שיעור צהריים 23.08.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ג', אסופת "דרגות הסולם", עמ' 1733,

מאמר 285 "אדם בונה בנין"

קריין: "כתבי רב"ש" ג', עמוד 1733, מאמר 285, "אדם בונה בנין".

אדם בונה בנין

אדר תשכ"ב

"בעולם הזה אדם בונה בנין ואחר מבלה אותו, אבל לעתיד לבוא לא יבנה ואחר ישב.

עולם הזה נקרא שלא לשמה, ולעתיד לבוא נקרא לשמה, כי מתוך שלא לשמה באים לשמה. שמקום ההוה, שהוא בשלא לשמה, נקרא עולם הזה אשר בו נמצא עכשיו. ולעתיד לבוא, היינו אחר כן, כשיבוא לשמה.

וענין בנין נקרא מה שהאדם עוסק בתורה לשם אחרים, שלא לשם שמים. וזה נקרא שבונה בנין (על דרך אל תקרא "בניך" אלא "בוניך") אבל לאחרים, כי אין כוונתו לטובת עצמו, היינו שעם התורה ומצוות הוא עושה בזה נחת רוח להקדוש ברוך הוא, שעל ידי זה הוא בעצמו יתקרב לה' ויקוים בו "נתאוה הקדוש ברוך הוא לדור בתחתונים", אלא שעושה בשביל אחרים.

אבל לעתיד לבוא, היינו בזמן שעוסק לשמה, אז הוא בונה לעצמו שהוא בעצמו יהנה מעבודתו.

ועוד יש לפרש "בעולם הזה", בזמן שהאדם עוסק בתורה ומצוות לצורך עצמו, שהכוונה היא על מנת לקבל, הוא לא יכול להנות מהבנין שהוא בונה.

כי שעה תורה ושעה תפלה דומה ללבנה על גבי לבנה, שנעשה על ידי זה בנין גדול כפי ערך עבודתו בתורה ומצוות. ואלו כלים שיוכלו למלאות עם אור הגנוז, בסוד "וכל המקום אשר אזכיר את שמי", היינו בסוד "עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישב לכסלה", אז "אבוא אליך וברכתיך", בכל הכלים שהאדם מכין שורה שם ברכת ה'.

וזה נקרא בנין בית המקדש, וזהו רק אם עבודתו לשם שמים, אז יכול האדם להנות מברכת ה', נמצא שהאדם ישב בהבנין שהוא בנה, וזהו רק לעולם הבא, מי שעובד עבור הרוחניות של לשמה. כי עולם הזה נקרא בחינת הוה, היינו המקום שהוא נמצא בו עכשיו. וזה בסוד "לעולם ילמד תורה ומצוות שלא לשמה".

ואחר כך נקרא בחינת עתיד, היינו עולם דאתיא ובא כמו שכתוב בזהר הקדוש, המכונה בדברי חז"ל "באים לשמה". אז לא יבנו, שהם יעסקו בתורה ומצוות, ואחר ישב, אלא הוא בעצמו, שכיון שכוונתו לשמה, אזי מגלין לו רזי תורה ונעשה כמעיין המתגבר.

מה שאין כן בשלא לשמה, אז שייך עליו לומר מה שאמרו חז"ל "אחד יוצא להוראה", היינו שיש לו הזכות, שעל ידו יוצא אחד להוראה, נמצא שהוא מתייגע בתורה ומצוות ואחרים נהנים מזה, זאת אומרת אלו שיוצאים להוראה. וזה ענין, זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן."

שאלה: מה זה אומר שכאן ועכשיו בשיעור אנחנו בונים מקדש לבורא?

אתם צריכים להתחבר ביניכם אם אתם רוצים להתקרב לבורא, ולכן ההתקרבות הזאת, ההתכללות זה בזה של כולם בכולם בעשירייה, בונה ביניכם שטח משותף שהוא אותו בניין שבו אתם אחר כך באים ומגלים שלפי מה שבניתם מתגלה הבורא. כך זה קורה. אתם בונים מקום, והבורא ממלא את המקום.

תלמידה: מהן הלבנים הרוחניות שאנחנו משתמשים בהן בבניית המקדש?

תפילה הדדית.

תלמידה: מה זה אומר שמשיעור לשיעור אנחנו שמים את הלבנים הרוחניות האלה נכון אחת על האחרת?

זה אומר שאתם חושבים על איך להתקרב לבורא ושבזה צריכים ליטול חלק כל החברים שלכם.

