,

שיעור בוקר 07.01.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא: "הלימוד הנכון של חכמת הקבלה"

קריין: קטעים נבחרים בנושא: "הלימוד הנכון של חכמת הקבלה", מקטע 15.

אנחנו מגלים את עצמנו שחיים בעולם הזה, אלפי, מיליארדי אנשים שיש להם איזו דרישה שנקראת "רצון", רצון בכל מיני רמות, כל מיני אופנים. בדרך כלל בכול מה שקיים כאן ועכשיו בעולם הזה, אנשים דבוקים למקום ולזמן במה שגופם קיים. וישנם אנשים שזה לא מספיק להם, הם צריכים לדעת מעבר לזה לָמה קיימים או לְמה קיימים.

הרצון הזה לא תלוי בהם אלא שהוא מתעורר מהשורש שלהם, וחוץ מזה שגם ברא אותם, גם נתן להם את השאלה, לָמה ברא אותם. וכדי לפתור את השאלה, אם הם באמת מאוד רוצים, לאט לאט הם מגיעים לְמה שנקרא "תורה", שיטה, אמצעי שיכול לגלות להם לָמה נבראו ולשם מה, על ידי מי, מי הם, וכן הלאה.

אז לכן אנחנו מבינים שהתורה היא לא לכולם, אלא רק לאלו אנשים שבאמת זקוקים לגלות מי הם, מה הם ולשם מה הם, הם צריכים את התורה. כל היתר אם לימדו אותם, אם נתנו להם, אם הם נמצאים ליד זה, אבל הכול לפי החיסרון. ולא מספיק החיסרון שמקבלים מהלידה שאולי מתעורר בהם, אלא החיסרון שהם יכולים לפתח, להגדיל אותו על ידי אמצעים, שהם במיוחד הסביבה, כי הסביבה יכולה להוסיף לאדם חיסרון ואז הוא באמת מגלה את התורה.

זאת אומרת לא מספיק שאדם רוצה, אלא הוא צריך לעבד את הרצון שלו בצורה מיוחדת בהתאם לתורה. והשפעת התורה, זה נקרא "המאור המחזיר למוטב", הוא משפיע אך ורק אם אדם מכין לו את המקום שהוא ישפיע. ויש בזה הרבה תנאים שבהם התורה, מה שנקרא המאור המחזיר למוטב, יפתחו לאדם את הרגשת השורש לו, הבורא שלו.

אדם צריך להיות בסביבה נכונה, כמו שכתוב, שהבורא מביא את האדם לגורל הטוב ואומר "קח לך". הוא צריך להתחיל להתקשר אליהם, הוא צריך להיות מוכן לבטל את עצמו, לעשות הרבה ויתורים כדי להגיע למצב עד כדי כך שהם יהיו משנואים לרצויים, שהוא יבין שההתקשרות איתם היא בעצם אותו המקום שעליו האור יכול להשפיע. כי הרצון שהאור ישפיע לא נמצא בתוך האדם, זה מכשול מאוד קשה, אלא שהרצון צריך להיות משותף, רצון של עשירייה.

וכשהוא מכין רצון של עשירייה, שדואג עבור עוד תשעה חברים, או כמה שהזדמן לו, אז בעצם מאור התורה משפיע עליו כי הוא כבר מבטל את עצמו לפחות כלפי החברים האלו. למה מבטל, מה הסיבה? כי רוצה להגיע להתקשרות לשורש. ואז יוצא וכבר מוכן לפי התנאי "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא". "ישראל" זה הוא, המשתוקק לבורא, "אורייתא" זה אותו מקום של הרצונות שלו ושל האחרים שיהיו ככלי אחד, "כאיש אחד בלב אחד" שמכין את השפעת המאור, ו"קודשא בריך הוא", זה המקור של האור, שדרך אורייתא, דרך המאור המחזיר למוטב מאיר, נותן כוחות ומתקן אותם.

יש כאן עוד הרבה תנאים נוספים, נלווים, שהלימוד חייב להיות לא לשם חכמה אלא לשם תורה, יש הבדל גדול לְמה אדם משתוקק, יש עוד הרבה מכשולים שתופסים אותו בדרך, ויכול להיות שיושב ולומד ואוהב ללמוד, אבל כל זה לא לשם קבלת המאור, אלא כדי להיות חכם, אולי אפילו להתגאות מעל אחרים, שזה בכלל ההיפך מהמטרה, וכן הלאה. זאת אומרת שגם בקבוצה, למה הוא נכלל בה, האם נכלל או שרוצה לקבוע דעתו ושליטתו. יש כאן הרבה מאוד עבודה. ואחר כך כבר, מה זה נקרא להיות דבוק בבורא.

אני זוכר ששאלתי את רב"ש, מה העיקר סוף סוף בכל העניין שלנו? אז הוא הראה את אות י"ז בהקדמה לתע"ס, כבר סיפרתי לכם את זה. ואז היה לי קשה מאוד, קצת מובן וקצת לא ואיך להשתמש בזה ואיך להתאים את עצמי לזה ואת הקטע הזה אלי.

בואו נקרא.

קריין: מסמך קטעים בנושא: הלימוד הנכון של חכמת הקבלה, ציטוט 36, בעל הסולם, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות י"ז.

"מתחייב הלומד, בטרם הלימוד, להתחזק באמונת השי"ת ובהשגחתו בשכר ועונש, כמ"ש חז"ל: "נאמן בעל מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתך". ויכוון את היגיעה שלו, שיהיה "לשם מצות התורה". ובדרך הזה, יזכה ליהנות מהמאור שבה, שגם אמונתו תתחזק ותתגדל בסגולת המאור הזה, כמ"ש: "רפאות תהי לשרך, ושקוי לעצמותיך" (משלי ג', ח'). ואז, יהיה נכון לבו בטוח, כי "מתוך שלא לשמה יבא לשמה". באופן, אפילו מי שיודע בעצמו, שעדיין לא זכה ח"ו לאמונה, יש לו תקוה גם כן, על ידי עסק התורה. כי אם ישים לבו ודעתו, לזכות על ידה, לאמונת השי"ת, כבר אין לך מצוה גדולה מזו, כמ"ש חז"ל: "בא חבקוק והעמידן על אחת "צדיק באמונתו יחיה" (מכות, כ"ד). ולא עוד, אלא שאין לו עצה אחרת מזו."

(בעל הסולם. "הקדמה לתע"ס", י"ז)

כאן בעצם כל הפתרון, המפתח למנעול, ש"מתחייב הלומד, בטרם הלימוד,". זה מאוד חשוב, לארגן את כול מה שצריך להשפעת המאור המחזיר למוטב. לְמה הוא עושה את זה? "להתחזק באמונת השי"ת ובהשגחתו בשכר ועונש". אז "להתחזק באמונת השי"ת", זאת אומרת שיבוא אלי ויתלבש בי כוח ההשפעה. אין לי אותו לגמרי, או נגיד כבר יש באיזו מידה קטנה, ואז אני מצפה מאוד שיגדל, ויחד עם זה שיגדל בי ביטחון "בהשגחת שכר ועונש". עד כמה שאני יותר משקיע בלבטל את עצמי לקראת תכונת האמונה, זאת אומרת תכונת ההשפעה, בהתאם לזה אני זוכה לשכר או ההיפך חס ושלום, ואז לעונש, שגם זה טוב, אז אני אדע במה אני עוד מתרשל ואיפה עוד אפשר להוסיף.

