שיעור בוקר 12.05.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מבוא לספר הזוהר, אותיות י"ג – י"ז

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", מבוא לספר הזוהר, אות י"ג.

אנחנו ממשיכים ללמוד מאילו שלבים, אופנים, גישות אנחנו נפגשים, מתכללים, תופסים, כוללים, סופגים את המציאות, שהיא כולה בורא, אבל באילו ערוצים מגיעה אלינו הרגשת הבורא, גילוי הבורא ובאיזה צורות הקשר נמצאות כל הגישות אלו עם אלו. לדוגמה חומר, צורה מלובשת בחומר, צורה מופשטת, מהות, ראייה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש. כל התכונות, כל התופעות, כל ההתפעלויות שלנו מהבורא, איך את כל הדברים האלה בסופו של דבר אנחנו מסדרים בצורה כזאת שמזה אנחנו מרכיבים את הדמות שלו.

זאת בעצם המטרה שלנו, מהרבה צורות של התפעלויות שאנחנו מקבלים ממנו, איך מזה אנחנו יכולים אחר כך להגיד שזה הוא. זה לא שזה הבורא עצמו, כי הוא מנותק מאיתנו כי יש ודאי הבדל בינו למה שאנחנו מתישהו, איכשהו מגלים אותו, מקבלים אותו, מרגישים אותו, אבל בכל זאת יש לנו תמונה כמה שיותר שלמה, שהיא מתארת לנו את הבורא עצמו.

ולכן כאן אנחנו בעצם מדברים על כל אותם סוגי התפיסה בכל החושים, בשכל, ברגש, דרך הסביבה, עד כמה הבורא יכול להופיע, להתלבש בנו וכמה מצידנו אנחנו יכולים להכין את עצמנו ולראות אותו ולהגיד משהו עליו.

ודאי כשאנחנו אומרים משהו עליו, אנחנו מדברים על הכלים שלנו שבהם אנחנו תוספים אותו, אבל בכל זאת מתוך הכלים האלו, מתוך הרבה מאוד גישות שיש לנו כדי לגעת בו, אנחנו יכולים איכשהו להרכיב את הדמות שלו, אף על פי שזו דמות וזה לא הוא ובכל זאת להתקרב, להבין, לפחות במה שאנחנו צריכים, מדרגה לדרגה, ממקום למקום, ממדרגה למדרגה, שאנחנו נדע במה עוד ועוד אנחנו יכולים לייצב את עצמנו יותר קרוב אליו וכך להעתיק אלינו את הדמות שלו עוד ועוד. זאת אומרת, להיות דומים לו, להיות אדם, דומים לו יותר ויותר. זה מה שאנחנו צריכים, להשתדל להבין איך לעשות ולבצע.

אות י"ג

"ואופן הא', שהוא החומר, דהיינו אלו הגילוים של פעולות, המתגלות מכל מהות. יש לנו בו תפיסא שלמה, כי הם מסבירים לנו בהספקה גמורה, את המהות, השוכנת בחומר. באופן, שאין אנו סובלים כלום, מחוסר השגה בהמהות, כשהיא לעצמה, והיא לא חסרה לנו, כמו שלא תחסר לנו, אצבע ששית לידנו. והשגת החומר, דהיינו גילוי פעולות של המהות, דיה ומספקת לנו, לכל צרכנו והשכלותנו. הן להשגת ישותינו עצמינו, והן להשגת כל הישות שמחוץ לנו".

בצורה כזאת שאנחנו מגלים משהו ואנחנו לא נשארים עם סימני שאלה, כי זה ממלא את חוש הקליטה שלנו לגמרי, זה הגילוי של הפעולות.

אות י"ד

"אופן הב', שהיא צורה המלובשת בחומר. היא ג"כ השגה מבוררת ומספיקה לגמרי. כי אנו משכילים אותה, מתוך נסיונות ממשים מעשיים, שאנו מוצאים אותם, בהתנהגות כל חומר. ומבחינה זו, באה לנו כל השכלתנו הגבוהה, שאפשר לסמוך עליה לודאות."

צורה מלובשת בחומר, שאנחנו יכולים להגיע אליה, להשכיל בה, לברר והיא מספיקה לנו ולא נשארת בנו שום שאלה על זה.

מה הוא אומר, "כי אנו משכילים אותה, מתוך נסיונות ממשים מעשיים," שיש לנו בידיים, בכלים שלנו, "שאנו מוצאים אותם, בהתנהגות כל חומר." ולכן כך אנחנו בנויים, שצורות השגה כאלו לא משאירות לנו שום שאלה, שום מקום ריק.

שאלה: כאן מצוין שאין צורך בידיעת המהות. מהי מהות? במה אין צורך?

