שיעור בוקר 01.09.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 23.08.2006

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/p5UDTBRM?activeTab=downloads&mediaType=video

פתיחה לחכמת הקבלה

(אות קי"ב – קי"ד)

שיעור 46

אות קי"ג

"ואלו ה' בחינות עביות שבמסך, נקראים על שם הספירות שבראש, דהיינו גלגלתא עינים ואח"פ. שהעביות דבחי"ד נק' פה, שעליה יצא פרצוף הא' דא"ק. ועביות דבחי"ג נק' חוטם, שעליה יצא פרצוף ע"ב דא"ק, ועביות דבחי"ב נק' אזן, שעליה יצא פרצוף ס"ג דא"ק. ועביות דבחי"א נקרא נקבי עינים, שעליה יצא פרצוף מ"ה דא"ק ועולם הנקודים. ועביות דבחינת שורש, נקרא גלגלתא או מצח, שעליה יצא עולם התיקון, והוא נקרא מ"ה החדש. כי פרצוף הד' דא"ק הוא עיקר פרצוף מ"ה דא"ק, כי יצא מנקבי עינים בקומת ז"א, המכונה בשם הוי"ה דמ"ה. אבל פרצוף החמישי דא"ק שיצא מן המצח דהיינו בחינת הגלגלתא, שהיא בחינת עביות דשורש. אין בו באמת אלא קומת מלכות הנק' ב"ן, אמנם מטעם שנשארה שם גם בחי"א דהתלבשות, שהוא בחינת ז"א ע"כ נק' גם הוא בשם מ"ה"

אם מהזדככות המסך ביציאת הנקודות דס"ג, עלו לראש הס"ג רשימות ב' א' מצומצמות בצמצום ב', ורשימות ד' ג', הרי שבהזדככות המסך – אותו המסך – לאחר השבירה, עלו לראש הס"ג רשימות א' שורש מצומצמות בצמצום ב', ורשימות ד' ג'. מדוע? כי רשימו ב' א' מעולם הניקודים הזדכך. מדוע רשימו ד' ג' לא הזדכך? כי הוא רק תוספת. רשימו ד' ג' הוא רק בסך הכול סימן שצריך לעבור למדרגה שלימה. לכן אין בו הזדככות.

הזדככות יכולה להיות רק במדרגה עצמה. התוספת למדרגה אינה יכולה להזדכך, היא רק מורה לפרצוף לעשות מעצמו פרצוף שלם. כשיוצאים הפרצופים בא' דעביות ובשורש דעביות, התוספת של ד' ג' מורה להם לעשות מעצמם פרצוף שלם, וכתוצאה מכך הפרצוף שעבד בחצי מדרגה, עובד בכל המדרגה.

הפרצוף שיצא בעולם הניקודים על רשימו ב' א' המצומצמים בצמצום ב', קיבל פקודה לעבוד רק עם הגלגלתא עיניים שלו, ובעביות א'. ולאחר מכן קיבל פקודה נוספת לעבוד בכל המדרגה. באותו האופן גם הפרצוף החדש שיצא על עביות שורש קיבל פקודה לעבוד בחצי מדרגה, ולאחר מכן במדרגה שלימה. רשימו ד' ג' בעולם הנקודים ובעולם האצילות, הוא סימן לעבור לעבודה עם האח"פ.

נחזור לעניינינו, הרשימות שמתגלות בראש הס"ג לאחר שבירת עולם הנקודים, הן רשימות א' שורש מצומצמות בצמצום ב'. בהתאם לעביות שורש, הזיווג עליהם נעשה בכתר, וליתר דיוק בנקבי עיניים דכתר. מקום הזיווג בנקבי עיניים דכתר נקרא "מצח".

ראש הפרצוף נחלק לכתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות. הכתר דראש הפרצוף נחלק לגלגלתא עיניים ולאח"פ. המקום שבו מסתיימים הגלגלתא עיניים דכתר דראש הפרצוף נקרא מצח. במילים אחרות, מצח הוא נקבי עיניים דכתר. כל הכתר נקרא גולגולת, והנקבי עיניים של הגולגולת נקראים מצח.

