שיעור בוקר 30.11.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

נושא: שמחה

שמחה בכל המצבים - קטעים נבחרים מהמקורות

אנחנו לומדים שכל הבריאה היא רצון לקבל, וכל מה שמתרחש מתרחש בתוך הרצון לקבל בדומם, צומח, חי, מדבר. והכול מתרחש בתוך האדם, שהאדם זה הנברא וכל היתר דומם, צומח, חי, מדבר, זה מה שנדמה לאדם שקיים בתוך הרצון לקבל שלו, כך הבורא מצייר, מצייר לו את המציאות.

זאת אומרת, אם אנחנו נוכל לשלוט על הרצון לקבל שלנו, לשנות אותו לכל מיני כיוונים, אנחנו עוד לא יודעים איך, אבל אם נוכל לעשות את זה אז אנחנו נוכל לשנות את המציאות. אנחנו נוכל לצייר לעצמנו מציאות אחרת, עולם אחר, ואת עצמנו ואת העולם שבו נמצאים את הכול ניתן לשנות, הכול ניתן לנו לייצב לפי הבחירה שלנו לפי מה שנרצה, "אשר ברא א-לוהים לעשות".

ולכן אנחנו צריכים לחלק את המציאות לשניים. מציאות שאנחנו מקבלים אותה כשאנחנו כשנולדים ומתפתחים ברצון לקבל ולא יכולים עם הרצון לקבל הזה לעשות שום דבר, מה שיש יש, מקבלים. אז אנחנו בזה נמצאים בדרגת חי כמו שחיות מקבלות את המציאות הזאת. ואנחנו יכולים את המציאות הזאת לשנות, ממש לשנות, אם אנחנו נוכל לשלוט על הרצון לקבל שלנו, לשנות אותו לאיזה כיוון או זה או זה. ולאיזה כיוון שנשנה כך אנחנו נראה את המציאות שבה אנחנו קיימים, וגם כן נראה את עצמנו שאנחנו משתנים. הכול ניתן לשנות רק על ידי הרצון לקבל שלנו והוא ניתן לנו לשינוי.

מי ששולט, או בצורה חלקית בינתיים, ומשתוקק לשלוט על הרצון לקבל במלואו הוא נקרא "מקובל". שהוא מקבל מהבורא רצון לקבל, פונה לבורא ומקבל ממנו כוחות לשנות את הרצון לקבל, ואז הוא תמיד יכול לשנות את העולם שבו הוא קיים, את המציאות שבה הוא קיים. מציאות בכל העולמות, בכל סולם המדרגות, מכאן מהמצב שנמצא הכי גרוע בתחתית הסולם עד גובה הסולם, עד פסגת הסולם, הכול ניתן לנו לעשות.

ואז בזה שאנחנו כל פעם משנים את עצמנו על ידי הרצון לקבל שלנו, שעוברים בזה ממדרגה למדרגה, ממצב למצב, מעולם לעולם, מתפיסה לתפיסה, כל פעם בהתקרבות יותר לצורה אמיתית לבורא שנמצא בפסגת ההר, בפסגת הסולם, אז בזה אנחנו נקראים מקובלים, בני אדם שרוצים להידמות לבורא, "אדם אתם" כמו שכתוב, מי שרוצה כל פעם להשתנות ולהביא את עצמו לדרגת התאמה לבורא יותר ויותר גדולה. זו העבודה שלנו, זו המטרה שלנו, ואנחנו צריכים להשתדל לבצע, זאת אומרת לא להסכים עם מה שאנחנו מקבלים עכשיו, אלא כל פעם לחפש במה עוד אני יכול לשנות, להיטיב למצב שקיבלתי מהבורא.

לכן הבורא אומר "בראתי יצר הרע", שתמיד אנחנו רואים את המציאות ברצון מקולקל. מקולקל שהוא לא ב- 100% להשפיע כמו הבורא בזה הוא מקולקל. ואנחנו רוצים את הרצון הזה לשנות, להביא אותו להידמות לבורא, לרצון להשפיע, ואז אנחנו נראה ברצון להשפיע שאנחנו נגרום שיתגלה יותר ויותר מצבנו שהוא יותר ויותר קרוב לבורא. וכך נתקדם, זו העבודה שלנו.

זאת אומרת, כל רגע ורגע בחיי אני צריך לאתר את עצמי שאני נמצא במצב שמקבל מהבורא. שהמצב הזה מתגלה ברצון לקבל שלי, כי בראתי יצר הרע, הבורא ברא רצון לקבל ואני הנברא בו קיים. ובכל רגע יש לפני עבודה, בעיה שאני צריך לבצע, לעבור מהרצון לקבל שעכשיו התגלה בי ובו אני מרגיש את המציאות, אני, חברים, עולם, בורא, ואני צריך להשתדל לראות אותו בצורה יותר נעלה, ברצון יותר להשפיע, יותר קרוב לבורא, על ידי זה שאני מתקן את הרצון לקבל שלי שקיבלתי מהבורא.

שכל פעם הבורא נותן לי רצון לקבל מסוים שבו אני מרגיש את המציאות שלי, וזה בכל רגע ורגע. אם אני רוצה להרגיש כך אז אני ארגיש שכל רגע זה עולם חדש, מצב חדש. ואני צריך אז בכל רגע לרצות להיות יותר דבוק, יותר קרוב, יותר משפיע, יותר מחובר עם כל החברים ודרכם לבורא. עד שאני רואה שאנחנו מתחברים בינינו, ואז בזה אני אתם יחד הופך להיות לגוף אחד שרוצה להידבק ממש לבורא, שכבר הבורא לפני נמצא, מתי? מתי שאני כולל את כל החברים בליבי, ואז אני מוכן לדבקות בו. וכך אני מגיע ליישום של המצב שהבורא שם לפני.

זאת אומרת, יש לנו את תחילת המדרגה הרוחנית בסולם המדרגות, שאני נמצא באיזה מצב, מבין ומרגיש שקיבלתי אותו מהבורא, מבין שאני מרגיש את זה ברצון לקבל שלי, מבין שאני צריך עכשיו לשנות את המצב שלי, שאני כולל בו את כל העשירייה שעוזרת לי בצורה כזאת להפטר מעצמי ולהידבק אליהם. זה שהבורא שם את ידו של האדם על הגורל הטוב ואומר לו קח, תתקרב אלי, ואני בתוך הקבוצה, עם הקבוצה משתדל להידבק בבורא.

מה זאת אומרת? שאת כל המצב שאני קיבלתי אני רואה אותו כמצב טוב להתקדמות הרוחנית. ובאמת לא זקוק יותר לכלום, רק את זה לסדר, וכך אנחנו מתקדמים. יש על זה הרבה חומר בכתבי הקבלה, אבל אנחנו רוצים כל יום ויום לסדר לנו איזו צורת עבודה חדשה, התקדמות חדשה, שאחר כך במשך היום אנחנו משתדלים לממש את זה. ושכל יום יהיה לנו כיום חדש, "ויהיו בעינייך כחדשים". וכך אנחנו כולנו, כל בני ברוך מתקדמים ממצב למצב, אנחנו מרגישים את זה כך.

ולכן העיקר שמה שאנחנו מרגישים בכל רגע ורגע, לראות את זה כמצב שהבורא נותן לי לשינוי. והשינוי יכול להיות רק בתוך הרצון לקבל שלי, כמו שגם עכשיו, הוא מייצב לי את הרצון לקבל ונותן לו איזה מילוי, הרגשה, אני צריך לשנות את הרצון לקבל וההרגשה צריכה להשתנות. היא צריכה להגיע למצב שאני מרגיש שמחה שאני קיבלתי מהבורא את ההרגשה, לא חשוב לי איזו, הכי גרועה יכולה להיות, אבל על ידי החברה אני יכול להתרומם. ותמיד זה בדרך כלל אם זה מצב רציני, זה רק על ידי הסביבה, עשירייה.

ואז אני מתחיל לשנות את היחס שלי למציאות, שהרצון לקבל הזה ניתן לי מלמעלה ואני רוצה להפוך אותו לעל מנת להשפיע, זה נקרא "נצחוני בניי". שהבורא אומר אני נתתי להם את יצר הרע והם הפכו אותו ליצר הטוב, "נצחוני בניי", ובצורה כזאת אנחנו מתקדמים.

זו העבודה היום יומית שלנו, יש בעבודה הזאת עוד הרבה תוספות שאנחנו נלמד בדרך, אבל בינתיים כך אנחנו נתקדם.

שאלה: מה זה הדבר הזה שמרגע שהגיע מצב מסוים שאני מחזיק אותו כמו איזה דג שתפסתי, ואתה אומר שאני מתחיל לטפס פה בשלבים של מודעות, זה רצון, זה בא מהבורא, זה עשירייה?

קודם כל אני עוצר את המצב הזה ואומר, זה בא מהבורא, זה נתון, זה מצב א', המצב הראשון, אני נמצא בו, מה אני צריך לעשות. את המצב הזה אני צריך להדביק לבורא. איך אני עושה את זה? אני משתדל להיטמע בתוך העשירייה, לבטל עד כמה שאני יכול בזה את הרצון לקבל שלי, להתכלל מכל החברים שבזה אני בונה את ט' הראשונות, תכונות ההשפעה שלי דרך זה, וליחס את זה לבורא שאני הכול מקבל ממנו. גם חברים אני קיבלתי ממנו, הוא מייצר לי את הצורה הזאת, מייצב לי את הצורה הזאת של חברים. זה הכול מדומה, לא שזה קיים, אלא כך אנחנו צריכים להבין שכל העשירייה, בכלל כל העולם, זה נעלם, זה המדומה, זה הכול כדי שאני בלבטל את הרצון לקבל שלי אדבק לבורא. לכן הוא נתן לי איזו צורה כזאת שדרכה אם אני מתבטל בה, אם אני מתקשר אליה, אני יכול להגיע כל פעם לדבקות בו. ככה אני צריך לראות את החברים, את הקבוצה, את כול העולם, רק בזה שאני כשמתבטל כלפי זה, כשמקבל את זה שקיבלתי את זה מהבורא, אני בצורה כזאת מגיע לדבקות בו.

תלמיד: הבורא נתן לי מצב, הבורא נתן לי עשירייה, הבורא נתן לי שכל להבין את המצב, איפה הפעולה שלי פה?

זה נקרא "נצחוני בניי". שהבורא ברא לי הכול, נתן לי הכול, עיצב לי הכול, חוץ מדבר אחד, שאני עכשיו יכול לקחת את כל התנאים האלה ולהתחיל לעבוד איתם כדי להצדיק אותו, להצדיק, זה מאוד חשוב. שמה שקיבלתי זה ממנו, כדי שעל פני זה אני אבנה עכשיו יחס נכון אליו.

תלמיד: מהי פעולת ההצדקה?

שאני מקבל את זה כנתון הכי טוב להתקדמות שלי. לכן "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו לא להתייאש מרחמים", כתוב כך. אפילו שאני נמצא במצב הכי גרוע, זה ניתן לי מפני שאני מסוגל גם מהמצב הגרוע ביותר להגיע לדבקות.

תלמיד: זו הסכמה עם כל מצב שמגיע?

עם כל מצב שמגיע, וודאי, אחרת [זה לא] אין עוד מלבדו. אם אתה אומר שיש מצבים שלא מגיעים מהבורא, אז יש דבר שהוא [לא] אין עוד מלבדו? מי ישנו עוד חוץ ממנו שמייצב לך את המציאות? הרצון לקבל שלי האגואיסטי, נכון, אבל גם הוא מיוצב על ידי הבורא.

תלמיד: ומה תפקיד העשירייה בהצדקה, בהסכמה, בהכנעה הזאת?

שזה כלי העזר שלך שנמצא לידך. שאתה יכול אפילו בדרגה שלך, בלי לשנות את עצמך, כבר לפנות אליהם ולהתחיל לתקן את עצמך ברמה, במישור הגשמי.

שאלה: נתת כרגע ממש סדר פעולות, שאני קודם עוצר את המצב שלי ואז אני צריך להדביק אותו לבורא דרך העשירייה ואז להצדיק אותו. באיזה רגע אני צריך להצדיק את המצב?

זה תלוי במצב. לפעמים אני מרגיש את המצב שאני נמצא בו ואני לא יכול לשייך אותו לבורא, הוא לא נמצא כאילו בהרגשה שלי, אלא אני מרגיש את המצב עצמו יותר מאשר אני מרגיש שהבורא נמצא במציאות. לפעמים אני מרגיש שאני נמצא במצב שקיבלתי אותו, ושהמצב הזה מיוצב על ידי הבורא, אבל גם, אני אולי לא יכול יותר חוץ מלקבוע שזה כך. לפעמים אני מרגיש את המצב שהוא מיוצב על ידי הבורא וניתן לי כדי שאני אשנה את היחס שלי למצב. וכאן זו גם השאלה, בשביל מה אני עושה את זה, האם כדי להרגיש טוב או כדי להצדיק את הבורא ולעשות לו נחת רוח וכולי וכולי. אבל הכול מתחיל מזה שאדם יכול לקבוע שמה שהוא מרגיש הוא קיבל מהבורא. לכן התפיסה הראשונה צריכה להיות "אין עוד מלבדו".

שאלה: לפני כן אמרת שאנחנו צריכים לשים את כל החברים בלב שלנו ואתה אומר שאנחנו צריכים לעשות את זה גם נגד הרצון שלנו. הבעיה כשאני מנסה לעשות את זה נגד הרצון שלי אני מרגיש תחושה של בושה בתוכי, כאילו שהאגו אמר לי שאני עושה משהו מזויף, וזה גורם לי שלא לעשות את זה. איך אני יכול להתמודד עם המצב הזה?