שאלה: מדובר על כך שאני אבנה את הבית ואני אחיה בבית הזה, מי זה שיחיה בבית?

זה שרוצה לבנות את הבית הזה מלבנים, כאשר כל לבנה כזאת היא רצון שהוא מחבר עם הרצונות האחרים, ומזה בונה מבנה כללי משותף.

שאלה: אנחנו בונים את בית המקדש השלישי יחד או שכל אחד בונה את ביתו בנפרד וזה חלק מהמקדש?

אתם בונים יחד, אם אתם רוצים, ואם לא אז רק מי שעושה את הפעולות הנכונות.

שאלה: בחלק האחרון במאמר כתוב שהוא זוכה, נוטל חלקו וחלק חברו בגן העדן. מה זה אומר חלק חברו, להתפלל עבור החבר?

גן עדן זו מין מדרגה שבה אנחנו קשורים בינינו ועם הבורא, ואנחנו מרגישים בקשר בינינו את הבורא. בצורה כזאת אנחנו משלימים את היגיעה שלנו, אנחנו מגלים שאנחנו נמצאים במצב שמלא באור הבורא, בנוכחות שלו, בעזרה שלו כלפינו, ובהתאמה אנחנו מעצמנו רוצים למלא אותו באהבתנו, בקשר שבינינו.

תלמידה: מה זה חלק חברו בגן עדן?

החברים שלך בקבוצה.

שאלה: מהו האור הגנוז שבתורה?

האור הגנוז שבתורה זה אותו האור, רק שאנחנו לא יכולים בינתיים לגלות אותו, מפני שאין לנו כלים בכדי לגלות את כל האור הזה. הכלים שלנו נמצאים נגיד ברמה שאנחנו יכולים לזהות את האורות, את השדה של האור בדרגת זעיר אנפין או בינה, והאור מאיר בדרגה עוד יותר גבוהה מזה, ולכן אנחנו לא יכולים לזהות אותו. זה נקרא האור הנסתר, אותו חלק מהאור העליון שאנחנו לא יכולים לגלות.

שאלה: לעבוד עבור אחרים זו השפעה על מנת להשפיע, אם אני עובדת בשביל עצמי זה קבלה על מנת להשפיע. מה זה אומר השפעה חלוטה כשהרצון לקבל שלי הופך להיות משפיע?

זה קורה כשאני עובד על הקשר בינינו בצורה כזאת שאני מקבל הכול בעל מנת להשפיע. אני מקבל בעל מנת להשפיע, מעביר דרכי את כל אור הבורא שאני מקבל ומשפיע אותו לאחרים. כתוצאה, בסופו של דבר גם אני מתמלא, אבל המשימה שלי היא למלא את כל האחרים.

שאלה: האם גם אלו שלא יכולים לבנות את הבניין מקבלים שכר?

תלוי כמה הם עוזרים לאחרים, כמה הם משתתפים בבנייה, אבל כל אחד מקבל לפי המאמצים שלו.

תלמידה: זה תלוי בכוונה?

כן, זה תלוי בכוונה.

שאלה: רב"ש נותן פה עצה שאני רוצה לדעת איך אנחנו מיישמים אותה, בשביל לבנות את הבניין הרוחני. הוא אומר "שעה תורה ושעה תפלה", מה זה אומר בעבודה שלנו?

שבעבודה שלנו, במאמצים שלנו אנחנו צריכים גם להתקרב זה אל זה ולבנות שטח משותף בינינו, זה שטח הבניין שאנחנו בונים, ואנחנו צריכים להתפלל על כל פעולה ופעולה שהבורא יעזור לנו, כי מלכתחילה אין לנו כוחות וגם אין בנו תכונות, חוץ מתכונות של רצון לקבל אגואיסטי. ולכן אנחנו עושים כל מיני פעולות ומתפללים שהבורא יעזור לנו, שייתן לנו כוונה נכונה להידבק בחברים, וכך אנחנו בונים את הבניין שלנו. זו בעצם העבודה שלנו.

תלמיד: לפני השיעור הייתה לנו פגישת עשירייה ודנו על הנקודה הזאת, איך אנחנו ממשיכים לחזק את עצמנו בקשר בינינו לבורא, העלינו רעיון ורציתי לשאול אותך לגביו. אנחנו עושים את המאמצים כל יום מחדש ואמרנו שאולי בסוף היום נקדיש חמש דקות ונכין תפילה משותפת, ונראה באמת מה חסר לנו, ונביא את התפילה הזאת כל יום מחדש לבורא. האם זה רעיון טוב?

