שיעור בוקר 23.10.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר כתבי רב"ש, כרך א', חלק שלבי הסולם, עמ' 104

מאמר "אני ראשון ואני אחרון"

קריין: מאמר "אני ראשון ואני אחרון". כתבי רב"ש, כרך א', עמ' 104.

אני ראשון ואני אחרון

תשמ"ה - מאמר י"ד
1984/85 - מאמר 14

"הנה הפסוק אומר "אני ראשון ואני אחרון, ומבלעדי אין אלקים". ידוע דסדר העבודה, על דרך להגיע להמטרה, שהיא דביקות בה', היא עבודה בעמ"נ להשפיע. אבל לפי מה שהאדם קיבל סדר העבודה מבחינת החינוך, הוא דוקא שלא לשמה, כמו שאמר הרמב"ם, (הלכות תשובה, פרק י') וזה לשונו "ואמרו חכמים, לעולם יעסוק אדם בתורה, ואפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה. לפיכך, כשמלמדין את הקטנים, ואת הנשים, וכלל עמי הארץ, אין מלמדין אותן, אלא לעבוד מיראה, וכדי לקבל שכר. עד שתרבה דעתן, ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם רז זה מעט מעט. ומרגילין אותן לענין זה בנחת, עד שישיגוהו, וידעוהו, ויעבדוהו מאהבה", עד כאן לשונו.

אי לזאת, כשאדם רוצה ללכת בדרך להגיע להמטרה, שהיא דביקות בה', שענינו הוא, לכוון, שהכל יהיה בעמ"נ להשפיע, אז הוא צריך מקודם לקבל חסרון, היינו שלא מוצא סיפוק בעבודה דשלא לשמה.

אז הוא מתחיל לחפש סדר אחר בעבודה. כי במה שהיה רגיל עד עכשיו לעסוק בתורה ומצות, היה על תשתית של רצון לקבל, המכונה "שלא לשמה". ועכשיו, שהוא צריך להחליף את כל היסוד שלו, שעל יסוד הזה היה בונה את כל סדר החיים שלו, זה תלוי בשיעור, שהמצב דשלא לשמה, שהוא רואה, שדרך זו לא נכונה, ואינה נותנת לו מנוחה. ולא ינוח ולא ישקוט, עד שיצא ממצב זה למצב דלשמה.

אבל מי נותן לו להרגיש, בזמן שהוא נמצא במצב דשלא לשמה, שעוד זה לא הדרך הנכונה, ועוד הוא נמצא מרוחק מדביקות ה'. בו בזמן שהוא מסתכל על הכלל, שכל הכלל הולכים בתלם הזה, ולמה הוא צריך להיות יוצא דופן. ועוד קשה לו, בזמן שהוא מסתכל על הכלל, הוא רואה אנשים, שהם יותר כשרוניים, והם יותר בעל עבודה ממנו.

והם מסתפקים מסדר העבודה, שקבלו בזמן היותם קטנים, שאז המדריכים לימדו אותם לעבוד רק בשלא לשמה, כנ"ל בדברי הרמב"ם ז"ל. ואז הוא רואה על עצמו, הגם ש"צרת רבים חצי נחמה", אבל הוא לא יכול להשלים עם המצב דשלא לשמה. אז באה השאלה, אם באמת שהוא פחות כשרוני ופחות בעל עבודה. ומאין בא לו זה, שהמצב דשלא לשמה אינו נותן לו מנוחה.

על זה באה התשובה: "אני ראשון". היינו, שהבורא נתן לו את החסרון הזה, שלא תהיה לו היכולת להמשיך בדרך זו. ולא יחשוב האדם, שזה השיג מחכמתו עצמו. אלא, אומר הקב"ה "אני ראשון. זאת אומרת, אני נתתי לך את הדחיפה הראשונה, שתתחיל ללכת על הדרך האמת. בזה שעשיתי לך חסרון, שתרגיש, שאתה בעל חסרון מבחינת האמת".

ואז מתחילה העבודה, שמתחיל לצפות להגיע למצב, שידחה אהבה עצמית, וכל מעשיו יהיו אך ורק בעמ"נ להשפיע. ואז עליו להקדיש לכך את כל המחשבה והמשאבים, העומדים לרשותו, בסוד "כל אשר בידך ובכוחך לעשות, עשה".

ואח"כ, כשהוא זוכה לדביקות ה', אז הוא חושב, שעל ידי יגיעתו בתורה ומצות, ובהתגברות על אהבה עצמית שלו. והוא חושב, שזכה לזה רק על ידי העבודה שלו, שהיתה לו התמדה גדולה, ורק הוא, היה לו הכח לנצל עד תום, האפשרות שיש לנצל, עשה לו החיל הזה, שזכה למה שזכה.

על זה אומר הפסוק "ואני אחרון. היינו, כמו שאני הייתי הראשון, שנתתי לך את החסרון, כנ"ל. כמו כן, אני אחרון. זאת אומרת, אני נתתי לך המילוי להחסרון". כי החסרון נקרא "הכלי", והמילוי נקרא "האור". והיות שאין אור בלי כלי, לכן מקודם מתחילים לעשות את הכלי, ואח"כ נותנים השפע לתוך הכלי. לכן הבורא נתן קודם כל הכלי, שזה נקרא "אני ראשון". ואח"כ נתן השפע, שזה נקרא "אני אחרון".

ובזה נבין את השינוי, שיש בין עבודה, שהפועל עובד בעבודה גשמית, באיזה בית חרושת, לבין פועל שעובד עבודה רוחנית. שמסדר העולם הוא, כי פועל שאינו עובד, אינו מקבל שכר. אבל עונש הוא לא מקבל, אם הוא לא עובד.

מה שאין כן עבודה רוחנית. מי שלא עובד, היינו מי שלא מקיים חס ושלום תורה ומצות, הוא מקבל עונש, כמו שאמרו חז"ל (אבות, פרק ה') וזה לשונו "בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומר, והלא במאמר אחד יכול להבראות. אלא להיפרע מן הרשעים, שמאבדין את העולם, שנברא בעשרה מאמרות. וליתן שכר טוב לצדיקים, שמקימין את העולם, שנברא בעשרה מאמרות".

וכבר נתבאר זה במאמרים הקודמים, ותמצית הענין הוא, שענין "להיפרע מהרשעים" הוא, שיהיו היסורים, מה שיש לרשעים בחייהם. שפירושו הוא, כשהוא מסתכל על הרשעים של עצמו, היינו על הרצון לקבל שלו, ואם הוא רואה, שכל מה שהוא עובד עבור הרצון לקבל, אין לו סיפוק בחיים כאלו. ובשיעור שהוא רואה ומרגיש את כל האי נעימות מהחיים כאלו, על ידי זה הוא מקבל כלי וחסרון לרוחניות, משום שהאי נעימות, מה שהאדם מרגיש בחיים שלו, זה דוחף אותו שיחפש מקום, שיכול לקבל משם חיים.

