שיעור בוקר 04.04.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לספר הזהר", עמ' 450 אותיות ס"ו-ס"ט

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 450, "הקדמה לספר הזוהר", אות ס"ו.

אות ס"ו

"ודע, שבכל דבר יש פנימיות וחיצוניות:

ובכללות העולם - נחשבים ישראל, זרע אברהם יצחק ויעקב, לפנימיות העולם, וע' אומות, נחשבים לחיצוניות העולם.

וכן בישראל עצמם - יש פנימיות, שהם עובדי השי"ת השלמים, וכן יש חיצוניות, שאינם מתמסרים לעבודת השי"ת.

וכן באומות העולם עצמם - יש פנימיות, שהם חסידי אומות העולם, ויש חיצוניות, שהם הגסים והמזיקים שבהם וכדומה.

וכן בעובדי השי"ת, שבבני ישראל - יש פנימיות, שהם, הזוכים להבין נשמת פנימיות התורה וסודותיה, וחיצוניות, שהם אותם, שאינם עוסקים, אלא בחלק המעשה שבתורה.

וכן בכל אדם מישראל - יש בו פנימיות, שהיא בחינת "ישראל" שבו, שה"ס הנקודה שבלב, וחיצוניות, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו, שהוא הגוף עצמו. אלא, שאפילו בחינת "אוה"ע" שבו, נחשבים בו, כמו "גרים". כי להיותם דבוקים על הפנימיות, הם דומים לגרי צדק מאומות העולם, שבאו והתדבקו בכלל ישראל."

אות ס"ז

"ובהיות האדם מישראל, מגביר ומכבד את בחינת פנימיותו, שהיא בחינת "ישראל" שבו, על חיצוניותו, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו. דהיינו, שנותן רוב טרחתו ויגיעתו, להגדיל ולהעלות בחינת פנימיות שבו, לתועלת נפשו, וטרחה מועטת, בשיעור המוכרח, הוא נותן לקיום בחינת "אוה"ע" שבו, דהיינו לצרכי הגוף. דהיינו, כמ"ש (אבות, פ"א): "עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי", הנה אז, גורם במעשיו, גם בפו"ח דכללות העולם, שבני ישראל עולים בשלמותם מעלה מעלה, ואוה"ע, שהם החיצוניות שבכללות, יכירו ויחשיבו את ערך בני ישראל.

ואם ח"ו להיפך, שהאדם הפרטי מישראל, מגביר ומחשיב את בחינת חיצוניותו, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו, על בחינת "ישראל" שבו, וכמ"ש (דברים, כ"ח): "הגר, אשר בקרבך", דהיינו החיצוניות שבו, "יעלה עליך מעלה מעלה, ואתה, בעצמך", דהיינו הפנימיות, שהיא בחינת "ישראל" שבך, "תרד מטה מטה". אז גורם במעשיו, שגם החיצוניות שבכללות העולם, שהם אוה"ע, עולים מעלה מעלה, ומתגברים על ישראל, ומשפילים אותם עד לעפר. ובני ישראל, שהם הפנימיות שבעולם, ירדו מטה מטה ח"ו."

שאלה: הוא כותב, "נותן רוב טרחתו ויגיעתו, להגדיל ולהעלות בחינת פנימיות שבו, לתועלת נפשו, וטרחה מועטת, בשיעור המוכרח, הוא נותן לקיום בחינת "אוה"ע" שבו, דהיינו לצרכי הגוף". מה זה "צרכי הגוף"?

אני חושב שכאן הוא מדבר על הגוף הגשמי.

תלמיד: כלומר, פרנסה, בית, דברים כאלה שהם דברי העולם הזה.

כן.

שאלה: האם יש כמות מסוימת של עובדי ה' שצריכים להיות בשלימות, איזו מאסה קריטית?

אתה מדבר על ל"ו צדיקים?