כן, טוב מאוד שעם זה אתם תלכו לישון, וכל הלילה, כמה שעות לפחות, זה יהיה מקום לגיבוש ביניכם.

תלמיד: יופי, תודה רבה.

מצוין.

שאלה: רב"ש התחיל את המאמר בזה שלעתיד לבוא נקרא לשמה, מתוך שלא לשמה באים לשמה, ובפסקה לפני האחרונה הוא אומר שזר לא ישב בבניין. מה זה אומר? האם הבנתי נכון, שתפיסת העולם לא תהיה בהבחנות של שכר ועונש אלא באמונה למעלה מהדעת?

כן, ודאי. אבל העיקר הוא שכולנו יחד עוסקים בבניית המקום שבו יתגלה הבורא, עם כל תכונותיו, חוקי הטבע, ובזה אנחנו עצמנו משתתפים, ועל ידי זה אנחנו מתקנים את עצמנו.

תלמיד: עד כמה חשוב שבבית יהיה רוגע?

בבית לא צריכות להיות שום סתירות. "בית" משמע הקבוצה שלנו. צריכה להיות הבנה הדדית, הבנה משותפת של מה אנחנו עושים, מה, לשם מה, אלו פעולות, למה אנחנו מתקדמים, כל זה צריך להיות איכשהו מובן ומוסכם בינינו.

שאלה: מה זה "חלקו של חברו" שאדם נוטל אותו לגן עדן?

אותו החלק שיותר מתוקן בו, שיכול להתחבר עם החלקים, עם הכלים האחרים.

תלמידה: היותר מתוקן?

היותר מתוקן, בוודאי.

תלמידה: איך אנחנו נוטלים את החלק של חברו, על ידי אילו פעולות?

אנחנו חושבים על חיבור וזה מה שנוטל חלק יותר פעיל.

שאלה: אנחנו כל הזמן מבקשים את תיקון האגו, האם לבורא יש חמלה והוא אומר "ביקשת, אתה זקוק לשינוי הזה. על אף שהאגו חוסם אותך, אני אתן לך את המתנה הזו, אבל זה פשוט לוקח זמן"?

כן, כך אנחנו מתקדמים.

שאלה: האם הכוונות מגיעות מהשורשים הרוחניים השונים שלנו?

בוודאי. כוונות שונות, שורשים שונים, התוצאות מהם שונות, ובכל אחד זה משתנה. אנחנו צריכים לעבוד עם מה שיש לנו כרגע.

תלמידה: האם ככל שמתקדמים אפשר להגיע לאיחוד הכוונות?

כן. אנחנו יותר ויותר מרגישים זה את זה, מבינים את החברים, מה הם מרגישים, ההרגשה שלהם נעשית יותר דומה להרגשה שלנו, וכך אנחנו מגיעים למצב שאנחנו נכללים זה מזה.

שאלה: כתוב שלשמה זה לעתיד לבוא.

כן.

תלמיד: פעמים רבות לאורך הדרך, נראה שאנחנו ממש מתקרבים ללשמה, אנחנו תופסים את זה, וזה בורח כל הזמן. האם תמיד כלפי לשמה, אנחנו נמצאים בחיסרון?

יש לנו תמיד חיסרון להגיע ללשמה, אבל אנחנו לא תמיד מרגישים אותו, מגלים אותו ומבצעים אותו.

תלמיד: במה זה תלוי?

זה תלוי בתשומת הלב שלנו, עד כמה האדם שם את עניין להגיע ללשמה, את החיסרון ללשמה, גבוה מכל יתר החסרונות שיש בו.

תלמיד: אנחנו צריכים לצפות שזה יושג בזמן כלשהו, או שהעבודה בעצמה תביא לכך?

לא, אנחנו צריכים להשיג אותה.

שאלה: כתוב במאמר, "נמצא שהוא מתייגע בתורה ומצוות ואחרים נהנים מזה". כלומר, אנחנו חיים בעולם אינטגרלי, איך אנחנו יכולים לזכות לכך שנעבוד לא על מנת לקבל? איך להגיע לכך דרך הלב ולא דרך השכל?

פחות לחשוב על זה, אלא לחשוב על הפעולות שלך ועל הכוונות שלך.

(סוף השיעור)