וודאי שהאגו תמיד יהיה נגד. או שהאגו קובע, או שאתה קובע ברצון להשפיע שלך, אחד משניים. או שאתה נמצא בכלל ללא הכרה, לא את האגו אתה מרגיש ולא את עצמך שאתה רוצה להיות למעלה מהאגו. הכול תלוי במצבים, שאתה בעצם צריך לקחת אותם בידיים שלך ולייצב מהם תמונת מציאות שאתה קובע. זה מה שנקרא "אשר נתן א-לוהים לעשות", שאנחנו צריכים לעשות את זה. מי שעושה את זה, הוא נקרא אדם. מי שנמצא תחת הכוחות האלו למטה ולא משתדל לעשות את זה, הוא עדיין נמצא בדרגת בהמה. ואנחנו תמיד צריכים לעלות מדרגת בהמה לדרגת אדם בכל רשימו ורשימו שמתגלה, בכל תמונת מציאות חדשה שמתגלה.

שאלה: האם הנסיבות ישתנו בכל שלב של הסולם כאשר אנחנו מטפסים, ואיך אנחנו יכולים להעביר את המצבים האלו עם העשירייה שלי?

כן, וודאי שהכול ישתנה מרגע לרגע, כי בכל רגע יש רשימו חדש, רצונות חדשים, מחשבות, השפעת הבורא. הוא כל הזמן עושה לנו כל מיני תרגילים שונים, כמו שאנחנו עם הילדים. כשאנחנו רוצים לגדל את התינוק, אנחנו רוצים את זה לתת לו ואת זה לתת לו ועם זה לשחק ובכל מיני צורות, כדי שיהיה בן אדם שלם, שידע גם צלילים, גם צורות, גם צבעים, גם לעשות משהו בידיים, גם ללכת. בקיצור ככה הבורא עושה איתנו. אנחנו לא יודעים בדיוק למה כאלו או כאלו פעולות ומצבים הוא מגלה בנו, כמו שתינוק לא יודע למה ככה משחקים עימו, אבל אנחנו צריכים לקחת את זה ולהביא כל פעם למצב שאנחנו על ידי כל מצב ומצב מתקשרים אליו, כי אין עוד מלבדו, הוא הסיבה לכל המצבים. על זה בעצם אנחנו צריכים לעמוד, זו כל חכמת הקבלה.

שאלה: אמרת כרגע שאנחנו מתחילים מלקבוע שאין עוד מלבדו. עם כל מצב חדש הקביעה הזאת הופכת להיות יותר ויותר קשה. איך לעשות את העבודה הזאת נכון, לקבוע שהמצב באמת מגיע מהבורא, ואיך לעשות את זה לא רק בשכל אלא בהרגשה?

אם אתם לא יכולים לפנות לבורא בכל רגע ורגע, סימן שאתם לא עוזרים זה לזה, לא עוזרים בעשירייה זה לזה. כי אם אתם תחשבו עד כמה כולם תלויים בכולם בתוך עשירייה, שאין ברירה אלא אני דואג לחברים שלא יתנתקו ממה שאנחנו כולנו צריכים להתחבר ולהתקשר לבורא, אנחנו בזה נעזור זה לזה לא לברוח מהמערכה. אלא כל הזמן להיות מחוברים בינינו ולבורא ממש בצורה שרק לרגע קט, רק לרגע אנחנו מתנתקים מהבורא, שהוא מייצב לנו מצב חדש, מעלה רשימו חדש שאנחנו צריכים לממש אותו, רק לרגע זה שמעלה רשימו חדש. ואנחנו כאילו קיבלנו איזו מכה ומיד שוב אנחנו משתדלים לייצב את עצמנו בכיוון אליו. זה צריך להיות ממש כמו עקיצה ולא יותר, ואנחנו שוב נמצאים עם העקיצה הזאת יחד בדבקות בינינו ואליו. אם אנחנו לא מסוגלים לזה, סימן שאין לנו חיבור, אין לנו תמיכה הדדית מחברים.

אתם צריכים לדאוג לזה ומהר. כי אני לא עוצר, אני חייב להביא לכם כמה שיותר מהר את כול המרכיבים ואת כל התרגילים בעבודה הרוחנית כדי שאנחנו נממש אותם בצורה הדדית, מעשית. אין לנו ברירה, אין לנו זמן. לכן אתם לא צריכים רק לבוא לשיעור וכאילו להתעורר בזמן השיעור. אתם צריכים להיות כל הזמן, עשרים וארבע שעות קשורים זה לזה, לא בטלפון או במשהו, אלא בלב, ולהבין שרק עזרה הדדית יכולה להחזיק אתכם בכל מצב ומצב. כי בכל רגע ורגע אני מתנתק מהרוחניות, מהבורא, מהנשמה שלי. ורק על ידי זה שחברים יחשבו עליי ואני עליהם, אנחנו כך, "איש את רעהו יעזורו", יכולים להיות בדרך.

שאלה: איך הלימוד של תפיסת המציאות עוזר לנו?

כי תפיסת המציאות זה מה שמתגלה ברצון שלנו. כל חכמת הקבלה מלמדת אותנו איך אנחנו מקבלים את המציאות, ואיך אנחנו על ידי שינוי ברצון שלנו יכולים לשנות את המציאות. לשנות. ובמקום העולם הזה אנחנו צריכים להגיע לתפיסה אמיתית שאנחנו נראה את העולם הרוחני, הנצחי, השלם.

ואז אנחנו גם נסתכל על מה שאנחנו עכשיו מרגישים ונבין שאנחנו ראינו את זה בגלל ש"היינו כחולמים", כמו מתוך חלום. לא הייתה מציאות אמיתית. היינו כאלה מבולבלים, כמו שתויים נגיד, שיכורים.

וכך אנחנו צריכים כל פעם להשתדל להביא לעצמנו תפיסת עולם יותר עליון, יותר גבוה. ובכל עולם ועולם הבורא מתגלה כמקור של המציאות, מקור של הרגשה והבנה. המקור שלנו בצורה יותר ויותר ברורה. עד שאנחנו מתחילים להיות דבוקים בו ממש בכל הרצונות שלנו.

תלמיד: הלימוד של תפיסת המציאות נראה כמרכיב מאוד חיוני. אנחנו לא לומדים את זה לעיתים קרובות. אני אפילו לא יודע איך ללמוד את זה במקורות, איך למצוא חומרים טובים. אבל האם אנחנו יכולים להתחיל ללמוד את זה יותר?

אני כל יום נותן לכם בבוקר מנה חדשה שאיתה אנחנו צריכים במשך היום להתקדם. לדבר על זה, לספוג את זה. וכשאנחנו משתדלים איכשהו ממש להתכלל מזה, אז אנחנו מוכנים למחר. ומחר נקבל את המנה הבאה.

אתה יכול לראות כך לפי כל שיעור בוקר. זה לא היה פעם. אבל עכשיו כשאנחנו קבוצה ונמצאים במצב של ההנהגה הכללית עלינו ועל כל העולם מכוח העליון, אז ככה אני מתנהג. ואנחנו לומדים בהתאם לזה את המקורות.

אבל בכל יום ויום מה שאתם צריכים לעבוד, אתם מקבלים ממני בשיעור הבוקר. אתה לא צריך לחפש שום דבר. מספיק לך לעבור טוב טוב על שיעור הבוקר אפילו כמה פעמים באותו יום, ואתה תראה שזה נותן לך התקדמות.

תלמיד: אני לא התכוונתי שאני אשנה את הכיוון או את הדרך של הלימוד. השאלה, האם תפיסת המציאות זה משהו שאנחנו יכולים להשיג דרך המקורות של "הכיוון היומי" או שיש מרכיב נוסף בלימוד שלנו שאנחנו יכולים להוסיף שהוא ספציפי, מתמקד? פעם נתת דימוי למחשב שפיקסלים מחוללים תמונה. והרעיון הוא שאתה צריך פשוט למקד את הפוקוס כדי שתוכל לראות.

אני שוב חוזר על מה שאמרתי. אתה לא צריך לחפש שום דבר באף מקום. אם אתה חוזר על שיעור הבוקר, כשיש לך עוד זמן במשך היום, זה מספיק לך כדי באמת להתקדם. אל תחשוב שאין כאן מספיק חומר. ותפיסת המציאות שלך תשתנה מתוך אותן הפעולות הפרקטיות שאני מציע לכם לעשות, ואתם תראו איך זה עובד. אם תתחיל לחפש בכל מיני מקורות אתה לא תמצא את זה בצורה קרובה ומציאותית שניתנת לך לביצוע.

שאלה: אם הבורא דורש את הלבבות שלנו, מה ההודיה שצריכה לצאת מהלב במצבים כאלה?

אני רוצה להודות לבורא דרך החברים, עם כל החברים, בשם כל החברים, להודות לו כמה שאפשר, שאנחנו מודים, מודעים על זה שהוא מקרב אותנו. ולכן כל מה שאנחנו מקבלים בכל רגע ורגע עד כמה שהמצבים האלה מבולבלים, עד כמה הם לא מובנים, עד כמה הם לא נעימים, אנחנו מקבלים אותם דווקא בצורה שמהמצבים האלו, כמה שהם יותר רחוקים מהרוחניות כביכול, אני מרגיש שהם המועילים ביותר להתקדמות שלי. אני מקבל את המצבים האלו ומצדיק את הבורא בכל מצב שמקבל.

שאלה: למה כתוב "נעשה ונשמע" ולא להפך?

מעשה צריך להיות בזה שהוא מעלה אותי למעלה מהדעת. כשאני מעלה את עצמי למעלה ממלכות לדרגת בינה, לדרגת האמונה, אז אני מגיע ממעשה לשמיעה. קודם אני עושה מעשה, זה מה שקבלתי וזה מה שאני צריך לעשות. וכשאני עושה את זה אז אני בזה מעלה את עצמי לבינה.

"בינה" זה נקרא שמיעה. דרגת אוזן. יש לנו גלגלתא עיניים, זה חכמה. אוזן, בינה. חוטם, זה זעיר אנפין ומלכות זה פה. אז לכן זה נקרא "נעשה ונשמע". ונעשה את עצמנו, נעלה את עצמנו מדרגת מלכות לדרגת בינה.

תלמיד: כשכל החברים כלולים אחד בשני כבר הרבה, זמן נמצאים עמוק אחד בשני ומרגישים את כל זה, ונדמה לי שרק אני לא מבין משהו.

זה שאתה מרגיש את עצמך שאתה נמצא פחות מכולם, פחות מכולם, שכל החברים נמצאים בדבקות, ביחסים יפים, טובים ביניהם, שהם עוזרים זה לזה, ואתה כביכול מחוצה לקבוצה, ואין לך מספיק גם רצון וגם כוח להיות מחובר אליהם, זה מצב מצוין, הבורא נותן לך שאתה כך תרגיש.

ואל תחשוב שהוא לא נותן את זה לחברים שלך. גם נותן. גם הם מרגישים כך. אבל כל אחד שמרגיש שהוא דווקא נמצא מחוצה לעשירייה, אז הוא מקבל מזה דחיפה מהבורא שיתחבר יותר. ובצורה כזאת מתקדם. לכן תגיד תודה לבורא שהוא מעורר אותך ותלך קדימה.

שאלה: בהרגשה שלנו, המצבים האלה משתנים הרבה פעמים. או שזה מעורר אותנו או שזה מוריד אותנו. מה ההתנהגות הנכונה במצבים כאלה?

כל הזמן דרך הסביבה להיות דבוק בבורא. נקודה. אין לי מה להציע. זו בעצם הפעולה היחידה שאנחנו צריכים לעשות.

שאלה: האם כשאנחנו נשנה את עצמנו ונבוא לבנייה של הבורא דרך אמונה למעלה מהדעת כך שכל המציאות תשתנה?

כן. בזה שאנחנו מעלים את עצמנו באמונה למעלה מהדעת כל המציאות משתנה. כל המציאות. עולם אחר אתה תראה. אתה רואה כוחות חדשים, יחסים חדשים, אחרת לגמרי. זה לא יפריע לעולם הזה שקיים. אלא אתה תראה את הכוחות שפועלים בו ואיתם אתה כבר תתחיל לעבוד.
ואחר כך גם העולם הזה, אבל זה לא עכשיו, זה בתיקון הכללי. אתה תראה שגם העולם הזה נעלם ופשוט נעלם מהחושים. כי הכול סך הכול קיים בתוך החושים שלנו.

שאלה: דאגה בלב האדם עבור החברים והעשירייה, מי צריך את זה, העשירייה או האדם?

בעצם אין כאן שאלה כי זה אותו דבר. או שאני צריך את זה לעצמי או שאני צריך את זה לחברים. אין כאן שום הבדל ביניהם.

שאלה: אם האדם לא רואה כל רגע כרגע מתחדש ולא מתכונן, אז איך המערכת מגיבה, מה היא משנה במצב הבא עבור האדם?

נותנים לאדם כל מיני מצבים. בדרך כלל לא נעימים, רחוקים מהרוחניות. עד שהוא מתחיל להבין שהוא חייב להגיב אחרת על מה שקורה לו. זה יכול לקחת הרבה שנים אם אדם לא משתדל לעשות פעולות שנמצאות ברשותו.

היינו, להיות מחובר עם העשירייה ודרך העשירייה, בצורה שהוא לא מבין, אבל הוא עושה את זה בצורה אפילו מכנית לגמרי. הוא דורש את הבורא, מדבר עם החברים, משתדל ללמוד. בקיצור, עושה כול מה שצריך. "מה שלא עושה השכל עושה הזמן". כי לאט לאט, "פרוטה ופרוטה מצטברת לחשבון גדול.", ואז אדם מתחיל להרגיש שהכול זה משחק של הבורא עימו.

שאלה: אמרת קודם שרק על ידי כך שאני אחשוב על החברים והם עלי "איש את רעהו יעזורו." מה זה אומר לחשוב על החברים, מה אני צריך לחושב על החברים?

שאני חושב על החברים זה נקרא שאני מרגיש את עצמי שאני תלוי בהם והם תלויים בי. שאני חייב להם והם חייבים לי, ואנחנו רק יחד יכולים לשנות את המציאות ולהביא את עצמנו להרגשת הבורא כדי לשמח אותו.

תלמיד: אני כל הזמן חושב איך לא להפוך את זה לצורה פסיכולוגית.

אם אתה עובד עם החברים כמו שאנחנו מדברים, אתה לא תהפוך לפסיכולוג, נקודה. אם אתם תקשיבו טוב מה שאני אומר, זה לא ייתן לכם להישאר פסיכולוגים.

