שיעור בוקר 02.11.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 30.08.2020

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/urWxLoz2?activeTab=downloads&mediaType=video

העבודה באמונה למעלה מהדעת –

קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: שיעור בנושא – העבודה באמונה למעלה מהדעת, קטעים נבחרים מהמקורות, מקטע מס' 8.

אני לא יודע איזה עוד הקדמות אנחנו יכולים לתת לשיעור הזה, פשוט נמשיך אותו ונראה. אני רואה שקטע מס' 8 דווקא הוא בעצמו כל כך חזק, שפותח את השיעור. אז תקרא פעם אחת ונסביר אותו.

קריין: קטע מס' 8, מתוך "שמעתי" מאמר י"ט, "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה".

"אין להאדם להתרעם, בזמן שיש לו עבודה עם הרצון לקבל, בזה שהוא המפריע לו בעבודה. והאדם בטח היה יותר שבע רצון, אם הרצון לקבל היה נעדר מהגוף, היינו, שלא היה מביא להאדם את שאלותיו, להפריע לו מהעבודה של קיום תו"מ. אלא האדם צריך להאמין, שזה שהרצון לקבל מפריע לו מהעבודה, זה באה לו מלמעלה. כי מן השמים נותנים לו כח הגלוי של הרצון לקבל, מטעם שדוקא בזמן שהרצון לקבל מתעורר, יש מקום עבודה, שיהיה להאדם מגע הדוק עם הבורא, שיעזור לו להפוך את הרצון לקבל בעמ"נ להשפיע. והאדם צריך להאמין, כי מזה נמשך נחת רוח להבורא, מזה שהאדם מתפלל אליו, שיקרבהו בבחינת הדביקות, הנקראת "השתוות הצורה", שהיא בחינת ביטול הרצון לקבל, שיהיה בעמ"נ להשפיע. ועל זה אומר הבורא: "נצחוני בני". היינו, אני נתתי לכם רצון לקבל, ואתם מבקשים ממני, שאני אתן לכם במקומו רצון להשפיע.

(בעל הסולם. שמעתי, מאמר י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")

הבורא ברא רצון לקבל, והרצון לקבל מזה שנברא על ידי הבורא היה כאחד. כדי לתת לרצון לקבל הזה עצמאות הבורא שבר אותו ונתן לרצון לקבל הזדמנות להתחבר בחזרה בכוונות על מנת להשפיע זה לזה, זה נקרא "להתחבר". בעולם שלנו, להתחבר, אנחנו אולי מבינים את זה בצורה אחרת, אנחנו מתחברים כדי להיות נגד מישהו או בעד להרוויח יחד משהו, אבל ברוחניות, בצורה האמיתית, להתחבר זה נקרא שאני פועל לטובת הזולת. וכדי לתאר את הזולת בצורה שלמה, אז לטובת הבורא.

לכן אנחנו צריכים לראות את המצב שלנו תמיד בשתי רמות. או שאנחנו מתעסקים בעל מנת לקבל, בכוח הקבלה שלנו, לפי הטבע שלנו, לפי הרצונות, המחשבות שבנו, אז אנחנו נמצאים ברמה שלנו, ברמה אגואיסטית פשוטה קטנה, שבזה אנחנו כולנו כמו דומם, צומח וחי, אנחנו לגמרי לא מתעלים מעל ההרגשה הזאת. או שאנחנו הולכים למעלה מזה, רוצים להתחבר בכוונה להשפיע זה לזה, ומתוך זה שמכינים שטח בהשפעה הדדית כזאת זה לזה אנחנו יכולים לעלות מזה להשפיע לבורא, זו הרמה השנייה שהיא נקראת דרגת "אדם", כי בזה אנחנו מקימים רשת קשר בינינו שנקראת "הדומה לבורא".

לכן המצב הזה שאנחנו מתקשרים בצורה כזאת הדדית זה לזה נקרא "אדם", וכלפי המצב האגואיסטי זה נקרא "השפעה", למעלה מכוח הקבלה או אמונה למעלה מהדעת.

נקרא שוב.

"אין להאדם להתרעם, בזמן שיש לו עבודה עם הרצון לקבל," שהוא מרגיש שצריך לעשות משהו ברוחניות כלפי החברים, כלפי הבורא, נגד האגו שלו, נגד הרצון לקבל, ולא בא לו. אז "אין להאדם להתרעם, בזמן שיש לו עבודה עם הרצון לקבל, בזה שהוא המפריע לו בעבודה." הרצון לקבל, תמיד בצורה כזאת, נראה, מורגש, שהוא מפריע לעבודת החיבור, לעבודה האמיתית, לעבודת ההשפעה. "והאדם בטח היה יותר שבע רצון, אם הרצון לקבל היה נעדר מהגוף, היינו, שלא היה מביא להאדם את שאלותיו," בשביל מה, למה וכולי, "להפריע לו מהעבודה של קיום תו"מ."

"תורה ומצוות" זה כל פעולות ההשפעה ההדדית בינינו, ובינינו לבין הבורא שהן כולן נקראות "מצוות", כי זה מה שאנחנו מצווים לעשות, פעולות השפעה בינינו, בתוך העשירייה או בתוך כל האנושות אפילו, ולבורא מתוך זה. אז ודאי שהרצון לקבל עומד נגד זה. "אלא האדם צריך להאמין, שזה שהרצון לקבל מפריע לו מהעבודה," של חיבור, "זה באה לו מלמעלה." ההפרעה הזאת מתוכננת מלמעלה. "כי מן השמים נותנים לו כח הגלוי של הרצון לקבל," הבורא מגלה לאדם את הרצון לקבל שבקרבו. על זה כתוב, "בראתי יצר הרע", "מטעם שדוקא בזמן שהרצון לקבל מתעורר, יש מקום עבודה, שיהיה להאדם מגע הדוק עם הבורא," במה יש אז מגע עם הבורא שמפריע לרצון לקבל? "שיעזור לו", שהבורא יעזור לאדם, במה? "להפוך את הרצון לקבל בעמ"נ להשפיע."

