתאמץ בכל כחו להתפלל לה'. לכן הוא בא לידי שפלות כזו.

אבל, אחר שבא לידי המצב הזה, אז מרחמים עליו מלמעלה, ונותנים לו עוד הפעם התעוררות מלמעלה. ומתחיל עוד הפעם אותו הסדר. עד שבסופו של דבר האדם מתחזק בתפלה. וה' שומע תפלתו, וה' מקרב אותו ומחזירו למוטב."

המאמר ממש קצר ולעניין.

שאלה: במאמר הוא כותב שעיקר החטא של האדם הוא שהוא לא מבקש בכל רגע, מזלזל בתפילה שהבורא יקרב אותו, ואז נותנים לו הסתרה. איך להימנע מהחטא הזה וכל הזמן להיאחז בבורא?

אם אתה נמצא בקבוצה, אז אין שאלה. אם כל חבר בקבוצה רוצה אותו דבר, אז אתם מחזקים זה את זה וכך אתם מתקדמים.

שאלה: כתוב במאמר שאם האדם לא מרגיש את שליטת הבורא, אז שום דבר לא משתנה מלמעלה. אם אנחנו כן מתחילים להרגיש את שליטת הבורא, האם אנחנו באמת יכולים ליצור שינויים מלמעלה?

אם אנחנו מרגישים איפה אנחנו נמצאים, אז על ידי התפילה אנחנו יכולים להגביר את הקשר שלנו עם הבורא ולבקש ממנו, לחייב אותו לשנות את מצבנו.

שאלה: האם אנחנו צריכים לרצות את הסתר הבורא או את הגילוי שלו?

אנחנו רוצים לעשות מה שהבורא רוצה, או כיסוי או גילוי או עוד משהו, זה לא חשוב מה, אלא מה שהוא רוצה. זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

שאלה: אם קיבלתי מראש לטובה את כל המצבים שהבורא נותן, האם זה הצעד הראשון?

עוד לא, צריכים לעשות את זה בפועל. מתי שאת מקבלת איזה מצב, את צריכה להרגיש שאת מקבלת אותו מהבורא ושאת מסכימה עימו בלב ונפש.

שאלה: האם נכון להגיד שהאגו שלי צריך להיות כל הזמן בהסתר ולא משנה אם זה מצדי או מצד הבורא, ודווקא ככל שאני עושה יותר צל מצדי, כך יש פחות צל מצד הבורא?

כן.

שאלה: כתוב בקטע "שהוא חומד למצב כזה, שיוכל לעשות איזה התגברות למעלה מהדעת.", זה ברור לי כי הוא רוצה לעשות עבודה למעלה מהדעת. אבל אנחנו לומדים לא לבקש מצבים של צל, אז איך משלבים את זה?

אם אנחנו נמצאים בחיבור בינינו ורוצים להתקרב לבורא ולא חשוב לנו באיזה מצב אנחנו נמצאים, גילוי או הסתר, העיקר להיות קרוב אליו, אז כך אנחנו עושים נכון.

שאלה: איך שני ההסתרים האלה מקדמים את העשירייה שלנו, או שזה לא קשור לעשירייה אלא זו עבודה אישית של האדם?

הכול נעשה גם בעשירייה. ככל שאנחנו נכללים בעשירייה, כך אנחנו יכולים לגשת למצבים האלה ביתר קלות ומהירות.

שאלה: מאיפה הביטחון שכל מה שאדם עושה הבורא נהנה מזה?

לא מכול מה שאדם עושה הבורא נהנה. אלא אנחנו צריכים לבדוק, אחרת אין לנו בחירה, אין לנו ממה לבחור. אנחנו צריכים לבחור מאיזה מאמצים, מעשים שלנו הבורא נהנה ומאיזה לא.

שאלה: כתוב "בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק" וזה מתאר כנראה מצב של קטנות, ואז אנחנו מקבלים הסתרה שנייה כדי לצאת מהמצב הזה. האם אנחנו מגיעים למצב שאנחנו יוצאים מהקטנות הזאת בכוחותינו בלי עזרה של הסתרה שנייה?