שרטוט מס. 1

מעולם האצילות והלאה מתחילה להתהוות איזושהי זיקה, על דרך שורש וענף, בין הפרצוף הרוחני לפרצוף האדם בעולם הזה. חס ושלום לחשוב שבמצח שלנו יש צמצום ב'. הלוואי והיה לנו צמצום ב'. אלא השורשים העליונים מטביעים איזושהי העתקה בחומר הגשמי, העתקה בלבד מלמעלה למטה. דבר מהחומר הגשמי אינו עולה כמובן ממטה למעלה.

שאלה: מהן הרשימות ד' ג'.

הרשימות ד' ג' הן תוספות, פקודה לקטן שרוצה לעבוד עם קומת הגדלות שלו. גדלות פירושה לצרף את מלכות. רשימו ד' ג' הוא סימן לצרף לפרצוף את העבודה עם כלים דקבלה, עם מלכות. לכל פרצוף יש ד' ג' משלו, אבל רשימו ד' ג' תמיד מורה על עבודה עם הנקודה דאמצעיתא דעולם אין סוף.

שאלה: אם ס"ג יצא על עביות ב', איך ראש דס"ג יכול לעשות זיווג על רשימו ד' ג'?

ראש דס"ג יכול לעשות זיווג על כל רשימו. כשראש דס"ג עושה זיווג על ד' ג', הוא למעשה עושה זיווג על ד' דעביות. ד' ג' הוא רק סימן.

מדוע הרשימות שמתחת לטבור הן ד' ג'? כי גלגלתא יצאה על ד' דהתלבשות וד' דעביות, ולאחר ביטוש פנים ומקיף והזדככות גלגלתא, נשאר רשימו ד' ג' למעלה מטבור ולמטה מטבור. הרשימו שנשאר מעל הטבור הם ד' ג' הפנימיים דגלגלתא שהופכים להיות רשימו ד' ד' של ג' דעביות דע"ב. למטה מטבור דגלגלתא נשארו רשימות ד' ג', כי הפרצוף לא השתמש בכלים דסוף שלו; כי הוא לא רצה להשתמש בהם, ועמד בכך.

מעל הטבור, גלגלתא קבלה אור פנימי. מתחת לטבור, היא דחתה את כל האורות. לכן נעשה ביטוש פנים ומקיף. גלגלתא עשתה בטבור גבול בין יכולתה לקבל לבין יכולתה לדחות. בכלים שלמעלה מטבור היא משתמשת כדי לקבל על מנת להשפיע, ובכלים שלמטה מטבור היא משתמשת כדי לא לקבל על מנת להשפיע. לכן כשגלגלתא מזדככת, היא מזדככת גם מלקבל על מנת להשפיע וגם מלא לקבל על מנת להשפיע. רק אז היא עוברת למדרגה הבאה. אלמלא כן, ע"ב היה מתפשט גם למטה מטבור דגלגלתא.

הרשימו ד' ג' הוא סימן למסך שנשאר לאחר הזדככות גלגלתא. הוא כלים בד' דעביות. על הרשימו ד' ג' נדבר בהמשך. תלמידים מתחילים בדרך כלל מתקשים להבין את הנושא. הקושי הזה זכור גם לי.

שאלה: עד למ"ה החדש העביות הייתה העיקר, ואילו ממ"ה החדש והלאה הדגש הוא על א' דהתלבשות, מדוע?

גם זו אחת מהסוגיות שאינן מובנות לתלמיד המתחיל.

חכמת הקבלה עוסקת בדרך כלל בעביות שבמסך, כי העביות היא הכוח המשפיע, הפעיל. בעולם האצילות מדובר דווקא על ההתלבשות במסך, ונשאלת השאלה מדוע?

בעביות דשורש, העבודה היא בדחייה, בהזדהות. בעביות שורש הנברא נכלל בעליון ומקבל את הכול למעלה מהדעת. הוא מוכן שהעליון יפעל עליו. רשימו א' שורש הוא בחינת עוּבַּר. במה הנברא מזדהה עם העליון כשראש שלו הוא רק שורש דעביות? הוא מזדהה עם האורות שהעליון מוכן שיתפשטו בו, בתחתון. הוא אינו עובד בקבלת האורות, אלא רק בדחייה. לכן הרשימו א' דהתלבשות ושורש דעביות קרובים מאוד זה לזה.

