סדרת שיעורים בנושא: בעל הסולם - undefined
בעל הסולם. שמעתי, לד. יתרון ארץ בכל הוא
שיעור 6|2 de jul. de 2020
לכל השיעורים בסדרה: בעל הסולם. שמעתי, לד. יתרון ארץ בכל הוא
שיעור בוקר 02.07.20 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
בעל הסולם, "שמעתי" מאמר ל"ד:
"יתרון ארץ בכל הוא" – קטעים נבחרים מהמקורות
קריין: קטעים נבחרים מתוך מאמר "יתרון ארץ בכל הוא", מ"שמעתי" ל"ד של בעל הסולם.
אנחנו צריכים יותר ויותר לחבר את המצב שלנו עם מצב העולם, את מצב הקבוצה עם האנושות, ולראות מה קורה. כתוב "כל יום שלא קם נבנה בית המקדש, כאילו נחרב"1, שאנחנו עדיין נמצאים בשבירה, והמכה הזאת שנקראת "ווירוס קורונה" היא מתקדמת ומתייצבת יותר ויותר מיום ליום, לא עוזבת אותנו. זה כבר היה ידוע מראש, ודיברנו על זה. האנושות חשבה שזה יעבור תוך שבוע שבועיים, אך זה לא עובר, וזה לא יעבור כל כך מהר, אלא אנחנו צריכים לראות בזה את התוצאה מחוסר עבודה שלנו.
כי בעבודה נכונה, אם היינו באמת מתאמצים נכון וטוב יחד כולם לחיבור, היינו מבריחים ייסורים גדולים כמו אלה שעוברים על האנושות, ובמקום להתקדם על ידי המכות, היינו מתקדמים על ידי החיבור היפה, והטוב והחם. אלא זה לא קורה כך, ולכן אנחנו צריכים לראות כאן יד המכוונת מלמעלה שהיא בעצם פונה בזה אלינו, ואומרת שאנחנו צריכים לקבל את המצב הזה ביתר רצינות, וגם להבין שהעבודה שלנו היא זו שנדרשת כאן. שאנחנו צריכים לקבל על עצמינו יותר התחייבויות, ולקיים אותם בחיבור בינינו, ומהחיבור בינינו אנחנו נקרין את הנטייה לחיבור לכל העולם, לכל האנושות.
לכן אנחנו צריכים לקבל את התוצאות האלו מהתפשטות הווירוס הזה, ועוד כל מיני בעיות, שזה ממש גם מכוון אלינו, שאנחנו בעצם אשמים בזה שעדיין לא גורמים כל כך לחיבור העולם, ולא מבריחים את כל הייסורים האלה מכל האנושות.
ולא נחכה עד שכל האנושות היא גם תפנה אלינו ותתחיל להאשים אותנו שאנחנו אשמים בזה, מפני שהם ירגישו את זה מתת ההכרה שהכדור נמצא בידינו. לכן כדאי לנו להזדרז לא מטעם יראת העונש, אלא מטעם שאנחנו רוצים לגרום טוב לכולם. ולכן כדאי לנו מאוד להתאמץ בחיבור בינינו, כי דרך החיבור בינינו אנחנו פותחים ערוץ לאור העליון להופיע עלינו, ודרכנו לכל אנושות, וכך להיות אור לאומות העולם, לכולם.
אז נחשוב על זה בזמן השיעור שלנו, שאנחנו לא צריכים להיות שמחים בזה שהווירוס לא עובר, ולוחץ על האנושות ומקדם אותה בדרך ייסורים. אם היינו פועלים נכון, אז האנושות הייתה מבינה מאיתנו שיש דרך אחרת. יש דרך תורה, דרך טובה, דרך האור, דרך החיבור, ואז לא היינו מגיעים בדרך ארוכה, בייסורים גדולים כמו שעכשיו בינתיים אנחנו הולכים, אלא באמת נעבור את זה בצורה קלה ומהירה.
זה כמו שאנחנו לומדים ביציאת מצריים, שסך הכול הדרך מיציאת מצרים להר סיני היא קלה מאוד וקצרה, אבל הבורא כדי להרחיק את בני ישראל ממצריים, מהרצון לקבל, הוא לקח אותם דרך ארוכה כדי שיהיה להם זמן, הבחנות איך שהם מתרחקים מהאגו שלהם, עד שיגיעו יותר מוכנים להר סיני. שהתגלה להם יותר שנאה שביניהם מצד אחד, ומצד שני הם הבינו, שמה שלא יהיה, הם חייבים להתעלות למעלה מהשנאה הזאת.
קריין: אז אנחנו בקטעים הנבחרים, מתוך מאמר "יתרון ארץ בכל הוא", קטע מספר 9.
"מטרם שהאדם זוכה לכלים דהשפעה, שנקרא דבקות, אז האמונה לא יכול להיות אצלו בקביעות. ובזמן שלא האיר לו האמונה, אז הוא רואה איך שהוא נמצא במצב השפלות שאין כמוהו. והכל באה לו מסיבת השינוי צורה, שזהו הרצון לקבל לעצמו. שהפירוד הזה גורם לו כל היסורים, שמהרס לו כל הבנינים וכל היגיעות, שהשקיע בעבודה. והוא רואה, ברגע שנאבד לו האמונה, הוא נמצא במצב יותר גרוע מבעת כניסתו בדרך של עבודה דלהשפיע. על ידי זה הוא מקבל שנאה להפירוד, היות שתיכף הוא מתחיל להרגיש יסורים בפרטיותו עצמו, וכמו כן אצל העולם כולו. וקשה לו להצדיק את השגחתו ית' עם הנבראים, שהוא בבחינת טוב ומטיב. ומרגיש אז, שכל העולם חשך בעדו, ואין לו ממה לקבל שמחה. לכן, כל פעם שהוא מתחיל לתקן את הפגם, על מה שהוא מדבר לשון הרע על ההשגחה, הוא מקבל שנאה להפירוד. וע"י השנאה שהוא מרגיש בהפירוד, הוא בא לידי אהבת הדביקות. זאת אומרת, כי בשיעור שהוא מרגיש יסורים בזמן הפירוד, בשיעור הזה הוא מתקרב לידי דביקות בה'."
(בעל הסולם. שמעתי. מאמר לד. "יתרון ארץ בכל הוא")
קטע מאוד חזק. בוא נראה אותו שוב. "מטרם שהאדם זוכה לכלים דהשפעה, שנקרא דבקות, אז האמונה לא יכול להיות אצלו בקביעות." זאת אומרת, אין לו כוח להיות בעל מנת להשפיע. "ובזמן שלא האיר לו האמונה, אז הוא רואה איך שהוא נמצא במצב השפלות שאין כמוהו." שנמצא ברצון לקבל, והכול לא בסדר גם מצד הבורא גם מצדו. הכול תלוי באור האמונה, באור של השפעה, ואם אין לו, אז הוא נובל, נופל, רואה את עצמו בצורה הפוכה מהבורא. "והכל באה לו מסיבת השינוי צורה," הפוך מהבורא "שזהו הרצון לקבל לעצמו. שהפירוד הזה גורם לו כל היסורים, שמהרס לו" "כל הבנינים וכל היגיעות, שהשקיע בעבודה." שקודם היה כבר רואה ומרגיש, ומשהו, שהגיע למשהו, שיש לו משהו בלהשפיע, בלהיות למעלה מהאגו שלו, איכשהו היה כבר מתפעל מהחיבור, מהשפעה. ושוב הוא כאן נמצא בהרגשת הפירוד מכולם, ופירוד מהבורא, וחושך "(והוא רואה, ברגע שנאבד לו האמונה, הוא נמצא במצב יותר גרוע מבעת כניסתו בדרך של עבודה דלהשפיע.) על ידי זה הוא מקבל שנאה להפירוד," כן? "היות שתיכף הוא מתחיל להרגיש יסורים בפרטיותו עצמו," כבר לא נמצא באור האמונה, ולכן מרגיש רק את עצמו עד כמה ש"אין לי, אין לי, אין לי". "וכמו כן אצל העולם כולו." ומה העולם? גם כולו חשוך. כמו שעכשיו אנחנו אומרים, אנחנו רואים את עצמנו שאין לנו כלום לכל אחד ואחד, וגם העולם כולו גם הוא באיזה מצב נמצא? קורונה וירוס, עוד כל מיני בעיות. אנחנו רואים את הקדימה, וכבר מדובר בכל כלי התקשורת והכול, שממש הולכים למצבים מאוד מאוד קשים. "וקשה לו להצדיק את השגחתו ית'" קשה לאדם להצדיק את הבורא איך שהוא מנהל, כי ודאי שמה שקורה לו, זה קורה מלמעלה, מאין עוד מלבדו, אז איך הבורא כך מתנהג "עם הנבראים," שהבורא "שהוא בבחינת טוב ומטיב." והאדם כבר לא חושב שזה כך "ומרגיש אז, שכל העולם חשך בעדו, ואין לו ממה לקבל שמחה. לכן, כל פעם שהוא מתחיל לתקן את הפגם, על מה שהוא מדבר לשון הרע על ההשגחה, הוא מקבל שנאה להפירוד." זאת אומרת, "למה אני מדבר כך, למה אני מרגיש כך? הרי אני מבין שבתוך תוכי יש שם הרגשה נכונה כלפי הבורא, וכלפי ההשגחה שלו על העולם, וכלפי הבריות שהכול זה טוב בלבד. למה ממה שנראה לי רע, "עיניים להם ולא יראו" למה אני דבוק לזה דווקא, ולמה אני מדבר לשון הרע על ההשגחה?" אז מזה הוא מקבל שנאה לפירוד "וע"י השנאה שהוא מרגיש בהפירוד, הוא בא לידי אהבת הדביקות." שאני רוצה להיות דבוק, כי הכול תלוי עד כמה שאני נכון מקבל את המצב הזה שנמצא לפני "זאת אומרת, כי בשיעור שהוא מרגיש יסורים בזמן הפירוד, בשיעור הזה הוא מתקרב לידי דביקות בה'."