זה לא בדיוק מה שאתה אומר, אבל אנחנו נברר את זה עוד מעט.

שאלה: הפעולות האלה שאנחנו עושים, האם פה יש לי את זכות הבחירה להבחין וללכת לכיוון הבורא?

נכון. עלינו לבדוק מה מוצא חן בעיני הבורא ולכיוון זה ללכת.

שאלה: איך לעבור מהר את המצבים?

זה תלוי במידת הקשר ביניכם. ככל שהקשר הדוק יותר, כך תתקדמו מהר יותר.

שאלה: באיזה אופן אנחנו יכולים לבדוק שלבורא יש נחת רוח מהמעשים שלנו?

כשתגיעו לגילוי שלו אז תראו.

שאלה: מתואר כאן איך אנחנו מגיבים לצללים ולירידות. מתי מגיעה נקודת ההיפוך הזאת שאנחנו בעצמנו נשים צל על עצמנו? נראה שאנחנו כל הזמן מגיבים, מתי נהפוך ליוזמים?

בכל רגע שתרצי באמת להיות יוזמת, לעשות מצידך את כול מה שטוב בעיני הבורא.

שאלה: יש שתי הסתרות, צל הקדושה וצל הסטרא אחרא. אנחנו הרי רוצים להסיר את ההסתרה בעבודה שלנו, אז על איזה צל אנחנו צריכים לעבוד בעבודה בעשירייה ולעשות מאמץ בשביל להסיר אותו?

אנחנו לא צריכים לעבוד על הצל שמסתיר את הבורא, אלא להתקרב אליו לפי השתוות הצורה, זה נקרא שבסופו של דבר הצללים עוברים מן העולם.

שאלה: איך להעביר לאנשים את הרעיונות של האמונה בקשר עם הכוח הרוחני העליון, ושהסתר כפול והסתר רגיל אלו תקופות בעבודה?

אנחנו לא מדברים עם אנשים זרים, אנחנו מדברים רק בינינו על איך להשיג הסתר כפול, הסתר רגיל ואיך להתקרב לבורא.

שאלה: מה ההבדל בין גילוי לצל דקדושה?

גילוי וקדושה הם אותו דבר. צל דקדושה הוא הכלי שבו מגלים את הבורא.

קריין: שוב מאמר ח'.

ח. מהו, הבדל בין צל דקדושה לצל דס"א

שמעתי תמוז תש"ד

הכתוב אומר, "עד שיפוח היום ונסו הצללים" (שיר השירים ב').

ויש להבין מהו "צללים" בעבודה, ומהו ב' צללים. והענין הוא, כי בזמן שאין האדם מרגיש את מציאות השגחתו ית', שהוא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב, זה נבחן כמו צל, המסתיר את השמש. כלומר, כמו בצל הגשמי, שמסתיר את השמש, אין זה עושה שום שינוי על השמש, והשמש מאיר בכל תוקפו. כן זה, שהאדם אינו מרגיש את מציאות השגחתו ית', אינו נעשה שום שינוי למעלה. אלא שאין למעלה שום שינוי, כמ"ש "אני הוי"ה לא שניתי".

אולם, כל השינויים הוא אצל המקבלים. ובצל הזה, היינו בההסתר הזו, יש להבחין ב' בחינות:

א. שעדיין יש לו היכולת להתגבר על ההחשכות וההסתרות, מה שהוא מרגיש, ולהצדיק את ה', ולהתפלל לה', שה' יאיר את עיניו, שיראה שכל ההסתרות מה שהוא מרגיש, הוא בא מה'. היינו, שהקב"ה מסבב לו כל זה, מטעם בכדי שיגלה את תפלתו, וישתוקק להתדבק בו ית'. וזהו מסיבת שרק על ידי היסורים, שהוא מקבל ממנו ית', והוא רוצה להחלץ מצרתו ולברוח מהיסורים, אז כל מה שביכולתו הוא עושה. לכן, כשהוא מקבל את ההסתרות והיסורים, אז בטח יעשה את התרופה הידועה, שהיא להרבות בתפלה, שה' יעזור לו להוציאו ממצבו שבו הוא נמצא. ובמצב הזה עדיין הוא מאמין בהשגחתו ית'.