ברשימו דעביות שורש הנברא דוחה את האורות והם מתפשטים רק בראש. גם ברשימו דהתלבשות הנברא בדרך כלל דוחה את האורות, והם מתפשטים רק בראש. במצב כזה, הרשימו דעביות והרשימו דהתלבשות קרובים מאוד זה לזה, ובנברא מתפשטים שתי אורות ממטה למעלה, אור א' דהתלבשות ואור שורש דעביות.

סוגיה דומה עולה גם בקשר לרשימו ד' ג' בפרצוף ע"ב. הטעמים דע"ב אינם יכולים להתפשט למטה מטבור, כי לע"ב יש ד' דהתלבשות. אמנם ע"ב אינו עושה זיווג דהכאה על הרשימו ד' דהתלבשות, הוא דוחה אותו, האור של ד' דהתלבשות מתפשט בו ממטה למעלה, ובכל זאת בטעמים שלו מופיעה הארה דיחידה. במילים אחרות, ע"ב אינו יכול להתפשט למטה מטבור, כי יש בנוסף לאור החכמה יש בו הארת יחידה. בס"ג הדבר בולט עוד יותר. ס"ג יוצא על רשימו ג' ב'. בטעמים שלו מתפשטת הארת חכמה, ולכן הוא אינו יכול להתפשט למטה מהטבור. אלמלא ג' דהתלבשות בטעמים שלו, ס"ג היה מתפשט למטה מטבור. הרי פרט להארת החכמה שבו, כולו חסדים. לכן כשנעשה ביטוש פנים ומקיף, כשהארת החכמה מסתלקת והמסך דגוף מתחיל להזדכך, ס"ג מיד מתחיל להתפשט גם למטה מטבור.

מראש דהתלבשות מגיעה לגוף הארה ומתפשטת בגוף ממטה למעלה, כמו בדחייה. אפילו בסוף דגלגלתא מתפשטת הארת חכמה. כיצד? בכלים דסוף, גלגלתא דוחה את אורות. לכן ההארה מהראש יכולה להתפשט גם בסוף, בדחייה.

נחזור לעניינינו, ראש דס"ג עשה זיווג דהכאה במצח על רשימו א' שורש מצומצם בצמצום ב'. לא זו בלבד שהזיווג נעשה על עביות שורש, אלא שהרשימו היה גם מצומצם. בזיווג הזה עביות שורש עובדת רק בדחייה, כעוּבַּר, ורק בגלגלתא עיניים. התלבשות א' עובדת כולה בדחייה, ורק בגלגלתא ועיניים. נמצא כי שתי הרשימות א' דהתלבשות ושורש דעביות, קרובות מאוד זו לזו. שתיהן עובדות בדחייה.

בכל הפרצופים שיוצאים על עביות גדולה מעביות שורש, הרשימו דהתלבשות עובד בדחייה והרשימו דעביות במשיכה. בכל הפרצופים שיוצאים על עביות דשורש, בכל במקומות, גם הרשימו דעביות עובד בדחייה. לכן שורש דעביות וא' דהתלבשות קרובים מאוד זה לזה.

אם כן, הפרצוף שיוצא על א' שורש לוקח בחשבון גם את התפשטות הא' דהתלבשות בו. כיוון שכך, וכיוון שהכלים דא' דעביות הם כלים דהשפעה, הוא יכול לעבוד בדחייה גם עם הכלים דא' דעביות, ולהתפשט בהם בדחייה.

כשעולם האצילות מתפשט בפרצופי עתיק, אריך אנפין ואבא ואמא, הוא עושה חשבון על הכלים דגלגלתא עיניים בעביות א'. הוא לוקח חסרונות מעולם הנקודים, מראש דעולם הנקודים, ועושה עליהם חשבון. אין לו בעיה לעשות זאת, כי הראשים דקטנות דעולם הנקודים נשארו ללא פגם. רק הראשים דגדלות דעולם הנקודים נפגמו בשבירה.