(בעל הסולם. שמעתי. מאמר לד. "יתרון ארץ בכל הוא")
זאת אומרת, אנחנו צריכים להבין שהכול זה תלוי בהסתכלות שלנו. העולם כולו נמצא במילוי של האור העליון, בדבקות, בנוכחות הבורא, אין שום דבר רע בעולם, לא נברא ולא היה, אלא זה הכול ניתן לנו כדמיון. הרע ניתן כדמיון, לכן זה נקרא "בריאה", בר מהמציאות האמיתית. "בראתי יצר רע" אומר הבורא, למה? כדי שעל ידי הדמיון הזה אתם תרגישו עד כמה שטוב, כי אחרת לא תהיה לכם שום השגה במה טוב האור. כי יתרון האור, הוא מתוך החושך, אז אני חייב לברוא חושך כדי שממנו אתם תתחילו לזהות מה זה טוב באור, כי אחרת לא יהיה. כי אם לא נביא איזה חושך בתוך העולם של האור, אתם לא תרגישו שהאור ממלא את כל העולם. לכן העיקר בבריאת כל המציאות, זה החושך. הרצון לקבל, יצר הרע. כל הדברים הפוכים מהבורא, מפני שדווקא על ידם, כנגדם, אנחנו יכולים לגלות טוב ומיטיב שבבורא.
זאת אומרת, קודם כל אנחנו צריכים להבין שאנחנו צריכים לעבוד בצורה יותר אינטנסיבית עם מה שקורה בעולם, אנחנו צריכים להרגיש שאנחנו אשמים על זה שעדיין המכות האלה כמו ווירוס הקורונה, וחס ושלום שלא יבואו מכות יותר גדולות, שהם בדרך, שאנחנו בעצם יכולים לסלק אותם לגמרי מדרכנו, מהאופק. אז זה באמת בהחלט תלוי בנו. ונשתדל בחיבור בינינו, בדרישה מהבורא שיביא לנו חיבור, שיביא לנו אהבה הדדית, שיביא לנו מאור המחזיר למוטב, שעל ידי זה אנחנו באמת נתקרב זה לזה וניתן דוגמה לכל העולם, והם יוכלו גם להתחיל לצאת מהמסתורים שלהם, מהחורים שלהם, ולהתקרב אלינו, ולהיות כולנו, כולנו כאגודה אחת מכל האנושות. בזה אנחנו מיד מבריחים את כל ווירוס הקורונה, ועוד כל מיני בעיות שעומדות בדרך, וזה מה שעלינו לעשות.
תלמיד: שמעתי שאמרת שאם לא נביא חושך לעולם האור, האור לא יוכל להאיר לעולם.
לא, איך הבנת את זה? אנחנו צריכים דווקא למשוך את האור לעולם החושך, איזה אור ראית בעולם שלנו, כולו חושך, אתה רואה כולם נמצאים במכת וירוס, כולם נמצאים באגו שלנו. כן כולנו כל העולם כל המציאות היא חושבת רק איך לגמור את היום ולא אכפת להם כלום חוץ מזה. כולנו נמצאים בדרגה מאוד נמוכה, מאוד פרימיטיבית של האגו שלהם, אנחנו דווקא צריכים להביא אור לעולם שלנו ולא חושך, כל העולם הוא חשוך.
שאלה: בעל הסולם כותב שלפני שהוא התחיל להרגיש את הבורא, את הרוחניות, גם לא הרגיש כלום, אחרי זה כשהרגיש את הבורא ונפל, שוב הפסיק להרגיש את הבורא אז נוצר בו הבדל מאוד גדול בין תחילת העבודה לסופה. תוכל להסביר בבקשה מה ההבדל בין שני המצבים שלפני ואחרי הרגשת הרוחניות?
לפני שלמדתי את חכמת הקבלה, הרגשתי שאין לי תענוג בחיים, אין לי מטרת החיים, אין לי כלום בחיים, אני לא יודע בשביל מה לחיות וכך הייתי בייאוש יחסי. יחסי, כל החיים בכמה שהייתי מתעסק בכל מיני דברים ראיתי שאין בזה תועלת, ממש מטרה שיכולה לתפוס אותי ולמשוך אותי קדימה, שאני חי עם חזון. אין דבר כזה. שהכול זה חצי מת ובשביל מה לחיות? לא ידוע, זה כל הייאוש שהיום גם כן ממש ממלא את העולם.
אבל כשאני מגיע לחכמת הקבלה מתחיל ללמוד נפתחות לי קצת העיניים אני רואה בשביל מה העולם קיים, איך הוא בנוי שיש מטרה ואת המטרה אנחנו יכולים להשיג כשאנחנו נמצאים בעולם שכולו אור, רק אני לא רואה את האור הזה, אני צריך לגלות אותו.
ואז כבר יש לי הרגשת החושך אחרת, שאני נמצא בחושך בעולם שכולו אור, העולם הרוחני הכוונה, ואני צריך לקבל את האור הזה, האור הזה הוא אור של השפעה, אור של דבקות בכוח השפעה, שזה הבורא, ואני מתחיל לחפש איפה ואיך,מגיע לקבוצה משתדל איכשהו להתכלל בה וכך אני מתקדם, אז בשבילי חושך שהיה קודם שסתם לא הייתי מוצלח כל כך בחיים הרגילים, כמו כל אחד בעולם, עכשיו זה חושך אחר, חושך ממה שאני צריך להשיג את תכונת ההשפעה, דבקות בבורא לגילוי העולם העליון, נצחיות, שלמות, כשאני לא משיג אותו זה החושך בשבילי, ההבדל הוא ברור.
שאלה: זאת אומרת, ההרגשה התחלתית לפני שהרגשתי משהו בהתחלה זה אף פעם לא יחזור, אם כבר הגעתי לקבוצה הבורא הביא אותי?
עוד יכולים ליפול בחזרה לאותה ההרגשה.
שאלה: בעל הסולם כותב שהרצון להשפיע נקרא דבקות. אנחנו עכשיו עם החברים בעשירייה מנסים להתחבר בינינו עם הבורא להגיע לאותו רצון, ועכשיו אתה מדבר על העולם, על בעיות שונות, וכשאני מתחיל לחשוב על מה שאתה אומר מאוד קשה לי להגיע, להחזיק את החיבור שלנו בעשירייה עם הבורא ויחד עם זה לחשוב על המצב שיש בעולם. איך אפשר להפיץ לעולם כולו, את הדבקות הזאת בינינו, כאן בשיעור ובמהלך היום, איך זה אפשר להחזיק את זה יחד?
העולם זה אותו הכלי שבו מתגלה הבורא. בשביל מה העשירייה קיימת? עשירייה קיימת כדי להיות ראש של הנשמה הכללית של אדם הראשון ולהשפיע מהראש לגוף, הגוף של האדם הראשון זה כל האנושות, כולל דומם, צומח, חי. לכן אנחנו מדברים על כל הבריאה והבורא שצריך להיות מגולה בתוך הקבוצה, כדי מהקבוצה מהראש של הנשמה להשפיע לגוף של הנשמה, לכל הנבראים.
תלמיד: אני מרגיש את החברים ואני משתדל להגיע איתם לדבקות הזאת, איך להוסיף לזה את כל העולם רגשית?
