שיעור בוקר 12.06.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות, כרך א', חלק ב', עמ' 78, דף ע"ח

הסתכלות פנימית, אותיות קי"ג – קל"ז

קריין: ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', עמ' 78. "הסתכלות פנימית" פרק ט', אות קי"ג.

אות קי"ג

וכן חכמה שבכתר, יש בה בהכרח

ח"ס דאו"י וב' דאו"ח.

"ועד"ז ממש כשתקח להבחין, את ספי' החכמה הפרטית, מהע"ס הפרטיות דכתר הכללי הנ"ל, שנקראת חכמה דכתר, הנה בהכרח שיש בה עתה עשר ספירות של פרטי פרטיות על דרך הנ"ל שאמרנו בכתר הפרטי הנ"ל, כי כל ח' הספירות הפרטיות דכתר הכללי דאור ישר, שנמצאות למטה ממנה, הכרח הוא, שעברו דרכה של החכמה הפרטית ההיא, ממעלה למטה, וכיון שעברו דרכה, בהכרח שקנו מקומן בתוכה, ועוד ב' ספירות דאו"ח, דהיינו מאור המלכות הפרטית, שעברו ג"כ דרך החכמה הפרטית ההיא, ממטה למעלה, שהם: חלק או"ח שלה עצמה, וחלק או"ח השייך לכתר הפרטי. הרי שיש ע"ס פרטי פרטיות, גם בחכמה הפרטית שבע"ס הפרטיות דהכתר הכולל. ע"ד שהוא בחכמה הכללית שבע"ס הכוללות."

שאלה: מה הכוונה ספירות פרטיות וספירות כלליות?

שבעצם חוק אחד הוא. לא חשוב מאיפה אתה מתחיל, הספירה היא אותה ספירה, אתה סופר על ידי אותם החוקים. זה הכלל.

בוא נקרא עוד קצת ותראה על מה מדובר.

אות קי"ד

וכן בינה שבכתר, יש בה ז"ס דאו"י וג' דאו"ח.

"וכן ממש כשתקח להבחין את הבינה הפרטית שבע"ס הפרטיות דכתר הכללי, שנקרא בינה דכתר, תמצא ג"כ, שבהכרח יש בה עתה, עשר ספירות של פרטי פרטיות, כמו שנתבאר אצל החכמה הפרטית הנ"ל, כי כל שש הספירות הפרטיות, חג"ת נה"י דאור ישר דכתר הכללי, שנמצאים למטה ממנה, בהכרח שעברו ממעלה למטה, דרך הבינה הפרטית ההיא, וקנו מקומם בתוכה, שהם עתה ביחד עם הבינה עצמה, שבע ספירות דאור ישר. וכן, ג' ספירות פרטיות דאו"ח, עברו דרך הבינה ההיא, מהמלכות הפרטית דכתר הכללי ממטה למעלה, דהיינו, חלק או"ח שלה עצמה, וחלק או"ח של החכמה הפרטית, וחלק או"ח של הכתר הפרטי, הרי שיש ע"ס פרטי פרטיות בבינה הפרטית שבעשר ספירות דכתר הכללי, כמ"ש אצל הבינה הכללית שבע"ס הכוללות."

זאת אומרת, יש לנו חוק כללי, כמה ספירות יש לפני הספירה שאנחנו מדברים עליה, וכמה יש למטה מהספירה. אבל אלו אותם החוקים גם בכללות וגם בפרטות.

אות קט"ו

וכן חסד שבכתר יש לו ו"ס דאו"י

וד' דאו"ח. וכו' עד"ז.

"ועד"ז ממש, תמצא ע"ס פרטי פרטי' בחסד הפרטי, שבע"ס הפרטית דכתר הכללי, שהן, שש דאו"י חג"ת נה"י ממעלה למטה, וארבע דאו"ח מחסד ולמעלה עד הכתר. ועד"ז ממש תמצא ע"ס פרטי פרטיות בגבורה, וכו', עד המלכות הפרטית שבע"ס ההן, שנקראת מלכות דכתר".

וכך הלאה בעל הסולם יסביר לנו מה העניין של התכללות הספירות.