אין עוד מה לעשות, ואין עוד מה לבקש מהבורא חוץ מזה. "והאדם צריך להאמין, כי מזה נמשך נחת רוח להבורא," האדם פונה לבורא, מקבל ממנו עזרה, ובעצם הבורא עושה את הכול. לכן העבודה שלנו נקראת "עבודת ה'", שאנחנו צריכים להזמין את העבודה הזאת, ולפי ההזמנה הבורא מבצע את הכול. לכן העבודה נקראת "עבודת ה'". כי מזה נמשך נחת רוח לבורא, "מזה שהאדם מתפלל אליו, שיקרבהו בבחינת הדביקות," מהי הדבקות בבורא? שהאדם כל הזמן מחזיק בבורא, שהבורא יעזור לו להתנגד, לעבוד נכון עם הרצון לקבל שבקרבו של אדם ולהגיע להשתוות הצורה עם הבורא. זה נקרא "דבקות", "הנקראת "השתוות הצורה", שהיא בחינת ביטול הרצון לקבל," הביטול הוא לא בזה שאנחנו מבטלים את הרצון לקבל, אם נבטל את הרצון לקבל לא תהיה לנו סיבה לפנות לבורא, אז מה נעשה? אלא אם אנחנו נפנה נכון לבורא, אז אנחנו מצד אחד שומרים על הרצון לקבל, כשמאל נניח, כיסוד לפנייה, לעבודה שלנו, ומצד אחר אנחנו מגלים את הקשר עם הבורא מעל הרצון לקבל, שאז בזכות הרצון לקבל אנחנו מחזיקים את זה. כמו שלמדנו בדוגמה של פתילה שזה פסול, הרצון לקבל ושמן למטה ואור למעלה, שכך, בצורה כזאת, אנחנו דווקא יכולים, לבנות את העבודה שלנו. "והאדם צריך להאמין, כי מזה נמשך נחת רוח להבורא, מזה שהאדם מתפלל אליו, שיקרבהו בבחינת הדביקות, הנקראת "השתוות הצורה", שהיא בחינת ביטול הרצון לקבל, שיהיה בעמ"נ להשפיע." הרצון לקבל מתבטל מהצורה שלו, של על מנת לקבל, והופך להיות בעל מנת להשפיע. "ועל זה אומר הבורא: "נצחוני בני". היינו, אני נתתי לכם רצון לקבל, ואתם מבקשים ממני, שאני אתן לכם במקומו רצון להשפיע."

(בעל הסולם. שמעתי, מאמר י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")

שאלה: אמרת שלהתחבר זה שאני פועל לטובת הזולת. מה זאת אומרת לעבוד לטובת הזולת לא מטעם אגואיסטי אלא מטעם השפעה, מטעם למעלה מהדעת?

לטובת "הזולת", כך אנחנו מדברים, אבל בעצם זה לטובת ההשפעה הכללית שזה נקרא "כוח הבורא", "כוח הנתינה", "כוח החיבור", לשם זה אנחנו פועלים. למה אני כל כך מהסס להגיד לטובת מי ומה, כי אני מפחד, יכולים כאן לדמיין את הבורא כאיזו דמות, את הרצון לקבל כאיזה כוח פיזי שפועל בינינו.

אלא לעבוד לטובת הזולת, זה נקרא שאני פועל מחוצה לי. אני צריך לבנות בי את המערכת הזאת, או שאני פועל לטובת האגו שלי, או שאני פועל לטובת הזולת, "זולת" זה חוץ מהאגו שלי. כך אני צריך להעמיד את עצמי, לחלק את עצמי לשני כיוונים, לטובת האגו שלי, לא לחשוב שזה לטובת עצמי, זה לא לטובת עצמי, זה ממש ההיפך, ויתברר לי יותר ויותר שזה ההיפך מטובת עצמי. וכשאני אעבוד לטובת הזולת, מה שנקרא עכשיו עדיין "זולת" בצורת החברים, בצורת הבורא, שעדיין נראים לי כזולת, אני ארצה ההיפך, להיות בצורה שהם לא יהיו לי זולת, אלא שדווקא הרצון האגואיסטי, הוא יהיה ל"זולת". כמו שכתוב, "שלא יהיה לך א-ל זר".

לכן צריכים כך להעמיד את עצמנו. רצוי לתאר את זה כשתי רמות, רמה אגואיסטית, תחתונה, ורמה אלטרואיסטית עליונה וכך לראות את עצמנו. שאנחנו רוצים לשייך את עצמנו להסכמה עם הבורא, להשפעה לבורא, להשפעה לחברים כאמצעי להשפיע לבורא. אבל תמיד זה צריך להיות "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא", אני צריך להיות דרך החברים מקושר, מכוון להשפיע לבורא.

ובאמת אין לנו מה להשפיע לבורא, זה כמו שכתוב, "מה תיתן לו?", אין לו רצון, חיסרון לקבל מאיתנו משהו. אלא הוא נהנה, כמו שהורים נהנים מזה שהילדים מגיעים לאיזה השגות, למשהו טוב, זה מה שיש לבורא. לעשות נחת רוח לבורא זה להראות שאנחנו פועלים למען ההשפעה, שאז אנחנו מגיעים למצב נצחי ושלם.

שאלה: מה ההבדל בין הרצון לקבל לבין הרצונות הגשמיים שלנו? מהו בדיוק הרצון לקבל שעליו מדובר?

רצון לקבל זה כוונה, כוונה ליהנות, כוונה להיות במנוחה, לא במאמצים של להשפיע. מתי כל העבודה שלנו נקראת עבודה, עבודה רוחנית, עבודת ה'? כשאני משפיע לזולת. מתי אני מרגיש שאני משפיע לזולת? מתי שזה נגד הרצון שלי. נגד הרצון, זה חייב להיות כך, אחרת אין לי אינדיקציה, מדד אם אני משפיע או לא משפיע. אם אני לא מרגיש התנגדות והכול כאילו זורם, זאת לא השפעה. לכן קודם כל אני צריך להבדיל מה אני יכול לעשות לפי הרצון שלי, ומה הייתי צריך לעשות אם הייתי שם בצד את הרצון שלי ועושה מה שבאמת צריכים לעשות לתיקון הכלי השבור של הנשמה הכללית. ואז יש לי רק פעולת חיבור.

