שיעור בוקר 14.12.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 421, מאמר "החרות"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "החרות", כותרת "חיוב השמירה על חרות היחיד".

אלו דברים מאוד מעניינים ובזמננו מאוד אקטואליים.

חיוב השמירה על חרות היחיד

"ודע שזהו הרכוש האמיתי של היחיד, שאסור לפגוע בו, או לשנותו. כי סופם של כל אלו הנטיות הכלולות ב"מצע", להתפעל ולקבל צורות מושכלות, כשיגדל אותו היחיד ויעמוד על דעתו. כמבואר לעיל. ומכח חוק ההתפתחות השולט בכל השלשלת ההיא הדוחף אותה תמיד קדימה, כמבואר במאמר השלום. נמצא עוד, שסופם של כל נטיה ונטיה, לההפך למושכלות מאד גבוהות וחשובות לאין ערוך.

נמצא שכל מי שמשחית איזו נטיה מהיחיד, ועוקר אותה ממנו, הריהו גורם שיאבד מהעולם השכלה נשגבה ונפלאה ההיא, שעתידה לצאת בה באחרית השלשלת. משום שנטיה ההיא, לא יארע עוד לעולם, בשום גוף אחר זולתו." אם האדם הזה לא מתקן את מה שנופל עליו, את מה שיש בתוכו, אז אף אחד לא יוכל במקומו לעשות זאת. ומה קורה עם כל העולם, עם כל המציאות, אם יהיה פגם לא מתוקן? על זה נדבר אחר כך.

שאלה: למה זה כך? כי אם אני לא אעשה את שלי, אז המערכת היא אחת, משהו אחר יקרה, יחליף.

לא, איך זה יכול להיות? אם זה שייך אליך ממש, אז אף אחד לא יודע, אף אחד לא יכול לנגוע בזה, זה רכוש פרטי שלך.

תלמיד: אבל הוא יחליף אות אחת באות אחרת, ייקח מישהו אחר, משהו אחר במערכת ימלא את התפקיד שלי.

נדבר על זה. יש משהו במה שאתה אומר, אבל זה לא עד כדי כך מסודר.

"כאן צריכים להבין, שבשעה שאיזו נטיה מתהפכת ומקבלת צורת מושכל, אין עוד יותר להכיר בה הבדלות של טוב ורע. כי הבדלות אלו ניכרות רק בזמן היותן נטיות או מושכלות בלתי בשלות, ובשום פנים לא יוכר שמץ מהם, בעת שמקבלות צורת מושכלות אמיתיות. ודבר זה יתבאר במאמרים הבאים, בכל טעמו ונמוקו." על זה עוד נדבר, זה מאוד מעניין. אין דבר רע ואין דבר טוב, אלא צריכים לשקול כל דבר לפי ההתפתחות שלו בעצמו.

"מזה מובן לנו, גודל החמס, שעושים אלו האומות, המטילים מרותם על המיעוטים ועושקים את חרותם, מבלי לאפשר להם להמשיך את דרך חייהם, על פי נטיותיהם, שהגיעו אליהם בתורשה, מאבות אבותיהם, כי כרוצחי נפשות נחשבים. וגם הבלתי מאמינים בדת ובהשגחה מטרתית, יוכלו להבין את חיוב השמירה על חרות היחיד, מתוך מערכות הטבע.

כי עינינו רואות איך כל האומות שנפלו ונהרסו מדור דור, לא היה זה, אלא מתוך הכבדת עולם על המיעוטים, ועל היחידים. אשר על כן התגברו עליהם והרסו אותם. אם כן ברור לכל, שאין אפשרות להעמיד השלום בעולם, אם לא נתחשב עם חירות היחיד, כי זולת זה, לא יהיה השלום בן קיימא. והחורבן ישתרר."

שאלה: מה המשמעות שהוא כותב שנחשבים ל"רוצחי נשמות"?

אם אני לא נותן למישהו לעשות את התיקון בנשמה שלו, אז אני כביכול הורס את הנשמה שלו, הורג אותה, וזה נקרא "כהורגי נשמות".

שאלה: הוא כותב, "וגם הבלתי מאמינים בדת ובהשגחה מטרתית, יוכלו להבין את חיוב השמירה על חרות היחיד, מתוך מערכות הטבע." למה הוא התכוון שהוא כותב דת, האם לקבלה?