אות קט"ז

"ואין להקשות, הרי בע"ס הפרטיות דכתר הכללי הנ"ל אין שם מאו"ח שעלה מהמלכות הכללית רק בחי' נפש בלבד, דהיינו החלק האחרון מאו"ח, היותר קטן מבכל ע"ס דאו"ח, כנ"ל (אות קי"ב ד"ה ואע"פ), ואיך נאמר שהחלק הקטן הזה דאו"ח, נתפשט עתה בעצמו, לע"ס דאו"ח חדשות, עד להשלים לכל ספירה פרטית, את כל הספירות דפרטי פרטיות, החסרות להן למנין עשר ספירות".

זאת שאלה, ועכשיו הוא מתחיל לענות עליה.

אות קי"ז

הנפש דאו"ח שבכתר הכללי, מתחלקת

בהכרח להלבשה מעשר הספירות

הפרטיות שבכתר.

"אמנם התשובה היא, כי סוף סוף הכרח הוא, שאותו חלק הנפש דאו"ח הפרטי, שעלה מהמלכות אל הכתר הכללי, הנה בהכרח, שהספיק להלביש שם את כל תשע הספירות הפרטיות, הנמצאות בכתר הכללי, שאם לא כן, לא היו ט' ספירות אלו דאור ישר, נתפסות ומאירות בפרצוף כלל, כנודע, שאין שום מציאות לאו"י שיתקשר בפרצוף, זולת על ידי בחינת כלי קבלה של או"ח, כנ"ל, וכיון שאור הנפש הזה, הלביש את ט' הספירות הפרטיות שבכתר, נמצא בהכרח, שבדרך העברה ממטה למעלה, השלים לכל אחד ואחד מהספירות הפרטיות ההן, את מספר ע"ס פרטי פרטיות החסרות לו, כי לחכמה נתן ב' אורות החסרים לה: אור א', ללבושה עצמה, אור ב' בדרך העברה להלביש הכתר. ולבינה ג', ולחסד ד', כמו שנתבאר לעיל".

אור חוזר ממלא את כל הספירות בדרך וכך הוא עוזר לאור הישר להתלבש בתוך הכלי.

אות קי"ח

וכן בע"ס דפרטי פרטיות שבחכמה

הכללית. שבכתר דפרטי פרטיות

שבחכמה, יש ט"ס דאו"י וא' דאו"ח.

"ועל דרך שנתבארו עשר ספירות שבפרטי פרטיות, אצל עשר הספירות הפרטיות דכתר הכללי, על דרך זה ממש, מתבארות עשר ספירות דפרטי פרטיות בכל אחת ואחת מעשר הספירות הפרטיות של ספירת החכמה הכללית. כי בכתר דעשר ספירות הפרטיות דחכמה הכללית, שנקרא כתר דחכמה, תמצא בהכרח ע"ס פרטי פרטיות, שהם: האור הפרטי של עצמו, ושמונה ספירות בינה חג"ת נה"י הפרטיות, שעברו דרכו מלמעלה למטה, הרי ט', ואו"ח אחד שעלה לו מהמלכות הפרטית דחכמה הכללית, הרי לך, עשר ספירות פרטי פרטיות בכתר של החכמה הכללית".

וכך בעצם בעל הסולם הולך ומסביר לנו את התפשטות האורות בכלים מהכתר ולמטה.

נעבור לפרק י'.

פרק י'

מבאר: ענין זווג דהכאה, הכולל ב' כחות, כח המושך, וכח הדוחה, הפועלים בבת אחת. זה בעביות, וזה בקשיות שבמסך.

הסבר רחב בפירוש המלים זווג דהכאה

שאלה: בסעיפים הקודמים היחס בין האור חוזר והאור הישר זה חוק כולל עבור כל ספירה וספירה?

כן, ודאי. אנחנו לא יכולים לגלות אור ישר בלי שיהיה אור חוזר. למה אנחנו לא מרגישים את האור בחיים שלנו? אנחנו נמצאים במרחב שכולו אור אבל אנחנו לא מרגישים כי מאתנו אין אור חוזר. זה כמו שיש אדם עיוור. למה הוא עיוור? הוא נמצא במצב שכולם רואים מה קורה אבל הוא לא רואה כי אין לו אור חוזר כביכול. אותו דבר אנחנו כלפי רוחניות.