כל העולם הוא המטרה שלנו כי הבורא לא מתגלה לנו בראש הפרצוף, בראש הפרצוף אין כלים ששם יתגלה הבורא, רק כשאנחנו מעבירים את הרגשת הבורא, ידיעת הבורא, האור העליון הזה אור של השפעה לגוף, לכל האנושות, אז מה שמתגלה בכל האנושות כתוצאה מההשפעה שלנו, זה נקרא "אור העליון" וזה נקרא "בורא". בראש אנחנו רק מקבלים אותו בדחייה, כדי להעביר לגוף. לכן כל העבודה שלנו בעשירייה היא רק בהכנה.
תלמיד: איך אני יכול לתאר את זה בשיעור, אני יכול להיות מחובר או עם החברים או לחשוב על העולם, אפשר לחבר את זה בו זמנית?
אם תחשוב על זה כמה ימים אז תגיד לי אחר כך, אם זה יוצא או לא יוצא.
שאלה: מה תלוי באדם כדי להביא את האור לעולם?
רק להיות מחובר לעשירייה ולהתפלל מתוך העשירייה לבורא שהבורא ישפיע להם שהם יוכלו להשפיע לכל האנושות, לכל העולם.
תלמיד: איך האדם יכול לבדוק אם הוא עובד במשיכת האור?
אם אתם כבר בפועל מחוברים ומתקשרים לבורא, אתם גם כן תרגישו עד כמה שהאור העליון בפועל עובר מכם, מהעשירייה, לכל האנושות, תרגישו את זה בפועל, ממש בחוש.
שאלה: שמעתי שכדאי לנו להזדרז בתיקונים לא מטעם יראת העונש אלא מטעם שרוצים לעשות טוב לכולם. אפשר להסביר את זה?
כתוב כל יום שלא נבנה בית המקדש כאילו נחרב, כל יום שווירוס הקורונה וכל הבעיות האלה מתרחשות בעולם יותר ויותר, מיום ליום ואנחנו עומדים לפני מצבים קשים מאוד לכל האנושות זה הכול מפני שאנחנו לא מסוגלים להעביר את דרך התפתחות שלנו משביל הרע, מדרך ייסורים לשביל הטוב, לדרך תורה, לדרך האור וזה תלוי בנו.
אז אחרי שאנחנו כבר רואים לאן זה מתפתח ואחרי שדברנו על זה הרבה, עכשיו כבר הגיע הזמן שאנחנו נתחיל להתייחס לזה בצורה עניינית שהכול נמצא בידינו, הכדור הוא בידינו. אנחנו חייבים לשנות את צורת התפתחות העולם מרעה לטובה, שכולם ירגישו בזה, יתחילו לקבל מלמעלה מהאור העליון, הבנה, הכרה, התעוררות, התרוממות, הבנה איך צריכה האנושות להתפתח, מה חסר לה כדי להיות מאושרת. מאושרת הכוונה לגלות את הבורא שהם יבינו שזה על ידי החיבור שביניהם, את כל הדברים האלה אנחנו צריכים להבין בעצמנו ולהתחיל מתוך זה לעבוד. עכשיו זה הזמן שאנחנו צריכים בצורה עניינית לשנות את היחס שלנו למה שקורה במציאות, להתחיל לקבל על עצמנו קצת יותר אחריות על מה שקורה.
שאלה: איך להתגבר על ההרגשה שאתה מתגלגל בלו"ז של השיעורים, של הפגישות, אבל זה מתגלגל בעצמו, אין חשיבות שהכול בוער?
אף פעם לא יהיה לך רצון, אם אתה חושב שהיה רצון, זה לא טוב, אם אתה מתוך הרצון שיש לך קופץ מהמיטה ורץ לשיעור ועושה כל מיני פעולות הפצה, זה הבורא נותן לך זה לא אתה, אתה יצר הרע, אתה תמיד מנוגד להתפתחות הטובה.
לכן כשאתה מקבל התעוררות ויש לך מצב רוח יפה וטוב, את זה נותנים לך מלמעלה, מושכים אותך על ידי האור, על ידי סוכרייה, אבל באמת אף פעם אל תחכה שיהיה לך מצב רוח טוב ואז אתה תעבוד, אז זה לא אתה עובד, זה הבורא עובד ואז מזה אתה לא מתקן את עצמך.
שאלה: אנחנו יכולים להשתמש במצבי הפירוד בשביל שהבורא יעזור לנו או החברים צריכים לעזור לנו?
בסופו של דבר ודאי שהבורא, אבל אתה לא יכול לפנות אליו ולחייב אותו אלא רק בחיבור בין החברים ומהחברים אליו לבורא, אבל כוח התיקון תמיד הוא בא מלמעלה, החברים יכולים רק לרכז את הבקשות שלהם, החסרונות שלהם כדי להפנות אותם לבורא. הבורא הוא מרגיש את העשירייה, מניין ואם אין עשירייה אז זו בעיה, לא שומע, זאת אומרת זה יכול להיות אפילו שלושה, ארבעה אנשים לא חשוב כמה, אבל הם צריכים לעבוד יחד, אז זו נקראת "עשירייה". השלמה הדדית של כל החברים זה בזה נקרא "עשר".
שאלה: האם זה לא כך שאם אנחנו מרגישים את האשמה ואת האחריות כלפי העולם, זה אומר שבזה ניתנה לנו היכולת לתקן אותו, כי רק אדם שעושה נזק הוא זה שיכול להפסיק לעשות אותו?
כן ודאי. לכן התחלתי היום לדבר על המצב שאנחנו צריכים להרגיש את עצמנו אשמים במצב הנוכחי של העולם, כי מתוך זה אנחנו כבר יכולים להגיע לדרישה לעצמנו ובצורה נכונה לעולם, לבורא, לכולם.
אנחנו צריכים יותר להרגיש את עצמנו אשמים במה שקורה עם האנושות. כי עד כמה שהאנושות נכנסת יותר לצרות, לבעיות, אנחנו צריכים, לא להרגיע את עצמנו בזה שאנחנו מבינים שכל הדברים האלה באים כדי לתקן אותם, אלא עכשיו אנחנו כבר יכולים לשאול את עצמנו למה התיקון לא בא? התיקון לא בא מפני שאנחנו לא מושכים אותו, לא נותנים לו דרך לבוא לכל האנושות ולהתחיל לתקן אותה. מה עם האור העליון המחזיר למוטב? למה לא מופיע? אנחנו אשמים בזה שהוא לא מופיע, וכאן העבודה שלנו צריכה להיות.
השאלה: אבל העובדה שאם כולנו יחד באמת מרגישים בלב את אותה אשמה שלנו זה אומר שזה סימן טוב?
כן. נניח שאני קם בבוקר ושומע עד כמה שיש בכל העולם יותר ויותר התפשטות הווירוס ועד כמה שעוד אנשים מתים וחולים ויש בלגן, האנושות נמצאת בחוסר אונים ואין לאנשים כסף לגמור את החודש וכן הלאה אז אני צריך לסבול, כי בהתחלה זאת התעוררות מהבורא, אבל עכשיו זה כבר נגרם על ידי הרשלנות שלי, שאני לא משתתף נכון בכל התהליך הזה.
אני חייב להיות יותר מחובר לכולם כדי להביא מלמעלה את המאור המחזיר למוטב. שכולם יבינו שכולם ירגישו איך לסדר נכון את עצמם וכן הלאה. זה כבר תלוי בי. אני לא יכול לשבת בצד ולחכות עד שכולם יקבלו מכות ואז, על ידי המכות האלה הם יקבלו שכל ויתחילו להבין מה לעשות או יבואו אליי לשאול מה העצות שלי וכן הלאה. לא.
אני חייב לצאת אליהם כמה שיותר כמו חס ושלום לילדים שלי ולהסביר להם את כל מה שאנחנו צריכים לעשות כדי למשוך מלמעלה את האור המתקן, את התרופה שתבוא.
שאלה: אתמול קראו לנו כדי לספר לנו שהסגר יכול לחזור בבריטניה. ופתאום הייתה הרגשה שאנחנו שלם אחד, עשירייה אחת, ואני הרגשתי איך הבורא פועל דרכי, ומחבר אותם.
יפה. מספיק לנו. טוב מאוד שכך אתה מרגיש. תמשיך כך לעבוד. יותר מזה לא כדאי לנו לשמוע ואני לא אענה לך יותר מזה כלום. אבל ההרגשה נכונה.
שאלה: העברת האור לעולם זו פעולה נפרדת של העשירייה או שזו תוצאה מהחיבור בעשירייה שקורה לבד?