אם אני נמצא במגע עם איזו תופעה, האם התופעה הזאת שאני משיג משאירה בי מקום ריק באיזו צורה, כך שאין ארצה להשיג בה עוד משהו. אז כשאנחנו עוסקים בחומר או בצורה מלובשת בחומר, גם בזה וגם בזה יש לנו הספקה גמורה, כדי שאנחנו לא נשאר עם השאלה. יש לנו כלים מספיקים כדי לגלות את שתי ההופעות האלה לפנינו. ומה שמופיע בצורת חומר או בצורה מלובשת בחומר אנחנו יכולים להשיג בהחלט.

תלמיד: זה דווקא לא ברור, אנחנו לומדים בשיעורים האחרונים שאנחנו עובדים עם צורת החומר, אז למה יש בה צורך אם לא עובדים איתה. התבלבלתי.

תראה מה שבעל הסולם כותב: "ואופן הא', שהוא החומר, דהיינו אלו הגילוים של פעולות, המתגלות מכל מהות." מהי מהות אנחנו לא יודעים, אלא את הפעולות שמתגלות מתוך המהות. אל תתבלבל. מה אתה רוצה? אתה רוצה לגלות פעולות, ואז בתפיסה הזאת יש לך תפיסה שלמה כי אתה רואה את הפעולות. את המהות אחרי זה אתה לא מגלה, אבל את הפעולות כן.

וכשאתה מגלה את החומר אז אתה גם מגלה צורה המלובשת בחומר. כאן יש שאלה, האם אנחנו תופסים אותה נכון או אנחנו בנויים בצורה כזאת, שמה שאנחנו תופסים זה מספק אותנו ואנחנו לא מרגישים שום חיסרון להיכנס עוד יותר פנימה ולהשיג את התופעה הזאת יותר. למשל צורה מלובשת בחומר, אין לנו אליה שום חיסרון. אנחנו משיגים את הצורה המלובשת בחומר, זה כמו שהוא אומר "היא ג"כ השגה מבוררת ומספיקה לגמרי. כי אנו משכילים אותה, מתוך נסיונות ממשים מעשיים, שאנו מוצאים אותם, בהתנהגות כל חומר."

והחומר מתנהג איתנו בצורה כזאת, שממלא בדיוק אותם החסרונות שיש לנו כדי להשיג את הצורות המלובשות בחומר. זאת אומרת, לא נשארים לנו סימני שאלה, אין לנו כלים להשיג יותר. אתה יכול לשאול, אבל בכלל יש לנו עוד סימני שאלה? ודאי שיש לנו עוד חסרונות אבל בינתיים כשאנחנו משיגים חומר וצורה מלובשת בחומר, בשבילנו נראה שברור לנו ומספיק לנו ואין לנו אחרי זה שאלות.

אם אנחנו משיגים חומר כמו שהוא לפנינו, עד הסוף כמה שיכול להתגלות בכלים שלנו והצורות שלו שמלובשות בחומר עד שהן יכולות להתגלות בנו כל צרכן, אין לנו בזה שום בעיה, אנחנו לא נשארים עם מקום ריק בתוך החושים שלנו.

תלמיד: למה אין לי חיסרון? העשירייה נותנת לי חיסרון כל יום. לפחות אני משתדל לקחת אותם משם.

יש לך חסרונות מעשיריות, אבל את החסרונות האלה אתה יכול להשיג. הוא אומר, "איפה הם הכלים שנשארים ריקים". ודאי שאנחנו לא משיגים עכשיו חומר או צורה מלובשת בחומר במלואה. סתם אדם רגיל, ודאי שלא משיג , אבל אם ירצה יוכל להגיע לזה ולהשיג את זה בצורה השלמה, כי ההשגות שלנו לא מוגבלות בזה.

תלמיד: אם אני אשתדל בכל הכוחות להרגיש את החסרונות של החברים שלי, אני אוכל להשיג את המהות?

מה זה נקרא מהות? אתה מכניס כאן מילים שהוא לא מדבר עליהן, הוא מדבר על איך אתה מגלה את החומר או צורה מלובשת בחומר, שבזה אין שום הגבלה.

שאלה: כתוב בטקסט שאנחנו יכולים להבין את המהות של עצמנו. האם אנחנו יכולים להבין משהו שלא מחוצה לנו והשאלה היא, מהו השלם שנמצא מחוץ לנו?

אתה שאלת כמה שאלות, "השלם שנמצא מחוצה לנו", "האם אנחנו יכולים להבין את עצמנו". חכה עם התשובות, כדי שהשאלות יהיו לך ברורות עד כמה שבזה אתה מחלק את המציאות לחלקים ושואל על כל חלק וחלק בנפרד.

שאלה: מהי צורה וצורה מלובשת בחומר בעבודה שלנו?

אחרי שאנחנו מקבלים איזו תופעה רוחנית אנחנו יכולים להבדיל בין התופעה עצמה לבין הצורה שמלובשת בכלי, ברצון לקבל, ויכולים להבדיל אותו רצון לקבל שמקבל צורה מיוחדת כדי לקבל את המילוי בתופעה, וכך אנחנו יכולים להבדיל ביניהם. אבל כל הדברים האלה הם כבר אחרי שיש לנו השגה, ואז אנחנו מבינים שיש כאן חומר והחומר הזה הוא התגלות העזר של המהות.