תלמיד: לא. האם צריכה להיות כמות של אלף, אלפיים איש, שיגיעו לדרגה כזאת של עובדי ה' כדי להכריע את העולם לכף זכות, כדי שתשלוט הפנימיות על החיצוניות?

יש כל מיני חשבונות, אבל אנחנו לא עוסקים בזה.

תלמיד: במשך כל תקופת הגלות, אלפיים שנה, כל המקובלים עבדו בצורה פנימית, הם לא הראו שהם מתאחדים ביניהם, מתחברים ביניהם, אלא כל אחד עשה את העבודה בקבוצות קטנות ונפרדות. זה לא היה כמו בתקופה של הסנהדרין או הכנסת הגדולה, שהיה איחוד בין כולם.

גם אז לא היה כל כך קשר בין כולם, אבל יש ויש. כול זה צריך להיות. לא יכול להיות שיהיו יחסים אחרים בין החכמים מאשר בין אנשים פשוטים, כי זו איזו העתקה מזה.

תלמיד: אבל האם אנחנו אמורים להגיע למצב שהאנשים שבהשגה ייתנו דוגמה לעם, כלומר זה צריך לבוא מאנשים בהשגה שמראים את "ואהבת לרעך כמוך"?

כן ולא. יש חכמים שמסתירים את עצמם, הם עוסקים בעניינים גבוהים ולא מראים את עצמם. ויש כאלו שהם לא כל כך גבוהים, אבל הם מיועדים לנהל את לימוד העולם.

שאלה: האם החיצוניות מסודרת כלפי האדם רק כדי שהוא יתקן את עצמו והיא עצמה בעצם מתוקנת, או שגם החיצוניות צריכה להיתקן תוך כדי התיקון של האדם?

החיצוניות צריכה כל פעם להשתנות בהתאם לפנימיות האדם.

תלמיד: אז האדם הוא לא רק מתקן את עצמו.

הוא מתקן את עצמו, ומתוך פנימיותו הוא מתקן את חיצוניותו, ובחיצוניותו הוא מתקן גם את העולם כולו.

שאלה: כתוב בסוף ס"ו, "אלא שאפילו בחינת "אוה"ע" שבו, נחשבים בו, כמו "גרים". כי להיותם דבוקים על הפנימיות, הם דומים לגרי צדק מאומות העולם, שבאו והתדבקו בכלל ישראל". האם אפשר להסביר את זה?

יש כמה סוגים בתוך העם ובתוך האדם, וכך הם תופסים את המקום שלהם, את הדרגות שלהם, על ידי הלימוד, על ידי התקרבות ביניהם, קרבה לבורא, ומשפיעים כך זה על זה. אנחנו עוד לא שייכים לכל המבנה הזה.

תלמיד: האם החלק הזה של אומות העולם מיתקן דרך זה שהוא מתחבר לנקודה שבלב שבתוך ישראל?

יש כל מיני קיצורים וכל מיני קשרים, כן.

שאלה: איך לתפוס את הקטע הזה, האם בפנימיות או בחיצוניות? יש פה קשר ישר בין גדלות ישראל לבין היחס של אומות העולם. אם זה בפנימיות, אז יש לי בזה איזו הבנה, אבל אם זה בחיצוניות, אז אני רואה הפוך, אני לא רואה יחס ישר בין זה לבין זה.

עדיין אין התלבשות זה בזה.

תלמיד: האם לתפוס את זה רק בצורה פנימית כרגע?

כן.

אות ס"ח

"ואל תתמה על זה, שאדם פרטי, יגרום במעשיו, מעלה או ירידה לכל העולם. כי זהו "חוק ולא יעבור", אשר הכלל והפרט שוים, כב' טפות מים. וכל שנוהג בכלל כולו, נוהג גם בפרט. ואדרבה, הפרטים עושים כל מה שבכלל כולו. כי לא יתגלה הכלל, אלא לאחר גילוי הפרטים שבו, ולפי מדתם ואיכותם של הפרטים. וודאי, שמעשה הפרט, לפי ערכו, מוריד או מעלה, את הכלל כולו.