"כמ"ש חז"ל: "נאמן בעל מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתך"." שאני באמת אהיה בטוח שהיחס שלי אל הבורא הוא פשוט, לפי היגיעה הנכונה שלי, ובטוח שאני מקבל ממנו ללא שום תנאים אחרים, רק לפי היגיעה הנכונה, את מה שצריך להיות, המאור המחזיר למוטב.

ויכוון ליבו ויגיעתו, "שיהיה "לשם מצות התורה". ישנה חכמת התורה, שאנחנו לומדים פשוט מה שכתוב, ויש חכמת התורה בדרגה יותר גבוהה, שמשיגים כבר, לא את המאור המחזיר למוטב, אלא אחרי שמקבלים המאור המחזיר למוטב יש לנו צמצום, מסך, אור חוזר, כל הכלי הרוחני, אז התורה עצמה, חכמת התורה מתלבשת, זה כבר כאור החכמה. אלא בינתיים יכוון את יגיעתו "שיהיה "לשם מצות התורה", זאת אומרת שישפיע עלי המאור המחזיר למוטב. "ובדרך הזה, יזכה ליהנות מהמאור שבה, שגם אמונתו תתחזק ותתגדל בסגולת המאור הזה," זה העיקר.

אנחנו צריכים אמונה, כוח השפעה, שהוא יתגלה בנו. לפי כוח ההשפעה הזה, לפי האור החוזר, לפי כוח הבינה, כוח האמונה, אנחנו מתעלים מעל הרצון לקבל ומתחילים כבר להיות במרחב הרוחני. "ובדרך הזה, יזכה ליהנות מהמאור שבה, שגם אמונתו", כוח ההשפעה, "תתחזק ותתגדל" בזה "בסגולת המאור הזה, כמ"ש: "רפאות תהי לשרך, ושקוי לעצמותיך" (משלי ג', ח')." זאת אומרת שבאמת על ידי זה כל הרצונות שלנו מקבלים תיקון. "ואז, יהיה נכון לבו בטוח," יבוא לו הביטחון בלב שהוא נמצא כבר בדרך הנכונה, שלא הולך בחושך אלא יש כאן כבר קשר עם הבורא. ולפי השקעת האדם, ככה מקבל, שיהיה בעל מלאכתך, שאתה תדע מי הוא הבעל אצלך ולמי, לשם מי אתה עובד ומה התשלום שאתה רוצה לקבל, כוח השפעה, "כי "מתוך שלא לשמה יבא לשמה". באופן, אפילו מי שיודע בעצמו, שעדיין לא זכה ח"ו לאמונה," אין לו עדיין כוח השפעה, עדיין נמצא ברצון לקבל שלו, "יש לו תקוה גם כן, על ידי עסק התורה. כי אם ישים לבו ודעתו, לזכות על ידה, לאמונת השי"ת," לכוח השפעה, "כבר אין לך מצוה גדולה מזו,". זו בעצם המצווה היחידה. "כמ"ש חז"ל: "בא חבקוק והעמידן על אחת "צדיק באמונתו יחיה" (מכות, כ"ד). ולא עוד, אלא שאין לו עצה אחרת (מזו)."

זאת אומרת אין לנו שום אפשרות אחרת להתעלות מעל הבהמיות שלנו ולגמור את החיים כמו ש"כולם כבהמות נדמו", אלא אם אנחנו רוצים להתעלות למעלה מזה, אז רק על ידי הלימוד הנכון בתורה. וכאן ישנם הרבה מאוד תנאים, שאלות עיקריות, משניות כאלה, שאותם מבררים. אבל העיקר לשים לב בכל זאת לעיקרון אחד, האם מה שאני עכשיו עושה, לומד, דן, האם כל זה רק לשם המאור המחזיר למוטב?

שאלה: המאור המחזיר למוטב בסופו של דבר בא לידי ביטוי אצלנו במימוש בתוך העשירייה, בתוך אהבת חברים. זאת אומרת אין לנו שום צורך בתורה אם אנחנו לא ממשיכים את זה בתוך עשירייה, נכון, בתוך אהבת חברים?

כדי למשוך את המאור המחזיר למוטב אני חייב לגלות חיסרון אליו, חיסרון לכוח השפעה. איך אני מציג חיסרון לכוח השפעה? כמו הזקן שצועק שעכשיו השק יפול מהכתפיים שלו, איך אני יכול כך לחשוב על החיסרון הזה. זאת אומרת אני צריך להתחיל להשתדל להיכנס בכל הלב לעשירייה. להשתדל לחבר אותם ולהתחבר איתם. להיות למשרת והכי נמוך מהם, לא חשוב כמה ואיך, העיקר כל הזמן לדאוג שהם יהיו יחד ואני מטפל ומשרת. ואז אני מגלה עד כמה שאני מסוגל או לא מסוגל.

בהתאם למאמצים שלי, אגואיסטיים, כמו שיש, לא חשוב, כבר משפיע עלי המאור. בהתאם למאמצים שלי, שאני לומד ואני מתכוון להשתנות למאור המחזיר למוטב, שאני לא לומד חכמה אלא לומד תורה, אז משפיע עלי המאור. וכך, על ידי הפעולות בעשירייה ועל ידי לימוד נגיד בתע"ס או במאמרים, האמת שיותר בתע"ס, ששם פעולות הבורא, ואני מתכוון שהן ישפיעו עלי. לא אכפת לי אם אני מבין את מה שכתוב או לא, אלא העיקר האם אני רוצה השפעה ממה שאני קורא, אפילו שאני לא יודע לקרוא אלא אני שומע. אלה כבר מכשולים שהבורא עשה לפניי, יכול להיות שאני לא מבין עברית אפילו, זה לא חשוב, אדרבא, כמה שאני משתוקק יותר, לפי זה בא המאור המחזיר למוטב. ואין לי, כמו שהוא כותב, "אין לך עצה אחרת".

"אין האדם יכול לעשות משהו לשם שמים. ורק ע"י מאור התורה יתקן הלב, שהלב נקרא רצון." זאת אומרת מאור התורה שיתקן את הלב "ומצד הטבע הוא רצון אך לקבל. ואיך האדם יכול ללכת נגד הטבע. לכן אמר הקב"ה "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין"." הוא ברא בכוונה את היצר הרע וגם כן ברא את התורה תבלין "נמצא, שהוא לומד תורה לא בשביל המוח, להבין. אלא זה שלומד להבין, הוא כדי להגיע לדביקות עם הקב"ה, המלובש בתורה, שזה שייך להלב. וע"י המאור שיקבל, הוא מחזירו למוטב. כלומר, שהרצון לקבל לתועלת עצמו יכול לקבל כח מלמעלה, שיהא בידו לעשות מעשים לשם שמים."

(רב"ש - א'. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)

שאלה: איך לבדוק לפני ובזמן השיעור שהוא נמצא בכיוון המאור המחזיר למוטב?