ואם כך אנחנו צריכים לעבוד על החלוקה בין "חומר", "צורה מלובשת בחומר", "צורה מופשטת" ו"מהות". ואז אנחנו צריכים ללמוד עד כמה שבכל אחד מהם יש לנו הגבלה, מפני שאנחנו נבראים, אנחנו מקבלים משהו מן המוכן.

קריין: אות ט"ו.

אות ט"ו

"אופן הג', שהוא צורה מופשטת. דהיינו, אחר שהצורה נתגלתה לנו, פעם, בעודה מתלבשת באיזה חומר, יש כח בדמיון שלנו, להפשיט אותה לגמרי מן החומר, ולהשכיל אותה, במופשט מכל חומר. כמו המעלות והמדות הטובות, הבאות בספרי המוסר. שאנו מדברים, ממדות אמת, ושקר, וכעס, וגבורה, וכדומה, כשהן מופשטות מכל חומר. ואנו מיחסים להן מעלות או גנות, אפילו בשעה, שהן מופשטות.

ותדע, שאופן הג' הזה, אינו מקובל על דעת המשכילים הזהירים. משום, שאי אפשר לסמוך עליו, במאה אחוזים. כי בהיותם נשפטים, במופשט מהחומר, הם עלולים לטעות בהם.

למשל, בעל המוסר האידיאלי, דהיינו, שאינו איש דתי, מרוב עסקו במעלת האמת, כשהיא בצורתה המופשטת מהחומר, הנה, אפילו בעת, שיציל איזה אנשים ממיתה, על ידי השקר, שיאמר להם, יוכל להחליט בעצמו, שאפילו כל העולם ילך לאבדון, הוא לא יפליט דבר שקר בכונה מפיו. ואין זה דעת תורה, שהרי, "אין לך דבר, שעומד בפני פקוח נפש" (יומא, פ"ב).

אכן, אם היה משכיל, הצורות אמת ושקר, כבעת שהן מתלבשות בחומר, אז היה מובנם, רק בערך מועיל או מזיק להחומר. כלומר, כי אחר נסיונות מרובים, שהעולם נתנסה בהם, וראו רוב החורבנות והנזקים, שאנשי שקר גרמו בדברי שקרם, ואת רוב התועלתיות, שאנשי אמת הביאו, בשמירתם את עצמם, לומר רק דברי אמת, באו לידי הסכמה, אשר אין מעלה יותר חשובה, ממדת האמת, ואין גנות כמדת השקר. ואם האידיאליסט, היה מבין את זה, אז היה ודאי מסכים, לדעת תורה, והיה מוצא, שדבר השקר, להציל אפילו אדם אחד ממיתה, הוא לאין ערך יותר חשוב, מכל גדלה ושבחה של מדת האמת המופשטת.

הרי, שאין כלל ודאות, באותם המושכלות מאופן הג', שהן צורות מופשטות. ואין צריך לומר, בצורות מופשטות, שעוד לא נתלבשו, באיזה חומר מעולם, שהשכלות כגון אלו, הן רק איבוד זמן בלבד".

כאן זה יותר פשוט. זאת אומרת, שאסור לנו לסמוך על משהו מופשט, לדבר על משהו לא קונקרטי כי כל מקרה לגופו. ואז אנחנו רואים מה שקורה, התוצאה היא תופעה ברורה ומזיקה. כי אם אין לנו את השרשרת הזאת שאנחנו יכולים להגיד, זה החומר, זו צורה מלובשת בחומר והיא מזיקה ואנחנו צריכים להפטר ממנה, אז על זה לא יהיה לנו שום היסוס שאנחנו צריכים להפטר.

ואילו אם אנחנו מדברים על דברים שהם לא מלובשים בחומר לפנינו בצורה ברורה, קונקרטית, לא סתם שהיה, יהיה, משהו, אלא שלא מלובשים בחומר, אנחנו לא מקבלים אותם כוודאות ואסור לנו לסמוך עליהם. וזו הטעות הגדולה שיש באנושות, שהיא מתחילה לבנות פילוסופיות ולקבל את כל החוקים וההגדרות איך להתנהג עם הצורות שבינתיים, כרגע הן לא פעולות בחומר אלא פעולות מופשטות. לכן על כל הדברים המופשטים מהחומר, שלא מלובשים בחומר אנחנו לא דנים ולא יכולים לקבל עליהם שום החלטה.

זה מה שהוא אומר, "הרי, שאין כלל ודאות, באותם המושכלות מאופן הג', שהן צורות מופשטות. ואין צריך לומר, בצורות מופשטות, שעוד לא נתלבשו, באיזה חומר מעולם," שאנחנו בכלל לא ראינו, אלא רק בדמיון יכולים לתאר אותן, "שהשכלות כגון אלו, הן רק איבוד זמן בלבד". ולכן אסור לנו להתעסק בהן, מכל שכן לקבל מהן איזה החלטות ודעות.