ב. כשהוא בא לידי מצב, שכבר אי אפשר לו להתגבר, ולומר שכל היסורים והמכאובים, מה שהוא מרגיש, הוא מטעם שהבורא שלח אותם אליו, כדי שעל ידם יהיה לו סיבה לעלות בדרגה, אז, הוא בא לידי מצב של כפירה חס ושלום. היות שאין הוא יכול להאמין בהשגחתו ית'. וממילא אין הוא יכול אז להתפלל. נמצא, שיש ב' מיני צללים. וזה פירוש "ונסו הצללים", היינו שהצללים יעברו מן העולם.

והנה צל הקליפה נקרא "אל אחר אסתרס ולא עביד פירי [אל אחר נסתרס ואינו עושה פירות]", מה שאין כן קדושה נקרא "בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי". היינו שאומר, שכל הסתרות והיסורים, שהוא מרגיש, הוא מטעם, שהבורא שלח לו את המצבים האלו, בכדי שיהיה לו מקום לעבוד למעלה מהדעת.

ובזמן שיש כח בידו לומר כך, היינו שהקב"ה מסבב לו את הסיבות האלו, הוא לטובת האדם. זאת אומרת, שעל ידי זה הוא יכול לבוא לעבוד בעמ"נ להשפיע, ולא לתועלת עצמו. ואז האדם בא לידי הכרה, היינו שהוא מאמין, שהבורא נהנה דוקא מעבודה זו, שהוא בנוי הכל למעלה מהדעת.

נמצא, שאין האדם מתפלל אז מהבורא, שהצללים יעברו מן העולם, אלא הוא אומר אז, אני רואה, שהבורא רוצה, שאני יעבוד אותו בצורה כזו, שהוא הכל למעלה מהדעת. אם כן בכל מה שהוא עושה, הוא אומר, בטח שהבורא נהנה מעבודה זו. אם כן מה איכפת לי שאני עובד במצב של הסתרת פנים, היות שהוא רוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע, היינו שהבורא יהנה. לכן אין לו שום פחיתות מעבודה זו, היינו שירגיש שהוא נמצא במצב של הסתרת פנים, שאין הבורא נהנה מעבודה זו.

אלא האדם מסכים להנהגת הבורא. כלומר, איך שהבורא רוצה שהוא ירגיש את מציאות ה' בעת העבודה, האדם מסכים בלב ונפש, כי האדם לא מסתכל על מה שהוא יכול להנות, אלא הוא מסתכל על מה שהבורא יכול להנות. נמצא שהצל הזה מביא לו חיים.

וזה נקרא "בצלו חמדתי". זאת אומרת, שהוא חומד למצב כזה, שיוכל לעשות איזה התגברות למעלה מהדעת. ונמצא, שאם אין האדם משתדל במצב של ההסתרה, שיש לו עוד מקום להתפלל, שה' יקרב אותו, והוא מתרשל בזה, לכן שולחים לו הסתר ב', שאפילו להתפלל אינו יכול. וזהו מסיבת החטא, שלא היה מתאמץ בכל כחו להתפלל לה'. לכן הוא בא לידי שפלות כזו.

אבל, אחר שבא לידי המצב הזה, אז מרחמים עליו מלמעלה, ונותנים לו עוד הפעם התעוררות מלמעלה. ומתחיל עוד הפעם אותו הסדר. עד שבסופו של דבר האדם מתחזק בתפלה. וה' שומע תפלתו, וה' מקרב אותו ומחזירו למוטב."

שאלה: בעל הסולם כותב שהייסורים מביאים לתפילה. האם מדובר בייסורים גשמיים?

אלו לא ייסורים גשמיים.