ובזה יתבאר לך, מה שאיתא בזוהר, שמתוך העסק, בספר הזוהר ובחכמת האמת, יזכו לצאת מתוך הגלות, לגאולה שלימה (תיקונים, סוף תקון ו'). שלכאורה, מה ענין לימוד הזוהר, לגאולתם של ישראל מבין האומות?"

זו רק שאלה.

אות ס"ט

"ובהמבואר מובן היטב, כי גם התורה, יש בה פו"ח, כמו כללות העולם כולו. ולפיכך, גם העוסק בתורה, יש לו אלו ב' המדרגות.

ובהיותו, מגביר טרחתו בפנימיות התורה וסודותיה - נמצא גורם בשיעור הזה, שמעלת פנימיות העולם, שהם ישראל, תעלה מעלה מעלה, על חיצוניות העולם, שהם אוה"ע. וכל האומות, יודו ויכירו, בשבחם של ישראל עליהם. עד שיקוים הכתוב (ישעיה, י"ד): "ולקחום עמים, והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה'". וכמו כן הכתוב (ישעיה, מ"ט): "כה אמר ה' אלקים, הנה אשא אל גויים ידי, ואל עמים ארים נסי, והביאו בניך בחוצן, ובנותיך על כתף תנשאנה".

אבל אם ח"ו להיפך, שהאדם מישראל, משפיל מעלת פנימיות התורה וסודותיה, הדנה בדרכי נשמותינו ומדרגותיהן, וכן בחלק השכל וטעמי מצוה, כלפי מעלת חיצוניות התורה, הדנה בחלק המעשה בלבד. ואפילו, אם עוסק פעם בפנימיות התורה, הריהו מקציב לה, שעה מועטת מזמנו, בשעה שלא יום ולא לילה, כמו שהיתה ח"ו, דבר שאין צורך בו - הוא נמצא גורם בזה, להשפיל ולהוריד מטה מטה, את פנימיות העולם, שהם בני ישראל, ולהגביר את חיצוניות העולם עליהם, שהם אוה"ע. וישפילו ויבזו את בני ישראל, ויחשיבו את ישראל, כמו שהיו דבר מיותר בעולם, ואין לעולם חפץ בהם ח"ו.

ולא עוד, אלא גורמים בזה, שאפילו החיצוניות שבאוה"ע, מתגברת על פנימיות שלהן עצמן. כי הגרועים שבאוה"ע, שהם המזיקים ומחריבי העולם, מתגברים ועולים מעלה על הפנימיות שלהם, שהם חסידי אומה"ע. ואז, הם עושים כל החורבנות והשחיטות האיומים, שבני דורנו היו עדי ראיה להם, השם ישמרנו מכאן ואילך.

הרי לעיניך, שגאולת ישראל וכל מעלת ישראל, תלוי בלימוד הזוהר ובפנימיות התורה. ולהיפך, כל החורבנות וכל ירידתם של בני ישראל, הם מחמת, שעזבו את פנימיות התורה, והשפילו מעלתה מטה מטה, ועשו אותה, כמו שהיתה ח"ו דבר, שאין צורך בו כלל."

שאלה: תמיד האות הזאת היא מטלטלת, אי אפשר לקרוא אותה בלי לראות מול העיניים את מה שקורה היום בעולם. העולם מבזה את ישראל, מסתכל עליה כמשהו מיותר שאין בה בכלל צורך, ואפילו אלו שהיו בעד הופכים להיות נגד. הוא כאילו כותב על מה שרואים היום בחדשות. והוא גם כותב שאדם פרטי גורם לזה והכול מפנימיות אלה שדווקא עוסקים בזה.

כן.

תלמיד: האם עלינו לראות את העולם כהשתקפות של העבודה הפנימית שלנו?

למה לא? למה אתה כל כך נדהם מזה?

תלמיד: אנחנו מאוד עסוקים בעבודה בינינו, בתוך העשיריות.

בשביל מה?