פעולות חיבור יש הרבה, יש עיקריות, יש משניות וכן הלאה, אבל פעולות חיבור, וזה מה שהבורא דורש מאיתנו, מכל האנושות במיוחד. מאיתנו הוא דורש בקפדנות קיום כל מיני חוקים של קומוניקציה, קשר שלנו בעשירייה, ואחר כך נלמד על כל מיני עבודות עדינות יותר, עם הכוונות. אבל בסופו של דבר בינתיים גם בשבילנו ולכל באי עולם זו פשוט עבודת החיבור, מאמצים להתקרב. להבין שאנחנו חייבים להיות יחד בתמיכה הדדית, שאף אחד לא יכול לעשות שום פעולה רוחנית לבד, לא יכול להיות, כי פעולה רוחנית היא חיבור, היא בינינו, אף פעם לא בתוך האדם, אלא בין הרצונות של אדם וחברו. ולכן כך אנחנו צריכים לתאר לעצמנו, כל הזמן לראות את המאמצים איך להיות יותר קרובים זה לזה.

יש הרבה אנשים שכאילו מרגישים שיש להם נטייה לזה, אני מבטיח להם שאם הם מרגישים שיש להם נטייה לזה, זה בינתיים, מפני שהם בנויים בצורה כזאת שבאגו שלהם הם מרגישים שהם יכולים להיות קרובים לאחרים. אבל באמת, אף אחד לא קרוב לשני. אם אנחנו מתחילים לעבוד בצורה אמיתית, רוחנית, אנחנו מגלים עד כמה זה בלתי נסבל. ואז מתחילה עבודה אמיתית, איך אנחנו ב"איש את רעהו יעזורו", ומושכים את הכוח העליון שיעזור לנו להתקרב ויעשה איזה קשר בינינו וכן הלאה.

אבל שוב, הגישה לעבודה הרוחנית היא תמיד למעלה מהדעת, למעלה מהשכל, למעלה מהרגש, למעלה מכל הנטיות שלנו. הרצון שלנו בנוי בצורה הפוכה מחיבור. לכן כל הרוחניות היא נמצאת למעלה מחיבור.

שאלה: האם אפשר להיות בתוך הדעת ומעל הדעת באותו זמן?

אנחנו כל הזמן עושים חשבונות, כל הזמן כאילו משחקים עם זה, למעלה מהדעת ובתוך הדעת, אתה צודק. רוב העבודה שלנו היא ליפול לתוך הדעת ו[לעלות] למעלה מהדעת, לתוך הדעת ולמעלה מהדעת, כשאני כל הזמן עושה חשבון. אי אפשר להיות למעלה מהדעת, אלא רק על ידי ירידות לתוך הדעת ועלייה למעלה מהדעת, בצורה כזאת. כל הזמן למטה למעלה, למטה למעלה, כל הזמן להרגיש את הגבול, לבדוק את עצמך. אתה צודק, כך צריך להיות.

שאלה: במצב שבו ברור איזו פעולה עלי לעשות, וגם ברור שאני לא יכול לבצע אותה בלי לפנות לבורא לעזרה, איך להתגבר על המחסום הפנימי הזה שלא מאפשר לי לפנות לבורא למרות שאני יודע שזה הפתרון היחידי?

תדבר על זה עם החברים, תספרו זה לזה איך אתם משתדלים להצליח בזה. לא על זה שאתם לא מצליחים, אלא על זה שאתם כן מצליחים. קנאה ברוחניות זה דבר טוב מאוד. כשאתה מקנא בחברים אתה מקנא לא כך שאתה רוצה להוריד אותם מההצלחה, אלא אתה בעצמך גם רוצה לעלות להצלחה, ולכן קנאה ברוחניות היא דבר טוב.

תלמיד: אז אתה אומר לקחת את כל המאמצים שלי, לבוא לעשירייה ולדבר על כל ההצלחות שקרו לי, ויחד כשכולנו מביאים את הכוח הזה אנחנו מקבלים כוח לפנות לבורא?

כן. תנסו ותתחילו לראות מה עוזר, מה לא, מה כדאי לספר, מה לא, בצורה שזה ידחוף אתכם קדימה.

שאלה: כשאנחנו מתקרבים לבורא בדבקות, זה נקרא השתוות הצורה. אני רק תוהה למה זה לא נקרא השתוות הרצונות?

רצונות זה לא יכול להיות, כי רצון הבורא הוא להשפיע, והרצון שלך הוא לקבל. והרצון שלך לקבל הוא לא משתנה, אלא אתה עובד בכוונה עם הרצון שלך לקבל, בכוונה שאתה הופך אותו לכזאת צורת לקבל שהיא כלפי הבורא נראית כהשפעה. רק בצורה כזאת אתה מקבל כוחות מהבורא.

הבורא מסדר לך את הכלי הרוחני ואתה עובד עימו כדי להשפיע לו, אבל על מנת להשפיע, בכוונה על מנת להשפיע. אבל במה אתה עובד, באיזה רצון? ברצון לקבל. רק צורת הקבלה היא כזאת שאתה אומר, אני אקבל ממך כי אחרת אני לא יכול לתת לך שום דבר. אני אקבל, אבל רק תדע שאני מקבל כדי להשפיע לך ולא להשפיע לעצמי. אז מה אני עושה? אני עושה צמצום ולא מקבל. ואחרי הצמצום אני פותח את עצמי ומקבל בכוונה על מנת להשפיע לך. זאת אומרת אני מודד, שוקל כמה אני יכול לקבל, מה אני יכול לקבל ממך כדי לגרום לך תענוג. ואז אני צריך להרגיש אותך, אני צריך לגלות אותך ובצורה כזאת אני מוכן לעבוד. תעזור לי, אני בעצמי לא מסוגל, אני אפילו לא מסוגל לדעת איך לסדר את הדברים, אבל אתה תעשה ממני כלי כזה מתוקן. לזה אני מסכים וזה אני מבקש שיהיה.