"סוף מעשה במחשבה תחילה" קודם כל. אנחנו צריכים להביא אור לעולם, אנחנו צריכים לסדר את העולם שיהיה בו כל טוב, אנחנו צריכים להיות נציגים של הבורא, אנחנו צריכים בשביל זה להתחבר, לפנות לבורא, עם החיסרון של כל העולם. חיסרון, זאת אומרת שאנחנו מסתכלים על העולם אנחנו מרגישים את הצער הזה. ואז אנחנו פונים לבורא ומבקשים ממנו שיעביר דרכנו שכל, רגש, כוח, לא חשוב מה, אנחנו מוכנים לעבוד, וכמו שהוא כותב במאמר "מתן תורה" ו"הערבות", אנחנו מוכנים להיות צינור שמעביר את הכול מהראש כי ישראל נקרא "לי ראש", לגוף, שזה כל האנושות. רק את זה אנחנו מבקשים. תן לנו אפשרות לקיים את התפקיד שלנו, אנחנו רוצים להיות שליחים שלך, עבדים שלך. זה מה שרוצים, לא יותר. ובזה אנחנו דבוקים אליו.
שאלה: ענית אתמול לחבר שהבורא נהנה מהייסורים שלך, כי באותו החודש קרו כל מיני דברים. אז איך בייסורים הפרטיים האלה לעבור לדרישה לדבקות? אני מבין שזה הצעד הראשון, והאם אחרי זה צריך לעשות עוד משהו או עכשיו אנחנו מתרכזים בדרישה לדבקות?
אני לא יודע על מה אתה מדבר. נראה לי שצריך לסדר את הכול ואתה מבולבל. יותר טוב שתשלח לי את זה בכתב כדי שאני אדע ואנחנו נעשה. אני רואה שזה איזו בעיה שקיימת בקבוצה.
שאלה: לא יכול להיות שהעולם והאנושות ינצלו בלי החיבור בעשירייה.
נכון.
תלמיד: לאיזו דרגה צריכים להגיע בהתפתחות בתוך העשירייה כדי להציל את האנושות?
את זה אני לא יכול להגיד לך, אבל אנחנו צריכים להגיע לזה. בטוח שזה בכוח שלנו ואנחנו מסוגלים לעשות את זה. בטוח שכולנו יחד מסוגלים להביא את כל העולם לגמר התיקון. אנחנו צריכים להאמין שזה באמת כך. הבורא לא נותן יותר ממה שמגיע.
שום דבר לא קורה בעצמו, הכול על ידי מאור המחזיר למוטב. אז תתאר לעצמך שמלמעלה מגיע האור, והאור הזה מחבר אלפי אנשים לרעיון אחד. האור הזה מביא להם דרך, הוא מסביר להם איך להגיע, לְמה צריכים להגיע, וכך הם מתקדמים. האור הזה כבר הרבה שנים יחד כל הזמן מחבר אותם ודוחף אותם לאט לאט בהדרגה, שיקבלו שכל, רגש, חיבור וחיבוק, שיתארגנו בצורה גשמית, וקצת יתעלו בצורה רוחנית, בזה הכול פועל האור.
עכשיו אנחנו הגענו לשלב שאנחנו צריכים להיכנס עם האור הזה לשותפות. שבמידה שאנחנו יכולים להתחבר בינינו למעלה מכל ההפרעות שהן בכוונה מגיעות מהאור, אם אנחנו יכולים בכל זאת להתחבר יחד, אז בצורה כזאת אנחנו גם יכולים להתחבר עם הבורא. זה דבר פשוט. במידה שאני יכול להתחבר עם החברים, במידה הזאת אני יכול להתחבר עם הבורא, וזה הכול בידינו.
שאלה: לגבי השנאה לפירוד, האם עליי לקבל אותה או האם עליי לעבוד עם האמונה מעל הדעת?
אני צריך לשנוא את הפירוד ואת הריחוק, כי באותה מידה זה מביא אותי לריחוק מהבורא, ועל זה אנחנו צריכים לעבוד, רק על החיבור בינינו. במידה שאנחנו למעלה מכל ההפרעות נגיע לחיבור, אז בפער בין ההפרעות לחיבור, אנחנו נוכל להרגיש את הבורא.
אם הפלוס והמינוס יהיו עד כדי כך מחוברים למשל דרך מנורה שתתחיל להאיר, כשאנחנו מביאים את המינוס והפלוס למנורה, אז המנורה לא יכולה להידלק עם המינוס והפלוס כי הם קטנים, אבל אם יש ביניהם מתח גדול, בין המינוס לפלוס, אז המנורה נדלקת. כך אנחנו צריכים לעבוד.
אנחנו צריכים לשמוח בזה שאנחנו מקבלים כל מיני הפרעות, ועל פני הפרעות האלה, מעל הפרעות האלה, אנחנו צריכים להתחבר, עד שההפרעות יהיו כל כך גדולות, שהחיבור ביניהן יהיה כל כך גדול. שהפרעות, המינוס והחיבור מעליהם הפלוס, יהיו בהתנגשות גדולה מאוד, שהמנורה שלנו, זאת אומרת הנשמה שלנו תתחיל להידלק ולבעור מהאור העליון שנמצא בה. כך אנחנו צריכים לעבוד.
שאלה: האם אפשר להגיד שחסרה לנו אהבה לעולם?
ודאי שאנחנו לא מרגישים אהבה לעולם, אהבה לבריות וגם אהבה לבורא. אין לנו את כל הדברים האלה. אהבה בכלל אין. אלא אנחנו צריכים להתחיל לפתח את הדברים האלה.
אז קודם כל מה שאני רוצה מהיום והלאה להזהיר אתכם, שאנחנו צריכים כבר להתקדם בצורה כזאת שהמצב שבעולם הוא תלוי בנו. כי אנחנו כצינור לא מביאים את האור העליון המחזיר למוטב לכל האנושות, אלא אנחנו אפילו מזדהים עם החושך, כי אנחנו חושבים שעל ידי חושך האנושות תוכל להיתקן. ויותר נכון אם אנחנו משתדלים להביא את האור, כי "באורך נראה אור" מה שנקרא, ושבתוך האור אנחנו נאיר, האנושות תרגיש שהאור הזה בא דרכנו, ואז היא תפנה אלינו ותבקש הסבר וחיבור אלינו, ואנחנו נוכל להסביר ולספק להם את אור התיקון ואור האמונה.
תלמיד: אנחנו צריכים לבקש אהבה מהבורא שהוא ייתן לנו אהבה לעולם?
אנחנו צריכים כל הזמן לבקש. אבל אנחנו צריכים לברר בינינו מה הכי חשוב לבקש.
שאלה: בממשלת צרפת מתחילים להבין שהבעיה היא ביחס בין הטבע לאדם ורוצים לקבוע בממשלה חוקים חדשים לשמור על הטבע, להגן על הטבע. האם ההיכרות הזו בחשיבות הטבע היא צעד בהתקדמות לגילוי הכוח העליון?
לא נראה לי. אני לא חושב שמה שיבוא מהממשלות יש בזה איזה תיקון. אני לא מצפה מהם לשום דבר טוב. מקבוצה רעה לא יכול לצאת שום דבר טוב. לא חשוב איזו ממשלה, בישראל או בצרפת או באמריקה. הטוב יכול להיות רק מזה שאנחנו נספר לעולם והעולם יתחיל לקלוט מה נקרא "טוב" ומאיפה הוא בא.
תלמיד: בהפצה שלנו אנחנו תמיד לא מדברים על הבורא אנחנו מדברים על כוח הטבע.
לא חשוב. מה ההבדל?
תלמיד: אם הם מכירים בכוח הטבע זו כבר התקדמות.
טוב, תראה מה יקרה. מהממשלות אני לא מצפה לשום דבר טוב. אינטרסנטים לגמרי שחושבים רק איך להחזיק את עצמם בכיסאות ולהכין לעצמם עתיד טוב ומה שיקרה עם האחרים לא אכפת להם. אם הם היו אחרים הם לא היו בממשלה. רק תבין שבכל הפירמידה הזו שבכל מדינה ומדינה, האגואיסט הכי גדול נמצא למעלה, ואז אין לו, פשוט אין לו שום אפשרות לחשוב על משהו לטובת הזולת. הוא פשוט לא מסוגל. אף נשיא, אף אחד.