שאלה: האם אפשר להגיד שהחומר שאנחנו כל הזמן צריכים להסתכל עליו הוא החיבור בינינו ועלינו לשקול כל דבר אל מול ההתלבשות בחומר הזה?

החיבור בינינו הוא לא צורה מופשטת, הוא צורה שאנחנו חייבים לקבל ולבנות לפנינו כדי לבנות את דמות הבורא. כמו ילדים בארגז החול שבונים מחול איזו צורה, אנחנו צריכים יחד לבנות צורה שמקובלת על כולם, והיא צורת הבורא. זאת אומרת חיבור בין כולם, אהבה בין כולם, תמיכה בין כולם עד שאנחנו נבנה דמות הבורא ונדאג שהדבר הזה יתקיים ויגדל יותר ויותר. במידה שאנחנו מתעסקים בזה ובונים את הבורא, רוצים לבנות אותו, אנחנו מגלים שהוא בונה אותנו, שדווקא על ידי זה אנחנו מתחילים להיות גדולים ועוסקים באלוהות, נעשים חלק ממנה וכן הלאה.

תלמיד: נכון להגיד שחיבור בינינו זה חומר שאנחנו צריכים כל הזמן לכוון, לנסות ולהתעסק איתו?

חיבור זה לא חומר, חומר זה רצון. צורה שמתלבשת בחומר זה כבר רצון להשפיע, רצון להתחבר. זו צורה מופשטת, שאתה יכול איכשהו לנתק אותה בדמיון שלך על ידי מה שהשגת בחיבור. זה מה שאתה יכול להגיד עליה, אבל גם לא ברור עד איזה גבול.

ומהות אין לך, כי מהות כבר מנותקת מהחומר לגמרי, היא לא מלובשת בו אף פעם.

שאלה: החומר שעליו אנחנו מלבישים את הצורה, זה הרצון שלי או של החברים?

זה לא כל כך חשוב, אנחנו מדברים על הרצון לקבל שלנו שאנחנו רוצים לחבר אותו, להדביק אותו מחתיכות לרצון לקבל אחד, כמו שזה היה במערכת אדם הראשון. אנחנו צריכים לעבוד למעלה מהחומר שהרצונות בו מחולקים, ולהדביק את הרצונות יחד כנגד כוח ההתנגדות שלהם. כמו שיש לך חתיכות מגנט שהן מנוגדות לחיבור ונדחות זו מזו, ואתה צריך בכוח להביא אותן לחיבור, לדבקות.

שאלה: מהמאמר באות ט"ו אנחנו רואים שיש הגדרות שונות של דברים מופשטים בשביל אנשים שונים ובמצבים שונים שבהם הם נמצאים. איך אנחנו יכולים לחבר את כל זה יחד כדי לשמור על האיחוד בינינו, כשיש לנו הגדרות שונות לדברים מופשטים כמו אהבה, שנאה, אמת וכולי?

אנחנו צריכים להתחיל להתאים כל אחד את עצמו לאחרים לפי חוקי ההתקשרות שיש בחיבור בין הכלים השבורים ואז נראה שאנחנו נמצאים תמיד בשבירה. אף צורה של אחד לא יכולה להגיע ולהידבק לצורה של האחר. במיוחד זה מתגלה ככל שאנחנו מתקרבים לתיקונים. בתיקונים הגדולים אנחנו יודעים עד כמה קודם לא ראינו שאנחנו כל כך שונים, שאנחנו כל כך משונים, מנוגדים.

יוצא שאנחנו צריכים לעבוד רק על החיבור, ובחיבור אנחנו תמיד נראה את הדחייה, את השוני, את הריחוק. ודווקא בשילוב הנכון בין דחייה וחיבור, ריחוק וקרבה אנחנו מגלים את הבורא, בהתנגדות בין שני הכוחות האלה, דחייה וחיבור. זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה". בקשר בין הפשעים והאהבה, שנאה ואהבה, דווקא בין שניהם, אנחנו מגלים את הבורא. בדרך כלל אנשים נמשכים או לזה או לזה, להיות באחת משתי צורות קיצוניות, אבל זה לא נכון, אנחנו צריכים לאזן את שתיהן על ידי המסך, ואז נגלה את הצורה הנכונה של הבורא.

לכן ככל שנתקרב, ככל שנתקדם ברוחניות, כך נראה שאנחנו יותר מבינים, יותר מרגישים, יותר מסוגלים להבין שהחיבור חייב להיות, ועוד יותר נגלה כמה אנחנו לא מסוגלים להיות בחיבור. והקו האמצעי שיבוא ויחבר בינינו הוא יהיה גילוי הבורא. דווקא זה מה שיציל אותנו, זה נקרא "וייאנחו בני ישראל מהעבודה". ואז מחוסר ברירה כשאנחנו מגלים כמה שנאה יש ושאנחנו לא מסוגלים לעבוד עימה, אבל אנחנו גם לא מסכימים להישאר בה, אנחנו מגיעים למצב שהבורא חייב להופיע ו"עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו".