תלמיד: אז השתוות הצורה היא כשאני הופך להיות משפיע במקביל לזה שאני מקבל? זאת אומרת הבורא משפיע ואני גם הופך להיות משפיע, זו השתוות הצורה?

רק השמות "השתוות הצורה", במה אנחנו משתווים? בצורה. אבל הצורה של הבורא היא להשפיע, הצורה שלי היא לקבל כדי להשפיע. הפעולה היא הפוכה, הבורא נותן, אני מקבל, אבל מקבל בכוונה להשפיע לו. לכן אצלי העבודה היא בפעולה לקבל ובכוונה לתת, ובסך הכול הכוונה היא קובעת. ובזה אני והבורא נמצאים בהשתוות, בהשתוות הצורה, לא ברצונות. הרצון שלו להשפיע, הרצון שלי לקבל והוא נשאר לקבל, רק צורת הרצון לקבל, הביטוי החיצון שלו הוא כמשפיע.

נגיד אימא כלפי תינוק, היא נותנת לו הכול, נותנת ונותנת, אבל באמת בפנים אם היית רואה מה קורה לה ברצונות שלה, היא נהנית, היא מקבלת, אבל הביטוי החיצון שהיא הכול נותנת לו.

תלמיד: אז ההשתוות עם הבורא היא רק בכוונה.

100% נכון.

שאלה: אמרת שאנחנו לא צריכים לדבר על הכישלונות שלנו אלא רק על ההצלחות, ודרך זה אנחנו צריכים לעורר קנאה שזה כוח גדול. את זה אנחנו מבינים. השאלה היא, איך אנחנו צריכים להביא את החסרונות שלנו לקבוצה בשביל שלא נתחיל לדון על הכישלונות שלנו?

תעשו מה שאנחנו עכשיו דנים בינינו, תעשו לאט לאט מה שאנחנו מדברים, מה שאנחנו חושבים, אל תעשו שום דבר אחר. לאט לאט עם כולם אנחנו נעשה צעדים נכונים, ואפילו שאני לא עושה צעד נכון, אני פתאום אתחיל להרגיש שהצעד הזה הוא לא נכון מפני שמה שאני אעשה זה יהיה שונה מאחרים.

לכן בואו נשמע מה שאנחנו עכשיו לומדים, ובמשך היום עד מחר נשתדל כל הזמן לחזור לאותה הכוונה, לאותה המחשבה ולאותו המעשה, כמה שמסוגלים, שהמעשה הזה כבר יהיה למעלה מהדעת. זאת אומרת שאני ארגיש שלפי דעתי, לפי רצוני, הייתי עושה מה שטוב לי, לרצון לקבל שלי. למעלה מהדעת, זאת אומרת בהשפעה למעלה מקבלה, אני צריך לעשות מה שטוב לחברים ודרכם מה שטוב לבורא, וזה צריך להיות הפוך ממה שהייתי עושה לעצמי. בצורה כזאת לאט לאט אנחנו נוכל לבנות בתוכנו תבנית, מודל, איך אנחנו פונים לזולת, והפעולה הזאת היא תהיה פעולת השפעה.

שאלה: המודל שתיארת עכשיו שבו אני מצמצם את עצמי ומבקש מהבורא, ממרכז העשירייה, בקשר שלנו שהוא יתגלה כדי שאני אוכל להשפיע לו. מה זה אומר שאני אוכל להשפיע לו וכאילו מגלה אותו יחד עם החברים, איך זה קורה?

אני בפעולות שלי, עם החברים, בונה מערכת קשר בינינו. אמנם כל אחד מאיתנו הוא אגואיסט קטן, אנחנו רוצים בינינו לעשות כאלה פעולות שהם נגד האגו, למעלה מהאגו, פעולות השפעה. פעולות השפעה נקראות "פעולות אמונה". כי כוח האמונה, כוח הבינה, בינה, זה נתינה.

אז אנחנו רוצים להשפיע אחד לשני דברים טובים. איזה דברים טובים? שמקרבים אותנו לבורא, זה נקרא "טוב", כל היתר נקרא "רע". זאת אומרת מה שמקדם אותנו למטרת הבריאה, למטרת החיים, לחיבור, לדבקות, רק זה נקרא "טוב". וזה מה שאנחנו משתדלים לעשות.

אני צריך גם לבדוק, כשאני משתדל לעשות דברים כאלה, אני רוצה לעשות את זה או לא? אם אני רוצה לעשות, אז זאת לא פעולת השפעה. זה נקרא שבפנים נמצא "מחבל" מה שנקרא, הרצון לקבל האגואיסטי שלי והוא ככה כל הזמן מדליק אותי לעשות איזה פעולות. אבל הפעולות האלה הן פעולות של גאווה, פעולות של לברוח מהשפעה אמיתית.

פעולות השפעה אמיתיות הן כאלה שאני מרגיש "פווו" לא מסוגל, לא מסוגל. הידיים כבדות, לא יכול שום דבר לעשות. ואז מה עושים? רק מתחברים בינינו ופונים לבורא. אתם זוכרים איך כתוב בתורה ו"ידיי משה כבדות" שלא יכול להרים את הידיים להתפלל לבורא שיביא קשר, שיביא כוח השפעה לעם, לקבוצה שלו.

תלמיד: ואנחנו עושים על הרצון הזה צמצום?

על הרצון שלנו האגואיסטי, שיתברר עכשיו כאגואיסטי, אנחנו עושים צמצום ומתחילים לעבוד עמו כדי להפוך. "ונהפוך הוא" כמו שכתוב. מה זה נהפוך הוא? איך לעשות ממנו דווקא רצון להשפיע. רצון זה הכוונה. הרצון עצמו לא משתנה אלא כוונת השימוש שלו שתהיה לטובת הזולת, לטובת החברים, ומהם לטובת הבורא.