נמצא לפי זה, העונש, שהוא מקבל על מה שהוא לא הולך בדרך הנכונה, הוא לא נבחן כנקימה ונטירה על מה שהוא לא רוצה ללכת בדרך ה', הנקרא, שצריכים לעבוד לשם שמים, אלא להיפך, זה סיוע, שדוחפים אותו להאושר ולהטוב.

לכן יוצא, מה שהוא רואה ענין העונש, מה שיש לרשעים, הוא בעצמו צריך להרגיש מיסורים שיש להרשעים. וזה סוד מה שכתוב (תהילים, צ"ד) "אשרי הגבר, אשר תיסרהו ה'". שפירושו הוא, היסורים, שהוא מרגיש, כשהוא הולך בדרך הלא נכונה, זה נקרא שהקב"ה נותן לו כלי, כנ"ל, שזהו "אני ראשון".

אבל לא לכולם הוא נותן להרגיש יסורים, בזמן שהולכים בדרך דשלא לשמה. אלא רק "את אשר יאהב ה', יוכיח". שזה נקרא, שמרגיש טעם של הרשעים, שמשוקעים באהבה עצמית. וזה דוחף אותו מדרך השקר לדרך האמת.

היוצא מזה, שבגשמיות, שפועל לא עובד, אינו מקבל שכר, אבל עונש לא נותנים לו על זה שלא רוצה לעבוד. מה שאין כן ברוחניות, שהתעצל בעבודה, מקבל עונש, כמו שאמרו חז"ל "להיפרע מן הרשעים", ששם לא נכנס בגדר שמענישים אותו, אלא שמעלים אותו ללכת בדרך הנכונה. לא נבחן זה לעונש, אלא זה נבחן לתיקון. זאת אומרת, שיש ב' אופני התיקון:

א. דרך התורה,

ב. דרך יסורים.

אבל זה לא נקרא "עונש", אלא זה נקרא "תיקון". והתיקון בא לו על ידי יסורים.

ואח"כ כשכבר יש לו כלי, הנקרא "כלי דהשפעה", במקום שהיה לו מקודם רק רצון לקבלה עצמית, מקבל עכשיו רצון, היינו שהוא מצפה לה', שיתן לו את הכלי, הנקרא "רצון להשפיע". וכשיש לו הכלי דרצון להשפיע, אז הוא זוכה להטוב והאושר, שהיה במחשבת הבריאה, שהיא נקראת "להטיב לנבראיו". וזהו כנ"ל "אני אחרון", שהכוונה על המילוי. שמה שהיה חסר לו מקודם, הוא ממלא עכשיו את כל חסרונותיו.

אבל זהו רק מבחינת השגחה פרטית. זאת אומרת, האדם מצד עצמו הוא צריך לומר, שהכל תלוי בו, כי רק לפי ערך התגברותו בעבודה, הוא יכול לזכות להמטרה, שבשבילה הוא נברא. וזהו נקרא, שהאדם צריך להאמין בשכר ועונש. ויחד עם זה, לאחר שעשה את עבודתו, הוא צריך לומר, שהכל הוא בהשגחה פרטית, כנ"ל בפירוש "אני ראשון ואני אחרון".

"וענין זה, שהאדם יגיע להמטרה, הוא צריך לדעת, כי העיקר הוא, שהוא צריך להגיע לכוון כל מעשיו ומחשבותיו, שיהיו לשמה, כמו שכתוב "כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו, יצרתיו, אף עשיתיו". ויש להבין במה שכתוב "כל הנקרא בשמי בראתיו", וכי מי שלא "הנקרא בשמי", לא ברא הקב"ה לכבודו. וכמו כן יש להבין, מהו הפירוש של "הנקרא בשמי".

ויש לפרש "הנקרא בשמי", היינו שהוא מתייחס אליו יתברך, כמו שכתוב "ישראל עמך", או "עמו ישראל", שהכוונה היא, שהוא מתייחס אל ה'. אז הוא צריך להיות בהשתוות הצורה לה', כמו שכתוב "מהו רחום, אף אתה רחום", שכוונתו הוא רק להשפיע לה', שכל מעשיו הם רק למען כבודו יתברך, ואינו דואג לתועלת עצמו.

ובזה נפרש "כל, הנקרא בשמי". זאת אומרת, מי מתייחס אלי. אלו אנשים, שאומרים, שכל הבריאה הוא רק בראה לכבודו יתברך, ולא לתועלת עצמו, אז הוא יכול לייחס את עצמו אלי, והוא נכנס בכלל, הנקרא "עמו ישראל", או "ישראל". ואז הוא יכול להרגיש את מה שכתוב "הבוחר בעמו ישראל באהבה".

היוצא מזה, שהאדם צריך לקבל חסרון, שירגיש, שהוא זקוק, שה' יעזור להגיע "שכל מעשיו יהיו לשם שמים". ואז מתחיל סדר העבודה דלשמה. ואז זוכה לדברים, כדברי רבי מאיר."

שאלה: איך אנחנו מקדשים את כל הרצונות שלנו עם הכוונה דלהשפיע?

אם אנחנו יודעים שכל מה שיש בנו, מחשבות, רצונות, תכונות, הכול מגיע מהבורא שברא אותנו מאפס ללא שום תכונות, מחשבות קודמות, אלא הכול ממנו, אז אנחנו צריכים להבין שכל מה שנברא בנו נברא אך ורק לשם המטרה הסופית. הבורא מסתכל על סוף המטרה, הוא רוצה לראות אותנו דבוקים בינינו, דבוקים בו, נמצאים בדרגה שלו, מבינים אותו, מרגישים אותו, פועלים במקומו, ולפי זה הוא ברא אותנו.

לכן אין שום דבר שנברא, קיים, פועל לא לצורך התיקון, אפילו שהוא נראה בצורה הפוכה וכדבר המזיק ביותר. הכול בסופו של דבר צריך להשתלב עם כל התכונות שנראות לנו טובות ואז בין הטוב לרע, אנחנו צריכים למצוא את הפעולות הנכונות, את המצבים, את היחסים הנכונים בין כל מה שיוצא מהבורא כמו שכתוב, "יוצר אור ובורא חושך".

שאלה: בתחילת המאמר רב"ש כותב שכדי להגיע למצב לשמה צריך שיהיה לו חיסרון מכך שהוא לא מוצא סיפוק בעבודה של לא לשמה. איך מגיעים לכזה חיסרון אם אנחנו תומכים זה בזה בעשירייה, מגדילים את החברים, נותנים זה לזה כוח לעבוד בלא לשמה?