במשך השיעור, ומאוד חשוב לפני השיעור להכין את עצמו, עד שאדם קם, מתעורר, עד שהוא הולך לסדר את עצמו, להתרחץ, לשתות כוס קפה, מתלבש, מגיע למקום הלימוד, הוא חייב כל הזמן לדעת בשביל מה הוא עושה את זה. מה יהיה לי מזה שאני עושה, בשביל מה אני עושה, לשם מה אני עושה, כל הזמן. ואז כשהוא מגיע לשיעור הוא דרוך, הוא ממש כבר נמצא במצב "כן", ואז מתחיל ללמוד.

ללמוד זה נקרא שאני יושב ובודק עד כמה שאני מחובר עם אחרים. ואם אני נמצא כבר בדרגת תלמידי רבי שמעון, אז אני מרגיש עד כמה שאני שונא אותם ורחוק מהם, זה מתגלה לי מהשמיים שאני אוכל לתקן. או שאני בא אדיש, לא אכפת לי עם מי אני יושב, מנותק, או שאני נמצא בלב בוער נגד או בעד החיבור, ובהתאם לזה אני זקוק לתורה או לא, למאור המחזיר למוטב שיביא לי חיבור. שבחיבור בינינו אנחנו מגלים שם את כל אותיות התורה, כל תכונות ההשפעה, שאחר כך לפי התכונות האלו אנחנו נגלה את הבורא. והלימוד הוא לידינו כביכול, העיקר זה הקשר בינינו, ואיך מהלימוד אנחנו מקבלים שם בקשר בינינו תוצאות.

תלמיד: הבדיקה הראשונה האם הוא מגיע לשיעור, האם הוא בודק את עצמו מהרגע שהוא מתעורר בבוקר, לשם מה אני מגיע. אם הוא לא נמצא בזה, מה הסיבה שהוא לא נמצא בזה ומה כן יביא אותו לדריכות והכנה כזו לפני השיעור?

יכול להיות שנותנים לו כזאת הכבדה מהשמיים שלא מסוגל, שאפילו לא מבין שלא מסוגל, פשוט אטום באטימה כפולה, הסתר כפול.

תלמיד: ויכול להיות גם שהוא התרשל בהכנה יום קודם? במה זה תלוי?

יש הרבה סיבות, עכשיו זה לא חשוב כל כך. קיבלתי מהשמיים, מה אכפת אם זה היה מאתמול שקיבלתי מהשמיים על ידי משהו או מישהו, או היום או בכלל, אני לא יודע מאיפה ומה, זה לא חשוב, בטוח שזה מלמעלה. אז אני מקבל, כמו כל דבר בחיים, אני צריך כך לקבל. אפילו שיש לי סיבות מוצדקות למה שקרה וכן הלאה. אתמול, לא יודע, משהו קרה לי, אני עשיתי משהו לא בסדר, אני זלזלתי במשהו, על ידי זה נגרם זה וזה, בסופו של דבר מגיע נגיד היום לשיעור, מזלזל בכולם, אני לא יכול לראות אף אחד וכולי וכולי. כל מה שעד כה זה סיבות, שעל הכול אתה צריך להגיד "אין עוד מלבדו", זה לא חשוב. המצב נתון.

תלמיד: ואז איך הוא מתפעל את ההפרעה הזאת, עכשיו נניח לפני השיעור, שהוא רואה שהוא לא מספיק דרוך?

אז הוא עובד רק עם הנקודה הנוכחית. אם הוא מתחיל להצטער על אתמול, זה נקרא חוסר אמונה בה', כאילו לא הבורא הוא בעל הבית ועושה הכול. אז לא לאכול את עצמו אלא דווקא ההיפך, עכשיו זה מה שקיבלתי.

תלמיד: ובזמן השיעור איך הוא מביא את עצמו לכוונה הנכונה, אם הוא רואה שאין לו את הכוונה הנכונה למאור, איך הוא עכשיו מתעורר במהלך השיעור לזה?

לפי דעתי, לפי הניסיון שלי, הכי נכון זה להתכלל, להכניע את עצמו תחת כולם וזהו, להיות אפס, ממש למטה מבלטה.

תלמיד: שמעתי שאמרת על מאמרים ותע"ס, שבתע"ס מושכים יותר, יותר מיועד למשיכת המאור

מאמרים הם כדי לארגן אותנו, אבל תע"ס הוא כדי להביא את המאור המחזיר למוטב.

תלמיד: אז יש הבדל בעבודה?

שם ישנה סכנה אחרת, כשאתה מתחיל ללמוד, האם אתה לומד לשם חכמה או לשם תורה? אולי אתה רוצה לדעת כמה מלאכים בשמיים, איך נקראים בשמותיהם, מה זה נקרא ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, למעלה מטבור למטה מטבור. זה מאוד חשוב. כאן זו, הבעיה שלא תהיה "חכמתו מרובה ממעשיו" מה שנקרא. מעשים זה נקרא על מנת להשפיע, שאם אתה לומד, אתה לומד לשם על מנת להשפיע בלבד, אחרת אתה מתרחק ומגדיל את הגאווה.

תלמיד: אז יש הבדל בכוונה בין חלקי השיעור?

רצוי שתהיה אותה הכוונה. אבל בזמן שאתה לומד מאמרים שמדובר על דרכי ה', כדרכי האדם לקראת הבורא, אז שם אתה פחות או יותר נמצא עם הטקסט בכיוון אחד, אבל המאור המחזיר למוטב הוא פחות, כי אתה לא לומד את פעולות הבורא. מה שאין כן נגיד בתע"ס, תע"ס, "עץ חיים", זוהר, שם זה המאור כמו שלמדנו לא מזמן, שלא כל חלקי התורה שווים במאור המחזיר למוטב. ולכן צריכים לראות, אבל גם צריך להבין שאדם לא יכול להיות כל הזמן רק בלימוד או רק במאמרים, צריכים לגוון.

תלמיד: אבל בשורה התחתונה, הכוונה גם במאמרים וגם בתע"ס, למשיכת המאור, לפי כל אותם התנאים שפירטת?

זה סך הכול מה שאנחנו צריכים. אם תגיד לקפוץ עשר פעם ולקבל מאור, אז נקפוץ ונקבל מאור, מה זה חשוב? אנחנו צריכים אמצעי. לכן אנחנו רואים איך שמתגלה חכמת הקבלה בהתאם לכמה שעליה להיות אמצעי לדור שמתגלה, שבא. אז הדור, כמו שבעל הסולם אמר, שלמה אני זכיתי, מסיבת הדור, מזכות הדור בקיצור, שהדור חייב, לכן נתנו לי להעביר לו את הדבר.

תלמיד: אי אפשר לשלב גם לימוד חכמה וגם לימוד תורה?

לשלב אתה יכול, ואם אתה רוצה או לא רוצה זה ככה יהיה, השאלה היא לשם מה, מה העיקר, בשביל מה אני צריך לדעת? אם אתה סתם אומר, אני צריך לדעת שגם כן על ידי הידיעה אני ארצה יותר, זה דברים שכל אחד צריך לברר. רק אני מזהיר שלא נהיה כמו מקובלים ירושלמים, זה הקצה השני.