תלמיד: אבל ברגע זה אנחנו כאילו התגברנו על עצמינו, נכללנו בקשר בינינו, אבל זה רק השלב הראשון, כיוון שאמרת שאנחנו צריכים למען הבורא עוד לקבל?

על זה אנחנו נדבר בפעם הבאה, בינתיים תשמע מה שאומרים עוד חברים. לא יותר משאלה אחת, לא יותר מלברר פעולה אחת. לי יש סבלנות, אני עוד צעיר יש לי עוד אפשרות להגיע לכל הדרגות האלה. אל תדאג הכול בידי שמיים רק צריכים ללכת בהדרגה.

שאלה: איך אני יכול להתעלות מעל האגו?

איך אני יכול להתעלות למעלה מהאגו? אנחנו יחד כולנו מתחברים, מבינים שאנחנו כולנו אגואיסטים ולא יכול להיות בינינו חיבור אמיתי כשכל אחד חושב על עצמו. אבל אנחנו פונים לבורא שישבור את המחיצות בינינו כדי שנוכל להתאחד לרצון אחד, ואת הרצון האחד, כמה שהוא יהיה אחד, הבורא יתקן. הוא יחבר אותנו לרצון אחד וייתן לרצון הזה כוונה על מנת להשפיע.

אז אנחנו נתחיל להרגיש איך אנחנו רוצים להשפיע זה לזה. ובעצם אתה יכול להגיד "מה זה זה לזה, איפה כאן זה לזה? אנחנו בזה משפיעים כבר לעצמינו, אנחנו כולנו כגוף אחד", נכון. אז ברגע שאנחנו נתחיל להרגיש שאנחנו כולנו עשירייה כאחד, איך אני יכול להשפיע לחבר? זה כמו ליד שלי, כמו ללב, לבטן, לראש שלי, איך זה? זה אותו גוף. אז אנחנו נתחיל להתחבר עם קבוצות אחרות, עשיריות חיצוניות, וכך אנחנו נרחיב את עצמינו. תמיד אנחנו נצטרך להרגיש "אז מה זה יותר ממני" מהעשירייה, מכמה עשיריות, אולי מכל האנושות? נראה איך אנחנו מתקדמים.

שאלה: אנחנו רוצים להודות לבורא על ההזדמנות עצמה לעבוד באמונה למעלה מהדעת. האם בתפילה המשותפת החבר מתפלל במילים שלו או לפי הטקסט מתפללים? ליצור תפילה משותפת.

אנחנו בתפילה משותפת בינינו פונים לבורא, בוודאי שכל אחד שפונה לבורא הוא פונה כאילו מליבו, הוא לא יודע מה בדיוק נמצא בלב חברו, אבל כשאנחנו כולנו פונים, פחות או יותר, לכוח עליון אחד הוא מסדר אותנו ומחבר אותנו ובו אנחנו מתחילים להיות מחוברים, לא בינינו אלא בו. עד כמה שאנחנו נכללים בו, עד כמה שאנחנו מתחברים בינינו, הכול נמצא בו, ואת זה אנחנו מרגישים.

זה נקרא "ישראל", זה אנחנו. כל אחד שמתכוון לבורא. "אורייתא" זה נקרא כוח שמחבר אותנו שבא מהבורא ו"קודשא בריך הוא" שזה הבורא בעצמו, אחד. "ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא", שלושת הדברים האלה נעשים כאחד. מתחברים יחד. וזה נקרא "כלי המתוקן".

הרצונות שלו התחברו כולם, השפיע עליו האור שהם יתחברו, ואחר כך השפיע אותו האור שימלא אותם ועושה אותם ממש אחד. ואין הבדל בין האור שממלא אותם והרצונות עצמם. הם כולם מוסיפים זה על זה וקשורים, מה שנקרא "דבוקים זה לזה".

שאלה: יש תנאי הכרחי בעבודה. זאת אומרת, שיעור בוקר, תפקיד בהפצה, פגישות ב"זום". האם התנאים ההכרחיים האלה הם מספיקים או שנחשב ברוחניות מה שאני מוסיף, לפחות עוד חצי אחוז למאה אחוז האלה?

זה שאתה נמצא בשיעור בוקר, שזו חובה לכל אחד להיות בשיעור בוקר. אולי אתה לא יכול בזמן הזה, כי אתה עובד. נגיד אתה נמצא עכשיו במזרח הרחוק, ושם כבר, בפיליפינים, יפן, סין בכל מיני מקומות, עכשיו זה יום העבודה כבר. אז אתה כבר לא יכול להיות אתנו בשיעור, אבל אתה שומע אחר כך. חובה.

תאר לעצמך שהשיעור של היום, והשיעורים יהיו יותר ויותר חשובים. וכל שיעור ושיעור זה מנה לאותו יום שתוך עשרים וארבע שעות אתה חייב לשמוע את השיעור. כי תוך עשרים וארבע שעות, סיבוב כדור הארץ, אתה נמצא יחד עם החברים שהם כולם גם חושבים על השיעור.

ואז יש לנו פעולה משותפת קבוצתית סביב כדור הארץ. ואז ישנה הצלחה. אז תשתדל. זה דבר אחד. שיעור בוקר. אני אומר שיעור בוקר כי אצלנו עכשיו זה שלוש וחצי בבוקר, לפנות בוקר. זה עוד לילה. ואחר כך אתה צריך לחזור לאותו שיעור. רצוי. לחזור לאותו שיעור יחד עם העשירייה. אני שומע שאתם קוראים כאלה פסוקים, כאלו מאמרים. אני לא נגד. זה מאוד חביב, מאוד מכובד עלי, בעיני. אבל לחזור על שיעור הבוקר אפילו עוד פעם, ועוד פעמיים. כמה שאתם מסוגלים. אתם תראו כמה שיש בו יותר ויותר עמקות. הבעיה היא בחכמת הקבלה לא כמות החומר, אלא איכות החומר. כמה שנכנסים פנימה.

