*טעימות נבחרות משיעור בוקר 14.12.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*בכל יום יהיו בעיניך כחדשים*

*הכוונה שלנו צריכה להיות יותר ויותר מכוונת לחיבור, שבכל זאת נראה בכל פעולה ופעולה מה אני הולך להשיג*? המטרה שלי, בכל יחס לחיים, לבורא, לחברים, לעצמי, למצב שאני בו נמצא, כל פעם אני חושב רק על כך שאני ע"י הפעולה, המחשבה, ע"י הרצון *אני רוצה לדחוף קדימה את הרצונות השונים האלה שיהיו יותר ויותר מחוברים ומלוכדים, כך שבסופו של דבר זה יהיה רצון אחד*. הרצון האחד הזה יהיה רק רצון להשפעה ההדדית של כל הרצונות שכוללים אותו.
כל יום וכל רגע אנחנו משפיעים על מה שקורה בשמיים, ועל מה שיקרה איתנו. בטח ראיתם בטלוויזיה כמה היה נראה לנו איזשהו מקום ריק בחלל, ועכשיו כשפתחו את הטלסקופ הגדול התחילו לראות, ופתאום ראו מיליארדי כוכבים, אינסוף, ובכלל שזה עוד יקום אחד שנפתח, והיה נראה לנו שזה מקום ריק, חשוך, שאין כלום. זה אומר כמה באמת *אנחנו נמצאים בעולם שהוא אינסוף, גם רוחני וגם במובן הגשמי. אנחנו צריכים ללמוד איך אנחנו מתקרבים בינינו, זה הזמן שלנו. נתקרב בינינו בלבבות וברצונות, ובהתאם לכך יכול להיות שנראה גם תגובות, אפילו בשמיים*. אני מדבר על זה כי מעניין מאד לראות את הדברים.
ש: הפתרון לריחוק שהולך וגדל יבוא קודם בשכל או קודם ברגש..?
ר: אני לא יכול להגיד ע"י מה יבוא השינוי. נראה לי שנשלים את זה, אבל מה שלא יהיה הפתרון, הוא קרוב. *נגלה שאין לנו ברירה, אנחנו מכניסים את עצמנו, מביאים את עצמו למצב שאין לו פתרון אחר אלא רק לשנות את טבע האדם. שינוי טבע האדם זה הדבר היחידי שיכול להציל אותנו*, וזה רק ע"י כך שנעשה את התרגילים שחכמת הקבלה מביאה לנו.
ש: רק אם נהיה על פי התהום, נבין זאת?
ר: כל אחד מתאר לעצמו איך שהתהום נראה לו ומתי, אבל אנחנו נתחיל להבין שאחרת אין לנו ברירה, שאנחנו סה"כ הולכים לאיבוד.
ש: איך העבודה שלנו תהייה מתוך שמחה ולא תרחיק אותנו מרוחניות?
ר: זה תלוי בחיבור בין החברים וכמה אנחנו רואים לפנינו את המטרה ושהיא קודם כל בהישג ידינו, בעזרת ה' ודאי. אנחנו כבר נמצאים בשלב האחרון של העבודה, ומרכיבים ממש את הכוח האחרון, הדור האחרון. אז נראה את כל התהליך, איך שהוא גמור ומה הוא מציג לנו.
ש: כשמתחברים רצונות לרצון אחד, מתבטלים הניגודים?
ר: לא, שום דבר לא נעלם, רק נכנס לסדר הנכון, לקשר הנכון זה עם זה. החומר לא יכול להחזיק את עצמו יחד אם לא יהיו בו קטבים, כלומר דווקא הניגוד והחיבור זה עם זה, יחד הם בונים מערכת קשוחה, טובה, נכונה, וחזקה. *אנחנו בעצמנו, אפילו בשכל שלנו, חייבים להיות גם ברצונות ומחשבות שונים ומנוגדים, ואם יש ביניהם השלמה הדדית, אנחנו יכולים להחזיק אותם, לעבוד איתם ולהתפתח*.
ש: מה זה אומר לחבר שני רצונות לרצון אחד?
ר: רצונות שונים שכל הזמן נמצאים בהתחלקות, ואנחנו צריכים רק לעבוד על השלמה ביניהם. *כל העבודה שלנו היא ההשלמה, איך לחבר דברים מנוגדים*. רואים כמה הבריאה נמצאת בהשלמה, בשלמות, בזה שמוסיפים, מתחברים, מתקרבים זה אל זה. זה נותן לנו את הרגשת האיחוד, שלמות, ערבות, וכן הלאה. ש: מה מחבר שני רצונות לרצון אחד?
ר: המטרה. רק ע"י כך שאנחנו מחברים את הרצונות, ובכלל חלקים שונים ומנוגדים, אנחנו משיגים את המקור שלהם.. יש איזשהו כוח חיצון שדוחף את הכל לחיבור. למה? כי בזה אנחנו משיגים את הבורא.
האנושות בעצמה מתקדמת בצעדים מאוד מאוד קשים ולא עקביים, מפני שהיא לא יודעת לאן היא הולכת בדיוק. מה שמתגלה, מתגלה. מה שלא מתגלה, לא מתגלה. היא לא פועלת במחקר לכיוון ברור ובטוח. לכן כך אנחנו מתפתחים, מה שמתגלה בדרך, מתגלה. אני מקווה שעוד מעט זה יגמר ושנראה דרך יותר מוארת.
ש: האם ההבדלים בין נשים לגברים עוזרים לנו לבנות את המצב החדש, לשמה?
ר: ודאי שכן, לכן אנחנו כך ברואים, נמצאים מאורגנים. זה לא לפי השכל שלנו. אני מקווה מאוד שאנחנו עוד מעט נדע באיזה צורך בדיוק אנחנו צריכים להשלים זה את זה, *גברים ונשים* יחד. אנחנו צריכים להתקדם כמו שאנחנו מתקדמים, וודאי שהיחסים בינינו ישתנו לאט לאט בהתאם לתיקונים הפנימיים שבכל אחד ואחד, ואז נדע ונגלה מי אנחנו בדיוק. *בינתיים אף אחד מאיתנו לא מכיר את עצמו*.