שאלה: האם הקיבולת או היכולת שלי לגלות את גדלות הבורא שוות ערך ליכולת שלי להצניע את עצמי?

כן.

שאלה: אם אנחנו מממשים איכשהו את עצות המקובלים, האם אפשר להגיד שאנחנו עובדים מעל הדעת?

אנחנו צריכים לעשות את כול מה שכתוב במאמרים כי אלו עצות של מקובל איך להגיע לדבקות בבורא שזו המטרה שלנו. הדבקות בבורא היא למעלה מהדעת ולמעלה מהרצון לקבל שלנו. על זה הוא כל הזמן כותב, איך להיות דבוק בבורא למעלה מהרצון שלנו.

שאלה: אם הבורא מדבר איתי רק דרך העשירייה, אז מה זה אומר שהצל מגיע דרך העשירייה?

אם אני רוצה להתקרב לבורא, אז עלי קודם כל להתקרב לחברים לפחות באותה מידה, זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

שאלה: האם האדם יכול להנות את הבורא כשהוא נמצא בהסתר כפול?

יכול להיות שכן. תנסה לעשות את כול מה שנראה לך שבזה אתה עושה נחת רוח לבורא, אפילו כשאתה נמצא בהסתרה כפולה.

שאלה: כתוב שהעיקר בשביל האדם זה לא מה שהוא מרגיש אלא שהבורא ייהנה. אם באמת מדובר על הסתר כפול, אז איך אני יכול בכלל להבין שבזה אני מהנה את הבורא ולהסכים עם המצב?

זאת שאלה, תנסה קודם כל לעשות ואחר כך תראה. השאלה נכונה, האם אני יכול לגלות משהו מהרוחניות דווקא בזה שאני נשאר בהסתר כפול?

תלמיד: למה עלי להסכים עם ההסתר הכפול? הוא רומז שאני צריך להסכים.

למה לא? אם אני יודע לפי השכל או הרגש שלי שאני עושה נחת רוח לבורא, אז למה לי לצאת מהמצב הזה?

שאלה: האם הייסורים עליהם כותב בעל הסולם אלו ייסורים שאני לא מרגיש חיבור עם חברים?

לא, כל הייסורים שלנו הם מזה שאנחנו לא גורמים נחת רוח לבורא.

שאלה: אומנם הסבל של הצל דקדושה הוא לא גופני, אבל בכל זאת הגוף שלנו מאפשר לנו לקלוט זאת, נניח לא כאב גופני אבל כאב נפשי, האם זאת תפיסה נכונה?

אפשר להגיד שבינתיים כן.

שאלה: האם הדבקות בעשירייה שומרת אותנו מליפול לדרגת הסתר כפול ומשאירה אותנו בדרגת הסתר רגיל, כך שנוכל תמיד להתקרב למצב של תפילה לבורא?

כן.

שאלה: במה צל דקדושא שונה מצל דסתרא אחרא בקשר בינינו? ואיך אנחנו יכולים להבדיל בין שני המושגים בתחושות שלנו?

אם אני נמצא בהסתרה, אז אני צריך לבדוק למה אני נמצא בהסתרה ומה אני רוצה. האם ההסתרה עצמה מפריעה לי או לא מפריעה, האם בתוך ההסתרה אני חושב על הבורא או על עצמי, וכן הלאה. אני צריך לבדוק איך אני מתייחס למצב ההסתרה שבה אני נמצא. יכול להיות שמצב ההסתרה שלי הוא מצב נכון וטוב, כמו שהוא כותב "בצילו חמדתי", אני נמצא בהסתר ואני נהנה מזה שאני נמצא בהסתר, כי דווקא כשאני יושב בהסתרה בזה אני גורם נחת רוח לבורא. גם זה קורה.

שאלה: כל המאמר הורגש כמסע של אדם מהמצב הכי נמוך עד שמגיע לקבלה, מגלה את היצר הרע שבו שצריך לעבור תיקון. איך באופן פרקטי להתפלל כשאנחנו עוסקים בכל מיני דברים הכרחיים, גשמיים שלנו, כך שלא נתנתק מהחיבור עם החברים, עם העשירייה, עם הבורא למרות העיסוקים הגשמיים שאנחנו חייבים לעסוק בהם?