שאלה: בעשירייה שלנו כולנו מלמדים או טכנאים שתומכים בקורסים לקבלה, וחוץ מזה החלטנו לעשות גם פעולות הפצה מתוך מרכז העשירייה. אנחנו משתפים את השיעורים שאתה עושה עם העיתונאים שמגיעים לעמוד של "מיכאל לייטמן איטליה" כל העשירייה ביחד בו זמנית, וגם את "הטוויטר" ו"הפייסבוק" שלך. כמה זה יכול לעזור לנו להתחבר ובאיזו מידה פעולה מתוך מרכז העשירייה עוזרת או גורעת?
תמשיכו, תמשיכו כמה שאפשר יותר.
שאלה: איך להתחיל ממש עכשיו לסדר את עצמנו בעשירייה כדי לצאת מתוך השיעור עם הרגשת הצורך להעביר לעולם את הקשר הזה?
אתה צריך להשתדל להרגיש שמה שקורה בעולם הכול קורה באשמתך. זה שאני לא מחובר עם העשירייה ולא מעביר דרך העשירייה שלי או דרך כל "בני ברוך" את האור לעולם, לכן העולם סובל. וכל הסבל שיש בעולם, שאנשים הורגים זה את זה, נמצאים ברעב, סובלים ממחלות, אתה יודע כמה צרות יש בעולם, מכל הבחינות, ממכות טבע, ממכות אקלים, מהכול, הכול בגלל שאנחנו לא מעבירים מאור המחזיר למוטב לכל העולם.
כי הגיע הזמן, העולם כבר הגיע למצב שהתפתח ועכשיו הוא חייב להתחיל את התיקון שלו ברצינות. והתיקון תלוי בנו, עד כמה אנחנו מעבירים מלמעלה את אור התיקון לעולם. לכן יוצא שהעולם כבר מתחיל להיות מכוון יותר לתיקון ואנחנו אשמים יותר בחוסר התיקון. וכך נתקדם.
קריין: קטע מספר 10.
"בהאמור נוכל להבין, שכל היסורים, שישנו בעולם, הוא רק הכנה ליסורים אמיתיים. שליסורים האלו האדם צריך להגיע, אחרת הוא לא מסוגל לזכות לשום דבר רוחני, מטעם כי "אין אור בלי כלי". ועל היסורים האלו, היסורים אמיתיים, נקרא זה שמרשיע את ההשגחה, שמדבר לשון הרע. ועל זה הוא מתפלל, שלא ידבר לשון הרע על ההשגחה. והיסורים האלו הקב"ה מקבל אותם, שזה נקרא, שהקב"ה שומע תפלת כל פה. והטעם, שעל היסורים האלו הקב"ה שמע, הוא, היות שאין האדם מבקש עזרה עבור הכלי קבלה שלו, מסיבת שיכולים לומר, אם ה' יתן לו מה שהוא מבקש, זה יכול לגרום לו, שיהיה יותר מרוחק מה', מסיבת שינוי צורה, שהוא יקבל על ידי זה. אלא ממש להיפוך, שהוא מבקש אמונה, שה' יתן לו כח התגברות, שיוכל לזכות להשתוות הצורה, כי הוא רואה שבזה שאין לו אמונה בקביעות, כלומר בזמן שהאמונה לא מאיר לו, הוא בא לידי הרהורים על ההשגחה, ובא לידי מצב הנקרא רשע, שהוא מרשיע את קונו. נמצא, שכל מה שהוא סובל יסורים, הוא מזה שהוא בא לדבר לשון הרע על ההשגחה עליונה."
(בעל הסולם. שמעתי. מאמר לד. "יתרון ארץ בכל הוא")
קריין: שוב.
"בהאמור נוכל להבין, שכל היסורים, שישנו בעולם, הוא רק הכנה ליסורים אמיתיים. שליסורים האלו האדם צריך להגיע, אחרת הוא לא מסוגל לזכות לשום דבר רוחני, מטעם כי "אין אור בלי כלי"." לכן התחלנו לדבר היום על ייסורים אחרים. מה הם הייסורים האחרים? שאני מרגיש את עצמי משתתף במציאות והמציאות מקבלת צורה כתוצאה מהעבודה שלי, מההשתתפות שלי, טובה או רעה, ואז יש לי צורה אחרת של ייסורים, שאני גורם אותם. "רעה ועל היסורים האלו, היסורים אמיתיים, נקרא זה שמרשיע את ההשגחה, שמדבר לשון הרע. ועל זה הוא מתפלל, שלא ידבר לשון הרע על ההשגחה. והיסורים האלו הקב"ה מקבל אותם, שזה נקרא, שהקב"ה שומע תפלת כל פה." נניח עכשיו דיברנו על זה שאנחנו צריכים להרגיש את עצמנו שאנחנו אשמים בכל הדברים שבעולם כי אנחנו בעצם הצינור הסתום שמגיע מהבורא לכל הנבראים, ואם אנחנו לא מקבלים את זה, זה כבר נקרא "לשון הרע" על ההשגחה, "והיסורים האלו הקב"ה מקבל אותם, שזה נקרא, שהקב"ה שומע תפלת כל פה. והטעם, שעל היסורים האלו הקב"ה שמע, הוא, היות שאין האדם מבקש עזרה עבור הכלי קבלה שלו, מסיבת שיכולים לומר, אם ה' יתן לו מה שהוא מבקש, זה יכול לגרום לו, שיהיה יותר מרוחק מה', מסיבת שינוי צורה, שהוא יקבל על ידי זה. אלא ממש להיפוך, שהוא מבקש אמונה, שה' יתן לו כח התגברות, שיוכל לזכות להשתוות הצורה, כי הוא רואה שבזה שאין לו אמונה בקביעות, כלומר בזמן שהאמונה לא מאיר לו, הוא בא לידי הרהורים על ההשגחה, ובא לידי מצב הנקרא רשע, שהוא מרשיע את קונו. נמצא, שכל מה שהוא סובל יסורים, הוא מזה שהוא בא לדבר לשון הרע על ההשגחה עליונה."
(בעל הסולם. שמעתי. מאמר לד. "יתרון ארץ בכל הוא")
אלו הם הייסורים האמיתיים, שהאדם בודק את עצמו ורואה כמה הוא לא מסכים עם מה שקורה במציאות, עד כמה הוא מרגיש את המציאות כסובלת לעומת מה שהוא צריך להרגיש שזו השכינה הקדושה שהיא נמצאת בכל המציאות. והפער בין זה לזה, בין הרצוי למצוי, זה בעצם הקלקול שלו, וכך הוא מתפלל שהבורא יעזור לו להתייחס לכל מה שקורה כהשגחה העליונה המתוקנת.
זאת אומרת שמה שאני רואה, כתוב "עיניים להם, ולא יראו"2, אני רואה תמיד את הכול בקלקול שלי. אלו כבר דברים גבוהים יותר, שהעולם שנראה לי, אני רואה אותו בצורה כזו ולא שזו תמונה אמיתית שהיא באמת קורית. תמונה אמיתית היא רק בגמר התיקון, השכינה הקדושה שנמצאת בכל המציאות, ממלאה את כל המציאות.
שאלה: איך בן אדם יכול להתמודד עם ההרגשה הזו שהוא רואה שבאמת כל העולם סובל ונמצא בייסורים? מה צריכה להיות הפעולה שלו מיד אחרי ההרגשה הזו?
תפילה. שום דבר חוץ מזה.
שאלה: איך אנחנו רואים בעשירייה שאין לנו השפעה בקביעות?
איך רואים? אם אתה מחפש את כוח ההשפעה אתה מגלה שאין לך השפעה. ככה זה.
שאלה: מה המטרה שישנו פער, הופכיות כזו בין גשמיות לרוחניות?
עניין של 125 מדרגות ועוד יותר, כי המדרגה האחרונה היא מנותקת בכלל מהרוחניות.
שאלה: בשיעור, מה שקורה כאן נראה העולם האמיתי, ושאר העולם נראה משהו מרוחק ווירטואלי. הבנתי ממה שקראנו שבכל זאת אתה צריך להרגיש גם את מה שקורה פה וגם את העולם החיצון, ולהבין בצורה רגשית שהכול שייך להתפתחות שלי.
אני לא חושב שאתם כבר יכולים להתחיל לסדר את כל התמונה בצורה אמיתית. לא יכולים. יש בזה הרבה צורות, אופנים. השכינה מלובשת בכל העולם, ואז ממש לא היה אף פעם שום דבר מקולקל אלא בכול היה האור העליון, והבורא שורה בכול, מצד אחד. מצד שני, הצמצום שורה על הכול, ונוכחות הבורא בכלל לא מופיעה, וכל המצבים שביניהם.