שאלה: אמרת שכל הרוחניות נמצאת מעל לחיבור, ואנחנו כאילו לומדים שהרוחניות היא בתוך החיבור. אתה יכול קצת לפרט את זה?

הרוחניות נמצאת למעלה מהרצון לקבל. אנחנו מתחברים בינינו עם החומר של הרצון לקבל, אבל בכוונה על מנת להשפיע. לכן גם הרצון לקבל וגם הכוונות שלנו על מנת להשפיע, כולם הם משתתפים בחיבור.

אני לא יכול בלי הרצון לקבל להתחבר עם אחרים. אבל הכוונה שלי שאני משתמש ברצון לקבל שלי כדי לשרת את החברים, לשרת את הזולת. ולכן הרצון לקבל שלי משתתף בזה. בלעדיו בכלל לא הייתי עושה שום פעולה. אין לי חוץ מרצון לקבל כלום. רק כוונות זה רוח. פעולה בכל זאת אנחנו עושים ברצון לקבל.

לכן אנחנו פועלים גם ברצון לקבל וגם בכוונה שמעליו, על מנת להשפיע. במידה שיש לנו כוונה על מנת להשפיע אנחנו מפעילים את הרצון לקבל שלנו.

שאלה: כשבעשירייה אנחנו מתפללים ביחד אנחנו תמיד מעל לדעת?

אני לא יודע. תלוי איך אתה מתחבר בעשירייה יחד. אולי אתה מתחבר בעשירייה כדי לצאת לרחוב ולשדוד מישהו? זו צריכה להיות פעולה בעל מנת להשפיע. פעולה בעל מנת להשפיע בעשירייה היא יכולה להיות רק בתנאי שכל אחד בעשירייה הוא תומך באחרים, הוא פועל רק בשבילם כדי לקרבם לבורא. ואז בצורה כזאת הם מפעילים כוח השפעה כל אחד כלפי התשעה. ואז כל העשירייה היא הופכת להיות לכוח השפעה לבורא.

אבל לא סתם פעולה. צריכה להיות ממש פעולת ההשפעה של כולנו בעשירייה כלפי כולם. תנסו. תנסו דברים כאלה בפועל. תרצו לעשות. תבקשו מהבורא שייתן לכם דוגמה ושיסדר אתכם בצורה כזאת. הוא יעשה. אתם לא תצליחו, אבל תנסו כמה פעמים, תראו שלא מצליחים, אז יהיה לכם דחף לפנות לבורא והוא יעשה לכם, הוא יסדר אתכם.

כמו שאנחנו עושים את זה עם ילדים. מה אתה עושה? אתה מושיב את הילד בכיסא, עוד קושר אותו לכיסא. נותן לו כף ביד ואומר לו ש"כך אתה צריך לאכול". ואתה יודע איך שהוא עושה את זה עם היד, ועד כמה שהוא לא מסוגל. וכך אתה מלמד אותו. כך הבורא מלמד אותנו לכל הפעולות.

אחר כך אנחנו נראה אותן פעולות טבעיות. אנחנו נראה אותן שזה כן, זה העולם הרוחני. ככה צריכים להתחבר. כך צריכים בחיבור לגלות את היחסים בינינו. וזו כבר שכבה הרוחנית, רשת קשר בינינו שהיא דוקא נקראת "הכלי הרוחני". היא נקראת "אדם". הרשת קשר בינינו היא תהיה דומה לבורא. אתם תראו שכך זה. רק לאט לאט להישאר כל הזמן בכאלו רצונות, פעולות, בירורים.

שאלה: כל הימים עלי להתאמץ בשביל להיות מוקדם במשך רוב השיעור, ורוב הפעמים אני משתתף בשביל לתת קנאה, הרבה פעמים בלי לחשוב האם הכוונה שלי נכונה או לא. או, מה עלי לשפר בפעולות שלי?

תברר את זה עם החברים. טוב מאוד שיש לך השאלה הזאת. תברר איתם היום, עם החברים. תדברו על זה. תספר להם מה בדיוק המצב שאתה לא מבין, הוא נכון לא נכון, עד כמה דורש תיקון. תדברו כולם. כי המצב הוא מצב כללי. כל אחד יעבור את המצב הזה. זה טוב.

שאלה: בנקודה הזאת שלאדם אין כוח, איך נכון לעבוד עם המצב הזה?

קודם כל, אני מאוד שמח לשמוע את זה ממך. כי תמיד אתה היית אצלנו בחור חזק, מכוון למטרה, הולך קדימה, בלי נקודת חולשה, רק להגיע למטרה בלבד וזהו. וכך אנחנו ראינו אותך. ופתאום אתה אומר, אתה משיג נקודת חולשה, חוסר כוח. זו התקדמות יפה מאוד, ממש נוגע ללב.

מה עושים? "ידיו לא-לוהים", ככה זה נקרא. מה זה נקרא "ידיו לא-לוהים"? שאני את הידיים שלי, מכוון לחברים. יחד איתם אני רוצה להגיע לבורא. כשכולנו נחבר את הידיים יחד אליו, הוא מיד ישמע ויתחיל לטפל בנו.

ואל תחשוב שמה שאתה מרגיש אחרים לא מרגישים, והם נמצאים כאילו בדרגות אחרות שונות. לא. אנחנו לא יכולים לבדוק, אבל כולם נמצאים במצב אחד. אנחנו מכוונים מלמעלה להיות במצבים כאלו ולכן אם חבר אומר משהו על המצב שלו ואתה לא מרגיש שאתה נמצא עימו, אז אתה לא נמצא במצב האמיתי שלך.

אנחנו מכוונים מלמעלה בכל עשירייה ועשירייה להיות משלימים זה את זה. כמו בסריגה, שהחוטים קשורים זה לזה. כך אנחנו סורגים את הכלי שלנו.

שאלה: נקודת ההסכמה היא טענה של האגו או של האדם?