תלמיד: העולם בינתיים בוער, ממש הולך לאבדון. איך אנחנו צריכים לקשור את הקצוות האלה? האם אנחנו צריכים לקשור? האם זה צריך להיות חלק מהעבודה שלנו? האם כשאני עובד על חיבור עם החברים אני צריך לראות את זה כהמשכה?

הכול מגיע לנקודה הפנימית שהיא ישראל, גם בחיצוניות העולם וגם בפנימיות העולם. לכן ישראל נמצאים כאן בפוקוס הפנימי והם צריכים לתת תשובה נכונה על מה שקורה בעולם, למה העולם מתנהג בצורה כל כך מוזרה. כי אין כאן שום דבר חוץ מהניהול שלנו.

תלמיד: הניהול הוא של ישראל הפנימי.

של ישראל, לא חשוב אם פנימי או חיצוני.

שאלה: במה הניהול שלנו?

תלוי איך אנחנו מתייחסים לעולם, לפנימיות העולם, לחיצוניות העולם, וזה קובע איך אומות העולם מסתדרים ביניהם, ואיך הם נמצאים ביחס מסוים כלפי ישראל.

תלמיד: אתה אומר ניהול, כלומר להפוך את התמונה. מאיפה היא מתחילה להתהפך, האם תמיד מפנימיות החוצה?

כן.

תלמיד: הוא כותב כאן בצורה מאוד חדה שצריך את לימוד פנימיות התורה, חכמת הקבלה, חכמת הזוהר, בצורה שלא משתמעת לשתי פנים.

כן.

תלמיד: עד כמה זה חייב להפוך להיות נחלת העם היושב פה בציון?

אני לא יודע עד כמה זה שייך לעם, למי שנקרא יהודי, למי שיושב בציון. אני יודע רק דבר אחד, שכל אחד מעם ישראל צריך לתת דין וחשבון לעצמו איך הוא מכוון לבורא ולמטרת הבריאה.

תלמיד: כל עוד הוא לא נותן דין וחשבון לעצמו, הוא בזה מחריב את העולם.

כן.

שאלה: לכל מי שהתעוררה בו הנקודה שבלב הוא מגיע לישראל, אז זאת אומרת שאנחנו פה כולנו, לכל אחד מאיתנו בטוח התעוררה הנקודה שבלב, אחרת לא היינו פה.

כן.

תלמיד: אנחנו צריכים להתרכז בנקודה שבלב שבתוכנו אפילו מהרגע הראשון שנכנסנו לפה ולפתח אותה ולהתרכז רק בה ומתוכה לנהל את כל החיים שלנו.

כן.

תלמיד: וגם החיצוניות שלנו תשתפר בגלל שאנחנו מנהלים ביחד את הנקודה שבלב. האם הנקודה שבלב של כל אחד מאיתנו מתישהו תתחבר לנקודה אחת?

בגמר התיקון יהיה חיבור.

שאלה: כותב כאן ככה, "ואל תתמה על זה, שאדם פרטי, יגרום במעשיו, מעלה או ירידה לכל העולם. כי זהו "חוק ולא יעבור", אשר הכלל והפרט שוים, כב' טפות מים.". מה זה אומר שכלל ופרט שווים?

כנראה שאותו כוח שיש לכלל, יש לפרט.

תלמיד: קשה להבין אחרי כן אם הם שווים, כתוב פה "ואדרבה, הפרטים עושים כל מה שבכלל כולו." זה בדיוק אותו דבר?

אם הכלל נמשך לאיזה כיוון, אז הפרט חייב להיות אחריו.

תלמיד: כן, זה כאילו סותר בעצם את מה שבעל הסולם מנסה לומר שהפרט כן משפיע על כל הכלל, אז צריך להיות לפרט איזשהו מרחב פעולה שבו הוא כן יכול להשפיע לכלל, לצאת ממנו ולעשות משהו לטובתו כדי להעלות אותו למעלה או למטה?

כן, חייב להיות.