שאלה: מה המטרה הסופית ביחס כלפי הבורא בדרך? העבודה בעשירייה היא להצדיק או להיות במצב של משפיע כמו הבורא? מה הקשר בין הצדקה להשפעה, ומה המטרה הסופית?

להצדיק את הבורא קודם כל, ואחרי שאתה מצדיק, אתה נדבק.

שאלה: איזה פעולות עלי לבצע כשאני פתאום מרגיש לא מחובר עם החברים?

אני לא יכול להגיד, תעשה הכול כדי להתחבר אליהם, רק תתחבר. תתחיל לארגן ישיבות חברים, משהו לעשות, להשתתף איתם יחד במשהו, שייתן לך להרגיש, עד כמה שהם מחוברים.

שאלה: איך מחישים באחישנה את העבודה שתיארת בעשירייה?

פשוט מאוד, לפי מה שאנחנו מדברים. אני לא מבין את השאלה. אנחנו מדברים על המעשה, שאני צריך להתכלל עם העשירייה, אני צריך להתחנן כלפי העשירייה, להיכנס בתוכם, אני צריך לעזור לעשירייה כמה שיותר להיות מחוברים, אני צריך להשתדל לחשוב כל הזמן על העשירייה. כי העשירייה, זה אותו הכלי שבו אני רוצה לגלות את הבורא, כדי להביא לו נחת רוח ממני דרך העשירייה.

תלמיד: אבל איך אנחנו מזרזים את הזמנים, מה אפשר לעשות יותר פנימי, יותר במעשים?

מה שתרצה לעשות, כך תעשה. אין לי מה להגיד. מה לעשות? תחשוב על זה מהבוקר עד הערב, ואז תראה מה אפשר לעשות. אני לא אכתוב לך עכשיו אלף דברים שאתה צריך לעשות, אין דבר כזה. אתה מחפש את זה בעצמך, זה חלק מהעבודה הרוחנית, "מה אני צריך לעשות, איך אני צריך להתחבר עם החברים, כדי לגרום בזה נחת רוח לבורא" זו העבודה שלנו.

אספתם כבר משהו?

קריין: צוות מקורות הכין לנו קובץ מקורות חדש על כל מה שדיברת ממש עכשיו. הקובץ החדש נקרא "שמחה בכל המצבים" .

הקובץ שנקרא "בזמן שאדם עוסק בימין"?

קריין: לא, זה קובץ חדש שיצא עכשיו עם עשרה קטעים חדשים. קטע מספר 1 מתוך זוהר לעם.

"חוק הוא זה, שלא יוכל הנברא לקבל רע מאת ה' בגילוי, כי הוא פגם בכבוד ה', שהנברא ישיגוֹ כפועל רעות, כי אין זה מתאים לפועל השלם. וע"כ, בעת שהאדם מרגיש רע, באותו שיעור שורה עליו כפירה על השגחת ה', ונעלם ממנו הפועל עליון. וזה העונש היותר גדול שבעולם. הרי שהרגשת טו"ר בהשגחתו, מסבבת עימה הרגשת שכר ועונש. כי המתאמץ, שלא להיפרד מאמונת ה', אע"פ שטועם רע בהשגחה, יש לו שכר. ואם לא יעלה לו להתאמץ, יש לו עונש, כי נפרד מאמונת ה'."

("זוהר לעם", "הקדמת ספר הזוהר", "ליל הכלה", סעיף 138)

זאת אומרת, אנחנו צריכים בכל זאת בכל מצב ומצב, להשתדל להרגיש שאנחנו מקבלים את המצב הזה מהבורא, ממש מהבורא בלבד, וישירות ממנו. ואם אני מרגיש במצב הזה את עצמי לא טוב, סימן שהרצון לקבל שלי לא נמצא בהשתוות עם הבורא, ואז אני צריך להשתדל לשנות את עצמי עד שתהיה לי הרגשה טובה, נכונה כלפי הבורא. אז אני מתחיל לראות את המצב שלי, את הרצון לקבל שלי "כעזר כנגדו" שהוא עוזר לי, הוא עוזר לי להיות יותר ויותר קרוב לבורא, על ידי זה שהוא מראה לי, עד כמה אני נמצא במצב הרע.

קריין: קטע מספר 2 מתוך רב"ש:

"כל התגברות בעבודה נקראת "בחינת הליכה בעבודות ה'", כי "פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול", היינו שכל ההתגברויות מצטרפות לשיעור מסוים, הנצרך להיות כלי לקבלת השפע. והתגברות פירושו, שלוקחים חלק מכלי קבלה ומכניסים אותו לכלים דהשפעה." ללמעלה מהדעת "וזה כדוגמת "מסך", שצריכים לעשות על "עביות". נמצא, אם אין לו רצון לקבל, אין לו על מה לעשות מסך. לכן משום זה, כשהיצר הרע מביא לו מחשבות זרות, אז הוא הזמן לקחת את המחשבות האלו ולהעלות אותן "למעלה מהדעת". וזה האדם יכול לעשות בכל דבר שנפשו משתוקקת, שאל יגיד שקבל עכשיו דחיה מעבודה, אלא שיגיד, שמהשמיים נתנו לו רצונות ומחשבות, בכדי שיהיה לו מקום להכניס אותם להקדושה."

(הרב"ש. מאמר 22 "כל התורה היא שם אחד קדוש" 1985)

שאלה: מה זה נקרא שלוקחים חלק מכלי קבלה ומכניסים לקדושה?

כשאני לוקח מחשבה, רצון, שבו אני לא מרגיש את עצמי מחובר לבורא, נמצא עימו בחוסר קשר, לא מרוצה מהבורא שכך עושה לי, ומשתדל לתקן את היחס שלי, למה שאני מקבל מהבורא, שזה באמת טוב ומיטיב בכל מצב. שאני הוא זה שלא מרגיש את זה, ולא מרוצה, כך בינתיים זה נראה לי, אבל אני צריך לקבל את זה כקשור עם הבורא.

קריין: בעל הסולם איגרת י"ח:

"שמור רגליך מלקבל טלטולא דגברא [טלטול של גבר] טרם הזמן. כי "במקום שאדם חושב, שם הוא". ועל כן בזמן שאדם בטוח שלא יחסר לו כל טוב, אפשר לו לשים עמלו בדברי תורה, כי "ברוך מתדבק בברוך". אבל בחוסר הבטחון יתחייב בטרחא, וכל טרחא הוא מס"א. "ואין ארור מתדבק בברוך". כי לא יוכל לשים כל עמלו בדברי תורה. ואם אמנם מרגיש הוא לכתת רגליו במדינת הים, על כל פנים, לא יחשוב בדברים אלו כלום, אלא במהירות גדולה כמו שכפאו שד, ויחזור לקביעותיה, כדי שלא יפזר נצוציו בזמנים ומקומות אשר זולת זה, עודם אינם מאוחדים כראוי. ודע שלא ישוער שום פגם מהתחתונים, רק בזמן ומקום המורשים, כמו שהוא עכשיו, רצוני לומר, אם מועיל, או מצטער, או ח"ו מתיאש לרגע הנוכחה, הרי הוא "שדי תכלה בכל הזמנים, ובכל המקומות שבעולם", שז"ס "רגע באפו" ו"כמה זעמו? רגע". על כן אין תקנה לאדם, אלא להיישיר כל הרגעים ההוים, והעתידים לבוא, שיהיו מוקטרים ומוגשים לשמו הגדול. ומי שדוחה רגע שנוכח פניו, כי מוקשה הוא, מגלה כסילותו לכל, שכל העולמות, וכל הזמנים, אינם כדאים בעדו, באשר שאין אור פניו מלובש בשינוי העיתים והזמנים, אע"פ שעבודתו של אדם, בהכרח משתנה על ידיהם. ובעבור זה, הוכן לנו בזכות אבותינו הקדושים, האמונה והבטחון שלמעלה מן הדעת, שהאדם משתמש בהם, ברגעים הקשים, בלי טורח ובלי לאות."

(בעל הסולם. אגרת י"ח)

זה מאוד קשה, בחרו מהר מאוד קטעים והם לא פשוטים. אבל מה הוא רוצה להגיד? בקיצור זה פשוט. כל מה שאנחנו מקבלים בכל רגע ורגע, אלה סך הכול תנאים שעל פניהם אנחנו יכולים להתקדם ברוחניות, לגלות את הרוחניות, לגלות את העולם האמיתי שבו אנחנו קיימים. ולא שאנחנו קיימים באיזה דמיון, כאילו לא רואים, לא שומעים, כמו אנשים שמנותקים מהמציאות האמיתית. אלא אנחנו נמצאים באיזו בועה פנימית, שקרית כזאת, שמציירת לנו את העולם הזה ואת עצמנו וכן הלאה.

אז אנחנו צריכים להשתדל לראות בכל רגע ורגע כהזדמנות, שבה אנחנו יוצאים מהבועה הזאת כמו אותה התולעת שחיה בצנון, שבסופו של דבר כשהיא יוצאת מהצנון, היא מרגישה עד כמה העולם שלה היה צר, חשוך, ולגמרי לא נכון, לא אמיתי

קריין: קטע מספר 4, בעל הסולם איגרת ה'.

"אני שש ושמח באותם הקלקולים הגלוים, ומתגלים. אמנם כמה אני מתאונן ומצטער, על הקלקולים שעדיין לא נתגלו, ועתידים להתגלות," שאנחנו לא יודעים עליהם, אנחנו לא יודעים מה נמצא מעליהם, קדימה, מה עוד צריך להתגלות, כדי שאנחנו נגיע לגמר תיקון. אז הוא אומר, כמה אני מצטער שהם עוד לא נגלו. "כי קלקול הטמון הוא באפס תקוה, ותשועה גדולה מהשמים - היא ההתגלות שלו," שאנחנו צריכים לתת הרבה כוחות ותנאים כדי שיתגלו לפנינו עוד ועוד קלקולים שנמצאים מתוך שבירת אדם הראשון, כדי שנוכל להתקרב לגמר התיקון. "כי זה הכלל, שאין לך נותן מה שאין בו, ואם נתגלה עכשיו, אין שום ספק שהיה גם מעיקרא, אלא שטמון היה, לכן שמח אני בצאתם מחוריהם, כי תשים עיניך בהם ויהיו גל של עצמות.

(בעל הסולם. אגרת ה')

כן, כך אנחנו צריכים לראות את הדברים. כל העולם הוא רוחני, נסתר, ומתגלה לאט לאט על ידי הקלקולים. ואם אנחנו מתייחסים נכון למה שמתגלה, בזה אנחנו מתקנים את היחס שלנו, את הרצון המקולקל שלנו, והופכים אותו לרצון מתוקן. וכך עד שיתגלו כל הקלקולים ברצונות המקולקלים שלנו, ואנחנו נקבע בהם יחס נכון למציאות, לבורא, לעצמנו. זו בעצם העבודה שלנו.

שאלה: האם האדם מסוגל לשנות את הרשימות שלו שעליו לממש במהלך חייו?

האדם לא יכול לשנות את הרשימות כי הן נובעות מהאין סוף. כולנו ירדנו עד העולם הזה, היינו בשבירות ובהתכללויות בינינו, לכן כל מה שיש לפנינו מכאן ועד גמר התיקון אנחנו צריכים לעבור. רק השאלה היא, איך אנחנו עוברים את זה? אם זה יחד כולנו בידיעה מה אנחנו צריכים לעשות, אז העבודה הזו היא עבודה קצרה, בשמחה ובלעשות נחת רוח בינינו ולבורא, וזה יש לפנינו לעשות. אבל הרשימות כבר נמצאות בכל אחד, כל המצבים שהוא צריך לעבור מכאן ועד גמר התיקון.

שאלה: כתוב "כי תשים עיניך בהם ויהיו גל של עצמות". מה זאת אומרת "תשים עיניך"?

להתרכז בהם, לדעת שמה שמתגלה מתגלה כדי שאנחנו נתייחס אליהם יפה, נסתכל עליהם כדברים הכרחיים ששייכים לקלקול שלי, ואני צריך לראות אותם כהכרחיים להתגלות בדרך. אם אני משייך אותם לבורא שהוא גילה לי אותם ואני נדבק אליהם, ועל פניהם אני רוצה להעלות אותם מהרצון לקבל לעל מנת להשפיע, אז אני מעלה אותם למעלה מהדעת וכך מתקדם.

שאלה: יוצא שכשמגיע מצב ישנה דרך שאתה יכול להשתדל בעצמך, אבל זה רק בפה ולא בלב, ואפשר לבקש ממנו שייתן כוחות כדי להצדיק אותו, אבל זה גם בשכל. וישנה דרך בעשירייה להתכלל רגשית, כנראה זה ייתן כוח להצדיק גם מה שקורה לך בחיים הרגילים. האם יש לזה חשיבות בשביל מה אתה מבקש את זה, כדי לשפר את המצב שלך או בכל זאת להנות לבורא?

איך שיוצא לך, אבל בינתיים לפחות כך. מאין ברירה יכול להיות שאתה חושב שיהיה לך טוב מזה. או שאתה חושב על זה בצורה גלויה, או שאחר כך אתה מגלה שאפילו שחשבת לעשות נחת רוח לבורא, אבל בא מצב שממנו אתה רואה שאתה חשבת לעצמך בלבד. אבל בסופו של דבר כך זה קורה, כך מתגלה מדרגה חדשה על פני המדרגה הקודמת.

במדרגה החדשה אתה מעלה את עצמך למעלה מהדעת ואתה חושב שאתה כבר נמצא בהשפעה, ויש לך מזה מצב רוח טוב כי אתה משפיע לבורא, ואחר כך מתגלה לך שלא, הרצון לקבל שלך הוא עדיין מקולקל וכן הלאה. כך זה סולם המדרגות, אין מה לעשות. מה שהיה בקדושה במדרגה הקודמת נעשה פסולת, נעשה לא קדושה במדרגה הבאה. ככה זה, לא נורא, כך אנחנו תמיד מתקדמים.

תלמיד: אם הבורא רק בלב, לא רק בפה. זה קורה למחרת שוב?