תלמיד: אני לא מצליח להבין מכל הסעיפים הקודמים למה בבינה נניח יש שבע ספירות של אור ישר. היה נראה שצריך להיות הפוך, כאילו שלוש ספירות שקודם כל נכנסות עד הבינה או שאנחנו סופרים מלמטה, ממלכות עד בינה, את הספירות דאור ישר?

זה מפני שהכול נחשב לפי האור חוזר, כמה האור חוזר מלביש את האור הישר. תיכף נראה את זה גם בפרק י'.

אות קכ"ח

"וענין זווג דהכאה הנ"ל צריך ביאור רחב, שלכאורה יש כאן משמעות של חיוב ושלילה ביחד, שהרי זווג, והכאה, משמעותו דחיה והפרדה ושנאה גדולה, ואיך תאמר זווג של הכאה, שהמשמעות היא, אהבה של שנאה, או דביקות של הפרדה, או המשכה של דחיה, המתמיה לכאורה מאד".

כן. כי זה הפוך מזה. איך יכול להיות זיווג, חיבוק, והכאה, מכה? ושהם פועלים יחד למטרה אחת בהשלמה זה לזה?

אות קכ"ט

"אמנם כן הוא באמת, שהם ב' הפכים בשליטה אחת, אלא, שהשליטה הזאת מורכבת בשני נושאים מיוחדים, דהיינו ב' כחות: כח המושך, וכח הדוחה, שכח המושך שורה בעביות הכלי. וכח הדוחה שורה במסך שבכלי, שהורכבו זה בזה, ושניהם שולטים בבת אחת, בזמן אחד, בב' מקומות".

אחד על הרצון והאחר על המסך, ולכן יש לנו שני כוחות מנוגדים, אבל שניהם פועלים כדי לייצב בכלי תנאים לקבלת האור. וזה נובע מתוך זה שטבע הנברא הפוך מטבע הבורא ובסופו של דבר הם צריכים להתאחד יחד.

אות ק"ל

"וכדי לברר היטב כראוי שתתקבל על הדעת, מבלי לעורר שום תמיהות ובלבולים, אאריך קצת. ואמשיל לך משל, ממציאות הגשמי המדומה ובולט לעינינו. למשל, כשאתה רואה אבן או איש, נופל ממקום גבוה על הארץ, הרי לעיניך, שהאיש נמשך מלמעלה למטה בחוזק ובמהירות גדולה, ועכ"ז, כשמגיע ונוגע באדמה, הרי האדמה מכה בו, ודוחה אותו במקצת למעלה."

אות קל"א

"ויש כאן ב' סברות, סברה אחת היא שיש לכדור הארץ הכח המושך הגדול, אל כל דבר המונח באויר השמים, אם אין לו דבר מוצק שיגין עליו. ולפיכך, כשהאדם נעתק למשל מגג הבית אל האויר, תיכף שולט עליו כח המושך של כדור הארץ. ובזה מתבאר להם, דבר הנפילה במהירות גדולה עד הארץ. אמנם יש כאן הרהור, שלפי"ז, היה האדמה צריכה לחבק אותו באהבה רבה, מבלי שיוכל לזוז ממנה אף משהו לרגע. ואנו רואים ההיפך, כי ברגע הראשון שנוגע בה, תיכף היא מדחה אותו במהירות, וחוזר מעט לאחוריו למעלה.

אות קל"ב

ולעומת זה יש סברה אחרת, שיש איזה מין כח דוחה מלמעלה מאויר של ארצנו, אשר כח הדוחה פועל על כל דבר הנמצא באויר, שדוחה אותו לארץ שלנו. וגם לארץ שלנו יש כח הדוחה לבד, ולא כלום מכח המושך, ולפיכך כשנעתק האדם מגג הבית, ובא באויר השמים, תיכף פועל עליו כח הדוחה מלמעלה, ומורידהו להארץ. וע"כ כשנוגע בארץ, הרי היא שוב דוחה אותו לאחוריו למעלה".

בעל הסולם ממשיך בצורה כזאת שיטתית ומסביר כל פרט ופרט מפני שאחר כך מגיעים לדבר החשוב ביותר שהוא זיווג דהכאה.