ש: איך הולכים ביחד בעשירייה של הנשים שתומכת בגברים..?
ר: בינתיים זה אסור. קבוצה הגברים מתקדמת, וקבוצה הנשים מתקדמת. הם יכולים להיות קשורים ביניהם רק בעבודות חיצוניות, בהפצה, בכתיבת מאמרים, אבל לא יותר מזה.. בינתיים עשיריות הנשים יכולות להתחבר ביניהן, ועשיריות גברים יכולות להתחבר ביניהם, זה טוב. מה שאין כן, במעורב גברים ונשים זה לא טוב.
ש: איך לקחת את רצונות החברים כשלי, כדי לבקש עליהם?
ר: *אתה חייב לקבל את החבר כך שאתה מצדיק אותו. כלומר שכל הרצונות, כוונות, מחשבות, פעולות, נטיות, כל מה שיש לו, זה הכל מכוון למטרת החיבור של כולם יחד. לצורה כזאת אתה פונה אליו ומשלים אותו*.
ש: כיצד אנחנו מודדים אם אנחנו מתקרבים או מתרחקים?
ר: לפי השגת המטרה. אם כדי להשיג את המטרה אני צריך להרגיש כמה אני רחוק מהחבר, אז השגת המרחק בינינו תהיה לטובתי ואני אשמח מזה. הכל תלוי במטרה.
ש: אם אני פוגשת בחברה תכונות מנוגדות, האם כדאי לי לדבר איתה בעדינות?
ר: לא, לא רצוי, מי יודע איך היא תקבל את זה. נסי להתגבר לבד על הצורה שרואה בה, ולחפש דווקא נקודות דומות לשתיכן.
ש: אם אני נמצא בשיעור רוצה להקשיב לרב ובמקביל יש לי רצון לחיבור. איך להשלים בין הרצונות?
ר: אני לא יכול לתת לך הסבר, אבל עוד מעט נקווה שניכנס לכאלו מצבים שבהם תוכל גם בזה וגם בזה לעבוד יחד, כי לכל פעולה ופעולה גשמית אתה תיתן משקל רוחני, ולפי זה תשקול.
החיבור זה תהליך שמציג לכל אחד ולכולם כמה ההתקרבות מועילה ואפקטיבית. באותה המידה כולם מנסים להתקרב ולשתף פעולה.. אט לאט אנחנו מושכים את האור העליון והוא נותן לנו תחושה שהעתיד הטוב, ההשגה, ההבנה נמצאת דווקא בהתקרבות בינינו. דווקא בינינו אנחנו מוצאים את הנקודה, את התחום שמבהיר לנו את כל המיקרו יקום שלנו, עבור כל אחד ואחד מאיתנו.

