העיקר סבלנות, התמדה - "חוץ מצא". זה מה שצריכים לעשות עד שמגיעים ליראה • היראה מתחילה להיות מפחד רגיל, בהמי, שאקבל מכות, ועוברת לפחד מבורר יותר ויותר למכות באגו, בגאווה, ולאחר מכן מכות בקנאה, ועד למצב המבורר • צריכים להעביר את הקנאה מפסי "למה לי לא?", לפסים שאני בכל הכוח דוחף את כל החברים להצליח. וזה קשה מאד • לכל דבר יש צורה חיובית, יפה, אבל היא מתעוררת באדם בהתאם לאהבת החברים. והכל מדבר והיפוכו ושום דבר לא נעלם. ואם האדם מתקדם נכון, אז כל היסודות האלה גדלים, בוערים בו • "קנאת ה' צבאות" - שאני דואג לצבא הבורא, שזה כל החברים שלי, שאני כתומך, כאמא שלהם, שיהיו בכוח, בהתמדה, בקשר עם כולם; כואב לי עבור כולם. זאת דאגה. אני מתחיל להבדיל בי בין האני והאגו שלי, וכל עוד שהאגו שלי עדיין בתוקף, זה עוזר לי לעשות מאבק בינו לבין הקבוצה, עד כמה שאני תומך. וזה מה שאנחנו צריכים עד גמר התיקון - שהאגו שלנו יגדל ויפרח ויתן לי את כל ההבחנות זה כנגד זה, אחרת אני מאבד את עצמי ללא קנה מידה. חייבות להיות 2 נקודות •