תלמיד: ולכן מה זה אומר שהם שווים לגמרי כב' טיפות מים והכול נוהג בדיוק אותו דבר?

נראה בהמשך.

שאלה: אני שומע את האותיות האלה ולא יכול לעצור הרגשות של תסכול, אפילו כעס, תלונה להרבה חלקים וקבוצות בעם שלנו, אבל גם שומע פה שהכול בעבודה הפנימית של האדם. האם יש מקום בכלל לטענה כלפי משהו מבחוץ או שאת הכול יש לראות כלפי העבודה שלי, העבודה שלנו?

קודם כל לעבודה שלך.

תלמיד: אחר כך?

אחר כך נראה אם עוד יישאר משהו.

תלמיד: זאת אומרת, בזה להתרכז?

כן.

שאלה: ממה שכתוב פה ברור שהכול תלוי בי, לא תלוי בשום דבר מבחוץ. איך לשאת את העובדה שכאדם פרטי, הכול תלוי רק בי ולא בשום דבר בחוץ. איך אני לוקח את זה אליי פנימה ויודע שרק אני ולא אף אחד אחר יכול להציל את העולם הזה, כמו שהוא נראה בעיני היום ולא לבוא בטענה לאף אחד? כי זה באמת בלתי אפשרי לבוא בטענה בתוך הפנימיות שאתה חווה את זה, אפילו לא לילדים שלך, לאישה שלך, לעולם הקרוב. איך אני נושא איתי בתוך העשירייה את הצער הזה, את הכאב הזה של העולם כמו שאני חווה אותו ומביא אותו לזה שהוא יתוקן בתוכי?

לסובב את זה לגמרי הפוך, מתוך האדם לקבוצה שלו, מהקבוצה יותר ויותר לכל העולם וכן הלאה ואז הכול יסתדר.

תלמיד: כי לפעמיים זה נראה בלתי אפשרי.

על זה צריכים לעבוד.

שאלה: אפשר ללכת הפוך, אם אנחנו מגלים בעיניים, שומעים בחדשות קונפליקטים, ריבים, קרעים בתוך העם, אפשר לבוא ולהגיד בעצם, איפה הקרעים האלה בתוכי ואם אני אתקן אותם, אז זה יתקן גם שם?

כן.

תלמיד: ואם לא מזהים את הקרעים האלה?

סימן שלא ניתן לך.

תלמיד: אבל זה אמור לשקף.

אבל זה כבר לא שייך לכך שנותנים לך או לא, לטפל בעניין.

תלמיד: אז צריך לחפש, להתאמץ, להתעקש על זה? כי אחרת אנחנו רואים שבחוץ אין פתרונות זה מבוי סתום.

נכון.

שאלה: אמרת שמצב העולם תלוי ביחס של ישראל אליו ואנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו מתייחסים לעולם. מה תלוי בנו, איך אנחנו צריכים לחשוב בצורה נכונה על העולם במצב שלנו עכשיו, איך העשירייה שלי צריכה לחשוב על העולם בשביל להשפיע על מצב העולם?

אנחנו צריכים לחשוב ביחס לעולם שאנחנו הצינור של הבורא. ולכן אנחנו צריכים להפיץ בעולם את הלימוד שלו וללמד את כולם.

שאלה: אנחנו רואים שהעולם הולך ומתדרדר יותר ויותר. מה צריך להשתנות בפנימיות שלנו כדי שישנה את החיצוניות של העולם ויביא אותו לשלום, לשלמות, למקום חיובי, כדי שאני אוכל לראות את העולם באמת בשלום?

רק הקשר בינינו חייב להיות יותר ויותר. זה הכול.

שאלה: תיקון העולם החיצוני דרך הפנימיות הוא פעולה ברורה, ככה אנחנו גם עובדים. מה זה אומר לתקן את החלק הפנימי שלי בחיצוניות, איך אני עושה את זה?

להיות דוגמה עבור החברים.

שאלה: כתוב לכבד ולהגביר את בחינת פנימיותו של האדם, אפשר לפרש את זה כלעורר את העשירייה?