ש: אנחנו צריכים גם באופן רגשי לאתר את הנקודה שמושכת לחיבור עם החברים?
ר: כן. או שזה יבוא מתוך קנאה, מתוך רצון לכבוד, מושכלות, תהילה, או שתשמע את זה מתוך כך שמשיגים איזושהי מטרה גדולה שבכל זאת כולם מתקרבים אליה ושואפים אליה. אבל כך או אחרת, אתה רואה לפניך שכל מה שקורה בעולם, למרות שזה נמצא בתנועה אגואיסטית, בכל זאת זה הולך לכיוון החיבור, עם כל הקשיים, האבדות והייסורים שבדרך. אבל בכל זאת זה הולך לכיוון של התחברות. נקווה שבכל זאת זה יהיה תהליך מהיר, טוב לכולם.
ש: אני לא מרגיש את עצמי בחשק פנימי, אני לא מסופק מהעבודה?
ר: מצוין. ככל שתתקדם, כך יהיו לך עוד ועוד רצונות כאלו, אחרת לא תתקדם. מתקדמים רק מתוך חיסרון.
*בכל ירידה וירידה אנחנו צריכים להגיע להרגשה שאנחנו יותר ויותר נזקקים לבורא. זה קודם כל הרווח מהירידה, שמרגישים כמה בריחוק ממנו אנחנו אבודים*.
ש: איך לבנות חיסרון הולך וגדל מיום ליום?
ר: החסרונות יכולים להיות שונים. *את החיסרון הנכון אנחנו מקבלים אם נמשכים, אפילו בצורה מלאכותית, להיות יותר קרובים לחברים. כתוצאה מכך אנחנו מעוררים את המאור המחזיר למוטב. הוא מאיר עלינו ואז אנחנו מרגישים חסרון נוסף, אמיתי*. כלומר ככל שאפשר להתקרב יותר לחברים, כך זה מעורר רצון חדש, אמיתי, רוחני בינינו.
*מאיפה אתה יודע שאתה לא משפיע על העולם? אתה לא רואה זאת, אבל אתה משפיע*. כמו תינוקות, הם לא יודעים כלום, אבל סביבם העולם עוסק בהרבה דברים כדי לספק להם מה שהם צריכים. כך גם אנחנו מתקדמים ברוחניות. אנחנו לא מבינים איך מתקדמים, לא מרגישים את הפעולות שלנו, אבל הכוחות העליונים בהתאם לכך מתארגנים ביניהם ומקדמים אותנו. לכן *בואו לא נשפוט לפי מה שאנחנו מרגישים ומבינים, אלה נאמין למה שהמקובלים אומרים, שיש עבודה גדולה בכוחות הבורא, בכוחות העליונים סביבנו, כדי להביא אותנו להתפתחות הדרגתית בינינו, שבאמת נזכה להידמות לבורא, להיות בני אדם*.
ש: מה התנאי שהאדם יזכה לראות שהוא מרוחק מרוחניות?
ר: שיעבוד קשה ברוחניות, ככל האפשר, ואז הוא יראה כמה עוד לא השיג את מה שצריך.
ש: איך מבקשים מהחברים עזרה להתחזק, כשנמצאים בין שמים לארץ?
ר: *אם כולנו נחזיק זה את זה, אפילו שנהיה תלויים בין שמיים וארץ, נוכל לקבוע על השמיים מה שיהיה איתנו. הכל תלוי בחיבור בינינו*.
*מי שרוצה באמת להתקדם בצורה ישירה, מהירה, בלתי פוסקת, דואג על ההתקדמות בכל מצב ומצב. אפילו במצב של עלייה הוא בכל זאת מחפש: "איך עוד אני יכול להוסיף כדי להתקדם מכל מצב ומצב שלי*".
ש: הרב"ש היה מעורר שמחה דרך ריקוד. האם עלינו לעורר את השמחה בצורה ישירה או בפעולות בעשירייה?
ר: לפעול גם כך וגם כך. מצד אחד אתה צריך לקפוץ ולרקוד כמו שעשה רב"ש ,כדי להכריח את עצמך להחליף את מצב הרוח והמחשבות. מצד שני ניתן לעשות את זה בזכות השפעת החברים עליך. גם כך וגם כך, כלומר בצורה פיזית ולפי מצב הרוח.
ש: איזה עוד חסרונות אפשר למצוא במצב של עלייה?
ר: *הרבה מאוד. תתחילי את העלייה ותגלי. כל החסרונות מתגלים דווקא במצב של עלייה*.
ש: בכל מצב חדש, מה צריכה להיות התפילה הפנימית....?
ר: זה צריך להיות מבוסס על הרגשות פנימיות. חברים, מה אתם רוצים, שאני אצייר לכם את הרגשות הפנימיות? אתם בעצמכם צריכים להוציא אותן החוצה, ולנסות לקלוט, להבין.
ש: כתוב שבזכות ההרגל הוא לא זוכה למטרת הבריאה. מצד שני ההרגל יהפוך לטבע שני...?
ר: עליכם כל הזמן, בכל דבר, כמה שיותר להכניס את הכל להרגל. מצד שני כל הזמן להוסיף לזה בכל יום רגשות חדשים, ניתוחים חדשים.
ש: איך להגיע למצב שהעבודה לא תהיה מתוך הרגל ושגרה?
ר: *אם אתה מחפש כל יום יותר קשר עם החברים, אתה תראה כמה בכל יום תהיה לך עבודה אחרת לגמרי*.
ש: איך אתה מצליח לראות כל יום כיום חדש?
ר: *אני משתדל להכין את כל הדברים האלה כבר מהערב. כשאני קם בבוקר, אני קם כבר כמו תינוק שרוצה לראות את העולם בעיניים חדשות והכל מחדש. הוא רוצה לשחק, וכל העולם לפניו*.
ש: איך אנחנו יכולים להכין את עצמנו לקבלת התורה מדי יום ולהגיע לדבקות עם הבורא?
ר: *צריך להכין מאתמול להיום, וגם לרשום לעצמם שאלות שמתעוררות ואין עליהן תשובות. כך יהיה לך תמיד על מה לחשוב ולמה להשתוקק*.