זה נכון שאנחנו נותנים תמיכה לחברים שלנו אפילו בלא לשמה, זה צריך להיות כך ואנחנו צריכים להמשיך בזה, רק השאלה היא האם בזה אנחנו יכולים לקלקל לעצמנו את הגישה ללשמה. התשובה היא שלא, אנחנו צריכים לעשות כל מה שניתן לנו בלא לשמה ואז לראות לפי האור שמאיר עלינו כבר מדרגת לשמה, עד כמה אנחנו נמצאים בעל מנת לקבל. עד כמה את מה שאני עושה, אני עושה רק לעצמי, רק כדי שיהיה טוב לי, רק כי אני מחליט ומבין ומרגיש שכך אני עושה, וזה נקרא "לא לשמה".

"לשמה" זה נקרא שאין לי שום נגיעה בדבר ואת הכול אני מכוון לבורא בלבד. ואפילו שאני עדיין לא מרגיש את הבורא, אני איכשהו מייחס את הפעולות ואת המעשים שלי, את המחשבות שלי אליו. וכך אנחנו צריכים להתחיל לחלק את עצמנו. כשאני חושב על עצמי, זה בדרך כלל קורה לי כשאני בכלל שוכח מהעבודה שלי, מעצמי, מהמטרה, מהפעולות, ואז אני זורם באגו שלי.

אבל מתי שאני נזכר, זאת אומרת כשמזכירים לי מלמעלה שאני צריך לעבוד, לעשות פעולות, לכוון את המחשבות לעל מנת להשפיע, לבורא, כאן אני כבר מקבץ את עצמי ומכוון את עצמי לזה שאני רוצה שהתוצאה ממה שאני מרגיש עכשיו במוח ובלב, תהיה כולה לטובת הבורא. שהתוצאה תהיה לכיוון שלו והוא ירגיש את זה וכך אני רוצה למלא אותו, ובעיניי זה כבר נקרא משהו ששייך ללשמה.

לאט לאט על ידי כאלו חזרות לעבודה הזאת אנחנו מתקדמים ללשמה. מקבלים דחייה, לא יכולים, לא רצויים, ושוב חוזרים לזה ושוב מנסים, וכך זה קורה.

שאלה: האם תוכל להסביר את השורה "העולם נברא בעשרה מאמרות", למה הכוונה?

אומנם אנחנו עדיין לא יודעים עדיין בפרוטרוט, בצורה מדויקת לחלק את יחס הבורא לנברא ואת יחס הנברא המתוקן לבורא, אבל צריכים להבין שבפעולה אחת אי אפשר לבנות יחס בין המקבל למשפיע, אלא צריך להיות חשבון. ועל ידי שילוב החשבונות, דווקא על ידי שילוב התכונות של הנברא ממטה למעלה, הוא מגיע למצב שהרצון לקבל שלו מסוגל לעשות פעולות השפעה.

אבל לא בגלל שהוא מסוגל לעשות את זה בצורה ישירה ופשוטה מעצמו, אלא על ידי שילוב של כל התכונות שהבורא נתן לו מלמעלה למטה. הנברא הופך אותן ממטה למעלה, הוא רוצה להשתמש בהן לטובת הבורא, ואז הוא לומד על ידי כל תכונה, ובעיקר על ידי חיבור בין כל התכונות האלה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, איך הוא משתמש בהן כדי להחזיר לבורא אותה עבודה כמו שהבורא מראה לו.

מאיפה יש בנברא את התכונות האלה, את הספירות האלה? מתוך זה שהנברא הוא הפוך מהבורא, ולכן יש בנברא התחלקות של יחס הבורא טוב ומיטיב לרצון לקבל על מנת לקבל, כדי שהרצון לקבל על מנת לקבל יראה ויבין שהבורא מתייחס אליו בטוב, באהבה, בחינוך יפה כדי להפוך אותו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. שיחשוב שהכוונה על מנת להשפיע מצד הנברא יכולה להיות כתוצאה משילוב של כל התכונות שהבורא עשה בו.

ולמה הוא מגיע? לזה שקודם בקבלה מהבורא הוא הרגיש שהכול מצטייר בו, ומזה הייתה לו הנאה ותענוג, ועכשיו הוא מתקשר בחזרה לבורא על ידי כל התכונות שיש לו ממטה למעלה, ומתחיל לראות שבאמת מצטיירים בו, נולדים בו כוח ורצון וכוונה ונטייה להשפיע לבורא, שבו הוא רוצה לראות תוצאה מהמעשים שלו, מהיחס שלו. וזה נעשה דווקא על ידי זה שיש לנו עשר ספירות "בלימה" מה שנקרא, שיש בין הנותן והמקבל את כל המהלכים האלו שבהם כל אחד מהם יכול לאט לאט להפוך את עצמו, להתאים את עצמו לצד האחר, בעל הבית לאורח והאורח לבעל הבית.

שאלה: יש ביטוי, "כמו שהוא רחם וחנוך כך גם אתה", האם מדובר על זה שכל המעשים שלך יהיו רק לכבודו של הבורא? איך לקשר את כבוד הבורא לרחמים? כלפי מי הרחמים, כלפי החברים? כלפי העולם? כאן הוא מדבר על רחמים כלפי הבורא?

אנחנו רוצים להשפיע לבורא ולהביא לו הרגשה שהוא בשבילנו הכוח, המציאות הכי מכובדת ויחידה בכלל, המציאות היחידה שבשבילה אנחנו עובדים, ואליה אנחנו צריכים להיות קשורים וכולי - זה מה שאנחנו צריכים להחזיר לבורא.

הבורא פועל כלפי הרצון לקבל שלנו, וברצון לקבל אנחנו מרגישים רק את התענוגים. אנחנו צריכים לעלות מרמת התענוגים שאנחנו מרגישים, עד למי מביא לנו את התענוגים? בשביל מה הוא מביא לנו תענוגים? מה אנחנו מרגישים בתענוגים עצמם, ואיך לפי זה אנחנו יכולים לתאר מי הוא ששולח לנו תענוגים ואיך אנחנו רוצים להפוך את התענוגים שאנחנו מקבלים להערכה שלו ואת זה אנחנו מביאים לו בחזרה.

אתה לא יכול לתת לבעל הבית כלום חוץ מהערכה, "אם צדקת מה תיתן לו". זאת אומרת שהוא לא זקוק, כי הוא לא בעל חיסרון, אתה יכול רק לתת לו את ההערכה שלך למי שהוא, לנותן, האוהב, המשפיע, הדואג - וזה מה שאנחנו רוצים להחזיר לבעל הבית.

שאלה: כוונה על מנת להשפיע, מתבטאת רק בלשמה, או גם בלא לשמה?