כן. נגיד שזה לפחות כך.

שאלה: בעבודה הרוחנית אנחנו מרגישים יותר ויותר את העבודה בעשירייה, והחיים שלנו יותר נסובים סביב העשירייה, מרגישים יותר את העשירייה מאשר את העולם החיצוני, האם זה נכון, האם זה טוב ככה?

כן.

אות ע'

"וזה שאמרו בתיקונים (תיקון ל', נתיב תנינא), וז"ל:

"קומו ואתערו, לגבי שכינתא, דאית לכון לבא, בלא סוכלתנו למנדע בה, ואיהי בינייכו" - קומו והתעוררו, בשביל השכינה הקדושה, שהרי, יש לכן לב ריקן, בלי בינה, לדעת ולהשיג אותה, אע"פ שהיא בתוככם.

"ורזא דמלה, קול אומר: קרא, כגון קרא נא היש עונך, ואל מי מקדושים תפנה. והיא אומרת, מה אקרא, כל הבשר חציר, כלא אינון כבעירן דאכלין חציר, וכל חסדו כציץ השדה, כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין".

וסוד הדבר, כמ"ש (ישעיה, מ'):

"קול אומר: קרא" - שקול דופק בלבו, של כל אחד ואחד מישראל, לקרות ולהתפלל, להרמת השכינה הקדושה, שהיא כללות נשמות של כל ישראל.

ומביא ראיה מהכתוב:

"קרא נא היש עונך" - שקריאה פירושו תפילה.

אבל השכינה אומרת:

"מה אקרא" - כלומר: אין בי כח, להרים את עצמי מעפר, בשביל,

"שכל בשר חציר" - כולם המה כבהמות, אוכלי עשב וחציר, כלומר, שעושים המצות בלי דעת, כמו בהמות.

"כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין" - כל החסדים שעושים, לעצמם הם עושים, כלומר שאין כונתם, במצות, שעושים, שתהיינה בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרם, אלא רק לתועלת עצמם, הם עושים המצות.

"ואפילו, כל אינון דמשתדלי באורייתא, כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין" - ואפילו, הטובים שבהם, שמסרו זמנם על עסק התורה, לא עשו זה, אלא לתועלת גופם עצמם, בלי כונה הרצויה, בכדי להשפיע נ"ר ליוצרם.

"בההוא זמנא, רוח הולך ולא ישוב, לעלמא" - בעת ההיא, נאמר על הדור, רוח הולך ולא ישוב, להעולם.

"ודא, איהו רוחא דמשיח" - דהיינו, רוח המשיח, הצריך לגאול את ישראל, מכל צרותיהם, עד לגאולה השלמה, לקיים הכתוב "ומלאה הארץ דעה את ה'". הרוח הזה, נסתלק לו והלך, ואינו מאיר בעולם.

"וי לון, מאן דגרמין, דיזיל ליה מן עלמא, ולא יתוב לעלמא, דאילין אינון דעבדי לאורייתא יבשה, ולא בעאן לאשתדלא בחכמה דקבלה" - אוי להם, לאותם אנשים, הגורמים, שרוחו של משיח, יסתלק וילך לו מהעולם, ולא יוכל לשוב לעולם, שהמה, הם העושים את התורה ליבשה, כלומר, בלי משהו לחלוחית של שכל ודעת. כי מצטמצמים, רק בחלק המעשי של התורה, ואינם רוצים להשתדל ולהבין, בחכמת הקבלה, לידע ולהשכיל בסודות התורה וטעמי מצוה.

"ווי לון, דגרמין עניותא וחרבא וביזה והרג ואבדן בעלמא" - אוי להם, שהם גורמים במעשיהם הללו, שיהיו, עניות וחרב וחמס וביזה והריגות והשמדות, בעולם. עכ"ל."

שאלה: מה זה "ומלאה הארץ דעה את ה'"?