אין דבר כזה שלמחרת יהיה אותו הדבר, אין דבר כזה, אף פעם זה לא חוזר אפילו אם נראה לך שכן, פשוט כך אתה מרגיש, אבל זה שקר.

תלמיד: הכוונה שזה קורה בגלל שאני לא נכלל טוב בעשירייה, אם אני חושב שהמצב רע?

אתה צריך להמשיך לעבוד.

שאלה: בעל הסולם דיבר במאמר על ההזדמנות שכל רגע האדם מקבל. ישנם חברים שלא הצליחו לקום לשיעור, הם קיבלו הזדמנות, הם לא איתנו עכשיו. איך הם משלימים במשך היום, האם הם יכולים להשלים את ההזדמנות שפספסו?

תנסו להעביר להם את זה. תחזרו במשך היום על השיעור הזה ותסבירו להם, תכניסו אותם להרגשה שלכם וכך תתקדמו יחד. אין ברירה. מחר יכול להיות שאתה לא תוכל לקום, קורה. אנחנו צריכים בכל זאת לשמור על כל חבר שנופל בדרך.

תלמיד: מהצד של החבר עצמו?

אני לא עושה חשבון מהצד של החבר עצמו, אני עושה חשבון שאני חייב לעורר אותו.

שאלה: ישנם מצבים, בזויים, מגושמים, שהבורא מעביר אותי בהם, ואני מתבייש אפילו שהוא מעביר אותי בהם. מה לעשות עם הרגשת הבושה שאני מלוכלך כזה במצבים האלה?

אם אני נמצא במצבים של בהמה, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד ומושכלות, ואני עובר על ששת הרצונות הללו ונכלל בהם, אז נכלל, מה לעשות? גם את זה קיבלתי מלמעלה ומקווה שעל ידי זה שאני אהיה דבוק יותר בקבוצה ויותר דבוק בלימוד, במיוחד אם אני חוזר על מה שלמדנו ומכין את עצמי לשיעור הבא, על ידי זה אני מתקן את עצמי. וכמה שהבורא ייתן לי מצבים של בהמה, אני אקבל את זה כי אין ברירה, כנראה שכך זה בשורש הנשמה שלי שאני חייב כל הזמן להתעורר מזה. אבל לא שאני אוכל את עצמי, אלא לקבל את זה כמקום לעליה.

תלמיד: הרגשת הבהמה הזאת, הבהמיות הזאת נשארת, וחוץ מזה יש את העבודה הפנימית?

כן. לא לשמוח מזה שאני נמצא ברצונות בהמיים, אבל מצד שני אין מה לעשות, הבורא מעביר את זה ואנחנו צריכים גם לראות את זה כך. כתוב "מיום שחרב בית המקדש, טעם ביאה נשאר רק לעובדי ה'".

תלמיד: צריך להילחם בהרגשה הבהמית הזאת?

אתה לא יכול להילחם, אלא רק על ידי דבקות בקבוצה ובבורא, זה נקרא להילחם. אבל לא כלפי רצון אגואיסטי כלשהו, לא חשוב איזה. כי מי שרוצה לשבור את הרצון האגואיסטי מקבל שני רצונות. להבין שהוא לא יוכל בצורה כזאת לתקן, זה לא תיקון, התיקון הוא בזה שאתה מתקרב לבורא מכל מצב ומצב, אפילו מהמצב הבהמי ביותר.

קריין: קטע מספר 5.

"האדם צריך לומר, זה שהוא נמצא בשפל המצב, אין זה מטעם, שעתה הוא נעשה יותר גרוע. אלא עתה, היות שהוא רוצה לתקן עצמו, שכל מעשיו יהיו לשם שמים, אז מלמעלה מגלים לו את מצבו האמיתי, מה שנמצא בתוך גופו. שעד עתה הם היו נעלמים, ולא היו נראין לחוץ. ועתה הבורא גילה אותם. ועל זה האדם אומר, שזהו חסד, מה שהבורא גילה לו את הרע שבו, בכדי שידע את האמת, ויהיה בידו לבקש מה' תפלה אמיתית. נמצא, שמצד אחד האדם רואה עתה, שהוא מרוחק מה'. ומצד השני, האדם צריך לומר, שה' קרוב אצלו, וה' מטפל עמו, ומראה לו את החסרונות. לכן הוא צריך לומר, שהם חסדים."

(הרב"ש. מאמר 1 "מהו, אין לנו מלך אלא אתה, בעבודה" 1991)

אתם רואים איך אנחנו צריכים להתייחס לכל דבר שמתגלה במציאות לפנינו, בתוכנו, שזה הכול רשימו. כל פעם מתגלה רשימו פנימי וחיצון, שבו אנחנו רואים מציאות מסוימת. ואני צריך להגיד שזה היה מכבר ושאין שום דבר חדש, אלא הכול בא משבירת הכלי. שגם אני וגם האנושות, ודומם, צומח, חי, כל מה שיש בתפיסה שלי, הכול זה רשימו אחד. שכל פעם מתגלה רשימו חדש יותר ויותר, וכל פעם אני צריך על פני הרשימו שמתגלה, להביא את עצמי למצב שזה בא מהבורא כדי שאני הכול אייחס אליו. וכך אני מגיע למצב שאני מלקט את כל הרשימות, משייך אותן למקור, לשורש, ובזה התיקון שלי.

שאלה: כמה פעמים הוא מציע לקחת את כל המחשבות והרצונות שלו ועליהם להגיד כך או אחרת. מה זאת אומרת שאדם צריך להגיד כך או אחרת, להגיד למי, מה להגיד, ואיך זה עוזר לו?

בכל דבר שמתגלה אני צריך להגיד לעצמי שזה מגיע אלי מהבורא. שאני חייב לשייך את זה אליו בלבד, אין עוד מלבדו. שזה הכול מתגלה בצורה מקולקלת כדי שאני אתקן את היחס שלי. שאני צריך להעלות את עצמי לדרגת האמונה, לדרגת ההשפעה, כך שאני אראה את המצב הזה קדוש, השפעה, בא מהבורא, לטובת כולם, ולא שיש במצב הזה משהו רע. זאת אומרת אני צריך לתקן את עצמי, כי כול מה שמתגלה מתגלה בכלי שלי. העולם, האנושות, הקבוצה, הכול כולל הבורא מתגלה בכלי שלי, בתפיסה שלי. לכן אני צריך לתקן את התפיסה שלי כך שהכול זה טוב ומיטיב לכולנו, לכולם, ואני כך מצדיק את הבורא. לכן כל פעם אני צריך להביא את עצמי לדרגת הצדיק, שמצדיק את הבריאה, מצדיק את הבורא, ואין שום דבר רע במציאות אלא הכול מגיע מדרגת הבינה, מדרגת ההשפעה והאהבה.

תלמיד: זה לא דיאלוג פנימי, אלו פעולות ממשיות שעליי לעשות?

אני צריך לעשות הכול כדי להרגיש את המציאות כטוב ומיטיב. זה הכול. אני צריך להביא כל מצב ומצב שאני מרגיש שהוא מגיע מטוב ומיטיב, למרות שבהתחלה כשבאה אלי ההרגשה היא באה בצורה מבולבלת, מסוכנת מאוד וכן הלאה.

שאלה: בהסבר שלך יש בעיה אחת. כשאני שומע על להצדיק את הבורא, יוצא שזה מביא אותי רק להרגעה עצמית. נראה לי שאני מפרש את המושג לא נכון. למה הכוונה כשהמקובל אומר שהוא צריך להצדיק את הבורא?

להצדיק את הבורא זה נקרא שכל מצב ומצב שקורה לי, אני אומר שזה מגיע מהבורא, שזה מגיע כקלקול שמתגלה, ואני צריך על פני הקלקול הזה המתגלה לקשור את עצמי דרך הקלקול הזה לבורא. וכשאני קושר את עצמי אליו, אני צריך כבר אני והקלקול להדביק את עצמי לעשירייה ולבורא, כך שאני צריך להגיד רק טוב יש בו ולא רע, בכל מצב ומצב. ביחס הזה שאני עכשיו משתדל לייצב, בזה אני מתקן את המצב. אל תהיו פילוסופים חכמים, תעשו מה שאני אומר, ואז נוכל להתקדם למצבים יותר מורכבים. אחרת אם אתה לא מסכים איתי היום, מחר אתה לא תבין אותי בכלל.

שאלה: איך מבצעים את הבירור אם המצב הוא טוב או רע? כי לפעמים רואים שקורה איזה מצב, אבל קשה להרגיש האם זה פוגע או לא פוגע בעשירייה בעבודה הרוחנית.

זה לא חשוב אם המצב נראה לי טוב או המצב נראה לי רע, אני צריך לייחס אותו לבורא ולהגיד שזה המצב הטוב. כך אני צריך להביא אותו, לא בדמיון שלי, אלא להביא את עצמי למצב שהמצב ייראה לי כטוב, שאני מעלה אותו לדרגת האמונה. ושם כל מצב ומצב שנראה רע בדרגת המלכות, בדרגת הבינה הוא הופך להיות למצב הטוב.

תלמיד: אבל פה נאמר שקודם צריך לראות אותו כרע כדי שאני אוכל להעלות אותו.

נכון.

תלמיד: אז הבירור הזה שהוא רע, הוא לא תמיד ברור, לפעמים זורקים אותנו לגשמיות, לכל מיני דברים, וקשה להרגיש שזה רע או מה רע בתוך זה, כדי שאפשר יהיה להתעלות מעל זה. כלפי מה מבררים שהמצב הוא רע?

כלפי חיבור בקבוצה. אין לך שום אינדיקציה, שום הבחנות, אלא רק כלפי החיבור בקבוצה.

אני מאוד שמח שיש לכם הרבה שאלות ושכולם מתעוררים, כי זה באמת דבר מאוד מאוד ריאלי שאנחנו צריכים בצורה מעשית לפתור אותו כל רגע ורגע.

שאלה: אני שמתי לב שכל פעם כשאני מצליח לקשור את המצב עם הבורא, להיזכר שאין עוד מלבדו, מיד צצה השאלה הבאה, "איפה אני, מה אני עוד יכול להוסיף?". האם זו שאלה נכונה בכלל, יש לה מקום?

אם אני אומר שאין עוד מלבדו, גם אני לא נמצא אלא נכלל באין עוד מלבדו.

שאלה: לגבי המחשבות שמרוצצות את ראשו של האדם. כמה פעמים תיארת שרב"ש היה נרדם מיד, אתה יכול להסביר איך הוא היה עושה את זה?

יש לך בעיה להירדם בלילה?

תלמיד: יש להרבה חברים בעיה להירדם בלילה, והרבה מחשבות שמתרוצצות בראש ולא נותנות מנוח?

אתם צריכים להגיע לחיבור בלילה ולדבר ביניכם על החיבור, עד כמה אתם מתקדמים, עד כמה זו דרך שמביאה אתכם לאמת ולתיקון, ולמצב שאתם נמצאים בטיפול הבורא ובאור העליון. אין שום בעיה. אחרי זה אתם תקבלו רוגע שזה באמת חייב להיות כך ותירדמו.

זו חובה שיקרה, שכל אחד יעזור לאחרים להיות במצב המאוזן יותר. אתה חייב להשתדל לעשות את זה ולא להיות בעצבים שלך, אלא דווקא להשפיע לאחרים. במקום לחשוב על עצמך תנסה לחשוב איך אתה מרגיע את האחרים, תטפל בהם וזה יעזור לך.

שאלה: האם כל העבודה שלנו היא לגלות את הבורא שבתוכנו, שאנחנו לא יכולים לראות אותו בגלל האגו שלנו?

כן, כל העבודה שלנו היא לתקן את עצמנו כך שהתיקונים האלו על הרצון לקבל שלנו, גם פרטי וגם כללי, יביאו לנו את צורת הבורא, היינו כוח השפעה ואהבה, כמו שאתמול דיברנו על אהבה, שזה ישרה בנו.

שאלה: אמרת שבכל רגע ורגע מתגלה רשימו פנימי וחיצוני. מה זה אומר?

הרשימו שלי, שבזה אני רואה את עצמי במצב מסוים, זה הרשימו החיצון ובזה אני רואה את העולם. סך הכול אני והעולם, זה שני סוגי הרשימות, זה פנים או מקיף, אנחנו עוד נלמד את זה.

שאלה: איך אנחנו מצדיקים את הבורא בלי להיות אדישים?

אתם צריכים לעורר זה את זה ש"איש את רעהו יעזורו". שיש לפניכם הזדמנות להגיע למצב שאתם תראו את כל המציאות. לא חשוב, למעלה מהמוות, שהמוות הגופני של הגוף שלכם לא ישפיע עליכם, כי זה לא שייך לגוף לבהמה. כי אנחנו נתעלה מעל הבהמה מעל הרגשת הבהמה, ונתחיל לראות את המציאות כמו שרואה אותה אדם, זה משהו אחר לגמרי.

זה לא כמו שבעולם שלנו שיש הבדל בין בהמה לאדם, שגם האדם הוא בעצם בהמה רק קצת יותר חכמה. אנחנו צריכים לעלות לדרגת הבורא במקצת, דרגת ההשפעה, אמונה למעלה מהדעת. אז אנחנו נראה את המציאות שהיא לא שייכת לרצון לקבל, אלא לרצון להשפיע ואז אנחנו נחיה בצורה שאנחנו צריכים להיות בכל זאת.

אם אתם מרגישים שאתם נעשים אדישים, זה מפני שאין ביניכם קשר ואתם לא מעוררים זה את זה. ואם אתם לא מסוגלים לבד, אז תתקשרו אלינו. תגידו, שאנחנו לא מסוגלים להעלות את עצמנו, אנחנו נרדמים, הגיע איזה גל שמכביד עלינו ותפנו את זה לבני ברוך ואנחנו נשתדל לחזק אתכם ולטפל בכם.

בשביל מה אנחנו קיימים? רק בצורה כזאת ש"איש את רעהו יעזורו". דווקא אלו האנשים שיעזרו לכם, על ידי זה שהם עוזרים לכם, הם גם יתעלו בעצמם מתוך ההשפעה, כי רק מתוך השפעה אנחנו עולים.