כוונה לשמה מתעוררת בנו מתי שאנחנו מתחילים להרגיש, שכל מה שאנחנו מרגישים, אנחנו מרגישים בעל מנת לקבל. ואז כנגד זה מתחילה להיות אצלנו הכרה שאולי אנחנו יכולים לעשות את זה גם בעל מנת להשפיע מחוצה לנו. זאת אומרת קודם אנחנו משיגים שהכול בעל מנת לקבל ואין לי שום דבר חוץ מעל מנת לקבל, ואחר כך ישנה המחשבה "ואיך זה על מנת להשפיע? האם אני מסוגל לזה, או לא מסוגל, ואיך אני עושה את זה?"

שאלה: יש שתי קטגוריות. קטגוריה הראשונה היא דרך תורה, השנייה דרך ייסורים. והשאלה, אם החבר נמצא כבר דרך תורה, והוא כלול בעשירייה, עובד לפי כל ההתניות ובכל זאת מקבל את תוכנית הייסורים עליו. מה זה אומר שככה הבורא מקרב אותו ושהוא כך פועל על כל העשירייה?

זה נקרא ייסורי אהבה וכאן אני חושב שאדם צריך פשוט להתאמץ ולראות שכל הדברים האלה באו כדי לקדם אותו.

שאלה: מתי תעשה איתנו את המעבר ותלמד אותנו לשמה? מתי הכלי שלנו יהיה מוכן לזה?

קודם כל, מתי הכלי שלכם יהיה מוכן, זה לא תלוי בי, זה תלוי בכם, במידת החיבור ביניכם. לא באף אחד מכם, אלא במידת החיבור ביניכם. דבר נוסף, הרב, המורה לא יכול ללמד את הדברים האלה. הוא רק יכול לתת לכם כמה עצות שתממשו אותן ביניכם ולפי זה תלמדו. שוב אני חוזר, אני יכול לתת לכם כמה עצות שאם תממשו אותן, אז תבינו מי אתם ומה עליכם לעשות ולאן אתם צריכים להתקדם. העבודה היא עבודה שלכם.

שאלה: קראנו מספר פעמים את המאמר הזה גם בעבר. ואני מרגיש כמו חלול. איך לקחת את התחושה הזאת לעבודה, כדי לעשות עבודה נכונה לשמה עם העשירייה?

אין לי מה להוסיף, חוץ מלחזור על המילים שלך, "כמובן, לעשות עבודה עם העשירייה".

שאלה: מה זה "להיפרע מהרשעים"?

אנחנו צריכים ככל האפשר להתרחק מפעולות ומחשבות זרות. וזרות הכוונה, האגואיסטיות.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים דרך התכונות ממטה למעלה, לראות תוצאה מהיחס שלו לבורא. מה זה אומר?

אנחנו צריכים להשתדל להתקרב אליהם כך, שהבורא יתחיל להראות לנו במצבים בינינו בין החברים, את כל הפעולות הרוחניות, כי בעצם כל הפעולות הרוחניות הן לא צריכות לצאת מהמסגרת, מהעיגול של העשירייה.

תשמעו את זה טוב. כל הפעולות הרוחניות צריכות להתקיים בעיגול של העשירייה, ושם בשילוב בין כל המצבים שלנו אנחנו נלמד את זה. אני לא לומד את הפרצוף של ניב, הפרצוף של מישהו מבאר שבע, מקייב, מאיטליה וממוסקבה, אני לא לומד את הפרצופים, אני לומד את התכונות, ומכל התכונות האלה שאני לומד, אני כך מתקדם.

אז אל תחשבו שיש לכם מה ללמוד חוץ מהיחסים בין החברים, מהם אנחנו לומדים את כול מה שצריך להיות על עולם העליון - פשוט מאוד, אין צורך, כי כל הבריאה נמצאת בעשרת הספירות, ואם אנחנו מתחילים לקבל ולהשפיע בינינו, אז אנחנו הופכים להיות לעשר הספירות האלו, בכוונה על מנת להשפיע לבורא מההתקשרות, מהמאמצים שלנו.

ומי שמרגיש שהוא נדחה מקשר עם החברים זה סימן שיש לו נשמה יותר גבוהה, הוא חייב להשקיע יותר כוחות אבל, הוא יקבל יותר שכר. אז לא להתייאש.

תלמיד: אז בעבודה שלנו בדרך, מה זה להתעצל בעבודה?

כשאני לא רוצה לראות בחברים שלי את התכונות שבנשמה שלי, כשאני לא רוצה לקבל אותן יותר פנימה.

שאלה: איך אני עובד עם אותם הרצונות שאני לא מצליח לנהל אותם? איך אני יכול להבין מה הבורא רוצה ממני? ניסיתי לעשות את זה בדרך התפילה ולא קיבלתי שום מענה. איזה עוד סוג של אינטראקציה אני צריך לעשות, כדי להבין עם כל הרצונות האלה, מה אני צריך לעשות לגביהם?

אתה צריך להשתדל להיות יותר קרוב לחברים, עד כמה שאפשר ורק הדאגה הזאת היא תביא אותך לפתרון.

תלמיד: גם כשמדובר ברצונות חדשים, שאני מגלה אותם כנטיות שלא היו לי קודם? דברים שלא קשורים בעשירייה אלא בחיים הגשמיים, דברים שגורמים לי להיתקע. גם לגבי זה?

אני לא יודע ולא רוצה להיכנס לכל הבירורים האלה, אבל תדע שסך הכול אתה מברר את התכונות הרוחניות מהקשר עם החברים.

שאלה: עבודה לשמה אלה פעולות שאתה עושה עד שהן הופכות להרגל, והסביבה שלך כבר לא מרגישה שאתה עושה את זה, מקבלים את זה כמובן מאליו?

כן.

שאלה: מה זה אומר להיות רחום בתוך העשירייה?

אני לא יודע איך להסביר את זה. רחום, חנוך, ארך אפיים, רב חסד ואמת, יש הרבה תיאורים של הבורא, אבל רחום זה מהמילה "רחמים" - רוחב לב, נוטה לסלוח. ואנחנו מקבלים את זה אחר כך מתוך הרגשה.

שאלה: אתה אומר שהכול אנחנו צריכים להשקיע ביחסים בין חברים, אבל היחסים בין חברים זאת עבודה פנימית.

כן, בוודאי.

תלמיד: וחיצונית?

אני לא יודע מה אתם עושים מבחינה חיצונית. עבודה פנימית זה כשאנחנו רוצים לשלב את התכונות שלנו בנטייה לבורא כדי שהוא ירגיש אותנו ויגיב אלינו.

שאלה: אנחנו אומרים שבחיבור בינינו אנחנו רוכשים חסרונות מהחברים, מה זה נקרא לרכוש מהם את התכונות שלהם?