תלמיד: כי יש מצבים שאני אולי לא מחזיק כרגע בכוונה למאור, אולי התחייבתי לפני הלימוד אבל במהלך הלימוד לפעמים זה נשכח.

אז על זה כתוב, שאולי כיוונו את עצמם לפני הלימוד, כמו שכתוב בקטע 45.

קריין: ציטוט 45, בעל הסולם. "הקדמה לתע"ס", י"ח.

"הבורא ב"ה, שברא אותו, ונתן לו ליצה"ר את תוקפו, ברור, שידע גם כן, לברוא את התרופה והתבלין, הנאמנים להתיש כחו של היצה"ר, ולמחותו כליל. ואם מי שהוא, עסק בתורה, ולא הצליח להעביר היצה"ר ממנו, אין זה, אלא: או שהתרשל, לתת את היגיעה והעמל, המחויב ליתן בעסק התורה, כמ"ש: "לא יגעתי ומצאתי, אל תאמין". או יכול להיות, שמילאו את "כמות" היגיעה הנדרשת, אלא שהתרשלו ב"איכות", כלומר, שלא נתנו דעתם ולבם, במשך זמן העסק בתורה, לזכות להמשיך את המאור שבתורה, המביא האמונה בלב האדם, אלא שעסקו בהסח הדעת, מאותו העיקר הנדרש מהתורה, שהוא המאור, המביא לידי האמונה, ואע"פ, שכיוונו לו מתחילה, הסיחו דעתם ממנו, בעת הלימוד."

(בעל הסולם. "הקדמה לתע"ס", י"ח)

"הבורא ב"ה, שברא אותו," את האדם "ונתן לו ליצה"ר את תוקפו, ברור, שידע גם כן, לברוא את התרופה והתבלין, הנאמנים להתיש כחו של היצה"ר, ולמחותו כליל." זאת אומרת אין כאן שום בעיה מצד הבורא, הוא ברא את היצר הרע ונתן לו תבלין כנגדו. האדם נמצא באמצע, יש כאן יצר הרע מצד אחד, ומצד שני תבלין, והאדם צריך לקחת את התבלין ולהשתמש כדי לתקן לגמרי את היצר הרע, זה תפקידנו. "ואם מי שהוא, עסק בתורה, ולא הצליח להעביר היצה"ר ממנו, " להפכו ליצר הטוב "אין זה, אלא:" כאן יש עניין "או שהתרשל, לתת את היגיעה והעמל, המחויב ליתן בעסק התורה, כמ"ש: "לא יגעתי ומצאתי, אל תאמין". זאת אומרת, אם אתה נותן יגיעה, אתה חייב להגיע, אתה חייב לקבל את המאור, הוא חייב לרפא לך את היצר הרע, להפכו ליצר הטוב, אין חכמות, אין אפס. זה מצד אחד, לא נתן יגיעה מספקת.

"או יכול להיות, שימלאו את "כמות" היגיעה הנדרשת, אלא שהתרשלו ב"איכות", היגיעה" מה זאת אומרת? "כלומר, שלא נתנו דעתם ולבם, במשך זמן העסק" הוא עסק מספיק, הוא הגיע לשיעורים, הגיע לישיבת חברים, הגיע לכנסים, לכל דבר, לתורנות, הכול. אבל לא נתן דעתו וליבו "לזכות להמשיך המאור שבתורה, המביא לאמונה בלב האדם," כוח השפעה שיבוא ויתלבש בתוך האדם במקום כוח הקבלה. "אלא שעסק בהסח הדעת," עשה הכול. יושב, כאילו נרדם, הולך לעשות איזו תורנות, הולך ועושה, צריכים אז צריכים. לא שואל "בשביל מה?", השאלה הזאת, המטרה הזאת לא מאירה לפניו שבשביל זה הוא עושה. אלא עסק בהיסח הדעת "מאותו העיקר הנדרש מהתורה, שהוא המאור, המביא לידי האמונה," לכוח השפעה. "ואע"פ, שכיוונו לו מתחילה," לפני הלימוד נניח, אבל "הסיחו דעתם ממנו, בעת הלימוד."

(בעל הסולם. "הקדמה לתע"ס", י"ח)

שאלה: אני רוצה להישאר עם הכוונה של לפני השיעור. אני זוכר שאמרת מספר פעמים שהרב"ש אמר לך, כשאתה קם מהמיטה תחשוב ''אין עוד מלבדו'' דבר ראשון. במשוואה הזאת של אין עוד מלבדו איפה נמצאת העשירייה?

ישראל אורייתא קודשא בריך הוא. כשאני קם, זה לא חשוב מה שיש, אלא "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא".

תלמיד: עם המחשבה הזו לבוא לשיעור?

כן. אני מכוון אם כך למטרה. לא שאני מכוון ממש והלב שלי מכוון, אבל בעלמא כשאני קם ואני כבהמה, מיד תחשוב שזה כך, שאתה נכלל בעשירייה ואתה בעשירייה נכלל עם הבורא. כל העולם מרוכז בנקודה אחת.

תלמיד: אם כל כך חשובה הכוונה לפני השיעור, והיא באמת נראית לי הכי חשובה, איך אפשר לתרגל את זה? יש לנו חבר יקר שחקן, הוא מתרגל לפני שצריך לעלות לבמה, הוא בא מוכן.

איך אפשר אפילו בצורה מלאכותית לתרגל כל הזמן שאני קם ואני חושב על זה ולא נותן לבהמה לחשוב כל מיני מחשבות. צריך לתרגל את זה?

זה מאוד תלוי איך אתה הולך לישון.

תלמיד: אז כבר לפני?

לפני שאתה הולך לישון תקרא איזה פרק מתהילים, איזה פסוק ממה שאנחנו עכשיו קוראים, משהו כזה שעם זה אתה נכנס לישון. אפילו שלא תקרא, כשאתה כבר הולך להירדם תחשוב קצת על משהו. דברים רגועים שלא יקפיצו אותך, אבל בכל זאת, הכוונה.

רב"ש היה הולך לישון עם חוברת "שמעתי", ממש אותה חוברת שאחר כך מסר לי באותו ערב שלמחרת נפטר. אני זוכר שהוא היה כבר הולך לישון, פותח וקורא קצת ומכניס מתחת פינת הכרית ונרדם. איפה שנפתחת החוברת זה לא חשוב, אלא נפתח, קורא אולי חצי דקה וזהו. אני חושב שלכל אחד בבית יש ספרון ''שמעתי''.

שאלה: לגבי הסחת הדעת בעת הלימוד, אני לא מרגיש שזה תלוי בי.

אין באוויר את הכוח הזה. נניח שהיינו עכשיו חס ושלום לפני פרוץ מלחמה, אז המצב כבר היה נראה אחרת או לא? כך אנחנו צריכים להיות, האווירה כללית צריכה להיות שאנחנו נתאספנו כאן כדי לקבוע קשר בינינו, בקשר הזה אנחנו נפעיל את החיסרון, והחיסרון הזה ימשוך את המאור המחזיר למוטב, ועל ידו אנחנו נשיג כוח אמונה, כוח השפעה שבזה אנחנו ניכנס לקשר עם הבורא.