עתיק לוקח את חסרונות מגלגלתא עיניים דכתר דנקודים בקטנות. אריך אנפין לוקח חסרונות מאח"פ דכתר דנקודים בקטנות. אבא ואמא לוקחים חסרונות מאבא ואמא דנקודים בקטנות. הראשים באצילות יכולים לקבל את החסרונות של הראשים דקטנות דניקודים ולשחזר אותם באצילות. בראש הס"ג הם מתגלים בעביות א' שורש, ומיד עם הגיעם למקומותיהם הם הופכים לב' א', כבקטנותם.

מה קורה לאחר מכן? זו כבר שאלה אחרת. הגדלות בעולם האצילות, היא עניין מסובך מאוד. נלמד עליה בהמשך. לעומת זאת, הקטנות דניקודים, "דבר קל הוא".

כמו לכל דבר ברוחניות, גם ליציאת עולם התיקון יש עוד הרבה סיבות וניתן להסביר אותה בדרכים רבות. כל דבר ברוחניות הוא גוף שלם. מכל זווית שנתבונן בו נראה את כולו. דומה הדבר לתמונה, שגם אם נחלק אותה לחלקים רבים, נראה בכל חלק את התמונה השלימה.

שאלה: מה נשאר מעולם הניקודים לאחר השבירה, ומה, אם בכלל, עובר ממנו לעולם האצילות?

לאחר שבירת הכלים בגדלות דעולם הניקודים, הרשימות, היינו האורות, עולים למעלה, והניצוצין והכלים נופלים למטה. כלומר, לאחר השבירה יש הפרדה בין אורות, ניצוצים וכלים.

ב"פתיחה לחכמת הקבלה" איננו לומדים בהרחבה על השבירה. ה"פתיחה" היא קיצור של חכמת הקבלה וככזו אי אפשר ללמוד בה את כל החכמה. על השבירה לומדים בחלק ו' ובכל חלק ז' ב"תלמוד עשר הספירות". יש בה המון פרטים.

השבירה היא חלק חשוב מאוד בלימוד חכמת הקבלה, אלא שבעל הסולם לא מצא לה מקום בפתיחה לחכמת הקבלה. בעל הסולם יודע מה פועל לטובת התלמיד מתחיל. הוא אינו מרבה להזכיר את השבירה בפתיחה לחכמת הקבלה, כי אינו רוצה "להכניס" את המתחיל לשבירה. לתלמיד המתחיל צריך לתת התפעלות יותר מאשר תיקונים. כך אפשר לתרץ את בעל הסולם, אם הוא זקוק להצדקה מאיתנו. בעל הסולם קיצר רבות בפתיחה לחכמת הקבלה.

כך או אחרת, עתיק, אריך אנפין, אבא ואמא ואפילו זו"ן בקטנות, תואמים לגמרי לקטנות דעולם הנקודים. הם כביכול חוזרים לאותו מצב הקטנות שהיה בעולם הנקודים ונותנים פתרון חדש למצב הגדלות שבו הייתה השבירה, עם כל הניסיון וההבנה שרכשו מהשבירה. הגדלות של פרצופי אצילות שונה לגמרי מהגדלות דניקודים. הקטנות, לעומת זאת, דומה.

גם בעולם הנקודים בקטנות לא היה שום פגם. עולם האצילות כביכול משחזר בתוכו את הקטנות דעולם הנקודים. ודאי שהשחזור נעשה ביחס להבחנות והבירורים החדשים, לפי החלוקה החדשה בפרצופים. לכן הפרצופים באצילות, אפילו פרצופי הקטנות, נולדים מחדש מתוך הרשימות מהשבירה, מתוך הפגם שהרגישו בראש דנקודים משבירת הכלים, משבירת הגוף שלהם. הקטנות באצילות והקטנות בנקודים, אינן זהות לגמרי. יש בהן חלוקה פנימית שונה, אבל המבנה שלהן דומה.