אנחנו צריכים להגיע להתכללות. על ידי שבירת הכלים של אדם הראשון התנתקנו ואנחנו צריכים להתקרב ולהתחבר בינינו, כך שהתכונות שלנו יכנסו להתכללות בינינו עד בלי די וכך נגיע לכלי אחד. זה נקרא "כאיש אחד בלב אחד".

שאלה: מתי נקרא שהאדם מתעצל בעבודה?

כשיש לו הזדמנויות להיות מחובר בצורה יותר פנימית ככל האפשר עם החברים והוא בורח מזה לכל מיני צורות קשר יותר חיצוניות.

תלמיד: יכול להיות שעשירייה מתעצלת בעבודה כעשירייה?

יכול להיות.

שאלה: האם המשמעות של לשמה, היא להצדיק את החברים ואת הבורא בכל מצב ובכל מקרה לא משנה מה?

בטוח. כן, הייתי אומר שזה התנאי הראשון.

שאלה: איך אני יכול להתגבר על הייאוש הזה כשאני נדחה בצורה קיצונית מהקשר עם החברים?

תחשוב שאת כל הדברים האלה אתה צריך להרגיש בדרך למטרת הבריאה ולכן אין באף מצב שום דבר מיותר. הבורא ברא הכול בקפדנות, בדיוק ואתה חייב לעבור את כל המצבים האלו כדי להיות מסוגל להרגיש את השלימות הסופית.

תלמיד: אבל אני לא מרגיש שאני נותן מספיק נחת רוח לבורא, אני לא יכול בכלל לעבוד בדרך טובה כשאני נדחה מהחיבור עם החברים.

תנסה, אתה יכול. יש לך את כל התנאים, אתה בסדר, אתה מתקדם יפה, רק צריך להיות קצת יותר אופטימי.

שאלה: מה זה אומר שהחברים שלי הם תכונות בנשמה שלי?

כי בסופו של דבר הנשמה של כל אחד כוללת את כול הנשמות, לפחות עשירייה. לכן כל התכונות שיש בחברים - אני לא מן הסתם נמצא איתם יחד בחיבור - הבורא סידר כך שנשלים את התכונות זה של זה, וכך נרגיש, לפחות באיזו מידה מינימלית, את הבריאה.

תלמיד: מה זה ללמוד מהם את התכונות שלהם? מה אני לומד בדיוק? איזה תכונות אני מחפש?

אני נכלל מהתכונות שלהם, הם נכללים מהתכונות שלי, אנחנו נמצאים בהשפעה הדדית, ובצורה כזאת אנחנו מרכיבים כלי משותף שנקרא "נשמה".

תלמיד: איזה תכונות אני מחפש בחברים?

רק תכונות של השפעה ואהבה, אין לנו יותר ממה להתכלל, ובאמת אין בהם את התכונות האחרות. כל מה שאני מגלה בהם חוץ מהשפעה, אהבה, חיבור, התכללות, אלו לא התכונות שלהם אלא התכונות האגואיסטיות שלי שכך אני רואה אותן.

שאלה: אמרת קודם שכל מה שיש לנו זה לתת את הערכה שלנו לבורא, מה זה לתת הערכה לבורא?

טוב ומיטיב לרעים ולטובים, אין עוד מלבדו, וכן הלאה. מה שאנחנו יכולים לשייך רק אליו.

שאלה: מה זה המילוי של הכלי על מנת להשפיע?

המילוי של הכלי בעל מנת להשפיע זה האור העליון, נוכחות הבורא, שנמצא לפי השתוות הצורה עם הכלי הזה בעל מנת להשפיע.

תלמיד: מה זה אומר הנוכחות, האם ההכרה שהבורא נותן את המילוי?

הבורא ממלא את הכול. במידה שהכלי, הנברא, זאת אומרת העשירייה, יכולים להידמות לבורא, אז הם מתחברים בצורה הדדית כזאת שהבורא ממלא אותם, וזה מה שהם מגלים.

תלמיד: אם אנחנו מחוברים כעשירייה, אז מה על פני זה המילוי עצמו?

אם אתם מחוברים כעשירייה, אז אתם מרגישים שהבורא ממלא אתכם בנרנח"י שלו.

תלמיד: אני לא מצליח להבין מהי התוספת על החיבור, שיש עוד מילוי?

אבל חיבור זו פעולה טכנית, מחוברים. אבל מילוי כבר אומר לנו לאיזו מהות חיבור אנחנו מגיעים, באיזו הזדהות עם הבורא אנחנו נמצאים.

תלמיד: ואיך אפשר להכין את הכלי הנכון למילוי הזה שיהיה בעל מנת להשפיע? איך מגיעים לחיסרון?

על ידי זה שאנחנו מתחברים בינינו ומייצבים בינינו כאלו תכונות, וזה כל העניין של "מאהבת הבריות לאהבת ה'". אם הבורא לא היה שובר את הכלי ונותן לנו אפשרות להיות בתיקון החיבור בינינו, אז לא היינו אף פעם יכולים להתקרב אליו ולהיות בחיבור עמו. לכן "מאהבת הבריות לאהבת ה'", כי בלי שנפתח מערכת, מנגנון, שיטה, איך להתחבר עם הבריות ולמלא אותם, לא נוכל להגיע לחיבור, לדביקות עם הבורא. כי עם הבורא כבר אין כל כך עבודה.

שאלה: קראנו שאם ברוחניות האדם לא פעיל בעבודה, אז הוא נענש. מה זה אומר בדיוק העונש הזה?

העונש הזה יכול להגיע בכל מיני צורות. כשאדם מתרחק, את העונש הוא בעצם קובע לעצמו. אם הוא לא מסוגל להתקדם בעל מנת להשפיע, אז הוא מקבל עונש.

שאלה: כתוב פה "היינו שהוא מצפה לה', שיתן לו את הכלי, הנקרא "רצון להשפיע"". איך אפשר להסביר רצון להשפיע דרך תהליך חיבור פנימי בעשירייה? האם זה חיסרון להתחבר או שזה כבר חיבור בעשירייה?

זה חיסרון להתחבר, העיקר הוא החיסרון.

שאלה: האם האדם צריך לבדוק אם ההכבדה, העונש שהוא קיבל, הוא בגלל שהוא עבד טוב בחיבור ולכן הוא קיבל עביות נוספת, או שהוא התעצל בעבודה ולכן עכשיו נותנים לו עונש כדי שהוא יעבוד על פניו?

באמת קשה להבדיל, זו שאלה יפה ונכונה, אבל מה זה חשוב?

תלמיד: כי תמיד יש שאלה כזאת שמתעוררת, האם ההפרעה היא בגלל שלא עבדתי או דווקא להיפך בגלל שעבדתי טוב, כי זה הבדל גדול.