אנחנו לא צריכים להתנתק מהעסקים הגשמיים, אלא בכל זאת שכל החיים שלנו פחות או יותר יהיו מכוונים לעשיית נחת רוח לבורא, שנגיע להשתוות הצורה עמו במשך החיים האלה.

שאלה: בהסתרה אני רוצה לעשות נחת רוח לבורא אבל הלב שלי רוצה דווקא את הגילוי שלו. האם אני צריך לחיות בין שני המצבים האלה?

תשתוקק לאמת ככול שאתה יכול, ולאט לאט תראה שאתה יכול לעזוב את השקר.

שאלה: כשאני מרגישה בבת אחת, גם שהמצב שניתן לי ניתן מהבורא וגם כאב גדול מאוד מהייסורים, האם באותו רגע למרות הכאב אני צריכה לבחור ללכת לעשירייה ולבקש מהבורא? ואם כן, אז מה לבקש מהבורא באותו רגע בעשירייה, האם לבקש על חיבור או לבקש לצאת מהמצב, להודות או לבקש ממנו שיתן לי לעשות לו נחת רוח דרך המצב הזה?

במאמר הזה כתוב בדיוק. אני לא אגיד לך, אלא תקראי כמה פעמים וממש תבררי ותסמני עם עיפרון מה כתוב במאמר כדי בדיוק לדעת מה את צריכה לעשות, איך את צריכה לענות על מה שאת מרגישה, זאת אומרת, על מה שהבורא מביא לך בהרגשה.

תלמידה: האם טוב לעשות את זה בעשירייה?

כן.

שאלה: אם אני נאחז בבורא מעל הרצון שלי, אז מה נשאר בי שאיתו אני משתמש בשביל לאחוז בו? אם אני לא משתמש ברצון שלי, אז במה אני משתמש בשביל לאחוז בבורא?

אתה מבקש לשנות את התכונות שלך, את הרצונות שלך, את הקשרים שלך עם החברים, כך שזה יביא אותך לקשר הדוק יותר עם הבורא.

שאלה: הרי אנחנו לא יכולים להרגיש את הייסורים של החברות שלנו בעשירייה כל הזמן, איך להגדיל את התפילה בעשירייה כדי שהחברה תקבל תרופה מאיתנו?

כל הזמן לחשוב על זה שאתן מחוברות יחד ולבורא ושאתן רוצות להיות בחיבור הנכון. כל הזמן לחשוב רק על זה, עד שזה ייכנס לטבע שני ותהיה העלאת מ"ן קבועה לבורא מכל העשירייה.

שאלה: כתוב "כשניתן לו התעוררות מחדש", מה זה אומר שניתנה לו התעוררות מחדש?

זה אומר שהאדם מתחיל להתעורר שוב לעבודה רוחנית, לקשר עם החברים, שיש לו איזה אור שמאיר לו מקדימה, שמושך אותו להתקדם, ללמוד.

שאלה: מהמאמר נראה שלהיות בתפילה, בקשר עם הבורא בתוך הסתר, זה המצב האופטימלי כי אין קבלה. כלומר הסתר אחד זה מצב טוב. אז מהי התפילה הנכונה במצב הזה, האם לא לרדת להסתר ב' או שיש אפשרות רק להודיה?

רק לחיבור ביניכן ולבורא. כל הזמן להיות מכוונות לזה דרך החברים או החברות לבורא ככול האפשר.

תלמידה: ומה זה אומר "בכדי שיגלה תפילתו"?

שיגלו תפילתו, שהבורא יעזור להם בזה.

שאלה: האם המטרה היא להגיע לתפילה שהיא לגמרי נקייה מאהבה עצמית?

ודאי. אז זאת תהיה תפילה אמיתית.

תלמיד: אני לא מצליח להבין מה מקרב לזה, זה תמיד בא ממקום אגואיסטי. כבר שאלתי אותך את השאלה ואני עדיין תקוע עם זה.