תלמיד: ואם הדעת שלי מוסחת, אם אני מתחיל לחלום, להתפזר בזמן הלימוד עכשיו בכיתה?

הכול תלוי בסביבה עד כמה שהם נמשכים. "איש את רעהו יעזורו", זה ערבות, זה הכול. זה חייב להיות באוויר, זו ''דאגה בלב איש'' ועוד ועוד כתוב על זה.

שאלה: בעל הסולם אומר לנו שאנחנו לא צריכים להבין את מה שאנחנו לומדים.

כן, באמת לא.

תלמיד: מצד שני אם לא נתאמץ להבין לא נגיע לייאוש מזה שאנחנו לא מצליחים להבין.

בשביל מה? אני לא צריך את הייאוש הזה.

תלמיד: איך נעלה מ"ן?

איזה מ"ן, ממה? מחיסרון שאני לא מבין מה שכתוב? מה אני סטודנט?

תלמיד: בשביל זה אני שואל.

אני לא צריך להבין מה שכתוב בתע"ס, אני צריך להשיג את מה שכתוב בתע"ס, ואפילו לא מה שכתוב, להשיג מה שמשיג הכותב, אני צריך להשיג את זה. אני לא הולך לעבור מבחן ב"תלמוד עשר הספירות", אני לא צריך לדעת מה שכתוב. אני לא צריך לדקור בסיכה ולהגיד "במקום הזה, בדף הבא כתוב כך וכך". יש כאלה חכמים, אני לא צריך את זה.

תלמיד: ברור לי שבעל הסולם לא כתב את זה סתם, שלא צריך להבין.

כתוב ''לא החכם למד''.

תלמיד: את זה הבנתי.

מה הבנת? שאם אתה רוצה חכמה אז אתה לא לומד את התורה, כי זה הפוך, ממש הפוך אחד מהשני, או חכמה או תורה.

תלמיד: אתה הרבה פעמים אומר לנו, תסתכלו בספר, תקראו מה שכתוב. כשאני עושה דבר אני באופן אוטומטי רוצה להבין.

לא, אין אוטומטי או לא אוטומטי, אני אומר לך שזה לא נכון, זה לא שייך אחד לשני. אני לומד על פעולות הבורא, איפה כאן כוח ההשפעה מונח, מסך, אור חוזר, עולים, יורדים, כלים. אלה רצונות, עולים, יורדים, בשביל מה, למה, מה קורה להם, ככה וככה. אני לומד פעולות השפעה. אתה יכול כך להסתכל על החיים שלך מסביב וגם ללמוד פעולות השפעה מהבורא, זה תלוי איך אתה מסתכל. ללמוד אתה יכול מכל דבר שבחיים, תלוי איך אתה מסתכל.

תלמיד: כלומר זה לא משנה איך אני מגיע לזה שאני מתייאש, אם אני מנסה להבין ואני מתייאש, זה עדיין ייאוש. האם זה לא טוב? בכל זאת יש צעקה.

אל תתייאש מזה שאתה לא יודע תע"ס. תתייאש מזה שאתה עדיין בהמה ולא אדם. ''כולם כבהמות נדמו'', גם אני בינתיים ביניהם.

שאלה: מה אנחנו עושים כדי להימנע מהתרשלות? איך אפשר לדעת שאנחנו לא מתרשלים?

רק כשחושבים יחד ודואגים כל אחד עבור כולם.

שאלה: כיצד אדם בודק את עצמו במהלך השיעור עד כמה הוא מחובר לאחרים?

הוא לא צריך לבדוק, אם הוא כל הזמן חושב איך אני אשיג מה שאנחנו עכשיו מדברים בקשר עם החברים. זה לא קשה, כי אתה חושב, על מה אני לומד, אני לומד על הקשר בינינו, אני לומד על כל מיני דברים שצריכים לקרות בינינו, על זה אנחנו לומדים, אין פעולות אחרות.

כל הפעולות שישנן בעולם הן בסך הכול איך אנחנו מתקשרים, מתאחדים, או יותר או פחות. איפה אנחנו רואים שכאן אנחנו נתקלנו זה בזה, כאן אנחנו כאילו מתרחקים, כאן אנחנו עוד יותר ועוד יותר נכנסים זה בזה, על זה מדובר. כל הבריאה סך הכול מתקדמת כולה בצורה כזאת, רק אנחנו יכולים וחייבים להוביל אותם, את כל הנבראים אחרינו.

שאלה: איך אנחנו מגלים חיסרון למשהו שמעולם בעצם לא הרגשנו, להשפעה?

אני דברתי על זה לא לפני הרבה זמן. דברתי שאדם מתחיל להרגיש שבאמת יש לי איזה חן להשפיע, אני רוצה להשפיע. כמו שאני רוצה לאהוב, יש לי לזה נטייה, יש לי לזה השתוקקות, זה על מנת לקבל עדיין, הייתי נהנה אם הייתי משפיע. כמו שלפעמים אתה נהנה שאתה נותן למישהו איזו מתנה, סוכרייה, לא חשוב מה, אתה נהנה. בצורה כזאת, לא יותר מזה.

שאלה: המאור המחזיר למוטב שאנחנו מקבלים בזמן הלימוד, אפשר להגיד שזה בעצם כוח או ידע או שניהם שאני מקבל לאיזו פעולה מסוימת במהלך היום?

אתה שואל מה זה מאור המחזיר למוטב?

שאלה: כרגע אנחנו מקבלים את זה, אנחנו מבקשים בתפילה, מקבלים את הכוח הזה, וצריכים לעשות עם זה משהו במהלך היום. זה נכון ככה לתאר את זה?

המאור המחזיר למוטב זה כוח השפעה, הוא מביא לך כוח השפעה. את המאור עצמו אתה לא מרגיש, אתה מרגיש את התוצאה ממנו. אנחנו לא מרגישים את האור, אור אי אפשר להרגיש. כמו שאתה לא מרגיש חשמל, אתה מרגיש את התוצאות מהחשמל. התוצאות מהמאור המחזיר למוטב, אני רוצה להשפיע. אני בעצמי לא רוצה להיות קיים אלא לראות את עצמי הקיים באחרים, בבורא.

תלמיד: ההשפעה בעצם נהייתה לי חשובה. איפה אני יכול לבדוק ולממש את החשיבות הזאת? כי זה נפרש עכשיו על עשרים ואחת שעות, חוץ משלוש השעות של השיעור.

אתה דואג שכל החברים, כל העולם, בהדרגה, יקבלו את כוח ההשפעה מהבורא, דרכך, בהתעוררות שלך, בזה שאתה משרת אותם, בכל דבר. אתה נמצא בהפצה, אתה נמצא בקשר עם החברים, בכל דבר. מקרב את העולם לתיקון.

תלמיד: זה משהו מאוד כללי. האם אפשר לקחת את הכוח ואת החשיבות שקיבלתי מהמאור המחזיר למוטב, ולממש אותו על משהו נקודתי?

פיזית?

תלמיד: לא משנה, פיזית, פנימית?