*תע"ס חלק ו*'

ש: מהי המחיצה, הפרגוד בין ו"ק וג"ר?
ר: זו החלוקה בתוך בינה בין ג"ר דבינה לז"ת דבינה. ג"ר דבינה רוצים להיות בחסדים ולא לקבל את אור החכמה. ז"ת דבינה רוצה לקבל גם את אור החכמה, לא אור גדול אבל בהתאם לרצון שלה. זה ההבדל בין ג"ר לז"ת שבבינה.
ש: מתי אפשר להרגיש את זה?
ר: אני לא יודע מתי. כשיהיה לך רצון אמיתי להשפיע, אז תהיה לך צורה חדשה, שנייה, של כלי, של השפעה חוץ מקבלה. אז תוכל ביניהם להתחיל להרגיש את מצבך.
בכל מקום שבו יש כלים דקבלה וכלים דהשפעה, ביניהם יש גבול שנקרא *פרסא*.
ש: צריך לפרוץ את הפרסא...?
ר: לא, ההיפך, אתה שומר על הפרסה, שומר שהאורות העליונים לא יירדו לכלים דקבלה שנמצאים למטה מהפרסא.
ש: באיזשהו שלב הפרסא מתבטלת?
ר: אם יש לך כאלו מסכים שאתה יכול לעבוד אפילו עם כלים דקבלה בע"מ להשפיע, אז הפרסא כאילו נעלמת, מצטמצמת, עולה, יורדת. זה הכל לפי כמה אתה שולט בכלים דקבלה שלך, שיהיו אך ורק בע"מ להשפיע.

*מאמר החירות*

אם האדם לא מתקן את מה שנופל עליו, את מה שיש בתוכו, אז אף אחד לא יוכל במקומו לעשות זאת.