אם אתה רוצה לצאת מהרצון האגואיסטי שלך, אז אתה צריך מאור המחזיר למוטב. על זה אתה צריך לבקש, שהבורא יאיר לך במאור המחזיר למוטב. ואז אתה תתעלה מעל המצב הנוכחי שלך.

שאלה: מה הם התנאים למימוש של "בצילו חמדתי"?

התנאים למימוש הם, שאני קודם כל מסכים להסתרה, העיקר בשבילי הוא להיות בפנייה לבורא, ויותר מהקשר עימו אני לא רוצה כלום. ובקשר הזה אני רוצה רק להעלות את המ״ן שלי, את התפילה שלי, אני רוצה להתקרב אליו עוד ועוד.

תלמידה: והאמצעי להגיע לזה הוא העשירייה.

כן.

שאלה: למה המקובל מסובב את הדברים כך שבקושי אפשר להבין אותם?

הוא מדבר בצורה מאוד מאוד פשוטה וגלויה, אתה טועה. איפה אתה רואה שזה כתוב בצורה מסובבת?

תלמיד: כי נראה שההסתר הראשון הוא גם לא המצב האידיאלי, הוא מתפלל רק כדי לברוח מהייסורים. ובהסתר השני אין בכלל קשר, הוא בכלל מנותק?

אנחנו נדבר על זה עוד מעט.

תלמיד: מה מוצא חן בעיני הבורא?

שאתה תהיה ילד טוב. להיות ילד טוב שאתה רוצה להתקרב אליו, לקחת אותו יד ביד וללכת עימו. לא לשאול לאן הוא מביא אותך, אלא פשוט כמו ילד קטן שהולך עם אבא. הוא מצפה את זה ממך, אני אומר לך ברצינות.

תלמיד: איך אפשר תמיד להסכים לזה?

להסכים? אם אתה תחשוב כמה אתה קטן, כמה אתה לא מבין ולא מרגיש, ונמצא במשהו שזה ממש בעולם של הסתרה, אז למה שלא תסכים. העיקר רק להחזיק ביד שלו ואז אתה מוכן לעשות הכול כמו שקטן דבוק לגדול.

שאלה: לילד אין כוונות רעות. אצלנו מרגיש שתמיד הכוונות מלוכלכות.

נכון, על זה אתה צריך לעבוד כדי להיות גדול.

תלמיד: בתפילה?

תפילה. אתה מסוגל לזה, יש לך כל ההכנות, רק לא לעמוד במקום.

שאלה:. יש שאלה בהסתר ב' שניתנת לאדם בצל של הקליפה אפשרות לעבוד מעל הדעת, כי זה בא מהבורא וזו התחושה שלו. עם איזה כלים עובד אז האדם, כלים עם כוונה דלהשפיע או כלים עם רצון לקבל?

עם על מנת להשפיע.

תלמיד: אז זה המעבר בין הכלים עם כוונה דלהשפיע, שהבורא מקדם אותו ונותן לו כלים עם כוונה להשפיע. ואז הוא לא חוזר יותר לסורו?

זה אני לא יכול להגיד. אלא מה אכפת לך אם אתה רוצה לעבוד בעל מנת להשפיע, אתה חוזר או לא חוזר. העיקר שעכשיו אתה דבוק למקום, שאתה יכול לעשות פעולה למעלה מהדעת.

תלמיד: האם זה כבר מעביר את האדם לעבוד עם כוונה דלהשפיע ולא יחזור לסורו. שלא יחזור להיות רצון לקבל? זאת השאלה.

אני אומר שלא אכפת לך שאתה חוזר או לא חוזר, אתה רוצה להיות בידי הבורא, רק זה. מבוטל לעומתו ואם הוא יגיד לך עוד 1000 שנה אתה תהיה בעל מנת לקבל, מפני שאני רוצה שכך זה יהיה, אז אתה לא תסכים בשמחה? אתה תסכים בשמחה שיהיה כך, כי אתה רוצה לעשות מה שהוא דורש ממך.