קשה לנו לקלוט את ההשגחה הנכונה האמיתית, כי יש הרבה צורות שאנחנו עדיין לא מסוגלים לחבר את ה"פריימים" האלה יחד. אבל, לאט לאט זה יקרה. אני אומר לכם, מתוך הניסיון זה יבוא. מתי? ודאי כשכל התמונה הזו תתחבר בגמר התיקון, אבל גם בדרך. וזה באמת פלא גדול, ותענוג גדול לראות עד כמה כל הפאזל הזה מתחבר לצורה אחת שהיא ייחודו של הבורא.
תלמיד: זאת אומרת, בינתיים, זה שאנחנו לא תופסים את הייסורים של העולם בצורה ברורה, כך כמו שאנחנו תופסים את השיעור או את המסר שלך, זה בסדר. כי יש רצון להבין איך בעל הסולם הרגיש וסבל עבור כל העולם. אני בכלל לא מרגיש את העולם, אני ואתה כאילו במציאות אחת, וכל השאר במקום אחר.
נכון, אתה צודק. באמת כך עדיין כל אחד מרגיש "כל הפוסל במומו פוסל", וזו הדרך. ודאי מי שמתקן את עצמו רואה את הכול כמו הבורא, מצד אחד, ומצד שני, כנברא, ואז יש לו באמת אפשרות לקצר את שני הקצוות האלה. מצד אחד אין סוף והבורא, מצד שני צמצום שלם, ממש טוטלי, ונבראים, והאדם מקצר את הדברים האלה דרכו וכך הופך להיות לצינור כלפי כל העולם.
תעבוד גם על זה, תראה. יש לפניך עוד הרבה פעולות טובות לעשות.
שאלה: מהי התפילה הנכונה שעלינו לעשות עבור האנושות כדי שהבורא יעזור לנו להאיץ את זמן התיקון?
התפילה הנכונה היא פשוטה, "תעשה מאתנו הכלים שלך. תעשה דרכנו תיקון. תעשה אתנו כול מה שאתה צריך לעשות. אנחנו מעצמנו מוכנים לזה או משתדלים להיות מוכנים לזה. פשוט תעשה ממני מה שאתה רוצה". זה נקרא שאנחנו מוכנים לצמצום, לצמצם את עצמנו לכל פעולה שתבוא מלמעלה.
אבל מתי אני יכול להגיד את זה? כאשר אני מתבטל כלפי החברים ואז אני מראה באמת את הנכונות שלי. ולא שהמילים האלה שאני מתבטל כלפי הבורא הן סתם מילים גבוהות שאני לא מסכים איתן. אלא חייבת להיות כאן נכונות מבפנים, וזה רק דרך החיבור עם החברים. זה לא פשוט.
שאלה: כשמדברים על האשמות ועל אחריות, הכול תלוי בכמות ובאיכות של הסבל שנרגיש ובמאמצים שנעשה בעשירייה לעבור מפירוד לאיחוד, והמאמץ הזה ירשה למאור המחזיר למוטב לתקן את האנושות?
כן.
שאלה: כשעשינו את הכנסים הפיזיים הרגשתי את המילים שאתה אומר. עכשיו יש לי קושי להרגיש את האיחוד הזה שיעזור לי לגשת לעולם ולעבוד. איך אנחנו צריכים לעבוד עם הקושי הזה?
תדרוש מהלב שלך להרגיש את החברים קרוב. המסך הזה שיש עכשיו בינינו שאתה רואה אותי ואני רואה אותך, המסך הזה מבדיל בינינו? אנחנו לא יכולים להרגיש רק מה שאני מריח כמו חיה, או מה שאני מלקק בלשון כמו תינוק, או מה שאני אוחז כמו החיות? אתה צריך להתעלות מעל חמשת החושים שלך ולהשתדל להרגיש את החבר בלב שלך. תפתח את ההרגשה הזאת, כי בזה אתה מקרב את חלקי הנשמה שלך. אחרת אתה תמיד נשאר בנקודה אחת אם אתה לא מתחבר עם האחרים.
צריכים להגיד את כל הדברים האלה חמש שנים או עשר שנים או חמש עשרה שנה, או אפילו יותר, עד שאתה תשכנע את הלב שלך להתחבר עם האחרים, כי בזה אתה רוכש את הלב האמיתי שלך, הרוחני, ובו אתה תרגיש כבר את העולם הרוחני. אין דרך אחרת.
שאלה: אמרת שכמה שההפרעות יותר גדולות אנחנו יכולים למשוך אור יותר גדול. איך אנחנו יכולים למדוד את גודל האור בהתאם לגודל ההפרעות?
גודל האור נמדד בדיוק לפי גודל ההפרעה. לפי ה"עביות" מה שנקרא אצלנו בחכמת הקבלה. "עביות" ו"מסך". עד כמה שיש לי עביות ועד כמה שיש עליה כוח התנגדות המסך, עביות ומסך יחד בונים "אור חוזר" מה שנקרא, היכולת שלי לקבל את האור העליון, גילוי הא-לוהות. ככה זה עובד.
קריין: קטע 11.
"מצא שהאדם, על ידי היסורים שמרגיש, הוא מוכרח חס ושלום לדבר לשון הרע. נמצא, מה שהוא מבקש מה', שיתן לו את כח האמונה, ולזכות לבחינת טוב ומטיב, אין זה מטעם שהוא רוצה לקבל טוב, בכדי להנות עצמו, אלא בכדי שלא ידבר לשון הרע חס ושלום, שזה כואב לו. כלומר, שהוא מצד עצמו רוצה להאמין למעלה מהדעת, שה' מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב, והוא רוצה, שהאמונה שלו יהיה מספיק בהרגשה גמורה, כאילו הוא בתוך הדעת. לכן כשעוסק בתו"מ, הוא רוצה בהמשכת אור ה' לא להנאת עצמו הוא דורש, אלא שלא יכול לסבול מזה שלא יכול להצדיק את השגחתו ית', שהוא בבחינת טוב ומטיב. וזה גורם לו יסורים, היות שהוא מחלל את שם ה', ששמו הוא טוב ומטיב והגוף שלו טוען אחרת. וזהו כל היסורים שלו, מטעם שמזה שהוא נמצא בבחינת הפירוד, הוא לא יכול להצדיק את השגחתו ית'. וזה נקרא, שהמצב הפירוד הוא שנואה אצלו. וכשיש לו היסורים האלו, אז ה' שומע תפלתו, ומקרבו אליו, וזוכה לדביקות, כי היסורים שמרגיש מן הפירוד, זה גורם לו שיזכה לדביקות. ואז נאמר "כי יתרון האור מתוך החושך". וזה שכתוב "יתרון ארץ בכל הוא". ארץ, היינו הבריאה. בכל הוא, שע"י היתרון, היינו שרואים ההבדל בין המצב של פירוד למצב הדביקות, על ידו זוכים להיות דבוק ב-כל, שהבורא נקרא שורש הכל."
(בעל הסולם. שמעתי. מאמר לד. "יתרון ארץ בכל הוא")
שאלה: כתוב "יוצא שהרצון לתיקון העולם הוא לצורך שלא ידבר לשון הרע ויצדיק את שמו כטוב ומיטיב בכל ואז יזכה לדבקות". האם זה נכון שעל זה אני צריך להתפלל, מהסיבה הזאת?
למה לא? תגיד לי. כשאתה מודד הכול כלפי הבורא ואם יש לך כלפי הבורא מחשבה רעה שזה נקרא "לשון הרע", אתה מיד רוצה לתקן, לפי זה אתה בודק את עצמך. אלא כלפי מי?
תלמיד: אבל אני רואה מסביבי בעולם שיש סבל וייסורים, זה הכול בעיניים שלי? הכול אני רואה דרכי?
כן.
תלמיד: זה התיקון היחיד שאני צריך לעשות, את הצורה שאני רואה את הדברים?
כל עוד אתה לא תראה את העולם הזה בצורה של השכינה הקדושה מלובשת בכל העולם, גילוי הבורא השלם, גן עדן. אם אתה מגלה לפניך גן עדן, שאין שום דבר רע והכול כל כך יפה וטוב, וגם תמיד זה היה טוב אלא זה נראה רע בעיניך, אם אתה כך קובע, סימן שאתה מתוקן.
שאלה: אנחנו מתרשמים מהמאמר האחרון ומהמאמר שלפניו שהבורא ממש מצפה מאיתנו ולא אכפת לו שנרשיע על מנת שנגיע למצב של דרישה להיות צינור לכל האנושות. למה בקשה יפה ונחמדה לבקש ממנו שזה יקרה לא מספקת אותו, אלא פשוט דרישה חצופה, הייתי אומר, והוא מחכה רק לזה, למה זה?