אנחנו לא מתקרבים למצבים יותר טובים, אנחנו מתקרבים למצבים יותר הפוכים, מנוגדים, וכשאין לנו ברירה, אז הבורא מופיע ומראה לנו מהו המצב הרוחני שכלול משניהם. כי אנחנו לא מסוגלים בשכל שלנו, במישור שלנו לבנות כאן איזה מודל שבו מתחברים דברים הפוכים, וכשאנחנו בונים את זה כך, אנחנו הופכים להיות כאלה, אנחנו מתחילים לראות שאנחנו נמצאים כבר בעולם שבו דברים מנוגדים כן מחוברים ולא מנטרלים זה את זה אלא מוסיפים זה על זה. השיטה הזאת היא השיטה הרוחנית העליונה האמיתית.

שאלה: מה זה אומר לאזן את הניגודים במסך?

זה כשאני כל הזמן עובד עם מה שהבורא מגלה לי ולא מוחק ולא מחליק את הפינות אלא ההיפך כל פעם אני מגלה כמה הן יותר הפוכות. יחד עם זה אני מגלה שרק הבורא הנמצא מעל השנאה, הדחייה, מעל חוסר ההתאמה המוחלטת, יודע פתאום איך להשלים את הדברים בצורה שאנחנו אף פעם לא היינו יכולים לתאר מראש.

שאלה: האם האזהרה בנוגע לצורה המופשטת מחומר היא מאותן האזהרות שהוא נותן בנושא הפילוסופיה, זה בערך אותו דבר?

משהו דומה, נכון.

תלמיד: הוא מדגיש להיזהר מדיבור בצורה מופשטת על משהו כמועיל או מזיק. למה הדגש שאם לא מדברים על כמה הוא מועיל או מזיק זה בסדר?

כי זה נותן לנו בכל זאת הבחנות אמיתיות במקום, מועיל מזיק, אנחנו יכולים להשתמש בזה.

קריין: כן. אנחנו ממשיכים לאות ט"ז.

אות ט"ז

"ואחר שנתבאר לך היטב, אלו ד' האופנים: חומר, צורה בחומר, צורה מופשטת, ומהות, בדברים המוחשיים.

שנתבאר:

שאופן הד', שהוא המהות, אין לנו תפישא בה כל עיקר,

ואופן הג', הוא מושכל, העלול לטעות,

ורק האופן הא', שהוא החומר, ואופן הב' שהוא צורה מלובשת בחומר, הם בלבד ניתנו לנו להשגה ברורה ומספקת, מצד ההשגחה העליונה.

הרי תוכל להבין, בעזרתם, גם במציאות העצמים הרוחניים, דהיינו בעולמות העליונים אבי"ע. כי אין לך פרט קטן בהם, שלא יהיה נחלק, על פי ד' אופנים הללו.

כי אם תקח, למשל, איזה פרט בעולם הבריאה, הרי יש שם כלים, שהם גוון האדום, שאור הבריאה, עובר על ידו, לבני הבריאה, כנ"ל. והנה הכלי שבבריאה, שהוא צבע האדום, הוא בחי' חומר, או עצם, דהיינו אופן הא'. ואע"פ, שהוא רק צבע, שענינו מקרה וגילוי פעולה שבעצם, מ"מ כבר אמרנו, שאין לנו השגה במהות עצמו, אלא רק בגילוי פעולה מהמהות. ואת הגילוי פעולה הזה, אנו מכנים בשם עצם, או חומר, או גוף, או כלי, כנ"ל באות י"ג. ואור אלקי, המתלבש ועובר דרך הגוון אדום, הוא הצורה המלובשת בהעצם, דהיינו אופן הב'. כי ע"כ נראה האור עצמו, בבחינת אור אדום, שיורה על התלבשותו והארתו, דרך העצם, שהוא בחינת הגוף והחומר כנ"ל, דהיינו הגוון אדום.

ואם אמנם, תרצה להפשיט האור האלקי מהעצם, שהוא הגוון אדום, ולדון בו, כשהוא לעצמו, בלי התלבשות בעצם. הרי זה כבר שייך לאופן הג', דהיינו צורה מופשטת מחומר, העלולה לקבל טעויות, כנ"ל. ולפיכך, הוא איסור חמור, בהשכלת העולמות העליונים. ושום מקובל אמיתי, לא יעסוק בזה, ומכ"ש בעלי הזהר. ואצ"ל, ב"מהות" של הפרט דבריאה, שהרי אין לנו תפישא בה כל עיקר, אפילו במהות של עצמים הגשמים, מכ"ש בעצמים הרוחנים.

הרי, שיש לפניך, ד' אופנים:

א. הכלי דבריאה, שה"ס גוון אדום, הנבחן לעצם או חומר של הבריאה.

ב. התלבשות אור אלקי בהכלי דבריאה, שהוא צורה בעצם.

ג. אור האלקי, כשהוא לעצמו, במופשט מהעצם דבריאה.