אות קל"ג

"אמנם אם נקיש הענף לשורשו אשר בעולמות העליונים, שע"פ רוב הענינים קרובים זה לזה, אנו מוצאים שב' הסברות האלו אינן נכונות, ואפשר לומר גם כאן, שכל כדור וכדור יש לו כח המשכה וכח הדוחה המורכבים זב"ז, דהיינו, שיש שם כח עביות, שהוא כח המשכה, להמשיך בתוכו כל מה שמחוצה לו. וכנגדו יש לו כח קשיות, שהוא דוחה ממנו כל גוף חיצוני מלהכנס לתוכו, ולפיכך, כל המשכה, הוא ודאי מכח הנקודה המרכזית שבפנימיותה, כי שם שורה כח המשכה שבה, כי נקודה המרכזית היא עבה יותר מכל הכדור," כמו שלמרכז כדור הארץ יש כוח משיכה וכל מה שנמצא מבחוץ או על פני כדור הארץ נמשך אליו "ולפיכך מושכת אליה, כל הנמצא בתוך החלל ההקפי המונח תחת כח פעולתה ושליטתה."

אות קל"ד

"ועכ"ז אינה מושכת הדבר עד לבלוע אותו, כמו שהיה מחויב להיות, מבחינת כח המשכה שלה בלבד, אלא באותו רגע שהדבר הנמשך, נוגע בקליפתה החיצוני, תיכף מתעורר כח הדוחה השורה בקליפתה, שהיא הקשיות, ומדחה אותה בחזרה למעלה".

זאת אומרת כדור הארץ מושך את הכול, אבל ברגע שדבר כלשהו שנמצא באוויר נמשך ונופל על כדור הארץ, כדור הארץ עוצר אותו, הוא לא בולע אותו פנימה. זאת אומרת, מיד מופיע כוח התנגדות, כוח הדוחה.

אות קל"ה

"ונמצא שהדבר שמשכה אליה, בא לידי קבלה ולא באופן המשכתה, אלא באופן אחר, כי נפסק באמצע הדרך, מחמת כח הקשיות והדוחה המעכבו על דרכו, כמבואר. הרי, שזווג והכאה פועלים כאן יחד. אשר הזווג הוא המושך, והקשיות הוא הדוחה, שמתוך כך מקבלת אותו עליה ואינה בולעת אותו חיים לבטנה. באופן, שאפשר לומר אשר עיקר כלי קבלה, הוא כח הדוחה שבה, שמקבל אותו ומחזיק אותו כראוי להיות, שלולא כח הדוחה, היה נבלע בתוכה חיים שאולה.

אות קל"ו

גם תראה, שהמושך והדוחה שקולים המה יחד כב' טפות מים, במדת גבורתם: כי אם היה כח המושך מרובה מעט מכח הדוחה, הרי לא היתה שום אפשרות להתנועע עליה, כי היה המתנועע נדבק בה, כמו ברזל באבן השואבת. ואם היה כח הדוחה במרובה משהו, היו כל היקום מרקדים עליה ולא יכלו לנגוע בה, הרי ששקולים המה.

אות קל"ז

ועד"ז תבין היטב, ענין זווג דהכאה, הנוהג בהעליונים, אשר אע"פ, שהזווג וההכאה הם ב' הפכים, מ"מ משתתפים: בשליטה אחת, בבת אחת, בזמן אחד, אלא בב' מקומות שהן העביות והקשיות, כנ"ל. וזכור זה לכל ההמשך בחכמה זאת".

שמענו כאן על דבר מאוד מאוד חשוב, שהוא הפעולה העיקרית שיש בכלל ברוחניות, בחכמת הקבלה, בכל דבר, וזה זיווג דהכאה. שמצד אחד ישנו חיבור ומצד אחר החיבור מתקיים דווקא על ידי הדחיה, הכאה, וזה מה שקורה בתוך האדם הנכנס לרוחניות. לכן אנחנו צריכים להבין את הדבר הזה, להרגיש אותו, להשתדל לאמץ אותו.

שאלה: זה מאוד מעניין מה שבעל הסולם כותב כאן על כל התופעות שקשורות לכוח המשיכה של כדור הארץ. יוצא שהחיים על פני כדור הארץ אפשריים רק כשיש איזון בין שני הכוחות האלה, משיכה ודחייה?