כל ההסכמות שלנו בינתיים הן אגואיסטיות. למטה מצמצום. אבל על ידי זה אנחנו נגיע גם למעלה. בקרוב מאוד, בעזרת ה'. אבל תמיד תוסיפו בעזרת ה'. כי באמת, אנחנו לא סתם אומרים ככה כמו שאומרים דתיים למיניהם. אנחנו עושים את זה כי באמת רק בעזרת ה' מלמעלה אנחנו יכולים להגיע למימוש של כל פעולה שלנו.

שאלה: איך לא ליפול לקליפות בכך שמשפיע לחברים? בכך שחברים נהנים אני נהנה?

זה אך ורק על ידי זה שאנחנו דואגים קודם כל לחיבור בינינו. ואחר כך לחיבור עם הבורא.

שאלה: אדם צריך להאמין כי מזה נמשך נחת רוח לבורא. מה זה אדם צריך להאמין? זה צריך להרגיש ומגיע להרגשה או להאמין בלי הרגשה?

אדם צריך להאמין. להאמין זה לא להרגיש. להאמין אצלנו, בינתיים אנחנו מדברים רק על מצב שלנו, אנחנו צריכים להאמין באמונת חכמים. הם אמרו לנו תעשו כך וכך ולכן אנחנו מאמינים שמה שהם אומרים זה דבר נכון ואנחנו צריכים לבצע את זה. זה נקרא להאמין. אתה שומע מה שאומר המורה ואתה עושה את זה בלי השכל שלך, אלא השכל רק כדי לקיים מה שהמורה אומר. הראש של המורה, הפעולה מצדך. זה נקרא דרגת האמונה שלך. עד כמה שהמורה אומר משהו שאתה לא רוצה, אבל אתה עושה, אז הפער בין הרצוי והמצוי זה נקרא דרגת האמונה שלך. כבר אתה נמצא באיזו אמונה. ותזהר כי זה לא פשוט במיוחד בשבילך.

שאלה: איך אני יכול לעזור לחברים להישאר בדרך?

בזה שאתה כל הזמן מעורר אותם להיות יחד. ומלהיות יחד להיות מכוון לבורא. זה הכול. דבר פשוט. "ישראל" זה אתה או כל אחד שמשתוקק להשיג את מטרת החיים, "אורייתא" זה האור הכללי שמחבר אתכם יחד בקבוצה, ו"קודשא בריך הוא" הכיוון מתוך הקבוצה לכוח אחד העליון, הבורא, לדבקות בו, "אחד" זה צריך לקבץ לפעולה אחת. זה הכול. זו כל העבודה שלנו. כמה שהיא יותר קונקרטית, יותר מרוכזת, אנחנו נתחיל להרגיש את זה. כאן סוד ההצלחה.

ותראו מה שאנחנו עשינו כמה שנים, כמה דברים זה הכול כדי להגיע למצב שסוף סוף המוח שלנו והלב שלנו הם כבר היו יכולים להיות מרוכזים בזה, מתחילים להרגיש שכן בזה תהיה לנו נקודת האחיזה והתקדמות. זה מאוד מיוחד מה שאנחנו עכשיו עוברים. זה ממש כניסה למצב רוחני, להרגשה רוחנית.

שאלה: כשאתה אומר תבררו את הכוונה בעשירייה זה חייב להיות בסגנון של סדנה או שזה יכול להיות דיון פתוח?

גם וגם. לא לפחד. אתם צריכים להגיע בעשירייה למצב שאין משהו שאתם יכולים להסתיר זה מזה כי אתם כגוף אחד. את הבהמיות שלך תשאיר אותה בצד, זה לא מעניין אף אחד, אבל עם הרצונות שלך אתה צריך להיות מחובר איתם יחד עם כולם, הכוונות שלך יחד עם כולם, ולכן ברוחניות אתם ממש חייבים להיות "כאיש אחד בלב אחד"¹. אתה מבין מה זה להיות "בלב אחד"? אין הבדל בין הלבבות, החיבור הרוחני הוא כל כך צמוד, הוא ממש אחד שאין מה להסתיר וחס ושלום. הכול צריך להיות אבל לעניין. לא לבלבל את החברים. לעניין, רק כל הזמן לחיבור בינינו והבורא. זה יקרה. אתם התחלתם לזוז טוב.

שאלה: כדי לעבוד באמונה למעלה מהדעת צריך להיות התמדה בשביל שתהיה באמת פעולת השפעה, מאיזה שלב האגו מסכים ונותן לעבוד בשמחה?

בסוף המאמץ צריכה להיות שמחה. בתחילת המאמץ צריכה להיות חשיבות. בהתחלה כשאתה מתחיל את המאמץ זה חשיבות הפעולה, שזאת פעולה רוחנית, היא לא נמצאת בעולם הזה, אני חייב להרכיב אותה פעם ראשונה מחדש ואז אני מגיע אליה, ניגש אליה בעדינות בבירורים, ובסוף הפעולה זו שמחה, שעסקתי בזה, הצלחתי בזה משהו, אולי לא כל כך אבל משהו עשיתי. זה כמו ילד קטן שאתה נותן לו מרק וכף שעימה הוא אוכל אז אתה יודע שכל רוב המרק יהיה על השולחן, אבל בכל זאת הוא משהו עשה צעד קדימה.

שאלה: מהם הגופים שה' שונא ולמה שהוא ישנא משהו שהוא ברא?

כתוב ש"הבורא שונא את הגופים". גופים, גופות, זה לא חשוב איזה מין זכר או נקבה, זה תלוי איך משתמשים. אם משתמשים בצורת על מנת לקבל זה נקבה גופות, ואם משתמשים בעל מנת להשפיע זה זכר גופים. למה הוא שונא אותם? הוא ברא אותם כדי לשנוא אותם. כי הוא מתכוון לגופים שהוא ברא אותם בכוונה על מנת לקבל, אבל ברגע שאתה משתמש באותם הגופים מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, אז זה הופך להיות גוף קדוש.