דת נקראת קבלה.

תלמיד: אז למה הוא כותב, "וגם הבלתי מאמינים בדת ובהשגחה מטרתית, יוכלו להבין את חיוב השמירה על חרות היחיד, מתוך מערכות הטבע."? על מה הוא מדבר?

יש את מערכת הטבע שבמערכת הזאת אנחנו קיימים, ואנחנו צריכים לחקור ולהבין באיזה קשר עם הכוח העליון, עם המשגיח עלינו, אנחנו נמצאים.

תלמיד: הוא נותן הרגשה שאם אדם הוא לא אמין, לא ישר ועקום נפש, אנחנו צריכים לשמור על התכונות שלו, אסור לשנות אותו. הוא כותב, "שסופם של כל נטיה ונטיה, לההפך למושכלות מאד גבוהות וחשובות לאין ערוך."

כן, אנחנו צריכים רק להגיע למצב שעוזרים לו להבין שהוא צריך תיקון, וממש לתמוך בו קצת לקראת התיקון.

תלמיד: האם לא לנסות לשפר אותו, לתקן אותו?

לא. זה נקרא "מתקני עולם" אם אתה לוחץ על מישהו ומתקן מישהו, אפילו על הילדים שלך.

תלמיד: אם מישהו עושה לי רע, האם אני צריך להגיד לו, "תודה רבה, אמן, תמשיך"?

לא, אבל גם ההיפך לא. אתה צריך לגרום לכך שהוא יבין עד כמה יכול להיות שהוא עושה מעשה לא טוב. אבל יכול להיות, כי יתכן שאתה כך מקבל מפני שזה שייך אליך.

תלמיד: כלומר לא לנסות לתקן אותו רק לרמוז לו אולי.

כן. תיקון אי אפשר לעשות אחד באחר.

תלמיד: מה זאת אומרת תיקון אחד באחר?

אף אחד לא יכול לתקן אף אחד.

תלמיד: איך כן אפשר יהיה לתקן אחד את האחר?

בכך שנגרום שינוי במערכת, ואז כבר המערכת, היינו הבורא, הכוח העליון, ישפיע על מי שחייב את התיקון.

תלמיד: אבל זה רק במערכות שלנו, לא אנשים בחוץ אלא אנשים שבתוך המערכת שלנו.

כן.

שאלה: מה צריך לקרות כדי שמהורג נשמות אני אוכל להבין "את חיוב השמירה על חרות היחיד, מתוך מערכות הטבע"?

תפזר את חכמת הקבלה בין האנשים בצורה שלא מחייבת אותם, אלא רק מודיעה להם מה זה תיקון העולם. רק בצורה כזאת אתה לא הורס את הנשמות.

שאלה: איך אנחנו מתייחסים לכיבושים של דוד המלך? האם זאת הייתה התעלות, דרגה גבוהה יותר של אומות העולם?

כן. על זה כתוב הרבה בספר הזוהר. דוד המלך היה מאוד מאוד גבוה, מקובל מאוד גדול.

תלמידה: ואם ניקח נגיד את האימפריה הרומית, גם להם הייתה מטרה, באירופה עוד חיו על עצים, במערות, אז האם זאת הייתה ירידה?

זה כמו שבזמננו אנחנו מעבירים התפתחות ממדינה למדינה, ומה יש בזה? זו לא התפתחות רוחנית, זו התפתחות גשמית.

תקראי תהילים, את מה שכתב דוד המלך, האם יש מישהו מהמלכים בעולם שכתב משהו בצורה כזאת?

תלמידה: אנחנו עם הנשים מאוקראינה, מישראל, מאוסטרליה, כל בוקר, צהריים וערב, קוראות תהילים ולכן כך חשבנו.

זה טוב, זה עוזר לתיקון הנשמה.

שאלה: איזה פעולות, מחשבות, כוונות, רצונות, בעשירייה מדכאים או הורסים נטייה פרטית או תכונה של חבר?

הדבר הגרוע ביותר הוא אם אנחנו מחייבים זה את זה בכוח, בפחד, בפחד מעונש, לעשות פעולות. זה חייב להיות בבחירה חופשית.

תלמיד: האם יש גבולות או מסגרת שאנחנו מקבלים על עצמנו, ואז זה מאלץ את החברים?