ד. מהות של הפרט.

והנה נתבאר היטב, גדר הא': שמב' האופנים ג' וד', אין מהם אפילו מלה אחת בכל הזהר, אלא רק ממובן הא' והב' בלבד."

ה"זוהר" עוסק רק בחומר ובצורה המלובשת בחומר, בצורה מופשטת ובמהות הוא לא נוגע, יש רק רמזים דקים שבהם הוא בעצמו לא מתעסק.

שאלה: אם ניקח כדוגמה את העשירייה, איך זה ייראה?

אותו דבר. לא חשוב על מה מדברים, אפילו אם אתה רוצה לסדר יחסים בין שני אנשים, אתה כבר נכלל שם ממש בעולם אין סוף שיש ביניהם, עם כל התופעות והאופנים.

תלמיד: אני מתכוון לארבע ההגדרות האלה, איך הן מתלבשות בעשירייה?

יש לך חומר, צורה שבחומר, צורה מופשטת ומהות, אתה רוצה לראות איך זה בעשירייה?

תלמיד: כן. הרצון המחובר שלנו בעשירייה, מה הוא בדוגמה הזאת, חומר?

בינתיים כלום, עדיין לא השגתם את זה.

תלמיד: איך למדוד על עצמנו את מה שאנחנו קוראים?

על ידי החיבור אתם מגיעים למצב שכל ההבחנות האלו מתחילות להתחבר, ואז הצורה שבחומר, חומר, צורה מופשטת ומהות, מתחילים להתכלל ולהתאסף זה בזה לצורה אחת, להשגה.

תלמיד: מה שהוא כותב כאן בדוגמה של הרצון, של עולם הבריאה, זה הרי כוח המתלבש בעשירייה שלנו, לא?

כן ודאי. ואז אתם מגלים דרך חיבור בעשירייה כל פעם הבחנות יותר ויותר גבוהות.

תלמיד: אז אנחנו יכולים להתחיל להבחין בכוח הזה גם בכל היתר?

כן, ודאי. הכול מושג רק בחיבור. בקיצור, בצורה פשוטה כדי לא להתבלבל, אם אנחנו הולכים לקראת חיבור, בכל מצב ומצב מה שלא יהיה, אנחנו תמיד משיגים בתוך החיבור הבחנות יותר ויותר נעלות.

תלמיד: מהו אותו איחוד מינימאלי שיכול באמת ליצור בינינו בעשירייה את החומר המינימאלי הזה?

כשכל אחד מכם מבטל את עצמו כלפי החברים, אתם בונים ביניכם תכונה שנקראת "בורא". אם כל אחד ואחד מבטל את עצמו כלפי החברים, כלפי הקבוצה, אז בתוך הקבוצה בביטול הדדי אתם בונים מושג כזה ביחסים ביניכם, מהות כזאת, שנקראת "בורא", "בוא וראה".

תלמיד: אבל הבורא, המהות הזו שאנחנו מגלים בחיבור בינינו בעשירייה, מה היא מבין המושגים האלה שבעל הסולם מתאר, זו צורה מלובשת בחומר?

נכון, אתם "בונים אותו".

שאלה: הכוונה בעצם היא הצורה, או לקבל לעצמי או להשפיע, אם אני רוצה להבין מה היא צורה באופן הכי בסיסי אז זו כוונה, נכון?

כן.

שאלה: למה כשאנחנו מתחברים בעשירייה במצבים טובים ורעים, אנחנו נמצאים כבר בעולם אין סוף?

אתם לא נמצאים ממש באין סוף בתחושות שלכם, אבל אתם יוצאים כבר מהעולם הזה, מההגדרות הגשמיות, הארציות להגדרות רוחניות. ועד שאתם לא תחמתם את ההגדרות הרוחניות למדרגות, אז זה נקרא עולם אין סוף. כל דבר שלא משיגים נקרא "אין סוף".

שאלה: אני מרגיש שהחומר הוא מה שאנחנו, הרצון לקבל, והצורה היא מה שאנחנו מגלים בתוך החומר, איך אנחנו פועלים ומגיבים מתוכו. האם יש משהו נכון במה שאני אומר.

מה שאתה אומר נכון, למדנו את זה לפני כמה זמן.

קריין: אות י"ז.

אות י"ז

"ויחד עם זה, יתבאר גדר הב'. ודע, שכמו שבארנו ד' האופנים בפרט א', בעולם הבריאה בלבד, כן הם בדרך כלל, בכללות ד' עולמות אבי"ע, אשר:

ג' גוונים, אדום ירוק שחור, שבג' עולמות בי"ע, הם בחינת החומר, או העצם.

וגוון לבן, שהוא בחינת עולם האצילות, הוא הצורה המתלבשת בהחומר, דהיינו בג' גוונים, הנקראים בי"ע.

ובחינת א"ס, כשהוא לעצמו, ה"ס המהות.