ודאי, כך אנחנו חיים. אם היינו חיים בדחייה אז היינו כציפורים, אם היינו חיים יותר נמוך, אז היינו בתוך קליפת הכדור הארץ כמו חרקים וזחלים למיניהם שחיים בתוך האדמה, אבל אנחנו לא דומם ולא צומח אלא חי, והחי חי על פני כדור הארץ.

שאלה: נתת לנו עצה לאמץ את העיקרון הזה של זיווג דהכאה, של קשיות ועביות. איך זה בא לידי ביטוי ביחסים בינינו?

אנחנו צריכים לממש כל מה שאנחנו לומדים ככל האפשר ביחסים בינינו. וכאן יש שאלה, קודם כל עד כמה אנחנו מבינים מה שלומדים. כי במה שאנחנו לומדים יש שני חלקים, יש חלק ששייך להבנה, לימוד, כמו בכל חכמה, ויש חלק ששייך לתיקון הכלים שלנו, לקניית האמונה, כוח השפעה. תוצאות מהלימוד שהן למעלה מהשכל, "אמונה למעלה מהדעת" מה שנקרא.

יש אנשים שלומדים יותר מהחלק האחד או החלק האחר, זאת אומרת שהם נמשכים ללימוד ששייך לחכמה או ללימוד ששייך לאמונה. זה תלוי בשורש הפנימי של האדם וזה גם תלוי בהתפתחות האדם, בצורת התפתחות האדם.

יש כאלה שנמשכים קודם לחכמה ואחר כך לאמונה, כי רואים שעל ידי חכמה הם לא יכולים להשיג את הרוחניות, שרוחניות נקנית בכלים דהשפעה בהשתוות הצורה, והחשוב עבורם זה להגיע לאמונה למעלה מהדעת, ואז הם פועלים מאין ברירה, הם מתחילים לשים לב לפעולות שלהם בעשירייה. ויש כאלה שלא, הם מסתפקים בזה שיש להם עניין בחכמה ומה שיש יש.

יש כאלה וכאלה, העיקר כשאנחנו פועלים יחד ובקהל כזה גדול ובדור האחרון, שהכוח הכללי פועל עלינו ומחבר אותנו, ומשווה בינינו בהתקדמות. כל אחד במקום שלו, כל אחד בתכונות שלו, אבל בכל זאת כולנו נמשכים יותר ויותר לכיוון אחד.

כמו שאנחנו רואים אפילו בעולם שלנו. הרי העולם שלנו הוא גם העתקה כלשהי מרוחניות, אומנם אגואיסטית גשמית, אבל בכל זאת העתקה, ואנחנו רואים שעל אף שאנשים ואומות היו נפרדים ומאוד מאוד שונים זה מזה, אבל במשך הזמן, במיוחד בזמננו, הטכנולוגיה, ההתפתחות, ההכרחיות במסחר בינלאומי וכן הלאה מאוד מקרבים ביניהם. אנחנו רואים שהיום אי אפשר לשרוד, לא סתם לחיות טוב, אלא לשרוד אפילו, בלי שאתה מעורב עם האחרים. וזה פלא, אבל באמת אם תיקח כל דבר שיש לנו, אפילו בבית, אתה תראה עד כמה הוא מורכב מחלקים מכל אומות העולם, מכל המדינות, וזה ברור לכולם שכך אנחנו צריכים להתפתח.

לכן ההתפתחות שלנו בחכמת הקבלה בזמננו היא לא מכך שיש לנו כאלו חכמים שנמשכים לחכמה או כאלו זכים שנמשכים לאמונה למעלה מהדעת, אלא הערבוביה של כולם היא שצריכה להביא אותנו למטרת הבריאה, למטרת ההתפתחות הכללית האנושית. ולכן העיקר בשבילנו בכל זאת לפרסם את החכמה, ולהגיע בינינו לבניית הסביבה הנכונה, המערכת נכונה. כך זה יקרה.

שאלה: האם זה אפשרי בשבילנו לנסות לתאר מה זה זיווג דהכאה ביחסים בינינו, או שזה עדיין מוקדם מדי?

ביחסים בינינו לא, אלא ביחסים בינינו לבין הבורא. איך ביחסים בינינו יכול להיות זיווג דהכאה? אתה מתכוון לזה שאחד נותן לאחר?