גילוי הבורא לכל הנבראים. ככה אני מבין.

תלמיד: מה יהיה הביטוי של זה?

גילוי הבורא לכל הנבראים.

תלמיד: מה הם יגלו?

יגלו שיש כוח עליון והוא שולט על כולם, סובב את כולם, מחייב את כולם.

תלמיד: מחייב במה?

מחייב בזה שבסופו של דבר יתקדמו לתיקון.

תלמיד: מה זה דעת ה'?

דעת ה' זה הקו האמצעי בהשגת הבורא.

תלמיד: כל בני האדם צריכים להשיג את זה?

את זה אני לא יודע.

תלמיד: "מלאה הארץ דעה את ה'"?

אפילו "מלאה הארץ", אני לא יודע עד כמה ומי, וכן, ומה אתה חושב על הבני אדם, מי הם.

תלמיד: זה מה שאני שואל.

אז אני לא יודע מי זה בעיניך בני אדם ומי לא.

תלמיד: "גאולה השלמה", "מלאה הארץ דעה את ה'".

כן.

תלמיד: איזה מין עולם זה יהיה, איזה אנושות?

אני לא יודע, אתה שואל אותי על דברים שעוד לא השגנו, שהם נמצאים בתכלית הבריאה ואני לא יכול להגיד על זה שום דבר.

שאלה: בספר מסומן לי שאת הקטעים האלה קראנו לאורך השנים אולי הכי הרבה פעמים ולמדנו אותם את האותיות האלה.

כן.

תלמיד: אני זוכר שבשנים קודמות היתה ממש בעירה כלפי האחריות על העולם וההפצה. היום מורגש שאנחנו כבר רואים את הדברים בצורה שונה. ושאלתי אליך, כשבעל הסולם פרסם את העיתון שלו, ואמר זה לא הזמן והפסיק, זה דומה למה שקורה לנו בגלל התגובות להפצה שעשינו בשנים קודמות ואמרנו שזו קצת עצירה וזה סימן מלמעלה שקיבלנו?

הרגשנו שהעולם עדיין לא מתעורר, וזה לא משפיע עליו.

תלמיד: היום כשאתה רואה את המצב בחדשות בארץ, או שומע איך זה משפיע אפילו על החברים שלנו, עדיין זה לא הזמן?

עדיין זה לא. יש עניין שאנשים עוד יותר רוצים להיכנס בתוך הבועה שלהם, וכך להמשיך ויהיה מה שיהיה.

תלמיד: מה יהיה הסימן שצריך יותר?

הם לא רואים בעצמם שהם יכולים להיות שותפים לבורא.

תלמיד: הקהל?

כן, הקהל.

שאלה: לפי מה שאנחנו קוראים פה, נראה שהדברים תלויים רק בלומדי הקבלה או בלומדי תורה, והוא אומר, "אוי לאלה שהם לומדים בצורה שלא נותנת ללחלוחית וטעם", הם אלה שגורמים לזה. האם יש בעניין של הפצה לכלל העם או לעולם, קשר לתיקון העולם? הוא כותב שכל התיקון זה בעסק קריאת הזוהר וקבלה.

כן.

תלמיד: האם ההפצה לכלל העולם, לכלל עם ישראל שחי במדינה, יש קשר לתיקון, ובזה צריך להתרכז?

הם צריכים בכל זאת להאמין שעל ידי קריאת ספרי הקבלה הם מתקנים את העולם.

תלמיד: זה לכלל העם, אבל העיקר זה ש"אוי להם", זה לאלה שלומדים בלי לחפש את המהות של הלימוד עצמו, את הפנימיות?

כן.

תלמיד: בזה שאנחנו משתדלים כל שיעור ללמוד, אנחנו לכאורה אמורים להשפיע על הכלל הזה שהוא גם כן ילך לכיוון טוב, זה לפחות אנחנו יכולים לעשות מהצד שלנו?

אנחנו עושים מה שצריכים לעשות, אני לא אומר שב100% אבל אנחנו עושים נכון.