לא, ההבדל לא גדול. אם אני מקבל את זה כהזדמנות להתקדמות, אז עבורי אין הבדל אם זה הבורא שלא רוצה אותי ודוחה, או שאני עשיתי כאן איזו טעות וקיבלתי דחייה, כביכול גרמתי לזה בעצמי, כלומר או שזה בהתערותא דלתתא או בהתערותא דלעלא. זה לא חשוב, העיקר שיש לי עכשיו הזדמנות להתקדם. הכי נכון לא לקבל את זה בחזרה לעצמי, לא חשוב לי למה קיבלתי דחייה, אלא חשוב לי שיש לי עכשיו הזדמנות על פני הדחייה הזאת להתקרב לבורא.

שאלה: כיצד אנחנו מבררות את התכונות של החברות?

אני לא כל כך צריך את זה, זו לא העבודה שלי לברר את התכונות של החברים. העבודה שלי היא להיות קרוב אליהם ככל האפשר. לכן מה, אני הופך להיות פסיכולוג? זו לא הגישה הנכונה. אני צריך לאהוב אותם, להתקרב אליהם בכל התנאים שיש.

שאלה: איזה תכונות של חברות עלי קודם כל לנסות לרכוש, האם את הרצון שלהן לגלות את הבורא או את המאמצים שהן עושות בעבודה?

אני רוצה להגיע לאהבה, זאת אומרת לחיבור עם התכונות של החברות שנמצאות באותה הנטייה אלי כמו שאני רוצה להיות אליהן.

שאלה: כתוב בתחילת המאמר "לפיכך שמלמדים את הקטנים את הנשים כלל עמי הארץ אין מלמדים אלא לעבוד מיראה כדי לקבל שכר". מי הם קטנים, נשים וכלל עמי הארץ?

אלו שעדיין לא נכנסו לעבודה רוחנית.

שאלה: על איזו יראה כותב פה הרב"ש?

יראה מזה שהם לא מכוונים לבורא.

שאלה: האם דרך ייסורים עוזרת להוביל אותנו לדרך התורה?

כן, אלו שתי דרכים, דרך תורה ודרך ייסורים, ושתיהן מביאות בסופו של דבר לתיקון, אבל דרך ייסורים היא הרבה יותר ארוכה.

שאלה: מהי השגחה פרטית?

השגחה פרטית היא כלפי האדם, כמו שכתוב, כמו ששומעים. אנחנו צריכים להשתדל להיות בהשגחה פרטית, מה שקורה לנו זה הבורא שמביא בצורה אישית לכל אחד.

שאלה: מהם הסימנים שאנחנו נמצאים בלא לשמה?

שאנחנו חושבים על עצמנו אבל יחד עם זה נמצאים בחיבור באילו יחסים עם החברים ומכוונים למטרת הבריאה במשהו, משתתפים בשיעורים אבל בכל זאת עדיין חושבים על עצמנו, זה נקרא "לא לשמה".

שאלה: איך עשירייה מתקדמת ללשמה, על מה עלינו לעבוד במיוחד?

לעבוד במיוחד זה כמו שאנחנו לומדים עכשיו כל הזמן, רוצים למצוא פתרון במילה אחת? זה לא הולך בצורה כזאת, אנחנו צריכים ללמוד את כול הנושא הזה, להיכנס בו וכך להתקדם.

שאלה: איך אדם יכול להרגיש שהוא זקוק לעזרת הבורא כדי שכל מעשיו יהיו רק לשם שמיים?

אלה שוב אותן תשובות על אותן השאלות בעצם. אנחנו צריכים ללמוד מה שאנחנו לומדים בשיעורים, ובמשך היום אנחנו צריכים לחזור על זה כמה פעמים, להשתדל להתקרב על ידי הטקסטים האלה, לממש אותם ככל האפשר וכך מיום ליום. והשיעורים שלנו היום מסודרים בצורה כזאת שאנחנו על ידם יותר ויותר מתקרבים, אז אל תפספסו אותם.

שאלה: מה זה אומר שדרך ייסורים ארוכה יותר מדרך תורה?

"דרך תורה" זה שאני לומד מה אני מקבל מהבורא כתוצאה מהפעולות שלי בקבוצה, ו"דרך ייסורים" כשאני לא כל כך לומד ולכן הדרך יותר ארוכה ויכולה להיות גם בעשרות שנים יותר ארוכה.

שאלה: האם המקור היחיד לרוחניות שלי זאת עשירייה?

כן. כאן אין בכלל שום אפשרות אחרת להתקדם לצורת הבורא, לחיבור עם הבורא אלא רק דרך העשירייה.

שאלה: איזה תרגיל אתה ממליץ לנו פרקטית לעשות במשך היום בעשירייה כדי ליישם את מה שאנחנו לומדות על לשמה ולא לשמה?

אותו מאמר שקראנו בבוקר לקרוא אותו כמה פעמים, לחלק אותו לחלקים ולהבין איך הוא בנוי, זה מה שאני ממליץ.

שאלה: כשמסתכלים על חברים, מה זה נקרא לראות בחבר לשמה?

אתה לא יכול לראות בחבר האם הוא נמצא בלשמה או לא בלשמה. למה אתה מתכוון?

תלמיד: קודם אמרנו שצריך לראות בתכונות של החברים תכונות של אהבה, של השפעה.

כן, אבל לא שלשמה או לא לשמה.

תלמיד: איך מזה שאתה רואה בהם את התכונות האלה, הן תורמות לך בדרך ללשמה?

אני לומד אותן, אני מנסה להבין אותן, קנאה, תאווה וכבוד מקדמים אותי קדימה ולכן אני רוצה ככל היותר להיות קשור עם החברים שלי וככל היותר בצורה אמיתית.

תלמיד: במה לשמה מתבטא בסופו של דבר? זו כוונה, תכונה, פעולה, מה זה לשמה?

לשמה זה על מנת להשפיע. אני רוצה לעשות פעולה על מנת להשפיע לבורא, זה נקרא שאני עושה פעולה בלשמה, שאין לי מזה שום דבר בחזרה.

תלמיד: האם המעבר הוא מכך שאתה עושה את הפעולות לטובת עצמך ועובר לזה שאתה עושה אותן לטובת הבורא, איך זה קורה?

זה על ידי האור העליון שגורם לי שאני עובר מכוונות על מנת לקבל או מה שנקרא לא לשמה, לכוונות על מנת להשפיע שנקרא לשמה.

תלמיד: אז למה דווקא בנקודה הזאת כל כך הרבה נופלים?

כי זה נגד הטבע שלנו. כל זמן שיש לי רצון לקבל והוא עוזר לי ואני רוצה לדעת מה כתוב, ולהיות חכם, ולהבין על מה מדברים מקובלים, זאת עדיין צורה אגואיסטית שאני לומד בצורת לא לשמה. לא לשמה - לא לשם תורה, לא רק לשם הבורא אלא גם לשם התורה כי היא כולה קיימת כדי להביא אותי לעל מנת להשפיע.