אז זה שאתם לא מבקשים עזרה, אתם גם לא נותנים לנו להעלות איתכם יחד. זה נקרא "איש את רעהו יעזורו", כשאני מבקש מהחברים עזרה, ובעצמי אני בכוח מחפש איפה אני יכול לתת עזרה. לכן לא להתבייש לבקש ותפנו למי שאתם קרובים, למי שאתם מבינים ואם לא, אז לנו לבני ברוך.

קריין: יש לנו עזרה לכל ראשי שפות, ראשי עשיריות, ראשי קבוצות, כל אחד יודע לאן לפנות. ואם לא, אז להנהלה, לboard world kli . לא חסר למי לפנות, כולם יודעים.

אז זה שאתם פתאום מרגישים את עצמכם בירידה, בנפילה ואתם לא יכולים לעלות, ואפילו שאתם יכולים לעלות, למה לא לבקש מאחרים שיעזרו, אתם עושים טובה בזה לאחרים שאתם מבקשים עזרה, כי על ידי זה כולם מתקשרים יותר וכולנו מתעלים. אתה מבין? זה מצוין שיהיה ככה. קדימה אפריקה, תתחזקו ותתחברו אלינו יותר. נשמח לעזור. ואתם בזה תעזרו לנו.

שאלה: האם לתאר או לכתוב על דף נייר את ההצדקה של הבורא, זה יגביר את האיכות של העבודה, או שמספיק לעשות את זה רק בפנים?

כן. זה טוב אם אדם ככה עושה. זה יעזור לו בהרבה אם הוא כותב, כי בזמן הכתיבה הוא מתחיל יותר ויותר לבקר את עצמו, לבדוק את עצמו, ומתוך הביקורת הזאת הוא רואה מה עוד חסר ומה לא.

תתחיל לכתוב ונראה לך שאתה כותב רק משפט, נגיד שתי משפטים ופתאום אתה תראה שאפילו דף לא מספיק, שאתה מוכן לכתוב ממש ספר שלם. תתחיל, זה טוב לכתוב. יש אנשים שדווקא על ידי זה יודעים לסדר את המחשבות שלהם, הרצונות שלהם. אני גם הייתי עושה כך בעבר. לכן כתבתי כל מיני ספרים.

קריין: קטע מספר 6 מתוך "שמעתי". צ"ו. של בעל הסולם.

"תכלית העבודה היא בבחינת הפשט והטבע, שבעבודה זו אין לו כבר מקום ליפול יותר למטה, מאחר שהוא כבר מונח בארץ. וזהו מטעם, שאין הוא נצרך לגדלות, מטעם שאצלו הוא תמיד כמו דבר חדש.

כלומר, שתמיד הוא עובד כמו שהתחיל עתה לעבוד. והיה עובד בבחינת קבלת עול מלכות שמיים למעלה מהדעת. שהיסוד שעליו בנה את סדר עבודה, הייתה בצורה השפלה ביותר. וממש שהיה כולה למעלה מהדעת. שרק מי שהוא פתי באמת יכול להיות כל כך שפל, שילך ממש בלי שום בסיס, שיהיה לו מקום לסמוך את האמונה שלו, ממש על שום סמיכה.

ונוסף לזה הוא מקבל את העבודה זו בשמחה רבה, כמו שהיה לו דעת וראייה אמיתית, על מה לסמוך את הודאות של האמונה. וממש באותו שיעור למעלה מהדעת, באותו שיעור כאילו היה לו דעת. לכן אם הוא מתמיד בדרך זה, אי אפשר לו ליפול אף פעם, אלא שתמיד הוא יכול להיות בשמחה, בזה שהוא מאמין, שהוא משמש מלך גדול."

(בעל הסולם. "שמעתי". צ"ו. "מהו פסולת גורן ויקב, בעבודה")

זאת אומרת, שאם אני כל הזמן דואג איך לעלות למעלה מהדעת, להצדיק את הבורא שאני מקבל את זה ממנו, ושזה טוב ומיטיב, אני חייב כך דווקא להיות בדבקות בו בכל מצב ומצב שאני מרגיש, שזה הכול ממנו, אז בצורה כזאת אנחנו באמת מעלים את עצמנו בלי הפסקה ומהר מאוד עוברים את כל המדרגות.

שאלה: מה עושים כאשר חבר לא מבקש עזרה ודוחה את הניסיונות של העשירייה לעזור לו?

אז אנחנו בכל זאת סוחבים אותו לכל הפעולות של העשירייה ובינינו בעשירייה אנחנו משתדלים להראות כל אחד לכולם וכולנו לכל אחד, עד כמה שאנחנו מחוברים ועד כמה שאנחנו בונים עוד ועוד ועוד רצון משותף לגילוי הבורא בינינו.

קריין: קטע מספר 7 מתוך "שמעתי". מ"ב.

"אם גם במצב של שחרית הוא יכול להיות בשמחה - זהו סימן שעבודתו היא בטהרה. כי האדם צריך להיות שמח, ולהאמין שמלמעלה נתנו לו הזדמנות, שיהיה בידו לעבוד בעל מנת להשפיע.

היות זה כמו שאמרו חז"ל "כל הגרגרן כועס". שפירושו, מי שמשוקע בקבלה עצמית, הוא כועס, שהוא תמיד בחיסרון, שחסר לו למלאות את הכלי קבלה שלו. מה שאין כן מי שרוצה ללכת בבחינת השפעה, הוא צריך להיות תמיד בשמחה, היינו בכל הצורות הבאות עליו, הוא צריך להיות בשמחה, מטעם שאין לו שום כוונה לקבלה עצמית.

לכן הוא אומר, ממה נפשך, אם הוא באמת עובד בעל מנת להשפיע, בטח שהוא צריך להיות בשמחה, בזה שהוא זכה להיות משפיע נחת רוח ליוצרו. ואם הוא מרגיש, שעדיין אין עבודתו להשפיע, הוא גם כן צריך להיות בשמחה, משום מצד עצמו האדם אומר, שהוא לא רוצה שום דבר לעצמו, הוא שמח בזה, שאין הרצון לקבל יכול ליהנות מעבודה זו. מזה הוא צריך לקבל שמחה."

(בעל הסולם. "שמעתי". מ"ב, "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")

זאת אומרת, אם אני יכול להיות בשמחה, כי אני משייך כל מה שיש לי לבורא, למרות שהאגו שלי לא מרגיש טוב. אפילו אני מרגיש לא טוב בצורה גשמית, גופנית, אבל אני מקבל את זה מהבורא ולכן אני מסכים ומקבל את זה בצורה כמו שזה. כך שאני אפילו לא שמח, אבל אני מבין שזה בא מהבורא. אם אני מתרגז ולא מסכים עם מה שיש לי, סימן שאני מנותק מזה שזה בא מהבורא, שאני מרשיע את הבורא, שאני לא מרוצה ממנו, שאני כועס עליו, וזה כבר מצב שהרצון לקבל שולט עלי ואין לי כאן מה לעשות. אני בזה נמצא ממש במצב האגו שלי, שהאגו שורה עלי.

יכול להיות שהמצבים האלה הם ישלטו על האדם זמן רב וכך אני אחיה עד שעל ידי לימוד, על ידי קבוצה, על ידי הפצה, על ידי כל מיני פעולות גשמיות אבל שייכות לרוחניות, אני מגיע למצב שבכל זאת הבורא מתחיל קצת לעורר עלי מאור המחזיר למוטב ואני מתאושש, מתעורר וכך מגיע למצב שהחושך שאני מרגיש, הוא מתחיל להתקבל אצלי כבר כאיזה אור, וכך מתקדמים. העיקר לא לעזוב את הדרך וללכת קדימה.

אבל שוב, כאן האדם צריך לחלק את עצמו לכמה מדרגות. מצב אחד, שאני מתרגז על מה שיש לי. מצב שני, שאני מתרגז על מה שיש לי, אפילו שאני מודע שזה מגיע מהבורא. מצב שלישי, שכל האמצעים שיש לי, גם קבוצה וגם שזה מגיע מהבורא, אני לא רוצה לקבל אותם כמו שזה ואני אז רוגז, כועס על הקבוצה, על החברים, על הבורא, על הכול, ואני לא יכול להתמודד עם האגו שלי שכך מעמיד אותי בניגוד להכול. ועוד מצב, שאני מתחיל להבין שאין ברירה, כך ההשגחה העליונה עושה לי ואז אני נכנע ויהיה מה שיהיה, וכך אני מתקיים, וגם סוחב את עצמי.

אם אני בכל המצבים האלה בכל זאת לא עוזב את הקשר עם הקבוצה, עם חכמת הקבלה, או אפילו עושה איזו צורת השפעה, הפצה, לימוד, משהו, אז לאט לאט כל מה שלא עושה השכל עושה הזמן והיחס של המערכת הכללית משתנה אלי.

אני משתנה, המערכת משתנה, הבורא, הכול מגיע להתקשרות אחרת ומתוך ההתקשרות האחרת בין כל הגורמים, אני מתחיל להרגיש שינויים רגשיים יותר ואז אני מתחיל לקשור את עצמי למציאות דרך כוח ההשפעה. זאת אומרת, עד כמה שאני מתעורר, עד כמה שאני רוצה להיות בהשפעה אני רואה שזה מקרב אותי, אני מתחיל להבין מה זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", איך שאפילו שאני לא רוצה, אבל ההשפעה היא בעצם מקדמת.

וכך אנחנו יוצאים לאט לאט מהרצון לקבל שלנו ומתחילים לקשור את עצמנו לרצון להשפיע, מתחילים להעריך את הרצון להשפיע, מתחילים לחלק את עצמנו להיות בשתי מדרגות, ברצון לקבל שנקרא "מלכות" וברצון להשפיע שנקרא "בינה" ואז שתי הרמות הללו שאני מתחיל לזהות בי, הן מתחילות להעלות אותי כל פעם יותר ויותר למצב שאני רוצה להיות בהשפעה.

וכך אני כבר מתחיל יותר להתקשר לקבוצה, שזה האמצעי להיות בכוח הבינה, בכוח ההשפעה, וכבר הלימוד מתחיל להיות למען למשוך את כוח הבינה, כוח ההשפעה אלי וכך אני יותר מתקשר לקבוצה, וחוזר יותר ויותר להיות שייך לנשמה.

שאלה: כשאני אומר לעצמי שהכול מגיע מהבורא, איך אני מתאר את זה כדי לא להיכנס לצורות דמיוניות?

שכל תמונה שאני נמצא בה, היא כולה מיוצבת על ידי הבורא, כולל אותי. שמה שאני רואה עכשיו, אני רואה את עצמי מהצד ואת העולם, ואיך אני והעולם נמצאים במצב מסוים, את זה הבורא מייצב.

מה הוא רוצה בזה? בזה הוא רוצה שאני קודם כל אקבע שזה בא ממנו, ואני מהתמונה הזאת שאני מזהה את עצמי ואת העולם, אוכל להביא את עצמי למצב שאני אשייך את הכל לבורא בלבד, ועל ידי זה אני אדבק בו. שכל השינויים שיהיו עכשיו הם גם ממנו, אמנם אני משתתף בזה ואני מתפקד כמו כל האנשים, אבל יחד עם זה אני גם רוצה לקשור את עצמי לבורא שהוא מבצע את כל הפעולות האלה.

בשביל מה אני צריך להיות בשתי המציאויות, כאילו שאני נמצא בפיצול פנימי? אני עושה את זה בשתי הצורות האלה כדי לקדם אותי יותר ויותר קרוב לאמת. וכך אני צריך להחזיק את עצמי, גם בתמונה הגשמית הזאת וגם בתמונה הרוחנית, שזה הכול הבורא פועל ואין עוד מלבדו. ואז כמה שיותר ויותר, אני מקרב אחר כך את שתי הצורות האלה לצורה אחת.

שאלה: האם המעבר בעשירייה מלהרשיע את הבורא ברגע הראשון עד שמצדיקים אותו בהמשך, זה נקרא להשפיע לבורא?

כן, כל דבר שאתה לא מתנתק מהתמונה הזאת, מהתפיסה הזאת, ורוצה לחזק אותה בזה שהבורא מנהל את העולם, ואתה רוצה לחבר את כל המציאות אליו, זה נקרא שאתה פועל בעבודת ה'.

שאלה: האם כשאני קובע שאין עוד מלבדו, יש סיכוי שזה מתחת לדעת?

יש הרבה סיכויים, אני לא הולך עכשיו לברר אותם. קודם כל תשתדל לעשות את מה שאנחנו אומרים, ואחר כך השאלה שלך תהיה במקום. נדבר על זה, יש גם עניין למטה מהדעת.

שאלה: נניח שמתעורר קונפליקט בין חברים במסגרת העולם הזה, וזה מעורר הרבה כעס. מצד אחד, גם יש את הבורא וכל הזמן את השאלה ואת הברור מול הבורא. אבל מצד שני, האם צריכים גם לפתור את הדברים במסגרת העולם הזה? לדוגמה, ההוא לקח לו, ההוא העליב בו, ההוא פגע בו, ההוא בייש אותו, האם צריכים גם לפתור את זה, או רק למעלה מהדעת?

הם צריכים להגיע להסכמה כזאת, שגם במישור העולם הזה הם מסדרים את כל הקונפליקט.

שאלה: האם המציאות הגשמית היא מצב של שקר?

ודאי שהמציאות הגשמית היא שקר, אבל עכשיו בינתיים היא מתעוררת, ולכן אנחנו צריכים להתמודד איתה ולשייך אותה לבורא. ודאי שאחר כך כל העולם הזה נקרא "נעלם", כל העולמות נעלמים עד שמגיעים למציאות אחת, דבקות. רק הדבקות קיימת, כל יתר הדברים קיימים רק בתוך הדמיון שלנו, רק בתוך הרצון לקבל המקולקל שלנו.

קריין: ציטוט מספר 8 מתוך "שמעתי" מ'.