הוא רוצה את האמת ולא סתם איזו מין אדיבות ואיזה משחק חיצון. אנחנו לא משחקים כאן ב"כאילו", "תן לי כבוד", הוא לא צריך את זה ממך. הוא צריך ממך הכרה בסיסית בכל העצמות, שתרגיש עד כמה הוא טוב ומיטיב מלכתחילה ולתמיד בצורה נצחית, בלתי גבולית, ורק זה בעצם מה שהוא עשה. והוא ולא אף אחד אחר, אלא הוא סובל עבור כולם, עבור כל הכלים כדי לגדל אותם ולהביא אותם לגמר התיקון. הוא סובל.
תלמיד: איך אפשר להרגיש את צער השכינה, את הצער הזה שהוא סובל, איך אפשר להגיע לזה?
דרך החברים. כשאתה משתדל להרגיש את הצער של החברים, מזה אתה מרגיש יותר ויותר את הצער של הבורא, ואז אתה עובר לעל מנת להשפיע. זה מה שקובע לך את הכיוון שלך, זה מה שמעורר אותך, זה מה שמקפיץ אותך מהמיטה, זה מה שמעורר אותך ככה מבפנים בצביטה שאתה חייב לעשות, זה שאתה מרגיש את הסבל שלו.
שאלה: איך התפילה משפיעה על המציאות המדומה ועל החיבור בינינו?
אמרת נכון, המציאות היא מדומה, היא בעצם תמיד משתנה רק כלפי האדם, בהתאם להעלאת החיסרון המציאות הזאת משתנה. זאת אומרת, אנחנו מעצבים לעצמנו את המציאות.
שאלה: כואב לראות שהרבה חברים לא מתחילים להפיץ כי הם חוששים לגרום נזק, או מזה שידחו אותם כי הם לא יודעים איך לכתוב ולא יודעים להשתמש במחשב. איך לעזור להם להתחבר באופן חיובי ולהתחיל לבצע את התפקיד?
שתתארגן קבוצה שלומדת איך לכתוב, איך להפיץ, איך להשתתף באינטרנט בכל מיני צורות כדי להפיץ את תיקון העולם. ותהיו לא פרופסורים גדולים בריפוי האנושות, אלא רופאים רגילים ואפילו פחות מרופאים. ככה זה. העיקר להכניס את כולם למצב שכל אחד יפרסם את שיטת התיקון, שיטת הריפוי לכל האנושות.
שאלה: האם זה נכון שכל אחד חייב לעשות תיקונים משלו לפני שיגיעו התיקונים הכלליים ואיתם סוף וירוס הקורונה?
כן. בינתיים, בהתחלה האדם דואג רק מתוך עצמו, איך לתקן את זה או את זה, ולאט לאט הוא מגיע למצב שהוא עוזב את עצמו ומתחיל להתעסק באחרים. הוא מתחיל לקבל את הדאגה הכללית יותר מהדאגה הפרטית שלו. משני הכיוונים זה מגיע לסירוגין, שרואה שבעצמו הוא לא יכול לתקן כלום, אלא כשיתוקן אז זה כנראה יחד עם כולם, ובזה שהוא מתקן את האחרים, דואג להם, בצורה כזאת זה יעבוד עליו והוא יהיה מתוקן, ועוד. בקיצור, ברור לנו שהמועיל ביותר אם האדם עוזב את עצמו ודואג לזולת, בצורה כזאת זו הדרך הקצרה ביותר והמועילה ביותר לתקן את עצמו.
שאלה: האם התפקיד שלנו כמקובלים כלפי ה-99 מוגבל רק להיות יועצים, או שבעתיד נשתתף בצורה פעילה בשינויים חברתיים?
אנחנו צריכים להיות המובילים את האנושות עד גמר התיקון, ממש. להיות המחוברים בינינו ולחבר את הבורא דרכנו לכל האנושות. וזה פשוט הכול, אין יותר. אין תפקיד יותר גדול, גבוה ומכסה את כל התיקונים מהתפקיד הזה, ואנחנו חייבים להיות כאלה.
שאלה: איך נוכל להפיץ את המסר שלנו כאשר שולטים בנו מנהיגים אגואיסטים? איך מנהיגות אגואיסטית יכולה להביא את עם ישראל לשמש אור לגויים?
אתה מקבל מנהיגות שמגיעה לך, והמנהיגות הזאת כנראה שהכי מתאימה לפי חשבון הבורא לתפקיד שלך גם כן. לכן תשתדל איתם, תעבוד איתם ואתה תראה עד כמה העזרה שלהם יכולה להיות או בצורה חיובית או בצורה שלילית, אבל עם זה אתה צריך לעבוד. אסור לך לשבת בחיבוק ידיים ולהגיד "אני אחכה עד שמשהו יתחלף בעולם". זה לא יתחלף אלא כל העולם רק מצפה, הוא לא יודע, הוא לא צועק, הוא לא מדבר, אבל הוא מצפה בעצם לזה שאנחנו ניקח תפקידנו בידנו, שאנחנו נקרב את כולם לבורא.
שאלה: מתי מגיע השלב שהאדם סובל מכך שבייסורים שלו הוא מרשיע את הבורא, ואיך מתקדמים לזה מהר יותר?
זאת דרגה גבוהה מאוד להגיע לזה שהאדם מרשיע את הבורא. זאת דרגה גבוהה מאד. זה לא לאדם פשוט שהוא מפחד מעונש, מייסורים, שאין לו קשר מספיק עם הבורא כדי להעניש את הבורא. זאת אומרת, כשאתה כבר נמצא בהרגשה, בהשגה שהכול תלוי בבורא, רק בצורה שלילית, אבל הכול תלוי בו, זאת כבר השגה גדולה מאד, זה אחוריים של הפנים של המדרגה. מתי זה מגיע? תצטרך עוד לעבוד, אבל זה דבר גבוה. רשעים שבתורה הם דרגות גבוהות מאד.
שאלה: האם אני צריך לקשור את כל הייסורים שאני רואה בעולם בחוסר האמונה שלי?
גם כן. אני לא יודע אם זאת שאלה שלמה ותשובה שלמה, אבל גם כן.
תלמיד: השאלה היא, אם אלה הייסורים הרוחניים?
גם כן.
שאלה: אנחנו לומדים לא להעלים את ההפרעות אלא להשתמש בהן נכון. איך אנחנו רואים היום את הקורונה, זאת אומרת מה הייתה הסיבה, או מה התוצאה הרצויה שלשמה הבורא עורר את המשבר הזה, ומה צריכה להיות התפילה שלנו במצב הזה?
כל עוד לא נתחבר בצורה נכונה בדרגה הראשונה בינינו, הקורונה לא תעבור. והצורה הנכונה הזאת היא שאנחנו נהיה כבר מספיק מוכנים לדאוג כל אחד לזולת, במקצת. כשאני יוצא לרחוב, אני מסתכל על האחרים איך אני לא מדביק אותם כאילו שאני הנגיף של הקורונה. אני נושא בתוכי את כול החיידקים האלה, הווירוסים האלו, ואני היחידי, לכן אני דואג לכולם שכולם יהיו בריאים ושאני לא אעביר להם את הרע שבי.
תלמיד: זה בדרגה של לא לעשות רע לעולם. אבל איך להשתמש במשבר הזה לטובה? אנחנו לא רוצים להעלים את מה שהבורא עורר, אנחנו רוצים להשתמש בזה נכון. האם זה רק חיבור בינינו, או שיש משהו שאנחנו צריכים לבקש עבור העולם?
בינינו אנחנו צריכים להשתדל להתחבר שיהיה בינינו הכוח החיובי הרוחני, שהבורא יתגלה דרכנו. אם אנחנו לא מתחברים אז אין בנו כוח רוחני, לכן אנחנו רוצים להתחבר שהבורא יתגלה בנו, דרכנו, לכל המציאות, לכל העולם.
אבל חוץ מזה שאנחנו כך מתחברים, עם איזה מסר אנחנו באים? שאנחנו רוצים להיות הכוח החיובי. כי אם כוח חיובי, אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו קודם כל עוצרים את האגו שלנו, עוצרים את הווירוס שלנו, לא להעביר לאחרים שום דבר רע אלא רק טוב. זה נקרא שאני מרגיש את עצמי כ"וירוס קורונה" ומאוד משתדל לדאוג לכולם מסביבי.
בצורה כזאת אין לנו שום פחד לזרוק את כול המסכות האלה, אם באמת אנחנו כך חושבים זה על זה, ושום דבר לא יכול לפגוע בנו. ווירוס הקורונה, התחלת מזה, איך זה מגיע, איך זה בא ומה קורה, אז כל הווירוס הזה יעבור, אחרת אני לא חושב שזה יעבור. אם הוא יעבור בצורה כזאת אז יגיע בצורה עוד יותר גרועה.