תלמיד: ואם כך אני מתחיל להיעזר בצל בקליפות כדי להתקדם הלאה?

אל תעשה חשבונות. מפני שאתה רוצה לעשות מה שהבורא דורש ממך, די.

שאלה: איך אנחנו יכולים לתמוך אחת בשנייה בעשירייה להכיר בהסתרה, בעצם להיות מודעים להסתרה?

צריכים לעזור אחת לשנייה, כמו שאנחנו מדברים על עבודה בעשירייה. תנסו, תנסו את זה לעשות, זה אפשרי. יש לכם קבוצה חזקה.

שאלה: עכשיו אמרת בתשובה שלך "אני נמצא בהסתרה", או שזה הבורא נמצא בהסתרה? מה זה אומר שאני בהסתרה?

אני יכול להגיד שאני נמצא בהסתרה, שאני לא רואה שום דבר מהמציאות האמיתית שאני נמצא בה ואני יכול להגיד שהבורא נמצא בהסתרה ממני, יש כל מיני כאלה וריאציות של הסתרות, כלפי האדם ודאי.

שאלה: מהמאמר, אם אנחנו לא מנצלים את ההזדמנות של ההסתר הרגיל, אז שולחים לנו הסתר כפול. לפעמים אנשים יוצאים מהדרך במצב הזה ואז מרחמים עלינו מלמעלה ונותנים לנו שוב אתערותא דלעילא. האם המצב הזה תלוי בי במשהו, או רק בבורא ובעשירייה?

ודאי שהכול תלוי דווקא בך ולא בעשירייה. אלא את צריכה לעשות כל מיני חיזוקים כדי שלא יזרקו אותך מעשירייה. הכי טוב זה לקחת על עצמך איזה תפקידים בעשירייה, ולנהל ולעשות משהו, לחבר בין החברות וכן הלאה.

תלמיד: אבל כאן זה לא תמיד תלוי בי, לפעמים זה יכול להיות מצב בריאותי של קרובי משפחה שזורק אותך. בכל מקרה זה תלוי בי?

כן.

שאלה: מה הוא שטח הפעולה שאנחנו צריכים לעשות ביחס להסתרה וביחס לקבלה של כל מה שהבורא נותן לנו?

להחזיק זה את זה יד ביד, עד שיתחברו הלבבות והבורא יתגלה בהם בלב אחד. "כאיש אחד בלב אחד".

שאלה: כלומר מכל מה שנאמר יוצא שכל העבודה שלנו היא בכך שבאופן מלא נלך אחרי רצונו של הבורא ושליטתו ונתפלל ואז נתייחד איתו?

כן.

שאלה: איך בן אדם שומר את עצמו מלהתייחס למצב של הסתרה, כביכול להשפיע בעל מנת לקבל?

מה זאת אומרת "איך הוא מתייחס"?

תלמיד: כביכול הבורא נותן לי צרות בחיים, בעיות והפרעות ואני יודע שזה בא מהבורא והחשבון הוא פשוט, אני אדבק אליו ואני ארגיש יותר טוב ואז כל הבעיות שלי בעולם הזה גם יסתדרו?

זה לא החשבון הנכון. אני מבין שכל הדברים שאני מרגיש שאני נמצא בהם, הם באים מהבורא ולכן אני מקבל אותם באהבה ורוצה על פני כל הדברים האלה, ההפרעות האלה להיות דבוק בו.

תלמיד: לא קבלת תוצאה נכונה או טובה?

לא, אני לא חשוב על תוצאות. אני חושב רק על התגובה שלי.

תלמיד: אבל הבעיה גרמה לי להתייחס ולהידבק בו.

אתה מבין על מה אתה מדבר בכלל, באיזה רצון לקבל אתה נמצא? אני לא רוצה לחשוב על מה שאני, אלא מה שאני מקבל מהבורא אני נמצא בזה. ואני רוצה על פני זה להיות דבוק בבורא. תחשוב על זה.

(סוף השיעור)