"בזמן שהאדם עוסק בימין, הזמן מוכשר אז להמשיך שפע עליון, מטעם שברוך מתדבק בברוך. כלומר היות שהאדם הוא במצב השלימות הנקרא ברוך, מבחינה זו יש לו עכשיו השתוות הצורה. היות סימן לשלימות הוא, אם האדם הוא בשמחה. אחרת אין שלימות. וזהו כמו שאמרו חז"ל "אין השכינה שורה, אלא מתוך שמחה של מצווה".

והפירוש הוא, כי הסיבה שהיא גורמת לו השמחה, הוא המצווה. כלומר, זה שהרב ציווה לו ללכת בקו ימין, זאת אומרת שהוא מקיים מצוות הרב, מה שקבעו לו זמן מיוחד ללכת בימין וזמן מיוחד ללכת בשמאל, והיות השמאל הוא בסתירה להימין, כי שמאל נקרא בזמן שעושה חשבון לעצמו, ומתחיל להסתכל מה שכבר רכש בעבודת ה', והוא רואה שהוא בעירום וחוסר כל, איך הוא יכול להיות בשלימות - מכל מקום מטעם מצוות הרב, הוא הולך למעלה מהדעת. נמצא, שכל השלימות שלו נבנה על למעלה מהדעת. וזהו נקרא אמונה."

(בעל הסולם. "שמעתי". מ', "אמונת רבו, מהו השיעור")

שאלה: היום כשענית על שאלה של חבר, אמרת שאם היום אתה לא מסכים עם הרב אז מחר אתה בכלל לא תבין אותו. לפעמים מה שאתה אומר זה מתנגד לאגו, אז איך נכון לבנות את העבודה כדי לא ליפול לחוסר הסכמה עם הרב?

זה לא ענין שאתה מסכים איתי או לא מסכים איתי, זה ענין שאם אני מדבר, אני מדבר על המצב הרוחני הבא שלנו, אז אם אתה לא מסכים איתי, אתה לא עולה למצב הרוחני הבא. ולכן אם אתה לא מסכים איתי היום, זאת אומרת שלא תפסת את הרעיון שאנחנו מדברים עליו היום, אז מחר אתה לא תבין את מה שיבוא מחר. זה מה שאמרתי. שכדאי בכל זאת כמה שאפשר להתכלל מאותו מצב שאנחנו מדברים עליו, נניח הבוקר.

וכל יום, אתם רואים כבר, אני נותן לכם עוד מנה ועוד מנה מכל השיטה הזאת של תיקון הנשמה, כי כך אני רואה שאפשר לעשות במצבנו. המצב שלי, המצב שלכם, מצב העולם, יחס הבורא לכל אלה, זה מה שקובע. לכן אם אתה לא מסכים, אני ממליץ לך לרשום בצד את חוסר ההסכמה שלך ובינתיים תסכים, וכך תתקדם גם בזה וגם בזה.

תלמיד: האם העשירייה יכולה איכשהו לעזור לי בזה?

ודאי שרק העשיריה יכולה לעזור. זו בעיה שאתה אדם חכם, אתה מדען, אתה מאוד מפותח, ואתה רגיל לקבל את הכל בשכל האנליטי שלך, ולכן אתה לא יכול, למעלה מהדעת זה בכלל לא מובן מה זה, איך זה יכול להיות? תראה לי משהו אחר בתוך הדעת, ואני אבדוק בדעתי האם אתה צודק, ואז אני אעבור מדעתי לדעתך שלך. זאת אומרת, אני מקבל דעת גבוהה יותר מדעת נמוכה יותר. כן, כך לומדים, אני מוכן ללמוד. אבל למעלה מהדעת, זה לא מובן לי.

שוב אנחנו אומרים, למעלה מהדעת זה נקרא שאני מקבל שליטה אחרת, את שליטת הבורא, שהוא השולט, לא אני אלא הוא, ואז לאט לאט אני רוצה לשייך אליו את כל המציאות. תשתדל.

שאלה: איך לא להזיק לעשירייה במצב הזה?

לא, אתה לא יכול להפריע לעשירייה, היא תתקדם וכולנו נתקדם ויש לנו כלי גדול עולמי, יש בו הרבה מאוד אנשים שעדיין לא מבינים ולא קולטים מה זה אמונה למעלה מהדעת. אני זוכר את עצמי שזה לקח לי הרבה הרבה זמן לתפוס את העיקרון הזה.

אבל דיברנו על זה גם בשיעורים הקודמים לא מזמן, לפני חודש או חודשיים, אני אמרתי, תנסו לתאר לעצמכם שמה שאתם מרגישים עכשיו, הבורא מייצב את זה, זה בא מהבורא. הבורא מייצב את זה, אז תקבל את זה כמו שזה. אתה לא מסכים, לא רוצה אבל תנסה לקבל.

תנסה גם לעשות אחרת, אתה מתעורר נגיד בבוקר או באיזשהו מצב באמצע יום, ואתה רוצה לעשות נחת רוח לבורא. איך אתה עולה מעל מה שאתה עושה לרמה של מה שהוא רוצה שתעשה? נגיד אני רוצה להיות לבד והוא קובע שאני צריך להיות עם החברים, אז איך אני מבטל את עצמי ונכלל עם החברים.

זאת אומרת להשתדל לחלק את המציאות שלנו לשתי רמות. רמה אחת שבה הרצון לקבל שלי, האגו שלי שולט, ורמה אחרת שבה הרצון להשפיע, כוח הבורא שולט. יש לנו סך הכול שתי רמות או שני עולמות. העולם הזה, שאני מתאר אותו בתוך הרצון לקבל שלי, והעולם העליון, שאני יכול לתאר ברצון להשפיע, או בתכונת הבורא. ואנחנו צריכים בין שני העולמות האלה להשתדל לתקן את עצמנו, להעביר כמה שיותר את עצמי מרמה אחת לרמה שנייה.

שאלה: איך אנחנו יכולים לשמור על התפיסה הזאת שהעשירייה נמצאת בשלמות ויחד עם זה לבקש לחבר עוד את העשירייה?

יש בזה דרגות. בכל דרגה ודרגה אני צריך לתאר את העשירייה שהיא נמצאת בחיבור ועם הבורא, אבל זה לא גמר התיקון, זה בינתיים, ואני רוצה לשייך את עצמי אליהם, ובתוכם לגלות את הבורא, "בוא-וראה". זאת אומרת חלק ממנו שיכול להתגלות במצב הנוכחי בקשר בינינו, וכך אנחנו מתקדמים.

שאלה: לגבי מה שבעל הסולם אומר, "בזמן שהאדם עוסק בימין, הזמן מוכשר אז להמשיך שפע עליון", רציתי לברר, האם פעולת ההמשכה זה משהו שהאדם עושה ומה זה? והאם את הכוח הזה החברים מקבלים בפועל? זה הופך להיות ממש בפועל אצל החברים?

זה תלוי באיזה קשר הם נמצאים ביניהם, זה דבר אחד. דבר שני, שאני עושה את זה בזמן שאני נכלל בעשירייה. ממה התחלת את השאלה?

תלמיד: מהדברים שבעל הסולם אומר לנו "בזמן שהאדם עוסק בימין, הזמן מוכשר אז להמשיך שפע עליון".

כן. בזמן שאתה מצדיק את הבורא, מצדיק את הקבוצה, שאתה רואה שהכוח העליון הוא השורה במציאות, אז בזמן הזה אתה ממשיך את הפעולה שהוא אומר שם.

תלמיד: וחוץ מזה שמצדיק את הבורא, זה בפועל נותן לחברים כוח, אפשרות?

כן. או בצורה גלויה, או בצורה נסתרת, אבל אם אתה עושה את זה בעשירייה אתה ממלא את כל העשירייה בכוח ההשפעה שלך.

שאלה: אם עברתי את כל מצבי הכעס שתיארת, ועדיין לא התגלתה שמחה בעבודה, מה זה אומר לאדם בעבודה?

שרצית להתגבר על הכעס ולא הצלחת?

תלמיד: כן, לא הצלחתי.

אני חושב שיש כאן מצבים שאי אפשר לעבור עליהם בקפיצה ואני אומר את זה מתוך הניסיון שלי. מה לעשות? יש כאן הרבה דברים אבל זה באמת הדבר הכי קשה שאני נתקלתי בו, להתפטר מהכעס. כי זה סימן של הרצון לקבל הגדול שיש באדם, שהוא עומד מול הבורא ולא רוצה להסכים עם הבורא בשום פנים ואופן, וזה סימן של נשמה דווקא גבוהה. אין מה להתגאות בזה שנמצא בכעס אלא צריכים להתגאות בזה שאתה מתעלה מעליו. אבל בכל זאת זה סימן של רצון לקבל גדול, כבד ושקשה יהיה להתגבר עליו. אבל כשתתגבר תגיע למצבים גבוהים, טובים, רוחניים.

מה לעשות? להתכלל בכל הכוח בקבוצה, כמה שאפשר. אני לא רואה שום אמצעי אחר. מה שאין כן, יש עוד אמצעי חוץ מהתכללות בקבוצה, והוא שאנחנו נמצאים בהפצה.

קריין: קטע מס' 9, מתוך שמעתי י"ט.

"יש לפעמים, שהאדם מבזה את עבודה זו של קבלת עול מלכות שמיים, שהיא זמן של הרגשת השחרית. שהוא רואה, שאין מי שיכול להציל את מצבו, שבו הוא נמצא, אלא רק הבורא. והוא מקבל על עצמו מלכות שמיים למעלה מהדעת, בבחינת "כשור לעול וכחמור למשא". ושצריך להיות לו שמחה, בזה שיש לו עתה מה לתת להבורא. ומזה שיש לו מה לתת להבורא, הבורא נהנה מזה.

אבל לא תמיד יש לאדם הכוח, שיגיד, שזהו עבודה יפה, הנקרא הידור. אלא הוא מבזה את עבודה זו. וזהו תנאי קשה לאדם, שיהיה בידו לומר, שהעבודה זו הוא בוחר יותר מהעבודה של בחינת "לבנינות". היינו ממצב שאינו מרגיש טעם של חושך בעת עבודה. אלא שאז הוא מרגיש טעם בעבודה, היינו שאז אין הוא צריך לעבוד עם הרצון לקבל, שיסכים לקבל על עצמו מלכות שמיים למעלה מהדעת.

ואם הוא כן מתגבר על עצמו, ויכול לומר שהעבודה זו נעים לו, בזה שעתה הוא מקיים מצוות אמונה למעלה מהדעת, ומקבל את עבודה זו בבחינת יופי והדר, זה נקרא "שמחה של מצווה"."

(בעל הסולם. "שמעתי". י"ט, "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")

שאלה: אם הבנתי נכון, שכשמגיעים אליי מצבים רעים ייסורים וכן הלאה, אני מייחס את זה לבורא, מצדיק אותו שזה טוב עבור ההתקדמות וזה התיקון.

כן.

תלמיד: איפה העשירייה פה?

זה שבא אליי מצב לא טוב בהרגשה ואני משתדל לייחס את זה לבורא, זה כבר טוב שאני מייחס את זה לבורא. אבל זה לא יכול להביא אותי להרגשת הבורא מפני שאני בכל זאת אומר שגם המצב הרע הזה הוא בא מהבורא, עד שאני מתקן את המצב הזה שלא ייראה לי רע אלא ייראה לי כטוב ואני משייך אותו לבורא, ואז אני באמת מתקרב לבורא, אפילו דבוק בו.

זאת אומרת לא מספיק להגיד על המצב הרע שהוא בא מהבורא. זה כבר טוב, זו תחילת הדרך, אבל זה לא דרך ההתקרבות, אני צריך להתקרב יותר ויותר. איך אני עושה את זה? מתוך זה שאני מגלה בכל המצב הרע הזה סיבה ולמה, מטרה, על ידי מה אני יכול להפוך את הרע הזה לטוב, עד שבסופו של דבר אני נדבק בבורא מפני שהוא סידר לי את המצב הזה שקודם חשבתי עליו כרע ועכשיו אני חושב עליו כטוב, שאין יותר טוב מזה, כשקודם הרגשתי על המצב הזה שאין יותר גרוע ממנו. כך אני מתקן את היחס שלי, דרך קבוצה, דרך עשירייה, דרך בירורים לבורא.

ואז אני מגיע אליו, עם אותו רצון שהיה לי קודם, שלילי, ועם כל הדרך הזאת שעל ידי החיבור שלי בקבוצה אני סידרתי יחס חדש, זאת אומרת צמצום, מסך, אור חוזר, ועכשיו אני הגעתי לבורא עם מצב חדש, "עשית לי טוב". לרצון לקבל שלי זה היה מורגש כרע ולרצון להשפיע, שאני העליתי את עצמי לדרגת הבינה ואני עכשיו קרוב אליך, אני מרגיש שזה טוב. זה ההבדל בין לילה ליום, בין ירידה לעליה, שאני עשיתי את זה.

לכן אנחנו עושים איתכם לילה ויום, ואין לילה ואין יום, רק הבורא מייצב לנו את המצבים האלה כדי שנגיע למצב שכולו יום, ש"חשיכה כאורה יאיר".

תלמיד: אם אני מגיע לעשירייה ומשתדל להתחבר וכך מתקן את אותו המצב הרע, יוצא שאני רק רוצה לצאת מהמצב ובגלל זה אני עושה משהו בעשירייה לטובת החיבור, מתפלל עבור החיבור, אבל אני בעצם מתפלל שיהיה לי טוב.

נכון, בינתיים אתה עושה את זה מתוך שאתה מרגיש רע, ותמיד זה יהיה ככה ברצון לקבל שלך. בכל מדרגה ומדרגה אתה תרגיש רע בתחילתה, בתוך הרצון לקבל שלך, תעלה אותה למעלה מהדעת לרצון להשפיע ואז אתה תתחיל לשפוט את המצב הזה עד כמה הוא טוב או רע בעיניי הבורא, עד כמה אתה רוצה באמת להיות בו בהשפעה. ואחר כך תגיע למצב שכבר העברת את כל הכלים שלך מכלים דקבלה לכלים דהשפעה.