פיזית אין מה לעשות.

שאלה: לא פיזית, פנימית. אבל על משהו אחד.

רק לעורר את החברים. לעורר את החברים או בצורה גלויה, אם יש הזדמנות במשהו, ואם לא, אז בצורה סמויה. אתם נמצאים בכל מיני מקומות, אתם לא קשורים זה לזה, אלא כמה שיותר אתה פועל בכוונות שלך, לכוונות אין מרחק. אתה נמצא בשדה אחד עם האחרים ואתה מפעיל. וכמה שאתה יותר ויותר מתאר לעצמך שאתה נמצא איתם בשדה אחד, אתה באמת תגלה שזה כך ואין המרחק כאן פועל ביניכם.

שאלה: ביום שאני מצליח לחשוב על החברים, אני יכול להגיד שמשכתי היום מאור, וביום שאני פחות מצליח, שהלימוד היה פחות טוב?

אפשר להגיד, כן.

שאלה: אני יכול במשך היום להימצא בהרגשת החברים, להתמוסס בהם, להימצא בבקשה, בתפילה לחברים, באמת להרגיש איך ברגע מסוים מתגלים כוחות להתעלות מעל עצמך, האם זה נקרא המשכת המאור המחזיר למוטב? זה לא קורה בשיעור, זה יכול לקרות גם בעבודה למשל.

כן.

שאלה: בעבודה היומית שלנו בעשירייה, האם זה מספיק לעורר את החברים? האם זה מספיק להרגיש שאני משפיע לחברים, או אני חייב להרגיש שאני משפיע לבורא?

העיקר זה להשפיע לחברים במטרה להגיע להשפעה לבורא, וגם להבין שמה שאתה משפיע לחברים, בסופו של דבר זה מגיע לבורא. כי חוץ מהאדם הכול זה הבורא. רק כדי להיות בטוח באמת שזה לא לעצמך אלא לבורא, אז יש בינך לבורא חברים. כדי לנתק אותך מהיצר הרע, מהאגו שלך, אז קיימים כאן החברים. כי עם הבורא, אז היית כאילו משפיע לו אבל על מנת לקבל, כמו שכל העולם מוכן לזה.

שאלה: בזמן שאדם עושה משהו והוא רואה שאין לו בזה כוונה, מה הוא צריך לעשות? נניח שהוא הולך לתורנות ורואה שאין לו כוונה.

תצטער על זה שאין לך כוונה כל הזמן. זה הכול.

שאלה: אני מגיע כל יום לשיעורי בוקר, מנסה להעלות את החשיבות לחברים, ובסופו של דבר אני מגלה שיש בזה מעט מאוד למענו, אלא רק להראות לחברים עד כמה אני כזה מיוחד שאני בא לשיעורי בוקר כל יום. איזו תפילה צריכה להיות כדי לתקן את זה?

התפילה קודם כל צריכה להיות שכמו שאתה יושב עכשיו כל הזמן באותו מקום, ואני רואה את הפרצוף שלך כל יום באותו מקום, זה מה שצריך להיות קודם כל. עד כמה? עד היום האחרון. אני אומר ברצינות, ככה זה, את זה הרב"ש כך לימד. זה המקום שלך וכאן אתה. כל היתר בפנים. אז קודם כל אתה יושב ואני רואה שאתה נמצא. עכשיו השאלה עד כמה הכוונות יהיו יותר ויותר מכוונות, חדות מיום ליום יותר, פחות, וזה הבירור. והבירור הזה תלוי בחברים ובכל החברה שלנו בכל העולם, וכך מתקדמים.

אבל העיקר זו הדרישה. אתם ראיתם לפי הפסוקים שקראנו קודם, שהכול תלוי בדרישה. אדם יכול לשבת ושום דבר לא יקרה לו במשך אלף שנה שישב, אלא הכול תלוי בחיסרון, והחיסרון לא תלוי באדם לבד אלא בסביבה. ישנם אנשים שהלב בוער אבל לא מתקשרים לאחרים, ואז אפילו שהלב בוער זה לא מספיק כדי לעורר את המאור המחזיר למוטב. כי המאור מופיע ומאיר רק למקום השבירה. כשאנחנו מתאספים להתחבר, ולא מסוגלים להתחבר ועל זה מבקשים, זה המקום שהמאור מאיר. עד כמה שמצטערים על זה שלא הולך לנו ורוצים להצליח. במה להצליח? להתחבר לכוח השפעה הדדית. זה בעצם הכול. כל התורה היא כדי להביא לנו כוח השפעה.

:

שאלה: יש דרישה פנימית שהיא התפילה שהחברים יתעוררו בזמן השיעור. האם זה צריך להתבטא גם בחיצוניות, להשפיע להם שגם ידרשו את זה, שלא יראה כאילו אני רק רוצה אולי חכמה, הבנה?

הכול לפי רצון הלב. תנסה לכוון את הלב שלך כמה שאפשר. אתה משתדל לעשות את זה בצורה מלאכותית, יבוא המאור המחזיר למוטב ויתקן לך את המאמצים שלך, את היגיעה שלך, ייתן להם כיוון יותר נכון, עוצמה, כול מה שצריך. אתה כמו תינוק, תשתדל לעשות כמה שאתה יודע, נכון או לא נכון זה לא חשוב. העיקר תעשה. כמה שאתה מסוגל במוח ובידיים, תעשה.

קריין: ציטוט 43, מתוך רב"ש א', מאמר, "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'".

"מועיל להוציא המאור מהתורה, אם הוא מכוון בעת התעסקותו בתורה, שהוא לומד בכדי לקבל את השכר של התורה, הנקרא "מאור". אז מועיל לו לימוד תורה. מה שאין כן כשהוא מסיח דעת מהמטרה של לימוד התורה, אין התורה מועילה לגמור את המלאכה של עשיית כלי דהשפעה, ולא להשתמש עם הכלי קבלה לתועלת עצמו. אחרת התורה שלו הולכת ונעלמת ממנו. כלומר, כח התורה, שהיה צריך להכניע את היצר הרע, הכח הזה מתבטל. וזה שכתוב "וכל תורה, שאין מלאכה", היינו שלא מכוון, שהתורה יעשה את המלאכה, להפוך את הכלי קבלה שיהיו בעמ"נ להשפיע, "סופה בטלה". כלומר, הכח הזה מתבטל."

(רב"ש - א'. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)

תקרא שוב. אבל תראו עד כמה הכול תלוי באדם שמפעיל את התורה. אם מפעיל, תהיה לו תורה. אם לא, לא. ואפילו ההיפך, כתוב שמקורם מתייבש.

"מועיל להוציא המאור מהתורה, אם הוא מכוון בעת התעסקותו בתורה, שהוא לומד בכדי לקבל את השכר של התורה, הנקרא "מאור". אז מועיל לו לימוד תורה. מה שאין כן כשהוא מסיח דעת מהמטרה של לימוד התורה, אין התורה מועילה לגמור את המלאכה של עשיית כלי דהשפעה, ולא להשתמש עם הכלי קבלה לתועלת עצמו. אחרת התורה שלו הולכת ונעלמת ממנו. כלומר, כח התורה, שהיה צריך להכניע את היצר הרע, הכח הזה מתבטל. וזה שכתוב "וכל תורה, שאין מלאכה", היינו שלא מכוון, שהתורה יעשה את המלאכה, להפוך את הכלי קבלה שיהיו בעמ"נ להשפיע, "סופה בטלה". כלומר, הכח הזה מתבטל."