תלמיד: אני שואל, אני לא יודע. מה זה אומר זיווג דהכאה כשאנחנו בעשירייה בינינו, או בינינו לבורא, עושים כזאת פעולה כמו שהוא תאר כאן?

בינינו לבורא אנחנו עושים כזאת פעולה, ודאי. אנחנו צריכים לקבל ממנו את הכול, אבל לקבל אך ורק אחרי צמצום כשאנחנו לא רוצים לעצמנו. אלא רק כשנבין שצריכים לקבל לטובת הבורא כמו שהוא עושה את זה לטובתנו, על ידי זה שנעשה פעולה כזאת, אז אנחנו והוא נהיה בהדדיות כמו אורח ובעל הבית וכך נגיע לדבקות.

תלמיד: לפני שיש לנו את הצמצום שאנחנו כעשירייה מול בורא אחד, איך אנחנו מגיעים לנקודת ההתחלה הזאת?

אתם מתחברים יחד, משתדלים להתחבר מעל האגו שלכם. ואז כשאתם מתחברים מעל האגו שלכם יש לכם פרצוף שבו יש עשרה חלקים, וכל אחד רוצה להתחבר לאחרים על ידי זה שמבטל את עצמו, וכל אחד רוצה להשפיע לאחרים מכל לב ונפש כדי שהחברים יתקרבו ויתעלו. כשכל אחד עושה כך, אז אתם בונים ביניכם כוח קבלה כשאתם מתחברים יחד וכוח השפעה כשאתם משפיעים יחד, ואת שני הכוחות האלה אתם מגישים לבורא. וכשיש לכם כלי מוכן בכוח קבלה ובכוח השפעה, הבורא נכנס למצב שהוא יכול לעבוד איתכם.

תלמיד: כשאנחנו מתחברים יחד, האם זה כוח קבלה?

כשאתם מתחברים יחד אתם מתחברים כדי להשיג את הבורא, להשפיע לו, וכדי להשפיע לו צריכים שיהיו שם כוח קבלה וכוח השפעה.

האורח לא יכול לשבת מול בעל הבית בלי תיאבון מצד אחד, מצד אחר הוא צריך להיות מול בעל הבית כדי שיהיה לו גם כוח דחייה, סירוב לסעודה, ואז הוא בונה את עצמו כלפי הבורא בצורה נכונה. כך העשירייה צריכה להיות. אסור לשכוח את המעמד הזה, הוא כל החיים שלנו.

תלמיד: מה זה כוח קבלה משותף אחרי החיבור, ומה זה כוח ההשפעה המשותף שלנו?

אומנם אף אחד לא רוצה להשפיע לאחר, אבל אנחנו רוצים להגיע להתגברות על עצמנו וכן להשפיע לחבר, ואת הכוחות האלה אנחנו מציגים כלפי בעל הבית, כלפי הבורא. בזה אנחנו מוכנים לקבל ממנו, אך ורק, וזה נקרא שאנחנו עושים צמצום. ברצון לקבל הרגיל שלנו אנחנו כבר לא משתמשים בצורה הרגילה, אלא אנחנו משתמשים בו בעקיפין, ומוכנים לקבל מהבורא אבל בתנאי שאנחנו עושים את זה לטובתו כביכול.

אם עשינו בינינו הכנה קודם, אז אנחנו כבר יכולים לגשת לבורא. אם אתה ניגש לבורא בלי תרגיל עם החברים, אז אתה לא יכול להופיע לפניו כמשפיע. רק במידה שאתה משפיע לעשירייה, כך אתה יכול להיות בטוח שאתה יכול להשפיע לבורא ולהגיע אליו.

שאלה: ההשפעה שלי לעשירייה או השפעה לבורא האם הן באותו כיוון, באותו זיווג דהכאה, או שההשפעה שלי לעשירייה היא שבונה בי את הרצון שאני צריך לקבל בפנים, והשפעה לבורא היא החוצה?

לא. בסופו של דבר אתה רואה שהכול נתינה, ואתה צריך לעמוד מול החבר או מול הבורא באותה פוזיציה. רק כלפי הבורא, כדי להיות מוכן אליו, אתה מתחבר עם החברים, וכשאתה רוצה להגיע לבורא אתה כבר פועל בכוח ההשפעה לחברים, כבר יש לך התכללות כוחות קבלה והשפעה יחד.