והוא, שאמרנו בגדר הא', שבבחינת המהות, אין לנו תפיסה, שהוא אופן הד', הנעלם בכל העצמים, ואפילו בהעצמים שבעוה"ז (כנ"ל באות י"ב).

ובחינת גוון לבן, כשהוא לעצמו, בלתי מלובש בג' גוונין שבבי"ע, דהיינו אור החכמה, כשאינו מתלבש בבינה תפארת ומלכות, הרי היא צורה מופשטת מחומר, שאין לנו עסק בו. ואין הזהר מדבר מאופן הזה ולא כלום, אלא:

מאופן הא', שהוא ג' גווני בי"ע, הנחשבים לחומר, שהם ג' הספירות בינה ת"ת ומלכות.

וכן מאופן הב', שהם הארת אצילות, המלובש בג' גווני בי"ע, דהיינו אור החכמה, המתלבש בבינה ותפארת ומלכות, שהם בחינת צורה, בעת שמלובשת בהחומר.

מב' הללו עוסק ספר הזהר בכל המקומות." רק בהם.

ולפיכך, אם המעיין לא יזהר, להגדיר מחשבתו והבנתו, להשכיל דברי הזהר, בכל מקום, רק בגדרם של ב' האופנים הנזכרים, מיד יתבלבל לו כל הענין, כי יוציא הדברים ממשמעותם."

אנחנו צריכים להשתדל להיות בדיוק באותו מסלול ובאותן ההגבלות עליהן הזוהר מדבר, אחרת אנחנו עלולים להתבלבל ולחשוב שהזוהר מספר לנו על דברים, מקומות, הבחנות ויחסים שהוא בכלל לא מתכוון אליהם.

שאלה: אנחנו משיגים את החומר, מי הם אנחנו המשיגים את החומר, איזה סוג של חומר?

הרצון לקבל שלנו משיג את החומר וגם את הצורה שבחומר, שהיא או רצון לקבל על מנת לקבל או שהוא עושה תיקונים על עצמו ומקבל על מנת להשפיע. הוא משיג את החומר ואת הצורה המלובשת בחומר, אבל לא את הצורה המופשטת והמהות.

שאלה: אז הרצון לקבל משיג את עצמו?

כן.

שאלה: מהי אמת ושקר אם עבור כל אחד התפיסה היא אחרת?

לא, התפיסה יכולה להיות אחרת אבל יש לנו הסכמה מפני שאנחנו יכולים להתחבר בינינו במידה מסוימת אז מתוך זה תהיה לנו הסכמה לקבלת התפיסה שזה כך וזה כך במידות, בצבעים, בצלילים, במטרות בכול, לזה אנחנו צריכים להגיע.

למה אנחנו צריכים להגיע? אנחנו כולנו שונים, אף אחד לא מסכים עם האחר, ואי אפשר שהוא יסכים בשום צורה, בשום דבר, בשום פרט, אבל מעל כל ההבדלים האלה ההתנגדויות, ההתנגשויות, הפירוד בכל דבר אנחנו כן מתעלים ומתחברים, בהבנה והרגשה ברורה שאנחנו כולנו שונים, מנוגדים נמצאים בשנאה הדדית.

כמו תלמידי רבי שמעון, ככל שלמדו הם שנאו יותר זה את זה, רצו להרוג זה את זה, לא הסכימו זה עם זה, זאת הצורה שמתגלה בנו. ואנחנו בעבודה שלנו מתעלים מעל ההפכיות הזאת השנאה, הניגוד ומתחברים בינינו בצורה שאנחנו יכולים לבנות משהו משותף אחד.

שאלה: האם אנחנו אמורים להשיג את הצורה והחומר בעשירייה?

כן, ודאי. אנחנו יכולים להשיג את הצורה והחומר בעשירייה.

שאלה: האם חומר מלובש בצורה זה אותו דבר שצורה מלובשת בחומר?

החומר לא כל כך מלובש בצורה, הצורה מתלבשת בחומר, החומר הוא רצון לקבל, הצורה של הרצון לקבל כל הזמן משתנה.

שאלה: אמת ושקר. האם לשקר זה טוב או רע?

אנחנו צריכים תמיד לכוון אותם למטרה, הכול לפי השגת המטרה, אם זה מכוון להשגת המטרה אנחנו כן יכולים לשקר, כי אין יותר חשוב מזה, כי אמת ושקר הכול מתגלה בצורה פרטית לפי הבנתנו, לפי השגתנו כרגע. אנחנו רואים איך בעולם שלנו לכל אחד יש אמת ושקר שלו.

אומנם אנשים כביכול מביעים את זה מכל הלב פתוח ומרצון שלהם פתוח אבל יחד עם זה הם רואים כמה הם לא משתווים זה עם זה, הם לגמרי לא זהים זה לזה, אז איך יכול להיות שיש אמת ושקר אבסולוטי, לכל אחד ואחד יש רצון לקבל משלו ולכן ככל שאנחנו מתקדמים, אנחנו מגדילים את הרצונות לקבל שלנו. מתפתחים רצונות יותר גדולים ואמת ושקר שבכל אחד ואחד לעומת אמת ושקר של האחרים הוא יותר בולט, יותר מנוגד.