[ ... ועביות דבחינת שורש, נקרא גלגלתא או מצח, שעליה יצא עולם התיקון, והוא נקרא מ"ה החדש. כי פרצוף הד' דא"ק הוא עיקר פרצוף מ"ה דא"ק, כי יצא מנקבי עינים בקומת ז"א, המכונה בשם הוי"ה דמ"ה. אבל פרצוף החמישי דא"ק שיצא מן המצח דהיינו בחינת הגלגלתא, שהיא בחינת עביות דשורש. אין בו באמת אלא קומת מלכות הנק' ב"ן, אמנם מטעם שנשארה שם גם בחי"א דהתלבשות, שהוא בחינת ז"א ע"כ נק' גם הוא בשם מ"ה" ]

"וכן הוא נקרא בשם מ"ה החדש, בכדי להבדילו מהמ"ה שיצא מנקבי עינים דא"ק, ופרצוף מ"ה החדש הזה, נקרא בשם עולם התיקון, או עולם אצילות."

עולם האצילות נקרא מ"ה החדש, כי הוא יוצא על מנת לשחזר ולתקן את עולם הנקודים. אילו עולם הנקודים היה מקבל את כל האורות על מנת להשפיע בכלים שלהם, כל עולמות אבי"ע היו כלולים בו ולא היו צריכים לצאת כדי לתקן אותו חלקית, ובגמר התיקון לתקן את כולו.

אלא כדי למסור לנבראים עד כמה הם הפוכים ורחוקים מהבורא, נעשתה שבירה. הנתון הזה, היינו מידת הפכיות הנברא מהבורא, חשוב מאין כמוהו. החיסרון שהנבראים רוכשים כתוצאה מהשבירה, הוא שיוצר בתוך הנברא את החלל לבחירה חופשית ולפעולה עצמאית. לכן שבירת הכלים היא פעולה הכרחית וחשובה, אף על פי שהיא נראית חמורה. הרשימו מהשבירה, הוא שבונה את האדם. אלמלא השבירה, והריחוק, והניתוק, והשנאה, בין אדם לבורא, האדם לא היה יכול לקום בצורה חופשית אל מול הבורא ולהידמות לו בדיוק.

אות קי"ד

"אמנם יש להבין למה ג' הקומות הראשונות דא"ק, הנק' גלגלתא ע"ב ס"ג, אינן נבחנות לג' עולמות, אלא לג' פרצופין, ולמה נשתנה פרצוף הד' דא"ק להקרא בשם עולם, וכן פרצוף החמישי דא"ק, כי פרצוף הד' נקרא בשם עולם הנקודים, ופרצוף הה' נקרא בשם עולם האצילות או בשם עולם התיקון."

גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה עליון וב"ן עליון, הם חמשת פרצופי עולם אדם קדמון. מס"ג יוצאים רק עוד כמה ענפים, ולא יותר. ס"ג יוצא כדי לתקן את מ"ה וב"ן שנמצאים למטה מטבור, את סוף הגלגלתא. הענף הראשון שיוצא מס"ג הוא נקודות דס"ג, לאחר מכן יוצאים עולם הנקודים בקטנות, עולם הנקודים בגדלות, נעשית שבירה ואחריה יוצא עולם האצילות ועולמות בי"ע. כל אלה נחשבים כס"ג.

האות א' בואו דהוי"ה דס"ג מורה על צמצום ב' שבקטנות נקודות דס"ג. האות י' בהי' אחרונה דהוי"ה דס"ג מורה על השבירה. לאחר השבירה יוצא עולם התיקון. בס"ג עצמו יש את השורש לכל התיקונים. האות י' בה' אחרונה דהוי"ה ס"ג מרמזת על השימוש שנעשה במלכות דאין סוף שמביאה את ס"ג לשבירה ולאחר מכן לתיקון בעולמות אבי"ע.

את הכול עושה ס"ג. כל הענפים שורשם בס"ג, כל הזיווגים נעשים בס"ג, כל הפניות מופנות לס"ג, כל העולמות: אצילות, בריאה, יצירה, עשייה שייכים לס"ג, ויוצאים מהמצח דס"ג. עולם האצילות יוצא מהמצח דס"ג, עולם הנקודים יוצא מנקבי עיניים דס"ג. ס"ג הוא "אמא עילאה" לכל הנבראים.