(רב"ש - א'. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)

שאלה: שמעתי ממך קודם שאנחנו בוערים, אבל אנחנו לא מעבירים את זה הלאה לחברים.

כל אחד עד שבוער, מה הוא עושה עם זה?

תלמיד: איך אני מעביר את זה לאחרים, מה אני מבקש על הרצון שלהם או הרצון של העשירייה? איך אני מעביר את הבעירה?

אתה צריך לחשוב, זו העבודה שלך. אם אני אתן לך עכשיו עצות, זה לא יעזור. אתה צריך לחפש עד שתמצא ואז זה יהיה שלך ואתה תבצע, אחרת לא.

שאלה: אם אדם יודע שהוא לא רוצה ללמוד לשם חכמה, אבל בתוך תוכו הוא יודע שהלימוד הוא למען חיבור עם החברים שיביא לו יותר תענוג, זה לא בעצם להחליף פרה בחמור?

לא חשוב, תמיד אנחנו מעורבים, בכל הפעולות שלנו מעורב יצר הרע, אז מה? זה ודאי, אחרת מה אני הולך לתקן? אפילו אם אני לא יודע שזה על מנת לקבל, זה בכל זאת על מנת לקבל. אבל אם אני כבר יודע ומרגיש שזה על מנת לקבל, זה עוד יותר טוב, כבר מתברר לי שזה כך, זה כבר גילוי היצר הרע.

שאלה: הזכרת להפעיל. מה זה להפעיל את התורה?

להפעיל את התורה, זה לעורר את הבורא שישפיע עלי. הכוח שהבורא מפעיל עלינו כדי לתקן את הרצון לקבל שלנו שיהיה בעל מנת להשפיע, הכוח הזה נקרא "תורה". זה רק שם כזה. בראתי יצר רע, מה עכשיו אני אעשה עימו? אז אני בראתי תורה תבלין, כדי שיצר הרע יחזור להיות יצר הטוב. ומה באמצע? אז יצר הרע בראתי, יצר הטוב יהיה מזה על ידי תורה, אז מה נשאר לאדם? רק לבחור בפעולה הזאת של או רוצה, או לא רוצה". סך הכול.

יצר רע קשור אלינו, הוא יתגלה לאט לאט בהדרגה, בהתאם לכמה שאנחנו מסוגלים לתקן אותו. הבורא משפיע עלינו בכוח מיוחד, שנקרא "תורה". שהכוח הזה הוא מתקן את יצר הרע ליצר טוב. הבחירה בידינו, רוצים את זה או לא. סך הכול. אין כאן שום דבר.. אי אפשר כאן להתבלבל, כלום. רק הבעיה היא שהיא נקראת "תורת הנסתר", למה? כי אני לא מרגיש איפה זה נמצא בי, רק זו הבעיה. אבל שכל לא צריכים. רגש אין, זו בעיה. אז לאט לאט על ידי פעולות ללא רגש, אנחנו מעוררים מאור המחזיר למוטב, והוא מביא לנו רגש.

פתאום אני מתחיל להרגיש.. אני זוכר איך שאני ראיתי עליכם כשהתחלתם לשמוע שכוח הבינה, זה כוח השפעה. זה לא היה פשוט. שכוח השפעה, זה כוח אמונה. אבל איכשהו זה מתחיל להסתדר. זאת אומרת, ההגדרות האלה הן גם מאד מפריעות, שזה מתוך הרגל הקוד קדום, אבל באמת אין כאן שום בעיה. כשזה מסתדר בפנים זה כל כך פשוט, אחד ואחד.

תלמיד: שואלים אותי אנשים, מה זה נקרא "למשוך את האור המחזיר למוטב"? מה זה, מה מהות הפעולה?

מהות הפעולה? בבקשה, אין שום בעיה. אני רוצה. אני רוצה שזה יקרה, ואז אני מושך. מה זה נקרא תפילה? לפעמים אתה מבקש שיהיה משהו, שישתנה משהו. מה סתם ככה אתה רוצה? אתה כמו ילד שרוצה משהו, בשביל מה? אבל אתה רואה שאנושות מתפללת, עושה פולחן פה ושם לכל מיני בעיות, לכל מיני דברים. שמים עץ אשוח, מדליקים איזה נרות, עושים כל מיני פעולות.

אתה רואה שאנחנו בעצם נמצאים במצב שאנחנו מתפללים, מבקשים שיהיה, אז כאן אתה נמצא בהפעלת המערכת. אתה לא סתם צועק לא ידוע למה ולמי, אתה בצורה מכוונת משפיע על המערכת ומעורר אותה, שהיא תתקן אותך. היא מיועדת לזה, קשורה לזה, רק שאת הקשר הזה אתה בינתיים לא מרגיש. ומי שמתפלל הוא מרגיש משהו? מה הוא מרגיש?

תלמיד: הוא מרגיש שהוא מדבר עם הבורא, שקורים לו דברים טובים.

בבית משוגעים יש כאלה.

תלמיד: כן, ברור.

אז זהו.

תלמיד: גם לי אמרו שאני משוגע שאני מושך אור מחזיר למוטב. מה אתה מבקש? אומרים לי, מה אתה מבקש? צריכה להיות איזו טקטיקה לקטע הזה, איזו עבודה.

אין טקטיקה, אני רואה שכל העולם הוא ככה, כל העולם. תסתכל מה קורה עם העולם, מה עושים? קופצים מעל המדורות, הולכים שם עם כל מיני סימנים, מה לא עושים? אנשים שורפים את עצמם, וכל זה למען מה? מה מבינים, מה מרגישים?

ואנחנו? אנחנו אומרים, ישנה מערכת שאנחנו יכולים לעורר אותה. ואיך? על ידי הפעולות האלו. איזה פעולות? לימוד. מה כתוב? כתוב על פעולת המערכת, איך היא עובדת. עכשיו אני רק רוצה כשאני קורא, שהיא תעבוד בתיקון שלי. לאיזה כיוון? אני לא מתפלל שלמישהו יהיה רע, לא. ולמישהו שזה אני, יהיה טוב, גם לא, אני מתפלל שאני אהיה טוב. לא שיהיה לי טוב, אלא שאני אהיה טוב, ואז אוכל להשפיע לאחרים. מה זאת אומרת להשפיע לאחרים? אותו הכוח שעכשיו אני מבקש שיבוא אליי ויתקן אותי, שאני אוכל גם דרכי להעביר לאחרים, להיות המעבר.

תלמיד: צריך משהו יותר ספציפי. אני יושב עם הקבוצה שלי ומתפללים, תקרא לזה "לומדים", על מה אני צריך לחשוב כדי למשוך את המאור המחזיר למוטב במקסימום של המקסימום, כמו שאתה לוחץ על גז? אבל אני צריך לדעת על מה אני חושב, כי כל מיני מחשבות זרות נכנסות בי, כל מיני שטויות.