ולכן לא יכול להיות שאנחנו נהיה בהסכמה, לא יכול להיות שאנחנו נהיה בשלום, כלום לא יצא מאיתנו ככל שאנחנו נתקדם ההיפך, אם אתם לא רוצים שיהיו סכסוכים, אז אל תתנו לאנשים להתפתח, והם יהיו כמו חיות, יהיה להם איזה חוק אחד, שיטה אחת, מנהיג אחד ביניהם והכול יסתדר, אבל כל המוסיף דעת יוסיף מכאוב.

לכן אנחנו תמיד מתקדמים למצב שאנחנו עוד ועוד מנוגדים ואין באף אחד אמת ושקר כמו באחר. ותמיד אנחנו נמצאים בחוסר הסכמות, בחוסר הבנות, בחוסר דעות, בחוסר טעמים. אנחנו לא יכולים להתאים זה לזה. איפה נמצאת ההתאמה? בכך שמגלים כמה אנחנו שונים ועל כל פשעים תכסה אהבה, אנחנו בחיים שלנו נשתדל להשיג, אפילו כל אחד במשפחה שלו, גברים, נשים, בני זוג, עם הילדים.

אנחנו צריכים להבין שזה מה שמתגלה בדור שלנו, ככל שיש שוני בין כל אחד לאחר, ככל שלא ניתן להסכים זה עם זה, אנחנו גם צריכים לבנות מערכות רוחניות בחיים שלנו הגשמיים, גם בבני הזוג וגם בכל אחד. וזה מה שהחיים מחייבים אותנו. ולא יעזור לנו עשר פעמים להתגרש, עשר פעמים להתחתן, או לעשות כל מיני שינויים, כלום לא יעזור. אם אנחנו מתפתחים אז יהיו בנו עוד ועוד כל מיני צורות מנוגדות, הבחנות מנוגדות, ואנחנו לא יכולים לעשות עם זה כלום, אלא רק שנדע איך לעשות את זה שמעל כל הפשעים תכסה אהבה.

שאלה: האם הרצונות השונים הם הלבושים של החומר ומה זה אומר בדיוק להשיג את כל החומר?

להסכים עם כל צורות הרצון לקבל, שהוא החומר שיתגלה ואנחנו למעלה מצורות הגילוי שלו נשתדל לעשות קשר ביניהם, בין צורות הגילוי וכך אנחנו נדע מה נעשה.

שאלה: האם תועלת ונזק הן גם צורות מופשטות האם הן מוגדרות ביחס לתוחלת החיים?

תועלת ונזק הן גם ודאי צורות שבינתיים הן מופשטות, עד שאנחנו מגיעים לגילוי הבורא, כי כשהבורא מתחיל להתגלות בינינו אז כל הצורות האלה מקבלות יסוד ויציבות יחסית כל אחד.

שאלה: איך ומתי אנחנו מתחילים לראות את הצבעים שמדובר עליהם בטקסט?

אנחנו לא רואים את הצבעים, הם הבחנות כאלה, כמו שאצלנו אנחנו סיכמנו שהתפעלויות כאלו או כאלו אצלנו הם צבעים, זו התדירות שבגלי הראייה. והתדירות בכל מיני גלים אחרים אנחנו קוראים צלילים, חום, קור כל מיני דברים. זה הכול גלים, הגלים הם שינויים בהבחנות שמגיעים אלינו.

שאלה: האם ניתן להשיג את המהות דרך שלושת האופנים הראשונים חומר, צורה בחומר וצורה מופשטת?

אנחנו את המהות לא יכולים להשיג, אפילו אם אנחנו משיגים את הצורות הקודמות לה, את המהות לא ניתן, אבל אנחנו מתארים אותה, זו לא השגה אלא התיאור שלה, אומנם אנחנו לא משיגים אבל אנחנו יכולים לתאר אותה.

שאלה: איך לקשור את העבודה בעשירייה עם מה שאנחנו לומדים עכשיו?

אנחנו צריכים להשתדל לדבר על זה בעשירייה, והעיקר להבין דבר אחד. כמו שאנחנו לא יכולים לקבוע שום דבר אחד על האחר, חוץ מלתת דוגמת וויתור של כל אחד כלפי האחרים, ככל שאני מבטל את עצמי כלפי הזולת אני מקבל צורה רוחנית. ולא חשוב לי מה אני מקבל מהעשירייה. אם הם מחוברים ומשפיעים עליי אז יותר מזה אני לא רוצה, לא צריך, לא חייב, רק לקבל את דוגמת החיבור ביניהם ולשייך את עצמי אליהם.

שאלה: איך אפשר להשיג את עצמי, צריכה להיות חלוקה למי שמשיג ומה שמשיגים?

מי שמשיג זה אנחנו ומה שמשיגים זו צורת החיבור החדשה בינינו.

(סוף השיעור)