ש: למה זה כך? אם אני לא אעשה את שלי, אז במערכת מישהו אחר יחליף אותי..
ר: לא, איך יכול להיות? *אם זה שייך אליך ממש, אף אחד לא יודע, אף אחד לא יכול לגעת בזה. זה הרכוש הפרטי שלך*.
מה זה רוצחי נשמות?
ר: אם אני לא נותן למישהו לעשות את התיקון בנשמה שלו, אז אני כאילו הורס את הנשמה שלו, הורג אותה. זה נקרא *כהורגי נשמות*.
אנחנו צריכים רק להגיע למצב שעוזרים לאדם להבין שהוא צריך תיקון. ממש לתמוך בו קצת לקראת התיקון.
ש: לא לנסות לשחרר אותו, לשפר אותו?
ר: לא, זה נקרא כבר *מתקני עולם* אם אתה לוחץ על מישהו ומתקן מישהו, אפילו על הילדים שלך.
רק תפזר את חכמת הקבלה בין האנשים בצורה שלא מחייבת אותם, אלא רק מודיעה להם מהו תיקון העולם. רק בצורה כזאת אתה לא הורס את הנשמות.
ש: איזה פעולות ומחשבות בעשירייה מדכאות או הורסות נטיה פרטית או תכונה של חבר?
ר: הדבר הכי גרוע זה אם אנחנו מחייבים אחד את השני בכוח, בפחד, או בכוח הפחד מעונש. *אם אנחנו מחייבים את החברים לעשות פעולות כלשהן, זה חייב להיות בבחירה חופשית*.
ש: יש גבולות או מסגרת, וזה מאלץ את החברים?
ר: רק דוגמה.
ש: איך אני יכול לשים לב שהבעיה דווקא בי ולהתחיל לתקן..?
ר: *לנסות להשיג אהבה כלפי חברים. אין כאן משהו אחר. האהבה הזאת כבר תכוון אותך איך להתקשר איתם נכון*.
ש: מה יכול לעורר בי רצון להשיג אהבה כלפי אלה שאני שונא. נראה לי שכולם הורגי נשמות?
ר: *עליך לתאר לעצמך שהבורא עומד מאחוריהם, והוא כעקרון עושה אותם כאלה בעיניך כדי שאתה תשנה את עצמך ותהפוך להיות דומה לבורא. כלומר הדבר שלילי שהחבר מעורר בך, למעשה נעשה ע"י הבורא כדי שאתה תשנה את עצמך וכך תתחבר עם הבורא, דווקא דרך החברים*.
ש: צריך להיות מהפך, שארצה? אני צריך להתחיל לסבול מזה שאני הורג נשמות?
ר: עליך ללמוד מהחברים ולהראות להם כמה אתה רוצה להיות טוב ומקושר איתם, למרות שאתה לגמרי לא צריך את זה.
ש: מה זה חופש הפרט?
ר: *חופש הפרט זה כאשר את הופכת להיות מזוהה לגמרי עם הבורא. אז את נחשבת כחופשיה לגמרי. זה יכול להיות רק במצב שאין בך שום רצון לקבל שמדבר, אלא רק רצון להשפיע*.
ש: יש מנהיג במדינה שפתח במלחמה והוא מביא רע גדול מאוד גם למדינה שלו גם למדינה אחרת.. מה זה לתת לו חירות ולשכנע אותו שהוא יתקן?
ר: אף אחד לא מדבר כך. אלא נאמר שעלינו להתנהג בצורה כזו שעלינו לתקן את המצב. המנהיג הזה הוא תוצאה של היחסים בינינו. אנחנו עשינו אותו כך.
ש: אז לא לגעת בו ולעסוק בתיקון עצמנו?
ר: מה התועלת שתיגע בו? אז יבוא אחר. להיפך, צריך לעשות כך שלא יהיה מצב כזה בעולם, שלא יוכל להופיע אדם כזה שיכול להזיק לאנשים. זה תלוי בנו.

קבלה מדיה

קבלה מדיה

איזור אישיכדאי להיכנס כדי להוסיף לייק לסרטונים, לשמור תכנים ולהירשם למינויים.

סדרת שיעורים בנושא: בעל הסולם - undefined26 novembre - 24 dicembre 2022שיעור 1014 dic 2022

26 novembre - 24 dicembre 2022

שיעור 1014 dic 2022

בעל הסולם. מאמר החירות

טועןתיכף מגיע

קבלה מדיה© כל הזכויות שמורות 2003-2026 בני ברוך - קבלה לעם

איזור אישי
כדאי להיכנס כדי להוסיף לייק לסרטונים, לשמור תכנים ולהירשם למינויים.

סדרת שיעורים בנושא: בעל הסולם - undefined
26 novembre - 24 dicembre 2022
שיעור 1014 dic 2022

טוען
תיכף מגיע

קבלה מדיה
© כל הזכויות שמורות 2003-2026 בני ברוך - קבלה לעם