ואז אתה נמצא בדרגת בינה, וגם שם אתה עוד ועוד תשתדל להעלות את עצמך להשפעה יותר ויותר גדולה, שם גם יש מדרגות. ואחר כך אפילו בלקבל על מנת להשפיע תתחיל לעשות את זה, עד כמה שאתה מסוגל, אז אתה עובד כבר כמו פרצוף שלם שיש בו ראש, תוך, סוף ואתה מקבל בעל מנת להשפיע. כל זה יקרה, זה יבוא בהדרגה. העיקר להמשיך ומה שלא מובן היום יהיה מובן מחר, ואחר כך שוב לא יהיה מובן ואחר כך שוב יהיה מובן וכך תתקדם.

שאלה: האם יש משמעות לזה שיש הסכמה עם המצבים שהבורא שולח אחרי המצב או שזה חייב להיות באותו רגע שהמצב מגיע?

לא, למה? גם זה שהמצב מגיע ואני לא יכול מיד לעשות משהו עימו, אז מה? אז אחר כך אני בודק וחושב, או שאני שכחתי ממנו ואחר כך הוא חוזר אליי שוב. העיקר להמשיך, אם אני נמצא בסך הכול בתוך השפעת הקבוצה הכללית שלנו זה לא יברח ממני, אני אברר את כל המצבים שצריכים להתגלות.

תלמיד: לשייך לבורא זה ברור, אני אתן לזה דוגמה. אני לא נרדם עד שיעור הבוקר, ואני שואל את הבורא למה אתה לא נותן לי לישון? עוד מעט יש שיעור ואני רוצה להיות ערני. יש אי הסכמה לזה שהוא לא נותן לי לישון ואחרי זה אני כמובן מצדיק את זה, כי הוא עושה את זה.

תנסה. העיקר להיות קשור לבורא, העיקר להיות קשורים אפילו בצורה שאתה מרוגז עליו, רק לא לשכוח, לשכוח זה הכי גרוע. כשהבורא נעלם מתפיסת האדם זה העונש הכי גדול במציאות. לכן אפילו אם אתה לא מחובר אלא אתה נמצא "אחור באחור" כביכול גם זה חיבור.

שאלה: אם אני מבין נכון המטרה הסופית של למעלה מהדעת היא לא להרחיב את הדעת שלי כדי שאני אהפוך יותר חכם או ערמומי, אלא כדי לאפשר לבורא לפעול בתוך הדעת שלי עם ההסכמה שלי. השאלה למה הבורא לא עושה את זה גם בלי שאני אלך למעלה מהדעת, למה הוא לא פועל עלי כבר בתוך הדעת בלי כל המהלך הזה?

אבל איך תרכוש את הכלים האלו? כלים דהשפעה, כלים של הבורא, איך תבין אותו, תרגיש אותו? איך תהיה במדרגה שלו? אתה חייב לעלות לרמה של הבורא וזו רמה של בינה ואחר כך כתר. לעלות ממלכות, מהרצון לקבל שלך. הוא בכוונה ברא את הרצון לקבל, כדי שאתה בעליה שלך ממלכות לבינה תבין מה ההבדל בין תכונות הבורא לתכונות הנברא, ולמרות שאתה נברא אתה תהיה כמו הבורא. אין לו ברירה אחרת.

אנחנו עוד נראה עד כמה הבורא דווקא מחויב לעשות את כל הפעולות שלו והוא עושה את זה, מאין ברירה, כאילו שהוא נמצא מאין ברירה. האהבה שלו כלפי הנבראים, תכונת האהבה שלו מחייבת אותו.

שאלה: איך להיות שותף לבורא כמו בטנגו, שהוא עושה צעד ואתה מיד עושה צעד קדימה לקראתו?

הבורא נמצא בתוך הקבוצה, במידה שאתה נכלל בקבוצה ומתבטל בה, במידה הזאת אתה מתחיל להרגיש איך הקבוצה משפיעה עליך ואתה מזהה שזה הבורא רוקד איתך. כן, זה נקרא ריקוד. שאתה נכלל בקבוצה ודרך הקבוצה אתה מרגיש איך הבורא רוקד איתך. זה אפשרי.

קריין: ציטוט מס' 10 שמעתי מ"ב.

"בהיכל המלך נותנים לכנס לאלו אנשים, שרוצים לעבוד בעמ"נ להשפיע. ובזמן שהאדם עובד בעמ"נ להשפיע, לא חשוב לו מה שהוא מרגיש בעצמו בעת עבודה. אלא אפילו במצב, שהוא רואה צורה של שחור, אין הוא מתפעל מזה, אלא רק הוא רוצה, שה' יתן לו כח, שיוכל להתגבר על כל המכשולים. זאת אומרת, אין הוא מבקש, שה' יתן לו צורה של לבן, אלא שיתן לו כח, שיוכל להתגבר על כל ההסתרים. לכן, אלו אנשים, שרוצים לעבוד בעמ"נ להשפיע, ואם יהיה תמיד במצב של לבנונית, הלבנונית לא נותן להאדם להמשיך בעבודה. כי בזמן שמאיר, האדם יכול לעבוד אפילו בבחינת קבלה לעצמו. לכן אף פעם לא יהיה להאדם מקום לדעת, אם עבודתו הוא בטהרה או לא. וזה גורם, שאף פעם לא יכול לבוא לזכות לדביקות ה'. לכן נותנים לו מלמעלה צורה של שחרית. ואז הוא רואה, אם עבודתו הוא בטהרה. זאת אומרת, אם גם במצב של שחרית הוא יכול להיות בשמחה - זהו סימן שעבודתו היא בטהרה. כי האדם צריך להיות שמח, ולהאמין שמלמעלה נתנו לו הזדמנות, שיהיה בידו לעבוד בעמ"נ להשפיע.

(בעל הסולם. "שמעתי". מ"ב, "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")

זה מאוד חזק, אולי נקרא עוד פעם.

קריין: שוב ציטוט מס' 10 מתוך "שמעתי מ"ב.

אני מבקש מכולם, שימו לב.

"בהיכל המלך נותנים לכנס לאלו אנשים, שרוצים לעבוד בעמ"נ להשפיע. ובזמן שהאדם עובד בעמ"נ להשפיע, לא חשוב לו מה שהוא מרגיש בעצמו בעת עבודה. אלא אפילו במצב, שהוא רואה צורה של שחור, אין הוא מתפעל מזה, אלא רק הוא רוצה, שה' יתן לו כח, שיוכל להתגבר על כל המכשולים. זאת אומרת, אין הוא מבקש, שה' יתן לו צורה של לבן, אלא שיתן לו כח, שיוכל להתגבר על כל ההסתרים. לכן, אלו אנשים, שרוצים לעבוד בעמ"נ להשפיע, ואם יהיה תמיד במצב של לבנונית, הלבנונית לא נותן להאדם להמשיך בעבודה. כי בזמן שמאיר, האדם יכול לעבוד אפילו בבחינת קבלה לעצמו. לכן אף פעם לא יהיה להאדם מקום לדעת, אם עבודתו הוא בטהרה או לא. וזה גורם, שאף פעם לא יכול לבוא לזכות לדביקות ה'. לכן נותנים לו מלמעלה צורה של שחרית. ואז הוא רואה, אם עבודתו הוא בטהרה. זאת אומרת, אם גם במצב של שחרית הוא יכול להיות בשמחה - זהו סימן שעבודתו היא בטהרה. כי האדם צריך להיות שמח, ולהאמין שמלמעלה נתנו לו הזדמנות, שיהיה בידו לעבוד בעמ"נ להשפיע."

(בעל הסולם. "שמעתי". מ"ב, "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")

כתוב יפה, מאוד מדויק וקונקרטי.

שאלה: כתוב "ואז הוא רואה, אם עבודתו הוא בטהרה". זאת אומרת, "אם גם במצב של שחרית הוא יכול להיות בשמחה - זהו סימן שעבודתו היא בטהרה". איך אפשר להיות בשמחה כשאני "על הפנים"? לא ברור לי הקטע הזה.

למה אתה לא יכול להיות בשמחה לא ממה שאתה מקבל או לא מקבל, אלא מזה שאתה מקבל מהבורא?

תלמיד: בזמן האחרון אני באמת "על הפנים".

מאיפה יש לך מצב "על הפנים"?

תלמיד: מה זאת אומרת, כל מיני מצבים עם אימא שלי.

מאיפה?

תלמיד: מהבורא.

מהבורא, יופי. אז למה אתה מסתכל "על הפנים" או "לא על הפנים". למה אתה לא מסתכל ממי קיבלת את זה?

תלמיד: ונניח שאני רואה ממי קיבלתי.

רגע, אם תוכל להגיד ש"קיבלתי את זה מהבורא ומאין עוד מלבדו ומטוב ומיטיב וכך זה מכוון אליי", אתה כבר לא יכול להגיד על המצב הזה שהוא מצב רע.

תלמיד: אבל ההרגשה שלי על הפנים.

לא ההרגשה שלך, אם תעמוד על זה שקיבלת את זה מהבורא אתה תרגיש שזה לא רע, אתה תתחיל להרגיש שהרע נעלם, שזה לא יכול להיות שהוא משפיע לך רע. אפילו אני לא יודע מה, מה שיהיה, זה לא רע. אתה תפסיק להרגיש את הרע ותתחיל לשנות את המצב שלך, את היחס שלך למצב.

תלמיד: זה העניין, שאני מרגיש שאני לבד. יש לי בעיה.

מה זה "לבד"? אתה עימו. אתה מקבל מה שאתה מקבל ממנו.

תלמיד: ומה עם החברים? אני מרגיש באותו רגע שהחברים באמת יכולים לעזור לי, אבל לא תמיד.

עוד יותר טוב. אבל אפילו בלי החברים, אתה מקבל את זה מהבורא, אין עוד מלבדו, אז מה שלא יהיה, קיבלת את זה ממנו. עכשיו השאלה, איך אתה מתמודד עימו?

תלמיד: נכון, איך אני עושה את זה?

אני שואל אותך, האם אתה יכול להסתכל ישר אליו ולהגיד לו "קיבלתי רע ממך"?

תלמיד: בוודאי שאני אגיד, אני יודע שאני מקבל רע ממנו. ודאי.

ותגיד שזה רע?

תלמיד: זה העניין, שאני מרגיש רע אבל אני לא יודע איך להתייחס לזה, אני לא יודע איך להתמודד עם עצמי. אני יודע שהבורא עושה לי את זה.

אם כך תתייחס לבורא, אז מאין ברירה אתה תתחיל לחלק את עצמך לשני חלקים, הרצון שלך שעכשיו סובל ורוצה להגיד "אני אמלוך", שבו אני קובע את המצב שלי, ורצון אחר שאתה קושר אותו לבורא. כי אתה אומר, אין עוד מלבדו, הוא משפיע אלי. אז אתה כבר מחלק את עצמך לשניים. ובשניים האלה כבר נמצאות אמונה ואמונה למעלה מהדעת. יש לך דעת שזה האגו שלך, הרצון לקבל שלך, ואמונה למעלה מהדעת. אתה כבר יכול לחלק את עצמך לשניים.

עכשיו, למה אתה רוצה להדביק את עצמך? לדעתך, כמו בהמה? או למעלה מהדעת, כמו מלאך?

תלמיד: הלוואי, מעל הדעת.

אז תנסה. אתה קיבלת מהבורא, יש לך את כל הנתונים, רק תראה איך אתה מסדר את הדברים.

תלמיד: ואז אפשר לצאת מהרגשת הדיכאון הזו?

זו שאלה אם אתה רוצה לצאת מזה. אם אתה תצא מזה יהיה לך קשר עם הבורא או לא?

תלמיד: זאת שאלה.

אז אולי אתה אומר, לא, אני מעדיף להישאר בהרגשה רעה רק שיהיה לי קשר עם הבורא. אבל איך יכול להיות שיש לי רע והקשר עם הבורא הוא טוב? זאת אומרת, אני חייב לעלות למעלה מהדעת. שבתוך דעתי אני מרגיש רע, למעלה מדעתי אני מרגיש טוב ושם אני קשור עם הבורא.

יפה. איזה תרגיל הוא עשה לי, הוא בזה העלה אותו לדרגה שלו.

תלמיד: אני באמת יכול להגיע למצב שהאור נותן את הכוח הזה לא להיות במצב רוח רע?

לא הבנתי. דבר יותר ברור.

תלמיד: אני מקבל את כל מה שאמרת, ואם אני מתנהג ועושה את כל המאמצים להיות במה שאמרת, הבורא מוציא אותי מהמצב שאני מרגיש דיכאון להיות מעל זה?

אתה לא מרגיש שאתה נמצא במצב הרע, לְמה עוד צריך להוציא אותך? אתה בזה מרגיש שאתה נמצא במצב הטוב. אחרת אתה תגיד, הבורא עשה לי מצב רע ואחר כך התחננתי וביקשתי ממנו ואז הוא הוציא אותי למצב הטוב. זאת אומרת, יש מצבים שהבורא עושה רע לאדם, ואחר כך עושה טוב לאדם. אין דבר כזה, אף פעם הוא לא עושה רע לאדם בכל מצב שיהיה. אלא אתה קובע שזה רע לפי הכלים המקולקלים שלך.

תלמיד: יש פה נקודה עדינה. בעצם אני יכול להגיע למצב שאני אצדיק אותו באמת?

כן. אתה יכול להצדיק אותו.

תלמיד: הבנתי. וזה כביכול מעל הדעת.

כן, פעם זה יקרה.

תלמיד: בעזרת ה'.

אם זה יקרה זה באמת יקרה בעזרת ה'. אבל אני בכל זאת לא מבין למה כל הזמן לקלל את הבורא, כל הזמן להתרגז עליו. זו הופעת הרצון לקבל בצורה כל כך גסה, גלויה, מה זה?

תלמיד: בוודאי, כי הוא מביא אותך למצבים של שפלות כזאת.

אז תקשור את זה אליו, שזה המשחק שלו. שכל החיים זה משחק, כל החיים זה תיאטרון. תנסה לראות את המצב בצורה כזאת, מה יש לך? תסתכל על כל העולם, כולם מקבלים את התיאטרון הזה בצורה רצינית. אמנם כל אחד מבין שעוד מעט הוא ימות, אבל בכל זאת הוא מתייחס לזה ברצינות כזאת כביכול שאין יותר גרוע מזה, אין יותר טוב מזה, אין יותר אמיתי מזה. תראה מה אנשים עושים? כמו ילדים קטנים בקבוצה קטנה בגן ילדים, כך אתה רואה את הילדים הגדולים האלה. אתה רוצה גם להיות כזה? תסתכל על עצמך מהצד.