רק דוגמה.

שאלה: אם אפשר לדייק. אם אני מחריב נשמות, הורג נשמות, מתוך מה שאנחנו לומדים, זה ברור שזה גם מה שאני אראה סביבי, שכולם הם כאלה הורגי נשמות, ואז אני ארוץ לפני כולם ואצעק "תתפסו את הגנב". איך אני יכול לשים לב לזה שהבעיה היא דווקא בי, ואיכשהו להתחיל לתקן את זה?

לנסות להשיג אהבה כלפי החברים. אין כאן משהו אחר. והאהבה הזאת כבר תכוון אותך איך להתקשר איתם נכון.

תלמיד: מה יכול לעורר בי רצון להשיג אהבה כלפי אלה שאני שונא? כשנראה לי שהם כולם הורגי נשמות?

עליך לתאר לעצמך שהבורא עומד מאחוריהם, והוא כעיקרון עושה אותם כאלה בעיניך, כדי שתשנה את עצמך, ותהפוך להיות דומה לבורא. כלומר אותו דבר שלילי שהחבר מעורר בך, למעשה נעשה על ידי הבורא, כדי שתשנה את עצמך, ובצורה כזאת תתחבר עם הבורא, דווקא דרך החברים.

תלמיד: בכל זאת, מתקבלת אצלי תחושה שצריך להיות מהפך כזה, שאני ארצה את זה. זאת אומרת שאני צריך להתחיל לסבול מזה שאני הורג הנשמות?

עליך ללמוד מהחברים, ולהראות להם עד כמה אתה רוצה להיות טוב ומקושר איתם, למרות שאתה לגמרי לא צריך את זה.

שאלה: איך אנחנו יכולים להגדיר "שלום" בעבודה המעשית בינינו? הרי אנחנו לא באמת הורגים רצונות, או תומכים במימוש של השלבים האלה, אז למה הכוונה פה? מה הגישה הנכונה למילה "שלום" בעבודה שלנו, בעשירייה, ובקבוצה?

המילה "שלום" באה מהמילה "שלמות", לכן אנו צריכים לתאר לעצמנו מה זה נקרא "שלמות" ביחסים בינינו. שכולנו נמצאים בעיגול, או בכדור, שאין לאף אחד שום דבר נגד השני, וכל אחד מוכן לעבוד עבור השני. כך אנחנו מגיעים למצב שבחיבור בינינו, בעיגול בינינו, אנחנו נעשים דומים לבורא. ובהתאם לכמה שאנחנו נהיה דומים לבורא, הבורא יתגלה בנו. הוא ימלא אותנו, ואנחנו נרגיש אותו, נגלה אותו, עד שכולנו בהתחברות בינינו, נגיע למצב שהבורא יכול להתגלות במלואו, והמצב הזה נקרא "גמר תיקון".

שאלה: הבנתי שאחרי השבירה בכל אחד מאיתנו נשאר איזה חלק שאין באחרים, שקיים רק בי. והתיקון שלי הוא שאני מתקן את עצמי, את החלק שלי, ונותן לחברים מה שאין בהם. אם ככה יוצא שאני משפיע בעשירייה, נותן.

אתה יכול להגיד ככה על כל מצב, שאתה משפיע. או שאתה משפיע רצונות שליליים שבורים, או חיוביים, אולי איזו עזרה, אבל זה לא משנה את המהות. עליך לחשוב איך אתה משפיע בצורה חיובית על האחרים.

שאלה: מה זה חופש הפרט, איך להתייחס לזה?

חופש הפרט זה כאשר את הופכת להיות מזוהה לגמרי עם הבורא, אז את נחשבת כחופשיה לגמרי. זה יכול לקרות רק במצב שאין בך שום רצון לקבל שמדבר, אלא רק רצון להשפיע.

שאלה: אנחנו עכשיו מדברים על אנשים בדרך, שרוצים להגיע לרוחניות. אבל נדמה לי שבעל הסולם כותב פה על העולם שלנו בכלל שקשור גם לאנשים שחיים בחוקים של סוציום רגיל. האם זה נכון?

כן.

תלמיד: מה זאת אומרת לא להדק את החופש בחירה? יש מנהיג שגורם למלחמה נוראית, למוות של המון אנשים, לרוע גדול בעולם. האם להסביר לו שהוא צריך תיקון? מה זאת אומרת לא להדק אותו, לא להרוס לו את האישיות?