תלמיד: התועלות בלא לשמה הן מאוד ברורות, גם חומר הדלק שיש לך שם מאוד ברור, אבל מאוד מורגש שלהתחיל להיות בכיוון של לשמה, אם לא באה אליך פעולה מלמעלה אז מאיפה, איך זה יקרה?

זה יקרה מלמעלה כמו כל הפעולות.

תלמיד: איך אתה מגיע לנקודה שאתה מאפשר לדבר הזה לקרות?

זה לא תלוי בנו, אנחנו צריכים להמשיך ככל האפשר לדחוף את עצמנו לחיבור, לעל מנת להשפיע, ובזה אנחנו מאפשרים לאור העליון להיות יותר קרוב אלינו, להשפיע עלינו ואז הוא משפיע ומקדם אותנו בזה אליו וכך מתקדמים.

תלמיד: מה זה אומר "לא תלוי בנו"?

זה תלוי עד כמה אתה בכל זאת דוחף את עצמך ללימוד, להפצה, לחיבור עם החברים, לחיבור בכלל עם הכלי העולמי שלנו, הכול מקרב אליך את המאור הגדול.

תלמיד: אז אני דוחף את עצמי לכל הפעולות שעכשיו אמרת? האם הבורא מצפה למשהו ממך שאפשר להגיד, "ברגע זה אני מוכן ללשמה" או שאי אפשר לדעת שאתה מוכן ללשמה?

כשהאור ישפיע אתה תראה שאתה מוכן ובכמה, באיזו מידה מהקטנה עד הגדולה, יותר ויותר ללשמה.

תלמיד: האם יש לי דרך לבדוק את עצמי מיום ליום האם אני יותר בכיוון של לשמה?

דרך לבדוק ממש בצורה מדויקת, מספרית או משהו, אני לא אומר שיש ואחר כך זה כבר במדרגות אבל בינתיים לא, בינתיים זה בהרגשה שלך. אם אתה נשאר מיום ליום ומתקדם ברצון שלך בעל מנת להשפיע, בנטייה שלך, בכיוון לחיבור עם החברים אז אתה מתקדם.

שאלה: אז מה צריך להשתנות בך מבחינה רגשית מיום ליום?

שאתה נמצא באותו הכיוון, שאתה רוצה עוד ועוד להיות מחובר, והחברים שלך למרות שאתה אפילו רואה אותם לפרקים יותר רחוקים ואתה דוחה אותם, מבין שאתה צריך להתקרב אליהם בכל זאת וכן הלאה.

שאלה: אמרת לנו קודם שכל הפעולות הרוחניות צריכות להתקיים בארגון של העשירייה.

כן.

תלמיד: מה הופך פעולה שאנחנו עושים לפעולה רוחנית?

פעולה רוחנית היא לכיוון החיבור כדי להגיע למערכת אדם הראשון.

תלמיד: איך זה קשור לקשר שיש למישהו בעשירייה, נניח אם יש דברים שאנחנו מרגישים שאנחנו עושים לבד, כמו לקרוא מאמר לפני השינה בבית?

ככל שאנחנו מתקשרים בעשירייה, לפי זה אנחנו נמצאים בבצוע העבודה הרוחנית כי אי אפשר לבצע עבודה רוחנית אם לא תהיה עשירייה שלמה, אם כל החברים שנמצאים במשהו, איכשהו משתתפים יחד בחיבור ביניהם ומתוך החיבור שלהם מגיעים להשפיע לבורא.

שאלה: על מה חשוב לנו לשים לב כשאנחנו עושים פעולה בעשירייה, נניח זום או סעודה, מה צריך להיות בראש מעיינינו כדי לא לפספס את הפעולה הזאת?

פשוט לא לשכוח מה זה נקרא פעולה רוחנית, זה חיבור בינינו ולבורא סך הכול שתי פעולות יש לנו, להתחבר בינינו ולהתכוון לבורא.

שאלה: איך אני יכול לבדוק שאני באמת מלקט את התכונות של החברים?

לפי התגובה. אם אתה מקבל מלמעלה תגובה נכונה סימן שהיית בפעולה נכונה.

שאלה: בתחילת המאמר הוא כותב "אני ראשון ואני אחרון, ומבלעדי אין אלקים" ובסוף הוא כותב "כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו". מה המטרה של הכבוד של הבורא, למה דווקא כבוד?

אתה צריך להשיג את כבוד הבורא מפני שאז אתה משיג את הפסגה של כל המציאות. מהנקודה הזאת שהוא אחד יחיד ומיוחד וכולי, מהנקודה הזאת מתחילה הבריאה שאליה אתה רוצה ואתה צריך, אתה חייב להגיע אחרת אתה לא גומר את התיקון שלך. אנחנו לא מדברים על כבוד הבורא כמו שאנחנו מדברים על כבוד האדם. אנחנו מדברים מטעם הכלים, מטעם התיקונים שאדם צריך לעשות על עצמו.

תלמיד: מה זה אומר מטעם הכלים ומטעם התיקונים?

אתה צריך להגיע בתיקונים בכלים שלך לכבוד הבורא. אתה צריך להרגיש כמה הוא מיוחד, הכי גבוה, הכי מסודר ומכוון לתיקון של כל הבריאה כי הוא בעצם מחזיק את כל הבריאה.

תלמיד: איך אני מרגיש את זה כי עכשיו אני לא מרגיש. איך דרך החיבור עם החברים אני מרגיש ולמה אני צריך להרגיש דווקא בצורה כזאת?

כי כלפי הרצון לקבל שלך זה הדבר הכי גבוה ולכן כך אתה צריך להשתדל להגיע לזה.

שאלה: אנחנו קראנו שהבורא נותן לנו בלב את הרצון להשפיע. כשאני שם לב אני מרגיש הודיה ושמחה. האם זה הרצון לקבל שלי שרוצה לקחת בעלות על מה ששייך לבורא או שבעצם אני יכול ליהנות מההרגשות האלה?

זה לא חשוב לנו עכשיו. אם הרצון לקבל שלי ככה משתנה או שאני מקבל רצון להשפיע ממש בעצמו. אחר כך אנחנו נדע, בינתיים אנחנו לא יכולים להבדיל.

שאלה: אם אדם תופס את עצמו שהוא חושב רק על עצמו וזה הופך להיות אצלו ייסורים, זו מתנה מלמעלה?

כן. תלוי באיזה מצב הוא נמצא. עניין הייסורים תלוי באדם. לא שלייסורים יש תופעה מיוחדת, זה נמדד כלפי האדם.