תלמיד: אם אתה לא היית מה הייתי עושה? כל זה בזכות ההדרכה שלך.

אבל אתה שוכח אותה אחרי דקה.

תלמיד: זאת הבעיה.

צריכים להיכנס לקבוצה ולא לשכוח ולדבר על זה כל הזמן.

שאלה: מה לעשות עם זה שאומרים שאדם לא מסוגל לקבל את הרע בצורה ישירה מהבורא כי בזה הוא פוגע בגדלותו. כי הרבה יותר קל פשוט להסתיר את קיום הבורא כשאתה מקבל מכות, ולא להגיד "הוא טוב ומיטיב". אז איך לא לפספס פה את הנקודה הזאת? איך להתחיל לבקש ולא לזרוק את הכול?

זה שוב רק בקבוצה. לא יכול להיות שאדם יחזיק את עצמו בדרך אם לא תהיה לו תמיכה. זה בלתי אפשרי, ממש. ולבקש מהבורא זה נקרא שאתה מקבל את המשחק הזה. אתה כמו ילד קטן שמלמדים אותו מה לעשות בחיים והוא דורש ומבקש כך וכך לעשות. הוא רוצה ללמוד את הדברים. הוא רוצה ללמוד את התנהגות הבורא עימו לכן הוא נקרא "מקובל", שרוצה לקבל נכון את יחס הבורא אליו. ואז הוא נמצא בבקשה, כל הזמן בבירורים.

הוא כל הזמן פונה לבורא ואומר לו ככה וככה, כל הזמן, לא לעזוב את הבורא. ורצוי להעביר את זה דרך הקבוצה, אבל לפחות להיות עם הבורא כל הזמן בקו קשר ולדרוש, לדרוש, "תעזור לי ככה, תעשה לי ככה, תן לי אפשרות לעשות את זה, האם אני עושה את זה נכון ולא נכון, כך וכך". תהיו כל הזמן בהתקשרות.

שאלה: "אין הוא מבקש, שה' יתן לו צורה של לבן, אלא שיתן לו כח, שיוכל להתגבר על כל ההסתרים". מה ההבדל בין להתגבר לצורה של לבן?

צורה של לבן, זה שהכול יהיה ממש כלובן עליון, כאור החסדים, שאני ארגיש שאני נמצא בעולם שכולו טוב סתם, בלי מאמץ. אבל אם אני רוצה להתגבר ולהיות בקשר עם הבורא עם כל הרצונות שלי, אז אני כבר אדע באיזה מצב אני נמצא, באיזה עולם אני נמצא, באיזה רצונות, באיזה התקשרויות, תהיה לי הפעלה מטעם הרצון לקבל שלי איך אני אוחז בבורא, מתאים את עצמי אליו. זה קשר אחר לגמרי.

או שלהיות רק בדרגת הבינה בלי להרגיש שום דבר חוץ מהשפעה כללית כזאת, כמו איזה ענן שממלא את הכול, או להיות בקשר מלכות ובינה. שאני מעלה את הרצון לקבל שלי למעלה מהדעת, לבינה, ואז אני יכול להיות קשור לבורא גם עם הרצונות שלי. ואז אני יכול להבין אותו, להרגיש אותו, איך שהוא מסדר לי את הרצונות, איך אני בתוך הרצונות שלי, של מלכות, מגלה את תכונות הבינה שלו. שהרצונות שלי לקבל מתחילים להיות מסודרים כמו תכונות הבינה, ובזה אני מגלה את הבורא.

שאלה: אנחנו לומדים שאסור לבקש עבור עצמנו. ובקטע שקראנו בעל הסולם מדבר על זה שאדם צריך לבקש לקבל כוח שיוכל להתגבר על כל המכשולים. מה ההבדל בין לבקש כוח לבין לבקש כלים דהשפעה?

אין הבדל. לבקש בצורה נכונה כוחות דהשפעה, לבקש כלים דהשפעה או לבקש כוח השפעה, זה אותו הדבר. אבל לבקש סתם כוח, אני לא יודע על מה אתה מדבר. כוח לְמה? לשלוט על כולם, לכופף את כולם? לשלוט בכל העולם?

כוח השפעה אתה יכול לקבל מהבורא דרך העשירייה. כשאתה נכלל שם, כשאתה מתבטל שם אז בטוח מגיע לך לקבל כוח השפעה.

שאלה: כשלאדם יש התנגדות פנימית מאוד קשה לו לקשור הכול לבורא. בכל זאת הוא מקבל מהחברים, החברים מזכירים לו שזה מהבורא, אבל הוא עדיין לא מקבל את זה בפנים, רק כידיעה בעלמא. גם אז יש לזה כוח?

לא חשוב באיזו צורה, אם אדם קשור דרך החברים לבורא הוא מקבל לאט לאט כוחות שמתקנים אותו ומייצבים אותו נכון.

שאלה: יש לנו שאלה לגבי חיבור בין העשיריות. אנחנו שמענו ממך שכחלק מההכנה לכנס כדאי לנו לנסות לחשוב איך אנחנו יכולים לחבר בין העשיריות וגם ביקשנו מהחברים שישלחו הצעות. וקיבלנו הצעות ודנו עליהן בצוות החברתי העולמי, ויש לנו הצעה שהיינו רוצים להציג אותה עכשיו, לשמוע מה דעתך עליה, אם היא נכונה, אולי כדאי לחכות איתה אחרי הכנס, כל דבר. אולי בכלל לא נכונה, פשוט להציג אותה.

הצוות החברתי דן בכל ההצעות ששלחו החברים וממליץ על המהלך הבא. כמו שקורה בימי רביעי בשעה 17.00, כל יום רביעי נפגשות ארבע, חמש עשיריות קבועות. בשונה מהיום החברים בעשירייה ידברו באותה שפה ויהיו מאותו אזור זמן שזה חידוש. עוד בשונה מהיום, משך החיבור בין העשיריות לא יהיה מוגדל לחודש. עד היום החיבור הזה של ארבע, חמש עשיריות שנפגשות פעם בשבוע קורה במשך חודש, אנחנו מציעים לא להגביל אותו בזמן כדי לאפשר קשר מעמיק.

אלה העקרונות המנחים שאנחנו ממליצים עליהם לאותו חיבור של ארבע, חמש עשיריות, קודם כל להתמקד בפעולות חיבור במהלך היום כהכנה לשיעור ולא בזמן השיעור. בזמן השיעור כל עשירייה בפני עצמה. והעיקר זה בירור ששמענו גם והמלצה לגביו, שכל עשירייה צריכה לברר איך היא מרגישה את עצמה כתא אחד שלם שלא ניתן לחלוקה בזמן פעולת החיבור והחיבור הוא בין עשיריות כתאים שלמים ולא בין חברים יחידים. על זה שמענו לא פעם לאחרונה בעניין הקשר בין העשיריות, שזה צריך להיות בין תאים שלמים, כל עשירייה היא תא שלם.

בצורה מעשית אנחנו ממליצים על מפגש שבועי אחד לפחות של כל אשכול כזה של עשיריות, של חמש עשיריות כמו שגם היום יש מפגש כזה, אבל הוא לא חייב להיות ביום רביעי ב-17.00, בגלל שעכשיו אם אנחנו נתחלק לפי אזורי זמן ולפי שפות זה יוכל להיות בזמן אחר שהוא נוח לנו. וחוץ מהמפגש השבועי, ופה יש עוד חידוש, אנחנו מקווים שעם הזמן כל אשכול עשיריות יחליט על פעולות חיבור נוספות שמועילות ומתאימות לו. לדוגמה, הפצה משותפת, תפילה משותפת בין כל חמשת העשיריות, השתתפות משותפת בישיבת חברים ועוד ועוד.

זהו. ורצינו לשמוע את הדעה שלך על העניין הזה, מה אתה חושב?

אני לא יכול להגיד, לא לכאן ולא לכאן. קודם כל זה דבר טוב, שגורם לחיבור ויהיו עוד דיונים בקשר איך להתחבר ובצורה יותר מעשית. אני גם רואה עכשיו שאתם חיברתם לקבוצת "אינפ" אנשים מאוד רציניים וחזקים. ואני לא יודע מה להגיד. אני בזה. כן. אבל לְמה אתם רוצים להגיע לפני הכנס?

תלמיד: אז אנחנו רוצים להתחיל את המהלך לפני הכנס, וזאת גם השאלה, האם כדאי להתחיל אותו לפני הכנס או אולי כדאי לחכות ולעשות את השינוי הזה רק אחרי הכנס.

אני לא יודע. לכן אני שואל, למה אתם רוצים להגיע לפני הכנס, ואז לשאול האם הסדר שאתם עכשיו רוצים לקבוע הוא תואם לזה, הוא ממש מקדם את זה?

תלמיד: אנחנו רוצים להגיע לפני הכנס למצב שכל עשירייה היא כמו תא אחד שלם שמחובר.

מה שאתם עכשיו ממליצים, זה יעזור לכל עשירייה שהיא תתחבר בתוך עצמה ותרגיש כאיש אחד בלב אחד?

תלמיד: שמענו לא פעם שאחד האמצעים החזקים לחיבור דווקא של העשירייה הוא להתפעל ולעזור זה לזה, אפילו היום שמענו איך חיבור בין העשיריות יכול לתת רושם. אבל לא סתם בין חברים יחידים אלא בין עשירייה לעשירייה.

כן. זה נכון. תנסו לעשות את זה כמה שיותר מהר ותראו תוך כמה ימים עד כמה שזה מעורר את העשירייה להתקבץ בתוך עצמה. תמיד יש לנו בעיה בין הקיבוץ הפנימי וההתרחבות החוצה. את זה אנחנו נלמד אחר כך כנשימות, שאנחנו נושמים אוויר פנימה והחוצה, כמסך שעולה ויורד בכלי. ואנחנו לא יכולים לעשות אחרת אלא כבינה ומלכות שכל פעם אנחנו נמצאים בזה. תנסו לעשות את זה, תנסו.

נראה לי שתקבלו התרשמות מהר מאוד.

תלמיד: תודה רבה. קודם כל אנחנו נעשה את זה כבר מהשבוע וביום רביעי אנחנו מקווים כבר להציג את החלוקה החדשה של העשיריות לפי אזורי זמן ולפי שפות, אנחנו גם נדווח איך זה הולך. רצינו גם להגיד שכל עשירייה, בהמשך לדברים ששמענו ממך, שמתקשה או רוצה לבקש עזרה או אפילו לא מתקשה אבל רוצה לעורר עשיריות אחרות יכולה לכתוב לכתובת boardworldkli@gmail.com, ולבקש ולפנות, ואנחנו נפנה את הבקשה הזאת לגורמים הרלוונטיים.

אולי יש כמה שאלות לחברים בעניין של חיבור בין עשיריות, בנושא הכנס, אז כדאי גם לפתוח את זה.

אז אני שואל אחרת, מי יכול לתת לנו סיכום של השיעור בכמה משפטים, שניים שלושה משפטים?

היום בפעם הראשונה עשינו שיעור מתחילה ועד הסוף בנושא אחד. אני מצטער שלא יכולתי לעצור, ואולי לא צריכים לעשות כך בעתיד, אני לא יודע, אבל מה שיצא יצא, שתהיה לנו הרגשה גם בזה. נראה איך אנחנו מתייחסים לשיעור.

תלמיד: הסיכום של השיעור הוא שהעבודה למעלה מהדעת היא עבודה בשמחה, והשמחה היא לא רק תוצאה, אלא היא גם פעולה אקטיבית מצד האדם בהתכללות בעשירייה.

תלמיד: המטרה העיקרית היא להתחבר לבורא דרך החיבור עם החברים, לעשות את זה באופן מתמיד.

תלמיד: אנחנו מחלקים את עצמנו לשתי רמות. הרמה האגואיסטית, שלא משנה איך אני מרגיש, והרמה שבה העשירייה מחוברת ואנחנו רוצים להגיע כל הזמן לרמה הזו.

טוב.

תלמיד: אני חושב שעיקר השיעור היה איך לייצב נכון את המצב של אין עוד מלבדו והשילוב שלנו, של העשירייה בתוך המערך הזה.

יפה.

תלמיד: לייחס הכול לבורא, את המצבים הטובים והרעים. אין עוד מלבדו.

טוב.

תלמיד: כל העבודה שלנו היא לחלק את עצמנו לכמה רמות בעבודה שלנו בלהצדיק את הבורא.

בסדר.

תלמיד: איך לממש נכון את כל המצבים שאדם מרגיש.

נכון.

תלמיד: אמונה למעלה מהדעת זה להיות בשליטת הבורא.

יפה.

תלמיד: כשהבורא נעלם מתפיסת האדם זה העונש הכי גדול.

נכון מאוד.

תלמיד: שלמות הכול, טוב ורע גם יחד, הכול מגיע מהבורא.

יפה.

תלמיד: איך להתייחס בצורה נכונה לסביבה ולהתקדם ולהתחבר לבורא, דרך כל הקשרים שלנו.

יפה מאוד. תראו עד כמה כל אחד ואחד עונה בצורה נכונה, אבל רואים בזה את האופי של האדם, עד כמה שהוא יותר אנליטי, יותר מציאותי, כך וכך, גם את צורת היחס. זה מאוד יפה, קבוצה מאוד שונה ויחד עם זה מחוברת.

תלמיד: אנחנו עולים להשפעה, לכן אסור לא לבקש עזרה.

זו תוספת מאוד יפה. דווקא בזה שאני מבקש עזרה אני גם עוזר לאנשים שאליהם אני פונה לעזרה.

תלמיד: כל המציאות נחלקת לשניים, מה שאני רוצה ומה שהבורא רוצה, וכל העבודה היא לעלות ממלכות לבינה, וההתחלה מתחילה בחושך אבל מסתיימת באור.

יפה.

(סוף השיעור)