אני לא מבין מה אתה אומר.

תלמיד: יש ראש של ממשלה, מדינה, שפתח במלחמה. הוא מביא רוע גדול מאוד גם למדינה שלו, וגם למדינה אחרת, מה זאת אומרת לא לדכא את האישיות שלו, לתת לו חירות, ולשכנע אותו שהוא צריך לתקן?

לא, אף אחד לא מדבר ככה. אלא נאמר שעלינו לתקן את המצב. המנהיג הזה כמו שאתה אומר, הוא תוצאה של היחסים בינינו, אנחנו אלו שעשינו אותו כזה.

תלמיד: זאת אומרת, לא לגעת בו, ולעסוק בתיקון עצמנו?

מה התועלת שתהיה מזה שאתה תיגע בו? יבוא אחר. להיפך, צריך לעשות כך שלא יהיה מצב כזה בעולם, שלא יוכל להופיע עוד אדם כזה שיכול להזיק לאנשים. וזה תלוי בנו.

שאלה: יש תהליכים גלובליים שקורים, ויש את ההשגחה המטרתית. איפה ההשגחה המטרתית נכנסת לפעולה? כאילו אני צריך לעשות פעולות, ולהצטער עליהם בשם ההשגחה המטרתית?

אתם עדיין לא רואים את זה, עוד מעט זה יתברר.

תלמיד: אבל יש מצב שאנחנו חייבים לעשות פעולות בשם ההשגחה המטרתית, ולהצטער עליהם? למשל כשמדינה מתגוננת מפני טרור, שמחסלת ארגון טרור. היא צריכה לחסל את ארגון הטרור, ולעשות את זה בצער?

בטח שבצער, איך יכול להיות שאתה עושה משהו, שאתה הורג מישהו, ולא מצטער?

תלמיד: אבל יש אנשים ששמחים במוות של אחרים.

אנחנו לא מדברים על "יש אנשים", אנחנו מדברים לעניין. האם אדם יכול להיות שמח מזה שהוא הורג מישהו? אפילו שהאדם שהוא ההורג הוא הכי גרוע בעולם, וגרם להמון צרות.

שאלה: אם אנחנו לא מבינות או לא יכולות לעבוד עם החיסרון של החברות, האם בכך אנחנו רוצחות את נפשן?

לא, אנחנו צריכים לבנות סביבה כזאת שלכל חבר וחברה יהיה נוח להתחבר עם כולם, ולהשפיע לכולם. זה הכלל.

שאלה: אני יודעת שאני לא חופשיה, אני נמצאת בבית האסורים של הרצונות שלי. יחד עם זאת אני כל הזמן כועסת. על מי ועל מה אני כועסת שאני לא מצליחה לנהל את הרצונות שלי, והאם או מתי זה יגמר?

את צריכה להסכים עם זה שאת מנוהלת על ידי הבורא, ואז יהיה לך רוגע.

שאלה: אם אדם לא מגיע בצורה קבועה לשיעורים ולמפגשים, אם אני לא תורם לעשירייה בצורה קבועה, האם ניתן להגדיר את זה כרוצח נפשות, או בצורה טנטטיבית?

לפחות מתקרב לזה. אם אני לא משתתף יחד עם הקבוצה, ודאי שאני לא נותן להם אפשרות להיתקן. זאת אומרת אני הורס את הנשמות שלהם, שהיו יכולות לקום ולהיתקן.

שאלה: מה הקשר בין התכונות הגשמיות, האופי והתרבות של מישהו, לבין התיקון הרוחני שלו?

אין שום קשר.

תלמידה: אז למה בעצם אסור להרוס אותן?

להרוס מה?

תלמידה: בעל הסולם כותב, שאסור להרוס שום נטייה במיעוטים, בעמים שונים. למה התרבות שלהם, והאופי הגשמי שלהם חשוב לתיקון הרוחני?

כי לאט לאט הוא מביא אותם לתיקון הנשמה. אבל האם זה ממש שייך לתיקון הנשמה? לא.

שאלה: למה אתה מכנה אותנו "הדור האחרון"?

תלך למאמר של בעל הסולם ותקרא.

(סוף השיעור)