הוא כולו נעשה קדוש, שבגוף הזה מתגלה הבורא. החיבור בינינו והחיבור עמו. וכל המציאות אינסופית, רוחנית, היא כולה מתגלה בתוך הגוף הזה המתוקן. אין חוץ מרצון לקבל שום דבר. מה שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה ספירות, עולמות, פרצופים, זה הכול נמצא באותו רצון לקבל. חוץ ממנו אין כלום. חוץ ממנו אנחנו לומדים שיש איזה אור מקיף, אור הסובב, שאנחנו לא משיגים אותו אלא משתמשים בו כדי להשפיע, למשוך אותו לתוך הגוף בלבד.

שאלה: הפעולה שלי בהשפעה לזולת צריכה להיות הופכית לרצון של החבר שלי להשפיע?

לאו דווקא. אני לא יודע בדיוק איך אתה עושה את זה, שהפעולה שלי צריכה להיות הפוכה מפעולת החבר? אתה עושה בזה מתמטיקה, אם הוא כך אז אני ההפך? אתם תרצו עכשיו רק דבר אחד, להרגיש שאתם כולכם דבוקים בלב אחד. ולא שאתם מתחברים ביניכם על ידי איזה קשר זה לזה, וזה לזה. לא. לב אחד. ולא שההוא פונה בימין ואני פונה בשמאל. גם זה ישנו אבל אחר כך נדבר בצורות האלה. הן לא כל כך פשוטות. אז רק להשתדל להיות בלב אחד.

תלמיד: אמרת קודם שכל חבר שעובר מצב אני צריך לנסות להרגיש כאילו אני עברתי את אותו מצב.

לא, את זה לא אמרתי, אתה יכול לחזור ולשמוע. אמרתי שעכשיו אנחנו אולי לא מודעים לזה, אבל אנחנו עוברים מצב אחד, שכל אחד מרגיש בו בינתיים את עצמו, כי אולי הוא לא מחובר לאחרים, אבל הבורא מגלה את המצבים שלנו על ידי האור הכללי שמעורר ואנחנו מגלים את עצמינו בכל זאת שנמצאים בכלי אחד.

השבירה היא שהאור הסתלק, שאנחנו לא מרגישים שאנחנו מחוברים. והתיקון הוא שהאור משפיע יותר, מתקרב ואנחנו מרגישים עד כמה אנחנו מחוברים אבל אולי לא בצורה נכונה.

תלמיד: אם העשירייה מרגישה שיש חבר שתקוע באותו מצב כבר שנים, מהי הנקודה שאפשר לעזור לו?

לתת דוגמה. עדינה, וגם לא כל כך למהר. אם הוא נמצא בקבוצה ומוכן להיות אתכם וכמו שכותב רב"ש, רק לא להפריע, רק לא להפריע לחיבור בקבוצה, אז תשאירו אותו בקבוצה ושיהיה אתכם יחד.

אחר כך תגלו שדווקא אלו שלא מסוגלים ללכת בקצב שלכם אלא מפגרים כביכול, הם לא מפגרים, יש להם נשמה הרבה יותר כבדה ואחר כך היא תתחיל לעבוד ואתם תראו מזה תועלת גדולה. דווקא למקובלים הגדולים היתה דרך מאוד קשה. כי הרצון לקבל הכבד, להרכיב עליו כל פעם כוונות, מאוד קשה. עד שמבינים את הדברים שאנחנו מדברים.

התיקון הוא תמיד מקל לכבד. אתם עוד תראו, כשתתחיל באמת התעוררות אצל הכלל, אתם תראו עד כמה יהיו שם מצבים ומעברים קשים. הרצון לקבל הגדול מהשכבה התחתונה, אתם תראו.

אנחנו צריכים ללמוד בינתיים על עצמינו איך כל העולם יתקדם אחרינו. יהיה להם לא פשוט, ולכן אנחנו צריכים לעשות קשר בינם לבורא, שאנחנו באמצע כצינור ואז הם יוכלו לעשות את זה. עכשיו הכול תלוי עד כמה אנחנו מעמידים את עצמינו כצינור ואז במידה הזאת כל העולם יכנס לפעולה. זאת אומרת עכשיו אנחנו עוצרים את ההתקדמות, לא הם, הכול תלוי בנו. ולכן ככל שנהיה יותר מודעים לכך שאנחנו חייבים להתחבר בינינו לבין הבורא בזה אנחנו מצילים את העולם ועושים נחת רוח לבורא.

תלמיד: אם לסכם מה שאתה אומר, אז רק דוגמה אישית.

בעיקר, בעיקר זה כך.

שאלה: ככל שאנחנו מתקרבים אחד לשני ומנסים לדייק את העבודה בינינו ויש קצת דרישה כלפי החברים, זה יוצר דחייה של חברים מסוימים כלפי העבודה הזאת. האם יש משהו שאנחנו עושים לא נכון?

לא, לראות את הדברים האלה שזה הבורא נותן לנו עבודה. הבורא נותן לנו עבודה ויהיו כאלה עוד ועוד, וכאילו החברים נופלים, כאילו הם לא רוצים, כאילו הם שונאים את האחרים, כל הדוגמאות האלה עוד יהיו והרבה. ואנחנו נצטרך לגלות וליישב אותן, לחבק אותן יחד כולנו, ממש כמו מטפסי הרים, אלפיניסטים, שכך עולים להר ה'. רק בעזרה הדדית.

שאלה: איך להגיע לשליטה על האגו בעבודה רוחנית?

תסתכל על החברים ותקנא בהם ויהיה לך יותר קל. אני יודע רק דבר אחד, קנאה זה דבר מאוד מאוד חשוב, ואמנם אתה רוצה שלא תהיה לך קנאה אבל תיזהר לאבד אותה. דווקא קנאה היא עוזרת מאוד. כמו שכתוב "קנאת סופרים תרבה חכמה", רק על ידי קנאה אנחנו מתקדמים.

---

1. "כאיש אחד בלב אחד" (רש"י על שמות י"ט, ב').↩