שאלה: שמענו היום שהבורא נותן לנו תענוגים ואנחנו מחזירים לו הערכה. מהי ההערכה כלפיו?

ככל שאנחנו יכולים להעריך אותו שכל מה שהוא עשה זה טוב ומיטיב לקראת מטרת הבריאה.

תלמיד: האם ההערכה זה כלי, אמצעי להמשך הקשר?

הערכה היא כלפי מטרת הבריאה. כל מה שהוא עושה זה כדי להביא אותנו למטרת הבריאה. לחיבור אחד שאנחנו נתחבר, זאת אומרת בתיקונים שלנו שאנחנו נגיע לחיבור השלם ואז אנחנו נשיג את המצב כמוהו.

תלמיד: איך זה בא לידי ביטוי ביחס לעשירייה?

ברור שהעשירייה צריכה להיות מחוברת ונכללת זה בזה.

תלמיד: דיברנו על תכונות.

התכללות התכונות צריכה להביא לנו תכונה סופית שלמה. זה נקרא בורא.

תלמיד: ועל זה הערכה?

כן. אנחנו בונים אותו.

תלמיד: האם תכונות הערכה הן אמצעי לדו-שיח, לקשר רציף?

כן.

שאלה: אמרת קודם שיש לנו שתי פעולות בסך הכול - להגיע לחיבור בינינו ולכוון את עצמנו לבורא.

כן.

תלמיד: אפשר קצת לעזור לנו, מה זה אומר לכוון את עצמנו לבורא, איך אפשר להרגיש את הבורא ואיך אפשר לכוון אליו?

לכוון את עצמנו לחיבור בינינו אנחנו חייבים, זה ברור, כתוב. לכוון את החיבור בינינו שיקבל את צורת הבורא, זאת אומרת לכוון את החיבור בינינו לבורא, לצורת הבורא, זו כבר שאלה אחרת. על ידי הפעולות האלו אנחנו מגיעים לצורה שלמה של הנבראים שהם חוזרים להיות כאיש אחד בלב אחד, בחיבור הדדי ואז הבורא ממלא אותם.

תלמיד: אמרת עכשיו שיש שני שלבים, וגם שאנחנו צריכים לכוון את החיבור שלנו שיקבל צורה של הבורא. כדי להגיע לחיבור שנוכל להרגיש בו את הבורא אנחנו צריכים לקבל את הצורה שלו, כלומר לנסות להרגיש מה זה לכוון לבורא אני אוכל אם יהיה כזה חיבור אצלי בעשירייה, אז האם לכוון את עצמנו לבורא זה יכול לשמש אותנו לחיבור עצמו?

יוצא שאנחנו לא יכולים זה בלי זה וזה בלי זה. כל אחד צריך לבטל את עצמו כלפי החברים, ואז בצורה כזאת להתקרב בינינו ולהתחבר בינינו. וכשאנחנו מתחילים להתחבר בינינו, אחרי שאיכשהו מתקרבים, זה נראה כמו לעשות צמצום, מסך, אור חוזר והתקשרות, אבל כשאנחנו מתחילים להיות בהתקשרות בינינו אנחנו צריכים להבין מה זה נקרא צורת הבורא, בוא וראה בינינו, שאנחנו כולנו פותחים את עצמנו כל אחד לזולת. ואז מגיעים בזה להתכללות בינינו כך שאף אחד לא נשאר בצורה השבורה שלו, אלא כולנו מתחברים בכל מיני תכונות משניות זה עם זה וזה עם זה, כך שאין אף תכונה שהיא נשארת לא מחוברת עם התכונות האחרות, וכך מגיעים לתיקון השלם.

שאלה: לגבי העצה לקרוא את המאמר שלמדנו היום ולחלק אותו לחלקים, להבין איך הוא בנוי, האם זו עבודה אישית או לעשות אותה יחד בעשירייה?

יחד בעשירייה נראה לי שזה לא כל כך ילך, המאמר עצמו הוא ארוך, ועד שאתם תתאספו ותתחילו לקרוא ייקח זמן, כי זה מאמר של שני דפים שלמים. אני חושב שכל אחד צריך איכשהו לקרוא אותו מדי פעם, עוד פעם ועוד פעם, שיתבלבל, שישכח, שיחזור שוב, וכך על ידי זה תהיה התקשרות. העיקר שעל ידי זה נמשוך את המאור המחזיר למוטב. זה לא עד כמה נבין בשכל, אלא שנרצה שהמאמר הזה ייכנס לתוך הלב שלנו.

כל המאמרים שאנחנו קוראים בזמן האחרון, כולם מדברים על לא לשמה ולשמה.

תלמיד: אדם שעושה כזאת עבודה באופן אישי במהלך היום מושך את המאור המחזיר למוטב?

כן, ודאי, כל אחד, ואם כולנו נעשה כך אז עוד יותר.

שאלה: כתוב "אני הראשון ואני אחרון", אז מהי האחריות שלי כלפי העשירייה?

מה זה שייך לאני ראשון ואני אחרון, "אני ראשון ואני אחרון" מדובר על הבורא לא מדובר על האדם. ולכן עבודת האדם היא להגיע למצב שהוא מגלה שהבורא הוא הראשון והוא האחרון.

תלמיד: מהי האחריות שלי כלפי העשירייה, מהן הפעולות שלי כלפי העשירייה, אם הכול זה הבורא, אם הוא הראשון ואם הוא גם האחרון?

העבודה שלי כלפי העשירייה היא שאני צריך להביא להם את כל מה שרק אפשר משיטת השגת הבורא, גם בכוח וגם בפועל, גם בהסברה וגם בפעולה. אני חייב לחברים שלי את הכול, אני מתחייב שהם יגיעו לגמר התיקון.

שאלה: למה ככל שאנחנו נדבקים יותר לאור אני באופן אישי מרגיש יותר רחוק מכל כוונה לחשוב על החברים, לתת לחברים? זה נראה לי תמיד יותר ויותר קשה לעבור את היום במחשבה מתמדת על החברים.

זה זמני וזה יעבור, אתה תראה שעוד הכול ישתנה.

שאלה: לא לשמה אלה הפעולות שלנו שצריכות להיות מכוונות להשפעה ובינתיים מבוצעות לשם קבלה, לשמה זה לקבל על מנת להשפיע. מהו מצב הביניים בין לא לשמה ללשמה?

לשמה זה נקרא על מנת להשפיע, להשפיע על מנת להשפיע או לקבל על מנת להשפיע, זה נקרא לשמה.

תלמיד: להשפיע על מנת להשפיע זה גם לשמה?

כן, כל מה שלא לכלים דקבלה שלי נקרא לשמה.

תלמיד: איך אם כן מתבצע המעבר הזה מקבלה להשפעה?

על ידי המאור המחזיר למוטב.

(סוף השיעור)