תלמיד: כן את זה אני מבין, השאלה אם אתה חושב שבזה אנחנו משפיעים על כל הפנימיות והחיצוניות עד שזה יחלחל?

כן. אני לא יודע מה אפשר לעשות עוד.

בבקשה. יש אנשים עם הרבה דעות.

שאלה: למה התיקון הפנימי צריך לקרות בארץ ישראל החיצונית, הגשמית?

אני חושב שכאן זה המקום שהכי דורש אותו.

תלמיד: אין ספק, אבל זה גם מאוד קשה. אולי קל יותר להיות בקבוצות וללמוד את הפנימיות של הדברים, למה צריך את כל הבלגאן החיצוני?

בלי זה לא יהיה לחץ פנימי.

שאלה: למה הוא כותב שיש אנשים שהם אשמים? למה הוא מסיר את האחריות מהבורא? כאילו יש איזו קבוצה או כמה אנשים שאוי להם שהם גורמים לחרב ולביזה.

מפני שהבורא עשה מה שהוא היה צריך לעשות כדי להשאיר לנו בכל זאת שטח עבודה, ויותר מזה הוא לא יכול, כל היתר תלוי בנו.

תלמיד: הוא כותב על אלו שעוסקים בתורה בלי להתעמק בפנימיות. האם אנחנו עוסקים בתורה בלי להתעמק בפנימיות?

מדובר לא רק עלינו. יש כאלה שעוסקים בתורה כפי שכתוב שצריך לעשות פעולות חיצוניות, וזהו.

תלמיד: איך יכול להיות שיש תחום שבו בני אדם חופשיים מהשפעת הבורא, שהם יכולים לעשות מה שהם רוצים?

הבורא נותן לזה חופש.

שאלה: אני מרגיש שהבורא משחק אתי. כמה פעמים ביום אני שוכח מהי מטרת החיים שלי, אני נרדם. אני מתבכיין כל הזמן, אבל מתי הוא יפסיק להרדים אותי. אני מקבל הרגשה מכל הכלי, מכל החברים, שאנחנו רוצים לעורר את כל עם ישראל, את כל העולם, שכל הנקודות שבלב יהיו יחד ברצון שהבורא ייהנה, אבל איך הוא ייהנה כשאנחנו במצב הזה. האם כולנו בגלות או רק אני?

רק אתה.

תלמיד: שייקח אותי מחוץ לגלות, אני רוצה להיות ברצון להשפיע. אני ביקשתי לפני כמה שנים להיות אחרון, שכל החברים ייכנסו למלכות שמיים, ואז אני אכנס, אבל אני רואה שכולם מחכים לי, כולם מסתכלים עלי. איך אני יכול לתקן את הרצון שלי שהבורא ייקח אותי ממצרים, מהגלות?

למה שייקח?

תלמיד: זו מטרת החיים, שאני אוכל לחזור לשרת אותו. בשיעור אני בונה רצון, עומד מול החברים ואומר שאני רוצה, אבל כל היום אני מפחד לצאת מהבית בגלל שאני יכול לעשות משהו מסוכן.

תירגע, ותשתדל לסדר את עצמך בפנים כך שתראה יום יום עד כמה העבודה שלך פועלת. יותר מזה אתה לא צריך.

תלמיד: כל יום אני שומע או קורא חדשות על המצב בין הצדדים בתוך עם ישראל ואני כועס, אבל זה לא מזיז אותי לעשות משהו, חוץ מלחזור לשיעור בוקר. אבל אני מחכה שבמשך היום יעוררו אותי, הרי הכול ממנו.

הוא מעורר אותך, אנחנו רואים עליך שקיבלת התעוררות.

תלמיד: אני שמח, אבל כנראה זה לא מספיק.

זה לא מספיק.

תלמיד: אני רוצה עוד, אני יכול לבקש עוד עבור החברים, אבל הם רק מחכים לי ואני קפוא, לא יכול לזוז.

בסדר.

(סוף השיעור)