שאלה: איך אנחנו נכנסים לשותפות נכונה עם הבורא בכל המצב הזה, מה בדיוק התפקיד שלו ומה שלנו?
אתה יכול להיכנס לשותפות עם הבורא רק אם אתה מחובר בעשירייה. במרכז העשירייה, אם אתם מרגישים שאתם מוכנים להתחבר יחד, ואז אתם פונים אליו ומרגישים את היחס שלו אליכם. ואז תתחילו לברר עד כמה אתם יכולים לפנות לו מקום לא רק במרכז העשירייה אלא בכל השטח של העיגול שלכם וכך זה יעבוד.
תלמיד: אנחנו שומעים ממך בעקביות בזמן האחרון, בתחילת השיעור על החשיבות לכלול את העולם, וגם כשעוקבים אחרי החדשות רואים שהמרחק והזמן בין מה שאתה אומר לבין הכותרות ממש מתקצר מיום ליום. האם אנחנו נכנסנו לשלב חדש שהכוונות והתפילות שלנו בזמן השיעור חייבות לכלול את העולם?
אנחנו צריכים את זה לעשות כל הזמן כשאנחנו פועלים. אנחנו נמצאים בדור המשיח. אנחנו צריכים לחשוב שכל מה שאנחנו לומדים אנחנו רוצים למשוך את המאור שיתלבש בכל העולם ויתקן את כול העולם. אלא בשביל מה אני צריך את המאור, שהוא יעלה אותי לדרגה רוחנית? אמנם אני מאוד רוצה אבל אני צריך על זה לעשות דווקא צמצום, אני צריך להיות בעל מנת להשפיע לכולם.
תלמיד: האם לפי הכוונות שלנו בזמן השיעור ישמעו אותנו יותר בהפצה?
אני בטוח שרק ההפצה יכולה לעזור לנו, אני בטוח בזה. אמנם אתם לא רואים את זה, אבל זה ככה. יותר ממה שאנחנו נגיע לדרגות רוחניות בתוכנו, יותר תועלת מאיתנו תהיה אם אנחנו נפזר את החומר הפשוט בכל האנושות, זה מה שצריכים היום.
שאלה: אם הבורא נותן לנו בכוונה את ההסתרה, מה זה אומר שאנחנו אשמים בכך שיש העדר של אור בעולם?
נתנו לך הסתרה ונתנו לך כוח שאתה בתוך ההסתרה, דווקא בלי לשבור את ההסתרה, תביא את כוח ההשפעה ואז ההסתרה תשמור עליך שאתה לא תקבל את הדברים האלה על מנת לקבל, אלא רק בעל מנת להשפיע. ואז אתה למעלה מכוח ההסתרה תתלבש באור החסדים ותמשוך באור החסדים, באור ההשפעה, את אור החכמה. וכך אתה תהיה מלובש בצמצום, מסך, אור חוזר, ואור ישר שיתלבש בתוך האור חוזר. והסתרה עוזרת לך בזה והבורא שומר על הסתרה.
שאלה: האם כדאי להתחיל בהפצה מאנשים קרובים יותר או מרחוקים?
דווקא מאלה שמתאים לך להסביר להם, לא קרובים ולא רחוקים. אלה שאתה יכול להבין אותם והם יכולים להבין אותך, לפי הסגנון, לפי הרמה. אני יותר קרוב לאנשים שעובדים עם טכניקה, יכול להיות שמישהו אחר אם מוזיקאים, אחר למי שמתעסקים בחינוך, וכן הלאה.
שאלה: האם אני מבין נכון שייסורים זה כבר לא הסתרה מלאה, מוחלטת?
כן.
תלמיד: מהן המילים של קטרוג שדווקא אחריהן צריך להתפלל?
אם אני מאשים את הבורא בזה שהוא מתנהג לא טוב אז יוצא שאני כאילו מדבר לשון הרע עליו, כשאני מדבר רע על מישהו.
שאלה: כשאנחנו מתחילים לתקן את הקלקולים שאנחנו רואים בעולם, אז אנחנו בעצם נמצאים בשתי תפיסות עולם. אמרנו כשהמקובל מתקן הוא מגיע למצב שהוא רואה את ההשגחה שורה על הכול, השכינה מלובשת בכל העולם. מה זה אומר שאני רואה חלק מהעולם מתוקן וחלק מקולקל, איך זה עובד?
הוא נמצא בשתי הצורות כן, ודאי. מצד אחד כל העולם, הוא בטוח שזו השכינה הקדושה ואין שום דבר רע, אבל הדבר הזה צריך להיות גלוי לכולם. ועבור עד כמה שהוא מחובר עם כולם אז הוא מרגיש את עצמו אם הוא מעביר את הדברים האלה לעולם או לא.
תלמיד: ומה הסוו'יץ לעבור בין המציאויות האלה?
הסוויץ' זה אמונה למעלה מהדעת. האם אני נמצא באמונה למעלה מהדעת כזאת שהכול פתוח ורק הבורא ממלא את כול המציאות, או שאני רואה את זה לפי כמה המציאות מתגלה בי, ואז אני רואה את העולם נמצא בי, ואותו אני מתקן, וכמה שאני יכול מחוצה לי גם להפיץ להם.
יש כאן איזה פיצול בתפיסה. ואז לאט, לאט זה מסתדר, אבל אין ברירה כך אדם מרגיש. אז עולם נמצא או לא נמצא? נמצא בי, אם בי אז עבור מי אני מתקן? אז אני מתקן את העולם שנמצא מחוצה לי מפני שבצורה הכי בריאה, הכי ברורה, כך אני יכול לתאר אותם שהם נמצאים במציאות, כי אם זה בי אז מי? רק אני והבורא, אין עם מי לעבוד. לכן הבורא פתח לי את כול הפנימיות שלי, הוציא לי את כל הבטן שלי החוצה, כל המוח וכל הלב, ואז אני רואה את כל האנושות. מי הם כל האנושות? זה אני בתוכי, הכלול משבעים אומות העולם, מרשעים צדיקים, מחיות, דומם, צומח, חי, מהכול, זה אני.
כול עוד אני לא מביא את כול האנושות, כל המציאות הזאת בכלל, לדבקות בבורא, הנשמה שלי לא מתוקנת. אז יש משהו חוץ מהנשמה שלי? אין. ואחרים? אין אחרים. כך אתה מתאר את החלקים שלך שעדיין לא צירפת אותם אליך, מתוך זה שמראים לך עד כמה הקלקול בך נמצא עד שתגיע להיות כאיש אחד בלב אחד, והבורא גם איתך יחד.
תלמיד: את המצב הסופי איכשהו אפשר לדמיין. המצב הנוכחי מרגישים אותו. המעבר באמצע לא כל כך ברור, איך חלק תיקנתי בי, חלק לא תיקנתי, אני יכול להרגיש אותה תופעה כאילו בתוך הדעת כמו שהעולם הזה ואחרי זה מעל הדעת אני מרגיש אותה אחרת, היא מורגשת בי אחרת?
כן. אני לא יכול להסביר לך את זה, זה צריכים להרגיש.
שאלה: העבודה שלנו בעשירייה היא בתפילה לחיבור ומצד שני עם האנושות צריך הפצה. האם צריך להוסיף לתפילה שלנו את האנושות בעבודה בעשירייה?
אנחנו צריכים לפרסם את הכול לאנושות. העבודה שלנו היא בעיקר לאנושות. עד כמה שאני מקרב את האנושות במידה הזאת אני מתקן את הנשמה שלי, כי אנחנו נמצאים כבר בתקופת המשיח, שכל האנושות צריכה לקבל תיקונים, והתיקונים האלה הם תיקונים של הנשמה שלי, זה הזמן.
בכל הזמנים הקודמים לא היה עד כדי כך. בזמנים הקודמים אתה היית יכול לתקן את עצמך ולחשוב רק על עצמך. היה איסור פרסום, עד כדי כך שהיה אסור לפרסם את חכמת הקבלה. היום זה ההיפך, קו אחר לגמרי.
שאלה: האם אני יכול לגלות את ההשגחה של הבורא ושהוא טוב ומיטיב מתוך ההשגה או מתוך החיבור עם הקבוצה?
מתוך החיבור עם הקבוצה שלך, מספיק לך אם אתה בינתיים עושה את זה. אחר כך תצטרך לעשות עוד הפצה, אולי ללמד מישהו, וכן הלאה, בינתיים זה רק חיבור בתוך העשירייה.
(סוף השיעור)