תלמיד: מה זה אומר התכללות כוח השפעה וקבלה? מה זה כוח הקבלה פה?

כשאתם פונים לבורא, אתם פונים לבורא כדי לקבל ממנו על מנת להשפיע. במידה שיש לך כוונה על מנת להשפיע, אז אתה מוכן לקבל מהבורא.

תלמיד: אבל עם מה אנחנו פונים אליו? כשאנחנו פונים אליו אנחנו הרי לא מבקשים לקבל שום דבר, אנחנו מבקשים רק לתת, להשפיע.

מה אתה יכול לתת לו?

תלמיד: אהבה, חיבור בינינו, יחס.

נגיד.

תלמיד: אבל אתה אומר כוח קבלה, ואני רוצה להבין איפה אותו כוח הקבלה.

אם אנחנו מדברים על הדוגמה של האורח ובעל הבית, אז האורח בלי תיאבון, בלי רצון לקבל מבעל הבית לא יכול לגשת לבעל הבית, זה יהיה שקר אם הוא יעשה כך. אנחנו רוצים לקבל מהבורא, אנחנו מבינים שעל ידי זה אנחנו עושים לו נחת רוח.

תלמיד: כלומר החיבור בינינו הוא בכל זאת כוח קבלה, וההשפעה היא כיוון אחר כלפי הבורא.

החיבור בינינו הוא אותו חיבור שבו אנחנו רוצים לקבל מהבורא מה שהוא רוצה לתת לנו. ככל שאנחנו מתחברים בינינו, אנחנו בזה מוכנים יותר לקבל מהבורא. אבל איפה החיבור הזה? כשאנחנו מתחברים אנחנו מתחברים למעלה מהאגו שלנו. וכשאנחנו פונים לבורא אנחנו כבר מחוברים למעלה מהאגו שלנו כדי להתחבר כך לבורא.

תלמיד: איפה קורה זיווג דהכאה?

בתוך בני האדם, בתוך החברה שלנו. אנחנו מגלים עד כמה אנחנו יכולים לקבל ומסוגלים ורוצים לקבל מהבורא, ועם זאת עד כמה בזה אנחנו נמצאים בכוונה להשפיע לו, לתת לו, לעשות את זה בשבילו. תתאר לעצמך שאתה כתינוק שמקבל מאמא שרוצה להכין לך, לתת לך, ואתה עושה את זה רק בשבילה. אין בזה שום דבר חוץ מחכמת הקבלה, חכמה איך לקבל.

שאלה: בסוף יולי החברים מתאספים בליטא לכנס הערבה האירופאי. יש הרבה חברים מהרבה מדינות שכבר נרשמו, אנחנו נתאסף בטבע באוויר הפתוח. החברים הם עם אופי מאוד שונה, עם רצון לקבל שונה, וכשהם מתחברים איזה קשר איכותי אחר זה נותן לנו עם הבורא? איך מבחינה איכותית זה משנה את הקשר שלנו עם הבורא?

זה שאנחנו מתחברים בינינו למעלה מגבולות, מדינות ועמים, זה נותן יחס מאוד מיוחד כלפי הבורא ומהבורא כלפינו. זה שאנחנו רוצים לדלג על הגבולות בינינו, לבטל את הפערים בינינו, אומנם אנחנו לא כל כך קרובים זה אל זה לפי המנטאליות, ההיסטוריה, לפי הרבה דברים, אבל אם אנחנו רוצים להתעלות למעלה מזה, אז זה כבר מאמץ להתעלות למעלה מכדור הארץ ולהגיע להבחנות שברוחניות אנחנו כעם אחד, כאדם אחד. לכן כאלו קישורים שאתם עושים הם מאוד חשובים, מאוד מקדמים אותנו למטרה, בפרט שאנחנו כבר נמצאים בדור האחרון.

אני בכוונה משתדל להחזיק את "בני ברוך" כארגון לכל העמים, לכל בני אדם, לגברים ונשים מכל המדינות והעמים, כי הזמן דורש זאת. לכן אני מאוד שמח שאתם עושים שם את המפגש.

(סוף השיעור)