זה בכוונה.

תלמיד: אז למה אני צריך להיצמד? על מה אני צריך להתרכז?

אני רוצה שהמאור המחזיר למוטב עכשיו בזמן הלימוד, הכוח הזה שאני מגלה מפני שאני מדבר ולומד על פעולות עליונות.. המערכת העליונה היא עושה פעולות. אני עכשיו קורא על המערכת הזאת, כשאני קורא אני נמצא בה, וכשאני קורא אני מעורר אותה, רוצה או לא רוצה, אני מעורר אותה. אני לא מרגיש את זה, אבל אני מעורר. אז אני מעורר אותה שהיא תשפיע עליי בצורה מכוונת. היא תשפיע עליי בכל זאת, אבל אני רוצה שהיא תשפיע בצורה מאוד מאוד סלקטיבית, מסוימת. זה הכול. ורק זה בידינו.

שאלה: "וכל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטלה."

בטלה, זאת אומרת שאדם שלומד לא נכון הוא לא מזמין על עצמו שום דבר טוב, ההפך, הוא מזמין על עצמו רע. זה נקרא ש"תורה יכולה להיות סם החיים וסם המוות". איך יכול להיות סם המוות? בזה שהיא מראה לך שאתה הפוך מהחיים. זאת אומרת מקדמת אותך, אבל בצורה כזאת שמראה לך איפה שאתה טועה. ובכל זאת, זאת התקדמות טובה. יותר טוב מלשבת, ולא לעשות כלום.

שאלה: שמעתי שאמרת, הכול תלוי בחיסרון, והחיסרון תלוי בסביבה. האם יש איזה הבדל עקרוני בין החיסרון שלי לבין החיסרון שקיבלתי מהסביבה? ואם כן, אז במה?

יש הבדל גדול בין שאני מרגיש שזה נראה לי חיסרון שכדאי עליו להתפלל, או שאנחנו מסכמים יחד שזה החיסרון הקבוצתי, קולקטיבי שעליו כדאי לנו לחשוב ולבקש. זה הבדל גדול מאוד. רק רצוי שזה יהיה חיסרון לא מלאכותי, אלא שבאמת אנחנו נבדוק את עצמינו כמה בכל זאת אנחנו חושבים שכדאי באמת להתחבר בינינו, ושנלחץ יחד על אותו חיסרון אחד ונבקש יחד. תנסו, אתם תראו עד כמה שזה עובד. קשה לנו להגיע לזה, אבל זה קרוב. זה כאן.

דברו על מה כדאי לבקש, תחברו איזו נוסחה, משפט שאתו אפשר לפנות, ותעמדו על זה יום אחד, ותראו עד כמה שזה עובד. בטוח שתרגישו שינוי.

שאלה: אני משתוקק לעורר את החברים במשך היום, לא רק בשיעור. לפי מה שאני הבנתי מהשיעור, הסיבה שלא מצליח, זה כי לא מעורר את הבורא מספיק?

אני לא יכול להגיד מהי הסיבה, יכול להיות בגלל שזה חיסרון לא גדול. יכול להיות שאתה לא בדיוק נכלל עם החברים. יכול להיות שאתה מסתכל במקום שלא שם צריכה להיות התוצאה מהבקשה שלך. הבקשה פועלת תמיד, השאלה היא עד כמה אתה מזהה אותה.

תלמיד: ואם אני לא מצליח להתפלל מספיק, לדרוש מהבורא שיחבר אותנו?

אני לא יודע, יכול להיות שאתה מתפלל מספיק וטוב, אבל התגובה עדיין נמצאת במצב שאתה לא רואה, לא מזהה אותה. זה לא אומר כלום. צריכים להמשיך.

תלמיד: הבנתי, זאת אומרת רק סבלנות ולא חשובה התוצאה, רק להתפלל ולדרוש.

חשובה התוצאה. ולגבי סבלנות, יכול להיות בלי סבלנות. אבל להמשיך.

שאלה: אני רוצה לשאול על החיסרון שאנחנו יוצרים בעשירייה, על האיכות שלו ועל הרמה שלו. יש רגעים בודדים שאנחנו תוך כדי השיעור מגיעים לאיזה חיסרון משותף. נניח שאתה אומר, "בואו נחשוב על איזה תפילה משותפת" על מה אנחנו חושבים? לרוב מעכשיו לעכשיו, זה מורגש כאילו מלאכותי.

למשל אני זוכר מצבים שבכנס אתה שואל אותנו עוד שאלה, ועוד שאלה, ועוד סבב, ועוד סבב ואחרי שעה, שעה וחצי העשירייה מגיעה באמת לאיזה תפילה שאנחנו כבר לא מסוגלים והשכל לא עובד, ויש איזה חיסרון משותף שנוצר. אבל כך בזמן השיעור, כאילו זה לא קורה.

מה אתה ממליצים, מה אתם רוצים? אנחנו עוברים כאן כל מיני גישות ומצבים, תגידו מה אתם רוצים? אתם קוראים את זה, אתם סך הכול נכללים מהחומר הזה איכשהו. מה אתם עוד רוצים? ממני? ממני לא תקבלו יותר. מה אני יכול לעשות? עוד הסבר, עוד הסבר, עוד קצת, עוד קצת. תראו כמה עד עכשיו עברנו, שעה ועשרים דקות אנחנו יושבים. כמה עברנו פסוקים, והכל וזה לעומת המאור המחזיר למוטב, מה צריכים לעשות. מה זה נקרא "לימוד התורה בצורה הנכונה".

תלמיד: דיברת על הרוח הזאת שיש באוויר כמו במתיחות שלפני מלחמה או משהו כזה, איך מגיעים לכזה דבר במשך שיעור בוקר?

כל זה תלוי בסך כל החברים. הם יכולים לעורר כל אחד ואחד, אם ירצו. להתחיל בצורה מלאכותית, ולגמור בצורה שישתגעו כולם מהפחד, מהדרישה לתיקון, מהצורך בבורא, מהצורך לחיבור, מחוסר אהבה. זה הכול תלוי ב"איש את רעהו יעזורו". אתה שואל אותי? זה לא בכוחי לעשות. אני רק רוצה להדליק משהו, אתם מכבים מיד. מה אני אעשה?

שאלה: נניח שכמה חברים בכלי העולמי מרגישים עכשיו כזה דבר, תפילתם יכולה לעזור?

בטח שזה עוזר. פה ושם, פה ושם, ודאי שזה עוזר, אבל זו לא העוצמה שצריכה להיות. אני רואה את זה כאן. מה קורה לכם, תסבירו לי איפה כאן קצת היגיעה? לא. זה טוב, זה מצב הטוב, אבל לא העבודה על המצב הזה. המצב שהבורא נותן הוא בדיוק, תראה מה שהוא נותן, הזדמנות, איזה הזדמנות, תסתכל על כל אחד ואחד, איך שהוא בא, ככה, כאילו לא עברה שעה וחצי שאנחנו בזה דנים.

סדנה

תחשבו יחד מה אתם עושים, איך אתם יוצאים מהמצב הזה?

*

(סוף השיעור)